Talmud Builders

    Sanhedrin 58b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 58b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the term “his father” should be interpreted in a way that is similar to the term “his mother,” and “his mother” should be interpreted in a way that is similar to “his father.” You find such an interpretation only with regard to sisterhood, i.e., “his father” is referring to his father’s sister, and “his mother” is referring to his mother’s sister.

    2And Rabbi Akiva holds that it is preferable to interpret the term “his father” as referring to his father’s wife, who is referred to as his father’s nakedness in the verse: “You shall not uncover the nakedness of your father’s wife; it is your father’s nakedness” (Leviticus 18:8), to the exclusion of his father’s sister, who is referred to as his father’s kin in the verse: “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister; she is your father’s kin” (Leviticus 18:12), and who is not referred to as his father’s nakedness.

    3Come and hear a proof for the opinion of Rabbi Akiva from the verse: “And Amram took Jochebed his aunt as a wife” (Exodus 6:20). What, was she not his maternal aunt? Presumably, Jochebed was the sister of Kohath, Amram’s father, from both of Kohath’s parents, and not from his father alone. Evidently, a descendant of Noah may marry his father’s sister.

    4The Gemara rejects this proof: No, she was his paternal aunt, Kohath’s half sister. Since she was not Kohath’s sister from his mother’s side, she was not forbidden to Amram.

    5Come and hear a proof for the opinion of Rabbi Eliezer from what Abraham said to Abimelech with regard to Sarah: “And moreover, she is my sister, the daughter of my father, but not the daughter of my mother; and so she became my wife” (Genesis 20:12). By inference, the daughter of the mother of a descendant of Noah is forbidden to him.

    6The Gemara rejects this proof: But how can you understand that Sarah was Abraham’s sister? She was his brother’s daughter. By tradition, it is known that Sarah was Haran’s daughter Iscah. And since that was so, there is no difference whether they were paternal relatives, and there is no difference whether they were maternal relatives; in any event she was permitted to him, even according to the halakha of Jews. Rather, this is what Abraham was saying to Abimelech there: She is related to me like a sister, as the daughter of my brother is like a sister, and our relationship is from the side of my father but not from the side of my mother.

    7Come and hear a proof from a baraita : For what reason did Adam not marry his daughter? So that Cain would marry his sister and they would procreate immediately, as it is stated: “For I have said: The world shall be built on kindness [ ḥesed ]” (Psalms 89:3). This verse alludes to the fact that at the beginning of the world’s existence it was permitted for men to marry their sisters, which was later forbidden in the verse: “And if a man shall take his sister…it is a shameful thing [ ḥesed ]” (Leviticus 20:17). The Gemara infers: If it had not been so, if God had not specially permitted Cain to marry his sister, she would have been forbidden to him. This is difficult according to the opinion of Rabbi Akiva, who deems it permitted for a gentile to marry his sister.

    8The Gemara rejects this proof: Once it was permitted for Cain to marry his sister, it was permitted for all descendants of Noah to do so, and it was forbidden only to Jews.

    9Rav Huna says: A gentile is permitted to marry his daughter. And if you say, for what reason did Adam not marry his daughter? It was so that Cain would marry his sister, because it is stated: “The world shall be built on kindness.”

    10And there are those who say that Rav Huna did not say this; rather, Rav Huna says: A gentile is prohibited from marrying his daughter. Know that this is the halakha , as Adam did not marry his daughter. The Gemara rejects this statement: But that is not so, as there, this is the reason Adam did not marry his daughter: So that Cain would marry his sister, because it is stated: “The world shall be built on kindness.”

    11§ Rav Ḥisda says: A Canaanite slave is permitted to marry his mother, and he is permitted to marry his daughter. This is because he has left the category of a gentile by immersing in a ritual bath for the purpose of becoming a slave to a Jew, and consequently all his previous family relationships are disregarded according to halakha ; but he has not entered the category of a Jew, as evidenced by the fact that he is not obligated to observe all of the mitzvot of male Jews. Therefore, the decree of the Sages prohibiting the maternal relatives of converts does not apply to him.

    12When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: In the case of a descendant of Noah who designated a maidservant as a mate for his slave, and then he himself engaged in intercourse with her, he is executed for adultery on her account.

    13The Gemara asks: From when is she considered the slave’s mate? Rav Naḥman says: From the time that she is called so-and-so’s girl. The Gemara asks: From when is she released from her relationship with the slave? Rav Huna says: From the time that she exposes her head in the marketplace. Since married women would cover their hair, even among the gentiles, by exposing her hair she proves that she no longer wishes to remain with him.

    14Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: A descendant of Noah who engages in intercourse with his wife in an atypical manner, i.e., anal intercourse, is liable for engaging in forbidden sexual intercourse, as it is stated: “And shall cleave to his wife” (Genesis 2:24), an expression that indicates natural intercourse, but not intercourse in an atypical manner.

    15Rava says: Is there any action for which a Jew is not deemed liable, but a gentile is deemed liable for performing it? A Jew is not liable for engaging in anal intercourse with his wife.

    16Rather, Rava says that the verse is to be understood as follows: A descendant of Noah who engages in intercourse with the wife of another man in an atypical manner is exempt. What is the reason? The verse states: “And shall cleave to his wife,” but not to the wife of another. With regard to this prohibition, the verse states: “And shall cleave,” indicating vaginal intercourse, and not intercourse in an atypical manner.

    17Rabbi Ḥanina says: A gentile who struck a Jew is liable to receive the death penalty, as it is stated when Moses saw an Egyptian striking a Hebrew: “And he turned this way and that way, and when he saw that there was no man, he struck the Egyptian and hid him in the sand” (Exodus 2:12).

    18And Rabbi Ḥanina says: One who slaps the cheek of a Jew is considered as though he slapped the cheek of the Divine Presence; as it is stated: “It is a snare [ mokesh ] for a man to rashly say [ yala ]: Holy” (Proverbs 20:25). The verse is interpreted homiletically to mean: One who strikes [ nokesh ] a Jew is considered as though he hurt the cheek [ lo’a ] of the Holy One.

    19The Gemara states a mnemonic for the upcoming statements of Reish Lakish: Raises, his slave, Shabbat. Reish Lakish says: One who raises his hand to strike another, even if he ultimately does not strike him, is called wicked, as it is stated: “And two men of the Hebrews were struggling with each other, and he said to the wicked one: Why should you strike your friend?” (Exodus 2:13). The phrase: Why did you strike, is not stated, but rather: “Why should you strike,” indicating that one who raised his hand to strike another, even if he ultimately did not strike him, is called wicked.

    20Ze’eiri says that Rabbi Ḥanina says: One who raises his hand to strike another is called a sinner; as it is stated: “And the priest’s lad would come…and would say to him, but you shall give now, and if not, I will take by force” (I Samuel 2:15–16), and it is written with regard to this behavior: “And the sin of the youths was very great” (I Samuel 2:17).

    21Rav Huna says: His hand should be cut off, as it is stated: “And the high arm shall be broken” (Job 38:15). If one habitually lifts his arm to strike others, it is better that it be broken. The Gemara relates that Rav Huna cut off the hand of a person who would habitually hit others.

    22Rabbi Elazar says: Such a violent person has no remedy but burial, as it is stated: “And as a mighty man [ ve’ish zero’a ], who has the earth” (Job 22:8). The expression ish zero’a literally means: A man of the arm, and the verse is interpreted homiletically to mean that one who habitually strikes others deserves to be buried.

    23And Rabbi Elazar states a different interpretation of that verse: The land is given only to mighty men who can protect themselves from all enemies; as it is stated: “And as a mighty man, who has the earth.”

    24And in connection with that statement, the Gemara notes that Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “One who works [ oved ] his land shall have plenty of bread” (Proverbs 12:11)? If a person makes himself like a slave [ ke’eved ] to the land, devoting his efforts to it, he will have plenty of bread, but if not, he will not have plenty of bread.

    25And Reish Lakish says: A gentile who observed Shabbat is liable to receive the death penalty, as it is stated: “And day and night shall not cease” (Genesis 8:23), which literally means: And day and night they shall not rest. This is interpreted homiletically to mean that the descendants of Noah may not take a day of rest. And the Master said (57a) that their prohibition is their death penalty, i.e., the punishment for any prohibition with regard to descendants of Noah is execution. Ravina says: If a descendant of Noah observes a day of rest on any day of the week, even one not set aside for religious worship, e.g., on a Monday, he is liable.

    26The Gemara challenges this: But let the tanna count this prohibition among the seven Noahide mitzvot. The Gemara explains: When the tanna counts the seven mitzvot, he counts only those that require one to sit and refrain from action, i.e., those that include a prohibition against performing a certain action. He does not count mitzvot that require one to arise and take action.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באיסור דאחווהדתרוייהו ממש ליכא למימר דא"כ היינו ודבק ולא בזכר ותרוייהו באישות ליכא למימר דהא אמו לאו משום אישות דא"כ היינו אשת אביו הלכך תרוייהו באחוה:

    ורבי עקיבא מוטב לאוקמא באשת אביוכמשמעותה דקרא דקרי ליה אביו דכתיב יעזב איש את אביו ואשת אביו אשכחן דקרי בישראל ערות אביו דכתיב (ויקרא י״ח:ח׳) ערות אביך היא ולאו לאוקמא באחות אביו דקרא לא משמע הכי דאחות אביו שאר אביו הוא דאקרי ערות אחות אביך לא תגלה כי שאר אביך היא (שם):

    דודתואחות קהת אביו:

    מאי לאואחות קהת אף מן האם היתה והותרה לעמרם אלמא אחות אב מן האם מותרת לו קודם מתן תורה:

    לא דודתו מן האבאחות קהת מן האב היתה ולא מן האם ואחות האב הותרה להם והא דכתיב יעזב איש את אביו ודרשינן אחות אביו (אביו) באחותו מן האם קאמר כדילפינן מוגם אמנה אחותי בת אבי היא:

    תא שמע וגם אמנה וכו'מכלל דבת האם אסורה קשיא לר"ע:

    אחותו הוהבתמיהה הא בת אחיו הוה וכיון דהכי לא שנא מן האם ולא שנא מן האב שריא ליה:

    אלא התם הכי הוה אמר ליה קורבא דאחוה וכו'בת אחי מן האב היא ולא מן האם ולא משום איסורא והתירא קאמר ליה אלא משום לתקוני דיבורא קמא שאמר אחותי היא קאמר ליה הכי אחותי בת אבי היא דבת אחי בן אבי היא וקרי לה אחותו דבני בנים הרי הם כבנים והרי היא כבת אביו והאי דקאמר אך לא בת אמי לאו משום דאי הוה אחוה מן האם הויא אסורה אלא משום קושטא דמילתא אמר לו:

    חסד יבנהתחילתו של עולם נבנה בחסד שצוה אדם הראשון לגמול חסד את בנו ואסרה לו והתירה לקין כדי שיבנה העולם והיינו דכתיב (ויקרא כ׳:י״ז) (כי יקח איש) את אחותו בת אביו חסד הוא מה שהתרתי לקין חסד גמלתי עמו:

    כותי מותר בבתובין לרבי אליעזר בין לר"ע דקסבר רב הונא לא ילפינן שאר עריות מהנך דכתיבי בהאי קרא מדפרט כל הני שמע מינה דוקא כתבינהו:

    עבד כנענישל ישראל:

    מותר באמו ובבתווכ"ש בשאר עריות של קורבה:

    יצא מכלל כותיופקע שם בן נח מיניה:

    ולכלל ישראל לא באדליגזר ליה עליה משום דשמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה:

    מאימתחשיב ליה מיוחדת לו:

    מדרגיל למיקרי ליהבנות העיר:

    רביתא דפלניאילדתו של פלוני עבד:

    מאימת התרתהשלא תקרא מיוחדת לו אם תבא להפקיר עצמה:

    משתפרע ראשה בשוקשהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע:

    שלא כדרכהאין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו:

    באשתו ולא באשת חבירושלא אסרה תורה אלא בדביקה:

    ויך את המצרימשום דהכה איש עברי:

    מוקש אדם ילע קדשהנוקש את האדם היינו ישראל שקרויין אדם דכתיב (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוין אדם וכו':

    ילע קודשכאלו לועה את הקדש כלומר כסוטר על לועו. סוטר מכה:

    אם לא לקחתי בחזקהבבני עלי כתיב שהיו תוקפים בבשר הזבחים ואמר אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו כמרים ידו שהיו מגזמין להכות:

    וזרוע רמההרגיל לרום ידו על חבירו:

    קץ ידאמאדם אחד שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך כדאמר בפרקין דלעיל (סנהדרין דף מו.) ב"ד היו מכין ועונשין שלא מן התורה לעשות סייג וגדר לדבר:

    איש זרועאיש שמניף זרוע לו הארץ מתוקנת לקבורה כלומר ראוי להמיתו ולקוברו:

    לא נתנה קרקעכלומר אין ראוי לקנות קרקע אלא לבני זרוע מפני שהתגר רבה ע"י קרקע שבאות בהמות ומפסידות וגנבים באין וגונבין ועוררין עליו וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן:

    כעבד לאדמהלעסוק בה תמיד לחרישה והשקאה וניכוש ועידור:

    עובד כוכבי' ששבתממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו וקא דריש ליה לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ולא תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות: פשיטא לא גרסי' דהא טובא קמ"ל דאבני אדם קאי:

    אמר רבינא אפי' שני בשבתלא תימא שביתה דקאמר ר"ל לשום חובה קאמר דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו הנוצרים אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו שלא יבטלו ממלאכה ואפי' יום שאינו בר שביתה שני בשבת יומא קמא דלאו יום בר שביתה נקט וה"ה דהוה מצי למינקט שלישי ורביעי:

    קום עשה לא חשיבוהאי לא ישבותו קום עשה מלאכה היא:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 58 עמוד ב

    1אביו דומיא דאמו, ואמו דומיא דאביו. לא משכחת לה אלא באחווה.

    2ורבי עקיבא: מוטב לאוקמיה באשת אביו, דאיקרי ״ערות אביו״, לאפוקי אחות אביו, דשאר אביו״ איקרי, ״ערות אביו לא איקרי.

    3ת"ש (שמות ו, כ) ויקח עמרם את יוכבד דודתו מאי לאו דודתו מן האם׃

    4לא דודתו מן האב׃

    5ת"ש (בראשית כ, יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסורה׃

    6ותסברא אחותו הואי בת אחיו הואי וכיון דהכי הוא לא שנא מן האב ולא שנא מן האם שריא אלא התם הכי קאמר ליה קורבא דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא׃

    7ת"ש מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו שנאמר ״(תהלים פט״, ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה הא לאו הכי אסירא׃

    8כיון דאשתרי אשתרי׃

    9אמר רב הונא כותי מותר בבתו וא"ת מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו משום עולם חסד יבנה׃

    10ואיכא דאמרי אמר רב הונא כותי אסור בבתו תדע שלא נשא אדם את בתו ולא היא התם היינו טעמא כדי שישא קין את אחותו משום דעולם חסד יבנה׃

    11אמר רב חסדא עבד מותר באמו ומותר בבתו יצא מכלל כותי ולכלל ישראל לא בא׃

    12כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה׃

    13מאימת אמר רב נחמן מדקראו לה רביתא דפלניא מאימת התרתה אמר רב הונא משפרעה ראשה בשוק׃

    14א"ר אלעזר א"ר חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב שנאמר ״(בראשית ב״, כד) ודבק ולא שלא כדרכה׃

    15אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב וכותי מיחייב׃

    16אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור מאי טעמא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה׃

    17א"ר חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ״(שמות ב״, יב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי] וגו'׃

    18וא"ר חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר ״(משלי כ״, כה) מוקש אדם ילע קודש:

    19מגביה עבדו שבת סימן: אמר ריש לקיש המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ״(שמות ב״, יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכה אף על פי שלא הכהו נקרא רשע׃

    20(אמר) זעירי א"ר חנינא נקרא חוטא שנאמר ״(שמואל א ב״, טז) ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב ״(שמואל א ב״, יז) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד׃

    21רב הונא אמר תיקצץ ידו שנאמר ״(איוב לח״, טו) וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא׃

    22ר"א אומר אין לו תקנה אלא קבורה: שנאמר ״(איוב כב״, ח) ואיש זרוע לו הארץ׃

    23וא"ר אלעזר לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות שנאמר ״ואיש זרוע לו הארץ״׃

    24ואר"ל מאי דכתיב ״(משלי יב״, יא) עובד אדמתו ישבע לחם אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם׃

    25ואר"ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא' (בראשית ח, כב) ויום ולילה לא ישבותו ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אמר רבינא אפי' שני בשבת׃

    26וליחשבה גבי ז' מצות כי קא חשיב. שב ואל תעשה קום עשה לא קא חשיב׃

    Tosafot

    מפני מה לא נשא אדם את בתושכשאכלה חוה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד ואי משום אדם שהיה שרוי בלא אשה היה יכול ליקח בתו ומסיק כדי שישא קין את אחותו:

    מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסורמשמע דלישראל מותר באשתו בשלא כדרכה וכן משמע בסוף פ"ב דנדרים (דף כ:) ההיא איתתא דאתיא קמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי התורה התירה לו ולאו היינו היא למעלה והוא למטה דמה מפסדת בכך אלא שלא כדרכה שמצערתה כדאמר התם אם תענה את בנותי שלא כדרכן ואמר וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה וקשה דבספ"ג דיבמות (דף לד:) חשיב שלא כדרכה מעשה ער ואונן וי"ל דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי:

    קץ ידאפ"ה שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך וי"ל דדינא הוא דהא מקרא דריש וזרוע רמה תשבר ובפ' כל היד (נדה דף יג: ושם) גבי יד לאמה תקצץ אמר דינא תנן כדרב הונא דרב הונא קץ ידא אלמא דינא הוא והא דאשכחן בפ' ד' וה' (ב"ק דף לז.) גבי חנן בישא דרב הונא גופיה לא חייבו אלא ממון שאני הכא דמועד ורגיל בכך היה להכות באגרוף דדיניה הוא בכך וכן יד לאמה רגיל בכך:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    A gentile who struck a Jew or caused damaged to him is liable to death at the hands of Heaven, but is not executed over it. And any Jew who raises his hand against another, even if he did not strike him is called "wicked" as it says "and he said to the wicked one: Why should you strike your friend?” [Exodus 2:13]. The phrase: Why did you strike, is not stated, but rather: “Why should you strike,” indicating that one who raised his hand to strike another, even if he ultimately did not strike him, is called "wicked".

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 58b

    Sanhedrin 58b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 494 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באיסור דאחווה דתרוייהו ממש ליכא למימר דא"כ היינו ודבק ולא בזכר ותרוייהו באישות ליכא למימר דהא אמו לאו משום אישות דא"כ היינו אשת אביו הלכך תרוייהו באחוה:

    ורבי עקיבא מוטב לאוקמא באשת אביו כמשמעותה דקרא דקרי ליה אביו דכתיב יעזב איש את אביו ואשת אביו אשכחן דקרי בישראל ערות אביו דכתיב (ויקרא י״ח:ח׳) ערות אביך היא ולאו לאוקמא באחות אביו דקרא לא משמע הכי דאחות אביו שאר אביו הוא דאקרי ערות אחות אביך לא תגלה כי שאר אביך היא (שם):

    דודתו אחות קהת אביו:

    מאי לאו אחות קהת אף מן האם היתה והותרה לעמרם אלמא אחות אב מן האם מותרת לו קודם מתן תורה:

    לא דודתו מן האב אחות קהת מן האב היתה ולא מן האם ואחות האב הותרה להם והא דכתיב יעזב איש את אביו ודרשינן אחות אביו (אביו) באחותו מן האם קאמר כדילפינן מוגם אמנה אחותי בת אבי היא:

    תא שמע וגם אמנה וכו' מכלל דבת האם אסורה קשיא לר"ע:

    אחותו הוה בתמיהה הא בת אחיו הוה וכיון דהכי לא שנא מן האם ולא שנא מן האב שריא ליה:

    אלא התם הכי הוה אמר ליה קורבא דאחוה וכו' בת אחי מן האב היא ולא מן האם ולא משום איסורא והתירא קאמר ליה אלא משום לתקוני דיבורא קמא שאמר אחותי היא קאמר ליה הכי אחותי בת אבי היא דבת אחי בן אבי היא וקרי לה אחותו דבני בנים הרי הם כבנים והרי היא כבת אביו והאי דקאמר אך לא בת אמי לאו משום דאי הוה אחוה מן האם הויא אסורה אלא משום קושטא דמילתא אמר לו:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    מפני מה לא נשא אדם את בתו שכשאכלה חוה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד ואי משום אדם שהיה שרוי בלא אשה היה יכול ליקח בתו ומסיק כדי שישא קין את אחותו:

    מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור משמע דלישראל מותר באשתו בשלא כדרכה וכן משמע בסוף פ"ב דנדרים (דף כ:) ההיא איתתא דאתיא קמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי התורה התירה לו ולאו היינו היא למעלה והוא למטה דמה מפסדת בכך אלא שלא כדרכה שמצערתה כדאמר התם אם תענה את בנותי שלא כדרכן ואמר וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה וקשה דבספ"ג דיבמות (דף לד:) חשיב שלא כדרכה מעשה ער ואונן וי"ל דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי:

    קץ ידא פ"ה שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך וי"ל דדינא הוא דהא מקרא דריש וזרוע רמה תשבר ובפ' כל היד (נדה דף יג: ושם) גבי יד לאמה תקצץ אמר דינא תנן כדרב הונא דרב הונא קץ ידא אלמא דינא הוא והא דאשכחן בפ' ד' וה' (ב"ק דף לז.) גבי חנן בישא דרב הונא גופיה לא חייבו אלא ממון שאני הכא דמועד ורגיל בכך היה להכות באגרוף דדיניה הוא בכך וכן יד לאמה רגיל בכך:

    Tosafot on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    A gentile who struck a Jew or caused damaged to him is liable to death at the hands of Heaven, but is not executed over it. And any Jew who raises his hand against another, even if he did not strike him is called "wicked" as it says "and he said to the wicked one: Why should you strike your friend?” [Exodus 2:13]. The phrase: Why did you strike, is not stated, but rather: “Why should you strike,” indicating that one who raised his hand to strike another, even if he ultimately did not strike him, is called "wicked".

    Meiri on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא נכרי מותר בבתו וא"ת כו' פירש"י בין לר"א ובין לר"ע דקסבר רב הונא לא ילפי' שאר עריות מהנך כו' מדפרט כל הני כו' עכ"ל מכאן תשובה לבעל כסף משנה בפ"ט דהלכות מלכים שכתב על דברי הרמב"ם שפסק הלכה כר"ע ולא חשיב עריות דאסורות לבני נח כ"א הנך דפרט ר"ע בברייתא וכתב הכסף משנה וז"ל דה"ל לרבינו לפסוק כר"מ אליבא דר"ע דכל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה דר"מ למימר דלא סבר ר"ע הכיי עכ"ל ולפום חורפיה לא עיין דהא במסקנא דקתני מפני מה לא נשא אדם את בתו כו' ואמר רב הונא נכרי מותר בבתו כו' ע"כ בין לר"א בין לר"ע לא ילפינן שאר עריות אפילו מיתות ב"ד מהנך דכתיבי בקרא כפירש"י וכיון דרב הונא אמורא ובתראה הוא וליכא בתלמודא מאן דפליג עליה פסק הרמב"ם כוותיה אליבא דר"ע ואע"ג דללישנא בתרא אוסר רב הונא בתו לנכרי הא אדחייא לה ההוא לישנא והברייתא דקתני מפני מה לא נשא אדם בתו כו' כוותיה אזלא כלישנא קמא וק"ל:

    תוס' בד"ה מפני מה כו' היתה ראויה למות מיד ואי כו' עכ"ל פי' מיד שאכלה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד קודם שהסיתה את אדם ואי משום אדם כו' וק"ל:

    בד"ה מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור כו' עכ"ל כצ"ל הגי' בגמ' אבל בגמ' שלפנינו איכא בלשון אחר מי איכא מידי דישראל לא מחייב כו' ואין זה מדוקדק דהא ודאי דאיכא מידי דישראל לא מחייב אלא שאסור לו ונכרי חייב מיתה כגון גזל וכיוצא בו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה שלא כדרכה וכו' שמתוך שאינה נהנית עי' יומא דף פ"ה ע"א תוס' ד"ה מה רוצח. ובקידושין דף כב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ" (שמות ב, יב) (משלי כ, כה). נראה לי בס"ד הכונה על פי מה שכתב הגאון השל"ה ז"ל שנרמז בפנים של אדם שם הוי־ה שמספרו כ"ו בעינים שהם דוגמת שני יודי"ן וחוטם שהוא דוגמת וא"ו הרי מספר כ"ו, ועוד נרמז בנחירים שלו ששני נקבים דוגמת שני יודי"ן והכותל שמפסיק ביניהם דוגמת וא"ו הרי מספר כ"ו וב' פעמים כ"ו הוא שם ב"ן שהוא הוי־ה במילוי ההי"ן. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) כי שם ב"ן הוא סוד המלכות הנקראת יראת ה' בסוד עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת הֳ' (משלי כב, ד) וזהו עַל פְּנֵיכֶם דייקא שיאיר שם ב"ן שהוא סוד יראה על פניכם והארה זו הוא סוד השכינה. ולכן הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר אור הקדושה אשר על פניו של חבירו ולכן הכתוב אומר 'יָלַע קֹדֶשׁ' רצונו לומר סוטר אור הקדושה החופף על הפנים של האדם.

    "הִכִּיתָ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "תַכֶּה" (שמות ב, יג) קשא היכא אתמר הרמת יד בקרא? ונראה לי בס"ד דבר זה מוכרח מדקרי ליה 'רָשָׁע' אף על פי שלא הכה ואיך יתכן על מחשבה בלבד שחשב להכות קרי ליה רָשָׁע? אלא ודאי דאיירי בהיכא דעשה מעשה של הרמת יד. אך קשא דילמא הוה רשע מעיקרא ולאו משום הרמת יד קרי ליה 'רָשָׁע'? ונראה לי בס"ד דאם כן למה הוצרך לקראו עתה בשם רשע והלא איכא למטעי דדוקא זה שהוא רשע קפדינן בהרמת יד שלו אבל אם הוא צדיק והרים יד כיון דזה אדם חשוב וזה להפך לא קפדינן אהרמת ידו אלא ודאי דאיירי בצדיק ובעבור הרמת יד בלבד קראו 'רָשָׁע'!

    אָמַר זְעִירִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא נִקְרָא 'חוֹטֵא' (שמות ב, יג) (שמואל א ב, טז). יש להקשות מאחר דריש לקיש הוכיח מפסוק של תורה שנקרא 'רָשָׁע' מה ראה רבי חנינא להוכיח מפסוק של נביאים שנקרא 'חוֹטֵא' דהוא מלתא זוטרתי? ונראה לי בס"ד דאיכא דסבירא ליה אין למידין הלכה מקודם מתן תורה ולכן לא ניחא ליה לרבי חנינא בהוכחה דריש לקיש שהיא מזמן דקודם מתן תורה.

    אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה (שמות ב, יג) (איוב כב, ח) נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה דהידים מדרגה תחתונה לגבי הראש וזה שהרים ידים על ראש חבירו להכותו עשה תחתונים למעלה ולכן יהיה לו קבורה דהוה ליה תחתונים למעלה כי האדם הוא תמיד עומד על העפר ובקבורה נעשה העפר עומד תמיד למעלה ממנו הרי תחתונים למעלה.

    לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת (איוב כב, ח) (משלי יב, יא) נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל קין והבל חלקו העולם קין לקח הקרקע והבל לקח המטלטלין ובזה היו מריבים זה בזה, קין אמר להבל עמוד דאויר דקרקע דילי היא, והבל אמר פשוט בגדיך דמטלטלין לי הם מיד וַיָּקָם קַיִן עַל הֶבֶל וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד, ח) עיין שם. וידוע דארץ נבנית בגבורה וידוע דגבורה נקראת בשם זרוע כמו שנאמר על פסוק נִשְׁבַּע הֳ' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ (ישעיה סב, ח) וידוע דקין מצד הגבורה והבל מצד החסד. וזהו שאמר לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת, כלומר לאותם שהם משורש קין שהם מצד הגבורה שנקראת זרוע.

    מַאי דִּכְתִיב "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם", אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה, יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם (משלי יב, יא). נראה לי בס"ד אם יש לאדם תגבורת תאוה לא ישבע לחם דאם יש לו מנה רוצה מאתים אבל אם יש לו מדת הסתפקות הרי זה ישבע לחם אמנם מדת הסתפקות קשה מאד כפי הטבע אצל האדם כפי טבעו ומזגו וצריך לכפות טבעו ודא עקא אבל אם הוא עבד לאחרים אדרבה מדת ההסתפקות היא אצלו טבעית יען דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואם יש לו מנה למה ירצה מאתים הלא לא שלו הממון! וידוע כי טוב עולם הזה מכונה בשם אדמה וזהו שאמר אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה רצונו לומר יש לו מדת הסתפקות המצויה בעבד טבעית, לאדמה, הוא טוב עולם הזה הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בדרוש השמיטה כי עבודת הקרקע וכל מלאכות שעושה האדם בעולם הזה הוצרכו לאדם כדי לברר על ידם ניצוצי קדושה וזהו שאמר אִם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה, פירוש שנותן כוחו בשביל תיקון האדמה לברר ממנה הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם הם ניצוצות הבירור שנקראים בשם 'לֶחֶם'. או יובן בס"ד הכונה שאינו עוסק אלא רק במלאכה אחת שאינו מדלג ממלאכה למלאכה וכמו שאמר החכם 'לֹא נִצְּחַנִי אֶלָּא בַּעַל מְלָאכָה אַחַת' וזהו שאמר עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעֶבֶד רצונו לומר אינו עוסק אלא במלאכה אחת כמו העבד שאין לו אלא אדון אחד לעבוד אותו כן הוא אין לו אלא מלאכה אחת הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הכונה אם האדם יש לו שדה לא יחשוב שהיא שלו ועוסק בה אלא חושב שהיא של הקדוש ברוך הוא והוא עוסק בה כעבד שעוסק בשדה אדונו הנה זה יִשְׂבַּע לֶחֶם שישלח לו הקדוש ברוך הוא ברכה במעשיו וירויח מאותה שדה כיון שהוא חושב שאותה שדה היא של הקדוש ברוך הוא אבל אם חשב שהשדה שלו והוא עוסק בשלו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם דאז אין שדהו ראויה לברכה הנמשכת מן שלשה הויו־ת של חב"ד [חכמה בינה דעת] שעולים מספר לֶחֶם [26×3=78].

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 58b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 58, Amud Bet, about 494 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “אביו דומיא דאמו, ואמו דומיא דאביו. לא…”

    2. Segment 219 words

      Opens “ורבי עקיבא: מוטב לאוקמיה באשת אביו, דאיקרי…”

      Named: רבי עקיבא.

    3. Segment 314 words

      Opens “ת"ש (שמות ו, כ) ״ויקח עמרם את…”

    4. Segment 44 words

      Opens “לא דודתו מן האב…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ת"ש (בראשית כ, יב) וגם אמנה אחותי…”

    6. Segment 631 words

      Opens “ותסברא אחותו הואי בת אחיו הואי וכיון…”

      Named: רבא, אבא.

    7. Segment 726 words

      Opens “ת"ש מפני מה לא נשא אדם את…”

    8. Segment 83 words

      Opens “כיון דאשתרי אשתרי…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אמר רב הונא כותי מותר בבתו וא"ת…”

      Named: רב הונא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “ואיכא דאמרי אמר רב הונא כותי אסור…”

      Named: רב הונא.

    11. Segment 1115 words

      Opens “אמר רב חסדא עבד מותר באמו ומותר…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 1219 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר…”

      Named: רב דימי.

    13. Segment 1316 words

      Opens “מאימת אמר רב נחמן מדקראו לה רביתא…”

      Named: רב נחמן, רב הונא.

    14. Segment 1420 words

      Opens “א"ר אלעזר א"ר חנינא בן נח שבא…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1622 words

      Opens “אלא אמר רבא בן נח שבא על…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1724 words

      Opens “א"ר חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “וא"ר חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו…”

    19. Segment 1939 words

      Opens “מגביה עבדו שבת סימן: אמר ריש לקיש…”

    20. Segment 2025 words

      Opens “(אמר) זעירי א"ר חנינא נקרא חוטא שנאמר…”

      Named: שמואל.

    21. Segment 2116 words

      Opens “רב הונא אמר תיקצץ ידו שנאמר (איוב…”

      Named: רב הונא.

    22. Segment 2215 words

      Opens “ר"א אומר אין לו תקנה אלא קבורה:…”

    23. Segment 2313 words

      Opens “וא"ר אלעזר לא נתנה קרקע אלא לבעלי…”

    24. Segment 2423 words

      Opens “ואר"ל מאי דכתיב (משלי יב, יא) עובד…”

    25. Segment 2526 words

      Opens “ואר"ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא'…”

    26. Segment 2615 words

      Opens “וליחשבה גבי ז' מצות כי קא חשיב.…”

    Sages named on this page

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Sanhedrin 58b · Segment 20 — “(אמר) זעירי א"ר חנינא נקרא חוטא שנאמר (שמואל א…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 58b · Segment 25 — “…היא מיתתן אמר רבינא אפי' שני בשבת

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 58b · Segment 20 — “…נקרא חוטא שנאמר (שמואל א ב, טז) ואם לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 58b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026