Talmud Builders

    Sanhedrin 33b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but they do not bring him back to be judged with a claim to find him liable. When the mishna says: The court brings the accused back to acquit him, this is an acquittal alone and is not to anyone’s liability. When it says: But they do not bring him back to be judged with a claim to find him liable, this is an acquittal that is also a liability. The court does not bring the accused back to acquit him if this entails a liability to another.

    2The Gemara clarifies: A liability for whom? There is no other litigant in cases of capital law. The Gemara answers: This is not difficult, this is to the liability, i.e., the detriment, of the blood redeemer, as he desires that the murderer be killed, and he will no longer be allowed to kill him. The Gemara questions this explanation: Is it reasonable that due to the liability of the blood redeemer, we kill this one and do not reverse the verdict to acquit him even when there is a reason to do so? And further, what is the meaning of the term: Whether with a claim to exempt the accused, or whether with a claim to find him liable? It is clear that this is referring to two separate matters, not to two types of acquittal. The Gemara comments: This is difficult.

    3The Gemara cites another explanation of how one can find a judge giving the item from one to another with regard to the clause of: He exempts a liable party. Ravina said: It is possible in a case where the one who lodged the claim had in his possession an item belonging to the other litigant that functioned as collateral for a debt, and when the judge issued a verdict in favor of the other he took the collateral from him, thereby physically transferring it to the wrong party.

    4In the case from the mishna in tractate Bekhorot : He ruled that a pure item is impure, how could he cause a loss with his own hands? It is where he had the litigant’s ritually pure item touch a creeping animal to emphasize that he believes it was already impure, and he thereby imparted impurity to it. In that mishna’s case of: He ruled that an impure item is pure, how could he cause a loss with his own hands? It is where he mixed this impure produce of the litigant’s with the litigant’s ritually pure produce, and he thereby caused all of the produce to be considered impure.

    5§ The mishna teaches that in cases of capital law, the court brings the accused back to be judged again with a claim to acquit him, but does not bring him back to be judged with a claim to find him liable. To explain the terms “innocent” and “righteous” in the verse: “And the innocent and the righteous you shall not slay” (Exodus 23:7), the Sages taught: From where is it derived that with regard to one who is leaving the court having been found liable, and someone said: I have the ability to teach a reason to acquit him, from where is it derived that the court brings the accused back to be judged again? The verse states: The innocent you shall not slay, and the accused may in fact be innocent.

    6And from where is it derived that with regard to one who is leaving the court, having been acquitted, and someone says: I have the ability to teach a reason to find him liable, from where is it derived that the court does not bring the accused back to be judged again? The verse states: “The righteous you shall not slay,” and the accused was found righteous in his trial.

    7Rav Shimi bar Ashi says: And the opposite of this is the halakha with regard to one who entices others to engage in idol worship, as it is written concerning him: “Neither shall you spare, neither shall you conceal him” (Deuteronomy 13:9). He is brought back to court to find him liable, but not to acquit him. Rav Kahana teaches this last halakha citing a different verse concerning the enticer: “But you shall kill him [ harog tahargennu ]” (Deuteronomy 13:10). The repetition of the verb indicates that he is killed even in circumstances where transgressors of other prohibitions would not be.

    8Rabbi Zeira asked Rav Sheshet: From where is it derived that the halakha concerning those liable to be exiled to a city of refuge for killing unintentionally is the same with regard to retrying a court case as the halakha concerning one who killed intentionally, who is found liable to receive court-imposed capital punishment? Rav Sheshet answered: It is derived from a verbal analogy employing the term “murderer” stated with regard to one who kills intentionally (see Numbers 35:16) and the term “murderer” stated with regard to one who kills unintentionally (see Numbers 35:19).

    9Rabbi Zeira asked Rav Sheshet: From where is it derived that the halakha concerning those liable to receive forty lashes is the same with regard to retrying a court case as the halakha concerning one who killed intentionally, who is found liable to receive court-imposed capital punishment? Rav Sheshet answered: It is derived from a verbal analogy employing the term “wicked” stated with regard to one who kills intentionally (see Numbers 35:31) and the term “wicked” stated with regard to those liable to receive lashes (see Deuteronomy 25:2).

    10The Gemara comments: This is also taught in a baraita ( Tosefta 7:3): From where is it derived that the halakha concerning those liable to be exiled for killing unintentionally is the same with regard to retrying a court case as the halakha concerning one who killed intentionally, who is found liable to receive court-imposed capital punishment? It is derived from a verbal analogy employing the term “murderer” stated with regard to one who kills intentionally and the term “murderer” stated with regard to one who kills unintentionally. From where is it derived that the halakha concerning those liable to receive forty lashes is the same with regard to retrying a court case as the halakha concerning one who killed intentionally, who is found liable to receive court-imposed capital punishment? It is derived from a verbal analogy employing the term “wicked” stated with regard to one who kills intentionally and the term “wicked” stated with regard to those liable to receive lashes.

    11§ The mishna teaches concerning cases of capital law: But the court does not bring him back to be judged with a claim to find him liable. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: And this is the halakha only in a case where the judge erred with regard to a matter for which the Sadducees do not admit to its validity, i.e., he erred in a matter learned from tradition or established by the Sages. But if the judge erred in a matter for which the Sadducees admit to its validity, i.e., a matter that is written explicitly in the Torah, it is a topic that you could go learn in a children’s school, and such an error negates the verdict and is reversed.

    12Rabbi Ḥiyya bar Abba asked of Rabbi Yoḥanan: What is the halakha in the case of a judge who erred with regard to the judgment of an adulterer and adulteress, by ruling that only the man is liable but not the woman? Rabbi Yoḥanan said to him: While your fire is burning, cut your squash and roast it, i.e., seize the opportunity to add this case to the principle I taught you earlier. It was also stated: Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says: Concerning a judge who erred with regard to an adulterer, the court revokes the verdict.

    13The Gemara asks: Rather, what are the circumstances where the court does not revoke the acquittal? Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: In a case where he erred and acquitted the adulterer who engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse. The halakha that this is considered sexual intercourse is not explicit in a verse. Therefore, if a court acquits one so accused, the verdict is not revoked.

    14§ The mishna teaches that in cases of monetary law, all those present at the trial may teach a reason to exempt a litigant or to find him liable. In cases of capital law, all those present at the trial may teach a reason to acquit the accused, but not all present may teach a reason to find him liable. The Gemara asks: In capital cases, may all those present teach a reason to acquit, and even witnesses? The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and not in accordance with the opinion of the Rabbis.

    15The Gemara explains: As it is taught in a baraita : The verse states: “But one witness shall not testify against any person that he die” (Numbers 35:30). A witness cannot state anything other than his testimony, whether to provide a reason to acquit the accused or to provide a reason to find him liable; this is the opinion of the Rabbis. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A witness may answer to provide a reason to acquit, but a witness may not answer to provide a reason to find the accused liable. The mishna here seems to be in accordance with the minority opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda.

    16Rav Pappa says: When the mishna refers to all those present at the trial, it is not referring to the witnesses but to one of the students sitting before the court, and therefore all agree with the ruling of the mishna.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זכות גרידתאשהיא זכות לו ואינה חובה לבעל דינו כגון חלול שבת או אשת איש:

    ואין מחזירין לחובה לזכות שהיא חובהדהא לחובה ממש לא מצית לפרושא דהא בדיני ממונות נמי ליתא:

    חובתיה דגואל הדםשקשה בעיניו שזה ניצול:

    בין ביןקתני ברישא בין לזכות בין לחובה אלמא תרתי מילי קתני וליכא לפרושה לזכות שהיא חובה:

    רבינאמהדר לאוקומי לתירוציה דרב חסדא דמתני' כשלא נשא ונתן ביד ודן את הדין כשנשא ונתן ביד ודקשיא לך זיכה את החייב מאי נשא ונתן ביד איכא כגון שהיה לו משכון לתובע מן הנתבע וזיכה הדיין את הלוה ואמר לו פטור אתה ונטל המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה:

    טימא את הטהורנמי משכחת לה כשנשא ונתן ביד דנגע בהו שרץ כשבא לישאל לפניו על דבר הספק דנולד לו בטהרותיו ואמר לו הדיין טמאות הן ונטל שרץ והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק בדבר והן לא היו אלא טהורות:

    טיהר את הטמאונטלו הדיין עצמו ועירבן עם שאר פירות של נשאל ונמצא שטעה והרי הכל טמא:

    נקימשמע מן החטא ואע"פ שנתחייב בדין:

    צדיקמשמע שנצטדק בדין ואע"פ שאינו נקי:

    חייבי גלות מאימי הוו כדיני נפשות אי לא:

    כתיב בחייבי מיתות (במדבר ל״ה:ט״ו) יומת הרוצח וכתיב (שם) בחייבי גלות לנוס שמה רוצח:

    רשע רשעכתיב בדיני נפשות (שם) אשר הוא רשע למות וכתיב בחייבי מלקות (דברים כ״ה:ב׳) והיה אם בן הכות הרשע:

    תניא נמי הכיבתוספתא תניא גבי הא מילתא דמחזירין לזכות:

    דבר שאין הצדוקין מודין בושאין טעותו מפורש בתורה בהדיא אלא במשנה או בדברי האמוראים:

    זיל קרי בי רב הואתינוקות של בית רבן יודעין שאינו כלום והדר:

    טעה בנואף ונואפתזיכה מהן מי אמרינן מהדרינן ליה לחובה דבשלמא ברוצח איכא למיטעי במילי טובא דלא מיפרשי בהדיא כגון באומר אבן שהרגו בה לא היה בה כדי מיתה או במותרה מפי ההרוג ולא מפי עדים או באומר הוא היה רודפנו ויכול להציל באחד מאבריו ולא הציל אלא הרגו אבל בנואף ונואפת ליכא טעותא לזכותא:

    עד דמוקדך יקיד קוץ קרך וצליבעוד שהאש דולקת קצוץ דלועין שלך וצלה אותן כלומר בעוד שאתה עוסק בשמעתך תן לב להבין ולהוסיף לקח הרי שמעת ממני טעה בדבר שהצדוקין מודין בו חוזר והאי דבר שהצדוקין מודין בו הוא:

    אלא היכי דמי אין חוזריןדקתני מתניתין סתם דיני נפשות אין מחזירין לחובה ועריות נמי במשמע:

    כגון שטעההדיין וזיכה בנואף ונואפת שלא כדרכה דלא מפרש חיוביה בהדיא דרבנן ילפי לה (לקמן סנהדרין דף נה.) ממשכבי אשה שני משכבות ואין הצדוקין מודין בו:

    הכל ואפילו עדיםשהעידו עליו יכולין ללמד עליו ראיות של זכות:

    אמר רב פפאהכל דמתניתין לאיתויי תלמידים היושבין שורות לפני הדיינין קאמר דמלמדין זכות ואין מלמדין חובה ודברי הכל:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 33 עמוד ב

    1ואין מחזירין לחובה. מחזירין לזכות זכות גרידתא, ואין מחזירין לחובה לזכות שהיא חובה.

    2חובתיה דמאן? הא לא קשיא, חובתיה דגואל הדם. משום חובתיה דגואל הדם קטלינן ליה להאי? ועוד, מאי ״בין״ ״בין״? קשיא.

    3רבינא אמר: כגון שהיה לו בידו משכון, ונטלו ממנו.

    4טימא את הטהור, דאגעי ביה שרץ. טיהר את הטמא, שעירבן בין פירותיו.

    5דיני נפשות כו'. ת"ר מניין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד ״יש לי ללמד עליו זכות״, מניין שמחזירין אותו? ת"ל (שמות כג, ז) ״נקי אל תהרג״.

    6ומניין ליוצא מב"ד זכאי, ואמר אחד: ״יש לי ללמד עליו חובה״, מניין שאין מחזירין אותו? ת"ל (שמות כג, ז) ״צדיק אל תהרג״.

    7א"ר שימי בר אשי: וחילופא למסית, דכתיב ״(דברים יג״, ט) ״לא תחמול ולא תכסה עליו״. רב כהנא מתני (דברים יג, י) מכי הרג תהרגנו.

    8בעא מניה רבי זירא מרב ששת: חייבי גליות (מניין)? אתיא רוצח רוצח׃

    9חייבי מלקיות (מניין)? אתיא ״רשע״ ״רשע״.

    Baraita

    10תניא נמי הכי: חייבי גליות מניין? אתיא רוצח רוצח חייבי מלקות מניין? אתיא ״רשע״ ״רשע״.

    11ואין מחזירין לחובה. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי בי רב הוא.

    12בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן: טעה בנואף ונואפת מהו? א"ל אדמוקדך יקיד, זיל קוץ קרך וצלי. איתמר נמי, א"ר אמי א"ר יוחנן: טעה בנואף חוזר.

    13אלא היכי דמי אין חוזרין? א"ר אבהו אמר רבי יוחנן: כגון שטעה שלא כדרכה.

    14דיני ממונות הכל כו'. הכל, ואפילו עדים? נימא מתניתין ר' יוסי ברבי יהודה היא, ולא רבנן?

    15דתניא: (במדבר לה, ל) ״ועד אחד לא יענה בנפש״ בין לזכות בין לחובה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: עונה לזכות, ואין עונה לחובה.

    16אמר רב פפא: באחד מן התלמידים, ודברי הכל.

    Tosafot

    שעירבן עם פירותיוהקשה רבינו אפרים לא יהא אלא כמטמא בידים דתנן בפ' הניזקין (גיטין ד' נב:) המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור והא נמי בשוגג הוא ובשלמא לחזקיה דאמר התם (דף נג.) אחד שוגג ואחד מזיד חייב ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו וגבי חכם בעל הוראה אין לפטור מטעם כדי שיודיעו דכי נמי מחייבת ליה מודע ליה אלא לר' יוחנן דאמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהיה כל אחד ואחד מטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני הכא לא שייך לחייב מהאי טעמא מיהו למאי דמוקי במסקנא שנטל ונתן ביד יש לחייב כמו מזיד דלמה לו לאדם ליטול וליתן ביד אבל למאי דסבירא ליה מעיקרא שעירבן בעה"ב קשה וי"ל דמכל מקום חשיב כמו מזיד שהיה לו לחכם לדקדק בהוראתו ולידע שבעה"ב יערב:

    אתיא רשע רשע תניא נמי הכיתימה תקשה לרבא מבריי' דהכא דקאמר בפרק קמא (דף י.) דמלקות תחת מיתה עומדת ולית ליה ג"ש דרשע וכן בפרק קמא דמכות (דף ה.) גבי משלשין בממון ואין משלשין במכות אביי אמר אתיא רשע רשע ורבא אמר בעינן כאשר זמם וליכא ועוד אטו סתמא דהש"ס בפ"ק דמכות (שם:) כאביי גבי אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ואמר חייבי מלקות מניין אתיא רשע רשע ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא דלהנך מילי קאמר דלא צריך מיהו קשה דבפ' אלו נערות (כתובות דף לה. ושם) גבי חייבי מלקות שוגגין דפטורין מן ממון קאמר אביי אתיא רשע רשע ורבא אמר אתיא מכה מכה ולרבי יוחנן קשה נמי אמאי מחייב חייבי מלקות שוגגין בתשלומין ולא יליף ג"ש דרשע ועוד בההוא פירקא (דף לז.) קאמר והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדי רשעתו ומסיק חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון והשתא במלקות וממון למ"ל קרא תיפוק ליה מג"ש דרשע רשע ויש לומר דרבא ורבי יוחנן לא דרשי התם גזירה שוה דרשע משום דלא הוי בגוף המלקות אלא לפטור ממון דבהדי מלקות וקרא דרשע בגוף המלקות כתיב והיה אם בן הכות הרשע והא דדריש רבא מכה מכה משום דגבי תשלומים כתיב מכה נפש בהמה ישלמנה אבל אביי דריש ג"ש דרשע רשע בכל מקום וסוגין דההוא פירקין גבי כדי רשעתו אליבא דרבא אתיא דלאביי למלקות ולממון לא צריך קרא דאתיא ג"ש דרשע רשע ומוקי חדא למיתה ומלקות כר"מ:

    טעה בנואף ונואפת מהופירש הקונטרס דבנואף ליכא טעות לזכות ותימה דהא איכא מילי טובא כי ההיא דפליגי בשילהי פ"ק דמכות (דף ז.) אי אמרינן במנאפין עד שיראו דרך מנאפין או עד שיראו כמכחול בשפופרת או חבר בעי התראה או שיתיר עצמו למיתה או שיהיו שני עדיו מתרין בו וי"ל דמבעיא ליה אם יש בנואף ונואפת דבר שאין הצדוקין מודין בו וקאמר רבי יוחנן אדמוקדך יקיד קוץ כו' בעוד שאתה עוסק בשמועתך שאמרתי לך שיש חילוק בין דבר שצדוקין מודין בו לדבר שאין צדוקין מודין בו תן לב להבין מה הן מודין ומה אין הם מודין ועתה מפרש הש"ס ה"ד דבר שאין הצדוקין מודין בו:

    שטעה שלא כדרכהפ"ה דלא מפרש חיובא בהדיא דילפינן ממשכבי אשה שתי משכבות באשה ואין הצדוקין מודין וקשה דבדבר זה מודין כדמוכח בפ"ק דהוריות (דף ד.) דאמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו ומסיק בגמ' דאמרי' (שלא) בכדרכה וכו' ופריך והא משכבי אשה כתיב ופי' דהצדוקין מודין בו וי"ל דהכא מיירי בהעראה דאמר בכדרכה אפי' בהעראה אסור שלא כדרכה בגמר ביאה אסור העראה שריא אע"ג דפריך התם אההיא שינויא מכל מקום לפי המסקנא דהתם איתוקם ההיא שינויא שפיר:

    אחד מן התלמידיםתימה הא אמר בספ"ק (דף יז.) דאי אמר איני יודע והדר אמר טעמא (למילתיה) לא שמעינן ליה ולא יהא אלא כאחד מן התלמידים וי"ל דהתם באומר טעמא לחובה והכא באומר טעמא לזכות:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואין מחזירין לחובה חובתו דמאן הא היכי משכחת לה ואמרינן הא נמי משכחת לה זכות דרוצח וחובה לגואל הדם שכיון שאמרו לו פטור אתה נמצאו מחייבין לגואל הדם אם יהרגנו הריגה ואקשינן ומשום חובתו דגואל הדם אין מחזירין בזמן שטעו אלא קטלינן להאי ועוד מתניתין בין לזכות בין לחובה קתני תרי בין בין מניין לך לימא מתניתין חדא קתני לזכות שהיא חובה ועלתה בקושיא. רבינא אמר זיכה את החייב נמי משכחת לה שנשא ונתן ביד כגון שהיה ביד המלוה משכון ואמר ללוה פטור אתה ונטל המשכון מיד המלוה ונתנו ללוה. טימא הטהור דאגע בהו שרץ. טיהר הטמא שעירבן עם פירותיו. נמצא בכולן שעשה מעשה בידו. תוספתא. מכל אלה נתברר לדברי הכל כי מי שאינו מומחה שטעה בדבר משנה ולא נשא ונתן ביד חוזר והטועה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ומשלם. ומומחה שאין מי שגדול ממנו מה שעשה עשוי ואין משלם ונמצאו ששה שערים אחרים שצריכין מחקר ויש בהן לפנים ולפני לפנים. לידע משפטיהן. ואלה הן טעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד ומומחה שנשא ונתן ביד וטעה בדבר משנה. ומומחה שטעה בדבר משנה ולא נשא ונתן ביד ושאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד. או שטעה בדבר משנה ונשא ונתן ביד או טעה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד כי חייבין ופטורין וחזרה והעמדה פוגעין זה בזה וצריכין להשים עיקרים לכללות שפוגעין זה בזה מי שיתברר דינן. אילו כולן דברי גאון זצ"ל הן:

    דיני נפשות מחזירין לזכותת"ר מניין ליצא מב"ד חייב ואחד אמר יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. ומניין ליוצא זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו שהוא חייב שאין מחזירין אותו שנאמר וצדיק אל תהרוג וחילופה במסית. ואין מחזירין לחובה. א"ר יוחנן היכא אמרינן אם טעו ופטרו החייב שאין מחזירין אותו לחייבו בשטעו בדבר שאין הצדוקין מודין בו כגון אם חמיו וכיוצא בהן דאתיין מדרשא. אבל טעו בדבר שהצדוקין מודין בו מחזירין. מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא:

    בעא מיניה ר' חייא מר' יוחנן טעו בנואף ונואפת כגון שאמרו על הנואף הזהירה התורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. לנואפת לא הזהירה תורה מהו. א"ל אדמוקדך יקד קוץ קרך וצלי פי' עד שהאש יוקדת לצליית קרי ראה כמו שצולין אותן ורוץ חתוך וצלה גם אתה. כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצליית רוץ ראה ולמוד. כך אם אינו יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת. ילך וילמד. ואסקי' א"ר יוחנן טעו בנואף ונואפת מחזירין והיכי דמי שאין מחזירין כגון שטעה בהעראה שלא כדרכה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 33b

    Sanhedrin 33b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 277 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זכות גרידתא שהיא זכות לו ואינה חובה לבעל דינו כגון חלול שבת או אשת איש:

    ואין מחזירין לחובה לזכות שהיא חובה דהא לחובה ממש לא מצית לפרושא דהא בדיני ממונות נמי ליתא:

    חובתיה דגואל הדם שקשה בעיניו שזה ניצול:

    בין בין קתני ברישא בין לזכות בין לחובה אלמא תרתי מילי קתני וליכא לפרושה לזכות שהיא חובה:

    רבינא מהדר לאוקומי לתירוציה דרב חסדא דמתני' כשלא נשא ונתן ביד ודן את הדין כשנשא ונתן ביד ודקשיא לך זיכה את החייב מאי נשא ונתן ביד איכא כגון שהיה לו משכון לתובע מן הנתבע וזיכה הדיין את הלוה ואמר לו פטור אתה ונטל המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה:

    טימא את הטהור נמי משכחת לה כשנשא ונתן ביד דנגע בהו שרץ כשבא לישאל לפניו על דבר הספק דנולד לו בטהרותיו ואמר לו הדיין טמאות הן ונטל שרץ והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק בדבר והן לא היו אלא טהורות:

    טיהר את הטמא ונטלו הדיין עצמו ועירבן עם שאר פירות של נשאל ונמצא שטעה והרי הכל טמא:

    נקי משמע מן החטא ואע"פ שנתחייב בדין:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    שעירבן עם פירותיו הקשה רבינו אפרים לא יהא אלא כמטמא בידים דתנן בפ' הניזקין (גיטין ד' נב:) המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור והא נמי בשוגג הוא ובשלמא לחזקיה דאמר התם (דף נג.) אחד שוגג ואחד מזיד חייב ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו וגבי חכם בעל הוראה אין לפטור מטעם כדי שיודיעו דכי נמי מחייבת ליה מודע ליה אלא לר' יוחנן דאמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהיה כל אחד ואחד מטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני הכא לא שייך לחייב מהאי טעמא מיהו למאי דמוקי במסקנא שנטל ונתן ביד יש לחייב כמו מזיד דלמה לו לאדם ליטול וליתן ביד אבל למאי דסבירא ליה מעיקרא שעירבן בעה"ב קשה וי"ל דמכל מקום חשיב כמו מזיד שהיה לו לחכם לדקדק בהוראתו ולידע שבעה"ב יערב:

    אתיא רשע רשע תניא נמי הכי תימה תקשה לרבא מבריי' דהכא דקאמר בפרק קמא (דף י.) דמלקות תחת מיתה עומדת ולית ליה ג"ש דרשע וכן בפרק קמא דמכות (דף ה.) גבי משלשין בממון ואין משלשין במכות אביי אמר אתיא רשע רשע ורבא אמר בעינן כאשר זמם וליכא ועוד אטו סתמא דהש"ס בפ"ק דמכות (שם:) כאביי גבי אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ואמר חייבי מלקות מניין אתיא רשע רשע ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא דלהנך מילי קאמר דלא צריך מיהו קשה דבפ' אלו נערות (כתובות דף לה. ושם) גבי חייבי מלקות שוגגין דפטורין מן ממון קאמר אביי אתיא רשע רשע ורבא אמר אתיא מכה מכה ולרבי יוחנן קשה נמי אמאי מחייב חייבי מלקות שוגגין בתשלומין ולא יליף ג"ש דרשע ועוד בההוא פירקא (דף לז.) קאמר והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדי רשעתו ומסיק חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון והשתא במלקות וממון למ"ל קרא תיפוק ליה מג"ש דרשע רשע ויש לומר דרבא ורבי יוחנן לא דרשי התם גזירה שוה דרשע משום דלא הוי בגוף המלקות אלא לפטור ממון דבהדי מלקות וקרא דרשע בגוף המלקות כתיב והיה אם בן הכות הרשע והא דדריש רבא מכה מכה משום דגבי תשלומים כתיב מכה נפש בהמה ישלמנה אבל אביי דריש ג"ש דרשע רשע בכל מקום וסוגין דההוא פירקין גבי כדי רשעתו אליבא דרבא אתיא דלאביי למלקות ולממון לא צריך קרא דאתיא ג"ש דרשע רשע ומוקי חדא למיתה ומלקות כר"מ:

    טעה בנואף ונואפת מהו פירש הקונטרס דבנואף ליכא טעות לזכות ותימה דהא איכא מילי טובא כי ההיא דפליגי בשילהי פ"ק דמכות (דף ז.) אי אמרינן במנאפין עד שיראו דרך מנאפין או עד שיראו כמכחול בשפופרת או חבר בעי התראה או שיתיר עצמו למיתה או שיהיו שני עדיו מתרין בו וי"ל דמבעיא ליה אם יש בנואף ונואפת דבר שאין הצדוקין מודין בו וקאמר רבי יוחנן אדמוקדך יקיד קוץ כו' בעוד שאתה עוסק בשמועתך שאמרתי לך שיש חילוק בין דבר שצדוקין מודין בו לדבר שאין צדוקין מודין בו תן לב להבין מה הן מודין ומה אין הם מודין ועתה מפרש הש"ס ה"ד דבר שאין הצדוקין מודין בו:

    שטעה שלא כדרכה פ"ה דלא מפרש חיובא בהדיא דילפינן ממשכבי אשה שתי משכבות באשה ואין הצדוקין מודין וקשה דבדבר זה מודין כדמוכח בפ"ק דהוריות (דף ד.) דאמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו ומסיק בגמ' דאמרי' (שלא) בכדרכה וכו' ופריך והא משכבי אשה כתיב ופי' דהצדוקין מודין בו וי"ל דהכא מיירי בהעראה דאמר בכדרכה אפי' בהעראה אסור שלא כדרכה בגמר ביאה אסור העראה שריא אע"ג דפריך התם אההיא שינויא מכל מקום לפי המסקנא דהתם איתוקם ההיא שינויא שפיר:

    אחד מן התלמידים תימה הא אמר בספ"ק (דף יז.) דאי אמר איני יודע והדר אמר טעמא (למילתיה) לא שמעינן ליה ולא יהא אלא כאחד מן התלמידים וי"ל דהתם באומר טעמא לחובה והכא באומר טעמא לזכות:

    Tosafot on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    ואין מחזירין לחובה חובתו דמאן הא היכי משכחת לה ואמרינן הא נמי משכחת לה זכות דרוצח וחובה לגואל הדם שכיון שאמרו לו פטור אתה נמצאו מחייבין לגואל הדם אם יהרגנו הריגה ואקשינן ומשום חובתו דגואל הדם אין מחזירין בזמן שטעו אלא קטלינן להאי ועוד מתניתין בין לזכות בין לחובה קתני תרי בין בין מניין לך לימא מתניתין חדא קתני לזכות שהיא חובה ועלתה בקושיא. רבינא אמר זיכה את החייב נמי משכחת לה שנשא ונתן ביד כגון שהיה ביד המלוה משכון ואמר ללוה פטור אתה ונטל המשכון מיד המלוה ונתנו ללוה. טימא הטהור דאגע בהו שרץ. טיהר הטמא שעירבן עם פירותיו. נמצא בכולן שעשה מעשה בידו. תוספתא. מכל אלה נתברר לדברי הכל כי מי שאינו מומחה שטעה בדבר משנה ולא נשא ונתן ביד חוזר והטועה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ומשלם. ומומחה שאין מי שגדול ממנו מה שעשה עשוי ואין משלם ונמצאו ששה שערים אחרים שצריכין מחקר ויש בהן לפנים ולפני לפנים. לידע משפטיהן. ואלה הן טעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד ומומחה שנשא ונתן ביד וטעה בדבר משנה. ומומחה שטעה בדבר משנה ולא נשא ונתן ביד ושאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד. או שטעה בדבר משנה ונשא ונתן ביד או טעה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד כי חייבין ופטורין וחזרה והעמדה פוגעין זה בזה וצריכין להשים עיקרים לכללות שפוגעין זה בזה מי שיתברר דינן. אילו כולן דברי גאון זצ"ל הן:

    דיני נפשות מחזירין לזכות ת"ר מניין ליצא מב"ד חייב ואחד אמר יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. ומניין ליוצא זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו שהוא חייב שאין מחזירין אותו שנאמר וצדיק אל תהרוג וחילופה במסית. ואין מחזירין לחובה. א"ר יוחנן היכא אמרינן אם טעו ופטרו החייב שאין מחזירין אותו לחייבו בשטעו בדבר שאין הצדוקין מודין בו כגון אם חמיו וכיוצא בהן דאתיין מדרשא. אבל טעו בדבר שהצדוקין מודין בו מחזירין. מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא:

    בעא מיניה ר' חייא מר' יוחנן טעו בנואף ונואפת כגון שאמרו על הנואף הזהירה התורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. לנואפת לא הזהירה תורה מהו. א"ל אדמוקדך יקד קוץ קרך וצלי פי' עד שהאש יוקדת לצליית קרי ראה כמו שצולין אותן ורוץ חתוך וצלה גם אתה. כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצליית רוץ ראה ולמוד. כך אם אינו יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת. ילך וילמד. ואסקי' א"ר יוחנן טעו בנואף ונואפת מחזירין והיכי דמי שאין מחזירין כגון שטעה בהעראה שלא כדרכה:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כל מה שבארנו בסוגיא זו בענין נשא ונתן ביד בחייב את הזכאי הוא שנטל ממנו לפרוע לאותו התובע ובזיכה את החייב כגון שהיה משכון בידו של זה וכפאו להחזירה ונטל ממנו ביד ובטמא את הטהור שהגיע בהם שרץ טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו ולא סוף דבר שעשה הוא בעצמו אלא כל שכפה אחרים לעשות ועשו על פי צוויו:

    כבר ביארנו במשנה שדיני נפשות מחזירין לזכות ולא לחובה כיצד הרי שיצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו על זה נאמר ונקי אל תהרוג ר"ל כל שנקי מן העבירה יצא זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה אין מחזירין אותו על זה נאמר וצדיק אל תהרוג ר"ל שנצטדק בדין אע"פ שאינו נקי מן החטא וכן הדין בחייבי גלות מכח גזירה שוה של רוצח רוצח וכן הדין בחייבי מלקות מגזרה שוה של רשע רשע ואע"פ שבפרק ראשון לענין מכות בשלשה פסקנו כתנא קמא ולא כר' ישמעאל שהיה אומר בעשרים ושלשה מגזירה שוה זו הרבה מקומות בתלמוד בעניני גזירה שוה שלומדין אותה לענין אחד ולא לענין אחר שענין גז"ש הוא שהקבלה הוא שיש בתיבה זו גז"ש אלא שזה מקבל בה מרבותיו לענין זה וזה לענין אחר:

    המסית אינו בכלל דין זה שהזכרנו ולא עוד אלא שדנין בו הפך הדברים ר"ל שמחזירין לחובה ולא לזכות כמו שיתבאר זה שאמרנו בשאר עבירות חוץ מן המסית שאין מחזירין לחובה כבר בארנו שלא נאמר אלא בשטעו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל כל שטעה בדברים שהצדוקים מודים בו מחזירין אף לחובה ודבר שהצדוקים מודים בו הוא הדבר המפורש בתורה או שיש לדרוש מתוכה כן להדיא ושאין מודים בו הוא שאינו מפורש בתורה כן או שאין לדרוש ממנה כן להדיא מעתה טעה בנואף ונואפת אם טעה לפטור בביאה שלא כדרכה חוזר שהרי זה דבר שהצדוקים מודים בו שהרי משכבי אשה כתיב וכן אם טעה לפטור העראה בכדרכה שהרי את מקורה הערה כתוב אבל אם טעו לפטור בהעראה שלא כדרכה הואיל ואף הצדוקים אומרים כטעותם ואין מודין בה לחייב אין מחזירין וי"א שאף ביאה שלא כדרכה בכלל דבר שאין הצדוקים מודים בו ואינו כן כמו שהתבאר בהוריות:

    Meiri on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה אתיא רשע רשע כו' וסוגיא דההוא פירקא גבי כדי רשעתו אליבא דרבא כו' עכ"ל דהך ג"ש דמכה מכה לאו מחייבי מיתות ילפינן אלא מדאתקש לבהמה כדמסיק התם ודו"ק:

    בד"ה טעה בנואף כו' ועתה מפרש הש"ס ה"ד דבר שאין הצדוקים כו' עכ"ל ר"ל דלפי' רש"י הא דקאמר אלא היכי דמי אין חוזרין כו' קושיא הוא למאי דקאמר טעה בנואף חוזר כמו שפירש"י אבל לפירוש התוספות האי ה"ד אינו אלא פי' למאי דקאמר ליה אדמוקדך כו' ולאו קושיא היא כפי' רש"י דלדברי התוספות כבר ידע בנואף דכמה מילי הן לטעות לזכות דחוזר בו ומיהו הא דקאמר אתמר נמי כו' לא שייך הכא בתר הא בעיא לפי' התוספות אלא דקאי אדלעיל דקאמר ר"י טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי רב הוא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמרא בעי מיניה רבי חייא וכו' מרבי יוחנן טעה בנואף ונואפת מהו וכו' לפי שיטת רש"י אין הסוגיא מתיישבת דמאי הוה בעי רבי חייא הא משמע ממתניתין דאפילו בעדיות אין מחזירין כדפריך לקמן אלא ה"ד אין חוזרין ועוד אי הוה סבירא ליה לרבי חייא דנואף ונואפת הוי דבר שהצדוקין מודין בו מאי הוה בעי הא בהדיא אמר רבי יוחנן דדבר שהצדוקין מורים מחזירין ויתר הקושיות שיש להקשות למי שמעיין בסוגיא זו היטב ונראה שלפי פירש"י דבעא ד"ה לא הוה בלשון בעיא אלא הוי בלשון קושיא על מה שאמר דדבר שהצדוקים מודים בו מחזירין ובעי הוא על זה נואף ונואפת מהו כאלו אמר והא נואף ונואפת הוי דבר שהצדוקים מודים ואפילו הכי משמע ממתניתין דאין מחזירין דהא סתמא קתני דיני נפשות אין מחזירין לחובה ועריות נמי משמע והשיב אדמוקדך יקיד וכו' ר"ל תן לב להבין מעצמך וצריך לדעת ולמצא בנואף ונואפת גופיה אימתי מחזירין ואימתי אין מחזירין וע"ז נמשך אתמר נמי וכו' ומפרש אלא היכי דמי אין חוזרין ר"ל היכן מצינו בנואף ונואפת שאין חוזרין וחוזרין דקאמר רבי יוחנן והשיב בכדרכם חוזרין דדבר שהצדוקים מודים הוא בשלא כדרכה אין חוזרין דאין הצדוקים מודים בו וק"ל:

    בתוס' ד"ה אתיא רשע רשע וכו' וי"ל דרבא אית ליה ג"ש דרשע רשע אלא דלהנך מילי קאמר דלא צריך גזירה שוה וכו' יש לדקדק מכל מקום תקשה לרבא מברייתא דהכא דלמה לה להברייתא למילף מגזרה שוה דרשע רשע דחייבי מלקות הוו כדיני נפשות נימא מלקות תחת מיתה עומדת דבשלמא גבי משלשין בממון ואין משלשין במכות לא קשיא דהתם משום הכי איצטריך לרבא למימר בעינן כאשר זמם וכו' דלא שייך לומר מלקות תחת מיתה עומדת דבמיתה לא שייך לשלש דאין מיתה לחצאים אבל במלקות ראוי לחלק אבל לענין דאין מחזירין לחובה קשיא הל"ל דמלקות הוי כדיני נפשות משום דמלקות תחת מיתה עומדת ונראה דרבא לא אמר סברא זו דמלקות תחת מיתה עומדת אלא אליבא דרבי ישמעאל לעיל בפ"ק דס"ל דמלקות הוה בכ"ג כדיני נפשות ואליביה קאמר רבא דלא צריך לזה ג"ש אלא דמסברא אית ליה לר' ישמעאל הכי אבל לרבנן לא ס"ל סברא זו ואם תקשה לך למה לא ילפי רבנן חייבי מלקות מדיני נפשות דבעי כ"ג מג"ש דרשע רשע קושיא זו קשיא אליבא דכ"ע דהא אליבא דאביי נמי ע"כ גם לרבנן אית להו גזירה שוה דרשע רשע דאם לא כן מנא להו לרבנן דאין משלשין במלקות וכן ההיא דאין העדים זוממין נידונים במלקות עד שנגמר הדין כמו בדיני נפשות ואפ"ה לית להו לרבנן דמלקות בעשרים ושלשה אלא ודאי צ"ל משום דמקרא ילפי דמלקות בשלשה סגי כדאיתא לעיל פרק קמא מנא הני מילי אמר רב הונא ושפטום שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד אחד הרי כאן שלשה:

    Maharam on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מִנַּיִן שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג, ז). נראה לי בס"ד הכונה דהכתוב לפי פשוטו מוקשה דאיך סלקא דעתיה שיהרגו את הצדיק כדי שבא הכתיב לצוות על זה ולומר 'צַדִּיק אַל תַּהֲרֹג'? על כן מוכרח דהכתוב בא ללמד בכהאי גונא שזה יצא צדיק מן בית דין ובא אחד ואמר יש לי ללמד עליו חובה שלא תחזרהו לשמוע דבריו של זה כדי להרגו. ומה שאמר וְחִילוּפָא לְמֵסִית דִּכְתִיב 'לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו' (דברים יג, ט) פירוש אם יצא המסית מבית דין חייב ובא אחד ואמר יש לי ללמד עליו זכות 'לֹא תַחְמֹל עָלָיו' להחזירו וכן אם יצא מבית דין זכאי מכח איזה דבר שהיה נוגע בחוקי העדות וכיוצא ובא אחד ואמר יש לי ללמד עליו חובה דהיינו לסתור אותו חסרון שהיה מצד חוקי העדות שסמכו עליו ופטרו אותו 'לֹא תְכַסֶּה עָלָיו' אלא תחזרהו כדי לשמוע לימוד של זה ותהרגהו ורב כהנא מפיק לה מן 'כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ' (דברים יג, י) לשון כפול כנגד שני חלוקות אלו שאם יצא זכאי ובא אחד ללמד חובה תחזרהו להרגו ואם יצא חייב ובא אחד ללמד עליו זכות אל תחזרהו לפטרו אלא תהרגנו כפי שפסקו עליו.

    אָמַר לֵיהּ אַדְמוֹקְדָךְ יָקִיד, זִיל קוֹץ קָרָךְ וְצָלִי. פירש הרמ"ה ז"ל דרבי חייא שאל 'טָעָה בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת' כגון שטעה בדין הבא על אשת איש שלא כדרכה דחשב שהוא פטור כיון דבא שלא כדרכה, מַהוּ? והשיב לו רבי יוחנן דזה היא דבר מפורש בתורה דחייב ולכן בזה הצדוקין גם כן מודין דכתיב וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה (ויקרא כ, יג) 'מִשְׁכַּב אִשָּׁה' לא נאמר אלא 'מִשְׁכְּבֵי' ללמדך שיש שתי משכבות באשה דגם שלא כדרכה חייבין עליה עד כאן דבריו. ולזה אמר וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת (ויקרא כ, י) כפל הלשון 'אֶת אֵשֶׁת אִישׁ', 'אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ' חד לביאה כדרכה וחד לביאה שלא כדרכה. והנה בזה נראה לי בס"ד לפרש אַדְמוֹקְדָךְ יָקִיד שאמר לו בלשון מוקד יקיד ולא אמר לו 'אדאישך בוער' זִיל קוֹץ קָרָךְ וְצָלִי לרמוז לו שדבר זה שהוא שואל מפורש הוא בפרשת קדושים שאמר הכתוב 'מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה' ללמד שיש באשה שתי משכבות שחייבין עליהם. והנה נרמז בתיבת קדושים על קדושת ישראל שתמשך להם על ידי התורה אשר בקרבם כי התורה נקראת אֵשׁ דכתיב הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם הֳ' (ירמיה כג, כט) ואין ישראל מתקדשים אלא רק אם יהיה לבם בוער באש התורה ונרמז זה בתיבת קְדוֹשִׁים חלק התיבה לשתים וקרי בה 'קדו שים' רצונו לומר קדו זו התורה שהיא אש, שים בלבך ובזה תהיה בכלל 'קְדוֹשִׁים' כיון שבתיבת קְדוֹשִׁים נרמז האש בלשון קדו לכך כאן רמז לו על פרשת קדושים בלשון 'קדו' ולא אמר לו 'אֵשׁ' בפירוש. ובזה יובן לתרץ דקדוק אחד שאמר לו קוֹץ קָרָךְ וְצָלִי וקשא אין דרך לצלות קרא באש אלא צולין בשר באש אבל קרא שולקין ומבשלים אותו בקדרה! ובזה ניחא נקיט קרא שהוא לשון מקרא לרמוז לו דבר זה הוא קרא מפורש בתורה שאפילו הצדוקים מודין בו ואתה לא ידעת אותו. או יובן בס"ד שאמר לו קוֹץ קָרָךְ כי כל דבר תפל נמשל לקרא וכמו שאמרו בגמרא (חגיגה י.) טָבָא חֲדָא פִּלְפַּלְתָּא חֲרִיפְתָּא מִמְּלֵי צַנָּא דְּקָרֵי [טוב פלפל חריף אחד ממלוא הסל דלעות] ורמז לו שאלה זו ששאל תפלה כמו קרא יען כי זה הוא דבר פשוט שאין צורך לשאול אותו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 33b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 33, Amud Bet, about 277 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ואין מחזירין לחובה. מחזירין לזכות זכות גרידתא,…”

    2. Segment 220 words

      Opens “חובתיה דמאן? הא לא קשיא, חובתיה דגואל…”

    3. Segment 39 words

      Opens “רבינא אמר: כגון שהיה לו בידו משכון,…”

    4. Segment 412 words

      Opens “טימא את הטהור, דאגעי ביה שרץ. טיהר…”

      Named: רבן בין.

    5. Segment 526 words

      Opens “דיני נפשות כו'. ת"ר מניין ליוצא מבית…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ומניין ליוצא מב"ד זכאי, ואמר אחד: ״יש…”

    7. Segment 724 words

      Opens “א"ר שימי בר אשי: וחילופא למסית, דכתיב…”

      Named: רב כהנא.

    8. Segment 812 words

      Opens “בעא מניה רבי זירא מרב ששת: חייבי…”

      Named: רבי זירא, רב ששת.

    9. Segment 96 words

      Opens “חייבי מלקיות (מניין)? אתיא ״רשע״ ״רשע״.…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “תניא נמי הכי: חייבי גליות מניין? אתיא…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “ואין מחזירין לחובה. אמר ר' חייא בר…”

      Named: רבי יוחנן, רב הוא, אבא.

    12. Segment 1228 words

      Opens “בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “אלא היכי דמי אין חוזרין? א"ר אבהו…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1416 words

      Opens “דיני ממונות הכל כו'. הכל, ואפילו עדים?…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1523 words

      Opens “דתניא: (במדבר לה, ל) ״ועד אחד לא…”

    16. Segment 168 words

      Opens “אמר רב פפא: באחד מן התלמידים, ודברי…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sanhedrin 33b · Segment 12 — “בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן: טעה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 33b · Segment 12 — “בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן: טעה…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 33b · Segment 13 — “אלא היכי דמי אין חוזרין?

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 33b · Segment 7 — “…ולא תכסה עליו״. רב כהנא מתני (דברים יג, י)…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 33b · Segment 3 — “רבינא אמר: כגון שהיה לו בידו משכון, ונטלו ממנו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026