Talmud Builders

    Sanhedrin 87a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 87a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is with regard to the most distinguished [ mufla ] member of the court, an ordained, expert judge, that the verse is speaking. “For you [ mimmekha ]”; this is a reference to an adviser, who is consulted with regard to significant matters, e.g., intercalation of the year; and likewise it says: “From you [ mimmekh ] he emerged, who devised evil against the Lord, an adviser of wickedness” (Nahum 1:11). “A matter”; this halakha transmitted to Moses from Sinai. “In judgment”; this is a logical inference, which is one of the hermeneutical principles.

    2“Between blood and blood”; this is the ability to discern between the disparate halakhot relevant to the blood of a menstruating woman, the blood of childbirth, and the blood of a gonorrhea-like discharge [ ziva ]. “Between plea and plea”; this is the ability to discern between cases of capital law and cases of monetary law, with regard to which there are differences in evidence protocols, and laws involving the liability to receive lashes. “Between mark and mark”; this is the ability to discern between the disparate halakhot relevant to leprous marks of a person, leprous marks on houses, and leprous marks on garments (see Leviticus, chapter 14).

    3“Matters of [ divrei ]”; these are the dedications to God or to a priest, and the valuations of one’s value to the Temple, and the consecrations, all of which are matters of speech [ dibbur ]. “Controversy”; this is the giving of the bitter waters to a sota (see Numbers, chapter 5), which results from a dispute between husband and wife; and the heifer whose neck is broken, which results from an unresolved murder (Deuteronomy 21:1–9); and the purification of a leper, who is afflicted due to evil speech. “Within your gates”; this is referring to gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of the field [ pe’a ], all of which are given to the poor who eat at the gates of the city.

    4“Then you shall arise” from the court where he sits as a judge. “And ascend”; this teaches that the Temple is higher than the rest of Eretz Yisrael, and Eretz Yisrael is higher than all the other lands. Therefore, the language of ascent is employed with regard to travel to Eretz Yisrael. “To the place that the Lord, your God, shall choose”; this teaches that the location that God chose for the Sanhedrin to convene causes their rulings to be authoritative, in the sense here in the mishna that the rebellious elder who instructs others to act contrary to a ruling issued there is liable.

    5The Gemara asks: Granted, the fact that the Temple is higher than the rest of Eretz Yisrael is derived from this verse, as it is written: “And ascend.” But from where does the tanna derive the fact that Eretz Yisrael is higher than all the other lands? The Gemara answers that it is derived from this verse, as it is written: “Therefore, behold, the days come, says the Lord, and they will no longer say: As the Lord lives, Who brought up the children of Israel from the land of Egypt; rather, as the Lord lives, Who brought up and led the descendants of the house of Israel from the north country and from all the countries where I had driven them, and they shall dwell upon their land” (Jeremiah 23:7–8). Apparently, coming from other countries to Eretz Yisrael is also characterized as ascent.

    6The Sages taught in a baraita : A rebellious elder is liable only for instructing another to perform an action involving a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet , and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: One is liable for a matter whose essence is known from the words of the Torah itself and whose explanation is understood from traditional rabbinic interpretations of the Torah. The elder is not liable if the essence of the matter with regard to which he issues his ruling does not appear in the Torah or if the entire matter is written in the Torah. Rabbi Shimon says: Even if he differs with regard to one of the minutiae of the scribes in interpreting the Torah, the elder is liable, irrespective of the severity of the transgression.

    7The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? He derives a verbal analogy between the term matter written here and the term matter that is written elsewhere. Here, matter is written in the verse: “If there shall be a matter too hard for you in judgment” (Deuteronomy 17:8), and there, it is written: “And the matter shall be concealed from the eyes of the assembly” (Leviticus 4:13). Just as there, in the verse in Leviticus, the sin-offering of the congregation is brought only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet , and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the rebellious elder is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet , and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.

    8And what is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? It is as it is written with regard to the rebellious elder: “According to the Torah that they shall instruct you” (Deuteronomy 17:11), indicating that there is no liability until it is a matter that consists of elements of both the Written Torah and in that the Sages shall instruct you in interpretation of the Written Torah.

    9And what is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? It is as it is written with regard to the rebellious elder: “That they shall declare unto you from that place” (Deuteronomy 17:10), from which Rabbi Shimon derives that one is liable even if he deviates from the ruling of the Sanhedrin to any degree whatsoever.

    10Rav Huna bar Ḥinnana said to Rava: Interpret for me that baraita , in which the liability of the rebellious elder for rulings in different areas of halakha is derived from the verses, in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that the rebellious elder is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet , and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. How is such a prohibition found in each of the categories enumerated in the baraita ? Rava said to Rav Pappa his student: Go and interpret it for him.

    11Rav Pappa said to Rav Huna: “If there shall be a matter too hard”; there the verse is speaking with regard to the most distinguished member of the court. “For you”; this is referring to an adviser, who knows how to intercalate years and establish months. How is there liability in this matter for karet or a sin-offering? It is as we learned in a mishna ( Eduyyot 7:7): Rabbi Yehoshua and Rabbi Pappeyas testified that the judges may intercalate the year throughout the entire month of Adar, as the other Sages would say that the judges may do so only until the day of Purim.

    12A ruling contrary to the ruling of the Sanhedrin could result in a matter for which one is liable to receive karet , as, if his disagreement is to this side, e.g., the court intercalated the year and the rebellious elder ruled that the year is not intercalated, his ruling permits consumption of leavened bread on Passover according to the calendar established by the Sanhedrin. And if his disagreement is to that side, e.g., the court did not intercalate the year and the rebellious elder ruled that the year is intercalated, his ruling permits consumption of leavened bread on Passover according to the calendar established by the Sanhedrin. One who intentionally eats leavened bread on Passover is liable to receive karet , and one who does so unwittingly is liable to bring a sin-offering.

    13“A matter”; this is a halakha transmitted to Moses from Sinai. This is a matter involving karet in the case of the halakhot of eleven days, which is the minimal number of days between one menstrual period and another, when if a woman experiences a flow of blood on three consecutive days during those eleven days, she assumes the status of a greater zava , with regard to whom there are unique halakhot , e.g., the passage of seven clean days before purification by Torah law. When the woman experiences a discharge of blood for one or two days, she is a lesser zava , and if she observes the third day clean from the discharge of blood she may immerse immediately and she is ritually pure. As it was stated that there is an amoraic dispute with regard to a woman who experiences a discharge of blood on the tenth of those eleven days. Rabbi Yoḥanan says: The status of the tenth day is like that of the ninth day, and Rabbi Shimon ben Lakish says: The status of the tenth day is like that of the eleventh day.

    14The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says: The status of the tenth day is like that of the ninth day: Just as a discharge on the ninth day requires the woman to examine herself the following day and requires the observance of a day clean from discharges, so too does a discharge on the tenth day require observance of a day clean from discharges on the eleventh day before immersing in a ritual bath. According to Rabbi Yoḥanan, a woman who experiences a discharge on the tenth day assumes the status of a woman who observes a clean day for one or two days after she experiences a discharge.

    15And Reish Lakish says: The status of the tenth day is like that of the eleventh day: Just as a discharge on the eleventh day does not require observance of a day clean from discharge before immersing in a ritual bath, so too does a discharge on the tenth day not require observance of a day clean from discharges on the eleventh day. Even if she were to experience a discharge of blood on the days that follow, the eleventh and the twelfth days, she would not assume the status of a greater zava , as in that case the blood that she saw on the twelfth day would be the blood of menstruation and not the discharge of a zava . According to Reish Lakish, she does not assume that status. Therefore, if the Sanhedrin issued a ruling in accordance with Rabbi Yoḥanan’s opinion, one who engages in intercourse with that woman before her purification is liable to receive karet . If the rebellious elder issued a ruling in accordance with the opinion of Reish Lakish, then one who intentionally engaged in intercourse with the woman is liable to receive karet . If he did so unwittingly, he is liable to bring a sin-offering.

    16“In judgment”; this is a logical inference, which is one of the hermeneutical principles,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' במופלא שבב"דבמומחה לב"ד למעוטי תלמיד:

    ממך זה יועץשנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן:

    וכן הוא אומרדגבי יועץ כתוב ממך:

    הלכה למשה מסינישאף עליה הוא נהרג:

    למשפט זה הדיןאם נחלק בדבר הלמד בדין ג"ש גם הוא נהרג דאילו דין ממש כתיב להדיא בין דין לדין:

    בין דם נדה דם לידה כו'שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה:

    ובין נגע לנגעשנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בגדים:

    דברי ריבותה"ל למכתב דבר ריב וכתיב דברי ריבות לרבות חרמין וערכין והקדשות שהן באין וחלים ע"י דיבור הפה:

    זו השקאת סוטהשהיא על ידי ריב שבינה ובין בעלה:

    ועריפת העגלהשהחלל נהרג ע"י מריבה:

    וטהרת מצורעשאף נגעים ע"י ריב של לשון הרע הם באים:

    זה לקט שכחה ופאהשהן לעניים שכתוב בהן ואכלו בשעריך:

    וקמת מבית דיןמדכתיב וקמת מכלל דביושבין עסקינן והיינו ב"ד שיושבין במקום הקבוע להם עד עת האוכל ושם באין כל הצריכין לדין ולהוראה בכל עיר ועיר ואזהר רחמנא לב"ד של אותה העיר שהמחלוקת ביניהם לילך ולישאל:

    מלמד שבית המקדש גבוה מא"יוקמת ועלית אל המקום ש"מ אין לך עיר בא"י שאין ירושלים גבוה ממנה:

    וא"י גבוה מכל הארצותתנא דברייתא קא מסיק למלתיה ולאו מהאי קרא יליף ולקמן מפרש מנלן:

    אשר העלה וגו' מכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתםש"מ דאדמתם גבוה מכל הארצות דכתיב העלה:

    מה להלן דבר שחייבים כו'כדילפינן בהוריות:

    תרגמא לילהאי מתניתא דלעיל דקתני דמיקטיל אכל הני דחשיב בה הלכה וגזירה שוה וערכים והקדשות וכולהו הנך דתנא בה דתיתוקם כר"מ דאמר אין חייב אלא על דבר שזדונו כרת וכו':

    כדתנן הם העידוכלומר אי אפלוגתא דהנך תנאי פליגי זקן ממרא ורבנן:

    הם העידור' יהושע ור' פפייס במס' עדיות:

    שמעברין את השנה כל אדרואע"פ שלא נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו את המגילה באדר הראשון ואחר כך ראו שהשנה צריכה להתעבר ועברוה:

    שהיו אומרים כו'לפיכך הוצרכו להעיד כן שהיו שאר חכמים אומרים עד הפורים מעברין ושוב אין מעברין וטעמא מפרש במס' ר"ה דמן הפורים התחילו לדרוש בהלכות הפסח דתניא שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום וכי מרחק להו לא צייתי לשלוחי ב"ד שכבר שמעו מן הדרשנים לעשות הפסח בסוף ל' ואתי לזלזולי בחמץ:

    דאי להאי גיסאאם אמרו ב"ד שבלשכת הגזית שמעברים אחר הפורים מעוברת כר' יהושע ור' פפייס והוא אמר אינה מעוברת קא שרי חמץ בפסח:

    ואי איפכאנמי שרי חמץ בפסח דזדונו כרת:

    הלכות אחד עשריום אחרון של י"א שבין נדה לנדה קיימא לן י"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני משעברו ז' ימי הנדה אינה חוזרת להיות נדה עד שיעברו י"א יום דכל דמים שרואה בהם דם זיבה הם ואם ראתה בהם יום או יומים רצופים שומרת יום ג' ואם פסקה ולא ראתה בו טובלת בו ביום וטהורה ואם ראתה ג' ימים רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילת מים חיים ואפליגו רבי יוחנן ורשב"ל בהלכות יום האחרון רבי יוחנן אמר הלכה אחת נאמרה בו ר"ל אמר שתי הלכות נאמרו בו ליחלק משלפניו והך פלוגתא בשילהי מסכת נדה ואתמר בתרתי לישני וחד מינייהו נקט הכא:

    עשירי רבי יוחנן אמר הרי הוא כתשיעימה הרואה בתשיעי צריכה להיות שומרת עשירי שהרי ראויה בצירוף ג' לזיבה ושמא תראה בעשירי הרי שנים ותחזור ותראה באחד עשר הרי ג' אף הרואה בעשירי צריכה להיות שומרת אחד עשר ואע"פ שעשירי אינו ראוי לצירוף ג' שאין שנים עשר מצטרף עמהם לזיבה דהיכא דלא ראתה ג' רצופין להיות זבה בהנך י"א יום הוי יום שנים עשר תחלת נדה והיינו דקאמר רבי יוחנן התם הלכתא י"א הלכה אחת נאמרה בו ליחלק משלפניו ומאי איהו דלא בעי. שימור להיות שומרת שנים עשר נגדו דהא לאו מימי זיבה הוא אבל שוה לשלפניו להיות שימור לראיית עשירי כשם שהעשירי שימור לראיית תשיעי:

    ור"ל אמר עשירי כאחד עשרמה אחד עשר לא בעי שימור שנים עשר שהרי אין השנים עשר מימי הזיבה אף עשירי לא בעי שימור להיות שומרת י"א דלא נאמרה שומרת יום נגד יום אלא בראויה לצירוף ג' הלכך לר"ל שתי הלכות נאמרו ביום אחד עשר ליחלק משאר ימים שלפניו אחת שאינו צריך שימור ואחת שאין נעשה שימור לראיית עשירי ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן בהלכות אחד עשר כדאיפליגו ר"ל ורבי יוחנן הוי דבר שזדונו כרת על שומרת יום כנגד יום חייב כרת כדכתיב (ויקרא טו, כה) כל ימי זוב טומאתה וגו' ודרשינן ימי וכל ימי:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 87 עמוד א

    1במופלא שבב"ד הכתוב מדבר. ״ממך״ זה יועץ, וכן הוא אומר: (נחום א, יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ, בליעל דבר זו הלכה למשפט זה הדין.

    2בין דם לדם בין דם נדה דם לידה דם זיבה בין דין לדין בין דיני נפשות דיני ממונות דיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם נגעי בתים נגעי בגדים׃

    3דברי אלו החרמים והערכין וההקדשות ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע בשעריך זו לקט שכחה ופאה׃

    4וקמת מב"ד ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מא"י וא"י גבוה מכל הארצות אל המקום מלמד שהמקום גורם׃

    5בשלמא בית המקדש גבוה מא"י דכתיב ״ועלית אלא א״י גבוה מכל הארצות מנא ליה דכתיב ״(ירמיהו כג״, ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' (לא יאמר) חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם׃

    Baraita

    6תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ר"ש אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים׃

    7מאי טעמא דר"מ גמר דבר דבר כתיב ״הכא (דברים יז״, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וכתיב ״התם (ויקרא ד״, יג) ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת׃

    8ור' יהודה (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך׃

    9ור"ש אשר יגידו לך מן המקום ההוא אפילו כל דהו׃

    10א"ל רב הונא בר חיננא לרבא תרגמא לי להא מתניתא אליבא דר"מ א"ל רבא לרב פפא פוק תרגמא ליה׃

    11כי יפלא במופלא שבב"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כדתנן הן העידו שמעברים את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים׃

    12דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח ואי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח׃

    13דבר זה הלכה זו הלכות אחד עשר דאיתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי ור"ש בן לקיש אמר עשירי כאחד עשר׃

    14רבי יוחנן אמר עשירי כתשיעי מה תשיעי בעי שימור אף עשירי בעי שימור׃

    15ר"ל אמר עשירי כאחד עשר מה אחד עשר לא בעי שימור אף עשירי לא בעי שימור׃

    16משפט זה הדין׃

    Tosafot

    במופלא שבב"דמומחה למעוטי תלמיד ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתין כדפרישית שלהי פרק קמא (דף טז:):

    שבית המקדש גבוהלאו מכל א"י דאיכא עין עיטם דמידלי מיניה כדאמר באיזהו מקומן (זבחים דף נד:) סבור למבנייה בעין עיטם דמידלי אי נמי כותלי בהמ"ק גבוה מעין עיטם שגובהן ק' אמה:

    מלמד שהמקום גורםלאפוקי מצאן בבית פאגי והמרה עליהם כדאמרינן לעיל בפרק קמא (שם יד:):

    דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסחתימה הא מ"ד עד הפורים מודה דאם עברוה אחר הפורים מעוברת דדוקא בניסן הוא דאמר בפרק קמא (דף יב: ושם) זה ניסן ואין אחר ניסן אבל מאן דאמר עד הפורים מדרבנן בעלמא הוא דאסור כדמפרש בפרק קמא דר"ה (דף ז. ושם) מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום אתי לזלזולי בחמץ וכיון דאם עברוה כ"ע מודו דמעוברת לא קא שרי חמץ בפסח:

    ורשב"ל אומר עשירי כאחד עשרוא"ת ולרשב"ל אי אמר זקן ממרא כרבי יוחנן אמאי מיחייב הרי מחמיר הוא ואין כאן דבר שזדונו כרת וי"ל דמשכחת לה אי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה דאי טמא הוא אין בו שוה פרוטה דלא חזי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו שוה פרוטה דחזי לאכילה ומקודשת:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שאין זה נעשה זקן ממרא אא"כ הוא חכם ומומחה והוא שאמרו כי יפלא במופלא שבבית דין ואין פירושו הגדול שבהם אלא למעט את התלמידים שלא הגיעו להוראה ר"ל שלא נסמכו ומופלא האמור כאן פירושו שהוא מן הסמוכים וכן ביארנו במשנה שאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא סוף דבר שגוף הענין שהוא חולק בו יהא בו כרת או חטאת אלא אף אם היא הוראה המביאה לידי כך כיצד הרי שנחלוקו בעבור שנה הוא אומר שאין מעברין אלא עד הפורים והם אומרים כל אדר ואפילו לא נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו מגלה כמו שביארנו הרי זה חייב שהרי חשבונו מביא לידי אכילת חמץ בפסח ואין חלוק במחלקותיו בין שהוא מחמיר בין שהוא מיקל שמ"מ מקדים הפסח או מאחרו וכן בעבור חדש אם נחלק במה שהעידו על שני אדרים שאין מקדשין אותן אלא בלילי עבוריהן והרי מקדים בפסח יום אחד או מאחרו יום אחד:

    כבר ידעת בנדה מן התורה שכל שהתחילה לראות טמאה שבעה בין שתראה כל השבעה בין שלא תראה אלא יום אחד וכל שפסקה בשביעי קודם שקיעת החמה טובלת לערב אחר צאת הכוכבים שהנדה צריכה להשלים שבעה בנדתה והוא שאמרו עליה שטבילתה בלילה ומשמשת בלילה עצמה ולסוף שבעת ימים אלו נכנסין אחד עשר יום שבין נדה לנדה והעשרה מהם נקראים ימי זיבה מן התורה ויום אחד עשר היה ראוי להיות תחלת נדה אלא שמהלכה למשה מסיני הוא מתחבר עם ימי זיבה וכיצד הוא דינם אם ראתה ראשון מהם שהוא יום שמיני לנדתה ופסקה בערב שומרת כל אותה הלילה ומחרתו עד הנץ החמה וטובלת אחר הנץ החמה ומשמשת בלילה אם לא ראתה אחר טבילתה וכן אפילו ראתה שנים רצופין שומרת שלישי ואם ראתה שלשה רצופין נעשית זבה גדולה לספירת שבעה ולקרבן עד שתטבול זהו חשבון עשרה של עיקר המנין שלשה לראיות רצופות ושבעה לנקיים וכל זמן שלא ראתה שלשה רצופים בתוך אחד עשר ימים אלו שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שנים ויום אחד עשר אינו צריך שמור שהרי יום שנים עשר אינו מכלל זה אלא מותרת לשמש לערב שהוא שנים עשר ואם ראתה למחר מונה ימי נדה ואפילו ראתה עשירי ואחד עשר ויש מחמירין בזה בקצת חבורי חכמי צרפת ואינו נראה:

    ומ"מ עשירי נחלקו בו ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אומר עשירי כתשיעי מה תשיעי צריך לשמור עשירי שהרי ראוי להצטרף לזיבה גדולה אם תראה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי צריך לשמור אחד עשר אע"פ שאין כאן עוד צירוף לזיבה גדולה הואיל ויש כאן עדין תחום זיבה של תורה ואינה משמשת ליל שעבר עשירי אלא שומרת וטובלת ביום אחד עשר ומשמשת בלילה שמחרתו שנים עשר ולר' שמעון בן לקיש אינו צריך שמור ומשמשת ליל שמחרתו אחד עשר ונמצא לר' יוחנן שהלכה זו של יום אחד עשר הלכה אחת היא ר"ל שבדבר אחד נחלק מימים שלפניו והוא שאינו צריך שמור אבל מ"מ נעשה הוא שמור לעשירי כשאר הימים שלפניהם ולריש לקיש שתי הלכות יש בו אחת שאינו צריך שמור והשנית שאינו נעשה שמור לשלפניו ר"ל שאף העשירי אע"פ שהוא מעיקר חשבון תורה אינו צריך שמור הואיל ואינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה ולמדת שכל שהולכת על סדר זה יש בין פתח נדה לפתח נדה שמנה עשר יום שבעת ימי נדה הראשונים ואחד עשר שבין סוף נדתה לתחלת נדתה הא כל שהיא זבה גדולה אינה חוזרת לעולם לפתח נדתה עד שתספור שבעה נקיים אפילו ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר אינה חוזדת לימי נדה עד שתספור שבעה נקיים וכל שספרה שבעה נקיים כל יום שתראה הוא תחלת נדה ר"ל שאם ראתה אחר ימי נדה בתחלת אחד עשר יום ראשון ושני ושלישי ופסקה וספרה שבעה נקיים ונמצא שכלו עשרה הרי יום אחד עשר שהוא מימי זיבה הוא תחלת נדה ואע"פ שלשון גדולי המחברים יראה לך כחולק על מקצת דברים כונתם כך היא אלא שהם קורין לדברים אלו עקירת וסת ומ"מ לענין פסק אינך צריך לדברים אלו שהרי בנות ישראל החמירו על עצמן לעשות עצמן בכל ראייותיהם זבות גמורות כמו שבארנו בברכות ולא ביארנו אלא להדריך המתלמד לצרף חשבון זה עם מה שכתבנו בנדה דבנות ישראל במסכת ברכות ולענין זקן ממרא שאם נחלק על חבריו בזו אם הוא מיקל יש בה זדון כרת ושגגת חטאת ואם הוא מחמיר מחייב הבועלה בשוגג קרבן וכשהפריש מעות לקרבנו וקדש בהן את האשה יצא לדבריו שאינה מקדשת:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 87a

    Sanhedrin 87a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' במופלא שבב"ד במומחה לב"ד למעוטי תלמיד:

    ממך זה יועץ שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן:

    וכן הוא אומר דגבי יועץ כתוב ממך:

    הלכה למשה מסיני שאף עליה הוא נהרג:

    למשפט זה הדין אם נחלק בדבר הלמד בדין ג"ש גם הוא נהרג דאילו דין ממש כתיב להדיא בין דין לדין:

    בין דם נדה דם לידה כו' שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה:

    ובין נגע לנגע שנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בגדים:

    דברי ריבות ה"ל למכתב דבר ריב וכתיב דברי ריבות לרבות חרמין וערכין והקדשות שהן באין וחלים ע"י דיבור הפה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 87a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    במופלא שבב"ד מומחה למעוטי תלמיד ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתין כדפרישית שלהי פרק קמא (דף טז:):

    שבית המקדש גבוה לאו מכל א"י דאיכא עין עיטם דמידלי מיניה כדאמר באיזהו מקומן (זבחים דף נד:) סבור למבנייה בעין עיטם דמידלי אי נמי כותלי בהמ"ק גבוה מעין עיטם שגובהן ק' אמה:

    מלמד שהמקום גורם לאפוקי מצאן בבית פאגי והמרה עליהם כדאמרינן לעיל בפרק קמא (שם יד:):

    דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח תימה הא מ"ד עד הפורים מודה דאם עברוה אחר הפורים מעוברת דדוקא בניסן הוא דאמר בפרק קמא (דף יב: ושם) זה ניסן ואין אחר ניסן אבל מאן דאמר עד הפורים מדרבנן בעלמא הוא דאסור כדמפרש בפרק קמא דר"ה (דף ז. ושם) מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום אתי לזלזולי בחמץ וכיון דאם עברוה כ"ע מודו דמעוברת לא קא שרי חמץ בפסח:

    ורשב"ל אומר עשירי כאחד עשר וא"ת ולרשב"ל אי אמר זקן ממרא כרבי יוחנן אמאי מיחייב הרי מחמיר הוא ואין כאן דבר שזדונו כרת וי"ל דמשכחת לה אי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה דאי טמא הוא אין בו שוה פרוטה דלא חזי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו שוה פרוטה דחזי לאכילה ומקודשת:

    Tosafot on Sanhedrin 87a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שאין זה נעשה זקן ממרא אא"כ הוא חכם ומומחה והוא שאמרו כי יפלא במופלא שבבית דין ואין פירושו הגדול שבהם אלא למעט את התלמידים שלא הגיעו להוראה ר"ל שלא נסמכו ומופלא האמור כאן פירושו שהוא מן הסמוכים וכן ביארנו במשנה שאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא סוף דבר שגוף הענין שהוא חולק בו יהא בו כרת או חטאת אלא אף אם היא הוראה המביאה לידי כך כיצד הרי שנחלוקו בעבור שנה הוא אומר שאין מעברין אלא עד הפורים והם אומרים כל אדר ואפילו לא נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו מגלה כמו שביארנו הרי זה חייב שהרי חשבונו מביא לידי אכילת חמץ בפסח ואין חלוק במחלקותיו בין שהוא מחמיר בין שהוא מיקל שמ"מ מקדים הפסח או מאחרו וכן בעבור חדש אם נחלק במה שהעידו על שני אדרים שאין מקדשין אותן אלא בלילי עבוריהן והרי מקדים בפסח יום אחד או מאחרו יום אחד:

    כבר ידעת בנדה מן התורה שכל שהתחילה לראות טמאה שבעה בין שתראה כל השבעה בין שלא תראה אלא יום אחד וכל שפסקה בשביעי קודם שקיעת החמה טובלת לערב אחר צאת הכוכבים שהנדה צריכה להשלים שבעה בנדתה והוא שאמרו עליה שטבילתה בלילה ומשמשת בלילה עצמה ולסוף שבעת ימים אלו נכנסין אחד עשר יום שבין נדה לנדה והעשרה מהם נקראים ימי זיבה מן התורה ויום אחד עשר היה ראוי להיות תחלת נדה אלא שמהלכה למשה מסיני הוא מתחבר עם ימי זיבה וכיצד הוא דינם אם ראתה ראשון מהם שהוא יום שמיני לנדתה ופסקה בערב שומרת כל אותה הלילה ומחרתו עד הנץ החמה וטובלת אחר הנץ החמה ומשמשת בלילה אם לא ראתה אחר טבילתה וכן אפילו ראתה שנים רצופין שומרת שלישי ואם ראתה שלשה רצופין נעשית זבה גדולה לספירת שבעה ולקרבן עד שתטבול זהו חשבון עשרה של עיקר המנין שלשה לראיות רצופות ושבעה לנקיים וכל זמן שלא ראתה שלשה רצופים בתוך אחד עשר ימים אלו שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שנים ויום אחד עשר אינו צריך שמור שהרי יום שנים עשר אינו מכלל זה אלא מותרת לשמש לערב שהוא שנים עשר ואם ראתה למחר מונה ימי נדה ואפילו ראתה עשירי ואחד עשר ויש מחמירין בזה בקצת חבורי חכמי צרפת ואינו נראה:

    ומ"מ עשירי נחלקו בו ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אומר עשירי כתשיעי מה תשיעי צריך לשמור עשירי שהרי ראוי להצטרף לזיבה גדולה אם תראה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי צריך לשמור אחד עשר אע"פ שאין כאן עוד צירוף לזיבה גדולה הואיל ויש כאן עדין תחום זיבה של תורה ואינה משמשת ליל שעבר עשירי אלא שומרת וטובלת ביום אחד עשר ומשמשת בלילה שמחרתו שנים עשר ולר' שמעון בן לקיש אינו צריך שמור ומשמשת ליל שמחרתו אחד עשר ונמצא לר' יוחנן שהלכה זו של יום אחד עשר הלכה אחת היא ר"ל שבדבר אחד נחלק מימים שלפניו והוא שאינו צריך שמור אבל מ"מ נעשה הוא שמור לעשירי כשאר הימים שלפניהם ולריש לקיש שתי הלכות יש בו אחת שאינו צריך שמור והשנית שאינו נעשה שמור לשלפניו ר"ל שאף העשירי אע"פ שהוא מעיקר חשבון תורה אינו צריך שמור הואיל ואינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה ולמדת שכל שהולכת על סדר זה יש בין פתח נדה לפתח נדה שמנה עשר יום שבעת ימי נדה הראשונים ואחד עשר שבין סוף נדתה לתחלת נדתה הא כל שהיא זבה גדולה אינה חוזרת לעולם לפתח נדתה עד שתספור שבעה נקיים אפילו ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר אינה חוזדת לימי נדה עד שתספור שבעה נקיים וכל שספרה שבעה נקיים כל יום שתראה הוא תחלת נדה ר"ל שאם ראתה אחר ימי נדה בתחלת אחד עשר יום ראשון ושני ושלישי ופסקה וספרה שבעה נקיים ונמצא שכלו עשרה הרי יום אחד עשר שהוא מימי זיבה הוא תחלת נדה ואע"פ שלשון גדולי המחברים יראה לך כחולק על מקצת דברים כונתם כך היא אלא שהם קורין לדברים אלו עקירת וסת ומ"מ לענין פסק אינך צריך לדברים אלו שהרי בנות ישראל החמירו על עצמן לעשות עצמן בכל ראייותיהם זבות גמורות כמו שבארנו בברכות ולא ביארנו אלא להדריך המתלמד לצרף חשבון זה עם מה שכתבנו בנדה דבנות ישראל במסכת ברכות ולענין זקן ממרא שאם נחלק על חבריו בזו אם הוא מיקל יש בה זדון כרת ושגגת חטאת ואם הוא מחמיר מחייב הבועלה בשוגג קרבן וכשהפריש מעות לקרבנו וקדש בהן את האשה יצא לדבריו שאינה מקדשת:

    Meiri on Sanhedrin 87a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 87, Amud Aleph, about 363 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “במופלא שבב"ד הכתוב מדבר. ״ממך״ זה יועץ,…”

    2. Segment 230 words

      Opens “בין דם לדם בין דם נדה דם…”

    3. Segment 318 words

      Opens “דברי אלו החרמים והערכין וההקדשות ריבות זו…”

    4. Segment 417 words

      Opens “וקמת מב"ד ועלית מלמד שבית המקדש גבוה…”

    5. Segment 557 words

      Opens “בשלמא בית המקדש גבוה מא"י דכתיב ועלית…”

    6. Segment 633 words

      Opens “תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 745 words

      Opens “מאי טעמא דר"מ גמר דבר דבר כתיב…”

    8. Segment 814 words

      Opens “ור' יהודה (דברים יז, יא) על פי…”

    9. Segment 910 words

      Opens “ור"ש אשר יגידו לך מן המקום ההוא…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “א"ל רב הונא בר חיננא לרבא תרגמא…”

      Named: רב הונא בר חיננא, רב פפא, רבא.

    11. Segment 1126 words

      Opens “כי יפלא במופלא שבב"ד הכתוב מדבר ממך…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “דבר זה הלכה זו הלכות אחד עשר…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “רבי יוחנן אמר עשירי כתשיעי מה תשיעי…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 1516 words

      Opens “ר"ל אמר עשירי כאחד עשר מה אחד…”

    16. Segment 163 words

      Opens “משפט זה הדין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 87a · Segment 13 — “…עשר דאיתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי ור"ש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 87a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026