מר סבר דרשינן וביום — וי"ו יתירא דמצי למכתב ביום השמיני ימול וכתיב (ויקרא יב) וביום לאיתויי מילה שלא בזמנה. ואע"ג דמשוך מהכא לא מיתרבי דהא מדרבנן הוא ובתר הכי תקון כיון דקטן שעברה זמנו מתרבי ואע"ג דשלא בזמנו הוא האי נמי תקנוה רבנן כעין דאורייתא:
ומר סבר לא דרשינן וביום — ולא גמרינן מיניה קטן שעברה זמנו ונימול אפי' בלילה וכ"ש משוך דמדרבנן הוא:
כי הא דתניא — בתיובתא דאותביה ר' אלעזר לרבי יוחנן דקטן שעברה זמנו מוביום השמיני איתרבי דאינו נימול אלא ביום:
נותר בזמנו — ביום שנעשה נותר אין נשרף אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) ביום השלישי:
שלא בזמנו — ששהה שריפתו:
לתשעה לעשרה לי"א לי"ב — כדקתני בפ' ר' אליעזר במסכת שבת (דף קלז.) נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות של ע"ש נימול לעשרה חל יו"ט לאחר השבת נימול לי"א שני יו"ט של ר"ה נימול לי"ב:
ואפילו למאן דלא דריש וי"ו — כגון ר' אלעזר ברבי שמעון דאמר לעיל שלא בזמנו נימול אפילו בלילה:
וי"ו וה"א — כגון והנותר איכא ו"ה יתירא:
ראיתי לבן פדת — ראיתי את בן פדת שיושב ודורש את מקראות הללו כמשה מפי הגבורה בלשון תנאים. רבי אלעזר בן פדת לאו תנא היה ואמורא היה תלמידו של רבי יוחנן והוא רבי אלעזר סתם דמיירי בכל הש"ס בגמ' ורבי אלעזר סתמא דמשנה וברייתא הוא רבי אלעזר בן שמוע:
תנייה — לתורת כהנים:
טבול יום אסור בתרומה — לקמן בהאי פירקא (יבמות דף עד:) קראי דרשינן:
ומותר בהזאה — להזות על טמא מת כדאמר לקמן בשמעתין לימד על טבול יום שכשר בפרה:
אנן באכילה קאמרינן — בתמיה וכי אנן לאכילה דפרה אדומה קמרבינן ליה דתיפרוך תאמר בערל שאסור באכילת מעשר לפיכך אסור בפרה:
לנגיעה — בעלמא קשרינן ליה ובנגיעה ליכא לאקשויי תאמר בערל שאסור בנגיעת מעשר דהא אפילו בנגיעת קדשים מותר והכי דרשינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה כדגמרי' לקמן (יבמות דף עה.) מבמים יובא וטמא עד הערב והכא נגיעה היא דבכלי משתעי קרא וקאמר דבעי הערב שמש:
מותר בהזאה — דפרה:
ערל שמותר כו':
שקידש — שעירב אפר במים:
אנדרוגינוס — מהול שקידש קידושו כשר שאפי' אשה כשרה לקדש לרבנן ולקמן ילפינן טעמייהו:
רבי עקיבא — בריש פירקין (יבמות דף ע.):
איש איש מזרע אהרן וגו' — מדרבי לערל גבי טמאים שמע מינה דכי הדדי נינהו ואפילו לנגיעה דתרומה אסור:
לא לישתמיט — אם איתא דר' עקיבא לכל מילי ערל כטמא משוי ליה לא לישתמיט תנא בעלמא דליתני לענין מגע טומאות הערל והטמא כי הדדי ונימא ר"ע היא מדלא אשכחן הכי הכא משום חומרא דפרה היא אבל לענין מגע תרומה ערל מותר:
דמאיס — ליראות בעזרה:
ואזדו לטעמייהו — ר' יהודה ורבנן דאיפליגו לעיל באנדרוגינוס:
הכל כשרים — כל הטהורים כשרין לקדש מי חטאת אפי' אשה אבל ערל וטמא לא רבי:
ולקחו לטמא — בתר אסיפת אפרה כתיב הך עבודה דקידוש ואין עבודה מפסקת בינתים:
הנך דפסולים באסיפה פסולים לקידוש — והתם (יומא דף מג.) דרשינן ואסף איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה. וליכא למדרש איפכא איש ולא אשה טהור ואפי' קטן דאמר בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב:) כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע וע"כ סוגיא דשמעתתא הכי איתא התם:
אם כן — דההוא אסיפה נקט לגבי מקדש לכתוב ולקח לטמא כי היכי דכתב באסיפה ואסף לשון יחיד:
אפילו הנך דפסולין התם — כגון קטן:
דשקל חד — אפרה ויהיב חד מים:
