Talmud Builders

    Sanhedrin 91a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 91a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The daughter of the emperor said to Rabban Gamliel: Leave him, and I will respond to him with a parable. She said: There are two craftsmen in our city; one fashions vessels from water, and one fashions vessels from mortar. Which is more noteworthy? The emperor said to her: It is that craftsman that fashions vessels from water. His daughter said to him: If he fashions a vessel from the water, all the more so is it not clear that he can fashion vessels from mortar? By the same token, if God was able to create the world from water, He is certainly able to resurrect people from dust.

    2The school of Rabbi Yishmael taught that resurrection of the dead a fortiori from glass vessels: If concerning glass vessels, which are fashioned by the breath of those of flesh and blood, who blow and form the vessels, and yet if they break they can be repaired, as they can be melted and subsequently blown again, then with regard to those of flesh and blood, whose souls are a product of the breath of the Holy One, Blessed be He, all the more so can God restore them to life.

    3The Gemara relates that a certain heretic said to Rabbi Ami: You say that the dead will live. Aren’t they dust? And does dust come to life? Rabbi Ami said to him: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a flesh-and-blood king who said to his servants: Go and construct for me a great palace [ palterin ] in a place where there is no water and earth available. They went and constructed it. Sometime later, the palace collapsed. The king said to them: Return to your labor and construct the palace in a place where there is earth and water available. They said to him: We are unable to do so.

    4The king became angry at them and said to them: If in a place where there is no water and earth available you constructed a palace, now that there is water and earth available all the more so should you be able to do so. Similarly, concerning man, whom God created ex nihilo , all the more so will God be able to resurrect him from dust. And if you do not believe that a being can be created from dust, go out to the valley and see an akhbar , a creature that today is half flesh and half earth, and tomorrow the being will develop and all of it will become flesh. Lest you say that creation of living creatures is a matter that develops over an extended period, ascend a mountain and see that today there is only one snail there; then ascend tomorrow, after rain will have fallen, and see that it will be entirely filled with snails.

    5The Gemara relates that a certain heretic said to Geviha ben Pesisa: Woe unto you, the wicked, as you say: The dead will come to life. The way of the world is that those who are alive die. How can you say that the dead will come to life? Geviha ben Pesisa said to him: Woe unto you, the wicked, as you say: The dead will not come to life. If those who were not in existence come to life, is it not reasonable all the more so that those who were once alive will come to life again? The heretic said to Geviha ben Pesisa angrily: You called me wicked? If I stand, I will kick you and flatten your hump, as Geviha ben Pesisa was a hunchback. Geviha ben Pesisa said to him jocularly: If you do so, you will be called an expert doctor and will take high wages for your services.

    6§ Apropos Geviha ben Pesisa and his cleverness in debate, the Gemara cites additional incidents where he represented the Jewish people in debates. The Sages taught in Megillat Ta’anit : On the twenty-fourth day in Nisan it is a joyous day, since the usurpers [ dimusana’ei ] were expelled from Judea and Jerusalem. When the people of Afrikiya came to judgment with the Jewish people before the emperor, Alexander of Macedon, they said to him: The land of Canaan is ours, as it is written: “This is the land that shall fall to you as an inheritance, the land of Canaan according to its borders” (Numbers 34:2). And the people of Afrikiya said, referring to themselves: Canaan is the forefather of these people.

    7Geviha ben Pesisa said to the Sages: Give me permission and I will go and deliberate with them before Alexander of Macedon. If they will defeat me, say to them: You have defeated an ordinary person from among us, and until you overcome our Sages, it is no victory. And if I will defeat them, say to them: The Torah of Moses defeated you, and attribute no significance to me. The Sages gave him permission, and he went and deliberated with them.

    8Geviha ben Pesisa said to them: From where are you citing proof that the land of Canaan is yours? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And he said: Cursed will be Canaan; a slave of slaves shall he be to his brethren” (Genesis 9:25). And with regard to a slave who acquired property, the slave belongs to whom and the property belongs to whom? The slave and his property belong to the master. And moreover, it is several years now that you have not served us. Therefore, not only are you not entitled to the land, there are additional debts that must be repaid, as well as a return to enslavement.

    9Alexander the king said to the people of Afrikiya: Provide Geviha ben Pesisa with a response to his claims. They said to Alexander: Give us time; give us three days to consider the matter. The emperor gave them the requested time and they examined the matter and did not find a response to the claims. Immediately, they fled and abandoned their fields when they were sown and their vineyards when they were planted. The Gemara adds: And since that year was a Sabbatical Year, with the accompanying restrictions on agricultural activity, this benefited the Jewish people, as they were able to consume the produce of those fields and vineyards.

    10The Gemara relates: On another occasion, the people of Egypt came to judgment with the Jewish people before Alexander of Macedon. The Egyptian people said to Alexander: It says in the Torah: “And the Lord gave the people favor in the eyes of Egypt, and they lent them” (Exodus 12:36). Give us the silver and gold that you took from us; you claimed that you were borrowing it and you never returned it.

    11Geviha ben Pesisa said to the Sages: Give me permission and I will go and deliberate with them before Alexander of Macedon. If they will defeat me, say to them: You have defeated an ordinary person from among us, and until you overcome our Sages, it is no victory. And if I will defeat them, say to them: The Torah of Moses, our teacher, defeated you, and attribute no significance to me. The Sages gave him permission, and he went and deliberated with them.

    12Geviha ben Pesisa said to them: From where are you citing proof that you are entitled to the silver and gold? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years” (Exodus 12:40), during which they were enslaved to Egypt, engaged in hard manual labor. Give us the wages for the work performed by the 600,000 men above the age of twenty (see Exodus 12:37) whom you enslaved in Egypt for four hundred and thirty years.

    13Alexander of Macedon said to the people of Egypt: Provide Geviha ben Pesisa with a response to his claims. They said to him: Give us time; give us three days to consider the matter. The emperor gave them the requested time and they examined the matter and did not find a response to the claims. Immediately, they abandoned their fields when they were sown and their vineyards when they were planted, and fled. The Gemara adds: And that year was a Sabbatical Year.

    14The Gemara relates: And on another occasion, the descendants of Ishmael and the descendants of Keturah came to judgment with the Jewish people before Alexander of Macedon. They said to the Jewish people before Alexander: The land of Canaan is both ours and yours, as it is written: “And these are the generations of Ishmael, son of Abraham, whom Hagar the Egyptian, Sarah’s maidservant, bore unto Abraham” (Genesis 25:12), and it is written: “And these are the generations of Isaac, son of Abraham” (Genesis 25:19). Therefore, the land should be divided between Abraham’s heirs.

    15Geviha ben Pesisa said to the Sages: Give me permission and I will go and deliberate with them before Alexander of Macedon. If they will defeat me, say to them: You have defeated an ordinary person from among us, and until you overcome our Sages, it is no victory. And if I will defeat them, say to them: The Torah of Moses, our teacher, defeated you, and attribute no significance to me. The Sages gave him permission, and he went and deliberated with them.

    16Geviha ben Pesisa said to the descendants of Ishmael: From where are you citing proof that the land of Canaan belongs to both you and the Jewish people? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And Abraham gave all that he had to Isaac. But to the sons of the concubines that Abraham had, Abraham gave gifts, and he sent them away from his son, while he yet lived, eastward, to the east country” (Genesis 25:5–6). In the case of a father who gave a document of bequest [ agatin ] to his sons during his lifetime and sent one of the sons away from the other, does the one who was sent away have any claim against the other? The father himself divided his property. The Gemara asks: What were these gifts that Abraham gave to the sons of the concubines? Rabbi Yirmeya bar Abba says: This teaches that Abraham provided them with the name of the supernatural spirit of impurity, enabling them to perform witchcraft.

    17§ Apropos exchanges with prominent gentile leaders, the Gemara cites an exchange where Antoninos, the Roman emperor, said to Rabbi Yehuda HaNasi: The body and the soul are able to exempt themselves from judgment for their sins. How so? The body says: The soul sinned, as from the day of my death when it departed from me, I am cast like a silent stone in the grave, and do not sin. And the soul says: The body sinned, as from the day that I departed from it, I am flying in the air like a bird, incapable of sin. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who had a fine orchard, and in it there were

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמרה ליה ברתיהדקיסר לרבן גמליאל שבקיה:

    שני יוצרים וכו'משל הוא אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':

    אמרה לוא"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:

    מן העפר לא כל שכןשבידו:

    דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכיתוזו היא תשובה שהשיבה לאביה:

    מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדםשכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע מפי האומנין:

    יש להם תקנהלהתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) ונוחין לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:

    עכשיו שיש מיםוהכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול לבראתו מן העפר אי נמי כל העולם כולו יצר מתוהו:

    ואם אי אתה מאמיןשהקב"ה יוצר מן העפר:

    עכברשקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה:

    היוםמתחיל לברא ולצאת מן העפר ולמחר מהלך כשהוא נברא כדאמרי' בשחיטת חולין בהעור והרוטב (חולין דף קכז.):

    ושמא תאמר לזמן מרובהשאותו שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן מרובה שבוע או שבועיים ותהא סבור שאין הקב"ה מחיה המתים לפי שעה לך עלה להר וכו':

    חלזוןתולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד:

    ולמחרשהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן אלמא יש בידו לחיות לפי שעה:

    גביהא בן פסיסאכך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן:

    ווי לכון חיביאאוי לכם לרשעים:

    דחיי מתיםאותן שהן חיין רואין אנו שמתין והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:

    דלא הוואותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כ"ש שחוזרין וחיין:

    א"למינא:

    חייבא קרית לי וכו'בא לקנתרו:

    דימוסנאיעוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:

    שבאו בני אפריקא לדון וכו'ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יו"ט ולהכי קאמר הכא בעשרים וארבעה בניסן לומר דיום טוב הוא ואסור בהספד משום נס זה:

    ארץ כנען לגבולותיהדלהך ארעא קרי ארץ כנען ואתם ירשתם שלא כדין דשלנו הוא דכנען אבינו היה:

    אגטיןכתבים שלא יטול אחד בחלק חבירו כמו שעשה אברהם לישמעאל שלא ליטול במה שנתן ליצחק כלום יש לזה על זה כלום:

    שם טומאהכשוף ומעשה שדים:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 91 עמוד א

    1אמרה ליה ברתיה: שבקיה, ואנא מהדרנא ליה. שני יוצרים יש בעירנו: אחד יוצר מן המים, ואחד יוצר מן הטיט. איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים. א"ל מן המים צר, מן הטיט לא כל שכן?

    2דבי ר' ישמעאל תנא: ק"ו מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן תקנה, בשר ודם שברוחו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.

    3א"ל ההוא מינא לר' אמי: אמריתו דשכבי חיי. והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?! א"ל אמשול לך משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר. הלכו ובנו אותו לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין.

    4כעס עליהם, ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין, צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה? עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות.

    5א"ל ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא, דאמריתון מיתי חיין! דחיין מיתי, דמיתי חיין? א"ל ווי לכון חייביא, דאמריתון מיתי לא חיין! דלא הוו חיי, דהוי חיי לא כ"ש א"ל חייביא קרית לי? אי קאימנא, בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך! א"ל אם אתה עושה כן, רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול.

    Baraita

    6ת"ר בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים. כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ״(במדבר לד״, ב) ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה.

    7אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני, אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה נצחתכם. נתנו לו רשות, והלך ודן עמהם.

    8אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר: ״(בראשית ט״, כה) ״ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי? ולא עוד, אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו!

    9אמר להם אלכסנדרוס מלכא: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד ברחו, והניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות. ואותה שנה שביעית היתה.

    10שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו׃

    11אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהן׃

    12אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר ״(שמות יב״, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

    13אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה׃

    14ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם דכתיב ״(בראשית כה״, יב) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב ״(בראשית כה״, יט) אלה תולדות יצחק בן אברהם׃

    15אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהן׃

    16אמר להם מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה שנאמר ״(בראשית כה״, ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום מאי מתנות אמר ר' ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה׃

    17אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה חלזון וכו'שיצא מן הים. עיין בלשון רש"י מנחות דף מד ע"א ד"ה ועולה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 91a

    Sanhedrin 91a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 723 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמרה ליה ברתיה דקיסר לרבן גמליאל שבקיה:

    שני יוצרים וכו' משל הוא אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':

    אמרה לו א"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:

    מן העפר לא כל שכן שבידו:

    דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:

    מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדם שכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע מפי האומנין:

    יש להם תקנה להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) ונוחין לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:

    עכשיו שיש מים והכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול לבראתו מן העפר אי נמי כל העולם כולו יצר מתוהו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 91a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה חלזון וכו' שיצא מן הים. עיין בלשון רש"י מנחות דף מד ע"א ד"ה ועולה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 91a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ שַׁבְקֵיהּ, וַאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ. יש להקשות למה הכניסה עצמה בדבר זה וכי אוהבת היא את רבן גמליאל שרוצה להיות לו למגן וצינה? ונראה לי בס"ד חששה שמא ישיב תשובה שיוצא ממנה קוץ מכאיב לאומות העולם שלא יחיו, על כן כיון שמצאה תשובה שאינה נוגעת להם רצתה לאומרה. ומה שאמר 'אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי' לשון אַמְרִיתוּ צריך הבנה ועוד למה האריך כל כך לימא שכבי הוו עפרא ואיך חיי? ונראה לי שתי קושיות הקשה לו חדא 'אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי' שאתם קורים את המתים בשם שכבי דנמצא אתם אומרים שהם נשארים בקבר בגוף שלם כאדם שוכב על מטתו, ואיך יתכן? והא חזינן דהוו עפרא ולא נשאר גוף כלל! ועוד קושיא אחרת על אמונת התחיה איך יתכן שיחיו ד'עַפְרָא מִי חַיֵּי'? ברם הא קשיא אם זה מודה במה שנאמר בתורה, מאי קשיא ליה והלא כתיב בתורה וַיִּיצֶר הֳ' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, ז) נמצא העפר נעשה בריה של אדם וכאשר עשה באדם הראשון כן יעשה בתחיית המתים, ומאי קשיא ליה עפרא מי חיי? כיון דהוה מן העפר בריה, כל שכן שיהיה בריה מן העפר דתחילתו היה בריה! ואם אינו מודה בתורה למה עושה קושייתו על מה שאומרים בפה בתחייה יעשה הקושיא על מה שנאמר בתורה 'וַיִּיצֶר הֳ' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה' איך העפר יהיה בריה של אדם? ונראה לי בס"ד דהוא מודה בכל מה שאמר בתורה בבריאת העולם והאדם בששת ימי בראשית אך משום דכתיב אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ט) מקשה 'עַפְרָא מִי חַיֵּי'? דאם חיי הוה ליה בריאה מחודשת! והשיבה דאין כאן קושיא ד'אֵין כָּל חָדָשׁ' דכל שיש דוגמתו בעולם אין זה בכלל 'אֵין כָּל חָדָשׁ' וכמו שאמרו בגמרא שטען אותו תלמיד על מה שאמר עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת ועתידה אשה לילד בכל יום דאין כל חדש וכו' והשיב לו רבן גמליאל אראיך דוגמתם בעולם והם כמהין ובר קורא ותרנגולת (שבת ל:), וכן כאן יש דוגמה דמצינו שיש בריה נוצרת מן המים וכל שכן שתהיה נוצרת מן העפר וכיון דאיכא דוגמה אין כאן 'חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ'.

    אָמַר לֵיהּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא, וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל. נראה לי בס"ד על דרך מה שאמר הכתוב יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה (איכה ג, ל) וכתבו המפרשים ז"ל הכונה שלפעמים ימצא פוגע עכו"ם בישראל וסוטרו על לחייו, הנה כל זה נעשה לטובת ישראל והיינו שהיה באותו ישראל חלק רע הראוי לאותו עכו"ם והיה באותו עכו"ם חלק טוב שהוא ראוי לאותו ישראל ובאותה הכאה שסוטרו על לחייו יוצא אותו חלק הרע מישראל ונכנס בעכו"ם ויוצא חלק הטוב מן עכו"ם ונכנס באותו ישראל. וזהו שנאמר יִתֵּן הישראל לְמַכֵּהוּ זה העכו"ם לֶחִי לסוטרו אז אותו העכו"ם יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה שיקבל חלק הרע מישראל ויוצא ממנו חלק טוב ונמצא הוא שבע בחרפה הוא הרע וכנזכר בגורי האר"י ז"ל. וכן כאן אותו המין אמר דברים להלעיג ואך גְבִיהָה השיא דברי המין לענין אחר שהוא דבר טוב והגון ונכון והוא אחר שאמר לו 'בָּעִיטְנָא בָּךְ וּפַשִׁיטְנָא לְעַקְמוּתָךְ' אמר לו גביהה אם זאת הבעיטה תועיל שתפשיט בה עקמימותי שהם הסיגים של הנפש על דרך שאמר הכתוב 'יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה' הנה בודאי 'רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא' כי דרך הרופאים להסיר החולי מן האדם במשך כמה ימים לאט לאט ואם יזדמן רופא שיסיר החולי בשעה אחת לזה קורין אותו 'רוֹפֵא אֻמָּן' וכן האדם מסיר חולי הנפש מתיכו לאט לאט על ידי מצות ומעשים טובים במשך ימים רבים ואתה אם תסיר על ידי הבעיטה עקמימות הנפש בשעה אחת קלה תקרא 'רוֹפֵא אֻמָּן' ולכן אף על פי שאתה בועט בי ומצער אותי 'שָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל' ממני.

    כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אַפְרִיקָא לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן.. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה). קשא כיון דהם יודעים מה שכתוב בתורה והביא טענה מן התורה שכתוב בה 'אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ' (במדבר לד, ב) איך לא ידע מה שכתוב בתורה 'עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו'? ונראה לי בס"ד דחשבו שלא ישיבו להם תשובה זו ד'עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו' מפני כי בדבר זה יפלו בחמתו של אלכסנדרוס מוקדון שהוא מן יֶפֶת דאז אומר להם איך לקחתם הכל לעצמכם כיון דכתיב 'עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו' שהם שם ויפת, ואם כן חציים הוא לבני יפת! אמנם באמת גְבִיהָה נרגש בזה הטענה של המלך ועשה לה תקנה בתשובתו דאחר אומרו 'עֶבֶד לְמִי וּנְכָסִים לְמִי' אמר 'וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָבַדְתּוּנוּ' כונתו בזה למצוא מקום לפני אלכסנדרוס שיגבה ממנו חלקו של יפת והיינו לומר לו אנחנו לקחנו מה שלקחנו בעבור חלקינו מן קרקע דוקא ואתה יש לך לגבות עכשיו חלק יפת הממון שהרויח כל אותם שנים שלא עבדונו וגם ארצם החדשה של עתה שהיא אפריקה שהיא יקרה מאד תהיה שלך וגם גופים שלהם יהיו עבדים לך לדורות עולם כי אנחנו לא נקח מהם עוד כלום, ולכן כששמעו דברים אלו הבינו הנפקותא שיוצאה מהדברים האלה וברחו תכף שלא יפגע בהם המלך.

    שׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְרוֹס מוֹקְדוֹן (שמות יב, לו). הא דבאו אחר בני כנען ולא באו קודם, נראה לי בס"ד הטעם דחשבו שישיבו להם וכי אבותינו לקחו מכם קרקע שהיא בעין עתה? הן לא לקחו אלא מטלטלין וכבר אבדו, ולמה אנחנו חייבים לשלם בעד אבותינו שהיו קודם אלף שנה ויותר? ולאו בעלי דברים דידן אתם וכל אחד יתחייב על מה שלקח הוא בעצמו! אך כשראו שבאו בני כנען לתבוע על ארצם והשיב להם גְבִיהָה שהרי כמה שנים שלא עבדתונו נמצא תובע ממון שאינו בעין וממה שנתחייבו דורות הראשונים אז אמרו גם אנחנו נעשה תביעה ממה שלקחו דורות הראשונים ולא מצו אמרי לן לאו בעלי דברים דידן אתם. והא דלא הביא להם תשובה מן הכתוב בברית בין הבתרים 'וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל' (בראשית טו, יד) דמוכח שדבר זה היה גזור מאת השם יתברך שיקחו את ממונם מפני שהיו משיבין דלא אמר להדיה שיקחו ממון מצרים שהיו מעבידים אלא בשורה בשר להם שיצאו ברכוש גדול שהיו מתעשרים שם מן מלאכות ומשא ומתן. אי נמי זה קאי על הרכוש שלקחו בתורת שאלה שיצאו מלאים כסף וזהב אך הוא על מנת להחזיר כאשר היה כן ביניהם התנאי שנתנו להם בתורת שאלה על מנת להחזיר ולא אמר שיקחו אותו לעצמם לגמרי.

    וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן (בראשית כה, יב). נראה לי בס"ד גם אלו עשו בכונה לבא אחר בני מצרים משום דמקמי הכי חשבו שישיבו להם על טענתם דעל אברהם אבינו ע"ה היה שטר חוב של שעבוד זרעו בארץ לא להם (בראשית טו, יג) וגם היה לו קרקע של ארץ כנען ומי שפרע שטר חוב אשר על אביו ירש קרקע של אביו ולכן כיון שישראל לבדם גלו ופרעו השטר חוב בדין הוא הם לבדם ירשו את הארץ שהנחיל אברהם אבינו. אך אחר שראו מה שתבעו בני מצרים הרכוש והשיב להם שלקחו הרכוש בשכר עבודה נמצא הם לא נשתעבדו בשביל פרעון השטר חוב אלא עבדו לטובת עצמן בעבור שכרם אז נתעוררו גם הם. ומה שאמר, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת' (בראשית כה, ה) קשא למה הביא סיום הכתוב ודי להביא 'וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק'? ונראה לי בס"ד שלא יאמרו כיון דלא שייר כלום ליורשיו עשאו ליצחק אפטרופוס וצריך שיחלקו כולם בירושה לכך הביא להם גם סוף הפסוק שנתן להם מתנות דנמצא שייר ונתן לשאר יורשיו וסילק אותם מן הירושה.

    מַאי "מַתָּנוֹת"? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא מְלַמֵּד, שֶׁמָּסַר לָהֶם שֵׁם טֻמְאָה (בראשית כה, ה). קשא מה שאלה זו מַאי 'מַתָּנוֹת', ממון נתן להם יהיה מה שיהיה! ועוד מנא ליה לומר שם טומאה נתן להם? ונראה לי בס"ד דהרא"ם ז"ל הקשה והלא אברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה ואפילו ערובי תבשילין ואיך העביר נחלה מבני קטורה ונתן הכל ליצחק? ומה שתירץ בזה כבר הקשו המפרשים ז"ל על תירוץ שלו עיין שם. ונראה דהגמרא קשיא לה קושית הרא"ם ז"ל דאין להעביר נחלה? ומוכרח לומר שנתן מתנות של אבנים טובות ומרגליות יקרי הערך שהם כנגד חלקם המגיע להם בנכסיו ולכן מאי מתנות אלו שיהיה להם ערך גדול ששוים כנגד כל חלקם המגיע להם בעזבון של אברהם אבינו? ומתרץ שמסר להם שם טומאה שהיא דבר סגליי לנצח בו במלחמה וכיוצא ועשה לו ערך כנגד חלקם המגיע להם מעזבון שלו. דידוע שאם ראובן הניח לשני בניו אלף זהובים וקמיע מומחה ואחד מהם לקח האלף זהובים ואחד לקח הקמיע אין בזה דין אונאה דדבר סגליי אין לו שומה וזה כיון שקבל עליו כנגד אלף זהובים אינו יכול לחזור בו. וכן כאן עשה ערך לשם טומאה שהוא סגליי כנגד כל חלקם המגיע להם בעזבון שלו ונמצא שלא העביר אחסנתיה ובעל כרחו צריך אתה לפרש המתנות באופן זה שמסר להם שם טומאה ולא נימא שמסר להם אבנים טובות ומרגליות דאם כן מה הרויח יצחק אבינו ע"ה בזה? אך באופן זה יבא נכון כי אצל יצחק אבינו ע"ה אינו שוה שם טומאה כלום ואינו רוצה בו והם תאבים לו ורוצים בו. ונראה נרמז שם טומאה בתיבת 'מַתָּנוֹת' שהיא אותיות 'נות מת' דהטומאה קרויה מת ואותו השם הוא נוה שלה.

    אָמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי גּוּף וּנְשָׁמָה יְכוֹלִין לִפְטֹר עַצְמָן מִן הַדִּין. כֵּיצַד? גּוּף אוֹמֵר: נְשָׁמָה חָטְאָה, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנִּי, הֲרֵינִי מֻטָּל כְּאֶבֶן דּוּמָם בַּקֶּבֶר. קשה איך כל אחד מטיל האשמה על שכנגדו ואינו מרגיש שזו הטענה שהוא פוטר עצמו על ידה ומניח האשמה על שכנגדו הנה זה שכנגדו יש לו גם כן לטעון זו הטענה ממש להשיב האשמה עליו ולפטור עצמו? ועוד קשא איך כל אחד יאמר טענה של שקר לפטור עצמו לפני אלקי אמת היודע תעלומות לב! ועוד קשא אומרו שהקדוש ברוך הוא מביא הנשמה וזורקה בגוף למאי הוצרכה הרכבה זו בפועל? די להשיב לגוף בעת שחטאת לא היית אבן דומם ולנשמה ישיב לא היית פורחת באויר! ונראה לי בס"ד יש עושה מעשה בידים להדיה ועם כל זה אין המעשה והפועל מתייחסת אליו אלא לאחר שהיה מכריח אותו לעשות אותה מעשה דרך משל החרב הוא ההורג את האדם אך ההריגה תתייחס לאדם התופס החרב והורג בו יען כי החרב אף על פי שהוא ההורג הנה הוא אנוס שאם לא היה האדם תופסו בידו וחותך בו לא היה הורג ונמצא אף על פי שפעולת ההריגה היתה על ידי שניהם יד האדם והחרב עם כל זה אין אומרים החרב הרג את האדם אלא אומרים אדם זה הרג את האדם. ועל דרך זה היתה טענת הגוף אף על פי שהמעשה של החטא נעשית בצירוף שנינו עם כל זה צריך לייחס החטא לנשמה והוא נחשב אנוס וטוען לדמות עצמו לחרב והנשמה לאדם לאוחז החרב והנשמה עושה סברה להפך לדמות עצמה לחרב ואת הגוף לאדם האוחז החרב והורג כי כל אחד עושה סברה להיות הוא יש לו דין אנוס כאונס החרב. על כן עושה השם יתברך כך שזורק הנשמה בגוף ומחברם יחד וכיון דהוא אחר מיתה אין להם יצר לחטוא כלל והשתא נסתרה טענת כל אחד ואחד דמה שטען הגוף אף על פי שהפעולה נעשית בחיבור שניהם עם כל זה הוא דומה לחרב דאנוס הוא וכפוף לנשמה ובעל כרחו הוא עושה הנה בעתה הוא גם כן מחובר עם הנשמה ולמה אינה אונסת אותו לחטוא. וכן טענת הנשמה לומר היא דומה לחרב דאנוסה שהגוף אנס אותה שהיא כפופה לו הנה עתה למה אינו אונס אותה? אלא ודאי כל מה שעשו בראשונה קודם המיתה כל אחד מכח יצר שלו ורצונו הוא היצר שלו ואין אחד כפוף לשני, דעתה שאין להם יצר לא לגוף ולא לנשמה אין חוטאין ולכן שוים הם בחשבון ושותפים בחטא שאין אחד מהם אנוס מן השני וכל אחד חטא מצד יצרו הרע שהיה בקרבו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 91a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 91, Amud Aleph, about 723 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “אמרה ליה ברתיה: שבקיה, ואנא מהדרנא ליה.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “דבי ר' ישמעאל תנא: ק"ו מכלי זכוכית,…”

    3. Segment 355 words

      Opens “א"ל ההוא מינא לר' אמי: אמריתו דשכבי…”

    4. Segment 454 words

      Opens “כעס עליהם, ואמר להן: במקום שאין מים…”

    5. Segment 553 words

      Opens “א"ל ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי…”

      Named: רבה.

    6. Segment 635 words

      Opens “ת"ר בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה…”

    7. Segment 736 words

      Opens “אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו…”

    8. Segment 847 words

      Opens “אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? אמרו…”

    9. Segment 934 words

      Opens “אמר להם אלכסנדרוס מלכא: החזירו לו תשובה!…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי…”

    12. Segment 1250 words

      Opens “אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה…”

    14. Segment 1438 words

      Opens “ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני…”

    15. Segment 1537 words

      Opens “אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים תנו…”

    16. Segment 1665 words

      Opens “אמר להם מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו…”

      Named: אבא.

    17. Segment 1752 words

      Opens “אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין…”

      Named: רבי גוף.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 91a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026