Talmud Builders

    Sanhedrin 14a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 14a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these laws due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the signs identifying the boundaries of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.

    2What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five elders. And they were: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained. This incident indicates that ordination can be performed by a single Sage.

    3When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained Sages: My sons, run for your lives. They said to him: My teacher, what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People say about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [ lunkhiyot ] into him, making him appear like a sieve pierced with many holes.

    4This proof is refuted: There may have been other Sages performing the ordination with Rabbi Yehuda ben Bava, who were added in order to reach the quota of three Sages, and this fact that they were not mentioned is due to the honor of Rabbi Yehuda ben Bava, who was the greatest among them. The Gemara asks: And with regard to Rabbi Meir, did Rabbi Yehuda ben Bava actually ordain him? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who says that Rabbi Akiva did not ordain Rabbi Meir is nothing other than mistaken. The Gemara answers: Rabbi Akiva in fact ordained Rabbi Meir, but the people did not accept the appointment, as Rabbi Meir was still very young. Therefore, some time later, Rabbi Yehuda ben Bava ordained him a second time, and they accepted it.

    5§ Rabbi Yehoshua ben Levi says: There is no ordination outside of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is the meaning of: There is no ordination? If we say that they may not adjudicate cases involving laws of fines at all outside of Eretz Yisrael, that is difficult: Didn’t we learn in a mishna ( Makkot 7a): The Sanhedrin and its authority functions both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael? Rather, the intention is that we do not ordain judges outside of Eretz Yisrael.

    6The Gemara comments: It is obvious that if those ordaining the new judges were outside of Eretz Yisrael, and those being ordained were inside Eretz Yisrael, we say that they may not perform the ordination. But if those ordaining the new judges were inside Eretz Yisrael, and those being ordained were outside of Eretz Yisrael, what is the halakha ? May ordination be conferred from a distance in this situation?

    7The Gemara clarifies: Come and hear a resolution to the dilemma from the fact that Rabbi Yoḥanan was distressed concerning Rav Shemen bar Abba, as the latter was not with the other Sages at the time they received the consent of the Nasi so that Rabbi Yoḥanan could ordain him. In addition, concerning Rabbi Shimon ben Zeirud and one who was with him, the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Yoḥanan ben Akhmai. And some say that it was Rabbi Yoḥanan ben Akhmai and one who was with him; the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Shimon ben Zeirud. The Gemara continues: Although these two Sages were equal in stature, the Sages ordained only the one who was with them in Eretz Yisrael, and they did not ordain the other one, who was not with them. This indicates that ordination can be granted only in Eretz Yisrael.

    8The Gemara relates several other incidents with regard to ordination. Rabbi Yoḥanan persistently tried to ordain Rabbi Ḥanina and Rabbi Hoshaya, as they were scholars and righteous people. But he was not successful with regard to the matter, as various incidents repeatedly interfered with his plan, and he was very distressed about this. They said to him: Do not be distressed, our Master, as we come from, i.e., are descendants of, the house of the High Priest Eli.

    9As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: From where is it known that there are not to be ordained Sages from the house of Eli? As it is stated with regard to the house of Eli: “And there shall not be an elder in your house forever” (I Samuel 2:32). The Gemara explains: What is the meaning of “elder” in this verse? If we say it means an actual elder, meaning an old person, but isn’t it already written: “And all those raised in your house shall die young men” (I Samuel 2:33)? Rather, the term “elder” is an honorary term for a Sage, and it means that ordination will not be granted to descendants of the House of Eli.

    10The Gemara relates: Rabbi Zeira would habitually hide himself so that they would not ordain him. He did this due to the fact that Rabbi Elazar said: Always be obscure and remain alive, meaning the more humble and unknown you make yourself, the longer you will live. When he heard that which Rabbi Elazar also said: A person does not rise to greatness unless all his sins are forgiven, he understood that there are also benefits to greatness, and he presented himself to the Nasi in order that he would ordain him.

    11The Gemara relates: When they ordained Rabbi Zeira the Sages who were present at the ceremony sang to him this paean of praise traditionally sung to a bride at her wedding: She wears no blue eye shadow and no rouge on her face and no hair dye, and nevertheless she radiates grace. The bride is described as so beautiful that she does not need any cosmetics or adornments, and metaphorically Rabbi Zeira is praised as exceptionally and recognizably qualified for his appointment. Similarly, when they ordained Rabbi Ami and Rabbi Asi, they sang to them this paean of praise: Anyone like these, anyone like these, ordain for us, as they epitomized the ideal candidate for ordination. But do not ordain for us those counted among the rags [ misarmitin ] or among the distorters [ misarmisin ]. And some say that they said: Do not ordain for us those counted among the robbers [ meḥamisin ] or among the tramplers [ miturmisin ].

    12Since the songs composed for various Sages were mentioned, the Gemara also recounts that when Rabbi Abbahu would come from the yeshiva to the house of the emperor, the ladies from the emperor’s house would go out and sing before him: O great one of his people, leader of his nation, illuminating candle, may your arrival be blessed in peace.

    13§ The mishna teaches that the breaking of the heifer’s neck is performed in front of a panel of three judges, and that Rabbi Yehuda says there must be five judges. The Sages taught in a baraita : The verse states: “And your elders and your judges shall go out and they shall measure to the cities that are around the corpse” (Deuteronomy 21:2). “Your elders” is in the plural, which indicates a minimum of two, and “your judges” is also plural, indicating another two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are five judges here; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: “Your elders,” indicate two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are three judges here.

    14The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, what does he do with this extra expression: “Your judges”? The Gemara answers: He requires it to teach that these judges must be of the unique ones among your judges, meaning that they must be members of the Sanhedrin. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda derive the halakha that the judges must be members of the Sanhedrin? He derives it from the fact that the verse did not merely state: “Elders,” but rather: “Your elders,” which indicates the elders that are unique to all of the Jewish people, meaning the Sages of the Sanhedrin.

    15And how does Rabbi Shimon respond to this claim? He holds that had the verse written only: “Elders,” I would say that the verse is referring to any elders in the marketplace who are not members of the Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “Your elders.” And if it was written: “Your elders,” I would say that it is referring to members of a lesser Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “And your judges,” to indicate that they must be of the unique ones among your judges. And how would Rabbi Yehuda respond to this claim? He learns it by means of a verbal analogy from the word “elders” written in this verse and the word “elders” written in the verse: “And the elders of the congregation shall lay their hands on the head of the bull” (Leviticus 4:15). Just as there it is referring to the unique ones of the congregation, so too here, it is referring to the unique ones among your elders.

    16The Gemara asks: If he learns this verbal analogy, he should learn all of it, i.e., the entire halakha , including the number of judges as well as their rank, from there, i.e., the verse in Leviticus, and if so why do I need the extra expressions: “Your elders” and: “And your judges”? Rather, certainly he does not accept this verbal analogy. Rather, he holds that the additional letter vav , corresponding to the word “and” in the expression: “And your judges,” is there for the tally, meaning that the expression “your judges” teaches that they must be members of the Great Sanhedrin, and the additional vav serves to add an additional two to the number of judges. And how does Rabbi Shimon respond to that? He does not expound the additional letter vav .

    17The Gemara asks: If that is so, if the verbs in the plural form are each understood as adding an additional two judges, then the expression: “And they shall go out,” in the continuation of the verse (Deuteronomy 21:2) indicates another two, and the expression: “And they shall measure,” adds another two, meaning that according to Rabbi Yehuda there should be nine judges, and according to Rabbi Shimon, seven. The Gemara answers: He needs this exposition for that which is taught in a baraita : The verse states: “And they shall go out,” to emphasize that they must go out, and not their agents, and the verse states: “And they shall measure,” to teach that this measurement is itself a mitzva, such that even if the corpse is found

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בטלו דיני קנסותדכיון דליכא סמיכה בטלו:

    בין שתי עיירות גדולותולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר:

    לונביאותחניתות:

    ולא קבלולפי שעדיין היה בחור:

    אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץוהכי קאמר אין סמיכה מועלת בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ:

    פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץאם בני בבל נותנין רשות לאחד שבא"י לדון קנסות:

    הא אמרן דלאדאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה כל שכן היכא דליתיה גבן:

    סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאיאם הסומך עומד בארץ והנסמך עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה:

    לא הוה מסתייע מילתאכשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן:

    משתקידמחזר ומצפה לסומכו כמו (ירמיהו א׳:י״ב) כי שוקד אני:

    מנין שאין נסמכין לבית עלישאינן זוכין להיות נסמכין:

    זקן ממשבא בימים:

    הכתיב כל מרבית ביתך ימותו אנשיםכשבאין לכלל אנשים בן שמנה עשרה שנה למה לי למיהדר ומכתביה:

    אלא סמיכהשאפילו חכמים הבאים לכלל זקנה כגון על ידי תורה וגמילות חסדים כדאמרינן בראש השנה (דף יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים מכל מקום לא תהא תורת זקנה עליהם להיות ראויים לסנהדרין:

    הוי קבלאפל:

    וקייםותחיה כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה אפילה מתרגם קבלה (שמות י):

    כחללעינים:

    שרקלפנים:

    פירכוסלשיער שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט:

    כל מן דיןכל כמו אלו וכיוצא בהן היו סומכין לנו שראויים הם לסמיכה:

    סרמיסיןלשון הפכנים כמו סרס את המקרא מסופו לראשו (ב"ב דף קיט:) שמהפכין את טעמי תורה:

    סרמיטיןלשון סמרטוט כלומר שאין נותנים טעם הגון לדבריהם:

    חמיסיןחמסנין שמונעין מלומר טעמי תורה:

    טורמיסיןלא איתפרש:

    רבה דעמיהנשיא בעמיו:

    מדברנאמנהיג על שם שהיה פרנס וקרוב למלכות:

    בוצינא דנהוראעל שם שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ ד' פד:) שופריה דר' אבהו מעין שופריה (דר' יוחנן):

    בריך מתייךברוך בואך:

    מיוחדים שבשופטיךשיהו מזקני סנהדרי גדולה:

    מה להלן מיוחדין שבעדהכדפרישית לעיל (סנהדרין דף יג:):

    ליגמרה לכולה מילתאואפילו מניינא דחמשה מהתם תיפוק דהא תניא לעיל (שם) וסמכו שנים זקני שנים:

    אלאלעולם לא גמר גזירה שוה ושופטיך למיוחדין איצטריך ומניינא מרבויא דוי"ו:

    ה"ג אלא וי"ו דושופטיך למניינא ורבי שמעון וי"ו לא דריש:

    סנהדרין 14 עמוד א

    1בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו.

    2מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים. ואלו הן: ר"מ ור' יהודה, ור' שמעון, ור' יוסי, ור' אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף ר' נחמיה.

    3כיון שהכירו אויביהם בהן, אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה.

    4רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו משום כבודו דרבי יהודה בן בבא. ור"מ ר' יהודה בן בבא סמכיה? והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל האומר ר"מ לא סמכו ר' עקיבא אינו אלא טועה! סמכיה ר' עקיבא ולא קיבלו סמכיה ר' יהודה בן בבא וקיבלו׃

    5אמר רבי יהושע בן לוי: אין סמיכה בחוצה לארץ. מאי ״אין סמיכה״? אילימא דלא דייני דיני קנסות כלל בחוצה לארץ, והא תנן: סנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ! אלא, דלא סמכינן בחוצה לארץ.

    6פשיטא: סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ, הא אמרינן דלא. אלא, סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי?

    7ת"ש דרבי יוחנן הוה מצטער עליה דרב שמן בר אבא, דלא הוה גבייהו דליסמכיה. ר"ש בן זירוד וחד דעימיה, ומנו? ר' יונתן בן עכמאי. ואמרי לה: רבי יונתן בן עכמאי וחד דעימיה, ומנו? ר"ש בן זירוד. חד דהוה גבייהו סמכוהו, וחד דלא הוה גבייהו לא סמכוהו.

    8ר' חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו. לא הוה מסתייעא מילתא, הוה קא מצטער טובא. אמרו ליה: לא נצטער מר, דאנן מדבית עלי קאתינן.

    9דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: מניין שאין נסמכין לבית עלי? שנאמר: ״(שמואל א ב״, לב) ״לא יהיה זקן בביתך כל הימים״. מאי זקן? אילימא זקן ממש, והכתיב: ״(שמואל א ב״, לג) ״כל מרבית ביתך ימותו אנשים״! אלא סמיכה.

    10רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה דאמר רבי אלעזר: לעולם הוי קבל וקיים. כיון דשמעה להא דא"ר אלעזר, אין אדם עולה לגדולה אלא א"כ מוחלין לו על כל עונותיו, אמצי ליה אנפשיה׃

    11כי סמכוה לר' זירא שרו ליה: הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן כי סמכוה לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי כל מן דין כל מן דין סמוכו לנא לא תסמכו לנא לא מסרמיטין ולא מסרמיסין ואמרי לה לא מחמיסין ולא מטורמיסין׃

    12ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקי מטרוניתא דבי קיסר ומשריין ליה רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם:

    13עריפת עגלה בשלשה: ת"ר (דברים כא, ב) ויצאו זקניך ושופטיך זקניך שנים שופטיך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר זקניך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה׃

    14ור"ש האי שופטיך מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך ור' יהודה מזקני זקניך נפקא׃

    15ור"ש אי מזקני הוה אמינא זקני השוק כתב רחמנא זקניך ואי כתיב ״זקניך הוה אמינא סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך ממיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך״׃

    16אי יליף לילף כולה מהתם זקניך ושופטיך למה לי אלא וי"ו ושופטיך למניינא ורבי שמעון וי"ו לא דריש׃

    17אלא מעתה ויצאו שנים ״ומדדו״ שנים לרבי יהודה הרי תשעה לרבי שמעון שבעה ההוא מיבעי ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחן ומדדו שאפילו נמצא׃

    Tosafot

    לא שרק ולא פירכוסמשמע דתרי מילי נינהו ודלא כפי' הקונטרס (פ"ב) דכתובות שפירש דפוקסת היינו מעברת שרק על פניה והתם מוכח דפוקסת היינו פירכוס ואין להאריך:

    ועריפת עגלה בג'עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג' כדתנן בפ' עגלה ערופה (סוטה דף מד:) ג' מב"ד הגדול שבירושלים היו יוצאין וכו' והדר קתני נפטרו זקני ירושלים והלכו זקני אותה העיר ומביאין עגלה ערופה והתם לא קתני ג' וקראי נמי דמייתי בגמרא במדידה כתיבי:

    ורבי שמעון לא דריש וי"ווכן בפ' קמא דסוטה (דף ו:) גבי וטהורה דקאמר ר"ש אין זכות תולה במים המרים וכן בשלהי התכלת (מנחות דף נא:) גבי ומחציתה ותימה דבריש מרובה (ב"ק דף סה:) דריש ר"ש וי"ו ואת אשמו ובפרק (על אלו מומין) האסורים (בכורות כח:) גבי ומן הצאן לרבות הנוגח לקרבן ובריש פ' ד' מיתות לקמן (סנהדרין דף נא:) דריש ר"ע בת ובת אני דורש ורבי שמעון קאי התם כוותיה וכן קשה מרבי יהודה דדריש הכא וי"ו ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף כז.) גבי ומצאתה דאתא לידו משמע וקשה דבריש תמורה (דף ב:) גבי ואם המיר ימיר אמרינן ור' יהודה וי"ו לא דריש וכן בשלהי טרף בקלפי (יומא ד' מה.) גבי והאש וי"ל דהא דקאמר לא דריש לא משמע ליה לאו משום דלא דרשי ליה כלל אלא דווקא לההיא דרשה קאמר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    יהודה בן בבא סמך ה' זקנים ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ורב אויה מוסיף אף רבי נחמיה ושנינן ר' יהודה אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו משום כבודו דר' יהודה בן בבא:

    א"ר יהושע בן לוי אין סמיכה בחו"ל מאי היא דלא דייני דיני קנסות בחוצה לארץ והתנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ אלא כשהן הסנהדרין בחוצה לארץ לא סמכי אפי' בארץ ומיבעי לן סנהדרין בארץ והנסמכין בחוצה לארץ סומכין או לא סומכין ת"ש דתני ר' יוחנן [הוי קא מצטער] עליה דר' שמן בר אבא דלא הוה גבייהו דליסמכוה ש"מ אין סומכין בחוצה לארץ. רב חנניה ורב הושעיה מדבית עלי קאתו לפיכך לא אסתמיכו דכתיב לא יהיה זקן בביתך. ואין זקן אלא סמוך בישיבה של ארץ ישראל דהא רבה ואביי מדבית עלי קאתי והוו רישי מתיבתא בבבל (ואינו נקרא זקן סמוך אלא בישיבה של ארץ ישראל) א"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים ואין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו:

    ירושלמי תני סמיכות בג' תמן קרו למינוייה סמיכותאא"ר בא בראשונה היה כל אחד ממנה תלמידיו כגון ר' יוחנן בן זכאי מינה לר' אליעזר ור' יהושע ור' יהושע לר' עקיבא ור' עקיבא לר' מאיר ולר' שמעון וכו'. חזרו והתקינו שלא יהיו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד:

    עריפת העגלה בג'ת"ר וכו' ויצאו שנים כו' פשוטה היא. ואסיקנא כדתניא ויצאו הם ולא שלוחם. ומדדו שאפי' נמצא בעליל קרוב לעיר מצוה לעסוק במדידה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 14a

    Sanhedrin 14a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 563 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בטלו דיני קנסות דכיון דליכא סמיכה בטלו:

    בין שתי עיירות גדולות ולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר:

    לונביאות חניתות:

    ולא קבלו לפי שעדיין היה בחור:

    אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ והכי קאמר אין סמיכה מועלת בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ:

    פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ אם בני בבל נותנין רשות לאחד שבא"י לדון קנסות:

    הא אמרן דלא דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה כל שכן היכא דליתיה גבן:

    סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי אם הסומך עומד בארץ והנסמך עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Tosafot

    לא שרק ולא פירכוס משמע דתרי מילי נינהו ודלא כפי' הקונטרס (פ"ב) דכתובות שפירש דפוקסת היינו מעברת שרק על פניה והתם מוכח דפוקסת היינו פירכוס ואין להאריך:

    ועריפת עגלה בג' עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג' כדתנן בפ' עגלה ערופה (סוטה דף מד:) ג' מב"ד הגדול שבירושלים היו יוצאין וכו' והדר קתני נפטרו זקני ירושלים והלכו זקני אותה העיר ומביאין עגלה ערופה והתם לא קתני ג' וקראי נמי דמייתי בגמרא במדידה כתיבי:

    ורבי שמעון לא דריש וי"ו וכן בפ' קמא דסוטה (דף ו:) גבי וטהורה דקאמר ר"ש אין זכות תולה במים המרים וכן בשלהי התכלת (מנחות דף נא:) גבי ומחציתה ותימה דבריש מרובה (ב"ק דף סה:) דריש ר"ש וי"ו ואת אשמו ובפרק (על אלו מומין) האסורים (בכורות כח:) גבי ומן הצאן לרבות הנוגח לקרבן ובריש פ' ד' מיתות לקמן (סנהדרין דף נא:) דריש ר"ע בת ובת אני דורש ורבי שמעון קאי התם כוותיה וכן קשה מרבי יהודה דדריש הכא וי"ו ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף כז.) גבי ומצאתה דאתא לידו משמע וקשה דבריש תמורה (דף ב:) גבי ואם המיר ימיר אמרינן ור' יהודה וי"ו לא דריש וכן בשלהי טרף בקלפי (יומא ד' מה.) גבי והאש וי"ל דהא דקאמר לא דריש לא משמע ליה לאו משום דלא דרשי ליה כלל אלא דווקא לההיא דרשה קאמר:

    Tosafot on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    יהודה בן בבא סמך ה' זקנים ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ורב אויה מוסיף אף רבי נחמיה ושנינן ר' יהודה אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו משום כבודו דר' יהודה בן בבא:

    א"ר יהושע בן לוי אין סמיכה בחו"ל מאי היא דלא דייני דיני קנסות בחוצה לארץ והתנן סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ אלא כשהן הסנהדרין בחוצה לארץ לא סמכי אפי' בארץ ומיבעי לן סנהדרין בארץ והנסמכין בחוצה לארץ סומכין או לא סומכין ת"ש דתני ר' יוחנן [הוי קא מצטער] עליה דר' שמן בר אבא דלא הוה גבייהו דליסמכוה ש"מ אין סומכין בחוצה לארץ. רב חנניה ורב הושעיה מדבית עלי קאתו לפיכך לא אסתמיכו דכתיב לא יהיה זקן בביתך. ואין זקן אלא סמוך בישיבה של ארץ ישראל דהא רבה ואביי מדבית עלי קאתי והוו רישי מתיבתא בבבל (ואינו נקרא זקן סמוך אלא בישיבה של ארץ ישראל) א"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים ואין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו:

    ירושלמי תני סמיכות בג' תמן קרו למינוייה סמיכותא א"ר בא בראשונה היה כל אחד ממנה תלמידיו כגון ר' יוחנן בן זכאי מינה לר' אליעזר ור' יהושע ור' יהושע לר' עקיבא ור' עקיבא לר' מאיר ולר' שמעון וכו'. חזרו והתקינו שלא יהיו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד:

    עריפת העגלה בג' ת"ר וכו' ויצאו שנים כו' פשוטה היא. ואסיקנא כדתניא ויצאו הם ולא שלוחם. ומדדו שאפי' נמצא בעליל קרוב לעיר מצוה לעסוק במדידה:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שכל בתי דינן הן של שבעים ואחד והיא סנהדרי גדולה הן קטנה והיא של עשרים ושלשה הן שלשה לכל הדברים שהזכרנו חוץ מהודאות והלואות צריך שיהיו מומחין והם הנסמכים סמוך מפי סמוך והסמיכה באה מסמוך לסמוך עד משה רבינו שסמך את יהושע ושבעים זקנים ואותם הזקנים סמכו את האחרים ואחרים לאחרים בכל הדורות וכל הנסמך סומך אחרים ואפילו לא היה בסנהדרין מעולם וסמיכה זו אינה אלא בשלשה ואע"פ שמשה רבינו יחיד היה אין כל היחידים שוים וכן אע"פ שמשה רבינו במקום שבעים ואחד הוא שהרי היה ראש לכלן אין מחמירין בכך אלא שלשה סומכין ושלשה אלו אין צריך שיהו כלם סמוכים אלא שיהא אחד מהם סמוך והוא שאמרו על ר' יהודה בן בבא כשסמך חמשה זקנים אחרים הוו בהדיה והאי דלא קא חשיב להו משום כבודו דר' יהודה בן בבא כלומר שלא היו סמוכים והיה הוא עיקר הסמיכה וסמיכה זו אינה סמיכה ביד על הדרך שסמך משה ליהושע אלא סמיכה בדבור והוא שקורין לו רבי ונותנין לו רשות לדון אף דיני קנסות סמיכה זו אינה נעשית אלא בארץ ישראל אפילו היה הסומך בארץ והנסמך בחוצה לארץ או הנסמך בארץ והסומך בחוצה לארץ עד שיהו שניהם בארץ ומ"מ כל ששניהם בארץ סומכין אע"פ שאין הנסמך בפניו של סומך ושאינו באותה העיר אלא שולחין לו ע"י כתבם שהוא נסמך ואם רצו להתנות עליו שלא להרשותו אלא למקצת דברים רשאים כמו שהתבאר כל שנסמכו בארץ יש להם רשות לדון דיני קנסות אף בחוצה לארץ על הצדדין שבארנו למעלה שהסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

    כבר בארנו שר' יהודה בן בבא סמך חמשה זקנים בבת אחת למדת שיש רשות לסומך לסמוך אפילו כמה בפעם אחת אפי' ק' אפי' אלפים ורבבות במקום אחר התבאר שדוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד כל שמתו כל הנסמכים ולא סמכו בטלו דיני קנסות ומ"מ כתבו גדולי המחברים שאם היו כל דייני ארץ ישראל וחכמיה במעמד כללי והסכימו למנות דיינין ולסמכן עושים ויש להם אח"כ לסמוך אחרים ולדון דיני קנסות ולא היו החכמים מצטערים על הסמיכה על שלא יבטלו דיני קנסות אלא מפני שישראל היו מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כולם וכל שמסכימים לשאינו הגון אפילו מנהו והרשהו ראש גולה אין הרשות מועלת לו כלום שאין קדושה חלה בבעל מום אף הראוי לכך אין ראוי לו שיחזר הוא בעצמו על כך:

    ראוי לאדם להרחיק את הרבנות ושלא לפרסם את עצמו דרך הערה אמרו הוי קבל וקיים כלומר שיהא אפל ר"ל צנוע ונסתר כדרך העומד בחשך שאינו נראה כל כך ובזו יהו חייו בשלוה ומ"מ אם זכה ונסמך יתנהג במדות הראוייות לנסמך דרך הערה אמרו כל העולה לגדולה מוחלין לו כל עוונותיו והוא הערה על התחדשות הנהגותיו ועלוי מדותיו על צד התכלית:

    אע"פ שהנסמך סומך התבאר בתלמוד המערב שחכמים חלקו כבוד להלל הזקן והסכימו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא ושלא יהא הנשיא סומך אא"כ היה אב בית דין עמו ולא אב בית דין אא"כ היה נשיא עמו ושאר הנסמכין סומכין ברשות הנשיא והוא שאמרו בירושלמי בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו ר' יוחנן בן זכאי מנה את ר' אליעזר ור' יהושע ור' יהושע מנה את ר' עקיבא ור' עקיבא מנה את ר' מאיר ואת ר' שמעון ואמר ישב מאיר תחלה ונתכרכמו פניו של ר' שמעון אמר לו ר' עקיבא דייך שאני ובוראך מכירין כחך חזרו וחלקו כבוד לבית הזה אמרו בית דין שמינה שלא מדעת הנשיא אין מנויו מנוי אבל נשיא שמנה שלא מדעת בית דין מנויו מנוי חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא ברשות נשיא ולא נשיא ממנה אלא מדעת בית דין:

    Meiri on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואי כתיב זקניך ה"א סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך ממיוחדין כו' מתוך סוגיא דשמעתין מוכח דלכ"ע ליכא למילף סנהדרי גדולה מזקניך אלא משופטיך אבל רש"י בחומש פי' ויצאו זקניך מיוחדין שבזקניך סנהדרי גדולה עכ"ל ויש ליישב דסמיך אשופטיך דהשתא דכתיב ושופטיך ע"כ זקניך סנהדרי גדולה וע"כ משופטיך לחוד נמי ליכא למילף מידי דאימא שופטיך סנהדרי קטנה אבל השתא דכתיב זקניך ע"כ ושופטיך אתא לסנהדרי גדולה ודו"ק:

    תוס' בד"ה לא שרק כו' דלא כמו שפי' הקונטרס בפ"ק דכתובות שפי' כו' דהתם מוכח דפוקסת כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ור"ש כו' ושופטיך כו' דהא דקאמר לא דריש ליה ולא משמע ליה לאו כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל לישנא דלא דריש ליה דקאמר הכא ולישנא דלא משמע ליה דקאמר בסוטה ובשאר דוכתין דקאמר כה"ג לאו משום דלא כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ר' זירא היה מיטמר למיסמכיה ע' ירושלמי פ"ג דבכורים:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 14a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ יֵהָרֵג הא דגזרו רק על הסמיכה משום דדבר זה חשבו דיכולים לבטלו לגמרי עד עולם כיון דעתה אין סומכין מחדש אז סמוכין הישנים ימותו וממילא תתבטל דיני קנסות דאין דנים אלא הנסמכים וליכא נסמכים אבל שאר דינים אם יגזרו עליהם שלא ידונו אין גזרתם קיימת לעולם כי אחר דור זה ימות הקיסר ותתבטל הגזרה ויחזרו וידונו בהם כי תורה מונחת בקרן זוית ואינם בטלין הדינים שלה.

    וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּחָרֵב קשא בהא דהטילו חימה גם על העיר ואין דרכם בכך כשגוזרין לבטל מצות מענישין את העושה מצוה ואין מחריבין מקום שעשה בו המצוה? ונראה לי בס"ד כי הם חשו פן יעשו הסמיכה בחדרי חדרים ואחר כך יברחו הסומכין והנסמכין למלכות אחרת שאז אין יכולים להרגם אך עתה שגזרו על העיר תחרב יחושו ולא יעשו הסמיכה בסתר דשמא אחר כך יתגלה הדבר ואף על פי שהם בורחים עם כל זה העיר תחרב ועוד גם אנשי העיר לא יניחו אותם לסמוך בסתר כי יאמרו שמא תשמע המלכות ותחריב העיר. ודע הא דלא הלך רבי יהודה בן בבא למלכות אחרת לסמוך שם מפני שהיה זקן וחולני ולא היה לו כח לילך למלכות אחרת וכפי הנראה היה חוק ומשפט הסמיכה כך שהסומך יאמר תחילה לנסמך כל דיני קנסות והלכותיהן ואחר כך יאמר לו 'רבי תתקרי והרשות נתונה בידך לדון דיני קנסות' ומאחר שמסדר לו כל דיני קנסות היה צריך לשהות עמו הרבה ולא סגי לעשות לו הסמיכה בדברים אלו בלבד 'רבי תתקרי ורשאי אתה לדון דיני קנסות'.

    מֶה עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים. נראה לי בס"ד חכמת מעשהו זו נרמז באותיות שם הכנוי שלו שנקרא על שם בָּבָא והיינו ב' ראשונה רמז לִשְׁנֵי עֲיָרוֹת וב' שניה רמז לִשְׁנֵי תְּחֻמִּין ואות א' רמז לשם המקום אושא כי דבר זה נעשה בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם וראש אושא הוא אות א'. ודע כי ודאי היו חכמים הרבה באותו הדור שהיו נסמכים לדון דיני קנסות אך לא היה בהם אחד שנסמך שיוכל לסמוך אחרים כי אף על פי שסומכין אותו לדון דיני קנסות אם לא אמר לו 'יש לך רשות לסמוך אחרים' אינו יכול לסמוך אחרים והסומכים לא היו נותנים רשות זה לסמוך אחרים לכל חכם הנסמך ולא נמצא חכם מוסמך שיכול לסמוך אחרים לתת להם רשות לסמוך אחרים גם הם אלא רק רבי יהודה בן בבא.

    הֲרֵינִי מֻטָּל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים נראה לי דימה עצמו לאבן כי אֶבֶן [53] עולה מספר מֵאַהֲבָה [53] לרמוז שהוא מקבל זה מאהבה. ועוד נראה לי אותיות השם של האדם נקראים אבן כנזכר בספר יצירה 'שלשה אבנים בונות תשעה בתים' והוא שמו יהודה ואם תהפך אותיות יְהוּדָה למפרע נקראים הַדָּוָה ורמז להם שאין נפשו דוה על הדבר הזה הנעשה בו אלא היא שמחה וזהו כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים אלא היא בדרך ישרה, יהודה לשון הודאה שהיא מודה ומשבחת להשם יתברך על אשר נעשית מצוה זו על ידה.

    לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַעֲשָׂאוּהוּ כְּכִבְרָה. נראה לי בס"ד דקדקו על מספר שלש מאות שהוא מספר ה' פעמים אות ס' [60×5=300] דידוע כל מצוה יש לה אחיזה באותיות אלפא ביתא שהוא ראש שמה ולכן מצות הסמיכה שורשה באות סמ"ך שמספרו ששים והוא סמך חמשה חכמים אם כן עשה חמשה מצות בסמיכה שאחוזה באות ס' לכך נָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כמנין ה' פעמים ס' ואף על פי שהם בהמות ואין להם השגה בכל זה הנה עשו כן על פי הקליפה המלמדת אותם לעשות כך והוא שר אדום. או יובן הטעם שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת להוציא ממנו דם מן שלש מאות מקומות כי אותה שנה היתה שנת שמד שנתגברו בה הדינים שהם ד' שמות אלקים שעולה מספרם שמ"ד לכן כל שנה של גזרה קורין אותה 'שנת שמד' והנה על ידי שהוציאו מן רבי יהודה בן בבא דם מן ש' מקומות בגופו בזה הצער נמתקו מספר שמ"ד של ד' שמות אלקים שהם דין והיינו ש' עם אותיות דם הוא שמ"ד. וְהָא דְּהָרְגוּ אוֹתוֹ בַּחֲנִית ולא בסכין או חרב, נראה לי בס"ד כי חֲנִית [468] עולה מספר בַּת־נָדִיב (שיר השירים ז, ב) לרמוז שנפשו נקראת בת נדיב בדבר זה שנדבה לקדש שמו יתברך בעבור מצות הסמיכה שלא תתבטל. וְהָא דְּעֲשָׂאוּהוּ כְּכִבְרָה נראה לי בס"ד כי שר של אדום ידע והרגיש דעל ידי מסירת עצמו לקיים מצות הסמיכה הביא ברכה לעולם לכך חרה אפו עליו והפך לו אותיות בְּרָכָה לאותיות כִּבְרָהּ ולפי מה שכתבתי לעיל דמצות סמיכה אחוזה באות סמך לכך אמר הכתוב יְצַו הֳ' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ (דברים כח, ח) קרי בה 'בא סמך'.

    רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, אַחֲרִינֵי הֲווּ בַּהֲדֵיהּ, וְהַאי דְּלָא חָשִׁיב לְהוּ, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. מקשים לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק (בהלכות סנהדרין פרק ד') דאף על גב דסמיכת זקנים בשלשה בחד סמוך סגי אמאי רבי יהודה בן בבא הביא אחריני בהדיה, יניח שנים מן החכמים שבאו להסמך ויצטרפו עמו להיות שלשה? ונראה לי בס"ד דיש שני מיני סמיכה האחד שסומך אותו בכל דבר ונותן לו רשות לסמוך אחרים והשני שסומך אותו לדון דיני קנסות אבל אין לו כח לסמוך אחרים ומה שפסק הרמב"ם ז"ל סמיכת זקנים סגי בחד מנייהו מוסמך, אין הכונה דהשנים לא יהיו סמוכים כלל אלא בעינן דהשנים גם כן סמוכים שנסמכו לדון דיני קנסות ורק אין סמוכין לסמוך אחרים גם כן דסגי באיכא עמהם חד שהוא מוסמך כדי לסמוך אחרים גם כן ולכן כיון דאותם החמשה לא היו סמוכין כלל דלא נסמכו עדיין אפילו בסמיכה דלדון דיני קנסות לא אהני למיתב מנייהו שנים כדי לסמוך ולכך הביא אחריני שהיו מוסמכים לדון דיני קנסות ורק לא היו מוסמכים להסמיך אחרים. ובזה נתרץ בס"ד קושיא אחרת דקאמר על רבי מאיר שסמכו רבי עקיבה ולא קבלו מיניה משום דהוה קטן, דקשה איך סתרו מעשיו של רבי עקיבה ולא קבלו סמיכתו? ובזה ניחא דרבי עקיבה סמך את רבי מאיר לדון דיני קנסות וגם לסמוך אחרים ומשום כבודו של רבי עקיבה קבלו ממנו הסמיכה לענין לדון דיני קנסות אבל לענין לסמוך אחרים לא קבלו מיניה שלא היו מקבלים לעשות דבר זה לכתחילה שיסמוך אחרים והוא עודנו קטן בשנים משום דבזה תהיה סמיכה של אחרים רופפת עד שבא רבי יהודה בן בבא וסמכו להיות סומך אחרים גם כן.

    רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, הֲוָה קָא מִשְׁתַּקִּיד רַבִּי יוֹחָנָן לְמִסְמְכִינְהוּ, לָא הֲוָה מִסְתַּיְּעָא מִלְּתָא. מקשים והא לסברת הרמב"ם סגי בחד מילתא שיהיה מוסמך? ולעיל כתבתי דגם להרמב"ם בעי שיהיו גם השנים סמוכים אלא דלא בעינן שיהיו מוסמכים לסמוך אחרים אלא אף על פי שהם מוסמכים רק לדון דיני קנסות ורק חד מוסמך לסמוך אחרים סגי. ועוד נראה לי בס"ד אף על גב דסגי בחד עם כל זה לכתחילה היו נוהגים לעשות הסמיכה ברבים בקבוץ חכמים כדי לפרסם הדבר ורבי יוחנן היה רוצה לעשות הסמיכה שלהם בפומבי ולא אסתייעא מילתא.

    לְעוֹלָם הֱוֵי קְבֵל וְקַיָּם פירש רש"י קבל 'אפל' רצונו לומר שפל ויש להקשות למה לא אמר בפרוש שפל? ונראה לי אמר 'קבל' שיש בזה הלשון תרתי לשון קבלה ולשון שפלות לרמוז שהשפלות הוא מקבל אותה ברצונו ולא שהוא מוכרח להיות שפל בשביל איזה פניה שיש לו בזה דמכרחתו לכך. או יובן בס"ד על דרך מה שכתבתי בס"ד במאמר התנא וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ (משנה אבות א, ה) כי הגוף נקרא בית כמו שנאמר בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת (קהלת יב, ג) והאדם צריך לראות אברים שלו שהם בני ביתו עניים דלית להו מגרמייהו כלום אלא כל רגע מקבלים כל אחד ואחד כח השייך לו מאת השם יתברך. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רבותינו ז"ל (חגיגה ט:) יאה עניותא לישראל כורדא סומקא לסוסייא חוורא, דאין הכונה נאה להם העניות שיהיו עניים באמת אלא הכונה נאה להם להיות רואין עצמן דלית להו מגרמייהו כלום כך יציירו ויחשבו בדעתם תמיד. ובזה פרשתי הטעם שישראל מונין ללבנה ונמשלו ללבנה (סוכה כט.) והיינו כי הלבנה היא גוף חשוך ואין לה אור מצדה כלל אלא היא מקבלת תמיד אור מן השמש וכך נאה לישראל לחשוב על עצמם כך שהם דומין ללבנה שגם הם מצדם גוף חשוך ולכן אמר 'לעולם הוי קבל' שהוא תרגום של 'אפל' רצונו לומר גוף חשוך כמו הירח שהיא גוף חשוך ומקבלת כל אור שלה מן השמש ולית לה מגרמא כלום כן הוא אפל מצד עצמו אך כח הנמצא ונראה בו הוא שקבלו כל רגע מאת השם יתברך, ולזה נקיט 'קבל' שיש בלשון זה שתי משמעויות אחד לשון קבלה ואחד לשון אפילה רצונו לומר אף על פי שרואה עצמו שיש בו כח יחשוב שהוא מצד עצמו אפל אך הוא מקבל הכח והאור מלמעלה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שהחכם נקרא תמיד בשם תלמיד חכם להורות אף על פי שלמד תורה הרבה לא ישבע מן הלימוד ולא יאמר כבר נעשיתי רבי וחכם גמור אלא כל ימיו ישתדל ללמוד מאחרים שיעשה עצמו בסוג 'תלמיד' וזהו שאמר הוי קבל וקיים תהיה בסוג המקבלים שצריך לקבל דברי תורה מאחרים ובזה יהיה למודך קיים בידך שאם תחשוב נשלמת בחכמה ואין צריך אתה לקבל עוד נמצאת מתגאה ואז אין למודך קיים בידך עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 14a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 14, Amud Aleph, about 563 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה…”

    2. Segment 246 words

      Opens “מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב…”

      Named: רב אויא.

    3. Segment 337 words

      Opens “כיון שהכירו אויביהם בהן, אמר להן: בניי,…”

    4. Segment 453 words

      Opens “רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה,…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוחנן, רבה.

    5. Segment 534 words

      Opens “אמר רבי יהושע בן לוי: אין סמיכה…”

      Named: רבי יהושע.

    6. Segment 616 words

      Opens “פשיטא: סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ, הא…”

    7. Segment 746 words

      Opens “ת"ש דרבי יוחנן הוה מצטער עליה דרב…”

      Named: רבי יוחנן, רב שמן בר אבא, רבי יונתן, אבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “ר' חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד…”

      Named: רבי הושעיא, רבי יוחנן.

    9. Segment 939 words

      Opens “דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: מניין…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1031 words

      Opens “רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה דאמר רבי…”

      Named: רבי זירא, רבי אלעזר.

    11. Segment 1145 words

      Opens “כי סמכוה לר' זירא שרו ליה: הכי…”

      Named: רבי אמי, רבי אסי.

    12. Segment 1223 words

      Opens “ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1342 words

      Opens “עריפת עגלה בשלשה: ת"ר (דברים כא, ב)…”

      Named: רבי שמעון.

    14. Segment 1416 words

      Opens “ור"ש האי שופטיך מאי עביד ליה ההוא…”

    15. Segment 1540 words

      Opens “ור"ש אי מזקני הוה אמינא זקני השוק…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1618 words

      Opens “אי יליף לילף כולה מהתם זקניך ושופטיך…”

      Named: רבי שמעון.

    17. Segment 1724 words

      Opens “אלא מעתה ויצאו שנים ״ומדדו״ שנים לרבי…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Judah ben Baba · Tannaim · Tannaim — The Ten Martyrs

      Rabbi Judah ben Baba, one of the Ten Martyrs, defied a Roman decree forbidding rabbinic ordination.

      Source: Sanhedrin 14a · Segment 4 — “רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Sanhedrin 14a · Segment 4 — “…ר"מ לא סמכו ר' עקיבא אינו אלא טועה! סמכיה…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 14a · Segment 12 — “ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 14a · Segment 9 — “דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: מניין שאין נסמכין…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 14a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026