Talmud Builders

    Sanhedrin 112a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 112a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara comments: The matter presents a difficulty with the opinion of Reish Lakish.

    2A dilemma was raised before the Sages: If the inhabitants of an idolatrous city subverted themselves to idol worship and were not subverted by others, what is the halakha ? Since the Merciful One states: “And have subverted,” perhaps it may be inferred: But not if they subvert themselves; or perhaps even if they subverted themselves to idol worship, the city can be deemed an idolatrous city.

    3The Gemara suggests: Come and hear a resolution of the dilemma from the mishna: If women or children subvert the inhabitants of the city, these idol worshippers are judged as individuals. Why is that so? Let their status be considered as though they subverted themselves. Apparently, if the inhabitants subverted themselves the city is not deemed an idolatrous city. The Gemara rejects this proof: These cases are not comparable, as these, who subverted themselves, are drawn after their own initiative and worship idols wholeheartedly, and therefore perhaps the city is rendered an idolatrous city. Those, who are subverted by women and children, are drawn after women and children and are not committed to idol worship, and therefore, perhaps the city is not rendered an idolatrous city.

    4§ The mishna teaches that a city is not deemed an idolatrous city unless most of the inhabitants of the city are subverted. The Gemara asks: How do we act in order to determine if most of the inhabitants have been subverted? Rav Yehuda says: The court judges each inhabitant suspected of idol worship, and if he is found liable imprisons him in a jail, and it judges and imprisons each succeeding idolater until a majority of the city has been convicted. Ulla said to him: That will result in you delaying justice for those already sentenced and awaiting execution, and it is prohibited to delay justice. Rather, Ulla says: The court judges each inhabitant and stones him if he is found liable, then judges and stones each succeeding idolater until half of the city is found guilty, and all future convicted idolaters are executed by the sword.

    5It was stated that there is a parallel amoraic dispute. Rabbi Yoḥanan says: The court judges and stones the idolater, then judges and stones each succeeding idolater. And Reish Lakish says: One increases the number of courts for them so that all the inhabitants of the city can stand trial at the same time and the means of their execution will be determined with no delay of justice.

    6The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Ḥama bar Yosei say that Rabbi Oshaya says that it is written: “And you shall take that man or that woman out… to your gates” (Deuteronomy 17:5), from which it is derived: You take a man and a woman out to your gates and they are judged by the local court, but you do not take the entire city out to your gates; instead, they stand trial before the Great Sanhedrin. Rather, the procedure is that one increases the number of courts for them and those courts analyze their cases, and when they conclude that a majority of the inhabitants are guilty of idolatry they are not sentenced; instead, we take them to the High Court [Sanhedrin] and the court issues the verdict of the idolaters and executes them.

    7§ It is written: “You shall smite the inhabitants of that city with the edge of the sword, destroy it utterly, and all that is in it and its animals, with the edge of the sword” (Deuteronomy 13:16). The Sages taught in a baraita : The caravan of donkeys and the caravan of camels that move from place to place, that lodged in the city and were subverted with it, if they had stayed there thirty days they are executed by the sword and their property is destroyed. If they had stayed there less than that, they are executed by stoning, as individual idolaters, and their property is spared.

    8And the Gemara raises a contradiction from a baraita : How long shall one be in the city and as a result, his status will be like that of the residents of the city with regard to giving charity and paying taxes? He is obligated if he remained there twelve months, and not thirty days. Rava says: This contradiction is not difficult, and it may be resolved: This period of twelve months is the period required to become one of the citizens of the city; this period of thirty days is the period required to become one of the inhabitants of the city.

    9And so it is taught in a baraita : With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from the citizens of the city, if there is a person who had stayed there twelve months, it is prohibited for the one for whom deriving benefit is forbidden to derive benefit from him. If a person had stayed there less than that, it is permitted for the one for whom deriving benefit is forbidden to derive benefit from him. With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from the inhabitants of the city, if there is a person who had stayed there thirty days, it is prohibited for the one for whom deriving benefit is forbidden to derive benefit from him. If a person had stayed there less than that, it is permitted for the one for whom deriving benefit is forbidden to derive benefit from him. In the context of an idolatrous city, the reference is to the inhabitants of the city, which includes anyone who had stayed there for thirty days.

    10It is written: “Destroy it utterly, and all that is in it” (Deuteronomy 13:16). The Sages taught in a baraita with regard to that which is written: “Destroy it utterly, and all that is in it”; this serves to exclude the property of the righteous that is located outside the city, which is not destroyed. “And all that is in it”; this serves to include the property of the righteous that is located inside the city; it is also destroyed. It is stated: “And you shall gather all of its spoils into the midst of its square” (Deuteronomy 13:17). From the term “its spoils” it is derived: But not the spoils of Heaven; all consecrated property is excluded. The phrase “and you shall gather all of its spoils” serves to include the property of the wicked that is located outside the city; it is also destroyed.

    11Rabbi Shimon said: For what reason does the Torah say that the property of the righteous that is in it shall be destroyed? Why must they suffer for the sins of others? The reason is: Who caused the righteous to live in this city inhabited by wicked people? It is their property that tied them to this city; therefore, their property is destroyed. The Master said that the phrase “and you shall gather all of its spoils” serves to include the property of the wicked that is located outside the city; it is also destroyed. Rav Ḥisda says: And this is the halakha only with regard to property that can be gathered into the city.

    12Rav Ḥisda says: Deposits of the inhabitants of an idolatrous city are permitted, i.e., they are not destroyed. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that Rav Ḥisda is referring to property belonging to inhabitants of another city and that property is deposited within the idolatrous city, it is obvious that the deposits are permitted, as the deposits are not “its spoils”; they are the property of others. But rather, say that Rav Ḥisda is referring to property belonging to the inhabitants of the idolatrous city, and it is deposited within another city. If so, the status of that property should be like any other property belonging to the inhabitants of the idolatrous city; if it is property that can be gathered into the city, why are the deposits permitted? It was already established that the property of the wicked is destroyed. And if it is property that cannot be gathered into the city, didn’t Rav Ḥisda already say once that this property is not burned?

    13The Gemara answers: No, Rav Ḥisda is actually referring to property belonging to inhabitants of another city that is deposited within the idolatrous city; and what are we dealing with here? It is a case where an inhabitant of the idolatrous city assumes financial responsibility for the deposit in his possession. Lest you say: Once he assumes financial responsibility for the deposit in his possession, the status of the deposit is like that of his own property and it should be destroyed, therefore Rav Ḥisda teaches us that deposits are permitted and not destroyed.

    14Rav Ḥisda says: An animal that is half the property of an idolatrous city and half the property of another city is forbidden. By contrast, with regard to dough that is half the property of an idolatrous city and half the property of another city, the half that belongs to the other city is permitted. The Gemara asks: What is the reason for the difference between them? The Gemara explains: An animal is like an entity that is not divided, as it is possible to eat part of an animal only through the slaughter of the entire animal. Therefore, if any portion of the animal is forbidden, the entire animal is forbidden. Dough is like an entity that is divided. Therefore, the fact that one portion of the dough is forbidden does not render the entire dough forbidden.

    15Rav Ḥisda raises a dilemma: With regard to the animal of an idolatrous city, what is the halakha ; is ritual slaughter effective at least in purifying it from the ritual impurity of an unslaughtered animal carcass? If the animals of the city are killed but not ritually slaughtered, they are impure with the impurity of a carcass and transmit impurity by means of contact as well as if they are lifted. Will the ritual slaughter of those animals prevent the transmission of that impurity? Is it so that since the Merciful One states: “And its animals, with the edge of the sword,” indicating that it is no different if one ritually slaughtered the animal, and it is no different if one killed the animal in another way, its status is that of a carcass and it transmits impurity? Or perhaps, since one ritually slaughtered the animal, ritual slaughter is effective. What is the halakha ? The dilemma shall stand unresolved.

    16Rav Yosef raises a dilemma: What is the status of the hair of pious women in the idolatrous city; must it be destroyed? Rava says: Is that to say that the hair of wicked women is forbidden and must be destroyed? “And you shall gather…and you shall burn” (Deuteronomy 13:17), is written, and it is derived: An item that is lacking, i.e., that requires, only gathering and burning must be destroyed, excluding this hair, which is lacking detaching, gathering, and burning. Therefore, even the hair of a wicked woman is not forbidden.

    17Rather, Rava says: This dilemma is raised with regard to a wig. The Gemara asks: What are the circumstances? If the wig is attached to her body, its status is like that of her body. The Gemara answers: No, this dilemma is necessary only in a case where the wig is hanging on a peg. Is its status like that of the property of the righteous inside the city and therefore it is destroyed, or perhaps, since she enters and exits with the wig, its status is like that of a garment, and it is not destroyed? This dilemma shall stand unresolved.

    18With regard to the verse: “And you shall gather all of its spoils into the midst of its square” (Deuteronomy 13:17), the Sages taught: If the city has no square, it does not become an idolatrous city, as it does not fulfill the criterion mandated by the verse; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: If the city has no square, one creates a square for the city. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains: One Sage, Rabbi Yishmael, holds “its square” indicates a square that existed from the outset. And one Sage, Rabbi Akiva, holds that “its square” can also indicate a square that was created now.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קשיאלשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד חולקין אבל לא מיתותב:

    גרידיבדל"ת נמשכין וכן גריס רבי בכוליה הש"ס מגריד גריד ונ"ל שהוא לשון גרידא דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו ולשון ארמי הוא ואין דומה לו בפסוק (ודומה לו) אבל גורדו ומעמידו על גלדו (ר"ה ד' כז:) הוא לשון עברי ודומה לו בפסוק (איוב ב) ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת ופי' לשון חטיטה שמחטט וגורד בסכין או בכל דבר וגורר ברי"ש לשון עברי הוא כמו (שבת ד' כב.) גורר אדם מטה כסא ושלחן וכן (ב"ב ד' פו.) היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא:

    בתר נפשייהו גרידיומעשיהם מעשה ואדוקים ביותר הואיל ומעצמם הם נדחין ודין הוא שיעשה עיר הנדחת:

    אבל הנך דהודחו בתר נשים וקטני גרידישאין אדוקים כ"כ:

    היכי עבדינןהיאך נעשין רובא נדחים הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד:

    דנין וחובשיןכשרואין ב' או ג' מהם עובדים ע"ז לא יסקלו אותן ומניחין כל האחרים מלסקול אלא דנין אותם לסקילה וחובשין אותם בבית הסוהר וכן עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא וחוזרין ודנין אותם דין אחר להריגה ומאבדין את ממונם:

    ומענה את דינםשלאחר שנגמר דינם אתה משהה אותם ומענה את דינם:

    דנין וסוקליןעד חציין דמחזקינן להו כיחידים ודנין וסוקלין ומחציין ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובא והוו בסייף וממונם אבד ומחציין ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה חמורה:

    ור"ל אמר מרבין להם בתי דיניןלאו משום דאין דנין ב' ביום אחד דהא אמרת בפרק נגמר הדין (לעיל סנהדרין מו.) דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבים להם בתי דינים כדי שתתקבל עדותן ביום א' ויגמור דין כולם ביום אחד:

    לשעריךלב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה:

    ואי אתה מוציאאלא בסנהדרי גדולה:

    אלא מרבין להם בתי דינין ומעייני בדיניהםאם הוו מרובים ואם הודחו רוב' מעלים את כולן לב"ד הגדול:

    כמה יהא בעירמשנה בהשותפין:

    ויהא כאנשי העירליתן בצורכי העיר:

    למיהוי כבני מתאשיהא נקרא כבני העיר אין נקרא בפחות מי"ב חדש אבל להקרות מיושבי העיר כיון ששהה ל' יום נקרא מאנשי העיר וקרינן בהו את יושבי העיר ההוא:

    והתניאבניחותא:

    המודר הנאהשאומר הרי עלי קונם אם אהנה:

    החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה להשאם היו צדיקים דרים בתוכה והוי להו נכסים מופקדים במקום אחר ביד אחרים אין מחרימין אותן אבל נכסים שיש להם באותה העיר מחרימין אותן וטעמא מפורש לקמן:

    אמר ר"ש מפני מה וכו'בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא:

    ה"ג אמר מר ואת כל (שללה) אשר בה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:

    אמר רב חסדא ובנקבצין לתוכהנכסי רשעים הקרובין לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודים עמה אבל רחוקים דאין מגיעין לעיר אינן אבודים ודוקא שכבר היו לתוכה אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כגון דנפלה להם בירושה לא קרינא ביה שללה ואין הממון אבד:

    אלא דידהודבני עיר הנדחת ומופקדים הם בעיר אחרת:

    הא אמרהרב חסדא ובנקבצין לתוכה והא אין נקבצין:

    דקבל עליו אחריותבני עיר הנדחת:

    כמאן דלא פליגאא"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט לסימן דעיר הנדחת אינו שוחט אלא ממית ולא מהניא ביה שחיטה:

    עיסהכל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו:

    ל"ש שחטה משחט ל"ש קטלא מקטילדבין בשחיטה ובין בהריגה קרינא ביה לפי חרב דאפילו שחטה מיתה בעלמא היא ולא מהני מידי או דילמא לפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה אבל דרך שחיטה מהניא לה לטהרה מידי נבילה דנהי דלאכילה איתסרה ואיסור הנאה הוא אבל תיהני לטהרה מידי נבלה:

    שיער נשים צדקניותשבעיר הנדחת מהו אי הוו בכלל ואת כל שללה תשרף או לא:

    רשעניותפשיטא לן דישרף עם שלל העיר:

    תלישהשצריך לגלחה:

    פיאה נכריתגדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי קא מבעי ליה לרב יוסף אם של צדקניות הוי:

    מחובר בגופהשנקשר בה:

    כגופה דמיוכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן שהרי צדקניות הן כך אין שורפין אותו גדיל:

    דתלי בסבטאתלה אותו גדיל ביתד ואין קשורין בה עכשיו:

    כיון דעיילא ונפקארגילה לקושרה תדיר אף על פי שלא קשרתו עכשיו כל מקום שיהא שם נדון כמלבוש שעליה דכל שעתא דעתה עליה וכשאר מלבושין דמי:

    רחובה מעיקרא משמערחובה שהיה לה מתחלה ולא שעושין לה רחוב עכשיו:

    סנהדרין 112 עמוד א

    1קשיא.

    2איבעיא להו: הודחו מאליהן, מהו? ״וידיחו״ אמר רחמנא, ולא שהודחו מאליהן? או דילמא, אפילו הודחו מאליהן?

    3ת"ש הדיחוה נשים וקטנים, אמאי? ליהוי כהודחו מאליהן! הנך בתר נפשייהו גרידי, הני בתר נשים וקטנים גרידי.

    4עד שיודח רובה. היכי עבדינן? אמר רב יהודה: דנין וחובשין, דנין וחובשין. א"ל עולא נמצא אתה מענה את דינן של אלו אלא אמר עולא דנין וסוקלין דנין וסוקלין׃

    5איתמר רבי יוחנן אמר דנין וסוקלין דנין וסוקלין ור"ל אמר מרבין להן בתי דינין׃

    6איני והאמר ר' חמא בר יוסי א"ר אושעיא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך אלא מרבין להן בתי דינין ומעיינין בדיניהן ומסקינן להו לבית דין הגדול וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו:

    7הכה תכה את יושבי העיר וכו': תנו רבנן החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם ל' יום הן בסייף וממונן אבד פחות מיכן הן בסקילה וממונן פלט׃

    8ורמינהי כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש אמר רבא לא קשיא הא למיהוי מבני מתא הא למיהוי מיתבי מתא׃

    9והתניא המודר הנאה מבני העיר אם יש אדם שנשתהא שם י"ב חדש אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו ביושבי העיר אם נשתהא ל' יום אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו:

    10החרם אותה ואת כל אשר בה כו': ת"ר (דברים יג, טז) החרם אותה ואת כל אשר בה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה שללה ולא שלל שמים ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שחוצה לה׃

    11אמר ר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד אמר מר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה׃

    12אמר רב חסדא פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרין ה"ד אי לימא דעיר אחרת ואיתנהו בגוה פשיטא דמותרין לאו שללה הוא ואלא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת אי דנקבצין לתוכה אמאי מותרין ואי אין נקבצין לתוכה הא אמרה חדא זימנא׃

    13לא לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והכא במאי עסקינן כגון דקביל עליה אחריות מהו דתימא כיון דקביל עליה אחריות כדידיה דמי קא משמע, לן׃

    14אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת מאי טעמא בהמה כמאן דלא פליגא דמיא עיסה כמאן דפליגא דמיא׃

    15בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת מהו דתיתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה משחט לא שנא קטלא מקטל או דלמא כיון דשחטה מהניא לה שחיטה מאי תיקו׃

    16בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא הא דרשעיות אסור (דברים יג, יז) תקבץ ושרפת כתיב ״מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה״׃

    17אלא אמר רבא בפיאה נכרית היכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דמיא לא צריכא דתלי בסיבטא כנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דלמא כיון דעיילא ונפקא כלבושה דמי תיקו:

    18ואת כל שללה תקבוץ אל תוך ״רחובה״ וכו': ת"ר אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב במאי קמיפלגי מר סבר רחובה מעיקרא משמע. ומר סבר רחובה השתא נמי משמע:

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    שיירה שעברה ממקום למקום הן שיירא חמרת או גמלת או איזו מן השיירות ולנה בעיר הנדחת והודחה עמהם פי' בגמ' שאם שהתה שם שלשים יום נדונין כעיר הנדחת ואם לא הודחה ונעשה המיעוט שלא הודח רוב כשנצטרפו אלו עמהם הרי אלו מצילים כלל העיר שלא ליעשות עיר הנדחת פחות מכן הרי הם כיחידים ואין נדונים עמה אם הודחו ולא מצילין אם לא הודחו:

    נכסי צדיקים שבתוכה אובדים בכללה שבחוצה לה פליטים ושל רשעים אף בחוצה לה אובדים וכל אותם שלא הודחו בכלל הצדיקים והתנו בזה בגמ' דוקא בנקבצים בתוכה ומפרשים בו כל שיכולים להקבץ לתוכה באותו היום כלומר שהם קרוב לה בתוך מהלך יום אבל כל שרחוקים יותר אין מאבדין אותו אלא נותנין ליורשיהן שבעיר אחרת וי"מ בנקבצין לתוכה שיכולים להקבץ לתוכה בלילות כגון בהמות שרועות ביום ומכניסין אותה בלילה וי"מ בתוכה שכבר נקבצו בתוכה אלא שיצאו והופקדו עכשיו בעיר אחרת הא כל שלא ראו פני העיר מעולם כגון שהם נכסים שנפלו בירושה ממקום אחר פלט ובצדיקים כל שהוא חוצה לה על כל פנים פלט וכל שמאבדין בה מאספין את כל שללה אל תוך רחובה ושורפין ואם אין בעיר רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה בבנין חומה חוץ ממנה והורגין כל הנפשות ושורפין כל השלל עם המדינה ומ"מ דוקא שללה אבל לא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו אם הם קדשי בדק הבית ואח"כ ישרפו וי"א שלא ישרפו וכן כתבו גדולי המפרשים ואם הם קדשי מזבח ימותו ופי' בגמ' שהבכור ומעשר בהמה שבתוכה אם תמימים הרי הם כקדשי מזבח וימותו ואם בעלי מומים הרי הם בכלל בהמתם ויהרגו:

    תרומות ירקבו ופי' בגמ' דוקא אם הגיעו ליד כהן מפני שהם נכסי אותו כהן אבל אם לא הגיעו ליד כהן ינתנו לכהן של מדינה אחרת שהרי עדיין הן נכסי שמים מעשר שני פי' או כסף פדיונו וכן הקדש או כסף פדיונו וכן כתבי הקדש שבתוכה יגנזו:

    ר' שמעון אומר כל העושה דין בעיר הנדחת מעלה הקב"ה עליו כאלו העלה עולה שנאמר כליל לה' אלהיך ומכיון שבשרפה אסור לבנותה אפילו לגנות ופרדסים ור' עקיבא אומר לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים וכן הלכה וכל הבונה אותה לוקה שנאמר לא תבנה עוד וכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו ופסקנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר בארנו שכל שאין מדיחיה מתוכה אינה נעשית עיר הנדחת היו המדיחים מתוכה אבל לא הדיחו בגופם אלא על ידי שלוחים שהם מעיר אחרת אין זה כלום אע"פ שהשולחים מן העיר וי"מ בהפך שאפילו היו המדיחים מן העיר אלא שהם מדיחים בשם אחרים שחוץ לעיר אינו כלום וי"מ אפילו היו השולחים והשלוחים מן העיר הואיל ומדיחים בשם אחרים אינו כלום עד שידיחו בלשון עצמם לומר יש יראה במקום פלוני נלך ונזבח וכו' נלך ונעבוד והם שומעים ועובדים בדרך עבודתה או באחת מארבע עבודות:

    עיר שהיא על הספר אינה נעשית עיר הנדחת שאין עושין פרצה ליכנס מתוכה האויבים כמו שהתבאר ובבריתא פירשו שאין עושים בארץ ישראל שתי ערים נדחות אא"כ אחת בגליל ואחת ביהודה ונראין הדברים דוקא בבית דין שבאותו הדור:

    ובשביעי של קמא התבאר שאין ירושלים נעשית עיר הנדחת וגדולי המחברים כתבוה אף בכל אחת מערי המקלט:

    כשנתחלקה הארץ מתחילה נתחלקה בתחומין תחום פלוני לשבט פלוני וכן כולם ואם אירע שהיתה עיר אחת בנויה בין שני התחומין אף העיר היתה ממוצעת בין שני השבטים וזוכה כל אחת בחלק שבתחומו והראיה שהרי נאמר בערי הלויים שמיהודה ושמעון נטלו תשע ערים אלמא שהאחת היתה ממוצעת בין שניהם וזה שאמרו במשנה עד שיהו מדיחיה מאותו העיר ומאותו השבט ר"ל שאם רוב העיר משבט זה והודח אותו הרוב אבל המדיחים היו מן השבט האחר שהמיעוט שלו אינו נעשית עיר הנדחת ויש פוסקים כריש לקיש שאין חולקין עיר אחת לשני שבטים ומשנתינו בשנפלה חלק מן העיר בירושה לשבט האחר או שנתנה לו במתנה וערי הלויים שמא ארבע מאחד וחמש מאחר ולא יראה כן שהרי הלכה כר' יוחנן ברוב מקומות ומ"מ לענין פסק בעיר הנדחת אתה יכול לפרשה כשניהם:

    כבר בארנו במשנה שכל שהודחה מאליה אינה בדין עיר הנדחת וכן בארנו שכשנכנסו בעיר מרבין עליהן בתי דינין ודבר זה מפני שתתקבל עדות כולם ביום אחד ויגמר הדין ולא יהיו מענין את דינם אם יזדמן שנצטרך לדונן כיחידים וכשהרבו לחקור ונמצא שהודחו רובם מעלין אותם לבית דין הגדול על הדרך שבארנו במשנה:

    זה שבארנו בשיירא שכל ששהתה שלשים יום נדונת כבני העיר טעם הדבר מפני שנאמר בה הכה תכה את כל יושבי העיר לפי חרב וכל שנשתהא שלשים הרי הוא מיושבי העיר אבל לענין שיהא מבני העיר לפרוע לצרכי העיר אינו חייב עד שנים עשר חודש כמו שבארנו בראשון של בתרא והוא שאמרו שם כמה יהא בעיר ויהא מאנשי העיר שנים עשר חדש מעתה המודר הנאה מיושבי העיר אם יש שם אדם שנשתהא שלשים יום אסור ליהנות ממנו פחות מכן מותר ליהנות אבל אם הוא מודר הנאה מבני העיר כל שלא נשתהא שנים עשר חדש מותר ליהנות ממנו:

    נכסים של בני מדינה אחרת שהופקדו בתוך עיר הנדחת אין נשרפים אלא יחזרו לבעלים ואפילו קבלו עליהם אחריות אין אומרין הרי הוא כשלהם שמ"מ אין זה שללה:

    כבר בארנו שכל נכסים שבעיר הנדחת אסורים בהנאה מעתה בהמת עיר הנדחת שנשחטה הרי הוא כשור הנסקל חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אף זו אסורה בהנאה כלה שאי אפשר לחלקה ואפילו שחטוה כדי ליטול זה שחוצה לה חלקו אין זה כלום שאינה עומדת לשחיטה אלא חציה וכששוחט חלק של זה שהוא מתוכה אינה שוחט אלא מחתך ונמצא שאינה בת שחיטה כלל אבל עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת שהרי הוא כאלו נחלקה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בה:

    בהמת עיר הנדחת שנשחטה הואיל ואינה עומדת לשחיטה הדבר ספק אם הועיל לה שחיטתה לטהרה מידי נבילה אם לאו והולכין בה להחמיר וכן יראה לי בשור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו אבל חולין בעזרה וקדשים בחוץ התבאר במקומו ששחיטתם מטהרתם מידי נבילה:

    שער הראש בין של אנשים בין של נשים מותר בהנאה שנאמר תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה פאה נכרית והוא גדיל של שערות שאין מחברין בראשה שהנשים מביאות מבחוץ על ראשן לנוי אם היא קשורה על ראשה הרי היא כשאר שער ומותר היתה תלויה ביתד אם של אותן שנדונין אסור שהרי בכלל שללה הוא ואם היא מן המעוט הנשאר יש בדבר ספק אם הוא בכלל נכסי צדיקים שבתוכה לישרף או שמא הרי היא כמלבושיה שאין נשרפין בוודאי ומותרת לה ומאחר שהדבר בספק מחמירין בה:

    זה שכתבנו שמלבושי הנשארים אין נשרפין דוקא אותם שהם לובשים אבל אותם המונחים בקופסא או ביתד ודאי נשרפים הם ושמא תאמר האיך הוא שואל על הפיאה שהיא ביתד אם היא נדונית כמלבושים שהיא לובשת טעם הדבר מפני שבכל שעה ושעה היא צריכה לה:

    אע"פ שביארנו בהיתר שער הראש מטעם שמחוסר תלישה קביצה ושריפה לא הוצרכנו לכך אלא לעיר הנדחת שכל נכסיה לשריפה ומ"מ אף בשאר הנדונים ובכל המתים השער מותר בהנאה מפני שאינו גופו והוא שכתבו גדולי המחברים שכל מה שבמת אסור בהנאה חוץ מן השער ואין חלוק בזו בין נהרג בבית דין למת בידי שמים אבל בהמה שנהרגה בבית דין אף שערה אסור חכמי הדורות שלפנינו חולקין לומר שבנהרג בבית דין מיהא שערו אסור והם מביאים ראיה ממה שאמרו בערכין סוף פרק ראשון האשה שמתה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה והם גורסין האשה שנהרגה ואמרו שם בגמ' אמאי אסורי הנאה נינהו והם מפרשים ומאחר שבבהמה שנהרגה בבית דין שערה אסור הואיל וגופה אסור כמו שהתבאר בשור הנסקל ואנו דנין השער כגוף אף באשה אפילו מתה בידי שמים הואיל וגופה אסור כמו שהתבאר מגזרה שוה דשם שם מעגלה ערופה יחשב גם כן שערו כגופו וכל שכן בנהרג בבית דין ותירצו באומרת תנו שערי לבתי כלומר שאם לא אמרה כלום ודאי אסור אלא כשהתירו לא התירו אלא בשאמרה קודם גמר דין תנו שערי לבתי והקשו ואלו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה כלומר והשער אחר שאתה חושבו כגופה הרי הוא כידה ופירשוה הכא בפאה נכרית ומחוברת בה וכל שאמרה תנו שערי לבתי אינו נדון כגופה אבל אם לא אמרה תנו נדון כגופה הואיל ומחובר בה ונאסר בשעת מיתה והקשה רב נחמן שהרי דומיא דבהמה קתני אלמא בשערה של עצמה הוא ולמה הותר ותירץ רב נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דין אוסרתה והם מפרשים שזה שהתירו שערה במשנה דוקא במתה או נהרגה שלא בבית דין שמיתתה לבד אוסרתה ואין איסור מיתה חל על השער שאין בו שום חיות אבל בהמה גמר דינה אוסרתה והרי הגמר דין חל על כלה והוא הדין לאשה שנהרגה בבית דין ששערה אסור והלכה כרב נחמן ממה שאמרו שם תניא כוותיה והם גורסין תניא כוותיה דרב נחמן האשה שמתה נהנין בשערה בהמה היוצאת ליהרג אסורה בהנאה ומה בין זו לזו זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דין אוסרתה זהו ענין פירושם ומכאן יצא להם לאסור שער הנהרגים בדין חוץ מעיר הנדחת מטעם חסרון תלישה ומ"מ יראה לי שאין פירוש זה מחוור שהרי היה לרב נחמן להקשות לעצמו והא דומיא דבהמה קתני מה בהמה בגמר דין אף אשה כן מאחר שכן נראין הדברים לפרש בסוגיא זו שדעת רב נחמן להתיר אף בנהרג בבית דין וכך פירושו בהמה שנהרגה בבית דין גמר דינה גורם את איסורה שאלמלא גמר דינה אין מיתתה אוסרתה שהנבלה מותרת היא בהנאה והרי גמר דינה חל על כלה אבל אשה שנהרגה בבית דין מיתתה אוסרתה בלא הגמר דין ואין גמר דין מוסיף באיסורה וכשם ששער המת מותר כך שער הנהרג בבית דין מותר ואנו גורסין תניא כוותיה דרב נחמן האשה היוצאה ליהרג נהנין בשערה ונמצא שאין הגמר דין אוסר בו כלום ואף כל גופו מותר עד שיהרג אע"פ שנגמר דינו והוא שאמרו בפרק הנשרפין רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ובשורים כיוצא בה בסקילה מאחר שכלם אסורים בהנאה ואם לא כן הרי רוצח שנתערב משנגמר דינו כלם אסורין בהנאה והאיך פוטרין אותם:

    ושמא תאמר הואיל ולמדנו איסור הנאתו משם שם האמור בעגלה ערופה האיך מתירין שום דבר שבמת בהנאה ואם מפני שלא נאסרה עגלה אלא משום דכתיב בה כפרה כקדשים והרי קדשי פנים עורן מותר בהנאה שנאמר עור העולה לכהן הרי מ"מ יש ללמדו גם כן מפרים הנשרפים ופרה אדומה שעורן ושערן אסור בהנאה שהרי נשרפין שלמים וכבר אמרו חומרא וקולא לחומרא מקשינן ויראה הטעם מכיון שתיבת הגזרה שוה מותמת שם אין לשון מיתה חל על השער אבל העור ודאי יש בו מיתה ואסור בהנאה ואע"פ שבפרק העור והרוטב אמרו דבר תורה עור האדם טהור אלא שטמאוהו שלא יעשה עורות אביו ואמו שטוחין ואם איסור הנאה יש כאן למה הוצרכו לטמאו והרי אף בלא טומאה יזהר בכך מחמת איסור הנאה שבו שהיא מן התורה ואם מאיסור הנאה אינו מוזהר האיך הוא נזהר מטומאה שאינה אלא טומאת סופרים אפשר שאין הלכה כן אלא אף עורו טמא מן התורה וכן אתה יכול לומר שאע"פ שאסור בהנאה לא היו פורשין ממנו אלמלא שטמאוהו שהטומאה אדם בדל הימנה ונזהר בה ביתר מאיסור הנאה וכמו שאמרו במס' ע"ז גזרו על תינוק גוי שיהא מטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור וסוף הדברים לדברי הכל ששער המת מותר בהנאה וא"כ מה שהקשו רבים בב"ק בענין שור ולא אדם תיפוק ליה דאין המתה שלו שהרי אסור בהנאה יש לתרץ מעתה הואיל ושערו מותר שלו קרינא ביה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 112a

    Sanhedrin 112a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 522 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קשיא לשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד חולקין אבל לא מיתותב:

    גרידי בדל"ת נמשכין וכן גריס רבי בכוליה הש"ס מגריד גריד ונ"ל שהוא לשון גרידא דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו ולשון ארמי הוא ואין דומה לו בפסוק (ודומה לו) אבל גורדו ומעמידו על גלדו (ר"ה ד' כז:) הוא לשון עברי ודומה לו בפסוק (איוב ב) ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת ופי' לשון חטיטה שמחטט וגורד בסכין או בכל דבר וגורר ברי"ש לשון עברי הוא כמו (שבת ד' כב.) גורר אדם מטה כסא ושלחן וכן (ב"ב ד' פו.) היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא:

    בתר נפשייהו גרידי ומעשיהם מעשה ואדוקים ביותר הואיל ומעצמם הם נדחין ודין הוא שיעשה עיר הנדחת:

    אבל הנך דהודחו בתר נשים וקטני גרידי שאין אדוקים כ"כ:

    היכי עבדינן היאך נעשין רובא נדחים הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד:

    דנין וחובשין כשרואין ב' או ג' מהם עובדים ע"ז לא יסקלו אותן ומניחין כל האחרים מלסקול אלא דנין אותם לסקילה וחובשין אותם בבית הסוהר וכן עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא וחוזרין ודנין אותם דין אחר להריגה ומאבדין את ממונם:

    ומענה את דינם שלאחר שנגמר דינם אתה משהה אותם ומענה את דינם:

    דנין וסוקלין עד חציין דמחזקינן להו כיחידים ודנין וסוקלין ומחציין ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובא והוו בסייף וממונם אבד ומחציין ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה חמורה:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 112a · Sefaria

    Meiri

    שיירה שעברה ממקום למקום הן שיירא חמרת או גמלת או איזו מן השיירות ולנה בעיר הנדחת והודחה עמהם פי' בגמ' שאם שהתה שם שלשים יום נדונין כעיר הנדחת ואם לא הודחה ונעשה המיעוט שלא הודח רוב כשנצטרפו אלו עמהם הרי אלו מצילים כלל העיר שלא ליעשות עיר הנדחת פחות מכן הרי הם כיחידים ואין נדונים עמה אם הודחו ולא מצילין אם לא הודחו:

    נכסי צדיקים שבתוכה אובדים בכללה שבחוצה לה פליטים ושל רשעים אף בחוצה לה אובדים וכל אותם שלא הודחו בכלל הצדיקים והתנו בזה בגמ' דוקא בנקבצים בתוכה ומפרשים בו כל שיכולים להקבץ לתוכה באותו היום כלומר שהם קרוב לה בתוך מהלך יום אבל כל שרחוקים יותר אין מאבדין אותו אלא נותנין ליורשיהן שבעיר אחרת וי"מ בנקבצין לתוכה שיכולים להקבץ לתוכה בלילות כגון בהמות שרועות ביום ומכניסין אותה בלילה וי"מ בתוכה שכבר נקבצו בתוכה אלא שיצאו והופקדו עכשיו בעיר אחרת הא כל שלא ראו פני העיר מעולם כגון שהם נכסים שנפלו בירושה ממקום אחר פלט ובצדיקים כל שהוא חוצה לה על כל פנים פלט וכל שמאבדין בה מאספין את כל שללה אל תוך רחובה ושורפין ואם אין בעיר רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה בבנין חומה חוץ ממנה והורגין כל הנפשות ושורפין כל השלל עם המדינה ומ"מ דוקא שללה אבל לא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו אם הם קדשי בדק הבית ואח"כ ישרפו וי"א שלא ישרפו וכן כתבו גדולי המפרשים ואם הם קדשי מזבח ימותו ופי' בגמ' שהבכור ומעשר בהמה שבתוכה אם תמימים הרי הם כקדשי מזבח וימותו ואם בעלי מומים הרי הם בכלל בהמתם ויהרגו:

    תרומות ירקבו ופי' בגמ' דוקא אם הגיעו ליד כהן מפני שהם נכסי אותו כהן אבל אם לא הגיעו ליד כהן ינתנו לכהן של מדינה אחרת שהרי עדיין הן נכסי שמים מעשר שני פי' או כסף פדיונו וכן הקדש או כסף פדיונו וכן כתבי הקדש שבתוכה יגנזו:

    ר' שמעון אומר כל העושה דין בעיר הנדחת מעלה הקב"ה עליו כאלו העלה עולה שנאמר כליל לה' אלהיך ומכיון שבשרפה אסור לבנותה אפילו לגנות ופרדסים ור' עקיבא אומר לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים וכן הלכה וכל הבונה אותה לוקה שנאמר לא תבנה עוד וכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו ופסקנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר בארנו שכל שאין מדיחיה מתוכה אינה נעשית עיר הנדחת היו המדיחים מתוכה אבל לא הדיחו בגופם אלא על ידי שלוחים שהם מעיר אחרת אין זה כלום אע"פ שהשולחים מן העיר וי"מ בהפך שאפילו היו המדיחים מן העיר אלא שהם מדיחים בשם אחרים שחוץ לעיר אינו כלום וי"מ אפילו היו השולחים והשלוחים מן העיר הואיל ומדיחים בשם אחרים אינו כלום עד שידיחו בלשון עצמם לומר יש יראה במקום פלוני נלך ונזבח וכו' נלך ונעבוד והם שומעים ועובדים בדרך עבודתה או באחת מארבע עבודות:

    עיר שהיא על הספר אינה נעשית עיר הנדחת שאין עושין פרצה ליכנס מתוכה האויבים כמו שהתבאר ובבריתא פירשו שאין עושים בארץ ישראל שתי ערים נדחות אא"כ אחת בגליל ואחת ביהודה ונראין הדברים דוקא בבית דין שבאותו הדור:

    ובשביעי של קמא התבאר שאין ירושלים נעשית עיר הנדחת וגדולי המחברים כתבוה אף בכל אחת מערי המקלט:

    10 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 112a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ור"ל אמר כו' לאו משום דאין דנין שנים כו' ובד"ה אלא מרבין כו' אם הוו מרובין ואם הודחו כו' הד"א כצ"ל ובד"ה אמר ר"ש כו' דקראי הס"ד ואח"כ מ"ה ה"ג ואת כל אשר בה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה עכ"ל בכל גמרות שלנו אינו אלא דגרסינן ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים גם קשה לפי גירסת רש"י היאך משמע מאת כל אשר בה לרבות נכסים שבחוצה לה דהא לגבי צדיקים לא משמע ליה לרבות מכל אשר בה רק נכסים שבתוכה וממעט מיניה נכסי צדיקים שחוצה לה ודו"ק:

    בד"ה אמר רב חסדא כו' דאין מגיעין לעיר לא הס"ד ואח"כ מ"ה ל"א שכבר היו לתוכה כו' ובד"ה קיבל עליו כו' הנדחת הס"ד ואח"כ מ"ה בהמה כמאן דפליגא א"א לכזית כו' ובד"ה ל"ש שחטה כו' לפי חרב או דלמא היינו שלא כו' ובד"ה פיאה נכרית כו' צדקניות הוי הס"ד כצ"ל:

    בד"ה כיון דעיילה כו' מלבושין דמי הס"ד ואח"כ מ"ה מתני' ואת כל שללה כו' ובד"ה היה רחובה כו' כונסין אותה לעיר שצריך לעשות לה רחוב בתוכה רחוב סרטי' כו' כצ"ל מפי' הרע"ב ע"ש:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 112a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' עיסה חציה של עיר הנדחת עי' שאגת אריה סי' פ"ט:

    שם יצא זה שמחוסר תלישה עי' לעיל מו ע"ב תוס' ד"ה תלישה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 112a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 112, Amud Aleph, about 522 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “קשיא.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “איבעיא להו: הודחו מאליהן, מהו? ״וידיחו״ אמר…”

    3. Segment 317 words

      Opens “ת"ש הדיחוה נשים וקטנים, אמאי? ליהוי כהודחו…”

    4. Segment 428 words

      Opens “עד שיודח רובה. היכי עבדינן? אמר רב…”

      Named: רב יהודה, עולא.

    5. Segment 514 words

      Opens “איתמר רבי יוחנן אמר דנין וסוקלין דנין…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 648 words

      Opens “איני והאמר ר' חמא בר יוסי א"ר…”

    7. Segment 732 words

      Opens “הכה תכה את יושבי העיר וכו': תנו…”

    8. Segment 821 words

      Opens “ורמינהי כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר…”

      Named: רבא.

    9. Segment 934 words

      Opens “והתניא המודר הנאה מבני העיר אם יש…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “החרם אותה ואת כל אשר בה כו':…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אמר ר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 1239 words

      Opens “אמר רב חסדא פקדונות של אנשי עיר…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1324 words

      Opens “לא לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והכא…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1534 words

      Opens “בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת מהו…”

      Named: רב חסדא, רב אמר.

    16. Segment 1630 words

      Opens “בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    17. Segment 1729 words

      Opens “אלא אמר רבא בפיאה נכרית היכי דמי…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1841 words

      Opens “ואת כל שללה תקבוץ אל תוך ״רחובה״…”

      Named: רבי ישמעאל, רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 112a · Segment 18 — “…עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 112a · Segment 18 — “…דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין לה רחוב…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 112a · Segment 16 — “בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 112a · Segment 4 — “…דנין וחובשין. א"ל עולא נמצא אתה מענה את דינן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 112a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026