Talmud Builders

    Sanhedrin 66b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 66b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What halakha can be derived from the seemingly superfluous second letter lamed , which renders the expression: “You shall not curse [ tekallel ]”? Conclude from it that this expression includes two prohibitions: A prohibition against cursing God and a prohibition against cursing a judge.

    2MISHNA: One who engages in intercourse with a betrothed young woman is not liable to be executed by stoning unless she is a young woman, i.e., neither a minor nor an adult; a virgin; betrothed but not yet married; and she lives in her father’s home, having yet to move in with her husband. If two men engaged in intercourse with her, the first is liable to be executed by stoning, and the second is liable to be executed by strangulation. The second man is executed in this manner in accordance with the halakha of one who engages in intercourse with a married or non-virgin betrothed woman, as she was no longer a virgin when he engaged in intercourse with her.

    3GEMARA: The Sages taught with regard to the conditions stated in the mishna: The punishment of stoning applies only if the woman is a young woman, a category that applies until she is approximately twelve-and-a-half years of age, but not a grown woman. She must be a virgin but not a non-virgin. She must be betrothed but not married. She must be living in her father’s home, excluding a case where the father transferred his daughter to the husband’s agents to bring her to her husband’s home for the purpose of marriage; in such a case, even though she has not arrived there yet, she is already considered a married woman according to halakha .

    4Rav Yehuda says that Rav says: This mishna is the statement of Rabbi Meir, who holds that the halakha of a betrothed young woman applies to a young woman of the intermediate age between minority and adulthood. But the Rabbis say: Even a minor is included in the term: A betrothed young woman; only a grown woman is excluded.

    5Rav Aḥa of Difti said to Ravina: From where is it indicated that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and the specification that she must be a young woman is not only to the exclusion of a grown woman but also to the exclusion of a minor girl? Perhaps the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the condition that she must be a young woman is to the exclusion of a grown woman and nothing more. Accordingly, one who engages in intercourse with an engaged minor girl is liable to be executed by stoning.

    6Ravina said to him: This expression in the mishna: Is not liable unless she is [ ad shetehe ] a young woman, a virgin, betrothed, does not suit your suggested explanation. If the mishna is merely excluding a grown woman, it should have stated: Is liable only for engaging in intercourse with a young woman who is a virgin and betrothed. The expression ad shetehe indicates: Until she becomes, i.e., this halakha does not apply until she reaches the age of a young woman. And there is nothing more to be said on the matter, as this is clearly the intention of the mishna.

    7Rabbi Ya’akov bar Adda asked Rav: In the case of a man who engaged in intercourse with a betrothed minor girl, what is the halakha according to the opinion of Rabbi Meir? Does Rabbi Meir exclude him from punishment entirely, or does he exclude him merely from stoning but he is executed by strangulation, like one who engages in intercourse with any other married woman? Rav said to him: It stands to reason that Rabbi Meir excludes him from stoning alone, but he is liable to be executed by strangulation.

    8Rabbi Ya’akov bar Adda raised an objection to this answer: But isn’t it written: “If a man is found lying with a woman married to a husband, then they shall both die, the man who lies with the woman, and the woman” (Deuteronomy 22:22), indicating that this punishment does not apply unless they are both equally subject to punishment? If so, one who engages in intercourse with a betrothed minor girl is exempt, as she is not halakhically competent. Rav remained silent and did not answer him.

    9Shmuel says: What is the reason that Rav remained silent? Why not say to Rabbi Ya’akov that his premise is repudiated by the verse: “But if the man finds the betrothed young woman in the field, and the man takes hold of her, and lies with her, then the man who lay with her alone shall die” (Deuteronomy 22:25)? This verse proves that the punishment of stoning applies to the man even if the woman is exempt. The halakha of a man who engages in intercourse with a betrothed minor should be the same.

    10The Gemara answers that this matter is subject to a dispute between tanna’im , as is taught in a baraita : The verse states: “Then they shall both die” (Deuteronomy 22:22), indicating that this halakha does not apply unless they are both equally subject to punishment. If one of them cannot be punished, e.g., because he or she is a minor, the other is not executed either. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says that the phrase from the verse “then the man who lay with her alone shall die” indicates that in some cases only one of them is liable to receive the death penalty.

    11The Gemara asks: And what does the other tanna , Rabbi Yonatan, who holds that this punishment applies even if only one party is subject to punishment, derive from the verse: “Then they shall both die”? Rava says: That verse is stated to exclude an act of sharpening, i.e., engaging in sexual contact with a woman without penetration. Since the man and woman do not equally receive pleasure from such an act, it is not considered sexual intercourse, and they are exempt. And the other tanna , Rabbi Yoshiya, holds that an act of sharpening is nothing; there is clearly no liability for such an act, and it is unnecessary to derive this halakha from the verse.

    12The Gemara asks: And what does the other tanna , Rabbi Yoshiya, who holds that they must be equally subject to punishment, derive from the verse “Then the man who lay with her alone shall die”?

    13The Gemara answers: He derives another halakha , as it is taught in a baraita : If ten men engaged in intercourse with a betrothed young woman, and she is still a virgin, as they engaged in anal intercourse with her, they are all liable to be executed by stoning. Rabbi Yehuda HaNasi says: The first of them is executed by stoning, and all the rest of them are executed by strangulation. Rabbi Yehuda HaNasi derives from the phrase in the verse “Then the man who lay with her alone shall die” that although the woman is still a virgin, only one man can be executed by stoning for engaging in intercourse with her. The others are executed by strangulation, in accordance with the halakha of one who engages in intercourse with a married woman or a betrothed non-virgin.

    14§ The Sages taught: The verse states: “And the daughter of any priest, if she profanes [ teḥel ] herself by playing the harlot, she profanes her father; she shall be burned with fire” (Leviticus 21:9). Rabbi Yehuda HaNasi says: The word teḥel means first [ teḥila ]; and likewise it says: “Then the man who lay with her alone shall die” (Deuteronomy 22:25).

    15The Gemara asks: What is Rabbi Yehuda HaNasi saying? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that only the betrothed daughter of a priest is singled out for execution by burning, but not one who is married; a married daughter of a priest who commits adultery is executed in the same manner as other women who commit adultery. And this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying: If a woman’s first act of sexual intercourse occurs when she commits adultery, as she is still betrothed, she is executed by burning; in another case, i.e., if she is already married and this is not the first time she engages in sexual intercourse, she is executed by strangulation.

    16The Gemara asks: What is the meaning of the end of Rabbi Yehuda HaNasi’s statement: And likewise it says: “Then the man who lay with her alone shall die”? What is the relevance of that verse to this issue? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi means to say that the halakha here, in the case of a betrothed young woman who is the daughter of a priest, is like there. Just as there, with regard to a betrothed young woman who is not the daughter of a priest, the verse speaks of her first intercourse, here too, the verse speaks of her first intercourse.

    17Rav Beivai bar Abaye said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: My Master does not say, i.e., does not explain the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, like that. The Gemara comments: And who is his Master? Rav Yosef.

    18Rather, he explains the statement of Rabbi Yehuda HaNasi as follows: Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: In the case of the daughter of a priest who married one of the men unfit for her, e.g., a mamzer , and committed adultery while married to him, her death sentence is administered by strangulation and not by burning.

    19And this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying: If she first profanes herself, i.e., disqualifies herself from the priesthood, by committing adultery, she is executed by burning, but in another case, where she was already disqualified from the priesthood by marrying a man unfit for her, she is executed by strangulation. And what is the meaning of the end of Rabbi Yehuda HaNasi’s statement: And likewise it says: “Then the man who lay with her alone shall die”?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תקללשתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו:

    מתני' אינו חייבסקילה:

    עד שתהא נערהאבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד פטור לגמרי:

    בתולהולא בעולה:

    מאורסהולא נשואה ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לא קרינא ביה מאורסה:

    והיא בבית אביהלמעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך:

    באו עליה שניםועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה:

    הראשון בסקילהדמשכבי אשה כתיב (ויקרא כ):

    והשני בחנקדבעולה היא והא סתמא רבי היא דאמר שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה לקמן:

    גמ' ת"ר נערה ולא בוגרתאקרא קאי כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' (דברים כב) וסקילה כתיבא התם. נערה משתביא שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד:

    בית אביהבפרשת מוציא שם רע כתיב (שם) לזנות בית אביה והתם נמי סקילה כתיבא:

    זו דברי ר"מאמתניתין קאי דקתני עד שתהא נערה ומשמע למעוטי קטנה זו דברי ר"מ דאמר בכתובות באלו נערות (כתובות דף כט.) קטנה אין לה קנס חמשים כסף דנערה דוקא כתיב ולא קטנה הלכך גבי נערה המאורסה אין קטנה במשמע:

    אבל חכמיםשנחלקו עליו ואמרו יש קנס במקום מכר חולקין עליו אף כאן ואומרים קטנה ארוסה בסקילה ולא מיעט הכתוב אלא בוגרת:

    דילמאלמעוטי בוגרת ותו לא אתא למעוטי מידי:

    א"לא"כ האי עד שתהא נערה האי לישנא משמע בהדיא למעוטי קטנה דהכי משמע אינו חייב בקטנותה עד שתגדיל ותהא נערה ואי למעוטי בוגרת לחודא אתא הכי איבעיא ליה למתני אינו חייב אלא על נערה בתולה וכו':

    ותו לא מידיאין עוד להקניט בדבר דודאי מתני' ר"מ היא:

    לר"מדאוקמה למתני' דממעט קטנה אליביה:

    לגמרי קא ממעט ליהדפטרינן ליה לגברא ממיתה הואיל והיא פטורה דלאו בת עונשין היא ולא קרינן בהו ומתו גם שניהם דכתיב גבי שוכב עם אשה בעולת בעל:

    או דילמא מסקילה ממעט ליהאבל חנק מחייבי:

    שתיקרב:

    ונימא ליה ומת האיש השוכב עם האשה לבדובארוסה כתיב ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו למה לי אילימא למעוטי לדידה הא בהדיא כתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא להביא את הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות דאיהי לאו בת עונשין לגמרי איהו מיהא מיחייב:

    שניהם שויןשני בני עונשין:

    למעוטי מעשה חדודיןמחדד ומקשה אברו בבשרה מבחוץ דהוא נהנה והיא אינה נהנית להכי כתיב שניהם שיהיו שניהם שוין נהנין ומיהו שלא כדרכה אף על גב דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי לחיובא:

    לא כלום הואולא איצטריך למעוטי. ואיכא דאמרי מעשה הורדוס (בבא בתרא דף ג:) שהטמינה שבע שנים בדבש:

    ועדיין היא בתולהשבאו כולם שלא כדרכה:

    וכולן בחנקדגבי סקילה לבדו כתיב וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא דאף על גב דקרינא ביה בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית:

    ר' אומרכי תחל לשון תחלה ולקמיה מפרש לה:

    דרבי ישמעאלבריש פירקין:

    אם תחלת ביאתה בזנותשזו היא ביאה ראשונה שנבעלה:

    כי התםמה מצינו בנערה המאורסה שיצאה מחנק לסקילה ולא יצאה אלא בביאה ראשונה וכתיב לבדו למעוטי שני אף בת כהן לא נשתנית מיתתה אלא בביאה ראשונה הלכך בנערה בתולה והיא ארוסה הכתוב מדבר:

    כר"מ ס"לדאמר בת כהן נשואה לכשר בשריפה אבל נשאת לאחד מן הפסולין שנתחללה משעת נשואין שוב אינה אלא בחנק והאי תחלה דקאמר רבי ה"ק אם זו תחלת חילולה בשריפה ואם לאו בחנק:

    ומאי וכןהכא לא קפיד אלא אתחלת חלול ולא אתחלת ביאה והתם אתחלת ביאה נמי קפיד:

    סנהדרין 66 עמוד ב

    1מאי ״לא תקלל״? ש"מ תרתי.

    Mishna

    2הבא על נערה המאורסה אינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מאורסה, והיא בבית אביה. באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק.

    Gemara

    3תנו רבנן: (דברים כב, כג) ״נערה״ ולא בוגרת, ״בתולה״ ולא בעולה, ״מאורסה״ ולא נשואה, ״בבית אביה״ פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.

    4אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים: נערה המאורסה אפי' קטנה במשמע.

    5א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתני' ר"מ היא, ולמעוטי קטנה נמי? דילמא רבנן היא, ולמעוטי בוגרת ותו לא?

    6א"ל האי ״אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה״ אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מיבעי ליה! ותו לא מידי.

    7בעא מיניה ר' יעקב בר אדא מרב: בא על הקטנה מאורסה לר"מ מהו? לגמרי ממעיט ליה, או מסקילה ממעיט ליה? א"ל מסתברא מסקילה ממעט ליה.

    8והכתיב: ״(דברים כב״, כב) ״ומתו גם שניהם״, עד שיהו שניהן שוין? שתיק רב.

    9אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה: (דברים כב, כה) ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״!

    10כתנאי: ״ומתו גם שניהם״ עד שיהו שניהן שוין, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    11ואידך, ההיא ״ומתו גם שניהם״ מאי דריש ביה? אמר רבא: למעוטי מעשה חידודים. ואידך? מעשה חידודים לאו כלום היא.

    12ואידך, האי ״לבדו״ מאי דריש ביה?

    13כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם, ועדיין היא בתולה כולם בסקילה. ר' אומר: הראשון בסקילה, וכולן בחנק.

    Baraita

    14תנו רבנן: (ויקרא כא, ט) ״ובת איש כהן כי תחל לזנות״, רבי אומר: תחילה, וכן הוא אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    15מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי כר' ישמעאל סבירא ליה, דאמר ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה. והכי קאמר: אם תחילת ביאה בזנות בשריפה, אידך בחנק.

    16מאי ״וכן״? כי התם: מה התם בתחילת ביאה קמשתעי קרא, הכא נמי בתחילת ביאה קמשתעי קרא.

    17אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר לא הכי אמר. ומנו? רב יוסף.

    18ר' כר' מאיר ס"ל דאמר: נשאת לאחד מן הפסולין מיתתה בחנק.

    19והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות בשריפה, ואידך בחנק. ומאי ״וכן״?

    Tosafot

    מאי לא תקלל ש"מ תרתיומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא או מאב וחרש דליכא למפרך שכן משונים דאביו אינו משונה אע"ג דבפ' שבועת העדות (שבועות דף לו. ושם ד"ה מקלל) משמע דמחרש לחודיה גמר לה וא"ת וניגמר אביו ממקלל עצמו וחרש דבפרק שבועת העדות (שם) גמרינן ממקלל עצמו מדכתיב השמר לך ושמור נפשך ויש לומר דאי לאו דאשכחן אביו דגמרינן מיניה חבירו לא הוה גמרינן בעצמו מה שלא מצינו שאסור בחבירו:

    עד שיהיו שניהם שויןפ"ה בני עונשין וקשה תקשה לרבנן דמחייבין אפי' סקילה וי"ל דלרבנן ניחא דדיניה בסקילה כנערה המאורסה דלא ק"ל מומתו גם שניהם דבנשואה כתיב אבל לר"מ דדיניה כנשואה בחנק ה"ל למפטרה מהאי קרא והשתא בין לר"מ בין לרבנן בנשואה פטור ומתני' דמייתי לעיל (סנהדרין דף נה:) וחייבין עליה משום אשת איש לא אתיא כוותייהו א"נ כרבנן ובארוסה ומיהו כיון דדייקינן לעיל אפי' בהמה כל שכן נשואה אלא כר' יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס ועוד י"ל דלרבנן כיון דאין דינם משתנה בשביל קטנות מסתברא שפיר לאוקומי גם שניהם לדרשה אחריתי ומתני' דלעיל כרבנן אבל לר"מ דמשתנה דינו מסקילה לחנק בקטנה ארוסה סברא הוא דבנשואה דרשינן גם שניהם לפטור לגמרי ור"ת מפרש דלא קאמר שניהן שוין בני עונשין אלא שוין במיתה אחת והשתא לרבנן דבא על הקטנה בסקילה שפיר כיון דאם היתה היא בת עונשין היו שוין במיתה אחת אבל לר"מ בא על הקטנה בחנק דאם היתה בת עונשין היתה בסקילה ואין זה שוין במיתה אחת א"כ נשואה קטנה לכ"ע במיתה אחת שוין וא"ת בת כהן שהיא בשריפה ובועלה בחנק ליפטריה לגמרי כיון דאין שניהם שוין במיתה אחת וי"ל דלמפטר לגמרי אי אפשר משום דדרשינן לגבי זוממים לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    מעשה חידודיןקשה דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) משמע דלא בעי קרא דפריך פשיטא פריצותא קאסר רחמנא ולגירסת הספרים מעשה הורדוס נמי קשה דהוא ממעט מדכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) שכבת זרע פרט למשמש מתה:

    והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניאוא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתני' הראשון בסקילה והשני בחנק וא"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב לימא ליה ומת האיש הא לר"מ מיבעי ליה לאידך דרשה ויש לומר דתרתי שמעת מינה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השתים עשרה והכונה בה כשלפניה הבא על נערה המאורסה אינו חייב ר"ל סקילה עד שתהא נערה ר"ל שלא בגרה בתולה ולא בעולה מאורסה ולא שנכנסה לחופה והיא בבית אביה ולא שכבר נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הא כל שבגרה או נבעלה או נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה או נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אע"פ שלא באה לרשות הבעל כלן בחנק באו עליה שנים ועדיין היא בתולה בשעה שבא עליה השני כגון שבא הראשון שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק שביאה שלא כדרכה הוציאתה מחזקת בתולה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ בא הראשון עליה כדרכה ועדיין היא בתולה כגון שהערה בה לבד אבל אם בא עליה שלא כדרכה אף השני בסקילה וכן בכמה ושאר הדברים מיהא הלכה פסוקה הם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    קטנה שקדשה אביה ובא גדול עליה הוא בסקילה שלא נאמר נערה למעט הבא על הקטנה המאורסה מסקילה אלא למעט את הבוגרת שכלו בתוליה ומ"מ היא פטורה שאינה בת עונשין ואין אומרים עד שיהו שניהם שוים אלא אע"פ שאין שוים מצד שזה פטור וזה חייב הן שאפילו אם היה זה חייב לא היה עמו במיתה אחת דנין כל אחד כראוי לו:

    כל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה והוא הנקרא בתלמוד מעשה הורדוס פטור מכלום וכן כל שלא הערה אלא שבא עליה דרך איברים והוא הנקרא מעשה חדודים ואינו מערה באחד משני משכבות שבה פטור מן המיתה אלא שלוקה אפילו בחבוק ונשוק בערוה מן העריות דרך תאוה והנאת קירוב בשר שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה לא תקרב לדבר המביא לכך:

    כבר בארנו שנערה המאורסה בת כהן בסקילה ולא יצאה לשריפה אלא בנשואה ובכל אותן שכיוצא בה בבת ישראל בחנק ודין שריפה שלה אפילו נשאת לפסול היא אע"פ שכבר נתחללה כמו שביארנו בראש הפרק:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 66b

    Sanhedrin 66b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תקלל שתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו:

    מתני' אינו חייב סקילה:

    עד שתהא נערה אבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד פטור לגמרי:

    בתולה ולא בעולה:

    מאורסה ולא נשואה ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לא קרינא ביה מאורסה:

    והיא בבית אביה למעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך:

    באו עליה שנים ועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה:

    הראשון בסקילה דמשכבי אשה כתיב (ויקרא כ):

    24 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 66b · Sefaria

    Tosafot

    מאי לא תקלל ש"מ תרתי ומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא או מאב וחרש דליכא למפרך שכן משונים דאביו אינו משונה אע"ג דבפ' שבועת העדות (שבועות דף לו. ושם ד"ה מקלל) משמע דמחרש לחודיה גמר לה וא"ת וניגמר אביו ממקלל עצמו וחרש דבפרק שבועת העדות (שם) גמרינן ממקלל עצמו מדכתיב השמר לך ושמור נפשך ויש לומר דאי לאו דאשכחן אביו דגמרינן מיניה חבירו לא הוה גמרינן בעצמו מה שלא מצינו שאסור בחבירו:

    עד שיהיו שניהם שוין פ"ה בני עונשין וקשה תקשה לרבנן דמחייבין אפי' סקילה וי"ל דלרבנן ניחא דדיניה בסקילה כנערה המאורסה דלא ק"ל מומתו גם שניהם דבנשואה כתיב אבל לר"מ דדיניה כנשואה בחנק ה"ל למפטרה מהאי קרא והשתא בין לר"מ בין לרבנן בנשואה פטור ומתני' דמייתי לעיל (סנהדרין דף נה:) וחייבין עליה משום אשת איש לא אתיא כוותייהו א"נ כרבנן ובארוסה ומיהו כיון דדייקינן לעיל אפי' בהמה כל שכן נשואה אלא כר' יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס ועוד י"ל דלרבנן כיון דאין דינם משתנה בשביל קטנות מסתברא שפיר לאוקומי גם שניהם לדרשה אחריתי ומתני' דלעיל כרבנן אבל לר"מ דמשתנה דינו מסקילה לחנק בקטנה ארוסה סברא הוא דבנשואה דרשינן גם שניהם לפטור לגמרי ור"ת מפרש דלא קאמר שניהן שוין בני עונשין אלא שוין במיתה אחת והשתא לרבנן דבא על הקטנה בסקילה שפיר כיון דאם היתה היא בת עונשין היו שוין במיתה אחת אבל לר"מ בא על הקטנה בחנק דאם היתה בת עונשין היתה בסקילה ואין זה שוין במיתה אחת א"כ נשואה קטנה לכ"ע במיתה אחת שוין וא"ת בת כהן שהיא בשריפה ובועלה בחנק ליפטריה לגמרי כיון דאין שניהם שוין במיתה אחת וי"ל דלמפטר לגמרי אי אפשר משום דדרשינן לגבי זוממים לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    מעשה חידודין קשה דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) משמע דלא בעי קרא דפריך פשיטא פריצותא קאסר רחמנא ולגירסת הספרים מעשה הורדוס נמי קשה דהוא ממעט מדכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) שכבת זרע פרט למשמש מתה:

    והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניא וא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתני' הראשון בסקילה והשני בחנק וא"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב לימא ליה ומת האיש הא לר"מ מיבעי ליה לאידך דרשה ויש לומר דתרתי שמעת מינה:

    Tosafot on Sanhedrin 66b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השתים עשרה והכונה בה כשלפניה הבא על נערה המאורסה אינו חייב ר"ל סקילה עד שתהא נערה ר"ל שלא בגרה בתולה ולא בעולה מאורסה ולא שנכנסה לחופה והיא בבית אביה ולא שכבר נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הא כל שבגרה או נבעלה או נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה או נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אע"פ שלא באה לרשות הבעל כלן בחנק באו עליה שנים ועדיין היא בתולה בשעה שבא עליה השני כגון שבא הראשון שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק שביאה שלא כדרכה הוציאתה מחזקת בתולה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ בא הראשון עליה כדרכה ועדיין היא בתולה כגון שהערה בה לבד אבל אם בא עליה שלא כדרכה אף השני בסקילה וכן בכמה ושאר הדברים מיהא הלכה פסוקה הם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    קטנה שקדשה אביה ובא גדול עליה הוא בסקילה שלא נאמר נערה למעט הבא על הקטנה המאורסה מסקילה אלא למעט את הבוגרת שכלו בתוליה ומ"מ היא פטורה שאינה בת עונשין ואין אומרים עד שיהו שניהם שוים אלא אע"פ שאין שוים מצד שזה פטור וזה חייב הן שאפילו אם היה זה חייב לא היה עמו במיתה אחת דנין כל אחד כראוי לו:

    כל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה והוא הנקרא בתלמוד מעשה הורדוס פטור מכלום וכן כל שלא הערה אלא שבא עליה דרך איברים והוא הנקרא מעשה חדודים ואינו מערה באחד משני משכבות שבה פטור מן המיתה אלא שלוקה אפילו בחבוק ונשוק בערוה מן העריות דרך תאוה והנאת קירוב בשר שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה לא תקרב לדבר המביא לכך:

    כבר בארנו שנערה המאורסה בת כהן בסקילה ולא יצאה לשריפה אלא בנשואה ובכל אותן שכיוצא בה בבת ישראל בחנק ודין שריפה שלה אפילו נשאת לפסול היא אע"פ שכבר נתחללה כמו שביארנו בראש הפרק:

    Meiri on Sanhedrin 66b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מאי לא תקלל כו' וא"ת ונגמר אביו ממקלל עצמו וחרש כו' עכ"ל ממקלל עצמו לחוד דנגמר אביו ל"ק להו דאימא דמקלל את עצמו גרע טפי וכן בהיפך דלא קשיא להו נגמור ממקלל עצמו מאביו וחרש דאימא אדרבה מקלל אחרים גרע טפי דכהאי גוונא אמרינן בפרק החובל דאדם רשאי לבייש עצמו ואסור לבייש אחרים:

    ודע שרש"י בפרשת קדושים פירש אין לי אלא חרש מניין לרבות כל האדם תלמוד לומר בעמך לא תאור כו' עכ"ל וכתב הרמב"ן והוא שנוי בת"כ אבל המדרש בגמרא אינו כן אלא הזהיר הכתוב בנכבדים כו' וחזר והזהיר באומללים שהוא החרש וממנו יליף בנין אב אל כל שאר העם כו' עכ"ל והשיג עליו הרא"ם וכתב אבל שם בפ' ד' מיתות מפיק ליה מאלהים לא תקלל באם אינו ענין לגופיה דהא אתי מנשיא וחרש תנהו לישראל דעלמא כו' ולא שלמדו שאר העם מבנין אב כו' כמו שכתב הרמב"ן ועוד שאי אפשר לדון זה במה מצינו כו' משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן משונין כו' עכ"ל באמת יפה השיגו אבל גם הוא לא דק במה שכתב דשאר העם גמר בשמעתין מאלהים לא תקלל באם אינו ענין לגופיה תנהו לשאר העם דאינו כן דלא קאמרינן אלא תנהו לאביו ומשום דהוקש כבודו לכבוד המקום ושאר העם לא גמרינן ליה בשמעתין אלא מחרש הוא דגמרינן ליה בהדיא בפרק שבועות העדות והיינו מחרש ומאביו לבתר דגלו באביו כמו שכתבו התוספות הכא והתם והדברים ברורים הם ודו"ק:

    בד"ה עד שיהיו כו' וקשה תקשה לרבנן דמחייבי אפילו סקילה כו' ומתניתין דמייתי לעיל כו' לא אתיא כוותייהו כו' עכ"ל וקשה לתירוצם דאין זה מספיק דאכתי תקשה ליה להך מתני' דקתני וחייבים עליה משום אשת איש כו' והכתיב ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהם שוים דאין סברא שלא ידע ר' יעקב בר אדא המתני' דפ' יוצא דופן דאמוראי היו בקיאין במשניות כמו שכתבו התוספות בכמה דוכתין ועוד דאם נימא הכי דלא ידע מתני' לא הוו צריכי למימר דמתני' לא אתיא כוותייהו כו' ויש ליישב בדוחק דוודאי דהוה קשיא ליה נמי מהאי קרא אמתני' דקתני וחייבין עליה משום א"א כדקשיא ליה הכא לרב דאמר חייב לר"מ אלא דהכא קא קשיא להו אדמקשה ליה הכא אמלתיה דרב דאמר חייב לר"מ אמאי לא תקשי ליה בפשיטות טפי אמלתיה דרב לעיל דקאמר לרבנן דמחייבי אפילו סקילה ואהא תירצו דלרבנן לעיל הוה ניחא ליה דדיניה כו' ודו"ק:

    בא"ד אלא כרבי יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי כו' עכ"ל נקטו רבי יונתן בדבריהם דלפי האמת כן הוא דלא מצינו שום תנא בהדיא דסבר הכי אלא רבי יונתן מיהא המקשה ודאי לא אסיק אדעתיה הך ברייתא דרבי יונתן והוה סבר דאיכא שום תנא דסבר כהך מתני' דפרק יוצא דופן והוה קא קשיא ליה נמי אהך מתני' כדמקשה ליה לרב דאמר חייב אליבא דרבי מאיר וכמו שכתבו לעיל ומה שאמר כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס כו' רצה לומר תלמודא מוקי ליה הכי ולא בעי תלמודא לאוקמא לר' יונתן בנשואה וקרא דמייתי ושכב עמה לבדו בארוסה כתיב דהא אמלתיה דר' יאשיה קאי דמשתעי נמי בנשואה ור' יאשיה וודאי נמי בארוסה קמיירי כיון דר' יונתן בעל פלוגתיה בהכי קמשתעי ועוד דהא בארוסה נמי כתיב והוצאת את שניהם והכי איתא בברייתא זו בפ"ק במלתיה דר' יאשיה דמייתי קרא דכתיב גבי ארוסה ע"ש ודו"ק:

    בא"ד אבל לרבי מאיר דמשתנה דינו מסקילה לחנק כו' דבנשואה דרשינן גם שניהם כו' עכ"ל לכאורה אין זה מובן דנהי דבנשואה לרבי מאיר איכא סברא למפטר לגמרי משום דבארוסה משתנה דינו מסקילה לחנק מכל מקום מאי מקשה לרב דאמר חייב לר"מ בארוסה דהא האי קרא דמייתי ומתו גם שניהם בנשואה כתיב ויש ליישב דבריהם שבאו לתקן מה שהקשו התוספות בפ"ק דקידושין לפירוש הקונטרס אמאי מיבעי ליה הכא לר' מאיר בארוסה טפי מבנשואה כו' ע"ש ובתירוצם קמא הכא ניחא דבין לרבנן ובין לרבי מאיר פטור בנשואה ומזה להאי תירוצא דלרבנן אסיק אדעתיה [דגם] שניהם אתיא לדרשא אחריתא אבל לרבי מאיר דהוה פסיקא ליה בנשואה דלא אתא קרא לדרשא אחריתא משום דאיכא בנשואה סברא למפטר לגמרי מהאי קרא כיון דבארוסה משתנה דינו מסקילה לחנק ולכך לא מיבעיא ליה לר"מ רק בארוסה למפטר ביה נמי לגמרי או לא והשיב לו דחייב ומקשה ליה והכתיב גם שניהם דבארוסה נמי יש למפטר כיון שאין שניהן בני עונשין כמו שכתבו התוספות שם ועוד י"ל דהמקשה סמך עצמו כיון דבארוסה נמי כתיב והוצאתם את שניהם יש למפטר ביה נמי לגמרי כמו בנשואה וק"ל:

    בד"ה והאי לבדו כו' דקתני מתניתין הראשון בסקילה והב' בחנק כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרש דמתני' מיירי כשבא עליה הראשון כדרכה דה"ל בעולה מביאת הראשון וכן פירש הרמב"ם והרע"ב דהשתא לא דריש ר"א לבדו כהך ברייתא לפטור מסקילה אפילו בבא עליה האחר שלא כדרכה משום דהא תני לה רישא דמתניתין בתולה ולא בעולה וכדברי תוס' פירש"י במתני' ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 66b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה עד שיהיו שניהם שוין כו' ומתניתין דמייתי לעיל וחייבין עליה משום א"א וכו' ברייתא היא ומייתי לה לעיל (סנהדרין דף נ"ה) בת ג' שנים ויום אחר מתקדשת בביאה וכו' וחייבים עליה משום אשת איש וכו' ואם בא עליה אחד מכל עריות וכו' מומתים על ידה והיא פטורה ודייק שם אחד מכל עריות ואפילו בהמה והיינו דקאמרי התוס' הכא בתר הכי ומיהו עכ"פ מדדייקינן לעיל אפילו בהמה פירוש היא בכלל כל העריות כל שכן נשואה ר"ל דכשהיא נשואה ובא עליה איש אחר ודאי בכלל הבא עליה מכל העריות האמורות בתורה הוא א"כ ש"מ דאפילו בנשואה הבא עליה חייב מיתה:

    ד"ה והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניא וא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתניתין הראשון בסקילה וכו' פירוש ומתניתין ר"מ היא כדאוקימנא לעיל והא דבעי מיניה דרב וכו' ושתיק רב אזלא כולה אליבא דר"מ א"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב וכו':

    Maharam on Sanhedrin 66b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 66, Amud Bet, about 324 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “מאי ״לא תקלל״? ש"מ תרתי.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “מתני׳ הבא על נערה המאורסה אינו חייב,…”

    3. Segment 322 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: (דברים כב, כג) ״נערה״…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 519 words

      Opens “א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתני'…”

      Named: רב אחא.

    6. Segment 621 words

      Opens “א"ל האי ״אינו חייב עד שתהא נערה…”

    7. Segment 725 words

      Opens “בעא מיניה ר' יעקב בר אדא מרב:…”

    8. Segment 813 words

      Opens “והכתיב: (דברים כב, כב) ״ומתו גם שניהם״,…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1020 words

      Opens “כתנאי: ״ומתו גם שניהם״ עד שיהו שניהן…”

      Named: רבי יונתן.

    11. Segment 1119 words

      Opens “ואידך, ההיא ״ומתו גם שניהם״ מאי דריש…”

      Named: רבא.

    12. Segment 126 words

      Opens “ואידך, האי ״לבדו״ מאי דריש ביה?…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם, ועדיין…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “תנו רבנן: (ויקרא כא, ט) ״ובת איש…”

      Named: רבי אומר.

    15. Segment 1528 words

      Opens “מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבי כר.

    16. Segment 1616 words

      Opens “מאי ״וכן״? כי התם: מה התם בתחילת…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר…”

      Named: רב ביבי בר אביי, רב יוסף, אביי.

    18. Segment 1811 words

      Opens “ר' כר' מאיר ס"ל דאמר: נשאת לאחד…”

    19. Segment 1911 words

      Opens “והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות בשריפה,…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Sanhedrin 66b · Segment 15 — “מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 66b · Segment 17 — “…הכי אמר. ומנו? רב יוסף.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 66b · Segment 5 — “א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתני' ר"מ היא,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 66b · Segment 9 — “אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה: (דברים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 66b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026