Talmud Builders

    Sanhedrin 42a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara comments: And they both hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that one can recite the blessing until the flaw of the moon is filled. The dispute is that this one, i.e., Rav Ya’akov bar Idi, who holds one can recite the blessing until seven days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like the string of a bow. Before that point the moon appeared merely as a bow, and after seven days it appears like a half-circle, like a bow that has a string. That one, i.e., the Sages of Neharde’a, who holds one can recite the blessing until sixteen days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like a sieve, i.e., a full circle.

    2§ Rav Aḥa of Difti said to Ravina: And they should bless the blessing of: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, for the benefit that people derive from the light of moon. Ravina said to him: Is that to say that when the moon is shrinking we bless, as we do for other disasters: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, the true Judge, so that we should conversely bless: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, when the moon is growing? Rav Aḥa of Difti said to him: You are correct, and we should say them both: The blessing of the true Judge, when the moon is waning, and the blessing of Who is good and Who does good, when the moon is waxing. Ravina answered him: Since this is its nature, we do not bless the moon. The waxing and waning of the moon is not an unexpected occurrence that requires these blessings.

    3And Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who blesses the new month in its proper time, it is as if he greets the Face of the Divine Presence. Alluding to this, it is written here concerning the sanctification of the new month: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2), and it is written there, where the Jewish people encountered the Divine Presence at the splitting of the sea: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The term “this” is employed in both verses. The school of Rabbi Yishmael taught: If the Jewish people merited to greet the Face of their Father in Heaven only one time each and every month, it would suffice for them, since in the blessing of the moon there is an aspect of greeting the Divine Presence. Abaye said: Therefore, we will say the blessing while standing, in honor of the Divine Presence.

    4The Gemara relates: Mareimar and Mar Zutra would lean on one another’s shoulders and recite the blessing. Rav Aḥa said to Rav Ashi: In the West, Eretz Yisrael, they recite the following blessing on the moon: Blessed is He Who renews the months. Rav Ashi said to him: Our women also recite that blessing, meaning that this is an abridged version for the unlettered.

    5Rather, the full version of the blessing is the version of Rav Yehuda. As Rav Yehuda says: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who by His word created the heavens, and by the breath of his mouth all their hosts. He set for them a law and a time, that they should not deviate from their task. And they are joyous and glad to perform the will of their Owner; they are workers of truth whose work is truth. And to the moon He said that it should renew itself as a crown of beauty for those He carried from the womb, as they are destined to be renewed like it, and to praise their Creator for the name of His glorious kingdom. Blessed are You the Lord, Who renews the months.

    6The Gemara presents another statement, citing Rabbi Aḥa, citing Rabbi Asi, citing Rabbi Yoḥanan. The verse states: “For by wise advice you shall make your war” (Proverbs 24:6). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In whom do you find the war, i.e., the ability to engage in disputes, of Torah? In one who has in his possession bundles, i.e., vast knowledge, of Mishna. One must first learn the primary sources before engaging in disputes of Torah. Rav Yosef would read concerning himself the verse: “And much produce comes by the strength of the ox” (Proverbs 14:4), i.e., one with great strength can bring a large yield. Rav Yosef was known to be particularly well-versed in tannaitic statements.

    7§ The mishna teaches that if one witness says that the event occurred at two hours, i.e., the second hour of the day from sunrise, and one witness says that the event occurred at three hours, their testimony stands. Rav Shimi bar Ashi says: This was taught only when there was a difference in the hours, but if one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred after the sunrise, their testimony is void. Although this may be a smaller discrepancy in terms of time, the difference between before and after sunrise cannot be ascribed to an error.

    8The Gemara asks: Isn’t this obvious? There is a clear difference between darkness and light. Rather, Rav Shimi bar Ashi said as follows: If one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred during the sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: Lest you say that this one who says: During the sunrise, was standing in an exposed place and saw a mere shine and thought he saw the sunrise, Rav Shimi bar Ashi teaches us the court does not assume this occurred, and deems the testimony incongruent.

    9§ The mishna teaches: And afterward they bring in the second witness and examine him. Later, the mishna states: But if one of the students said: I can teach a reason to acquit him, they raise him to the seat of the court and seat him among them, and he would not descend from there all day. The Gemara asks: That day and no more? But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta 9:3): If the statement of that student has substance he would never descend from there, as his statement demonstrates that he is capable of deliberating with the other judges. But if the statement of that student does not have substance, he would not descend from there the entire day, in order that his ascent should not be a descent for him, i.e., to avoid humiliating him. Abaye said: Interpret the mishna to be with regard to a case when the statement of that student does not have substance.

    10The mishna teaches that if the court found it fit to acquit the defendant during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they excuse him. The mishna further teaches that the judges would not drink wine all day. The Gemara asks: What is the reason they did not drink wine? Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that it is because the verse states: “It is not for kings to drink wine, nor for princes [ rozenim ] to say: Where is strong drink” (Proverbs 31:4). Rabbi Aḥa bar Ḥanina explains: This is a directive to those who deal with the secret of the world [ berazo shel olam ], i.e., such stringent matters: Do not become drunk.

    11§ The mishna teaches: If the court found it fit to acquit him during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they release him. It was further taught in the mishna that when the court cannot arrive at a verdict they add judges in pairs of two and deliberate until there is a clear verdict. If they added the maximum number of judges and still cannot reach a clear verdict, they discuss the matter until one of those who deems him liable sees the validity of the statements of those who acquit, and changes his position. The Gemara asks: If the judges do not change their position, as they do not see the validity of the position of those who acquit him, what is done?

    12Rabbi Aḥa says: They release him, as he was not found liable. And likewise Rabbi Yoḥanan says: They release him. Rav Pappa said to Abaye: But if they ultimately release him if the court is deadlocked, why do they attempt to convince each other at all when they should release him from the outset? Abaye said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: The reason is so that they not leave the court confounded, without reaching some definite conclusion, as this would tarnish the reputation of the court.

    13Some say that this is what Rav Pappa said to Abaye: But why do I need them to add judges at all when they should release him from the first court? Once the first court did not find him liable, they should release him. Why add judges? Abaye said to him: Rabbi Yosei holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Just as the court does not add judges to a court of seventy-one, so too, the court does not add judges to a court of twenty-three. If the court of twenty-three cannot arrive at a verdict, they release him.

    14The Sages taught: In cases of monetary law one says: The judgment has grown aged, i.e., this matter is very difficult and requires scrutiny, but in cases of capital law one does not say: The judgment has grown aged.

    15The Gemara asks: What is the meaning of: The judgment has grown aged? If we say that the intention is: The judgment has aged, i.e., taken an extended amount of time but requires additional deliberations, if so, he should say the reverse, as it is more critical to extend deliberations in cases of capital law than in cases of monetary law. Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Aḥa, son of Rav Ika: Reverse the statement, and say that in cases of monetary law one does not say: The judgment has grown aged, but in cases of capital law one does say it. Rav Ashi said: Actually, do not reverse it. And what is the meaning of: The judgment has grown aged? It means that the judgment has grown wise, like an elder who has acquired wisdom. In other words, the deliberations have been exhausted, and it is time to vote on a verdict.

    16The Gemara raises an objection to the first explanation from a baraita : In a situation where they did not reach a decision, the greatest among the judges says: The judgment has grown aged. The Gemara explains the objection: Granted, if you say this means: The judgment has grown wise, this would be why the baraita states that the greatest judge says this statement, as arriving at a verdict is an honor for the court, and consequently the greatest of the court should be the one to announce it. But if you say this means: The judgment has aged, is it not enough that the greatest among the judges in particular not say so? Must he humiliate himself by stating that they cannot reach a verdict?

    17The Gemara answers: Yes, the greatest of the judges must also announce that the court cannot reach a verdict. Being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. Therefore, it is preferable that the greatest of the judges state this conclusion, rather than having one of the more junior judges state it.

    18Some say they raised an objection to the second explanation: Granted, if you say this means: The judgment has aged, this would be the reason that the greatest one states it, because being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. But if you say this means: The judgment has grown wise, should the greatest judge praise himself? But isn’t it written: “Let another man praise you, and not your own mouth, a stranger and not your own lips” (Proverbs 27:2)?

    19The Gemara answers: A matter of the court is different, as its administration is incumbent upon the greatest judge. As we learned in a mishna (29a): When they finished deliberating the matter, they would bring in the litigants. The greatest of the judges would say: So-and-so, you are exempt from paying; or: So-and-so, you are liable to pay.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ותרווייהו כר' יוחנןבמלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:

    וליברך הטוב והמטיבאדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:

    אטו כי חסרמי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:

    וניבריך לתרוייהודיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:

    דהיינו אורחיהבכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה:

    דייןאילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:

    אמר אבייהואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:

    תפקידםמצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:

    ששים ושמחיםכדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור:

    פועלי אמתהן שאינם משנים את סדרם:

    וללבנה אמרהקב"ה שתתחדש בכל חדש:

    עטרת תפארתהיא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם:

    מלחמתה של תורההוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך:

    לא שנו אלא שעותדמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי:

    אבלהנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:

    ירידה לושאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו:

    לא ראוהאחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו:

    וניפטריה מעיקראמשהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה:

    כדי שלא יצאו מבית דין מעורבביםגנאי לב"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין:

    וליפטריה מבי דינא קמאלמה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א' מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו:

    קש דינאזקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:

    איפכא מבעי ליהבדיני נפשות צריך לעיין יותר:

    חכם דינאיפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין:

    אינו דומה כו'טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים:

    אגדול רמיאואפי' דברים של שבח הוא אומרן:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 42 עמוד א

    1ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו: הא למיהוי כי יתרא, הא למיהוי כי נפיא.

    2אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך ״הטוב והמטיב״! אמר ליה: אטו כי חסר מי מברכינן ״דיין האמת״, דלבריך ״הטוב והמטיב״? וליברכינהו לתרוייהו? כיון דהיינו אורחיה, לא מברכינן.

    3וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. כתיב ״הכא (שמות יב״, ב) ״החדש הזה״, וכתיב ״התם (שמות טו״, ב) ״זה אלי ואנוהו״. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש, דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד.

    4מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים אמר: ליה האי נשי דידן נמי מברכי׃

    5אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים׃

    6(משלי כד, ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד, ד) ורב תבואות בכח שור:

    7אחד אומר בשתי שעות כו': א"ר שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר לאחר הנץ החמה עדותן בטילה׃

    8פשיטא אלא אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ הא נמי פשיטא מהו דתימא הא בגילויא קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא קמ"ל:

    9ואחר כך מכניסין כו': אותו היום ותו לא והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו אמר אביי תרגומה אאם אין ממש בדבריו:

    10מצאו לו זכות כו': יין מאי טעמא לא אמר רבי אחא בר חנינא אמר קרא ״(משלי לא״, ד) ולרוזנים אי שכר העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו:

    11(מצאו לו זכות כו'): לא ראו מאי׃

    12א"ר אחא פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו א"ל רב פפא לאביי וליפטריה מעיקרא א"ל הכי א"ר יוחנן כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין׃

    13איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ולמה לי יוסיפו ליפטריה מבי דינא קמא אמר ליה ר' יוסי קאי כוותך דתניא ר' יוסי אומר כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה׃

    Baraita

    14ת"ר אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין׃

    15מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא איפכא מיבעיא ליה אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא איפוך רב אשי אמר לעולם לא תיפוך ומאי נזדקן הדין חכם דינא׃

    16מיתיבי גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין אי אמרת בשלמא חכם דינא היינו דאמר גדול אלא אי אמרת קש דינא לא סגיא דלא אמר גדול כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה׃

    17אין אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים׃

    18איכא דאמרי אי אמרת בשלמא קש דינא היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים אלא אי אמרת חכם דינא גדול אשבוחי משבח נפשיה והכתיב ״(משלי כז״, ב) יהללך זר ולא פיך׃

    19שאני מילתא דבי דינא דאגדול רמיא כדתנן גמרו את הדבר היו מכניסין אותן גדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב:

    20הדרן עלך היו בודקין׃

    Tosafot

    פועלי אמתפי' הקונט' שאין משנין את סדרן ואית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש:

    ורב תבואותמשום דיוסף איקרי בכור שור כדכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאמר (הוריות ד' יד.) הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן בשילהי הוריות (שם) דרב יוסף סיני:

    העסקים ברזו של עולםהיינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות והא דאמר (עירובין ד' סד.) שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר:

    קש דינאפירוש ואין יכול לעמוד עליו:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואמרי' וליבריך על הלבנה כשתתמלא הטוב והמטיב ודחינן אטו כשיחסר מברך עלה ברוך דיין האמת אלא כיון דאורחה היא לית בה ברכה. א"ר יוחנן כל המברך על החודש כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר החודש הזה לכם וכתיב זה אלי ואנוהו וכי מברכין אין מברכין אלא מעומד. מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו ומברכי ברכת החודש. בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתם אמת ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים:

    במי אתה מוצא מלחמת התורה במי שבידו חבילות של משנה רב יוסף הוה קורא אנפשיה ורב תבואות בכח שור כדכתיב בכור שורו הדר לו וכיון ששמו יוסף ובידו הברייתות היה אומר אני בכחי מרבה תבואות כדגרסי' הכל צריכין למרי חיטיא גמרא:

    אחד אומר בב' שעות ואחד אומר בג' שעות עדותן קיימת כו' א' אמר בה' ואחד אומר בז' עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב. ואין אדם טועה בזה. אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטלה ולא אמרי' בגלויא הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא:

    היו מכניסין השני ובודקין אותו נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכותאמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או א' מן התלמידים אמר יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין ומושיבין אותו עמהן ולא היה יורד משם כל היום אם אין ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם. אפילו אם הוא עצמו הנידון אמר יש לי ללמד זכות לעצמי שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו:

    מתניתין מצאו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כו' ולמה אין שותין יין כל היום שנאמר ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזי העולם אל ישתכרו. אם טעו סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין על המנין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי. י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין. דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין. לא ראו מאי. א"ר חייא פוטרין שאין הורגין ע"פ א' כדקיימא לן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה ע"פ אחד. לרעה ע"פ ב' ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפין כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין כלומר שלא יאמרו מחויב יצא מחזירין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין ואם לא נזדמן פוטרין אותו. תניא א"ר יוסי כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה ומבי דינא קמא פוטרין אותו:

    ת"ר אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרים בד"נ נזדקן הדיןמאי נזדקן הדין קש דינא פי' כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בזה הדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח. פי' חכם דינא נזדקן כלומר נשאנו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור כדכתיב בישישים חכמה. ואסיק' מאי נזדקן הדין חכם דינא. הגדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. אע"ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי:

    הדרן עלך היו בודקין

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 42a

    Sanhedrin 42a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 537 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ותרווייהו כר' יוחנן במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:

    וליברך הטוב והמטיב אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:

    אטו כי חסר מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:

    וניבריך לתרוייהו דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:

    דהיינו אורחיה בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה:

    דיין אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:

    אמר אביי הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:

    תפקידם מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    פועלי אמת פי' הקונט' שאין משנין את סדרן ואית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש:

    ורב תבואות משום דיוסף איקרי בכור שור כדכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאמר (הוריות ד' יד.) הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן בשילהי הוריות (שם) דרב יוסף סיני:

    העסקים ברזו של עולם היינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות והא דאמר (עירובין ד' סד.) שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר:

    קש דינא פירוש ואין יכול לעמוד עליו:

    Tosafot on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    ואמרי' וליבריך על הלבנה כשתתמלא הטוב והמטיב ודחינן אטו כשיחסר מברך עלה ברוך דיין האמת אלא כיון דאורחה היא לית בה ברכה. א"ר יוחנן כל המברך על החודש כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר החודש הזה לכם וכתיב זה אלי ואנוהו וכי מברכין אין מברכין אלא מעומד. מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו ומברכי ברכת החודש. בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתם אמת ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים:

    במי אתה מוצא מלחמת התורה במי שבידו חבילות של משנה רב יוסף הוה קורא אנפשיה ורב תבואות בכח שור כדכתיב בכור שורו הדר לו וכיון ששמו יוסף ובידו הברייתות היה אומר אני בכחי מרבה תבואות כדגרסי' הכל צריכין למרי חיטיא גמרא:

    אחד אומר בב' שעות ואחד אומר בג' שעות עדותן קיימת כו' א' אמר בה' ואחד אומר בז' עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב. ואין אדם טועה בזה. אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטלה ולא אמרי' בגלויא הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא:

    היו מכניסין השני ובודקין אותו נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכות אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או א' מן התלמידים אמר יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין ומושיבין אותו עמהן ולא היה יורד משם כל היום אם אין ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם. אפילו אם הוא עצמו הנידון אמר יש לי ללמד זכות לעצמי שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו:

    מתניתין מצאו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כו' ולמה אין שותין יין כל היום שנאמר ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזי העולם אל ישתכרו. אם טעו סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין על המנין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי. י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין. דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין. לא ראו מאי. א"ר חייא פוטרין שאין הורגין ע"פ א' כדקיימא לן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה ע"פ אחד. לרעה ע"פ ב' ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפין כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין כלומר שלא יאמרו מחויב יצא מחזירין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין ואם לא נזדמן פוטרין אותו. תניא א"ר יוסי כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה ומבי דינא קמא פוטרין אותו:

    ת"ר אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרים בד"נ נזדקן הדין מאי נזדקן הדין קש דינא פי' כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בזה הדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח. פי' חכם דינא נזדקן כלומר נשאנו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור כדכתיב בישישים חכמה. ואסיק' מאי נזדקן הדין חכם דינא. הגדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. אע"ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי:

    הדרן עלך היו בודקין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    All who bless the month in its time, it's as though they have welcomed the face of the Shechina. For behond, this awakening and observation of the renewal of creation, and this is why one needs to bless standing, and a minority of sages were mentioned in this case that they jump and bless. And so is the custom of the masses now, to jump three times in an attitude of joy and affection for the mitzvah. And until when do we bless? If one didn't bless on the first, we bless on the second, and so on until the blemish of the moon is filled and it is full, until the sixteenth day of the month. But from here and onwards, she is "old" and it's not appropriate to bless "who renews the months" [literally: the new things]. And there are those who are accustomed to only bless on the first motzei Shabbat of the month, and this comes from that which was said in the Talmud Yerushalmi, we do not bless on the moon until one is drunk [עד שתתבשם], and they explained: until we bless [smelling] the spices [הבשמים], and I don't know the reason for this thing. In any case, there are those who explain: "until one is drink" - like one who is drunk at a wedding(?), and this is the circle of wedding hangings for bridegrooms which is made like a type of bowstring(?). And it comes like the matter that they said here, about seven, until it's made like a bowstring. And the halacha is not like this, rather until she is full as we have explained. And in any case, in Masechet Sofrim it was explained clearly like the first opinion, and that which it is said in Chapter 20, we only bless the moon on motzei Shabbat when one is drunk and one's clothes are nice, and one fixes one's eyes on it and straightens one's legs and blesses "at Whose word" etc., and concludes "Blessed are You, who sanctifies Israel and renews months". And it's said furthere there that once says three times "it should be a good sign to all of Israel, blessed is your Creator, blessed is your Former, blessed is your Sanctifier" and dances three dances towards it, and says "just as I dance and am unable to touch you, so should all who dance towards me not touch me - fall upon them fear and trembling, etc.," and one should say this in a mode of prayer and not a mode of cursing and muttering, God forbid, rather a mode of prayer and entreaty, and a mode of awakening and observing God's wonders and capability in the newness and the change in nature, and to punish rebels and care for the good.

    Meiri on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה וניבריך הטוב כו' ארב יהודה פריך נהי כו' עכ"ל כתב מהרש"ל על פירושו דכבודו במקומו כו' דלכ"ע מקשה ליבריך הטוב כו' כמו על היין דמברך בפ"ה וגם הטוב כו' עכ"ל עיין שם באורך לכאורה דבריו נכונים הם אבל לישנא דתלמודא לא משמע הכי דהוי ליה למימר ליבריך נמי הטוב והמטיב גם נראה לחלק דלא דמי להטוב ומטיב דגבי יין דאתי על ריבויי יינות מה שאין כן הכא דאורי הירח א' הוא גם אינו דמה להטוב ומטיב גבי מיתת אביו משום דשני דברים הם דדין אמת בא על מיתת אביו והטוב והמטיב בא על טובת הירושה משא"כ בברכת מחדש חדשים אתי נמי על טובת האור וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הָא לְמֶהֱוֵי כִּי יַתִּירָא, הָא לְמֶהֱוֵי כִּי נַפְיָא פירש הרמ"ה ז"ל הירח בתחילתו קודם שבעה הוא כקשת בלי יתד ונקרא פגום בדבר שאינו מלא מכל רוח שאויר נכנס לתוך חללו כזה שהוא דוגמת קשת בלי יתד אבל אחר שבעה נתמלא חללו שהוא כחצי עיגול מלא שאין הרקיע נראה בתוכו ואז הוא דומה לקשת ביתד כזה ומאן דאמר 'כִּי נַפְיָא' כלומר עגול שלם כזה [הציור חסר] ואינו חצי עיגול עד כאן דבריו. נמצא למאן דאמר 'עַד שִׁבְעָה' הוא חצי עיגול שהוא דוגמת כ"ף כפופה ולמאן דאמר 'עַד שִׁיתְסַר' הוא עיגול שלם דוגמת אות סמ"ך שהוא עגול שלם וסימניך כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ (שמות יז, טז). ונראה לי דוגמת חצי עיגול יש בו רמז לומר מה שעתה נראה מיעוט וחסרון בלבנה הוא בשביל דאין השם שלם דהחסרון הוא החצי ולעתיד כאשר ישתלם השם לא יהיה חסרון ומיעוט בלבנה ודוגמת עיגול שלם יש בו רמז לגלגל החוזר בעולם לומר דאף על פי שעתה הלבנה עניה וחסירה ולית לה מגרמא כלום ומקבלת אורה מהשמש שנחשב בעלה דירח מכל מקום גלגל הוא החוזר בעולם שעתידה היא להתעלות ולהיות אשת חיל עטרת בעלה.

    אָמַר לֵיהּ אַטּוּ כִּי חָסֵר, מִי מְבָרְכִינָן 'דַּיָּן הָאֱמֶת'. קשא הוה ליה מעתה להשיב לו 'כֵּיוָן דְּהַיְנוּ אוֹרְחֵיהּ לָא מְבָרְכִינָן' ולמה המתין עד שחזר ואמר 'וְלִיבְרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְהוּ'? ונראה לי בס"ד מה שאמר אַטּוּ כִּי חָסֵר וכו' אין כונתו לתרץ ולהשיב על שאלתו אלא כונתו להקשות על דבריו לומר לו למה שאלת וְלִיבְרִיךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', ולא שאלת לִיבְרִיךְ 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר? ואם אתה מצאת טעם לשאלה זו דאין מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר ממילא היה נגלה לך טעם למה דאין מברכין 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' והכי קאמר לו אטו כי חסר מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' ולמה לא שאלת על זה? והשיב לו אין הכי נמי אני שואל אתרווייהו ואז השיב לו תשובה דשווייא לתרי שאלות אלו והיינו כיון דזה אורחיה לא מברכין לא במלוי ולא בחסר.

    כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה (שמות יב, ב). נראה לי בס"ד בזמנו היינו אחר שיעברו שבעה ימים שלמים מעת לעת אחר המולד והטעם כי הלבנה רומזת למלכות ועילוי הגדול של המלכות הוא שתהיה בסוד שני מלכים בכתר אחד, וזאת המדרגה קורא אותה רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים 'מדרגה שביעית' ומפורש שם שעדיין לא הגיעה למדרגה השביעית מבריאת העולם ועד עתה ואפילו בזמן בית ראשון שאם היתה מגעת למדרגה זו לא היה שום אומה ולשון שולטים בישראל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (במדבר כד, ז) אֲגַג [7] גימטריא שבעה רמז למדרגה השביעית שֶׁתִּתְרוֹמֵם מַלְכּוֹ היא המלכות מִן אֲגַג שהיא מדרגה השביעית אז אותו זמן תִּנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ שתהיה בתכלית הנשיאות והמעלה. ולכן ברכת הלבנה הרומזת על המלכות שתתעלה לעתיד מברכים אותה אחר שבעה שלמים להורות שתגיע לעתיד למדרגה השביעית וזהו שאמר כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, שהוא אחר שיעברו שבעה שלמים שרומזים למדרגה השביעית, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, 'פני' לשון חשיבות פירוש כאלו מקבל חשיבות ועילוי השכינה שהוא זמן הגעתה למדרגה השביעית. גם אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' כי השכינה היא סוד שם אדנ־י ולפני אותיות שם אדנ־י יש 'בסכה' [87] שהם מספר לבנה [87] המורה על עילוי שלה. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת (תהלים לא, כא) דאותיות 'בְּסֻכָּה' הם לפני אותיות שם 'אדנ־י' ודו"ק.

    אָמַר אַבַּיֵי הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד (שמות יב, ב). הקשה הרב בעל 'פתח עינים' אמאי קבע אביי דבריו על תנא דבי רבי ישמעאל ולא על ממרת רבי יוחנן דמייתי לה הש"ס ברישא? עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בסוד ברכת הלבנה שצריך לכוין תחילה לעשות זווג באו"א [אבא ואימא] שהם חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך לעשות זווג בזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם תפארת ומלכות עיין שם. גם ידוע מה שאמר בשער הכונות בתפלת השחר צריך לומר שני פסוקים של הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד. וְהָיָה הֳ' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) מעומד, מפני שבכל תיקון דא"א [אריך אנפין] או דאו"א [דאבא ואימא] צריך לאומרם מעומד. והנה רבי יוחנן אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' רמז בזה על תיקון השני התחתון הנעשה במלכות שהיא רחל הנקראת שכינה לכן לא אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה שם אין צריך לעמוד. אך תנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שרמז על תיקון העליון הנעשה בחו"ב [חכמה ובינה] שבחינה זו נקראת אבינו שבשמים לכך אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה באו"א [אבא ואימא] צריך לעמוד. ונראה דרמז בתיבת הִלְכָּךְ על זה כי אותיות 'כָּךְ' רומזים לשני תיקונים של חו"ב [חכמה ובינה] ושל תפארת ומלכות שהם תיקון עליון ותיקון תחתון כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף מ"ח ע"ג) בסוד מאמר 'כך עלה במחשבה' דהיינו זווג תחתון הוא כ"ף כפופה וזווג עליון כ"ף פשוטה עיין שם. ולכן אמר כאן 'הִלְכָּךְ' אותיות 'לָהּ כָּךְ' רצונו לומר לברכת הלבנה יש שני זווגים שהם סוד כך ולכן 'נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' בשביל זווג העליון שהוא כף פשוטה.

    וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ (שמות יב, ב) נראה לי בס"ד על פי מה שפירש הגאון מהר"א [רבי אליהו] מווילנא ז"ל בנוסח תפלת מוסף שאומרים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה' והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה יג:) בחרבן בית המקדש אמעוט כנפי החיות ואמר רבי חננאל אמר רב דאמעוט אותם שתי כנפים האמצעים שאומרות בהם שירה וכתב הגאון ז"ל דפסוק 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' הוא ששה תיבות וכתוב על כל כנף תיבה אחת וכיון דאמעוט אותם האמצעים שאומרות בהם שירה נמצא אמעוט אותם שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' ולכן מתפללים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ' הם שנים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' שיתגלו ויחזרו לומר שירה ויהיו שש כנפים שלמים עד כאן דבריו. ובזה פרשתי בס"ד כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (תהלים קמה, יא) רצונו לומר בזמן אשר שתי כנפים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ' יאמרו שירה שיתגלו ויחזרו לומר שירה אז אותו זמן 'גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ' כי בזמן החרבן אין ניכר גבורתו יתברך כי יש אומרים איה גבורותיו (יומא סט:) אבל בזמן הגאולה גבורתך ידברו שיתקיים כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) ובזה מובן כאן מה שאומרים בברכת הלבנה על זמן העתיד לבוא וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ רצונו לומר בעבור גילוי כנפים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ'.

    בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילוֹת שֶׁל מִשְׁנָה. קשא משנה היכא רמיזא כאן? ונראה לי בס"ד הַמִּשְׁנֶה [400] עולה מספר ת' ותיבת תַּחְבּוּלוֹת (משלי כד, ו) תחלקנה לשתים וקרי בה ת' חֲבִילוֹת, כלומר בהמשנה שיש לך בה חבילות, בם תעשה מלחמה. ונקיט לשון חֲבִילוֹת דידוע אין חבילה פחות משלשה (עבודה זרה יד.) ואם כן המשנה שהיא ששה סדרים הנה היא שתי חבילות דכל חבילה אין פחותה משלשה ולהכי אמר 'חֲבִילוֹת' תרתי דמעוט רבים שנים. ועוד נראה לי דנקיט לשון חבילה לרמוז העושה חבלות בנשמתו מתקן אותם בחבילות של משנה כי מִשְׁנָה אותיות נְשָׁמָה שיש בה תיקון לנשמה של אדם.

    קָרִי רַב יוֹסֵף אַנַפְשֵׁיהּ "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (משלי יד, ד). נראה לי בס"ד כח הזכירה ישתלשל מן שמות הוי־ה והשכחה באה מן הקטנות שהיא בשמות אלקים וידוע בכל ספירה יש שם הוי־ה ולכן אם ישתלשל כח הזכירה משמות הוי־ה של כל עשר ספירות יהיה חזק מאד ונודע כי הספירות אחר התיקון נעשו קוין בדרך השלוש כזה כח"ב [כתר חכמה בינה] חג"ת [חסד גבורה תפארת] נה"י [נצח הוד יסוד] וראשי תיבות שלהם תק"ו כמנין שׁוֹר [506] שהוא לשון שורה דעתה עומדים בסוד שורה דאמרו רבותינו ז"ל (יומא פז.) אין שורה פחותה משלש, וכן המה עומדים שלש שלש ולכן רב יוסף שהיה לו כח זכירה חזק מאד שהוא מכל הספירות שהם כח"ב חג"ת נה"י שמספרם 'שׁוֹר' קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ 'וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר'. וארחיב הדברים עוד יותר כי התורה נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה (קהלת ה, ט) ופרשנו הָמוֹן [101] גימטריא ק"א ששונה פרקו מאה ואחד (חגיגה ט:) זה לו תבואה התורה שלא תשתכח ממנו. והנה אותיות הַמִּשְׁנֶה [400] עולים ת' ותחלק תיבת תְּבוּאוֹת לשנים וקרי בה ת' בָּאוֹת, כלומר וְרָב ת' בָּאוֹת בקרב לבי בְּכֹחַ שׁוֹר השפעת כח הזכירה מהויו־ת של הספירות שהם מספר 'שׁוֹר'. ובזה יובן בס"ד הטעם דהעניו נשפע לו כח זכירה מפני דהעניו חושב עצמו רך וקטן כתולע וכמו שאמר דוד המלך ע"ה וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ (תהלים כב, ז) ולכן בזכות ענוה זו שרואה עצמו כ'תּוֹלָע' [506] שהוא מספר תק"ו נשפע כח זכירה מן הויו־ת של כח"ב חג"ת נה"י שמספרם תק"ו מדה כנגד מדה.

    "וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר"; הָעוֹסְקִין בְּרָזוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל יִשְׁתַּכְּרוּ (משלי לא, ד). הא דקרי לדיני נפשות 'רָזוֹ שֶׁל עוֹלָם' כי הנפש נסתרת ונעלמת בתוך הגוף שהוא עולם קטן מה שאין כן הממון הוא גלוי חוץ לגוף. ועוד נראה לי בס"ד שיש בדיני נפשות 'רָזֵי עוֹלָם' כי לפעמים נהרגים צדיקים בעדות שקר וכמו אותו חסיד בזמן דוד המלך ע"ה שהעידו עליו עדות שקר שבעל כלבתא ונהרג, ובן בנו של שמעון בן שטח שנהרג בעדות שקר וכיוצא בזה יזדמן הרבה. והדבר יפלא איך מן השמים לא עזרו את הצדיק שיכשלו עדי שקר בדרישה וחקירה או בהזמה וינצל הצדיק מן המיתה? אך הענין הוא דיש לאותו צדיק חיוב מיתה מצד גלגול הקודם ולכן לא הצילו אותו מן השמים עתה ולזה אמר וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג, כג) כלומר בלא משפט של עתה אבל הוא נספה במשפט גלגול הקודם ונמצא בדיני נפשות יש רזי עולם דאינם גלויים אלא לו יתברך ולעיני הבריות הם תמוהים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 42a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 42, Amud Aleph, about 537 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו: הא למיהוי…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך…”

      Named: רב אחא.

    3. Segment 354 words

      Opens “וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר…”

      Named: רבי ישמעאל, אביי.

    4. Segment 423 words

      Opens “מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. א"ל…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    5. Segment 555 words

      Opens “אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 639 words

      Opens “(משלי כד, ו) כי בתחבולות תעשה לך…”

      Named: רב יוסף, רב תבואות.

    7. Segment 726 words

      Opens “אחד אומר בשתי שעות כו': א"ר שימי…”

    8. Segment 823 words

      Opens “פשיטא אלא אחד אומר קודם הנץ ואחד…”

    9. Segment 940 words

      Opens “ואחר כך מכניסין כו': אותו היום ותו…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1027 words

      Opens “מצאו לו זכות כו': יין מאי טעמא…”

      Named: רבי אחא בר חנינא.

    11. Segment 117 words

      Opens “(מצאו לו זכות כו'): לא ראו מאי…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “א"ר אחא פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן…”

      Named: רב פפא, אביי.

    13. Segment 1339 words

      Opens “איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ולמה…”

      Named: רב פפא, אביי.

    14. Segment 1412 words

      Opens “ת"ר אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא איפכא…”

      Named: רב הונא בר מנוח, רב אחא, רב איקא, רב אשי.

    16. Segment 1629 words

      Opens “מיתיבי גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין אי…”

    17. Segment 177 words

      Opens “אין אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים…”

    18. Segment 1831 words

      Opens “איכא דאמרי אי אמרת בשלמא קש דינא…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “שאני מילתא דבי דינא דאגדול רמיא כדתנן…”

    20. Segment 204 words

      Opens “הדרן עלך היו בודקין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 42a · Segment 3 — “…ואנוהו״. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 42a · Segment 3 — “וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: כל…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 42a · Segment 6 — “…של משנה קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד, ד)…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 42a · Segment 2 — “אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך ״הטוב והמטיב״!…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 42a · Segment 3 — “…וחדש, דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026