Talmud Builders

    Sanhedrin 69b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yirmeya of Difti explains how this mishna demonstrates that one follows the majority even in cases of capital law: Why is a man who engaged in intercourse with a three-year-old girl who was married to another man liable to receive the death penalty? Say that perhaps it will turn out that she is a sexually underdeveloped woman [ ailonit ] who is incapable of bearing children, and her husband did not betroth her with this understanding; and consequently the marriage is null, as it was entered into in error. Therefore, a man who engaged in intercourse with her should not be liable to receive the death penalty for adultery. Rather, is it not that we say that one follows the majority, and the majority of women are not sexually underdeveloped women, and therefore the assumption is that the betrothal was valid? This is proof that even in cases of capital law one follows the majority.

    2The Gemara refutes this claim: No; rather, what is the meaning of that which is taught in the mishna: And if she is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to violation of the prohibition against intercourse with a married woman? This means that if a man unwittingly engaged in intercourse with a three-year-old girl who was married to another man, he is liable to bring a sin-offering, but there is no liability to receive the death penalty based on a majority.

    3The Gemara asks: But wasn’t it taught in the mishna: And if one of any of those with whom relations are forbidden, which are enumerated in the Torah, engaged in intercourse with her, the man is executed by the court for engaging in intercourse with her? The Gemara answers: This is referring to a case where her father or some other close relative engaged in intercourse with her, so that the prohibition is incest, rather than adultery.

    4The Gemara asks: But wasn’t it taught: If one of any of those with whom relations are forbidden engaged in intercourse with her, the man is executed by the court for engaging in intercourse with her? This seems to indicate that the death penalty is imposed for all types of forbidden intercourse with a three-year-old girl, even if the intercourse is forbidden as a result of her being married. The Gemara refutes this claim: Rather, what are we dealing with here? With a case where the husband explicitly accepted her upon himself as his wife even if she turns out to be a sexually undeveloped woman. Therefore, another man who engages in intercourse with her is liable to receive the death penalty even if he is not one of her close relatives.

    5§ The Sages taught in a baraita : If a woman was acting lewdly with her minor son and he performed the initial stage of intercourse with her, Beit Shammai say that he has thereby disqualified her from marrying into the priesthood. And Beit Hillel deem her fit to marry into the priesthood, because they maintain that the intercourse of a minor is not regarded as intercourse.

    6Rabbi Ḥiyya, son of Rabba bar Naḥmani, says that Rav Ḥisda says, and some say that Rav Ḥisda says that Ze’eiri says: All, i.e., both Beit Shammai and Beit Hillel, concede with regard to a boy nine years and one day old that his intercourse is regarded as intercourse and disqualifies a woman from marrying into the priesthood as well as results in her liability to receive the death penalty, even though he himself is not liable to receive it. And they also all concede concerning a boy less than eight years old that his intercourse is not regarded as intercourse vis-à-vis these halakhot . They disagree only about a boy who is eight years old, as Beit Shammai maintain that we learn from earlier generations, when people were able to father children at that age, and we apply that reality to the present; and Beit Hillel maintain that we do not learn from earlier generations.

    7The Gemara asks: And from where do we derive that in earlier generations men fathered children at this age? If we say that we know this from the following calculation: It is written: “Is this not Bathsheba, daughter of Eliam, wife of Uriah the Hittite?” (II Samuel 11:3). And it is also written: “And Eliam, son of Ahithophel the Gilonite” (II Samuel 23:34), which teaches that Bathsheba was the granddaughter of Ahithophel. And it is written with reference to the birth of Solomon: “And he sent by the hand of Nathan the prophet, and he called his name Jedidiah, for the Lord’s sake” (II Samuel 12:25).

    8And later it is written: “And it came to pass after two years, that Absalom had sheepshearers” (II Samuel 13:23), and at that time Amnon was killed (see II Samuel 13:23–29), this being at least two years after Solomon was born. And afterward it is written: “So Absalom fled, and went to Geshur, and was there three years” (II Samuel 13:38), so that this was five years after Solomon was born.

    9And it is written: “So Absalom dwelt two years in Jerusalem, and did not see the king’s face” (II Samuel 14:28), bringing the tally to seven years after Solomon was born. And it is written: “And it came to pass after forty years, that Absalom said to the king, I pray you, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7). This was the beginning of Absalom’s rebellion against David. Accordingly, at that time Solomon was at least seven years old. And at some point during the rebellion it is written: “And when Ahithophel saw that his counsel was not followed, he saddled his donkey, and arose, and went to his house, to his city, and put his household in order, and strangled himself and died” (II Samuel 17:23).

    10And it is written: “Bloody and deceitful men shall not live out half their days” (Psalms 55:24). And in keeping with this verse, it is taught in a baraita : All of Doeg’s years were only thirty-four and Ahithophel’s were only thirty-three. Neither reached the age of thirty-five, half of the normal life span of seventy years. Based on this, one can calculate: How many years did Ahithophel live? Thirty-three. Subtract seven years, Solomon’s age at the time of Ahithophel’s death, which leaves Ahithophel twenty-six years old at the time of Solomon’s birth. Subtract two more years for three pregnancies, one preceding the birth of Eliam the son of Ahithophel, one preceding the birth of Bathsheba, daughter of Eliam, and one preceding the birth of Solomon, son of Bathsheba. It turns out that three generations were born in twenty-four years, and that each and every parent begot a child at the age of eight.

    11The Gemara refutes this proof: From where do you prove this? Perhaps both Ahithophel and his son Eliam fathered children when they were each nine years old, and Bathsheba gave birth to Solomon when she was six, because a woman is stronger and can conceive at an earlier age. Know that this is true that women conceive at an earlier age, as Bathsheba had already given birth to a child from David before giving birth to Solomon (see II Samuel 11:27). Therefore, no proof can be derived from here.

    12Rather, it is from here that one can deduce that in earlier generations men fathered children at the age of eight, as it is written: “And these are the generations of Terah; Terah begot Abram, Nahor, and Haran” (Genesis 11:27). And Abraham was at least one year older than Nahor, and Nahor was one year older than Haran, so it turns out that Abraham was two years older than Haran. And it is written: “And Abram and Nahor took wives for themselves; the name of Abram’s wife was Sarai and the name of Nahor’s wife was Milka, daughter of Haran, father of Milka and father of Iscah” (Genesis 11:29).

    13And Rabbi Yitzḥak says: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? Because she envisioned [ shesokha ] hidden matters by means of divine inspiration. And this explains what is written: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, because all gazed [ sokhim ] upon her beauty. And it is written: “And Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: Shall a child be born to him that is a hundred years old? And shall Sarah, who is ninety years old, give birth?” (Genesis 17:17). How much older was Abraham than Sarah? He was ten years older than her and, as stated above, he was two years older than her father, Haran. It turns out then that when Haran begot Sarah, he begot her at the age of eight.

    14The Gemara refutes this proof: From where do you prove this? Perhaps Abraham was the youngest of the brothers, and not the oldest among them. The fact that Abraham is listed first is no proof that he was the oldest, as perhaps the verse listed them in the order of their wisdom and therefore Abraham, being the wisest, was mentioned first.

    15Know that it is true that the verse sometimes lists brothers not according to their birth order, but in the order of their degrees of wisdom, as it is written: “And Noah was five hundred years old; and Noah begot Shem, Ham, and Japheth” (Genesis 5:32). According to this, Shem was at least one year older than Ham, and Ham one year older than Japheth, so it turns out that Shem was two years older than Japheth. And it is written: “And Noah was six hundred years old when the flood of waters was upon the earth” (Genesis 7:6). And it is written: “These are the descendants of Shem; Shem was one hundred years old, and begot Arpachshad two years after the flood” (Genesis 11:10). If Shem was the oldest brother, how could he be only 100 years old? He must have been at least 102 years old, as Noah was 500 years old when his third son was born, and he was 600 years old at the time of the flood.

    16Rather, the verse listed them in the order of their degrees of wisdom, Shem being the wisest. With regard to his age, Shem was the youngest of the brothers, having been born when Noah was 502 years old. Shem begot his son 100 years later, which was two years after the flood. Here too, then, with regard to the sons of Terah, it can be argued that the verse lists them in the order of their degrees of wisdom.

    17Rav Kahana says: I stated this discussion before Rav Zevid of Neharde’a. When he heard it, he said to me: You learn that Shem was not Noah’s oldest son from there, and we learn it from here: “And to Shem, the father of all the children of Eber, the brother of Japheth the elder, to him also were children born” (Genesis 10:21). This verse indicates that Japheth, rather than Shem, was the oldest of the brothers.

    18The Gemara asks: Rather, from where do we derive that in earlier generations men fathered children at the age of eight? From here, as it is written: “And Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah, made all that the Lord commanded Moses” (Exodus 38:22). And it is written: “And Azubah died, and Caleb took for himself Ephrat, who bore him Hur. And Hur begot Uri, and Uri begot Bezalel” (I Chronicles 2:19–20). And when Bezalel made the Tabernacle how old was he? He must have been at least thirteen years old, as it is written: “And all the wise men that carried out all the work of the sanctuary, came every man from his work that they did” (Exodus 36:4), and one who is less than thirteen is not called a man. And it is taught in a baraita : In the first year following the exodus from Egypt Moses made the Tabernacle; in the second year he erected the Tabernacle and sent out the spies.

    19And it is written that Caleb, Bezalel’s great-grandfather, said to Joshua: “I was forty years old when Moses the servant of the Lord sent me from Kadesh Barnea to spy out the land” (Joshua 14:7). And he added: “And now, behold, I am this day eighty-five years old” (Joshua 14:10). How many years old was Caleb when he was sent off with the spies? He was forty. Subtract fourteen years, as Bezalel was at least fourteen years old when Caleb was sent to spy out the land. This is known because that mission took place a year after the Tabernacle was erected. This leaves twenty-six years. Subtract two more years for three pregnancies, one preceding the birth of Hur, son of Caleb, one preceding the birth of Uri, son of Hur, and one preceding the birth of Bezalel, son of Uri. It turns out that three generations were born in twenty-four years, and that each and every parent begot a child at the age of eight.

    20§ The mishna teaches that the penalty for rebelliousness is imposed upon a son, but not upon a daughter. It is taught in a baraita : Rabbi Shimon says: It would be reasonable that a daughter should be fit to be treated like a stubborn and rebellious son, and to be punished like him if she sins in the same way as he does.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמאי דילמא איילוניתתמצא ונמצאו קדושיה קדושי טעות:

    דאדעתא דהכי לא קדישולאו אשת איש היא:

    קרבןובשוגג דאזלינן בתר רובא אבל מקטל לא קטלינא משום רובא:

    בבא עליה אביהקאמר דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא:

    והא אחד מכל עריות קתנידמשמע אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין כגון חמיה וחורגה או כל אדם משום אשת איש:

    אלאאיבעי' לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא אוקמא הכי:

    הכא במאי עסקינן דקבלהבעלה עלויה דאפי' תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין:

    המסוללתלשון פריצות:

    והערה בהאיכא למ"ד (יבמות דף נה:) העראה זו נשיקה ואיכא למ"ד זו הכנסת עטרה:

    פסלה מן הכהונהומשויא לה זונה דהעראה כגמר ביאה כדאמרי' בגמ' דיבמות (דף נד.) ובפרקין דלעיל (סנהדרין דף נה.) ומיהו מיתה לא מחייבו כגון שלא התרו בהן:

    וב"ה מכשיריןכדמפרשי' לקמן דקטן לאו בר ביאה הוא:

    מדורות הראשוניםשהיו מולידין בני שמונה שנה כדילפינן לקמן:

    אי נימא מדכתיב בת שבע בת אליעם ואליעם בן אחיתופל וכתיב בלדת שלמה בנה ויקרא את שמו ידידיה וסמיך ליה ויהי לשנתים ימים אחר לידתו הרג אבשלום את אמנון וברח לגשור וישב שם שלש שנים - הרי חמש שנים לשלמה וכששב מגשור שפייס יואב את דוד ע"י התקועית להשיבו ישב בירושלים שנתים ואח"כ מרד דכתיב בתריה ויהי מקץ ארבעים שנה והני ארבעים שנה נקט ליה למנין ששאלו מלך כדאמרינן בתמורה (דף יד:) שהלך ומרד ובאותו פרק נחנק אחיתופל כדכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק הרי שלמה בן שבע שנים:

    חצי ימיו של אדם שלשים וחמש דכתיב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

    פשו להו עשרין ושיתלאחיתופל כשנולד שלמה ובתוך כ"ו שנים נולדו שלשה דורות אליעם ובת שבע ושלמה:

    דל תרתי שנין דתלתא עבוריכלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה:

    אשתכח דכל חד וחד בתמני אולידאחיתופל הוליד אליעם לח' שנה וח' חדשים ואליעם הוליד בת שבע לח' שנה וח' חדשים ובת שבע לח' שנה וח' חדשים ללידתו של שלמה הרי כ"ו שנים:

    דאתתא בריא היאאשה דרכה להיות בריאה וממהרת להזריע:

    ותדעעל כרחך דאשה ממהרת דהא הוה לה לבת שבע ולד מקמי שלמה אותו הולד שמת לדוד שנולד ראשון דכתיב ביה (שמואל ב י״ב:כ״א) וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם:

    אברהם גדול מנחור שנהמדקא חשיב ליה קרא ברישא:

    וכתיב ויקח אברם ונחור להם נשיםשם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה אלמא יסכה בת הרן יסכה זו שרה:

    דילמא זוטר דאחי הוהוהרן הוא דקשיש מיניה:

    ויהי נח בן חמש מאות שנהלאחר שהיה בן חמש מאות שנה הוליד את שלשתן:

    שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול:

    בר מאה ותרתין הוההואיל והוא גדול מכולן נמצא שנולד בחמש מאות שנה לנח וכשירד המבול היה בן מאה שנה אלא שמע מינה קטן מכולן הוה ובחמש מאות ושני שנים לאבוה אתילד ודרך חכמתן חשיב להו:

    ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חוראלמא חור בר כלב הוה ובצלאל היה דור שלישי לו:

    וכי עבד משכן היה בן י"גדקרי ליה איש איש ממלאכתו וכשנשתלחו המרגלים בשנה השנית כבר היה בן י"ד שנה וכתיב בן ארבעים שנה אנכי היום:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 69 עמוד ב

    1ואמאי אימא: איילונית היא, ואדעתא דהכי לא קדיש! אלא, לאו דאמרינן: זיל בתר רובא, ורוב נשים לאו איילונית נינהו.

    2לא, מאי ״חייב עליה״ דקתני? קרבן.

    3והא ״מומתין על ידה״ קתני? בבא עליה אביה.

    4והא ״אם בא עליה אחד מכל העריות״ קתני? אלא, הכא במאי עסקינן: דקבלה עילויה.

    Baraita

    5ת"ר המסוללת בבנה קטן, והערה בה בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה, ובית הלל מכשירין.

    6אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני: אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה, פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה. לא נחלקו אלא בבן שמנה, דב"ש סברי: גמרינן מדורות הראשונים, ובית הלל סברי: לא גמרינן מדורות הראשונים.

    7ודורות הראשונים מנלן דאוליד? אילימא מדכתיב: ״(שמואל ב יא״, ג) הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי״, וכתיב: ״((שמואל ב כג״, לד) (ו)אליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב: ״(שמואל ב יב״, כה) ״וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה׃

    8בעבור (כי) ה' (אהבו)״. וכתיב: ״(שמואל ב יג״, כג) ״ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום״, וכתיב: ״(שמואל ב יג״, לח) ״ואבשלום ברח וילך גשורה׃

    9ויהי שם שלש שנים״. וכתיב: ״(שמואל ב יד״, כח) ״וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה״. וכתיב: ״(שמואל ב טו״, ז) ״ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא (ואשלמה) את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון״. וכתיב: ״(שמואל ב יז״, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו)אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק״.

    10וכתיב: ״(תהלים נה״, כד) ״אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״. ותניא: כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש. כמה הויא להו? תלתין ותלת. דל שבע דהוה שלמה, פש להו עשרים ושית. דל תרתי שני לתלתא עבורי, אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד.

    11ממאי? דלמא תרוייהו בתשע אוליד, ובת שבע אולידא בשית, משום דאתתא בריא. תדע, דהא הוי לה ולד מעיקרא.

    12אלא מהכא: (בראשית יא, כז) ״אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן״. ואברהם גדול מנחור שנה, ונחור גדול מהרן שנה. נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן. וכתיב: ״(בראשית יא״, כט) ״ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'״.

    13ואמר רבי יצחק: ״יסכה״ זו שרה, ולמה נקרא שמה ״יסכה״? שסוכה ברוח הקדש. והיינו דכתיב: ״(בראשית כא״, יב) ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר: ״יסכה״ שהכל סכים ביופיה. וכתיב: ״(בראשית יז״, יז) ״ויפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו'. כמה קשיש אברהם משרה? עשר שנין. וקשיש מאבוה תרתין שנין. אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה׃

    14ממאי? דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה, ודרך חכמתן קא חשיב להו.

    15תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן, דכתיב: ״(בראשית ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה״. ויולד נח את שם את חם ואת יפת שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב ״(בראשית ז״, ו) ונח בן, שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב ״(בראשית יא״, י) (ו)אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בן מאה שנה בר מאה ותרתין שנין הוה׃

    16אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב להו׃

    17אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי אתון מהכא מתניתו ואנן מהכא מתנינן לה (בראשית י, כא) ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול יפת הגדול שבאחיו הוה׃

    18אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתיב ״(דברי הימים א ב״, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב ״(שמות לו״, ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים׃

    19וכתיב ״(יהושע יד״, ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו' ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה כמה הויא להו ארבעין דל ארביסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית דל תרתי שני דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:

    20בן ולא בת תניא אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה,׃

    Tosafot

    דל תרתי שני לתלתא עיבוריפי' בקונט' כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה אשתכח דכל חד בתמני אוליד אחיתופל הוליד אליעם לח' שנים וח' חדשים לעיבורו ומשנולד שהה ח' שנים והוליד את בת שבע וח' חדשים לעיבורה והיא נתעברה לח' שנים וח' חדשים לעיבורו של שלמה הרי כ"ו כ"פ בקונט' ותימה גדולה פי' דאותו חדש של ימי נדות וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים נמצא כשעברו נשותיהם היו בני ח' שנים וחדש לכך נראה דלא דק בשביל חדש:

    אלא דרך חכמתן קא חשיבתימה א"כ ליחשוב חם לבסוף וקרא קא חשיב שם וחם ויפת:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו שכל ביאה שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד או שהבועל פחות מבן תשע שנים ויום אחד אינה ביאה כלל ואינה פוסלת לכהונה מעתה המסוללת בבנה קטן ר"ל משתעשעת ומתחממת עמו והערה בה לא פסלה לכהונה ואפילו היה אותו קטן בן שמונה ומצאנוהו חזק הטבעים ומוקדם בשלמות הכחות הטבעיות עם מה שידענו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני שמנה אין זה כלום:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 69b

    Sanhedrin 69b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 666 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואמאי דילמא איילונית תמצא ונמצאו קדושיה קדושי טעות:

    דאדעתא דהכי לא קדיש ולאו אשת איש היא:

    קרבן ובשוגג דאזלינן בתר רובא אבל מקטל לא קטלינא משום רובא:

    בבא עליה אביה קאמר דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא:

    והא אחד מכל עריות קתני דמשמע אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין כגון חמיה וחורגה או כל אדם משום אשת איש:

    אלא איבעי' לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא אוקמא הכי:

    הכא במאי עסקינן דקבלה בעלה עלויה דאפי' תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין:

    המסוללת לשון פריצות:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    דל תרתי שני לתלתא עיבורי פי' בקונט' כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה אשתכח דכל חד בתמני אוליד אחיתופל הוליד אליעם לח' שנים וח' חדשים לעיבורו ומשנולד שהה ח' שנים והוליד את בת שבע וח' חדשים לעיבורה והיא נתעברה לח' שנים וח' חדשים לעיבורו של שלמה הרי כ"ו כ"פ בקונט' ותימה גדולה פי' דאותו חדש של ימי נדות וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים נמצא כשעברו נשותיהם היו בני ח' שנים וחדש לכך נראה דלא דק בשביל חדש:

    אלא דרך חכמתן קא חשיב תימה א"כ ליחשוב חם לבסוף וקרא קא חשיב שם וחם ויפת:

    Tosafot on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    כבר ביארנו שכל ביאה שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד או שהבועל פחות מבן תשע שנים ויום אחד אינה ביאה כלל ואינה פוסלת לכהונה מעתה המסוללת בבנה קטן ר"ל משתעשעת ומתחממת עמו והערה בה לא פסלה לכהונה ואפילו היה אותו קטן בן שמונה ומצאנוהו חזק הטבעים ומוקדם בשלמות הכחות הטבעיות עם מה שידענו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני שמנה אין זה כלום:

    Meiri on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אילימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם כו' כולה שמעתין מה שיש לדקדק בה עיין בחדושי אגדות:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמרא אלא מהכא אלא תולדות תרח וכו' כמה קשיש אברם משרה עשר שנים וקשיש מאבוה תרתי שנים אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה יש לתמוה הא כי מדלת שמנה חדשים לימי עיבורה אשתכח דלא הוה הרן כי אולדה כי אם ז' שנים וד' חדשים וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא בָּרִיא הִיא קשא אדרבה הגבורה תתייחס לאנשים ולא לנשים דהא בחלש אומרים 'תש כוחו כנקבה'? ונראה לי בס"ד כאן מדבר על כח הזרע שהוא תקיף וחזק לברא ממנו ולד והטעם מפני שזרע האשה נשאר בגוף האשה ואינו נעתק ויוצא לגוף אחר ולכן ישאר בתוקפו כמו שנאמר 'וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ' (איוב מ, טז) וכן הוא אומר בירמיה (ירמיהו מח, יא) 'שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר', ולכן האשה בריאה היא בכח הזרע שלה יותר מן האיש שתוכל להוליד מן הזרע שלה בשמונה שנים או פחות מה שאין כן האיש שזרעו נעתק ויוצא מגופו אז יחלש כוחו ואחר שיהיה בן תשע שנים או יותר אז יהיה כח בזרעו להוליד. ועוד נראה שזרע האיש הוא מן המוח שלו והאשה מחוט השדרה שהוא חזק יותר מן המוח.

    אֶלָּא מֵהָכָא "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן" (בראשית יא, כז). הקשה הרב עיון יעקב ז"ל הוה ליה למימר פסוק שקודם זה דכתיב 'וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן'? ונראה לי בס"ד דאין הכרח מפסוק זה לומר דאברהם קשיש מנחור ומהרן דיש לומר שלשתם באו בכרס אחד ונולדו ביום אחד והכי קאמר בהיות תרח בן שבעים הוליד שלשה בכרס אחד, ולכן אין ראיה לומר הרן הוליד בן שמונה שנים אלא לעולם הוליד בן עשר שנים לכך הביא פסוק אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח וכו׳ דיש להקשות בפסוק זה למה אמר 'תֶּרַח הוֹלִיד' כדי שיצטרך להאריך לומר ג' תיבות 'אֶת אֶת וְאֶת' דהוה ליה לקצר ולומר כן 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח אַבְרָם וְנָחוֹר וְהָרָן' וכמו שנאמר לעיל מיניה (בראשית י, א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת? אלא ודאי בכונה מכוונת נקיט סגנון זה כדי לומר את בכל חד וחד ללמדינו שלא נולדו שלשתם בכרס אחת ובזמן אחד אלא כל אחד נולד בפני עצמו בזמן אחד ולכך נקיט 'אֶת' בכל אחד מהם להבדילם זה מזה להדיה. ואם כן אנחנו למידין דהרן בתמני הוליד מה שאין כן פסוק הראשון של 'וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן' שם היה מוכרח למנקט את בראשונה 'אֶת אַבְרָם' יען כי תיבת וַיּ֙וֹלֶד֙ נמשכת עם תיבה שאחריה כי תיבת הקודם יש בה אתנ"ח ולכן מוכרח לומר 'הוֹלִיד אֶת אַבְרָם' דאי אפשר לומר 'הוֹלִיד אַבְרָם' וכיון דנקיט 'אֶת' באברם נקיט 'אֶת' גם בנחור ובהרן ליפוי הלשון ונמצא כאן אין לנו ללמוד מן תיבת 'אֶת אֶת אֶת' לומר שבא הכתוב להבדילם ללמדינו שכל אחד נולד בפני עצמו כדי דנדוק מהכא דהרן בתמני הוליד ודו"ק.

    דָּבָר אַחֵר 'יִסְכָּה', שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ (בראשית יא, כט). מקשים הן אמת דרב יצחק דריש ב'יִסְכָּה' תרתי אחד על רוח הקודש ואחד על יופי למה הוצרך תלמודא להביא כאן שתי דרשות דרב יצחק, ודי בדרשה ראשונה בלבד דדריש 'יִסְכָּה זוֹ שָׂרָה'? ונראה לי בס"ד דרך חריפות דאם לא היה מביא דרשה זו דדבר אחר היינו מקשים על הפשטן הזה שבא להוכיח מכאן דהרן הוליד את שרה בן שמונה שנים דהוה ליה להוכיח שהוליד בן שבעה שנים יען כי יסכה היתה בת שניה וקדמה לה מִלְכָּה לפחות שנה אחת נמצא הוליד את מלכה בן שבעה שנים, ואמאי אמרינן דורות ראשנים היו מולידים בני שמונה, והוה ליה למימר מולידים בני שבעה? על כן מוכרח לומר דהפשטן הוה סבר דמלכה ויסכה תאומים היו וקשה מנא ליה הא? ונראה דטעמו הוא משום דכתיב 'בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה' (בראשית יא, כט) וקשה אם נחית קרא ללמד דהרן הוליד שתי בנות מלכה ויסכה הוה ליה למימר 'אֲבִי מִלְכָּה וְיִסְכָּה' ולמה נקיט 'אֲבִי' שני פעמים? אלא מוכרח לומר דכונת הכתוב לומר דנחור לקח בת הרן שהיה נקרא בפי העולם 'אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה' כדרך העולם עתה שקורין את האדם על שם הנולד לו בראשונה אם זכר אם נקבה. אך קשה על זה כיון דמלכה היא הבת הראשונה למה היו קורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה' גם כן, והלא הדרך הוא שנקרא על שם הנולד בראשונה אפילו אם יביא אחר כך עוד בנים או בנות? לכן הכריח הפשטן שמלכה ויסכה תאומים היו ולכן כיון שנולדו בראשונה יש בני אדם עושים את מלכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ויש בני אדם עושין את יסכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה' והכי קאמר קרא בַּת הָרָן אשר יש קורין אותו אֲבִי מִלְכָּה ויש קורין אותו אֲבִי יִסְכָּה. אך על המונח הזה יש קושיא במאי פליגי אנשי דעלמא שיש עושין מלכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ויש עושין יסכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה', והלא הדרך הוא אם נולדו תאומים מי שיוצא ראשון מן הרחם הוא יהיה הגדול והוא העיקר, ואם כן אם מלכה יצאה ונולדה בראשונה צריך לקרותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ומה מצאו אנשים אחרים טעם לקרותו 'אֲבִי יִסְכָּה'? לכך הביא סיום דברי רב יצחק דדריש דָּבָר אַחֵר 'יִסְכָּה' שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ וזה הפלא של היופי נראה בה מעת שנולדה ולכן אף על פי שיצאה מן בטן אמה אחר מלכה אחותה עשו אותה עיקר בראותם פלאות היופי הנמצא בה והיו קורין את אביה 'אֲבִי יִסְכָּה' ואין קורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' וכת האחרת שהיו קורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' כי עשו עיקר להנולד ויוצא מן הרחם בראשונה. ולכך הוצרך להביא סיום דברי רב יצחק בדרשה דדבר אחר גם כן כי בזה יתיישב המונח הזה שעשה הפשטן להכריח שמלכה ויסכה תאומים היו ולהכי לית לן למילף על דורות ראשונים שהיו מולידים בני שבעה אלא רק אית לן למילף שהיו מולידים בני שמונה.

    וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'יִסְכָּה'? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (בראשית כא, יב) (בראשית יא, כט). קשא שם זה הוא משובח מאד ושבח לה ולמה לא קראתה התורה בכל מקום בשם 'יִסְכָּה'? ונראה לי כיון דשם זה יש בו עוד משמעות אחרת שמביא רב יצחק בדבר אחר 'שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ' ודבר זה קשה לצדיקים וצער הוא לה כשהכל סכין ביופיה, לכן לא הוה נח לשרה אמנו ע"ה שיקראו אותה בתורה בשם 'יִסְכָּה' אשר בקטנותה היתה נקראת בשם 'יִסְכָּה' בעבור היופי שלה שהיו הכל סכין בה ואחר כך כשגדלה בצדקות ומעשים טובים וזכתה לרוח הקודש נעשה משמעות אחרת בשם זה של 'יִסְכָּה'.

    אִשְׁתַּכַּח כִּי אוֹלְדָהּ הָרָן לְשָׂרָה, בִּתְמַנֵי אוֹלְדָהּ (בראשית יא, כט) הקשא מהרש"א ז"ל דדל שמונה חדשים לעיבורה של שרה אישתכח בשבע שנים וארבעה חדשים אוליד הרן לשרה? ותירץ לא בעי תלמודא למידק טפי וכו' עיין שם. והוא דוחק כי זה נפקא מינה לענין דינא דאם נניח במונח דבדורות הראשונים היו מולידים בשבע שנים וארבעה חדשים אם כן קטן כזה ביאתו ביאה! ונראה לי בס"ד לתרץ קושית מהרש"א דתלמודא לא הוה מצי להוכיח בכח על שבע שנים וארבעה חדשים דיד הדוחה נטויה לדחות לומר דלעולם אברהם הוה קשיש משרה עשרה שנים ושמונה חדשים ובעת שאמר 'הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד' (בראשית יז, יז) היה הוא בן מאה שנה וארבעה חדשים ושרה היתה בת תשעים חסרים ארבעה חדשים ולהכי קרי לה בת תשעים מפני שנכנסה ברוב שנת התשעים והוא קרא עצמו בן מאה שנה שלא נכנס בשנת הק"א אלא ארבע חדשים ולא דקדק לומר בת תשעה ושמונים שנה ושמונה חדשים וכן על עצמו בן מאה שנה וארבעה חדשים כדי שלא יאריך בלשון, וכיון דאיכא למימר הכי לא הוכיח תלמודא לומר שהולידו בני שבעה שנים וארבע חדשים ורק אמר בני שמונה שנים שזו היא הוכחה ברורה. ובין שהכריח מהרש"א משום דמעיקרא אוליד הרן את מלכה דכתיב הוא 'אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה', אין זה הכרח כיון דיש לומר מלכה ויסכה תאומים היו וכדכתיבנא לעיל. אך קשא לפי זה מאי יליף תלמודא מקרא דאברהם קשיש מהרן בעשר שנים, ודילמא אברהם ונחור תאומים היו וחשיב לאברהם ברישא כי הוא יצא בראשונה? ונראה דקיימא לן לתלמודא וגמרא גמירא להו דלא הוו תאומים.

    דִּילְמָא אַבְרָהָם, זוּטָא דַּאֲחוּהָ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ תֵּדַע, דְּקָא חָשִׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן (בראשית יא, כט) (בראשית ה, לב). נראה לי בס"ד דהוא הדין דהוה מצי להוכיח מבנות צלפחד דחשיב להו דרך חכמתן וכמו שאמרו בבתרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ.) דקשו קראי אהדדי ומתרץ הש"ס להלן (במדבר לו, יא) מנאן דרך גדילתן וכאן (במדבר כז, א) דרך חכמתן עיין שם. אלא דבחר תלמודא להוכיח ממקראות הקודמים בספר בראשית. אך קצת קשה אמאי לא זכר תלמודא הכרח זה של שם חם ויפת התם בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד, והוה אמר התם נמי תדע וכו' כדקאמר הכא? ויש לישב בפשיטות ודוק.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 69b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 69, Amud Bet, about 666 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ואמאי אימא: איילונית היא, ואדעתא דהכי לא…”

    2. Segment 26 words

      Opens “לא, מאי ״חייב עליה״ דקתני? קרבן.…”

    3. Segment 38 words

      Opens “והא ״מומתין על ידה״ קתני? בבא עליה…”

    4. Segment 414 words

      Opens “והא ״אם בא עליה אחד מכל העריות״…”

    5. Segment 515 words

      Opens “ת"ר המסוללת בבנה קטן, והערה בה בית…”

    6. Segment 649 words

      Opens “אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני:…”

      Named: רבי חייא, רב חסדא, רבה.

    7. Segment 741 words

      Opens “ודורות הראשונים מנלן דאוליד? אילימא מדכתיב: (שמואל…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 824 words

      Opens “בעבור (כי) ה' (אהבו)״. וכתיב: (שמואל ב…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 964 words

      Opens “ויהי שם שלש שנים״. וכתיב: (שמואל ב…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1049 words

      Opens “וכתיב: (תהלים נה, כד) ״אנשי דמים ומרמה…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “ממאי? דלמא תרוייהו בתשע אוליד, ובת שבע…”

    12. Segment 1240 words

      Opens “אלא מהכא: (בראשית יא, כז) ״אלה תולדות…”

    13. Segment 1359 words

      Opens “ואמר רבי יצחק: ״יסכה״ זו שרה, ולמה…”

      Named: רבי יצחק.

    14. Segment 1411 words

      Opens “ממאי? דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה, ודרך…”

    15. Segment 1578 words

      Opens “תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן,…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב…”

      Named: רב כהנא, רב זביד.

    18. Segment 1862 words

      Opens “אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “וכתיב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה…”

    20. Segment 2016 words

      Opens “בן ולא בת תניא אמר רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 69b · Segment 17 — “אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Sanhedrin 69b · Segment 6 — “…רב חסדא אמר זעירי: הכל מודים בבן תשע שנים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 69b · Segment 7 — “…דאוליד? אילימא מדכתיב: (שמואל ב יא, ג) הלא זאת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026