Talmud Builders

    Sanhedrin 16a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1we are dealing with the Nasi of a tribe who has sinned. Doesn’t Rav Adda bar Ahava say: The verse states: “They shall bring every great matter to you” (Exodus 18:22), meaning: Matters of a great one, i.e., in any case where a great person is accused of a transgression whose punishment is death, he is tried by the Great Sanhedrin of seventy-one judges. And this Nasi of the tribe is also a great one, so his trial is by seventy-one judges.

    2Ulla said that Rabbi Elazar said a different explanation: The mishna discusses a case where two tribes came to adjudicate a dispute about matters of inheritance, i.e., territory claimed by each tribe on the border between them, and this dispute is handled by the Great Sanhedrin consisting of seventy-one judges, as was done at the beginning of the settlement in Eretz Yisrael during the time of Joshua. Just as the beginning, the initial division, was performed by seventy-one Elders of the congregation, so too here, when there is a dispute about the borders determined by that initial division, the case is adjudicated by the seventy-one judges of the Great Sanhedrin.

    3The Gemara asks: If this logic is employed, then just as the beginning was performed by casting lots [ kalpei ], with the Urim VeTummim , and with all of the Jewish people present, so too here, in a dispute between tribes, there should be a need for lots, the Urim VeTummim , and the presence of all of the Jewish people. Since this is not required by halakha , it is apparent that a border dispute between tribes need not be adjudicated using the same procedures as the original division of the inheritances. Consequently, there is no reason to require seventy-one judges. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the explanation of Rav Mattana, who says that the mishna is discussing the Nasi of a tribe who has sinned.

    4Ravina said: The mishna is actually discussing a tribe that was subverted and which engaged in idol worship, and with regard to that which poses a difficulty for you, the question of whether we judge such a tribe with the halakha of a multitude, it can be answered: Yes, although we execute them as individuals by stoning, and their money is not confiscated, nevertheless we judge them in a court of the multitude, i.e., each one of them is tried by the Great Sanhedrin.

    5Ravina continues: Doesn’t Rabbi Ḥama, son of Rabbi Yosei, say that Rabbi Oshaya says: The verse that discuses an individual who serves idol worship states: “And you shall take out that man or that woman who did that evil thing to your gates, even the man or the woman, and you shall stone them until they die” (Deuteronomy 17:5), and it is inferred: You take out a man or a woman to your gates to judge them in the court that is located at the gates of the city, which is a lesser Sanhedrin, but you do not take out an entire city to your gates; rather they are to be judged by the large court. Here also with regard to a tribe that has sinned: You take out a man or a woman to your gates, but you do not take out the entire tribe to your gates; rather they are judged by a court of seventy-one.

    6§ The mishna teaches that a false prophet may be judged only by the Great Sanhedrin, consisting of seventy-one judges. The Gemara asks: From where is this matter derived?

    7Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: It is derived by means of a verbal analogy, with the meaning of presumptuousness stated in the context of a false prophet learned from presumptuousness stated in the context of a rebellious elder. With regard to a false prophet the verse states: “But the prophet who shall speak a word presumptuously in My name, which I have not commanded him to speak, or who shall speak in the name of other gods, that prophet shall die” (Deuteronomy 18:20), and with regard to a rebellious elder it states: “And the man that acts presumptuously, by not listening to the priest that stands to minister there before the Lord your God, or to the judge, that man shall die” (Deuteronomy 17:12). Just as there, with regard to a rebellious elder, he is presumptuous against a court of seventy-one judges, so too here, with regard to a false prophet, he is judged by a court of seventy-one judges.

    8The Gemara challenges: But when presumptuousness is written with regard to a rebellious elder, it is written with regard to the death penalty, and a death sentence may be issued by a court of twenty-three judges. Rather, Reish Lakish said: It is derived by means of a verbal analogy, with the meaning of the term word stated in the context of a false prophet learned from the term word, used when describing the rebellious elder’s rebellion. The rebellious elder transgresses by violating the mitzva: “And you shall do according to the word that they will tell you” (Deuteronomy 17:10), and with regard to the false prophet the verse states: “Who shall speak a word presumptuously in My name” (Deuteronomy 18:20). Just as the rebellious elder rebels against a court of seventy-one judges, so too, a false prophet who speaks a word that is not in the name of God is sentenced to death by a court of seventy-one judges.

    9The Gemara asks: And let the halakha of a rebellious elder return, and let it be derived by means of a verbal analogy, with the meaning of presumptuousness stated in the context of a rebellious elder learned from presumptuousness stated in the context of a false prophet, to indicate that a rebellious elder is also sentenced by a court of seventy-one judges. The Gemara answers: This tanna derives halakhot through the verbal analogy comparing the terms word and word, but he does not derive halakhot through a verbal analogy between the terms presumptuousness and presumptuousness, as he did not receive it as an authentic tradition.

    10§ The mishna teaches that the High Priest may be judged only by the Great Sanhedrin, consisting of seventy-one judges. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Adda bar Ahava says that the verse states: “They shall bring every great matter to you” (Exodus 18:22). This means that Moses, or the Great Sanhedrin with seventy-one judges, which served the parallel role to that of Moses, adjudicates all matters relating to a great one, i.e., the High Priest.

    11The Gemara raises an objection to this from a baraita : The verse states: “They shall bring every great matter to you,” which is interpreted to mean that a difficult matter is judged by the Great Sanhedrin. The baraita asks: Do you say that the verse is actually referring to a difficult matter, or is it only referring to the matters relating to a great one? The baraita answers: When it states in a different verse that Moses implemented Yitro’s advice: “They brought the difficult matter to Moses” (Exodus 18:26), a difficult matter is stated explicitly. As Moses was following the directive of Yitro, it is therefore apparent that the term “great matter” is referring to a difficult matter.

    12The Gemara answers: Rav Adda bar Ahava states his opinion in accordance with the opinion of that other tanna , as it is taught in a different baraita : The meaning of “great matter” in the verse is matters relating to a great one. The baraita asks: Do you say that it is referring to matters relating to a great one, or is it only referring to a difficult matter? The baraita explains: When it says further on: “They brought the difficult matter to Moses,” a difficult matter is stated, so how do I realize the meaning of “great matter”? It is referring to matters relating to a great one.

    13The Gemara asks: And as for this tanna in the first baraita who maintains that “great matter” and “difficult matter” are referring to the same halakha , why do I need two verses to express the same idea? The Gemara answers: One is for the command in general, and one is to state that the execution of the matter was carried out correctly. And why does the other tanna not accept this explanation? The Gemara explains: He would claim that if so, if both verses were actually referring to the same thing, let it write either “great” in one verse and “great” in the other, or “difficult” in one verse and “difficult” in the other. What is the significance of writing “great” in one verse and what is the significance of writing “difficult” in the other? Conclude two conclusions from it; one verse is referring to difficult matters and the other to matters relating to a great one.

    14Rabbi Elazar asked: If the ox of a High Priest killed a person, by how many judges is it sentenced? Do we compare it to a trial that could result in the death of its owner, the High Priest, which would have to be judged by seventy-one judges, or perhaps we compare it to a trial that could result in the death of owners in general, which could be judged by twenty-three judges? Abaye said: Since he asked the question only with regard to the High Priest’s ox, where there is a specific reason to say that its judicial proceedings should have the same halakhot as those concerning its owner, by inference it can be derived that it was obvious to him that court hearings related to the High Priest’s other property may be deliberated by an ordinary court.

    15The Gemara asks: Isn’t that obvious? Why should it not be so? The Gemara answers: Abaye needed to clarify this, lest you say that since it writes: “Every great matter,” one might have thought that the verse is referring to all matters relating to a great one, meaning that any case involving the High Priest is adjudicated by the Great Sanhedrin. Therefore, Abaye teaches us that this is not the halakha .

    16§ The mishna teaches that the king may bring the nation out to an optional war only on the basis of a court of seventy-one judges, i.e., the Great Sanhedrin. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rabbi Abbahu says: It is as the verse states with regard to the appointment of Joshua: “And he shall stand before Elazar the priest, and he shall ask counsel of the Urim before the Lord; by his word they shall go out, and by his word they shall come in, he and all of the children of Israel with him and all of the congregation” (Numbers 27:21).

    17Rabbi Abbahu analyzes the end of the verse. With regard to the word “he,” this is the king, referring to Joshua and to any other leader who brings the nation out to war. With regard to the word “him” in the verse “And all of the children of Israel with him,” this is the priest anointed for war, who was anointed specially to stand and instruct the people before the war (see Deuteronomy 20:2). “And all of the congregation”; this is the Sanhedrin. Consequently, the king can embark on an optional war only if the Great Sanhedrin is present and grants authority to him.

    18The Gemara challenges: But perhaps this mention of the Sanhedrin simply means that the Merciful One says that the Sanhedrin may ask a question of the Urim VeTummim , as may the king or the priest anointed for war, as opposed to an ordinary person; but with regard to the decision to go to war, perhaps the king may do so without the agreement of the Sanhedrin.

    19Rather, the proof is like that which Rav Aḥa bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: A lyre hung above David’s bed, and once midnight arrived, the northern midnight wind would blow on it and cause the lyre to play on its own. David would immediately rise from his bed and study Torah until the dawn arrived. Once dawn arrived, the Sages of Israel would enter to advise him with regard to the various concerns of the nation and the economy.

    20One time they said to him: Our master the king, your nation, Israel, requires sustenance. King David said to them: Go and sustain one another, i.e., provide each other with whatever is lacking. The Sages said to him in response, citing a parable: A single handful [ hakometz ] of food does not satisfy a lion, and a cistern will not be filled merely from the rain that falls directly into its mouth, but other water must be channeled in. So too, the nation cannot sustain itself using its own resources. King David then told them: Go and take up arms with the troops in battle in order to expand our borders and provide our people with the opportunity to earn a livelihood.

    21The Sages immediately sought advice from Ahithophel to determine whether or not it was appropriate to go to war at that time and how they should conduct themselves; and they consulted the Sanhedrin in order to receive the requisite permission to wage a war under those circumstances; and they asked the Urim VeTummim whether or not they should go to war, and whether or not they would be successful. Rav Yosef says: What is the verse from which this aggada is derived?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בנשיא שבט שחטאובאחת מכל מיתות ב"ד:

    דרב אדא בר אהבהלקמן:

    וכתחילתה של א"יכך דינה לעולם אם נפלה מחלוקת נחלה בשבט:

    קלפי אורים ותומיםביש נוחלין (ב"ב דף קכב.) מפורש:

    אע"ג דקטלינן ביחידדדינא של שבט בסקילה אפ"ה בדינא דרבים דיינינן ליה דבעי ע"א ולא בדינא דיחיד בכ"ג:

    דרבי חמא בר' יוסילקמן:

    לשעריךלב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה ואי אתה מוציא כולה אלא בסנהדרי גדולה:

    אתיא הזדה הזדהבנביא השקר כתיב (דברים י״ח:כ׳) אך הנביא אשר יזיד ובזקן ממרא כתיב (שם יז) והאיש אשר יעשה בזדון מה זקן אינו נהרג אא"כ המרה על פי ב"ד הגדול דכתיב (שם) וקמת ועלית אף נביא אינו נידון אלא בבית דין הגדול:

    והא הזדהדזקן ממרא:

    כי כתיבא בקטלא כתיבאוקטלא דידיה בעשרים ושלשה דכי כתיב וקמת ועלית בהוראה כתיב שבאין לשואלו מה יורו וחוזר לעירו ואם הורה לעשות כבתחילה נידון כשאר המומתין בכ"ג דהא לא תני במתניתין (דף ב.) ולא את זקן ממרא:

    דבר דבר מהמראתובנביא בקטליה כתיב (דברים יז) אשר יזיד לדבר דבר וגו' ובהמראת זקן כתיב (שם) ועשית ע"פ הדבר:

    וליהדר זקן ממרא וניגמרקטלי' בסנהדרי גדולה הזדה הזדה מנביא דהא בקטלא דתרווייהו כתיב הזדה ונימא מה נביא בסנהדרי גדולה דהא גמרינן מהמראת זקן אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה וניתני במתני' (דף ב.) ולא את הזקן ממרא אלא בב"ד של ע"א:

    דבר דברהך גזירה שוה דדבר דבר גמיר ליה האי תנא מרביה אבל הך דהזדה הזדה לא גמיר ליה מרביה וקל וחומר אדם דן מעצמו ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבל מרבו הלכה למשה מסיני דאיכא למימר קרא למילתא אחריתא אתא וכן הלכה רווחת בישראל:

    יביאו אליךומשה במקום שבעים ואחד קאי:

    דבריו של גדולדינו של בעל שררה כגון נשיא וכהן גדול:

    והאי תנאדדרש דבר גדול דבר קשה למה לי תרי קראי:

    שורו של כהן גדולאם המית איש:

    מדקא מיבעיא ליה שורושמע מינה שורו הוא דמספקא ליה משום דכתיב (שמות כ״א:כ״ט) וגם בעליו יומת כמיתת בעלים אבל שאר ממונו פשיטא לן דבשלשה ככל דיני ממונות:

    כל דבריוואפילו ממונו ליבעי סנהדרי גדולה:

    ודילמאהא דקא מדכר קרא בסנהדרי גדולה משום שאילת אורים ותומים הוא אתא לאשמעינן דנשאלין לסנהדרין באורים ותומים וכן למלך וכן למשוח מלחמה אבל לא להדיוט ולעולם לענין לצאת למלחמה יוצאין בלא רשות סנהדרי:

    כנורנקב שלו כלפי צפון היה ובלילה רוח צפונית מנשבת דקיימא לן (בבבא בתרא ד' כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום מזרחית בבקר ורוח דרומית בחצי היום ומערבית בתחילת לילה וצפונית בחצי לילה כמהלך חמה שמהלכת ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון ותניא ביבמות (דף עב.) כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אף על פי שנזופים היו ולא נשבה להם רוח צפונית ביום לא היה יום שלא נשבה להם רוח צפונית בחצי הלילה אלמא חצות לילה עת נשיבתה לעולם ופעמים שהיא מנשבת אף ביום והיא רוח נוחה ויפה לבריות והיום מאיר בה:

    והיה דוד עומד ועוסק בתורהכדכתיב חצות לילה אקום (תהילים קי״ט:ס״ב):

    קומץפרנסה מועטת:

    ואין הבור מתמלא מחולייתועוקר חוליא מבור עמוק וחוזר והשליכה לתוכו אינו מתמלא בכך כלומר אין סיפק בידינו לפרנס עניים שבתוכנו:

    ונמלכין בסנהדריןנוטלין רשות מהן והיינו מתני':

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 16 עמוד א

    1בנשיא שבט שחטא עסקינן. מי לא אמר רב אדא בר אהבה: (שמות יח, כב) ״כל הדבר הגדול יביאו אליך״ דבריו של גדול? האי נמי גדול הוא.

    2עולא אמר רבי אלעזר: בבאין על עסקי נחלות, וכתחילתה של ארץ ישראל. מה תחילתה שבעים ואחד, אף כאן שבעים ואחד.

    3אי, מה תחילתה קלפי, אורים ותומים, וכל ישראל אף כאן קלפי, אורים ותומים, וכל ישראל? אלא מחוורתא כדרב מתנה.

    4רבינא אמר: לעולם בשבט שהודח, ודקא קשיא לך בדינא דרבים דיינינן ליה? אין, אע"ג דקטלינן ביחיד, בי דינא דרבים דיינינן ליה.

    5מי לא א"ר חמא בר' יוסי א"ר אושעיא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך:

    6לא את נביא השקר מנהני מילי׃

    7א"ר יוסי בר' חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד׃

    8והא הזדה כי כתיב״א בקטלא הוא דכתיבא וקטלא בעשרין ותלתא הוא אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו״׃

    9ולהדר זקן ממרא ולגמר הזדה הזדה מנביא השקר דבר דבר גמיר הזדה הזדה לא גמיר:

    10ולא את כהן גדול: מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא״? (שמות יח, כב) כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול״׃

    11מיתיבי דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר (שמות יח, כו) את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור׃

    12הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר הקשה כשהוא אומר הדבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול׃

    13והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצואה בעלמא וחד לעשייה ואידך א"כ לכתוב או גדול גדול או קשה קשה מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי׃

    14בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשיטא ליה׃

    15פשיטא מהו דתימא הואיל וכתב כל הדבר הגדול כל דבריו של גדול קא משמע לן:

    16אין מוציאין כו': מנהני מילי אמר ר' אבהו דאמר קרא ״(במדבר כז״, כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד׃

    17הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרי׃

    18ודילמא לסנהדרי הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים׃

    19אלא כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו׃

    20אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה אמר להן לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד׃

    21מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא׃

    Tosafot

    מה תחילתה קלפי אורים ותומיםהא דאמר בריש הדר (עירובין דף סג.) גבי יהושע דלא אשכחן דאיצטריך ליה לאלעזר לשאול באורים ותומים לאו אחלוקת הארץ קאמר דגזירת הכתוב היא אלא בשאר דברים הצריכים לשאול באורים ותומים שהיה נגלה לו בנבואה:

    איש ואשה אתה מוציא לשעריךהכא לא חשיב עיר איש ואף על גב דבפ' אלו דברים (פסחים דף סו: ושם ודף עו.) גבי פסח בטומאה אמר איש נדחה ואין ציבור נדחים ואפילו כל העיר טמאה נדחים לפסח שני עד דאיכא רוב ישראל שאני הכא משום דמצינו שחילק הכתוב בין יחידים למרובים כמו בין עיר הנדחת ליחיד:

    אין הבור מתמלא מחולייתופ"ה כגון אם עקר חוליא מבור עמוק וחזר והשליכו לתוכו אין הבור מתמלא ממנה ולא יתכן דאמרינן בפ' הרואה (ברכות דף נט.) כשנטל הקב"ה ב' כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ומילא הנקב מעש ופריך ולימלייה מדידיה ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו וי"מ דקרקע שרגילין להניח על שפת הבור קורין חוליא כי ההיא דתנן (עירובין דף פג:) חוליית הבור והסלע שהם גבוהים עשרה וקאמר אין הבור מתמלא מאותה חוליא ור"ת פירש מחולייתו היינו ממקורו דאין מתמלא הבור מים ממקור נביעתו וכן מוכח במדרש דאמר אין הבור מתמלא מחולייתו אלא אם כן ממשיכין לו מים ממקום אחר:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכר' הושעיא דאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה איש או אשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו אל שעריך. רב מתנה אוקמה למתניתין בנשיא שבט שחטא שנידון בשבעים ואחד. ועולא אמר ר' אלעזר אוקמה בבאין על עסק נחלות. וכן מפורש בירושלמי בחורש שבין שני שבטים היא מתניתא. פי' חורש יער:

    ולא את נביא השקר אלא בע"א אתיא הזדה הזדהכתיב בנביא השקר בזדון דברו הנביא ובזקן ממרא (בקטלא כתיבא כתיב ועשית ע"פ הדבר והא הזדה כי כתיבא והמראתו היא בע"א) אבל הריגתו בכ"ג היא ומשני ריש לקיש אלא דבר דבר גמר בנביא השקר כתיב אשר ידבר הנביא ובזקן ממרא כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט. ואקשינן וליהדר זקן ממרא וליגמר הזדה הזדה מנביא השקר מה זה בע"א אף זה בע"א ופרקינן דבר דבר גמיר דאיכא למימר מופנה הוא הזדה הזדה לגופיה בא:

    ולא את כהן גדול אלא בע"א מנא לן כדתניא את הדבר הגדול דבריו של גדול פי' כל דבר בדיני נפשות של כהן גדול לא יהיו אלא בב"ד הגדול:

    בעי ר' אלעזר שור של כ"ג בכמה מדכתיב וגם בעליו יומת למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה בע"א או למיתת בעלים בעלמא מדמינן ליה בכ"ג ולא איפשיטא ומדבעי שור מכלל דממונו (פשיטא) ליה דלאו במיתה דידיה דמי אלא כממונא דעלמא:

    אין מוציאין למלחמת הרשות כו'מנא לן א"ר אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו הסנהדרין ודחינן התם לסנהדרין הוא דאתא דאמר רחמנא דלישיילו באורים ותומים אלא כי הא כנור תלוי למעלה ממטתו של דוד כו' עד כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו ישראל צריכין פרנסה. אמר להן ילכו ויפרנסו זה מזה. א"ל אין הקומץ משביע את ארי ואין בור מתמלא מחולייתו. פי' החופר בור אם יחזור העפר שהוציא ממנו לתוכו אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר ועוד ראינו מפורש אין בור מתמלא מחולייתו מן

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 16a

    Sanhedrin 16a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בנשיא שבט שחטא ובאחת מכל מיתות ב"ד:

    דרב אדא בר אהבה לקמן:

    וכתחילתה של א"י כך דינה לעולם אם נפלה מחלוקת נחלה בשבט:

    קלפי אורים ותומים ביש נוחלין (ב"ב דף קכב.) מפורש:

    אע"ג דקטלינן ביחיד דדינא של שבט בסקילה אפ"ה בדינא דרבים דיינינן ליה דבעי ע"א ולא בדינא דיחיד בכ"ג:

    דרבי חמא בר' יוסי לקמן:

    לשעריך לב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה ואי אתה מוציא כולה אלא בסנהדרי גדולה:

    אתיא הזדה הזדה בנביא השקר כתיב (דברים י״ח:כ׳) אך הנביא אשר יזיד ובזקן ממרא כתיב (שם יז) והאיש אשר יעשה בזדון מה זקן אינו נהרג אא"כ המרה על פי ב"ד הגדול דכתיב (שם) וקמת ועלית אף נביא אינו נידון אלא בבית דין הגדול:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    מה תחילתה קלפי אורים ותומים הא דאמר בריש הדר (עירובין דף סג.) גבי יהושע דלא אשכחן דאיצטריך ליה לאלעזר לשאול באורים ותומים לאו אחלוקת הארץ קאמר דגזירת הכתוב היא אלא בשאר דברים הצריכים לשאול באורים ותומים שהיה נגלה לו בנבואה:

    איש ואשה אתה מוציא לשעריך הכא לא חשיב עיר איש ואף על גב דבפ' אלו דברים (פסחים דף סו: ושם ודף עו.) גבי פסח בטומאה אמר איש נדחה ואין ציבור נדחים ואפילו כל העיר טמאה נדחים לפסח שני עד דאיכא רוב ישראל שאני הכא משום דמצינו שחילק הכתוב בין יחידים למרובים כמו בין עיר הנדחת ליחיד:

    אין הבור מתמלא מחולייתו פ"ה כגון אם עקר חוליא מבור עמוק וחזר והשליכו לתוכו אין הבור מתמלא ממנה ולא יתכן דאמרינן בפ' הרואה (ברכות דף נט.) כשנטל הקב"ה ב' כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ומילא הנקב מעש ופריך ולימלייה מדידיה ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו וי"מ דקרקע שרגילין להניח על שפת הבור קורין חוליא כי ההיא דתנן (עירובין דף פג:) חוליית הבור והסלע שהם גבוהים עשרה וקאמר אין הבור מתמלא מאותה חוליא ור"ת פירש מחולייתו היינו ממקורו דאין מתמלא הבור מים ממקור נביעתו וכן מוכח במדרש דאמר אין הבור מתמלא מחולייתו אלא אם כן ממשיכין לו מים ממקום אחר:

    Tosafot on Sanhedrin 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    וכר' הושעיא דאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה איש או אשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו אל שעריך. רב מתנה אוקמה למתניתין בנשיא שבט שחטא שנידון בשבעים ואחד. ועולא אמר ר' אלעזר אוקמה בבאין על עסק נחלות. וכן מפורש בירושלמי בחורש שבין שני שבטים היא מתניתא. פי' חורש יער:

    ולא את נביא השקר אלא בע"א אתיא הזדה הזדה כתיב בנביא השקר בזדון דברו הנביא ובזקן ממרא (בקטלא כתיבא כתיב ועשית ע"פ הדבר והא הזדה כי כתיבא והמראתו היא בע"א) אבל הריגתו בכ"ג היא ומשני ריש לקיש אלא דבר דבר גמר בנביא השקר כתיב אשר ידבר הנביא ובזקן ממרא כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט. ואקשינן וליהדר זקן ממרא וליגמר הזדה הזדה מנביא השקר מה זה בע"א אף זה בע"א ופרקינן דבר דבר גמיר דאיכא למימר מופנה הוא הזדה הזדה לגופיה בא:

    ולא את כהן גדול אלא בע"א מנא לן כדתניא את הדבר הגדול דבריו של גדול פי' כל דבר בדיני נפשות של כהן גדול לא יהיו אלא בב"ד הגדול:

    בעי ר' אלעזר שור של כ"ג בכמה מדכתיב וגם בעליו יומת למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה בע"א או למיתת בעלים בעלמא מדמינן ליה בכ"ג ולא איפשיטא ומדבעי שור מכלל דממונו (פשיטא) ליה דלאו במיתה דידיה דמי אלא כממונא דעלמא:

    אין מוציאין למלחמת הרשות כו' מנא לן א"ר אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו הסנהדרין ודחינן התם לסנהדרין הוא דאתא דאמר רחמנא דלישיילו באורים ותומים אלא כי הא כנור תלוי למעלה ממטתו של דוד כו' עד כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו ישראל צריכין פרנסה. אמר להן ילכו ויפרנסו זה מזה. א"ל אין הקומץ משביע את ארי ואין בור מתמלא מחולייתו. פי' החופר בור אם יחזור העפר שהוציא ממנו לתוכו אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר ועוד ראינו מפורש אין בור מתמלא מחולייתו מן

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    ולא נביא השקר והוא המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה אע"פ שמתנבא בשם האל ומיתתו בחנק ואמר שאין דנין אותו אלא בבית דין של שבעים ואחד וכן כהן גדול שיתחייב מיתה על איזה צד אין דנין אותו אלא בשבעים ואחד וכן הדין בנשיא שבט לפי מה שיתבאר בגמ' שרב מתנה אמרה כן ופירש ולא את השבט בנשיא שבט ואמרו עליה מחוורתא כרב מתנא אלא שגדולי המחברים לא הביאוה ונראה שלא פסקו אלא כתירוץ אחרון שפירשוה בשבט שהודח על הדרך שבארנו ואף העמדתו של כהן גדול יתבאר במקום אחר שאינה אלא בבית דין של שבעים ואחד:

    אין מוציאין למלחמת הרשות ר"ל לכל המלחמות שאינן לכבוש ארץ ישראל והיא מלחמת שבעה עממין או מלחמת עמלק או שבאו האויבים על ישראל מאיזה צד שכל אלו מלחמת מצוה הן ואין צורך בה לרשות בית דין לכוף את העם אבל שאר מלחמות שהוא עושה מעצמו מצד הרצון או כעס אויב או להרחבת גבולו או לפרסם גבורתו הרי אלו מלחמת הרשות ואין יכול לכוף את העם לצאת בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד:

    ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד והוא שאם רצו בית דין להוסיף על העזרה מוסיפין ובלבד בתחום שטחו של הר הבית וכן יכולין להוסיף בעיר ירושלים ולהמשיך חומותיה עד מקום שירצו ודבר זה יתבאר בשבועות שהוא נעשה בתודות ושיר והוא שעושין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבה ובית דין מהלכין אחר שתי תודות ר"ל אחר לחמיהם וכל ישראל אחריהן והולכין בכנורות ושאר כלי נגון ואומרים מזמורים עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ואוכלין שם לחם תודה אחת והאחר נשרף כמו שיתבאר שם וזה קדוש שבתוספת העיר וקדוש שבתוספת העזרה נעשה בשירי מנחה כמו שאמרו שם מה ירושלים מתקדש בדבר הנאכל בה ואם יוצא ממנה נפסל אף העזרה תתקדש בדבר הנאכל בה ואם יצא ממנה נפסל ואוכלין בסוף תחום הנוסף אותן שירי מנחה על הדרך האמור ואמר על תוספת זה שאינו נעשה אלא בסנהדרי גדולה וכן אמרו שם במסכת שבועות שצריך שיהא נעשה גם כן על פי מלך ונביא ואורים יתומים וכל שלא נעשה כסדר זה ובכל אלו לא נתקדש התוספת קדוש גמור ואע"פ שעזרא קדש בית שני בשתי תודות ולא היה שם מלך ואורים ותומים לא היה אלא זכר בעלמא לקדוש ראשון ולא במעשיו נתקדשה אלא בקדוש ראשון שקדשה שלמה שקדשה לשעתה ולעתיד לבא במקום המקדש ובירושלים כמו שבארנו במסכת מגילה י' א':

    וכן אין עושין עיר הנדחת להיותם בסייף וממונם אבד אלא על פי בית דין של שבעים ואחד וענינה שכשנודע להם ענינה דורשין וחוקרים עד שנודע להם בבירור שחזרו לעבודה זרה וכשנודע להם כן בבירור שולחים שם שני תלמידי חכמים להזהירם ואם לא שבו עולים עליהם לצבא עד שתבקע העיר ותכבש ואח"כ מרבין להם בתי דינין ודנין אותם ואם נמצאו רובן מודחים מעלין אותם לבית דין הגדול וגומרין שם את דינם והורגין אותם שם בסייף ומכין נשים וטף שבה בתוכה לפי חרב וממונם אבד על הדרכים שיתבאר ענין זה במסכתא זו:

    ואין עושים סנהדראות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד וענין זה הוא שסנהדרי גדולה היו עומדים במקדש במקום הנקרא לשכת הגזית והיו שני בתי דינין עוד שם אחד בפתח העזרה ואחר על פתח הר הבית וכל אחד משניהם של עשרים ושלשה וכן היו מעמידין בכל עיר שיש בה מאה ועשרים איש בית דין של עשרים ושלשה ועומדין בשער העיר ואמר שאין מעמידין בתי דינים אלו של עשרים ושלשה בשום מקום אלא על פי בית דין הגדול:

    ואין עושין עיר הנדחת עיר שעל הספר ר"ל תחום המבדיל בין ארץ ישראל לתחום חוצה לארץ כדי שלא תהא פירצתה קוראה לאויבים ויבואו ויחריבו ולא שלש ר"ל שאין בית דין אחד עושה שלש עירות נדחות דכתיב אחת ויתבאר בגמ' דוקא זו בצד זו אבל במפוזרות עושין ואף זו בצד זו בשתים מיהא עושין דכתיב עריך וכן שני בתי דינין כגון שמתו סנהדרין שהרגו את האחת או השתים ונתמנו אחרים תחתיהם עושין את השלישית ויש חולקין בזו במקצת כמו שיתבאר בגמרא:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    עיר הנדחת יש לה שעור למטה ויש לה שיעור למעלה ושעורה למטה עד מאה ר"ל שכל שאין שם מאה איש אינו נקרא עיר אלא כפר ואינו נעשה עיר הנדחת ושעורה למעלה עד רובו של שבט שכל שיש שם רוב השבט אינו עיר אלא כרך גדול ונמצא שעורה ממאה עד רובו של שבט ולא עד בכלל אירע מחלוקת בין שבט לשבט בעניני נחלת הארץ או בשבט עצמו בין משפחה למשפחה דנין אותה בבתי דינין שבעירם ואין צריכין לסנהדרי גדולה כתחלת חלוקת הארץ שאם כן אף אתה צריך לקלפי ואורים ותומים ונביא וכל ישראל:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 16a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Gilyon HaShas

    גמ' אי מה תחילתה קלפי עיין שבועות דף טו ע"א תוס' ד"ה שאין:

    שם אמר אביי מדקא מיבעי ליה עיין לקמן דף יח ע"ב וצע"ג:

    תוס' ד"ה איש וכו' שאני הכא עיין תוס' חולין דף כט ע"א ד"ה איש:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 16, Amud Aleph, about 485 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “בנשיא שבט שחטא עסקינן. מי לא אמר…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    2. Segment 220 words

      Opens “עולא אמר רבי אלעזר: בבאין על עסקי…”

      Named: רבי אלעזר, עולא.

    3. Segment 319 words

      Opens “אי, מה תחילתה קלפי, אורים ותומים, וכל…”

      Named: רב מתנה.

    4. Segment 421 words

      Opens “רבינא אמר: לעולם בשבט שהודח, ודקא קשיא…”

    5. Segment 546 words

      Opens “מי לא א"ר חמא בר' יוסי א"ר…”

    6. Segment 66 words

      Opens “לא את נביא השקר מנהני מילי…”

    7. Segment 717 words

      Opens “א"ר יוסי בר' חנינא אתיא הזדה הזדה…”

    8. Segment 819 words

      Opens “והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיבא…”

    9. Segment 915 words

      Opens “ולהדר זקן ממרא ולגמר הזדה הזדה מנביא…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “ולא את כהן גדול: מנהני מילי אמר…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    11. Segment 1130 words

      Opens “מיתיבי דבר גדול דבר קשה אתה אומר…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “והאי תנא תרי קראי למה לי חד…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול…”

      Named: רבי אלעזר, אביי.

    15. Segment 1515 words

      Opens “פשיטא מהו דתימא הואיל וכתב כל הדבר…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “אין מוציאין כו': מנהני מילי אמר ר'…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו…”

    18. Segment 189 words

      Opens “ודילמא לסנהדרי הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו…”

    19. Segment 1948 words

      Opens “אלא כי הא דאמר רב אחא בר…”

      Named: רב אחא בר ביזנא, רבי שמעון.

    20. Segment 2031 words

      Opens “אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים…”

      Named: רב יוסף.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 1 — “…מי לא אמר רב אדא בר אהבה: (שמות יח,…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 16 — “…מנהני מילי אמר ר' אבהו דאמר קרא (במדבר כז,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 21 — “…באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 19 — “…כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 4 — “רבינא אמר: לעולם בשבט שהודח, ודקא קשיא לך בדינא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 14 — “…מדמינן ליה אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 16a · Segment 2 — “עולא אמר רבי אלעזר: בבאין על עסקי נחלות, וכתחילתה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026