Talmud Builders

    Sanhedrin 68a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 68a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: And did Rabbi Akiva learn these halakhot from Rabbi Yehoshua? But isn’t it taught in a baraita : When Rabbi Eliezer took ill, Rabbi Akiva and his colleagues came to visit him. He was sitting on his canopied bed [ bekinof ], and they were sitting in his parlor [ biteraklin ]; they did not know if he would be able to receive them, due to his illness.

    2And that day was Shabbat eve, and Rabbi Eliezer’s son Hyrcanus entered to remove his phylacteries, as phylacteries are not worn on Shabbat. His father berated him, and he left reprimanded. Hyrcanus said to his father’s colleagues: It appears to me that father went insane, since he berated me for no reason. Rabbi Eliezer heard this and said to them: He, Hyrcanus, and his mother went insane. How can they neglect Shabbat preparations with regard to prohibitions punishable by stoning, such as lighting the candles and preparing hot food, and engage in preparations concerning prohibitions by rabbinic decree, such as wearing phylacteries on Shabbat?

    3Since the Sages perceived from this retort that his mind was stable, they entered and sat before him at a distance of four cubits, as he was ostracized (see Bava Metzia 59b). It is forbidden to sit within four cubits of an ostracized person.

    4Rabbi Eliezer said to them: Why have you come? They said to him: We have come to study Torah, as they did not want to say that they came to visit him due to his illness. Rabbi Eliezer said to them: And why have you not come until now? They said to him: We did not have spare time. Rabbi Eliezer said to them: I would be surprised if these Sages die their own death, i.e., a natural death. Rather, they will be tortured to death by the Romans. Rabbi Akiva said to him: How will my death come about? Rabbi Eliezer said to him: Your death will be worse than theirs, as you were my primary student and you did not come to study.

    5Rabbi Eliezer raised his two arms and placed them on his heart, and he said: Woe to you, my two arms, as they are like two Torah scrolls that are now being rolled up, and will never be opened again. I have learned much Torah, and I have taught much Torah. I have learned much Torah, and I have not taken away from my teachers, i.e., I have not received from their wisdom, even like a dog lapping from the sea. I have taught much Torah, and my students have taken away from me, i.e., they have received from my wisdom, only like the tiny amount that a paintbrush removes from a tube of paint.

    6Moreover, I can teach three hundred halakhot with regard to a snow-white leprous mark [ bebaheret ], but no person has ever asked me anything about them. He could not find a student who could fully understand him in those matters. Moreover, I can teach three hundred halakhot , and some say that Rabbi Eliezer said three thousand halakhot , with regard to the planting of cucumbers by sorcery, but no person has ever asked me anything about them, besides Akiva ben Yosef.

    7Rabbi Eliezer described the incident: Once he and I were walking along the way, and he said to me: My teacher, teach me about the planting of cucumbers. I said one statement of sorcery, and the entire field became filled with cucumbers. He said to me: My teacher, you have taught me about planting them; teach me about uprooting them. I said one statement and they all were gathered to one place.

    8After these comments, the Sages asked him questions of halakha : What is the halakha , with regard to ritual impurity, of a ball made of leather and stuffed with rags, and likewise a last, the frame on which a shoe is fashioned, which is made of leather and stuffed with rags, and likewise an amulet wrapped in leather, and a pouch for pearls, wrapped in leather, and a small weight, which is wrapped in leather? Rabbi Eliezer said to them: They are susceptible to impurity, and their purification is effected by immersing them in a ritual bath as they are, as there is no need to open them up.

    9They asked him further: What is the halakha with regard to a shoe that is on a last? Is it considered a complete vessel, which needs no further preparation, and is therefore susceptible to impurity? Rabbi Eliezer said to them: It is pure, and with this word, his soul left him in purity. Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: The vow is permitted; the vow is permitted; i.e., the ostracism that was placed on Rabbi Eliezer is removed.

    10Rabbi Akiva was not present at the time of his death. At the conclusion of Shabbat, Rabbi Akiva encountered the funeral procession on his way from Caesarea to Lod. Rabbi Akiva was striking his flesh in terrible anguish and regret until his blood flowed to the earth. He began to eulogize Rabbi Eliezer in the row of those comforting the mourners, and said: “My father, my father, the chariot of Israel and its horsemen” (II Kings 2:12). I have many coins, but I do not have a money changer to whom to give them, i.e., I have many questions, but after your death I have no one who can answer them.

    11The Gemara returns to the matter at hand: Apparently, Rabbi Akiva learned the halakhot of gathering cucumbers through sorcery from Rabbi Eliezer, not from Rabbi Yehoshua. The Gemara answers: He learned it from Rabbi Eliezer but he did not understand it. Later he learned it from Rabbi Yehoshua, and Rabbi Yehoshua explained it to him.

    12The Gemara asks: How could Rabbi Eliezer have performed that act of sorcery? But didn’t we learn in the mishna that one who performs an act of sorcery is liable? The Gemara answers: Performing sorcery not in order to use it, but in order to teach oneself the halakhot is different, and it is permitted; as the Master says that it is derived from the verse: “You shall not learn to do like the abominations of those nations. There shall not be found among you…one who uses divination, a soothsayer, an enchanter, or a sorcerer” (Deuteronomy 18:9–10), so that you shall not learn, i.e., it is prohibited for you to learn, in order to do, but you may learn, i.e., it is permitted for you to learn, in order to understand the matter yourself and teach it to others.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    But beholdThe matter of the gathering of cucumbers.

    Rabbi Akiva learned it from Rabbi YehoshuaBy way of a question.

    KinufFour posts and a canopy draped over them, as we say in Sukkah (10a).

    To remove the tefillin of his fatherAs he held that Shabbat is not a time for tefillin. So it is [hence] forbidden to wear them, lest he go out with them to the public domain.

    That father went insaneAnd he is close to death. As if his mind was composed, he would have removed his tefillin.

    A prohibition [punishable by] stoningthe lighting of a lamp and the insulation of hot water - whereas they are dealing with a matter that is only a rabbinic Shabbat prohibition. For there is no prohibition of work ( melakha ) in placing tefillin [on oneself] on Shabbat, and even if he went out with them into the public domain. As it is in the way of clothing, and it is an ornament for him on weekdays.

    At a distance of four cubitsBecause of the excommunication; for they excommunicated him during the disagreement about Akhnai's oven in Bava Metzia (59b).

    What is hisWith what will be his death?

    Yours will be worse than theirsBecause your heart is as wide as a hall; so if you had served me, you would have learned much Torah.

    He raisedRabbi Eliezer [raised] his two forearms.

    That are being rolled upJust like when a Torah scroll is being rolled up and the writing is concealed, so too is the Torah in my heart being hidden and concealed as I die. For they did not serve me and learn from me.

    And I have not taken away from my teachers, even like a dog lapping from the sea: According to their wisdom, which was great, my learning only counts as having taken away and received a little wisdom from them, like a dog who laps from the sea. And likewise have my students not even taken away and received from my wisdom, to take away from the surplus of my wisdom over theirs, that which a paintbrush removes from a tube in one dip.

    And I have not taken awayMeaning to say, I have not removed from their wisdom - such that they were greater than me at the beginning; and they are greater than me also now. For I only learned a little of their wisdom from them.

    A tube ( shifoferet )A tube into which one inserts blue dye. It is a cylinder of wood or of silver into which we stick a brush and dip into the blue dye and extract it.

    With regard to a snow-white leprous markWith regard to the laws of the sightings of blemishes ( negaim ).

    With regard to the planting of cucumbersThe laws of types of sorcery, through which a whole field is made full of cucumbers.

    They said to him, "A ball and a last, etc."A ball is a pelote covered with leather and tightly stuffed with ram's wool inside it. And likewise their leather last was like a type of shoe filled with hair inside it, with its opening sewn [shut]. And they would make shoes on it, the way our cobblers do with a wooden mold.

    An amuletIt is of leather, filled inside and one carries it on the neck for beauty.

    A small weightLike an ounce-weight that we make from lead and cover with leather, so that it not lessen (from wear). But it is not customary to cover a large weight with leather.

    And a string of a pearlWe sew the pearl with leather and hang it on the neck of an animal for medication.

    What is it (its law)For Rabbi Eliezer and the Sages disagreed about these in the Order of Tahorot (Kelim 23). And the Sages say [that] they cannot contract impurity, since a leather vessel cannot contract impurity unless it has a receptacle. For behold it is compared to sack. And these [items] - since their receptacle is made to fill permanently with a filling inside it - [are] not called a receptacle. But Rabbi Eliezer says [that] it does contract impurity, as a receptacle made to be filled is [still] called a receptacle. And they also disagreed about a ball and a last that tear and their hollow is visible: For the Rabbis conceded that they can contract impurity, as behold there is [now] a receptacle. But they argued about the matter of immersion. As the Sages say [that] what is inside separates [it from the purifying water], but Rabbi Eliezer says [that] what is inside does not separate, as it is all one vessel. And at the time of his death, they wanted to know if he reversed himself. So they asked him, "What do you say about those two disagreements?" He said to them [that] they are impure even intact and the impurity touches [them] from the outside.

    And their purification is as they areThat is to say if they tear - such that the Sages concede that they can contract impurity, but argue with me, saying that the filling separates - I stand by my words that the filling does not separate, so that we immerse them as they are.

    What is [the law with a] shoe that is on a lastAs they also argued about this in the Tosefta of Tahorot: The Sages say [that] since it is not lacking work that requires a craftsman - since an ordinary person can remove it from the last - it is already called a vessel. But Rabbi Eliezer renders it pure, since its work has not yet been finished [so it is not yet a vessel].

    The vow is permittedSince they had excommunicated him.

    Between Caesarea and LodAs they were carrying his bier from Caesarea to Lod.

    He began in the rowAs they were making a row around the bier to eulogize [him].

    I have many coins to exchange.

    But I do not have a money changer to sort themMeaning to say, I have many questions to ask, but there is no one to ask.

    R' Eliezer did the sorcery so R' Akiva could study their performance to prosecute sorcerers.

    License: CC0

    סנהדרין 68 עמוד א

    1והא ר' עקיבא מר': יהושע גמיר לה והתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו׃

    2ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות׃

    3כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות׃

    4א"ל למה באתם א"ל ללמוד תורה באנו א"ל ועד עכשיו למה לא באתם א"ל לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו ר' עקיבא שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן׃

    5נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת׃

    6ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף׃

    7פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד׃

    8אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן׃

    9מנעל שעל גבי האמוס מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר׃

    10למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר (מלכים ב ב, יב) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן׃

    11אלמא מרבי אליעזר גמרה גמרה מרבי אליעזר ולא סברה הדר גמרה מרבי יהושע ואסברה ניהליה׃

    12היכי עביד הכי והאנן תנן העושה מעשה חייב להתלמד שאני דאמר מר (דברים יח, ט) לא תלמד לעשות לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות.

    13הדרן עלך ארבע מיתות׃

    Tosafot

    To remove the tefillin[Rashi] explained, [those] of Rabbi Eliezer. Even though Rabbi Eliezer did not move from one place, it is called a rabbinic Shabbat prohibition. As anything with which the Sages prohibited one to go out to the public domain, it is [also] forbidden to go out with it to the courtyard. And the law is the same even if he sits in one place - it is forbidden.

    How can they neglect a prohibition [punishable by] stoningIt is implied that we first light, and then we remove [the tefillin]. But that is difficult - since in the chapter [entitled] BeMeh Madlikin (Shabbat 35b ff.), it implies the opposite. For we learned (in a baraita), "The third [shofar blow] is to light the [Shabbat] light - [these are] the words of Rabbi Natan. Rabbi Yehudah says, 'The third is to remove tefillin.'" And [Rashi] explains there, "So he lights with the fourth one." And it cannot be said that he lights with the second one - as it says there, after this, "The second is to light. In accordance with whom? It is neither in accordance with Rabbi Natan nor in accordance with Rabbi Yehudah HaNassi!" Nor can it be said that he lights with the third, and this is what it is saying - the third is also to remove tefillin, but one must always first light. For it said over there, "the third is to light," and it establishes [that position] to be in accordance with Rabbi Natan, and not in accordance with Rabbi Yehudah HaNassi. And there is another difficulty - did Hyrcanus not know his [father's] custom? So it can be said (answered) that the tefillin is certainly first. However, at that time, they delayed lighting because they were preoccupied with his sickness. And that is why he rebuked him.

    And their purification is as they are[Rashi] explained that they argued concerning immersion when they tore - if what is inside it separates [the water and the object] or not. And we do not find this disagreement explicitly. Rather in Chapter 23 of Kelim, it is learned, "A ball, a shoe last, an amulet and tefillin which were torn [after becoming impure] - one who touches them is impure; but one who touches what is inside it is pure." Hence its inside is not considered a connection. But we learned in the Tosefta, "Rabbi Yehoshua ben Karcha says in the name of Rabbi Eliezer, 'We can even immerse them as they are.'" Hence since it does not separate during immersion, we understand from this that it is a connection.

    He was striking his fleshAnd it is not [forbidden] on account of, "Gashes for the dead" (Leviticus 19:28). As he did it for [the sake of the honor of the] Torah - as he said, "I have many coins, but I do not have a money changer to sort them."

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    השורט על המת לוקה שנאמר ושרט לנפש וכו' והשריטה הוא שחובל בעצמו לצערו על המת ודוקא דרך שריטה אבל דרך הכאה לא וזהו שאמרו כשנפטר ר' אליעזר שהיה ר' עקיבא מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ וי"א שלא נאמר אלא על צער המת אבל ר' עקיבא על צער התורה שאבדה עשה כן והרי הוא כשורט על ביתו או על ספינתו וי"א שלא נאסר אלא בפני המת:

    שבת ויום טוב אינו זמן תפילין שהרי נאמר בתפילין יהיו לאות ושבת ויום טוב אין צריכין אות ומ"מ המניחן בשבת אין כאן איסור מלאכה אפילו יצא בהן שהרי דרך מלבוש הוא כמו שיתבאר במקומו:

    כלי עור הרי הן ככלי עץ לענין שאין פשוטיהן מקבלין טומאה מן התורה אלא במדרס כמו שביארנו במקומו וכל בית קבול העשוי למלאות אינו בית קבול מעתה הכדור שתוכו מלא שער או מוכין בדחק עד שלא נשאר שם בית קבול והאמום והוא דפוס מנעל מלא מתוכו שער או מוכין בדחק ופיו סגור ותפור ובו היו עושין המנעלים על הדרך שהרצענין שלנו עושין בדפוס של עץ והקמיע של עור ומלא מתוכו כתבים ומשקלת קטנה כגון אוקיא וחצי אוקיא שעושין אותה ממיני מתכות ודרך בני אדם לחפותה בעור שלא תחסר וצרור המרגלית והוא שתופרין המרגלית בעור וכל כיוצא באלו אין מקבלין טומאה נקרעו הכדור והאמום ונראה חלל מתוכם מתוך שהשער או המוכין נתקבצו בעצמו מקבלין טומאה ובשעת טהרתן כשמטביל אותם הוא צריך להוציא מהן השער והמוכין שמלואן חוצץ בהן מנעל שעל גבי האמום הואיל ואינו חסר מלאכה שתהא צריך לאומן שהרי הדיוט יכול לסלקה מעל גבי האמום שם כלי עליה ונגמרה מלאכתו היא ומקבלת טומאה:

    יש מקצת דברים בחקות הגוים שכתבנו ר"ל קוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים שיצאו מכללן להיתר כיצד הרי שאסרנו לנחש וכתבנו שכל הנמנע מעשייתו על פי הנחש או מכוין מלאכתו על פי אותו הנחש לוקה מ"מ יש דברים שמותרין והם שאינן דברים ידועים לכל אלא שהוא עושה אותם סימן לעצמו הרי שקנה בית ומשעה שקנאה הגיעוהו פסידות רשאי למכרה הגיעוהו מאותה שעה רווחים וברכות והוא צריך למכור עכ"פ ומנחש שלא למכור את הבית ומוכר משאר נכסיו על פי אותו הנחש מותר וכן נשא אשה ורוצה לקיימה על דרך זה אע"פ שהיה צריך לגרשה מצד אחר או ההפך וכן הרוצה לעשות דבר ושאל לתינוק על פסוק שבפיו ונמנע מעשייתו על פיו כל זה מותר כללו של דבר כל שהוא סימן שהוא מניחו לעצמו ואינו נחש קדום וכללי לכל אע"פ שעושה או נמנע מעשות על פי אותו הנחש הרי זה מותר וזהו נחש אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול א"כ מה שאמרו כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש שמשמעו שכל כיוצא בו נחש הוא ואסור תדע שלא לענין איסור נאמר שאם כן לא היה השם נסכם על ידם אלא לענין אם ראוי לסמוך עליו אם לאו כלומר שכל נחש שלא כיון אדם בו בתוך לבו מעט קודם באו אינו ראוי לסמוך עליו חוץ מבית תינוק ואשה ואף אלו סימן בעלמא והוא שאמרו בהם אע"פ שאין נחש וכו' כלומר אע"פ שאינו נחש גמור שהרי לא כיון בה מקודם שיבא מ"מ סימן בעלמא הוא וראוי לחוש עליו והוא שאמרו עליו והוא דאיתחזק תלתא זימני כלומר שמאחר שהוא בא מאיליו אינו סימן לחוש עליו אא"כ בשלשה פעמים ואלו כיון עליו לעשותו סימן מקודם שיבא היה ראוי לסמוך עליו אף בפעם אחת:

    וזה שהביאו שמועה זו במסכת חולין צ"ה ב' על רב שכשראה בעל הספינה בא לקראתו ומזומן להעבירו ניחש בעצמו שסעודה היתה לשם וכמו שאמרו שם חזא מברא אתי לאפיה אמר מעברא אתי לאפאי יומא טבא לגאו ואמרו שם ואפילו הכי לא אכיל בה ושאלו שם אילימא משום דנחיש כלומר אחר שנזדמן לידו איסור זה באותו ענין נמנע מלאכול והא איהו גופיה אמר כל נחש שאינו וכו' וזה לא היה כנחש זה שהרי לא היה הוא הולך עליו או נמנע וכו' שלא כיון בו מקודם שמשמען של דברים שנחש יונתן ואליעזר באיסור היו שמא דעת המקשה לומר אילימא משום דנחיש כלומר שניחש על שהניחו את הסעודה וחשש שמאחר שהניחוה שלא תהא אותה מזומנת לברכה והרי אין כאן נחש הראוי לסמוך עליו כלל או שמא כך פירושו אילימא משום דנחיש ושתהא דעתו שאף נחש כזה אסור והאיך אפשר שיהא סובר כן והלא אין זה נחש הראוי לסמוך כלל ומ"מ אפילו היה ראוי לסמוך לא היה נאסר:

    גדולי המחברים חולקין על שיטה זו לומר שכל נחש שאדם מניח לעצמו ועושה או נמנע על פיו לוקה ולא הותר בבית תנוק ואשה אלא שיהא שמח בעצמו על כך או מצטער עד שיבקש על עצמו רחמים אבל לא עשה ולא נמנע מעשות על פיו ולדבריו אליעזר ויונתן שלא כדין עשו והוא שאמרו כל נחש וכו' כלומר שימנע מעשייתו על פי אותו הנחש ואין הדברים נראין ובכמה מקומות מצינו פסוק לי פסוקיך והיו עושין או נמנעין כמה שהעידו על ר' יוחנן בפרק גיד הנשה וברב ששת במסכת גיטין ובכמה מקומות וכן אמרו בגיטין על רב עיליש שנשבה והורה לו צפצוף העוף שאם יברח יצליח ולא רצה לעשות כן על פי העורב ויראה לי מתוך שכל עניני העורב נחשים קדומים וכללים והוא שאמר עורבא שקרא הוא כלומר והוא דרך נחש וכשהורה לו אח"כ צפצוף היונה בדבר זה עשה על פי אותה הוראה מתוך שלא היה עוף שנחש שלו קדום וכללי והוא שאמר מכדי כנסת ישראל ביונה אימתלא שמע מינה מתרחיש ניסא כלומר שאין זה נחש האסור וכן אמרו שמואל בדק בסיפרא לראות איזה פסוק מזדמן לו וודאי לא לחנם היתה בדיקתו אלא שהיה עושה או נמנע על פי אותו הנחש וכן אמרו מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וכן קל גברא במתא וקל אתתא בדברא ואף במקראות רמז לדבר אלא שאין בו ראיה והוא האמור בגדעון ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך ונראין הדברים:

    חובר חבר והוא שמביא חיות המזיקות או נחשים ועקרבים ולוחש עליהם ואין מזיקין שזהו איסור תורה כמו שביארנו הותר מכללו על מי שנשכו נחש או עקרב שמותר ללחוש על המכה כדי לישב דעתו ולחזק לבו לפי מחשבתו שלא תטרף דעתו עליו ועל צד זה התירו בתלמוד כמה לחשים המוניים לפי מחשבת הנזוק ובלבד שלא תהא לחישתו בשם ע"ז או כוכב וכיוצא באלו המביאים להטעות שהן הן גופי העבודות זרות והציר הגדול שדלת התורה סובבת עליו והוא ענין פן תשא עיניך השמימה ומתוך כך אמרו שהלוחש על המכה וקורא בה פסוק של תורה או שמניח ספר תורה או תפילין על הקטן שיישן או שלא יבעת הרי הוא כופר בתורה אבל האומר פסוקים או מזמורים דרך תפלה להגן עליו מחליו ומצרותיו מותר ותבא עליו ברכה:

    וכן יצא מכלל מכשף כל מה שהוא נעזר מצד הטבע על דרך מה שאמרו למעלה בגדולי החכמים שהיו עוסקין ביצירה ובוראים עגל שמן ואוכלין אותו והוא שאמרו הלכות כשפים יש מהם חייב ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדר' חנינא ורב הושעיא בכל מעלי שבתא עסקי בהלכות יצירה ומברא להו עגלא תילתא ואכלי ליה וכן כל כיוצא בזה:

    הקסם והדרישה אל המתים והוא כל עניני הערת דמיון בהגדת העתידות הוא איסור תורה ומ"מ כל שמוצא כח דמיונו חזק ופועל צדק ומרבה במחשבתו סמוך לשינה ומתקן כל מחשבותיו לענין אחד כדי שיישן מתוך אותן הדברים עד שיזדמן לדמיונו פתח במבוקשו לא ראינו מי שפקפק בה וזהו הנקרא שאלת חלום וכמה חסידים נשתמשו בה אלא שלא היו סומכים עליו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין כמו שהתבאר:

    המעונן כבר ביארנו שעיקר איסורו כל שמכוין פעולתו על פי משפט הכוכב ולשון גדולי המחברים בזה שאומר באצטגנינות יום פלוני רע יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני והעושה דבר פלוני בשעה פלונית יצליח במלאכתו או ההפך והמעונן עצמו בלאו אבל לא השואל אלא שהוא באיסור ומ"מ אם כיון מלאכתו על אותה שעה לוקה:

    מ"מ יש דברים שכח הכוכב נגלית פעלתו בדברים התחתונים בקצת דברים שהעושה אותם באותה שעה ניזוק והוא אצל בני אדם כדבר טבעי והוא שראינו לרבותינו במסכת שבת קכ"ט ב' שהיו מזהירים שלא להקיז דם בשני וחמישי ולא בשלישי ואמרו שם בשלישי מאי טעמא משום דקאי מאדים בזוויה ששי נמי הא קאי מאדים בזוויה ותירץ כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים י"י הנה שמצד שמאדים שולט על הדם הזהירו שלא להקיז דם ביום שהוא מושל בשעת זוג ממנו והוא ענין בזוויה והיא ביום שלישי שעה שמינית ובשישי בשעה שישית ומ"מ קשה לפירוש זה והרי אף בשני הוא בשעה רביעית וכן בחמישי בשעה שניה ולא הוצרך ליתן טעם אחר האמור בהן והוא שאמר בשני ובחמישי משום דבית דין של מעלה ומטה שוים ומפני זה פירשו גדולי החכמים בזוויה כמו בזויותיו והוא שכבר ידעת שהגלגל מצוייר בחלוקתו לשלש מאות וששים חלקים צ' חלקים לכל רביע היום שהוא התחלת זמן וביום שלישי נמצא מאדים בתחלת הצ' מעלות שהוא בו ראשון לסדור חל"מ כצנ"ש ראשי ימים ובששי הוא בסוף הצ' שהוא בשעה ששית והוא בסוף חצי היום הראשון ואע"פ שהתירו בראשון עם היות מאדים בשעה שביעית ממנו יראה שמאחר שרוב ההקזות נעשות קודם חצי היום אין הענין אלא בזמן הרביע שהוא זמן בפני עצמו וכלו נגרר אחר ראשו וסופו וכן כתבוה הם בעצמם מצד שזמן אכילה בשעה ראשונה עד סוף ששית וכמו שאמרו אכל חטה והקיז לא הקיז אלא לאותה חטה:

    ומכאן סמכו קצת חכמי התכונה מן החסידים שבהם להקל בשאר דברים לומר ואף הרוצה לבנות בית או לנטוע כרם או לחפור באר של מים וכל מעשה ששבתאי שולט עליו יזהר מיום שני ושלישי וששי ששבתאי בזוי בהם ויתחיל בראשון ורביעי וחמישי וכן בממשלת כל כוכב וכוכב עד שיצאה להם הוראה למעשה בחתן שהיו מכניסים אותו לחפה ביום חמשי וצוה להקדימו כדי שיכנס בשעה שלישית שהיא שעה נפרדת ושולטת עליה לבנה וראויה להתחיל בה כל דבר טוב וארעה סבה שהוזקק להתאחר עד תחלת ששית שהוא שעת זוג ושולט עליה מאדים וצוה לאחרו עד השביעית שהיא שעה נפרדת ושולטת עליה חמה וראויה להתחלת כל דבר והחליטו מאמרם לומר שכל האומר שעה פלונית יפה לזה או רעה אין זה אלא כאומר עשב זה יפה לעינים או סם זה משלשל או עוצר ואמרו שכל שאינו שואל לעשות על פיהם אלא שנודע לו שכן מעצמו או שאמרו לו הכלדיים מאליהם וחשש לדבריהם אין כאן חיוב ממה שראינו שר' עקיבא אמרו לו כלדיים ההוא יומא דעיילי לבי גננא טריק ליה חוויא הוה דאיג אמילתא טובא ומאחר שאמר הוה דאיג אמילתא אלמא שמותר לחוש ואיני מבין ראייתם שהרי מ"מ לא נמנע ר' עקיבא מלהשיאה אלא שהם מתירים אף על השאלה שהרי אמרו האי מאן דמתיליד בשעה פלונית גנב יהא גזלן יהא וכן הרבה ולא הודיעו דבר זה אלא שיהא אדם מתמיד להכריח טבעו ולשנות את תפקידו לטוב ואף מזו אין ראיה אצלי שהרי הודעה זו אינה אלא להכריח טבעו ואין זה אלא כמי שהוא רוצה לידע אם הוא חם בטבעו כדי שירגיל עצמו בדברים קרים למצע עליו את התחום וסוף דבריהם שחכמת הכלדיים אינה חכמת הכוכבים לבד אלא שנתערבה עמהם מלאכת הכשוף שחכמת הכוכבים אינה יכולה להודיע פרטי הדברים שאם יודע מדרך הכוכבים שזה האיש יצליח ויקנה שדות וכרמים לא יודע שיקנה שדה פלוני והכלדיים היו אומרים כלהו נכסיך יוסף מוקר שבי אכיל להו וכן הרבה:

    וכן היו להם בעניני הכוכבים שהיו מאמינים שרוח נבואה באה להם מכחם ועושין להם צלמים לעבדם ויש כת אחרת שהם נקראים מזילי הכחות והיו מקטירים לאיזה כוכב בשעות ידועות היו מזילים בהם כח הכוכב להגיד עתידות ואלו השנים ע"ז גמורה והיו מהם כת שלישית חוקרים על הכוכבים המבוקשים להם על סדר המהלך הנמצא להם ונגד איזו צורה שבגלגל השמיני הם סובבות ועושים צורות בשעות ידועות שהיה הכוכב המבוקש להם סובב כנגד הצורה ובצד שהיא אם צפוני אם דרומי והיו עושין צורה כמוה מאחד מיני המתכות שהיה ראוי לה אם זהב אם כסף ומיחדים אותן לחליים ידועים או לשאר דברים עד שעושין מזה צורה לרוב החליים ואחריהם כת רביעית יגזרו ממהלכותיהם איזה עת ראוי ללקט הזרעים ולאסוף התבואות ושאר הצמחים ואם נלקטו ביום ההוא או בשעה ההיא מה יועילו ואיך יועילו וכל אלו הם בודאי בכלל האיסור ומ"מ לשטתנו התלמודית כל הדברים יגיעים שהרי המודיע מ"מ בכונה שימנע השומע הוא המעונן והמעשים שהוזכרו לא היו נמנעים מעשייתם והקזת הדם אינה אלא שב ואל תעשה ודרך טבעי כמו שהוגדר בספרי הרפואה בימים הכלביים וכן הרפואות שילקחו לפי התקופות וכל שכן בחליי האדם ובהקזותיו שהן מחלישות הגוף והדבר צריך לשמירה מעולה והרי אמרו בפרוש במעונן שעה פלונית יפה לצאת או לעשות דבר פלוני ומ"מ עשיית הצורות בשעות ידועות ובעת היות הכוכב המבוקש סובב נגד איזה צורה שבמזלות לחליים ידועים הוא ממה שאין פקפוק באיסורו אף לדבריהם והיא הכת השלישית הנזכרת בדבריהם והם נקראים אצלם בעלי התמונות והוא אצלי ענין גנז ספרי רפואות והודו לו וכן מצאתיה בהדיא אח"כ בפרוש המשנה לגדולי המחברים ברביעי של פסחים ומה שאמרו רבותינו במסכת שבת ס"ה א' בענין יוצאין בסלע שעל גבי הצינית ואמרו עליה אי משום צורתא וכו' שנראה שהיו מרפאין בצורה לא נאמר על צורת כוכב ומזל כלל אלא בדברים המוניים אין בהם חשש שיבא האדם לטעות בהם כעין אלו שעושים הצורה השלומיית על לחי הבולט וכיוצא באלו ההבלים:

    והעיקר באלו הענינים שהגלגלים והמזלות פועלים בנבראות התחתונות וכמאמר אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל וכל שהדבר קבוע בכך כגון שזה המזל מושל ביום פלוני ובמקום פלוני והלבנה בחדשה מוספת במים ומלחלחת הארץ עד שגורמת הפסד בחתוך העץ הנחתך באותה שעה אין בזה כלום והוא כדבר מוטבע והוא הוא ענין מניעת ההקזה בעת שלטנות מאדים שהדם רותח ומתעורר ויש בהוצאתו היזק וזה טבע גמור ואינו אלא כאומר נעשה דבר זה בחצי היום כשיהיה השמש בתגבורת חומו אבל מה שישתנה בהם תמיד לפי דבוק הכוכבים זה בזה כמו שיאמר שילקח הדבר הפלוני בהיות הירח במזל פלוני במעלה פלוני הוא הכשוף והעוננות וכל שיכוין עשיית פעולה או מניעת פעולה על זה אסור שזה ממה שיתלו רוב הפעולות בהם לעובדיהם והוא ממה שימעט ביראת השם ובבטחון בו והוא שכונת התורה וקטבה הוא הסרת ע"ז ומחות זכרה ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מועיל או מזיק שזו היא הסבה המביאה לעבדם וכבר הזכרנו בזה לשון גדולי המחברים והוא שכתבו איזהו מעונן אלו נותני העתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני רע לדבר פלוני יום פלוני טוב לעשות דבר פלוני שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני וכן אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא שהודיע אותם הכזבים שהסכלים מדמים שהם דברי אמת וחכמה וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 68a

    Sanhedrin 68a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    But behold The matter of the gathering of cucumbers.

    Rabbi Akiva learned it from Rabbi Yehoshua By way of a question.

    Kinuf Four posts and a canopy draped over them, as we say in Sukkah (10a).

    To remove the tefillin of his father As he held that Shabbat is not a time for tefillin. So it is [hence] forbidden to wear them, lest he go out with them to the public domain.

    That father went insane And he is close to death. As if his mind was composed, he would have removed his tefillin.

    A prohibition [punishable by] stoning the lighting of a lamp and the insulation of hot water - whereas they are dealing with a matter that is only a rabbinic Shabbat prohibition. For there is no prohibition of work ( melakha ) in placing tefillin [on oneself] on Shabbat, and even if he went out with them into the public domain. As it is in the way of clothing, and it is an ornament for him on weekdays.

    At a distance of four cubits Because of the excommunication; for they excommunicated him during the disagreement about Akhnai's oven in Bava Metzia (59b).

    What is his With what will be his death?

    21 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 68a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    To remove the tefillin [Rashi] explained, [those] of Rabbi Eliezer. Even though Rabbi Eliezer did not move from one place, it is called a rabbinic Shabbat prohibition. As anything with which the Sages prohibited one to go out to the public domain, it is [also] forbidden to go out with it to the courtyard. And the law is the same even if he sits in one place - it is forbidden.

    How can they neglect a prohibition [punishable by] stoning It is implied that we first light, and then we remove [the tefillin]. But that is difficult - since in the chapter [entitled] BeMeh Madlikin (Shabbat 35b ff.), it implies the opposite. For we learned (in a baraita), "The third [shofar blow] is to light the [Shabbat] light - [these are] the words of Rabbi Natan. Rabbi Yehudah says, 'The third is to remove tefillin.'" And [Rashi] explains there, "So he lights with the fourth one." And it cannot be said that he lights with the second one - as it says there, after this, "The second is to light. In accordance with whom? It is neither in accordance with Rabbi Natan nor in accordance with Rabbi Yehudah HaNassi!" Nor can it be said that he lights with the third, and this is what it is saying - the third is also to remove tefillin, but one must always first light. For it said over there, "the third is to light," and it establishes [that position] to be in accordance with Rabbi Natan, and not in accordance with Rabbi Yehudah HaNassi. And there is another difficulty - did Hyrcanus not know his [father's] custom? So it can be said (answered) that the tefillin is certainly first. However, at that time, they delayed lighting because they were preoccupied with his sickness. And that is why he rebuked him.

    And their purification is as they are [Rashi] explained that they argued concerning immersion when they tore - if what is inside it separates [the water and the object] or not. And we do not find this disagreement explicitly. Rather in Chapter 23 of Kelim, it is learned, "A ball, a shoe last, an amulet and tefillin which were torn [after becoming impure] - one who touches them is impure; but one who touches what is inside it is pure." Hence its inside is not considered a connection. But we learned in the Tosefta, "Rabbi Yehoshua ben Karcha says in the name of Rabbi Eliezer, 'We can even immerse them as they are.'" Hence since it does not separate during immersion, we understand from this that it is a connection.

    He was striking his flesh And it is not [forbidden] on account of, "Gashes for the dead" (Leviticus 19:28). As he did it for [the sake of the honor of the] Torah - as he said, "I have many coins, but I do not have a money changer to sort them."

    Tosafot on Sanhedrin 68a · Sefaria · CC0

    Meiri

    השורט על המת לוקה שנאמר ושרט לנפש וכו' והשריטה הוא שחובל בעצמו לצערו על המת ודוקא דרך שריטה אבל דרך הכאה לא וזהו שאמרו כשנפטר ר' אליעזר שהיה ר' עקיבא מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ וי"א שלא נאמר אלא על צער המת אבל ר' עקיבא על צער התורה שאבדה עשה כן והרי הוא כשורט על ביתו או על ספינתו וי"א שלא נאסר אלא בפני המת:

    שבת ויום טוב אינו זמן תפילין שהרי נאמר בתפילין יהיו לאות ושבת ויום טוב אין צריכין אות ומ"מ המניחן בשבת אין כאן איסור מלאכה אפילו יצא בהן שהרי דרך מלבוש הוא כמו שיתבאר במקומו:

    כלי עור הרי הן ככלי עץ לענין שאין פשוטיהן מקבלין טומאה מן התורה אלא במדרס כמו שביארנו במקומו וכל בית קבול העשוי למלאות אינו בית קבול מעתה הכדור שתוכו מלא שער או מוכין בדחק עד שלא נשאר שם בית קבול והאמום והוא דפוס מנעל מלא מתוכו שער או מוכין בדחק ופיו סגור ותפור ובו היו עושין המנעלים על הדרך שהרצענין שלנו עושין בדפוס של עץ והקמיע של עור ומלא מתוכו כתבים ומשקלת קטנה כגון אוקיא וחצי אוקיא שעושין אותה ממיני מתכות ודרך בני אדם לחפותה בעור שלא תחסר וצרור המרגלית והוא שתופרין המרגלית בעור וכל כיוצא באלו אין מקבלין טומאה נקרעו הכדור והאמום ונראה חלל מתוכם מתוך שהשער או המוכין נתקבצו בעצמו מקבלין טומאה ובשעת טהרתן כשמטביל אותם הוא צריך להוציא מהן השער והמוכין שמלואן חוצץ בהן מנעל שעל גבי האמום הואיל ואינו חסר מלאכה שתהא צריך לאומן שהרי הדיוט יכול לסלקה מעל גבי האמום שם כלי עליה ונגמרה מלאכתו היא ומקבלת טומאה:

    יש מקצת דברים בחקות הגוים שכתבנו ר"ל קוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים שיצאו מכללן להיתר כיצד הרי שאסרנו לנחש וכתבנו שכל הנמנע מעשייתו על פי הנחש או מכוין מלאכתו על פי אותו הנחש לוקה מ"מ יש דברים שמותרין והם שאינן דברים ידועים לכל אלא שהוא עושה אותם סימן לעצמו הרי שקנה בית ומשעה שקנאה הגיעוהו פסידות רשאי למכרה הגיעוהו מאותה שעה רווחים וברכות והוא צריך למכור עכ"פ ומנחש שלא למכור את הבית ומוכר משאר נכסיו על פי אותו הנחש מותר וכן נשא אשה ורוצה לקיימה על דרך זה אע"פ שהיה צריך לגרשה מצד אחר או ההפך וכן הרוצה לעשות דבר ושאל לתינוק על פסוק שבפיו ונמנע מעשייתו על פיו כל זה מותר כללו של דבר כל שהוא סימן שהוא מניחו לעצמו ואינו נחש קדום וכללי לכל אע"פ שעושה או נמנע מעשות על פי אותו הנחש הרי זה מותר וזהו נחש אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול א"כ מה שאמרו כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש שמשמעו שכל כיוצא בו נחש הוא ואסור תדע שלא לענין איסור נאמר שאם כן לא היה השם נסכם על ידם אלא לענין אם ראוי לסמוך עליו אם לאו כלומר שכל נחש שלא כיון אדם בו בתוך לבו מעט קודם באו אינו ראוי לסמוך עליו חוץ מבית תינוק ואשה ואף אלו סימן בעלמא והוא שאמרו בהם אע"פ שאין נחש וכו' כלומר אע"פ שאינו נחש גמור שהרי לא כיון בה מקודם שיבא מ"מ סימן בעלמא הוא וראוי לחוש עליו והוא שאמרו עליו והוא דאיתחזק תלתא זימני כלומר שמאחר שהוא בא מאיליו אינו סימן לחוש עליו אא"כ בשלשה פעמים ואלו כיון עליו לעשותו סימן מקודם שיבא היה ראוי לסמוך עליו אף בפעם אחת:

    וזה שהביאו שמועה זו במסכת חולין צ"ה ב' על רב שכשראה בעל הספינה בא לקראתו ומזומן להעבירו ניחש בעצמו שסעודה היתה לשם וכמו שאמרו שם חזא מברא אתי לאפיה אמר מעברא אתי לאפאי יומא טבא לגאו ואמרו שם ואפילו הכי לא אכיל בה ושאלו שם אילימא משום דנחיש כלומר אחר שנזדמן לידו איסור זה באותו ענין נמנע מלאכול והא איהו גופיה אמר כל נחש שאינו וכו' וזה לא היה כנחש זה שהרי לא היה הוא הולך עליו או נמנע וכו' שלא כיון בו מקודם שמשמען של דברים שנחש יונתן ואליעזר באיסור היו שמא דעת המקשה לומר אילימא משום דנחיש כלומר שניחש על שהניחו את הסעודה וחשש שמאחר שהניחוה שלא תהא אותה מזומנת לברכה והרי אין כאן נחש הראוי לסמוך עליו כלל או שמא כך פירושו אילימא משום דנחיש ושתהא דעתו שאף נחש כזה אסור והאיך אפשר שיהא סובר כן והלא אין זה נחש הראוי לסמוך כלל ומ"מ אפילו היה ראוי לסמוך לא היה נאסר:

    גדולי המחברים חולקין על שיטה זו לומר שכל נחש שאדם מניח לעצמו ועושה או נמנע על פיו לוקה ולא הותר בבית תנוק ואשה אלא שיהא שמח בעצמו על כך או מצטער עד שיבקש על עצמו רחמים אבל לא עשה ולא נמנע מעשות על פיו ולדבריו אליעזר ויונתן שלא כדין עשו והוא שאמרו כל נחש וכו' כלומר שימנע מעשייתו על פי אותו הנחש ואין הדברים נראין ובכמה מקומות מצינו פסוק לי פסוקיך והיו עושין או נמנעין כמה שהעידו על ר' יוחנן בפרק גיד הנשה וברב ששת במסכת גיטין ובכמה מקומות וכן אמרו בגיטין על רב עיליש שנשבה והורה לו צפצוף העוף שאם יברח יצליח ולא רצה לעשות כן על פי העורב ויראה לי מתוך שכל עניני העורב נחשים קדומים וכללים והוא שאמר עורבא שקרא הוא כלומר והוא דרך נחש וכשהורה לו אח"כ צפצוף היונה בדבר זה עשה על פי אותה הוראה מתוך שלא היה עוף שנחש שלו קדום וכללי והוא שאמר מכדי כנסת ישראל ביונה אימתלא שמע מינה מתרחיש ניסא כלומר שאין זה נחש האסור וכן אמרו שמואל בדק בסיפרא לראות איזה פסוק מזדמן לו וודאי לא לחנם היתה בדיקתו אלא שהיה עושה או נמנע על פי אותו הנחש וכן אמרו מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וכן קל גברא במתא וקל אתתא בדברא ואף במקראות רמז לדבר אלא שאין בו ראיה והוא האמור בגדעון ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך ונראין הדברים:

    חובר חבר והוא שמביא חיות המזיקות או נחשים ועקרבים ולוחש עליהם ואין מזיקין שזהו איסור תורה כמו שביארנו הותר מכללו על מי שנשכו נחש או עקרב שמותר ללחוש על המכה כדי לישב דעתו ולחזק לבו לפי מחשבתו שלא תטרף דעתו עליו ועל צד זה התירו בתלמוד כמה לחשים המוניים לפי מחשבת הנזוק ובלבד שלא תהא לחישתו בשם ע"ז או כוכב וכיוצא באלו המביאים להטעות שהן הן גופי העבודות זרות והציר הגדול שדלת התורה סובבת עליו והוא ענין פן תשא עיניך השמימה ומתוך כך אמרו שהלוחש על המכה וקורא בה פסוק של תורה או שמניח ספר תורה או תפילין על הקטן שיישן או שלא יבעת הרי הוא כופר בתורה אבל האומר פסוקים או מזמורים דרך תפלה להגן עליו מחליו ומצרותיו מותר ותבא עליו ברכה:

    וכן יצא מכלל מכשף כל מה שהוא נעזר מצד הטבע על דרך מה שאמרו למעלה בגדולי החכמים שהיו עוסקין ביצירה ובוראים עגל שמן ואוכלין אותו והוא שאמרו הלכות כשפים יש מהם חייב ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדר' חנינא ורב הושעיא בכל מעלי שבתא עסקי בהלכות יצירה ומברא להו עגלא תילתא ואכלי ליה וכן כל כיוצא בזה:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 68a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה היאך מניחין כו' מדקאמר התם שלישית להדליק ומוקי לה כרבי נתן כו' עכ"ל דאי ר' יהודה הנשיא אף לחלוץ קאמר מצינן למימר נמי דהך ברייתא שלישית להדליק אף להדליק קאמר והוא הדין לחלוץ והיינו כר' יהודה הנשיא ומיהו מלתיה דר' נתן שלישית להדליק היינו להדליק דוקא קאמר ולא לחלוץ מדקפליג ר' יהודה הנשיא עליה ואמר שלישית לחלוץ וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 68a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה היאך מניחין איסור סקילה כו' ופ"ה התם ומדליק ברביעית כו' יש לדקדק בזה מה מקשין התוס' דילמא דבהא פליגי רבי נתן ורבי יהודה נשיאה דרבי נתן ס"ל דהדלקת הנר קודם לחליצת תפילין וס"ל שלישית להדליק את הנר ורביעית לחלוץ תפילין ורבי יהודה נשיאה ס"ל איפכא ולכך קאמר שלישית לחלוץ תפילין ורביעית להדליק את הנר ור"א ס"ל כרבי נתן וצ"ל שס"ל להתוס' דמשמע מסוגיא דשמעתין מדקאמר שלישית להדליק את הנר כמאן כרבי נתן ולא קאמר דאתיא אפילו כר"י נשיאה ור"י נשיאה אף לחלוץ תפילין קאמר אבל להדליק את הנר לכ"ע בשלישית ולא פליגי אלא בלחלוץ תפילין מכלל דגמרא סבירא לה דאדרבה בלחלוץ תפילין לא פליגי דלכ"ע בשלישית ולא פליגי אלא בהדלקת הנר דלרבי נתן הוא בשלישית ולר"י נשיאה ברביעית ודייק לה לגמרא דאי בהדלקה מודו דבשלישית ולא פליגי אלא בלחלוץ תפילין ה"ל למיתני בדברי רבי נתן שלישית להדליק את הנר רביעית לחלוץ תפילין ר"י נשיאה אומר שלישית לחלוץ תפילין דהוה משמע דפלוגתייהו בלחלוץ תפילין ומדלא קתני הכי ש"מ דלא פליגי אלא בהדליק את הנר אבל לחלוץ תפילין גם לר"נ בשלישית דמסתמא חולץ תפילין קודם שמדליקין את הנר ולכך לא הזכיר ר"ג לחלוץ תפילין כ"א שלישית להדליק את הנר שהוא אחר חליצת תפילין והאחרון נקט ולכ"ע חליצת תפילין הוא קודם הדלקת הנר וא"כ קשיא הכא דמשמע דהדלקת הנר קודם ותירצו ודאי חליצת תפילין ברישא כשעושין הכל בזמנו ואין מאחרין אבל היכא דאיחרו עד כניסת השבת מפני איזה טרדה יש להקדים הדלקת הנר שהוא איסור סקילה:

    ד"ה וטהרתן כמו שהן וכו' ותני בתוספתא וכו' אף מטבילין כמות שהן כו' שמע מיניה דהוי חבור ר"ל והיינו פלוגתא דמזה אנו שמעינן דפליגי רבנן ור' אליעזר:

    Maharam on Sanhedrin 68a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה לחלוץ תפיליו וכו' דקסבר שבת לאו זמן תפילין עי' מג"א סי' שח ס"ק יא:

    שם ד"ה משקולת קטנה וכו' לחפותה בעור עיין ב"ב דף פ"ט ע"ב תוספות ד"ה ולא:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 68a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הֵיאַךְ מַנִּיחִין אִסּוּר סְקִילָה וְעוֹסְקִין בְּאִסּוּר שְׁבוּת פירש רש"י הטמנת חמין והדלקת נר. וקשא מנא ידע דלא הטמינו? אם מפני שראה אותם אצלו ולא זזו ממנו שמא הביאו אותו היום משרתים לביתם לעסוק בכל צרכי שבת ולהכין הכל וכבר הטמינו. ויש לומר שלא ראה שהביאו נרות מרובים לטרקלין שלו ואם היו בבית אנשים אחרים להכין אותו היום כל צרכי שבת היו מביאים נרות מרובים כדי שתדליק אותם האשה בעלת הבית בעת הדלקת נר שבת, אלא ודאי לא יש שום אדם עוסק אותו היום בביתו בצרכי שבת לא הטמנה ולא נר ולכן קרא עליהם תגר זה.

    אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה לָנוּ פְּנַאי. נראה כשם שמותר לשנות מפני השלום כן מותר לשנות מפני הכבוד דאינו דרך ארץ לומר לו שלא באו מפני שכבר ברכוהו. או אפשר שלא הוציאו שקר מפיהם כי הם לא אמר לו שלא באנו אצלך מפני שלא היה לנו פנאי אלא הוא אמר 'וְעַד עַכְשָׁיו לָמָּה לֹא בָּאתֶם' והם אמרו 'לֹא הָיָה לָנוּ פְּנַאי' כי כוונו על עת אחת ידועה להם שבאמת לא היה להם פנאי בה. ומה שאמר נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו מֵרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת, נראה כי הקינוף היה בחדר בפני עצמו שבו היה הקנוף שלו וזה החדר היה בתוך הטרקלין בסופו ופתחו פתוח לטרקלין והם תחילה ישבו בטרקלין חוץ לחדר שאין רואה אותם רבי אליעזר ולא ידעו שדעתו היתה מיושבת עליו, וכשאמר בנו להם כמדומה לו שדעתו נטרפה, אמר להם דבריו אל חוץ לחדר שבו הקנוף של אביו כי דבר עמהם כן בהיותם יושבים בטרקלין ובנו בחשבו שדעת אביו מבולבלת באותה שעה חשב שודאי לא ישמעו דברים אלו אליו. אך באמת היה מיושב בדעתו הרבה היטב היטב והיה חוש השמע שלו חזק ששמע דברים שדבר בנו עם החכמים בטרקלין אף על פי שהוא שוכב בקינוף שבתוך החדר וכששמעו חכמים דבריו של רבי אליעזר שדבר בעד בנו ידעו בבירור ששפוי בדעתו היטב ולכן נכנסו מן הטרקלין לחדר שבו הקינוף שהוא שוכב בו וישבו שם רחוק ארבע אמות ממטתו שבקינוף.

    אָמַר לָהֶם תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יָמוּתוּ מִיתַת עַצְמָן. נראה טעמו דאמרו רבותינו ז"ל בגמרא התורה מצלת ממיתה משונה ולא ממיתה טבעית, ולכן כיון שהם זלזלו בה ח"ו שלא באו ללמוד תורה ממנו לא תצילם התורה ממיתה משונה. ומה ששאל רבי עקיבה על עצמו מפני כי הוא אשר הלך מקודם להודיעו כשברכוהו ובדלו ממנו ולכן חשש שמא בעבור זאת תהיה מיתתו קשה מכולם. ברם קשא דאיתא בפסחים (פסחים סט.) דאמר לו רבי אליעזר לרבי עקיבא בשחיטה השבתני בשחיטה תהיה מיתתו, נמצא כבר מקדם קדמתא גילה לו רבי אליעזר ברוח הקודש איך תהיה מיתתו! ויש לומר כי מקודם גילה לו בשחיטה שהוא הרג וקיל משאר מיתות סקילה שריפה ושאל עתה אם נשאר הדבר כן שתהיה מיתתו בהרג או נוסף לו דבר קשה יותר? והשיב לו מיתתו קשה מכולם כי רובם בהרג אך אתה במיתה קשה מהרג.

    נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ הא דעשה דבר זה סמוך לאותם הדברים שדבר באומרו לרבי עקיבה שלו קשה יותר, היינו להודיעו למה שלו קשה יותר? על אשר לא בא ללמוד ממנו מפני כי הוא היה לו כח השגה בלימודו יותר מכל החכמים שבדורו. והיינו כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) דנשמת רבי עקיבה היתה מבחינת הזרועות ולכן היה יכול להשיג השגות גדולות בתורה למעלה למעלה דוגמת הזרוע שהאדם יוכל להעלותו למעלה מן הראש שלו ולכן פסוק אוֹר זָרֻ עַ לַצַּדִּי ק וּלְיִשְׁרֵ י לֵ ב שִׂמְחָ ה (תהלים צז, יא) נאמר על רבי עקיבה כי סופי תיבות פסוק זה הוא עקיבה וּזְרוֹעַ אותיות זָרוּעַ. ולכן כשאמר לו 'שֶׁלְּךָ קָשֶׁה' נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו לרמוז לו הטעם מפני כי נשמתו מבחינת הזרועות ולכך היה יכול להשיג דברי תורה ממנו יותר מחביריו ולכן ענשו יותר על אשר לא בא ללמוד. וּמָה שֶׁהִנִּיחַ זְרוֹעוֹתָיו עַל לִבּוֹ נראה לי בס"ד רמז בזה שהמעשים שלו שמתייחסים לידים וגם לימוד החריפות שלו שמתייחס לידים כמו שנאמר יָדָיו רָב לוֹ (דברים לג, ז) במלחמתה של תורה כולם היו שלמים מצד כונת הלב שהיתה כונתו לשמה בין בלימוד בין במעשים גם לרמוז שהיתה השגתו מכח לבו כמו שאמר שלמה המלך ע"ה וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת (קהלת א, טז). או יובן בס"ד ' הִנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ ' דאיתא בכתבי גורי האר"י ז"ל דשבעה מתכות הם כשבע ספירות והבדיל הוא בנצח כמו שכתב בקהילת יעקב ז"ל וידוע כי משה רבינו ע"ה יתייחס לנצח וידוע מה שאמר (בשער הגלגולים דף מו:) כי רבי אליעזר הגדול אשר עליו התפלל משה רבינו ע"ה ואמר 'יְהִי רָצוֹן שֶׁיֵּצֵא זֶה מֵחֲלָצַי' הוא היה משורש משה רבינו ע"ה עיין שם. ולכן הניח זרועותיו על לבו כי אם תצרף אותיות יַד ותחברם עם אותיות לֵב יהיה מהם צירוף בְּדִיל ששרשו בנצח ורמז בזה שהוא משרש משה רבינו ע"ה שהוא בנצח הרמוז בבדיל שהוא חבור 'יד לב'.

    הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵרַבּוֹתַי יש להקשות למה לגבי עצמו נקיט המשל ככלב מן הים ולגבי תלמידיו נקיט כמכחול בשפופרת? ונראה לי בס"ד לרמוז שהוא חשב בעיניו את רבותיו כים אך תלמידיו לא החשיבו אותו בעיניהם אלא כשיעור השפופרת דלכן לא באו ללמוד ממנו תורה. אי נמי רמז בזה הוא היה רץ כל ימיו ללמוד תורה מרבותיו ככלב זה ששט כל היום כולו מבית לבית וממקום למקום על מזונו, אך הם נחו במקומן ולא רצו אחריו כמכחול הזה שהוא עשוי מעץ או מתכת שהוא דומם ואינו מתנענע ואם לא יבא אדם ויקחנו ויכניסנו בתוך השפופרת לקבל הכחול הוא אינו עושה כלום כן הם נחו ושבתו במקומן ולא זזו לבא אצלו ללמוד ממנו תורה. והנה לפי גרסת תלמוד הדפוס והיא גרסת מהרש"א דגבי רבותיו נקיט 'אֲפִלּוּ כְּכֶלֶב' וגבי תלמידיו נקיט 'אֶלָּא כְּמִכְחוֹל' נראה לפרש בס"ד השינוי כי הרב יתחכם מתלמידיו יותר ממה שיתחכם מרבותיו וכמו שאמרו 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם' (תענית ז.) לכן על עצמו אשר שמש רבותיו כראוי בכל ימיו אמר שלא חיסר מהם כלום אפילו ככלב דמאחר שלמד מהם הרבה לא אפשר שיחסר מהם כלום יען כי הם מתחכמים ומוסיפין חכמה מכוחו כי הרב זוכה ללמוד מתלמידו יותר ממה שהתלמיד זוכה לקלוט מרבו אבל גבי תלמידיו נקיט 'כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת' דמאחר שלמדו ממנו זמן מועט באקראי ולא בקבע הוא לא נהנה להתחכם מהם כי אינם לומדים עמו בתמידות אבל הם התלמידים ודאי התחכמו ממנו. ולגרסת רש"י ז"ל דתחילה גרס 'אֶלָּא' ואחר כך 'אֲפִלּוּ' הטעם הוא דרצונו לומר הוא שלמד תורה הרבה מרבותיו שהיה רץ אחריהם כל ימיו היה לו סייעתא דשמיא ביותר עד שהיה יכול לחסר מהם מעט אבל תלמידיו שפרשו ממנו ולא למדו אלא מעט לא חסרו ממנו כלום.

    פַּעַם אַחַת אֲנִי וְהוּא מְהַלְּכִין הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ הא דהוצרך לפרש שהיו ' מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ ' רצונו לומר הוא כשהיה רואה אותי היה לומד ממני ושואל אותי בחמורות שבתורה אך הואיל שהיינו מהלכים בדרך אין ראוי שיהיה לימוד חמורות במהלך הדרך מפני שצריך להם ישוב הדעת ולכך שאלני בהלכות קשואים.

    אָמְרוּ לוֹ הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵיעַ וּצְרוֹר הַמַּרְגָּלִיּוֹת וּמִשְׁקֹלֶת קְטַנָּה, מַהוּ. קשה למה שאלו אותו דין של טומאה וטהרה דודאי הם היו יודעים דעתו בזה שכבר בחייו אפליגו עמיה חכמים דהכי איתא במסכת כלים דנחלקו בזה רבי אליעזר וחכמים? ונראה לי בס"ד כונתם לרמוז לו תשובה בחכמה על הוכחתו שהוכיח אותם למה לא באתם אצלי עד עתה, ורמזו לו בזה הדין של טומאה וטהרה לומר אותו הדין של טומאה וטהרה שהיה בענין תנור של עכנאי שחלקת בו על רבים הוא היה הסיבה שלא באנו אליך.

    עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר הֻתַּר הַנֶּדֶר, הֻתַּר הַנֶּדֶר. הָא דְּעָמַד עַל רַגְלָיו אף על גב דהתרה דינה מיושב, נראה לי בס"ד כיון לעשות בהתרת הנדר דוגמת מה שעשה ביום הנדר שעמד על רגליו ואמר לא בשמים היא, אשר מחמת טענה זו הסכימו לברכו על אשר חלק על רבים ולא השגיחו על כל האותות שעשו לכבודו מן השמים וגם לא השגיחו גם על מה שאמרה בת קול מן השמים לכבודו ועתה שרצה לבטל מה שעשו לו הפך כבודו דבר גם זה מעומד. וּמָה שֶׁכָּפַל דְּבָרָיו, הכונה הותר הנדר בבית דין למטה והותר למעלה בבית דין של מעלה. וְהָא דְּלָא הִתִּירוּ לוֹ בְּחַיָּיו אחר שכבר קבל עליו את הדין כשהודיעו רבי עקיבה דאז גם הוא חלץ מנעליו וישב כדין מנודה, נראה לומר דהדין אין בית דין מתירין למי שנתחייב נדוי אלא אם כן הוא יבא לפניהם ויבקש התרה שיאמר לפניהם חרטתו, ואז יתירו לו. ולכן בחייו כיון שלא בא לבקש התרה מהם לא התירו לו אך אחר שנפטר עתה אי אפשר שיבקש התרה התירו לו.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 68a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 68, Amud Aleph, about 349 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “והא ר' עקיבא מר': יהושע גמיר לה…”

    2. Segment 235 words

      Opens “ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו…”

      Named: אבא.

    3. Segment 312 words

      Opens “כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו…”

    4. Segment 437 words

      Opens “א"ל למה באתם א"ל ללמוד תורה באנו…”

    5. Segment 542 words

      Opens “נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר…”

      Named: רבה.

    6. Segment 643 words

      Opens “ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות…”

    7. Segment 734 words

      Opens “פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך…”

      Named: רבי למדני, רבי למדתני.

    8. Segment 817 words

      Opens “אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות…”

    9. Segment 922 words

      Opens “מנעל שעל גבי האמוס מהו אמר להן…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1037 words

      Opens “למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן…”

      Named: רבי עקיבא, רבה.

    11. Segment 1115 words

      Opens “אלמא מרבי אליעזר גמרה גמרה מרבי אליעזר…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    12. Segment 1227 words

      Opens “היכי עביד הכי והאנן תנן העושה מעשה…”

    13. Segment 134 words

      Opens “הדרן עלך ארבע מיתות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 68a · Segment 10 — “…שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Sanhedrin 68a · Segment 1 — “והא ר' עקיבא מר': יהושע גמיר לה והתניא כשחלה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 68a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026