Talmud Builders

    Sanhedrin 4a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And how would the Rabbis respond to Rabbi Yehuda HaNasi’s proof? They would say that although the term: “Shall condemn” is pronounced as a plural verb, it is written in a way that could also be read in the singular. Consequently, one cannot derive a requirement for more than one judge from there.

    2§ The dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Sages is explained as an example of the more general question of whether the written consonantal text or the vocalization of the Torah is authoritative. As Rabbi Yitzḥak bar Yosei says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda ben Roetz, Beit Shammai, Rabbi Shimon, and Rabbi Akiva, they all hold that the vocalization of the Torah is authoritative, and that the halakha is therefore decided based on the meaning of the word as pronounced, and not on possible alternative readings of the written text.

    3The Gemara explains the basis for Rabbi Yoḥanan’s assertion with regard to each of the tanna’im that he mentioned: With regard to Rabbi Yehuda HaNasi, the proof is that which we have just said, with regard to the interpretation of the verse: “He whom the court shall condemn” (Exodus 22:8) deriving a requirement for five judges in cases of monetary law based on the vocalized plural pronunciation of the term: “Shall condemn.”

    4And with regard to Rabbi Yehuda ben Roetz, it is as it is taught in a baraita : His students asked Rabbi Yehuda ben Roetz: The verse states: “But if she gives birth to a female, then she shall be unclean for two weeks, as in her menstrual impurity; and she shall then continue in the blood of purification for sixty-six days” (Leviticus 12:5). Based on the written consonantal text, I can read the amount of time she is impure as: “Seventy [ shivim ] days,” and not as: “Two weeks [ shevuayim ].” One might have thought, therefore, that a woman who gives birth to a female should be impure for seventy days.

    5Rabbi Yehuda ben Roetz said to them: It can be proven that this is not the halakha , as the Torah deemed her impure and deemed her pure when she gave birth to a male, and deemed her impure and deemed her pure when she gave birth to a female. Just as when it deemed her pure for thirty-three days after the initial period of impurity when she gave birth to a male, when she gives birth to a female she is pure for sixty-six days, which is double the amount of time; so too, when it deemed her impure for seven days when she gave birth to a male, when she gives birth to a female she is also impure for double the amount of time. Consequently, the verse must be read according to the vocalized reading: “Two weeks,” and not according to the consonantal text, which could be read: “Seventy.”

    6After they left, Rabbi Yehuda ben Roetz went out and followed them. He then said to them: You do not need this proof that I gave based on the comparison of the periods of impurity with the periods of purity. Rather, we read the verse as: “Two weeks,” and the vocalization of the Torah is authoritative.

    7With regard to Beit Shammai, the proof that they also hold that the vocalization of the Torah is authoritative is as we learned in a mishna ( Zevaḥim 36b): Beit Shammai say: With regard to all offerings whose blood must be presented on the external altar, once the blood has been presented with one presentation the offering has effected atonement, even if more presentations are ideally required, as it is stated: “And the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27). This verse teaches that even with regard to a burnt-offering, which requires multiple presentations of the blood, a single presentation is sufficient to render the offering valid after the fact. But with regard to a sin-offering, it is valid only if there were at least two presentations. And Beit Hillel say: Even with regard to a sin-offering that one presented with one presentation, it has effected atonement after the fact.

    8And Rav Huna says: What is the reasoning for the opinion of Beit Shammai? The verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it on the horns of the altar” (Leviticus 4:25); and “The priest shall take of the blood thereof with his finger, and put it on the horns of the altar” (Leviticus 4:30); and again: “The priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it on the horns of the altar” (Leviticus 4:34). As the minimum amount justifying the use of plural, i.e., “horns,” is two, one may conclude that there are six references to the horns of the altar here. Four of them are mentioned for the mitzva, meaning that he should present the blood on all four horns of the altar ab initio , and the other two were mentioned to invalidate the offering if he did not present it on at least two horns.

    9And Beit Hillel say: The matter should be understood according to the written consonantal text. The word “horns” is written once plene, with a vav , which means that it must be read in the plural; and the other two times the words “horns” and “horns” are written deficient, without a vav , in a way that can be vocalized in the singular. Therefore, there are four references to horns here. Three of these presentations are written to indicate that they are performed only as a mitzva, i.e., they are performed ab initio , but the offering is valid even absent their presentation. And the remaining one, i.e., the fourth presentation, is written to indicate that its absence invalidates the offering, i.e., the offering is not valid if the blood was not presented against at least one horn of the altar. Evidently, Beit Shammai hold the vocalization is authoritative, whereas Beit Hillel hold the consonantal text is authoritative.

    10The Gemara asks: But according to this explanation of Beit Hillel, why not say that all of them are written for the mitzva and none to invalidate, meaning the blood must be presented on all four horns ab initio , but the offering atones after the fact even if it has not been presented at all? The Gemara rejects this possibility: We have not found anywhere in the Torah an example of an offering in which atonement can be achieved with no presentation of the blood of the offering at all.

    11With regard to Rabbi Shimon, it is as it is taught in a baraita that records a dispute among the Sages with regard to the number of walls required in a sukka : There must be two walls in their standard sense, completely closing each of those two sides, and a third wall, which, based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, may measure even as little as one handbreadth. Rabbi Shimon says that there must be three walls in their standard sense, and a fourth one that can measure even one handbreadth. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and Rabbi Shimon holds that the vocalization of the Torah is authoritative.

    12The Gemara explains: The Rabbis hold that the tradition of the manner in which the verses are written is authoritative. The Torah states: “You shall reside in sukkot ” (Leviticus 23:42) spelled deficient, without the letter vav , in a way that can be read in the singular. And later in that verse it also states: “All that are homeborn in Israel shall reside in sukkot ” spelled the same way. And in the next verse it states: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot ,” this time spelled plene, with a vav , which means it must be plural. Therefore, there are four walls here. Remove one verse, which is needed to teach the mitzva to sit in a sukka itself, and three walls remain. The halakha transmitted to Moses from Sinai, which says that one of the walls may be incomplete, comes and reduces the third and establishes it as a minimum of one handbreadth.

    13And Rabbi Shimon holds that the vocalization is authoritative. Since the verses state: “You shall reside in sukkot ,” and: “All that are homeborn in Israel shall reside in sukkot ,” and: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot ,” all of which are pronounced as plural nouns, there are six walls here. Remove one verse to teach the mitzva of sukka itself, and four walls remain. The halakha transmitted to Moses from Sinai then comes and reduces the fourth wall, and establishes it at a minimum of one handbreadth. Consequently, it is clear that Rabbi Shimon also holds that the vocalization is authoritative.

    14With regard to Rabbi Akiva, it is as it is taught in a baraita : It is known that a quarter -log of blood that came from a corpse imparts ritual impurity in a tent. And Rabbi Akiva says: From where is it derived that a quarter -log of blood that came out of two separate corpses also imparts ritual impurity in a tent? As it is stated with regard to a priest: “He shall not come upon any dead bodies” (Leviticus 21:11). The word “bodies” is pronounced as a plural word, and since the Torah teaches elsewhere that: “The blood is the life” (Deuteronomy 12:23), this indicates that impurity can be imparted by one measure of blood that came from two bodies. And the Rabbis say: The word “bodies” is written deficient, without a vav , so that it can also be read as a singular word, indicating that a quarter -log of blood imparts impurity in a tent only if it came from a single corpse.

    15Rav Aḥa bar Ya’akov objects to Rabbi Yoḥanan’s assertion that all of the above disputes are based on the question of whether the traditional consonantal text or the vocalized text of the Torah is authoritative: Is there a Sage who does not accept the principle that the vocalization of the Torah is authoritative? But isn’t it taught in a baraita : The verse states: “You shall not cook a young goat in its mother’s milk [ baḥalev ]” (Exodus 23:19). One might have thought the verse should be read as prohibiting the cooking of the young goat in the fat [ beḥelev ] of the mother, and there is no prohibition against cooking the meat with milk.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יש אם למקראבתר קרייה אזלינן דהיא עיקר:

    הא דאמרןירשיעון קרינן:

    אקרא אנייכולני לקרות וטמאה שבעים כנדתה (ויקרא י״ב:ה׳) דהא לא כתיב שבועיים מלא:

    טמא בזכרשבעת ימים:

    וטיהרשלשים ושלשת ימים:

    וטימא בנקבהלשבועיים:

    וטיהרששים יום וששת ימים:

    כפליםוטומאה דיולדת זכר שבעה הלכך דנקבה שבועיים:

    כל הניתניןעולה ושלמים ואשם הטעונין שתי מתנות שהן ד' שנתנם במתנה אחת:

    כיפרדכתיב ודם זבחיך ישפך שפיכה אחת במשמע:

    קרנות קרנת קרנת(ויקרא ד) בחטאת של מזבח החיצון כתיב בשעיר דנשיא כתיב קרנת חסר ובכבשה דיחיד כתיב (שם) קרנות מלא ובשעיר' דיחיד כתיב (שם) קרנת חסר אבל הנך דפר כהן משיח והעלם דבר במזבח הפנימי כתיב (שם) והתם כולהו מודו דמתנה אחת מעכבת בהן וב"ש אזלי בתר קרייה:

    ואימאלב"ה כולהו למצוה דהא כולהו צריכי למכתב למצוה ועיכוב דחדא מנא להו אימא אע"פ שלא נתן כלום כיפר:

    בכדיבלא כלום:

    שתיםדפנות של סוכה:

    כהלכתןשלימות:

    אפילו טפחברום י' טפחים:

    למסורתשנמסרה כתיבתו לכתבו חסירה:

    אתאי הלכתאדאמרינן התם מחיצות הלמ"מ ומוקמינן לה לגרוע לדופן אתיא:

    נפשותהיינו דם דאיקרי נפש:

    רביעיתהיא שיעור חיותו של אדם ובלא"ה לא איקרי מת עד שיהא בו שיעור מיתה:

    שתי נפשותמשמע משני ב"א וכתב מת כדי מיתה היינו רביעית:

    ורבנן פליגי עליה ואמרי עד שיהא השיעור מאדם אחד דנפשת חסר כתיב:

    בחלב אמויכול בחֵלֶב אמו אבל בחָלָב מותר לבשל:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין ד עמוד א

    1ורבנן: ״ירשיען״ כתיב.

    2א"ר יצחק בר (יוסי) אמר ר' יוחנן: רבי, ורבי יהודה בן רועץ, ובית שמאי, ור"ש ור' עקיבא כולהו סבירא להו יש אם למקרא.

    3רבי, הא דאמרן.

    4ור' יהודה בן רועץ, דתניא: שאלו תלמידים את ר' יהודה בן רועץ: אקרא אני (ויקרא יב, ה) ״שבעים״, יכול תהא יולדת נקבה טמאה שבעים?

    5אמר להן: טימא וטיהר בזכר, וטימא וטיהר בנקבה. מה כשטיהר בזכר בנקבה כפלים, אף כשטימא בזכר בנקבה כפלים.

    6לאחר שיצאו, יצא ומחזיר אחריהם. אמר להן: אי אתם זקוקים לכך. ״שבועיים״ קרינן, ויש אם למקרא.

    7ב"ש דתנן: ב"ש אומרים, כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, (שנאמר: ״(דברים יב״, כז) ״ודם זבחיך ישפך)״. ובחטאת שתי מתנות. ובית הלל אומרים: אף בחטאת שנתנן במתנה אחת כיפר.

    8ואמר רב הונא: מ"ט דב"ש (ויקרא ד, ז) קרנות, קרנות קרנות הרי כאן שש. ארבע. למצוה ושתים לעכב׃

    9ובית הלל אומרים קרנות קרנת קרנת הרי כאן ארבע ג' למצוה ואחת לעכב׃

    10ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן׃

    11ר"ש דתניא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי קמיפלגי רבנן סברי ״יש אם למסורת ור"ש סבר יש אם למקרא״?

    12רבנן סברי יש אם למסורת בסכת בסכת בסוכות הרי כאן ארבע דל חד קרא לגופיה פשו להו תלת אתאי הלכתא גרעתא לשלישית ואוקימתא אטפח׃

    13ור"ש סבר בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבע אתאי הלכתא גרעתא לרביעית ואוקמיה אטפח׃

    14ר"ע דתניא ר"ע אומר מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר ״(ויקרא כא״, יא) על כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור א' ורבנן נפשת כתיב׃

    15מתקיף לה רב אחא בר יעקב מי איכא דלית לי' יש אם למקרא והתניא: (שמות כג, יט) ״בחלב אמו״ יכול ״בחלב״?

    Tosafot

    ורבנן ירשיען כתיבוישכבן כתיב דפרק במה בהמה (שבת דף נה:) אפי' רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא שייחסו הכתוב:

    כולהו סבירא להו יש אם למקראהא דלא חשיב הכא רבי יוחנן בן ברוקא דמסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מה:) דאמר חריות של דקל היו מביאין ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחת ללולב ואחת (לערבה) למזבח ורבנן מפרשי' כפת כתיב משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ונראה דדוקא הכא שמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש אם למקרא אבל היכא דלא מכחשו אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות דף יז:) ובפרק דם שחיטה (כריתות דף כב:) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת ובפרק כל שעה (פסחי' דף לו. ושם) נמי דריש ר"ע גבי לחם עוני מקרא ומסורת ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנא נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן ר"ש דריש בפ"ק דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה מקרא ומסורת ומיהו קשה מר' עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש התם תרווייהו כמו גבי לחם עוני וע"ק דמסקינן בפרק קמא דסוכה (דף ו:) לחד לישנא דכ"ע רבי שמעון ורבנן יש אם למסורת ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא וע"ק דפ"ק דסוכה (ד' ט:) פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא:

    אקרא אני שבעיםה"מ לשנויי כדמשני בפ' ב"ש (זבחים ד' לח:) משום דכתיב כנדתה פירוש כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר:

    מה כשטיהר בזכרה"מ למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים על ימי טומאה אף בנקבה ימי טהרה מרובים על ימי טומאה:

    כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפרבזבחים בריש ב"ש (זבחים דף לו:) תניא מניין לניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ונראה דהך דרשה אתיא אליבא דבית שמאי דלב"ה לא צריך קרא דלא עדיפי מחטאת וכן משמע התם בסוף הסוגיא דקאמר דלהנך תנאי דמפקי האי דם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר מנא להו ומשני סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנו במתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ותימה למ"ל קרא דמהי תיתי דמעכבי הא אפילו לב"ש לא ילפי מחטאת דאיכא למיפרך שכן חטאת וד' קרנות ועוד דמשמע התם דאפילו לב"ה ה"א דמעכבי אי לאו דילפי מחטאת ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דמתנות של קרנות נפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נג:) מדכתיב סביב והוה חשבינא כולה במתנה אחת א"נ משום דכתיב סביב טובא ושינה הכתוב לעכב להכי איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה:

    ושתים לעכבוא"ת הוה ליה למימר שלש לעכב דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוה ידעינא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי בית הלל ואכתי מייתרי תרי לרבות שנים וי"ל דבית שמאי לית להו ההיא סברא א"נ קסברי כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא:

    מניין לרביעית דם כו'תימה למ"ל קרא להכי מ"ש משני חצאי זיתים מב' מתים שמטמא ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) נמי דבעי רבי ישמעאל קרא לרביעית דם הבא מן המת שמטמא למה לי קרא תיפוק ליה מידי דהוה אבשר המת דדם חשוב כבשר כדמוכח בהמוציא יין (שבת דף עז. ושם:) ובהמנחות והנסכים (מנחות דף קד. ושם) גבי דם נבלה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ויש לומר דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמר במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) דבעי אין גזעו מחליף הלכך דם כיון דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה"ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח (זבחים דף יז. ושם) כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב והא דאיצטריך קרא בדם השרץ בפרק קדשי מזבח (שם) אע"ג דחשיב כבשר מכל מקום איצטריך לדם צלול דמטמא בכעדשה אף על גב דכי מיקריש מפחית טובא ולהכי תנן התם (שם) דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבלה ובשרה לא וכן מוכח בירושלמי בריש המוציא יין דאמר דם הנבלה טמא והתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו ומיהו קשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם) לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר לכך צ"ל שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבלה ולבתר דמרבינן מסתבר לאוקמי ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית אבל קשה דאם כן דם שרץ נמי דאית ביה ריבויא נבעי מיניה כל כך שיכול לקרוש ולעמוד על כעדשה:

    ורבנן נפשת כתיבתימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דפליגי ר' ישמעאל ור"ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר"ע לטעמיה דאמר אף משני מתים מטמא לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי בדם המת דמטמא:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ורבנן ירשיען כתיבחסר ו' כלומר אחד הוא ר' סבר יש אם למקרא ואע"פ שנכתב ירשיען ירשיעון קרינן לא חיישין לכתיבה אלא לקריאה דיש אם למקרא וכן ר' יהודה בן רועץ היה דורש שבועיים אע"פ שכתב שבעים אמר שבועיים קרינן ויש אם למקרא וכן בית שמאי לענין הזאות אע"ג דכתיב קרנת חסר כיון דקרינן קרנות הרי כאן שנים דיש אם למקרא. וכן ר' שמעון דריש בענין דפני סוכה יש אם למקרא ר' שמעון סבר יש אם למקרא בסוכות בסוכות בסוכות קרינן הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבעה אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית אוקימתא אטפח. וכן רבי עקיבא היה אומר יש אם למקרא ואע"ג דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא כיון דקרינן נפשות אפילו רביעית דם משתי נפשות מטמא באהל.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 4a

    Sanhedrin 4a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 278 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יש אם למקרא בתר קרייה אזלינן דהיא עיקר:

    הא דאמרן ירשיעון קרינן:

    אקרא אני יכולני לקרות וטמאה שבעים כנדתה (ויקרא י״ב:ה׳) דהא לא כתיב שבועיים מלא:

    טמא בזכר שבעת ימים:

    וטיהר שלשים ושלשת ימים:

    וטימא בנקבה לשבועיים:

    וטיהר ששים יום וששת ימים:

    כפלים וטומאה דיולדת זכר שבעה הלכך דנקבה שבועיים:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    ורבנן ירשיען כתיב וישכבן כתיב דפרק במה בהמה (שבת דף נה:) אפי' רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא שייחסו הכתוב:

    כולהו סבירא להו יש אם למקרא הא דלא חשיב הכא רבי יוחנן בן ברוקא דמסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מה:) דאמר חריות של דקל היו מביאין ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחת ללולב ואחת (לערבה) למזבח ורבנן מפרשי' כפת כתיב משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ונראה דדוקא הכא שמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש אם למקרא אבל היכא דלא מכחשו אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות דף יז:) ובפרק דם שחיטה (כריתות דף כב:) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת ובפרק כל שעה (פסחי' דף לו. ושם) נמי דריש ר"ע גבי לחם עוני מקרא ומסורת ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנא נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן ר"ש דריש בפ"ק דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה מקרא ומסורת ומיהו קשה מר' עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש התם תרווייהו כמו גבי לחם עוני וע"ק דמסקינן בפרק קמא דסוכה (דף ו:) לחד לישנא דכ"ע רבי שמעון ורבנן יש אם למסורת ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא וע"ק דפ"ק דסוכה (ד' ט:) פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא:

    אקרא אני שבעים ה"מ לשנויי כדמשני בפ' ב"ש (זבחים ד' לח:) משום דכתיב כנדתה פירוש כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר:

    מה כשטיהר בזכר ה"מ למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים על ימי טומאה אף בנקבה ימי טהרה מרובים על ימי טומאה:

    כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר בזבחים בריש ב"ש (זבחים דף לו:) תניא מניין לניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ונראה דהך דרשה אתיא אליבא דבית שמאי דלב"ה לא צריך קרא דלא עדיפי מחטאת וכן משמע התם בסוף הסוגיא דקאמר דלהנך תנאי דמפקי האי דם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר מנא להו ומשני סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנו במתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ותימה למ"ל קרא דמהי תיתי דמעכבי הא אפילו לב"ש לא ילפי מחטאת דאיכא למיפרך שכן חטאת וד' קרנות ועוד דמשמע התם דאפילו לב"ה ה"א דמעכבי אי לאו דילפי מחטאת ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דמתנות של קרנות נפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נג:) מדכתיב סביב והוה חשבינא כולה במתנה אחת א"נ משום דכתיב סביב טובא ושינה הכתוב לעכב להכי איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה:

    ושתים לעכב וא"ת הוה ליה למימר שלש לעכב דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוה ידעינא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי בית הלל ואכתי מייתרי תרי לרבות שנים וי"ל דבית שמאי לית להו ההיא סברא א"נ קסברי כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא:

    מניין לרביעית דם כו' תימה למ"ל קרא להכי מ"ש משני חצאי זיתים מב' מתים שמטמא ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) נמי דבעי רבי ישמעאל קרא לרביעית דם הבא מן המת שמטמא למה לי קרא תיפוק ליה מידי דהוה אבשר המת דדם חשוב כבשר כדמוכח בהמוציא יין (שבת דף עז. ושם:) ובהמנחות והנסכים (מנחות דף קד. ושם) גבי דם נבלה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ויש לומר דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמר במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) דבעי אין גזעו מחליף הלכך דם כיון דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה"ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח (זבחים דף יז. ושם) כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב והא דאיצטריך קרא בדם השרץ בפרק קדשי מזבח (שם) אע"ג דחשיב כבשר מכל מקום איצטריך לדם צלול דמטמא בכעדשה אף על גב דכי מיקריש מפחית טובא ולהכי תנן התם (שם) דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבלה ובשרה לא וכן מוכח בירושלמי בריש המוציא יין דאמר דם הנבלה טמא והתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו ומיהו קשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם) לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר לכך צ"ל שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבלה ולבתר דמרבינן מסתבר לאוקמי ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית אבל קשה דאם כן דם שרץ נמי דאית ביה ריבויא נבעי מיניה כל כך שיכול לקרוש ולעמוד על כעדשה:

    ורבנן נפשת כתיב תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דפליגי ר' ישמעאל ור"ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר"ע לטעמיה דאמר אף משני מתים מטמא לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי בדם המת דמטמא:

    Tosafot on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    ורבנן ירשיען כתיב חסר ו' כלומר אחד הוא ר' סבר יש אם למקרא ואע"פ שנכתב ירשיען ירשיעון קרינן לא חיישין לכתיבה אלא לקריאה דיש אם למקרא וכן ר' יהודה בן רועץ היה דורש שבועיים אע"פ שכתב שבעים אמר שבועיים קרינן ויש אם למקרא וכן בית שמאי לענין הזאות אע"ג דכתיב קרנת חסר כיון דקרינן קרנות הרי כאן שנים דיש אם למקרא. וכן ר' שמעון דריש בענין דפני סוכה יש אם למקרא ר' שמעון סבר יש אם למקרא בסוכות בסוכות בסוכות קרינן הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבעה אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית אוקימתא אטפח. וכן רבי עקיבא היה אומר יש אם למקרא ואע"ג דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא כיון דקרינן נפשות אפילו רביעית דם משתי נפשות מטמא באהל.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    ומ"מ לענין טומאת לידה שבזכר טמאה שבעה אף בלא ראיית דם ושלשים ושלשה ימי טוהר ר"ל שהיא טהורה בהם אף אם היא רואה בהם ובנקבה כפלים בימי טומאה וכפלים בימי טהרה וכדכתיב וטמאה שבעים אע"פ שכתוב שבעים אין מרבין בימי טומאתה שהרי המסורת מכחשת את המקרא ואינך צריך להם לבוא בה מכח מה טהרתה בכפלים בין למקרא בין למסורת אף טומאתה בכפלים שהרי שבועים קרינן ויש אם למקרא שאלו אתה דורש שבעים אתה מכחיש את המקרא וכן לא תבשל גדי בחלב אמו אלו אתה דורשו מלשון חלבים אתה מכחיש את המקרא וכן בכל כיוצא בזה:

    זריקת הדם האמורה בקרבנות חלוקה על שלשה דרכים אחת של רוב קרבנות והיא שתי מתנות שהן ארבע והיא בעולה ושלמים מפני שנאמר בהן סביב וכן באשם מפני שדינו שוה להם לענין זריקה כמו שיתבאר במקומו וענין זריקה זו הוא שזורק הכהן מן הדם במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח למטה מן הסיקרא והוא למטה מחצי המזבח על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית ומתכוין שיהא הדם הולך מן הזוית לשני צדדיו כדי שיהיו שתי מתנות שהן ארבע ר"ל שימצא הדם בארבע כותלים ושירי הדם נשפכין על יסוד דרומי:

    השניה היא בחטאת ודינה חלוק לשני פנים והוא שהחטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות של מזבח חיצון למעלה מן הסיקרא שהרי נאמר בהן קרנות והזאה שבהן נעשית באצבע ולא במזרק שנאמר וטבל אצבעו וענינה הוא שהיה טובל אצבעו הימנית והוא האצבע הסמוכה לגודל בדם וסומך באצבעו האמצעית מצד אחד של קרן ובגדלו מצד אחר ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכן בכל קרן וקרן ואם לא נתן בחדה של קרן כל שנתן באמה אחת מכאן או מכאן כפר והזאה הוא שעולה לכבש שהיה לדרומו של מזבח ופונה לסובב ומהלך בו לימינו ומתחיל בדרומית מזרחית ואחר כך במזרחית צפונית ואחריה בצפונית מערבית ואחריה במערבית דרומית ושם שופך שירי הדם ודרך שני שבחטאת הוא בחטאות הנשרפות שבהן נכנס לפנים להיכל ומזה ממנו בקצתם הרבה הזיות על בין הבדים ועל הפרוכת ובאמצע המזבח כמו שבארנו במקומו בפר ושעיר שביום הכפורים ובקצתם חלוקות לדרכים אחרים מבוארות במקומן:

    השלישית היא במתנה אחת והיא בבכור ומעשר ופסח והיא נעשית בשפיכה כנגד היסוד באיזה רוח שירצה חוץ ממזרחית דרומית שלא היה שם יסוד שהיסוד לא היה מקיף כל המזבח כמו הסובב אלא שמשוך מצד מזרח הסמוך לצפון אמה ועל פני רוח צפון כולו ועל פני המערב כולו ועל פני הדרום הסמוך למערב אמה אחת ודברים אלו צריכין ביאור גדול בענינים ארוכים ולא הוצרכנו להם בכאן אלא לידע שאע"פ שמיני הזריקות חלוקים על הדרכים שבארנו כל הדמים הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר ולא סוף דבר באותם שדינן בשתים שהן ארבע אלא אף אותם שדינן בארבע כגון חטאת ואין צריך לומר שכן בחטאת שנתנו בשתים ואע"פ שמתנה אחת בשפיכה שהרי כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אבל אותם הניתנין על מזבח פנימי הואיל והכתוב הקפיד על מנינם שבע פעמים וכו' כל שחסר מתנה אחת עיכב:

    התבאר במקומו שהסוכה אינה כשרה אא"כ יש לה שלש דפנות ומ"מ די לנו בה בשתים כהלכתן קשורות זו בזו כמין גאם ושלישית אפילו טפח כמו שיתבאר במקומו:

    דם המת מטמא באהל כמת עצמו שנאמר בנפש האדם כי הדם הוא הנפש ושיעורו ברביעית אבל רביעית דם הבאה משני מתים אינה מטמאה באהל כמו שיתבאר במקומו:

    תפילין של ראש ושל יד אין מנין הבתים שוה בו אלא של ראש בארבעה בתים כל פרשה מארבעה פרשיות שבתפילין בבית מיוחד ושל יד אין בה אלא בית אחד וכל ארבע פרשיות נכללות בקלף שבו כמו שיתבאר במקומו:

    סומא באחת מעיניו פטור מן החגיגה שנ' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות כשם שהוא בא לראות בשלימות אורו כך הוא בא ליראות בשלמות אורו וכבר בארנוה במקומה במס' חגיגה:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא שנתן במתנה אחת כפר כו' ובחטאת שתי מתנות וב"ה כו' כצ"ל ול"ג במתני' ודם זבחיך ישפך אלא בברייתא גרסינן ליה התם בריש פרק ב"ש כדמוכח מדברי התוס' וק"ל:

    תוס' בד"ה כולהו ס"ל יש כו' ובפרק לולב הגזול כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן כו' עכ"ל וכהאי לישנא כתבו התוס' בפרק לולב הגזול ומשמע דכל זה ראיה לדבריהם דבמלתא דמכחשי אהדדי המקרא עיקר וזה אינו דאדרבה הוא סתירה להם דלפי המקרא דכפות קרינן יצטרך ב' לולבין וכן הקשו בפרק כל שעה ע"ש מיהו כאן יש ליישב קצת שסמכו עצמם אמה שכתבו לעיל לר"י בן ברוקא דאיכא לקיומי המקרא א' ללולב וא' לערבה אבל הוא דחוק לומר דר"ע יסבור דוקא כר"י ב"ב ועוד שהרי כתבו דסוגיא דהכא ס"ל דאיכא טעמא אחרינא לר"י ב"ב כר' לוי דהתם ועוד דלפי זה לא הוצרכו למימר הא דלא חשיב הכא ר' יוחנן ב"ב משום דר' לוי הא בלאו הכי איכא למימר דלא חשיב הכא אלא היכא דמכחשי אהדדי והך דר"י ב"ב לא מכחשי דאיכא לאוקמא המסורת כפת דלולב א' כר"ע גם בתוספות דבפרק לולב הגזול הוא דחוק לומר כן דהתם לא זכרו התוספות הא דר"י ב"ב ע"ש ודו"ק:

    בד"ה כל הניתנין כו' איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה עכ"ל התוס' שם בריש פרק ב"ש כתבו דב"ה דדריש לקמן מוכפר כו' וקאמר מה דמים האמורים למטה שנתנן מתנה אחת כפר אף כו' ולמטה מנלן אם לא מודם זבחיך ישפך אלמא דב"ה נמי דרשי ליה כו' עכ"ל אבל התוספות שהביאו הכא דאיכא תנאי דמפקי לדם זבחיך לדרשה אחרינא וס"ל כב"ה וילפי כולהו מחטאת ע"כ הא שכתבו דאצטריך קרא לב"ה ע"כ לאו היינו קרא דודם זבחיך ישפך אלא דהיינו קרא דאיצטריך להו למילף מחטאת ולית להו להני תנאי הא דבעי למימר בברייתא מה דמים האמורים למטה כו' דהא אי לאו קרא בחטאת ה"א בשאר קרבנות נמי שתים לעכב דקרא דודם זבחיך ישפך אתא לדרשה אחרינא וק"ל:

    בד"ה מנין לרביעית כו' דאי במת אחד היה טמא ה"ה בב' מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן כו' כל שטומאתו ושיעורו כו' עכ"ל ומהך מתני' נמי הוה פסיקא להו שכתבו לעיל מ"ש משני חצאי זיתים כו' ומיהו ק"ק לדבריהם דאיכא למימר אף שהיה לו פשוט במת אחד בלאו האי קרא איצטריך ליה לב' מתים משום דלא נימא נפשת חסר כתיב למעט ב' מתים כרבנן וק"ל:

    בא"ד והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר' נפשת כו' עכ"ל ואפילו למאי דבעי למימר לקמן דרבנן דרשי המקרא נפשות דעלמא משמע מכל מקום דרשי נמי המסורת נפשת למעט ב' מתים כיון דהמקרא לא מכחיש להמסורת דאיכא לפרושי נפשות דעלמא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמרא ואימא כולהו למצוה וכו' ר"ל דהא פשיטא דלמצוה בעי לזרוק על הד' קרנות ואם כן כל הד' קרנות דכתיבי בקרא כולהו למצוה ואין כאן שום יתור ואם כן אחת לעיכוב מנלן ומשני כפרה בכרי לא אשכחן ולכך אם לא זרק כלל אפי' על קרן אחת פשיטא דמעכב הכפרה והשתא לפי האמת צ"ל הא דקאמר רב הונא וב"ה אומר שלש למצוה ואחת לעכב לאו דוקא דהא כל הד' קרנות דכתיבי אתי למצוה ואחת דלעכב אתי מסברא ואם לא שנפרש הא דקאמר שלש למצוה לאו אקרנות דקרא קאי אלא אקרנות דמזבח קאי ור"ל הזאת ונתינת ג' קרנות מהד' הוו למצוה דלעכב לא בעינן כ"א אחת והג' הנותרים מזין למצוה:

    ברש"י ד"ה בחלב אמו יכול בחלב אמו אבל בחלב אחר מותר לבשל כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ורבנן ירשיען כתוב בפ' במה בהמה וכו' כצ"ל וקאי אשני בני עלי חפני ופנחס ואמר התם דפנחס לא חטא מדמייחסו הכתוב דכתב בן אחיה בן אחיטוב בן אי כבוד בן פנחס בן עלי הכהן ופריך והא כתיב אשר ישכבון וגו' ומשני ישכבן כתיב:

    ד"ה כלהו סבירא להו יש אם למקרא וכו' חריות של דקל פירוש של תמרים היו מביאים ומניחים אצל המזבח ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחד ללולב ואחד למזבח ורבנן מפרשי כפת כתיב כצ"ל:

    בא"ד משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ר"ל דרבי לוי מפרש התם דלא פליגי רבי יוחנן בן ברוקא ורבנן בקרי וכתיב וטעמו של רבי יוחנן בן ברוקא לאו מן המקרא נפק אלא סברא רמז לקילוסין של ישראל מה דקל זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל וכו' כדאיתא התם דף מ"ה:

    בא"ד ובפרק לולב הגזול תני נמי ר"ע אומר כשם שלולב א' ומפרש בגמרא משום דכתיב כפת לא אתמר כן שם בגמרא בפירוש אלא דבברייתא איתא התם פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד וכו' משמע דכפת כתיבי מקשין התלמידים והא גבי לולב נמי מכחשי הקרי והכתיב אהדדי דהקרי מצריך שני לולבין והכתיב אינו מצריך כי אם לולב אחד וכל היכא דמכחשי אהדדי סבירא ליה לר"ע יש אם למקרא וגבי לולב סבירא ליה לולב אחד ואם כן דריש המסורת ודוחק לומר דר"ע כרבי יוחנן בן ברוקא סבירא ליה דלמזבח נמי בעינן חריות של דקל ואם כן דרש התם המקרא והמסורת מן המקרא יליף דבעינן תרי כפות דהיינו אחת ללולב ואחת למזבח ומן המסורת יליף דלא בעינן ללולב כי אם אחת דאי לאו המסורת ה"א דלולב בעינן תרי לולבין דאם כן לר' לוי דמפרש דרבי יוחנן בן ברוקא בטעמא אחרינא כדלעיל מאי איכא למימר גם לא מצינו בשום מקום לר"ע דאית ליה דבעינן חריות דקל לגבי מזבח דלא שמעינן לה משום תנא כי אם מר' יוחנן בן ברוקא ונראה לי דגם התם דריש ר"ע שניהם המקרא והמסורת ומן המסורת יליף לולב אחד ומן המקרא יליף דלהוי לשון כפות לשון אגודה שיהא דבר שהוא נפרד וראוי לאגדו וזהו לולב דאל"כ הוה אמינא דהוא חרותא דהוא ענף כדאיתא התם בדף ל"ב אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי לישנא כפות תמרים דלולבים היא אימא חרותא ומשני בעינן כפות וליכא כדאיתא התם ועוד פריך התם ואימא תרתי כפי דתמרים ומשני כפת כתיב וכתבו שם התוס' כפת כתיב בהאי כ"ע מודו דיש אם למסורת וצריך טעמא עכ"ל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ואפשר דהתוס' סבירא להו דכפת בלא וי"ו דקרי נמי משמע לישנא דאגד אבל כדי ליישב הקושיא דלעיל נראה לומר דמהקרי דכפות ילפינן דהוא לשון כפיתה ואגודה ואף על גב דשם משמע דרבי יהודה דסבירא ליה במתניתין דהתם שאם נפרד יאגידנו ומפרש בגמרא בברייתא דדריש לה מדכתיב כפות תמרים כפות אם היה פרוד יכפתנו משמע אבל תנא קמא דמתניתין דהתם לא סבירא ליה הכי מכל מקום כולי עלמא מודו דילפינן מספות דבעינן דבר הראוי לאגוד ולכפות אלא שהתנא קמא לא מצריך לאגדו אבל מכל מקום דבר הראוי לאגוד בעינן ועיין בר"ן ודוק נראה לי:

    בא"ד ומיהו קשה מרבי עקיבא דלא דריש אלא מקרא לחוד ר"ל שם בקידושין גבי בגדו לא דריש רבי עקיבא כי אם המקרא לחוד:

    ד"ה ורבנן נפשת כתיב תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן וכו' לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי וכו' יש לדקדק למה להו להתוס' להביא ראיה דרבי ישמעאל סבר יש אם למסורת כדי להקשות לרבי ישמעאל תרי קראי למה לי הא אי נימא נמי דרבי ישמעאל סבר יש אם למקרא כר"ע כל שכן דתקשה טפי למה לי לרבי ישמעאל קרא דהנוגע במת בנפש דרביעית דם ממת אחד מטמא הא אפילו מתרי מתים מטמא כמו לר"ע ונראה דהא דקאמרי התוס' והיינו כרבנן דדרשי נפשת ר"ל דהואיל ואשכחן דרבי ישמעאל סבר יש אם למסורת מסתמא ררבנן דר"ע דקאמרה הגמרא דס"ל נפשת כתיב היינו ר' ישמעאל דהוא בר פלוגתיה לקמן גם בפ' המקשה ודריש נפשת לרביעית דם ממת אחד וא"כ תרי קראי למה לי והוצרכו התוס' לדייק הכא דאי בלא זה הוה מצי לתרוצי דדלמא רבי ישמעאל דריש קרא דעל כל נפשות מת לא יבא לשום דרשה אחרינא אבל השתא דמוכח דרבנן דר"ע היינו ר' ישמעאל וקאמרה הגמרא ורבנן נפשת כתיב א"כ ש"מ דדריש רבי ישמעאל מקרא דנפשת מת דרביעית דם ממת אחד מטמא א"כ שפיר קשיא תרי קראי למה לי ואי לא מסתפינא הוה אמינא דראוי לגרוס והיינו רבנן דדרשי נפשת וכו' ודו"ק:

    Maharam on Sanhedrin 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 4, Amud Aleph, about 278 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “ורבנן: ״ירשיען״ כתיב.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “א"ר יצחק בר (יוסי) אמר ר' יוחנן:…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 33 words

      Opens “רבי, הא דאמרן.…”

    4. Segment 424 words

      Opens “ור' יהודה בן רועץ, דתניא: שאלו תלמידים…”

    5. Segment 518 words

      Opens “אמר להן: טימא וטיהר בזכר, וטימא וטיהר…”

    6. Segment 616 words

      Opens “לאחר שיצאו, יצא ומחזיר אחריהם. אמר להן:…”

    7. Segment 732 words

      Opens “ב"ש דתנן: ב"ש אומרים, כל הניתנין על…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ואמר רב הונא: מ"ט דב"ש (ויקרא ד,…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 913 words

      Opens “ובית הלל אומרים קרנות קרנת קרנת הרי…”

    10. Segment 107 words

      Opens “ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “ר"ש דתניא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “רבנן סברי יש אם למסורת בסכת בסכת…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “ור"ש סבר בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “ר"ע דתניא ר"ע אומר מניין לרביעית דם…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “מתקיף לה רב אחא בר יעקב מי…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 4a · Segment 2 — “…בר (יוסי) אמר ר' יוחנן: רבי, ורבי יהודה בן…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 4a · Segment 15 — “מתקיף לה רב אחא בר יעקב מי איכא דלית…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026