Talmud Builders

    Sanhedrin 107b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 107b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in Hebron he reigned seven years, and in Jerusalem he reigned thirty-three years” (I Kings 2:11). And it is written: “In Hebron he reigned over Judah seven years and six months and in Jerusalem he reigned for thirty-three years over all Israel and Judah” (II Samuel 5:5). And those six months, the prophet did not tally them as part of the forty years of King David’s reign. Conclude from it that there were six months that he was not considered king because he was afflicted with leprosy.

    2David said before Him after this: Master of the Universe, pardon me for this sin. God said to him: It is forgiven for you. David requested: “Perform on my behalf a sign for good, that they that hate me may see it and be put to shame” (Psalms 86:17); show me a sign in my lifetime so that everyone will know that You have forgiven me. God said to him: In your lifetime I will not make it known that you were forgiven, but I will make it known in the lifetime of your son, Solomon.

    3The Gemara explains: When Solomon built the Temple and sought to bring the Ark into the Holy of Holies, the gates clung together and could not be opened. Solomon uttered twenty-four songs of praise, and his prayer was not answered. He said: “Lift up your heads, you gates, and be you lifted up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. Who is the King of glory? The Lord strong and mighty, the Lord mighty in battle” (Psalms 24:7-8). And it is stated: “Lift up your heads, you gates, yea, lift them up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. Who then is the King of glory? The Lord of hosts; He is the King of glory. Selah” (Psalms 24:9-10), and he was not answered.

    4Once he said: “O Lord God, turn not away the face of Your anointed; remember the good deeds of David Your servant” (II Chronicles 6:42), he was immediately answered, and the gates opened (II Chronicles 7:1). At that moment, the faces of all of David’s enemies turned dark like the charred bottom of a pot. And all of the Jewish people knew that the Holy One, Blessed be He, had forgiven him for that sin, as it was only by David’s merit that Solomon’s prayer was answered.

    5§ The mishna states that Gehazi, the attendant of Elisha, has no share in the World-to-Come. The Gemara explains that this is as it is written: And Elisha went to Damascus (see II Kings 8:7). Where did he go, and for what purpose? Rabbi Yoḥanan says: He went to cause Gehazi to repent, but he did not repent. Elisha said to him: Repent. Gehazi said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent.

    6What did he do that caused the masses to sin? There are those who say that he hung a magnetic rock on Jeroboam’s sin, i.e., on the golden calf that Jeroboam established as an idol, so that he suspended it between heaven and earth, i.e., he caused it to hover above the ground. This seemingly miraculous occurrence caused the people to worship it even more devoutly than before. And there are those who say: He engraved the sacred name of God on its mouth, and it would declare and say: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and: “You shall not have other gods” (Exodus 20:3). The idol would quote the two prohibitions from the Ten Commandments that prohibit idol worship, causing the people to worship it even more devoutly than before.

    7And there are those who say: Gehazi pushed the Sages away from coming before him, i.e., he prevented them from learning from Elisha, as it is stated: “And the sons of the prophets said to Elisha, behold this place where we are staying before you is too cramped for us” (II Kings 6:1). It may be derived by inference that until now they were not numerous and the place was not cramped for them, as Gehazi would turn people away.

    8The Sages taught: Always have the left hand drive sinners away and the right draw them near, so that the sinner will not totally despair of atonement. This is unlike Elisha, who pushed away Gehazi with his two hands and caused him to lose his share in the World-to-Come, and unlike Yehoshua ben Peraḥya, who pushed away Jesus the Nazarene with his two hands.

    9Elisha drove Gehazi away, as it is written: “And Naaman said: Be content, take two talents. And he urged him, and bound two talents of silver in two bags, with two changes of garments” (II Kings 5:23). Naaman offered Gehazi payment for the help Elisha had given him. The verse states: “And Elisha said to him: Where from, Gehazi? And he said: Your servant went nowhere at all. And he said to him: Went not my heart with you, when the man turned back from his chariot to meet you? Is it the time to receive silver and to receive garments, and olive groves, and vineyards, and sheep and cattle, and menservants and maidservants?” (II Kings 5:25-26). The Gemara asks: And did Gehazi take all that? It is merely silver and garments that he took.

    10Rabbi Yitzḥak says: This was the incident involving Gehazi: At that moment, Elisha was sitting and teaching the halakhot of the eight impure creeping animals. Now Naaman, the general of the army of Aram, was a leper. A certain young Jewish woman who had been taken captive from Eretz Yisrael said to him: If you go to Elisha, he will heal you. When Naaman came to him, Elisha said to him: Go immerse in the Jordan. Naaman said to him: Are you mocking me by suggesting that this will cure me? Those companions who were with Naaman said to him: What is the difference to you? Go, try it. Naaman went and immersed in the Jordan and was healed. Naaman came and brought to Elisha all those items that he had taken with him from Aram, and Elisha did not agree to receive them from him. Gehazi took leave from before Elisha and went and took from Naaman what he took, and he deposited them.

    11When Gehazi came, Elisha saw the leprosy that had grown on Gehazi’s head. Elisha said to him: Wicked one! The time has arrived to take your reward for studying the matter of the eight creeping animals. Since the silver Gehazi received was his reward for studying the matter of the eight creeping animals, Elisha enumerated eight items that Gehazi sought to purchase with the silver that he took. Then Elisha said to Gehazi: “The leprosy of Naaman shall cleave to you and to your seed forever. And he went out of his presence a leper as white as snow” (II Kings 5:27). With regard to the verse: “And there were four men afflicted with leprosy at the entrance of the gate” (II Kings 7:3), Rabbi Yoḥanan says: These were Gehazi and his three sons, as he and his descendants were cursed.

    12§ What is the incident involving Yehoshua ben Peraḥya? The Gemara relates: When King Yannai was killing the Sages, Yehoshua ben Peraḥya and Jesus, his student, went to Alexandria of Egypt. When there was peace between King Yannai and the Sages, Shimon ben Shataḥ sent a message to Yehoshua ben Peraḥya: From me, Jerusalem, the holy city, to you, Alexandria of Egypt: My sister, my husband is located among you and I sit desolate. The head of the Sages of Israel is out of the country and Jerusalem requires his return.

    13Yehoshua ben Peraḥya understood the message, arose, came, and happened to arrive at a certain inn on the way to Jerusalem. They treated him with great honor. Yehoshua ben Peraḥya said: How beautiful is this inn. Jesus, his student, said to him: But my teacher, the eyes of the innkeeper’s wife are narrow [ terutot ]. Yehoshua ben Peraḥya said to him: Wicked one! Do you involve yourself with regard to that matter, the appearance of a married woman? He produced four hundred shofarot and ostracized him.

    14Jesus came before Yehoshua ben Peraḥya several times and said to him: Accept our, i.e., my, repentance. Yehoshua ben Peraḥya took no notice of him. One day Yehoshua ben Peraḥya was reciting Shema and Jesus came before him with the same request. Yehoshua ben Peraḥya intended to accept his request, and signaled him with his hand to wait until he completed his prayer. Jesus did not understand the signal and thought: He is driving me away. He went and stood a brick upright to serve as an idol and he bowed to it. Yehoshua ben Peraḥya then said to Jesus: Repent. Jesus said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent. And the Master says: Jesus performed sorcery, incited Jews to engage in idolatry, and led Israel astray. Had Yehoshua ben Peraḥya not caused him to despair of atonement, he would not have taken the path of evil.

    15It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to the evil inclination, to a child, and to a woman, have the left hand drive them away and the right draw them near. Total rejection of the evil inclination will lead to inaction, unlike channeling its power in a positive direction. One should not draw them too near, lest they lead him to sin, but one should not drive his wife or his child away completely, lest he cause them to abandon the path of righteousness.

    16The Sages taught: Elisha fell ill with three illnesses: One illness was due to the fact that he incited bears to attack and eat children (see II Kings 2:24-25); and one was due to the fact that he pushed Gehazi away with two hands and caused him to despair of atonement; and one was the illness from which he died, as it is stated: “And Elisha was fallen ill of his illness from which he was to die” (II Kings 13:14), indicating that he had previously suffered other illnesses.

    17Apropos the death of Elisha, the Gemara says: Until the time of Abraham there was no aging, and the old and the young looked the same. Anyone who saw Abraham said: That is Isaac, and anyone who saw Isaac said: That is Abraham. Abraham prayed for mercy, that he would undergo aging, as it is stated: “And Abraham was old, well stricken in age” (Genesis 24:1). There is no mention of aging before that verse. Until the time of Jacob there was no weakness, i.e., illness. Jacob prayed for mercy and there was weakness, as it is stated: “And one said to Joseph: Behold, your father is ill” (Genesis 48:1). Until the time of Elisha, there was no ill person who recovered, and Elisha came and prayed for mercy and recovered, as it is stated: “And Elisha was fallen ill of his illness from which he was to die” (II Kings 13:14). That is the first mention of a person who was ill and who did not die from that illness.

    18MISHNA: The members of the generation of the flood have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment at the end of days, as it is stated: “My soul shall not abide [ yadon ] in man forever” (Genesis 6:3); neither will they stand in judgment [ din ] nor shall their souls be restored to them. The members of the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8), and it is written: “And from there did the Lord scatter them upon the face of all the earth” (Genesis 11:9). “And the Lord scattered them” indicates in this world; “and from there did the Lord scatter them” indicates for the World-to-Come. The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” (Genesis 13:13). “Wicked” indicates in this world; “and sinners” indicates for the World-to-Come. But they will stand in judgment and they will be sentenced to eternal contempt.

    19Rabbi Neḥemya says: Both these, the people of Sodom, and those, the members of the generation of the flood, will not stand in judgment, as it is stated: “Therefore the wicked shall not stand

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בחברון מלך שבע שנים וששה חדשיםמדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:

    ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:

    כ"ד רננותבין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד:

    וילך אלישע דמשק להיכא אזל:

    שואבתמגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:

    רבנן דחה מקמיההתלמידים דחה מישיבתו של אלישע:

    צר ממנומכלל דעד האידנא לא הוה צר:

    הואל וקחהשבע שאלישע שלחך:

    ויפצר בוגחזי: העת לקחת את הכסף והבגדים וגו':

    שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא:

    וגחזי מי שקל כולי האימנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו':

    אותה שעההיה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים:

    [הוספה מחסרונות הש"סינאי מלכא - כהן גדול היה וקטל כולהו רבנן במסכת קידושין:

    שמעון בן שטחאחי אשתו של ינאי המלך במסכת ברכות והוא לא ברח:

    טרוטותעגולות:

    אחוי ליהרבי יהושע בן פרחיה בידיה דלקבלוהו:]

    יצרתאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה:

    תינוק ואשהדעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם:

    חלהחד חליו תרי אשר ימות בו תלת:

    בעא רחמי דלהוי חולשאכדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין:

    מתפחמתרפא:

    מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוחשאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק:

    ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצםויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:

    אלו ואלואנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 107 עמוד ב

    1״בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים״, וכתיב: ״(שמואל ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו'״. והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע׃

    2אמר לפניו רבש"ע מחול לי. על אותו עון מחול לך (תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך׃

    3בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר (תהלים כד, ט) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה׃

    4כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון׃

    5גחזי דכתיב ״וילך אלישע דמשק להיכא אזל א״ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה׃

    6מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך׃

    7וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר ״(מלכים ב ו״, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]׃

    Baraita

    8תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים [ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידים]׃

    9גחזי דכתיב ״(מלכים ב ה״, כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל׃

    10אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד׃

    11כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: (מלכים ב ז, ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו׃

    12[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה׃

    13קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר ליה רבי עיניה טרוטות אמר ליה רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה׃

    14אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי ליה אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל:]׃

    Baraita

    15תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת׃

    Baraita

    16ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו וגו']׃

    17עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ״(בראשית כד״, א) ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ״(בראשית מח״, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

    Mishna

    18דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ״(בראשית יא״, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ״ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה״ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין׃

    19ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר ״(תהלים א״, ה) על כן לא יקומו׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ומ"מ כל שתלה לו זכות ועשה תשובה נתכפר לו שאין לך מחיצה ופרגוד בפני התשובה כלל ומ"מ בעולם הזה יש צדדין שאין התשובה מבטלת ענשו מכל וכל כמו שבארנו בחבור התשובה:

    המשנה השלישית דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ר"ל להשארת נפשם ואין עומדין בדין לתחיית המתים וכבר ידעת לפי הדרכים הדתיים שהעולם הבא הוא אחר המות להשארת הנפש או להכרתה ותחיית המתים הוא הזמן האחרון כמו שייחסוהו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שבת וסדרו זמנים אלו העוה"ז וימות המשיח ותחיית המתים ודעתם במשנה זו שתחיית המתים אף לרשעים כדי לידון גופם עם נפשם על דרך משל חגר וסומא ואמר על אלו שנפשם נדונים לעולם ואין הם בתחייה לעמוד בדין:

    אנשי סדום אין להם חלק ונפשם נדונית ועומדים בדין והוא שאמרו עליהם בעדת צדיקים אין עומדין אבל עומדין הם בעדת רשעים דור הפלגה אין להם חלק וכו' ואין גורסין בה שאין עומדין בדין דור המדבר אין להם חלק וכו' ואין עומדין בדין שנאמר שם יתמו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 107b

    Sanhedrin 107b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 802 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:

    ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:

    כ"ד רננות בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד:

    וילך אלישע דמשק להיכא אזל:

    שואבת מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:

    רבנן דחה מקמיה התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:

    צר ממנו מכלל דעד האידנא לא הוה צר:

    הואל וקח השבע שאלישע שלחך:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ומ"מ כל שתלה לו זכות ועשה תשובה נתכפר לו שאין לך מחיצה ופרגוד בפני התשובה כלל ומ"מ בעולם הזה יש צדדין שאין התשובה מבטלת ענשו מכל וכל כמו שבארנו בחבור התשובה:

    המשנה השלישית דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ר"ל להשארת נפשם ואין עומדין בדין לתחיית המתים וכבר ידעת לפי הדרכים הדתיים שהעולם הבא הוא אחר המות להשארת הנפש או להכרתה ותחיית המתים הוא הזמן האחרון כמו שייחסוהו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שבת וסדרו זמנים אלו העוה"ז וימות המשיח ותחיית המתים ודעתם במשנה זו שתחיית המתים אף לרשעים כדי לידון גופם עם נפשם על דרך משל חגר וסומא ואמר על אלו שנפשם נדונים לעולם ואין הם בתחייה לעמוד בדין:

    אנשי סדום אין להם חלק ונפשם נדונית ועומדים בדין והוא שאמרו עליהם בעדת צדיקים אין עומדין אבל עומדין הם בעדת רשעים דור הפלגה אין להם חלק וכו' ואין גורסין בה שאין עומדין בדין דור המדבר אין להם חלק וכו' ואין עומדין בדין שנאמר שם יתמו:

    Meiri on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Ben Yehoyada

    דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה (תהלים כד, ז) הנה במדרש רבא (פרשת וארא פרק ח') איתא מה עשה שלמה הביא ארונו של דוד המלך ע"ה לבית המקדש ואמר (דברי הימים ב ו, מב) הֳ' אֱלֹקִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חיה דוד המלך ע"ה שכן אמר דוד הֳ' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר (תהלים ל, ד) עיין שם. ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע (חלק א' על שבת דף למ"ד) כתבתי טעם נכון על נס זה שהיה לדוד המלך ע"ה שחיה באותה שעה עיין שם. ונמצא שנפתחו הדלתות בשעה שחיה וזה נרמז בשמו הטוב כי ב' פעמים ד' שבשמו הטוב הם ב' דלתות והוא"ו בנתים רומז לחיים כמו שכתב רבינו חיד"א ז"ל בשם הזוהר על פסוק וַיָּשֶׂם הֳ' לְקַיִן אוֹת (בראשית ד, טו) דעשה לו אות וא"ו במצחו כי הוא"ו רומז לחיים ונרמז בשמו הטוב כי הדלתות נפתחו בעת שחיה.

    אֶבֶן הַשׁוֹאֶבֶת תָּלָה לְחַטַּאת יָרָבְעָם, וְהֶעֱמִידָהּ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ כתב הרמ"ה ז"ל וזה לשונו מה עבד אבן שואבת את הברזל שנקראת בלשון ערב מגנ"טיס תלה לעגלון של ירבעם והעמידו באויר ויתעו אחריו, כיצד? תלה לה כיפה את העגל ברזל מכאן וברזל מכאן והעמיד שני אבנים שואבות בשתי כתלים שמכאן ומכאן והעמיד את העגל באמצע. ואיכא דאמרי 'שֵׁם חָקַק לָהּ בְּפִיהָ' והיתה מכרזת במעשה נס ואומרת שני פסוקים הללו 'אָנֹכִי הֳ' אֱלֹקֶיךָ לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי' (שמות כ, ב) והיו העם חושבין שכנגד עצמה היא אומרת והשם המפורש לא גרם לומר אלא כנגד המקום ברוך הוא עד כאן לשונו עיין שם. ונראה לי אותה אבן השואבת שהביא גחזי היתה גדולה הרבה לכן טבעה היה חזק מאד להעמיד העגלון של ירבעם שהיה מחופה בברזל אף על פי שהיה כבד ואבן השנית שכנגדה בכותל השני גם כן היתה גדולה וטבעה חזק כמו זאת במשקל אחד ולכן בכוחם העמידו את העגל באמצע באויר שלא יפול לארץ ונשאר ממוצע שלא נטה ונמשך לצד אחד יותר מצד שכנגדו ושתי אבנים גדולות אלו של מגנט"ס לא נמצאו ביד אדם אלא השטן הזמינם לו להתעות בהם את ההמון שלא ידעו טבעם ועניינם. ומה שאמר בענין השם המפורש הכונה הוא כי הוא כתב שם המפורש בדבר אחד עור או חתיכת נחושת והניחו בפיו של עגל ובעת שהניחו השביעו שיאמר פסוקים של 'אָנֹכִי' לכבוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואז כיון שהשביעו בשם המפורש מוכרח שיעשה פעולתו אבל המון העם כשהיו שומעים דברים אלו יוצאים מפיו של העגל היו חושבין שהעגל על עצמו הוא אומר כן. ונראה לרמוז אם נקרא שם גֵּיחֲזִי ביו"ד למפרע הוא 'יזח י"ג' שהוא מספר אחד [13] רצונו לומר יזח יחוד של אחד מישראל בהטעותו אותם במעשיו.

    לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בזה הפסוק אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ (שיר השירים ח, ח) כי שָׁדַיִם ראשי תיבות שְׂמֹאל דּוֹחָה יָמִין מְקָרֶבֶת, ונראה לרמוז ראשי תיבות (אשה) אשה תנוק יצר 'אתי' שהוא תרגום של הובאה וביאה שהוא ענין קירוב, אך סופי תיבות תנוק יצר אשה הוא 'קרה' לשון קירוי וכל קירוי ענינו דחיה כי הקרוי דוחה השמש והרוחות והמטר מלבא לתוך הבית המקורה. גם יש לרמוז באותיות 'אָחוֹת' אשה תינוק ויצר חוטא.

    וְלֹא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדָּחָה לְתַלְמִידוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מלכים ב ה, כג). כך הוא לשון הגמרא (סוטה מז.) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כְּדַהֲוָה קָטֵיל יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח הֶחְבִּיאַתּוּ אֲחוֹתוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אֲזַל וְעֲרַק לְאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם כִּי הֲוָה שְׁלָמָא שָׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ לָךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם: אֲחוֹתִי! בַּעְלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה. אָמַר שְׁמַע מִינָּהּ הֲוָה לֵיהּ שְׁלָמָא כִּי אֲתָא אִקְלַע לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא קָם קַמַּיְיהוּ בִּיקָרָא שַׁפִּיר, עָבְדִי לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא יָתֵיב וְקָא מִשְׁתַּבַּח כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אָמַר לֵיהּ תַּלְמִידוֹ [יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי] רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת אָמַר לֵיהּ רָשָׁע, בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק וּמִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ! אַפֵּיק אַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי וְשַׁמְתֵּיהּ כָּל יוֹמָא אֲתָא לְקַמֵיהּ וְלָא קַבְּלֵיהּ יוֹמָא חַד הֲוָה קָרֵי קְרִיַּת שְׁמַע, אֲתָא לְקַמֵּיהּ הֲוָה בְּדַעְתֵּיהּ לְקַבּוּלֵיהּ אַחֲוֵי לֵיהּ בִּידֵיהּ סָבַר מִדְחָא דָּחֵי לֵיהּ אֲזַל זָקַף לְבֵינְתָא פְּלָחָא לְסוֹף אָמַר לֵיהּ חֲזוֹר בְּךָ! אָמַר לֵיהּ כָּךְ מְקוּבְּלַנִּי מִמְּךָ, כָּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עיין שם.

    אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן נראה לי בס"ד כפל הלשון רצונו לומר יהיה הצחוק בכפלים האחת על כי הוא שב בידים רקניות לעירו שלא הועיל בהליכתו. והשניה יאמרו כמה שוטה שהאמין שטבילתו בירדן תרפאהו וירד וטבל.

    כִּי אֲתָא חַזְיֵיהּ אֱלִישָׁע לַצָּרַעַת דְּקָא פֹּרַחַת פָּרְחָה עִלָּוֵיהּ רֵישֵׁיהּ אָמַר לֵיהּ רָשָׁע. מכאן נראה דשלחו מן השמים אליו את הצרעת קודם שיקללנו אלישע ורק לא שרתה עליו ממש אלא עד שקללו ונמצא מן השמים הראו לו שיקלל בכך ונראה דפיו הכשילו לרמוז דבר זה על עצמו דניבא ולא ידע מה ניבא כי אמר חַי הֳ' אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מִיָּדוֹ מְאוּמָה (מלכים ב' ה, כ) ואותיות מְאוּמָה הם אותיות 'מום ה"א' כי חמשה הם מיני מיתה הא' מיתה ממש הב' עני הג' מצורע הד' סומא הה' מי שאין לו בנים וזהו מום אחד מן ה"א מומין וזהו מִיָּדוֹ ממקומו ולכן אמר לו וצרעת נעמן תדבק בו כאשר לקחתי מידו (מלכים ב' ה, כז).

    אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בְּתִינוֹקוֹת יש להקשות והלא אתמר בגמרא (סוטה מו:) ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה לא בהם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות וגם ראה שהיו רשעים גמורים ואמאי נענש? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב כלי יקר בשם רבינו האר"י ז"ל דאותם מ"ב קרבנות שהקריב בלק גרמו שעשתה הסטרא אחרא מ"ב נשמות קדושות ולא תחזיר אותם הקליפה עד שתמצא מקום מוכן לפרענות והוא ביאה אסורה שאז נותנת שם אותם הנשמות העשוקות ולכן אותם מ"ב נשמות היו במ"ב ביאות אסורות שנבעלו ביום הכפורים ועתה כשהענישם אלישע הנביא ע"ה וקללם בשם ה' הוא שם מ"ב כנגד מ"ב ילדים כי שם בן מ"ב מסוגל מאד להעלות התפילות וכן הניצוצות של הקדושה העשוקות לא יתעלו אלא בשם מ"ב ולזה אמר לגמור תיקונם של אלו המ"ב נערים קטנים שהיו עשוקים מכח מ"ב קרבנות קללם עתה בשם בן מ"ב והיינו שקלל את הגופים ההם שהיו יסוד רעוע אשר נבנה ביום הכפורים וחזרו המ"ב נשמות הקדושות שבהם לשורש הקדושה ונתקנו עד כאן לשונו. ולפי זה אלישע הנביא ע"ה עשה מצוה גדולה שהציל עשוק מיד עושקו ויש לו שכר גדול על זאת, אך לא חלה בתורת עונש ח"ו אלא חלה להשביע עיניו של שטן ועיני הסטרא אחרא שחטף מהם מרגליות אלו וביטל יניקתם מהם ומחמת כן מתקנאים ורוצים להתגרות בו מקנאתם ששלל מהם שלל רב ולהשביע עיניהם חלה. ודוגמא לזה אמרו רבותינו ז"ל טעם בשעיר שנותנים לעזאזל ביום הכיפורים שזה המוליכו להמיתו מוכרח שימות באותה שנה כי אחר יום הכיפורים ירגישו השטן והקליפה ההפסד שנעשה להם על ידו ויתגרו בו להמיתו. אך כאן אצל אלישע ודאי אין יכולת לעשות לו רעה ממש, עם כל זה היו רודפים אחריו וכאשר ראו שחלה על ידם אז אויביו ישלימו אתו שתשבע עיניהם ששמחים בצער שהיה לו בחליו על ידם ואדרבה הוא יגבר עליהם בכך! והיינו דכתיב אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ (קהלת ח, ט) ופירש רבינו האר"י ז"ל אשר שלט האדם בליעל באדם התחתון לרע לו לאדם בליעל עצמו, וכן כאן השביע הקדוש ברוך הוא את עיני שטן וסטרא אחרא להביא חולי על אלישע הנביא ע"ה כי כל חולאים באים על ידם ושמחו בזה. אך היה דבר זה לרע להם יען כי עד אלישע לא הוה גברא דחלה ואתפח ובזאת הפעם שחלה אלישע הנביא ע"ה בעבור שגירה הדובים בעי רחמי ואתפח ועל ידי כך פתח אלישע הנביא ע"ה שערי תפלה לרפאות את החולה וניטלה אותה שליטה שהיה לסטרא אחרא מקודם שכל חולי שתביא על אדם אין לו תקנה ורפואה ועתה בטלה שליטה זו מהם. ועתה פוק חזי כמה הפסידה הסטרא אחרא מהחולי שבא לאלישע הנביא ע"ה בתפילתו על דבר חדש הזה שיתרפא החולי אחר שהיה כלל חזק שאין רפואה לכל חולי שיחלה האדם ונמצא אף על פי ששמחה הסטרא אחרא בחליו של אלישע הנביא ע"ה לא לה יאות השמחה אלא השמחה היא ראויה לסטרא דקדושה.

    וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מלכים ב יג, יד) קשא והלא חזה צרעת פרחה עלויה רישיה אם כן מן השמים רמזו לו שיקללו בצרעת? ויש לומר שקלל בצרעת גם את בניו ובזה נמצא דחפו בשתי ידים דאם לא היו בניו מצורעים אפשר שלא היו מניחים אותו לפקור. ואם תאמר באמת כיון דחזה הסימן עליו דוקא למה קלל את בניו גם כן בצרעת? ויש לומר כיון דחזה פרחה על ראשו דן שבניו גם כן בכלל כי זרע הבן נמשך מן המוח שבראש אם כן יתייחס לראש אביו ולכך קלל גם את בניו. מיהו כיון דדבר זה לא נתפרש להדיה בסימן לכך נענש. אי נמי נענש משום דהיה לו להחזירו אחר איזה ימים מועטים והוא לא הלך להחזירו אלא אחר ימים מרובים דדש בפקרות שפקר.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 107, Amud Bet, about 802 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “״בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 235 words

      Opens “אמר לפניו רבש"ע מחול לי. על אותו…”

    3. Segment 361 words

      Opens “בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש…”

    4. Segment 436 words

      Opens “כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב)…”

    5. Segment 533 words

      Opens “גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל…”

    6. Segment 625 words

      Opens “מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה…”

    7. Segment 731 words

      Opens “וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב…”

    8. Segment 823 words

      Opens “תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין…”

      Named: רבי יהושע.

    9. Segment 960 words

      Opens “גחזי דכתיב (מלכים ב ה, כג) ויאמר…”

    10. Segment 1076 words

      Opens “אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע…”

      Named: רבי יצחק.

    11. Segment 1144 words

      Opens “כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא…”

    12. Segment 1245 words

      Opens “[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1331 words

      Opens “קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו…”

      Named: רבי עיניה.

    14. Segment 1463 words

      Opens “אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה…”

    17. Segment 1773 words

      Opens “עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי…”

    18. Segment 1880 words

      Opens “מתני׳ דור המבול אין להם חלק לעוה"ב…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 107b · Segment 5 — “גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 107b · Segment 1 — “…ושלש שנים״, וכתיב: (שמואל ב ה ה) בחברון מלך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 107b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026