Talmud Builders

    Sanhedrin 77b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1at the time of the perpetrator’s action, as the room is sufficiently large to enable the individual to breathe. Here, in the case where one overturns a vat upon another, even without a kindled lamp the atmosphere begins to cause suffocation at the time of the perpetrator’s actions. Therefore, the two cases are not comparable, and it is Rava who exempts the one who overturned a vat upon another.

    2§ The Gemara cited a mnemonic for the halakhot that follow with regard to causing the death of another: Ladder, shield, herbs, in a wall.

    3Rava says: In a case where one pushed another into the pit and there was a ladder in the pit that would enable him to emerge from it, and another individual came and removed the ladder, or even if the perpetrator himself removed the ladder before the one whom he pushed could emerge, causing him to die of starvation, the perpetrator is exempt from execution. The reason is that at the time that he cast him into the pit, the victim was able to ascend and emerge from the pit. Pushing him into the pit did not cause his death, and the removal of the ladder merely prevented the victim from emerging, but was not an action that directly caused his death.

    4And Rava says: In the case of one who shot an arrow at another, and there was a shield [ teris ] in the victim’s hand, if another individual came and took the shield from him, or even if the one who shot the arrow took the shield before the arrow reached the victim, the attacker is exempt from execution. The reason is that at the time that he shot the arrow at the victim, his arrows were blocked from the one being attacked by the shield, and they could not harm him. The victim’s death was caused indirectly, by removal of the shield.

    5And Rava says: In the case of one who shot an arrow at another and the victim had herbs in his possession capable of healing the wound from the arrow before it became fatal, if another individual came and scattered the herbs, or even if the one who shot the arrow scattered them before the victim could heal his wound with the herbs, the attacker is exempt from execution. The reason is that at the time that he shot the arrow at him, the victim was able to be cured. The arrow caused injury, but the victim died due to the unavailability of a cure.

    6Rav Ashi says: It is established that one who shoots an arrow at another is exempt when herbs that could facilitate his recovery are available; therefore, even if there are herbs available in the marketplace, the attacker is exempt from execution, as in that case, too, the herbs are available. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If the herbs were not available in the marketplace, and herbs capable of healing the wound happened to enter into the victim’s possession, yet he neglected to use them and died, what is the halakha ? Rav Ashi said to Rav Aḥa: He emerged from the court innocent. As long as there was a possibility that the victim could heal his wound with the herbs, the one who shot the arrow is not a murderer; rather, he is merely one who caused death indirectly.

    7§ And Rava says: In the case of one who threw a stone with the intent to kill another, and the stone caromed off the wall and rebounded back and killed a different individual, the attacker is liable. And the tanna taught a similar halakha in a baraita : In a case where those who were playing with a ball killed another by hitting him with the rebounding ball, if they did so intentionally, they are executed by beheading; if they did so unwittingly, they are exiled.

    8The Gemara asks: If they did so unwittingly, they are exiled; isn’t this obvious? All unwitting murderers are exiled. The Gemara answers: The novel element in this baraita is not that the unwit-ting murderer is exiled; rather, it was necessary for the tanna to teach that if they did so intentionally, they are executed. This halakha needed to be taught lest you say that they cannot be executed because the death penalty requires certain forewarning, i.e., forewarning of an action that will certainly lead to the death penalty, and in this case the forewarning is uncertain, as who is to say that the ball will rebound and cause death? Therefore, the tanna teaches us that those who play ball are trained in throwing it and the ball will certainly rebound; therefore, there is no uncertainty.

    9Rav Taḥlifa, from the West, Eretz Yisrael, taught this baraita before Rabbi Abbahu: In a case where those who were playing with a ball killed an individual by hitting him with the ball, if the ball struck the individual within four cubits of the one who threw the ball, he is exempt from being exiled, as it was certainly not his intent to throw the ball so short a distance; beyond four cubits, he is liable to be exiled.

    10Ravina said to Rav Ashi, questioning this halakha : What are the circumstances? If he was amenable to having the ball travel a short distance, then he should be liable even for a throw less than four cubits. And if he was not amenable to having the ball travel the distance that it traveled, but he wanted it to travel farther, then he should not be liable even for a throw greater than four cubits. In what case is the measure of four cubits significant? Rabbi Abbahu said to him: With regard to ordinary people who play with a ball, the farther they enter and approach the wall, the more amenable they are to the result, as the ball caroms off the wall and rebounds farther. Therefore, presumably their intent was that the ball would travel a distance greater than four cubits.

    11The Gemara questions the principle underlying this halakha . Is that to say that in a case like this, when an item caroms off the wall, the action is considered the result of his force? And the Gemara raises a contradiction from a mishna ( Para 6:1): In the case of one who sanctifies the waters of purification by placing the ashes of the red heifer into the water, in order to sprinkle on one impure with impurity imparted by a corpse, and the sacred ashes fell on his hand or on the side of the vessel and only thereafter it fell into the water in the trough, the purification waters are unfit, since there is a requirement that the ashes must be placed in the water by the force of his action. Likewise, when an item caroms off a wall, the action is not generated by the force of his action; therefore, he should not be liable.

    12The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the ashes trickle from his hand or from the sides of the vessel into the water, a slow movement that is not generated by the force of his action. This is in contrast to the case where he throws a ball off the wall.

    13The Gemara suggests: Come and hear proof that only an action that one generates directly is considered the force of his action, as it is taught in a mishna ( Para 12:2): Concerning a needle that was impure with impurity imparted by a corpse and was placed on an earthenware shard, and one sprinkled water of purification; if there is uncertainty whether he actually sprinkled the purification water on the needle or whether he sprinkled it on the earthenware shard and the water inadvertently sprayed upon the needle, his sprinkling is unfit. Apparently, an action performed indirectly is not considered to have been generated by his force.

    14Rav Ḥinnana bar Yehuda said in the name of Rav: Emend the mishna: Sprayed [ mitza ] was not stated in the mishna; found [ matza ] was stated. That is, it was found that the needle was wet, and it is not clear whether it was wet from purification water sprinkled directly upon it or from water that dripped from the earthenware onto the needle. This case is not comparable to the case of one who throws a ball off a wall.

    15Rav Pappa says: With regard to this one who bound another and diverted a flow of water upon him and he died, the water is tantamount to his arrows that were effective in committing the murder, and he is liable. And this matter applies only in a case where he killed the other individual by primary force, as the individual was near to him and was directly drowned by the water. But if the individual was further away and was killed by secondary force after the water flowed on its own, it is not his action; rather, it is merely an indirect action, and he is exempt.

    16And Rav Pappa says: In a case where one threw a stone upward and it went to the side, and killed an individual, he is liable. Mar, son of Rav Ashi, said to Rav Pappa: What is the reason that you say he is liable? Is it due to the fact that the result is generated by the force of his action? That cannot be, as if it is generated by the force of his action, the stone should go directly upward where he threw it, and not to the side.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשעתיהמיד בשעת כפייה מתחיל ואח"כ הולך וחזק:

    ואפילו הואהדוחף עצמו:

    קדם וסלקוקודם נפילתו של זה פטור:

    בעידנא דשדייה יכול לעלות הואופטור על הדחייה ומשום סלוק לא מצית לחיוביה דגרמא בעלמא הוא:

    ואפילו הוא קדםהזורק את החץ ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע החץ לחבירו ונטל התריס הימנו:

    סמניןהראויין לרפאותו:

    בידושל הרוג:

    הלכךכיון דאם יש שם סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת ליה אפי' אינם בידו אלא שמצויין בשוק לקנות בשעת זריקה הרי אלו כאלו הן בידו ופטור ואפילו לא נמצאו לאחר מכאן:

    נזדמנו לו סמניןלמוכה אחר המכה ולא קנאן ולא ריפא עצמו:

    מהומי אמרינן הרי היה יכול להתרפאות או דילמא כיון דבשעת זריקה לא הוי סמנין מיחייב דהא מכת מות הוא:

    הרי יצא מב"ד זכאיכלומר הואיל וקודם עמדו בדין מצאו לו זכות אין לנו לחייבו:

    זרק צרור בכותלונתכוין להרוג את חבירו וזרק צרור והכה בכותל בכח וחזרה מכחו לאחורי' והרגו חייב דהא נמי כחו הוא:

    כגון אלו המשחקין בכדור שהרגורגילין תינוקות להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור לאחוריה הרבה ולאחר שזורק הוא רץ וחבירו אוחז את הכדור ומכה אותו בה אם יכול לכוון ההוא דזרק בכותל אשמעינן תנא דאם נתכוין שתהרוג את חבירו בחזרתה לאחוריה ויש בו כדי להמית חייב:

    כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו תוך ד' אמות פטוריןאם היה המוכה עומד בתוך ארבע אמות של כותל ולא הספיקה לחזור ד' אמות עד שמצאתו והרגתו פטור הזורק מגלות:

    חוץ לד' אמות חייבגלות:

    אי דניחא ליה(שלא) שתחזור יותר:

    אפי' פורתא נמיליחייב גלות דהא הרג בשוגג וטעמא ליכא למיפטריה:

    ואי לא ניחא ליהשתחזור כל כך:

    אפי' טובא נמייותר מד' אמות ליפטר דלא נתקיימת מחשבתו דאמר מר (מכות דף ז:) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ד' אלמא כיון דלא ניחא ליה דניזיל לא:

    סתם משחקין בכדור כמה דעייליומקרבי לכותל בשעה שזורקין מינח ניחא ליה כדי שתחזור הרבה הלכך בציר מד' אמות לא ניחא ליה דתיזיל. אית דמפרשי האי חייבין ופטורין ממיתה וכגון שהתרו בו:

    דכי האי גוונאשחזרה לאחוריה מכח זריקתו חשיב להו כחו:

    המקדשמי חטאת באפר נתינת אפר על המים קרי קידוש כדתנן במסכת פרה (פרק ו מ"ב) (הרי קודש) צף על המים:

    ואח"כ נפל לשוקתאבן חלולה שהמים נכנסין בו מן המעין דרך נקב שפופרת דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי וקא ס"ד דהאי נפל דקתני כגון שנפל על ידו בכח או על הצד כלומר על צד הכלי ומשם ניתז בכח לשוקת וקתני דפסול:

    בשותתלא ניתז מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חזר ושתת מידו לשוקת שותת כמו (ברכות דף כב:) מים שותתין על ברכיו קולי"ר בלע"ז שאינו ניתז למרחוק אלא נופל ויורד כנגדו:

    והזה עליהונתכוון להזות עליה לטהרה מטמא מת וההזיה נראית עליה אבל ספק על המחט נפל ההזיה כשיוצאת מידו ספק על החרס הזה תחלה:

    ומיצה עליהכלומר ומן החרס חזרה ונתזה עליה וקתני פסולה אלמא לאו כחו היא:

    מצא אתמרלאו לשון מצוי דהוה התזה קתני אלא לשון מציאה כלומר ההזאה נמצאת עליה ואין ידוע אם בתחלה הזה עליה או חזר מכח היתוז או שמא לא זה ולא זה אלא על החרס הזה והיה מדרון והלכה ההזאה על המחט דליכא כחו כלל:

    דכפתיהקשר ידיו ורגליו על שפת הים:

    ואשקיל עליה בידקא דמיאהפנה את מרוצת המים עליו:

    גיריה דידיה הואהן הן חציו והרי הוא כזורק בו חץ וכדמפרש ואזיל שהמים באים בכח ראשון עליו מיד כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון:

    בכח ראשוןכשפינה להם דרך לצד זה מיד נפלו עליו דהוי כחו:

    אבל בכח שנישהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם גרמא הוא ולא מכחו:

    והלכה לצדדיןדרך נפילתה שלא נפלה כנגדו אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת לצדדין אבל אם נפלה נוכחה והרגה פטור דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה:

    תיזיל לעילדהא כלפי מעלה זרקה כנגדו ולא לצדדין:

    סנהדרין 77 עמוד ב

    1בשעתיה. הכא, בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה.

    2(סימן: סול"ם, תרי"ס, סמני"ן, בכות"ל).

    3אמר רבא: דחפו לבור, וסולם בבור, ובא אחר וסילקו, ואפילו הוא קדם וסילקו פטור, דבעידנא דשדייה יכול לעלות הוא.

    4ואמר רבא: זרק חץ, ותריס בידו, ובא אחר ונטלו, ואפילו הוא קדם ונטלו פטור, דבעידנא דשדייה ביה מיפסק פיסקיה גיריה.

    5ואמר רבא: זרק בו חץ, וסמנין בידו, ובא אחר ופיזרן, ואפי' הוא קדם ופיזרן פטור, דבעידנא דשדא ביה יכול להתרפאות הוה.

    6א"ר אשי: הלכך, אפילו סמנין בשוק. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: נזדמנו לו סמנין, מהו? אמר ליה: הרי יצא מבית דין זכאי.

    7ואמר רבא: זרק צרור בכותל, וחזרה לאחוריה והרגה חייב. ותנא תונא: כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו, במזיד נהרגין, בשוגג גולין.

    8בשוגג גולין, פשיטא! במזיד נהרגין איצטריך ליה. מהו דתימא: התראת ספק היא, מי יימר דהדרה? קמ"ל׃

    9תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו, תוך ארבע אמות פטור, חוץ לארבע אמות חייב.

    10אמר ליה רבינא לרב אשי: היכי דמי? אי דקא ניחא ליה, אפילו פורתא נמי. אי דלא ניחא ליה, אפילו טובא נמי לא. אמר ליה: סתם משחקין בכדור, כמה (דעיילי טפי) מינח ניחא ליה.

    11למימרא דכה"ג כחו הוא? ורמינהי המקדש, ונפל קידוש על ידו או על הצד, ואחר כך נפל לשוקת פסול.

    12הכא במאי עסקינן? בשותת.

    13תא שמע: מחט שהיה נתונה על החרס, והזה עליה ספק על המחט הזה, ספק על החרס הזה ומיצה עליה הזאתו פסול.

    14אמר רב חיננא בר יהודה משמיה דרב: ״מצא״ איתמר.

    15אמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה, ואשקיל עליה בידקא דמיא גירי דידיה הוא, ומיחייב. הני מילי בכח ראשון, אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא.

    16ואמר רב פפא: זרק צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב. אמר ליה מר בר רב אשי לרב פפא: מ"ט משום דכחו הוא? אי כחו תיזיל לעיל,׃

    Tosafot

    סתם משחקין בכדור כמה דעיילי כו'לא מסתבר לפרש כלל לענין חיוב מיתה במזיד דאי קאי גברא תוך ארבע אמות ואתרו ביה וקיבל עליו התראה אמאי פטור הא ודאי מתכוין הוא אלא נראה כלשון ראשון שפירש בקונטרס דלענין גלות איירי כדדרשינן שלהי כיצד הרגל (ב"ק ד' כו: ושם) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והוא הדין נתכוין לזרוק ד' וזרק ב' כי הכא דסתם משחקין בכדור מתכוין שתלך חוץ לד' אמות ולא תוך ד' אמות ומיהו קשה אי למיפטריה מגלות קאמר פרט למתכוין לזרוק ב' וזרק ד' הא דאמרינן בריש אלו הן הגולין (מכות ד' ז: ושם) (אם בפתע) בלא איבה פרט לשונא בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והשתא מקרא דואשר לא צדה דכתיב ברישא בפרשת ואלה המשפטים מוקמי בלא צדיה דפרשת ואלה מסעי הוה ליה למעוטי ההוא דדמי טפי לפטור כגון נתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ולא נתכוין לזרוק לצד הנרצח ובשלהי כיצד הרגל (ב"ק ד' כו: ושם) פירש בקונטרס לשון אחר דחייב גלות וכן נראה לר"ת ולא לגמרי כפירושו דפירש פרט לנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' דלא הוי בכלל כי יזיד דכתיב בתריה אלא פרט דלא הוי בכלל מכה איש ומת דכתיב לעיל מיניה ולהאי פי' לא מתוקמא שמעתין לענין גלות אלא לענין חיוב מיתה כלשון שני שבקונטרס וא"ת ואמאי איצטריך לחייב גלות לנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' מהיכא ס"ד דפטור ולפטור ממיתה ודאי לא אתא דפשיטא דשוגג פטור ממיתה וי"ל דהוה פטרינן ליה מבלא צדיה כמו נתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ועוד יש לפרש דלעולם נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' פטור מגלות ולא קשיא מידי מההיא דמכות דלהכי נקט ברישא לצד זה משום דהתחיל לדרוש קרא דבלא צדיה ברישא והתנא רצה להזכיר הפשוט יותר תחלה וא"ת ואמאי איצטריך בפרק אלו הן הגולין (מכות ד' ז: ושם) (מבשגגה) לפטור נתכוין להרוג בהמה והרג את האדם הא על כרחך היינו או נתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר או נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וי"ל דהתם היו האדם והבהמה זה אצל זה אי נמי כסבור בהמה ונמצא אדם ומיהו תימה הא דפליגי רבי ורבנן בריש אלו הן הגולין (שם) בנשמט הברזל מקתו ומן העץ המתבקע דמר מחייב בהאי ומר מחייב בהאי אמאי חייב הא הוי כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' שנתכוין לבקעת עצים שלפניו והלך למרחוק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    דחפו לבור בדרך שאין בדחיפה כדי להמית בחבטתו אלא מצד ההשאר לשם והיה שם סלם בשעת דחיפה שהיה יכול לעלות בו ובא אחר וסלקו פטור בין הדוחף בין המסלק ולא עוד אלא אפילו הדוחף עצמו הוא שסלק אחר דחיפתו פטור שבשעה שדחף הרי היה יכול לעלות וסלוקו שאח"כ אינו אלא גרמא ופטור ממיתת בית דין ואע"פ שבשני של קמא כ"ז ב' בענין הזורק כלים מראש הגג והיו תחתיהן כרים וכסתות וקדם אחר וסילקן כתבנו לדעת רוב פוסקים שהמסלק חייב כבר ביארנו שכל לענין ממון חייב מכח דינא דגרמי וכן אם היה למוכה תריס בידו למגן וזרק לו אחד חץ וקדם אחר וסילק ממנו את התריס קודם שיגיע החץ לשם שניהם פטורין ואפילו הוא בעצמו הוא שסילק את התריס כגון שהיה בסמוך לו חבל ארוך שראשו אחד נקשר בתריס ומשכו תכף שזרק החץ זרק בו חץ ויש ביד המוכה סמנין שהדבר ברור שאינו צריך לדבר אחר אלא שיניח אותן הסמנין על מכתו ויתרפא בלא ספק ובא אחר ופזרן או שבא הוא אח"כ ופזרן פטור ואפילו לא היו בתוך ידו אלא בשוק ר"ל מוכנות לפניו ובמקום שהוא שם או אפילו לא היו שם בשעת ההכאה אלא שנזדמנו לו לשעתה:

    היה מתכוין להרגו וזרק לו צרור וחטא בזריקתו ונזרקה בכותל וחזרה לאחוריה והרגתו חייב שאף זה כחו הגמור הוא אלו המשחקין בכדור על הכותל בכח כדי שתחזור הרבה לאחוריה אם בשעה שחזרה לאחוריה הכתה בתוך ארבע אמות פטור שאין זה כחו שאפילו נפלה מאליה על הכותל היא חוזרת לאחוריה ארבע אמות אבל אם לאחר ארבע אמות הכתה חייב שזהו כחו הגמור ודוקא בשיש בה כדי להמית וכן הענין בגלות ובצרור מיהא אין לחלוק בין ארבע ליתר מארבע מתוך כבדה אין דרכה לחזור לאחוריה כל כך וכן כיוצא בכל דברים אלו לפי ראות עיני הדיינים:

    קדוש מי חטאת הוא שאחר שנתמלאו המים לשם מי חטאת בכלי מן המעיינות או מן הנהרות כדי שמתוך חיותן יכנסו לכלי על הדרך שיתבאר במקומו נותן אח"כ אפר על פני המים ומערב הכל ונתינת אפר זה הוא הנקרא קדוש וצריך שינתן שם בכוונה גמורה מידו על המים אבל אם נפל האפר מן הכלי שבו האפר לתוך המים או אפילו נתן הוא האפר על צד הכלי או על ידו ונפל אח"כ האפר מאיליו מצד הכלי או מידו למים שלא מכח התזתו נפסלו הא אם נפלו מכחו אע"פ שנעשה צד הכלי אמצעי כגון שלא היה הכלי של מים מונח תחת צד כלי שבו האפר עד שיהא שותת משם למים אלא שמכח השלכתו את האפר הוא ניתז לאחוריו ונופל מכח זריקתו לתוך המים כשרים:

    כלים שנטמאו במת צריכין הזאה ואם הזה על שנים כאחד הואיל ונתכוון לכך וכן שבאה ההזאה לשניהם מכחו מכיון שהגיעה ההזאה לגוף הכלים כל שהוא טהרו אבל אם לא נתכוון אלא לאחד או שנתכוין לשניהם והזה על אחד מהם ולא על השני אע"פ שנטפו המים מן הראשון על השני אינו כלום מעתה מחט שהיתה נתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק על החרש ונמצה ממנו על המחט הזאתו פסולה ואם מכחו אע"פ שנעשה החרש אמצעי כגון שלא שתת אלא שהותז מן החרש למחט טהור:

    מי שכפת את חבירו והניחו כפות במקום מרוצת המים והפנה מרוצת המים עליו אם הניחו כל כך סמוך לשפת הים עד שכח ראשון של מים המיתו נהרג עליו ואם הניחו רחוק עד שלא הגיעו המים עליו בכח ראשון אלא שלאחר מכן הגיעו עדיו אין זה אלא גרמא ופטור זרק אבן למעלה כנגד תנועתה הטבעית אם הרגה דרך עלייתה חייב שזהו כחו הגמור ואם דרך ירידתה פטור שהרי כלה כחו והיא יורדת מצד טבעה הלכה לצדדין והרגה חייב שזהו כחו אלא שהוא כח חלוש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 77b

    Sanhedrin 77b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 290 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשעתיה מיד בשעת כפייה מתחיל ואח"כ הולך וחזק:

    ואפילו הוא הדוחף עצמו:

    קדם וסלקו קודם נפילתו של זה פטור:

    בעידנא דשדייה יכול לעלות הוא ופטור על הדחייה ומשום סלוק לא מצית לחיוביה דגרמא בעלמא הוא:

    ואפילו הוא קדם הזורק את החץ ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע החץ לחבירו ונטל התריס הימנו:

    סמנין הראויין לרפאותו:

    בידו של הרוג:

    הלכך כיון דאם יש שם סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת ליה אפי' אינם בידו אלא שמצויין בשוק לקנות בשעת זריקה הרי אלו כאלו הן בידו ופטור ואפילו לא נמצאו לאחר מכאן:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 77b · Sefaria

    Tosafot

    סתם משחקין בכדור כמה דעיילי כו' לא מסתבר לפרש כלל לענין חיוב מיתה במזיד דאי קאי גברא תוך ארבע אמות ואתרו ביה וקיבל עליו התראה אמאי פטור הא ודאי מתכוין הוא אלא נראה כלשון ראשון שפירש בקונטרס דלענין גלות איירי כדדרשינן שלהי כיצד הרגל (ב"ק ד' כו: ושם) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והוא הדין נתכוין לזרוק ד' וזרק ב' כי הכא דסתם משחקין בכדור מתכוין שתלך חוץ לד' אמות ולא תוך ד' אמות ומיהו קשה אי למיפטריה מגלות קאמר פרט למתכוין לזרוק ב' וזרק ד' הא דאמרינן בריש אלו הן הגולין (מכות ד' ז: ושם) (אם בפתע) בלא איבה פרט לשונא בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע והשתא מקרא דואשר לא צדה דכתיב ברישא בפרשת ואלה המשפטים מוקמי בלא צדיה דפרשת ואלה מסעי הוה ליה למעוטי ההוא דדמי טפי לפטור כגון נתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ולא נתכוין לזרוק לצד הנרצח ובשלהי כיצד הרגל (ב"ק ד' כו: ושם) פירש בקונטרס לשון אחר דחייב גלות וכן נראה לר"ת ולא לגמרי כפירושו דפירש פרט לנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' דלא הוי בכלל כי יזיד דכתיב בתריה אלא פרט דלא הוי בכלל מכה איש ומת דכתיב לעיל מיניה ולהאי פי' לא מתוקמא שמעתין לענין גלות אלא לענין חיוב מיתה כלשון שני שבקונטרס וא"ת ואמאי איצטריך לחייב גלות לנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' מהיכא ס"ד דפטור ולפטור ממיתה ודאי לא אתא דפשיטא דשוגג פטור ממיתה וי"ל דהוה פטרינן ליה מבלא צדיה כמו נתכוין לצד זה והלכה לצד אחר ועוד יש לפרש דלעולם נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' פטור מגלות ולא קשיא מידי מההיא דמכות דלהכי נקט ברישא לצד זה משום דהתחיל לדרוש קרא דבלא צדיה ברישא והתנא רצה להזכיר הפשוט יותר תחלה וא"ת ואמאי איצטריך בפרק אלו הן הגולין (מכות ד' ז: ושם) (מבשגגה) לפטור נתכוין להרוג בהמה והרג את האדם הא על כרחך היינו או נתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר או נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וי"ל דהתם היו האדם והבהמה זה אצל זה אי נמי כסבור בהמה ונמצא אדם ומיהו תימה הא דפליגי רבי ורבנן בריש אלו הן הגולין (שם) בנשמט הברזל מקתו ומן העץ המתבקע דמר מחייב בהאי ומר מחייב בהאי אמאי חייב הא הוי כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' שנתכוין לבקעת עצים שלפניו והלך למרחוק:

    Tosafot on Sanhedrin 77b · Sefaria

    Meiri

    דחפו לבור בדרך שאין בדחיפה כדי להמית בחבטתו אלא מצד ההשאר לשם והיה שם סלם בשעת דחיפה שהיה יכול לעלות בו ובא אחר וסלקו פטור בין הדוחף בין המסלק ולא עוד אלא אפילו הדוחף עצמו הוא שסלק אחר דחיפתו פטור שבשעה שדחף הרי היה יכול לעלות וסלוקו שאח"כ אינו אלא גרמא ופטור ממיתת בית דין ואע"פ שבשני של קמא כ"ז ב' בענין הזורק כלים מראש הגג והיו תחתיהן כרים וכסתות וקדם אחר וסילקן כתבנו לדעת רוב פוסקים שהמסלק חייב כבר ביארנו שכל לענין ממון חייב מכח דינא דגרמי וכן אם היה למוכה תריס בידו למגן וזרק לו אחד חץ וקדם אחר וסילק ממנו את התריס קודם שיגיע החץ לשם שניהם פטורין ואפילו הוא בעצמו הוא שסילק את התריס כגון שהיה בסמוך לו חבל ארוך שראשו אחד נקשר בתריס ומשכו תכף שזרק החץ זרק בו חץ ויש ביד המוכה סמנין שהדבר ברור שאינו צריך לדבר אחר אלא שיניח אותן הסמנין על מכתו ויתרפא בלא ספק ובא אחר ופזרן או שבא הוא אח"כ ופזרן פטור ואפילו לא היו בתוך ידו אלא בשוק ר"ל מוכנות לפניו ובמקום שהוא שם או אפילו לא היו שם בשעת ההכאה אלא שנזדמנו לו לשעתה:

    היה מתכוין להרגו וזרק לו צרור וחטא בזריקתו ונזרקה בכותל וחזרה לאחוריה והרגתו חייב שאף זה כחו הגמור הוא אלו המשחקין בכדור על הכותל בכח כדי שתחזור הרבה לאחוריה אם בשעה שחזרה לאחוריה הכתה בתוך ארבע אמות פטור שאין זה כחו שאפילו נפלה מאליה על הכותל היא חוזרת לאחוריה ארבע אמות אבל אם לאחר ארבע אמות הכתה חייב שזהו כחו הגמור ודוקא בשיש בה כדי להמית וכן הענין בגלות ובצרור מיהא אין לחלוק בין ארבע ליתר מארבע מתוך כבדה אין דרכה לחזור לאחוריה כל כך וכן כיוצא בכל דברים אלו לפי ראות עיני הדיינים:

    קדוש מי חטאת הוא שאחר שנתמלאו המים לשם מי חטאת בכלי מן המעיינות או מן הנהרות כדי שמתוך חיותן יכנסו לכלי על הדרך שיתבאר במקומו נותן אח"כ אפר על פני המים ומערב הכל ונתינת אפר זה הוא הנקרא קדוש וצריך שינתן שם בכוונה גמורה מידו על המים אבל אם נפל האפר מן הכלי שבו האפר לתוך המים או אפילו נתן הוא האפר על צד הכלי או על ידו ונפל אח"כ האפר מאיליו מצד הכלי או מידו למים שלא מכח התזתו נפסלו הא אם נפלו מכחו אע"פ שנעשה צד הכלי אמצעי כגון שלא היה הכלי של מים מונח תחת צד כלי שבו האפר עד שיהא שותת משם למים אלא שמכח השלכתו את האפר הוא ניתז לאחוריו ונופל מכח זריקתו לתוך המים כשרים:

    כלים שנטמאו במת צריכין הזאה ואם הזה על שנים כאחד הואיל ונתכוון לכך וכן שבאה ההזאה לשניהם מכחו מכיון שהגיעה ההזאה לגוף הכלים כל שהוא טהרו אבל אם לא נתכוון אלא לאחד או שנתכוין לשניהם והזה על אחד מהם ולא על השני אע"פ שנטפו המים מן הראשון על השני אינו כלום מעתה מחט שהיתה נתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק על החרש ונמצה ממנו על המחט הזאתו פסולה ואם מכחו אע"פ שנעשה החרש אמצעי כגון שלא שתת אלא שהותז מן החרש למחט טהור:

    מי שכפת את חבירו והניחו כפות במקום מרוצת המים והפנה מרוצת המים עליו אם הניחו כל כך סמוך לשפת הים עד שכח ראשון של מים המיתו נהרג עליו ואם הניחו רחוק עד שלא הגיעו המים עליו בכח ראשון אלא שלאחר מכן הגיעו עדיו אין זה אלא גרמא ופטור זרק אבן למעלה כנגד תנועתה הטבעית אם הרגה דרך עלייתה חייב שזהו כחו הגמור ואם דרך ירידתה פטור שהרי כלה כחו והיא יורדת מצד טבעה הלכה לצדדין והרגה חייב שזהו כחו אלא שהוא כח חלוש:

    Meiri on Sanhedrin 77b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מהו דתימא התראת ספק היא מי יימר דהדרא כו' קצת קשה אמאי לא קאמר בפשיטות דאיצטריך למתני במזיד נהרגין דכהאי גוונא כחו הוא ולא כדבעי למימר דכהאי גוונא לאו כחו הוא לקמן ויש לומר דהכי קאמר הא דנקט ליה בכהאי גוונא במשחקין בכדור ולא נקט לה בזרק צרור על חבירו ובזריקה גופה ולא הרגו רק על ידי חזרתו מהכותל דחייב משום דבכהאי גוונא כחו הוא כנראה מפירש"י דבהכי איירי מילתיה דרבא זרק צרור כו' ואהא קאמר דלכך נקט לה בכהאי גוונא דמתכוין מעיקרא להרגו על ידי חזרת הכדור בהכותל דמ"ד התראת ספק כו' וק"ל:

    בפירש"י בד"ה אי דניחא ליה שלא תחזור יותר כו' עכ"ל [ר"ל] מאותו מקום שחזר ונפל הכדור והרגו ולכך חייב בחוץ לד' אמות שהרי ניחא ליה שחזר למקום שנפל והרגו אפי' פורתא נמי בתוך ד' אמות נמי בכה"ג כיון דניחא ליה שחזר למקום שנפל והרגו ואי לא ניחא ליה שחזר כ"כ לאותו מקום שנפל והרגו אפילו טובא נמי בכהאי גוונא ליפטר דלא נתקיימה מחשבתו ומהרש"ל הגיה אי דניחא ליה שתחזור יותר כו' עיין שם ואפשר משום דקשיא ליה ללשון רש"י שלפנינו שלא תחזור יותר כו' למה לי למתלי הדבר בלא תחזור יותר רק לאותו מקום שנפל והרגו דהא אי נמי דניחא ליה שתחזור באיזה מקום שיהיה נמי חייב כיון דלמקום שחזר ונפל והרגו נמי ניחא ליה גם אין זה הפכו שאמר ואי לא ניחא שתחזור כל כך כו' ולכך הגיה דניחא ליה שתחזור כו' דהיינו שתחזור יותר לאיזה מקום שיהיה ולכך חייב בחוץ לד' אמות בכה"ג כיון דניחא ליה שתחזור לאיזה מקום שיהיה פורתא נמי ליחייב ואי לא ניחא ליה שתחזור לאיזה מקום שיהיה אלא שלא תחזור כל כך דהיינו למקום שנפל בכהאי גוונא אפילו טובא כו' ודו"ק:

    תוס' בד"ה סתם משחקין כו' דאי קאי גברא תוך ד' כו' הא ודאי מתכוין הוא כו' עכ"ל ולהאי פירושא שכתבו לקמן מפירוש רש"י דכיצד הרגל דפי' פרט לנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' דלא הוי בכלל כי יזיד גו' לא קשיא להו דאי אתרו ביה וקיבל עליו התראה אמאי לא הוי בכלל כי יזיד גו' דיש לומר דה"ק דנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' והרג שם ודאי לא קיבל התראה דהא לא נתכוון אלא לזרוק ב' ולא הוי בכלל כי יזיד גו' אלא דחייב גלות ועיקר קרא לא אתי לפטור בכה"ג המזיד דהא לאו מזיד הוא כיון דלא נתכוון רק לזרוק ב' ולא איצטריך קרא אלא לחייב גלות אבל הכא דקתני בתוך ארבע דפטור ממיתה אי לאו דקיבל התראה ולא נתכוון לזרוק תוך ארבע פשיטא דפטור וכה"ג בחוץ לד' נמי פטור אלא דאתרו ביה וקיבל כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 77, Amud Bet, about 290 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “בשעתיה. הכא, בלא שרגא נמי מתחיל הבלא…”

    2. Segment 25 words

      Opens “(סימן: סול"ם, תרי"ס, סמני"ן, בכות"ל).…”

    3. Segment 319 words

      Opens “אמר רבא: דחפו לבור, וסולם בבור, ובא…”

      Named: רבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “ואמר רבא: זרק חץ, ותריס בידו, ובא…”

      Named: רבא.

    5. Segment 521 words

      Opens “ואמר רבא: זרק בו חץ, וסמנין בידו,…”

      Named: רבא.

    6. Segment 624 words

      Opens “א"ר אשי: הלכך, אפילו סמנין בשוק. א"ל…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    7. Segment 720 words

      Opens “ואמר רבא: זרק צרור בכותל, וחזרה לאחוריה…”

      Named: רבא.

    8. Segment 816 words

      Opens “בשוגג גולין, פשיטא! במזיד נהרגין איצטריך ליה.…”

    9. Segment 921 words

      Opens “תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי…”

      Named: רב תחליפא בר מערבא, רבי אבהו, רבא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמר ליה רבינא לרב אשי: היכי דמי?…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1118 words

      Opens “למימרא דכה"ג כחו הוא? ורמינהי המקדש, ונפל…”

    12. Segment 124 words

      Opens “הכא במאי עסקינן? בשותת.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “תא שמע: מחט שהיה נתונה על החרס,…”

    14. Segment 149 words

      Opens “אמר רב חיננא בר יהודה משמיה דרב:…”

      Named: רב חיננא בר יהודה.

    15. Segment 1525 words

      Opens “אמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה,…”

      Named: רב פפא.

    16. Segment 1626 words

      Opens “ואמר רב פפא: זרק צרור למעלה והלכה…”

      Named: רב פפא, רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Tahlifa bar Ma'arava · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Tahlifa bar Ma'arava was a First Generation Amora who learned primarily before Rabbi Abbahu.

      Source: Sanhedrin 77b · Segment 9 — “תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: כגון…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 77b · Segment 6 — “…סמנין בשוק. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי:…

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Sanhedrin 77b · Segment 6 — “א"ר אשי: הלכך, אפילו סמנין בשוק.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 77b · Segment 10 — “אמר ליה רבינא לרב אשי: היכי דמי? אי דקא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026