Talmud Builders

    Sanhedrin 49b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 49b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: Four types of the death penalty were given over to the court, with which those who committed certain transgressions are executed. They are, in descending order of severity: Stoning, burning, killing by decapitation, and strangulation. Rabbi Shimon says: They are, in descending order of severity: Burning, stoning, strangulation, and killing. This execution, described in the previous chapter, is referring to the mitzva of those who are stoned, i.e., to the process of execution by stoning.

    2GEMARA: Rava says that Rav Seḥora says that Rav Huna says: Wherever the Sages taught a halakha by means of a list, there is no significance to the order of their list, except for in the mishna that discusses the seven abrasive substances, where the order is significant.

    3As we learned in a mishna ( Nidda 61b): One applies seven abrasive substances to the stain found on a woman’s clothing in order to find out whether the stain is from menstrual blood, and therefore ritually impure, or whether it is another type of stain, and therefore pure. These substances are: Bland spittle, which is the spittle of someone who has not yet tasted anything in the morning; moisture of grits, which is the spittle of one who has chewed the grits of beans; urine; natron; lye [ borit ]; Kimolian earth [ kimuleya ]; and potash. If the stain disappears as a result of the application of all of these substances, the stain is considered to have been from blood.

    4And it is taught in the latter clause of that mishna that the order of the substances is essential, as it states: If one applied them not in the order prescribed for them, or applied all seven of them at once, he has done nothing; the laundering has not been effective.

    5Rav Pappa the elder says in the name of Rav: The four types of the death penalty are also taught in order. This is apparent from the fact that Rabbi Shimon disagrees with the first order; conclude from it that it is taught in an exact order. The Gemara adds: And the other Sage, Rav Huna, does not include this mishna among those in which the order is significant, as he is not speaking of mishnayot where there is a dispute with regard to the correct order.

    6Rav Pappa says: The order of the service in the Temple on the Day of Atonement, Yom Kippur, is also taught in its proper order, as we learned in a mishna ( Yoma 60a): With regard to all actions performed in the context of the service of Yom Kippur, which are stated in the Mishna, as in the Torah, in order, the halakha is: If the High Priest performed one action before another, i.e., if he diverged from the order that is written, it is as though he has done nothing.

    7And the other Sage, Rav Huna, does not include this mishna because that is merely a stringency. Although a change in the order invalidates the Yom Kippur service, this is not due to the importance of some rites relative to others, but because this order was established by the Torah.

    8Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: The order of the daily offering, described in the mishna at the end of tractate Tamid (33b), is also essential; as it is taught with regard to it: This is the order of the daily offering, indicating that it should be performed in exactly that order. And the other Sage, Rav Huna, does not include this mishna, as that requirement is merely for the mitzva. In other words, it is preferable that the offering be sacrificed in that order, but it is not disqualified if one deviates from that order.

    9And Rav Huna’s principle excludes the mitzva of the ritual through which a man whose married brother dies childless [ yavam ] frees his late brother’s wife [ yevama ] of her levirate bonds [ ḥalitza ]; i.e., it teaches that the order of that ceremony is not essential. As we learned in a mishna ( Yevamot 106b): The mitzva of ḥalitza is performed in this manner: The yavam and his yevama come before the court, and the judges of the court offer him advice that is appropriate for him as to whether to enter levirate marriage or to perform ḥalitza , as it is stated: “And the elders of his city shall call him and speak to him” (Deuteronomy 25:8).

    10And if they decide to perform ḥalitza , she says: “My brother-in-law refused to establish a name for his brother in Israel, he did not wish to consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:7), and afterward he says: “I do not wish to take her” (Deuteronomy 25:8). And they would say these statements in the sacred tongue, Hebrew.

    11The verse states: “His yevama shall approach him, before the elders, and remove his shoe from on his foot and spit before him” (Deuteronomy 25:9). Accordingly, she removes his shoe and she spits before him a quantity of spittle that is visible to the judges. “And she shall respond and say: So shall it be done to the man who does not build his brother’s house. And his name shall be called in Israel: The house of he who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:9–10).

    12And Rav Yehuda says that this is the correct order for the mitzva of ḥalitza : She recites the sentence beginning with “My brother-in-law refused” (Deuteronomy 25:7), and afterward he recites “I do not wish to take her” (Deuteronomy 25:8). Then she removes the shoe, and spits, and recites: “So shall it be done to the man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9).

    13And we discussed it: What is Rav Yehuda teaching us? This is already stated in the mishna. The answer is that this is what Rav Yehuda teaches us: It is a mitzva to perform ḥalitza like this, i.e., this is the proper order, but if one switched the order we have no problem with it; the ḥalitza is still valid, as the order of the ritual is not essential. This is also taught in a baraita : Whether one performed the removal of the shoe before the spitting, or the spitting before the removal of the shoe, what she did is done, i.e., the ḥalitza is valid.

    14And Rav Huna’s principle also excludes that which we learned in a mishna ( Yoma 71b): The High Priest serves, i.e., performs the Temple service, wearing eight garments, and the ordinary priest performs the Temple service wearing four. An ordinary priest performs the Temple service in a tunic, in trousers, in a mitre, and in a belt. The High Priest adds another four garments beyond those worn by the ordinary priest: A breastplate, and an ephod, and a robe, and a frontplate. The order listed in this mishna indicates that the tunic was put on first.

    15And it is taught in a baraita : From where is it derived that nothing precedes the donning of the trousers when the priest dresses? As it is stated: “He shall wear a sacred tunic of linen; and trousers of linen shall be on his flesh” (Leviticus 16:4). This indicates that the trousers come first, as they are worn directly on the flesh, proving that the list in the mishna is not in accordance with the order in which the priests dressed.

    16The Gemara asks: But if so, what is the reason the tanna mentions the tunic first? The Gemara answers: Because the verse mentions it first. The Gemara asks: And what is the reason the verse mentions it first? The Gemara answers: Because it covers his entire body, the Torah prefers to mention it first.

    17§ The mishna states the types of the death penalty in descending order of severity: Stoning, burning, killing by decapitation, and strangulation. The Gemara discusses the basis for this order. Stoning is considered more severe than burning, as stoning is meted out to one who blasphemes, i.e., one who curses God, and to one who worships idols. For what reason is the severity of these transgressions considered greater than others? Because the transgressor undermines the fundamental tenets of Judaism.

    18The Gemara raises an objection: On the contrary; burning is more severe than stoning, as it is meted out to a priest’s daughter who committed adultery (see Leviticus 21:9). And for what reason is the severity of this transgression considered greater than others? Because through her sin she profanes not only herself but her father as well.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' ארבע מיתותסקילה שריפה הרג וחנק - דווקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות דקי"ל לקמן (סנהדרין דף פא.) דנידון בחמורה:

    רבי שמעון כו'פלוגתא מפרש בגמרא:

    זו מצות הנסקליןשפירשנו בפרקין דלעיל (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקט להאי:

    גמ' כל מקום ששנו חכמים דרך מניןוסידרו דבר אחר דבר:

    אין מוקדם ומאוחרלא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה כדמפרש לקמיה דמכנסים קודמין בלבישה ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחיל' אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי סדר חליצה כדלקמיה:

    חוץ מסדר שבעה סממניןהאמורים לענין הכתם של דם שבהן דיקדקו בסדר משנתן כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו:

    מעבירין על הכתםלבודקו אם דם נדה הוא ולטמא טהרות שנגע בהן או צבע הוא והטהרות טהורות ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן בידוע שדם היה ואם לא עבר בידוע שצבע היה:

    רוק תפלשלא טעם כלום כל אותו היום. תפל ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח דמיקרי תפל:

    ומי גריסיןומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן:

    ומי רגליםשהחמיצו והסריחו:

    נתרמין אדמה הוא וקורין לה ניתרא:

    ובוריתעשב הוא ומעביר כתמין וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א:

    קמוליאהתם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא:

    אשלךנמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים:

    לא עשה ולא כלוםאין זה נסיון שאם לא עבר בכך אכתי איכא למימר דם הוה והאי דלא עבר היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק וכן כולם כסדר. והא דרב סחורא קבוע' בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות ב"ד דמתני' עלה כדפליג רב פפא עליה ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות:

    בפלוגתא לא קמיירירב סחורא נמי אית ליה דמתני' דוקא תנן ומיהו כי נקט איהו לא נקט מילי דפלוגתא:

    אף סדר יומאדעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אחר זו דווקא קתני:

    ואידךאמר לך וודאי דוקא קתני ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום שאם שינה בסידרו פסול ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה אלא חומר היום שנכתבה חוקה בסידורה לעכב וכי אמרינן אנן במידי דחשיבותה גרם ליה כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן דזו חמורה מזו וכן בשבע סמנין שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן אבל יום הכפורים חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו ולא כח עבודות:

    ואידךרב פפא דאיירי נמי בחומרי אמר לך ההוא מצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה:

    ולאפוקי ממצות חליצההאי כל מקום דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא דלא תימא דווקא הוא ואע"ג דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל:

    עצה ההוגנת לושאם היה הוא זקן והיא ילדה הוא ילד והיא זקינה אומרין לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך:

    היא אומרתתחילה מאן יבמי והוא אומר לה לא חפצתי ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן:

    ובלשון הקודש היו אומריןבמסכת סוטה יליף לה בפרק אלו נאמרין בכל לשון (סוטה דף לב.):

    רוק הנראהשיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן לעיני הזקנים וירקה:

    קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראהקוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש:

    ה"ג והוינן בה מאי קמשמע לן כו'ומהא דרב יהודה שמעינן דמתניתין לאו דווקא משום הכי נקט לה הכא:

    ולאפוקיאהא דרב סחורא קא מהדר:

    על בשרומשמע כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש דאי לא הא אתא לאשמועינן למה לי על בשרו:

    מאי טעמא אקדמה לכתונתהואיל ומכנסיים קודמין:

    דאקדמיה קראכתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו' (ויקרא ט״ז:ד׳):

    סקילה חמורה כו'טעמא דמתניתין מהדר לפרושי מ"ט דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק:

    שכן נתנה למגדףמברך את השם והוא בסקילה כדכתיב (שם כד) הוצא את המקלל וגו':

    ולעבודת כוכביםשהן עבירות חמורות:

    ומאי חומראדמגדף ועבודת כוכבים דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות שהרי ניתנה לעבירה חמורה:

    שכן מחללת את אביהכדקאמרינן לקמן (סנהדרין דף נב.) שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול אומר ארור שזו ילד ארור שזו גידל:

    סנהדרין 49 עמוד ב

    Mishna

    1ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק, והרג. זו מצות הנסקלין.

    Gemara

    2אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא: כל מקום ששנו חכמים דרך מניין, אין מוקדם ומאוחר, חוץ משבעה סמנין.

    3דתנן: שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל, ומי גריסי' ומי רגלים, ונתר, ובורית, קמוליא, (ואשלך).

    4וקתני סיפא: העבירן שלא כסידרן, או שהעבירן שבעתן כאחד לא עשה ולא כלום.

    5רב פפא סבא משמיה דרב אמר: אף ארבע מיתות. מדקא מפליג רבי שמעון, ש"מ דוקא קתני. ואידך, בפלוגתא לא קא מיירי.

    6רב פפא אמר: אף סדר יומא, דתנן: כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום.

    7ואידך, ההוא חומרא בעלמא.

    8רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף סדר תמיד, דקתני עלה ״זהו סדר תמיד״. ואידך ההוא למצוה בעלמא.

    9ולאפוקי ממצות חליצה, דתנן: מצות חליצה בא הוא ויבמתו לפני בית דין, היו נותנין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר: ״(דברים כה״, ח) ״וקראו לו זקני עירו ודברו אליו״.

    10והיא אומרת: (דברים כה, ז) ״מאן יבמי וגו'״, והוא אומר: ״לא חפצתי לקחתה״. ובלשון הקדש היו אומרין.

    11ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינין. ״וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' ונקרא שמו בישראל וגו'״.

    12ואמר רב יהודה: מצות חליצה קוראה וקורא, חולצת ורוקקת, וקוראה.

    13והוינן בה: מאי קמ"ל מתניתין היא! הא קמ"ל מצוה הכי, ואי אפיך לית לן בה. תניא נמי הכי: בין שהקדים חליצה לרקיקה, או רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי.

    14ולאפוקי מהא דתנן: כהן גדול משמש בשמונה כלים, והדיוט בארבעה. בכתונת, במכנסים, במצנפת, ואבנט. מוסיף עליהן כהן גדול: חושן ואפוד ומעיל וציץ.

    15ותניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שנאמר: ״(ויקרא טז״, ד) ״ומכנסי בד יהיו על בשרו״.

    16ותנא, מאי טעמא אקדמיה לכתונת? משום דאקדמיה קרא. וקרא, מאי טעמא אקדמיה? משום דמכסיא כולה גופיה, עדיפא ליה.

    17סקילה שריפה כו'. סקילה חמורה משריפה, שכן ניתנה למגדף ולעובד ע"ג מאי חומרא? שכן פושט ידו בעיקר.

    18אדרבה: שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה. ומאי חומרא? שכן מחללת את אביה.

    Tosafot

    אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונאבכמה דוכתי איכא הכי והא דאמר רבא בס"פ אלו מציאות (ב"מ דף לג.) כגון רב סחורא דאסברן זוהמ' ליסטרין משמיה דנפשיה לא אגמריה טפי א"נ ה"ק אפילו לא למד מרבו אלא דבר זה בלבד נחשב רבו בכך א"נ בההיא שעתא אכתי לא גמר מיניה טפי:

    מעבירין על הכתםפ"ה לבודקו אם דם נדה הוא ור"ת מפרש דאפילו דם נדה ודאי אע"ג דמטמא לח ויבש כיון דאין עובר על ידי ז' סממנים בטל וטהור דתני ר' חייא דם נדה ודאי מעביר עליו שבעה סממנין ומבטלו:

    כל מעשה יום הכפוריםלמ"ד (יומא דף ס:) לא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים לא איירי בדברים שנעשים בבגדי זהב בחוץ:

    אף סדר תמידתימה דלא קאמר אף סדר ברכות דתנן בפרק בתרא דר"ה (ד' לב.) סדר ברכות אבות וגבורות וקדושת השם עוד תנן התם (ד' לג:) סדר תקיעות ג':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק כו' אמר רב הונא כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר בהן כגון ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער וכיוצא בו. חוץ מז' סממנין דמאי דמקדי' מקדים ומאי דמאחר מאוחר דתנן בנדה פ"ט ז' סממנין מעבירין על הכתם רוק תפל. מי גריסין ומי רגלים. נתר ובורית. קימוניא. ואשלג. וקתני סיפא העבירן שלא כסדרן או העבירן שבעתן כאחד לא עשה כלום. משמיה דרב אמרי אף ד' מיתות מאי דמקדים מקדים ומאי דמאחר מאוחר. מדקא פליג ר' שמעון ותני שריפה סקילה הרג וחנק ש"מ דווקא כך סידורן:

    ורב הונא מתני' דאית בה פלוגתא ומעשה יוה"כ דחומרא בעלמא היא וסדר התמיד דלמצוה בעלמא היא בהני כולהו לא קא מיירי ומה בא להודיע לאפוקי מצות חליצה דתנן ביבמות פרק מצות חליצה בא לב"ד הוא ויבמתו כו' ומפורש קוראה היא תחלה בפני ב"ד מאן יבמי וגו' וקורא הוא לא חפצתי לקחתה ואחרי כן חולצת כדכתיב וחלצה נעלו וגו' ורוקקת כדכתיב וירקה בפניו. וקוראה ככה יעשה לאיש ואתא לאשמעינן מצותה כך קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה ואי אפיך והקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה [לחליצה] מה שעשה עשוי. ולאפוקי נמי מהא דתנן ביוה"כ פ"ז בסדור בגדי כהן בכתונת ומכנסים במצנפת ואבנט וכו'. לא תימא דכסדר הזה בעינן וכתונת ברישא אלא אינה כסדר הזה ומכנסים לביש ברישא כדכתיב ומכנסי בד יהיו על בשרו. וכיון (שאחרי) [שכתונת אחרי] המכנסים אמאי אקדמה קרא לכתונת קודם המכנסים ופשטינן הואיל ומיכסיא כולי גופא חשיבא ומשום הכי אקדמה. ואתינן למפשט איזוהי חמורה מחברתה. ואמרי' סקילה חמורה שנתנה למגדף ולע"ז שאין עבירה למעלה מהן שפשטו יד בעיקר ודחינן חומרא דשריפה מדמוקמינן נשואה בת כהן בשריפה ולא ארוסה אלא ארוסה בת כהן בסקילה כבת ישראל. והלא לא יצאה שריפה בבת כהן להקל עליה ואלו היתה השריפה חמורה מסקילה כשם שיצאה נשואה בת כהן מחנק שהוא קל לשריפה שהיא חמורה כך ארוסה בת כהן היתה יוצאה מסקילה שהיא קלה. לשריפה שהיא חמורה. וכיון שלא יצאה ש"מ דסקילה חמורה

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 49b

    Sanhedrin 49b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 327 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' ארבע מיתות סקילה שריפה הרג וחנק - דווקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות דקי"ל לקמן (סנהדרין דף פא.) דנידון בחמורה:

    רבי שמעון כו' פלוגתא מפרש בגמרא:

    זו מצות הנסקלין שפירשנו בפרקין דלעיל (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקט להאי:

    גמ' כל מקום ששנו חכמים דרך מנין וסידרו דבר אחר דבר:

    אין מוקדם ומאוחר לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה כדמפרש לקמיה דמכנסים קודמין בלבישה ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחיל' אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי סדר חליצה כדלקמיה:

    חוץ מסדר שבעה סממנין האמורים לענין הכתם של דם שבהן דיקדקו בסדר משנתן כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו:

    מעבירין על הכתם לבודקו אם דם נדה הוא ולטמא טהרות שנגע בהן או צבע הוא והטהרות טהורות ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן בידוע שדם היה ואם לא עבר בידוע שצבע היה:

    רוק תפל שלא טעם כלום כל אותו היום. תפל ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח דמיקרי תפל:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Tosafot

    אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא בכמה דוכתי איכא הכי והא דאמר רבא בס"פ אלו מציאות (ב"מ דף לג.) כגון רב סחורא דאסברן זוהמ' ליסטרין משמיה דנפשיה לא אגמריה טפי א"נ ה"ק אפילו לא למד מרבו אלא דבר זה בלבד נחשב רבו בכך א"נ בההיא שעתא אכתי לא גמר מיניה טפי:

    מעבירין על הכתם פ"ה לבודקו אם דם נדה הוא ור"ת מפרש דאפילו דם נדה ודאי אע"ג דמטמא לח ויבש כיון דאין עובר על ידי ז' סממנים בטל וטהור דתני ר' חייא דם נדה ודאי מעביר עליו שבעה סממנין ומבטלו:

    כל מעשה יום הכפורים למ"ד (יומא דף ס:) לא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים לא איירי בדברים שנעשים בבגדי זהב בחוץ:

    אף סדר תמיד תימה דלא קאמר אף סדר ברכות דתנן בפרק בתרא דר"ה (ד' לב.) סדר ברכות אבות וגבורות וקדושת השם עוד תנן התם (ד' לג:) סדר תקיעות ג':

    Tosafot on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק כו' אמר רב הונא כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר בהן כגון ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער וכיוצא בו. חוץ מז' סממנין דמאי דמקדי' מקדים ומאי דמאחר מאוחר דתנן בנדה פ"ט ז' סממנין מעבירין על הכתם רוק תפל. מי גריסין ומי רגלים. נתר ובורית. קימוניא. ואשלג. וקתני סיפא העבירן שלא כסדרן או העבירן שבעתן כאחד לא עשה כלום. משמיה דרב אמרי אף ד' מיתות מאי דמקדים מקדים ומאי דמאחר מאוחר. מדקא פליג ר' שמעון ותני שריפה סקילה הרג וחנק ש"מ דווקא כך סידורן:

    ורב הונא מתני' דאית בה פלוגתא ומעשה יוה"כ דחומרא בעלמא היא וסדר התמיד דלמצוה בעלמא היא בהני כולהו לא קא מיירי ומה בא להודיע לאפוקי מצות חליצה דתנן ביבמות פרק מצות חליצה בא לב"ד הוא ויבמתו כו' ומפורש קוראה היא תחלה בפני ב"ד מאן יבמי וגו' וקורא הוא לא חפצתי לקחתה ואחרי כן חולצת כדכתיב וחלצה נעלו וגו' ורוקקת כדכתיב וירקה בפניו. וקוראה ככה יעשה לאיש ואתא לאשמעינן מצותה כך קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה ואי אפיך והקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה [לחליצה] מה שעשה עשוי. ולאפוקי נמי מהא דתנן ביוה"כ פ"ז בסדור בגדי כהן בכתונת ומכנסים במצנפת ואבנט וכו'. לא תימא דכסדר הזה בעינן וכתונת ברישא אלא אינה כסדר הזה ומכנסים לביש ברישא כדכתיב ומכנסי בד יהיו על בשרו. וכיון (שאחרי) [שכתונת אחרי] המכנסים אמאי אקדמה קרא לכתונת קודם המכנסים ופשטינן הואיל ומיכסיא כולי גופא חשיבא ומשום הכי אקדמה. ואתינן למפשט איזוהי חמורה מחברתה. ואמרי' סקילה חמורה שנתנה למגדף ולע"ז שאין עבירה למעלה מהן שפשטו יד בעיקר ודחינן חומרא דשריפה מדמוקמינן נשואה בת כהן בשריפה ולא ארוסה אלא ארוסה בת כהן בסקילה כבת ישראל. והלא לא יצאה שריפה בבת כהן להקל עליה ואלו היתה השריפה חמורה מסקילה כשם שיצאה נשואה בת כהן מחנק שהוא קל לשריפה שהיא חמורה כך ארוסה בת כהן היתה יוצאה מסקילה שהיא קלה. לשריפה שהיא חמורה. וכיון שלא יצאה ש"מ דסקילה חמורה

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Meiri

    ארבע מיתות וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק החמישי שבספר שהוא בא לבאר תכונת המיתות שנמסרו לבית דין והנידונים באיזו מיתה מהם הם נידונים ושזה החלק כבר הותחל בפרק ששי בביאור תכונת הסקילה ובא עכשיו בזה הפרק להשלים הביאור בתכונת שאר המיתות ולהתחיל בביאור הנידונים באיזו מיתה הם נדונים אלא שלא יושלם ענין זה רק בהצטרף עמו שאר הפרקים ר"ל שמיני ותשיעי ועשירי ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר איזו מן המיתות היא החמורה שבהן ואיזו היא הקלה שבהן והאיך הם סדורות לפי החומרא והקולא שבהם והשני לבאר תכונת שלשת המיתות ר"ל שריפה הרג וחנק שכבר ביאר תכונת הסקילה בפרק הששי והשלישי להתחיל בביאור הנידונים ובפרט לבאר כל אותם שהם נדונים בסקילה ויבאו הנשרפין והנהרגין בפרק בפני עצמו והנחנקין בפרק בפני עצמו ואף הנסקלין לא יושלם ענינם בזה הפרק רק בהצטרף עמו פרק בן סורר ומורה שאף הוא מן הנסקלין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים ארוכי הענינים על ידי גלגול כמו שיתבאר בפרטים:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר החלק הראשון ר"ל ענין חומר המיתות וקולן כדי לידע מי שנתחייב בשתים מהן שנידון בחמורה באיזו מהן יש לנו לדונו והוא שאמר ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ופי' בגמ' שמנין זה הוא לקוח אצל התנא בדקדוק כלומר שמנאן לפי סדר חומרותיהם שהסקילה חמורה מכלן והשריפה מן ההרג וההרג מן החנק והוא שחלק ר' שמעון בסדר המנין והקדים שריפה לסקילה וחנק להרג לומר שהשריפה חמורה וכבר ידעת שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ואם נתערבו מחוייבי חמורה במחוייבי קלה שכולם נידונים בקלה ומתוך כך אתה צריך לידע איזו היא החמורה ואיזו היא הקלה והלכה כחכמים:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה והדברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אשה שמצאה כתם בחלוקה אם יש לה במה לתלות תולה בו על הדרך שיתבאר במקומו אין לה במה לתלות טמאה וכל טהרות שנגעה בהן מטמאין אותן ובלבד בשהדבר ניכר וידוע שהוא דם הא אם נסתפק לרואים אם הוא דם או צבע אדום אין מחליטין טומאת הטהרות עד שיבדק וכיצד בודקין דבר זה מעבירין על הכתם שבעה סמנין אלו ומכסכסין אותו בהן זו אחר זו שלשה כסכוסים בכל אחד מהן ואלו הן רוק תפל והוא שלא טעם כלום מתחלת הלילה וישן כדרכו מחצי הלילה האחרון והוא שלא הרבה לדבר כגון משנה ודרשה וכיוצא בדבור זה שרוב הדבור מחליש חוזק הרוק ומי גריסין והוא שלועס את הגריס עד שיתלחלח הגריס עם רוקו ומי רגלים שהסריחו כגון שהן משלשה ימים ונתר והוא עפר הנקרא קלידא או גרידא והוא בצבע אפר ובורית והוא הנקרא שאבו"ן וקומוניא ופירשו בו נקורת היוצא מפיסולן של אבני גזית ואשלג ופירשו בו בתשיעי של שבת ושל נדה שהוא פסולת היוצא מנקיבת קצת מרגליות יוצאות מקצת מחצבים שבים וכל שהעביר שבעה סמנין אלו על הכתם זה אחר זה בכסכוס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ולא עבר הכתם ולא כהה אלא שעמד בעינו אין זה אלא צבע ומטהרין אותו לגמרי וכל שכהה דם הוא ומטמאין כל שנגעה בו ומ"מ מכאן ולהבא אפילו היה דם מטביל אותו הבגד ועושה טהרות על גביו הואיל ונתכסכס בשבעה סמנין אלו על הסדר ואם העבירן שלא על הסדר או שהעבירן ביחד אין זה נסיון כלל ואפילו עמד בעינו הוא עומד בספק דם כמו שיתבאר במקומו ודברים אלו כלם לענין טהרות כמו שפירשנו אבל לביתה כל שאין לה במה לתלות אין להם בדיקה ויש בזו חולקין אלא שאין דבריהם נראין כמו שבארנו במקומו בתשיעי של נדה:

    עבודת יום הכפורים כלה היתה בכהן גדול וחמשה עשר בהמות היו קריבות ביום הכפורים וחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול עושה ביום זה וסדר העבודה כלה מפורשת במקומה כלה מן הבוקר ועד הערב וכל שיש בה מעבודות המיוחדות ליום הנעשות בבגדי לבן צריך שיעשו על הסדר המבואר בהם במקומם ואם שינה בהם להקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום כמו שיתבאר במקומו אבל סדר תמיד ר"ל של עבודת יום ויום או אף ביום הכפורים בעבודות שאין מיוחדות ליום אלא ששוות בכל הימים אע"פ שמצוה לעשותן על הסדר האמור בהן במקומן אם הקדים אחד לחבירו כגון שהעלה שני גזרי עצים או השקה את התמיד קודם סדור המערכה וכן בהרבה דברים כשר כמו שיתבאר במקומו:

    סדר מצות חליצה אחר שבאו שניהם לבית דין ונתנו להם עצה ההוגנת אם ליבום אם לחליצה לפי ענין שניהם הוא שהיא קוראה ואומרת לפניהם מאן יבמי להקים לאחיו שם לא אבה יבמי והוא קורא אחריה ואומר לא חפצתי לקחתה ואח"כ נועץ רגליו בארץ והיא פושטת ידיה ומתרת רצועות המנעל וחולצת רגל ימין ואח"כ רוקקת לפניו מעומד רוק הנראה לדיינין בשעת יציאתו מפיה וחוזרין ומקרין אותה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל חלוץ הנעל וכל היושבין שם עונין חלוץ הנעל שלשה פעמים וכל הקריאות בלשון הקדש ודברים אלו אע"פ שכך הוא הסדר אין הסדר מעכב אלא אפילו הקדימה חליצה לקריאה או רקיקה לחליצה כשירה כמו שיתבאר במקומו:

    כהן הדיוט משמש בארבעה בגדים והם כתנת ומכנסים ומגבעת ואבנט וכהן גדול משמש בשמנה ארבעה אלו שהזכרנו ואע"פ שבמקום מגבעת כתוב שם מצנפת הכל אחד אלא שההדיוט צונף בה ככובע והגדול כצעיף ומוסף הגדול על ההדיוט ארבעה והם חשן ואפוד ומעיל וציץ וסדר לבישתם מכנסים תחלה ממתניו עד ירכיו וחוגרן למעלה מטבורו על מתניו ואח"כ כתנת ואח"כ חוגר את האבנט כנגד אצילי ידיו ואח"כ מצנפת וכהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש מעיל ועל המעיל אפוד וחשן וחוגר בחשב האפוד ואח"כ צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת וסדר זה אינו מעכב אלא הקדים אחד לחבירו כשר הואיל והעמידן על תכונתם:

    סדר המיתות כבר בארנו במשנה שהסקילה חמורה שהרי ניתנה לכופרי בעיקר והוא המגדף והעובד ע"ז ואחריה השריפה ואחריה הרג ואחריה חנק וכן ביארנו שמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה מעתה צריך אתה לומר שלא הוציא הכתוב בת כהן המזנה מכלל בת ישראל אלא בנשואה שאשת ישראל היא ובועלה בחנק ובת כהן בשריפה ובועלה בחנק אבל נערה המאורסה בת כהן בסקילה כבועלה כשאר ארוסה בת ישראל שהרי הסקילה חמורה ולא בא הכתוב להקל עליה אלא להחמיר עליה מפני שחללה את אביה שאם היו נוהגין בו קודש ינהגו בו חול כמו שיתבאר וכן אם זנתה עם חמיה בסקילה:

    Meiri on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה ואידך רב פפא דאיירי נמי בחומרי כו' עכ"ל משמע ליה דלאינך אמוראי דא"נ דוקא קתני זהו סדר תמיד אינו אלא משום חומרא בעלמא ולא משום חשיבות עבודות כמו בעבודות יוה"כ והכי משמע קצת מדקאמר לאפוקי ממצות חליצה ולא קאמר לאפוקי ממצות סדר תמיד למאי דקאמר ואידך ההוא למצוה בעלמא אלא דע"כ דלרב סחורא ולרב פפא סבא א"נ דהוי דוקא מ"מ לא איירי ביה משום דהוי חומרא בעלמא ואנן במידי דחשיבותיה גרם ליה קאמרינן וק"ל:

    תוס' בד"ה מעבירן על הכתם כו' אע"ג דמטמא לח ויבש כיון דאינו עובר כו' עכ"ל לא בא למימר כיון דאינו עובר כו' אבל אם עבר אינו בטל וטמא דהא ודאי אם הוא עובר מכ"ש דבטל וטהור אפילו בדם נדה ודאי וכן פירש"י שם בהדיא אלא דר"ל אע"ג דמטמא לח ויבש קודם שהעביר עליו ז' סמנין מ"מ אחר שהעביר עליו ז' סמנין כיון דאינו עובר ע"י כו' שוב אינו מקפיד עליו ובטל וטהור וק"ל:

    בד"ה כל מעשה יוה"כ למ"ד כו' הנעשים בבגדי לבן כו' לא איירי בדברים שנעשים בבגדי זהב בחוץ עכ"ל היינו ר' יהודה דס"ל בפרק הוציאו לו דלא נאמר חוקה אלא בבגדי לבן הנעשים בפנים ולדידיה ה"ל למומר רבותא טפי דאפי' בבגדי לבן מבחוץ לא איירי אלא דנקטו בדבריהם דלא איירי בבגדי זהב מבחוץ שהוא מילתא דפסיקא אף לר' נחמיה דס"ל דנאמר חוקה אף בבגדי לבן מבחוץ ויותר נ"ל להגיה בדבריהם דכצ"ל ולא איירי בדברים שנעשים בבגדי לבן וזהב מבחוץ והיינו ממש כרבי יהודה דס"ל תרתי מיעוטי כתיבי זאת ואחת חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב מבחוץ ולר' נחמיה לא הוה צריכי למימר דניחא טפי דאיירי אף בבגדי לבן מבחוץ וצ"ל דהתוספות דהכא ס"ל דאימתי דר' יהודה אפילו בברייתא הוא לפרש כמ"ש התוספות פ"ק דגיטין אבל לפי מ"ש התוספות בפרק חלון ובפרק [כיסוי הדם] דאימתי דר"י לפרש דוקא במשנתנו אבל בברייתא בא לחלוק לא הוה צריכי להכי אלא דכל מעשה יוה"כ כו' כמשמעו אף בבגדי לבן וזהב מבחוץ ור"י פליג ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה ואידך אמר לך ודאי דוקא קתני ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב וכו' הא שמפרש רש"י הכי ולא מפרש חומר בעלמא כפשוטו משום דאי כפשוטו הוה דאם שנה לא מעכב וקתני בתר הכי אם הקדים מעשה לחברו לא עשה ולא כלום לכך מוכרח רש"י לפרש דחומרא בעלמא ר"ל חומר היום גורם ולא חשיבות דעבודות וק"ל:

    ד"ה ולאפוקי אהא דרב סחורא קא מהדר כצ"ל:

    Maharam on Sanhedrin 49b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' משום דאקדמיה קרא עי' תשובת שאגת אריה סימן כט:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 49b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 49, Amud Bet, about 327 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “מתני׳ ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה,…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 221 words

      Opens “גמ׳ אמר רבא אמר רב סחורא אמר…”

      Named: רב סחורא, רב הונא, רבא.

    3. Segment 316 words

      Opens “דתנן: שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק…”

    4. Segment 413 words

      Opens “וקתני סיפא: העבירן שלא כסידרן, או שהעבירן…”

    5. Segment 521 words

      Opens “רב פפא סבא משמיה דרב אמר: אף…”

      Named: רב פפא, רב אמר, רבי שמעון.

    6. Segment 622 words

      Opens “רב פפא אמר: אף סדר יומא, דתנן:…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 74 words

      Opens “ואידך, ההוא חומרא בעלמא.…”

    8. Segment 818 words

      Opens “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    9. Segment 928 words

      Opens “ולאפוקי ממצות חליצה, דתנן: מצות חליצה בא…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “והיא אומרת: (דברים כה, ז) ״מאן יבמי…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ואמר רב יהודה: מצות חליצה קוראה וקורא,…”

      Named: רב יהודה.

    13. Segment 1328 words

      Opens “והוינן בה: מאי קמ"ל מתניתין היא! הא…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “ולאפוקי מהא דתנן: כהן גדול משמש בשמונה…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “ותניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים?…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “ותנא, מאי טעמא אקדמיה לכתונת? משום דאקדמיה…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “סקילה שריפה כו'. סקילה חמורה משריפה, שכן…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אדרבה: שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Sanhedrin 49b · Segment 8 — “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף סדר תמיד,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 49b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026