Talmud Builders

    Sanhedrin 71b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 71b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1since the entire verse is superfluous. The verse’s description of how the father and mother bring their son out appears to be unnecessary, and therefore each element in the verse limits the halakha in a precise manner. When a verse is not superfluous, it is not strictly interpreted.

    2§ The mishna teaches that after the rebellious son is brought before the elders of the city, he is admonished before three people. The Gemara asks: Why do I need him to be admonished before three people? Two witnesses should suffice, as in all other matters of halakha . Abaye says: This is what the mishna is saying: He is admonished before two people, who serve as witnesses, and he is flogged before three people, who constitute a court.

    3The Gemara asks: Where is it written that lashes are administered to a stubborn and rebellious son? There is no explicit mention of lashes in the verse. The Gemara answers: It is as Rabbi Abbahu said in another context, as Rabbi Abbahu says: We learned the meaning of the word “chastise” as stated with regard to a defamer: “And the elders of that city shall take that man and chastise him” (Deuteronomy 22:18), by means of a verbal analogy from the word “chastise” stated with regard to a rebellious son (Deuteronomy 21:18). And the meaning of the word “chastise” in the latter verse is derived from the word “son” that appears in the same verse. And the meaning of the word “son [ ben ]” with regard to a rebellious son is derived from the similar word “ bin ” stated with regard to lashes: “Then it shall be if the wicked man deserves [ bin ] to be flogged” (Deuteronomy 25:2). Consequently, the chastisement mentioned with regard to both a defamer and a rebellious son involves flogging.

    4The mishna teaches: If he sins again, he is judged by a court of twenty-three judges, which must include the three judges before whom he was brought initially, as it is stated: “This son of ours,” this is the son who was already flogged before you. The Gemara asks: But isn’t that verse needed for the derivation mentioned earlier: “This son of ours,” but not blind people, who cannot point to their son and say “this”? The Gemara answers: If so, that these words serve only to teach that the original judges must also be present, the verse should have written: He is our son, which would indicate: He who was already flogged before you. What is the meaning of: “This son of ours”? Conclude two conclusions from it: That the three original judges must also be present at the second trial, and that the son of blind parents cannot become a stubborn and rebellious son.

    5MISHNA: If the rebellious son ran away before he was sentenced, and afterward, before he was caught, his lower beard grew around, he is exempt from the death penalty. Once his lower beard grows around his genitals, he can no longer be judged as a stubborn and rebellious son. But if he ran away only after he was sentenced, and afterward, by the time he was caught, his lower beard had already grown around, he is liable to receive the death penalty. Once he is sentenced to death his sentence remains in force.

    6GEMARA: Rabbi Ḥanina says: If a descendant of Noah blessed, i.e., cursed, the name of God, and afterward he converted to Judaism, he is exempt from punishment, since his trial procedure changed, and the death penalty to which he is subject also changed. A descendant of Noah is tried by a single judge, and he can be sentenced to death on the basis of the testimony of a single witness even without having been forewarned; whereas a Jew is tried by a court of twenty-three and can be executed only on the basis of the testimony of two witnesses, and this only after having been forewarned. A descendant of Noah is killed by the sword for this transgression, whereas a Jew is killed by stoning.

    7The Gemara asks: Shall we say that the mishna supports him: If the rebellious son ran away before he was sentenced, and afterward, before he was caught, his lower beard grew around, he is exempt from the death penalty? What is the reason for this exemption? Isn’t it because we say: Since his legal status has changed, his liability has also changed?

    8The Gemara rejects this claim: No, it is different here, with regard to a stubborn and rebellious son, as were he now, after he grew his lower beard, to perform the same actions that render one liable as a rebellious son, he would not be fit for execution, and therefore he is exempt. This is different from a gentile who cursed God’s name and then converted, as even if he cursed God after having converted, he would still be liable to receive the death penalty.

    9The Gemara suggests: Come and hear a proof from the latter half of the mishna: But if he ran away only after he was sentenced, and afterward, by the time he was caught, his lower beard had already grown around, he is liable to receive the death penalty. This indicates that even though his legal status has changed, he is nevertheless executed. The Gemara rejects this argument: There is no proof from here; you speak of a case where he was already sentenced to death. Once he was already sentenced, he is considered a dead man and his verdict can no longer be changed.

    10The Gemara suggests: Come and hear another proof from what was stated in a baraita : If a descendant of Noah struck and killed another gentile or engaged in intercourse with the wife of another gentile, and he then converted to Judaism, he is exempt. But if he did this to an Israelite, killing a Jew or engaging in intercourse with the wife of a Jew, and then converted, he is liable. But why should this be so? Let us say that since his legal status changed, his liability changed as well, and therefore he should no longer be subject to the death penalty. The baraita indicates that this rationale is not accepted.

    11The Gemara refutes this proof: There is no comparison between the cases, because in order to nullify one’s death penalty we require a change both in his trial procedure and in the specific death penalty to which he is subject. But this descendant of Noah, though his trial procedure changed, the death penalty to which he is subject did not change.

    12The Gemara raises a difficulty: Granted, with regard to the case of a murderer, this answer is understandable, as initially, while he was still a gentile, he was subject to death by the sword, and now that he is a Jew he is still subject to death by the sword. Consequently, there is no change in the punishment to which he is subject. But with regard to the case of one who engaged in intercourse with a married woman, initially when he was still a gentile he was subject to death by the sword, but now that he is a Jew he is subject to death by strangulation. Accordingly, there is a change both in his trial procedure and in the type of capital punishment to which he is subject.

    13The Gemara answers: The case of a married woman mentioned here involves a man who engaged in intercourse with a betrothed young woman, so that in both this case, where he engaged in intercourse with her when he was still a descendant of Noah, and in that case, where he did so when he was already a Jew, he is subject to death by stoning. Since there was no change in the type of capital punishment to which he is subject, he remains liable and is executed.

    14The Gemara raises an objection: But the baraita teaches the case where he did this to an Israelite, i.e., engaged in intercourse with the wife of a Jew, similar to the case where he engaged in intercourse with the wife of another gentile. Both cases seem to be addressing identical circumstances, and the unique halakha governing a betrothed young woman exists only for Jews, not for descendants of Noah. Accordingly, the baraita must be discussing the case of a fully married woman.

    15Rather, the lenient punishment is included in the severe one. If initially, when he was a gentile, he was liable to receive a more severe punishment, and now that he is a Jew he is liable to receive a more lenient punishment, the lenient punishment is included in the severe one, and he remains liable to receive the lenient punishment. By contrast, if the punishment that he is now liable to receive is more severe, he is exempt from all punishment.

    16The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the opinion of the Rabbis, who say that death by the sword is more severe than death by strangulation. Therefore, if a descendant of Noah engaged in intercourse with a married woman, so that he was subject to death by the sword, and then he converted to Judaism, so that his sentence was lightened to death by strangulation, he is still executed. But according to the opinion of Rabbi Shimon, who says that death by strangulation is more severe than death by the sword, what can be said? The convert should now be exempt from all punishment.

    17The Gemara answers: Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of the tanna of the school of Menashe, who says: Any death mentioned in connection with the descendants of Noah is nothing other than death by strangulation, and not death by the sword. Accordingly, if a descendant of Noah engaged in intercourse with a married woman, and he then converted, his punishment did not become more severe with his conversion; rather, it stayed the same, death by strangulation, and he is still executed.

    18The Gemara challenges: Granted, with regard to the case of a married woman, this answer is understandable. Initially, when he was still a descendant of Noah, he was subject to death by strangulation, and now, after his conversion, he is subject to death by strangulation. But as for a murderer, initially, when he was still a descendant of Noah, according to the tanna of the school of Menashe he was subject to death by strangulation, but now, after his conversion, he is subject to death by the sword. The Gemara explains: The lenient punishment is included in the severe one, and according to the opinion of Rabbi Shimon, death by strangulation is more severe than death by the sword. Consequently, he is executed.

    19The Gemara suggests: Shall we say that the following baraita supports Rabbi Ḥanina: If a betrothed young woman sinned by committing adultery, and afterward she reached her majority, at which time she was brought to trial, she is sentenced to death by strangulation like any other betrothed grown woman who commits adultery. What is the reason that she is not sentenced to death by stoning, the punishment imposed upon a betrothed young woman who commits adultery? Is it not that since her legal status changed, her liability changed as well? And all the more so here, in the case of the descendant of Noah who converted, where he changed completely from a gentile to a Jew, his sentence should change. The Gemara rejects this argument: No proof can be derived from here, as doesn’t Rabbi Yoḥanan say to the tanna who taught this baraita before him: Emend your version of the baraita and teach: She is sentenced to death by stoning.

    20MISHNA: A stubborn and rebellious son is sentenced to death not because of the severity of the transgression that he already committed but on account of his ultimate end, because a boy of his nature will grow up to lead an immoral life, and it is better that he should die while he is still innocent, before causing excessive harm, and not die after he becomes guilty. This is because the death of the wicked is beneficial to them, because they can no longer sin, and it is also beneficial to the world, which is now rid of those who do it harm. Conversely, the death of the righteous is detrimental to them, as they can no longer engage in the performance of mitzvot, and it is also detrimental to the world, as the righteous are now absent from it.

    21By way of association, the mishna continues: The wine and sleep of the wicked are beneficial to them and beneficial to the world, as when they are sleeping or under the influence of wine, they do not cause harm to others. And, conversely, the wine and sleep of the righteous are detrimental to them and detrimental to the world, as wine and sleep prevent them from engaging in their good deeds.

    22The dispersal of the wicked, so that they are not found in close proximity to each other, is beneficial to them, as they are less likely to provoke each other to sin, and it is beneficial to the world. The dispersal of the righteous is detrimental to them and detrimental to the world. The assembly of the wicked in one place is detrimental to them and detrimental to the world, while the assembly of the righteous is beneficial to them and beneficial to the world. The tranquility of the wicked is detrimental to them and detrimental to the world, while the tranquility of the righteous is beneficial to them and beneficial to the world.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כוליה קרא יתיראדמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:

    בפני שניםדבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת:

    ומלקין אותו בפני ג'כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא (דף י.):

    כדרבי אבהובכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:

    למדנו ויסרודמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן (דברים כה) והיה אם בן הכות הרשע:

    אם כןדלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:

    לכתוב בננו הואסורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:

    מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטורדתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:

    ואם משנגמר דינו ברחמשעת גמר דין הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו:

    גמ' הואיל ונשתנה דינו (נשתנה מיתתו)דאילו מעיקרא נדון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים:

    ונשתנית מיתתודכל מיתת בני נח סייף ואילו עביד השתא בעו למדייניה בסקילה והוא לא איחייב בהא מיתה הלכך פטור:

    שאני הכא דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הואאבל הכא אילו עביד השתא בר קטלא הוה אף על גב דנשתנה דינו ומיתתו לא מיפטר ודיינינן ליה בדינא דהשתא:

    ת"שמסיפא תיובתא:

    חייבאלמא אף על גב דאשתני לא אפטר:

    שהכה את חבירוהרג דהוי בסייף וכן בא על אשת חבירו פטור משום דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

    עשה כןבהיותו כותי:

    לישראלכגון שהרג את ישראל או בא על אשת איש ישראל ונתגייר חייב דאי עבד השתא בר קטלא הוא ואע"ג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד השתא מיתתו לא אישתני דרוצח נמי השתא בסייף:

    דאידי ואידי בסקילהאם לא נתגייר נמי נדון בסקילה כדאמרינן נמי בפרקין דלעיל (סנהדרין דף נז.) בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח נדון בדיני ישראל ואוקימנא בנערה המאורסה דלדידהו לית להו ודיינינן להו בדינא דידן:

    והא עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתניאלמא בישראל בעולת בעל עסקינן דאילו באשת חבירו ליכא נערה המאורסה כדאמרינן בעולת בעל יש להן נערה המאורסה אין להם:

    אלא קלה בחמורה מישך שייכאכלומר לעולם בא"א ודקא קשיא לך אמאי חייב הרי נשתנה דינו ומיתתו אין כאן שינוי מיתה דיש בכלל מיתה חמורה מיתה קלה וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה בכלל מיתה זו הוה ויותר היה ראוי לו מתחלה אבל ברכת השם מעיקרא הוה סייף קל והשתא סקילה דחמירא:

    מאי איכא למימרהרי נשתנה מיתתו דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי:

    לימא מסייע ליהלרבי חנינא דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה:

    סרחהנערה המאורסה בימי נערות שהיא בסקילה ולבסוף בגרה משעמדה בדין:

    תדון בחנקכדינא דהשתא:

    בסקילה מאי טעמא לאמתדנה משום דכיון דאישתני גופה אישתני קטלא ונהי דלגמרי לא מיפטרא משום דקלה בחמורה מישך שייכא כל שכן הכא דאישתני לגמרי בין בדינו בין במיתתו וכיון דלא מחייב בהא מיתה פטור לגמרי:

    תדון בסקילהדמעיקרא אף על גב דאישתני גופה לא אישתני קטלא הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה:

    מתני' הנייה להםשאין מוסיפין לחטוא:

    והנייה לעולםששקטה כל הארץ:

    רע להםשהיו מוסיפין זכיות:

    רע לעולםשהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות:

    יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולםכל זמן ששותין וישנין אינן חוטאין ואינן מריעין לבריות:

    לצדיקים רע להםשאין עוסקין בתורה:

    ורע לעולםשהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור וכשהן מתבטלין פורענות בא לעולם:

    פיזורשנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זה את זה:

    סנהדרין 71 עמוד ב

    1דכוליה קרא יתירא הוא.

    2ומתרין בפני שלשה? למה לי? בתרי סגיא! אמר אביי: הכי קאמר מתרין בו בפני שנים, ומלקין אותו בפני שלשה.

    3מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא? כדר' אבהו, דאמר ר' אבהו: למדנו (דברים כב, יח) ״ויסרו״ (דברים כא, יח) מויסרו״, ״ויסרו״ (דברים כא, יח) מבן״, ובן״ (דברים כה, ב) מבן״ ״והיה אם בן הכות הרשע״.

    4חזר וקלקל, נידון בכ"ג [וכו']. האי מבעי ליה: ״זה״ ולא סומין? אם כן, לכתוב ״בננו הוא״. מאי ״בננו זה״? שמע מינה תרתי.

    Mishna

    5ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב.

    Gemara

    6אמר ר' חנינא: בן נח שבירך את השם ואחר כך נתגייר פטור, הואיל ונשתנה דינו, (נשתנה) מיתתו.

    7נימא מסייעא ליה: ברח עד שלא נגמר דינו, ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור. מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: הואיל ואישתני אישתני?

    8לא, שאני הכא, דאי עבד השתא לאו בר קטלא הוא.

    9ת"ש אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב. נגמר דינו קאמרת? נגמר דינו גברא קטילא הוא!

    10תא שמע: בן נח שהכה את חבירו, ובא על אשת חבירו, ונתגייר פטור. עשה כן בישראל ונתגייר חייב. ואמאי? נימא: הואיל ואישתני אישתני!

    11דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני, מיתתו לא אישתני.

    12בשלמא רוצח, מעיקרא סייף והשתא סייף. אלא אשת איש, מעיקרא סייף והשתא חנק?

    13בנערה המאורסה, דאידי ואידי בסקילה.

    14והא ״עשה כן בישראל״, דומיא דאשת חבירו קתני.

    15אלא, קלה בחמורה מישך שייכא.

    16הניחא לרבנן דאמרי: ״סייף חמור״, אלא לרבי שמעון דאמר: ״חנק חמור״, מאי איכא למימר?

    17רבי שמעון סבר לה כתנא דבי מנשה, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא חנק.

    18בשלמא אשת איש, מעיקרא חנק והשתא חנק. אלא רוצח, מעיקרא חנק והשתא סייף? קלה בחמורה מישך שייכא.

    19לימא מסייעא ליה: סרחה, ואחר כך בגרה תידון בחנק. בסקילה מ"ט לא? לאו משום דהואיל ואישתני אישתני? וכ"ש הכא דאישתני לגמרי! האמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני ״תידון בסקילה״.

    Mishna

    20בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם. לצדיקים רע להן ורע לעולם.

    21יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם.

    22פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן ורע לעולם. לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם.

    Tosafot

    בן נח שבירך את השם ונתגייר כו'תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים:

    קלה בחמורה מישך שייכאחנק שהיא מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ובסמוך גבי סרחה ולבסוף בגרה דקאמר בסקילה מ"ט לא דכיון דאישתני אישתני הא דקרי ליה אישתני לאו אמיתה קאי אלא אישתני גופה והא דאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא משום דהתם לא אישתני דינא כי הכא ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף מדקאמר כ"ש הכא דאישתני לגמרי משמע דאישתני קמא כהאי ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא לאו למימר דלא חשיב אישתני קטלא דמכל מקום קטלא אישתני אלא כלומר אית לן למידייניה בקלה כיון דמעיקרא נתחייב אף בחמורה מזו ולא דמי לבן נח שבירך את השם דלא דיינינן במיתה דהשתא דחמורה דמעיקרא לא איחייב בה ובמיתה דמעיקרא נמי לא כיון דהשתא לא שייכא ביה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מתרין בו בפני שלשה כלומר כל שהוא נעשה בן סורר ומורה האיך דנין בו אביו ואמו מתרין בו בפני שלשה ופי' בגמ' מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה ר"ל שכשרואים בו שהוא נשקע בהרגל זה הם מתרים אותו ר"ל מיסרים אותו שאין התראה זו כשאר התראות שצריך בהן שתהא ההתראה סמוכה למעשה אלא שההתראה כמין תוכחת שמיסרים אותו ומודיעים אותו בפני אותם השנים שאם יארע לו עוד כך שיביאוהו לבית דין וכשעבר אח"כ מביאין אותו לפני בית דין של שלשה ואומרין להם בננו זה סורר ומורה שאחר שהתרינו בו בפני שנים גנב משל אב וקנה בשר ויין בשיעור המחייבו ומביאין עידי ההתראה ועדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו ומלקין אותו ואם חזר וקלקל מביאין אותו לבית דין של עשרים ושלשה ומביאין עדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו וסוקלין אותו ואפילו היו עדים ראשונים הם הם האחרונים וגומרין את דינו וסוקלין אותו ואינו נסקל עד שיהיו שם אותן שלשה הראשונים שלקה בפניהם ואם מת אחד מהן פטור וכן היא שנויה בתלמוד המערב וקודם שיסקלוהו בודקין אותו שמא הקיף הזקן:

    ויתבאר במקום אחר שהוא צריך הכרזה והוא ששולחין בכל גבול ישראל אנו בית דין פלוני סקלנו את פלוני מפני שהיה סורר ומורה ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף הזקן פטור ואם משנגמר דינו ברח ולא חזר עד שהקיף הזקן אפילו הזקין הרי זה חייב ונסקל כל זמן שימצא ויתבאר בתלמוד המערב שאם רצו אביו או אמו למחול מחול אפילו עמד בדין ומ"מ דווקא קודם שנגמר דינו אבל משנגמר דינו לא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא:

    ובאה המשנה הרביעית אחריה להודיע שבן סורר ומורה לא מן הדין הוא נהרג עכשיו אלא על שם סופו נהרג שירדה תורה לסוף דעתו שמכלה נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להם שאין מוסיפין לחטוא והנייה לעולם ששקטה הארץ מחמסם וההפך בצדיקים שמיתתן רעה להם שהיו מוסיפין בשלימות ובזכויות ורעה לעולם שהיו משיבים אותם מדרך רע יין ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכן הנאה לעולם שהם עומדים שקטים כל זמן שהם נחים מרתיחתם וההפך בצדיקים על הדרך שפירשנו שקט לרשעים רע להם ורע לעולם שמתוך שהם שקטים משתדלים וגורמים רעה לאחרים והם גודשים מדתם אבל לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פזור לרשעים שאין יכולים להתיעץ זה עם זה הנאה להם ולעולם וההפך בצדיקים כנוס לרשעים רע להם ורעה לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם על הדרך שפירשנו:

    וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש על זו הרביעית בגמרא דבר ומה שנתחדש על השלישית ממה שלא בארנוהו במשנה כך הוא:

    כבר ידעת בדין עיר הנדחת שמקבצין שללה אל תוך רחובה ושורפין את כולו על הדרך שיתבאר במסכתא זו והקדשות שבתוכה יתבאר במסכתא זו מה יעשה בהם ומ"מ המזוזות והתפילין ושאר כתבי הקדש יגנזו ואין שורפין אותם שהרי נאמר אשריהם תשרפון באש ולא תעשון כן לי"י אלהיכם למדת במה שאמרו בכאן שאף מזוזה אחת מצלת שאין הלכה כן:

    אין לך במחוייבי מיתה שיהא ממונן אבד אלא עיר הנדחת ויתבאר במקום אחר שאף בן סורר ומורה אע"פ שאביו גורם לו מיתתו הוא יורשו:

    אין הבית טמא בנגעי בתים עד שיראו שם כשני גריסין באורך זה בצד זה ברוחב גריס על שתי אבנים ומ"מ כל שיש שם שני גריסין ארך ברחב גריס מטמא אף בכותל אחת ואין אנו צריכים לשני כותלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן:

    בן נח שבירך את השם ונתגייר הואיל ונשתנה דינו שמתחלה נידון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואלו עשה כן עכשיו צריך לכל וכן שנשתנית מיתתו בברכת השם מסייף לסקילה פוטרין אותו מכל וכל ומ"מ אם כבר נגמר דינו יראה שהורגין אותו שכל שנגמר דינו הרי הוא כהרוג לגמרי ומאחר שאף בברכת השם פטור אין צריך לומר שאם הכה את חבירו ר"ל הרג או בא על אשת חבירו ונתגייר שהוא פטור הא כל שנתחייב באלו על ידי ישראל כגון שהכה את ישראל ר"ל שהרגו או בא על אשת ישראל ונתגייר חייב ודנין אותו במיתות שלנו ברציחה בסייף ובאשת איש בחנק שאם היה הוא בדיניהם חייב בחמורה הימנה ר"ל סייף ובנערה המאורסה שלנו אף בגיותו דנין אותו בסקילה כמו שבארנו בפרק שביעי ושמא תאמר הואיל ואתה מחייב בהרג ישראל ונתגייר למה אתה פוטרו בברך את השם ונתגייר מפני שמיתתו עכשיו בסקילה ובשעת מעשה לא היה דינו אלא בסייף ומאחר שאי אתה יכול לדונו במיתה שלנו אתה פוטרו:

    נערה המאורסה שזינתה ולא באו עדים עד לאחר שבגרה או נשאת או נבעלה הרי זו בסקילה מ"מ ומקום סקילה זו בבית הסקילה כמו שיתבאר במקומו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 71b

    Sanhedrin 71b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כוליה קרא יתירא דמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:

    בפני שנים דבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת:

    ומלקין אותו בפני ג' כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא (דף י.):

    כדרבי אבהו בכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:

    למדנו ויסרו דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן (דברים כה) והיה אם בן הכות הרשע:

    אם כן דלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:

    לכתוב בננו הוא סורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:

    מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטור דתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 71b · Sefaria

    Tosafot

    בן נח שבירך את השם ונתגייר כו' תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים:

    קלה בחמורה מישך שייכא חנק שהיא מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ובסמוך גבי סרחה ולבסוף בגרה דקאמר בסקילה מ"ט לא דכיון דאישתני אישתני הא דקרי ליה אישתני לאו אמיתה קאי אלא אישתני גופה והא דאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא משום דהתם לא אישתני דינא כי הכא ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף מדקאמר כ"ש הכא דאישתני לגמרי משמע דאישתני קמא כהאי ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא לאו למימר דלא חשיב אישתני קטלא דמכל מקום קטלא אישתני אלא כלומר אית לן למידייניה בקלה כיון דמעיקרא נתחייב אף בחמורה מזו ולא דמי לבן נח שבירך את השם דלא דיינינן במיתה דהשתא דחמורה דמעיקרא לא איחייב בה ובמיתה דמעיקרא נמי לא כיון דהשתא לא שייכא ביה:

    Tosafot on Sanhedrin 71b · Sefaria

    Meiri

    מתרין בו בפני שלשה כלומר כל שהוא נעשה בן סורר ומורה האיך דנין בו אביו ואמו מתרין בו בפני שלשה ופי' בגמ' מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה ר"ל שכשרואים בו שהוא נשקע בהרגל זה הם מתרים אותו ר"ל מיסרים אותו שאין התראה זו כשאר התראות שצריך בהן שתהא ההתראה סמוכה למעשה אלא שההתראה כמין תוכחת שמיסרים אותו ומודיעים אותו בפני אותם השנים שאם יארע לו עוד כך שיביאוהו לבית דין וכשעבר אח"כ מביאין אותו לפני בית דין של שלשה ואומרין להם בננו זה סורר ומורה שאחר שהתרינו בו בפני שנים גנב משל אב וקנה בשר ויין בשיעור המחייבו ומביאין עידי ההתראה ועדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו ומלקין אותו ואם חזר וקלקל מביאין אותו לבית דין של עשרים ושלשה ומביאין עדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו וסוקלין אותו ואפילו היו עדים ראשונים הם הם האחרונים וגומרין את דינו וסוקלין אותו ואינו נסקל עד שיהיו שם אותן שלשה הראשונים שלקה בפניהם ואם מת אחד מהן פטור וכן היא שנויה בתלמוד המערב וקודם שיסקלוהו בודקין אותו שמא הקיף הזקן:

    ויתבאר במקום אחר שהוא צריך הכרזה והוא ששולחין בכל גבול ישראל אנו בית דין פלוני סקלנו את פלוני מפני שהיה סורר ומורה ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף הזקן פטור ואם משנגמר דינו ברח ולא חזר עד שהקיף הזקן אפילו הזקין הרי זה חייב ונסקל כל זמן שימצא ויתבאר בתלמוד המערב שאם רצו אביו או אמו למחול מחול אפילו עמד בדין ומ"מ דווקא קודם שנגמר דינו אבל משנגמר דינו לא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא:

    ובאה המשנה הרביעית אחריה להודיע שבן סורר ומורה לא מן הדין הוא נהרג עכשיו אלא על שם סופו נהרג שירדה תורה לסוף דעתו שמכלה נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להם שאין מוסיפין לחטוא והנייה לעולם ששקטה הארץ מחמסם וההפך בצדיקים שמיתתן רעה להם שהיו מוסיפין בשלימות ובזכויות ורעה לעולם שהיו משיבים אותם מדרך רע יין ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכן הנאה לעולם שהם עומדים שקטים כל זמן שהם נחים מרתיחתם וההפך בצדיקים על הדרך שפירשנו שקט לרשעים רע להם ורע לעולם שמתוך שהם שקטים משתדלים וגורמים רעה לאחרים והם גודשים מדתם אבל לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פזור לרשעים שאין יכולים להתיעץ זה עם זה הנאה להם ולעולם וההפך בצדיקים כנוס לרשעים רע להם ורעה לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם על הדרך שפירשנו:

    וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש על זו הרביעית בגמרא דבר ומה שנתחדש על השלישית ממה שלא בארנוהו במשנה כך הוא:

    כבר ידעת בדין עיר הנדחת שמקבצין שללה אל תוך רחובה ושורפין את כולו על הדרך שיתבאר במסכתא זו והקדשות שבתוכה יתבאר במסכתא זו מה יעשה בהם ומ"מ המזוזות והתפילין ושאר כתבי הקדש יגנזו ואין שורפין אותם שהרי נאמר אשריהם תשרפון באש ולא תעשון כן לי"י אלהיכם למדת במה שאמרו בכאן שאף מזוזה אחת מצלת שאין הלכה כן:

    אין לך במחוייבי מיתה שיהא ממונן אבד אלא עיר הנדחת ויתבאר במקום אחר שאף בן סורר ומורה אע"פ שאביו גורם לו מיתתו הוא יורשו:

    אין הבית טמא בנגעי בתים עד שיראו שם כשני גריסין באורך זה בצד זה ברוחב גריס על שתי אבנים ומ"מ כל שיש שם שני גריסין ארך ברחב גריס מטמא אף בכותל אחת ואין אנו צריכים לשני כותלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 71b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ה"ק מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו כו' לא שהגיה המשנה דא"כ הל"ל חסורי מחסרא והכי קתני אלא דהכי משמע מתרין בו כדין עדות דעלמא בפני שנים ובפני שלשה דהיינו ב"ד מלקין ורש"י בחומש כתב לשון המשנה בעצמו וכמו שיתפרש לשון המשנה בעצמו כך תפרש לשונו ואין להאריך בזה ודו"ק:

    תוס' בד"ה בן נח כו' ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים עכ"ל מיהו על כרחך לא אתיא שמעתין ככ"ע אלא אי כרבנן דהתם דבדיני שמים מיענשי והכא בדיני אדם הקילו בו ואי כר' יוסי דהתם דבדיני שמים הוה כקטן שנולד דמי והכא בדיני אדם יש להחמיר יותר ולהכי ליכא למימר כתנאי דזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה אבל ליכא למימר דאתיא שמעתין ככולי עלמא דא"כ הויא סברת רבי יוסי הפוכה מסברת רבנן דלר' יוסי החמיר בדיני אדם טפי מבדיני שמים ולרבנן הקילו טפי בדיני אדם מבדיני שמים וק"ל:

    בד"ה קלה בחמורה כו' והא דאמר רבי יוחנן לתנא כו' והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא כו' עכ"ל אין לפרש דבריהם דר"ל הכא בההיא דרבי חנינא בעובד גלולים שבירך השם דא"כ מאי קשיא להו דאימא דקושטא לר' יוחנן דדיינינן ליה במיתה קמייתא וכן פירש רש"י הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה ובההיא ברייתא נמי דקתני בה עשה כן בושראל ונתגייר חייב לרבי יוחנן אית לן למימר דחייב במיתה קמייתא גם מה ענין קושייתם מהא דאר"י לתנא כו' אהאי פירושא דאשתני גופה דבשמעתין נמי איכא למימר הכי אם נימא דלא פליג אדרבי חנינא וע"כ נראה לפרש דבריהם דלהאי פירושא הא דקאמר הואיל ואשתני אשתני גופה קשיא להו והא דאר"י לתנא תני תידון בסקילה במיתה קמייתא ולא מהני ליה הא דאשתני גופה להיות נידון בחנק והכא במתני' בברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף התתתון דפטור ולא דיינינן ליה במיתה קמייתא דאע"ג דהשתא לאו בר קטלא הא לר"י לא אזלינן בתר השתא ואהא כתבו דמכל מקום התם לא אשתני דינא כי הכא דהתם לא אשתני דינא אלא מסקילה לחנק אבל הכא אשתני דינא לגמרי דהשתא לאו בר קטלא הוא כלל ואף שלשון אשתני דינא לא מתפרש הכי בגמרא גבי גר הכא לגבי אשתני גופה מקרי אשתני מיתה אשתני דינא דהיינו דין מיתה וכ"ה לשון התוספות בפרק אלו נערות אשתני דינא בכהאי גוונא דלא קאי התם אגר שנתגייר אלא לגבי אשתני גופה ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 71b · Sefaria

    Maharam

    בד"ה קלה בחמורה מישך שייכא חנק שהיתה מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ר"ל ולכך לא מקרי זה אשתני קטלא ולקמן גבי סרחה ואחר כך בגרה דקאמר בסקילה מאי טעמא לא דכיון דאשתני אשתני רצה לומר דקרי ליה אשתני קטלא מחמת שמתחלה היה דינה בסקילה ועכשיו שנתבגרה דינה בחנק ולא אמרינן נמי קלה בחמורה מישך שייכא ולא מקרי אשתני קטלא אין הכי נמי דלא מקרי אשתני קטלא והא דקרי ליה אשתני לאו אמיתה קאי אלא אשתני גופה והא דקאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא וכו' ור"ל לפי מה דמסיק דאמר ר"י לתנא בהדיא דסרחה ואחר כך בגרה תני תידון בסקילה תקשי לך הברייתות אהדדי דהתם גבי סרחה ואחר כך בגרה נידונית במיתה קמייתא החמורה והכא בברייתא זו בבן נח שהכה או בא על אשת איש קתני עשה כן בישראל ונתגייר חייב משמע דדיינינן במיתה דהשתא דהיינו חנק ולא במיתה קמייתא ותירצו התוס' דהתם גבי סרחה ואח"כ בגרה לא אשתני דינא ולכך נידונית במיתה קמייתא אבל הכא גבי בן נח שעשה כן בישראל ונתגייר שנשתנה דינו דבעינן עדים והתראה אלו עביד השתא ולכך נידון במיתה דהשתא:

    בא"ד ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף פירוש אלא דקרי ליה אשתני קטלא אף על גב דמעיקרא הוה דינה בסקילה החמורה ועכשיו הוי דינה בחנק הקלה וקלה בחמורה מישך שייכא והא דקאמר כל שכן הכא דאשתני לגמרי ד"ל דגבי בן נח שבירך השם ונתגייר איכא תרתי דמשתני דינא ואשתני קטלא ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא וכו' דמכל מקום קטלא אשתני וכו' ר"ל ולכך אתי נמי שפיר גבי סרחה ואחר כך בגרה דקאמר (בסקילה) מאי טעמא לא הואיל ואשתני דקרי ליה אשתני כפשוטו משום דאשתני קטלה והא דקאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה דהיינו מיתה קמייתא וגבי בן נח שעשה כן בישראל ונתגייר לא דיינינן ליה במיתה קמייתא מתורץ גם כן כמו שתירצו התוס' לעיל לפי פירוש דראשון של מישך שייכא דהיינו משום דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא אשתני דינא אבל גבי בן נח שנתגייר אשתני נמי דינא דההוא קושיא ותירוץ שפירשו התוס' לעיל אמר ר"י דקאמר לתנא תני תידון בסקילה שייך שפיר בין לפירוש הראשון שפירשו התוס' על קלה בחמורה מישך שייכא בין לפירוש זה שפירשו השתא והארכתי בפירוש דברי התוס' זה הגם שדברים פשוטים חן משום שראיתי מי שפירש דבור זה בדרך זר משובש ושקר וכדי שלא יטעו אחריו הוכרחתי לבאר דברי התוס' על נכון:

    Maharam on Sanhedrin 71b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא קלה בחמורה מישך שייכי עי' לקמן דף פ ע"ב תוספות ד"ה הוי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 71b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 71, Amud Bet, about 379 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “דכוליה קרא יתירא הוא.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “ומתרין בפני שלשה? למה לי? בתרי סגיא!…”

      Named: אביי.

    3. Segment 335 words

      Opens “מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא? כדר'…”

    4. Segment 422 words

      Opens “חזר וקלקל, נידון בכ"ג [וכו']. האי מבעי…”

    5. Segment 522 words

      Opens “מתני׳ ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר…”

    6. Segment 618 words

      Opens “גמ׳ אמר ר' חנינא: בן נח שבירך…”

    7. Segment 721 words

      Opens “נימא מסייעא ליה: ברח עד שלא נגמר…”

    8. Segment 810 words

      Opens “לא, שאני הכא, דאי עבד השתא לאו…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ת"ש אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “תא שמע: בן נח שהכה את חבירו,…”

    11. Segment 119 words

      Opens “דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני, מיתתו…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “בשלמא רוצח, מעיקרא סייף והשתא סייף. אלא…”

    13. Segment 135 words

      Opens “בנערה המאורסה, דאידי ואידי בסקילה.…”

    14. Segment 148 words

      Opens “והא ״עשה כן בישראל״, דומיא דאשת חבירו…”

    15. Segment 155 words

      Opens “אלא, קלה בחמורה מישך שייכא.…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “הניחא לרבנן דאמרי: ״סייף חמור״, אלא לרבי…”

      Named: רבי שמעון.

    17. Segment 1716 words

      Opens “רבי שמעון סבר לה כתנא דבי מנשה,…”

      Named: רבי שמעון.

    18. Segment 1817 words

      Opens “בשלמא אשת איש, מעיקרא חנק והשתא חנק.…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “לימא מסייעא ליה: סרחה, ואחר כך בגרה…”

      Named: רבי יוחנן.

    20. Segment 2025 words

      Opens “מתני׳ בן סורר ומורה נידון על שם…”

    21. Segment 2112 words

      Opens “יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם,…”

    22. Segment 2233 words

      Opens “פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם. ולצדיקים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sanhedrin 71b · Segment 3 — “…כדר' אבהו, דאמר ר' אבהו: למדנו (דברים כב, יח)…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 71b · Segment 2 — “…בתרי סגיא! אמר אביי: הכי קאמר מתרין בו בפני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 71b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026