Talmud Builders

    Sanhedrin 86b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 86b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is in order to flog him, not to execute him, that we came to court. And these other witnesses, through their testimony, are the ones who did this to him, i.e., they are responsible for the entire matter of his execution, and are therefore liable to be executed for giving conspiring testimony.

    2Rav Pappa objects to this: If so, and Ḥizkiyya concedes to Rabbi Yoḥanan in the case of the final testimony of the stubborn and rebellious son, let them also execute the witnesses to the sale of one who was abducted, as the witnesses to the abduction could say: It is in order to flog the abductor, not to execute him, that we came to court. And if you would say that Ḥizkiyya holds that one who abducts another and does not sell him is not flogged, that is difficult.

    3But wasn’t it stated: With regard to witnesses to the abduction who were rendered conspiring witnesses prior to the testimony of the witnesses to the sale, Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree. One says: They are flogged, and one says: They are not flogged. And we say: It may be concluded that it is Ḥizkiyya who said that they are flogged, from the fact that Ḥizkiyya said: They are not executed.

    4Since if one were to suggest that it is Rabbi Yoḥanan who said that they are flogged, that cannot be. Since he says that conspiring witnesses are executed in this case, it is a prohibition that is given as a warning of liability for a court -imposed death penalty, and the principle is: With regard to any prohibition that is given as a warning of liability for a court -imposed death penalty, one is not flogged for its violation, even in a case where the transgressor is not executed. The abductor is not flogged. How then could the conspiring witnesses be flogged for testifying against them, as the punishment for conspiring witnesses is identical to the punishment of the one against whom they testified? Rather, it is certain that Ḥizkiyya holds that the conspiring witnesses to the abduction are flogged, and therefore everyone agrees that the conspiring witnesses to the sale are executed.

    5Rather, Rav Pappa says: The previous explanation is rejected, and instead the dispute must be explained as follows: With regard to the witnesses to the sale of the abductee, it is clear that everyone agrees that they are executed, as theirs is testimony concerning an entire matter and would have led to his execution. When they disagree, it is with regard to the witnesses to the abduction. Ḥizkiyya says: They are not executed, as he holds that abduction stands discrete as an independent prohibition punishable by lashes, and the sale stands discrete as an independent prohibition punishable by strangulation. Rabbi Yoḥanan says: They are executed, as the abduction is the beginning of the process that culminates with the sale. The witnesses testifying to the abduction are testifying to a transgression that will culminate with the sale of the abductee.

    6The Gemara notes: And Rabbi Yoḥanan concedes with regard to the initial witnesses concerning a stubborn and rebellious son who testified that he engaged in gluttonous and drunken conduct and who were rendered conspiring witnesses that they are not executed, as they could say: It is in order to flog him for past conduct, not to execute him for actions that he might perform in the future, that we came to court. Therefore, there is no connection between their testimony and punishment for future actions.

    7Abaye said in summary: All concede in the case of a stubborn and rebellious son, and all concede in the case of a stubborn and rebellious son, and there is a dispute with regard to a stubborn and rebellious son.

    8The Gemara elaborates: With regard to the initial witnesses, all, even Rabbi Yoḥanan, concede in the case of a stubborn and rebellious son that they are not executed if they are rendered conspiring witnesses, as they could say: It is in order to flog him for past conduct, not to execute him, that we came to court.

    9And with regard to the final witnesses, all, even Ḥizkiyya, concede in the case of a stubborn and rebellious son that they are executed if they are rendered conspiring witnesses, due to the fact that the initial witnesses could say: It is in order to flog him for past conduct that we came to court, and these final witnesses are the ones who did this to him, i.e., they are responsible for the entire matter of his execution and are therefore liable to be executed.

    10And there is a dispute with regard to a stubborn and rebellious son in a case where two of the final witnesses, who testify after the son was already flogged for engaging in gluttonous and drunken conduct, say: He stole in our presence, and two other witnesses say: He ate in our presence. The dispute is whether the testimony of these two pairs of witnesses is testimony concerning an entire matter or testimony concerning half a matter.

    11Rav Asi says: The witnesses to the sale of a person who were rendered conspiring witnesses are not executed, due to the fact that the one against whom they testified could say: Although they testified that I sold an individual, it was my slave that I sold. In that case, the witnesses are not testifying that he violated a capital transgression, as they cannot attest to the fact that the individual he sold was first abducted.

    12Rav Yosef says: In accordance with whose opinion is that halakha of Rav Asi? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: The testimony of witnesses is valid only when they attest to an entire matter and not to half a matter. Abaye said to Rav Yosef: According to your explanation, it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold: The testimony is valid when they testify to an entire matter and even when they testify to half a matter, are the conspiring witnesses executed? Doesn’t Rav Asi say that they are not executed due to the fact that the one against whom they testified could say: Although they testified that I sold an individual, it was my slave that I sold? According to that reasoning, even the Rabbis would concede that they are not executed.

    13Rather, you may even say that Rav Asi’s statement is in accordance with the opinion of the Rabbis, and it is concerning a case where only witnesses to the sale came to testify and witnesses to the abduction did not come to testify. In that case the accused can avoid punishment; therefore, the conspiring witnesses are not executed. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating that halakha ? Obviously, in that case they are not executed, as there is no way to determine that the one he sold is not a slave. The Gemara answers: No, it is necessary to teach that they are not executed even if witnesses to the abduction ultimately came after the witnesses to the sale had testified and testified that he sold a freeman, not his slave.

    14The Gemara asks: But still, what is the purpose of stating that halakha ? When the witnesses to the sale testified, their testimony was not sufficient to execute the accused. The Gemara answers: No, it is necessary to teach the halakha in a case where they are not executed even where the first and second pairs of witnesses gesture to one another, ostensibly indicating that the conspiring witnesses to the sale were aware that the witnesses to the abduction would follow and that therefore the initial witnesses are part of the conspiracy to testify and execute the accused. And consequently, it is necessary to teach this halakha lest you say: Gesturing is a significant matter, and the legal status of the two testimonies is that of a single testimony. Therefore, Rav Asi teaches us that gesturing is nothing of significance.

    15MISHNA: A rebellious elder according to the court, who does not observe the ruling of the court, is executed by strangulation, as it is stated: “If there shall be a matter too hard for you in judgment …and you shall arise and ascend unto the place that the Lord your God shall choose…and you shall do according to the matter that they shall declare unto you…and the man that shall do so intentionally, not to listen…and that man shall die” (Deuteronomy 17:8–12). There were three courts there in Jerusalem. One convenes at the entrance to the Temple Mount, and one convenes at the entrance to the Temple courtyard, and one convenes in the Chamber of Hewn Stone.

    16An elder who issues a ruling contrary to the ruling of his colleagues, and his colleagues come to that court that is at the entrance to the Temple Mount, and the elder says: This is what I interpreted and that is what my colleagues interpreted; this is what I taught and that is what my colleagues taught. If the members of the court heard a clear halakhic ruling in that case, the court says it to them.

    17And if not, they come to those judges who are convened at the entrance to the Temple courtyard, which is a more significant tribunal. And the elder says: This is what I interpreted and that is what my colleagues interpreted; this is what I taught and that is what my colleagues taught. If the members of the court heard a clear halakhic ruling in that case, the court says it to them.

    18And if not, these judges and those judges come to the High Court, the Sanhedrin of seventy-one judges that is in the Chamber of Hewn Stone, from which Torah emerges to the entire Jewish people, as it is stated: “And you shall do according to the matter that they shall declare unto you from that place that the Lord shall choose and you shall observe to perform according to all that they shall teach you” (Deuteronomy 17:10). They are the ultimate arbiters who establish the halakha that is binding. If they ruled contrary to the ruling of the elder and the elder then returned to his city, and nevertheless, he taught in the manner that he was teaching previously, he is exempt from punishment. But if he instructed others to act on the basis of his ruling that stands contrary to the ruling of the Sanhedrin, he is liable to be executed, as it is stated: “And the man that shall do so intentionally not to listen” (Deuteronomy 17:12), meaning that one is not liable unless he instructs others to act.

    19A student who is not yet an elder, i.e., he has not been ordained, who instructs others to act contrary to the ruling of the Sanhedrin, is exempt, as a ruling given prior to ordination is not a valid ruling. It follows that his stringency is his leniency. The stringency imposed upon the student that he is not sanctioned to issue rulings results in the leniency that if he instructs others to act on the basis of his ruling that is contrary to the ruling of the Sanhedrin, he is exempt.

    20GEMARA: The Sages taught with regard to that which is stated: “If there shall be a matter too hard for you in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between mark and mark, even matters of controversy within your gates, then you shall arise, and ascend to the place that the Lord your God shall choose” (Deuteronomy 17:8). “If there shall be a matter too hard [ yippaleh ] for you”;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    להלקותו באנוולא הועדנו להמיתו שלא ידענו שסופו לחזור ולקלקל:

    להלקותו באנועל הגניבה ולא ידענו שימכרנו:

    דלא לקיאגניבה לחודה משום דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאם ימכרנו יהרג:

    עידי גניבה בנפששהעידוהו שגנב נפש:

    מדאמר חזקיה אין נהרגיןאם הוזמו לאחר שבאו עידי מכירה משום הכי לוקין שהרי אין סופן למות על עדות זו ולא הוי לגבייהו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד:

    דאי ר' יוחנן כיון דאמר נהרגיןאם באו עידי מכירה אחרי כן קודם הזמה ונגמר דינו ע"פ שתי הכתות והוזמו היכי לקו אם הוזמו קודם שבאו עידי מכירה הא הוה ליה לאו דלא תענה לגבייהו בשעה שהעידו לאו שניתן לאזהרה שלא להעיד כן שאם יעידו ולא יוזמו עד שיבאו עידי מכירה ויגמר דינו ויוזמו ימותו:

    וכל לאו שניתן לאזהרת ב"ד אין לוקין עליוואפילו יפטרו מן המיתה שהרי לא לאזהרת מלקות ניתן:

    אינהו היכי לקוהא לאו כאשר זמם הוא ואי משום לא תענה (שמות כ) לאו שאין בו מעשה הוא:

    בעידי מכירה כולי עלמא לא פליגי דנהרגיןאם נגמר דינו על פי שתי הכתות:

    לחודה קיימאועידי גניבה אינן באין להורגו אלא להלקותו אבל עידי מכירה שבאין עמהן ואומרין שהתרו בו למיתה מונעין אותו ממלקות ומחייבין אותו מיתה והויא לה מכירה דבר שלם:

    אתחלתא דמכירהדקסבר ר' יוחנן לא לקי עלה דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואינן באין אלא להורגו ואף על גב דשתיהן צריכות זו לזו והוה ליה כל חדא וחדא חצי דבר מיקטל כרבנן:

    ומודה ר' יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו דאין נהרגיןדאינהו ודאי למלקות אתו כדכתיב ויסרו אותו (דברים כא):

    הכל מודים כו'כלומר יש עדים בבן סורר ומורה שהכל מודים באחת כתותיו לפטור ויש כת שהכל מודים בו לחיוב ויש כת בבן סורר ומורה שנחלקו חזקיה ורבי יוחנן לפי מה ששמענו במחלוקתן:

    שנים אומרים בפנינו גנבמשל אביו מעות לקנות בשר ויין בפעם שניה אחר שלקה:

    ושנים אומרים בפנינו אכלהבשר ברשות אחרים דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים הנך שתי כתות צריכות זו לזו ואין הראשונים יכולין לומר להלקותו באנו והוה ליה חצי דבר לחזקיה דסבר לה כר"ע דאמר אין נהרגין ולר' יוחנן דאמר נהרגין כרבנן:

    עידי מכירה בנפשולא באו עידי גניבה על כך לפנינו:

    הא מתוך קאמראפי' חצי דבר אין כאן שהרי היה לו להציל נפשו מב"ד בטענה זו:

    ובדלא אתו עידי גניבהקאמר רב אשי וכדפרישית שהיה יכול לומר עבדי מכרתי:

    לבסוףאחר שהעידו עידי מכירה באו עידי גניבה ונגמר הדין ע"פ שניהם:

    ואכתי מאי למימראכשהעידו הראשונים לא היה הדין ראוי ליגמר על פיהם ויכולין לומר לא היינו יודעין שיבואו עידי גניבה עלינו:

    דקא מרמזי רמוזיהני להני:

    מתני' ג' בתי דינין היו שםבירושלים דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:

    אחד יושב על פתח הר הביתהוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:

    ואחד יושב למעלה הימנוכשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:

    ואחד בלשכת הגזיתשהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול כדאמרינן בסדר יומא (דף כה.):

    באין לזה שעל פתח הר הביתזקן זה שהורה בעירו ונחלק ב"ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלים ולשאול ובאין הוא ובית דין שבעירו לב"ד זה שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעין תחילה:

    תלמיד שהורה לעשותתלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק על ב"ד שבעירו ובאו לב"ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחילה פטור שאין לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב"ד כדאמרי' בגמ':

    נמצא חומרו קולוחומר שהחמירו עליו שאינו ראוי להוראה עד שיהא בן ארבעים שנה נעשה לו קל לפוטרו מן המיתה:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 86 עמוד ב

    1להלקותו באנו, והני אחריני כולי דבר קא עבדי ליה.

    2מתקיף לה רב פפא: אי הכי, עידי מכירה נמי ליקטליה, מתוך שיכולין עידי גניבה לומר ״להלקותו באנו״! וכי תימא דקסבר חזקיה דלא לקי,׃

    3והא איתמר: עידי גניבה בנפש שהוזמו, חזקיה ורבי יוחנן חד אמר: לוקין, וחד אמר: אין לוקין. ואמרינן: תסתיים דחזקיה דאמר לוקין, מדאמר חזקיה: אין נהרגין.

    4דאי ר' יוחנן, כיון דאמר נהרגין, הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו. איהו לא לקי, אינהו היכי לקו?

    5אלא אמר רב פפא: בעידי מכירה דכולי עלמא לא פליגי דנהרגין, כי פליגי בעידי גניבה. חזקיה אמר: אין נהרגין, גניבה לחודה קיימא ומכירה לחודה קיימא. ר' יוחנן אמר: נהרגין, גניבה אתחלתא דמכירה היא.

    6ומודה רבי יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו, שאין נהרגין, מתוך שיכולין לומר: ״להלקותו באנו״.

    7אמר אביי: הכל מודים בבן סורר ומורה, והכל מודים בבן סורר ומורה, ומחלוקת בבן סורר ומורה.

    8הכל מודים בבן סורר ומורה: בעדים הראשונים, שאין נהרגין, מתוך שיכולין לומר: ״להלקותו באנו״.

    9והכל מודים בבן סורר ומורה: בעדים אחרונים שנהרגים, מתוך שעדים הראשונים יכולין לומר: ״להלקותו באנו״, והני כוליה דבר קא עבדי ליה.

    10ומחלוקת בבן סורר ומורה: שנים אומרים ״בפנינו גנב״, ושנים אומרים: ״בפנינו אכל״.

    11אמר רב אסי: עידי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומר עבדי מכרתי׃

    12אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרב אסי כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר א"ל אביי דאי כרבנן נהרגין הא מתוך קאמר׃

    13אלא אפילו תימא רבנן ובדלא אתו עידי גניבה אי הכי מאי למימרא לא צריכא דאע"ג דאתו לבסוף׃

    14ואכתי מאי למימרא לא צריכא דקא מרמזי רמוזי מהו דתימא רמיזא מילתא היא קמ"ל רמיזא לאו כלום הוא:

    Mishna

    15זקן ממרא על פי ב"ד שנאמר ״(דברים יז״, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט שלשה בתי דינין היו שם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית׃

    16באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמר להם׃

    17ואם לאו באין להן לאותן שעל פתח עזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמר להם׃

    18ואם לאו אלו ואלו באין לב"ד הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצא תורה לכל ישראל שנאמר ״(דברים יז״, י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה' חזר לעירו שנה ולמד בדרך שהיה למד פטור ואם הורה לעשות חייב שנאמר ״(דברים יז״, יב) והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות׃

    19תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו:

    Gemara

    20תנו רבנן כי יפלא ממך דבר׃

    Tosafot

    גניבה אתחלתא דמכירה היאוא"ת אמאי מקטלי הא מצו למימר לפוסלו לעדות באנו וכ"ת דבעו התראה וכיון דאמרי שהתרו בו למיתה אלמא למיקטליה קא אתו אם כן לחזקיה נמי לקטלו אע"ג דאתו נמי להלקותו כדאשכחן בפ"ב דב"ק (דף כד. ושם) דעידי נגיחה ראשונה ושניה אע"ג דאתו לחיובי' חצי נזק כיון דאתו נמי לייעודי משלמי חצי נזק של העדאה עם הכת השלישית כשהוזמו השלש כתות וי"ל דקסבר חזקיה דגניבה לחודה קיימא כמו עידי קדושין ועידי ביאה ואע"ג דמיירי באתרו ביה מדמקטלי לרבי יוחנן מ"מ לא שייך בהו חיוב מיתה ואפשר דלחזקיה לא בעי התראה ולר' יוחנן בעי אי נמי הש"ס לא חש בטעמא דלפוסלו לעדות באנו מדאיצטריך לעיל למימר להלקותו ושמא איצטריך היכא דמפסיל מעיקרא וקאי:

    עבדי מכרתיוא"ת אי לאו למקטליה קא אתו אם יבאו עדים שאינו עבדו אם כן למאי קא אתו וי"ל דאתו לקיים המקח וא"ת אי דלא אתרו ביה למה לן טעמא דעבדי מכרתי אלא ודאי אתרו ביה אם כן למקטליה קאתי וי"ל דאתרו ביה אחריני ואינהו לא ידעי וכי האי גוונא הוה מצי לשנויי בריש פרק היו בודקין (לעיל סנהדרין דף מא.) גבי נערה המאורסה:

    אמר רב יוסף כו'סלקא דעתך דרב יוסף בדאתו עידי גניבה וה"פ מתוך שהוא יכול לומר עבדי מכרתי אם לא היו באים עידי גניבה אם כן אין בעדותם ממש וחצי דבר הוא ואביי פריך ליה הא מתוך קאמר דמשמע הלשון דאפילו השתא נמי בתר דאתו עידי גניבה מצי למימר הכי:

    קמ"ל רמיזה לאו כלום הואבפ"ב דב"ק (דף כד: ושם) גבי לייעודי תורא ולייעודי גברא דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמוזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שבכל השלשה ימים באו אלו עם אלו וקא מרמזי אבל הכא ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה הרביעית והכוונה לבאר בה ענין זקן ממרא והוא שאמר זקן ממרא על פי בית דין ר"ל בהוראת בית דין ופירשו בתנאיו שהוא חכם שהגיע להוראה וסמוך בסנהדרין ואע"פ שהוא כן ושדבר זו שחולק בו קבלו מרבותיו מובהקים כל שהוא חולק עם בית דין הגדול ואינו חוזר לדבריהם הרי הוא בחנק ובלבד שיורה לעשות כדברי עצמו ומפרש עכשיו כיצד דנין בו ומציע תחלה ששלשה בתי דינין היו בירושלים אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ושניהם של עשרים ושלשה וסנהדרין גדולה שבלשכת הגזית וכשנחלק אותו חכם עם בית דין שבעירו הן מצד סברתו הן מצד קבלתו עולה הוא והחולקים עמו לירושלים ושואלין לבית דין שבפתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חברי וכו' שמעו אומרין לו אם שמע להם מוטב ואם לאו ר"ל שלא ידעו או שלא קבל מהם הולכין לזה שעל פתח העזרה וכו' אם שמעו אומרים להם ואם לאו ר"ל שלא שמעו או שלא קבל מהם כלם באים לבית דין הגדול ואומרין להם חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהיה שונה תחלה ולא חזר בו פטור הואיל ולא עשה מעשה אבל אם עשה כדברי עצמו אם לעצמו אם שהורה לאחרים לעשות והוא שיאמר להם בפירוש מותרים אתם לעשות כך וכך כמו שהתבאר בראשון של הוריות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה וכל שלא באו לבית דין הגדול אינו נעשה זקן ממרא תלמיד שהורה לעשות אף אחר כל אלו פטור הואיל ולא הגיע להוראה לא יבואו לטעות אחריו ולסמוך עליו ונמצא חומרו קולו והוא שביארנו שאין דין זקן ממרא אלא בשהגיע להוראה והוא סמוך בסנהדרין:

    חומר בדברי סופרים מבדברי תורה שכל שהורה לעקור בדבר הכתוב בתורה בהדיא כגון שלא להניח תפילין כלל פטור שאין זו הוראה זיל קרי בי רב הוא אבל אם אמר יש תפילין וחמש טוטפות יש בו שנמצא שדבר זה עיקרו מן התורה והוא המצוה ומדרשו מדברי סופרים והוא ארבעה טוטפות שטוטפות שנים וטוטפות שנים ונמצאו ארבעה וכל שהוא חולק לומר שהן חמשה נידון ומ"מ דבר זה לא נאמר בכל המצות אלא בתפילין בלבד אבל שאר מצוה אין דין זקן ממרא אלא במה שאפשר לבא לידי כרת בזדונן ולידי חטאת בשוגג ואף באלו דוקא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שכל שעוקר דבר מן התורה בפירוש אינו תחת הוראה שיעשה בה זקן ממרא שהרי זיל קרי בי רב הוא כמו שביארנו:

    אין ממיתין אותו כלומר בית דין שבעירו אחר שחזר והורה כדבריו גומרין את דינו בעירם אבל אין ממיתין אותו בבית דין שבעירם ולא אפילו בבית דין שביבנה ר"ל אם שהה מהוראתו עד שנגלו סנהדרין ליבנה אע"פ שהבית קיים עדיין ואע"פ שבאו סנהדרי גדולה לשם אלא תופשין אותו ומעלין אותו לבית דין הגדול אם הוא בלשכת הגזית ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל ומכריזין איש פלוני נדון בשביל דבר פלוני שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי ר' עקיבא ר' יהודה אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בשביל כך וכו' ומ"מ הלכה כר' עקיבא:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 86b

    Sanhedrin 86b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 412 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    להלקותו באנו ולא הועדנו להמיתו שלא ידענו שסופו לחזור ולקלקל:

    להלקותו באנו על הגניבה ולא ידענו שימכרנו:

    דלא לקי אגניבה לחודה משום דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאם ימכרנו יהרג:

    עידי גניבה בנפש שהעידוהו שגנב נפש:

    מדאמר חזקיה אין נהרגין אם הוזמו לאחר שבאו עידי מכירה משום הכי לוקין שהרי אין סופן למות על עדות זו ולא הוי לגבייהו לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד:

    דאי ר' יוחנן כיון דאמר נהרגין אם באו עידי מכירה אחרי כן קודם הזמה ונגמר דינו ע"פ שתי הכתות והוזמו היכי לקו אם הוזמו קודם שבאו עידי מכירה הא הוה ליה לאו דלא תענה לגבייהו בשעה שהעידו לאו שניתן לאזהרה שלא להעיד כן שאם יעידו ולא יוזמו עד שיבאו עידי מכירה ויגמר דינו ויוזמו ימותו:

    וכל לאו שניתן לאזהרת ב"ד אין לוקין עליו ואפילו יפטרו מן המיתה שהרי לא לאזהרת מלקות ניתן:

    אינהו היכי לקו הא לאו כאשר זמם הוא ואי משום לא תענה (שמות כ) לאו שאין בו מעשה הוא:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    גניבה אתחלתא דמכירה היא וא"ת אמאי מקטלי הא מצו למימר לפוסלו לעדות באנו וכ"ת דבעו התראה וכיון דאמרי שהתרו בו למיתה אלמא למיקטליה קא אתו אם כן לחזקיה נמי לקטלו אע"ג דאתו נמי להלקותו כדאשכחן בפ"ב דב"ק (דף כד. ושם) דעידי נגיחה ראשונה ושניה אע"ג דאתו לחיובי' חצי נזק כיון דאתו נמי לייעודי משלמי חצי נזק של העדאה עם הכת השלישית כשהוזמו השלש כתות וי"ל דקסבר חזקיה דגניבה לחודה קיימא כמו עידי קדושין ועידי ביאה ואע"ג דמיירי באתרו ביה מדמקטלי לרבי יוחנן מ"מ לא שייך בהו חיוב מיתה ואפשר דלחזקיה לא בעי התראה ולר' יוחנן בעי אי נמי הש"ס לא חש בטעמא דלפוסלו לעדות באנו מדאיצטריך לעיל למימר להלקותו ושמא איצטריך היכא דמפסיל מעיקרא וקאי:

    עבדי מכרתי וא"ת אי לאו למקטליה קא אתו אם יבאו עדים שאינו עבדו אם כן למאי קא אתו וי"ל דאתו לקיים המקח וא"ת אי דלא אתרו ביה למה לן טעמא דעבדי מכרתי אלא ודאי אתרו ביה אם כן למקטליה קאתי וי"ל דאתרו ביה אחריני ואינהו לא ידעי וכי האי גוונא הוה מצי לשנויי בריש פרק היו בודקין (לעיל סנהדרין דף מא.) גבי נערה המאורסה:

    אמר רב יוסף כו' סלקא דעתך דרב יוסף בדאתו עידי גניבה וה"פ מתוך שהוא יכול לומר עבדי מכרתי אם לא היו באים עידי גניבה אם כן אין בעדותם ממש וחצי דבר הוא ואביי פריך ליה הא מתוך קאמר דמשמע הלשון דאפילו השתא נמי בתר דאתו עידי גניבה מצי למימר הכי:

    קמ"ל רמיזה לאו כלום הוא בפ"ב דב"ק (דף כד: ושם) גבי לייעודי תורא ולייעודי גברא דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמוזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שבכל השלשה ימים באו אלו עם אלו וקא מרמזי אבל הכא ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני:

    Tosafot on Sanhedrin 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    המשנה הרביעית והכוונה לבאר בה ענין זקן ממרא והוא שאמר זקן ממרא על פי בית דין ר"ל בהוראת בית דין ופירשו בתנאיו שהוא חכם שהגיע להוראה וסמוך בסנהדרין ואע"פ שהוא כן ושדבר זו שחולק בו קבלו מרבותיו מובהקים כל שהוא חולק עם בית דין הגדול ואינו חוזר לדבריהם הרי הוא בחנק ובלבד שיורה לעשות כדברי עצמו ומפרש עכשיו כיצד דנין בו ומציע תחלה ששלשה בתי דינין היו בירושלים אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ושניהם של עשרים ושלשה וסנהדרין גדולה שבלשכת הגזית וכשנחלק אותו חכם עם בית דין שבעירו הן מצד סברתו הן מצד קבלתו עולה הוא והחולקים עמו לירושלים ושואלין לבית דין שבפתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חברי וכו' שמעו אומרין לו אם שמע להם מוטב ואם לאו ר"ל שלא ידעו או שלא קבל מהם הולכין לזה שעל פתח העזרה וכו' אם שמעו אומרים להם ואם לאו ר"ל שלא שמעו או שלא קבל מהם כלם באים לבית דין הגדול ואומרין להם חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהיה שונה תחלה ולא חזר בו פטור הואיל ולא עשה מעשה אבל אם עשה כדברי עצמו אם לעצמו אם שהורה לאחרים לעשות והוא שיאמר להם בפירוש מותרים אתם לעשות כך וכך כמו שהתבאר בראשון של הוריות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה וכל שלא באו לבית דין הגדול אינו נעשה זקן ממרא תלמיד שהורה לעשות אף אחר כל אלו פטור הואיל ולא הגיע להוראה לא יבואו לטעות אחריו ולסמוך עליו ונמצא חומרו קולו והוא שביארנו שאין דין זקן ממרא אלא בשהגיע להוראה והוא סמוך בסנהדרין:

    חומר בדברי סופרים מבדברי תורה שכל שהורה לעקור בדבר הכתוב בתורה בהדיא כגון שלא להניח תפילין כלל פטור שאין זו הוראה זיל קרי בי רב הוא אבל אם אמר יש תפילין וחמש טוטפות יש בו שנמצא שדבר זה עיקרו מן התורה והוא המצוה ומדרשו מדברי סופרים והוא ארבעה טוטפות שטוטפות שנים וטוטפות שנים ונמצאו ארבעה וכל שהוא חולק לומר שהן חמשה נידון ומ"מ דבר זה לא נאמר בכל המצות אלא בתפילין בלבד אבל שאר מצוה אין דין זקן ממרא אלא במה שאפשר לבא לידי כרת בזדונן ולידי חטאת בשוגג ואף באלו דוקא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שכל שעוקר דבר מן התורה בפירוש אינו תחת הוראה שיעשה בה זקן ממרא שהרי זיל קרי בי רב הוא כמו שביארנו:

    אין ממיתין אותו כלומר בית דין שבעירו אחר שחזר והורה כדבריו גומרין את דינו בעירם אבל אין ממיתין אותו בבית דין שבעירם ולא אפילו בבית דין שביבנה ר"ל אם שהה מהוראתו עד שנגלו סנהדרין ליבנה אע"פ שהבית קיים עדיין ואע"פ שבאו סנהדרי גדולה לשם אלא תופשין אותו ומעלין אותו לבית דין הגדול אם הוא בלשכת הגזית ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל ומכריזין איש פלוני נדון בשביל דבר פלוני שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי ר' עקיבא ר' יהודה אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בשביל כך וכו' ומ"מ הלכה כר' עקיבא:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 86b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בעדי מכירה דכ"ע ל"פ כו' במהרש"ל ותימה לאוקימתא דרב פפא מנלן דחזקיה ס"ל כר"ע דלמא אף הוא ס"ל כרבנן דאמרי דבר ואפילו חצי דבר והא דעדי גניבה אין נהרגין משום דיכולין לומר להלקותו באנו כו' עכ"ל והאריך בזה ליישב ובעיקר תמיהתו לא ידענא דמי הגיד לו דלאוקימת' דרב פפא נמי ס"ל לחזקיה דוקא כר"ע דאימא דקושטא הוא למאי דקאמר אלא אמר רב פפא כו' לא קאי הא דבעי למימר דפליגי חזקיה ור"י בפלוגתא דר"ע ורבנן בחצי דבר אלא דר"י ודאי ע"כ סבר כרבנן אבל חזקיה מצי סבר השתא נמי כרבנן ועדי גניבה דאין נהרגין משום דיכולין לומר להלקותו באנו ודקאמר האי לישנא עדי גניבה לחודא קיימא ומכירה כו' משום דודאי דסבר נמי כר' עקיבא ועוד דאליבא דרבנן נמי אצטריך למימר עדי גניבה לחודא קיימא כו' דמשום האי טעמא אינן נהרגין דלא באו אלא להלקותו ואביי נמי דקאמר הכל מודים כו' לאוקימתא דרב פפא קאי מלתיה שפיר אפלוגתא דרבי עקיבא וחזקיה אלא משום דאביי מקמי דרב פפא הוה וכדסלקא דעתך מעיקרא דפליגי חזקיה ור"י בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן נקט רש"י נמי בפירושו במלתיה דאביי דחזקיה כר' עקיבא ור"י כרבנן וכן מוכח מדברי התוס' דחזקיה מצי סבר כרבנן ממה שכתבו דאי אמרינן שהתרו בו למיתה אלמא למקטליה קאתו א"כ לחזקיה נמי ליקטלו כו' היינו לרבנן דלר"ע היאך ליקטלו הא הוי חצי דבר ואין להאריך בשאר אריכות דבריו כי אינן מבוררין לי ואולי טעות נפל בהם ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה דלא לקי אגניבה לחודא כו' שניתן לאזהרת מיתת בית דין שאם ימכרנו יהרג עכ"ל יש לדקדק דהא לפום סברא דהשתא דקיימינן בה דעדי מכירה נמי לא מקטלי איהו נמי לא מקטל ולא הוה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואם נאמר כיון דאם עדי גניבה גופייהו יעידו גם על המכירה מקרי אזהרת מיתת בית דין ואין לוקין אותו אף אם לא יעידו על המכירה א"כ מה כתב שוב מדקאמר חזקיה אין נהרגין כו' מש"ה לוקין שהרי אין סופן למות על עדות זו ולא הוה לגבייהו לאו שניתן כו' עכ"ל דנהי דלא הוי לגבייהו לאו שניתן כו' אם יבואו עדים אחרים על המכירה מ"מ הוה ליה לאו שניתן כו' לגבי עצמם אם יעידו על המכירה ואמאי לוקין ויש ליישב כיון דחד מנייהו אמר בעדי נפש דלוקין ע"כ אית לן למימר טפי לחזקיה דלוקין ולא מקרי לאו שניתן כו' מטעמא דאם יעידו הם על המכירה דנתחייב מיתה כיון שאם הם לא יעידו אף אם יעידו אחרים על המכירה לא ימותו אבל לר"י כיון דאף אם יבואו עדים אחרים ימותו מקרי לאו שניתן כו' מיהו ק"ק לפי זה לא הל"ל לחזקיה איהו לא לקי אינהו היכי לקי אלא כיון דעל כרחך לחזקיה מטעם שאם יבואו הם ויעידו על המכירה לא מקרי לאו שניתן כו' איהו ודאי נמי דלקי דלא מקרי אזהרת מיתת בית דין כיון שלא יהרג אלא אם הם יעידו על המכירה וק"ל:

    תוס' בד"ה גניבה אתחלתא כו' ואם תאמר אמאי מקטלי הא מצו למימר לפוסלו לעדות באנו כו' עכ"ל קצת קשה אמאי לא הקשו כן לעיל למאי דקאמר תלמודא וכי תימא דקסבר חזקיה דלא לקי דנהי דחזקיה סבירא ליה דלא לקי מ"מ יוכלו לומר לפוסלו לעדות באנו ועדי מכירה יקטלו ויש ליישב וק"ל:

    בד"ה עבדי מכרתי כו' א"כ למאי קא אתו כו' א"כ למקטליה קאתי כו' עכ"ל קושייתם למסקנא דאתיא מלתא דרב אסי אפי' כרבנן דדבר ואפי' חצי דבר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 86b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 86, Amud Bet, about 412 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “להלקותו באנו, והני אחריני כולי דבר קא…”

    2. Segment 223 words

      Opens “מתקיף לה רב פפא: אי הכי, עידי…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 325 words

      Opens “והא איתמר: עידי גניבה בנפש שהוזמו, חזקיה…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 428 words

      Opens “דאי ר' יוחנן, כיון דאמר נהרגין, הוה…”

    5. Segment 533 words

      Opens “אלא אמר רב פפא: בעידי מכירה דכולי…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 617 words

      Opens “ומודה רבי יוחנן בעדים הראשונים של בן…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר אביי: הכל מודים בבן סורר ומורה,…”

      Named: אביי.

    8. Segment 814 words

      Opens “הכל מודים בבן סורר ומורה: בעדים הראשונים,…”

    9. Segment 921 words

      Opens “והכל מודים בבן סורר ומורה: בעדים אחרונים…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ומחלוקת בבן סורר ומורה: שנים אומרים ״בפנינו…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אמר רב אסי: עידי מכירה בנפש שהוזמו…”

      Named: רב אסי.

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא…”

      Named: רב יוסף, רב אסי, אביי.

    13. Segment 1317 words

      Opens “אלא אפילו תימא רבנן ובדלא אתו עידי…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “ואכתי מאי למימרא לא צריכא דקא מרמזי…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “מתני׳ זקן ממרא על פי ב"ד שנאמר…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “ואם לאו באין להן לאותן שעל פתח…”

    18. Segment 1849 words

      Opens “ואם לאו אלו ואלו באין לב"ד הגדול…”

    19. Segment 197 words

      Opens “תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו:…”

    20. Segment 207 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן כי יפלא ממך דבר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 86b · Segment 4 — “דאי ר' יוחנן, כיון דאמר נהרגין, הוה ליה לאו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 86b · Segment 12 — “אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרב אסי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 86b · Segment 7 — “אמר אביי: הכל מודים בבן סורר ומורה, והכל מודים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 86b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026