Talmud Builders

    Sanhedrin 15b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Why not say instead that it comes to teach that the owner of the ox is liable to receive the death penalty? Rava responded: If so, let it write in the same verse only: “The ox shall be stoned and also its owner,” and let it be silent and not add more. It would be clear that the owner is also to be put to death. Since the verse added the explicit term: “Shall be put to death,” it is clear that the intention is to teach that just as the manner of the death of the owner, so is the manner of the death of the ox.

    2Abaye said: Had the Merciful One written the verse in this manner, I would say that the owner is executed by stoning. The Gemara rejects this: Would it enter your mind to say he should be executed by stoning? If he killed the person himself he would be executed by the sword, which is deemed a lighter punishment; if his property killed the victim, could he be given the more severe execution by stoning?

    3The Gemara asks: But perhaps this term that the Merciful One wrote: “Shall be put to death,” is to be lenient with him, to remove his sentence from the category of execution by the sword and instead to sentence him to death by strangulation. This works out well according to the one who says that strangulation is more severe than the sword. According to that opinion there is no place for such a claim, as the punishment is certainly not more severe than that of an actual murderer. But according to the one who says that strangulation is a lighter punishment, what is there to say?

    4The Gemara responds: It would not enter your mind to think this, as it is written: “If a ransom be placed upon him, then he shall give for the redemption of his life whatever is placed upon him” (Exodus 21:30), and if it enters your mind to say that he is liable to receive the death penalty, that verse would not be understood, for the following reason: But isn’t it written: “You shall take no ransom for the life of a murderer who was convicted to die, for he shall be put to death” (Numbers 35:31)? Since in this case there is a ransom payment, it is clear that there is no actual death penalty involved.

    5This line of reasoning is rejected: On the contrary, the additional phrase in the verse is necessary due to this argument itself. If one killed a person himself, it would not be enough for him to make a payment of money; he must be punished only with actual execution. But if his ox killed someone, I would say he should redeem himself with money, but that if he does not pay money, he would receive the death penalty. Rather, the matter cannot be decided on the basis of these verses, and it must be proven by what Ḥizkiyya says, and so the school of Ḥizkiyya taught this baraita : The verse states: “He that struck him shall be put to death; he is a murderer” (Numbers 35:21), from which it is inferred: You execute him for his act of murder, but you do not execute him for his ox’s act of murder.

    6A dilemma was raised before the Sages: By how many judges would an ox at Mount Sinai have been judged? At the time of the giving of the Torah it was forbidden to ascend onto Mount Sinai, as it is written: “No hand shall touch him, but he shall be stoned or shot through; whether animal or man, it shall not live” (Exodus 19:13). If an ox did ascend the mountain, how many judges would be necessary to sentence it to execution by stoning? The Gemara explains the question: Do we derive a halakha that applies only to a specific time from a halakha that applies for all generations, and accordingly any animal that is to be stoned is judged by twenty-three judges; or not? The Gemara answers: Come and hear a solution from that which Rami bar Yeḥezkel taught: The verse states: “Whether animal or man it shall not live.” The comparison serves to teach that just as a person is judged by twenty-three judges, so too an animal is judged by twenty-three judges.

    7§ The mishna records a dispute with regard to the judgment of a lion or a wolf: Does this judgment require twenty-three judges? Reish Lakish says: And that dispute concerns a lion or wolf that has killed a person. But if they have not killed, then no, they may not be executed. Apparently, Reish Lakish holds that they have the capability of being tamed and domesticated, and consequently they might have owners, so it is not permitted to kill them without due cause. And Rabbi Yoḥanan says: The dispute applies even if they have not killed. Apparently, Rabbi Yoḥanan holds that they do not have the capability of being tamed, and therefore they do not have owners.

    8We learned in the mishna: Rabbi Eliezer says: Anyone who kills them first merits. Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, what does he merit? It can be explained that he merits, i.e., acquires, their hides; since these animals are by definition ownerless, whoever kills them first may take the hide for himself. But according to the opinion of Reish Lakish, what does he merit? Since according to Reish Lakish the mishna is discussing a case where they have already killed, the Sages made their status equivalent to those whose verdicts have been issued in court, and oxen that are stoned are items from which deriving benefit is prohibited.

    9The Gemara answers: What is the meaning of: Merits, according to Reish Lakish? It means that he merits according to Heaven, meaning that he has performed a mitzva by destroying a harmful animal. The Gemara relates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish ( Tosefta 3:1): Both an ox that killed and a different domesticated animal or undomesticated animal that killed are sentenced by twenty-three judges. Rabbi Eliezer says: An ox that killed is sentenced by twenty-three judges, but with regard to other domesticated animals and undomesticated animals that killed, anyone who kills them first merits, with that act, according to Heaven. It is therefore apparent that the disagreement concerns only animals that have killed, and that, as Reish Lakish explained, the term: Merits, indicates only a moral achievement but not a financial acquisition.

    10§ The mishna states that with regard to these dangerous animals, Rabbi Akiva says: Their death is decreed by twenty-three judges. The Gemara asks: The opinion of Rabbi Akiva is identical to the opinion of the first tanna ; what is the novelty of his statement? The Gemara answers: The difference between them relates to the halakha concerning a snake. According to the first tanna , a snake is also sentenced by twenty-three judges, whereas Rabbi Akiva holds that all domesticated and undomesticated animals other than snakes are included in this requirement.

    11§ The mishna teaches that the court judges cases involving an entire tribe that sinned only in the Great Sanhedrin, consisting of seventy-one judges. The Gemara asks: With regard to this tribe that sinned, in what way did it sin? If we say that it was a tribe that transgressed most prohibitions, e.g., they desecrated Shabbat, this is difficult. There is a source to say that the Merciful One distinguishes between individuals and multitudes with regard to idol worship, as there is a special halakha with regard to an idolatrous city. But with regard to other mitzvot, does He distinguish between individuals and multitudes? Rather, it must be that the mishna is discussing a tribe that was subverted and which engaged in idol worship.

    12The Gemara asks: Is this to say that we judge such a tribe with the halakha of a multitude, meaning that an entire idolatrous tribe is subject to the same treatment as an idolatrous city? If so, in accordance with whose opinion is the mishna? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, and not in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan. As it is taught in a baraita : How many people in a city must engage in idol worship for it to be designated as an idolatrous city? From ten until one hundred people; this is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: From one hundred people until a majority of a tribe.

    13And it is therefore apparent that even Rabbi Yonatan, who allows a larger community to be declared an idolatrous city, said this only with regard to a majority of the tribe at most, but if it was all of the tribe that was idolatrous, then the halakha of an idolatrous city does not apply. Rav Mattana said: Here, in the mishna,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אימא לקטלאלחייב מיתה לבעליו וניחייביה מיתה והיכי מפקינן לה מפשטיה לגמרי:

    אי כתב הכיקושיא היא כלומר איצטריך יומת לדונו במיתה האמורה בתורה סתם דאינו אלא חנק דלא תימא גם בעליו יסקל:

    קטל איהו בסייףדקי"ל לקמן (סנהדרין ד' נב) רוצח בסייף:

    קטל שורו נימא בסקילהדחמירה מכולן בתמיה:

    הניחאהא דעקרת ליה לקרא מפשטיה ולא מוקמינן ליה למיתת חנק ממש:

    למ"ד חנק חמורמסייף בפ' ד' מיתות (לקמן סנהדרין נ:) הלכך איכא למיפרך קטל איהו בסייף קטל שורו בחנק:

    אלא למ"ד חנק קלאימא למיתת חנק אתא:

    משום היא גופהמשום הך קשיא גופא דלא תימא לא תקחו כופר כתב רחמנא וליקטול כתב רחמנא ונתן פדיון נפשו למימר דהיכא דקטל איהו לא תסגי ליה בממונא כו' אבל קטל שורו סגי ליה בממונא ואי לא יהיב כופר חייב חנק:

    שור סיניבהמה שקרבה להר בעוד שהשכינה שם דכתיב אם בהמה אם איש לא יחיה:

    בכמהדיינים נידון:

    מה איש בכ"גדאיש פשיטא לן דכבר הוקבעו לישראל סנהדראות מיתרו ואילך:

    ברדלסחיה היא ובלע"ז קורין אות' פוטויו"ש:

    אמר ריש לקישהא דאמר ר' אליעזר כל הקודם להורגן זכה והוא שהמיתו נפש ואמילתא דת"ק דאיירי כשהמיתו קאי ר' אליעזר:

    יש להם תרבותמותר לגדלן לפי שאדם יכול ללמדן שלא יזיקו הלכך שם בעלים נקרא עליהן ולא הוי כהפקר ואסור להורגן אם לא המיתו אבל אם המיתו סופן מוכיח על תחילתן שלא אלו בני תרבות ואין צריכין לדונן:

    ר' יוחנן אמר אע"ג שלא המיתוא"ר אליעזר כל הקודם להרגן זכה וה"ק ליה לת"ק דקאמרת כשהמיתו צריכי כ"ג דיינין אני אומר אפילו לא המיתו מותר להורגן כל הקודם וכ"ש אם המיתו:

    ואין להם בעליםכלומר אין שם הבעלים חל עליהם ולא הוו אלא כהפקר לפי שלא היה לו לגדלן:

    זכהמשמע נשתכר:

    זכה בעורןהעור שלו כיון דאין להם בעלים:

    כיון דהמיתוואמור רבנן דאין צריך לדונן בב"ד הוו להו כמאן דגמר דינייהו ואסירי בהנאה כדקי"ל שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור בפרק שור שנגח (ב"ק מא.):

    זכה לשמיםצדקה עשה:

    איכא בינייהו נחשדת"ק חשיב ליה בהדי הנך ובעי כ"ג ור"ע באינך סבירא ליה כוותיה בר מנחש כדאמרינן בארבעה אבות נזיקין (שם דף טו:) נחש מועד לעולם דברי הכל:

    לענין ע"זחלק בין יחידים למרובים דעיר הנדחת בעי סנהדרי גדולה כדיליף לקמן (סנהדרין דף טז.) ויחיד נידון בכ"ג דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך ב"ד שבשעריך:

    למימראדשבט שלם שהודח בדינא דרבים דיינינן ליה כדינא דעיר הנדחת דמיקרי מרובין דיינינן ליה בסייף ובסנהדרי גדולה:

    מעשרה ועד מאהבציר מעשרה לא מקרי עיר וטפי ממאה נפקא מתורת עיר והוו להו ציבור ובציבור לא כתיב סייף הלכך כל א' נידון בפני עצמו ובסקילה:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 15 עמוד ב

    1אימא לקטלא הוא דאתא! א"כ ליכתוב ״וגם בעליו״, ולישתוק!

    2אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא בסקילה. בסקילה ס"ד קטל איהו בסייף, ממונו בסקילה?

    3ודילמא האי דכתב רחמנא ״יומת״ לאקולי עילויה, לאפוקי מסייף לחנק? הניחא למאן דאמר חנק חמור, אלא למאן דאמר חנק קיל, מאי איכא למימר?

    4לא ס"ד דכתיב: ״(שמות כא״, ל) ״אם כופר יושת עליו״. ואי ס"ד בר קטלא הוא, והכתיב: ״(במדבר לה״, לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח׃

    5אדרבה משום היא גופה קטל איהו לא? תיסגי ליה? בממונא אלא בקטלא קטל שורו ליפרוק נפשיה בממונא אלא אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא ״(במדבר לה״, כא) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו׃

    6איבעיא להו שור סיני בכמה מי גמר שעה מדורות או לא תא שמע דתני רמי בר יחזקאל (שמות יט, יג) אם בהמה אם איש לא יחיה מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג:

    7הארי והזאב כו': אמר ר"ל והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא אלמא קסבר יש להן תרבות ויש להן בעלים רבי יוחנן אמר אע"פ שלא המיתו אלמא קסבר אין להם תרבות ואין להם בעלים׃

    8תנן רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה בשלמא לר' יוחנן למאי זכה זכה לעורן אלא לר"ל למאי זכה כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו׃

    9מאי זכה זכה לשמים תניא כוותיה דר"ל אחד שור שהמית ואחד בהמה וחיה שהמיתו בכ"ג ר' אליעזר אומר שור שהמית בעשרים ושלשה ושאר בהמה וחיה שהמיתו כל הקודם להורגן זכה בהן לשמים:

    10ר"ע אומר כו': ר"ע היינו ת"ק איכא בינייהו נחש:

    11אין דנין כו': האי שבט דחטא במאי אילימא שבט שחלל את השבת אימר דפליג רחמנא בין יחידים למרובין לענין עבודת כוכבים בשאר מצות מי פליג אלא בשבט שהודח׃

    12למימרא דבדינא דרבים דיינינן ליה כמאן לא כרבי יאשיה ולא כרבי יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מי' ועד ק' דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר מק' ועד רובו של שבט׃

    13ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא אמר רב מתנה: הכא׃

    Tosafot

    אימא לקטלא הוא דאתאתימה דמשמע דאי לקטלא אתא תו לא דרשינן מיניה כמיתת בעלים כך מיתת השור ותימה הא גבי רובע דדריש לעיל מדאיתקיש וכ"ת משום דחדא מיתה כתיב אתרווייהו דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה הא גבי שוכב דרשינן מדאיתקיש אע"ג דכתיב מיתה בכל חד באפי נפשיה ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת וגו' וי"ל דהתם בהמה כתיב בתריה לאקשויי בהמה לאיש אבל הכא כתיב שור ברישא והדר בעלים לאקשויי בעלים לשור ולא שור לבעלים אי לאו משום דמייתר דלא איצטריך לגופיה וא"ת והא אכתי אצטריך יומת למיתה בידי שמים כדדרשינן באלו נערות (כתובות לז: ושם) לפי שמצינו מומתין בידי שמים נותנין ממון ומתכפר להם שנאמר ואם כופר יושת עליו וי"ל דאי למיתה בידי שמים לחוד אתא הל"ל ימות אבל יומת משמע בב"ד לכך מוקמי ליה למיתה ממש או לכמיתת בעלים כך מיתת השור ומ"מ כי מוקמינן ליה לכמיתת בעלים כו' דרשינן נמי מיתה בידי שמים דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע דבעלים חייבין מיתה ועי"ל דה"פ ואימא לקטלא נמי הוא דאתא ולא למעוטי דרשה דכמיתת בעלים כך. מיתת השור קא אתי דקדרשינן ליה נמי מדאיתקש:

    שור סיני בכמהאיש סיני לא קמיבעיא ליה כדמוכח בסמוך דדריש אם בהמה אם איש מה איש בכ"ג משמע דאיש פשיטא ליה אע"ג דאכתי לא מכתב קרא דושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה:כ״ה) מ"מ כיון דתקון יתרו סנהדראות סתמא דמילתא סנהדרי קטנה נמי לדיני נפשות תקון וא"ת ומאי קמיבעיא ליה משור סיני דמ"נ מינה מאי דהוה הוה וכן קשה בפ"ב דמסכת ע"ז (דף לד.) במה שימש משה כל ז' ימי המילואים ושמא מיבעי ליה למיסבר קראי כדאשכחן פ"ק דיומא (ד' ה. ושם) גבי כיצד הלבישן:

    מי גמרי' שעה מדורות או לאתימה הא אפילו דורות מדורות לא ילפינן לעיל דמיבעי לן קרא לרובע ונרבע ושור הנסקל וי"ל דהכא אית לן למילף טפי משום דכל דיני סקילה ילפינן לקמן מסיני בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה.) מניין שבדחייה הוא ת"ל ירה מניין שבסקילה ת"ל סקול:

    והברדלספ"ה פוטיי"ש ולא משמע כן דאותו אינו עז כל כך וכאן משמע שהוא עז ביותר ודרכו להמית את האדם וכן בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כד.) אמרי' המציל מן הארי ומן הדוב כו' ובפ"ק דב"ק (טו: ושם) תנן הרי אלו מועדים ואפשר שהוא מין נחש דהא מפרש התם בגמ' (טז: ושם) דברדלס היינו אפא וצבוע זהו אפא וצבוע זהו אפעה שהרי גיא הצבועים מתרגמינן מישר אפעיא (שמואל א יג) וכתיב אפעה ושרף מעופף (ישעיהו ל׳:ו׳) ומיהו יש עדיין ברדלס אחר דהא בפ"ק דבכורות (דף ח.) חשיב אפעה לע' שנה ברדלס לג' שנים ואע"ג דחשיב לה התם בהדי זאב וארי ע"כ לאו היינו ההוא דהכא ודב"ק דהא מפרש התם דהיינו אפא דהוא אפעה ויתכן דההוא דבכורות הוא פוטיי"ש שפ"ה בכאן וכן ההיא דפ"ק דפסחים (דף ט.) אם חולדה וברדלס מצויין שם משמע שהיא חיה קטנה כעין חולדה:

    ור' יוחנן אמר אע"פ שלא המיתואדר"א דמתני' קאי דקסבר (אית) להם תרבות ואין להם בעלים ותימה דבפ"ק דב"ק (דף טו:) תנן ר"א אומר בזמן שהם בני תרבות אינן מועדים ואומר ר"ת דהתם גרס ר' אלעזר שמזכירו אחר ר"מ התם בגמרא והכא ר' אליעזר שהוא קודם ר"ע ומיהו אכתי קשה דהתם תנן והנחש מועד לעולם אליבא דכ"ע והכא קאמר ריש לקיש והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא דיש להם תרבות ויש להם בעלים אפי' נחש ושמא יש לחלק דלענין דאין להורגן כל הקודם קאמר הכא דיש להם תרבות אפי' נחש אבל לא לענין נזק שלם ועוד אר"ת תרבות דהתם הוא שגידלם בביתו ותרבות דהכא היינו בקשורים בשלשלאות כגון ארי בגוהרקי שלו דאין להורגם אלא כשהמיתו אפי' נחש:

    מאי זכה זכה לעורןבמרובה (ב"ק דף פ: ושם) גבי חתול כולהו מודו דזכה לעורו:

    תניא כוותיה דר"להא דלא חשיב הך בריש החולץ (יבמות דף לו. ושם) בהדי תלת דהלכה כר"ל משום דהכא אליבא דר"א פליגי:

    מעשרה עד ק'הא דלמר חשיב עיר בק' ולמר בעשרה נראה דפליגי בקרא דעמוס ה' דכתיב העיר היוצאת אלף תשאיר. מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כדעייל לעיבור אמר הא תלת גבאיא"ר זעירא לוד מיהודה היא ומפני מה אין מעברין בה. מפני שהן גסי הרוח ומיעוטי תורה. הפך אפוי וחמא ר' אחא בן פזי א"ל איטה עבדתוני מבזה רבנן:

    דיני נפשות בכ"גהרובע והנרבע בכ"ג. קא פסיק ותני רובע לא שנא רובע זכר ולא שנא רובע נקבה דמשמע כל רובע בין אשה שהביאה עליה בהמה בין איש שהביא עליו בהמה מיתתן בכ"ג. בשלמא אשה כתיב בה והרגת את האשה ואת הבהמה אלא איש מנא לן. ופשטוה מדכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת דלא הוה צריך דכתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. כל שוכב למה נאמר לא בא אלא לנשכב ומדאפקיה רחמנא בלשון שוכב ש"מ מה שוכב הוא ובהמתו בכ"ג אף משכב הוא ובהמתו בעשרים ושלשה. שור הנסקל בעשרים [ושלשה] שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת מה מיתת בעליו בכ"ג אף מיתת השור בכ"ג ואסיקנא אבל למקטליה על רציחת בהמתו ליכא למימר הכי דכתיב ביה בהורג עצמו קרא אחרינא מות יומת המכה רוצח הוא למה לי. אלא ללמוד כי על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:

    הזאב והדוב והארי והנמר והברדלס והנחש מיתתן בכ"גר' אלעזר אומר כל הקודם להורגן זכה. אמר ריש לקיש והן שהמיתו. אבל לא המיתו לא. אלמא קסבר יש להן תרבות ויש להן בעלים. ותניא כוותיה דריש לקיש והאי דקתני ר' אלעזר כל הקודם להורגו זכה. תנא בהדיא זכה לשמים. ובין תנא קמא ובין ר' עקיבא איכא בינייהו נחש. ר' עקיבא אומר נחש אינו בכ"ג. והא נמי דתנן בפרק ד' אבות נזיקין הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין כו' ר' אלעזר אומר בזמן שהן כו'. כריש לקיש דייקא:

    אין דנין את השבט אלא בב"ד של שבעים ואחדאוקמא רבינא במסקנא בשבט שהודח ואע"ג דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט. הני מילי לקטלא דלא קטלינן ליה אלא בסקילה כדין יחיד אבל בדינא דרבים בע"א דיינינן ליה.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 15b

    Sanhedrin 15b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 323 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אימא לקטלא לחייב מיתה לבעליו וניחייביה מיתה והיכי מפקינן לה מפשטיה לגמרי:

    אי כתב הכי קושיא היא כלומר איצטריך יומת לדונו במיתה האמורה בתורה סתם דאינו אלא חנק דלא תימא גם בעליו יסקל:

    קטל איהו בסייף דקי"ל לקמן (סנהדרין ד' נב) רוצח בסייף:

    קטל שורו נימא בסקילה דחמירה מכולן בתמיה:

    הניחא הא דעקרת ליה לקרא מפשטיה ולא מוקמינן ליה למיתת חנק ממש:

    למ"ד חנק חמור מסייף בפ' ד' מיתות (לקמן סנהדרין נ:) הלכך איכא למיפרך קטל איהו בסייף קטל שורו בחנק:

    אלא למ"ד חנק קל אימא למיתת חנק אתא:

    משום היא גופה משום הך קשיא גופא דלא תימא לא תקחו כופר כתב רחמנא וליקטול כתב רחמנא ונתן פדיון נפשו למימר דהיכא דקטל איהו לא תסגי ליה בממונא כו' אבל קטל שורו סגי ליה בממונא ואי לא יהיב כופר חייב חנק:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    אימא לקטלא הוא דאתא תימה דמשמע דאי לקטלא אתא תו לא דרשינן מיניה כמיתת בעלים כך מיתת השור ותימה הא גבי רובע דדריש לעיל מדאיתקיש וכ"ת משום דחדא מיתה כתיב אתרווייהו דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה הא גבי שוכב דרשינן מדאיתקיש אע"ג דכתיב מיתה בכל חד באפי נפשיה ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת וגו' וי"ל דהתם בהמה כתיב בתריה לאקשויי בהמה לאיש אבל הכא כתיב שור ברישא והדר בעלים לאקשויי בעלים לשור ולא שור לבעלים אי לאו משום דמייתר דלא איצטריך לגופיה וא"ת והא אכתי אצטריך יומת למיתה בידי שמים כדדרשינן באלו נערות (כתובות לז: ושם) לפי שמצינו מומתין בידי שמים נותנין ממון ומתכפר להם שנאמר ואם כופר יושת עליו וי"ל דאי למיתה בידי שמים לחוד אתא הל"ל ימות אבל יומת משמע בב"ד לכך מוקמי ליה למיתה ממש או לכמיתת בעלים כך מיתת השור ומ"מ כי מוקמינן ליה לכמיתת בעלים כו' דרשינן נמי מיתה בידי שמים דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע דבעלים חייבין מיתה ועי"ל דה"פ ואימא לקטלא נמי הוא דאתא ולא למעוטי דרשה דכמיתת בעלים כך. מיתת השור קא אתי דקדרשינן ליה נמי מדאיתקש:

    שור סיני בכמה איש סיני לא קמיבעיא ליה כדמוכח בסמוך דדריש אם בהמה אם איש מה איש בכ"ג משמע דאיש פשיטא ליה אע"ג דאכתי לא מכתב קרא דושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה:כ״ה) מ"מ כיון דתקון יתרו סנהדראות סתמא דמילתא סנהדרי קטנה נמי לדיני נפשות תקון וא"ת ומאי קמיבעיא ליה משור סיני דמ"נ מינה מאי דהוה הוה וכן קשה בפ"ב דמסכת ע"ז (דף לד.) במה שימש משה כל ז' ימי המילואים ושמא מיבעי ליה למיסבר קראי כדאשכחן פ"ק דיומא (ד' ה. ושם) גבי כיצד הלבישן:

    מי גמרי' שעה מדורות או לא תימה הא אפילו דורות מדורות לא ילפינן לעיל דמיבעי לן קרא לרובע ונרבע ושור הנסקל וי"ל דהכא אית לן למילף טפי משום דכל דיני סקילה ילפינן לקמן מסיני בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה.) מניין שבדחייה הוא ת"ל ירה מניין שבסקילה ת"ל סקול:

    והברדלס פ"ה פוטיי"ש ולא משמע כן דאותו אינו עז כל כך וכאן משמע שהוא עז ביותר ודרכו להמית את האדם וכן בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כד.) אמרי' המציל מן הארי ומן הדוב כו' ובפ"ק דב"ק (טו: ושם) תנן הרי אלו מועדים ואפשר שהוא מין נחש דהא מפרש התם בגמ' (טז: ושם) דברדלס היינו אפא וצבוע זהו אפא וצבוע זהו אפעה שהרי גיא הצבועים מתרגמינן מישר אפעיא (שמואל א יג) וכתיב אפעה ושרף מעופף (ישעיהו ל׳:ו׳) ומיהו יש עדיין ברדלס אחר דהא בפ"ק דבכורות (דף ח.) חשיב אפעה לע' שנה ברדלס לג' שנים ואע"ג דחשיב לה התם בהדי זאב וארי ע"כ לאו היינו ההוא דהכא ודב"ק דהא מפרש התם דהיינו אפא דהוא אפעה ויתכן דההוא דבכורות הוא פוטיי"ש שפ"ה בכאן וכן ההיא דפ"ק דפסחים (דף ט.) אם חולדה וברדלס מצויין שם משמע שהיא חיה קטנה כעין חולדה:

    ור' יוחנן אמר אע"פ שלא המיתו אדר"א דמתני' קאי דקסבר (אית) להם תרבות ואין להם בעלים ותימה דבפ"ק דב"ק (דף טו:) תנן ר"א אומר בזמן שהם בני תרבות אינן מועדים ואומר ר"ת דהתם גרס ר' אלעזר שמזכירו אחר ר"מ התם בגמרא והכא ר' אליעזר שהוא קודם ר"ע ומיהו אכתי קשה דהתם תנן והנחש מועד לעולם אליבא דכ"ע והכא קאמר ריש לקיש והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא דיש להם תרבות ויש להם בעלים אפי' נחש ושמא יש לחלק דלענין דאין להורגן כל הקודם קאמר הכא דיש להם תרבות אפי' נחש אבל לא לענין נזק שלם ועוד אר"ת תרבות דהתם הוא שגידלם בביתו ותרבות דהכא היינו בקשורים בשלשלאות כגון ארי בגוהרקי שלו דאין להורגם אלא כשהמיתו אפי' נחש:

    מאי זכה זכה לעורן במרובה (ב"ק דף פ: ושם) גבי חתול כולהו מודו דזכה לעורו:

    תניא כוותיה דר"ל הא דלא חשיב הך בריש החולץ (יבמות דף לו. ושם) בהדי תלת דהלכה כר"ל משום דהכא אליבא דר"א פליגי:

    מעשרה עד ק' הא דלמר חשיב עיר בק' ולמר בעשרה נראה דפליגי בקרא דעמוס ה' דכתיב העיר היוצאת אלף תשאיר. מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה:

    Tosafot on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    כדעייל לעיבור אמר הא תלת גבאי א"ר זעירא לוד מיהודה היא ומפני מה אין מעברין בה. מפני שהן גסי הרוח ומיעוטי תורה. הפך אפוי וחמא ר' אחא בן פזי א"ל איטה עבדתוני מבזה רבנן:

    דיני נפשות בכ"ג הרובע והנרבע בכ"ג. קא פסיק ותני רובע לא שנא רובע זכר ולא שנא רובע נקבה דמשמע כל רובע בין אשה שהביאה עליה בהמה בין איש שהביא עליו בהמה מיתתן בכ"ג. בשלמא אשה כתיב בה והרגת את האשה ואת הבהמה אלא איש מנא לן. ופשטוה מדכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת דלא הוה צריך דכתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. כל שוכב למה נאמר לא בא אלא לנשכב ומדאפקיה רחמנא בלשון שוכב ש"מ מה שוכב הוא ובהמתו בכ"ג אף משכב הוא ובהמתו בעשרים ושלשה. שור הנסקל בעשרים [ושלשה] שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת מה מיתת בעליו בכ"ג אף מיתת השור בכ"ג ואסיקנא אבל למקטליה על רציחת בהמתו ליכא למימר הכי דכתיב ביה בהורג עצמו קרא אחרינא מות יומת המכה רוצח הוא למה לי. אלא ללמוד כי על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:

    הזאב והדוב והארי והנמר והברדלס והנחש מיתתן בכ"ג ר' אלעזר אומר כל הקודם להורגן זכה. אמר ריש לקיש והן שהמיתו. אבל לא המיתו לא. אלמא קסבר יש להן תרבות ויש להן בעלים. ותניא כוותיה דריש לקיש והאי דקתני ר' אלעזר כל הקודם להורגו זכה. תנא בהדיא זכה לשמים. ובין תנא קמא ובין ר' עקיבא איכא בינייהו נחש. ר' עקיבא אומר נחש אינו בכ"ג. והא נמי דתנן בפרק ד' אבות נזיקין הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין כו' ר' אלעזר אומר בזמן שהן כו'. כריש לקיש דייקא:

    אין דנין את השבט אלא בב"ד של שבעים ואחד אוקמא רבינא במסקנא בשבט שהודח ואע"ג דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט. הני מילי לקטלא דלא קטלינן ליה אלא בסקילה כדין יחיד אבל בדינא דרבים בע"א דיינינן ליה.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה הששית וענינה לבאר ענין החלק השלישי ואמר על זה אין דנין את השבט ר"ל כלו או רובו שחטא בעבודה זרה אלא בבית דין של שבעים ואחד והוא בית דין הגדול שבלשכת הגזית וענין זה הוא שכל שחטא כל השבט או רובו אינו נדון בדין עיר הנדחת שנאמר יושבי העיר עיר ולא כפר עיר ולא כרך וכל שיש שם רובו של שבט כרך גדול הוא ואינו נדון כדין עיר הנדחת להיות בסייף וממונן אבד אלא כיחידים בסקילה וממונן ליורשים ולמד במשנה זו לפי מה שפי' בגמ' שאע"פ שמיתתם כיחידים מ"מ אינם נדונין אלא בבית דין הגדול של שבעים ואחד ומ"מ אם חטאו בשאר עבירות אין בהם שום חלוק בין רבים ליחידים שלא נאמר בעבודה זרה אלא ממה שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא בשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך ויש לשאול בה האיך ממעט כל השבט ממלת איש והלא בענין טומאה דרשו איש נדחה לפסח שני ולא שבט ואעפ"כ הולכין לרוב שבטים שאפילו חמש שבטים נדחין ואין יוצאין מכלל איש תירצו בה מפני שיש כאן שני מיעוטין את האיש ואת האשה:

    Meiri on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מה איש בכ"ג דאיש פשיטא לן כו' סנהדראות מיתרו ואילך עכ"ל וכה"ג כתבו התוס' ונראה מאי דפסיקא ליה דהוי מוקמי סנהדראות לאיש טפי מבהמה היינו כמפורש בענין יתרו כי יהיה להם דבר בא כו' בין איש ובין רעהו וגו' וק"ל:

    תוס' בד"ה ור' יוחנן כו' אכתי קשה דהתם תנן והנחש מועד כו' והכא קאמר ר"ל כו' דיש להם תרבות כו' עכ"ל עיקר קושייתם מדקאמר דיש להם תרבות ולכך לא קשיא להו בפשיטות אליבא דכ"ע אף לר"י ורבנן דפליגי אדרבי עקיבא וס"ל דנחש בעי כ"ג והתם תנן והנחש מועד לעולם לכ"ע דבהא ודאי יש לחלק דלענין דאין להורגו כל הקודם סברי רבנן דיש להם בעלים ובעי כ"ג אבל לא לענין נזק שלם אבל לר"ל דקאמר דיש להם תרבות לא היה נראה להם לחלק בזה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ור"י וכו' היינו בקשורים בשלשלאות עי' ב"ק דף פ ע"ב תוס' ד"ה מותר:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 15, Amud Bet, about 323 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אימא לקטלא הוא דאתא! א"כ ליכתוב ״וגם…”

    2. Segment 214 words

      Opens “אי כתב רחמנא הכי, הוה אמינא בסקילה.…”

    3. Segment 323 words

      Opens “ודילמא האי דכתב רחמנא ״יומת״ לאקולי עילויה,…”

    4. Segment 424 words

      Opens “לא ס"ד דכתיב: (שמות כא, ל) ״אם…”

    5. Segment 544 words

      Opens “אדרבה משום היא גופה קטל איהו לא?…”

      Named: רבה.

    6. Segment 632 words

      Opens “איבעיא להו שור סיני בכמה מי גמר…”

    7. Segment 733 words

      Opens “הארי והזאב כו': אמר ר"ל והוא שהמיתו…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 829 words

      Opens “תנן רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן…”

      Named: רבי אליעזר.

    9. Segment 932 words

      Opens “מאי זכה זכה לשמים תניא כוותיה דר"ל…”

    10. Segment 109 words

      Opens “ר"ע אומר כו': ר"ע היינו ת"ק איכא…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “אין דנין כו': האי שבט דחטא במאי…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “למימרא דבדינא דרבים דיינינן ליה כמאן לא…”

      Named: רבי יאשיה, רבי יונתן.

    13. Segment 1314 words

      Opens “ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו…”

      Named: רב מתנה.

    Sages named on this page

    • Chizkiya · Others · Chizkiya's Academy

      Chizkiya, son of Rabbi Chiya the Great, was a pivotal sage, marking the transition from Tannaim to Amoraim.

      Source: Sanhedrin 15b · Segment 5 — “…אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא (במדבר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026