Talmud Builders

    Sanhedrin 64a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 64a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Hush, so as not to mention the name of the Lord (see Amos 6:10). The child did not want to even hear the mention of the name of the Lord, which his father and his mother did not teach him.

    2Immediately, the child removed his god from his bosom and began hugging it and kissing it, until his stomach burst from hunger, and his god fell to the earth and he fell upon it, in fulfillment of that which is stated: “And I shall cast your carcasses upon the carcasses of your idols” (Leviticus 26:30). This incident demonstrates that the Jewish people engaged in idol worship for its own sake. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.

    3The Gemara suggests: Come and hear another proof, from the verse: “And they cried in a loud voice to the Lord their God” (Nehemiah 9:4). What did they say in that prayer? Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yonatan who says: Woe, woe [ baya , baya ], this evil inclination for idol worship is what destroyed the Temple, and burned the Sanctuary, and murdered the righteous ones, and caused the Jewish people to be exiled from their land. And it still dances among us, i.e., it still affects us. Didn’t You give it to us solely for the purpose of our receiving reward for overcoming it? We do not want it, nor do we not want its reward. Evidently, the Jewish people were drawn to idol worship itself, and they did not worship idols only in order to engage in forbidden sexual relations. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.

    4The Gemara continues to relate the story of the prayer in the days of Nehemiah: The people fasted for three days and prayed for mercy. In response to their prayer a note fell for them from the heavens in which was written: Truth, indicating that God accepted their request.

    5The Gemara makes a parenthetical observation. Rabbi Ḥanina says: Conclude from it that the seal of the Holy One, Blessed be He, is truth.

    6The form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah, the prophet, said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship. When they caught hold of it one of its hairs fell out, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs [ parsei ]. They said: What should we do to kill it? Perhaps Heaven will have mercy upon it if we attempt to kill it, as it will certainly scream even more.

    7The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and cover it with lead, as lead absorbs sound. As it is written: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship.

    8When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray for mercy concerning the evil inclination for sin concerning sexual matters. They prayed for mercy, and it was also delivered into their hands.

    9The Sages imprisoned it for three days. At that time, people searched for a one-day-old fresh egg for the sick but could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved, because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, and this was effective in limiting it to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.

    10§ Rav Yehuda says that Rav says: An incident occurred involving a certain gentile woman who was very ill. She said: If that woman, referring to herself, recovers from her illness, she will go and worship every object of idol worship in the world. She recovered from her illness and subsequently worshipped every object of idol worship in the world. When she arrived at Peor she asked the priests: How does one worship this idol? They said to her: One eats spinach, which causes diarrhea, and drinks beer, which also causes diarrhea, and defecates before it. The woman said: Better for that woman, referring to herself, to return to her illness, and not worship an idol in such a manner.

    11Rav Yehuda adds: You, the house of Israel, are not like that woman who could not bear the repulsiveness of Ba’al-Peor. It is stated with regard to the attitude of the Jewish people toward idol worship: “That have attached themselves [ hanitzmadim ] to Ba’al-Peor” (Numbers 25:5), indicating a tight attachment, like a tightly bound cover [ ketzamid patil ] tied firmly onto a vessel. Yet with regard to the attitude of the Jewish people toward God it is stated: “But you who did cleave [ hadevekim ] to the Lord your God” (Deuteronomy 4:4), i.e., the connection between the Jewish people and God is like two dates that are lightly attached [ hadevukot ] to one another but are not tightly pressed together.

    12This comparison was taught in a baraita but with the opposite conclusion: “That have attached themselves [ hanitzmadim ] to Ba’al-Peor” indicates a connection that is like a bracelet [ ketzamid ] on a woman’s arm, which is worn loosely. “But you who did cleave to the Lord your God” means they actually adhered to one another, i.e., there was a tight connection.

    13The Gemara relates another incident with regard to Ba’al-Peor. The Sages taught: There was an incident involving a Jew named Sabbeta ben Alas, who rented out his donkey and his services to a certain gentile woman. He was driving his donkey behind her, and when she arrived at Peor, she said to him: Wait here until I go in and come out. After she came out, he said to her: You too wait for me until I go in and come out. She said to him: Aren’t you Jewish? Why, then, are you worshipping idols? He said to her: And what do you care? He entered and defecated before the idol, and wiped himself with its nostril, as he wanted to demean the idol as much as possible. But he was unsuccessful, as the priests of Peor were praising him and saying: No person has ever worshipped it before with this excellent form of worship. Although he intended to demean Ba’al-Peor, he actually worshipped it.

    14The halakha is that one who defecates before Ba’al-Peor is obligated to bring a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to demean the idol. Likewise, one who throws a stone at Mercury is obligated to bring a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to stone it.

    15The Gemara relates: Rav Menashe was going to a place called Bei Torta. The people there said to him: There is an object of idol worship situated here in this pile of stones. Rav Menashe picked up a stone and threw it at the idol to demean it. They said to him: It is Mercury, and it is worshipped by throwing stones at it. Rav Menashe said to them: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury as a manner of worship is liable, whereas I intended to demean it.

    16Rav Menashe went and asked the Sages in the study hall whether his interpretation of the mishna was correct. They said to him: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury is liable, which implies that he is liable even if he intends to stone it in order to demean it. Rav Menashe said to the Sages: If so, I will go and take back the stone I threw. They said to him: Both one who removes it and one who places it is liable, as each and every one of the stones taken away from Mercury leaves space for another stone. Taking a stone away from Mercury provides a place for other stones to be thrown at it.

    17MISHNA: One who gives of his offspring to Molekh, for which one is executed by stoning, is not liable unless he hands over his child to the priests of Molekh and passes the child through the fire. If he handed over the child to the priests of Molekh but did not pass him through the fire, or if he passed him through the fire but did not hand him over to the priests of Molekh, he is not liable, unless he hands the child over to the priests of Molekh and passes him through the fire.

    18GEMARA: The halakhot of one’s liability for idol worship are taught in the mishna above (60b), and the halakhot of one’s liability for the worship of Molekh are taught separately, in this mishna. Therefore, Rabbi Avin says: We learn this mishna according to the opinion of the one who says that the ritual of Molekh is not idol worship but is a form of witchcraft or superstition, as a dispute over this matter is taught in a baraita : Both one who transfers his child to the priests of Molekh and one who transfers his child for the purpose of worshipping other idols are liable. Molekh is cited merely as an example. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One who transfers his child to the priests of Molekh is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.

    19Abaye says: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and Rabbi Ḥanina ben Antigonus said the same thing, i.e., they share the same halakhic opinion. The statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is that which we said. Rabbi Ḥanina ben Antigonus shares the same opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: For what reason does the Torah use the term Molekh? It is to indicate that if one passes his child through fire in the worship of any object that people enthroned [ shehimlikhuhu ] over them as their king, referring to it as Molekh, he is liable, even if it is merely a pebble, or even a toothpick. The baraita indicates that one who passes his child through fire in worship of an item that is not referred to as Molekh is not liable, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.

    20Rava says: They do not share the same opinion, as there is a practical difference between their opinions in a case of a temporary Molekh. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, one is liable for passing his child through fire only if it is in worship of a permanent Molekh, whereas according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus, one is liable for worshipping even a temporary Molekh.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הסשתוק כמו (במדבר י״ג:ל׳) ויהס כלב השתיקם:

    ויצעקו בני ישראל בקול גדולבאנשי כנסת הגדולה כתיב:

    בייא בייאבלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש:

    היינו האי דחרביה לביתיהלמקדשו:

    לקבולי ביה אגראלכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך:

    לא איהו בעינן וכו'אלמא יצר תקפן:

    יתבי תלתא יומין וכו'מלתיה דרב יהודה מסיק:

    (ובעו רחמי)היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

    אמתמשמע מסכים אני עמהם בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו:

    חותמו של הקב"ה אמתשהמלך נאות ומסכים עם עבדיו חותם עמהם בתקנתם את חותמו:

    כגוריאארי קטן:

    ביניתאשער:

    דודא דאבראקלחת של עופרת:

    אברא שאיף קליהשואף את הקול ומעכבו לצאת יותר מכל כלי מתכות:

    זאת הרשעהזהו יצר הרע ובנבואת זכריה כתיב שהיה בתחילת בית שני:

    דעבירהשל עריות:

    חבשוה תלתא יומין וכו'ומתוך כך פסק חמום הזכרים מלהוליד והנקבות מלילד:

    איבעו ביעתא בת יומא (ולא אשתכח)נתבקשה ביצה שנולדה בו ביום:

    ולא אשתכחשאפילו אותן שהיו גמורות קודם לכן פסקו מלצאת:

    לבעו פלגאשלא יהא שולט במקום עבירה כדי שלא יהא תובע עריות:

    כחלינהו לעיניהסמו עיניו בכחול:

    אהני ביההך תקנתא פורתא דלא איגרי בקריבתה באמו ובאחותו אבל מתגרה הוא באשת איש ובנדה:

    תרדיןבלד"ש בלע"ז ומשלשלין את המעים וכן שכר חדש:

    אתם בית ישראל אינן כןרב יהודה קאמר לה למדרשיה לקרא:

    הנצמדים לבעל פעורכלומר אבל אבותם לא השיבו זאת על לבם שע"ז מגונה היא מכל ע"ז שבעולם ונצמדו ואדבקו בה כצמיד פתיל המוקף ע"פ כלי שממרחין אותו בשעוה יפה ואל המקום לא היו נצמדים אלא דבוקים כתמרות המדובקות שדבוקות ואינן דבוקות:

    במתניתא תנאשבח הוא אצלם דדבוק משמע מחובר טפי מנצמד צמידין אינן מחוברין ונמשכין וזזין אילך ואילך דבוק משמע יפה יפה:

    סבטאישם יהודי הוא:

    בן אלסבסמך ושם מקום הוא:

    וקינח בחוטמושל פעור:

    מקלסיןמשבחין:

    ואע"ג דמכוין לבזוייחייב קרבן על שגגתו ואם התרו בו חייב מיתה:

    לבי תורתאמקום:

    פיסאבלשט"א בלע"ז:

    מרקוליס הואזה וזהו עבודתו:

    למרקוליס תנןלפניו לכבדו ואני זרקתי להכות בגופו:

    במרקוליסעצמו להכותו:

    אישקליהאע"ג שכבר עבד ואין השבון לדבר קא בעי למשקליה כדי שלא תתנאה בעבודה שלו:

    רווחא לחבירתה שביקמפנה לה מקום לזורקים:

    מתני' שימסור למולךמוסרו ביד משרתי ע"ז:

    ויעביר באשבגמרא מפרש היכי הוו עבדי וילפי מקראי דתרוייהו בעינן:

    גמ' קתנימתניתין (דף נג.) בחייבי סקילה ע"ז באנפי נפשה העובד ע"ז וקתני מולך אלמא מולך לאו בכלל ע"ז ונפקא מינה דאם זבח וקטר לפניו פטור אי נמי העביר מזרעו לשאר ע"ז ואין דרכה בכך לא מחייב דמולך דוקא כתוב ששמו מולך:

    אחד למולך ואחד לשאר ע"זהעביר זרעו חייב קסבר מולך נמי ע"ז הוא ולא איצטריך לאזהורי עלה בכדרכה דמאיכה יעבדו (דברים יב) נפקא אלא לומר לך שאם עשה שלא כדרכה חייב:

    שלא למולך פטורדמולך דווקא כתיבי שדרכה בכך ולא משום ע"ז אזהר עליו דהא מאיכה יעבדו נפקא אלא חוק הוא להם והתורה הקפיד על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתוב:

    כל שהמליכו עליהםשקרא שמו מולך:

    רבא אמרלא אמרו דבר אחד דמולך עראי איכא בינייהו כגון צרור וקיסם שאינו ראוי לכך וזה לפי שעה המליכוהו עליו להעביר לו בנו זה לר"א בר' שמעון לא מחייב אלא במולך קבוע ובא:

    סנהדרין 64 עמוד א

    1הס, שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו אביו ואמו.

    2מיד הוציא יראתו מחיקו, ומחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ, ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר: ״(ויקרא כו״, ד) ״ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם״. בתר דאביקו ביה.

    3ת"ש (נחמיה ט, ד) ״ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם״. מאי אמור? אמר רב יהודה, ואיתימא ר' יונתן: בייא, בייא! היינו דאחרביה לביתא, וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא? לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן! בתר דאביקו ביה.

    4יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל להו: פיתקא מרקיעא דהוה כתיב ״בה אמת״׃

    5אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת׃

    6נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר: להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה׃

    7א"ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה דכתיב ״(זכריה ה״, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה׃

    8אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר בידייהו׃

    9חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה׃

    10אמר רב יהודה אמר רב מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר אמרה תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל ע"ז שבעולם עמדה (ועבדה) לכל ע"ז שבעולם כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה אמרה מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה ולא תעבוד ע"ז בכך׃

    11אתם בית ישראל אינן כן (במדבר כה, ה) הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם כשתי תמרות הדבוקות זו בזו׃

    12במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד ע"י אשה ואתם הדבקים בה' אלהיכם דבוקים ממש׃

    Baraita

    13ת"ר מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמר לה ומאי איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך׃

    14הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג דמיכוין לביזוי הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמיכוין למירגמיה׃

    15רב מנשה הוה קאזיל לבי תורתא אמרו לו ע"ז היא דקאי הכא שקל פיסא שדא ביה אמרו לו מרקוליס היא אמר להו הזורק אבן למרקוליס תנן׃

    16אתא שאל בי מדרשא א"ל הזורק אבן במרקוליס תנן אף על גב דמיכוין למירגמיה אמר להו איזיל אישקלה א"ל אחד הנוטלה ואחד הנותנה חייב כל חדא וחדא רווחא לחבירתה שביק:

    Mishna

    17הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש:

    Gemara

    18קתני ע"ז וקתני מולך אמר רבי אבין תנן כמאן דאמר מולך לאו ע"ז היא דתניא אחד למולך ואחד לשאר ע"ז חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר למולך חייב שלא למולך פטור׃

    19אמר אביי רבי אלעזר בר' שמעון ור' חנינא בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד רבי אלעזר בר' שמעון הא דאמרן רבי חנינא בן אנטיגנוס דתניא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפי' צרור ואפי' קיסם׃

    20רבא אמר מולך עראי איכא בינייהו.

    Tosafot

    אע"ג דקמיכוין לבזויהולעובדה בבזוי דאי לא קמכוין אלא לבזות הא אפילו עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא ואפילו לאביי דמחייב התם הכא מודה דפטור:

    מרקוליסאור"ת קילוס שמה לשון שבח אלא שחכמים כינו אותה לגנאי וקראוה קוליס לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר לשון חילוף כמו במר דשחוטה (חולין דף צד.) במר דפרזלא (ב"ק דף קיג.) במר דכנתא (בכורות דף ל.) כלומר חילוף קילוס שהחליפו שמה:

    קתני ע"ז וקתני מולךאף על גב דקתני ע"ז וקתני פעור ומרקוליס לא דמי דהתם לפרושי דינא קאתי אבל הכא דייק מרישא דקתני אלו הן הנסקלין עובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ולא קתני פעור ומרקוליס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה התשיעית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה הנותן מזרעו למולך ענין מולך הוא שהיה האב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים והם עובדי האש וכשקבלוהו הכמרים להיותו בכת שלהם מדליקים אש גדולה והכמרים מחזירין אותו לאביו להיות הוא מעביר את בנו באש לרצונו בפניהם והאב לוקחו ומעבירו ברגליו על המדורה מצד לצד לשם יסוד האש וכשיצא מן המדורה לוקחין אותו הכומרין ומלבישין אותו בבגדיהם והוא נעשה כומר עמהם או מבני אותה אמונה והעבודה זו לא היה הבן נשרף בה ועבודה זרה אחרת היתה שהיו שורפין בה ואינה ממין המולך אלא לאלהי ספרוים ועליו הוצרכה אמו של חזקיה לסוכו בדם סלמנדרא ואומר עכשיו על המולך שאינו חייב עד שימסור למולך ויעבירנו באש ברגליו אבל אם מסר ולא העביר או העביר ולא מסר אינו חייב הא מסר והעביר במזיד והתראה נסקל בלא התראה בכרת בשוגג חייב חטאת:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    מעשה זה אינו עיקר הע"ז שאין זה אלא חוק אותם הגוים לכניסה בברית אמונתם ועיקר ע"ז זו הוא העבודה ליסוד אחר שנעשה מבני דתם וכל שזבח וקטר ונסך והשתחוה לשם היסוד הוא בכלל עובד ע"ז אבל המוסר והמעביר אינו עובד ע"ז עדין אלא שמתחקה בחוקותיהם ועל חוק זה הקפידה תורה לחייבו עליו סקילה ואם זבח וקטר לכומר או למדורה שלא לשם היסוד אין זה כלום וכל שהעביר את בנו באש לשם ע"ז אחרת אפילו פירט ואמר שהוא עושה מולך מדברים אחרים כגון צרורות או קיסמין והוא הנקרא מולך ארעי ומעבירו עליהם אין זה כלום וי"מ צרור או קיסם שליבן אבנים והדליק קיסמין עד שנעשו כרמץ או גחלים בלא מדורה ושלהבת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 64a

    Sanhedrin 64a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 541 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הס שתוק כמו (במדבר י״ג:ל׳) ויהס כלב השתיקם:

    ויצעקו בני ישראל בקול גדול באנשי כנסת הגדולה כתיב:

    בייא בייא בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש:

    היינו האי דחרביה לביתיה למקדשו:

    לקבולי ביה אגרא לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך:

    לא איהו בעינן וכו' אלמא יצר תקפן:

    יתבי תלתא יומין וכו' מלתיה דרב יהודה מסיק:

    (ובעו רחמי) היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

    37 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Tosafot

    אע"ג דקמיכוין לבזויה ולעובדה בבזוי דאי לא קמכוין אלא לבזות הא אפילו עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא ואפילו לאביי דמחייב התם הכא מודה דפטור:

    מרקוליס אור"ת קילוס שמה לשון שבח אלא שחכמים כינו אותה לגנאי וקראוה קוליס לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר לשון חילוף כמו במר דשחוטה (חולין דף צד.) במר דפרזלא (ב"ק דף קיג.) במר דכנתא (בכורות דף ל.) כלומר חילוף קילוס שהחליפו שמה:

    קתני ע"ז וקתני מולך אף על גב דקתני ע"ז וקתני פעור ומרקוליס לא דמי דהתם לפרושי דינא קאתי אבל הכא דייק מרישא דקתני אלו הן הנסקלין עובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ולא קתני פעור ומרקוליס:

    Tosafot on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Meiri

    המשנה התשיעית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה הנותן מזרעו למולך ענין מולך הוא שהיה האב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים והם עובדי האש וכשקבלוהו הכמרים להיותו בכת שלהם מדליקים אש גדולה והכמרים מחזירין אותו לאביו להיות הוא מעביר את בנו באש לרצונו בפניהם והאב לוקחו ומעבירו ברגליו על המדורה מצד לצד לשם יסוד האש וכשיצא מן המדורה לוקחין אותו הכומרין ומלבישין אותו בבגדיהם והוא נעשה כומר עמהם או מבני אותה אמונה והעבודה זו לא היה הבן נשרף בה ועבודה זרה אחרת היתה שהיו שורפין בה ואינה ממין המולך אלא לאלהי ספרוים ועליו הוצרכה אמו של חזקיה לסוכו בדם סלמנדרא ואומר עכשיו על המולך שאינו חייב עד שימסור למולך ויעבירנו באש ברגליו אבל אם מסר ולא העביר או העביר ולא מסר אינו חייב הא מסר והעביר במזיד והתראה נסקל בלא התראה בכרת בשוגג חייב חטאת:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    מעשה זה אינו עיקר הע"ז שאין זה אלא חוק אותם הגוים לכניסה בברית אמונתם ועיקר ע"ז זו הוא העבודה ליסוד אחר שנעשה מבני דתם וכל שזבח וקטר ונסך והשתחוה לשם היסוד הוא בכלל עובד ע"ז אבל המוסר והמעביר אינו עובד ע"ז עדין אלא שמתחקה בחוקותיהם ועל חוק זה הקפידה תורה לחייבו עליו סקילה ואם זבח וקטר לכומר או למדורה שלא לשם היסוד אין זה כלום וכל שהעביר את בנו באש לשם ע"ז אחרת אפילו פירט ואמר שהוא עושה מולך מדברים אחרים כגון צרורות או קיסמין והוא הנקרא מולך ארעי ומעבירו עליהם אין זה כלום וי"מ צרור או קיסם שליבן אבנים והדליק קיסמין עד שנעשו כרמץ או גחלים בלא מדורה ושלהבת:

    Meiri on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אע"ג דקמכוין לבזויה ולעובדה בביזוי דאי לא כו' עכ"ל נראה לענין חיוב מיתה קאמרי דאינו חייב אלא אם כן דנתכוון גם לעובדה אבל לענין חיוב חטאת חייב אף בלא נתכוון אלא לביזוי כיון דעבודתה בכך כדמוכח מהך עובדא דרב מנשה דמייתי עלה דלא היה אלא למרגמיה וכ"כ המיימוני בפרק ג' דהלכות ע"ז הפוער לפעור כדי לבזותו כו' הואיל ועבודתו בכך וחייב ומביא קרבן על שגגתו עכ"ל והשתא מתני' דקתני פוער לפעור ה"ז עבודתו וזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו ומפרש לה אע"ג דמכוין לבזויה ונמרגמיה אתי כפשטיה דלא נתכוון כלל לעובדה אלא לבזותו וחייב חטאת הואיל ועבודתה בכך וכ"כ בעל כסף משנה שם על דברי הרמב"ם ומיהו התוספות לא ניחא להו לפרש דמתניתין איירי לענין חטאת דכולה מתניתין אאלו הן הנסקלין דרישא קאי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Maharam

    בתוספות ד"ה מרקוליס אר"ת קילוס שמה הא דאמר ר"ת כן משום שהוקשה לו דהיאך היה מותר לחז"ל לקרותה בשמה הא כתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכל עבודת כוכבים שאינה כתובה בתורה אסור להזכיר' ומרקוליס אינה כתובה בתורה לכך אמר ר"ת דאין שמה מרקוליס אלא קילוס שמה וכו' ועיין בסמ"ג מל"ת לב דכן משמע שם שזה היה קשה לר"ת לכך פירש שקילוס היה שמה וראיתי מי שמרבה בפלפול שלא לצורך לתרץ דלמה כינו אותה חכמים לקרותה מרקוליס היה להם לקרותה קוליס ולמה הוסיפו תיבת מר ונראה לתרץ דאם כינו אותה לקרותה קוליס הוה אמינא דלכך קראוהו כך בשביל שאסור להזכירה בשמה שזה היה ידוע בימי חכמי המשנה והגמ' שהכותים היו קורין אותה קילוס וחז"ל קראו אותה קוליס אבל לא הוה ידעינן דמצוה להחליף וכו' לכך הוסיפו תיבת מר שפירושו ל' חילוף לאשמועינן שמצוה להחליף שם ע"ז ולהפך משם לשון שבח ללשון גנאי ולפרש מרקוליס שהחליפו שמה לקוליס ולקלון שמצוה להחליף כמו שדרשו חז"ל וכו' ועוד מקשין שהיה להם לחז"ל לקרותו בשם מר קילוס שהיה משמע חילוף קילוס כלומר גנאי גם זה אינה קושיא כלל דהמצוה הוא להחליף שמה ובמה שהוסיפו תיבת מר לא היה בזה שום חילוף שם וגם נראה לי שהיה אסור לקרותו כך משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו שהרי אף על גב שהיו מוסיפין תיבת מר מכל מקום היו מזכירים שמה וראיה מקל נבו דאמרינן לעיל דעיקר שם הע"ז היה נבו כדכתיב בקרא עולא היה קורא אותו קלנבו ואפשר שלכך קראה אותו כך כלומר קלון נבו ואפילו הכי אמר ליה רבא והא כתיב שם אלהים אחרים לא תזכירו וכל שכן אם היו קורין אותה מרקילוס:

    ד"ה אף על גב דמתכוין לבזויה ולעובדה בבזוי וכו' צריך עיין מה רצו התוס' במה שכתבו לעבדה בבזוי הא אי מתכוין לעובדה מה שייך לומר דמכוין לבזויה ועוד אי מתניתין איירי במתכוין לעובדה בבזוי מה מייתי מינה לרב מנשה ואמר ליה זרק אבן למרקוליס תנן היא מתניתין איירי במתכוין לעובדה בהכי ורב מנשה פשיטא דלא היה מכוין לעובדה חלילה וצריך לומר דרצה לומר כגון דדרך עבודתה לפוער או לזרוק אבנים לפניה והוא עשה לאיזה קינטור ועבדה דרך בזוי וזרק האבנים בגופה ונתכוין לעבדה בבזוי ולכך אף על גב דנתכוין לעשות עבודתה דרך בזיון סוף הוא עובדה ואין זה שינוי דרך עבודתה למקרי שלא כדרכה דהא מכל מקום עבודתה חיא זריקת אבנים ולכך חייב וסוגיא דרב מנשה הכי אזלא דר"מ היה סבר דזורק אבן למרקוליס תנן אבל זורק אבן במרקוליס אף על גב דמכוין לעובדה בכך דרך בזיון אינו חייב מיתה ומכלל דהמתכוין בעצם לבזותה בכיון ולא לעובדה בכך אלא לבזות הוא מותר לגמרי ואמר ליה הזורק אבן במרקוליס תנן דהיינו אפילו מכוין לעובדה בבזוי חייב מיתה ואם כן מי שאינו מתכוין לעובדה בבזוי אלא לבזותה כמו רב מנשה הוא פטור מן המיתה אבל מכל מקום איסור עבד וק"ל כן נראה ליישב הסוגיא ע"ד התוס':

    ד"ה קתני עבודת כוכבים וקתני מולך וכו' אבל הכא דייק מרישא וכו' רצה לומר דהמקשה לא ממתניתין דהכא דייק דמתניתין זו לפרושי דינא אתי אלא ממתניתין דלעיל קא דייק דקתני אלו הן הנסקלין וכו' וקא חשיב העובד ע"ז הנותן מזרעו למולך ובעל אוב וכו' ואילו פעור ומרקוליס לא קא חשיב ודאי משום דבכלל עבודה זרה חן וקא חשיב מולך ודאי היינו משום דאינו בכלל ע"ז שמע מיניה דמולך לאו ע"ז הוא:

    Maharam on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אף ע"ג ולעבודה בבזוי. עי' לעיל סא ע"ב תוד"ה רבא:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 64a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר", כְּצָמִיד עַל יְדֵי אִשָּׁה (במדבר כה, ה) שהוא רפוי. הא דנקיט צָמִיד ולא רביד שעל הצואר וכיוצא בו שגם הוא דרכו רפוי, נראה דעון עבודה זרה פוגם בשם י־ה וידוע שם י־ה בא"ת ב"ש הוא מתחלף באותיות 'מצ' גם ידוע שיש במלואו ומלוי מלואו י"ד אותיות ונרמז זה בצמיד שהוא 'צמ י"ד' דהיינו שפוגם בשם י־ה שהוא אותיות 'צמ' בא"ת ב"ש ויש בהמלואים שלהם י"ד אותיות וזהו 'צמ י"ד'. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ד, ד) דבוקים ממש דמחצב הנשמות רבות במחצב הספירות מה שאין כן במלאכים כתיב 'הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה' (ישעיה לג, ז).

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 64a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 64, Amud Aleph, about 541 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “הס, שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו…”

    2. Segment 229 words

      Opens “מיד הוציא יראתו מחיקו, ומחבקה ומנשקה, עד…”

    3. Segment 350 words

      Opens “ת"ש (נחמיה ט, ד) ״ויזעקו בקול גדול…”

      Named: רב יהודה.

    4. Segment 414 words

      Opens “יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של…”

      Named: רבי חנינא.

    6. Segment 631 words

      Opens “נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר:…”

    7. Segment 727 words

      Opens “א"ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא…”

    8. Segment 813 words

      Opens “אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי…”

    9. Segment 927 words

      Opens “חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת יומא…”

    10. Segment 1052 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב מעשה בנכרית…”

      Named: רב יהודה, רב מעשה.

    11. Segment 1125 words

      Opens “אתם בית ישראל אינן כן (במדבר כה,…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד ע"י…”

    13. Segment 1356 words

      Opens “ת"ר מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “רב מנשה הוה קאזיל לבי תורתא אמרו…”

      Named: רב מנשה.

    16. Segment 1630 words

      Opens “אתא שאל בי מדרשא א"ל הזורק אבן…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “מתני׳ הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “גמ׳ קתני ע"ז וקתני מולך אמר רבי…”

      Named: רבי אבין, רבי אלעזר ברבי שמעון.

    19. Segment 1942 words

      Opens “אמר אביי רבי אלעזר בר' שמעון ור'…”

      Named: רבי אלעזר, רבי חנינא, אביי.

    20. Segment 206 words

      Opens “רבא אמר מולך עראי איכא בינייהו.…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 64a · Segment 19 — “אמר אביי רבי אלעזר בר' שמעון ור' חנינא בן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 64a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026