Talmud Builders

    Sanhedrin 67b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one type of death penalty, namely, decapitation. Since that is the only type of capital punishment that applies to gentiles, it cannot be derived through a verbal analogy that the same type applies to a Jewish sorceror.

    2The baraita continues: Ben Azzai says that it is stated: “You shall not allow a witch to live” (Exodus 22:17), and it is stated in the following verse: “Whoever lies with an animal shall be put to death” (Exodus 22:18). The fact that the Torah juxtaposes this matter to that matter is to teach that just as one who lies with an animal is executed by stoning (see Leviticus, chapter 20), so too, a warlock is executed by stoning.

    3With regard to this derivation, Rabbi Yehuda said to him: And because the Torah juxtaposes this matter with that matter, shall we take this person out to be stoned? Should he be sentenced to the most severe type of capital punishment on that basis? Rather, the source is as follows: A necromancer and a sorcerer were included in the general category of warlocks, and why were they singled out from the rest, with their prohibition and punishment stated independently? This was done in order to draw an analogy to them and say to you: Just as a necromancer and a sorcerer are executed by stoning, so too, a warlock is executed by stoning.

    4The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yehuda as well, let the punishment with regard to a necromancer and a sorcerer be considered two verses that come as one, i.e., that teach the same matter, and therefore the halakha of other cases cannot be derived from it, according to the principle that any two verses that come as one do not teach about other cases. In other words, if a halakha is taught with regard to two individual cases in the Torah, the understanding is that this halakha applies only to those cases. Had this halakha applied to all other relevant cases as well, it would not have been necessary for the Torah to teach it twice. The fact that two cases are mentioned indicates that they are the exceptions rather than the rule.

    5Rabbi Zekharya says: This means that Rabbi Yehuda holds that two verses that come as one do teach about other cases.

    6§ Rabbi Yoḥanan says: Why is sorcery called keshafim ? Because it is an acronym for: Contradicts the heavenly entourage [ shemakhḥishin pamalia shel mala ]. Sorcery appears to contradict the laws of nature established by God.

    7The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; there is none else besides Him” (Deuteronomy 4:35). Rabbi Ḥanina says: This is true even with regard to a matter of sorcery; sorcery is ineffective against a righteous person.

    8The Gemara relates: There was a certain woman who was attempting to take dust from under the feet of Rabbi Ḥanina in order to perform sorcery on him and harm him. Rabbi Ḥanina said to her: If you succeed, go and do it. I am not concerned about it, as it is written: “There is none else besides Him.”

    9The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Why are sorcerers called mekhashefim ? Because it is an acronym for: Contradicts the heavenly entourage. This indicates that one should be wary of sorcery. The Gemara answers: Rabbi Ḥanina is different, as his merit is great, and sorcery certainly has no effect on such a righteous person.

    10Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [ belateihem ]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [ balat ]. With regard to the similar term “ belahateihem ” (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [ lahat ] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself.

    11Abaye says: A sorcerer who is particular about using a certain utensil for his sorcery is employing a demon; one who is not particular about using a certain utensil is performing an act of sorcery.

    12Abaye says: The halakhot of sorcery are like the halakhot of Shabbat, in that their actions can be divided into three categories: There are some of them for which one is liable to be executed by stoning, and there are some of them for which one is exempt from punishment by Torah law but they are prohibited by rabbinic law, and there are some of them that are permitted ab initio .

    13Abaye elaborates: One who performs a real act of sorcery is liable to be executed by stoning. One who deceives the eyes is exempt from punishment, but it is prohibited for him to do so. What is permitted ab initio is to act like Rav Ḥanina and Rav Oshaya: Every Shabbat eve they would engage in the study of the halakhot of creation, and a third-born calf would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat.

    14Rav Ashi said: I saw Karna’s father perform a magic trick in which he would blow his nose and cast rolls of silk from his nostrils by deceiving the eye.

    15With regard to the verse: “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), Rabbi Eliezer says: It is derived from here that a demon cannot create an entity smaller than the size of a barley grain. Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God.

    16Rav Pappa said: By God! They cannot create even an entity as large as a camel. They do not create anything. Rather, they can gather these large animals, leading them from one place to another, but they cannot gather those small animals.

    17Rav said to Rabbi Ḥiyya: I myself saw a certain Arab who took a sword and sliced a camel and then beat a drum [ betavla ], and the camel arose from the dead. Rabbi Ḥiyya said to him: Was there blood and excretion afterward in that place, which flowed from the camel when it was sliced? Rather, since there was none, that was clearly a deception of the eyes and not sorcery.

    18The Gemara relates: Ze’eiri happened to come to Alexandria of Egypt. He bought a donkey. When he was about to give it water to drink the magic thawed when the donkey touched the water and it was revealed that it was not a donkey, and it turned into the plank of a bridge. The ones who sold it to him said to him: If you were not Ze’eiri, a distinguished person, we would not refund you the money for the donkey. Is there anyone who buys an item here and does not examine it first with water? Since sorcery was widespread there, anyone who bought an item examined it in order to find out if it was affected by sorcery, and if one did not examine an acquired item by exposing it to water and it turned out to be under a spell, he suffered the loss.

    19The Gemara relates: A man named Yannai arrived at a certain inn. He said to the innkeepers: Give me water to drink. They brought him flour mixed with water. He saw that the lips of the innkeeper woman were moving, and he cast a bit of the drink to the ground, and it turned into scorpions, and he understood that the innkeepers performed sorcery on the drink. Yannai said to them: I drank from yours; you too drink from mine, and he also performed sorcery on the drink. He gave it to her to drink and she turned into a donkey. He rode upon her and went to the marketplace. Her friend came and released her from the sorcery, and people saw him riding on a woman in the marketplace.

    20It is stated with regard to the plagues of Egypt: “And the frog came up and covered the land of Egypt” (Exodus 8:2). Noting that the term “the frog” is written in the singular, Rabbi Elazar says: At first it was one frog; it spawned and filled the entire land of Egypt with frogs.

    21The Gemara comments: This matter is subject to a dispute between tanna’im : Rabbi Akiva says: It was one frog, and it spawned and filled the entire land of Egypt with frogs. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doing occupying yourself with the study of aggada ? This is not your field of expertise. Take your statements to the tractates of Nega’im and Oholot . In other words, it is preferable that you teach the halakhot of the impurity of leprosy and the impurity imparted in a tent, which are among the most difficult areas of halakha and are within your field of expertise. Rather, the verse is to be understood as follows: It was one frog; it whistled to the other frogs, and they all came after it.

    22§ In the mishna, Rabbi Akiva says in the name of Rabbi Yehoshua that two people can each gather cucumbers by sorcery, one of whom is exempt, as he merely deceives the eyes, and one of whom is liable, as he performs real sorcery.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מיתה אחתכל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף:

    סמכו ענין לוסמך ענין המכשף לשוכב עם בהמה ענין פרשה:

    שוכב עם בהמה בסקילההא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי' לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ׳:כ״ז):

    רבי יהודהלא דריש סמוכין:

    נוציאאת זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן:

    אלאמכלל ופרט את למד בסקילה:

    בכללכל המכשפים היו וכבר חייב בהן הכתוב מיתה כדכתיב לא תחיה למה יצאו להזכירן בעצמן ולכתוב בהן סקילה להקיש להם את הכלל וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו':

    שני כתוביןהוה ליה למכתב חד או אוב או ידעוני ולשתוק:

    עדא אמרהכמו הדא אמרה זאת אומרת:

    קסבר ר' יהודה וכו'ובכל דוכתי דאמר אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ר' יהודה היא ומהכא ילפינן:

    כשפיםנוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין:

    אפילו כשפיםאין בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו:

    מתותי כרעיהלעשות לו מכשפות:

    אם מסתייעמילתיך אם את מצלחת לעשות לי מכשפות עשי:

    אין עוד מלבדו כתיבואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן:

    דנפיש זכותיהומסרי נפשיה משמיא לאצולי':

    בלטיהםכמו (שופטים ד) ותבא (בלט) בסתר:

    זה מעשה שדיםשנסתרים ואינן נראין כל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י שדים:

    בלהטיהם אלו מעשה כשפיםשאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו:

    להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החייםומתהפכת מאליה ודומה לכשפים (ולא) ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט:

    דקפיד אמנא שדמי שמקפיד על הכלי שאינו יכול לעשות דבר בלא כלי הראוי לאותו דבר כגון שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור ושרי כוס שצריכין כוס של זכוכית:

    דלא קפיד אמנאשבכל כלי היה עושה:

    כהלכות שבתדמלאכות בסקילה ושבות פטור אבל אסור וצידת צבי וצפור שנכנסת לו תחת כנפיו יושב ומשמרו עד שתחשך ומפיס מורסא להוציא ממנה לחה הכי איתא בפרק רבי אליעזר דאורג (דף קז.) וכן צד נחש במתעסק בו שלא ינשכו אותו מותר לכתחילה הכא נמי העושה מעשה ממש בסקילה:

    האוחז את העיניםמראה כאילו עושה ואינו עושה כלום פטור אבל אסור:

    עסקי בהלכות יצירהוממילא אברו להו עגלא תילתא על ידי שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב"ה הן ע"י שם קדושה שלו הוא:

    אבוה דקרנאמכשף היה:

    מנפץחוטמו בכח מוקיי"ר בלע"ז:

    ושדי כריכי דשיראי מנחיריומשליך חתיכות של מעילים:

    אצבע אלהים היאמכה זו של כנים לא על ידי מכשפות באה אלא על פי הקב"ה דאין לחרטומים יכולת בה:

    לא מצי בריאין יכול לברוא אפילו בריה גדולה אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומביא מן ההפקר:

    האי מיכניף ליהבריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים יחד אליו אבל בריה קטנה אינה נאספת שאין בה כח לבא ממקום רחוק:

    הכי גרסינן אמר לו רב לרבי חייאולא גרסינן איני:

    טייעאסוחר ערבי:

    שקל ספסירא וגיידיה לגמליהנטל חרב וחתך גמל לאברים גיידיה כמו ראוהו מגוייד דבפרק בתרא דיבמות (דף קכ:):

    וטרף ליה בטבלא וקםקשקש לו בזוג אסקד"א בלע"ז ועמד לו על רגליו:

    אמר לורבי חייא לרב:

    לבתר הכי דם ופרתא מי הוהאחר שעמד הגמל כלום נמצאת שם לכלוך מן הדם והפרש:

    ההוא אחיזת עינים הוהולא מגוייד הוא שאינו יכול להחיות המת:

    פשרנמס המכשפות. כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין:

    קם גמלא דסקוניתאנעשה החמור דף של גשר שעשו תחלה את הדף חמור. גמלא גשר. סקוניתא מין עץ הוא:

    איכא דזבין מידעם הכא וכו'כלומר יש לוקח בעיר הזאת שמוחזקת בכשפים שום סחורה ואינו בודקה על המים:

    ינאי איקלא לההיא אושפיזאולא גרסינן רבי ינאי דלאו איניש מעליא הוא שעשה כשפים:

    שתיתאקמח טרוף במים:

    חזייה דמרחשן שפוותהראה ינאי האשה המביאה לו המשקה שהיו שפתיה נעות הכיר שכשפנית היא:

    שדא פורתאמן המשקה לארץ ונעשו עקרבים:

    אנא שתאי מדידכולא גלה להם הדבר שהבין בדבר והראה עצמו כאילו שתה:

    הואי חמראהאשה נעשית חמור:

    רכבהינאי וסליק בשוקא:

    פשרא להמיחת את הכשפים וחזרה לקדמותה:

    הצפרדעאחת משמע:

    השריצהממעיה ויצאו ולדות:

    מדברותיךמנע מדבריך ופנה להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד ולא בהגדה:

    שרקה להםושמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו:

    סנהדרין 67 עמוד ב

    1מיתה אחת.

    2בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב, יז) ״מכשפה לא תחיה״, ונאמר (שמות כב, יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו, מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשף בסקילה.

    3אמר לו רבי יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה בסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש עליהן ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה׃

    4לרבי יהודה נמי ליהוו אוב וידעוני שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין׃

    5אמר רבי זכריה עדא אמרה קסבר ר' יהודה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין׃

    6אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה:

    7(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים׃

    8ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב׃

    9איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה׃

    10אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת׃

    11אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים׃

    12אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה׃

    13העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה׃

    14אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה׃

    15(שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה׃

    16רב פפא אמר האלהים אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי האי מיכניף ליה והאי לא מיכניף ליה׃

    17א"ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה לבתר הכי דם ופרתא מי הואי אלא ההיא אחיזת עינים הוה׃

    18זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא לאשקוייה מיא פשר וקם גמלא דוסקניתא אמרו ליה אי לאו זעירי את לא הוה מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא:

    19ינאי איקלע לההוא אושפיזא אמר להו אשקין מיא קריבו שתיתא חזא דקא מרחשן שפוותה שדא פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא אתא חברתה פשרה לה חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא׃

    20(שמות ח, ב) ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים׃

    21כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו:

    22אמר ר' עקיבא כו'.

    Tosafot

    וכי מפני שסמכומהכא דייק בריש יבמות (דף ד. ושם) דר' יהודה לא דריש סמוכין בעלמא וא"ת שאני הכא דלא דריש משום דאיכא ג"ש דמפקא מסמוכין כדדריש רבי יוסי הגלילי דדריש לא תחיה מלא תחיה כל נשמה דבסייף תדע דאטו רבי עקיבא דיליף מלא תחיה דבסקילה מי נימא דלא ס"ל כרבנן דדרשינן סמוכין אלא ע"כ משום דאיכא ג"ש דלא תחיה כל נשמה דמפקא מסמוכין וי"ל דדייק מלישנא דרבי יהודה דאמר וכי מפני שסמכו משמע דבשום מקום לא דרשינן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "כְּשָׁפִים"? שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה (שמות כב, יז). נראה לי הכונה דקאי על השרים הממונים למעלה על כל דבר ודבר מדברים הטבעיים שאין לך דבר טבעי שאין עליו ממונה מלמעלה כדי להוציאו מן הכח לפועל דאפילו על עשבים אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו) על כל עשב יש מלאך ממונה עליו ומכה בו ואמר לו גדל, ולכן כשפים שהם משנים הטבע והנהוג המסור ביד הממונים נמצא הם מכחישים פמליא של מעלה, המה אותם הממונים על פעולות הטבעיים וגם זה נעשה על פי גזרתו יתברך שגזר להיות כח לכשפים בכך אחר חטא אדם הראשון שהגביר בחטאו כח הסיטרא אחרא בתערובת טוב ברע וגרם שיהיה לה שליטה בעולם, ולכן הכשפים שהם רוחות הסטרא אחרא יש להם שליטה בכך. ולכן בזמן הזה שנחלשה הסטרא אחרא גם כחן של כשפים נחלש שאין מצויים בכל מקום ואינם מצויין אצל כל אדם וכאשר תמצא בענין השדים שנתמעטו בעולם ואינם מצויים בכל מקום וגם כן הוא מטעם זה.

    "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹהאֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁאֵין הַשֵּׁד יָכוֹל לִבְרֹאת בְּרִיָּה פְּחוּתָה מִכַּשְּׂעוֹרָה. רַב פָּפָּא אָמַר: הָאֱלֹקִים! אֲפִילּוּ כְּגַמְלָא נַמִּי לָא מָצִי בָּרִי! אֶלָּא הַאי מִיכְנִיף לֵיהּ, וְהַאי לָא מִיכְנִיף לֵיהּ. עיין פירוש רש"י ז"ל וקשא וכי לא יש בריה קטנה מקרוב? ועוד כיון דהשד נוטלה ומביאה מה הפרש איכא בין אם יש בה כח לאין בה כח מאחר דהשד נושא אותה? ונראה לי בס"ד הכונה כיון דמן הדין אין הטומאה שורה על פחות מכשעורה דאפילו טומאת מת החמורה אינה טמאה פחות משעורה לכך גם השד שהוא רוח טומאה אין לו כח לצוד בריה ולישא אותה וליטלה ממקום למקום אם היא פחותה משעורה ולכן הכינים דכמותן מעיקרן פחות משעורה אין השד יכול לשלוט בהם לטלטלם ולהביאם ממקום למקום דאין לו כח עליהם. והנה נודע מה שאמרו רבותינו ז"ל דמכה של כינים במצרים היו הכינים גדולים כביצים הן מה שהיו מן עפר הארץ שנהפך לכינים והן כינים שהיו במצרים קודם המכה שנתגדלו ונעשו כל אחת כביצה באופן שלא היה נמצא במצרים כינה קטנה כלל ובאו החרטומין להראות כוחן להביא קטנים ממקום אחר שהוא חוץ לגבול מצרים על ידי השדים שיביאום להם דאז ניכר שהם הביאו את הכינים האלה אחר המכה כיון דקטנים הם ולא יכולו דאין השד יכול ליטול בריה קטנה פחות משעורה לצוד אותה ולהביאה ממקום למקום ואז בעל כרחם הודו שזה המכה אצבע אלקים היא (שמות ח, טו) ששלטה בכינים הקטנים ועשתה אותם גדולים כביצים ולדעת רבי אליעזר רצו שהשד יברא להם כינים קטנים כבריית כנים הנהוגים ובזה יהי ניכר כי אלו הכינים הקטנים משלהם באו ולא יכולו, ובזה יתיישבו המקראות היטב ודו"ק.

    אִי לָאו דִּזְעִירִי אַתְּ, לָא הֲוָה מְהַדְּרִינָן לָךְ, מִי אִיכָּא דְּזָבִין מִידִי הָכָא, וְלָא בָּדַק לֵיה אַמַּיָּא. קשא אם כן דהוא אדם חשוב אצלם איך רימו אותו מעיקרא? ונראה לי הדברים אלו אנשי הממשלה אמרי לזעירי ולא המוכרים כי היה אדם חשוב אצל אנשי הממשלה והלך לקבול אצל הממשלה על המוכרים והם הוציאו מעותיו מיד המוכרים ונתנו לו ואמרו לו אי לאו זעירי את, לא היינו חוששין לתביעה שלך ולא היינו מטפלים להחזיר לך מעותיך כי פשעת בעצמך שלא בדקת במים. ובחידושי הרמ"ה ז"ל כתב דזעירי רכב על החמור והוליכו להשקותו מים בעודו רוכב על החמור וכשנפשר וחזר להיות עץ היה צריך ליפול במים ונעשה לו נס וניצול עיין שם. ולפי זה יש לומר המוכרים אמרו לו כן אחר שראו שנעשה לו נס גדול שלא נפל במים נתכבד בעיניהם ולכך החזירו לו מעותיו. נמצא כל דבר הנעשה על פי כוחות הטומאה נבדק במים וידוע כל כוחות טומאה של כשוף וכיוצא נמשכים מן ס"מ שהוא מקור הטומאה ונקרא 'צמא' [131] כי מספר שמו קל"א כמנין צמא ובזה יובן הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א) דרצונו לומר כל דבר הנעשה על פי כוחות הצמא לכו לבדקו במים כי המים דוחין כוחות הטומאה בכמה דברים וכאשר תמצא בטבילה ובנטילת ידים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 67b

    Sanhedrin 67b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 454 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מיתה אחת כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף:

    סמכו ענין לו סמך ענין המכשף לשוכב עם בהמה ענין פרשה:

    שוכב עם בהמה בסקילה הא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי' לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ׳:כ״ז):

    רבי יהודה לא דריש סמוכין:

    נוציא את זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן:

    אלא מכלל ופרט את למד בסקילה:

    בכלל כל המכשפים היו וכבר חייב בהן הכתוב מיתה כדכתיב לא תחיה למה יצאו להזכירן בעצמן ולכתוב בהן סקילה להקיש להם את הכלל וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו':

    שני כתובין הוה ליה למכתב חד או אוב או ידעוני ולשתוק:

    45 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 67b · Sefaria

    Tosafot

    וכי מפני שסמכו מהכא דייק בריש יבמות (דף ד. ושם) דר' יהודה לא דריש סמוכין בעלמא וא"ת שאני הכא דלא דריש משום דאיכא ג"ש דמפקא מסמוכין כדדריש רבי יוסי הגלילי דדריש לא תחיה מלא תחיה כל נשמה דבסייף תדע דאטו רבי עקיבא דיליף מלא תחיה דבסקילה מי נימא דלא ס"ל כרבנן דדרשינן סמוכין אלא ע"כ משום דאיכא ג"ש דלא תחיה כל נשמה דמפקא מסמוכין וי"ל דדייק מלישנא דרבי יהודה דאמר וכי מפני שסמכו משמע דבשום מקום לא דרשינן:

    Tosafot on Sanhedrin 67b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "כְּשָׁפִים"? שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה (שמות כב, יז). נראה לי הכונה דקאי על השרים הממונים למעלה על כל דבר ודבר מדברים הטבעיים שאין לך דבר טבעי שאין עליו ממונה מלמעלה כדי להוציאו מן הכח לפועל דאפילו על עשבים אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו) על כל עשב יש מלאך ממונה עליו ומכה בו ואמר לו גדל, ולכן כשפים שהם משנים הטבע והנהוג המסור ביד הממונים נמצא הם מכחישים פמליא של מעלה, המה אותם הממונים על פעולות הטבעיים וגם זה נעשה על פי גזרתו יתברך שגזר להיות כח לכשפים בכך אחר חטא אדם הראשון שהגביר בחטאו כח הסיטרא אחרא בתערובת טוב ברע וגרם שיהיה לה שליטה בעולם, ולכן הכשפים שהם רוחות הסטרא אחרא יש להם שליטה בכך. ולכן בזמן הזה שנחלשה הסטרא אחרא גם כחן של כשפים נחלש שאין מצויים בכל מקום ואינם מצויין אצל כל אדם וכאשר תמצא בענין השדים שנתמעטו בעולם ואינם מצויים בכל מקום וגם כן הוא מטעם זה.

    "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁאֵין הַשֵּׁד יָכוֹל לִבְרֹאת בְּרִיָּה פְּחוּתָה מִכַּשְּׂעוֹרָה. רַב פָּפָּא אָמַר: הָאֱלֹקִים! אֲפִילּוּ כְּגַמְלָא נַמִּי לָא מָצִי בָּרִי! אֶלָּא הַאי מִיכְנִיף לֵיהּ, וְהַאי לָא מִיכְנִיף לֵיהּ. עיין פירוש רש"י ז"ל וקשא וכי לא יש בריה קטנה מקרוב? ועוד כיון דהשד נוטלה ומביאה מה הפרש איכא בין אם יש בה כח לאין בה כח מאחר דהשד נושא אותה? ונראה לי בס"ד הכונה כיון דמן הדין אין הטומאה שורה על פחות מכשעורה דאפילו טומאת מת החמורה אינה טמאה פחות משעורה לכך גם השד שהוא רוח טומאה אין לו כח לצוד בריה ולישא אותה וליטלה ממקום למקום אם היא פחותה משעורה ולכן הכינים דכמותן מעיקרן פחות משעורה אין השד יכול לשלוט בהם לטלטלם ולהביאם ממקום למקום דאין לו כח עליהם. והנה נודע מה שאמרו רבותינו ז"ל דמכה של כינים במצרים היו הכינים גדולים כביצים הן מה שהיו מן עפר הארץ שנהפך לכינים והן כינים שהיו במצרים קודם המכה שנתגדלו ונעשו כל אחת כביצה באופן שלא היה נמצא במצרים כינה קטנה כלל ובאו החרטומין להראות כוחן להביא קטנים ממקום אחר שהוא חוץ לגבול מצרים על ידי השדים שיביאום להם דאז ניכר שהם הביאו את הכינים האלה אחר המכה כיון דקטנים הם ולא יכולו דאין השד יכול ליטול בריה קטנה פחות משעורה לצוד אותה ולהביאה ממקום למקום ואז בעל כרחם הודו שזה המכה אצבע אלקים היא (שמות ח, טו) ששלטה בכינים הקטנים ועשתה אותם גדולים כביצים ולדעת רבי אליעזר רצו שהשד יברא להם כינים קטנים כבריית כנים הנהוגים ובזה יהי ניכר כי אלו הכינים הקטנים משלהם באו ולא יכולו, ובזה יתיישבו המקראות היטב ודו"ק.

    אִי לָאו דִּזְעִירִי אַתְּ, לָא הֲוָה מְהַדְּרִינָן לָךְ, מִי אִיכָּא דְּזָבִין מִידִי הָכָא, וְלָא בָּדַק לֵיה אַמַּיָּא. קשא אם כן דהוא אדם חשוב אצלם איך רימו אותו מעיקרא? ונראה לי הדברים אלו אנשי הממשלה אמרי לזעירי ולא המוכרים כי היה אדם חשוב אצל אנשי הממשלה והלך לקבול אצל הממשלה על המוכרים והם הוציאו מעותיו מיד המוכרים ונתנו לו ואמרו לו אי לאו זעירי את, לא היינו חוששין לתביעה שלך ולא היינו מטפלים להחזיר לך מעותיך כי פשעת בעצמך שלא בדקת במים. ובחידושי הרמ"ה ז"ל כתב דזעירי רכב על החמור והוליכו להשקותו מים בעודו רוכב על החמור וכשנפשר וחזר להיות עץ היה צריך ליפול במים ונעשה לו נס וניצול עיין שם. ולפי זה יש לומר המוכרים אמרו לו כן אחר שראו שנעשה לו נס גדול שלא נפל במים נתכבד בעיניהם ולכך החזירו לו מעותיו. נמצא כל דבר הנעשה על פי כוחות הטומאה נבדק במים וידוע כל כוחות טומאה של כשוף וכיוצא נמשכים מן ס"מ שהוא מקור הטומאה ונקרא 'צמא' [131] כי מספר שמו קל"א כמנין צמא ובזה יובן הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א) דרצונו לומר כל דבר הנעשה על פי כוחות הצמא לכו לבדקו במים כי המים דוחין כוחות הטומאה בכמה דברים וכאשר תמצא בטבילה ובנטילת ידים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 67b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 67, Amud Bet, about 454 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “מיתה אחת.…”

    2. Segment 231 words

      Opens “בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב, יז)…”

    3. Segment 331 words

      Opens “אמר לו רבי יהודה וכי מפני שסמכו…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 417 words

      Opens “לרבי יהודה נמי ליהוו אוב וידעוני שני…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 513 words

      Opens “אמר רבי זכריה עדא אמרה קסבר ר'…”

      Named: רבי זכריה.

    6. Segment 611 words

      Opens “אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 712 words

      Opens “(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר…”

      Named: רבי חנינא.

    8. Segment 821 words

      Opens “ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא…”

      Named: רבי חנינא.

    9. Segment 917 words

      Opens “איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי חנינא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי…”

      Named: רבי אייבו בר נגרי, רבי חייא בר אבא, רב המתהפכת, אבא.

    11. Segment 119 words

      Opens “אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1218 words

      Opens “אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1328 words

      Opens “העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור…”

      Named: רב חנינא, רב אושעיא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא…”

      Named: רב אשי.

    15. Segment 1521 words

      Opens “(שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “רב פפא אמר האלהים אפילו כגמלא נמי…”

      Named: רב פפא.

    17. Segment 1730 words

      Opens “א"ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי…”

      Named: רב לרבי.

    18. Segment 1834 words

      Opens “זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא…”

    19. Segment 1943 words

      Opens “ינאי איקלע לההוא אושפיזא אמר להו אשקין…”

      Named: רבי אמר.

    20. Segment 2020 words

      Opens “(שמות ח, ב) ותעל הצפרדע ותכס את…”

    21. Segment 2135 words

      Opens “כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר.

    22. Segment 224 words

      Opens “אמר ר' עקיבא כו'.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sanhedrin 67b · Segment 10 — “…בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 67b · Segment 21 — “כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Sanhedrin 67b · Segment 22 — “אמר ר' עקיבא כו'.

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Sanhedrin 67b · Segment 18 — “זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 67b · Segment 11 — “אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 67b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026