Talmud Builders

    Sanhedrin 96b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 96b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: And did Nebuchadnezzar ascend to Jerusalem? But isn’t it written with regard to Zedekiah: “And they took the king, and brought him up to the king of Babylonia, to Riblah” (II Kings 25:6), and Rabbi Abbahu says: This place called Riblah is a reference to Antioch. Apparently, Nebuchadnezzar was in Antioch, not in Jerusalem. Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avudimi resolved this apparent contradiction. One says: An image of Nebuchadnezzar’s likeness was engraved on Nebuzaradan’s chariot, and he regarded that image as though Nebuchadnezzar were actually there. And one says: Nebuzaradan was in extreme fear of Nebuchadnezzar, and it was as though Nebuzaradan was always standing before Nebuchadnezzar. That is an example of the honor of a servant to his master mentioned in the verse.

    2§ The Gemara proceeds to discuss the role of Nebuzaradan in the destruction of the Temple. Rava says: Nebuchadnezzar sent to Nebuzaradan three hundred mules laden with iron axes that cut iron. All of them were incapacitated in the attempt to breach one gate of Jerusalem, as it is stated: “And now they pound its carved work together with hatchet and with hammers” (Psalms 74:6). Nebuzaradan sought to return to Babylonia and said: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to Sennacherib, whose downfall was in Jerusalem.

    3A Divine Voice emerged and said: Leaper, son of a leaper; Nebuzaradan, take the leap, as the time has arrived for the Temple to be destroyed and the Sanctuary to burn. One ax remained for him to use. He went and struck the gate with the dull end of the ax and it opened, as it is stated: “He became known as the wielder of axes upward in a thicket of trees” (Psalms 74:5). At the appropriate time the gate was breached as though the ax were cutting trees.

    4He was proceeding and killing until he reached the Sanctuary. When he reached the Sanctuary, he ignited a fire in it. The Sanctuary rose, seeking to enter Heaven so that it would not burn. They trod upon it from Heaven and returned it to its place, as it is stated: “The Lord has trodden the virgin, the daughter of Judah, as in a winepress” (Lamentations 1:15). Nebuzaradan became haughty, taking pride in his conquest. A Divine Voice emerged and said to him: Your haughtiness is unwarranted, as you killed a nation that was already dead, you burned a Sanctuary that was already burned, and you ground flour that was already ground, as it is stated with regard to Babylonia: “Take millstones and grind flour; uncover your locks, tuck up the train, uncover the leg, pass over rivers” (Isaiah 47:2). It was not stated: Grind wheat, but “grind flour,” indicating that all the destruction had already been wrought by God, and the role played by the enemy was insignificant.

    5When he reached the Sanctuary, he saw the blood of Zechariah the priest boiling. It had not calmed since he was killed in the Temple (see II Chronicles 24:20–22). Nebuzaradan said to the priests there: What is this? They said to him: It is the blood of offerings that was spilled. Nebuzaradan said to them: Bring animals and I will test to determine if the blood of the animals is similar to the blood that is boiling. He slaughtered the animals and their blood was not similar to the boiling blood. Nebuzaradan said to the priests: Reveal the source of that blood to me, and if not I will comb your flesh with an iron comb.

    6The priests said to Nebuzaradan: This blood is the blood of a priest and a prophet who prophesied for the Jewish people with regard to the destruction of Jerusalem and whom they killed. He said to the priests: I will pacify the blood so the boiling will stop. He brought the Sages and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought schoolchildren and killed them over the blood and its boiling did not cease. He brought young priests and killed them over the blood and its boiling did not cease. He continued killing until he killed 940,000 people over the blood, and its boiling did not cease.

    7Nebuzaradan approached the blood and said: Zechariah, Zechariah, the worthy among them I killed on your behalf. Is it satisfactory for you that I kill them all? Immediately the boiling ceased. Nebuzaradan contemplated repentance. He said: If they, who caused only one person to perish, gained atonement only after all this killing, then with regard to that man, referring to himself, what will be required for him to gain atonement? He deserted his army and dispatched a last will to his house and converted.

    8The Sages taught in a baraita : Naaman the Aramean (see II Kings, chapter 5) was a ger toshav , meaning that he accepted upon himself to refrain from idol worship but did not convert to Judaism. Nebuzaradan was a completely righteous convert. Among the descendants of Sisera (see Judges, chapter 4) were those who studied Torah in Jerusalem. Among the descendants of Sennacherib were those who taught Torah in public. The Gemara asks: And who are they? The Gemara answers: They were Shemaya and Avtalyon.

    9The baraita continues: Among the descendants of Haman were those who studied Torah in Bnei Brak. And even among the descendants of that wicked person, Nebuchadnezzar, were those whom the Holy One, Blessed be He, sought to bring beneath the wings of the Divine Presence and have them convert. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: The one who destroyed Your House and burned Your Sanctuary, will You introduce him beneath the wings of the Divine Presence? The Gemara explains: That is the meaning of that which is written: “We have healed Babylonia, but she is not healed” (Jeremiah 51:9). Ulla says: This verse is a reference to Nebuchadnezzar, none of whose children converted. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This is not a reference to a person; rather, these are the rivers of Babylonia, and interpret it as referring to the bitter saltwater rivers of Babylonia.

    10§ On a related note, the Gemara describes the events that led to the destruction of the Temple. Ulla says: Ammon and Moab were bad neighbors of Jerusalem. Once they heard the prophets who prophesied about the destruction of the Jerusalem, they sent to Nebuchadnezzar: Emerge from your dwelling place and come conquer them. Nebuchadnezzar said to them: I am afraid. I want to ensure that they will not do to me just as they did to my predecessors.

    11Ammon and Moab sent to him that it is written: “For the ish is not at home; he is gone on a long journey” (Proverbs 7:19), and ish is referring to no one but the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “The Lord is an ish of war” (Exodus 15:3). Nebuchadnezzar sent to them in response: He is in a nearby location, and He will come. They sent to Nebuchadnezzar: “He has gone on a journey from afar” (Proverbs 7:19). Nebuchadnezzar said to them: They have righteous among them who will pray for mercy and bring Him to return.

    12Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: “He has taken a bundle of kesef with him” (Proverbs 7:20), and kesef is referring to nothing other than the righteous, as it is stated: “So I bought her to me for fifteen pieces of kesef and for a kor of barley and a half- kor of barley” (Hosea 3:2). The inference is that God acquired the congregation of Israel due to the presence of righteous people among them, and Ammon and Moab sent a message to Nebuchadnezzar that God had already taken the righteous and they no longer offered protection.

    13Nebuchadnezzar sent to them: Perhaps the wicked will repent and become righteous and they will pray for mercy and they will bring Him to return. Ammon and Moab sent to Nebuchadnezzar: God already designated the time of their redemption, as it is stated: “On the day of the keseh , He will come home” (Proverbs 7:20), and keseh is referring to nothing other than a designated time, as it is stated: “Sound a shofar at the New Moon, at the keseh on the day of our feast” (Psalms 81:4). Since there is a time designated for redemption, until then you can do as you please. Nebuchadnezzar sent to them: It is winter now and I cannot come and conquer Jerusalem due to the snow and the rain.

    14Ammon and Moab sent to him: Come on the peaks of mountains, where the rain does not pool, as it is stated: “Send the lamb to the ruler of the land from the peaks of the wilderness to the mount of the daughter of Zion” (Isaiah 16:1). Nebuchadnezzar sent to them: If I come to Jerusalem, I will have no place to dwell while laying siege to the city. Ammon and Moab sent to him: Their burial caves are superior to your palaces, and you can clear the caves and dwell there, as it is written: “At that time, says the Lord, they shall remove the bones of the kings of Judea, and the bones of his princes, and the bones of the priests, and the bones of the prophets and the bones of the inhabitants of Jerusalem from their graves; and they shall spread them before the sun and the moon and all of the hosts of heaven, whom they have loved, and whom they have served, and after whom they have walked” (Jeremiah 8:1–2). Ultimately Nebuchadnezzar came to conquer Judea and removed the corpses to make room for his army.

    15§ Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Have you heard when the son of giants [ bar niflei ] will come? Rabbi Yitzḥak said to him: Who is the son of giants? Rav Naḥman said to him: He is the Messiah. Rabbi Yitzḥak asked him: Do you call the Messiah son of giants? Rav Naḥman said to him: Yes, as it is written: “On that day I will establish

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומי סליק כו' והא כתיבבההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:

    זו אנטוכיאואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:

    דמות דיוקנושל נבוכדנצר:

    חקוקה לו על מרכבתושל נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר והיינו כבוד:

    טעין תלת מאה כודניית'משאוי שלש מאות פרדות:

    נרגא דפרזלאפטישי ברזל:

    דשליט' בפרזלאברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:

    בלעתינהולא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:

    פתוחיה יחדמשמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום:

    שוור בר שוורדולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל"א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:

    בקופאמגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא (ב"מ דף לח:):

    יודע כמביא למעלהתפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד:

    גבה היכלאובקש לעלות לרקיע:

    דרכו ביה מן שמיאוהשפילוהו:

    זחה דעתיהמתגאה על שהיה מצליח:

    עמא קטילאשכבר נגזר עליהם על כך:

    וטחני קמחוטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה:

    צמתךמקום שהקלעים צומתין בצד הראש:

    שובלקלע הראש שדומין לשבלים:

    גלי שוק עברי נהרותפורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:

    אייתו לי ואינסיואנסה אם דם זבחים הוא:

    כסי ולא אידמישחט בהמות ולא אידמי הדם:

    פרטתאשטר צוואה:

    ואיתגיירנבוזראדן:

    גר תושבשלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:

    של אותו רשענבוכדנצר:

    רפינו ולא נרפתהשהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:

    אלו נהרות בבלשהם רעים לשתות:

    צנייתא דבבלדקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה (דף מו:) אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו:

    שיבבישכנים:

    פוק תאצא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה:

    כי אין האישמקרא הוא במשלי:

    בקריבא הואבקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה:

    צרור הכסף לקח בידוצדיקים שבהן מתו:

    ואכרה לי בחמשה עשר כסףפדיתי אותה במצרים בט"ו בניסן:

    כסף וחומר שעורים ולתך שעוריםבזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צב.) פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו:

    כבר קבע להם זמןשלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:

    מתלגא וממטראמחמת שלגים ומטרים:

    תא אשינא דטוריבא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים:

    שלחו כר מושל ארץשלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים:

    לית לי דוכתאלא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:

    קבריהם של ישראלמערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב:

    יוציאו את עצמות מלכי יהודהשעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':

    אימת אתי בר נפליאיידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 96 עמוד ב

    1ומי סליק נבוכד נצר לירושלים? והכתיב: ״(מלכים ב כה״, ו) ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר' אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק: בר אבודימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו׃

    2אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה: נבוכדנצר לנבוזראדן כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם שנאמר ״(תהלים עד״, ו) פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב׃

    3נפקא קלא ואמר שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר ״(תהלים עד״, ה) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות׃

    4הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר ״(איכה א״, טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר ״(ישעיהו מז״, ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח׃

    5חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח אמר להו מאי האי אמרו ליה דם זבחים הוא דאישתפיך אמר להו אייתי ואנסי אי מדמו כסי ולא אידמו אמר להו גלו לי ואי לא סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא׃

    6אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי להו לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו אמר להו אנא מפייסנא ליה אייתי רבנן קטיל עילויה ולא נח אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה קטיל עילויה ולא נח עד די קטל עילויה תשעין וארבעה ריבוא ולא נח׃

    7קרב לגביה אמר זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו מיד נח הרהר תשובה בדעתיה אמר מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך ההוא גברא מה תיהוי עליה ערק שדר פורטיתא לביתיה ואיתגייר׃

    Baraita

    8תנו רבנן נעמן גר תושב היה נבוזר אדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון׃

    9מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה היינו דכתיב ״(ירמיהו נא״, ט) רפינו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנצר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגמה דצינייתא (צרידתא) דבבלאי׃

    10אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם שלחו לנבוכדנצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי׃

    11שלחו ליה (משלי ז, יט) כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ״(שמות טו״, ג) ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה׃

    12שלחו ליה (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר ״(הושע ג״, ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים׃

    13שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר ״(משלי ז״, כ) ליום הכסא יבא (לביתו אין כסא אלא זמן שנאמר ״(תהלים פא״, ד) בכסה ליום חגנו שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא׃

    14שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר ״(ישעיהו טז״, א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב ״(ירמיהו ח״, א) בעת ההיא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם׃

    15אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי אמר ליה מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית ליה א"ל אין דכתיב ״(עמוס ט״, יא) ביום ההוא אקים׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' עמון ומואב כו'עי' בר"ש פ"ד מ"ד דידים:

    רש"י ד"ה כסף וכו'וכעין זה לעיל צג ע"א ובברכות דף כו ע"ב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 96b

    Sanhedrin 96b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 642 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומי סליק כו' והא כתיב בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:

    זו אנטוכיא ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:

    דמות דיוקנו של נבוכדנצר:

    חקוקה לו על מרכבתו של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר והיינו כבוד:

    טעין תלת מאה כודניית' משאוי שלש מאות פרדות:

    נרגא דפרזלא פטישי ברזל:

    דשליט' בפרזלא ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:

    בלעתינהו לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 96b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Gilyon HaShas

    גמ' עמון ומואב כו' עי' בר"ש פ"ד מ"ד דידים:

    רש"י ד"ה כסף וכו' וכעין זה לעיל צג ע"א ובברכות דף כו ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 96b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    נָפְקָא קָלָא וְאָמַר שַׁוָּור בַּר שַׁוַּור נְבוּזַרְאֲדָן שְׁוַור פירש רש"י מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה עיין שם. ועדיין צריך להבין מאי שוור השלישית דאמרה 'נְבוּזַרְאֲדָן שְׁוַור'? ונראה לי בס"ד שוור השלישית הוא כי נתגייר אחר כך שדלג וקפץ מאמונת דת שלו ובא לדת ישראל.

    פָּשׁ לֵיהּ חַד נַרְגָּא נראה לי בס"ד הטעם שלכד ירושלים בחד נרגא לרמוז שנתחייבו בפורענות זו על שעבדו עבודה זרה וכפרו באחד. והא דהכה השער בגב הנרגא להורות על עוצם פשעם ומרדם שהיו אחוריהם אל היכל ד' ומתרזין כנגד ההיכל להכעיס. גם עוד שהיו לאחור ולא לפנים ולכן הכה השער באחורי הנרגא. או יובן אם נגרוס נַרְגָּה בה"א יהיו אותיות העומדים קודם אותיות 'נרגה' הם אותיות 'בקדם' והוא מה שראה יחזקאל הנביא ע"ה (יחזקאל ח, טז) שהם מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ לכך הכה השער באחורי הנרגה.

    מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם הנה בגמרא לא נזכר מי הם אך הרב פתח עינים ז"ל הביא משם הרמ"ע [רבי מנחם עזריה מפאנו] ז"ל שהיה רבי עקיבה מבני בניו של סיסרא והיינו שיצא מיעל מאותו ולד שנתעברה בו מסיסרא עיין שם. והרב הנזכר הביא קושיא מהגאון מהר"ח ז"ל והלא רבי עקיבה עצמו סבירא ליה גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר (יבמות מד:) ואיך יצא הוא מאותו הולד שנתעברה בו יעל מסיסרא, והלא ממזר אין לו הפסק דורות להתירו דכתיב ביה (דברים כג, ד) לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל הֳ' עַד עוֹלָם? ותירץ הרב פתח עינים כי הן מפלאות תמים דעים והותר הזרע על פי הנבואה של דבורה עיין שם. ואנא עבדא אמינא על מה שאמר מרן ז"ל בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ד' סעיף ך') ממזר הבא על העכו"ם הולד עכו"ם ואם נתגייר הרי היא כישראל ואם בא על השפחה הולד עבד נשתחרר הרי הוא בן חורין לפיכך ממזר נושא לכתחילה שפחה שקבלה עליה מצות וטבלה לשם עבדות להתיר בניו שישתחררו ויהיו מותרים בישראלית עיין שם. ואם כן אפשר דהכי הוה מעשה שאותו הולד שיצא מבעילת סיסרא את יעל לקח גויה דהולד גוי ואחר כך נתגייר הילד והרי הוא כישראל. והנה לסברה זו של הרמ"ע דרבי עקיבה יצא מן זרע סיסרא נראה לי בס"ד לכן העלימה הגמרא הדבר הזה ולא פירשה אותו משום דסבר רבי עקיבה עכו"ם שבא על ישראלית הולד ממזר ולאו כולי עלמא גמירי ליישב הדבר כמו שתירץ הרב פתח עינים או כמו שתירצתי אנא עבדא ואפשר דנפיק מיניה זלותא לאותו צדיק אצל הפתאים לכך העלימה הגמרא את הדבר הזה. מיהו באמת רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים לא אמר שיצא רבי עקיבא מיעל ולא אמר שלקחה יעל ניצוצי קדושה מקליפת סיסרא בבואו עליה אלא אמר לקחה ניצוצי קדושה מקליפת סיסרא בעת שתקעה היתד במצחו ומחצה רקתו וכמו שאמר שם בהקדמה ל"ו עיין שם. גם כתב שם וזה לשונו: גם לסיבה זו נכנסה נפש קדושה ומעולה של רבי עקיבה בהיותו בן גרים ולא מזרע ישראל לפי שהיתה טיפת זרע שיצאה מיוסף הצדיק ע"ה בעת הרהורו באשת פוטיפר שהיתה גויה עד כאן לשונו עיין שם. הרי לא אמר רבינו האר"י ז"ל שרבי עקיבה בא מאותו הולד שנתעברה בו מביאת סיסרא ועל כן אין לסמוך כי אם על דברי רבינו האר"י ז"ל ותו לא מידי. ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר לעיל צריך לומר מה שאמר כאן מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם קאי על רבי עקיבא והיינו כי לפי דברי רבינו האר"י ז"ל שכתב שם שהיה נצוץ אחד בנפש רבי עקיבה שהיה תחילה בקליפה של סיסרא מסיבת חטא אדם הראשון וקין בנו שיצא זה הניצוץ ונפל שם וזה הניצוץ כשיצא אחר כך מקליפת סיסרא מוכרח ליכנס בעת ביאתו לעולם הזה בגוף גר שהיה מבני בניו של סיסרא עד כאן דבריו עיין שם. ולפי זה מובן הטעם למה לא אמר תלמודא להדיה על רבי עקיבה והיינו מפני שרבי עקיבה לא היה כל ניצוצי נפשו מקליפת סיסרא אלא רק נצוץ אחד היה שם ואינו דומה לענין שמעיה ואבטליון ורב שמואל בר שילת דכולם היו שם.

    שָׁלְחוּ לֵיהּ תָּא אַשִּׁינָּא דְּטוּרָא הנה נודע כי בבל הישנה שהיה בה נבוכדנצר היא קרובה לנהר פרת אצל עיר שקורין עתה חיל"י [אולי זה al-Ḥilla] והוא לא היה יודע שיש דרך קרוב לארץ ישראל שהוא דרך המדבר שקורין שאמי"י אלא היה חושב שצריך לבא על דרך עיר בגדאד ואשור ודייא'ר בכ'ר וארם צובא שהיא רחוק הרבה ולכך אמר להם שאינו יכול לבא מחמת שלגים ומטר במשך דרך רחוקה והם חדשו לו זה הדרך החדש שהוא על דרך המדבר שקורין עתה שאמי"י שהוא קרוב ולא ישהה בו ימים הרבה כדי שיחוש לגשמים ושלגים וסיימו לו הדרך באומרם 'אַשִּׁינָּא דְּטוּרָא' שהיה בזמנם סימן לדרך זה ומאותו זמן נפתח זה הדרך ונודע לכל ועיין במדרש באותה פרה שברחה והגיעה לבבל ביום אחד (עיין ירושלמי מעשר שני ה, ב).

    פּוּק וְתָא אָמַר מִסְתַּפֵינָא לֹא לִיעֶבְדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּקַמָּאֵי, שָׁלְחוּ לֵיהּ "כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ" וְאֵין "אִישׁ" אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי ז, יט). אין להם השפעה מן הקדוש ברוך הוא אלא מן מלאך מט"ט [מטטרו־ן=314] שעולה מספרו רָחוֹק [314] וזהו הלך השפע שלהם בדרך של מרחוק הוא מט"ט דכתיב ביה כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם (שמות כג, כא) ושלח להו יש צדיקים דבעו רחמי ומייתו ליה לשפע מהקדוש ברוך הוא בלתי אמצעות מט"ט וכיון שיגיע להם השפע מהקדוש ברוך הוא שהוא רחום וחנון וישא לפשעיהם ולא יהיה להם גלות. עוד שלחו ליה 'צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ' (משלי ז, כ) כלומר גאולת מצרים היתה בחסד שהוא סוד כסף וכיון שהיתה בחסד יש פתחון פה למדת הדין לקטרג ולחדש להם גלות אחר אפילו אם יהיו נשפעים שלא על ידי אמצעות מט"ט ד'הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט' כתוב (בראשית יח, כה) וגם כוונו בזה על הצדיקים כדמפרש תלמודא. ושלח להם 'רְשָׁעִים הָדְרִי בִּתְשׁוּבָה' ומהפכים מדת הדין למדת רחמים ומייתו ליה להשפע מאתו יתברך בלתי אמצעי. ואמרו לו 'לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ' שקבע להם זמן וגם כוונו ליום שיושלם הכסא באות אל"ף אז יבא ביתו אשר הבטיחם בו שהוא מעשה שמים כמו שנאמר מִקְּדָשׁ אֲדֹנָ־י כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו, יז).

    אֵימַת אָתֵי בַּר נִפְלֵי (עמוס ט, יא) נראה לי בס"ד קרי למשיח 'בַּר נִפְלֵי' דאתי מדוד המלך ע"ה שהיה תחילתו 'נֵפֶל'. אי נמי מפני שביאתו תלויה בבירור נצוצי הקדושה שנפלו בקליפה שיתגברו וכן אמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב.) אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. אי נמי יובן התורה נקראת אש על שם שהאדם צריך לעסוק בה בהתלהבות ומלוי אֵשׁ אל"ף שי"ן הוא אותיות 'נִפְלֵי' וביאתו תלויה בעסק התורה. אי נמי 'נִפְלֵי' לשון כסוי שהוא טמיר וגניז בגן עדן בקן צפור ומשם יתגלה ויבא בב"א [במהרה בימינו אמן].

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 96b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 96, Amud Bet, about 642 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 147 words

      Opens “ומי סליק נבוכד נצר לירושלים? והכתיב: (מלכים…”

      Named: רב חסדא, רב יצחק.

    2. Segment 239 words

      Opens “אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 332 words

      Opens “נפקא קלא ואמר שוור בר שוור נבוזראדן…”

    4. Segment 463 words

      Opens “הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק…”

    5. Segment 536 words

      Opens “חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח אמר…”

    6. Segment 647 words

      Opens “אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי…”

      Named: רב קטיל.

    7. Segment 736 words

      Opens “קרב לגביה אמר זכריה זכריה טובים שבהן…”

      Named: רב לגביה.

    8. Segment 829 words

      Opens “תנו רבנן נעמן גר תושב היה נבוזר…”

    9. Segment 965 words

      Opens “מבני בניו של המן למדו תורה בבני…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, עולא, שמואל.

    10. Segment 1026 words

      Opens “אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם…”

      Named: עולא.

    11. Segment 1144 words

      Opens “שלחו ליה (משלי ז, יט) כי אין…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “שלחו ליה (משלי ז, כ) צרור הכסף…”

    13. Segment 1343 words

      Opens “שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי…”

    14. Segment 1475 words

      Opens “שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיהו…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי…”

      Named: רב נחמן, רבי יצחק.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 96b · Segment 1 — “…בבל רבלתה ואמר ר' אבהו זו אנטוכיא רב חסדא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 96b · Segment 9 — “…זה נבוכדנצר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 96b · Segment 9 — “…בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנצר רבי שמואל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 96b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026