Talmud Builders

    Sanhedrin 13a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yosei says: The year must be intercalated only if twenty-one days of Tishrei will pass before the autumnal equinox. The Gemara explains: And both of them expounded the same verse to arrive at their respective opinions: “And the Festival of the Ingathering at the turn of the year” (Exodus 34:22). They both interpret the verse to mean that the Festival of the Ingathering, which is referring to the intermediate days of Sukkot , must take place during the season of Tishrei, i.e., autumn. One Sage, Rabbi Yehuda, holds that we require all of the Festival to take place in the new season, after the equinox. And one Sage, Rabbi Yosei, holds that we require only some of the Festival, even one day, to take place in the new season, so the year must be intercalated only if the equinox would fall on the twenty-second of Tishrei or later.

    2The Gemara asks: What do they each hold? If they hold that the day of the equinox concludes the season, meaning that it is counted as part of the preceding season, then even if the season of Tammuz is not lacking more than this number of days until its completion, the year would need to be intercalated. According to the one who says that we require all of the Festival to take place in the new season, this is not sufficient to rectify the problem, as the sixteenth of Tishrei, which is the beginning of the Festival of the Ingathering, is still in the old season. And even according to the one who says we require only some of the Festival to take place in the new season, this is also not sufficient to rectify the problem, since if the equinox occurs on the twenty-first of Tishrei, the new season begins only on the twenty-second, after the Festival of the Ingathering is over. Rather, they certainly both hold that the day of the equinox begins the new season.

    3The Gemara raises an objection to this conclusion from a different baraita : The day of the equinox concludes the season; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The day of the equinox begins the season. It is therefore clear that they disagree about this issue, and that the previous baraita must be explained differently.

    4And furthermore, it is taught in a baraita ( Tosefta 2:7): The court intercalates the year only if the season of Tammuz was lacking its completion for most of the month of Tishrei. And how much is: Most of the month? Sixteen days. Rabbi Yehuda says: Two parts, meaning two-thirds, of the month. And how much is: Two parts of the month? Twenty days, since in that case the day of the equinox would fall on the twenty-first, and since according to Rabbi Yehuda the day of the equinox concludes the season, the new season would begin on the following day, after the Festival of the Ingathering has ended.

    5The baraita continues: Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year, so that Passover will occur within the season of Nisan, i.e., the spring. But if the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate it. Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The tanna referred to as Aḥerim says: The year is intercalated even on account of a minority of the month, and how much is a minority of the month? Fourteen days. The Gemara concludes: Comparing the various baraitot poses a difficulty, as they appear to contradict one another.

    6The Gemara analyzes the baraita : The Master said that Rabbi Yehuda says: The year must be intercalated if the season of Tammuz is lacking its completion for two parts of the month of Tishrei, which is twenty days. Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year. The Gemara challenges: That is the same as the opinion of Rabbi Yehuda, since a calculation that shows the winter season of a given year to be lacking its completion for sixteen days of Nisan will also show the summer season of that year will be lacking its completion for twenty days of Tishrei.

    7The Gemara explains: The difference between them concerns the question of whether the day of the equinox concludes the season, or the day of the equinox begins the season. Rabbi Yehuda holds that the day of the equinox concludes the season, and therefore in the given scenario the year must be intercalated so that some of the Festival of the Ingathering will occur in the season of Tishrei. But according to Rabbi Yosei this is not a concern, as the day of the equinox begins the season. Nevertheless, the year must be intercalated so that Passover will occur in the season of Nisan.

    8The Master says: In the continuation of his statement, Rabbi Yosei said: If the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate the year. The Gemara challenges: Rather, according to Rabbi Yosei, if the season before the Festival is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, this is the situation when the court does not intercalate the year. But can one therefore infer that if it is lacking its completion for seventeen or eighteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year?

    9The Gemara explains the difficulty: But doesn’t he say: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, yes, the court intercalates the year; but if it is lacking its completion for less than that, it should not be intercalated, even if the season before the Festival of the Ingathering will be lacking seventeen or eighteen days? The two elements of Rabbi Yosei’s statement appear to contradict one another.

    10The Gemara answers: No, those inferences are not correct. Rather, in both this case and that case, the court does not intercalate the year, and since it taught in the first clause: Sixteen days before Passover, it also taught: Sixteen days before the Festival of the Ingathering, but one cannot infer from this that it means sixteen days and no more.

    11The baraita teaches that Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The Gemara asks: If so, this is apparently the same as the opinion of the first tanna ; what is the difference between Rabbi Shimon’s opinion and that of the first tanna ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי יוסי אומר אחד ועשרים יוםאם צריך להשלים כ"א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ"ב מעברין ומוסיפין חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ"א דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד אין מעברין:

    חג האסיףזמן האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה ר' יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה ואין מעברין ר' יוסי אומר מקצת חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב שהוא יום טוב האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ"א שהוא שביעי של ערבה דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה אין מעברין ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר' יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד"ו משום דאתו תרי שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם (ר"ה דף יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא ראש השנה כדאמרינן בראש השנה (שם) ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלול בשבת אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד"ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או בז' אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר מיקלע ראש השנה באד"ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס' ערכין (דף ח:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר מיקלע לן תקופה ביום י"ז לרבי יהודה או בכ"ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את השנה:

    אי קסברי יום תקופה גומריום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ"א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר' יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר' יהודה איכא כוליה חג ולא לר' יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא ולר' יהודה נמי יום ט"ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג:

    מתחילהוא ראשון לימי תקופה הבאה הלכך לר' יהודה אם תפול בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר' יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת:

    מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודהוכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר:

    ועוד תניאלר' יהודה עשרים דשמעינן מינה דר' יהודה מקצת חג הוא דבעי וקשיא לשמואל בתרתי:

    ששה עשרונופלת בשבעה עשר:

    עשריםונופלת בכ"א ואע"ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא מקצת חג דלר' יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה:

    ששה עשר לפני הפסח מעבריןאם תקופה שלפני הפסח דהיינו תקופת טבת חסירה ששה עשר בניסן ותקופה נופלת בשבעה עשר מעברין את השנה שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ"א יום לתקופת ניסן וצ"א יום לשל תמוז הרי הם כלים בכ"א בתשרי ותקופה נופלת בכ"ב ואע"ג דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל ליכא מקצת חג בתקופה חדשה כיצד טול י"ד דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ"ט ותמוז ואב נ"ט הרי קל"ב ואלול כ"ט שהוא חסר הרי קס"א וכ"א דתשרי הרי קפ"ב ימי שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ"ב משום הכי מעברין אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ"א אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא יום אחד מחולו של מועד בתקופה חדשה:

    ששה עשר לפני החגאם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי"ז אין מעברין דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא ולקמן פריך אמאי אמר שיתסר אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי"ט ועשרים קאמר נמי ר' יוסי דאין מעברין דהא ששה עשר לפני הפסח הוא דמעברין דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ"ב:

    אף ששה עשר לפני החג מעבריןדקסבר כוליה חג בעינן ולקמן פריך היינו תנא קמא:

    אחריםמפרש טעמייהו לקמן:

    היינו ר' יהודהדתרוייהו מקצת חג בעי:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 13 עמוד א

    1רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום. ושניהם מקרא אחד דרשו: (שמות לד, כב) ״חג האסיף תקופת השנה״. מר סבר: כוליה חג בעינן בתקופה חדשה, ומר סבר: מקצת חג בעינן בתקופה חדשה.

    2מאי קא סברי? אי קסברי יום תקופה גומר, בלאו הכי נמי, לא למ"ד כוליה חג איכא, ולא למאן דאמר מקצת חג איכא. אלא קסברי יום תקופה מתחיל.

    3מיתיבי: יום תקופה גומר, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: יום תקופה מתחיל.

    4ועוד, תניא: אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה רובו של חודש. וכמה רובו של חדש? ששה עשר יום. ר' יהודה אומר: שתי ידות בחודש. וכמה שתי ידות בחדש? כ' יום.

    5ר' יוסי אומר: מחשבין ששה עשר לפני הפסח, מעברין; ששה עשר לפני החג, אין מעברין. ר"ש אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין. אחרים אומרים: מיעוטו, וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום. קשיא!

    6אמר מר: רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש, עשרים יום. רבי יוסי אומר: מחשבין ששה עשר יום לפני הפסח, מעברין. היינו רבי יהודה!

    7יום תקופה גומר, ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו.

    8אמר מר: ששה עשר לפני החג אין מעברין. אלא לרבי יוסי, ששה עשר לפני החג הוא דלא, הא שיבסר ותמניסר מעברין?

    9והאמר: ששה עשר לפני הפסח אין, בציר לא!

    10לא, אידי ואידי אין מעברין, ואיידי דתנא רישא ״ששה עשר לפני הפסח״, תנא נמי ״ששה עשר לפני החג״.

    11ר"ש אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין. היינו תנא קמא?

    Tosafot

    ורבי יוסי סבר מקצת חג בעינןפי' בקונטרס דליכא למיפרך וליעברוה לאלול דא"כ מיקלע תשרי באד"ו ודוקא לאחרים דקיימי בתקופת ניסן הוא דפריך לקמן וליעברוה לאדר משום דמצינן בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי לדוכתיה ביום הגון ור"ת מפרש דלקמן פריך לכולהו תנאי דאשכחנא כמה תנאי דלא חיישי לאד"ו כי ההיא דס"פ אלו קשרים (שבת דף קיג.) דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים דפליגי בה רבי (שמעון) ור"ע וכי משני מלמעלה למטה קא חשיב ה"ה נמי לכולהו תנאי ת"ק ורבי יהודה ור' יוסי ור"ש וקשה דלא יתכן לפרש כן מילתא דר' יוסי דקתני ט"ז לפני הפסח מעברין ט"ז לפני החג אין מעברין ועוד דבס"פ החליל (סוכה דף נד:) לא אשכח תנא דאתיא כוותיה מתניתין דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלא אחרים ועוד דרבינא דמשני לעולם אחרים בתשרי קיימי משמע דאתא לשנויי דלא תיקשי וליעברו לאדר ולא צריכתו למימר מלמעלה למטה קחשיב ומיהו גם לפירוש הקונטרס צ"ל ע"כ דרבינא לא תירץ כלום מקושיא דליעבריה לאדר דהא אליבא דאחרים קיימא דלא חיישי לאד"ו וצריך נמי לומר לדידיה דמלמעלה למטה קחשיב ומהאי טעמא נמי בחנם דחק בקונטרס לפרש דמעברין לאדר שפיר משום דאפשר לתקוני תשרי בחד מירחי קייטא דלא צריך לטעם זה כיון דאליבא דאחרים קיימי' ואין להקשות דהשתא נמי כי נעבר חדש שלם מיקלע תשרי באד"ו למאן דאמר דחודש העיבור כ"ט יום דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי מכסדרן וכן למאן דאמר ל' יום לחסר חד מירחי קייטא:

    ט"ז לפני הפסח מעבריןפירוש ט"ז ונופלת בי"ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ"ב וליכא אפילו מקצת החג ואפילו נופלת תקופת ניסן בט"ז בניסן או בתחילת היום או בשש שעות ביום מיקלע נמי תקופת תשרי בכ"ב שהרי יש בין תקופה לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה אלא דכי נפלה תקופת ניסן בי"ז פסיקא ליה דלעולם מעברין אבל בט"ז אם בתחילת הלילה נופלת או בחצי הלילה אין מעברין ומשם ואילך מעברין:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ר' יוסי אומר כ"א יום אבל אם היתה חסרה לר' יהודה ט"ז יום ולר' יוסי כ' אין מעברין. ושניהם מקרא אחד דרשו וחג האסיף תקופת השנה. ר' יהודה סבר בעינן בתקופה חדשה כוליה חג האסיף והוא חולו של מועד שנקרא חג ויתכן לך לאסוף בו זולתי יום ראשון בלבד שהוא אסור ור' יוסי סבר אפי' יום שביעי של חג אם יהיה בו תקופה חדשה די ואמרינן ר' יהודה ור' יוסי מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר אפילו אינה חסרה י"ו יום אלא ט"ו יום בלבד והתקופה חלה ביום י"ו של תשרי כיון דאמרת יום תקופה גומר הנה יום י"ו של תשרי מן התקופה הישנה חשוב ואינו מוצא כל ימות חג האסיף בתקופה חדשה דהא יום י"ו של תשרי מחולו של מועד הוא. וכן לר' יוסי יום כ"א של תשרי הוא אחרית חולו של מועד והוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה. ופרקי' ר' יהודה ורבי יוסי סברי יום תקופה מתחיל. מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר יום תקופה מתחיל ועוד תניא אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חודש וכמה רובו של חודש י"ו יום. ר' יהודה אומר שתי ידות בחדש עשרים יום כו' קשיא לרב כי רב אמר דסבירא ליה לר' יהודה רובו של חודש י"ו יום והתניא ר' יהודה אומר עשרים יום ועלתה קשיא לרב קשיא ונדחו דברי רב וחזרנו לפרש הברייתא הזו. אמר מר ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש כ' יום. ר' יוסי אומר מחשבין י"ו לפני הפסח מעברין י"ו לפני החג אין מעברין ואקשינן מכדי בין ר' יהודה דקתני אם היתה התקופה חסירה כ' יום מתשרי מעברין מכלל שאם היתה חסרה י"ט אין מעברין ובין ר' יוסי דקתני אם היתה תקופת טבת חסירה י"ו יום מניסן מעברין דשלח רב הונא בר אבא לרבא כי חזית דמשכה תקופת טבת עד י"ו בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה חדא דבעינן אביב בחדשה של תקופה. ועוד בעינן חג הבא בזמן אסיפה וליכא. דהא כי חשבת דאשתיירו מניסן משכה תקופת ניסן עד י"ח בתמוז ומשכה תקופת תמוז עד כ"א יום של תשרי. השתא בין לר' יהודה דסבר אם היתה תקופת תשרי חסרה י"ט יום אין מעברין ובין לר' יוסי דסבר אם היתה תקופת תשרי חסירה כ' יום אין מעברין תרוייהו מקצת חג בעו מאי בין יום י"ט ליום כ' ופרקי' יום תקופה גומר איכא בינייהו. ר' יהודה סבר יום תקופה גומר ואם היתה התקופה חסרה כ' יום וחלה תקופת תשרי ביום כ"א לחודש. כיון שהוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה לפיכך צריך להיות התקופה חסרה י"ט יום וביום כ' חלה התקופה. נשאר יום א' מן החג בתקופה חדשה והוא יום ערבה. שהוא אחרית חולו של מועד. ור' יוסי סבר יום התקופה מן החדשה הוא ודיו אפי' ביום כ"א לחודש אם חלה התקופה דיו והאי דקתני ר' יוסי אומר י"ו לפני החג אין מעברין לאו דווקא הוא דהא אפי' י"ז או י"ח או י"ט או כ' אין

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 13a

    Sanhedrin 13a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 225 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום אם צריך להשלים כ"א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ"ב מעברין ומוסיפין חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ"א דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד אין מעברין:

    חג האסיף זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה ר' יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה ואין מעברין ר' יוסי אומר מקצת חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב שהוא יום טוב האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ"א שהוא שביעי של ערבה דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה אין מעברין ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר' יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד"ו משום דאתו תרי שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם (ר"ה דף יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא ראש השנה כדאמרינן בראש השנה (שם) ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלול בשבת אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד"ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או בז' אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר מיקלע ראש השנה באד"ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס' ערכין (דף ח:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר מיקלע לן תקופה ביום י"ז לרבי יהודה או בכ"ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את השנה:

    אי קסברי יום תקופה גומר יום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ"א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר' יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר' יהודה איכא כוליה חג ולא לר' יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא ולר' יהודה נמי יום ט"ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג:

    מתחיל הוא ראשון לימי תקופה הבאה הלכך לר' יהודה אם תפול בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר' יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת:

    מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה וכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר:

    ועוד תניא לר' יהודה עשרים דשמעינן מינה דר' יהודה מקצת חג הוא דבעי וקשיא לשמואל בתרתי:

    ששה עשר ונופלת בשבעה עשר:

    עשרים ונופלת בכ"א ואע"ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא מקצת חג דלר' יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    ורבי יוסי סבר מקצת חג בעינן פי' בקונטרס דליכא למיפרך וליעברוה לאלול דא"כ מיקלע תשרי באד"ו ודוקא לאחרים דקיימי בתקופת ניסן הוא דפריך לקמן וליעברוה לאדר משום דמצינן בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי לדוכתיה ביום הגון ור"ת מפרש דלקמן פריך לכולהו תנאי דאשכחנא כמה תנאי דלא חיישי לאד"ו כי ההיא דס"פ אלו קשרים (שבת דף קיג.) דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים דפליגי בה רבי (שמעון) ור"ע וכי משני מלמעלה למטה קא חשיב ה"ה נמי לכולהו תנאי ת"ק ורבי יהודה ור' יוסי ור"ש וקשה דלא יתכן לפרש כן מילתא דר' יוסי דקתני ט"ז לפני הפסח מעברין ט"ז לפני החג אין מעברין ועוד דבס"פ החליל (סוכה דף נד:) לא אשכח תנא דאתיא כוותיה מתניתין דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלא אחרים ועוד דרבינא דמשני לעולם אחרים בתשרי קיימי משמע דאתא לשנויי דלא תיקשי וליעברו לאדר ולא צריכתו למימר מלמעלה למטה קחשיב ומיהו גם לפירוש הקונטרס צ"ל ע"כ דרבינא לא תירץ כלום מקושיא דליעבריה לאדר דהא אליבא דאחרים קיימא דלא חיישי לאד"ו וצריך נמי לומר לדידיה דמלמעלה למטה קחשיב ומהאי טעמא נמי בחנם דחק בקונטרס לפרש דמעברין לאדר שפיר משום דאפשר לתקוני תשרי בחד מירחי קייטא דלא צריך לטעם זה כיון דאליבא דאחרים קיימי' ואין להקשות דהשתא נמי כי נעבר חדש שלם מיקלע תשרי באד"ו למאן דאמר דחודש העיבור כ"ט יום דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי מכסדרן וכן למאן דאמר ל' יום לחסר חד מירחי קייטא:

    ט"ז לפני הפסח מעברין פירוש ט"ז ונופלת בי"ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ"ב וליכא אפילו מקצת החג ואפילו נופלת תקופת ניסן בט"ז בניסן או בתחילת היום או בשש שעות ביום מיקלע נמי תקופת תשרי בכ"ב שהרי יש בין תקופה לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה אלא דכי נפלה תקופת ניסן בי"ז פסיקא ליה דלעולם מעברין אבל בט"ז אם בתחילת הלילה נופלת או בחצי הלילה אין מעברין ומשם ואילך מעברין:

    Tosafot on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    ר' יוסי אומר כ"א יום אבל אם היתה חסרה לר' יהודה ט"ז יום ולר' יוסי כ' אין מעברין. ושניהם מקרא אחד דרשו וחג האסיף תקופת השנה. ר' יהודה סבר בעינן בתקופה חדשה כוליה חג האסיף והוא חולו של מועד שנקרא חג ויתכן לך לאסוף בו זולתי יום ראשון בלבד שהוא אסור ור' יוסי סבר אפי' יום שביעי של חג אם יהיה בו תקופה חדשה די ואמרינן ר' יהודה ור' יוסי מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר אפילו אינה חסרה י"ו יום אלא ט"ו יום בלבד והתקופה חלה ביום י"ו של תשרי כיון דאמרת יום תקופה גומר הנה יום י"ו של תשרי מן התקופה הישנה חשוב ואינו מוצא כל ימות חג האסיף בתקופה חדשה דהא יום י"ו של תשרי מחולו של מועד הוא. וכן לר' יוסי יום כ"א של תשרי הוא אחרית חולו של מועד והוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה. ופרקי' ר' יהודה ורבי יוסי סברי יום תקופה מתחיל. מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר יום תקופה מתחיל ועוד תניא אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חודש וכמה רובו של חודש י"ו יום. ר' יהודה אומר שתי ידות בחדש עשרים יום כו' קשיא לרב כי רב אמר דסבירא ליה לר' יהודה רובו של חודש י"ו יום והתניא ר' יהודה אומר עשרים יום ועלתה קשיא לרב קשיא ונדחו דברי רב וחזרנו לפרש הברייתא הזו. אמר מר ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש כ' יום. ר' יוסי אומר מחשבין י"ו לפני הפסח מעברין י"ו לפני החג אין מעברין ואקשינן מכדי בין ר' יהודה דקתני אם היתה התקופה חסירה כ' יום מתשרי מעברין מכלל שאם היתה חסרה י"ט אין מעברין ובין ר' יוסי דקתני אם היתה תקופת טבת חסירה י"ו יום מניסן מעברין דשלח רב הונא בר אבא לרבא כי חזית דמשכה תקופת טבת עד י"ו בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה חדא דבעינן אביב בחדשה של תקופה. ועוד בעינן חג הבא בזמן אסיפה וליכא. דהא כי חשבת דאשתיירו מניסן משכה תקופת ניסן עד י"ח בתמוז ומשכה תקופת תמוז עד כ"א יום של תשרי. השתא בין לר' יהודה דסבר אם היתה תקופת תשרי חסרה י"ט יום אין מעברין ובין לר' יוסי דסבר אם היתה תקופת תשרי חסירה כ' יום אין מעברין תרוייהו מקצת חג בעו מאי בין יום י"ט ליום כ' ופרקי' יום תקופה גומר איכא בינייהו. ר' יהודה סבר יום תקופה גומר ואם היתה התקופה חסרה כ' יום וחלה תקופת תשרי ביום כ"א לחודש. כיון שהוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה לפיכך צריך להיות התקופה חסרה י"ט יום וביום כ' חלה התקופה. נשאר יום א' מן החג בתקופה חדשה והוא יום ערבה. שהוא אחרית חולו של מועד. ור' יוסי סבר יום התקופה מן החדשה הוא ודיו אפי' ביום כ"א לחודש אם חלה התקופה דיו והאי דקתני ר' יוסי אומר י"ו לפני החג אין מעברין לאו דווקא הוא דהא אפי' י"ז או י"ח או י"ט או כ' אין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    זה שכתבנו שכל שנמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן מעברין את השנה לא מפני שיום תקופה גומר ר"ל שיהא נחשב מתקופה שעברה ויום אחרון שבה שיום תקופה מתחיל הוא ר"ל שהוא נחשב מתקופה הבאה ויום ראשון שבה ואעפ"כ הואיל ועברו חמשה עשר ימים של ניסן בתקופת טבת מעברין שנאמר שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה ר"ל יום התקופה שיהא בחדוש ניסן ואביב של תקופה הוא יום ראשון לניסן של חמה והוא יום התקופה וחדוש ניסן הוא כל ארבעה עשר ימים הראשונים של ניסן שעד כאן הלבנה נקראת חדשה ואלו היתה התקופה ביום חמשה עשר אף היא היתה צריכה לעבר אלא שהיינו מעברין חדש אדר ודיינו בכך ולא היינו חוששין לבדו שהרי עיקר פסולו אינו אלא משום ימים טובים שבתשרי ונשתדל לתקנם בחדשי הקיץ אבל כשנמשכה עד ששה עשר לא די לנו בעבורו של אדר ומעברין את השנה כמו שבארנו במסכת ראש השנה ואל תטעה לומר שלא היו מעברין אלו היתה התקופה בחמשה עשר וכן שאין צריכין בו לעבר את אדר הואיל והעומר בא בתקופת ניסן שליום תקופה בחדוש ניסן אנו צריכין כשם שהיו מעברין על תקופת ניסן אם נתאחרה מלבא תוך חדוש ניסן של לבנה כך היו מעברין אם נמשכה תקופת תמוז עד שיעברו ימי חולו של סוכות בתקופת תמוז שהרי הוא נקרא חג האסיף ונאמר עליו לתקופת השנה וצריך שיהא יום אחד מימות חולו של מועד בתקופת תשרי אלא שאינך צריך להרבות בה דברים שכל שתקופת ניסן בארבעה עשר לניסן אין כל החג עובר בתקופת תמוז שאין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ורביע:

    לענין ביאור זו שאמרו אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסרה רבו של חדש בתקופת תשרי נאמרה והוא שמתחלת השנה נותנין לב על זמן התקופות שתהא של ניסן בחדוש ניסן ר"ל שתהא הלבנה במלואה בשל תשרי בתוך המועד ואמר על זו שאע"פ שמצד תקופת ניסן מעברין כל שיבא אף יום חמשה בניסן בתקופת טבת בשל תשרי אינו כן ואין מעברין מצדה אא"כ של כמוה חסרה להשלמת תשעים ואחד יום ששה עשר יום ותהא התקופה ביום שבעה עשר שנמצא יום ראשון המועד בתקופת תמוז ואנן כל בעינן ר"ל שיהיו כל ימי החול המועד בתקופת תשרי שכל חול המועד נקרא חג האסיף ונאמר בו לתקופת השנה ור' יוסי אומר עשרים ואחד יום והתקופה ביום כ"ב שלא תהא ביום כ"א הרי אותו יום אחרון לחול המועד היינו שיהא יום אחד מן המועד בתקופת תשרי דבמקצת חג סגי ולפי דרכך למדת ששניהם סוברים יום תקופה מתחיל והוא ממנין תקופה החדשה שאלו היו סוברים יום תקופה גומר והוו ממנין ימי התקופה שעברה הרי לר' יהודה אף כשתהא ביום ששה עשר אין כל החג בתקופה חדשה שהרי יום זה הוא ראשון לחול המועד והוא ממנין התקופה שעברה וכן לר' יוסי אף כשתהא ביום כ"א אין כאן אפילו יום אחד בתקופה חדשה אלא שיום תקופה מתחיל והוא ממנין ימי התקופה החדשה והקשה ממה שמצא בבריתא לר' יהודה יום תקופה גומר וא"כ לא בעי כולי חג בתקופה חדשה ועוד תני בהדיא ור' יהודה קאמר עשרים יום אלמא דלא בעי כולי חג אלא מקצת דהיינו יום כ"א שהרי יום תקופה שהוא יום עשרים גומר הוא מנין התקופה שעברה ור' יוסי אומר כ"א יום מפני שסובר יום תקופה מתחיל והוה ליה יום כ"א גופה כתקופה חדשה והיינו דקאמר שמחשבין בתקופת ניסן שאם של טבת נמשכת כל ששה עשר בניסן והתקופה ביום י"ז מעברין אע"פ שיום תקופה מתחיל שהרי כשאתה מונה י"ד הנשארים מניסן בתקופה זו וכ"ט מאייר כן כלם על סדר אחד מלא ואחד חסר אתה מוצא צ"א יום של תקופת ניסן וצ"א של תקופת תמוז כלים וכ"א מתשרי והתקופה ביום כ"ב ואין כאן אף מקצת חג בתקופה חדשה אבל ששה עשר לפני החג ר"ל שנמשכה תקופת תמוז כל ששה עשר בתשרי והתקופה ביום י"ז אין מעברין שהרי יש כאן מקצת חג בתקופה חדשה והוא הדין אם נמשכה שיבסר ותמניסר כל שתהא התקופה ביום כ"א שהרי יום תקופה מתחיל והוה ליה יום אחרון של חול המועד בתקופה חדשה אלא דאיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנא ששה עשר לפני החג כמו שנזכר בסוגיא ולא כיון אלא להודעה שבמקצת החג סגי ור' שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין דקסבר כולי חג בעינן כתנא קמא דר' יהודה והיינו דבעי איכא בינייהו ת"ק יום תקופה אי מתחיל או גומר ולא מסיים כלומר לא נודע איזה סובר מתחיל ואיזה סובר גומר אלא האומר מתחיל מפרש ט"ז מעברין כשהתקופה ביום י"ז שלא תארע ביום ט"ז אין מעברין שהרי תקופה חדשה היא ואיכא כל חג ר"ל כל חול המועד והאומר גומר אפילו היתה ביום ט"ז מעברין שהרי מזמן התקופה שעברה היא ונשארה קושיא דר' יהודה בקושיא ואמר אח"כ אחרים אומרים מיעוטו דהיינו י"ד בתשרי מעברין והקשה דאפילו סבירא להו יום תקופה גומר וכן דכולי חג בעינן הא איכא כולי חג ותירצו דבתקופת ניסן קיימי וסבירא להו יום תקופה גומר וצריך שתהא החדשה בחדוש ניסן ר"ל בתוך י"ד יום ושיהא יום י"ד מתקופה חדשה ומקשי וניעברוה לאדר ואם מחשש פסח שמא יבא בבד"ו הרי אין החשש אלא מפני מועדות של תשרי ואפשר לתקנה בחדשי הקיץ ולמעלה לא שאלו וליעברוה לאלול כדי שיהא לר' יהודה כולי חג ולר' יוסי מקצת חג שהרי יש כאן חשש יום פסיל למועדות של תשרי שהרי מתחלת השנה מסדרים חדשי החרף שלא לבא תשרי באד"ו אבל בשל ניסן היה ראוי לשאול כן ותירץ דאחרים מלמעלה למטה קא חשיב כלומר אם חסרה תקופת טבת להשלמת צ"א יום עד שיגיע למיעוטו של חדש דהיינו י"ז יום שלא נשאר אחריהם אלא מיעוט החדש מעברין שאף כשתהא ביום י"ז כשנעבר אדר הוה ליה יום תקופה בחמשה עשר ואע"פ שהוא מתחיל מ"מ אינו בחדוש הלבנה אבל אם תהא ביום חמשה עשר אם יום תקופה מתחיל דיינו כשנעבר את אדר ואח"כ תירץ דאחרים נמי בשל חג קיימי שאין שם מקום לעבור של אלול וקסברי דכולי חג בעינן בתקופה חדשה ואפילו יום טוב ראשון וכן סוברים שיום תקופה גומר ואם כשתקופת תמוז נמשכת ארבעה עשר ושל תשרי נופלת בחמשה עשר יום תקופה גומר והוה ליה יום טוב ראשון בתקופת תמוז:

    כל שבארנו מענין עבור שנים וקביעות חדשים על פי הראייה אינו אלא על ידי סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים לשם ושנתנו להם הסנהדרין רשות ולעולם אין קבוע חדשים ועבור שנים נעשה בחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים יש לאדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועסיא מחוצה לארץ היתה וכן אמרו על ר' עקיבא שהיה קובע ומעבר בחוצה לארץ הנח לעקיבא בן יוסף שלא הניח כמותו וירד אבל אם היה שם כמותו אינו קובע ומעבר ואם עשה כן לא עשה כלום ואף אם בשעה שיצא לא היה שם כמותו ונודע לו שנעשה שם אח"כ גדול כמותו אין לו עוד לקבוע ולעבר ואם עשה כן לא עשה כלום וכן התבאר בתלמוד המערב בחנניה בן אחי ר' יהושע שעבר שנים בחוצה לארץ ושלח לו ר' גדיים שהנחת נעשו תיישים והוא אמר לינא ידע מאן שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכימין מחשבין כוותי הכל כמו שהתבאר שם:

    ודברים אלו בשהיה בית דין קבוע בארץ ישראל אע"פ שחרב בית המקדש על הדרך שהיה מרבן יוחנן בן זכאי שהיה בשעת החורבן וכן משעת החורבן ואילך בימי חכמי המשנה שהיו ר' אליעזר ור' יהושע מהם ואחריהם בימי ר' עקיבא ור' טרפון ואחריהם בימי ר' יהודה ור' יוסי ור' מאיר ובימי רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו ור' יהודה הנשיא בנו והוא רבינו הקדוש ובימי בניו ותלמידיו שמהם רב ור' חייא ואחריהם בימי האמוראין שמהם ר' יוחנן וחביריו ושמואל ור' הושעיא ואחריהם בימי רב יהודה ורב הונא ורב נחמן ורב כהנא וחבריהם ואחריהם בימי ר' אמי ור' אסי ורבה ורב יוסף וחביריהם והיו עד זמן זה מקדשין על פי הראייה ואע"פ שהיתה הלבנה ראוייה להראות אם לא נראית לסבת עבים היו מעברין אותה ובלבד עד שמנה שעד כאן חוזרין החשבונות לכללם בדין אחד מלא ואחד חסר כמו שבארנו ולאחר זמן זה בימי אביי ורבא נתבטלה קביעות בתי דינין שבארץ ישראל ולא היה רשות לשום אדם לקדש על פי הראייה וסוד החכמה ולעבר על פי פרטי הדברים שהזכרנו צרכם ולא היה להם לחזר אחר הפרטים אלא לחשב החשבון הכללי שהוא מסור בידינו היום לקבוע על פי מולד אמצעי להשוות שני החמה לשני הלבנה על דרך כלל כסדר גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט ואע"פ שפעמים יבא יום הקבוע קודם לראיית הירח או מתאחר לפי המקומות שהם למערב ארץ ישראל או למזרחו וכן שיבא יום המועד לפעמים קודם תקופתו שלא הוצרכנו אלא לחשבון כללי ואין לנו לחזור אחר הפרטים וכן כתבו גדולי המחברים שאלו שמחשבים בחשבון זה אע"פ שיצא להם לפעמים התקופות... ודבר זה הלכה למשה מסיני ואין זה נקרא קבוע או עבור עד שנהא אנו קובעין ומעברין בחוצה לארץ שלא נקרא קובע אלא החוקר את העדים על פי מה שנודע לו בחכמתו בראיית הלבנה אם דבריהם מכוונים אם לאו וקובע על פי מה שנודע לו בחכמתו וכן שמעבר על פי מה שרואה מצורך השעה והזמן לפי אומד דעתו ודעת חבריו על הדרכים שהזכרנו אבל חשבון זה אינו אלא גלוי הדבר שכך היו עושין בארץ ישראל בחדוש החדשים ובעבורן אלו לא היו סומכין על עדים ובעבור שנה אם לא היו נמלכים לצורך שעה ולצורך זמן ואע"פ שאפשר שהם היו מדקדקים בחשבון מולד אימתי מ"מ הודיעונו דרך כלל שלענין הקבוע והשואת שנת החמה עם הלבנה די לנו בחשבון זה שאין אנו מדקדקין חשבון מולד אימתי ואף שמואל ורב אדא שהיו גדולים בעבור לא דקדקו בדבריהם אלא שכיונו על קירוב הענינים מפני שידעו בעקרי הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין לחוש לו והקלו הדרך והאירו הנתיב במה שאין קפידא בהנחתו ואין לנו אלא לשמור שיהא חג בזמן אביב שהרי אמרה תורה שמור את חדש האביב וכן רמזה לנו להשוות שנת חמה עם שנת לבנה באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ופירשו גאוני הראשונים שהחדשים בכלל המועדים וא"כ כוונת הפסוק שיהו המאורות ר"ל חמה ולבנה אותות נאמנים לקבוע חדשים וימים טובים וכן לשנים ר"ל עבורן והשואתן עם חדשי הלבנה עד שיהא חשבון שניהם מוכרע ומסכים לדבר זה ומשתווה לזמן אחד ואין לך חשבון בעולם שישתוו בה שניהם כחשבון זה:

    בתלמוד המערב התבאר שבקדוש החדש מתחילין מן הגדול ר"ל שראש בית דין אומר מקודש מקודש אבל בעבור שנה מתחילין מן הצד ואומר שנה זו מקודשת בעבור והוא שאמרו שם נכנס ר' יוחנן והיה קטן שבכלם אמרו לו אמור הרי שנה מקודשת בעבורה אמר הרי שנה מקודשת בעבור אמר ר' יונתן ראה לשון שלמדנו בן הנפח אלו אמר בעבורה הייתי אומר אלו אחד עשר יום שחמה עודפת אלא בעבור שהוסיפו לה חכמים:

    Meiri on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אי קסברי יום תקופה גומר בלאו הכי נמי לא כו' ק"ק ומאי קושיא דאימא די"ו יום וכ"א יום דקאמרי היינו שנפלה בי"ו לר"י ונפלה בכ"א לרבי יוסי ואינה חסירה רק ט"ו לר"י או ך' לר' יוסי ולכך מעברין דיום תקופה גומר דכה"ג מוקמינן לקמן מלתא דת"ק ודר"ש ולא מסיימי ומלתיה דת"ק שהם בעצמם מלתיה דר"י אליבא דשמואל מצי אמר בנפלה ביום י"ו וי"ל דוודאי התם בברייתא מלתיה דת"ק מתוקמא הכי מכח קושיא דהיינו ר"ש אבל הכא לא משמע ליה דקאי י"ו לר"י וכ"א לר' יוסי רק אחסירה ואי הוה קאי אנפילה ה"ל לשמואל לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו ובהכי ניחא נמי מה שמקשים לפר"ת דלא חייש לאד"ו ולכולהו תנאים פריך לקמן וליעבריה לאדר מאי קא פריך הכא אי קסבר יום תקופה גומר בלאו הכי נמי כו' דאימא דוודאי אם נפלה ביום י"ו וכ"א אף על גב דס"ל יום תקופה גומר לא הוה צריכין לעבר שתא אלא בעיבור חדש סגי אבל בחסרה י"ו וכ"א צריכין לעבר שתא כיון דיום תקופה גומר לא סגי בעיבור חודש יום א' דהא כיון דשמואל אמורא הוא ה"ל לפרש דבריו דע"י עיבור חודש קאמר דלא מעברין שתא אלא בחסירה י"ו וכ"א ודו"ק:

    תוס' בד"ה ור' יוסי כו' דלא יתכן לפרש כן מלתא דרבי יוסי דקתני י"ו לפני כו' עכ"ל נ"ל דר"ל דסיפא דקתני י"ו לפני החג אין מעברין לא יתכן לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י"ו אינו בכלל דכיון דבלמעלה מי"ו אין מעברין מכ"ש דבי"ו אין מעברין דאפילו מקצת החג ליכא אבל הרישא דקאמר י"ו לפני הפסח מעברין וודאי דאיכא לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י"ו אינו בכלל משום דסגי לן בעיבור חודש ודו"ק:

    בא"ד דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי כו' עכ"ל לא הבנתי מי הכריח אותן לפרש כן למלאות חד מירחי קייטא ולדחייה ב' ימים כיון דאיכא לתקוני כפירש"י גבי וליעבריה לאדר דמצינא בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי ביום הגון לדוכתיה וח' חסרים עבדינן במעוברת כדאיתא בערכין וק"ל:

    בד"ה י"ו לפני הפסח כו' פי' י"ו ונופלת בי"ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ"ב כו' עכ"ל הכי משמע ודאי מתלמודא די"ו לפני הפסח משום תקופת תשרי קאמר אך יש לדקדק מנליה לתלמודא לומר כן אימא דר"י נמי משום תקופת ניסן קאמר כאחרים ולכך נקט בדבריו נמי לפני הפסח אלא דבהא פליג אאחרים דאינהו ס"ל דיום תקופה גומר ואפילו נופלת בי"ו גופיה קאמרי דמעברין לאדר וכמ"ש התוס' ורבי יוסי סבר יום תקופה מתחיל ודוקא בחסרה י"ו מעברין אבל בנופלת י"ו אין מעברין שתא אלא דמעברין לאדר והוי יום התקופה בחדש ניסן וי"ל דתלמודא סמיך אדשמואל דמשמע מיניה דר' יוסי אתקופת תשרי חייש דקאמר ר' יוסי כ"א יום וא"כ ליכא נ"מ בהך דרשה דבעי אביב של תקופה בחידוש לבנה כיון דר' יוסי אית ליה יום תקופה מתחיל דבחסרה תקופת טבת י"ו נופלת תקופת תשרי בכ"ב תשרי ולא הוי מקצת חג ועי"ל דקושטא דאיכא לפרושי מילתיה דרבי יוסי הכי לרב שמואל בר רב יצחק דדריש אליבא דאחרים דבעי אביב של תקופה בחדש ניסן אלא דלרבינא דקאמר דאחרים נמי אתשרי קיימי וליכא מאן דדריש שיהא אביב של תקופה בחדש ניסן ע"כ דרבי יום. נמי אתקופת תשרי קאי וכה"ג איכא לתרוצי מה שיש לדקדק בשמעתין ל"ל למימר דת"ק ור"ש איכא בינייהו יום תקופה מתחיל יום תקופה גומר אימא דתרווייהו ס"ל יום תקופה מתחיל אלא דחד מינייהו ס"ל דנפלה בי"ו נמי מעברין משום דס"ל כאחרים די"ט ראשון נמי חג האסיף הוא וכולה חג בעינן אלא דבהא פליג אאחרים דלדידהו נפלה בט"ו נמי מעברים משום דיום תקופה גומר ולחד מנייהו בנפלה בט"ו אין מעברין דיום תקופה מתחיל דיש לומר דודאי לרבינא איכא למימר הכי אלא לאוקימתא דרב שמואל בר רב יצחק דאחרים אתקופת ניסן קיימי וליכא מאן דס"ל די"ט ראשון חג האסיף מקרי ע"כ דת"ק ור"ש יום תקופה גומר או מתחיל א"ב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מר סבר כולי חג בעי' עיין טורי אבן חגיגה דף י"ז ע"ב ד"ה אר"י:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 13, Amud Aleph, about 225 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום. ושניהם…”

      Named: רבי יוסי.

    2. Segment 227 words

      Opens “מאי קא סברי? אי קסברי יום תקופה…”

    3. Segment 313 words

      Opens “מיתיבי: יום תקופה גומר, דברי רבי יהודה.…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    4. Segment 433 words

      Opens “ועוד, תניא: אין מעברין את השנה אלא…”

    5. Segment 532 words

      Opens “ר' יוסי אומר: מחשבין ששה עשר לפני…”

    6. Segment 623 words

      Opens “אמר מר: רבי יהודה אומר: שתי ידות…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    7. Segment 78 words

      Opens “יום תקופה גומר, ויום תקופה מתחיל איכא…”

    8. Segment 821 words

      Opens “אמר מר: ששה עשר לפני החג אין…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 98 words

      Opens “והאמר: ששה עשר לפני הפסח אין, בציר…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “לא, אידי ואידי אין מעברין, ואיידי דתנא…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “ר"ש אומר: אף ששה עשר לפני החג…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026