Talmud Builders

    Sanhedrin 110a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 110a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and exposed her hair as though she were bathing. Anyone who came and saw her stepped back. In the meantime the assembly of Korah was swallowed into the ground, and On, son of Peleth, was spared.

    2Korah’s wife said to him: See what Moses is doing. He is the king, he appointed his brother High Priest, and he appointed his brother’s sons deputy priests. If teruma comes, he says: Let it be for the priest; if the first tithe comes, which you as Levites take, he says: Give one tenth to the priest. And furthermore, he shears your hair and waves you as if you are as insignificant as excrement (see Numbers 8:5–11), as though he set his sights on your hair and wishes you to be shaven and unsightly. Korah said to her: But didn’t he also do so; he shaved his hair like the rest of the Levites? She said to him: Since it is all done for his own prominence, he also said metaphorically: “Let me die with the Philistines” (Judges 16:30); he was willing to humiliate himself in order to humiliate you.

    3She said to him: And furthermore, with regard to that which he said to you, to prepare sky-blue dye for your ritual fringes, one could respond to him: If it enters your mind, Moses, that using sky-blue dye is considered a mitzva, take out robes that are made entirely of material colored with sky-blue dye, and dress all the students of your academy in sky-blue robes without ritual fringes; why could one not fulfill the mitzva in that manner? Clearly, Moses is fabricating all this. This is the meaning of that which is written: “The wisdom of women builds her house” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of On, son of Peleth. And: “Folly plucks it down with her hands” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of Korah.

    4It is written: “And they arose before Moses, with men from the children of Israel, two hundred and fifty princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown” (Numbers 16:2). These men were the distinctive people of the assembly. “The elect men of the assembly [ keri’ei moed ]” is referring to those who knew how to intercalate the years and establish the months in order to determine the time for each Festival [ moed ]. “Men of renown [ shem ],” is referring to those who had a reputation [ shem ] throughout the world.

    5With regard to the verse: “And Moses heard and he fell on his face” (Numbers 16:4), the Gemara asks: What report did he hear that elicited that reaction? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: He heard that they suspected him of adultery with a married woman, as it is stated: “And they were jealous of Moses in the camp” (Psalms 106:16). Rabbi Shmuel bar Yitzḥak says: This teaches that each and every man warned his wife to distance herself from Moses and not enter into seclusion with him, as it is stated: “And Moses would take the tent and pitch it outside the camp” (Exodus 33:7). It was due to this slander that he withdrew from the camp.

    6§ With regard to the verse: “And Moses arose and went to Dathan and Abiram” (Numbers 16:25), Reish Lakish says: From here we derive that one may not perpetuate a dispute, as Rav says: Anyone who perpetuates a dispute violates a prohibition, as it is stated: “And he will not be like Korah and his assembly, as the Lord spoke by the hand of Moses to him” (Numbers 17:5). Even the aggrieved party must seek to end the dispute. Dathan and Abiram accused Moses and by right should have initiated the reconciliation. Nevertheless, Moses was not insistent on this; he went to them.

    7Rav Ashi says: One who perpetuates a dispute is fit to be afflicted with leprosy. It is written here: “By the hand of Moses to him,” and it is written there: “And the Lord said furthermore to him: Put now your hand into your bosom. And he put his hand into his bosom; and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow” (Exodus 4:6). Based on the verbal analogy based on the term “to him” written in both verses, it is derived that the punishment for perpetuating a dispute is leprosy.

    8Apropos the prohibition of perpetuating a dispute, Rabbi Yosei says: With regard to anyone who disputes the reign of the house of David, it is fitting for a snake to bite him. As it is written here: “And Adonijah slaughtered sheep and cattle and fatlings by the stone of Zoheleth” (I Kings 1:9); and it is written there: “With the poison of crawling things [ zoḥalei ] of the dust” (Deuteronomy 32:24). Adonijah, who rebelled against his father, King David, was fit to be bitten by a snake.

    9Rav Ḥisda says: Anyone who disagrees with his teacher is like one who disagrees with the Divine Presence, as it is stated with regard to Dathan and Abiram: “When they strove against the Lord” (Numbers 26:9), although their dispute was with Moses. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Anyone who initiates a quarrel [ meriva ] with his teacher is like one who initiates a quarrel with the Divine Presence, as it is stated: “These are the waters of Meribah, where the children of Israel quarreled with the Lord” (Numbers 20:13), although their quarrel was with Moses.

    10Rabbi Ḥanina bar Pappa says: Anyone who expresses resentment against his teacher for wronging him, it is as though he is expressing resentment against the Divine Presence, as it is stated: “Your murmurings are not against us, but against the Lord” (Exodus 16:8). Rabbi Abbahu says: Anyone who suspects his teacher of wrongdoing, it is as though he suspects the Divine Presence, as it is stated: “And the people spoke against God, and against Moses” (Numbers 21:5). The verse likens God and Moses with regard to this matter.

    11§ With regard to the verse: “Wealth is kept for the owner to his detriment” (Ecclesiastes 5:12), Reish Lakish says: This is referring to the wealth of Korah, which was of no use to him. The fact that Korah was wealthy is derived from the verse: “And all the substance that was at their feet” (Deuteronomy 11:6), as Rabbi Elazar says: This is referring to a person’s property, which stands him on his feet. And Rabbi Levi says: The keys alone to Korah’s treasury were a burden requiring three hundred white mules to transport them, and moreover, all the keys [ aklidei ] and locks were of leather. This conveys the vastness of his wealth.

    12Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Joseph concealed three buried treasures in Egypt that he accumulated from the sale of grain during the years of famine. The location of one was revealed to Korah, and the location of one was revealed to Antoninus, son of Asveirus, emperor of Rome, and one remains hidden for the righteous in the future, i.e., in the messianic era.

    13And Rabbi Yoḥanan says: Korah was neither among the swallowed nor among the burned; he died in a plague. He was neither among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them and their houses and all the men who were with Korah” (Numbers 16:32), from which it is inferred: But not Korah himself. Nor was he among the burned, as it is written: “When the fire consumed two hundred and fifty men” (Numbers 26:10), but not Korah.

    14It was taught in a baraita : Korah was both among the burned and among the swallowed. He was among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them with Korah” (Numbers 26:10). He was among the burned, as it is written: “And fire came forth from the Lord, and devoured the two hundred and fifty men that burned the incense” (Numbers 16:35), and Korah was with them.

    15Rava says: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stand still in their habitation [ zevula ], at the light of Your arrows as they go” (Habakkuk 3:11)? This teaches that the sun and moon ascended to zevul , one of the seven firmaments, in which the upper Temple stands. They said before God: Master of the Universe, if You perform justice for Moses, the son of Amram, and prove his righteousness, we will emerge and illuminate the world. And if not, we will not emerge. They did not emerge until God fired arrows at them and said to them: You did not protest with regard to My honor, as people would see the sun and the moon each day and worship them, but you protested for the honor of flesh and blood? And today, the sun and the moon do not emerge until they are struck, as in deference to God they hesitate to emerge.

    16Rava taught: What is the meaning of that which is written: “But if the Lord creates a new creation and the earth opens its mouth” (Numbers 16:30)? Moses said before the Holy One, Blessed be He: If Gehenna is already created, good, but if not, God should create it now. The Gemara asks: For what was Moses asking? If we say that his request was for God to actually create Gehenna, but isn’t it written: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? There are no new creations after the six days of Creation. Rather, Moses asked God to bring the opening of Gehenna close to there, so that the assembly of Korah would be buried alive.

    17With regard to the verse: “And the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), it is taught in a baraita that in the name of our teacher, the Sages said: A place was fortified for them in Gehenna and they sat upon it and recited songs of praise. Rabba bar bar Ḥana said: One time I was walking on the path, and a certain Arab said to me: Come and I will show you those from the assembly of Korah who were swallowed. I went and I saw two fissures in the ground from which smoke was emerging. That Arab took a woolen fleece and dampened it with water and placed it on the tip of his spear and passed it over the fissures there. The fleece was singed, indicating the level of heat there. He said to me: Listen; what do you hear? And I heard that this is what they were saying: Moses and his Torah are truth, and they, referring to themselves, are liars.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סתרה למזיהשערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר:

    מעשרראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן:

    דגייז למזייכודכתיב (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על [כל] בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים:

    ככופתארעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (סנהדרין דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו:

    עינא יהבעין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו:

    אמר להקרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו:

    כיון דכולא רבותא דידיה הואאינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם:

    ועוד דקאמר לכועשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת:

    אפיק גלימא דתכלתאקח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה"מ אתה וחברותך:

    קנא לאשתואל (הסתר) [תסתדי] עם משה. קנוי היינו התראה:

    ונטה לו מחוץ למחנהיצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד:

    מכאן שאין מחזיקין במחלוקתשמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:

    חולק על רבוחולק על ישיבתו:

    אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה:

    מריבהתגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

    מתרעםאומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית:

    מהרהרמחפה עליו דברים:

    אקלידימפתחות:

    וקולפימנעולים:

    דגילדיכולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ"כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל"א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו:

    לא מן הבלועין ולא מן השרופיןאלא במגפה מת:

    ולא קרחר"נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו:

    מן הבלועים ומן השרופין היהשנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח"כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה:

    וקרח בהדייהומדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א"נ ואת לרבות קרח עמהם:

    שמש ירח עמד זבולהלעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו:

    לא נצאונאיר לעולם:

    בכבודי לא מחיתםשהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה:

    והאידנא לא נפקי עד דמחו להושכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל"א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח:

    אין כל חדש תחת השמשואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

    לקרובי פתחהשיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן:

    נתבצרמלשון (ישעיהו כ״ז:י׳) עיר בצורה התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו:

    טייעאסוחר ישמעאל:

    בלועימקום שנתבלעו לשם עדת קרח:

    בזעאראה נקב שממנו יצא עשן:

    גבבאגיזה:

    אמשיהשרה אות' במים לשון (ברכות דף יד:) משי ידיה:

    (וכל שלשים יוםחוזר לגיהנם ועולה לשם):

    סנהדרין 110 עמוד א

    1וסתרתה למזיה, כל דאתא חזיה הדר. אדהכי והכי, אבלעו להו.

    2איתתיה דקרח אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה. איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא. אי אתיא תרומה אמר ״תיהוי לכהן״, אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים׃

    3ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס"ד תכלתא חשיבא [מצוה] אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב ״(משלי יד״, א) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח׃

    4(במדבר טז, ב) ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם׃

    5(במדבר טז, ד) וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר ״(תהלים קו״, טז) ויקנאו למשה במחנה א"ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר ״(שמות לג״, ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה׃

    6(במדבר טז, כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ״(במדבר יז״, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו׃

    7רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב ״הכא ביד משה לו וכתיב התם (שמות ד״, ו) ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך׃

    8אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב ״הכא (מלכים א א״, ט) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב ״התם (דברים לב״, כד) עם חמת זוחלי עפר׃

    9אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר ״(במדבר כו״, ט) בהצותם על ה' א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר ״(במדבר כ״, יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה'׃

    10א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר ״(שמות טז״, ח) לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה' א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר ״(במדבר כא״, ה) וידבר העם באלהים ובמשה׃

    11(קהלת ה, יב) עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ר"ל זה עושרו של קרח (דברים יא, ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא׃

    12א"ר חמא ברבי חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלתה לקרח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא׃

    13וא"ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין לא מן הבלועין דכתיב ״(במדבר טז״, לב) ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח ולא מן השרופים דכתיב ״(במדבר כו״, י) באכול האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח׃

    14במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין מן הבלועים דכתיב ״(במדבר כו״, י) ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב ״(במדבר טז״, לה) (ותצא אש מלפני ה') [ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו׃

    15אמר רבא מאי דכתיב ״(חבקוק ג״, יא) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להן בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו׃

    16דרש רבא מאי דכתיב ״(במדבר טז״, ל) ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למבריה ממש והא (קהלת א, ט) אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פיתחא׃

    17(במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפי' התם איחרך א"ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת, והן בדאים.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שהמחלקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח מ"מ כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא בראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר והוא שאמרו כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש וכל החולק על רבו כאלו חלק על השכינה שנאמר בהצותם על י"י וכל המהרהר אחריו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר באלהים ובמשה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 110a

    Sanhedrin 110a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 683 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    סתרה למזיה שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר:

    מעשר ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן:

    דגייז למזייכו דכתיב (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על [כל] בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים:

    ככופתא רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (סנהדרין דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו:

    עינא יהב עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו:

    אמר לה קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו:

    כיון דכולא רבותא דידיה הוא אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם:

    ועוד דקאמר לכו עשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 110a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהמחלקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח מ"מ כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא בראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר והוא שאמרו כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש וכל החולק על רבו כאלו חלק על השכינה שנאמר בהצותם על י"י וכל המהרהר אחריו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר באלהים ובמשה:

    Meiri on Sanhedrin 110a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע (במדבר טז, ד) קשא הוה ליה למימר 'מַה שָׁמַע' ולא כפל לשונו ואמר 'מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע'? ונראה לי בס"ד דאם שמועה זו קאי על הדברים המפורשים בכתוב ועלה קאמר וישמע משה זאת כל העומדים שמעו אותם דקרח לא דבר עמו בלחישה אלא מוכרח לומר ששמע עוד שמועה אחרת מפי אחרים שהגידו לו על דברים אחרים של גנות.

    כָּל הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ (מלכים א' א, ט). נראה לי בס"ד הטעם כי דוד המלך ע"ה הוא נקרא משיח ה' שמשחו שמואל הנביא ע"ה ולכן אמר נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב (שמואל ב' כג, א) ולכן החולק על מלכותו ראוי להכישו נָחָשׁ [358] כמנין מְשִׁיחַ [358]. גם יובן כי דוד המלך ע"ה היה גלגול אדם הראשון ותיקן פגם הנעשה מסיבת הנחש ולכן החולק על מלכותו ראוי להכישו נחש. ועוד נראה לי בס"ד טעם לזה דידוע שהאש הוא סימן ורמז למלכות כמו שאמרו רבותינו ז"ל מה ראה אחיתופל לחלוק על דוד ראה אש יוצאה מאמתו וחשב שהוא יהיה מלך ולא ידע כי זה הסימן הוא על שלמה המלך ע"ה שהיה מן בת שבע שהיתה בת בנו של אחיתופל נמצא האש הוא סימן ורמז למלכות. ונראה לי הטעם כי בעולם התחתון יסוד האש הוא עליון בארבעה יסודות שסדרן הוא ארמ"ע [אש, רוח, מים, עפר] וגם האש עניינו עליה כי אם תדליק אש הוא עולה מאליו למעלה כן המלך הוא עליון על כל בני אדם, ולכן החולק על מלכות בית דוד מכישו נחש שארס שלו הוא אש שורף הגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז:) המתחייב שריפה נופל לדליקה או מכישו נחש וכיון שחלק על מלכות שרמוזה באש לכך מכישו נחש שנשרף באש. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם הוא דאמרו בגמרא דשבת (שבת נה:) אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב (שמואל ב' יז, כה) וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי! אלא בת מי שמת בעטו של נחש, רצונו לומר היה צדיק גמור שלא היה לו שום חטא ורק מת מכח עצתו של נחש שסיבבה מיתה בעולם. נמצא לישי מכנהו הכתיב בשם נָחָשׁ בשביל שהיה צדיק גמור שלא חטא כלל. והנה החולק על מלכות בית דוד טענתו היא מכח דאתו מן רות המואביה ולכך אין ראויים למלוך על ישראל האסורים לבא בקהל וכמו שטען דואג נמצא הוא מטיל דופי גם בישי שהיה בן בנה של רות ועל כן בעבור כבוד ישי הצדיק שנקרא בשם נָחָשׁ מחמת צדקותו יכישו נחש לזה החולק ומטיל דופי. או יובן בס"ד טעם לזה כי דוד המלך ע"ה תיקן תהלים שהם זמירות ועשה בכל זמר וזמר תיקון ויחוד עליון לזמר בו עריצים ופרשתי בס"ד לכן תמצא סמוך לאותיות 'זמר' יש אותיות 'נחש' דאותיות זמר הם למעלה מאותיות נחש שגוברים על הנחש ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר השם יתברך לנחש הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ (בראשית ג, טו) רצונו לומר ישופך בזמר שרמוז בראש אותיות שמך, ועל כן החולק על מלכות בית דוד שמטיל דופי ח"ו בדוד המלך ע"ה שתיקן זמר להכניע הנחש לכך ראוי כי יכישנו נחש לזה החולק.

    זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו (דברים יא, ו) יובן בס"ד דאמרו בגמרא (עירובין סה.) דאמר רבי שמעון בר יוחאי יכולני לפטור העולם מדין תפלה על אשר אין מתפללים בכונה דלבם מבולבל מן צרות הגלות כשיכור דכתיב וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן (ישעיה נא, כא). והנה מי שיש לו ממון הרבה יהיה לו לב רחב תמיד ולא יתבלבל משום דבר כי הממון מרחיב הלב אם כן בעל הממון אינו יכול לפטור עצמו מדין תפלה אלא הוא מתפלל בטוב. והנה אם תמלא אותיות אָדָם כזה אל"ף דל"ת מ"ם תמצא אותיות המלוי הם אותיות 'מִתְפַּלֵּל' והמלוי הוא רגלים של אותיות הפשוט ולזה אמר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל 'אָדָם' דייקא שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו, שמעמידו בתפלה בשופי הרמוזה ברגליו של אָדָם דמלוי אָדָם הוא אותיות מִתְפַּלֵּל דהאדם צריך להיות מתפלל תמיד ואינו יכול לפטור עצמו מדין תפלה.

    מַשּׂאוֹי שְׁלשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח (דברים יא, ו). הנה לפי פשוטן של דברים נקיט שלש מאות בלשון גוזמא וכמו שאמרו במסכת תמיד (תמיד כט.) אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי ואלו הן תפוח וגפן ופרוכת עיין שם. אך נראה נקטי כאן לשון הבאי לפי פשוטן של דברים אך באמת יש להם רמז עמוק בדברים אלו. ועוד אני אומר דגם לפי הפשט אין זה לשון הבאי אלא לשון מתוקן הוא והיינו אפשר כי תיבה שהיא מעור היו קורין אותה בשם מפתח ודרכם של הולכי דרכים אינם מניחים ממונם בתוך תיבות של קש אלא בתיבות העשויים מן העור כאשר נמצא עתה מפני הקלות, וקורח היה לו שש מאות תיבות מלאים נכסים וממון ומטלטלים והם קורין לתיבה של עור בשם מפתח והוא היה לו ת"ר תיבות מלאים שכל פרדה נושאה עליה שתי תיבות לכך היו משוי שלש מאות פרדות לבנות שנושאים עליהם שש מאות תיבות מלאים נכסים של קורח.

    שָׁלשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף הַצַּדִּיק בְּמִצְרַיִם (דברים יא, ו) נראה לי בס"ד טעם לשלש מטמוניות אלו כי כל התבואה אשר נתקיימה באוצרות של יוסף הצדיק ע"ה ולא נתקלקלה כשאר תבואות העולם היתה זאת על ידי שפע עליון וקדוש הנשפע מלמעלה בזכותו של יוסף הצדיק ע"ה ועל כן העושר הוא של יוסף הצדיק ע"ה ואינו של פרעה. אך הכסף הזה שקבל תמורת התבואה היה משלשה חלוקות האחד משל עובד עבודה זרה שהיה ממונם מאוס ומשוקץ שאינו ראוי לבא ולהיות בחלק הקדושה וכנגד כסף זה עשה יוסף הצדיק ע"ה מטמון אחד שהיה כל כסף זה של עובדי עבודה זרה הובא ונכנס למטמון זה בהשגחת שמים כי בידי שמים 'יש ברירה' בדרך נס להיות נבררים כספים אלו באים לאוצר זה ועל זה האוצר אמר כאן שנטלו קרח וסופו ירד לטמיון כי בלעתו הארץ. ומין השני היה כסף שבא ונאסף מן אנשים שאינם עובדים עבודה זרה אך יש בידם גזל וגניבה דאינו מאוס כמו הכסף שהוא של עובדי עבודה זרה וכנגד כסף זה עשה יוסף הצדיק ע"ה אוצר שני כדי שעל ידי שמים יהיה ברירה לכספים של מין זה שכולם יבואו לאוצר זה וזה האוצר נגלה למלך רומי והביאו לאוצר הממשלה שלו. ומין השלישי היה כסף של אנשים טובים שהיו שומרים שבע מצות בני נח דכספם נקי מאיסורא וראוי הוא לבא לחלק הקדושה כנגד זה עשה יוסף הצדיק אוצר שלישי ונבררו כספים של מין זה בידי שמים ובאו לאוצר השלישי וזה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא כלומר אחר ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן].

    קֹרַח לֹא מִן הַבְּלוּעִים וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִין (במדבר טז, לב) ופירש רש"י במגפה מת. והדבר יפלא איך יתכן קרח שהוא העיקר אב המחלוקת והוא אשר הסית והחטיא את כל עדתו לחלוק יהיה ניצול מן הבליעה אשר ברא השם יתברך לבעלי המחלוקת ההם ויהיו אשתו ובניו הקטנים וממונו נבלעים והוא ינצל מן הבליעה ומן השריפה וימות במגפה דאפילו עם השרופים לא ישרף? ועוד קשיא מלתא טובא מה יענה רבי יוחנן לפסוק (במדבר טז, לב) וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח? ונראה לי בס"ד דרבי יוחנן יודה דקרח נשרף עם השרופים דהוה בהדייהו אך לא נשרף כמותם כי הם גם גופם נשרף אבל קרח לא נשרף גופו כלל אלא נשמתו נשרפה כשריפת בני אהרן שהיתה שריפת נשמה וגוף קיים ואחר שנשרפה נשמתו נתגלגל גופו ונבלע עם הבלועים והכי קאמר רבי יוחנן דקרח אין למנותו עם השרופים מפני שלא נשרף גופו דכתיב בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ (במדבר כו, י) וכיון דאמר 'בַּאֲכֹל' משמע דנשרף גופו שנאכל כמו עצים וקרח לא נאכל גופו באש ורק נשמתו נשרפה, וגם אין למנות קרח עם הבלועים כי כל הבלועים נבלעו חיים כמו שאמר הכתוב וַיֵּרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה (במדבר טז, לג) והוא נבלע מת ולכן כתיב אֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח (במדבר טז, לב) ולא קרח דאינו דומה להם כי הם נבלעו חיים שנקראים אדם והוא נבלע מת, אך על כל פנים מאחר שנבלע גופו אפילו שהוא מת מצי למימר הכתוב 'וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח' כל חד בדידיה, הם נבלעו חיים והוא נבלע מת אמנם במתניתא חשיב ליה עם הבלועים ועם הנשרפים דכיון שנבלע אף על פי שנבלע מת חשיב נבלע וכן אף על פי שנשרף נשמתו בלבד חשיב נשרף בסתם.

    עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים (חבקוק ג, יא) ענין החיצים אינו כפשוטו אלא הוא לשון מליצה שהוא ענין כוחות הדינין הקשים שבאים ממדת הגבורה של מעלה על דרך שאמרו באדרא זכו 'מֵצַח' לא זכו 'מָחַץ' פַּאֲתֵי מוֹאָב (במדבר כד, יז) וכן כאן חיצים בהפוך אתוון מחץ.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 110a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 110, Amud Aleph, about 683 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “וסתרתה למזיה, כל דאתא חזיה הדר. אדהכי…”

    2. Segment 270 words

      Opens “איתתיה דקרח אמרה ליה: חזי מאי קעביד…”

      Named: רבא.

    3. Segment 338 words

      Opens “ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס"ד…”

    4. Segment 428 words

      Opens “(במדבר טז, ב) ויקומו לפני ״משה ואנשים…”

    5. Segment 552 words

      Opens “(במדבר טז, ד) וישמע משה ויפול על…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    6. Segment 630 words

      Opens “(במדבר טז, כה) ויקם משה וילך אל…”

      Named: רב כל.

    7. Segment 723 words

      Opens “רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 835 words

      Opens “אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות…”

    9. Segment 943 words

      Opens “אמר רב חסדא כל החולק על רבו…”

      Named: רב חסדא, רבי חנינא.

    10. Segment 1041 words

      Opens “א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על…”

    11. Segment 1149 words

      Opens “(קהלת ה, יב) עושר שמור לבעליו לרעתו…”

      Named: רבי לוי.

    12. Segment 1222 words

      Opens “א"ר חמא ברבי חנינא ג' מטמוניות הטמין…”

      Named: רבי חנינא.

    13. Segment 1338 words

      Opens “וא"ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא…”

    14. Segment 1438 words

      Opens “במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין…”

    15. Segment 1552 words

      Opens “אמר רבא מאי דכתיב (חבקוק ג, יא)…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1643 words

      Opens “דרש רבא מאי דכתיב (במדבר טז, ל)…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1771 words

      Opens “(במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 110a · Segment 13 — “וא"ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 110a · Segment 10 — “א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 110a · Segment 5 — “…שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 110a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026