Talmud Builders

    Sanhedrin 2a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 2a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: Cases concerning monetary law are adjudicated by three judges. Cases concerning robbery and personal injury are adjudicated by three judges. Cases concerning damage that one is responsible for because he or his property caused the damage are adjudicated by three judges as well. Likewise, cases concerning payment for half the damage, which is paid in the event that an ox whose owner has not been warned that it gored more than two times gores another animal (see Exodus 21:35); cases concerning payment of double the principal by a thief who was caught stealing (see Exodus 22:3); and cases concerning payment of four or five times the principal by a thief who slaughtered or sold a stolen ox or a lamb (see Exodus 21:37) are all adjudicated by three judges.

    2Cases concerning one who rapes or one who seduces a virgin girl, and must therefore pay the girl’s father fifty silver shekels (see Deuteronomy 22:29, Exodus 22:15); and cases concerning a defamer who falsely asserts that his wife was not a virgin when she married him, and brings false witnesses who testify that she committed adultery while betrothed to him and who must therefore pay the girl’s father one hundred silver shekels as well as receive lashes (see Deuteronomy 22:13–19): All of these are adjudicated by three judges; this is the statement of Rabbi Meir.

    3And the Rabbis say: Cases concerning a defamer are adjudicated by a court of twenty-three judges, which is the type of court authorized to judge cases of capital law, because this case includes the possibility of becoming a case of capital law. The husband brings witnesses that his wife committed adultery. If she is found guilty, she is liable to receive the death penalty. This punishment applies to the witnesses if they are exposed as conspiring witnesses.

    4Cases concerning the violation of prohibitions that render one liable to receive lashes are adjudicated by three judges. The Sages stated in the name of Rabbi Yishmael: Cases concerning lashes are adjudicated by twenty-three judges.

    5The intercalation of the month is performed by a panel of three judges. The intercalation of the year, meaning the decision to add an extra month to the year when necessary, is also decided by a panel of three judges; this is the statement of Rabbi Meir. Rabban Shimon ben Gamliel says: The deliberations begin with three judges, and they debate the matter with five judges, and they conclude the matter with seven judges, due to the significance of the decision. And Rabban Shimon ben Gamliel concedes that if they concluded the matter with only three judges, the intercalation is valid and it is a leap year.

    6Both the laying of hands by the Sages and the breaking of the heifer’s neck in a case where a person was found murdered and it is not known who killed him (see Deuteronomy 21:1–9) are performed in front of a panel of three judges; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: These rituals are performed in front of five judges. Both ḥalitza , the ritual through which the yavam , a surviving brother of a married man who died without sons, frees the yevama , the widow, of her levirate bond in a case where the yavam does not wish to marry the yevama (see Deuteronomy 25:5–10), and the refusal of a girl before reaching majority to remain married to the man to whom her mother or brother married her off, are performed before a court of three judges.

    7The halakha concerning fruit of a fourth-year sapling and second-tithe produce is that they are to be brought to Jerusalem and eaten there. If this is impractical, the produce can be redeemed and the redemption money brought to Jerusalem, where it is used to purchase food and drink. Valuation of fruit of a fourth-year sapling or second-tithe produce in cases where their value is not known is performed by three judges. The valuation of consecrated property for purposes of redemption is performed by three judges, and the valuations that are movable property (see Leviticus 27:1–8) are performed by three judges. Rabbi Yehuda says: One of the three judges must be a priest.

    8And the valuation of consecrated land is performed by nine judges and, in addition, one priest. And the valuation of a person for the purpose of a vow is performed in a similar manner to that of land.

    9§ Cases of capital law are judged by twenty-three judges. An animal that copulated with a person and an animal that was the object of bestiality are judged by twenty-three judges, as it is stated: “And if a woman approaches any animal to lie with it, you shall kill the woman and the animal” (Leviticus 20:16), and it states: “And if a man lies with an animal, he shall be put to death and you shall kill the animal” (Leviticus 20:15). In cases of bestiality, the verse juxtaposes the execution of the animal to the execution of the person, and therefore the case of the animal is adjudicated in the same way as cases of capital law.

    10Similarly, an ox that is to be stoned because it killed a person is judged by twenty-three judges, as it is stated: “But if the ox was wont to gore in time past, and warning has been given to its owner, but he did not guard it and it kills a man or a woman the ox shall be stoned and also its owner shall be put to death” (Exodus 21:29). From this verse it is derived that just as the manner of the death of the owner, so is the manner of the death of the ox. The same halakha applies in the case of a wolf or a lion, a bear or a leopard, or a cheetah, or a snake that killed a person: Their death is decreed by twenty-three judges. Rabbi Eliezer says these dangerous animals do not need to be brought to court; rather, anyone who kills them first merits the performance of a mitzva. Rabbi Akiva says: Their death is decreed by twenty-three judges.

    11§ The court judges cases involving an entire tribe that sinned, or a false prophet (see Deuteronomy 18:20–22), or a High Priest who transgressed a prohibition that carries a possible death sentence, only on the basis of a court of seventy-one judges, i.e., the Great Sanhedrin. And the king may bring the nation out to an optional war, i.e., a war that was not mandated by the Torah and is not a war of defense, only on the basis of a court of seventy-one judges. They may extend the city of Jerusalem or the courtyards of the Temple only on the basis of a court of seventy-one judges. And they may appoint a lesser Sanhedrin of twenty-three judges for the tribes only on the basis of a court of seventy-one judges.

    12A city may be designated as an idolatrous city, i.e., a city whose residents all practice idolatry, and therefore according to Torah law all the residents must be killed and the city must be destroyed (see Deuteronomy 13:13–19), only in accordance with the ruling of a court of seventy-one judges. Additionally, the court may not designate a city as an idolatrous city if it is on the frontier, close to the borders of Eretz Yisrael, and three adjoining cities may not be designated as idolatrous cities. But the court may designate one city, or two adjoining cities, as idolatrous cities.

    13§ With regard to the number of judges in the different courts the mishna presents a halakhic midrash: The Great Sanhedrin was composed of seventy-one judges, and a lesser Sanhedrin was composed of twenty-three. From where is it derived that the Great Sanhedrin was composed of seventy-one judges? As it is stated: “Gather Me seventy men of the Elders of Israel, whom you know to be the Elders of the people and officers over them, and bring them into the Tent of Meeting, and they shall stand there with you” (Numbers 11:16), and together with Moses at the head of this body, there are a total of seventy-one. Rabbi Yehuda says: Moses was indeed at the head of the body, but he is not counted as part of the group. Consequently, a future Great Sanhedrin modeled after these Elders is to be composed of seventy judges.

    14And from where is it derived that a lesser Sanhedrin is composed of twenty-three judges? As it is stated: “And the congregation shall judge between the assailant and the avenger… and the congregation shall save the manslayer from the hands of the avenger” (Numbers 35:24–25). Therefore, there must be a congregation, which consists of at least ten judges, that judges the accused and attempts to convict him, and there must be a congregation, also consisting of at least ten judges, which attempts to save the accused by finding him innocent. Together, there are twenty judges here.

    15Before proceeding to derive the requirement for the final three judges, the mishna clarifies: And from where is it derived that a congregation consists of at least ten men? As it is stated concerning the spies: “How long shall I bear with this evil congregation that keep complaining about me?” (Numbers 14:27) There were twelve spies; excluding Joshua and Caleb, who did not complain, there would be ten men who are called: A congregation. Accordingly, the verses describing a congregation that attempts to convict the accused and a congregation that attempts to acquit him together add up to twenty judges.

    16And from where is it derived to bring three more judges to the court? From the implication of that which is stated: “You shall not follow a multitude to convict” (Exodus 23:2), I would derive that I may not convict a person on the basis of a majority but I should follow the majority to exonerate. If so, why is it stated in the same verse: “To incline after a multitude,” from which it can be understood that the majority is followed in all cases? In order to resolve the apparent contradiction it must be explained: Your inclination after the majority to exonerate is not like your inclination after the majority to convict. Your inclination after the majority to exonerate can result in a verdict by a majority of one judge. But your inclination after the majority to convict a transgressor must be by a more decisive majority of at least two. Therefore, the court must have at least twenty-two judges.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' דיני ממונות בשלשהבגמ' ילפינן להו:

    גזילותכופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי (שמואל ב כ״ג:כ״א) אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה:

    וחבלותהחובל בחבירו חייב בחמשה דברים כדאמרינן בבבא קמא (דף פד.) ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כן יעשה לו בממון ובגמ' פריך היינו דיני ממונות:

    נזקדשור המועד או אדם שהזיקו ובגמ' פריך היינו חבלות:

    תשלומי כפלדגניבה שנמצא בידו דכתיב (שמות כ״ב:ג׳) אם המצא תמצא בידו וגו':

    ותשלומי ארבעה וחמשהדשור או שה שטבחו או מכרו:

    האונס ומפתהנערה בתולה חמשים כסף:

    מוציא שם רעלא מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו מאה כסף וגו' (דברים כ״ב:י״ז):

    דיני נפשותדאם אמת היה שזינתה תחתיו היא בסקילה ודיני נפשות בעינן כ"ג (לקמן בפירקין) (סנהדרין דף טו.):

    מכותמלקות ארבעים טעמא דר' ישמעאל ורבנן מפרש בגמרא (דף י.) מקראי:

    עיבור החדשבגמרא מפרש:

    עיבור השנהשהיו ב"ד יושבין ורואין אם צריכין לעבר מפני האביב והתקופה כדאמרינן בגמרא מילתיה דר' שמעון מיפרשא בגמרא בברייתא (דף י:):

    סמיכת זקניםעל ראש פר העלם דבר של צבור:

    חליצה בשלשהביבמות יליף לה בפרק מצות חליצה (יבמות דף קא.):

    מיאוניןיתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה יוצאה בלא גט במיאון כל זמן שלא גדלה תחתיו ובשלשה בעינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומיאונין דרבנן דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן קדשה אביה דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה:

    נטע רבעיאם בא לחללו על המעות וכן מעשר שני:

    שאין דמיהן ידועיןכגון פירות והרקיבו שאין להם שער בשוק:

    וההקדשותהבא לפדותן צריך שלשה לשומן:

    הערכין המטלטליןבגמרא מפרש (דף יד:):

    אחד מהם כהןדכתיב כהן בפרשה כערכך הכהן וגו' (ויקרא כז):

    והקרקעותשל הקדש צריך ט' והעשירי כהן לשומן אם בא לפדותן בגמ' (דף טו.) מפרש ויליף להו מקראי:

    ואדםהבא לפדות עצמו מיד הקדש צריך עשרה לשומו ובגמרא (שם) פריך אדם מי קדיש:

    דיני נפשותבעשרים ושלשה לקמן יליף לה במתני':

    הרובע והנרבעשור שרבע אשה ובהמה שנרבעת לאיש נידונית הבהמה ליסקל:

    בכ"גכאדם הרובע דאיתקוש להדדי והרגת את האשה ואת הבהמה בהמה היינו רובע ואיתקוש בהמה לאשה מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג:

    ואומר ואת הבהמה תהרוגובנרבע כתיב:

    שור הנסקלשנגח אדם ומת:

    כמיתת בעליםאם היה נידון בחיוב מיתת בית דין דבעי עשרים ושלשה כך מיתת השור דהאי בעליו יומת קרא יתירא להך דרשה ולא דנתחייב קטלא כדמפרש טעמא בגמ' (שם):

    הזאב והארי כו'שהמיתו אדם ונידונין בסקילה כשור דאמרינן בב"ק אחד שור ואחד כו' בשור שנגח את הפרה (דף נד:):

    ברדלסחיה היא:

    ואין דנין לא את השבטרובו של שבט שעבדו ע"ז במזיד:

    נביא השקרבחנק בגמ' (דף טז.) בעי מנלן דבעי שבעים ואחד:

    במלחמת הרשותכל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש את ארץ ישראל:

    על העירירושלים:

    סנהדריותשהיו מושיבים סנהדרי קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר כדכתיב (דברים ט״ז:י״ח) תתן לך בכל שעריך וצריכין בית דין הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם וכו' יליף בגמ' (דף טז:):

    בספרכרך המבדיל בין ישראל לנכרים ובלע"ז מרק"א ובגמרא (שם) מפרש טעמא:

    עדה שופטתעשרה מחייבין:

    ועדה מצלתעשרה מזכין אשמעינן קרא דצריך עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:

    לעדה הרעהבמרגלים כתיב:

    לרעותאם הרוב מחייבין לא תלך אחריהם להרוג:

    שומע אנידלטובה לזכות הלך אחריהן שאפי' מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות משום זכות לא איצטריך ליה אלא אפילו לחייב הלך אחריהן:

    לא כהטייתךאחרי רבים לזכות אני אומר לך לנטות אחרי רבים לחובה אלא לזכות על פי אחד אפילו אין יתירין מזכין על המחייבין אלא אחד זכה אבל לחובה עד שיהו מחייבין עודפין על המזכין שנים והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות על פי אחד אבל אחרי רבים בשנים אפי' לרעות הלכך על כרחך כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בציר מי"ב:

    סנהדרין ב עמוד א

    Mishna

    1דיני ממונות בשלשה, גזילות וחבלות בשלשה, נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה.

    2האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה, דברי ר"מ׃

    3וחכמים אומרים: מוציא שם רע בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.

    4מכות בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה.

    5עיבור החדש בשלשה. עיבור השנה בשלשה, דברי ר"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה. ואם גמרו בג' מעוברת.

    6סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה.

    7נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה. ההקדשות בשלשה. הערכין המטלטלים בשלשה. ר' יהודה אומר: אחד מהן כהן.

    8והקרקעות תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן.

    9דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים ושלשה, שנאמר: ״(ויקרא כ״, טז) ״והרגת את האשה ואת הבהמה״, ואומר: ואת הבהמה תהרוגו׃

    10שור הנסקל בעשרים ושלשה, שנאמר: ״(שמות כא״, כט) ״השור יסקל וגם בעליו יומת״. כמיתת בעלים כך מיתת השור. הזאב והארי, הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה. רבי אליעזר אומר: כל הקודם להורגן זכה. רבי עקיבא אומר: מיתתן בעשרים ושלשה.

    11אין דנין לא את השבט, ולא את נביא השקר, ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

    12אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנדחת בספר, ולא שלש, אבל עושין אחת או שתים.

    13סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד, וקטנה של עשרים ושלשה. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר: ״(במדבר יא״, טז) ״אספה לי שבעים איש מזקני ישראל״, ומשה על גביהן. ר' יהודה אומר: שבעים.

    14ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה? שנאמר: ״(במדבר לה״, כד) ״ושפטו העדה״, ״והצילו העדה״. עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים.

    15ומנין לעדה שהיא עשרה? שנאמר: ״(במדבר יד״, כז) ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״, יצאו יהושע וכלב.

    16ומנין להביא עוד שלשה? ממשמע שנאמר ״(שמות כג״, ב) ״לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה. אם כן, למה נאמר ״אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה על פי אחד, הטייתך לרעה על פי שנים.

    Tosafot

    מתני' דיני ממונות בשלשהאחר ששנה דינים בתלתא בבי משמיענו בכמה דנין אותם הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ושלשים של עבד (ב"ק דף מג.) ודלא כר"א דמחייב ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים בפרק ארבעה וחמשה (שם מא:) ואין נראה דהא איכא אמוראי התם דסברי דאפי' ר' עקיבא דריש. אם כופר לרבות שלא בכוונה ונראה לר"ת דכופר ול' של עבד הוי בכלל חבלות אי נמי תנא ושייר הני ושייר נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנסא הוא ובעי נמי ג' מומחין וללישנא קמא לא חשיב הא שייר דאיכ' למימר דפשיטא ליה דהוי מכלל חבלות אי נמי התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו'אוקמה (רב בהו) [ר' אבהו] למתני' הכי דיני ממונות בשלשה ומה הן גזילות וחבלות הן שצריכין ג' מומחין כדכתיב בעסק גזילות בענין השומרין ג' אלהים והן מומחין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 2a

    Sanhedrin 2a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' דיני ממונות בשלשה בגמ' ילפינן להו:

    גזילות כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי (שמואל ב כ״ג:כ״א) אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה:

    וחבלות החובל בחבירו חייב בחמשה דברים כדאמרינן בבבא קמא (דף פד.) ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כן יעשה לו בממון ובגמ' פריך היינו דיני ממונות:

    נזק דשור המועד או אדם שהזיקו ובגמ' פריך היינו חבלות:

    תשלומי כפל דגניבה שנמצא בידו דכתיב (שמות כ״ב:ג׳) אם המצא תמצא בידו וגו':

    ותשלומי ארבעה וחמשה דשור או שה שטבחו או מכרו:

    האונס ומפתה נערה בתולה חמשים כסף:

    מוציא שם רע לא מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו מאה כסף וגו' (דברים כ״ב:י״ז):

    34 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' דיני ממונות בשלשה אחר ששנה דינים בתלתא בבי משמיענו בכמה דנין אותם הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ושלשים של עבד (ב"ק דף מג.) ודלא כר"א דמחייב ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים בפרק ארבעה וחמשה (שם מא:) ואין נראה דהא איכא אמוראי התם דסברי דאפי' ר' עקיבא דריש. אם כופר לרבות שלא בכוונה ונראה לר"ת דכופר ול' של עבד הוי בכלל חבלות אי נמי תנא ושייר הני ושייר נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנסא הוא ובעי נמי ג' מומחין וללישנא קמא לא חשיב הא שייר דאיכ' למימר דפשיטא ליה דהוי מכלל חבלות אי נמי התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד:

    Tosafot on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' אוקמה (רב בהו) [ר' אבהו] למתני' הכי דיני ממונות בשלשה ומה הן גזילות וחבלות הן שצריכין ג' מומחין כדכתיב בעסק גזילות בענין השומרין ג' אלהים והן מומחין:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Meiri

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלשה ושאלו בגמ' אטו גזלות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו והעלו הענין שרצה להזכיר דיני ממונות משום הודאות והלואות והזכיר גזלות וחבלות מצד עצמם וזה שחלק ביניהם ולא כלל את כלם בדיני ממונות מפני שאין הדין שוה בהם והענין הוא ששלשה הנזכרים במשנה זו פירושו שהם מומחין והוא שיהא כל אחד מהם סמוך מפי סמוך ובארץ ישראל כמו שיתבאר והם הנקראים אלהים במקרא בפרשת גזלות ונזכרו שם שלשה ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו' עד האלהים וכו' אשר ירשיעון אלהים וכו' וזה שאנו קורין ענין זה גזילות והוא דין ארבעה שומרים מפני שיש בהן דין טוען טענת גניבה או גזלה ונמצא שולח ידו בפקדונו וזו היא גזילה ואנו מצרפין חבלות עמהם מטעם מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו הואיל ואף חבלת גופו דין ממון הוא לחייבו בחמשה דברים:

    ונמצאת למד שגזלות וחבלות אע"פ שהן ממון ולא קנס אין מגבין אותן אלא בבית דין מומחין והיה הדין כן אף בהלואות והודאות ר"ל הלואות שבאו לדין לדון בעידי הלואה או בעידי הודאה מפני שעירוב פרשיות כתוב כאן ר"ל שפרשת ארבעה שומרין ופרשת אם כסף תלוה מעורבות הן ליתן את האמור של זה בזה במה שיצטרך לשניהם ונמצא דין מומחין מוסב גם כן על הלואות והודאות ואע"פ שבדין מודה במקצת עקרנו מטעם עירוב פרשיות כי הוא זה מארבעה שומרין לגמרי שאין ארבעה שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת כמו שיתבאר במקומו טעם הדבר מפני שאין אנו צריכין כפירת מקצת למה שאין הלה טוענו אלא בשעה שאין כאן עזות פנים בכפירתו ואנו דנין עירוב פרשיות ליתן לכל דבר כפי מה שצריך לו אבל מומחין ראוי להזקיקם בגזילות כבהלואות או יותר ומתוך כך משאירין את דינו בשתיהן והרי אף בפקדון כל שהוא כעין מלוה כגון שכופר בגוף הפקדון אנו משאירין אותו לדין מודה במקצת כמו שיתבאר בקמא פרק תשיעי ק"ז א':

    ונשוב לדברינו והוא שאף הודאות והלואות היינו צריכין למומחין אלא שהקלו לדונם בשלשה הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכמו שאמרו שדבר תורה אף דיני ממונות בדרישה וחקירה אלא שלא תנעול דלת בפני לווין שימנעו מלהלוות שמא קטעו העדים ביום או בשטר ולא תהא עדותם מכוונת ויפסיד ואף כאן יחוש שמא לא ימצא מומחין לדין שימנעו מלהלוות אבל גזילות וחבלות נשארו בדינם לשלשה מומחין ואע"פ שלענין דרישה וחקירה אף הם בכלל דיני ממונות שלא להצריכם דרישה וחקירה וכדי לנעול דלת בפני הגזלנין והחבלנין לענין מומחין מיהא אינם בכלל שבהודאות והלואות בהכחשה כל דהו אדם נמנע מלהלוות אבל גזילות וחבלות יודע היה הגזלן והחבלן שהנגזל והנחבל מחזרים אחריהם עד שימצאו מהם וכן כתבת אשה והמתנות הם ודומיהם כלם בכלל דיני ממונות שלא להצריך בהן מומחין ואין צריך לומר דרישה וחקירה:

    נזק והוא אדם שהזיקו אדם שחייב בחמשה דברים ואחת מהם נזק או אדם שהזיק שור או שור שהזיק שור או שור המועד שהזיק אדם והקשו בגמ' שכל אלו כבר היו בכלל חבלות ותירצו שמתוך שהיה לו להזכיר כפל וארבעה וחמשה שהם ממון שאין משתלם בראש ר"ל כמה שהזיק הזכיר חצי נזק ומתוך שהיה לו להזכיר חצי נזק הזכיר נזק ואמר עליו שאע"פ שהוא ממון דינו בשלשה מומחין כמו שהזכיר בחבלות שהנזק בכללם וכל שכן בחצי נזק של תם ובתשלומי כפל של גניבה ובתשלומי ארבעה וחמשה של טביחה ומכירה בשור ושה שכלן קנס:

    וכן אונס ומפתה נערה בתולה שבא האב לתבוע ממנו חמשים של קנס וכן המוציא שם רע ופירשוה גדולי הרבנים לפי מה שנמצא בקצת פירושים באומר פתח פתוח מצאתי ובא להפסידה כתובתה והרי אין כאן אלא דיני ממונות שהרי אין טוען עליה שזינתה תחתיו בעודה ארוסה אלא שבא להפסידה כתובתה ומתוך כך דינו בשלשה מומחין וחכמים אומרים בעשרים ושלשה מפני שיש בו צד דיני נפשות שאפשר שעל ידי כן יבואו עדים שזנתה מן האירוסין ומ"מ לא יראה לפרש כן שלא נקרא מוציא שם רע אלא בטוען שזנתה ושנתברר לו ואלו עדיו ואח"כ בא האב והזימן שהעדים נסקלים ובעל לוקה ונותן מאה כסף ובטענת פתח פתוח אינו מתחייב במאה כסף אע"פ שהוכחש על ידי מפה ועוד שכל משנתינו עסוקה בדיני קנסות ואלו כתובה דיני ממונות הוא ועוד שהרי בגמ' ח' ב' אמרו תבעו ממון בשלשה ואי בכתובה תבעה מבעי ליה ועוד שהרי בעל מוחזק הוא בה ועומד ואחרים הוא שתובעין לו ומאי תבעה דקאמר ומתוך כך נראה לפרש שעל תביעת האב הוא אומר כן שאחר שהזימן הוא תובע מאה כסף ואחר שכן אף זו קשה לפרש אחר שאין דין מוציא שם רע אלא בשהביא עדים שזנתה האיך אמר ר' מאיר בשלשה והרי לדונה בנפשות הוא בא אלא שלא נאמר כאן בשלשה אף לדעת ר' מאיר בתביעת הבעל להביא לבית דין ולברר שזינתה שזו ודאי אין דנין אותה אלא בעשרים ושלשה אלא אחר שהביא האב עדים להזים את עדיו של בעל ונסקלו עידי הבעל ולקה הבעל שדינו במלקות ומאה כסף ואחר שלקה הבעל היה האב תובעו במאה כסף ועל זו אמר ר' מאיר שדינו בשלשה מומחין אע"פ שתחלת הדין היה בו צד לדיני נפשות הואיל וכבר נסתלקו מכאן דיני נפשות מכל וכל וכן הלכה וכמו שאמרו בגמ' בא לגבות ממון מבעל בשלשה ואע"פ שזה נכון לענין פסק לענין פירוש מיהא יש מפקפקין בה לומר שאף חכמים לא נחלקו בזו והם סבורים לפרש שהביא הבעל עדים שזנתה ואינו מביאם אלא לענין כתובה ואין זה כלום שאין אנו מדקדקים על מה הוא מביאם אלא שהם חוזרים ומפרשים שהביא הבעל עדים שזנתה אלא שאומרים שלא התרו בה והאב הזימם והם סבורים לחייב את זה במאה כסף ולדעת ר' מאיר דנין בשלשה מתחלתו ולענין כתובה מאחר שאין כאן עידי סקילה ולדעת חכמים שמא יבאו עידי התראה ויבא הענין לידי סקילה ומ"מ יראה שאין כאן דין מאה כסף הואיל ולא הביא עידי סקילה אלא שאפשר לפרשה כן לענין כתובה ובגמ' יתבארו בה טעמים אחרים אלא שלענין פסק הלכה כר' מאיר על הדרך שביארנו לשיטתנו אלא שגדולי המחברים פסקו כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    במשנה והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו כו' כצ"ל וי"ל בהיקש בהמה הרובע לאשה ובהמה הנרבעת מאיש כן נראה מפרש"י דהכא ולקמן בפירקין אבל דברי הרמב"ם בפי' המשנה אינן מבוררין לי בזה ע"ש:

    בפרש"י בד"ה ואין דנין לא את השבט רובו של שבט כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא דק דבין לפי המקשן ובין לפי המסקנא איירי בכל השבט עכ"ל ואני אומר דרש"י ודאי דק יפה וכן פי' הרע"ב והא דקאמר המקשה אבל כולו לא היינו רובו דרובו ככולו בכ"מ וה"ק רבי יונתן בהדיא עד רובו משמע דמרובו ואילך דינו ככולו וכן פסק בהדיא הרמב"ם פ"ד מהלכות עבודת כוכבים כרבי יונתן ורובו ככולו וז"ל ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודחו רובו של שבט דנין אותן כיחידים כו' עכ"ל ע"ש ובמסקנא נמי דקאמר ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך היינו רובו ככולהו דמה"ט דממעטינן כולו מאיש ואשה אתה מוציא ואי כו' מה"ט ממעטינן נמי רובו דאי אתה מוציאו לשעריך ועיר א' נמי ממעטינן מאיש ואשה:

    בד"ה שומע אני לטובה כו' שאפילו מיעוט המזכין ורבים כו' עכ"ל לכאורה משמע מפירושו דבמיעוט המזכין ורבים המחייבים כתיב לא תהיה וגו' והולכין אחר הזכות וא"א לומר כן דנהי דאין הולכין אחר רוב המחייבין אחר מיעוט המזכין נמי ודאי דאין הולכין אפילו בב"ד שקול אלא דמוסיפין אבל שיעור דבריו כך הוא משום דלזכות הולכין אחר הרוב שפיר אשמועינן דאפילו במיעוט המזכין ורבים מחייבין לא תהיה וגו' אבל אי ברוב מזכין נמי לא היו הולכין אחר רוב מזכין ודאי דלא דהוה איצטריך למיכתב לא תהיה וגו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Maharam

    מתניתין והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו כן צריך להיות:

    ברש"י ד"ה גזלות וכו' דמלוה להוצאה ניתנה וכתב זה משום שקשה ליה מה לי כופר בפקדון או כופר במלוה ולמה לא מקרי גזלן ותירץ דשאני פקדון דאיהו בעין ומיד שכופר בו נעשה כאילו עתה גוזלו מיד בעלים אבל מלוה אינו בעין דלהוצאה ניתנה וכשכופר בה ולא רצה לשלם אינו נעשה כאלו גוזל עתה מיד הבעלים לכך לא מקרי גזלן:

    ד"ה הערכין הממלטלין בגמרא מפרש ר"ל משום דבמטלטלין וקרקעות לא שייך ערכין אלא הקדש קדושת דמים במטלטלין שמין שוה ובקרקעות לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל ולא שייך ערכין כי אם גבי אדם כשאומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ולכך מפרש בגמרא דערכין המטלטלין דקתני דאיירי בענין שמקדש דמי שוויו של כלי עיין לקמן בגמרא (סנהדרין דף ט"ו) וכן הא דקתני ואדם כיוצא בהן לא איירי באומר ערכי עלי לכך פריך בגמרא אדם מי קדיש ומוקי באומר דמי עלי והא דלא קתני במתניתין ערכין גמורין משום דהתם לא צריך שומא דדמיהם קצובים בפרשה דאם הוא מבן כ' עד ששים חמשים שקלים ומבן חמש עד עשרים עשרים שקלים:

    ד"ה הרובע והנרבע שור שרבע אשה וכו' נידונית הבהמה ליסקל בכ"ג כאדם דאיתקש להדדי והוא סוף הדבור כן צ"ל ורצה לומר נידונית הבהמה בין שהבהמה היא הרובע ובין שהבהמה היא הנרבעת נידונית ליסקל בכ"ג באדם ד"ל בין שהאדם הרובע ובין שהאדם הוא הנרבע כגון אשה דבשניהם איתקש הבהמה והאדם להדדי כמו שמפרש אחר כך בהפסוקים שמביא שהרי בפסוק והרגת את האשה איתקש הבהמה שהוא הרובע להאדם שהיא האשה ובפסוק ואת הבהמה תהרוגו איתקש הבהמה שהיא הנרבעת להאדם שהוא האיש הרובע:

    ד"ה כמיתת הבעלים וכו' דהאי בעליו יומת קרא יתירה להך דרשה וכו' עיין לקמן (סנהדרין דף ט"ו) ועיין שם בתוס' דף הנ"ל דיש ע"ב למה איצטריך יתורא להאי דרשה ולא יליף לה מהיקשא דאיתקש בהמה לאדם כמו גבי רובע ונרבע:

    ד"ה שומע אני דלטובה לזכות הלך אחריהם שאפילו מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות דברי רש"י צריכין ביאור דהא אי אפשר לפרש כפשוטו דאזלינן בתר מיעוט המזכין אלא ר"ל דלא אזלינן בתר רוב המחייבין אלא מוסיפין עליהם כדלקמן פרק היו בודקין מכלל דאם היו רוב מזכין הולכין אחריהן אם כן אחרי רבים להטות למה לי דלזכות לא איצטריך דמדיוקא שמעינן ליה אבל צריך ליתן טעם לדברי רש"י דלמה האריך לכתוב לשון זה היה לו לומר בקצור שומע אני דלזכות הולכין אחריהן דמדכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות מכלל דלטובה תהיה אחרי רבים וצ"ל דרש"י סבירא ליה דהא דקאמר שומע אני דלטובה הולכין אחריהן לא מדיוקא דייק לה אלא מסברא כיון דחזינן שאפילו היכא דמיעוט מזכין ורבים מחייבין אין הולכים אחר המחייבין סברא הוא דהיכי דמזכין הן רבים פשיטא דהולכין אחרי רבים המזכין:

    בתוס' ד"ה ד"מ וכו' אחר ששנה דיני וכו' בא לתרץ מפני מה שנה רבי משנה סנהדרין אחר הג' בבות ב"ק בבא מציעא בבא בתרא ותירץ דבהתלתא בבי שנה הדינים ואחר ששנה הדינים משמיענו בכמה דיינים דנין הדינים:

    בא"ד והא דלא תנא כופר ול' של עבד וכו' כצ"ל וענין בפני עצמו הוא:

    3 more comments on this page.

    Maharam on Sanhedrin 2a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד (במדבר יא, טז) נראה לי בס"ד טעם למספר זה שהוא מספר חֲזוֹן [71] דכתיב וְהָיָה הֳ' עִם הַשֹּׁפֵט (שופטים ב, יח) שיהיה חכם עדיף מנביא כי יערה עליו הקדוש ברוך הוא רוח ממרום לכוין על האמת שלא יכשל בדין מרומה ולא יטעו אותו העדים ובעלי דין לצאת מתחת ידו דבר הפך האמת אלא יזכה לדון דין אמת לאמיתו כנביא וחוזה שהוא רואה הנסתרות, לכן מספר הסנהדרין מספר חֲזוֹן [71] כי ימצאו חזון מעם ה' לכוין על האמת כאלו הם נביאים וכאשר אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א) הם הסנהדרין נמצא נשלם אצלם מספר ע"ב. ולזה אמר הִנֵּה אֲדֹנָ־י נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ (עמוס ז, ז) והיינו אֲנָךְ [71] הוא מספר ע"א שהוא מספר הסנהדרין ובידו מסורים ה'אֲנָךְ' שלא יכשלו בשום דבר כי הוא יתברך הנצב עליהם מטה לבבם לכוין על האמת והיושר ולכן הם מספר יוֹנָה [71] כי כנסת ישראל נמשלה ליונה (ברכות נג:). וכיון דְ'אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל' הם הסנהדרין שהם שבעים ואחד נמצא נשלם בזה מספר חֶסֶד [71] ועל ידי כך העולם מתקיים דכתיב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג) וכן כתיב (תהלים קל, ז) 'כִּי עִם הֳ' הַחֶסֶד' רצונו לומר בצרוף השכינה הנצבת על הסנהדרין נשלם מספר החסד המקיים את העולם ובזה 'הַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת' אך סנהדרי קטנה הם כ"ג כמנין חוּט [23] שהם חוט של חסד כי כוחם נמשך מכח סנהדרי גדולה והוא חוט ממש הנמשך משם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 2a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 2, Amud Aleph, about 363 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מתני׳ דיני ממונות בשלשה, גזילות וחבלות בשלשה,…”

    2. Segment 28 words

      Opens “האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה, דברי…”

    3. Segment 312 words

      Opens “וחכמים אומרים: מוציא שם רע בעשרים ושלשה,…”

    4. Segment 48 words

      Opens “מכות בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים…”

      Named: רבי ישמעאל.

    5. Segment 524 words

      Opens “עיבור החדש בשלשה. עיבור השנה בשלשה, דברי…”

      Named: רבן שמעון.

    6. Segment 615 words

      Opens “סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה, דברי ר'…”

    7. Segment 719 words

      Opens “נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין…”

    8. Segment 86 words

      Opens “והקרקעות תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן.…”

    9. Segment 921 words

      Opens “דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “שור הנסקל בעשרים ושלשה, שנאמר: (שמות כא,…”

      Named: רבי אליעזר, רבי עקיבא.

    11. Segment 1159 words

      Opens “אין דנין לא את השבט, ולא את…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד, וקטנה…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה? שנאמר:…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “ומנין לעדה שהיא עשרה? שנאמר: (במדבר יד,…”

    16. Segment 1641 words

      Opens “ומנין להביא עוד שלשה? ממשמע שנאמר (שמות…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Sanhedrin 2a · Segment 5 — “…בשלשה, דברי ר"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלשה…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 2a · Segment 4 — “מכות בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה.

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 2a · Segment 10 — “…הקודם להורגן זכה. רבי עקיבא אומר: מיתתן בעשרים ושלשה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 2a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026