Talmud Builders

    Sanhedrin 37a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 37a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And three rows of Torah scholars sit before the judges, and each and every one among those sitting recognizes his place, i.e., they are seated in accordance with their stature. When the court must ordain an additional judge, e.g., if a judge dies during the proceedings or in the case of a court without a decisive majority (see 40a), the court ordains the greatest Torah scholar from the first row. As a seat in the first row is now vacant, one Torah scholar from the second row comes to the first row, and one Torah scholar from the third row comes to the second row, and the court selects another Torah scholar from among the assembled and they seat him in the third row. And this Torah scholar who moves from the second row to the first row would not sit in the place of the first Torah scholar, who joined the court, rather, he would sit in the place appropriate for him, i.e., at the end of that row, in accordance with his stature.

    2GEMARA: The mishna teaches that the Sanhedrin would sit in a semicircle. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: As the verse states: “Your navel is like a round goblet, let no mingled wine be wanting; your belly is like a heap of wheat set about with lilies” (Song of Songs 7:3).

    3This verse is interpreted as referring to the members of the Sanhedrin, who sit in a semicircle. “Your navel”; this is an allusion to the Sanhedrin. And why is it called by way of allusion “your navel”? It is because it sits in the navel of the world, in the Temple. “Goblet [ aggan ]”; this teaches that the Sanhedrin protects [ meginna ] the entire world with its merit. “Round [ hassahar ]”; this teaches that the Sanhedrin is similar to the moon [ sahar ]. The court sits in a semicircle, like the shape of the moon.

    4“Let no mingled wine be wanting”; this compares the Sanhedrin to wine mixed with water, which typically involved mixing two parts water with one part wine. This teaches that if one member of the Great Sanhedrin needed to leave, they see: If there are still present in the Chamber of Hewn Stone twenty-three members, i.e., a third of the judges, corresponding to the number of a lesser Sanhedrin, he may leave, but if not, he may not leave.

    5The phrase “your belly is like a heap of wheat” teaches that just as with regard to a heap of wheat, all derive benefit from it, so too, with regard to the Sanhedrin, all derive benefit from their explanations of the Torah. The phrase “set about with lilies” is said in praise of the Jewish people, as they do not breach even a fence made of lilies, since the Jewish people observe both Torah law as well as rabbinic ordinances and decrees.

    6And this is like an incident involving Rav Kahana, as a certain heretic said to Rav Kahana: You say that it is permitted for a menstruating woman to seclude herself with a man, i.e., her husband. Is it possible to set fire to chips of kindling and not have them blaze and burn? How can the couple be relied upon not to engage in sexual intercourse? Rav Kahana said to him: The Torah testifies concerning us that we are “set about with lilies,” as the Jewish people do not breach even a fence made of lilies.

    7Reish Lakish says that the source to rely on them not to transgress is from here: “Your temples [ rakkatekh ] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 6:7), which teaches that even the empty people [ reikanin ] among you are as full of mitzvot as the pomegranate is full of seeds. Rabbi Zeira says that the source is from here: The verse states concerning the occasion when Isaac blessed Jacob: “And he smelled the smell of his garments, and blessed him, and said: See, the smell of my son is as the smell of a field that the Lord has blessed” (Genesis 27:27). Do not read “his garments [ begadav ]”; rather, read: His traitors [ bogedav ], meaning that even traitors and sinners among the Jewish people have qualities “as the smell of a field that the Lord has blessed.”

    8The Gemara relates: There were certain hooligans [ biryonei ] who were living in the neighborhood of Rabbi Zeira. He brought them close, i.e., treated them with friendship, in order to cause them to repent of their sins, but the other Sages disapproved of his actions. When Rabbi Zeira died, those hooligans said: Until now, there was the short one with singed legs, i.e., Rabbi Zeira, who would pray for compassion for us. Who will pray for compassion for us now? They thought about this in their hearts and repented. Ultimately, Rabbi Zeira’s actions were proven correct, as they repented.

    9§ The mishna teaches that there are three rows of Torah scholars who sit before the court, and if one of the Torah scholars from the first row is elevated to a place on the court, the Torah scholar in the first position of the second row moves to the final position of the first row. Abaye says: Learn from the mishna that when they move, i.e., when the Torah scholars need to move as a result of one of them being elevated to the court, they all move. The Gemara inquires: But let the one being moved from the first position of the second row to the last position of the first row say to the court: Until now I was sitting at the head of the row, but now you are seating me at the tail, i.e., the end, of a row. Abaye says in explanation: That is not a valid claim, as the court can say this to him: Be a tail to the lions and do not be a head to the foxes ( Avot 4:15), meaning that it is preferable to be the least among great people than the greatest among lesser people.

    10MISHNA: How does the court intimidate the witnesses in giving testimony for cases of capital law? They would bring the witnesses in and intimidate them by saying to them: Perhaps what you say in your testimony is based on conjecture, or perhaps it is based on a rumor, perhaps it is testimony based on hearsay, e.g., you heard a witness testify to this in a different court, or perhaps it is based on the statement of a trusted person. Perhaps you do not know that ultimately we examine you with inquiry and interrogation, and if you are lying, your lie will be discovered.

    11The court tells them: You should know that cases of capital law are not like cases of monetary law. In cases of monetary law, a person who testifies falsely, causing money to be given to the wrong party, can give the money to the proper owner and his sin is atoned for. In cases of capital law, if one testifies falsely, the blood of the accused and the blood of his offspring that he did not merit to produce are ascribed to the witness’s testimony until eternity.

    12The proof for this is as we found with Cain, who killed his brother, as it is stated concerning him: “The voice of your brother’s blood [ demei ] cries out to Me from the ground” (Genesis 4:10). The verse does not state: Your brother’s blood [ dam ], in the singular, but rather: “Your brother’s blood [ demei ],” in the plural. This serves to teach that the loss of both his brother’s blood and the blood of his brother’s offspring are ascribed to Cain. The mishna notes: Alternatively, the phrase “your brother’s blood [ demei ],” written in the plural, teaches that his blood was not gathered in one place but was splattered on the trees and on the stones.

    13The court tells the witnesses: Therefore, Adam the first man was created alone, to teach you that with regard to anyone who destroys one soul from the Jewish people, i.e., kills one Jew, the verse ascribes him blame as if he destroyed an entire world, as Adam was one person, from whom the population of an entire world came forth. And conversely, anyone who sustains one soul from the Jewish people, the verse ascribes him credit as if he sustained an entire world.

    14The mishna cites another reason Adam the first man was created alone: And this was done due to the importance of maintaining peace among people, so that one person will not say to another: My father, i.e., progenitor, is greater than your father. And it was also so that the heretics who believe in multiple gods will not say: There are many authorities in Heaven, and each created a different person.

    15And this serves to tell of the greatness of the Holy One, Blessed be He, as when a person stamps several coins with one seal, they are all similar to each other. But the supreme King of kings, the Holy One, Blessed be He, stamped all people with the seal of Adam the first man, as all of them are his offspring, and not one of them is similar to another. Therefore, since all humanity descends from one person, each and every person is obligated to say: The world was created for me, as one person can be the source of all humanity, and recognize the significance of his actions.

    16The court says to the witnesses: And perhaps you will say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושלש שורותכל אחת כמנין סנהדרי עשרים ושלשה שאם יחלקו הכ"ג רובן מחייבין ומיעוט מזכין והטייה לרעה אין ע"פ אחד וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמנה להשלמת שבעים ואחד ולאו אורח ארעא לעשות שורות לתלמידים של כ"ד שתהא מרובה משל דיינין ולא לעשות שורות קטנות ולא שתים של כ"ג ואחד של שנים תלמידים הלכך עבדי שלש שורות:

    יושבין לפניהןאף הן כעגולה אלא שהגדולים יושבין על הספסלין והתלמידים על הקרקע:

    וכל אחד מכיר את מקומולפי שבתחלה כסדר הושיבום שורה ראשונה גדולה משל שניה והיא גדולה מן השלישית וגם בכל שורה ושורה הושיבום כסדר הגדול בראש שני למטה הימנו וכן כולן זה למטה מזה לפיכך צריך כל אחד להכיר מקומו:

    הוצרכו לסמוךכגון שמת אחד מן הדיינין סומכין לו מהראשונים שהם גדולים מכולן:

    אחד מהשנייה בא לו לראשונה כו'ולא שיביאו מן הקהל לראשונה לפי שהגרוע מן התלמידים שבשורות גדול מגדול שבקהל:

    ולא היהאותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון ראש בשורה שלישי אלא במקום הראוי לו בסוף השורה וכן אותו שבא מן השלישי לשניה וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה מפני שהקטן שבדיינים גדול מן הגדול שבתלמידי הראשונה והקטן שבראשונה גדול מן הגדול שבשניה הלכך כי ניידי כולהו ניידי כשמת אחד מהן ומושיבין אחר חליפיו כולן צריכין לנוד איש איש ממקומו:

    גמ' מה"מדבעגולה היו יושבים:

    סהרעגול הוא:

    בטיבורו של עולםשבית המקדש באמצע של עולם:

    דומה לסהרבעגולה:

    מזגשני חלקי מים ואחד יין:

    אל יחסר המזגאל יחסרו מחלק השלישי שהוא כדי הראוי למזג:

    עשרים ושלשהשליש של שבעים:

    לצאתלעסקיו חוץ ללישכה:

    סייג הוא גדר:

    סוגה בשושניםגדורה בשושנים כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה וא"צ גדר אבנים להפסיקן שאפי' אין רחוקין מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם לא יפרצו בה פרצות הגדר:

    מהבהבתאוחזת ודולקת כמו (שבת דף כח) שקיפלה ולא הבהבה ובלע"ז פלמי"ד:

    בריוניפריצים לשון בורים:

    רבי זירא גוצא הוה ונחרכו שוקיו ע"י מעשה דבדיק נפשי' בתנורא שגירא בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) וקרו ליה חריכא קטן שקי:

    ש"ממדקתני לא היה יושב במקומו של ראשון כי ניידי כולהו ניידי כדפרישי' לעיל:

    בדנביבזנבות:

    מתני' מאיימיןשלא יעידו עדות שקר:

    מאומדבגמ' מפ':

    דיני ממונותאם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומחזירו לו ומתכפר:

    לפיכך נברא אדם יחידיכל זה אומר להם לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם א' נברא מלואו של עולם:

    הרבה רשויות בשמיםוכל א' ברא את שלו:

    ולהגיד גדולתוועוד לכך נברא יחידי להראות לדורות הבאים גדולתו של הקב"ה שבחותם הראשון כל הדורות טבועות שלא היה תחלה אלא חותם א':

    חותםהיינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו:

    טובע כמה מטבעות בחותם א'כל המטבעות שאדם טובע ע"י ברזל אחת כולן דומין:

    בשבילי נברא העולםכלו' חשוב אני כעולם מלא לא אטרד א"ע מן העול' בעביר' אחת וימשוך ממנה:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 37 עמוד א

    1ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן, כל אחד ואחד מכיר את מקומו. הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה, אחד מן השלישית בא לו לשניה. בוררים להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקום הראוי לו.

    Gemara

    2מנא הני מילי? א"ר אחא בר חנינא: דאמר קרא ״(שיר השירים ז״, ג) ״שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו'״.

    3״שררך״ זו סנהדרין. למה נקרא שמה ״שררך״? שהיא יושבת בטיבורו של עולם. ״אגן״ שהיא מגינה על כל העולם כולו. ״הסהר״ שהיא דומה לסהר.

    4״אל יחסר המזג״ שאם הוצרך אחד מהם לצאת, רואין: אם יש עשרים ושלשה, כנגד סנהדרי קטנה יוצא, ואם לאו אינו יוצא.

    5(שיר השירים ז, ג) ״בטנך ערימת חטים מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה, אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן. (שיר השירים ז, ג) ״סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות.

    6והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא: אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא. אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? אמר ליה: התורה העידה עלינו ״סוגה בשושנים״, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות.

    7ריש לקיש אמר: מהכא, (שיר השירים ו, ז) ״כפלח הרמון רקתך״ אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון. ר' זירא אמר: מהכא, (בראשית כז, כז) ״וירח את ריח בגדיו״. אל תיקרי ״בגדיו״ אלא ״בוגדיו״.

    8הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא, דהוה מקרב להו: כי היכי דניהדרו להו בתיובתא והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה:

    9שלש שורות כו': אמר אביי: ש"מ כי ניידי כולהו ניידי ולימא להו עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי אמר אביי דאמרי ליה הכי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:

    Mishna

    10כיצד מאיימין את העדים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו: מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה׃

    11הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם׃

    12שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר ״(בראשית ד״, י) דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים׃

    13לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא׃

    14ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים׃

    15ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם׃

    16ושמא תאמרו׃

    Tosafot

    התורה העידה עלינו סוגה בשושניםלענין דם נדות נדרש כשאומרת דם כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש וא"ת והא יחוד דאורייתא היא כדדרשינן (לעיל סנהדרין דף כא:) מכי יסיתך אחיך בן אמך והיכי אתא קרא דדברי קבלה למישרי מאי דכתיב באורייתא וי"ל דלא אסרה תורה אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתריא אבל נדה סופה ליטהר ומיהו היכא דלא בעל אפילו נדה אסורה להתייחד כדאמרי' בפ"ק דכתובות (דף ד.) לא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים וא"ת והא אמרי' בפ"ק דשבת (דף יג.) מקיש אשתו נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור כו' ופי' שם בקונט' משום ייחוד דאשת איש אף אשתו נדה והכא אמר סוגה בשושנים וי"ל דהוא בבגדו והיא בבגדה אסורה באשת איש אפי' בלא ייחוד משום איקרובי דעתה שנהנין ומתחממין זה מזה ויש תימה מ"ש דייחוד דנדה שרייא מסוגה בשושנים והוא בבגדו והיא בבגדה אסרת מהיקש דאשת איש איפוך אנא וי"ל דמסתבר טפי לאסור הוא בבגדו והיא בבגדה לפי שמתקרבין יחד ונהנין זה מזה כדפרישית:

    וירח את ריח בגדיולשון ריח שייך בדם נדות כדאמרינן בס"פ כל היד (נדה דף כ:) ההיא איתתא דאתיא דמא קמיה דר"א ארחיה אמר האי דם חימוד הוא:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ל ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לגברה דילה לייחודי בהדה אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת א"ל התורה מעידה עלינו שאפילו סוגה בשושנים אין אנו פורצים פרצה. כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבישראל מליאין מצות כרמון:

    הנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו ר' זירא כי היכי דניהדרו בתיובתא והוי קפדי רבנן כד נח נפשיה דר' זירא אמרו עד האידנא הוה ר' זירא בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו והדרי בתיובתא:

    שלש שורות של תלמידי חכמים כו'אמר אביי ש"מ כולהו ניידי ולימא להו עד האידנא הוינא יתיב ברישא והשת' מותביתו לי בסופא אמרינן ליה הוי זנב לאריות לא ראש לשועלים:

    מתני' כיצד מאיימין על עדי נפשות וכו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 37a

    Sanhedrin 37a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ושלש שורות כל אחת כמנין סנהדרי עשרים ושלשה שאם יחלקו הכ"ג רובן מחייבין ומיעוט מזכין והטייה לרעה אין ע"פ אחד וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמנה להשלמת שבעים ואחד ולאו אורח ארעא לעשות שורות לתלמידים של כ"ד שתהא מרובה משל דיינין ולא לעשות שורות קטנות ולא שתים של כ"ג ואחד של שנים תלמידים הלכך עבדי שלש שורות:

    יושבין לפניהן אף הן כעגולה אלא שהגדולים יושבין על הספסלין והתלמידים על הקרקע:

    וכל אחד מכיר את מקומו לפי שבתחלה כסדר הושיבום שורה ראשונה גדולה משל שניה והיא גדולה מן השלישית וגם בכל שורה ושורה הושיבום כסדר הגדול בראש שני למטה הימנו וכן כולן זה למטה מזה לפיכך צריך כל אחד להכיר מקומו:

    הוצרכו לסמוך כגון שמת אחד מן הדיינין סומכין לו מהראשונים שהם גדולים מכולן:

    אחד מהשנייה בא לו לראשונה כו' ולא שיביאו מן הקהל לראשונה לפי שהגרוע מן התלמידים שבשורות גדול מגדול שבקהל:

    ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון ראש בשורה שלישי אלא במקום הראוי לו בסוף השורה וכן אותו שבא מן השלישי לשניה וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה מפני שהקטן שבדיינים גדול מן הגדול שבתלמידי הראשונה והקטן שבראשונה גדול מן הגדול שבשניה הלכך כי ניידי כולהו ניידי כשמת אחד מהן ומושיבין אחר חליפיו כולן צריכין לנוד איש איש ממקומו:

    גמ' מה"מ דבעגולה היו יושבים:

    סהר עגול הוא:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    התורה העידה עלינו סוגה בשושנים לענין דם נדות נדרש כשאומרת דם כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש וא"ת והא יחוד דאורייתא היא כדדרשינן (לעיל סנהדרין דף כא:) מכי יסיתך אחיך בן אמך והיכי אתא קרא דדברי קבלה למישרי מאי דכתיב באורייתא וי"ל דלא אסרה תורה אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתריא אבל נדה סופה ליטהר ומיהו היכא דלא בעל אפילו נדה אסורה להתייחד כדאמרי' בפ"ק דכתובות (דף ד.) לא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים וא"ת והא אמרי' בפ"ק דשבת (דף יג.) מקיש אשתו נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור כו' ופי' שם בקונט' משום ייחוד דאשת איש אף אשתו נדה והכא אמר סוגה בשושנים וי"ל דהוא בבגדו והיא בבגדה אסורה באשת איש אפי' בלא ייחוד משום איקרובי דעתה שנהנין ומתחממין זה מזה ויש תימה מ"ש דייחוד דנדה שרייא מסוגה בשושנים והוא בבגדו והיא בבגדה אסרת מהיקש דאשת איש איפוך אנא וי"ל דמסתבר טפי לאסור הוא בבגדו והיא בבגדה לפי שמתקרבין יחד ונהנין זה מזה כדפרישית:

    וירח את ריח בגדיו לשון ריח שייך בדם נדות כדאמרינן בס"פ כל היד (נדה דף כ:) ההיא איתתא דאתיא דמא קמיה דר"א ארחיה אמר האי דם חימוד הוא:

    Tosafot on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    א"ל ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לגברה דילה לייחודי בהדה אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת א"ל התורה מעידה עלינו שאפילו סוגה בשושנים אין אנו פורצים פרצה. כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבישראל מליאין מצות כרמון:

    הנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו ר' זירא כי היכי דניהדרו בתיובתא והוי קפדי רבנן כד נח נפשיה דר' זירא אמרו עד האידנא הוה ר' זירא בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו והדרי בתיובתא:

    שלש שורות של תלמידי חכמים כו' אמר אביי ש"מ כולהו ניידי ולימא להו עד האידנא הוינא יתיב ברישא והשת' מותביתו לי בסופא אמרינן ליה הוי זנב לאריות לא ראש לשועלים:

    מתני' כיצד מאיימין על עדי נפשות וכו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר כיצד מאיימין על עידי נפשות וכו' פירוש כשהעדים באים לבית דין להעיד על אחד בעבירה שיש בה מיתת בית דין הסנהדרין שואלין לו אם מכירין אותו ואם התרו בו והם משיבין שכן היו מאיימין אותם קודם שיתחילו בדרישה וחקירה דרך כלל האיך צריך להזהר שלא להקל בענין הריגת אדם שלא כדין ואומרים להם התבוננו בעצמכם האיך אתם מעידים בכך שמא תאמרו מאומד ואפילו אומד המוכיח כגון שראיתם אחד רץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר שאם כך ראיתם אין בדבריכם כלום או שמא שמעתם שכן עד מפי עד או מפי נאמן או שמא כשאתם באים להעיד אי אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה ועל כל פנים אתם צריכים ליזהר בכך והוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות שדיני ממונות אדם מחזיר ממונו ומתכפר לו אבל דיני נפשות הרי דמו ודם זרעו תלוי בו עד סוף כל העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו ונאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה דם אחיך לא נאמר אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ולא תאמר לא איבדתי אלא נפש אחת שלפעמים אחד ממלא את העולם לפיכך נברא אדם הראשון יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת כאלו איבד עולם מלא וכל המקיימה כאלו קיים עולם מלא ואע"פ שיש מקום להמון לצרף בו טעמים אחרים דרך הערה במדות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך או דרך הערה באמונה לומר שהאחד ברא אחד ולא יהו מינים אומרים הרבה רשויות בשמים מ"מ יש לכם להתעורר על זו וכן ראוי שתתעוררו שכל בני אדם באין בצורת אדם הראשון ואין פני אחד דומין לפני חבירו ומתוך כך כל אחד ואחד צריך שיחשוב בעצמו דרך הערה שבשבילו נברא העולם ושיחשוב כן על חבירו עד שמתוך כך יהא דמו יקר בעיניו וכל כיוצא בדברים אלו ואח"כ מזהירין אותם שלא להתרכך לאותם הדברים עד שיכבשו עדותם והוא שאמרו שמא תאמרו מה לנו בצער הזה חייבים אתם בכך שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה הלא כבר נאמר באבד רשעים רנה ומאריכים בדברים אלו כפי רצונם ואם עומדין בדבריהם מכניסין גדול שבהם ובודקין אותו בדרישה וחקירה על הדרך שיתבאר בפרק שאחר זה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    בתוס' ד"ה התורה העידה עלינו וכו' וא"ת והא יחוד דאורייתא כרררשינן מכי יסיתך אחיך בן אמך בפרק י' יוחסין (קידושין דף פ') איתא התם אר"י משום רבי ישמעאל רמז ליחוד מן התורה מנין דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתיהר עם אמו ואסור להתיחד עם עריות שבתורה:

    בא"ד ומיהו היכי דלא בעל אפילו נדה אסודה להתיהד ומו' נ"ל שכונת התוס' בזה הוא שזה כמו תירוץ אחר על הקושיא שהקשה והלא יחוד דאורייתא היא וכו' והיכי אתי קרא דברי קבלה למשרי וכו' והיינו דלא אסרה תורה יחוד אלא אשה שלא בא עליה מעולם דומיא דאמו אבל אשתו נדה לא והיינו דקאמר ומיהו היכא דלא בעל וכו' ר"ל ומיהו לא קשיא כלל דהכא אין ה"נ דאפילו עם אשתו נדה אסור להתיחד דומיא דאמו ולא אתא קרא דדברי קבלה למשרי מה דכתיב באורייתא דלא התיר אלא אשה נדה דכבר בא עליה ודו"ק נראה לי:

    ד"ה וירח את ריח בגדיו לשון ריח שייך בדם נדות וכו' ולפי מה שמהדרים התוס' למצוא רמז מה בפסוקים שמביא הגמרא כגון בפסוק סוגה בשושנים כתבו התוס' שדם נדות אדומים כשושנים וכן בפסוק דריח כתבו דריח שייך בדם א"כ צריך למצוא ג"כ רמז מה בפסוק כפלח הרמון וכו' ואפשר שגרעיני רמונים ג"כ אדומים ועגולים ומשוכים ככתמים של דם נדות ומה שמהדרים התוספות למצוא רמז בפסוקים נ"ל משום דקשיא להו דאם על כלל המצות מדברים הפסוקים דאפילו הריקנין והבוגדים נזהרים בהם א"כ כל יחוד דכל עריות לישתרי ולא אשכחן דהתירו אלא יחוד דנדה לכך פירשו התוס' דכל הפסוקים אינם מדברים כ"א בנדה וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    "שָׁרְרֵךְ", זוֹ סַנְהֶדְרִין לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "שָׁרְרֵךְ"? שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם (שיר השירים ז, ג). נראה לי בס"ד טעם אחר מלבד טעם תלמודא דאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כו.) לָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ (משלי ב, ז) 'תּוּשִׁיָּה'? שֶׁמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, דהגבור נעשה רך. וידוע דתלמידי חכמים נקראו 'שָׂרִים' דכתיב בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ (משלי ח, טז) ואם כן החכם נקרא 'שַׂר רַךְ' ותיבת 'שָׁרְרֵךְ' תחלקנה לשנים וקרי בה 'שַׂר רַךְ' שהחכם הוא שר שהיא רך וחלוש המזג מחמת התורה שנקראת 'תּוּשִׁיָּה' שמתשת כוחו. ואומרו יוֹשֶׁבֶת בְּטִבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם כי תיבת עוֹלָם חסר וא"ו עֹלָם כתיב ואם תמלא אותיות עֹלָם כזה 'עי"ן למ"ד מ"ם' תמצא אותיות ל"מ עומדין באמצע שהוא בטבור של תיבת עֹלָם ובם יש רמז לסנהדרין שהם שבעים כמנין ל"מ [70].

    "הַסַּהַר", שֶׁהִיא דּוֹמָה לְסַהַר (שיר השירים ז, ג) נראה לי בס"ד כמו הַסַּהַר פעמים נגלה פעמים מכוסה כן סנהדרין אם בית המקדש קיים נגלין ונמצאים ואם לאו מכוסין. ומה שדימה אותם לְחִטִּים כי חטים מביאים שלום לעולם דכתיב הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ (תהלים קמז, יד) וכן הסנהדרין מביאין שלום לעולם על ידי משפטי התורה שדנין באמת וצדק וכן הוא אומר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז).

    "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים", שֶׁאֲפִלּוּ בְּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים, לֹא יִפְרְצוּ בָּהֶן פְּרָצוֹת (שיר השירים ז, ג). קשא אין דרך לעשות גדר בשושנים אלא עושין בקוצים וברקנים או שאר עצי אילנות ולמה נקיט כאן 'סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים'? ונראה לי בס"ד כי העושה לכרמו שהוא מלא פירות גדר משושנים הרי זה קורא לגנב שיבא ויגנוב מן הכרם יען בראותו שושנים מרחוק יתקרב אצלם כדי להריח מריחם הטוב וליקח בידו שושנים ואז כשיתקרב אצלם יראה שהם גדר בשביל פרדס מלא פירות ואז ודאי יגנוב מן הפירות מה שאין כן אם יעשה הגדר מקוצים כשרואה מרחיק לא יחשוב שיש כאן פירות ובא לשמור אותם כי מקום פירות לא יסמכו בדעתם לעשות לו גדר רעוע שהאדם דוחה ונכנס למקום שיש בו זרעים כמו חיטים ושעורים וכיוצא שאין בני אדם באים שם לגנוב המה עושים הגדר מקוצים וכיוצא כדי שלא יכנסו הבהמות שם ויאכלו מן הזרעים כי מחיצה כזאת יש בה תועלת שימנעו הבהמות ולא יכנסו אבל אין בה תועלת כנגד בני אדם גנבים. נמצא גדר שעושה משושנים הוא סיבה שיגנבו מפירות הכרם כי הרואה מרחוק יתקרב אצל השושנים כדי ליהנות מהם ועל ידי כך גונב פירות כשיראה שיש שם פירות וכן הענין בנמשל היתר היחוד של האיש עם אשתו נדה דומה לגדר השושנים שהוא יהיה סיבה שיגנבו מן הפירות. וכן הענין כאן שעל ידי היחוד יתעורר כח התאוה ואיכא למיחש טפי וקא משמע לן אפילו דהיתר זה דומה לגדר השושנים שאין זה שומר אלא מעורר הגנב לגנוב אפילו הכי הם נשמרים. אי נמי עשה הדמיון בשושנים דאיתא בזוהר הקדוש (זהר פרשת בראשית דף א) שושנה יתבא על שלש־עשרה עלין כמנין אחד ולכן רמז באומרו שושנים על היחוד.

    "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן (שיר השירים ו, ז) (בראשית כז, כז). נראה לי בס"ד מה שעשה הדמיון לרמון כי ברמון יש שני מינין האחד מתוק מתחילתו והשני עיקרו חמוץ אך על ידי שהוא דר באילן הרבה יתמתק ויהיה חשוב יותר מאותו המתוק מעיקרו. וצדיקים גמורים ידמו לרמון מתוק מתחילתו וצדיקים שהיו בעלי תשובה דומין לרמון שתחילתו חמוץ וסופו מתוק שחשוב מאד, כן אלו יתהפכו עוונותיהם לזכויות ויהיה החמוץ חשוב ומתוק. ברם מקשים דאם הם מְלֵאִים איך קרי להו רֵיקָנִין? ונראה לי בס"ד רֵיקָנִין מצד המעשה והם מְלֵאִים מצד המחשבה שנחשבת להם כמעשה או הם רֵיקָנִין מצד המעשה וּמְלֵאִים מצד הדבור שמשלים למעשה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג). ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הם רֵקָנִים מפועל עצמם וידם וּמְלֵאִים מצד חלק אחרים על דרך שהיה באלעזר בן דורדיא (עבודה זרה יז.) שהיה ריקם מצד עצמו ונתנו לו ברגע אחד מצות של יוחנן כהן גדול ששמש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי עד כאן דבריו נר"ו.

    "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו", אַל תִּקְרִי "בְּגָדָיו", אֶלָּא "בּוֹגְדָיו" (בראשית כז, כז). יש להקשות מה שייכות לדרשה זו בפסוק זה האמור על יעקב אבינו ע"ה? ונראה לי בס"ד דידוע דהבנים נקראים לבושין לאבותם יען כמו שהאדם יתכבד על ידי בגדים חשובים כמו שאמר רבי יוחנן (שבת קיג.) 'קרי למאניה מכבדותיה' כן יתכבד על ידי בניו ולכן ראה את יהושע לובש בגדים צואים (זכריה ג, ג) והיינו דקאי על בניו שנשאו נשים נכריות. וכאן אמר 'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו' כלומר ראה ברוח הקודש את בגדיו של יעקב אבינו ע"ה והכונה שראה את זרעו הבאים בדורות הבאים שנקראים בגדיו ואמר על זה אַל תִּקְרִי 'בְּגָדָיו' אֶלָּא 'בּוֹגְדָיו' כלומר גם את הבנים שהם בוגדיו ואין ראוין להיות נחשבים בגדיו. ודייק לה מן יתיר את דהוה ליה למימר 'וַיָּרַח בְּגָדָיו' ואמר 'אֶת' לרבות 'בּוֹגְדָיו'. או יליף לה מן יתיר תיבת 'רֵיחַ' דהוה ליה למימר 'וַיָּרַח אֶת בְּגָדָיו' ולמה אמר 'רֵיחַ בְּגָדָיו'. וענין הריח שהריח בהם היא הרגשה נפשיית כמו שאמרו באבות דרבי נתן (אבות דרבי נתן טז, ב) ששגר לו [לרבי צדוק] שלטון אחת שתי זונות מקושטות והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהן ומרקק ולא פנה אליהן הלכו להן והקבילו פני השלטון ואמרו לו שוה להם מות משתתננו לאיש הזה! שלח וקרא לו אמר לו מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושין לנשים? אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבילות וטרפות ושרצים! עיין שם. והנה לאיש צדיק וקדוש כרבי עקיבא יבא לו ריח רע מכל דבר אסור אך לאדם פשוט יבא לו ריח רע מאשתו הנדה דוקא כי הארת שם י־ה שבין איש לאשתו נותן לאיש הרגשה זו וזהו שנאמר 'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו' הריח אותה שעה ברוח הקודש ענין כח והרגשה של הריח שיהיה לבגדיו שהם זרעו של יעקב אבינו ע"ה ואפיק להו בשם בְּגָדָיו כדי ללמד בזה גם על בּוֹגְדָיו תמצא אצלם הרגשת ריח רע מנשים נדות וימאסו בם ואף על פי שאותה שעה אותם האנשים הם בוגדיו בשאר מילי ובאמת דבר זה נראה בחוש שהאדם מריח ריח רע מן הנדה ובפרט בחום המטה בעת שהיא ישנה עליה.

    הַשְׁתָּא מָאן לִבָּעִי רַחֲמֵי עָלָן כתב הרב פתח עינים ז"ל מקשים מהכא על מה שאמר משה רבינו ע"ה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם הֳ' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי (דברים לא, כז) ומאי קל וחומר זה, דהא הכא אחר פטירת רבי זירא עבדו תשובה ובחייו לא עבדי? עיין שם. ונראה לי בס"ד דקל וחומר שעשה משה רבינו ע"ה הוא על ענין אחר והוא כי ראה בזמנו כל ישראל היו צדיקים אך לפעמים היה היצר הרע מכשילם לחטוא לעשותם 'מַמְרִים' באיזה חטא והם היו תכף מתחרטים ושבים ולא היו משוקעים באותו חטא ח"ו והכי קאמר להם משה רבינו ע"ה כי מן הראוי כל זמן שאני חי עמכם לא יוכל היצר הרע להכשיל אתכם כי אמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ד, יב) מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם, שהאדם הרואה את רבו צריך שידמה לו כאלו עומד לפני השכינה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק חַי הֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו (מלכים א' יז, א) ובודאי דהרואה עצמו עומד לפני השכינה לא יחטא ועם כל זה אתם הייתם נכשלים וממרים הייתם כי בעודני חי עמכם שיש לכם סגולה גדולה שלא תהיו נכשלים בחטא וכל שכן אחר מיתה שאין אתם רואין אותי שיוכל היצר הרע להכשיל אתכם כיון דאינני לפניכם ואין בידכם אותה הסגולה. נמצא דבריו הם קל וחומר על ענין אחר ולא מדבר בהאי עניינא דהיה בההוא בריוני ומה שתירץ הרב ז"ל שם יבא נכון למאן דאמר 'אַחֲרֵי' מופלג (בראשית רבה מד, ה) כי משה רבינו ע"ה לא אמר 'אַחַר' אלא אמר 'אַחֲרֵי' רצונו לומר אחר שתים או שלש דורות. ברם איכא למידק דאמאי כשל כוחם דהנך בריוני והלא גדולים צדיקים במיתתן (חולין ז:) ילכו על קברו ויבקשו ממנו שיתפלל עליהם וכבר אמרו בזוהר הקדוש (זוהר חלק ב' דף טז) אלמלא תפלת המתים על החיים לא היו מתקיימים החיים בעולם, ועוד מהיכן ידעו שהיה מתפלל עליהם דילמא היה מקרבם בלבד? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבני אשכנז בביאור מאמר הגמרא דתענית (תענית כא:) בסורא הוה דבר ובשביבותיה דרב לא הוה סבור כולי עלמא דהיה זה מחמת זכות רב והגידו בחלום 'רב נפיש זכותיה טובא' ומה שלא היה דבר היינו בשביל אדם אחד שהיה דר שם והיה משאיל מרא וחצינא לצרכי קבורה עיין שם. ומקשים כיון דנפיש זכותיה דרב יתלו הנס בזכות רב דבכלל מאתיים מנה? ותירצו אם לא היה דר שם אותו האיש היה בא בשכונת רב דבר ואליו לא יגיע ולכן זו גריעותא בתוקפיה דרב אך הסיבה היא שהיה אותו איש דר שם ואם היה דבר באותה שכונה היה המשחית נוגע באותו האיש ולכן בעבורו לא בא המשחית לאותה שכונה, מה שאין כן רב אפילו אם יהיה המשחית עושה השחתה אצלו ממש לא היה לו רשות ליגע בו עד כאן דבריהם. ובזה יתורץ אותו דקדוק שדקדקנו מהיכא ידעי דהוה בעי רחמי עלייהו? ובזה ניחא כי המה ראו שהיה מקרב אותם והם יודעים בעצמם שהם רשעים גמורים והוא צדיק ואיך יתכן שיהיה הצדיק אוהב את הרשע והלא כתיב מְשַׂנְאֶיךָ הֳ' אֶשְׂנָא (תהלים קלט, כא) תכלית שנאה שנאתים על כן ודאי לא היה אוהב אותם בלב אלא מקרב אותם לפנים, וכיון שהוא דר עמהם בשכונה אחת איך יתקרב ודר עמהם ולא ירא מן הפורענות הראויה לבא עליהם בעבור תוקף רשעתם? על כן בודאי רבי זירא הוא היה מתפלל עליהם שלא תבא עליהם פורענות בעבור רשעתם כדי שלא יהיה נכוה בגחלתן, דכיון שניתן רשות למשחית אצלם ילקה גם הוא וכמו שאמרו בחלום על אותו האיש שהיה משאיל מרא וחצינא שניצולה כל השכונה בעבורו כדי שלא יהיה לוקה עמהם. ועל כן כיון דידע שהם רשעים גמורים וראויים לבא עליהם פורענות ועם כל זה היה דר בשכונה שלהם ולא ברח מפחד הפורענות מוכרח לומר שהיה מתפלל עליהם שלא תבא עליהם פורענות אך עתה שכבר נפטר מי יתפלל לסלק הפרענות מהם שלא תבא עליהם ולכך עשו תשובה. ובזה יובן בס"ד הטעם דקרי ליה כאן 'קְטִינָא חֲרִיךְ שָׁקֵי' והיינו לומר הוא באמת היה צדיק גמור ואין לו פחד מן המשחית אפילו אם תבא הפרענות סמוך לו וכמו שאמרו בחלום על רב נפיש זכותיה, אך להיותו 'קטינא' רצונו לומר עניו חשב עצמו כאותו האיש דהוה משאיל מרא וחצינא אשר בשבילו לא באה הפורענות כלל באותה שכונה כדי שלא ילקה ולכן קרו ליה 'קְטִינָא חֲרִיךְ שָׁקֵי' רצונו לומר אף על גב דחריך שקיה שבדוק ומנוסה שהוא צדיק גמור עם כל זה קטינא הוה בפני עצמו שהיה ענו וקטן בפני עצמו שלא היה חושב עצמו לצדיק גמור.

    הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. פירוש אל תאמר אם חבנו בדמו של זה במה נחשב זה היחיד בין רבוי אלפים ורבבות בני אדם ובטיל לגבייהו והיה כלא היה! לזה אמר טבע כל אחד בחותמו ואין אחד מהם דומה לחבירו ועל כן הוה דבר חשוב בפני עצמו ואינו בטל אפילו באלפי אלפים רבבות.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 37a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 37, Amud Aleph, about 464 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 150 words

      Opens “ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן,…”

    2. Segment 221 words

      Opens “גמ׳ מנא הני מילי? א"ר אחא בר…”

    3. Segment 323 words

      Opens “״שררך״ זו סנהדרין. למה נקרא שמה ״שררך״?…”

    4. Segment 421 words

      Opens “״אל יחסר המזג״ שאם הוצרך אחד מהם…”

    5. Segment 532 words

      Opens “(שיר השירים ז, ג) ״בטנך ערימת חטים…”

    6. Segment 632 words

      Opens “והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא:…”

      Named: רב כהנא.

    7. Segment 733 words

      Opens “ריש לקיש אמר: מהכא, (שיר השירים ו,…”

    8. Segment 842 words

      Opens “הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא, דהוה…”

      Named: רב להו.

    9. Segment 933 words

      Opens “שלש שורות כו': אמר אביי: ש"מ כי…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1032 words

      Opens “מתני׳ כיצד מאיימין את העדים על עידי…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו…”

      Named: אבא, רבה.

    15. Segment 1539 words

      Opens “ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה…”

    16. Segment 162 words

      Opens “ושמא תאמרו…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 37a · Segment 9 — “…שורות כו': אמר אביי: ש"מ כי ניידי כולהו ניידי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 37a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026