מסכת יבמות דף ס״ב עמוד ב׳

1בני בנים הרי הן כבנים! כי תניא ההיא, להשלים.

2מיתיבי: בני בנים הרי הם כבנים, מת אחד מהם או שנמצא סריס לא קיים פריה ורביה. תיובתא דרב הונא תיובתא.

3בני בנים הרי הם כבנים. סבר אביי למימר, ברא לברא וברתא לברתא, וכ"ש ברא לברתא. אבל ברתא לברא לא. א"ל רבא לשבת יצרה בעיא והא איכא׃

4דכולי עלמא מיהת תרי מחד לא ולא והא אמרי ליה רבנן: לרב ששת נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו בני ברתי בני נינהו׃

5התם דחויי קמדחי להו דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא׃

6אמר ליה רבה לרבא בר מארי מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים אילימא מדכתיב ״(בראשית לא״, מג) הבנות בנותי והבנים בני אלא מעתה והצאן צאני הכי נמי אלא דקנית מינאי הכא נמי דקנית מינאי׃

7אלא מהכא (דברי הימים א ב, כא) ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב וכתיב ״(שופטים ה״, יד) מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב ״(תהלים ס״, ט) יהודה מחוקקי׃

8מתניתין דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים׃

9ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו' אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה׃

10והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה׃

11תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה׃

12א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע׃

13אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב ״(דברים יד״, כו) ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב ״(יחזקאל מד״, ל) להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב ״(בראשית ב״, יח) לא טוב היות האדם לבדו׃

14במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה בלא תורה דכתיב ״(איוב ו״, יג) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב ״(ירמיהו לא״, כב) נקבה תסובב גבר׃

15רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב ״(איוב ה״, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃

16אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר ״וידעת כי שלום אהלך וגו' ואמר ריב״ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו'׃

17הא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך א"ר יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה׃

18וכמה אמר רבא עונה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרידי׃

ברייתא

19ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו,׃