Talmud Builders

    Sanhedrin 7a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1He means that it is a mitzva to say to them: Do you want a strict judgment, or do you want a compromise? The Gemara objects: Since this opinion is the same as that of the first tanna , who also allows compromise, it is redundant to teach it. The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the question of whether it is a mitzva to arrange a compromise. Rabbi Yehoshua ben Korḥa holds that it is a mitzva to offer them the option of compromise, and the first tanna holds that it is merely permitted.

    2The Gemara objects: If so, the opinion of the first tanna is the same as that of Rabbi Shimon ben Menasya. The Gemara answers that there is a difference between them with regard to the principle: After you hear their statements and you know where the judgment is leaning, it is not permitted for you to say to them: Go out and mediate. In that instance, the first tanna holds that it is still not too late to suggest mediation.

    3§ And the various Sages who offered interpretations of the verse: “And the covetous blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3), disagree with the explanation of Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai. As Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: This verse was stated only with regard to the incident of the Golden Calf, as it is stated: “And Aaron saw this, and he built [ vayyiven ] an altar [ mizbe’aḥ ] before it… and said: Tomorrow shall be a feast to the Lord” (Exodus 32:5). What did Aaron see? Rabbi Binyamin bar Yefet says that Rabbi Elazar says: He saw Hur, who had been appointed together with Aaron by Moses to lead the people during Moses’ absence (see Exodus 24:14), slaughtered before him, as he had protested the plan to fashion a calf and had been murdered by the people as a result. The verse is therefore interpreted not as: Aaron built an altar before the calf, but rather: He understood [ vayyaven ] from the slaughter [ mizavuaḥ ] before his own eyes; and he then called for a feast.

    4Aaron said to himself: If I do not listen to them now, they will do to me as they did to Hur, and the verse: “Shall the priest and the prophet be slain in the sanctuary of the Lord?” (Lamentations 2:20), will be fulfilled through me, and they will never have a remedy for such a sin. It is better for them to worship the calf, as it is possible they will have a remedy through repentance. Nevertheless, according to Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai, whoever praises Aaron for this compromise is provoking God.

    5And with regard to those tanna’im who did not interpret the verse: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14), with regard to compromise, what do they derive from this verse? They understand the verse in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: The beginning of a person’s judgment after he dies is that he is judged only concerning matters of Torah, as it is stated: “The beginning of strife is as when one releases water.” Based on this verse, Rav Huna says: This quarrel between people is comparable to a split in a hose caused by a burst of water, emptying into a field; once the split in the hose widens, it widens even more and can no longer be repaired. To save the field, the hose must be repaired as soon as it splits. The same is true with regard to a quarrel; it must be stopped as soon as it begins.

    6Abaye the Elder makes a similar point with a different metaphor, and says: A quarrel is comparable to a board in a wooden bridge. Once it has stood in its place and been stabilized, it continues to stand and becomes ever more rigid and stable. Consequently, the best time to address and end the dispute is at the very beginning.

    7§ Apropos the previous discussion, the Gemara recounts several incidents in which passersby recited popular proverbs. Shimi ushti , sheva zemirot hu is a mnemonic device for these incidents.

    8There was a certain man who was saying as he walked: It is good for a person who hears statements said against him and yet remains silent, as a hundred misfortunes pass him by as a result. Upon hearing this, Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14). The words “beginning [ poter ] of strife [ reishit madon ]” allude to: The beginning of one hundred litigations [ reish me’a dinei ]. Troubles are avoided if one overlooks and excuses [ poter ] an offense.

    9There was a certain man who was saying as he walked by: For only two or three thefts, the thief is not executed by the heavenly court. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “So says the Lord: For three transgressions of Israel, or for four, I will not repay it” (Amos 2:6). Shmuel interprets the verse rhetorically, as if saying: Will I not repay the fourth offense? Accordingly, before the fourth offense, it is still possible to rectify the sins.

    10There was a certain man who was saying as he walked: Seven pits are dug for the man of peace, and he escapes all of them, and one pit is dug for the evildoer, and he cannot escape it. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “For a righteous man falls seven times, and rises up again, but the wicked shall fall at once” (see Proverbs 24:16, 28:18).

    11There was a certain man who was saying as he walked: With regard to one who goes from the court, and his cloak has been taken from him in the course of the proceedings, i.e., he lost all his money due to a ruling against him, let him sing a song and go happily on the way. Although he lost the case, he has benefited from justice being served. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written with regard to Yitro’s advice for judiciary reforms that conveys the message of this aphorism: “And all these people shall also go to their place in peace” (Exodus 18:23). If justice is served, all the litigants, not only those who emerge victorious, can leave in peace.

    12There was a certain man who was saying as he walked: If a woman is carrying a basket on her head, when she is dozing the reed basket falls. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “By laziness the rafters sink in; and through idleness of the hands the house leaks” (Ecclesiastes 10:18).

    13There was a certain man who was saying as he walked: The man upon whom I relied has lifted his fist [ ligzizeih ] and stood against me. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “Indeed, my own familiar friend, in whom I trusted, who did eat of my bread, has lifted up his heel against me” (Psalms 41:10).

    14There was a certain man who was saying about his marriage as he walked: When our love was strong, we could have slept on a bed that was the width of a sword. Now that our love is not strong, a bed of sixty cubits is not sufficient for us. Rav Huna said: Verses are written that convey these sentiments. Initially, it was written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark Cover” (Exodus 25:22), and it is taught in a baraita : The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, and the Ark Cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. At first, when God had great affection for Israel, the Divine Presence was revealed within the confines of this limited space.

    15And it is written: “And the house that King Solomon built for the Lord, its length was sixty cubits, and its breadth twenty cubits, and its height thirty cubits” (I Kings 6:2). And at the end, when Israel sinned, the whole of the space of the Temple was not expansive enough for the Divine Presence to rest within it, as it is written: “Thus says the Lord: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that you may build for Me? And where is the place that may be My resting place?” (Isaiah 66:1). In times of discord, the Temple is an insufficient resting place for the Divine Presence.

    16The Gemara returns to analyzing the Tosefta . From where may it be inferred that this expression: “You shall not be afraid [ taguru ]” (Deuteronomy 1:17), is a term for gathering in, so that the term may be interpreted to mean that a judge may not keep his ruling to himself? Rav Naḥman said: The verse states: “You shalt plant vineyards and dress them, but you shall neither drink of the wine, nor gather [ te’egor ]” (Deuteronomy 28:39). Rav Aḥa bar Ya’akov says it is derived from here: “She provides her bread in the summer, and gathers [ agra ] her food in the harvest” (Proverbs 6:8). Rav Aḥa, son of Rav Ika, says it is derived from here: “A wise son gathers [ oger ] in the summer” (Proverbs 10:5).

    17§ The Gemara provides a mnemonic device indicating the following series of statements about judges and their functions: Emet mamon yireh . Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Any judge who judges a judgment according to absolute truth [ emet ] causes the Divine Presence to rest among Israel, as it is stated: “God stands in the congregation of God; in the midst of the judges He judges” (Psalms 82:1), indicating that the Divine Presence is in the midst of the court. And every judge who does not judge a judgment according to absolute truth causes the Divine Presence to withdraw from Israel, as it is stated: “For the oppression of the poor, for the sighing of the needy, now will I arise, says the Lord” (Psalms 12:6). God will arise and leave the people as a result of oppression.

    18And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: With regard to any judge who takes disputed property or money [ mamon ] from this litigant and gives it to that other litigant unlawfully, the Holy One, Blessed be He, takes his soul from him as punishment for his corruption, as it is stated: “Rob not the weak, because he is weak, neither crush the poor in the gate; for the Lord will plead their cause and despoil of life those who despoil them” (Proverbs 22:22–23). God cautions that He will take the life of one who steals from the poor at the gate, meaning in the courtroom, as the city gate was the traditional site of the community’s court.

    19And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: A judge should always view [ yireh ] himself as if a sword is placed between his thighs, so that if he leans to the right or to the left he will be injured, and as if Gehenna is opened up beneath him,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מצוה למימר להוברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

    היינו ת"קדאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

    איכא בינייהו מצוהלהזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:

    איכא בינייהו משתשמע דבריהםלת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:

    מקרא זהובוצע ברך:

    אלא כנגד מעשה העגלשעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:

    ויבן מזבחהבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:

    אהרןכהן ונביא היה:

    ולא הויא להו תקנתאדהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:

    והני תנאידלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע האי פוטר מים מאי דרשי ביה:

    תחילת דינולעתיד לבא:

    על דברי תורהשלא עסק בתורה:

    פוטר מיםשפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים:

    לצינורא דבידקאכשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם (שמות יג):

    לגודא דגמלאדפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא:

    טוביה דשמע ואדישאשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש (גיטין דף נו:):

    חלפוה בישתיה מאההלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר:

    פוטר מיםהמתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני:

    מדוןנוטריקון מאה דני ל"א מדון בגימטריא מאה:

    אתרי תלת גנבא לא מיקטילכלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה:

    שב בירי לשלמנאשבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל:

    וחד בירא לעביד בישלעושה רשעה:

    יפולבתקלה ראשונה הבאה לו:

    דמבי דינא שלקוה גלימי'מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר:

    ליזמר וליזלהואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:

    כל העם הזהביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:

    היא ניימא ודיקולא שפילכשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן:

    אדייה לגזיזיה וקםהרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:

    רחימתין הוה עזיזאכשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי:

    אפותיא דספסירא שכיבןעל רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו:

    לא סגי לןלא די לנו:

    הרי כאן עשרהגובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי:

    ולבסוףבבהמ"ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו:

    עתה אקוםאסתלק משער ב"ד:

    סנהדרין ז עמוד א

    1מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו? היינו תנא קמא! איכא בינייהו מצוה: רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה, ת"ק סבר רשות.

    2היינו דר"ש בן מנסיא? איכא בינייהו: משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן ״צאו ובצעו״.

    3ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר: ״(שמות לב״, ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו׃

    4אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי (איכה ב, כ) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה׃

    5והני תנאי (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון מאי דרשי ביה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר ״פוטר מים ראשית מדון אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח״׃

    6אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם:

    7שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:

    8ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני״׃

    9ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(עמוס ב״, ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו׃

    10ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא וחדא לעביד ביש א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(משלי כד״, טז) כי שבע יפול צדיק וקם (ורשע יפול באחת)׃

    11ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(שמות יח״, כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום׃

    12ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(קהלת י״, יח) בעצלתים ימך המקרה וגו'׃

    13ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(תהלים מא״, י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'׃

    14ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב הונא קראי כתיב״י מעיקרא כתיב (שמות כה״, כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה׃

    15וכתיב ״(מלכים א ו״, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב ״(ישעיהו סו״, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו'׃

    16מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי הוא אמר רב נחמן אמר קרא ״(דברים כח״, לט) ויין לא תשתה ולא תאגור רב אחא בר יעקב אמר מהכא (משלי ו, ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה רב אחא בריה דרב איקא אמר מהכא (משלי י, ה) אוגר בקיץ בן משכיל:

    17אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר ״(תהלים פב״, א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ״(תהלים יב״, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'׃

    18ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו שנאמר ״(משלי כב״, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש׃

    19ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו.

    Tosafot

    כנגד מעשה העגלאקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק:

    אלא על דברי תורהוהא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה:

    לגודא דגמלאוה"ק פוטר מים דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את האדם מן המים כך הוא ראשית מדון:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הלכתא כרבי יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע ותריצנה מצוה לומר אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו ואף על גב שנתגלה הריב וכן יש לו לדיין לומר לאדם חזק איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ונמצא החזק רודפו לדיין וכו' ור' תנחום בר חנילאי דריש האי קרא פוטר מים ראשית מדון במעשה דאהרן בעגל שנא' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי אלעזר ראה חור זבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא קטלי נמי לדידי ומתקיימא בהן אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולית להו תקנתא בתשובה לעולם אפשר אטרדם במעשה העגל אפשר דהדרי בתשובה והויא תקנתא וכו'. ואסיקנא כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה על ישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו' והמעוות מסלק שכינה שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וכל דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין ונותנו לזה הקב"ה גובה נפשו ממנו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואומר כי ה' יריב ריבם וגו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 7a

    Sanhedrin 7a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 590 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מצוה למימר להו ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

    היינו ת"ק דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

    איכא בינייהו מצוה להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:

    איכא בינייהו משתשמע דבריהם לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:

    מקרא זה ובוצע ברך:

    אלא כנגד מעשה העגל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:

    ויבן מזבח הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:

    אהרן כהן ונביא היה:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 7a · Sefaria

    Tosafot

    כנגד מעשה העגל אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק:

    אלא על דברי תורה והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה:

    לגודא דגמלא וה"ק פוטר מים דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את האדם מן המים כך הוא ראשית מדון:

    Tosafot on Sanhedrin 7a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב הלכתא כרבי יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע ותריצנה מצוה לומר אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו ואף על גב שנתגלה הריב וכן יש לו לדיין לומר לאדם חזק איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ונמצא החזק רודפו לדיין וכו' ור' תנחום בר חנילאי דריש האי קרא פוטר מים ראשית מדון במעשה דאהרן בעגל שנא' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי אלעזר ראה חור זבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא קטלי נמי לדידי ומתקיימא בהן אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולית להו תקנתא בתשובה לעולם אפשר אטרדם במעשה העגל אפשר דהדרי בתשובה והויא תקנתא וכו'. ואסיקנא כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה על ישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו' והמעוות מסלק שכינה שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וכל דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין ונותנו לזה הקב"ה גובה נפשו ממנו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואומר כי ה' יריב ריבם וגו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 7a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהפשרה נבחרת לענין דיני ממונות לענין איסור אינו כן ואל יאמר הדיין נתיר לו את זו כדי שלא יאכל את זו וכיוצא בזה הוא שאמרו לא נאמר מקרא זה ר"ל ובוצע ברך נאץ י"י אלא כנגד אהרון שנאמר וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ר"ל ויבן מזבוח לפניו ראה חור זבוח לפניו על שלא רצה לעשות להם כך ואמר אם איני שומע להם עושים לי כך ומתקיים בהם אם יהרג במקדש י"י כהן ונביא שהרי חור נביא היה ולא יהא להם תקנה שלא ליענש עונש מרובה מוטב שאעשה להם העגל ואפשר שיהא להם תקנה בתשובה:

    לעולם יהא אדם זריז ללמוד תורה מפני שכל חייו תלויים בה דרך הערה אמרו אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון:

    לעולם יהא אדם רך כקנה שומע חרפתו ואינו משיב ולא יהא רודף אחר השררה והמחלוקת שהמחלוקת אע"פ שלפעמים תחלתו רך סופו קשה משל הדיוט אומר טוביה דשמע ואדיש חלפי בישתא מאה כלומר אשרי מי ששומע ומטה שכמו לסבול ומרגיל עצמו לשתוק שכמה דברים קשים עוברים במדה זו וכן אמרו שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש ואף שלמה אמרה כן שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה:

    כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינתו בישראל שנאמר איש אל רעהו לא יעשוקו ומלאה הארץ דעה את י"י והוא שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקוב יאמר י"י:

    כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי י"י יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

    לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות מפחדה של גיהינם שדומה ללילה:

    Meiri on Sanhedrin 7a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה כנגד מעשה העגל אקרא דתורת אמת קאי וכו' נראה דס"ל להתוס' דדוחק הוא לפרש כפירש"י דפי' דקאי אקרא דבוצע ברך נאץ ה' דלא שייך הכא לשון פשרה ובציעה גם לא שייך לומר נאץ ה' דהא באמת אהרן לא נתכוון אלא לטובה וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 7a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם נִדּוֹן, אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). נראה לי בס"ד דנידון עיקר על עסק תורה שבעל פה שבה ידע הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה וידוע כי תורה שבעל פה קראה זכריה הנביא ע"ה בשם מגלה (ראה עירובין כא.) דכתיב רָאִיתִי וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה (זכריה ה, א) והנה קודם אותיות 'מָדוֹן' יש אותיות 'מְגִלָּה' לזה אמר נדון על דברי תורה שהיא תורה שבעל פה שיש בה עסק ומשא ומתן בדברים שנאמר פּוֹטֵר מַיִם זו תורה שהיא רֵאשִׁית מָדוֹן רצונו לומר תורה שבעל פה שנקראת מְגִלָּה שהיא רמוזה בראשית אותיות מָדוֹן הנה על זאת יהיה ראשית מדון שלו. ומה שהקשו התוספות ז"ל מה דאמרינן בגמרא דשואלין אותו תחילה נשאת ונתת באמונה ואחר כך אמר לו קבעת עתים לתורה? יש לומר בס"ד 'נשאת ונתת באמונה' הכונה היא על עסק תורה שבעל פה שגם זה העסק נקרא משא ומתן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג:) שיודע לישא וליתן בדברי תורה ואומרם 'באמונה' רצונו לומר בכונה לשמה ולא להתגדל או לקנטר וכל דבר התלוי בכונת הלב נקרא אמונה כי אינו ניכר לעיני הרואין.

    הַאי תִּיגְרָא, דַּמְיָא לְצִנּוֹרָא דְּבִדְקָא דְּמַיָּא, כֵּיוָן דְּרָוַח, רָוַח נראה לי בס"ד הכונה כיון דרווח למטה בין בני אדם רווח למעלה בין המלאכים שנבראו מזכויות של זה ובין המלאכים שנבראו מזכויות של זה וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על מאמר (ברכות טז:) שים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה.

    דָּמִי לְגוּדָא דְּגַמְלָא, כֵּיוָן דְּקָם קָם קשה מה בא להוסיף אביי משמעות באלה הדברים של דמיון זה? ונראה לי בס"ד כונתו לומר כיון דהורגלו בריב נעשית המריבה אצלם טבע דאז אפילו אם מדברים דברים חיצונים תהיה שיחתם ריב וכמו שאמרו (סנהדרין צד.) על סנחריב 'שיחתו ריב' כן הם כאשר ידברו איש עם רעהו או עם משרתו לעשות לו עסק שיחתו תהיה ריב שנראה לעיני הרואין מריב עמו וזהו שאמר 'כֵּיוָן דְּקָם קָם' כן זה הריב קם אצלו ונעשה טבע.

    טוּבֵיהּ דְּשָׁמַע וְאָדִישׁ פירש רש"י מורגל. ויש להקשות למה לא אמר דשמע ושתיק? ונראה לי בס"ד אם שותק כדי להרויח זכויות המחרף ולתת לו עונות הנה זה לבו יהיה כעוס עליו ואין זה מן המובחר אבל אם שומע ואינו מרגיש שום צער בלבו על החירוף דהוי אדם המורגל בזה שאין נחשב בעיניו לכלום זה הוא המשובח, ולזה אמר טוביה מי ששמע ואדיש כאדם הרגיל שאין שמיעה זו נחשבת אצלו כלום.

    חַלְפוּהָ בִּישְׁתָּא מֵאָה פירש רש"י ז"ל הלכו על ידי שתיקתו מאה רעות. נראה לי בס"ד הכונה הוא היה צריך לעשות מדון על שפט זה ולא עשה אלא שתק אז ילך מעליו שליטת אותיות ס"מ [100] של פלוני [ סמ א־ל] שמספרם מדון [100] שהוא מספר מאה וידוע דכל הרע אשר בא מן פלוני יבא מן אותיות ס"מ שלו שמספרם מאה.

    קְרָא כְּתִיב "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). נראה לי בס"ד שורש התלונה שאדם מתלונן על חבירו על שבזהו הוא אותיות לן והנה אותיות לן קראם הכתוב רֵאשִׁית מָדוֹן יען כי אותיות לן במלואם למ"ד נו"ן המילוי הוא אותיות 'מָדוֹן' וידוע דאותיות הפשוט נקראים ראשית לאותיות המלוי הבאים אחריהם אם כן ראשית אותיות מדון הם אותיות 'לן' רמז בזה אם האדם לן על חבירו שבזהו סופו לבא לידי מדון. וזהו שנאמר פּוֹטֵר מַיִם רצונו לומר מתחיל בקטטה עם חבירו שביזהו שעושה מריבה הוא מחמת רֵאשִׁית מָדוֹן כלומר בשביל שהוא לן על חבירו כי אותיות לן הם ראשית אותיות מדון דאז כיון דהוא לן על חבירו סופו לבא לידי מדון שהוא פוטר מים שמתחיל במריבה. ואמר רֵישׁ מְאָה דִּינֵי כי המדון נמשך ויוצא מן אותיות ס"מ [100] דפלוני [ סמ א־ל] שהם מְאָה דִּינֵי שמספר ס"מ הוא מאה.

    הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא, וְחַד לְעוֹבֵד בִּישׁ. פירש רש"י ז"ל שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל וחד בירא לעובד ביש שיפול בתקלה הראשונה הבאה לו. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט 'שֵׁב בֵּירֵי' על פי מה שאמרו בגמרא דקדושין (קדושין כט:) דרב אחא בר יעקב ביטל לאותו מזיק דהוה דמי לתנינא שיש לו שבעה ראשים ועשה שבע כריעות ובכל כריעה היה מפיל ראש אחד ממנו ופירש מגלה עמוקות (אופן קצב) דקליפת עשו יש בה שבעה כוחות טומאה וס"מ שר של עשו יש לו שבעה שמות כי ס"מ הוא מלאך המוות הוא יצר הרע שיש לו שבעה שמות (בבא בתרא טז:), והוצרך יעקב אבינו ע"ה להשתחוות שבע פעמים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו (בראשית לג, ג) כנגד שבעה ראשים אלו להפילם ולכן רב אחא נקרא רב אחא בר יעקב שעשה כמו שעשה יעקב אבינו ע"ה אצל עשו עד כאן דבריו עיין שם. ולכן כנגד שבעה כוחות טומאה הנזכר אמר שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא שחופר לו היצר הרע שבעה בורות להפילו בהם וכאשר עשה לרב אחא בר יעקב באותו נחש שנראה לו בשבעה ראשים אך מכולם ינצל וכאשר גבר רב אחא בר יעקב וביטלו והוא ניצול ולכן נקרא בר יַעֲקוֹב [188] ששמו עולה בכפלים כמנין שָׁלוֹם [188×2=376] ולכך קורהו כאן לְשַׁלְמָנָא ועל זה מביא שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי כד, טז) שנרמז בפסוק זה שבע כריעות שעשה רב אחא בר יעקב בנפילתו להרוג את המזיק וזהו יפול וקם. והא דלא הביא על זה פסוק מן התורה בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ (דברים כח, ז) נראה לי בס"ד משום דאייתי 'שֵׁב בֵּירֵי' הביא הפסוק של 'יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' דשייך זה בנפילה דבור.

    הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר דְּאָזִיל מִבֵּי דִּינָא שַׁקְלוּ גְּלִימֵיהּ, לִיזְמַר וְלֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. פירוש דרך בעל דין שאינו מקבל עליו הדין ברצון לב כשיצא חייב אז כשהולך בדרך ממקום הדיינים עד ביתו או חנותו הוא צועק ומתרעם על הדיינים שחייבו אותו וזהו מעשה שוטים כי אדרבה צריך שיאמר זמירות ותשבחות לדיינים שהצילו אותו מן הגזלה שהיתה בידו ובמקום צעקות ותרעומות צריך לומר זמירות ותשבחות בדרך בצאתו ממקום בית דין.

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 7a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 7, Amud Aleph, about 590 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי…”

      Named: רבי יהושע.

    2. Segment 220 words

      Opens “היינו דר"ש בן מנסיא? איכא בינייהו: משתשמע…”

    3. Segment 339 words

      Opens “ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי…”

      Named: רבי תנחום בר חנילאי.

    4. Segment 434 words

      Opens “אמר אי ״לא שמענא להו השתא עבדו…”

    5. Segment 544 words

      Opens “והני תנאי (משלי יז, יד) פוטר מים…”

      Named: רב המנונא, רב הונא.

    6. Segment 69 words

      Opens “אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון…”

      Named: אביי.

    7. Segment 76 words

      Opens “שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    9. Segment 929 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    10. Segment 1027 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    11. Segment 1130 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    12. Segment 1222 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    13. Segment 1326 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    14. Segment 1447 words

      Opens “ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה…”

      Named: רב הונא.

    15. Segment 1538 words

      Opens “וכתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר…”

    16. Segment 1650 words

      Opens “מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי…”

      Named: רב נחמן, רב אחא בר יעקב, רב אחא, רב איקא.

    17. Segment 1756 words

      Opens “אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן: אמר רבי שמואל…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, רב אלהים, שמואל.

    18. Segment 1844 words

      Opens “ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי…”

      Named: רבי שמואל, רבי יונתן, שמואל.

    19. Segment 1922 words

      Opens “ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, רב מונחת, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Sanhedrin 7a · Segment 16 — “…אגרה בקציר מאכלה רב אחא בריה דרב איקא אמר…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 7a · Segment 16 — “…תשתה ולא תאגור רב אחא בר יעקב אמר מהכא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 7a · Segment 8 — “…בישתיה מאה א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 7a · Segment 6 — “אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם:

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026