Talmud Builders

    Sanhedrin 39a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 39a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And they are the parables concerning the following verses: “The fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge” (Ezekiel 18:2); “Just balances, just weights …shall you have” (Leviticus 19:36); and “The righteous is delivered out of trouble, and the wicked comes in his stead” (Proverbs 11:8).

    2§ The Roman emperor said to Rabban Gamliel: Your God is a thief, as it is written: “And the Lord God caused a deep sleep to fall upon the man and he slept; and He took one of his sides, and closed up the place with flesh instead” (Genesis 2:21). The daughter of the emperor said to Rabban Gamliel: Leave him, as I will respond to him. She said to her father: Provide one commander [ dukhus ] for me to avenge someone’s wrongdoing. The emperor said to her: Why do you need him? She said to him: Armed bandits came to us this past night, and took a silver jug [ kiton ] from us, and left a golden jug for us. The emperor said to her: If so, would it be that armed bandits such as these would come to us every day. She said to him: And was it not similarly good for Adam the first man that God took a side from him and gave him a maidservant to serve him?

    3The emperor said to her: This is what I was saying: But if it is good for Adam, let God take his side from him in the open, not during the time of his deep sleep, like a thief. She said to him: Bring me a slice of raw meat. They brought it to her. She placed it under the embers, and removed it after it was roasted. She said to him: Eat from this meat. The emperor said to her: It is repulsive to me. Although he knew that this is how meat is prepared, seeing the raw meat made it repulsive to him. She said to him: With regard to Adam the first man as well, had God taken her from him in the open, she would have been repulsive to him. Therefore God acted while Adam was asleep.

    4The emperor said to Rabban Gamliel: I know your God, what He does and where He sits. Meanwhile, the emperor was moaning and groaning. Rabban Gamliel said to him: What is this? Why are you in distress? The emperor said to him: I have one son in the cities overseas and I miss him. Rabban Gamliel said to him: I want you to show him to me. The emperor said: Do I know where he is? Rabban Gamliel said to him: If you do not know that which is on earth, is it possible that you do know that which is in the heavens?

    5The emperor said to Rabban Gamliel: It is written in praise of the Lord: “He counts the number of the stars; He gives them all their names” (Psalms 147:4). What is His greatness? I can also count the stars. Rabban Gamliel brought quinces, put them in a sieve, and spun them. He said to the emperor: Count them. The emperor said to him: Stand them still so that I can count them. Rabban Gamliel said to him: The firmament also revolves like this, therefore you cannot count the stars in it.

    6Some say that this is what the emperor said to him: I have counted the stars. Rabban Gamliel said to him: Tell me how many teeth and incisors you have. The emperor put his hand in his mouth and was counting them. Rabban Gamliel said to him: You do not know what is in your mouth, but you do know what is in the firmament?

    7The emperor said to Rabban Gamliel: He Who created mountains did not create wind, rather two separate gods created them, as it is stated: “For, lo, He forms mountains and creates wind” (Amos 4:13); one is described with the verb “forms,” and the other with the verb “creates.” Rabban Gamliel said to him: If that is so, then with regard to Adam, as it is written concerning him: “And God created” (Genesis 1:27), and also: “And the Lord God formed” (Genesis 2:7), so too should one say that He who created this did not create that?

    8If you will claim that different gods created different parts of Adam, that will not suffice. A person has one handbreadth by one handbreadth of facial countenance, with two types of orifices in it, eyes and ears. Should one say that He who created this did not create that; as it is stated: “He that planted the ear, shall He not hear? He that formed the eye, shall He not see?” (Psalms 94:9)? The verse employs two verbs for the eyes and ears alone. The emperor said to him: Yes, different gods created different parts of the face. Rabban Gamliel said to him: And at the moment of death, are they all appeased? Do all these gods agree as one that the time arrived for the person to die?

    9The Gemara relates: A certain magus said to Ameimar: From your midpoint and up is in the domain of Hurmiz, the god of good, who created the significant and important parts of the body, and from your midpoint and down is in the domain of Ahurmiz, the god of bad. Ameimar said to him: If so, how does Ahurmiz allow Hurmiz to urinate in his territory? A person drinks with his mouth, which is in his upper half, and urinates from below.

    10The Gemara relates: The emperor said to Rabbi Tanḥum: Come, let us all be one people. Rabbi Tanḥum said: Very well. But we, who are circumcised, cannot become uncircumcised as you are; you all circumcise yourselves and become like us. The emperor said to Rabbi Tanḥum: In terms of the logic of your statement, you are saying well, but anyone who bests the king in a debate is thrown to the enclosure [ labeivar ] of wild animals. They threw him to the enclosure but the animals did not eat him, as God protected him. A certain heretic said to the emperor: This incident, that they did not eat him, happened because they are not hungry. They then threw the heretic into the enclosure and the animals ate him.

    11The emperor said to Rabban Gamliel: You say that the Divine Presence dwells in any place where there are ten adult male Jews. He asked, sarcastically: How many Divine Presences are there? Rabban Gamliel summoned the servant of the emperor and hit him on his neck [ be’appatka ]. Rabban Gamliel said to him: Why did you allow the sun to enter the house of the emperor? The emperor said to him: The sun rests upon all the world; no one can prevent it from shining. Rabban Gamliel said to him: And if the sun, which is one of ten thousand attendants that are before the Holy One, Blessed be He, rests upon all the world, the Divine Presence of the Holy One, Blessed be He, all the more so rests upon the world.

    12A certain heretic said to Rabbi Abbahu: Your God is a jester, as He said to Ezekiel the prophet: “Lie on your left side” (Ezekiel 4:4), and it is also written: “Lie on your right side” (Ezekiel 4:6); God had Ezekiel turn from side to side, apparently for comic effect. In the meantime, a certain student came before Rabbi Abbahu and said to him: What is the reason for the mitzva of the Sabbatical Year? Rabbi Abbahu said to them: Now I will tell you something that is fit for the two of you.

    13Rabbi Abbahu continued: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Sow for six years, and withhold sowing during the seventh year, so that that you will know that the land is Mine. But the Jewish people did not do so; rather, they sinned and were consequently exiled. The manner of the world is that in the case of a flesh-and-blood king whose province sinned against him, if he is cruel, he kills them all; if he is compassionate, he kills only half of them; and if he is compassionate and is full of compassion, he afflicts the leaders among them with suffering. Rabbi Abbahu continues: So too in this case, the Holy One, Blessed be He, afflicts Ezekiel in order to cleanse the sins of the Jewish people. God instructed him to lie down and suffer the same number of days as the number of years that the Jewish people did not observe the halakhot of the Sabbatical Year.

    14A certain heretic said to Rabbi Abbahu: Your God is a priest, as it is written: “That they take for Me an offering [ teruma ]” (Exodus 25:2), and teruma is given to the priests. He asked, sarcastically: When He buried Moses, in what ritual bath did He immerse? A priest who contracts impurity from a corpse must immerse in order to be able to partake of teruma . And if you would say that He immersed in water, but isn’t it written: “Who has measured the waters in the hollow of His hand” (Isaiah 40:12), that all waters of the world fit in the palm of God, so He could not immerse in them.

    15Rabbi Abbahu said to him: He immersed in fire, as it is written: “For, behold, the Lord will come in fire” (Isaiah 66:15). The heretic said to him: But is immersion in fire effective? Rabbi Abbahu said to him: On the contrary, the main form of immersion is in fire, as it is written with regard to the removal of non-kosher substances absorbed in a vessel: “And all that abides not the fire you shall make to go through the water” (Numbers 31:23), indicating that fire purifies more than water does.

    16A certain heretic said to Rabbi Avina: It is written: “And who is like Your people, Israel, one nation in the earth” (II Samuel 7:23). The heretic asked: What is your greatness? You are also mixed together with us, as it is written: “All nations before Him are as nothing; they are counted by Him less than nothing and vanity” (Isaiah 40:17). Rabbi Avina said to him: One of yours, the gentile prophet Balaam, has already testified for us, as it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבות יאכלו בוסרמשל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה אמר לו אני היאך ארד א"ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק וגו':

    בוסרענבים קודם בישולם ומקהין את השינים:

    אמרה לו תנו לי דוכוס אחדשופט לנקום נקמה:

    אותביה תותיה בחשאתחת הרמץ קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו:

    הוה מאיס' ליהשיראה בחתוכה קודם גמר תקונה:

    אלהייכו מאי עבידמכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני:

    חבושיקדוני"ץ בלע"ז:

    ארבילאקרובי"ל בלע"ז:

    וקא מהדר ליהסביב סביב בארבילא:

    מני לי כוכבימנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם:

    לא ידעתשצריך אתה למנותם:

    דאיכא ברקיע ידעתבלא מנין ולמנותם אינך יכול:

    מי שברא הרים לא ברא רוחשזה נקרא יוצר וזה נקרא בורא ושני שמות הם:

    הכי נמימי שברא אבר זה לא ברא אבר זה ואם תאמר כן הוא הא תינח באברים המרוחקים מיהו טפח על טפח יש בו באדם ובאותו טפח יש בו שני נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע אוזן ולהאי יוצר עין תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח אמר לו הן:

    וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסוהבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו:

    אמגושאמכשף ויודע אני על ידי כישוף דמחצייך ולמעלה:

    דהורמיזשד כדאמר הורמיז בר לילתא בבא בתרא (דף עג.):

    דאהורמיזהקדוש ברוך הוא קרי הכי:

    והיכי שביק ליה(אמר לו היאך שביק) אהורמיז להורמיז לאעברא מיא סרוחים בארעיה א"כ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים:

    לא מצינן למיהוי כוותייכושאי אפשר להיות לנו ערלה:

    דזכי למלכאנוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו:

    לביברמקום חיות רעות של מלכות:

    קרייהרבן גמליאל לשמעיה דכופר:

    מחייה באפתקיההכהו על צוארו:

    א"לכופר:

    שמשא אכולא עלמא ניחאשמשא חמה:

    גחכןחוכא דמשחק בנביאיו:

    מ"ט דשביעיתלמה צוה הקב"ה על השמיטה:

    דשויא לתרוייהושתהא מועלת לשניהם כמו (אסתר ג׳:ח׳) אין שווה להניחם:

    כדי שתדעו וכו'ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו:

    וכל אשר לא יבא וכו'דחייה דחייה ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים:

    כל הגויים כאין נגדוגם אתכם לא הוציא מן הכלל:

    מדידכונביאים שיצאו מכם דהיינו בלעם שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל:

    סנהדרין 39 עמוד א

    1(יחזקאל יח, ב) אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק (משלי יא, ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו׃

    2א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא, דכתיב ״(בראשית ב״, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה: ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה: תנו לי דוכוס אחד א"ל למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו׃

    3אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה׃

    4א"ל כופר לרבן גמליאל ידענא אלהייכו מאי קא עביד (והיכן יתיב) איתנגד ואיתנח א"ל מאי האי א"ל בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי אמר מי ידענא היכא ניהו א"ל דאיכא בארעא לא ידעת דאיכא בשמיא ידעת׃

    5אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב ״(תהלים קמז״, ד) מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימנא כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו א"ל אוקמינהו א"ל רקיע נמי הכי הדרא׃

    6איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי א"ל אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה שדא ידיה לפומיה וקא מני להו א"ל דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת׃

    7א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר ״(עמוס ד״, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב ״ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה״׃

    8טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר ״(תהלים צד״, ט) הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט א"ל אין א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו׃

    9א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז א"ל א"כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה׃

    10אמר ליה קיסר לר' תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה א"ל ההוא מינא האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא שדיוה ליה לדידיה ואכלוה׃

    11א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א"ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה׃

    12א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד, ד) שכב על צדך השמאלי וכתיב ״(יחזקאל ד״, ו) ושכבת על צדך הימני אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו׃

    13אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חצים אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל׃

    14א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ״(שמות כה״, ב) ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב ״(ישעיהו מ״, יב) מי מדד בשעלו מים׃

    15א"ל בנורא טביל דכתיב ״(ישעיהו סו״, טו) כי הנה ה' באש יבא ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב ״(במדבר לא״, כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים׃

    16אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא כתיב ״(שמואל ב ז״, כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ מאי רבותייהו אתון נמי ערביתו בהדן דכתיב ״(ישעיהו מ״, יז) כל הגוים כאין נגדו אמר ליה מדידכו אסהידו עלן דכתיב׃

    Tosafot

    "In what did He immerse?" -- the heretic did not ask, "how was He allowed to become impure [by burying Moshe]?". This is because the Jews are called children of God [and kohanim are allowed to become impure for their deceased children].

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא באת לידינו אלא אחתאבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וידועה היא. א"ל קיסר לרב"ג שתי רשויות הן א' יוצר וא' בורא. א' ברא הרוח וא' יצר הרים שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. א"ל אי הכי גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי דשתי רשויות בראוהו. הנה בטפח אחד בפניו של אדם כתוב נוטע ויוצר דכתיב הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. א' נטע האוזן וא' יצר העין. א"ל אין. א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו כלומר וכי הסכימו כולן בשעת מיתה שימית זה האוזן וזה העין כל אחד מה שעשה שנמצאו כל אבריו מתים ביחד. א"ל אמגושא לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז ומפלגך לתתא דאורמיז. כלומר הורמיז ברא הפה שמכניס הטעמים היפי' והמשקים הנקיים וכיוצא בהן. ואורמיז ברא מלמטה הנקבים שמשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן. א"ל ההוא מינא לר' אבהו אלהיכם גחכן הוא שאמר ליחזקאל שכב על צדך השמאלי כלומר דרך שחוק דבר זה. א"ל הקב"ה ייסרו מפני שהוא גדול שבדור כדי למרק עונותיהן של ישראל. ותוב אמר אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. כד קבריה למשה שנאמר ויקבור אותו בגי במאי טביל הלא כתי' מי מדד בשעלו מים אנה [נמצא] מים [כ"כ] שיטבול בהן א"ל באש דעיקר טבילה באש היא כי כל דבר שהאש אוכלתו הוא שצריך טבילה במים. שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 39a

    Sanhedrin 39a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 629 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבות יאכלו בוסר משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה אמר לו אני היאך ארד א"ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק וגו':

    בוסר ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים:

    אמרה לו תנו לי דוכוס אחד שופט לנקום נקמה:

    אותביה תותיה בחשא תחת הרמץ קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו:

    הוה מאיס' ליה שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה:

    אלהייכו מאי עביד מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני:

    חבושי קדוני"ץ בלע"ז:

    ארבילא קרובי"ל בלע"ז:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 39a · Sefaria

    Tosafot

    "In what did He immerse?" -- the heretic did not ask, "how was He allowed to become impure [by burying Moshe]?". This is because the Jews are called children of God [and kohanim are allowed to become impure for their deceased children].

    Tosafot on Sanhedrin 39a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא באת לידינו אלא אחת אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וידועה היא. א"ל קיסר לרב"ג שתי רשויות הן א' יוצר וא' בורא. א' ברא הרוח וא' יצר הרים שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. א"ל אי הכי גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי דשתי רשויות בראוהו. הנה בטפח אחד בפניו של אדם כתוב נוטע ויוצר דכתיב הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. א' נטע האוזן וא' יצר העין. א"ל אין. א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו כלומר וכי הסכימו כולן בשעת מיתה שימית זה האוזן וזה העין כל אחד מה שעשה שנמצאו כל אבריו מתים ביחד. א"ל אמגושא לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז ומפלגך לתתא דאורמיז. כלומר הורמיז ברא הפה שמכניס הטעמים היפי' והמשקים הנקיים וכיוצא בהן. ואורמיז ברא מלמטה הנקבים שמשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן. א"ל ההוא מינא לר' אבהו אלהיכם גחכן הוא שאמר ליחזקאל שכב על צדך השמאלי כלומר דרך שחוק דבר זה. א"ל הקב"ה ייסרו מפני שהוא גדול שבדור כדי למרק עונותיהן של ישראל. ותוב אמר אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. כד קבריה למשה שנאמר ויקבור אותו בגי במאי טביל הלא כתי' מי מדד בשעלו מים אנה [נמצא] מים [כ"כ] שיטבול בהן א"ל באש דעיקר טבילה באש היא כי כל דבר שהאש אוכלתו הוא שצריך טבילה במים. שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 39a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיה לא, כח) בתשובת הגאונים ז"ל הובא משל נאה בזה עיין שם. והמשל שהביא רש"י ז"ל יש לומר הנמשל שלו על אדם הראשון דקודם שאכל מן העץ היה מתפרנס במנוחה בלי יסורין כלל וכך היו צריכין להתפרנס כל זרעו ואחר שחטא נגזר עליו ועל זרעו דוחק פרנסה ויסורין קשים ומרים, וידוע שאם היה אוכל מן העץ אחר חשיכה בלב שלם היה מתקן באכילתו ממעל ממעל, ולא היה נשאר רע בעולם ולפי זה אכל עץ הדעת במדרגת 'בֹסֶר' שעדיין לא הגיע זמן אכילתו. ועל זה יבא המשל לזאב שנכנס בערב שבת לאכול והכוהו במקלות וזה משל היא לעולם הזה שנקרא 'ערב שבת' וְכָל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ (קהלת ו, ז) וסופו לוקה בשביל פרנסתו במקלות אלו היסורין שרואה האדם בעולם הזה בשביל פרנסתו ואמר לו השועל מה שאתה לוקה היא בשביל אביך שבא בערב שבת וחטף בשר שמן ואכל ולכן לקה הוא במקומו עתה. וכן הענין אצל אדם הראשון שאכל בערב שבת מעץ הדעת ולכך לקה ביסורין הוא וזרעו מצד הפרנסה. ולזה אמר אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר קודם זמן אכילתו שלא המתין עד ליל שבת ולכן שִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה בצער ומלקות הפרנסה. ומה שאמר ' צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ ' (משלי יא, ח) נראה לי הצדיק מייחד בכל מעשיו שם הוי־ה ושם אדנ־י שהם מספר צ"א [26+65=91] ובזכותו אומר הקדוש ברוך הוא צא צדיק מצרה והיינו מספר ' צָּרָה ' [295] עולה במספר ' צֵא צַדִּיק ' [295] וזהו שנאמר 'צַדִּיק מִצָּרָה' רצונו לומר מרמז הרמוז בצרה מורה שהוא 'נֶחֱלָץ'. ובזה יובן הֳ' אֲדֹנָ־י חֵילִי וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִידֵנִי (חבקוק ג, יט) פירוש אֲדֹנָ־י הֳ' שמספרם צ"א הם 'חי לי' ובזה עַל בָּמוֹתַי יַעֲמִידֵנִי (תהלים יח, לד).

    אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ שַׁבְקֵיהּ, דַּאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ (בראשית ב, כא). הא דהכניסה עצמה בעובי הקורה להשיב על דברי אביה נראה לי בס"ד לכבוד עצמה ושאר נשים נתכוונה כי הבינה מדברי אביה שכונתו לגנות הנשים בדבר זה דנראה מדבריו דאין האיש צריך לאשה ואין האשה חשובה בעיניו כי לכן לקחה ממנו בתורת גניבה שאם היה מגלה לו הדבר לא היה רוצה בה ולכך לקחה בצנעה ותיקנה והביאה לו ולכך אמר 'גַּנָּב הוּא' רצונו לומר הוצרך לגנוב אותה ח"ו שאם לא כן לא היה אדם חפץ בה מדעתו ונמצא זו זלותא בכל הנשים וגם בבת קיסר כי היא גם כן אשה ולכך הכניסה עצמה בעובי הקורה להשיב אך רצתה שאביה יפרש דבריו יותר ולכך אמרה לה לִיסְטִין בָּאוּ וכו' כדי שיהיה מפרש דבריו יותר וכיון שאמר אחר כך 'לִישְׁקְלֵיהּ לְהֶדְיָא' אז השיבה לו תשובה נכונה.

    אָמְרָה לֵיהּ אַיְתּוּ לִי אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא. יש להבין באומצא דבשרא מה יש מאיסות לאדם טפי אם רואהו קודם צליה? ונראה לי בס"ד ' אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא ' דנקיט הכא הוא שהיה מנהגם לתת חתיכת בשר חי לתינוק שהיה אוחזה בידו וימצוץ אותה ולא היו נותנין לו בשר מבושל כדי שלא יתפרך בפיו שהוא עדיין אין לו שינים ללעוס ולזאת החתיכה שמנהגם לתת ביד התינוק קאי עלה הכא וקוראה 'אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא' ולכן אף על פי שנצלית תחת הרמץ נמאסה לאביה מחמת שהיתה ביד התינוק והיה מכניסה ומוציאה בפיו ובזה עשתה לו הנמשל שגם אדם הראשון אם היה רואה אשתו נחתכה ונבנית מבשרו היתה נמאסת עליו כמו 'אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא' שנמצאה ביד התינוק כי בשר האדם אחר שנחתך ממנו נמאס בעיניו.

    אָמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵימָא לִי, כָּכִיךְ וְשִׁינַיִךְ כַּמָּה הֲווּ. קשא למה לא אמר לו 'מִסְפָּר שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ וּזְקָנֶיךָ כַּמָּה הֲווּ'? ונראה לי בס"ד דעל זה היה משיב אלו אינם נחשבים כלום דמגלחים אותם וזורקים אותם לאשפה ולכך לא טרחתי למנותם אבל כוכבים יקרים הם טרחתי ומניתי אותם ולכך אמר לו על שינים שלו דודאי יקרים הם אצל האדם. ועוד נראה לי בס"ד אם היה אומר לו על שערות ראשו וזקנו היה מכזב ואומר לו כך וכך מספרם ומי מכחישו? היתכן שיאמר לו תביא ראשך בידי ואמנה השערות לראות אם אמת דבריך אם לא? ובעל כרחו היה שותק ומודה! אך השינים ידועים כמה הם ויוכל האדם למנותם ולכך הוכרח הקיסר למנותם עתה בידו ואז נצחו בכך באומרו מספר שיניך אינך יודע ועתה אתה בא למנותם ואיך תאמר שאתה יודע מספר הכוכבים?! ועוד נראה לי בס"ד הטעם דאמר לו ' אֵימָא לִי כָּכִיךְ וְשִׁינַיִךְ כַּמָּה הֲווּ ' דאמרו בגמרא דשבת (שבת קנא:) והכוכבים אלו הלסתות דהיינו לחיים שיש בהם שינים שעומדין בהם כמו הכוכבים שעומדים ברקיע עיין שם. נמצא השינים הם כוכבים בעולם הקטן התחתון שהוא גוף האדם דקראם הכתוב 'כוכבים' ולכן אחר שאמר לו על כוכבים שעומדין ברקיע הם מנויין אצלו אמר לו אם כן תגיד לי על כוכבים הקרובים אצלינו שקבועים בגופך שגם הם נקראו כוכבים כמה הם.

    אִם כֵּן הֵיכִי שָׁבִיק לֵיהּ אַהוּרְמִיז לְהוּרְמִיז, לְאַעֲבוּרֵי מַיָּא בְּאַרְעֵיהּ קשא למה נקיט מים ולא נקיט מאכל? ונראה לי בס"ד כי המאכל הוא לצורך כל הגוף וניכר כוחו בכל אברי הגוף וכמו הרגשת חצי העליון בהנאה כן הוא הרגש חצי התחתון וכמו שלוקח זה כן לוקח זה להכי שביק ליה לאעבורי מאכל בארעיה מפני שגם הוא צריך לזה מה שאין כן מים עיקר הנאתו בפה שהוא בחצי העליון ששם הפה ששם חיך וגרון ובו נרגש הצמאון והרוויי. והנה הדרשנים כתבו דאותו אמגושא היה הולך כדעת האומרים פועל טוב אינו פועל רע וסבר חלק עליון בראו הטוב והשני הרע, ובזה פירשו מאמר רבותינו ז"ל (ברכות יד:) הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה. והכונה שלמה בלי שיתוף ח"ו יפנה רצונו לומר יעשה צרכיו תחילה אשר מזה יתברר דפועל טוב הוא פועל רע ואחר כך יקרא קריאת שמע שהוא קבלת מלכות שמים. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אֱלֹקִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹקִים לִפְנוֹת בֹּקֶר (תהלים מו, ו) פירוש כאשר אֱלֹקִים בְּקֶרֶב אומת ישראל ששורה שכינה בתוכם אז בַּל תִּמּוֹט אומת ישראל בטענת העכו"ם שאומרים לעבוד עבודה זרה משום דאומרים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו דכיון שהשכינה שורה בקרב ישראל אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו, ואם תאמר עדיין יש טענה לעכו"ם שאומרים פועל טוב אינו פועל רע לזה אמר יַעְזְרֶהָ אֱלֹקִים לאומת ישראל בטענה זו משום לִפְנוֹת בֹּקֶר שכל אחד נפנה ועושה צרכיו בבוקר. ובזה פרשתי בס"ד דברי לבן שאמר ליעקב אבינו ע"ה וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (בראשית כד, לא) ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ס, ז) פניתי הבית מעבודה זרה. והיינו שבא להגיד לו שיצא מדעת הנפסדת של עובדי עבודה זרה דסבירא ליה איכא שתי רשיות פועל טוב לחוד ופועל רע לחוד יען כי אָנֹכִי פִּנִּיתִי 'הַבַּיִת' הוא הגוף שלי 'וּפִּנִּיתִי' לשון יפנה ויטול ידיו אשר מזה ידעתי דפועל טוב הוא פועל רע.

    אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ. יש לדקדק כפל הלשון דסגי לומר 'שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ'? ונראה לי בס"ד דרבי תנחום שתי אמירות אמר חדא 'אַנָן דְּמַהֲלִינָן לָא מָצִינָן מִיהֲוֵי כְּוָתַיְכוּ' ובזה סתר דבריהם שאמר לו שתהיו אתם כוותן ועוד הוסיף לומר 'שֶׁאַתֶּם תְּמוֹלוֹ וְתִהְיוּ כְּוָתָן' כלומר ראוי והגון שתעשו כן ולא יהיה כל אחד עומד בשלו. ושתי אמירות אלו הם טובים ונכוחים אך כיון שנצחת בזה למלך תתחייב משפט כתוב להנוצח את המלך. ואם תאמר במה נצח את המלך והלא גם עתה לפי דבריו יתקיימו דברי המלך על ידי שיהיו הם נימולים ואז יהיו לעם אחד? ויש לומר כי המלך אמר לו 'תָּא לִיהֲוֵי כּוּלָן לְעַמָּא חַד' וכיון דאמר לו 'תָּא' משמע שרוצה שישראל יהיו כמותם ולא הם יהיו כמו ישראל ובזה נצח למלך דבאמת אי אפשר שישראל יהיו כמותם כיון דהם נימולים.

    שַׁדְיוּהָ לְבֵיבָר וְלָא אַכְלוּהָ קשא אמאי 'שַׁדְיוּהָ לְבֵיבָר' והלא הם אין משליכים לביבר אלא למי שנוצח את המלך וזה לא נצח את המלך? ונראה לי בס"ד דגם זה חשיב נצח את המלך לפי דבריו שאמר הא דלא אכלוהו משום דלא כפין ואם כן לפי דברי המלך לא הבין ולא השכיל בדבר זה שגזר להשליכו לרבי תנחום קודם שידע אם החיות רעבים או שבעים והיה לו להמתין עד שירעבודאי.

    וּמַה שִּׁמְשָׁא, דְּהוּא חַד מִן אַלְפָא אַלְפֵי רִבְוָון דִּמְשַׁמְּשֵׁי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נַיְחָא אַכּוּלֵי עָלְמָא, שְׁכִינְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הנה בזה יובן הכתוב מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם הֳ' (תהלים קיג, ג) ובזה יובן מה שאמר על הרשעים כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ (תהלים נח, ט) רצונו לומר הם אבודים 'כְּמוֹ שַׁבְּלוּל' וכמו 'נֵפֶל אֵשֶׁת' יען 'בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ' ללמוד ממנה דבר המוכיח על אחדותו יתברך.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 39a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 39, Amud Aleph, about 629 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “(יחזקאל יח, ב) אבות יאכלו בוסר ושיני…”

    2. Segment 269 words

      Opens “א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא,…”

      Named: רבן גמליאל.

    3. Segment 339 words

      Opens “אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא…”

    4. Segment 444 words

      Opens “א"ל כופר לרבן גמליאל ידענא אלהייכו מאי…”

      Named: רבן גמליאל.

    5. Segment 535 words

      Opens “אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב (תהלים…”

      Named: רבן גמליאל.

    6. Segment 628 words

      Opens “איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי…”

    7. Segment 735 words

      Opens “א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים…”

      Named: רבן גמליאל.

    8. Segment 836 words

      Opens “טפח על טפח יש בו באדם ושני…”

    9. Segment 920 words

      Opens “א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “אמר ליה קיסר לר' תנחום תא ליהוו…”

    11. Segment 1149 words

      Opens “א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה…”

    12. Segment 1239 words

      Opens “א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם גחכן…”

      Named: רבי אבהו.

    13. Segment 1359 words

      Opens “אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן…”

      Named: רבי אבהו.

    15. Segment 1533 words

      Opens “א"ל בנורא טביל דכתיב (ישעיהו סו, טו)…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1637 words

      Opens “אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא כתיב…”

      Named: רבי אבינא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 39a · Segment 16 — “…לרבי אבינא כתיב (שמואל ב ז, כג) מי כעמך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 39a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026