Talmud Builders

    Sanhedrin 60b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 60b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One who worships idols is executed by stoning. This includes one who worships an idol, and one who slaughters an animal as an idolatrous offering, and one who burns incense as an idolatrous offering, and one who pours a libation in idol worship, and one who bows to an idol, and one who declares that he accepts an idol upon himself as a god, and one who says to an idol: You are my god.

    2But with regard to one who hugs an idol, or one who kisses it, or one who cleans it, or one who sprays water before it, or one who washes it, or one who rubs it with oil, or one who dresses it, or one who puts its shoes on it, he transgresses a prohibition but is not liable to receive capital punishment. With regard to one who vows in an idol’s name and one who affirms his statement by an oath in its name, he transgresses a prohibition.

    3One who defecates before the idol known as Ba’al-Peor is liable to receive capital punishment, even though defecating is a degrading act, as that is its form of worship. Likewise, one who throws a stone at Mercury is liable to receive capital punishment, as that is its form of worship.

    4GEMARA: What is added in the mishna by stating the phrase: One who worships? Since worship is the general description of all the actions detailed in the mishna, why is this phrase necessary?

    5Rabbi Yirmeya says that this is what the mishna is saying: One who worships an idol in its typical manner of worship is liable to be executed; and furthermore, one who slaughters an animal as an idolatrous offering, and one who burns incense, and one who pours a libation, and the one who bows to an idol are all liable to be executed, and this applies even if this manner of worship is not the idol’s typical manner of worship. Even if the idol in question is not typically worshipped in these ways, these specific acts are still considered idol worship because these are the ways in which God is worshipped in the Temple.

    6The Gemara suggests: And let the mishna also count sprinkling the blood of an offering, which is also one of the sacrificial rites in the Temple. Abaye says: Sprinkling the blood of an offering is the same as pouring a libation, since they are essentially one sacrificial rite, as it is written: “I will not pour their libations of blood” (Psalms 16:4), indicating that sprinkling the blood of an offering is also referred to as offering a libation.

    7§ The Gemara asks with regard to the halakha that one is liable for worshipping an idol in these manners even if they are not the way the idol is typically worshipped: From where are these matters derived?

    8The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita with regard to the verse: “One who sacrifices to the gods shall be utterly destroyed, except to the Lord alone” (Exodus 22:19): If it were stated: One who sacrifices shall be utterly destroyed, I would have said that the verse speaks of one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple courtyard, referring to a severe transgression that is stated elsewhere in the Torah. Therefore, the verse states: “To the gods,” indicating that the verse speaks of one who slaughters an offering to an idol.

    9The baraita asks: From here I know only the halakha of one who slaughters an offering to an idol. From where is it derived that one who burns incense or pours a libation is also liable to receive the death penalty? The baraita answers that the verse states: “Except to the Lord alone”; the verse emptied out, i.e., designated, all the sacrificial rites to the ineffable name of God, indicating that one who performs any of these rites in idol worship is liable.

    10The baraita asks: Since slaughter is singled out from all of the forms of worship to be mentioned in this verse in order to derive from it that with regard to all the sacrificial rites performed inside the Temple, one who performs them in idol worship is liable to receive capital punishment, from where is it derived that this halakha includes bowing down to an idol, which is not a sacrificial rite?

    11The baraita answers that the verse states: “And has gone and served other gods and bowed to them” (Deuteronomy 17:3), and a verse near it states: “Then you shall bring forth that man or that woman who has done this evil thing to your gates, the man or the woman, and you shall stone them with stones and they shall die” (Deuteronomy 17:5). It is derived from the juxtaposition of these two verses that one who bows down to an idol is liable to be executed.

    12The baraita asks: We have heard the punishment for bowing down to an idol, but from where is the prohibition against doing so derived? The baraita answers that the verse states: “For you shall bow to no other god” (Exodus 34:14).

    13One might have thought that I should include among those liable to receive capital punishment one who hugs an idol, or one who kisses it, or one who puts its shoes on it as well. Therefore, the verse states: “One who sacrifices shall be utterly destroyed,” referring to the act of slaughtering an offering in idol worship.

    14The baraita explains: The slaughter of an offering was included in the general category of the prohibited forms of idol worship, and why was it singled out to be mentioned in this verse? It was singled out to compare a matter to it and say to you: Just as slaughter is notable in that it is a sacrificial rite performed inside the Temple, and those who perform this rite for the purpose of idol worship are liable to receive the death penalty for it, so too, any form of worship that is a sacrificial rite performed inside the Temple is prohibited when performed for idol worship, and transgressors are liable to receive the death penalty for it.

    15Therefore, the act of bowing to an idol is singled out to be mentioned in a separate verse to derive the death penalty for that action itself, despite the fact that it is not a sacrificial rite performed in the Temple, whereas the slaughter of an offering is singled out to be mentioned in order to derive from it the principle with regard to the entire category, namely, that generally one is not liable to receive capital punishment for a form of worship that is not performed in the Temple.

    16The Gemara proceeds to clarify the baraita . The Master said in the baraita : I would have said that the verse speaks of one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple courtyard. The Gemara asks: The punishment for one who slaughters a sacrificial animal outside the Temple courtyard is karet , not capital punishment, as it is stated: “Each and every man…who offers a burnt-offering or sacrifice, and does not bring it to the entrance of the Tent of Meeting to sacrifice it to the Lord, even that man shall be cut off from his people” (Leviticus 17:8–9). Therefore, how can the baraita suggest that a verse that mentions capital punishment could be referring to this transgression?

    17The Gemara answers: It might enter your mind to say that in a case when the witnesses warned the transgressor not to slaughter the offering outside the Temple he is liable to receive the death penalty, but in a case when they did not warn him he is liable to receive karet . Therefore, the baraita teaches us that one who slaughters an offering outside the Temple is not liable to receive the death penalty even if he was warned.

    18The baraita states that the principle concerning the forms of idol worship that are punishable by execution is derived from the verse that mentions slaughtering an animal as an idolatrous offering, whereas bowing to an idol is mentioned in the verse as an exception. Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: Say that bowing is singled out to be mentioned to teach, with regard to the entire category, that any honorable form of worship, when performed for the sake of idol worship, carries the death penalty, not only sacrificial rites performed in the Temple.

    19And if you would say that if so, why do I need slaughter to be mentioned in the verse specifically, one can say that mentioning slaughter is necessary for the matter of slaughter itself, i.e., to teach that one can have intention from one sacrificial rite to another sacrificial rite. In other words, slaughtering an animal with idolatrous intent is punishable by death even if the intention of the transgressor pertains not to the slaughter itself but to another part of the sacrificial process.

    20As it was stated that with regard to one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood in idol worship or to burn its fat in idol worship, Rabbi Yoḥanan says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' אחד העובדמפרש בגמרא:

    אחד המזבח ואחד המקטר וכו'ובגמרא מוקים לה לכולה מתניתין בשאין דרכה של אותה עבודת כוכבים לעבדה בכך ואפ"ה אהנך עבודות מיחייב כדיליף לה בברייתא:

    והמקבלו עליו באלוהואפי' אמירה בעלמא כגון האומר לו אלי אתה דאיתקש לזביחה דכתיב (שמות לב) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל ל"א והמקבלו לאלוה שלא בפניו והאומר לו אלי אתה בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפ"ה חייב:

    אבל המגפף והמנשקשלא כדרכה:

    עובר בלא תעשהדלא תעבדם יתירא כתיבי חד בדברות ראשונות ואחרונות וחד לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם (שמות כ״ג:כ״ד) אם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין לשלא כדרכה אבל מיתה לא מיחייב בשלא כדרכה אלא הני דפרט בהו קרא:

    הנודר בשמובלשון נדר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודת כוכבים פלונית אם ארחץ:

    והמקיים בשמושבועה נשבע מתרגם מקיים:

    עובר בלא תעשהושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם):

    הפוער עצמומתריז רעי בפניו וזהו עבודתו וחייב עליו מיתה:

    מרקוליסמצדדין שלש אבנים אחת מכאן ואחת מכאן ואחת מלמעלה על גביהן וקורין אותם מרקוליס ועובדין אותה בזריקת האבנים:

    גמ' מאי אחד העובדאטו כל הני לאו עובד נינהו:

    אחד העובדכל עבודה אף גפוף ונשוק אף דרך בזיון בכדרכה וחייב מיתה דכתיב וילך ויעבוד אלהים אחרים וכתיב בתריה וסקלתם באבנים ואזהרתיה מהכא ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו' (דברים יב) דהיינו בכדרכה:

    ואחד המזבחאפי' שלא כדרכה בעבודות הללו כדיליף לקמן דכל עבודות הנעשות בפנים לגבוה חייבין עליה מיתה בעבודת כוכבים אפילו שלא כדרכה:

    ולחשוב נמי זורקדבשלמא מקבל ומוליך לא קשיא לן אף על גב דעבודת פנים הם דלא אשכחן דלהוו עבודות הנעשות לשם עבודת כוכבים כדאשכחן הנך זביחה ויזבחו לו (שמות לב) קטור אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים ל״ב:ל״ח) ניסוך ישתו יין נסיכם (שם) ומיהו דם אשכחן בעבודת כוכבים בל אסיך נסכיהם מדם וכיון דגמרינן דכל עבודות פנים חייבין בהם אף שלא כדרכה נתנייה נמי:

    אמר אביי זורק בכלל ניסוךדמתני' דהא קרא נמי ניסוך קרייה:

    מנא הני מילידמחייב בהני עבודות אף בשלא כדרכה:

    אילו נאמר זובח יחרם הייתי אומרבאיזו זביחה בא הכתוב לענוש מיתה ודאי בזובח קדשים בחוץ קאמר שמצינו שהזהיר עליהם במקום אחר ולקמן פריך הרי כבר פרשו להם עונש אחר ונכרתה דכתיב גבי שחוטי חוץ:

    ת"ל לאלהים יחרםדבא הכתוב לעונשו מיתה דהאי יחרם לשון מיתה דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת זובח לאלהים כל אלהים במשמע ואפילו שלא כדרכה מדלא כתביה בלשון עבודה עובד לאלהים בזביחה יחרם שמע מינה אפילו אינה עבודה שלו קאמר וכל עבודות שבעולם לכדרכה נפקא לן בהו מיתה מוילך ויעבוד וגו' דמשמע דבר שהוא עבודה לו:

    בלתי לה' לבדוריקן ונטל כל העבודות מלעבדה בהן ונתנן לשם המיוחד משמע דאכל עבודות הראויות לשם קאמר:

    לפי שיצאה זביחהבפירוש מכלל שאר עבודות שנכללו בכלל וילך ויעבוד ומדה היא בתורה דדבר שהוא בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שאין הכלל הזה מחייב אלא עבודה הדומה לזבוח שהוא עבודת פנים ומהשתא לא נפקא לן דליחייב אהשתחואה שלא כדרכה דלאו עבודה היא בפנים מניין לרבות השתחואה:

    ה"ג בסיפרי ת"ל וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להםדעל כרחיך לשלא כדרכה קאמר דאי דרכה לעבדה בכך בכלל ויעבוד הוא:

    עונש שמענודכתיב ביה וסקלתם דלעיל:

    אזהרה מניין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחרוהאי נמי אם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין לשלא כדרכה וספרים דכתוב בהו (כי) לא תשתחוה שיבוש הוא דהא מיתה הכא לא כתיבא:

    יכול שאני מרבה וכו'דנימא השתחואה שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד וחייב עליה אף לשלא כדרכה אף כל שהוא דרך כבוד כגון אלו חייב:

    ת"ל זובחואם השתחואה ללמד על הכלל באתה למה פרט לך זביחה הלא דרך כבוד הוא ומהשתחואה נפקא ליה אלא היא באתה ללמד על הכלל לומר לך זביחה בכלל היתה ויצאה מן הכלל להקיש לה כל הנכללות עמה ולומר לך מה זביחה מיוחדת עבודת פנים אף כל שהיא עבודת פנים חייבין עליה בחוץ לעבודת כוכבים ומשום דהשתחואה לא נפקא לן מהכא לחיובא הוצרכה השתחואה לחזור ולצאת כדי לדון בעצמה לבדה שיתחייבו עליה ואע"פ שאין חייבין כיוצא בה ויצאה זביחה ללמד על הכלל כולו:

    סד"אהאי יחרם אתא לאורויי לן דאי אתרו ביה לקטלא וכרת כי לא אתרו ביה הוא כדלגבי שבת ועבודת כוכבים ועריות: ה"ג ס"ד אמינא אתרו ביה קטלא ולא אתרו ביה כרת קמ"ל:

    אימא יצאה לן השתחואה ללמד על הכללומתרבי מגפף ומנשק וכל שהוא דרך כבוד כהשתחואה וקא קשיא לי' לתנא א"כ זובח למאי אתא תיפוק לי' מהשתחואה דהא עבודת כבוד הוא:

    לגופיה אתאולאורויי דאפי' לא שחט שחיטת עצמו לעבודת כוכבים אלא שוחט לעצמו וחשב בה ע"מ לזרוק דמה לעבודת כוכבים חייב ואפי' לא זרק:

    דמחשבין מעבודה לעבודהכלומר דמחשבה שהוא מחשב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת מחשבה היא להתחייב עליה:

    סנהדרין 60 עמוד ב

    Mishna

    1העובד עבודת כוכבים אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה׃

    2אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה׃

    3הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה:

    Gemara

    4מאי אחד העובד׃

    5אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואפילו שלא כדרכה׃

    6וליחשוב נמי זורק אמר: אביי זורק היינו מנסך דכתיב ״(תהלים טז״, ד) בל אסיך נסכיהם מדם׃

    7מנהני מילי׃

    8דתנו רבנן אילו נאמר (שמות כב, יט) זובח יחרם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר תלמוד לומר לאלהים בזובח לעבודת כוכבים הכתוב מדבר׃

    9אין לי אלא בזובח מקטר ומנסך מניין ת"ל (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו ריקן העבודות כולן לשם המיוחד׃

    10לפי שיצאה זביחה לידון בעבודות פנים מניין לרבות השתחואה׃

    11ת"ל (דברים יז, ג) וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם וסמיך ליה (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא וגו'׃

    12עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות לד, יד) כי לא תשתחוה לאל אחר׃

    13יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמנעיל ת"ל זובח׃

    14זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה אף כל שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה׃

    15יצאה השתחואה לידון בעצמה יצאה זביחה לידון על הכלל כולו׃

    16אמר מר הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר זובח קדשים בחוץ כרת הוא׃

    17סלקא דעתך אמינא כי אתרו ביה קטלא כי לא אתרו ביה כרת קמ"ל׃

    18אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אימא יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו׃

    19וכי תימא זובח למה לי לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה׃

    20דאיתמר השוחט בהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר׃

    Tosafot

    וליחשוב נמי זורקפירש הקונטרס בשלמא מקבל ומוליך משום דלא אשכחן דליהוו עבודה הנעשות לשם עבודת כוכבים כדאשכחן גבי ניסוך ישתו יין נסיכם והיינו כר' יהודה דדריש בספרי להאי קרא דיין נסיכם גבי עובדי כוכבים אבל ר' נחמיה מוקי לה בישראל ומיהו לרבי נחמיה בלאו הכי אשכחן קראי בדברי קבלה וקטר לבעל והסך נסכים לאלהים אחרים (ירמיהו ז׳:י״ח):

    זובח לאלהים יחרםפ"ה כל אלהים במשמע אפילו שלא כדרכה מדלא כתיב עובד לאלהים בזביחה יחרם ולא היה יכול לפרש דע"כ לשלא כדרכה אתא דאי לכדרכה מוילך ויעבוד נפקא דה"א לעולם לכדרכה ובא ללמדך על הכלל דאפי' כדרכה לא מחייבה אלא בעבודת פנים:

    המקטר והמנסך מניין ת"ל בלתי לה' לבדותימה דבסמוך יליף מיציאת זביחה ללמד על הכלל כולו וי"ל דאי לאו בלתי לה' לבדו ה"א מה זביחה שהיא עבודת דם ואתא לרבויי זורק אבל מקטר ומנסך לא:

    מניין לרבות השתחואהוא"ת ת"ל מדאיתקש לזביחה דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) וישתחוו לו ויזבחו לו כדיליף (לקמן סנהדרין דף סג.) האומר אלי אתה דכתיב ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל וי"ל דהתם הוי כדרכה דאותו עגל אורחיה בזביחה הוה והא דיליף מהתם אלי אתה משום דאלי אתה אורחיה בכל עבודת כוכבים:

    אזהרה מנייןוא"ת ות"ל מהיכא דנפקא לי' אזהרה למגפף ומנשק מלא תעבדם כדפ"ה במתני' וי"ל דאי אתא לאזהרה דהשתחואה לא הוה מוקמינן ליה למגפף ומנשק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השמינית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר העובד ע"ז צריך שתדע שעבודת ע"ז חלוקה על שלש דרכים הראשונה עבודה מעבודות המיוחדות לשם והיא שאנו מזכירין בתלמוד תמיד אחת מארבע עבודות ופרטן משתחוה זובח מקטר ומנסך והזורק בכלל המנסך שזריקת הדם כעין נסוך היא וכן כל מיני הקרבה בכלל זובח והוא הדין למזמר לפניה שהזמר ממכשירי קרבן הוא וכל שעבד ע"ז באחת מעבודות אלו אע"פ שלא היה דרך עבודתה בכך ואפילו לא היתה תכלית כונתו לעבדה אלא להכעיס חייב סקילה בהתראה או כרת בלא התראה וחטאת בשוגג מפני שעבודות אלו נזכרות בע"ז במקראות זביחה והשתחואה וישתחו לו ויזבחו לו קטור אשר חלב זבחימו נסוך יין נסיכם זריקה בל אסיך נסכיהם מדם והם כעין עבודת פנים אבל מולק ומקבל לא נזכרו בע"ז והשתחואה מ"מ אע"פ שהוזכרה בע"ז אינה כעין פנים אלא שמרוב כבוד שבה דנוה כעין פנים וכן שדרך רוב עבודות זרות בכך והשתחואה זו אינה צריכה פשוט ידים אלא משיכבוש פניו לה בקרקע חייב השניה הוא שעושה לה עבודה של כבוד אבל לא ממין אלו וכן אין עבודתה בכך כגון גפוף ונשוק וכיוצא באלו ודבר זה בלא תעשה השלישית שאינה עבודת כבוד אלא שדרך עבודתה בכך וכל שדרך עבודתה בכך אפילו היה דרך קלון הרי זה נסקל הא אלו לא היה דרך עבודתה בכך אפילו היתה עבודתה דרך בזיון בחברתה כגון שפער עצמו למרקילוס או זרק אבן לפעור פטור ואזהרתן של אלו עם עונשיהן כך היא אזהרה לכדרכה כי תאמר בלבבך איכה יעבדו כלומר הזהר שלא תאמר כן וי"מ מלא תעבדם ואינו נראה כן ועונש שלה וילך ויעבוד אלהים אחרים אזהרה לשלא כדרכה בזבוח וקטור ונסוך והשתחואה מלא תשתחוה ובכללה כל עבודת פנים או ולא יזבחו עוד ועונש שלה זובח לאלהים יחרם או ויעבוד וישתחו ואזהרה לכל דרך כבוד שאין שם עונש לא תעבדם:

    ועל שלשה דרכים אלו באה משנה זו ואמר אחד העובד ר"ל בכדרכה או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אע"פ שאינו כדרכה וכן המקבלו עליו באלוה והוא שאמר לאיזה דבר הריני מקבל עלי דבר זה לאלוה או כוכב זה או הר זה אע"פ שאינו לפניו או שאמר לו בפניו אלי אתה בכל אלו נסקל אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל וכן כל מיני כבוד שאינם עבודה עובר בלא תעשה ואזהרתו לא תעבדם שכל מין של כבוד בכלל עבודה הם אלא שאין לוקין עליהם הואיל ואינן עבודה גמורה או שהוא לאו שבכללות וכן הנודר בשמו והוא שאמר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם ע"ז פלונית אם ארחץ והמקיים בשמו כלומר שהוא נשבע בשמו וכדמתרגמינן נשבע מקיים עובר בלא תעשה ואזהרתו ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

    ויש שואלין ומאי איריא נודר ונשבע והרי אף בהזכרה בעלמא כן אלא נודר ונשבע הוצרך ללמד בהם שאינו במיתה וי"מ במקיים שהדירו אחר בשם ע"ז וקיים את הנדר ונודר או נשבע שהזכרנו שאסור אם עבר ועשה לוקה אע"פ שאין בו מעשה לדעת גדולי המחברים אלא שגדולי המפרשים חולקים עליהם ממה שאמרו בגמ' שלא נאמר כן אלא לדעת ר' יהודה שהוא סובר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואין הלכה כמותו ואין נשבע זה בכלל מה שאמרו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם שלא נאמר אלא בשבועת שקר כמו שאמרו לא ינקה בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ולדעת גדולי המחברים נראה שאף זה בכלל:

    הפוער עצמו לפעור או זורק אבן למרקילוס אע"פ שאין כאן דרך עבודה ולא מין של כבוד ואפילו עשה דרך גנות ובזוי הרי זה נסקל ודברים אלו כלן בשכונת עבודתו לקבלו באלוה ואף העושה דרך גנות הואיל ועבודתו בכך ושהתרו בו על כך סתמו מקבלו הוא עליו אבל אם עשה כן ומיראה התבאר בגמ' שהוא פטור:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    השוחט קדשים בחוץ אע"פ שלא העלה אם עשה כן במזיד חייב כרת שנאמר איש אשר ישחט וכו' דם יחשב וכו' ונכרת ובשוגג חייב חטאת קבועה כמו שיתבאר במקומו:

    השוחט את הבהמה ולא כיון בגוף השחיטה להיותה לשם ע"ז אלא שכיון בשעת שחיטה לזרוק הוא דמה או להקטיר חלבה לע"ז הרי זו פסולה ואסורה בהנאה אע"פ שלא זרק ולא הקטיר שמחשבה שהוא מחשב בשעת עבודה לעבודה אחרת לשם ע"ז מועלת לאסור אע"פ שאינו מחשב על אותה עבודה בעצמה שהוא עושה עכשיו ולחייב את המחשב כעובד ע"ז וכן לענין פגול כל שכיון הכהן העובד בשעת שחיטה לזרוק את הדם למחר אחר זמנו הרי זה פגול והוא חייב כרת כאלו חישב לאכלו חוץ לזמנו גם כן כמו שיתבאר במקומו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 60b

    Sanhedrin 60b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 288 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' אחד העובד מפרש בגמרא:

    אחד המזבח ואחד המקטר וכו' ובגמרא מוקים לה לכולה מתניתין בשאין דרכה של אותה עבודת כוכבים לעבדה בכך ואפ"ה אהנך עבודות מיחייב כדיליף לה בברייתא:

    והמקבלו עליו באלוה ואפי' אמירה בעלמא כגון האומר לו אלי אתה דאיתקש לזביחה דכתיב (שמות לב) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל ל"א והמקבלו לאלוה שלא בפניו והאומר לו אלי אתה בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפ"ה חייב:

    אבל המגפף והמנשק שלא כדרכה:

    עובר בלא תעשה דלא תעבדם יתירא כתיבי חד בדברות ראשונות ואחרונות וחד לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם (שמות כ״ג:כ״ד) אם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין לשלא כדרכה אבל מיתה לא מיחייב בשלא כדרכה אלא הני דפרט בהו קרא:

    הנודר בשמו בלשון נדר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודת כוכבים פלונית אם ארחץ:

    והמקיים בשמו שבועה נשבע מתרגם מקיים:

    עובר בלא תעשה ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם):

    21 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 60b · Sefaria

    Tosafot

    וליחשוב נמי זורק פירש הקונטרס בשלמא מקבל ומוליך משום דלא אשכחן דליהוו עבודה הנעשות לשם עבודת כוכבים כדאשכחן גבי ניסוך ישתו יין נסיכם והיינו כר' יהודה דדריש בספרי להאי קרא דיין נסיכם גבי עובדי כוכבים אבל ר' נחמיה מוקי לה בישראל ומיהו לרבי נחמיה בלאו הכי אשכחן קראי בדברי קבלה וקטר לבעל והסך נסכים לאלהים אחרים (ירמיהו ז׳:י״ח):

    זובח לאלהים יחרם פ"ה כל אלהים במשמע אפילו שלא כדרכה מדלא כתיב עובד לאלהים בזביחה יחרם ולא היה יכול לפרש דע"כ לשלא כדרכה אתא דאי לכדרכה מוילך ויעבוד נפקא דה"א לעולם לכדרכה ובא ללמדך על הכלל דאפי' כדרכה לא מחייבה אלא בעבודת פנים:

    המקטר והמנסך מניין ת"ל בלתי לה' לבדו תימה דבסמוך יליף מיציאת זביחה ללמד על הכלל כולו וי"ל דאי לאו בלתי לה' לבדו ה"א מה זביחה שהיא עבודת דם ואתא לרבויי זורק אבל מקטר ומנסך לא:

    מניין לרבות השתחואה וא"ת ת"ל מדאיתקש לזביחה דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) וישתחוו לו ויזבחו לו כדיליף (לקמן סנהדרין דף סג.) האומר אלי אתה דכתיב ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל וי"ל דהתם הוי כדרכה דאותו עגל אורחיה בזביחה הוה והא דיליף מהתם אלי אתה משום דאלי אתה אורחיה בכל עבודת כוכבים:

    אזהרה מניין וא"ת ות"ל מהיכא דנפקא לי' אזהרה למגפף ומנשק מלא תעבדם כדפ"ה במתני' וי"ל דאי אתא לאזהרה דהשתחואה לא הוה מוקמינן ליה למגפף ומנשק:

    Tosafot on Sanhedrin 60b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השמינית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר העובד ע"ז צריך שתדע שעבודת ע"ז חלוקה על שלש דרכים הראשונה עבודה מעבודות המיוחדות לשם והיא שאנו מזכירין בתלמוד תמיד אחת מארבע עבודות ופרטן משתחוה זובח מקטר ומנסך והזורק בכלל המנסך שזריקת הדם כעין נסוך היא וכן כל מיני הקרבה בכלל זובח והוא הדין למזמר לפניה שהזמר ממכשירי קרבן הוא וכל שעבד ע"ז באחת מעבודות אלו אע"פ שלא היה דרך עבודתה בכך ואפילו לא היתה תכלית כונתו לעבדה אלא להכעיס חייב סקילה בהתראה או כרת בלא התראה וחטאת בשוגג מפני שעבודות אלו נזכרות בע"ז במקראות זביחה והשתחואה וישתחו לו ויזבחו לו קטור אשר חלב זבחימו נסוך יין נסיכם זריקה בל אסיך נסכיהם מדם והם כעין עבודת פנים אבל מולק ומקבל לא נזכרו בע"ז והשתחואה מ"מ אע"פ שהוזכרה בע"ז אינה כעין פנים אלא שמרוב כבוד שבה דנוה כעין פנים וכן שדרך רוב עבודות זרות בכך והשתחואה זו אינה צריכה פשוט ידים אלא משיכבוש פניו לה בקרקע חייב השניה הוא שעושה לה עבודה של כבוד אבל לא ממין אלו וכן אין עבודתה בכך כגון גפוף ונשוק וכיוצא באלו ודבר זה בלא תעשה השלישית שאינה עבודת כבוד אלא שדרך עבודתה בכך וכל שדרך עבודתה בכך אפילו היה דרך קלון הרי זה נסקל הא אלו לא היה דרך עבודתה בכך אפילו היתה עבודתה דרך בזיון בחברתה כגון שפער עצמו למרקילוס או זרק אבן לפעור פטור ואזהרתן של אלו עם עונשיהן כך היא אזהרה לכדרכה כי תאמר בלבבך איכה יעבדו כלומר הזהר שלא תאמר כן וי"מ מלא תעבדם ואינו נראה כן ועונש שלה וילך ויעבוד אלהים אחרים אזהרה לשלא כדרכה בזבוח וקטור ונסוך והשתחואה מלא תשתחוה ובכללה כל עבודת פנים או ולא יזבחו עוד ועונש שלה זובח לאלהים יחרם או ויעבוד וישתחו ואזהרה לכל דרך כבוד שאין שם עונש לא תעבדם:

    ועל שלשה דרכים אלו באה משנה זו ואמר אחד העובד ר"ל בכדרכה או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אע"פ שאינו כדרכה וכן המקבלו עליו באלוה והוא שאמר לאיזה דבר הריני מקבל עלי דבר זה לאלוה או כוכב זה או הר זה אע"פ שאינו לפניו או שאמר לו בפניו אלי אתה בכל אלו נסקל אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל וכן כל מיני כבוד שאינם עבודה עובר בלא תעשה ואזהרתו לא תעבדם שכל מין של כבוד בכלל עבודה הם אלא שאין לוקין עליהם הואיל ואינן עבודה גמורה או שהוא לאו שבכללות וכן הנודר בשמו והוא שאמר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם ע"ז פלונית אם ארחץ והמקיים בשמו כלומר שהוא נשבע בשמו וכדמתרגמינן נשבע מקיים עובר בלא תעשה ואזהרתו ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

    ויש שואלין ומאי איריא נודר ונשבע והרי אף בהזכרה בעלמא כן אלא נודר ונשבע הוצרך ללמד בהם שאינו במיתה וי"מ במקיים שהדירו אחר בשם ע"ז וקיים את הנדר ונודר או נשבע שהזכרנו שאסור אם עבר ועשה לוקה אע"פ שאין בו מעשה לדעת גדולי המחברים אלא שגדולי המפרשים חולקים עליהם ממה שאמרו בגמ' שלא נאמר כן אלא לדעת ר' יהודה שהוא סובר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואין הלכה כמותו ואין נשבע זה בכלל מה שאמרו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם שלא נאמר אלא בשבועת שקר כמו שאמרו לא ינקה בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ולדעת גדולי המחברים נראה שאף זה בכלל:

    הפוער עצמו לפעור או זורק אבן למרקילוס אע"פ שאין כאן דרך עבודה ולא מין של כבוד ואפילו עשה דרך גנות ובזוי הרי זה נסקל ודברים אלו כלן בשכונת עבודתו לקבלו באלוה ואף העושה דרך גנות הואיל ועבודתו בכך ושהתרו בו על כך סתמו מקבלו הוא עליו אבל אם עשה כן ומיראה התבאר בגמ' שהוא פטור:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    השוחט קדשים בחוץ אע"פ שלא העלה אם עשה כן במזיד חייב כרת שנאמר איש אשר ישחט וכו' דם יחשב וכו' ונכרת ובשוגג חייב חטאת קבועה כמו שיתבאר במקומו:

    השוחט את הבהמה ולא כיון בגוף השחיטה להיותה לשם ע"ז אלא שכיון בשעת שחיטה לזרוק הוא דמה או להקטיר חלבה לע"ז הרי זו פסולה ואסורה בהנאה אע"פ שלא זרק ולא הקטיר שמחשבה שהוא מחשב בשעת עבודה לעבודה אחרת לשם ע"ז מועלת לאסור אע"פ שאינו מחשב על אותה עבודה בעצמה שהוא עושה עכשיו ולחייב את המחשב כעובד ע"ז וכן לענין פגול כל שכיון הכהן העובד בשעת שחיטה לזרוק את הדם למחר אחר זמנו הרי זה פגול והוא חייב כרת כאלו חישב לאכלו חוץ לזמנו גם כן כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Sanhedrin 60b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פירוש רש"י בד"ה אבל המגפף כו' תרי תעבדם יתיר' כתיבי חד כו' עכ"ל כ"ה בכל פרושים של פירוש רש"י הישנים ומהרש"ל כתב כי טעות הוא זה ותלה הטעות בדפוס לובלין והגיה דלא תעבדם יתיר' כתיב כו' ודדברות הראשונות ואחרונות לא חשיב רק כחד כפירוש רש"י לקמן גבי ג' השתחואות ונראה מדבריו לפי הגהתו שהוא הבין דלא הוה רק חד לא תעבדם יתירא משום דחד מהן איצטריך לאזהרה לכדרכה ואידך לא תעבדם דמייתר אא"ע לכדרכה תנהו שלא כדרכה וכן דעת הסמ"ג דחד לא תעבדם אתי לאזהרה לכדרכה ואידך לשלא כדרכה אבל רש"י לקמן פירש דאזהרה לכדרכה מפן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו גו' וכן מוכח לקמן גבי זובח למרקוליס אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו גו' וכי האי גוונא אמרו לקמן גבי ג' השתחואות לכדרכה מאיכה יעבדו גו' נפקא והשתא ניחא דבאם אינו ענין לכדרכה הנהו תרי לא תעבדם ככל הפירושים הישנים דהיינו ודאי חד דדברות ראשונות ואחרונות כפירוש רש"י לקמן ואידך לא תעבדם ולא תעשה גו' מייתרי הני תרתי וקאמר דאתי חד מינייהו לשלא כדרכה במגפף ומנשק ואידך לא הזכיר רש"י הכא למאי אתא אבל לקמן מוקמי' ליה יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר לא תעבדם ופירש רש"י שם מלא תעבדם יתיר' והתימה מדברי הסמ"ג דכולי שמעתיה אינה מוכחת כדבריו ומיהו לקמן לרבי אמי דתני זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת משמע דלא תעבדם איירי שפיר אתי לכל הני כדברי הסמ"ג וק"ל:

    תוס' בד"ה וליחשוב כו' גבי ניסוך ישתו יין נסיכם והיינו כר' יהודה דדרש בספרי כו' גבי עובדי כוכבים אבל ר"נ מוקי לה בישראל כו' עכ"ל ורש"י פירש בחומש דרבי (יוסי) [יהודה] דורשה כולה כנגד ישראל ור"נ דורשה כולה כנגד העובדי כוכבים ע"ש ר"ל כנגד ישראל שישראל יאמרו כן לעובדי כוכבים אי אלהימו גו' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם וכנגד העובדי כוכבים היינו שהעובדי כוכבים יאמרו כן לישראל אי אלהימו גו' וק"ק למה לא כתבו התוס' כן על פירוש הקונטרס בקיטור אשר חלב זבחימו גו' דהיינו כרבי (יוסי) [יהודה] דדריש ליה בספרי גבי עובדי כוכבים אבל ר"נ מוקי לה בישראל וק"ל:

    בד"ה זובח לאלהים כו' ובא ללמד על הכלל דאפילו כדרכה לא מחייב אלא כו' עכ"ל וכן הלאו דלא יזבחו עוד את זבחיהם כו' הוה אמינא דבא ללמדך דאפילו כדרכה לא מחייב אלא בעבודת פנים א"נ לזובח להכעיס כדלקמן ומיהו בהשתחואה דהכא ליכא למימר הכי דבא ללמדך דאפילו כדרכה לא מחייב אלא כעין השתחואה דהוי דרך כבוד ולא פוער לפעור וזורק למרקוליס דאם כן הני שלשה לאוין בהשתחואה למה לי דעל כרחך אתי חדא לאזהרת מיתה בהשתחואה לשלא כדרכה כדלקמן דללאו גרידא מלא תעבדם ילפינן ליה כמו מגפף ומנשק ודו"ק:

    בד"ה המקטר כו' דאי לאו בלתי לה' לבדו ה"א מה זביחה כו' אתא לרבויי זורק כו' עכ"ל מיהו איצטריך נמי למדת דבר שהיה בכלל כו' דאי מבלתי לה' לבדו לחוד לא הוה ממעטינן שאר עבודות אפילו שאינן בפנים אי לאו דאי מה זביחה שהוא עבודת פנים כו' ובהכי יתיישב לקמן דקאמר אימא דיצא השתחואה ללמד על הכלל כולו כו' דליכא לאקשויי דא"כ בלתי לה' לבדו גו' ל"ל די"ל דאי לאו בלתי לה' הוה אמינא דזובח יצא מן הכלל וללמד כו' ולרבויי זורק אבל השתא דכתיב בלתי לה' לבדו גו' ולרבויי נמי עבודת פנים אית לן למימר טפי לרבויי גם כל שאר עבודות מהשתחואה וזובח לגופיה דמחשבין כו' ועוד י"ל בזה דא"נ אתי זובח דמחשבין מעבודה לעבודה איצטריך בלתי לה' לבדו דמחשבין מעבודה לעבודה בכל עבודת פנים ואי לאו בלתי לה' גו' ה"א דדוקא מחשבין מזובח לזורק ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 60b · Sefaria

    Maharam

    במתניתין העובד ע"ז וכו' האי מתניתין קאי אמתניתין דלעיל דקתני אלו הן הנסקלין הבא על האם וכו' וקחשיב ואזיל נמי הבא על הזכר והמגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך והדר מפרש כל אחד ואחד במשנה בפני עצמו ובמשנה שלפני זו פירש דין מגדף ובמשנה זו בא לפרש דין העובד ע"ז:

    שם בגמ' לפי שיצאת זביחה לדון בעבודת פנים מנין לרבות השתחואה שיטת תנא דברייתא זו כך היא דמתחלה מקשה אין לי אלא זובח מקטר ומנסך מניין וכל שכן השתחואה דקשה עלה מניין והשיב תלמוד לומר בלתי לה' לבדו ריקן וכו' וכדי שלא תאמר דמריקן העבודות כולן וכו' נלמד ג"כ השתחואה לכך הקשה לפי שיצאת זביחה וכו' רצה לומר דאפילו השתא דכתיב בלתי לה' לבדו וריקן העבודות כולן לשם המיוחד עדיין לא נלמד מזה השתחואה משום דכיון שיצאתה זביחה מן הכלל לא נוכל ללמוד מזה כי אם מה שדומה לזביחה דהיינו עבודת פנים והשתחואה לא מקרי עבודה ואם כן מניין לרבות השתחואה וכו' עונש שמענו אזהרה מניין וכו' ואזהרה לזובח פי' התוס' לקמן בדף שאחר זה דבור המתחיל מנין לזובח בהמה למרקוליס דילפינן לה מקרא רלא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים דאיתא לקמן ולקמן נפרש שם דברי התוס' אבל אין לומר דיליף אזהרה לזובח בשלא כדרכה מלא תעבדם יתירה דמיניה נפקי לא תעשה בגיפוף ונישוק בשלא כדרכה כדפירש רש"י במתניתין ומהתם נפקי נמי אזהרה לזוכה שלא כדרכה משום דאי להכי אתי לא הוה מוקמינן ליה ללא תעשה דגיפוף ונישוק דרלמא לאזהרת זובח לחוד אתי כמו שפירשו התוס' בדף זה ד"ה אזהרה מניין וכו' גבי אזהרת השתחואה תלמוד לומר כי לא תשתחוה לאל אחר והא דלא יליף אזהרה להשתחואה שלא כדרכה מלא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם דמייתי רש"י במתניתין דהא לא תשתחוה נמי קרא יתירה הוא דכבר כתיב בדברות ראשונות ואחרונות לא תשתחוה להם דכולהו קראי צריכי כדאמרינן לקמן בדף ס"ג אמר אביי שלש השתחואות למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה וכו' ע"ש:

    ברש"י ד"ה אחד המזבח ואחד המקטר וכו' ובגמרא מוקי לה לכולה מתניתין כשאין דרכה וכו' רצה לומר האי בבא דאחדה מזבח ואחר המקטר כל הני פרטי מוקי לה בשאין כדרכה של אותה ע"ז לעבדה בכך ולכך לא מחייב מיתה אלא אהנך עבודות דפורט והולך המזבח והמקטר וכו' אבל הרישא דאחד העובד איירי בעובדה באותה עבודה שדרכה של אותה ע"ז לעובדה בכך ולכך חייב בכל עבודה שבעולם שדרך לעבדה בה:

    ד"ה והמקבל עליו באלוה ואפי' באמירה בעלמא כגון האומר אלי אתה וכו' לישנא אחרינא והמקבלו לאלוה שלא בפניו האומר אלי אתה בפניו וכו' נראה דללשון ראשון גריס רש"י במתניתין המקבלו לאלוה האומר לו אלי אתה ולא גרסי' והאומר בוי"ו דחד מילתא היא וסיפא פירושא דרישא היא כאלו אמר המקבלו לאלוה כגון האומר אלי אתה וללשון שני גריס והאומר בוי"ו ותרי מילי נינהו ורישא במקבלו שלא בפניו שאומר אלי הוא וסיפא במקבלו בפניו שאומר אלי אתה ותנא סיפא לגלויי רישא דאי לא תנא סיפא הוה אמינא דרישא דהמקבלו לאלוה איירי בפניו ובספר חכמת שלמה ראיתי שכתב וזה לשונו ולי נראה בפניו לא בעי קבלה לאלוה אלא באלי אתה סגי אבל שלא בפניו לא סגי באמרו אלי הוא אלא צריך קבלות אלהות דהיינו אלך ואעבדנו ודו"ק עכ"ל ובתחלת הדעת דבריו אינם מובנים מה היה כוונתו בזה אבל לי נראה שבא לתרץ ליתני שלא בפניו ולא בעי בפניו שזה היה קשה גם כן לרש"י ומחמת זה כתב רש"י דתני סיפא לגלויי רישא ובא הוא לתרץ בענין אחר ולומר דתרוייהו צריכי למתני שלא בפניו וגם בפניו משום דדיניהם חלוקים דבפניו סגי באומר אלי אתה ושלא בפניו לא סגי באמרו אלי הוא אלא צריך לומר אלך ואעבדנו וגם לומר אלי הוא אבל אין לפרש דבריו דרצה לומר דשלא בפניו לא סגי באמרו אלי הוא אלא צריך לומר אלך ואעברנו לחוד דאם כן הוה מוכרח לומר שאלך ואעבדנו עדיף יותר להתחייב טפי מאומר אלי הוא ואין סוגיות הגמרא דלקמן משמע כן בהא דרמי לקמן מתניתין אהדדי דהכא תנן העובד ע"ז עובד אין אומר לא והאנן תנן האומר אעבוד וכו' כאשר אבאר לקמן אם ירצה השם כנ"ל לפרש דבריו שזאת היתה כוונתו אבל דבריו אלו אין להם רמז וראיה בסוגיא דשמעתין רק בדויה מן הלב:

    ד"ה אבל המגפף והמנשק וכו' נראה לי דהכא גרסינן תרי לא תעבדם כתיב חד בדברות ראשונות ואחרונות וחד לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם וכו' דהך דכתיבי בדברות ראשונות ואחרונות חד חשיבי דדברות אחרונות לא חשיב דאהדורי קא מהדר ליה משה לישראל מה ששמעו ועיין לקמן בדף ס"ג ונוכל גם כן לגרוס דלא תעבדם יתירה כתיב חד בדברות ראשונות ואחרונות כו' אבל משמעות לשונו של רש"י דמסיים חד בדברות ראשונות ואחרונות וחד לא תשתחוה ולא תעבדם וכו' משמע דגריס לעיל מיניה תרי לא תעבדם כתיבי דאם לא כן לא נופל על זה לשון חד וחד וכו' וקל להבין ואכתוב עוד מזה בסמוך ברש"י בגמרא ד"ה אחד העובד כל עבודה וכו':

    ד"ה הגורר בשמו בלשון נדר קונם עלי כל פירות שבעולם בשם ע"ז פלונית אם ארחץ יש לתמוה למה צריך רש"י לסיים אם ארחץ דהא כשאומר קונם עלי כל פירות שבעולם לחוד נמי מקרי נדר וכשאומר קונם עלי כל פירות שבעולם אם ארחץ זהו נדר על תנאי והכא לא צריך רש"י לפרש אלא שעשה הקונם שהוא לשון קרבן בשם ע"ז כאלו אמר יהיו כל פירות שבעולם עלי באיסור קרבן של ע"ז פלונית ומצאתי בפי' המשניות של ברטנורה שלא סיים בפירושו כך אלא זה לשונו הנודר בשמו קונם עלי כל פירות שבעולם בשם ע"ז פלוני עכ"ל ואפשר שזה שכתוב ברש"י שלפנינו אם ארחץ איזה תלמיד טועה כתבו:

    ד"ה והמקיים בשמו נשבע דנשבע מתרגם מקיים כצ"ל:

    ד"ה זהו עבודתו וחייב עליה מיתה כצ"ל ובגמרא מפרש לקמן דאפילו נתכוון לבזותה חייב:

    2 more comments on this page.

    Maharam on Sanhedrin 60b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 60, Amud Bet, about 288 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “מתני׳ העובד עבודת כוכבים אחד העובד ואחד…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך…”

    3. Segment 313 words

      Opens “הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה…”

    4. Segment 44 words

      Opens “גמ׳ מאי אחד העובד…”

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד…”

      Named: רבי ירמיה.

    6. Segment 616 words

      Opens “וליחשוב נמי זורק אמר: אביי זורק היינו…”

      Named: אביי.

    7. Segment 72 words

      Opens “מנהני מילי…”

    8. Segment 824 words

      Opens “דתנו רבנן אילו נאמר (שמות כב, יט)…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אין לי אלא בזובח מקטר ומנסך מניין…”

    10. Segment 109 words

      Opens “לפי שיצאה זביחה לידון בעבודות פנים מניין…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “ת"ל (דברים יז, ג) וילך ויעבוד אלהים…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות לד,…”

    13. Segment 138 words

      Opens “יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמנעיל ת"ל…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1426 words

      Opens “זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “יצאה השתחואה לידון בעצמה יצאה זביחה לידון…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “אמר מר הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “סלקא דעתך אמינא כי אתרו ביה קטלא…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי…”

      Named: רב חנן, רבא, אביי.

    19. Segment 199 words

      Opens “וכי תימא זובח למה לי לגופיה דמחשבין…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “דאיתמר השוחט בהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 60b · Segment 6 — “…נמי זורק אמר: אביי זורק היינו מנסך דכתיב (תהלים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 60b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026