Talmud Builders

    Sanhedrin 19a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and there is a principle that a positive mitzva by itself does not override both a prohibition and a positive mitzva. But as for the ruling that he does not consummate levirate marriage with a widow from betrothal, why not? The positive mitzva to consummate levirate marriage should come and override the prohibition.

    2The Gemara answers: The first act of intercourse is prohibited by rabbinic decree due to the likelihood of a second act of intercourse. Although the first act of intercourse would fulfill the positive mitzva of consummating levirate marriage, which would override the prohibition against a High Priest’s engaging in intercourse with a widow, any further intercourse would not be in fulfillment of a mitzva, and would not override the prohibition. Therefore, due to the possibility that the High Priest and the yevama would engage in intercourse a second time, the Sages decreed that even the first act is forbidden.

    3The Gemara comments: This is also taught in a baraita : If the High Priest or one whose yevama is forbidden to him went ahead and engaged in a first act of intercourse with her, he acquired her as a wife, but it is prohibited to retain that woman as a wife for a second act of intercourse.

    4§ The mishna teaches with regard to the High Priest that if a relative of his died, he does not follow the bier carrying the corpse. The Sages taught in a baraita : The verse concerning the High Priest, which states: “And from the Temple he shall not emerge” (Leviticus 21:12), means: He shall not emerge with them as they escort the bier, but he emerges after them. How so? Once they are concealed from sight by turning onto another street, he is revealed on the street they departed, and when they are revealed, then he is concealed.

    5The mishna teaches Rabbi Meir’s opinion, that in the manner just described to escort the deceased, the High Priest emerges with them until the entrance of the gate of the city, which is contrasted with Rabbi Yehuda’s opinion that he does not leave the Temple at all. The Gemara comments: Rabbi Yehuda is saying well, and his statement is consistent with the straightforward meaning of the verse: “And from the Temple he shall not emerge” (Leviticus 21:12).

    6The Gemara responds: Rabbi Meir could have said to you: If so, that you understand the verse so narrowly, he should not go out to his house as well but should be required to stay in the Temple. Rather, this is what it is saying: “And from the Temple [ hamikdash ] he shall not emerge” means: From his sanctity [ mikedushato ] he shall not emerge by contracting ritual impurity, and since he has a distinctive indicator in that he does not walk together with those accompanying the bier, he will not come to touch the bier and contract impurity.

    7The Gemara asks: And how would Rabbi Yehuda respond? The Gemara explains: There is still cause for concern that on account of his bitterness due to the death of his loved one, perhaps it will happen that he comes and touches the bier. Therefore, a more restrictive regimen of separation is necessary.

    8The mishna teaches: And when he consoles others in their mourning when they return from burial, the way of all the people is that they pass by one after another and the mourners stand in a line and are consoled, and the appointed person stands in the middle, between him and the people. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 4:1) in a more detailed manner: When the High Priest passes by in the line to console others, the deputy High Priest and the former anointed High Priest, who had served temporarily and then stepped down, are on his right. And the head of the patrilineal family appointed over the priestly watch performing the sacrificial rites that day in the Temple; and the mourners; and all the people are on his left. And when he is standing in the line among the other mourners and is consoled by others, the deputy High Priest is on his right, and the head of the patrilineal family and all the people are on his left.

    9The Gemara infers: But the previously anointed one does not come before him. What is the reason? The High Priest will become distraught. He will think: He is happy about me in my bereaved state. Rav Pappa said: Learn from it, from this baraita , three matters. Learn from it that the deputy High Priest is the same as the appointed person, as the baraita is referring to the deputy High Priest in the same function described by the mishna as the appointed one. And learn from it that the way of consoling in a line is that the mourners stand and all the people pass by and console them. And learn from it that the custom is that the mourners stand to the left of the consolers.

    10The Sages taught in a baraita : Initially the mourners would stand, and all the people would pass by one after another and console them. And there were two families in Jerusalem who would fight with each other, as this one would say: We pass by first because we are more distinguished and important, and that one would say: We pass by first. Consequently, they decreed that the people should stand and the mourners pass by, and disputes would be avoided.

    11The Gemara presents a mnemonic for the following discussion: Returned; and walk; and converse.

    12Rami bar Abba says: Rabbi Yosei returned the matter to its former custom in Tzippori his city, that the mourners would stand and all the people would pass. And Rami bar Abba says: Rabbi Yosei instituted an ordinance in Tzippori that a woman should not walk in the market and have her son following behind her; rather, he should walk in front of her, because of an incident that happened in which bandits abducted a child and assaulted the mother when she came searching for him in his place of captivity. And Rami bar Abba says: Rabbi Yosei instituted an ordinance in Tzippori that women should converse in the bathroom, because of the restrictions on women being secluded with men. Since the public bathrooms there were outside the city a man might enter to take advantage of a woman, but he would be warded off by the women’s conversation.

    13Rav Menashya bar Ute says: I asked a question of Rabbi Yoshiya the Great in the cemetery of Huzal, and he said this halakha to me: There is no line for consoling mourners with fewer than ten people, and the mourners are not included in the count. This minimum number of consolers applies whether the mourners stand and all the people pass by, or the mourners pass by and all the people stand.

    14§ The mishna teaches: And when he is consoled by others in his mourning, all the people say to him: We are your atonement. And he says to them: May you be blessed from Heaven. A dilemma was raised before the Sages: When the High Priest consoles others, what should he say to them? Come and hear an answer from a baraita : And he says: May you be consoled. The Gemara asks: What are the circumstances in which he says this? If we say that when others console him in his mourning he says to them: May you be consoled, this does not make sense, because he would be throwing a curse at them by saying that they too will need to be consoled. Rather, it must mean: When he consoles others, he says to them: May you be consoled. Learn from the baraita that this is what he says to console others.

    15§ The mishna teaches: A king does not judge and is not judged. Rav Yosef says: They taught this halakha only with regard to the kings of Israel, who were violent and disobedient of Torah laws, but with regard to the kings of the house of David, the king judges and is judged, as it is written: “O house of David, so says the Lord: Execute justice in the morning” (Jeremiah 21:12). If they do not judge him, how can he judge? But isn’t it written: “Gather yourselves together, yea, gather together [ hitkosheshu vakoshu ]” (Zephaniah 2:1), and Reish Lakish says: This verse teaches a moral principle: Adorn [ kashet ] yourself first, and then adorn others, i.e., one who is not subject to judgment may not judge others. Since it is understood from the verse in Jeremiah that kings from the Davidic dynasty can judge others, it is implicit that they can also be judged.

    16The Gemara asks: But what is the reason that others do not judge the kings of Israel? It is because of an incident that happened, as the slave of Yannai the king killed a person. Shimon ben Shataḥ said to the Sages: Put your eyes on him and let us judge him. They sent word to Yannai: Your slave killed a person. Yannai sent the slave to them. They sent word to Yannai: You also come here, as the verse states with regard to an ox that gored a person to death: “He should be testified against with his owner” (Exodus 21:29). The Torah stated: The owner of the ox should come and stand over his ox.

    17The Gemara continues to narrate the incident: Yannai came and sat down. Shimon ben Shataḥ said to him: Yannai the king, stand on your feet and witnesses will testify against you. And it is not before us that you are standing, to give us honor, but it is before the One Who spoke and the world came into being that you are standing, as it is stated: “Then both the people, between whom the controversy is, shall stand before the Lord, before the priests and the judges that shall be in those days” (Deuteronomy 19:17). Yannai the king said to him: I will not stand when you alone say this to me, but according to what your colleagues say, and if the whole court tells me, I will stand.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואין עשהיבמה יבא עליה (דברים כ״ה:ה׳):

    ביאה ראשונהדייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:

    ומן המקדש לא יצאבכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא) דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:

    מקדושתו לא יצאכלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:

    מרריהמרירות לבו:

    משוח שעברכגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:

    חלשה דעתיהדכהן גדול:

    חדי בישמח באבלי:

    ש"ממדקתני סגן מיכן והעם מיכן וכהן באמצע היינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו לכהן ונותנו בינו לבין העם:

    וש"מכן מנהג תנחומין שורה שיהו אבלים עומדין במקומן וכל העם עוברין איש איש כשמגיע אצל האבל מנחמו ועובר מדקתני כשהוא עובר לנחם וגבי מתנחם קתני כשהוא עומד בשורה להתנחם:

    אבלים לשמאל המנחמיםמדקתני ואבל וכל העם משמאלו והרי הוא היה מן המנחמין וקתני אבלים לשמאלו:

    ובנה אחריהבנה הקטן לא יהלך אחריה אלא לפניה:

    משום מעשה שהיהשגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהם ואמר בואי ואראנו ליך ונכנסה אחריו ועינו אותה:

    מספרותזו עם זו:

    משום ייחודשמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם ב' נשים ובבית הכסא שבשדות קמיירי שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם:

    בין שאבלים עומדין שם כו'וכך הורה לי שאין שינוי מנהג בדבר בין שהיו אבלים עומדין בין אבלים עוברין אין כאן קלקול:

    והוא אומר תתנחמוברייתא היא:

    נחשא קא רמיסימן הוא מטיל להם להרע שיצטרכו לנחומים בתמיה:

    תנו עיניכםלדונו בדין ולא תחניפו ולא תשאו פניו:

    ויעידו בךשעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו בפניו:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 19 עמוד א

    1ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. אלא מן האירוסין אמאי? יבא עשה וידחה לא תעשה!

    2גזירה ביאה ראשונה, אטו ביאה שניה.

    Baraita

    3תניא נמי הכי: אם קדמו ובעלו ביאה ראשונה קנו, ואסור לקיימן בביאה שניה.

    4מת לו מת כו'. ת"ר (ויקרא כא, יב) ״ומן המקדש לא יצא״ לא יצא עמהן, אבל יוצא הוא אחריהן. כיצד? הן נכסין והוא נגלה, הן ניגלין והוא נכסה.

    5ויוצא עד פתח כו'. שפיר קאמר ר' יהודה.

    6אמר לך רבי מאיר: אי הכי, לביתו נמי לא! אלא ה"ק ״מן המקדש לא יצא״ מקדושתו לא יצא. וכיון דאית ליה הכירא, לא אתי למינגע.

    7ורבי יהודה: אגב מרריה, דילמא מקרי ואתי ונגע.

    8כשהוא מנחם. ת"ר כשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים סגן ומשוח שעבר בימינו, וראש בית אב ואבלים וכל העם משמאלו. וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים סגן מימינו, וראש בית אב וכל העם משמאלו.

    9אבל משוח שעבר לא אתי גביה. מ"ט חלשא דעתיה. סבר: קא חדי בי. א"ר פפא: ש"מ מהא מתניתא תלת. שמע מינה: היינו סגן היינו ממונה, ושמע מינה: אבלים עומדין וכל העם עוברין, ושמע מינה: אבלים לשמאל המנחמין הן עומדין.

    Baraita

    10ת"ר בראשונה היו אבלים עומדין, וכל העם עוברין. והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זו בזו, זאת אומרת: ״אני עוברת תחלה״, וזאת אומרת: ״אני עוברת תחלה״. התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין.

    11(חזר, והלך, וסיפר. סימן).

    12אמר רמי בר אבא: החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי, שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין. ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, משום מעשה שהיה. ואמר רמי בר אבא: התקין ר' יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, משום ייחוד.

    13אמר רב מנשיא בר עות: שאילית את רבי יאשיה רבה בבית עלמין דהוצל, ואמר לי: אין שורה פחותה מעשרה בני אדם, ואין אבלים מן המנין. בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין, בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין.

    14כשהוא מתנחם כו'. איבעיא להו: כי מנחם הוא אחריני, היכי אמר להו? ת"ש והוא אומר תתנחמו. היכי דמי? אילימא כי מנחמי אחריני לדידיה, אמר להו איהו תתנחמו? נחשא קא רמי להו! אלא, כי מנחם לאחריני אמר להו תתנחמו. ש"מ:

    15מלך לא דן כו'. אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן, דכתיב: ״(ירמיהו כא״, יב) ״בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט״. ואי לא דיינינן ליה, אינהו היכי דייני? והכתיב: ״(צפניה ב״, א) ״התקוששו וקושו״, ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים.

    16אלא מלכי ישראל מ"ט לא? משום מעשה שהיה, דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא. אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו ליה: עבדך קטל נפשא. שדריה להו. שלחו לי' תא אנת נמי להכא, (שמות כא, כט) ״והועד בבעליו״ אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו.

    17אתא ויתיב. א"ל שמעון בן שטח: ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר: ״(דברים יט״, יז) ״ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'״. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך.

    Tosafot

    היינו סגן היינו ממונהוליכא למימר דהיינו משוח שעבר דפשיטא דלא מיקרי ממונה והר"ר יעקב בר' יהוצדק פירש דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים דממונה ממצעו ומוסיף הוא כל העם אומר לו וכו' ובבריי' וקאמר משוח שעבר לא אתי גביה:

    ושמע מינה אבלים משמאל וכו'פירוש דתנן ממצעו בינו לבין העם בברייתא קתני ראש בית האב ואבלים משמאלו וכל העם אלמא שיהו העם ראשונים משמאלו ואם כן האבלים היו משמאל העם:

    אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותווא"ת וכי איך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב וי"ל דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא איכפת לן אם לא יוכלו לענות אחריו כדאמרי' (לקמן סנהדרין לב:) דיני ממונות מתחילין מן הגדול ומיהו קשה דאפילו דיני נפשות נמי אשכחן כדכתיב (שמואל א כ״ה:ל״ה) ויחגור [גם] דוד [את] חרבו דהא לקמן (סנהדרין דף לו:) ילפינן מיניה דדיני נפשות מתחילין מן הצד וכיון שהיה חושב דוד עצמו למלך היאך היה דן עמהם וי"ל כיון שהיה אותו הדין לכבודו על שמרד נבל בו לא היה לו בושת אם ידברו האחרים לפניו אבל בשאר מלכי בית דוד ודאי אין דנין דיני נפשות כדפרישית:

    ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בךואם תאמר והא אמרינן התם אפי' ת"ח א"צ לעמוד משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) וכיון דחכם אינו צריך לעמוד כ"ש מלך דטפי עדיף מלך מת"ח כדקאמר לקמן דאפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' וי"ל דודאי עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ אעפ"י שאין ת"ח היה צריך לעמוד ינאי היה צריך לעמוד והאי דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ מלך הוא משום קרא דקאמר שום וגו' שתהא אימתו עליך כי כבודו בא לו משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ח תורתו דיליה ויכול למחול היטב על כבודו דשלו היא כדאמרי' במס' ע"ז (דף יט.) בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

    ינאי המלך עמוד על רגליך וכו'והא דאמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל. ושם) שאם רצו להושיב שניהם מושיבין דאינו אסור אלא אחד עומד ואחד יושב ואם כן לא היה המלך צריך לעמוד ובלבד שישב אותו שכנגדו וי"ל דדיני נפשות שאני אי נמי הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין ובשעת גמר דין אמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה ואם כן יש ליזהר כשב"ד מושיבין שני בעלי דינין שלא ישבו בשעת קבלת העדות ולא בשעת גמר דין דשעת קבלת העדות כמו גמר דין חשוב:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זה שבארנו במשנה בכהן גדול שאינו מייבם שהרי אסור הוא באלמנה לא סוף דבר ביבמה מן הנשואין אלא אף מן האירוסין ושמא תאמר אם אמרו בנשואין וכן הדין שאין עשה של ייבום דוחה לא תעשה של אלמנה ועשה של בתולה אלא מן האירוסין יבא עשה של ייבום וידחה לא תעשה של אלמנה הואיל ובתולה היא תירצו בכאן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא ביאה ראשונה דווקא שהרי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וודאי מצות יבום בביאה הראויה להתעבר היא אלא פירושו מביאה ראשונה הראויה להתעבר ואילך ושמא תאמר אף כל יבמה מביאה ראשונה ואילך אין בה מצות ייבום אינה כן שהתורה התירה איסור אשת אח במקום יבום אבל לאו האמור בכהן גדול לא הותר במקום יבום אלא שאנו באין להתירו מכח עשה דוחה את לא תעשה ובביאה שניה אין בה עשה:

    כל שחושב בעצמו שחברו סובר עליו שהוא שמח באידו מדרכי המוסר שלא להתראות לפניו בשעת קלקלתו צא ולמד ממה שנאמר כאן שמשוח שעבר אינו בא אצל כהן גדול בשעה שמת לו מת ואמרו הטעם דלמא חלשא דעתיה ואמר מיחדא חדי לי וכן לכל כיוצא בזה:

    כשנתמנה כהן גדול ממנין כהן אחר תחתיו להיות לו למשנה והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה וכל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים הוא קם תחתיו ומה שאמרו בגמ' סוטה פרק משוח מלחמה מ"ב א' שהסגן אינו ממונה פירושו שאינו ממונה לדבר אחר אלא לשמש תחתיו:

    לעולם תהא אשה נזהרת בכל כחה שלא להכשיל את עצמה בפריצים ושלא להכשיל הפריצים בעצמה בכל צד שאפשר לה להזהר בכך התקין ר' יוסי בצפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה קטן אחריה אלא לפניה או בצדה לא לאחריה משום מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנהו בבית וכשהחזירה פניה התחילה צועקת ובוכה ובא אחד מהם ואמר באי ואראנו לך ונכנסה אחריו ואנסוה וכן התקין שכשהנשים נכנסות בבית הכסא שבשדות שאי אפשר להם לנעול להם מבפנים יהו מספרות זו עם זו ומשמיעות קולן על איזה צד כדי שאם ירצו בני אדם ליכנס ירגישו בקולן וירתעו לאחוריהם ולא יבואו לכלל יחוד:

    כבר בארנו במסכת ברכות ובשאר מקומות שבשעה שהאבלים והעם חוזרין מבית הקברות העם מקיפין אותו שורות שורות לנחמו שורה אחר שורה ואותם הסמוכים לאבל להשמיע דברי תנחומין לו ולאביליו נקראים שורות פנימיות ושאר השורות נקראות שורות חצוניות ושורות אלו לימד עכשו שאין שורה מהם בפחות מעשרה ואין האבלים מן המנין ויש מקומות שהאבלים עומדין והעם עוברין שורה שורה ומדי עברם מנחמין את האבל ויש מקומות שהאבלים עוברין והעם עומדין ומ"מ ברוב מקומות אלו ואלו עומדין אלא שבכהן גדול הבא לנחם הוא עובר והם עומדים וכשבא להתנחם הוא עומד והם עוברים וכל שאלו עוברים ואלו עומדים האבלים לעולם לשמאל המנחמים והמנחמים אומרים להם תנוחמו ואח"כ הולך לביתו:

    מה שכתבנו במלך שאין דן ואין דנין אותו פירושו במלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט אם לא היו דנין אותם אף הם לא היו דנין את האחרים מטעם התקוששו וקושו ואף במלכי ישראל לא אמרוה אלא ממעשה שהיה בינאי המלך שדנוהו וקלקל בהם את השורה ואעפ"כ כל שבאיסורין דנין אותו אף במלכי ישראל שהרי ינאי המלך עצמו אחר מעשה זה פסלוהו לכהונה כמו שהתבאר בשלישי של קדושין וי"מ שאותו מעשה האמור שם קדם לזה האמור כאן שאע"פ שהקפיד על אותו ענין מפני שעשאוהו חלל לא היו סבורים עליו שיקפיד בדין עבד כנעני שלו:

    כל שהרג שורו או עבדו הכנעני את הנפש דנין אותו בסנהדרין כמו שבארנו שאף אלו בכלל דיני נפשות הם וצריך שיבואו הבעלים לבית דין ויעידו עדים לפניהם שנאמר והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכך שמעידין עליו צריך הוא לעמוד לפני הבית דין עד שיעידו בו וכן העדים מעידין מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים דברה תורה כמו שיתבאר במקומו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 19a

    Sanhedrin 19a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 482 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואין עשה יבמה יבא עליה (דברים כ״ה:ה׳):

    ביאה ראשונה דייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:

    ומן המקדש לא יצא בכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא) דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:

    מקדושתו לא יצא כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:

    מרריה מרירות לבו:

    משוח שעבר כגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:

    חלשה דעתיה דכהן גדול:

    חדי בי שמח באבלי:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    היינו סגן היינו ממונה וליכא למימר דהיינו משוח שעבר דפשיטא דלא מיקרי ממונה והר"ר יעקב בר' יהוצדק פירש דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים דממונה ממצעו ומוסיף הוא כל העם אומר לו וכו' ובבריי' וקאמר משוח שעבר לא אתי גביה:

    ושמע מינה אבלים משמאל וכו' פירוש דתנן ממצעו בינו לבין העם בברייתא קתני ראש בית האב ואבלים משמאלו וכל העם אלמא שיהו העם ראשונים משמאלו ואם כן האבלים היו משמאל העם:

    אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותו וא"ת וכי איך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב וי"ל דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא איכפת לן אם לא יוכלו לענות אחריו כדאמרי' (לקמן סנהדרין לב:) דיני ממונות מתחילין מן הגדול ומיהו קשה דאפילו דיני נפשות נמי אשכחן כדכתיב (שמואל א כ״ה:ל״ה) ויחגור [גם] דוד [את] חרבו דהא לקמן (סנהדרין דף לו:) ילפינן מיניה דדיני נפשות מתחילין מן הצד וכיון שהיה חושב דוד עצמו למלך היאך היה דן עמהם וי"ל כיון שהיה אותו הדין לכבודו על שמרד נבל בו לא היה לו בושת אם ידברו האחרים לפניו אבל בשאר מלכי בית דוד ודאי אין דנין דיני נפשות כדפרישית:

    ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ואם תאמר והא אמרינן התם אפי' ת"ח א"צ לעמוד משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) וכיון דחכם אינו צריך לעמוד כ"ש מלך דטפי עדיף מלך מת"ח כדקאמר לקמן דאפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' וי"ל דודאי עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ אעפ"י שאין ת"ח היה צריך לעמוד ינאי היה צריך לעמוד והאי דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ מלך הוא משום קרא דקאמר שום וגו' שתהא אימתו עליך כי כבודו בא לו משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ח תורתו דיליה ויכול למחול היטב על כבודו דשלו היא כדאמרי' במס' ע"ז (דף יט.) בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

    ינאי המלך עמוד על רגליך וכו' והא דאמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל. ושם) שאם רצו להושיב שניהם מושיבין דאינו אסור אלא אחד עומד ואחד יושב ואם כן לא היה המלך צריך לעמוד ובלבד שישב אותו שכנגדו וי"ל דדיני נפשות שאני אי נמי הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין ובשעת גמר דין אמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה ואם כן יש ליזהר כשב"ד מושיבין שני בעלי דינין שלא ישבו בשעת קבלת העדות ולא בשעת גמר דין דשעת קבלת העדות כמו גמר דין חשוב:

    Tosafot on Sanhedrin 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    זה שבארנו במשנה בכהן גדול שאינו מייבם שהרי אסור הוא באלמנה לא סוף דבר ביבמה מן הנשואין אלא אף מן האירוסין ושמא תאמר אם אמרו בנשואין וכן הדין שאין עשה של ייבום דוחה לא תעשה של אלמנה ועשה של בתולה אלא מן האירוסין יבא עשה של ייבום וידחה לא תעשה של אלמנה הואיל ובתולה היא תירצו בכאן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא ביאה ראשונה דווקא שהרי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וודאי מצות יבום בביאה הראויה להתעבר היא אלא פירושו מביאה ראשונה הראויה להתעבר ואילך ושמא תאמר אף כל יבמה מביאה ראשונה ואילך אין בה מצות ייבום אינה כן שהתורה התירה איסור אשת אח במקום יבום אבל לאו האמור בכהן גדול לא הותר במקום יבום אלא שאנו באין להתירו מכח עשה דוחה את לא תעשה ובביאה שניה אין בה עשה:

    כל שחושב בעצמו שחברו סובר עליו שהוא שמח באידו מדרכי המוסר שלא להתראות לפניו בשעת קלקלתו צא ולמד ממה שנאמר כאן שמשוח שעבר אינו בא אצל כהן גדול בשעה שמת לו מת ואמרו הטעם דלמא חלשא דעתיה ואמר מיחדא חדי לי וכן לכל כיוצא בזה:

    כשנתמנה כהן גדול ממנין כהן אחר תחתיו להיות לו למשנה והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה וכל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים הוא קם תחתיו ומה שאמרו בגמ' סוטה פרק משוח מלחמה מ"ב א' שהסגן אינו ממונה פירושו שאינו ממונה לדבר אחר אלא לשמש תחתיו:

    לעולם תהא אשה נזהרת בכל כחה שלא להכשיל את עצמה בפריצים ושלא להכשיל הפריצים בעצמה בכל צד שאפשר לה להזהר בכך התקין ר' יוסי בצפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה קטן אחריה אלא לפניה או בצדה לא לאחריה משום מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנהו בבית וכשהחזירה פניה התחילה צועקת ובוכה ובא אחד מהם ואמר באי ואראנו לך ונכנסה אחריו ואנסוה וכן התקין שכשהנשים נכנסות בבית הכסא שבשדות שאי אפשר להם לנעול להם מבפנים יהו מספרות זו עם זו ומשמיעות קולן על איזה צד כדי שאם ירצו בני אדם ליכנס ירגישו בקולן וירתעו לאחוריהם ולא יבואו לכלל יחוד:

    כבר בארנו במסכת ברכות ובשאר מקומות שבשעה שהאבלים והעם חוזרין מבית הקברות העם מקיפין אותו שורות שורות לנחמו שורה אחר שורה ואותם הסמוכים לאבל להשמיע דברי תנחומין לו ולאביליו נקראים שורות פנימיות ושאר השורות נקראות שורות חצוניות ושורות אלו לימד עכשו שאין שורה מהם בפחות מעשרה ואין האבלים מן המנין ויש מקומות שהאבלים עומדין והעם עוברין שורה שורה ומדי עברם מנחמין את האבל ויש מקומות שהאבלים עוברין והעם עומדין ומ"מ ברוב מקומות אלו ואלו עומדין אלא שבכהן גדול הבא לנחם הוא עובר והם עומדים וכשבא להתנחם הוא עומד והם עוברים וכל שאלו עוברים ואלו עומדים האבלים לעולם לשמאל המנחמים והמנחמים אומרים להם תנוחמו ואח"כ הולך לביתו:

    מה שכתבנו במלך שאין דן ואין דנין אותו פירושו במלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט אם לא היו דנין אותם אף הם לא היו דנין את האחרים מטעם התקוששו וקושו ואף במלכי ישראל לא אמרוה אלא ממעשה שהיה בינאי המלך שדנוהו וקלקל בהם את השורה ואעפ"כ כל שבאיסורין דנין אותו אף במלכי ישראל שהרי ינאי המלך עצמו אחר מעשה זה פסלוהו לכהונה כמו שהתבאר בשלישי של קדושין וי"מ שאותו מעשה האמור שם קדם לזה האמור כאן שאע"פ שהקפיד על אותו ענין מפני שעשאוהו חלל לא היו סבורים עליו שיקפיד בדין עבד כנעני שלו:

    כל שהרג שורו או עבדו הכנעני את הנפש דנין אותו בסנהדרין כמו שבארנו שאף אלו בכלל דיני נפשות הם וצריך שיבואו הבעלים לבית דין ויעידו עדים לפניהם שנאמר והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכך שמעידין עליו צריך הוא לעמוד לפני הבית דין עד שיעידו בו וכן העדים מעידין מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים דברה תורה כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Sanhedrin 19a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Gilyon HaShas

    גמ' דכתיב בית דוד עיין בשער המלך פ"ה מהל' יס"ת ה"ה שהביא דברי השיטה מקובצת מה שכתב בזה בשם תוספת הרא"ש:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ נראה לי בס"ד הכונה אל תתנו עיניכם במלכותו וכבוד עושרו אלא 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בגופו שאין לא יתרון בגופו על שאר אדם על כן אנחנו נדון אותו כשאר אדם ולא נחניף לו. או יובן 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בשמו דאתרמי לקמן ששמו יַנַּאי [71] כמנין שלנו שאנחנו שבעים ואחד וראוי לנו להיות כנגדו ולא נחשוב אותו עליון ועטרה עלינו כדי שנחניף לו. או 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בשמו ששמו יַנַּאי שהוא אותיות אַיִן דנחשוב אותו כאין ולא נחניף לו.

    אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! (שמות כא, כט). יש לדקדק סגי לומר עֲמֹד ובודאי שיעמוד על רגליו? ונראה לי בס"ד לומר שלא עמידה שיש בה סמיכה דנמצא אין אתה עומד על רגליך כי מן הדבר שצריך עמידה אסור לסמוך עצמו על דבר אחר. ומה שאמר לו 'לֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד' הא דנקיט לשון זה ולא אמר לפני הקדוש ברוך הוא או לפני האלקים כדנקיט קרא אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א), נראה לי בס"ד לרמוז לו שכל דיין שדן דין לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית (שבת י.) לכך אמר 'לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' שזכר בריאת העולם בדבריו ורצונו לומר אנחנו חייבים לדקדק בדין אמת כי המדקדק נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וממילא משמע דהמקל בדין אמת פוגם פגם גדול.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 19a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 19, Amud Aleph, about 482 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. אלא…”

    2. Segment 26 words

      Opens “גזירה ביאה ראשונה, אטו ביאה שניה.…”

    3. Segment 313 words

      Opens “תניא נמי הכי: אם קדמו ובעלו ביאה…”

    4. Segment 428 words

      Opens “מת לו מת כו'. ת"ר (ויקרא כא,…”

    5. Segment 58 words

      Opens “ויוצא עד פתח כו'. שפיר קאמר ר'…”

    6. Segment 625 words

      Opens “אמר לך רבי מאיר: אי הכי, לביתו…”

      Named: רבי מאיר.

    7. Segment 78 words

      Opens “ורבי יהודה: אגב מרריה, דילמא מקרי ואתי…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 833 words

      Opens “כשהוא מנחם. ת"ר כשהוא עובר בשורה לנחם…”

    9. Segment 939 words

      Opens “אבל משוח שעבר לא אתי גביה. מ"ט…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “ת"ר בראשונה היו אבלים עומדין, וכל העם…”

    11. Segment 114 words

      Opens “(חזר, והלך, וסיפר. סימן).…”

    12. Segment 1250 words

      Opens “אמר רמי בר אבא: החזיר רבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי, אבא.

    13. Segment 1337 words

      Opens “אמר רב מנשיא בר עות: שאילית את…”

      Named: רב מנשיא בר עות, רבי יאשיה, רבה.

    14. Segment 1439 words

      Opens “כשהוא מתנחם כו'. איבעיא להו: כי מנחם…”

    15. Segment 1552 words

      Opens “מלך לא דן כו'. אמר רב יוסף:…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1649 words

      Opens “אלא מלכי ישראל מ"ט לא? משום מעשה…”

    17. Segment 1745 words

      Opens “אתא ויתיב. א"ל שמעון בן שטח: ינאי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 19a · Segment 15 — “…דן כו'. אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Sanhedrin 19a · Segment 9 — “אבל משוח שעבר לא אתי גביה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026