Talmud Builders

    Sanhedrin 99b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 99b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Sing every day, sing every day, i.e., review your studies like a song that one sings over and over. Rav Yitzḥak bar Avudimi says: From what verse is this derived? It is as it is stated: “The hunger of the laborer labors for him; for his mouth presses upon him” (Proverbs 16:26), i.e., he exhausts his mouth through constant review and study. He labors in Torah in this place, this world, and his Torah labors for him in another place, the World-to-Come.

    2Rabbi Elazar says: Every man was created for labor, as it is stated: “Man is born for toil” (Job 5:7). Based on this verse, I do not know whether he was created for toil of the mouth, speech, or whether he was created for the toil of labor. When the verse states: “For his mouth presses upon him” (Proverbs 16:26), you must say that he was created for toil of the mouth. And still I do not know with regard to the toil of the mouth whether it is for the toil of Torah or for the toil of conversation. When the verse states: “This Torah scroll shall not depart from your mouth” (Joshua 1:8), you must say that he was created for the toil of Torah. And that is the meaning of what Rava said: All bodies are like receptacles to store items until use. Happy is one who is privileged, who is a receptacle for Torah.

    3The verse states: “He who commits adultery with a woman lacks understanding” (Proverbs 6:32). Reish Lakish says: This is a reference to one who studies Torah intermittently, who is like an adulterer, who sins with the other woman intermittently, as it is stated about words of Torah: “For it is a pleasant thing if you keep them within your belly; let them be established on your lips” (Proverbs 22:18) and keep the Torah always available.

    4§ The Sages taught in a baraita that with regard to the verse: “But the person who acts high-handedly, whether he is born in the land, or a stranger, that person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), this is a reference to Manasseh ben Hezekiah, king of Israel, who would sit and teach flawed interpretations of Torah narratives.

    5Manasseh said: But did Moses need to write only insignificant matters that teach nothing, for example: “And Lotan’s sister was Timna” (Genesis 36:22), or: “And Timna was concubine to Eliphaz, son of Esau” (Genesis 36:12), or: “And Reuben went in the days of the wheat harvest and found duda’im in the field” (Genesis 30:14)? A Divine Voice emerged and said to him: “You sit and speak against your brother; you slander your own mother’s son. These things you have done, and should I have kept silence, you would imagine that I was like you, but I will reprove you, and set the matter before your eyes” (Psalms 50:20–21). The verses in the Torah are not empty matters, with regard to which you can decide their import.

    6And about Manasseh ben Hezekiah it is stated explicitly in the texts of tradition, the Prophets: “Woe unto them who draw iniquity with cords of vanity, and sin as with a cart rope” (Isaiah 5:18). What is the meaning of the phrase “as with a cart rope”? Rabbi Asi says: This is a reference to the evil inclination. Initially, it seems like a flimsy spinning [ kuveya ] thread and ultimately it seems like a sturdy cart rope.

    7Manasseh began by mocking a few verses and ultimately violated the entire Torah. The Gemara asks: With regard to that verse that we came to discuss, in any event, what is the significance of the phrase in the verse “And Lotan’s sister was Timna”? The Gemara explains: Timna was the daughter of kings, as it is written: “The chief of Lotan” (Genesis 36:29), and: “The chief of Timna” (Genesis 36:40), and each chief is a member of a monarchy, albeit without a crown. That is why they are called chief and not king.

    8Timna sought to convert. She came before Abraham, Isaac, and Jacob, and they did not accept her. She went and became a concubine of Eliphaz, son of Esau, and said, referring to herself: It is preferable that she will be a maidservant for this nation, and she will not be a noblewoman for another nation. Ultimately, Amalek, son of Eliphaz, emerged from her, and that tribe afflicted the Jewish people. What is the reason that the Jewish people were punished by suffering at the hand of Amalek? It is due to the fact that they should not have rejected her when she sought to convert. Therefore, the verse is significant.

    9“And Reuben went in the days of the wheat harvest” (Genesis 30:14). Rava, son of Rabbi Yitzḥak, says that Rav says: From here it can be seen that the righteous do not extend their hands to engage in robbery even of small items, as rather than taking wheat, Reuben took only the ownerless duda’im . The verse continues: “And he found duda’im in the field.” The Gemara asks: What are duda’im ? Rav says: They are a plant called yavruḥei . Levi says: They are violets. Rabbi Yonatan says: They are seviskei .

    10§ Apropos the significance of Torah study, Rabbi Alexandri says: Anyone who engages in the study of Torah for its own sake introduces peace into the heavenly entourage above and into the earthly entourage below, as it is stated: “Or let him take hold of My stronghold [ ma’uzi ], that he may make peace with Me; and he shall make peace with Me” (Isaiah 27:5). One who observes the Torah, which is called oz , introduces peace, even before the presence of God, as it were.

    11Rav says: It is as though he built a palace of heaven above and of earth below, as it is stated: “And I have placed My words in your mouth, and I have covered you in the shadow of My hand, to plant the heavens and lay the foundations of the earth, and say to Zion, you are My people” (Isaiah 51:16). One who has the word of God placed in his mouth through Torah study has established heaven and earth. Rabbi Yoḥanan says: One who engages in Torah study also protects the entire world, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of My hand.” And Levi says: He also advances the coming of the redemption, as it is stated: “And say to Zion, you are My people.”

    12Reish Lakish said: With regard to anyone who teaches Torah to the son of another, the verse ascribes him credit as though he formed that student, as it is stated: “And Abram took Sarai his wife… and the souls that they formed in Haran” (Genesis 12:5). They are given credit for forming the students to whom they taught Torah. Rabbi Elazar says: It is as though he fashioned [ asa’an ] the words of Torah themselves, as it is stated: “Observe the words of this covenant, va’asitem otam ” (Deuteronomy 29:8), indicating that studying the Torah is like fashioning it. Rava says: It is as though he fashioned himself, as it is stated: “ Va’asitem otam .” Do not read “ va’asitem otam ” as: And you shall fashion them; rather, read it as va’asitem atem , meaning: You shall fashion yourself.

    13Rabbi Abbahu says: With regard to anyone who causes another to engage in a matter of a mitzva, the verse ascribes him credit as though he performed it himself, as it is stated: “And the Lord said to Moses… and your rod, with which you struck the river, take in your hand and go” (Exodus 17:5). And was it Moses who struck the river? But isn’t it written explicitly (see Exodus 7:19–20) that Aaron struck the river? Rather, that verse serves to say to you: Anyone who causes another to engage in a matter of a mitzva, the verse ascribes him credit as though he performed it himself.

    14§ The mishna teaches that those who have no share in the World-to-Come include an epikoros . Rav and Rabbi Ḥanina both say: This is one who treats a Torah scholar with contempt. Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi say: This is one who treats another with contempt before a Torah scholar.

    15The Gemara asks: Granted, according to the one who says that one who treats another with contempt before a Torah scholar is the epikoros mentioned in the mishna, one who treats a Torah scholar with contempt is characterized as one who interprets the Torah inappropriately, due to his lowering of the status of a Torah scholar. But according to the one who says that one who treats a Torah scholar himself with contempt is the epikoros mentioned in the mishna, how would he characterize one who interprets the Torah inappropriately? Like what individual does such a person conduct himself? He is like Manasseh, son of Hezekiah, who would teach flawed interpretations of Torah narratives.

    16And there are those who teach this dispute with regard to the latter clause of the baraita : From here Rabbi Elazar HaModa’i said: One who interprets the Torah inappropriately has no share in the World-to-Come. Rav and Rabbi Ḥanina say: This is one who treats a Torah scholar with contempt. Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi say: This is one who treats another with contempt before a Torah scholar.

    17The Gemara asks: Granted, according to the one who says that one who treats a Torah scholar himself with contempt is the one mentioned in the baraita who interprets the Torah inappropriately, one who treats another with contempt before a Torah scholar is characterized as the epikoros mentioned in the mishna. But according to the one who says that one who treats another with contempt before a Torah scholar is the one mentioned in the baraita who interprets the Torah inappropriately, how would he characterize the epikoros mentioned in the mishna? Like whom does he conduct himself? Rav Yosef says: It is referring to one who conducts himself like those who say: In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? They read the Bible for their own benefit and they study the Mishna for their own benefit.

    18Abaye said to him: That person who questions the benefit provided by Sages is also in the category of one who interprets the Torah inappropriately, since with that statement he repudiates the Torah itself, as it is written: “If not for My covenant, I would not have appointed day and night, the laws of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). The eternal covenant of the Torah is responsible for maintaining the existence of the entire world. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: From here too conclude the same concept from it, as it is stated: “If I find in Sodom fifty just men within the city, then I will spare the entire place for their sakes” (Genesis 18:26). The righteous protect the place where they reside.

    19Rather, the epikoros mentioned in the mishna is referring to one who conducts himself like one who sits before his teacher and a halakha that he learned from another place happens to fall into his consciousness and the student says: This is what we say there, and he does not say deferentially: This is what the Master said, even if he did not learn that matter from his teacher. Rava said: The term epikoros is referring to one who conducts himself like those from the house of Binyamin the doctor, who say: In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    "To distance her" -- from under the wings of the divine presence, as they should have converted her: Rashi.

    License: CC0

    סנהדרין 99 עמוד ב

    1זמר בכל יום, זמר בכל יום. אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא? שנאמר: ״(משלי טז״, כו) ״נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו״. הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר.

    2אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר ״(איוב ה״, ז) ״כי אדם לעמל יולד״. איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא. כשהוא אומר ״כי אכף עליו פיהו״, הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה. כשהוא אומר (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא׃

    3(משלי ו, לב) ונואף אשה חסר לב אמר: ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים שנאמר ״(משלי כב״, יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך׃

    Baraita

    4ת"ר (במדבר טו, ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי׃

    5אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו, כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (בראשית ל, יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו (תהלים נ, כ-כא) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃

    6ועליו מפורש בקבלה (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א"ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה׃

    7דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב ״(בראשית לו״, כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא׃

    8בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה׃

    9וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי ר' יונתן אמר (סיבסוך) [סביסקי]:

    10א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר ״(ישעיהו כז״, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי:

    11רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר ״(ישעיהו נא״, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ (אמר ריש לקיש) [רבי יוחנן אמר] אף מגין על כל העולם כולו שנאמר ״ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (ישעיהו נא״, טז) ולאמר לציון עמי אתה׃

    12אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ״(בראשית יב״, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן ר' (אליעזר) אומר כאילו עשאן לדברי תורה שנאמר ״(דברים כט״, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם רבא אמר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ״ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם״׃

    13אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה שנאמר ״(שמות יז״, ה) ומטך אשר הכית בו את היאר וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה:

    14אפיקורוס: רב ור' חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה ת"ח רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חבירו בפני ת"ח׃

    15בשלמא למ"ד המבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למ"ד מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה׃

    16ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ור' חנינא אמרי זה המבזה ת"ח רבי יוחנן וריב"ל אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם׃

    17בשלמא למ"ד המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס הוי אלא למ"ד מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו׃

    18אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב ״(ירמיהו לג״, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר ״(בראשית יח״, כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם׃

    19אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן מעולם?

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    זַמֵּר בְּכָל יוֹם, זַמֵּר בְּכָל יוֹם (משלי טז, כו)נראה לי בס"ד אם תעסוק בתורה בשמחה כאדם השמח בזמר וכמו שאמר דוד המלך ע"ה זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, נד) תזכה לעשות זמר בכל יום כלומר תזמר עריצים ותכרית החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה. ואמר ' בְּכָל יוֹם ' כי כל יום הוא פרצוף בפני עצמו. אי נמי 'זַמֵּר בְּכָל יוֹם' רצונו לומר תלמוד מזמורי תהלים בכל יום ובזה תזמר עריצים בכל יום.

    הוּא עָמֵל בְּמָקוֹם זֶה, וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר (איוב ה, ז)נראה לי בס"ד הכונה כל מעשה המצות הם בעשיה אך על ידי התורה מעלה את המעשה ליצירה ששם מקום התורה ואם זכה יותר שלמד התורה לשמה שהיא תלויה בקדושת הכונה והמחשבה שהם בבריאה ובאצילות אז מעלה המעשה עד בריאה ועד אצילות. וזהו שאמר הוּא עָמֵל במעשה בְּמָקוֹם זֶה שהוא עולם העשיה ששם הוא כחה של מעשה וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר שמעלה את המעשה ליצירה ולבריאה ולאצילות כפי כחה של תורתו. או יובן בס"ד עָמֵל במצות שלו בְּמָקוֹם זֶה כלומר בשורשו אך על ידי התורה שהוא מלמד לאחרים ומזכה אותם עוֹמֶלֶת לּוֹ תּוֹרָתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר שזוכה גם במעשים טובים של אחרים אלו הזוכים על ידו.

    "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא, אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא (איוב ה, ז). נראה לי בס"ד כי דורשי רשומות אמרו 'לְעָמָל יוּלָּד' ראשי תיבות לְעָמָל הוא ' לִ לְמֹד עַ ל מְנַת לְ לַמֵּד' ויש דורשים לְעָמָל ראשי תיבות ' לִ לְמֹד עַ ל מְ נַת לַ עֲשׂוֹת' ופליגי בזה דמר סבר (קידושין מ:) תלמוד גדול ממעשה לכן דורשים עַל מְנַת לְלַמֵּד ומר סבר מעשה גדול לכן דורשים עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת ומכל מקום מדבריהם אם מלמד תורה לתלמידים ובאה לידו מעשה מצוה מר סבירא ליה תדחה המצוה את הלימוד ויעזוב התלמידים ויעשה המצוה ומר סבירא ליה לא תדחה המצוה את הלימוד. ולזה אמר אִם לַעֲמַל פֶּה שהוא הלימוד בפה דדרשינן עַל מְנַת לְלַמֵּד, אוֹ לַעֲמַל מְלָאכָה הוא מלאכה של עשיית המצות דדרשינן עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא דהיינו הלימוד של התורה לאחרים שהוא בפה ולפי זה דרשינן לְעָמָל ראשי תיבות 'לִלְמֹד עַל מְנַת לְלַמֵּד'. ' וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה ' פירוש הכתוב אומר 'פִּיהוּ' ולימוד התורה הוא בפה וגם שיחה זו תפלה היא בפה ודרשינן נמי 'לְעָמָל' ראשי תיבות 'לִלְמֹד עַל מְנַת לָשִׂיחַ' רצונו לומר להתפלל והיינו ענין המחלוקת שיש בין דיעות אשכנזים פרושים לאשכנזים חסידים בזמן הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל והרב החסיד רבי ישראל בעל שם טוב ז"ל דלפי דעת אשכנזים החסידים הוא צריך שיתפללו כל התפלה מן פרשת העקדה עד עלינו לשבח בכונה גדולה שלא יוציא מפיהם תיבה אחת בלי כונה ואף על פי שעל ידי כך צריכין להאריך ביותר ויעבור רוב שעות היום בשלש תפלות ולא ישאר זמן לעסק התורה כי אם דבר מועט לית לן בה כי העיקר הוא שיחת התפלה ודעת הפרושים להתפלל בדרך ממוצע כדי שלא יאריכו זמן הרבה בתפלה וישאר להם זמן מרובה בשביל עסק התורה. ומסיק כדעת הפרושים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא.

    כּוּלְּהוּ גּוּפֵי דְּרוֹפְּתַּקֵּי נִינְהוּ טוֹבֵי לִדְזָכֵי דְּהָוֵי דְּרוֹפְּתַּקֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. נראה לי בס"ד תיבה זו מורכבת משתי תיבות שהם 'דרו' וגם תיבת 'פתקי' והנה תיבת ' דרו ' הוא רצונו לומר נושאין כמו הך דחולין (חולין קה:) הנהו שקולאי דדרו חביתא, וכן אמרו (בבא בתרא צו:) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא, ועוד כזאת. אך תיבת ' פתקי ' הוא רצונו לומר כתב גזירות כמו שאמרו בסוטה (סוטה יב.) מנין לנשים צדקניות שלא היו בפתקא של חוה פירוש גזרה שנכתבה על חוה, וכן אמרו (סנהדרין קב.) יצא ירבעם מירושלם יצא מפתקא של ירושלם. וזהו שאמר 'כולהו גופי דרו פתקי' רצונו לומר נושאין עליהם גזירות שנכתבים למעלה ביום ראש השנה על כל ימי השנה כולה הן לטובה הן להפך ואשריו לאותו הנושא עליו גזרות שנכתבו בדברים הנוגעים לקיום התורה.

    "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" אָמַר רֵישׁ לָקִישׁזֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִפְרָקִים (משלי ו, לב). קשא 'נֹאֵף אִשָּׁה' מאן דכר שמיה גבי לימוד התורה? ונראה לי בס"ד דמצינו שהתורה נקראת אשה לישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט:) על פסוק תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (דברים לג, ד) אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וצריך להבין איך תהיה התורה הקדושה בסוג אשה לאדם שהוא חומר עכור? אך הענין ביארנו בס"ד במקום אחר כי האדם יש בו נר"ן [נפש רוח נשמה] דאפילו אם יש בו נפש לבד מוכרח שיש בנפש כללות ג' חלקים נר"ן וכן ברוח וכן בנשמה, והנה חלק המצות מזדווג לחלק הנפש שבאדם ויצא מזווגם תולדות ופירות וחלק התלמוד מזדווג עם חלק הרוח שבאדם ויצא מזווגם תולדות ופירות. נמצא מה שאמרו רבותינו ז"ל שהתורה היא אשה לישראל אין הכוונה שהיא בסוג אשה לגוף אלא היא אשה לחלק הרוח שבאדם שהוא רוחני וקדוש שמזדווגים זה בזה ויוצא מהם תולדות אך מי המזווג אותם הוא הגוף כי על ידי שיעסוק הגוף בתורה מזדווגים האשה שהוא עסק התורה עם בעלה הוא הרוח ששוכן בגוף שהיא רוחני וקדוש ואם הגוף לא יעסוק בתורה אז יהיה האשה היא התורה והרוח שהוא בעלה נבדלים ונפרדים זה מזה. והנה ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) על הכתוב בראובן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה (בראשית לה, כב) דלא שכב עמה ח"ו אלא כיון דבלבל יצועי אביו שגרם לבטל משכב אביו עמה אותה הלילה, העלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה. וכן בבני עלי דכתיב בהו אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים (שמואל א' ב, כב) כי מפני ששהו קניהן ונמנעו מלהזקק לבעליהם לילה אחת העלה עליהם הכתוב כאלו שכבום. נמצא המונע ומבטל זווג אשה עם בעלה מעלין עליו כאלו הוא נואף עם זאת האשה דהא בשביל מניעת הזווג איש עם אשתו העלה עליהם כאלו שכבו ונאפו עם האשה. ולכן זה הלומד תורה לפרקים דנמצא הוא מבטל ברוב העתים זווג אשה היא התורה עם בעלה הרוח הרי זה נקרא 'נֹאֵף אִשָּׁה' כי כך נקרא ונחשב כל המבטל זווג איש עם אשתו בעלמא. גם דימה 'הַלּוֹמֵד לִפְרָקִים' לנואף כי הנואף אינו מנאף עם אשה בקבע ותמידות כי אם לפרקים כאשר יעלה בידו.

    יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ"תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי". נראה לי בס"ד הכונה כי דוד המלך ע"ה וזרעו זכו לישב על כסא המלוכה מכח פסוק 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' הכתוב בתורה (דברים יז, טו) שהוא רצונו לומר באמצע ובכולהו שבטים דבני רחל ובלהה וזלפה ליכא מקרב דכולם נולדו זוג לבד ורק בבני לאה נמצא 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' כי צריך להוציא את לוי מנחלה ואם כן נשאר בבני לאה חמשה והוי יהודה 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ'. וזהו שאמר (תהלים נ, כ) ' תֵּשֵׁב ' על כסא המלוכה ' בְּאָחִיךָ ' רצונו לומר בפסוק של 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' ואתה ' תְדַבֵּר ' דברים של קושי בכתוב, אתמהא! ואיך ' בְּבֶן אִמְּךָ ' עובד בנה של רות שנקראת אימא של מלכות דכתיב וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ (מלכים א' ב, יט) ' תִּתֶּן דֹּפִי ' והוא כי היתר של עובד וזרעו הוא מכח יו"ד ד'עַמּוֹנִי' (דברים כג, ד) שהוא יתר ומוכרח לומר דבא לדייק היתר העמונית (יבמות עז.) ואילו לדידך דמשה רבינו ע"ה כתב דברים בתורה ללא צורך אם כן כל שכן אות יו"ד ד'עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי' שלא נכתבה לצורך, ואם יתבטל היתר מואביה מן היו"ד אם כן אין אתה ראוי לישב על כסא המלוכה ד'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' בעינן ואין אתה מקרב אחיך. ואמרה עוד ' אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי ' פירוש וכי אתה מקנא לכבוד תורתי, הנה עבדת עבודה זרה ואמרת 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל' והחרשתי שלא הכחדתיך מן העולם כרגע כאשר העמדת הצלם בהיכל ואמרת 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל'. ואם תאמר בטענה אני בא שמצאתי ח"ו דברים ריקים ולא ידעתי לדרשן לזה אמר ' דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ ' שאני מדבר כמו בני אדם כמוך שאין יודעים לדבר דברים ברמיזות ונסתרות והיה לך לומר מדעתיה יש דברים בגו ולא על פשוטן נכתבו דברים אלו בתורה.

    כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה (ישעיה כז, ה). נראה לי בס"ד שלום הוא שפע הנמשך מן הזווג שנקרא שָׁלוֹם ופמליא של מעלה הם חו"ב [חכמה ובינה] שהוא סוד שילוב הוי־ה אהי־ה ופמליא של מטה הם תו"מ [תפארת ומלכות] שהם שלוב הוי־ה אדנ־י. אי נמי פמליא של מעלה מחצב הנשמות ופמליא של מטה מחצב המלאכים. או יובן פמליא של מעלה זווג ישראל עם רחל ופמליא של מטה זווג יעקב עם רחל. אי נמי פמליא של מעלה סוד שם הוי־ה ופמליא של מטה סוד שם אדנ־י ובזה יובן מה שאמר רב 'כְּאִילּוּ בָּנָה פַּלְטֵרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה' ומפיק מפסוק לִנְטֹעַ שָׁמַיִם (ישעיה נא, טז) סוד שם הוי־ה וליסוד ארץ מלכות שם אדנ־י. ומה שאמר אַף מֵגֵין עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ' (ישעיה נא, טז) יובן על פי מה שאמר הרמ"ע ז"ל שם יה־י הוא שם קדוש כולל כ"ה אורות שהופיע הקדוש ברוך הוא בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה שהם ק"ן [25×6=150] וכנגדן התהלים שהוא ק"ן מזמורים עיין שם. והנה אותיות העומדים בצל אותיות 'יד' הם 'כה' רמז לשם הנזכר, לכן מֵגֵין עַל כָּל הָעוֹלָם 'כּוּלּוֹ' דוקא ששם זה הופיע אורו בארבע כנפות ומעלה ומטה, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּצֵל יָדִי' רמז לשם הנזכר שהוא מספר כ"ה אורות. ומה שאמר לוי אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה, יובן כי אות א' דְּאָדָם בו רמוז שם הוי־ה כי א' צורתו וא"ו ושני יודי"ן שהם מספר שם הוי־ה, וכשחוטאין מפרידין אות א' מהם ונשאר דָּם [44] כמנין גּוֹלֶה [44] לכך גלו בחטאם וכשעושין תשובה ורצונו של מקום מקרבין אות א' להם ויהיה שמם אָדָם [45] כמנין גְּאוּלָּה [45] וזהו שאמר 'אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה'. ויליף מפסוק ' וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה ' (ישעיה נא, טז) וקרי בה עִמִּי בחירק רצונו לומר שיתחבר אות א' שבו רמוז שמי בשמך ויהיה אצלך שם אָדָם שלם שהוא מספר גְּאוּלָּה וגם הוא מספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ואמר צִיּוֹן של שם עסק התורה שהיא בשערים המצויינים בהלכה (ברכות ח. תהלים פז, ב).

    כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵירוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָן לְדִבְרֵי תוֹרָה (דברים כט, ח). נראה לי בס"ד הכונה דאמרו רבותינו ז"ל כל הלומד תורה ואינו רוצה ללמדה לסוף תשתכח ממנו. נמצא שמירת דברי תורה בלבו של אדם הוא על ידי שילמדם לאחרים ולזה אמר (דברים כט, ח) 'וּשְׁמַרְתֶּם' אותם בדרך שמירתם שהוא על ידי שילמדה לאחרים ובזה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם לדברי תורה עצמן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 99b

    Sanhedrin 99b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 707 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    "To distance her" -- from under the wings of the divine presence, as they should have converted her: Rashi.

    Rashi on Sanhedrin 99b · Sefaria · CC0

    Ben Yehoyada

    זַמֵּר בְּכָל יוֹם, זַמֵּר בְּכָל יוֹם (משלי טז, כו) נראה לי בס"ד אם תעסוק בתורה בשמחה כאדם השמח בזמר וכמו שאמר דוד המלך ע"ה זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, נד) תזכה לעשות זמר בכל יום כלומר תזמר עריצים ותכרית החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה. ואמר ' בְּכָל יוֹם ' כי כל יום הוא פרצוף בפני עצמו. אי נמי 'זַמֵּר בְּכָל יוֹם' רצונו לומר תלמוד מזמורי תהלים בכל יום ובזה תזמר עריצים בכל יום.

    הוּא עָמֵל בְּמָקוֹם זֶה, וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר (איוב ה, ז) נראה לי בס"ד הכונה כל מעשה המצות הם בעשיה אך על ידי התורה מעלה את המעשה ליצירה ששם מקום התורה ואם זכה יותר שלמד התורה לשמה שהיא תלויה בקדושת הכונה והמחשבה שהם בבריאה ובאצילות אז מעלה המעשה עד בריאה ועד אצילות. וזהו שאמר הוּא עָמֵל במעשה בְּמָקוֹם זֶה שהוא עולם העשיה ששם הוא כחה של מעשה וְתוֹרָתוֹ עוֹמֶלֶת לּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר שמעלה את המעשה ליצירה ולבריאה ולאצילות כפי כחה של תורתו. או יובן בס"ד עָמֵל במצות שלו בְּמָקוֹם זֶה כלומר בשורשו אך על ידי התורה שהוא מלמד לאחרים ומזכה אותם עוֹמֶלֶת לּוֹ תּוֹרָתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר שזוכה גם במעשים טובים של אחרים אלו הזוכים על ידו.

    "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא, אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא (איוב ה, ז). נראה לי בס"ד כי דורשי רשומות אמרו 'לְעָמָל יוּלָּד' ראשי תיבות לְעָמָל הוא ' לִ לְמֹד עַ ל מְנַת לְ לַמֵּד' ויש דורשים לְעָמָל ראשי תיבות ' לִ לְמֹד עַ ל מְ נַת לַ עֲשׂוֹת' ופליגי בזה דמר סבר (קידושין מ:) תלמוד גדול ממעשה לכן דורשים עַל מְנַת לְלַמֵּד ומר סבר מעשה גדול לכן דורשים עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת ומכל מקום מדבריהם אם מלמד תורה לתלמידים ובאה לידו מעשה מצוה מר סבירא ליה תדחה המצוה את הלימוד ויעזוב התלמידים ויעשה המצוה ומר סבירא ליה לא תדחה המצוה את הלימוד. ולזה אמר אִם לַעֲמַל פֶּה שהוא הלימוד בפה דדרשינן עַל מְנַת לְלַמֵּד, אוֹ לַעֲמַל מְלָאכָה הוא מלאכה של עשיית המצות דדרשינן עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא דהיינו הלימוד של התורה לאחרים שהוא בפה ולפי זה דרשינן לְעָמָל ראשי תיבות 'לִלְמֹד עַל מְנַת לְלַמֵּד'. ' וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה ' פירוש הכתוב אומר 'פִּיהוּ' ולימוד התורה הוא בפה וגם שיחה זו תפלה היא בפה ודרשינן נמי 'לְעָמָל' ראשי תיבות 'לִלְמֹד עַל מְנַת לָשִׂיחַ' רצונו לומר להתפלל והיינו ענין המחלוקת שיש בין דיעות אשכנזים פרושים לאשכנזים חסידים בזמן הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל והרב החסיד רבי ישראל בעל שם טוב ז"ל דלפי דעת אשכנזים החסידים הוא צריך שיתפללו כל התפלה מן פרשת העקדה עד עלינו לשבח בכונה גדולה שלא יוציא מפיהם תיבה אחת בלי כונה ואף על פי שעל ידי כך צריכין להאריך ביותר ויעבור רוב שעות היום בשלש תפלות ולא ישאר זמן לעסק התורה כי אם דבר מועט לית לן בה כי העיקר הוא שיחת התפלה ודעת הפרושים להתפלל בדרך ממוצע כדי שלא יאריכו זמן הרבה בתפלה וישאר להם זמן מרובה בשביל עסק התורה. ומסיק כדעת הפרושים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא.

    כּוּלְּהוּ גּוּפֵי דְּרוֹפְּתַּקֵּי נִינְהוּ טוֹבֵי לִדְזָכֵי דְּהָוֵי דְּרוֹפְּתַּקֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. נראה לי בס"ד תיבה זו מורכבת משתי תיבות שהם 'דרו' וגם תיבת 'פתקי' והנה תיבת ' דרו ' הוא רצונו לומר נושאין כמו הך דחולין (חולין קה:) הנהו שקולאי דדרו חביתא, וכן אמרו (בבא בתרא צו:) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא, ועוד כזאת. אך תיבת ' פתקי ' הוא רצונו לומר כתב גזירות כמו שאמרו בסוטה (סוטה יב.) מנין לנשים צדקניות שלא היו בפתקא של חוה פירוש גזרה שנכתבה על חוה, וכן אמרו (סנהדרין קב.) יצא ירבעם מירושלם יצא מפתקא של ירושלם. וזהו שאמר 'כולהו גופי דרו פתקי' רצונו לומר נושאין עליהם גזירות שנכתבים למעלה ביום ראש השנה על כל ימי השנה כולה הן לטובה הן להפך ואשריו לאותו הנושא עליו גזרות שנכתבו בדברים הנוגעים לקיום התורה.

    "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִפְרָקִים (משלי ו, לב). קשא 'נֹאֵף אִשָּׁה' מאן דכר שמיה גבי לימוד התורה? ונראה לי בס"ד דמצינו שהתורה נקראת אשה לישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט:) על פסוק תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (דברים לג, ד) אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וצריך להבין איך תהיה התורה הקדושה בסוג אשה לאדם שהוא חומר עכור? אך הענין ביארנו בס"ד במקום אחר כי האדם יש בו נר"ן [נפש רוח נשמה] דאפילו אם יש בו נפש לבד מוכרח שיש בנפש כללות ג' חלקים נר"ן וכן ברוח וכן בנשמה, והנה חלק המצות מזדווג לחלק הנפש שבאדם ויצא מזווגם תולדות ופירות וחלק התלמוד מזדווג עם חלק הרוח שבאדם ויצא מזווגם תולדות ופירות. נמצא מה שאמרו רבותינו ז"ל שהתורה היא אשה לישראל אין הכוונה שהיא בסוג אשה לגוף אלא היא אשה לחלק הרוח שבאדם שהוא רוחני וקדוש שמזדווגים זה בזה ויוצא מהם תולדות אך מי המזווג אותם הוא הגוף כי על ידי שיעסוק הגוף בתורה מזדווגים האשה שהוא עסק התורה עם בעלה הוא הרוח ששוכן בגוף שהיא רוחני וקדוש ואם הגוף לא יעסוק בתורה אז יהיה האשה היא התורה והרוח שהוא בעלה נבדלים ונפרדים זה מזה. והנה ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) על הכתוב בראובן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה (בראשית לה, כב) דלא שכב עמה ח"ו אלא כיון דבלבל יצועי אביו שגרם לבטל משכב אביו עמה אותה הלילה, העלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה. וכן בבני עלי דכתיב בהו אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים (שמואל א' ב, כב) כי מפני ששהו קניהן ונמנעו מלהזקק לבעליהם לילה אחת העלה עליהם הכתוב כאלו שכבום. נמצא המונע ומבטל זווג אשה עם בעלה מעלין עליו כאלו הוא נואף עם זאת האשה דהא בשביל מניעת הזווג איש עם אשתו העלה עליהם כאלו שכבו ונאפו עם האשה. ולכן זה הלומד תורה לפרקים דנמצא הוא מבטל ברוב העתים זווג אשה היא התורה עם בעלה הרוח הרי זה נקרא 'נֹאֵף אִשָּׁה' כי כך נקרא ונחשב כל המבטל זווג איש עם אשתו בעלמא. גם דימה 'הַלּוֹמֵד לִפְרָקִים' לנואף כי הנואף אינו מנאף עם אשה בקבע ותמידות כי אם לפרקים כאשר יעלה בידו.

    יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי". נראה לי בס"ד הכונה כי דוד המלך ע"ה וזרעו זכו לישב על כסא המלוכה מכח פסוק 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' הכתוב בתורה (דברים יז, טו) שהוא רצונו לומר באמצע ובכולהו שבטים דבני רחל ובלהה וזלפה ליכא מקרב דכולם נולדו זוג לבד ורק בבני לאה נמצא 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' כי צריך להוציא את לוי מנחלה ואם כן נשאר בבני לאה חמשה והוי יהודה 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ'. וזהו שאמר (תהלים נ, כ) ' תֵּשֵׁב ' על כסא המלוכה ' בְּאָחִיךָ ' רצונו לומר בפסוק של 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' ואתה ' תְדַבֵּר ' דברים של קושי בכתוב, אתמהא! ואיך ' בְּבֶן אִמְּךָ ' עובד בנה של רות שנקראת אימא של מלכות דכתיב וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ (מלכים א' ב, יט) ' תִּתֶּן דֹּפִי ' והוא כי היתר של עובד וזרעו הוא מכח יו"ד ד'עַמּוֹנִי' (דברים כג, ד) שהוא יתר ומוכרח לומר דבא לדייק היתר העמונית (יבמות עז.) ואילו לדידך דמשה רבינו ע"ה כתב דברים בתורה ללא צורך אם כן כל שכן אות יו"ד ד'עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי' שלא נכתבה לצורך, ואם יתבטל היתר מואביה מן היו"ד אם כן אין אתה ראוי לישב על כסא המלוכה ד'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' בעינן ואין אתה מקרב אחיך. ואמרה עוד ' אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי ' פירוש וכי אתה מקנא לכבוד תורתי, הנה עבדת עבודה זרה ואמרת 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל' והחרשתי שלא הכחדתיך מן העולם כרגע כאשר העמדת הצלם בהיכל ואמרת 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל'. ואם תאמר בטענה אני בא שמצאתי ח"ו דברים ריקים ולא ידעתי לדרשן לזה אמר ' דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ ' שאני מדבר כמו בני אדם כמוך שאין יודעים לדבר דברים ברמיזות ונסתרות והיה לך לומר מדעתיה יש דברים בגו ולא על פשוטן נכתבו דברים אלו בתורה.

    כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה (ישעיה כז, ה). נראה לי בס"ד שלום הוא שפע הנמשך מן הזווג שנקרא שָׁלוֹם ופמליא של מעלה הם חו"ב [חכמה ובינה] שהוא סוד שילוב הוי־ה אהי־ה ופמליא של מטה הם תו"מ [תפארת ומלכות] שהם שלוב הוי־ה אדנ־י. אי נמי פמליא של מעלה מחצב הנשמות ופמליא של מטה מחצב המלאכים. או יובן פמליא של מעלה זווג ישראל עם רחל ופמליא של מטה זווג יעקב עם רחל. אי נמי פמליא של מעלה סוד שם הוי־ה ופמליא של מטה סוד שם אדנ־י ובזה יובן מה שאמר רב 'כְּאִילּוּ בָּנָה פַּלְטֵרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה' ומפיק מפסוק לִנְטֹעַ שָׁמַיִם (ישעיה נא, טז) סוד שם הוי־ה וליסוד ארץ מלכות שם אדנ־י. ומה שאמר אַף מֵגֵין עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ' (ישעיה נא, טז) יובן על פי מה שאמר הרמ"ע ז"ל שם יה־י הוא שם קדוש כולל כ"ה אורות שהופיע הקדוש ברוך הוא בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה שהם ק"ן [25×6=150] וכנגדן התהלים שהוא ק"ן מזמורים עיין שם. והנה אותיות העומדים בצל אותיות 'יד' הם 'כה' רמז לשם הנזכר, לכן מֵגֵין עַל כָּל הָעוֹלָם 'כּוּלּוֹ' דוקא ששם זה הופיע אורו בארבע כנפות ומעלה ומטה, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּצֵל יָדִי' רמז לשם הנזכר שהוא מספר כ"ה אורות. ומה שאמר לוי אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה, יובן כי אות א' דְּאָדָם בו רמוז שם הוי־ה כי א' צורתו וא"ו ושני יודי"ן שהם מספר שם הוי־ה, וכשחוטאין מפרידין אות א' מהם ונשאר דָּם [44] כמנין גּוֹלֶה [44] לכך גלו בחטאם וכשעושין תשובה ורצונו של מקום מקרבין אות א' להם ויהיה שמם אָדָם [45] כמנין גְּאוּלָּה [45] וזהו שאמר 'אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָּה'. ויליף מפסוק ' וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה ' (ישעיה נא, טז) וקרי בה עִמִּי בחירק רצונו לומר שיתחבר אות א' שבו רמוז שמי בשמך ויהיה אצלך שם אָדָם שלם שהוא מספר גְּאוּלָּה וגם הוא מספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ואמר צִיּוֹן של שם עסק התורה שהיא בשערים המצויינים בהלכה (ברכות ח. תהלים פז, ב).

    כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵירוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָן לְדִבְרֵי תוֹרָה (דברים כט, ח). נראה לי בס"ד הכונה דאמרו רבותינו ז"ל כל הלומד תורה ואינו רוצה ללמדה לסוף תשתכח ממנו. נמצא שמירת דברי תורה בלבו של אדם הוא על ידי שילמדם לאחרים ולזה אמר (דברים כט, ח) 'וּשְׁמַרְתֶּם' אותם בדרך שמירתם שהוא על ידי שילמדה לאחרים ובזה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם לדברי תורה עצמן.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 99b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 99, Amud Bet, about 707 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “זמר בכל יום, זמר בכל יום. אמר…”

      Named: רב יצחק בר אבודימי.

    2. Segment 273 words

      Opens “אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא,…”

      Named: רבי אלעזר, רבא.

    3. Segment 327 words

      Opens “(משלי ו, לב) ונואף אשה חסר לב…”

    4. Segment 419 words

      Opens “ת"ר (במדבר טו, ל) והנפש אשר תעשה…”

    5. Segment 553 words

      Opens “אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב…”

    6. Segment 630 words

      Opens “ועליו מפורש בקבלה (ישעיהו ה, יח) הוי…”

    7. Segment 726 words

      Opens “דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי…”

    8. Segment 837 words

      Opens “בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב…”

    9. Segment 933 words

      Opens “וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא…”

      Named: רב מכאן, רב יברוחי, רבא.

    10. Segment 1027 words

      Opens “א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים…”

    11. Segment 1153 words

      Opens “רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה…”

      Named: רב אמר, רבי יוחנן, רב את.

    12. Segment 1254 words

      Opens “אמר ריש לקיש כל המלמד את בן…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1344 words

      Opens “אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו…”

      Named: רבי אבהו.

    14. Segment 1421 words

      Opens “אפיקורוס: רב ור' חנינא אמרי תרוייהו זה…”

      Named: רב ור, רבי יוחנן.

    15. Segment 1535 words

      Opens “בשלמא למ"ד המבזה חבירו בפני ת"ח אפיקורוס…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה…”

      Named: רב ור, רבי יוחנן.

    17. Segment 1744 words

      Opens “בשלמא למ"ד המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה…”

      Named: רב יוסף.

    18. Segment 1840 words

      Opens “אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, אביי.

    19. Segment 1932 words

      Opens “אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 99b · Segment 17 — “…כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 99b · Segment 18 — “אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 99b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026