Talmud Builders

    Sanhedrin 70a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 70a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The reason is that all are found frequently with her in sin, and in the end she will be a sinner and cause others to sin. But it is a Torah edict that the penalty for rebelliousness is imposed only upon a son, and not upon a daughter.

    2MISHNA: From when is a stubborn and rebellious son liable? From when he eats a tarteimar of meat and drinks a half- log of Italian wine. Rabbi Yosei says: From when he eats a maneh of meat and drinks a log of wine.

    3The mishna now lists a series of conditions concerning his eating and drinking. If he ate these items with a group assembled for the performance of a mitzva, or he ate them at a meal celebrating the intercalation of a month, or he ate the items when they had second tithe status, in Jerusalem, he does not become a stubborn and rebellious son because each of these circumstances involves some aspect of a mitzva. If he ate the meat of unslaughtered animal carcasses or animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [ tereifot ] or repugnant creatures or creeping animals, or he ate untithed produce from which tithes and terumot were not separated, or first tithe from which its teruma was not separated, or second tithe outside Jerusalem or consecrated food that was not redeemed, each of which involves a transgression, he does not become a stubborn and rebellious son.

    4The mishna summarizes: If he ate an item that involves performing a mitzva or an item that involves committing a transgression, or if he ate any food in the world but did not eat meat, or if he drank any beverage but did not drink wine, he does not become a stubborn and rebellious son, unless he actually eats meat and actually drinks wine, as it is stated: “This son of ours is stubborn and rebellious; he does not listen to our voice; he… is a glutton [ zolel ] and a drunkard [ vesovei ]” (Deuteronomy 21:20). One is not called a glutton and a drunkard unless he eats meat and drinks wine. And although there is no explicit proof to the matter that the reference in the Torah is to meat and wine, there is an allusion to the matter in another verse, as it is stated: “Be not among wine drinkers [ besovei ], among gluttonous eaters [ bezolelei ] of meat” (Proverbs 23:20).

    5GEMARA: Rabbi Zeira says: Concerning this tarteimar that is mentioned in the mishna, I do not know what its measure is. But since Rabbi Yosei is found to have doubled the measure of the wine, as the unattributed opinion in the mishna speaks of a half- log whereas Rabbi Yosei requires a log , he presumably is found to have doubled the measure of the meat as well. Therefore, it turns out that a tarteimar is equivalent to one-half of a maneh .

    6Rav Ḥanan bar Molada says that Rav Huna says: A stubborn and rebellious son is not liable unless he purchases inexpensive [ bezol ] meat and eats it, and he buys inexpensive wine and drinks it, as it is written: “He is a glutton [ zolel ] and a drunkard.”

    7And Rav Ḥanan bar Molada says that Rav Huna says: A stubborn and rebellious son is not liable unless he eats raw meat and drinks undiluted wine. The Gemara raises a difficulty: Is that so? But don’t Rabba and Rav Yosef both say: If he ate raw meat or drank undiluted wine he does not become a stubborn and rebellious son? Ravina said: The two conflicting statements can be reconciled. If he ate totally raw meat or drank totally undiluted wine, he is in fact exempt. The undiluted wine for which he is liable is wine that is diluted but not diluted properly. And the raw meat for which he is liable is meat that is cooked but not cooked properly, like the scorched meat that thieves are wont to eat, due to the hasty manner in which they must prepare their food.

    8Rabba and Rav Yosef both say: If he ate heavily salted meat or drank wine from his winepress, i.e., wine that has not finished fermenting, he does not become a stubborn and rebellious son. And on a related topic we learned in a mishna elsewhere ( Ta’anit 26b): On the eve of the Ninth of Av, a person may not eat two cooked dishes in one meal. And furthermore, he may neither eat meat nor drink wine. And a tanna taught in a baraita : But one may eat heavily salted meat, as it is not considered meat, and one many drink wine from his winepress before it has properly fermented.

    9The Gemara asks: With regard to salted meat on the eve of the Ninth of Av, how long must this meat remain in salt before it is permitted? Rabbi Ḥanina bar Kahana says: As long as it is like a peace-offering, which could be eaten for two days and one night after it was sacrificed. After this time has passed, it is no longer the type of meat that one may not eat during that meal. Therefore, if it was salted for longer than this, it may be eaten on the eve of the Ninth of Av.

    10The Gemara inquires further: And with regard to wine from his press before it has properly fermented, until when is wine considered in this category? As long as it is still fermenting. And it is taught in a baraita : Fermenting wine is not subject to the prohibition of exposed liquids, as there is no concern that a snake will leave its venom in that wine. And how long is its initial fermenting period? Three days from the time the grapes were pressed.

    11The Gemara clarifies: These definitions of salty meat and wine from his winepress were stated with regard to the prohibitions applying on the eve of the Ninth of Av. Here, concerning a stubborn and rebellious son, what is considered salty meat and wine from his press? The Gemara answers: There, with regard to the eve of the Ninth of Av, the prohibition is due to joy; as long as the meat is like a peace - offering, there is still joy. But here, with regard to a stubborn and rebellious son, it is due to the son becoming drawn to it, and if the taste of the meat is flawed only slightly he will not be drawn to it. And with regard to wine, there is no concern that he will be drawn to it until it is forty days old.

    12§ The Gemara’s discussion turns to wine in general. Rav Ḥanan says: Wine was created in the world only to comfort mourners in their distress, and to reward the wicked in this world so that they will have no reward left in the World-to-Come, as it is stated: “Give strong drink to him that is ready to perish, and wine to the bitter of soul” (Proverbs 31:6). “Him that is ready to perish” is referring to the wicked, who will perish from this world, while “the bitter of soul” denotes mourners.

    13Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “Look not upon wine when it is red” (Proverbs 23:31)? Look not upon wine that reddens the faces of the wicked in this world when they drink it, and whitens their faces, i.e., embarrasses them, in the World-to-Come. Rava says that this is how the verse should be understood: “Look not upon wine that reddens [ yitaddam ]” means: Look not upon wine, as it leads to bloodshed [ dam ], indicating that one who drinks wine will end up committing an act of killing or will be killed because of it.

    14Rav Kahana raises a contradiction: The verse states: “Therefore, they shall come and sing in the height of Zion, and shall flow to the bounty of the Lord, for wheat, and for wine, and for oil, and for the young of the flock and of the herd” (Jeremiah 31:12). The word for wine is written tirash , without the letter vav , but we read it as tirosh , with the letter vav . The matter can be explained as follows: If one merits and drinks a moderate amount he becomes a leader [ rosh ], whereas if he does not merit and drinks excessively he becomes poor [ rash ].

    15Rava raises a similar contradiction: It is written: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15). The word for gladdens could be read as yeshamaḥ , meaning that wine makes one crazy, but we read it as yesamaḥ , gladdens the heart. The matter can be explained as follows: If one merits and drinks a moderate amount the wine gladdens him [ mesameḥo ], whereas if he does not merit and drinks excessively it makes him crazy [ meshamemehu ]. And that is what Rava meant when he said: Wine and fragrant spices have made me wise; that is to say, the controlled drinking of wine is beneficial to the drinker.

    16Rav Amram, son of Rabbi Shimon bar Abba, says that Rabbi Ḥanina says: What is the meaning of that which is written: “Who cries, Woe? Who cries, Alas? Who has quarrels? Who has complaints? Who has causeless injuries? Who has redness of eyes? They who tarry long at the wine, they who go to seek mixed wine” (Proverbs 23:29–30)? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael, that one who interprets this verse from the beginning to the end interprets it in a way that has meaning and significance. And also one who interprets it from the end to the beginning interprets it in a meaningful manner. It is possible to interpret these verses from the beginning to the end and say: Woe and alas to one who drinks wine; and it is also possible to interpret them from the end to the beginning: Who drinks wine? He who has quarrels, complaints, and injuries.

    17A visitor from the Galilee expounded: The conversive vav is stated thirteen times in the passage concerning wine, as it is stated: “And Noah began [ vayyaḥel ] to be a farmer, and he planted [ vayyita ] a vineyard, and he drank [ vayyesht ] of the wine, and was drunk [ vayyishkar ]; and he was uncovered [ vayyitgal ] within his tent. And Ham, the father of Canaan, saw [ vayyar ] the nakedness of his father, and told [ vayyagged ] his two brothers outside. And Shem and Japheth took [ vayyikaḥ ] the garment, and laid it [ vayyasimu ] upon both their shoulders, and went [ vayyelekhu ] backward, and covered [ vaykhassu ] the nakedness of their father; and their faces were backward, and they did not see their father’s nakedness. And Noah awoke [ vayyiketz ] from his wine, and knew [ vayyeda ] what his younger son had done to him” (Genesis 9:20–24). All thirteen instances of the conversive vav here are followed by the letter yod . Together they form the word vay , meaning woe, and allude to the suffering and misfortune caused by uncontrolled drinking.

    18Having cited the passage discussing Noah, the Gemara enters into a discussion about what was actually done to him by his younger son, Ham. Rav and Shmuel disagreed: One says that Ham castrated Noah and one says that Ham sodomized him.

    19The Gemara explains: The one who says that Ham castrated Noah adduces the following proof: Since he injured Noah with respect to the possibility of conceiving a fourth son, which Noah wanted but could no longer have, therefore Noah cursed him by means of Ham’s fourth son. Ham’s sons were Cush, Mizraim, Put, and Canaan (see Genesis 10:6), and of all of these, it was Canaan whom Noah cursed (see Genesis 9:25–28). And the one who says that Ham sodomized Noah learned this from a verbal analogy between the words “and he saw” and “and he saw.” Here it is written: “And Ham, the father of Canaan, saw the nakedness of his father”; and there it is written: “And Shechem, son of Hamor the Hivite, prince of the country, saw her, and he took her, and lay with her, and afflicted her” (Genesis 34:2). This indicates that the term “saw” alludes to sexual intercourse.

    20The Gemara asks: Granted, according to the one who says that Ham castrated Noah, it is due to that reason that Noah cursed Ham by means of Ham’s fourth son. But according to the one who says that Ham sodomized him, what is different about his fourth son? He should have cursed Ham directly. The Gemara answers: This Sage holds that both this offense and that offense were committed. All agree that Ham castrated Noah, and some say that Ham also sodomized him.

    21The Gemara continues to analyze the passage relating to Noah. The verse states: “And Noah began to be a farmer, and he planted a vineyard.” In explanation of this matter, Rav Ḥisda says that Rav Ukva says, and some say that Mar Ukva says that Rabbi Zakkai says: The Holy One, Blessed be He, said to Noah: Noah, shouldn’t you have learned from Adam the first man, whose banishment from the Garden of Eden was caused only by wine? The Gemara notes: This is in accordance with the opinion of the one who says that the tree from which Adam the first man ate was a grapevine.

    22As it is taught in a baraita : Rabbi Meir says: The tree from which Adam the first man ate was a grapevine,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שהכל מצויין אצלה בעבירהוכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן:

    מתני' תרטימרבגמרא מפרש לה:

    יין האיטלקיטוב ומעולה הוא וממשיך בתריה אבל בחמרא אחרינא אינו חייב בחצי לוג:

    בחבורת מצוהבסעודת מצוה אכל לתרטימר זה אפילו גנבו משל אביו וכן אם אכלו במנין שהיו נקבצין לעבר החדש גם שם היו עושים סעודות:

    אכל מעשר שניוכן כולם אע"פ שגנבו משל אביו פטור וטעמא מפרש בגמרא:

    ואע"פ שאין ראיה לדברדדילמא מאכל אחרינא נמי קרא ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהרי' דממשיך טפי:

    זכר לדברדבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא:

    גמ' מתוך שכפל רבי יוסי בייןדקאמר תנא קמא חצי לוג והוא אמר לוג:

    כפל נמי בבשרוהוי מנא דקאמר שני תרטימ':

    יין בזולאבל ביוקר לא שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך:

    זולללשון זול ואסמכתא למילתיה הוא:

    מולדהשם אביו:

    יין חיממשיך מפני שמשובח הוא ולקמיה מוקי לה במזיג ולא מזיג אבל בתר יין מזיג לא ממשיך:

    בשר חיכדמפרש לקמן בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא ממשיך למעבד כי האי גוונא לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות:

    אמר רבינא יין חידקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע"פ שרוב בני אדם שותין כן:

    בשר כיבא דאכלי גנביכוויה בגחלים ודכותה בעירובין (דף כט:) וניכביה וניכול בזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא:

    בשר מליח ויין מגתולא חשיבי ולא ממשיך:

    כל זמן שהוא כשלמיםשלא עבר עליו זמן אכילת שלמים שני ימים ולילה אחד עדיין בלחלחותו הוא ולא אקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו:

    כל זמן שהוא תוססשהוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ:

    הכאבבן סורר ומורה:

    מאיעד כמה לא קרינן מליח למיפטר בן סורר ומורה:

    ובכל שהוא לא ממשיךמשעבר לילה אחת מפיג טעמו ולא חשוב:

    לשלם שכר לרשעיםשמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה:

    לאובדהיינו רשע שנטרד והולך לו:

    למרי נפשלאבלים לפכוחי צערייהו:

    אל תרא ייןכלומר אל תתן עיניך לימשך אחריו:

    שאחריתו דםסופו יהרג עליו:

    כתיב יין ישמח לבב אנושבשי"ן דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו:

    וקרינן ישמחלשון שמחה:

    זכהכלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב:

    פקחיןעשאוני פקח:

    אבוילשון צעקה בלשון ארמי כמו בייא בייא (לעיל סנהדרין דף סד.):

    שיחיצערי כמו אריד בשיחי (תהלים נה):

    למי כל אלהלמאחרים על היין:

    מרישיה לסיפיהמאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה:

    מדרישנדרש משמעותיה יפה והכי קאמר למי כל אלה למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך שחוקרין להיכן היין הטוב הממוסך בבשמים כמו מסכה יינה (משלי ט):

    ומאן דדריש ליה מסיפיה לרישיה מדרישנדרש משמעותו יפה והכי קאמר למי שיש לו אוי ואבוי ושיח דהיינו אבלים ולמי שיש לו מדנים ופצעים חנם דהיינו רשע הנלחם עם הבריות ולמי שיש לו חכלילות עינים מרוב שומנו ושקיטתו להם ראוי להיות מאחרים על היין:

    י"ג ווי"ןלשון וי וי ויאמר ארור כנען לא חשיב אלא עד דידע דנגמר לו עונשו של יין:

    מתוך שקלקלו ברביעישמנעו מלהוליד בן רביעי קלל בן רביעי שלו כוש ומצרים ופוט וכנען:

    איש האדמהאמאי קרי ליה איש האדמה על ידי שהוכיחו הקב"ה היה לו ללמוד מאיש האדמה דהיינו אדם הראשון שהיין קנס עליו מיתה:

    סנהדרין 70 עמוד א

    1שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא: ״בן״, ולא בת.

    Mishna

    2מאימתי חייב? משיאכל תרטימר בשר, וישתה חצי לוג יין האיטלקי. ר' יוסי אומר: מנה בשר, ולוג יין.

    3אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש, אכל מעשר שני בירושלים, אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים (אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו).

    4אכל דבר שהוא מצוה, ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: ״(דברים כא״, כ) ״זולל וסובא ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: ״(משלי כג״, כ) ״אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.

    Gemara

    5אמר רבי זירא: תרטימר זה איני יודע מהו, אלא מתוך שכפל ר' יוסי ביין, נמצא כופל אף בבשר, ונמצא תרטימר חצי מנה.

    6אמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה, דכתיב: ״זולל וסובא״׃

    7ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי. איני? והא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר חי ושתה יין חי אינו נעשה בן סורר ומורה! אמר רבינא: יין חי מזיג ולא מזיג, בשר חי בשיל ולא בשיל, כבשר כיבא דאכלי גנבי.

    8רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו, אין נעשה בן סורר ומורה. תנן התם: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין. ותנא: אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו.

    9בשר מליח, עד כמה? אמר רבי חנינא בר כהנא: כל זמן שהוא כשלמים.

    10ויין מגיתו, עד כמה? כל זמן שהוא תוסס. והתניא: יין תוסס אין בו משום גילוי. וכמה תסיסתו? שלשה ימים.

    11הכא מאי? התם משום שמחה הוא, כל זמן שהוא כשלמים נמי אית ביה שמחה. הכא משום אימשוכי הוא, ובכל שהוא לא מימשיך. ויין עד מ' יום.

    12א"ר חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים, ולשלם שכר לרשעים, שנא' (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

    13א"ר יצחק מאי דכתיב ״(משלי כג״, לא) אל תרא יין? כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה"ז ומלבין פניהם לעוה"ב רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם׃

    14רב כהנא רמי כתיב ״תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש״׃

    15רבא רמי כתיב ״(תהלים קד״, לא) ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממהו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין׃

    16אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא אמר ר' חנינא מאי דכתיב ״(משלי כג״, כט) למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים (וגו') למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש׃

    17דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן נאמרו ביין (בראשית ט, כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

    18רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו׃

    19מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב ״הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם (בראשית לד״, ב) וירא אותה שכם בן חמור וגו'׃

    20בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא והא הואי׃

    21ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי א"ל הקב"ה לנח נח לא היה. לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה,׃

    22דתניא ר"מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה׃

    Tosafot

    חי מזיג ולא מזיגכענין זה מפר"ת (ברכות ד' נא.) י' דברים נאמרו בכוס של ברכה וחד מינייהו חי ומקשינן האמרינן הכל מודים בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומפר"ת דחי הוא מזיג ולא מזיג:

    י"ג ווי"ןלא קא חשיב ויפת לפי שהוא שם:

    קיללו ברביעימה שלא קלל חם עצמו משום דאמר בב"ר ר"י אומר לפי שכתב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השניה והכוונה להתחיל בה בבאור עניני החלק השני והוא שאמר מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וכו' וענין הדברים שהתורה ירדה לסוף דעתו של זה שעושה כן שאינו מספיק למה שהוא מרגיל בו את עצמו וילך לבקש למודו ר"ל מה שהוא רגיל בו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם ומעתה אין דבר זה נאמר אלא על אכילה מכוערת ונעשית בסיגנון קשה ורצו חכמים לבאר את ענינה שלא להיות הדלת פתוחה אצל הכל לשער זוללות זה לפי דעתם והודיעו מצד קבלתם שאין זה נידון בדין סורר ומורה עד שיאכל תרטימר בשר והוא משקל חמשים זוז בפעם אחת וישתה חצי לוג יין האיטלקי וכיוצא בו מן היינות היותר חשובים הנמצאים באותו מקום ור' יוסי אומר מנה בשר והוא משקל מאה זוז ולוג יין והלכה כחכמים ונראה בתלמוד המערב שהעצמות אין מצטרפות שאף בגידין הרכין נחלקו אלא שנראה לפסוק באלו ר"ל בגידין הרכין שהם מצטרפין:

    וכן הודיעו שאם אכל אכילה זו בחבורת מצוה אפילו מדברי סופרים כגון עבור החדש על הדרך שיתבאר בגמ' ואפילו אכלה בחבורת רקים ועמי הארץ כגון שעלה עמהם ולא אכל חלקו עמהם אלא בחבורה אחרת שמאחר שעלה שם לפרסם את הדבר מתעסק במצוה וכל שהוא עוסק במצוה אינו נמשך אחר סעודה וכן אם אכל בסעודת אירוסין או הבראת אבלים לפי מה שהתבאר בגמ' וכיוצא באלו פטור וכל שכן מעשר שני בירושלים שהוא מצוה מן התורה ואף באכילה שאינה של מצוה אינו נעשה בה בן סורר ומורה לפי מה שיתבאר בגמ' עד שיאכלנה בחבורת רקים שבהמון ועמי הארץ וכן אם אכל אכילה האסורה עצמה כגון נבלות וטריפות ושקצים ורמשים טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ר"ל שמכרן ואכל מהן בשר זה או מעשר פירות שהבשר בכללן וכן מעשר שני והקדש שלא נפדו:

    וכן יתבאר בגמ' במי שאכל בתענית צבור פטור שהרי נאמר איננו שומע בקולנו וזה בקול בוראו הוא עובר נמצא שכל שאכילתו דבר שיש בו מצוה או עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה וכן שאכל כל מאכל ולא אכל בשר אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שפירשו בגמ' דוקא בשר בהמה אלא שאם אכל רוב אכילה זו בשל בהמה והשלימה בשל עוף חייב הא כל שאכילתו בעוף פטור ויראה לן כן אף בחיה הואיל ואין אכילתה מצויה וכן אם שתה כל משקין ולא שתה יין ולא עוד אלא מן החשוב כמו שכתבנו שבאלו לבד אדם נקרא זולל וסובא שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ואפילו אכל דברים המשכרים כגון דבילה קעילית ר"ל שהיא ממקום הנקרא קעילה או שתה דברים המשכרים כגון דבש וחלב וכן אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב אכילה זו או דמיה הא אם לקחה או נתנוה לו אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שיגנוב לאביו דמי האכילה שהיא גניבה המצויה ויאכל ברשות אחרים שאינו מתירא בשעת אכילתו מאביו אבל אם גנב ברשות אביו ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אחרים אינו בדין זה ר' יוסי אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ר"ל מדמים המוכנים לסעודת אביו ואמו והלכה כחכמים והוסיפו בה בגמ' שיאכלנה דרך רעבתן הבשר בשיל ולא בשיל כדרך הגנבים והלסטים ובתלמוד המערב אמרו אכלו חי כלב הוא אכלו מבושל בר נש הוא והיין חי ואינו חי כדרך הגרגרנים אבל בשר חי ויין חי או בשר מבושל כתקונו ויין מזוג כדרכו פטור וכן בבשר מליח כשיעור שלמים ויין מגתו פטור וכן הוסיפו בה שיקח בשר ויין בזול שזהו מן הסיבות הממשיכות אותו לדבר זה:

    זהו ביאור המשנה וכלה עם כל מה שצירפנו בה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן:

    ערב תשעה באב לא יאכל אדם משש שעות ולמעלה בסעודה המפסיק בה שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו ובשר מליח זה כל זמן שהוא כשלמים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים וכן הדין לענין בן סורר ומורה לפי מה שפסקו גדולי המחברים ויש פוסקין בענין בן סורר ומורה לפי סוגיא זו בבשר משעבר עליו לילה אחת וביין עד ארבעים יום:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 70a

    Sanhedrin 70a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 621 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שהכל מצויין אצלה בעבירה וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן:

    מתני' תרטימר בגמרא מפרש לה:

    יין האיטלקי טוב ומעולה הוא וממשיך בתריה אבל בחמרא אחרינא אינו חייב בחצי לוג:

    בחבורת מצוה בסעודת מצוה אכל לתרטימר זה אפילו גנבו משל אביו וכן אם אכלו במנין שהיו נקבצין לעבר החדש גם שם היו עושים סעודות:

    אכל מעשר שני וכן כולם אע"פ שגנבו משל אביו פטור וטעמא מפרש בגמרא:

    ואע"פ שאין ראיה לדבר דדילמא מאכל אחרינא נמי קרא ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהרי' דממשיך טפי:

    זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא:

    גמ' מתוך שכפל רבי יוסי ביין דקאמר תנא קמא חצי לוג והוא אמר לוג:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 70a · Sefaria

    Tosafot

    חי מזיג ולא מזיג כענין זה מפר"ת (ברכות ד' נא.) י' דברים נאמרו בכוס של ברכה וחד מינייהו חי ומקשינן האמרינן הכל מודים בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומפר"ת דחי הוא מזיג ולא מזיג:

    י"ג ווי"ן לא קא חשיב ויפת לפי שהוא שם:

    קיללו ברביעי מה שלא קלל חם עצמו משום דאמר בב"ר ר"י אומר לפי שכתב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען:

    Tosafot on Sanhedrin 70a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכוונה להתחיל בה בבאור עניני החלק השני והוא שאמר מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וכו' וענין הדברים שהתורה ירדה לסוף דעתו של זה שעושה כן שאינו מספיק למה שהוא מרגיל בו את עצמו וילך לבקש למודו ר"ל מה שהוא רגיל בו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם ומעתה אין דבר זה נאמר אלא על אכילה מכוערת ונעשית בסיגנון קשה ורצו חכמים לבאר את ענינה שלא להיות הדלת פתוחה אצל הכל לשער זוללות זה לפי דעתם והודיעו מצד קבלתם שאין זה נידון בדין סורר ומורה עד שיאכל תרטימר בשר והוא משקל חמשים זוז בפעם אחת וישתה חצי לוג יין האיטלקי וכיוצא בו מן היינות היותר חשובים הנמצאים באותו מקום ור' יוסי אומר מנה בשר והוא משקל מאה זוז ולוג יין והלכה כחכמים ונראה בתלמוד המערב שהעצמות אין מצטרפות שאף בגידין הרכין נחלקו אלא שנראה לפסוק באלו ר"ל בגידין הרכין שהם מצטרפין:

    וכן הודיעו שאם אכל אכילה זו בחבורת מצוה אפילו מדברי סופרים כגון עבור החדש על הדרך שיתבאר בגמ' ואפילו אכלה בחבורת רקים ועמי הארץ כגון שעלה עמהם ולא אכל חלקו עמהם אלא בחבורה אחרת שמאחר שעלה שם לפרסם את הדבר מתעסק במצוה וכל שהוא עוסק במצוה אינו נמשך אחר סעודה וכן אם אכל בסעודת אירוסין או הבראת אבלים לפי מה שהתבאר בגמ' וכיוצא באלו פטור וכל שכן מעשר שני בירושלים שהוא מצוה מן התורה ואף באכילה שאינה של מצוה אינו נעשה בה בן סורר ומורה לפי מה שיתבאר בגמ' עד שיאכלנה בחבורת רקים שבהמון ועמי הארץ וכן אם אכל אכילה האסורה עצמה כגון נבלות וטריפות ושקצים ורמשים טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ר"ל שמכרן ואכל מהן בשר זה או מעשר פירות שהבשר בכללן וכן מעשר שני והקדש שלא נפדו:

    וכן יתבאר בגמ' במי שאכל בתענית צבור פטור שהרי נאמר איננו שומע בקולנו וזה בקול בוראו הוא עובר נמצא שכל שאכילתו דבר שיש בו מצוה או עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה וכן שאכל כל מאכל ולא אכל בשר אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שפירשו בגמ' דוקא בשר בהמה אלא שאם אכל רוב אכילה זו בשל בהמה והשלימה בשל עוף חייב הא כל שאכילתו בעוף פטור ויראה לן כן אף בחיה הואיל ואין אכילתה מצויה וכן אם שתה כל משקין ולא שתה יין ולא עוד אלא מן החשוב כמו שכתבנו שבאלו לבד אדם נקרא זולל וסובא שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ואפילו אכל דברים המשכרים כגון דבילה קעילית ר"ל שהיא ממקום הנקרא קעילה או שתה דברים המשכרים כגון דבש וחלב וכן אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב אכילה זו או דמיה הא אם לקחה או נתנוה לו אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שיגנוב לאביו דמי האכילה שהיא גניבה המצויה ויאכל ברשות אחרים שאינו מתירא בשעת אכילתו מאביו אבל אם גנב ברשות אביו ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אחרים אינו בדין זה ר' יוסי אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ר"ל מדמים המוכנים לסעודת אביו ואמו והלכה כחכמים והוסיפו בה בגמ' שיאכלנה דרך רעבתן הבשר בשיל ולא בשיל כדרך הגנבים והלסטים ובתלמוד המערב אמרו אכלו חי כלב הוא אכלו מבושל בר נש הוא והיין חי ואינו חי כדרך הגרגרנים אבל בשר חי ויין חי או בשר מבושל כתקונו ויין מזוג כדרכו פטור וכן בבשר מליח כשיעור שלמים ויין מגתו פטור וכן הוסיפו בה שיקח בשר ויין בזול שזהו מן הסיבות הממשיכות אותו לדבר זה:

    זהו ביאור המשנה וכלה עם כל מה שצירפנו בה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן:

    ערב תשעה באב לא יאכל אדם משש שעות ולמעלה בסעודה המפסיק בה שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו ובשר מליח זה כל זמן שהוא כשלמים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים וכן הדין לענין בן סורר ומורה לפי מה שפסקו גדולי המחברים ויש פוסקין בענין בן סורר ומורה לפי סוגיא זו בבשר משעבר עליו לילה אחת וביין עד ארבעים יום:

    Meiri on Sanhedrin 70a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מ"ש רביעי דלטייה הא והא כו' כ"ה בגמ' ישנה וכן צריך להיות עיין בחדושי אגדות:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 70a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה קיללו ברביעי מה שלא קילל חם עצמו וכו' לפי טעם זה צריך לומר דגמרא דשמעתין לא אתי ליתן טעם למה לא קילל לחם עצמו דזה הוא מפני שכבר נתברך מפי ה' יתברך כדאיתא בב"ר אלא בא ליתן טעם למה לא קילל או כוש או מצרים אי פוט ולמה קילל את כנען שהוא בנו הקטן ולפי זה לא גרסינן בגמרא אלא למ"ד רביעי מ"ש רביעי נלטיה בהדיא דלשון נילטיה בהדיא משמע שהקושיא היא שקילל לחם עצמו אלא גרסי' מאי שנא רביעי ותו לא וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 70a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בַּדִּין הוּא שֶׁתְּהֵא בַּת רְאוּיָה לִהְיוֹת כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁהַכֹּל מְצוּיִין אֶצְלָהּ בַּעֲבֵרָה, אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא: 'בֵּן' וְלֹא בַּת. נראה לי בס"ד טעם לגזרת הכתוב הזאת על פי הרב כלי יקר ז"ל, ד'בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת' ולמה נכתב עניינו? בתורה בשביל ללמד את ישראל מוסר דהיצר הרע אומר להם: תהיו חוטאים ולא תגורו מפני העונש שאתם בנים לה' אלקיכם ואין האב נוח לו לאבד בנו מן העולם אלא מוחל לו! ולכך נכתב דין בן סורר שאביו ואמו יביאוהו לבית דין לסקלו ובזה בטלה טענת ההבל היא שיש ליצר הרע, וזהו שנאמר כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה וכו' (דברים כא, יח) ואם תאמר זה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דין זה בתורה? לזה נאמר 'וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ' (דברים כא, כא) רצונו לומר בעבור זאת נכתב כדי שכל ישראל ישמעו דין זה ויראו לחטוא שידעו אין טענה נמצאת ליצר הרע בדבר זה לפתות לבני אדם לחטוא על סמך רעוע כזה. וידוע שישראל יש להם דין 'בן' ואומות העולם יש להם דין 'בת' וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק 'בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם' (שיר השירים ה, ח) ולכן דין זה של בן סורר לא נאמר בבת אלא רק בבן להודיע שדין זה לא נכתב בתורה אלא בשביל ישראל שיש להם דין 'בן' שיקחו ממנו מוסר כאמור.

    אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁמַּאֲדִים פְּנֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַלְבִּין פְּנֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא (משלי כג, לא). הנה אין הלובן נזכר בכתוב אך כיון שהיין הוא שני מינין אדום ולבן והכתוב אומר אֲשֶׁר יִתְאַדָּם נמצא בא לאפוקי צד ההפך שהוא לובן.

    אַל תֵּרֶא יַיִן, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם (משלי כג, לא) נראה לי בס"ד מה שנאמר 'כִּי יִתְאַדָּם' חלק תיבת יִתְאַדָּם לשנים וקרי בה 'יתא דם' והיינו יתא למפרע אתי, כלומר יבא דם ממנו בגוף האדם אחר שישתהו עושה דם בגוף. או יובן בס"ד ' אַחֲרִיתוֹ דָּם ' כי המלוי הוא אחר אותיות הפשוט ואות יו"ד ביין כפולה ולא יש אלא רק יו"ד נו"ן וראש המלוי שאחר הפשוט הוא שני ווי"ן ואם תמלא שני ווי"ן וי"ו וי"ו עולים מספר דם [44] ולזה אמר יַיִן אַחֲרִיתוֹ דָּם, שנרמז באותיות המלוי שעומדין אחר אותיות הפשוט של יַיִן. ונראה לרמוז בס"ד קודם אותיות יַיִן יש 'טטם' [58] שהם מספר חן [58] ואחר יין יש 'ככס' [100] שהם גימטריא ק' הרי 'חֶנֶק' לרמוז רבוי היין מרגיל לערוה לחטוא באשת איש שמיתתו בחנק ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות סג.) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. גם אחר יַיִן יש אותיות 'סכך' לרמוז שרבוי היין גורם קלקול שאז נעשה סכך מבדיל בין האדם ובין הבורא יתברך וקודם יין יש 'מטט' לרמוז גורם שיתמוטט האדם המרבה בשתייתו.

    'תִּירָשׁ', וְקָרִינָן 'תִּירוֹשׁ', זָכָה נַעֲשֶׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ (משלי כג, לא). אם זכה ששתה מעט עד שנתבסם ופתח פיו בדברי תורה כמו שאמרו הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי וכן אמרו (סנהדרין לח.) נכנס יין יצא סוד, אז יבא אות אל"ף הרומז לתורה כמו שנאמר אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) ויפסיק בין אותיות רָשׁ ויהיה צירוף רֹאשׁ.

    אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא הַאי קְרָא, מַאן דְּדָרִישׁ לֵיהּ מֵרֵישֵׁיהּ לְסוֹפֵיהּ מִדְּרִישׁ, וּמִסּוֹפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְרִישׁ (משלי כג, כט). נראה לי בס"ד הדרשה מסיפיה לרישיה כך היא דהשותים מעט אין לחקור על יין שלהם מה עשה בהם ואיך מצבם בו יען כי לא ישתכרו במעט ואין נעשה בו שינוי אבל המאחרים על היין ששותים הרבה שמשתכרים מאד צריך לחקור על היין הממוסך ששתו מה עשה שינוי בהם והיינו לראות לְמִי אוֹי רצונו לומר מי מאלו השותים כואב ראשו וצועק 'אוֹי' וּלְמִי אֲבוֹי רצונו לומר למי מאלו השותים חטפו ממנו איזה חפץ וצועק 'אֲבוֹי' לְמִי מְדָנִים רצונו לומר למי מן אלו השותים יש לו קטטה ומריבה לְמִי שִׂיחַ לשון צער רצונו לומר למי יש לו צער הקאה ועילוף או 'שִׂיחַ' רצונו לומר דבור שמרוב שכרותו מדבר הרבה וכל רוחו יוציא כסיל לְמִי פְּצָעִים חנם שהוא יחוג וינוע על הכותלים מעבר לעבר ונפצע בכותלים לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם שהאדימו עיניו מאד מרוב שכרות ועל כל אלו העניינים הנמצאים בשכורים צריך לחקור עליהם למי נעשה כך ולמי נעשה כך מה שאין כן אותם שאין מאחרים על היין שאין להם שום שינוי אין צריך לחקור בהם. וכך מדריש קרא מסיפיה לרישיה לבאים לחקור ממסך שרוצים לחקור על תולדות היין ופעולותיו לראות מה פעל ועשה בשותים אותו אצל מי באים אלו החוקרים לחקור הנה באים אצל אותם המאחרים על היין שהם משתכרים ועושה היין בהם שנויים אלו לראות מי נעשה בו כך ומי נעשה בו כך ובזה מדריש קרא מסיפיה לרישיה.

    דָּרַשׁ עוֹבֵר גְּלִילָאָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וָוִי"ן נֶאֶמְרוּ בְּיַיִן (בראשית ט, כ). כתבו התוספות דלא חשיב וא"ו דויפת לפי שהוא שם. ואפשר דחשיב 'וָיֶפֶת' אך וא"ו של 'וַיִּיקֶץ' לא חשיב כי תבת וַיִּיקֶץ אינה בכלל תיבות הכתובים ביין דאחר שהקיץ הלך היין דהא ידע אשר עשה לו בנו הקטן וידיעה זו באה לו מכח יציאת היין ממנו בהקצתו ולכן אין וא"ו זה נחשב בכלל ווי"ן שנאמרו ביין, ואחרי זה הביא דברי רב ושמואל דפסוק 'וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן' הוא דבר בפני עצמו דנקט ליה תלמודא להאי קרא ומביא עליו דרשות רב ושמואל כאורחיה. ונראה לי בס"ד דשלושה־עשר ווי"ן הם מספר ע"ח כמנין לֶחֶם [6×13=78] לרמוז אם זכה לא יתקיים בו וי של היין אלא יתקיים רק אות וא"ו לבדו ואז אדרבה יחייהו ויחזקהו כלחם אשר לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד (תהלים קד, טו) ואם לא זכה יתקיימו שתי אותיות 'וי'. ועוד נראה לי טעם של שלושה־עשר ווי"ן שהם מספר לֶחֶם לרמוז שיש בו דבר דוגמת הלחם שקובע ברכה לעצמו ומשתני למעליותא דענבים נעשו יין כמו החיטים שנעשו לחם. ועוד נראה לי שלושה־עשר ווי"ן כנגד שלושה־עשר כוסות של מצוה דברכת המזון טעונה כוס גם בחול ועם שני כוסות של קדוש נמצא יש שלושה־עשר כוסות בשבוע.

    חַמְרָא וְרֵיחְנִי פִּקְחִין (תהלים קד, לא) פירש רש"י עשאוני פקח. נראה לי בס"ד כונת רש"י לומר לא קאי על אחרים אלא קאי על עצמו וקא משמע לן רבותא לומר דבר זה בדוק ומנוסה בעצמו שעשאוני פקח. [כידוע עסק רש״י במסחר היין] או יובן בס"ד דלא תימא פקחין רצונו לומר 'קפחין' כמו שתמצא בתיבות 'שמלה שלמה' וכן 'כשב כבש' וכמו שכתב מהרש"א ז"ל וכן כאן בא להגיד רעת היין כי מקפח השותהו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (שבת קמז:) על היין דקפחנהו לעשרת השבטים וכן רבי אלעזר בן ערך לכך הוצרך לפרש 'עשאוני פקח'.

    אוֹתוֹ אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, גֶּפֶן הָיָה (בראשית ג, ו) נראה לי בס"ד יַיִן במלויים יו" ד יו" ד נו" ן סופי תיבות אותיות 'נדד' שהיין שהיה בגפן גרם לו להיות נדד ממקומו שנטרד מגן עדן. ולמאן דאמר גֶּפֶן היה לכן קבעו ליין ברכה לעצמו לומר דאשתני למעליותא כן פגם אדם הראשון ישתני למעליותא.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 70a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 70, Amud Aleph, about 621 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב…”

    2. Segment 218 words

      Opens “מתני׳ מאימתי חייב? משיאכל תרטימר בשר, וישתה…”

    3. Segment 327 words

      Opens “אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש, אכל…”

    4. Segment 452 words

      Opens “אכל דבר שהוא מצוה, ודבר שהוא עבירה,…”

    5. Segment 523 words

      Opens “גמ׳ אמר רבי זירא: תרטימר זה איני…”

      Named: רבי זירא.

    6. Segment 621 words

      Opens “אמר רב חנן בר מולדה אמר רב…”

      Named: רב חנן בר מולדה, רב הונא.

    7. Segment 751 words

      Opens “ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב…”

      Named: רב חנן בר מולדה, רב הונא, רב יוסף, רבה.

    8. Segment 841 words

      Opens “רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר…”

      Named: רב יוסף, רב תשעה, רבה.

    9. Segment 913 words

      Opens “בשר מליח, עד כמה? אמר רבי חנינא…”

      Named: רבי חנינא בר כהנא.

    10. Segment 1019 words

      Opens “ויין מגיתו, עד כמה? כל זמן שהוא…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “הכא מאי? התם משום שמחה הוא, כל…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “א"ר חנן: לא נברא יין בעולם אלא…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “א"ר יצחק מאי דכתיב (משלי כג, לא)…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש…”

      Named: רב כהנא.

    15. Segment 1520 words

      Opens “רבא רמי כתיב (תהלים קד, לא) ישמח…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1654 words

      Opens “אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא…”

      Named: רב עמרם, רב דימי, אבא, רבא.

    17. Segment 1761 words

      Opens “דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן נאמרו ביין…”

    18. Segment 187 words

      Opens “רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    19. Segment 1934 words

      Opens “מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי…”

    21. Segment 2143 words

      Opens “ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר…”

      Named: רב חסדא, רב עוקבא.

    22. Segment 2211 words

      Opens “דתניא ר"מ אומר אותו אילן שאכל אדם…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 70a · Segment 14 — “רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 70a · Segment 7 — “…סורר ומורה! אמר רבינא: יין חי מזיג ולא מזיג,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 70a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026