Talmud Builders

    Sanhedrin 26a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And everyone would hide. When the head tax collector would arrive, Rabbi Zeira’s father would say to him: From whom shall I request taxes? The city is scarcely populated, and only a small sum of taxes should be imposed on it.

    2When he was dying, he said to those standing around his deathbed: Take thirteen ma’a that are tied up in my sheet and return them to so-and-so, as I took them from him but I did not need them to pay the tax. Evidently, some tax collectors are God-fearing, and should not be disqualified.

    3§ The mishna teaches that Rabbi Shimon said: Initially people would call them: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year. Once the tax collectors grew abundant they would then call them: Merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year.

    4The Gemara asks: What is he saying? What is Rabbi Shimon teaching in this statement? Rav Yehuda says this is what he is saying: Initially the Sages would say that gatherers of the produce of the Sabbatical Year, i.e., those who gather a large quantity of produce of the Sabbatical Year for themselves, are fit to bear witness, but merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year are disqualified.

    5Once those who would offer money to the poor to gather produce for them grew abundant, and the poor would go and gather the produce for those who hired them and bring it to them, then gathering a large amount of produce of the Sabbatical Year was considered a business. The Sages then said that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified.

    6The children of the Sage Raḥava had a difficulty with this explanation, as accordingly this phrase: Once the tax collectors grew abundant, is inaccurate; the mishna should have stated: Once the merchants grew abundant.

    7Rather, Rabbi Shimon’s statement should be explained differently, as follows: Initially the Sages would say that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified. Once the tax collectors grew abundant it was permitted to gather the produce of the Sabbatical Year. And what tax did they collect? Arnona , which was a heavy tax on property collected both during the Sabbatical Year and in other years, placing pressure on those observing the Sabbatical Year. As Rabbi Yannai proclaimed: Go out and sow the fields during the Sabbatical Year due to the arnona that you must pay. Once this happened, the Sages then said: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year are fit to bear witness, as they were no longer viewed as transgressors, but merchants who trade in this produce are still disqualified.

    8§ The Gemara recounts an incident connected tangentially to the discussion concerning the Sabbatical Year: Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak were going to intercalate the year in Asya, as circumstances did not enable them to perform the intercalation of the year in Eretz Yisrael. Reish Lakish met them and joined with them. He said: I will go see how they do the deed, i.e., how the intercalation is performed practically.

    9Reish Lakish saw a certain man plowing a field. He said to the other Sages: Look at this priest who is plowing during the Sabbatical Year. They said to him that he could say in his own defense: I am a hired worker [ agiston ] in the field, which belongs to a gentile. Therefore, it is permitted.

    10Reish Lakish further saw a certain man pruning vines in the vineyards. He said to the other Sages: Look at this priest who is pruning vines during the Sabbatical Year. They said to him that he could say: I need the branches to make a bale [ ekel ] for my olive press, i.e., a basket to hold olives for pressing. Since he is not pruning the vines for agricultural purposes but to use the branches, it is permitted for him to do so in the Sabbatical Year. Reish Lakish said to them, in a play on words: The heart knows whether he is doing so for a bale [ ekel ], or whether he is saying this as deceit [ la’akalkalot ].

    11The Gemara asks: Which did he say to them first? Which incident occurred first? If we say that first he said to them that first exclamation, that a priest was plowing the field, let them say to him in this latter incident too, in which someone was pruning vines, that he could claim in his defense: I am a hired worker in the field. This would have been a better justification than claiming he needed the branches. Rather, apparently first he said to them this exclamation, that a priest was pruning vines, and only then he said to them that a priest was plowing the field.

    12The Gemara asks: What is different about a priest? Why did Reish Lakish assume the man was a priest? The Gemara answers: It is because priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year.

    13As we learned in a baraita : A se’a of teruma , the portion of the produce designated for the priest, that fell into a hundred se’a of Sabbatical Year produce and was indistinguishable, is nullified, i.e., it no longer has the status of teruma , and can be eaten until the time that Sabbatical Year produce must be removed from one’s possession. If it fell into a lesser quantity of Sabbatical Year produce, the entire mixture must be left to rot, as it is prohibited for non-priests to partake of teruma .

    14And we discussed it: Why must the produce rot? Let its owner sell it to a priest in accordance with its value as teruma , which is less expensive than regular produce because it can be eaten only by priests, and except for the value of that se’a of teruma that fell in, which the owner is required to give to a priest for free. The priest may then partake of the produce, treating the entire mixture as though it has the sanctity of teruma , and both the priest and the owner will benefit.

    15And Rav Ḥiyya said in the name of Ulla: That is to say, i.e., one can infer from the fact that one is not permitted to sell the mixture to a priest, that priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year by partaking of its produce after the time it must be removed from one’s possession. They did so because they considered it theirs, the same as teruma , as both mitzvot pertain to the produce of Eretz Yisrael. Therefore, produce of the Sabbatical Year should not be given or sold to priests. Similarly, Reish Lakish assumed that those who desecrated the Sabbatical Year were priests.

    16After Reish Lakish continually bothered them with his comments, Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak said: This one is a nuisance. In order to rid themselves of him, when they reached the location where they intended to intercalate the year, they went up to the roof and took the ladder out from under them so that he would stay below and would not be able to join them.

    17Sometime later, Reish Lakish came before Rabbi Yoḥanan. Reish Lakish said to him: Are people who are suspected of desecrating the Sabbatical Year fit to intercalate the year? He believed that the two Sages who were sent to intercalate the year treated the sanctity of the Sabbatical Year with disrespect.

    18Reish Lakish then said in response to his own question: This is not difficult for me; just as the Sages once intercalated the year in accordance with the assessment of three cattle herders (see 18b), which was permitted, as the Sages depended not on the assessment of the cattle herders but on their own calculation, perhaps here too the Sages depended on their own calculations and not on the decision of Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak.

    19Reish Lakish changed his mind and then said: It is not similar. There, in the case of the cattle herders, afterward the Sages were counted, i.e., they made a decision, and intercalated that year themselves. Here, by contrast, it is a conspiracy of wicked people, as the Sages who intercalated the year are disqualified from doing so; and a conspiracy of wicked people is not counted. Rabbi Yoḥanan said: This problem you raise is troublesome.

    20When Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak subsequently came before Rabbi Yoḥanan, after hearing about his discussion with Reish Lakish, they said to him bitterly: Reish Lakish referred to us as cattle herders, and the Master said nothing to him in response? Rabbi Yoḥanan said to them dismissively: And even if he had referred to you as shepherds, who are disqualified from bearing witness in addition to being disqualified from serving as judges, what should I have said to him? He is correct.

    21§ The Gemara asks: What is the source of the halakha that a conspiracy of wicked people is not counted as part of a group? The Gemara answers: Shebna, a steward and a minister in King Hezekiah’s court, was a prominent and influential figure. He would teach Torah to an audience of 130,000 followers, whereas King Hezekiah would teach Torah to an audience of merely 110,000 followers.

    22When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it over the wall with an arrow. It read: Shebna and his camp have appeased Sennacherib and are ready to surrender; Hezekiah and his camp have not appeased Sennacherib. As it is stated in allusion to this incident: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string” (Psalms 11:2).

    23Hezekiah was afraid. He said: Perhaps, God forbid, the opinion of the Holy One, Blessed be He, will follow the majority; and since the majority have submitted to the Assyrians, even those who have not submitted will also be submitted into their hands. The prophet Isaiah then came and said to him: “Say not: A conspiracy, concerning all of which this people say: A conspiracy” (Isaiah 8:12). Meaning, it is a conspiracy of wicked people, and a conspiracy of wicked people is not counted. Therefore, although they are many, they are not considered the majority.

    24Shebna went to carve out a grave for himself among the graves of the house of David, as he thought that the kingship would be given to him. The prophet Isaiah then came and said to him: “What have you here, and whom have you here, that you have carved out a grave for yourself here? You, who have carved yourself out a grave on high, and hollowed a habitation for yourself in the rock? Behold, the Lord will make you wander like the wandering of a man; and he will wind you round and round” (Isaiah 22:16–17).

    25The Gemara mentions tangentially: Rav says that the wandering of a man is more difficult than that of a woman. He derives it from the expression “like the wandering of a man.”

    26With regard to the phrase: “And he will wind you round and round,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Shebna developed leprosy; it is written here: “And he will wind you round and round [ ve’otkha ato ],” and it is written there, in the Torah, with regard to a leper: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be torn, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip [ ya’te ]” (Leviticus 13:45). The Hebrew word for upper lip is from the same root as the verb in the verse cited from Isaiah.

    27The Gemara continues to interpret the prophecy about Shebna: “He will violently roll and toss you like a ball into a large country; there you shall die, and there shall be the chariots of your glory, you shame of your lord’s house” (Isaiah 22:18). A baraita taught: He, Shebna, desired shame for his master’s house; therefore his glory turned to shame. This is what happened to him: When he was going out of the gate of Jerusalem to submit to the Assyrians, the angel Gabriel came and held the gate in front of his camp so they could not follow him. Consequently, he went out by himself.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מיגנזומתחבאין:

    אוספין כשריןדמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:

    ואזלי עניים אספי להובשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:

    ארנונאמס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:

    פוקו זרעו בשביעיתשביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:

    כריבחריש:

    אמר להוריש לקיש:

    כהן וחורשזה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:

    אגיסטוןשכיר וקרקע של נכרי הוא א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:

    כסחזומר כרם:

    עקלדדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:

    הלב יודעלבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:

    לעקלקלותלעבור על דת:

    תעלהדתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור:

    לפחותממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים:

    ימכרו לכהןדהא שרייה לי' תרומה:

    בדמי תרומהכלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם דמותר למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:

    נחשדו כהניםלהשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא:

    אמריר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון עליה דריש לקיש:

    טרודא הוא דיןקנתרן הוא זה ומטריח בדבריו:

    כי מטי התםלעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ"ק (דף יא.):

    החשודין על השביעיתשנעשו סניגורין לרשעים:

    שלשה רועי בקרבפרק כהן גדול (לעיל סנהדרין דף יח:):

    קשר רשעים הואוהיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב"ד נימנין וזה אינו מנין:

    דא עקאשאתה קורא אותן רשעים:

    שבנאממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה:

    השלימולעובדך:

    ידרכון קשת כוננו חצם וגו'על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם:

    לא תאמרון קשראל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב:

    בקברי בית דודשהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים:

    צנוף יצנפך צנפה כדורסבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך:

    כי הוהשבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב:

    סנהדרין 26 עמוד א

    1ומיגנזו כולי עלמא. כי אתי, א"ל ממאן נבעי׃

    2כי ניחא נפשיה א"ל שקולו תליסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי:

    3א"ר שמעון בתחילה היו קוראין אותן אוספי שביעית:

    4מאי קאמר אמר רב יהודה ה"ק בתחילה היו אומרים אוספי שביעית כשרין סוחרין פסולין׃

    5משרבו ממציאי מעות לעניים ואזלי עניים ואספי להו ומייתו חזרו לומר אחד זה ואחד זה פסולין׃

    6קשו בה בני רחבה האי משרבו האנסים משרבו התגרין מיבעי ליה׃

    7אלא בתחילה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולין משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא כדמכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשרין סוחרין פסולין׃

    8ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא׃

    9חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו׃

    10תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות׃

    11הי אמר להו ברישא אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא הא נמי לימרו אגיסטון אני בתוכו אלא הא אמר ליה ברישא והדר אמר להו הך׃

    12מאי שנא כהן משום דחשידי אשביעית׃

    13(דתנן) סאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית תעלה פחות מיכן ירקבו׃

    14והוינן בה אמאי ירקבו ימכרנו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה׃

    15ואמר רב חייא משמיה דעולא זאת אומרת נחשדו כהנים אשביעית׃

    16אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה׃

    17אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה׃

    18הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמוך׃

    19והדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין אמר רבי יוחנן דא עקא׃

    20כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה׃

    21מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא׃

    22כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר ״(תהלים יא״, ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר׃

    23הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיהו ח, יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין׃

    24הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (ישעיהו כב, טז) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר׃

    25אמר רב טלטולא דגברא קשי מדאיתתא׃

    26(ישעיהו כב, יז) ועטך עטה אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב ״הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג״, מה) ועל שפם יעטה׃

    27(ישעיהו כב, יח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו' תנא הוא ביקש קלון בית אדניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה.

    Tosafot

    משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונאוא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:

    לעבר השנה בעסיאוא"ת היאך היו מעברין בעסיא הא עסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן פ' חזקת הבתים (ב"ב דף נו. ושם) עסיא ואספמיא וכו' וי"ל דלעבר ר"ל לחשוב והכי משמע מדקאמר כהן וחריש משמע ששביעית היתה ואין מעברין השנה בשביעית כדאמרי' (לעיל סנהדרין ד' יב.):

    אגיסטון אני בתוכהפ"ה לשון ראשון שכיר אני בתוכה וקרקע של נכרי הוא ולא נהירא דאמרינן בגיטין (דף סב. ושם) אין עודרין עם הנכרי בשביעית ע"כ נראה כפירוש אחר שפירש הקונטרס משום ארנונא:

    לעקל בית הבד אני צריךוקשה דמ"מ מה בכך מ"מ הוה משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עג: ושם) הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע וי"ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה"ג שרי כדאיתא פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פ:):

    ימכרו לכהנים בדמי תרומהוא"ת והא אסור לעשות סחורה בפירות שביעית כדאמרינן במסכת ע"ז (דף סב:) לאכלה ולא לסחורה וי"ל דסחורה היינו כשמוכרה בשוק כעין חנות דדמי לסחורה אבל פעם א' כעין אקראי בעלמא ליכא משום סחורה:

    כדור אל ארץ רחבת ידיםפ"ה כדור כשורה יסובבוה חיילות פ"א כגר שהוא גולה ל' דירה כמו מדור באהלי רשע (תהלים פד) ל"א ככדור פלוט"ה בלע"ז כמו הכדור והאמום (לקמן סנהדרין דף סח:) ואע"ג דלא כתיב ככדור מ"מ אשכחן כי האי דרשה דכתיב (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות ודרשינן (ירושלמי סנהדרין פ"י) ככדור של בנות שזורקין זו ליד חבירתה כך אדם מוסר דברי תורה לחבירו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין זה מזה ולא כתיב ככדרבונות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר גאון זצ"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו גבאין אלא בזמן שהמלכות מטילה מס כך וכך לגבותו מן היהודים מכל אחד ואחד לפי ממונו וכיון דחזי רבנן הני מוכסין שמעריכין העם ונושאים פנים למקצתן ומקילין עליהן ומכבידין על מקצתן יותר מן הראוי נמצא גזלנין לפיכך פסלינהו רבנן:

    אמר רבא ורועה שאמרו חכמים כי הן פסולין בין רועה בהמה דקה בין רועה בהמה גסה מסתברא הכי כדרבא מדתנן נאמנין עלי ג' רועי בקר מכלל דאלו לא אמר נאמנין עלי רועה בהמה גסה נמי פסולין הן לעדות ודחינן לדינא הן פסולין אבל לא לעדות מדקתני ג' דאי לעדות ג' למה לי ואקשינן אלא מאי לדינא אמאי רועי בקר כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסילי ושנינן אתא לאשמעינן אפי' הני דלא שכיחי ביישוב אי קבלינהו עליה אינו יכול לחזור בו אמר רב יהודה סתם רועה כו' כלומר אע"פ שלא ראוהו נוטל משדות אחרים ומשליך לפני בהמתו פסול. אבל סתם גבאי כשר עד שיראו אותו גובה יותר ממאי דחזי ליה:

    אבוה דר' זירא סתם גבאי הוה י"ג שנין כי הוה אתי ריש נהרא למתא הוה אמר לרבנן לך עמי בא בחדריך וגו' כי קא ניחא נפשיה אמר י"ג מעי דציירין לי בסדיני אהדרינהו לפלוני דשקלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי:

    אמר ר"ש בתחלה היו קורין אותן את אוספי שביעית סוחרי שביעית והיו אומרים אוספין כשרין סוחרין פסולין משרבו ממצי מעות לעניים ועניים אספי ומייתי להו בהני מעות אמרו אחד זה וא' זה פסולין משרבו האנסין ומאן נינהו עובדי כוכבים ותובעין ארנונא מינייהו התירו להן לאסוף ולפרוע להן כדר' ינאי דמכריז זרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשרין זורעין פסולין. ר' חייא בר זרנוקי ור' יהושע בן יהוצדק הוו אזלי לעבר שנה באסיא בשביעית פגע בהו ריש לקיש אזל בהדייהו חזיוה לההוא גברא דכריב בשביעית אמר להו כהן וחורש. כלומר כמדומה אני שזה החורש בשביעית כהן הוא כי הכהנים הם חשודים על השביעית א"ל יכול לומר אגיסטוון אני בתוכה כלומר יכול הוא שיאמר שדה זו שלו היא ואני אריס בתוכה חזו גברא אחרינא דהוה כסח א"ל כהן וזמר אמרו לו יכול לומר איני זומר שהיא עבודת האילן אלא זמורות לעקל בית הבד אני צריך לקשור לפיכך אני חותך אלו הזמורות ומדתנן סאה תרומה שנפלה למאה סאה שביעית תעלה פחות ממאה ירקבו ומפני מה אין מוכרין אותה לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואמרינן זאת אומרת נחשדו הכהנים על השביעית כי מטו לאסיא סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אמרו טרודא הוא דין. אתא ריש לקיש לקמיה דר' יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר השנה. וא"ת חשבינהו כרועי בקר דעברי שתא אפומייהו לא הני קשר רשעים אינון. וקשר רשעים אינו מן המנין א"ר יוחנן דא עקא כלומר זו צרה:

    שבנא הוה דריש בתלת סרי רבבותא וחזקיה בחד סר והוה חזקיה מסתפי דלמא משגח קוב"ה בתר רובא. בא הנביא ואמר לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו אל תיראו כלומר הני דעם שבנא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין ואין שם מנין שאתה הולך אחר הרוב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 26a

    Sanhedrin 26a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 508 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מיגנזו מתחבאין:

    אוספין כשרין דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:

    ואזלי עניים אספי להו בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:

    ארנונא מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:

    פוקו זרעו בשביעית שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:

    כריב חריש:

    אמר להו ריש לקיש:

    כהן וחורש זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Tosafot

    משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:

    לעבר השנה בעסיא וא"ת היאך היו מעברין בעסיא הא עסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן פ' חזקת הבתים (ב"ב דף נו. ושם) עסיא ואספמיא וכו' וי"ל דלעבר ר"ל לחשוב והכי משמע מדקאמר כהן וחריש משמע ששביעית היתה ואין מעברין השנה בשביעית כדאמרי' (לעיל סנהדרין ד' יב.):

    אגיסטון אני בתוכה פ"ה לשון ראשון שכיר אני בתוכה וקרקע של נכרי הוא ולא נהירא דאמרינן בגיטין (דף סב. ושם) אין עודרין עם הנכרי בשביעית ע"כ נראה כפירוש אחר שפירש הקונטרס משום ארנונא:

    לעקל בית הבד אני צריך וקשה דמ"מ מה בכך מ"מ הוה משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עג: ושם) הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע וי"ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה"ג שרי כדאיתא פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פ:):

    ימכרו לכהנים בדמי תרומה וא"ת והא אסור לעשות סחורה בפירות שביעית כדאמרינן במסכת ע"ז (דף סב:) לאכלה ולא לסחורה וי"ל דסחורה היינו כשמוכרה בשוק כעין חנות דדמי לסחורה אבל פעם א' כעין אקראי בעלמא ליכא משום סחורה:

    כדור אל ארץ רחבת ידים פ"ה כדור כשורה יסובבוה חיילות פ"א כגר שהוא גולה ל' דירה כמו מדור באהלי רשע (תהלים פד) ל"א ככדור פלוט"ה בלע"ז כמו הכדור והאמום (לקמן סנהדרין דף סח:) ואע"ג דלא כתיב ככדור מ"מ אשכחן כי האי דרשה דכתיב (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות ודרשינן (ירושלמי סנהדרין פ"י) ככדור של בנות שזורקין זו ליד חבירתה כך אדם מוסר דברי תורה לחבירו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין זה מזה ולא כתיב ככדרבונות:

    Tosafot on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר גאון זצ"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו גבאין אלא בזמן שהמלכות מטילה מס כך וכך לגבותו מן היהודים מכל אחד ואחד לפי ממונו וכיון דחזי רבנן הני מוכסין שמעריכין העם ונושאים פנים למקצתן ומקילין עליהן ומכבידין על מקצתן יותר מן הראוי נמצא גזלנין לפיכך פסלינהו רבנן:

    אמר רבא ורועה שאמרו חכמים כי הן פסולין בין רועה בהמה דקה בין רועה בהמה גסה מסתברא הכי כדרבא מדתנן נאמנין עלי ג' רועי בקר מכלל דאלו לא אמר נאמנין עלי רועה בהמה גסה נמי פסולין הן לעדות ודחינן לדינא הן פסולין אבל לא לעדות מדקתני ג' דאי לעדות ג' למה לי ואקשינן אלא מאי לדינא אמאי רועי בקר כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסילי ושנינן אתא לאשמעינן אפי' הני דלא שכיחי ביישוב אי קבלינהו עליה אינו יכול לחזור בו אמר רב יהודה סתם רועה כו' כלומר אע"פ שלא ראוהו נוטל משדות אחרים ומשליך לפני בהמתו פסול. אבל סתם גבאי כשר עד שיראו אותו גובה יותר ממאי דחזי ליה:

    אבוה דר' זירא סתם גבאי הוה י"ג שנין כי הוה אתי ריש נהרא למתא הוה אמר לרבנן לך עמי בא בחדריך וגו' כי קא ניחא נפשיה אמר י"ג מעי דציירין לי בסדיני אהדרינהו לפלוני דשקלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי:

    אמר ר"ש בתחלה היו קורין אותן את אוספי שביעית סוחרי שביעית והיו אומרים אוספין כשרין סוחרין פסולין משרבו ממצי מעות לעניים ועניים אספי ומייתי להו בהני מעות אמרו אחד זה וא' זה פסולין משרבו האנסין ומאן נינהו עובדי כוכבים ותובעין ארנונא מינייהו התירו להן לאסוף ולפרוע להן כדר' ינאי דמכריז זרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשרין זורעין פסולין. ר' חייא בר זרנוקי ור' יהושע בן יהוצדק הוו אזלי לעבר שנה באסיא בשביעית פגע בהו ריש לקיש אזל בהדייהו חזיוה לההוא גברא דכריב בשביעית אמר להו כהן וחורש. כלומר כמדומה אני שזה החורש בשביעית כהן הוא כי הכהנים הם חשודים על השביעית א"ל יכול לומר אגיסטוון אני בתוכה כלומר יכול הוא שיאמר שדה זו שלו היא ואני אריס בתוכה חזו גברא אחרינא דהוה כסח א"ל כהן וזמר אמרו לו יכול לומר איני זומר שהיא עבודת האילן אלא זמורות לעקל בית הבד אני צריך לקשור לפיכך אני חותך אלו הזמורות ומדתנן סאה תרומה שנפלה למאה סאה שביעית תעלה פחות ממאה ירקבו ומפני מה אין מוכרין אותה לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואמרינן זאת אומרת נחשדו הכהנים על השביעית כי מטו לאסיא סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אמרו טרודא הוא דין. אתא ריש לקיש לקמיה דר' יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר השנה. וא"ת חשבינהו כרועי בקר דעברי שתא אפומייהו לא הני קשר רשעים אינון. וקשר רשעים אינו מן המנין א"ר יוחנן דא עקא כלומר זו צרה:

    שבנא הוה דריש בתלת סרי רבבותא וחזקיה בחד סר והוה חזקיה מסתפי דלמא משגח קוב"ה בתר רובא. בא הנביא ואמר לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו אל תיראו כלומר הני דעם שבנא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין ואין שם מנין שאתה הולך אחר הרוב:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו שאין מעברין שנים בחוצה לארץ ומ"מ דוקא בזמן שבית המקדש קיים אבל לאחר חורבן רשאי אדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועל דרך זה נאמר כאן על ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק שהלכו לעבר שנה בעסיא ועסיא מחוצה לארץ היתה או שמא לא לעבר דווקא הלכו אלא לחשב והראיה שהרי שביעית היתה וכמו שאמרו בשמועה זו כהן וחריש והרי אמרו שאין מעברין בשביעית ומה שאמר עליהם בסוגיא זו בני אדם החשודים על השביעית כיצד כשרים לעבר שנה פירושו האיך נאמנים לחשב בעבור ולסמוך על פיהם:

    קדושת שביעית נוהגת בארץ אף לאחר חורבן שקדושה שניה נתקדשה לשעתה ולעתיד אף לענין שביעית כמו שבארנו במסכת מגילה ואינה נוהגת בחוצה לארץ אף בפני הבית וסוריא ועבר הירדן שביעית נוהגת בהם מדברי סופרים וגוי שיש לו קרקע בארץ ישראל ועובדה בשביעית מותר להחזיק את ידיו בשביעית בדברים אבל אין עוזרין אותו ביד א"כ מהו שנאמר כאן אגיסטוון בתוכה כלומר שכיר בקרקע של גוי אם בארץ ישראל הרי אסור לעזור ביד אם בחוצה לארץ הרי אף בשל ישראל מותר שמא דוקא בסוריא ועבר הירדן שאין קדושתן לאחר חורבן חמורה כל כך שלא לעבוד בקרקע של גוי וי"מ אף בארץ ישראל ולא אמרו אין עודרין עם הגוי לדעתם אלא בקרקע משותף בינו ובינו שיאמרו בחלקו הוא עוסק או שמא לאחר חורבן הוקל איסורו להתיר עבודה בקרקע של גוי:

    הזמירה מאיסורין חמורין שבשביעית היא ומן המפורשים בתורה שנאמר כרמך לא תזמר ומ"מ אם זמר שלא לכוונת עבודה אלא שהזמורה צריכה לו לעקל בית הבד וכיוצא בו מותר ויזהר שלא יערים והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות ר"ל לעות משפטי הדת ולעבור על מצותיה:

    סאה תרומה שנפלה למאה של פירות שביעית תעלה נפלה לפחות ממאה ירקבו ואין אומרין ינתנו לכהן בדמי תרומה ר"ל בזול חוץ מדמי אותה סאה כדין שאר מדומע אע"פ שמותר למכור פירות שביעית על מנת לאכול דמיה קידם הביעור או שימכרם מתוכו מעט ושלא במדה ובמשקל שלא יהא דרך סחורה וכמו שאמרו בשביעי של שביעית לא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק אבל לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מוכר לעבדו ואעפ"כ אסור למכרו לכהנים מפני שהכהנים חשודים על השביעית שמאחר שהתרומות מותרות להם אף הם מורים לעצמם שהשביעית מותרת להם ככל מיני הקדש ומורים לעצמם לעכבם אף לאחר הביעור:

    אסור לסייע ידי עוברי עבירה אף בדברים ולחזר אחר זכותם אחר שהדברים נראים שהם עוברי עבירה ושבאיסור הם עושים אין לחזר אחר זכותם לומר שאפשר שעל צדדי היתר הם עושים כן והעושה כן מביא עצמו ליקרא כעין מסייע לאותו מעשה ונקרא על דרך ההשאלה חשוד לאותו דבר אחר שהוא כמסייע לחזר בה אחר הזכות וכל שכן שאין לו לחזר אחר הקולות יותר מדאי:

    Meiri on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אגיסטון כו' א"נ משום ארנונא שכרו ב"ה לחרוש עכ"ל שגירת לישנא דפי' קמא נקט דאיירי בשכירות דלפי' זה משום ארנונא ה"מ לפרש שפיר בב"ה גופיה החורש וק"ל:

    תוס' בד"ה לעקל בית הבד כו' ה"נ לחייב משום עבודת קוצר כו' דליכא לחייבו משום קוצר כו' עכ"ל בדפוסים חדשים הגיהו בב' המקומות נוטע במקום קוצר כפי הגהת מהרש"ל ע"ש אבל קשה דמי הכריח אותם לחלק דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת כו' דהא סגיא בלאו הכי דהכא איירי דעביד ליה באותו ענין דודאי קשי ליה ולכך אינו אסור משום נוטע ושבת איירי דעביד ליה באותו ענין דמתקן בכך ומשביח וכ"ה בתוס' בפרק כלל גדול ומהרש"ל שכתב בזה דלענין שבת נמי אע"ג דקשי ליה כו' אין אלו אלא דברי נביאות ודברים דחוקים מצד עצמן ואינן צריכים כיון דאיכא לאוקמי בפשיטות שפיר דעביד ליה באותו ענין דמתוקן בכך כמו זומר בגפנים גם קשה לטעות כזה שנפל בספרים ישנים ב' פעמים קוצר במקום נוטע גם יש לדקדק בדבריהם מה הוצרכו ראיה מפרק הספינה דהיכא דקשי ליה שרי דודאי היכא דקשי ליה לית ביה משום נוטע גם קשה אמאי לא קשיא להו נמי לחייב משום קוצר בשביעית כמו בשבת דהא קצירה בשביעית נמי אסור מן המשומר וכל קצירה לעצים אינו מן המופקר דאל"כ כ"א יפסיד כרם חבירו לקוצרו לעצים בשביעית וע"כ הנראה לקיים כל נוסחות הישנות שבתוס' שלפנינו בתירוצם דליכא לחייבו משום קוצר כו' ולעיל בקושייתם ודאי דנפל טעות בתוס' קוצר במקום נוטע וכצ"ל משום עבודת נוטע וי"ל כו' ולפי שראה הטועה למטה בתירוצם דליכא לחייבו משום קוצר כו' חשב להגיה ג"כ לעיל משום עבודת קוצר ושיעור דבריהם דמעיקרא קשיא להו בפשיטות כיון דמשביח הכרם כו' ה"נ ניחייב משום עבודת נוטע ותירצו וי"ל דאיירי הכא דעביד ליה באותו ענין דקשי ליה משא"כ בשבת דאיירי בדעביד ליה באותו ענין דמתוקן בכך וכמ"ש התוס' בפרק כלל גדול ושוב הוסיפו הכא לומר וליכא לחייבו נמי הכא משום קוצר כדאמרינן גבי שבת דודאי לא מקרי בעצים קוצר אלא דשאני גבי שבת אע"ג דלא מקרי בעצים קוצר חייב משום קוצר דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא איתעבידא מחשבתו בצריך להם כמ"ש התוס' שם ובריש מ"ק דאי הוה מקרי בעצים קוצר דאע"ג דאין צריך לעצים היה חייב לר"י כו' ע"י וזה שכתבו אבל גבי שביעית אין לאסור דמשום קצירה אין לחייבו דלאו במחשבתו תליא מלתא אלא בקצירה ובעצים לא מקרי קצירה אלא היכא דמשביח הקרקע יש לאסור משום נוטע אבל הכא קשי ליה ואהא מייתי ראיה מפ' הספינה דהיכא דקשי ליה שרי התם וא"כ ע"כ אין לאסור בשביעית בעצים משום קצירה ודוק היטב כי הדברים ברורים הם למבין בלי גמגום ופקפוק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל ואי קרי לכו רועה צאן עיין ע"ז דף נט ע"א תוס' ד"ה דאר"י:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 26a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הֵי אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא קשא עדיין תיקשי למה לא אמרו בעובדא דכהן וזמר תירוץ זה שהוא עוסק במלאכה של גוי? ונראה לי בס"ד דתירוץ זה דוחק משום דאין דרכם של כהנים להיות נשכרים לעסק מלאכה ובפרט אצל הגוים מפני שדרכן להיות פרושים ומובדלים בעבור הטהרה לשמור עצמן מטומאה אבל תירוץ 'לְעֵקֶל' מרווח טפי אמנם בעובדא דכהן וחרש היו מוכרחים לתרץ בהכי שהיה שכיר לגוי דלית להו שם תירוץ אחר. ברם הא קשיא כיון דבאמת עובדא דכהן וחרש הוות באחרונה אמאי תלמודא נקיט לה ברישא? ונראה לי בס"ד ללמדנו דעיקר הקפדתו עליהם וקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' משום הך עובדא דכהן וחרש כי עובדא דכהן וזמר יש טעם לתירוץ שלהם כי דבר זה מצוי ושכיח שרוצה לעקל בית הבד אך בכהן וחרש התירוץ רחוק מאד כדאמרן דאין דרכן של כהנים להיות נשכרים לעסק מלאכה אצל אחרים וכל שכן אצל נכרים מפני שהם אוכלים תרומה וחלה וצריכין להיות שמורים בטהרה ומה גם מלאכה של חרישה ודאי לא יקרבו אליה כי יחושו אולי יש עצמות אדם קבורים בקרקע ויתגלו בחרישת הקרקע ויטמאו בהם לכך הקפיד בהאי עובדא טפי ולהכי נקיט לה תלמודא ברישא ללמדנו דעיקר הקפידה אשר אחר כך קראם לפני רבי יוחנן חשודין על השביעית היתה בעבור זאת המעשה דכהן וחרש. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו אמר שהוא הקפיד עליהם אחר כך שקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' בעבור עובדא דכהן וחרש והיינו שעשו תירוץ לזה הכהן ולא חקרו ודרשו עליו אם אמת הוא שעוסק בקרקע של גוי כי זה אפשר להם לברר שישאלו מאחרים וכיון דעשו לו התירוץ והלכו להם בלתי חקירה ודרישה הקפיד עליהם וקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' אבל בעובדא דכהן וזמר שעשו לו תירוץ לעקל בית הבד הוא צריך אין בידם לברר הדבר שישאלו מאחרים דאין אדם יודע מה כונתו והוא ודאי יאמר לְעֵקֶל בֵּית־הַבַּד הוּא צָרִיךְ' כדי לפטור עצמו עד כאן דבריו נר"ו.

    מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא (ישעיה ח, יב). נראה לי בס"ד שבנא נתגאה ומרד באדונו בשביל שראה שתי ישיבות הוא יתר עליו ונרמז זה בשמו שֶׁבְנָא אותיות 'ב' שנא' כלומר בעבור יתרון שתי ישיבות שנא את אדונו ומרד בו 'וְכָּתַב פִּתְקָא וְשָׁדָא בְּגִירָא' נרמז זה גם כן בְּגִירָא שהוא 'י־ג רא' כלומר ראה שיש לו שלש־עשרה ישיבות ולכך נתגאה ו'רא' שורש ראה ועל זה נתנבא דוד המלך ע"ה כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר (תהלים יא, ב) ששלח פתקא בחץ הוא הגירא למרוד בשביל יתר שהיה לו בישיבות על חזקיהו המלך. והנה מספר שלש־עשרה זה שנתגאה בו נהפך לו לאותיות 'אוֹבֵד' [13] כי הוא מספר י"ג. אי נמי נתגאה על שראה יש בשמו [שֶׁבְנָא=353] יתרון על מספר שם חִזְקִיָּה [130] כמנין אַבְרֵךְ [353-130=223] והוא המעלה של יוסף הצדיק ע"ה דכתיב וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) ותרגומו דין אבא למלכא וחשב גם הוא יזכה לכך.

    טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא (ישעיהו כב, טז) נראה לי בס"ד האי טִלְטוּלָא קאי על הגלגול כי האשה אף על פי שמתגלגלת גלגוליה מועטין מפני שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא וגם פטורה מביטול תורה וגם אין לה עון קרי ושכבת זרע לבטלה ואין בידה עון גזל וגניבה וחמס ושבועת שקר והשגת גבול וכיוצא מפני שאין לה עסק של משא ומתן בשוק אלא יושבת בירכתי ביתה, אבל האיש יש לו גלגולים רבים וגם משונים לחומר העונות ולכן אמר טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא ובא הנביא לומר לשבנא אל תחשוב מיתה אחת תמות בעוניך אלא מטלטלך טלטול גבר רצונו לומר יגלגלך גלגולים רבים ובכמה מיתות משונות תמות בהן. ומה שאמר רבי יוסי מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת נראה הטעם מדה כנגד מדה הוא היה עוסק בתורה והיה חושב בעסקו בתורה מחשבות רעות על חזקיה המלך ע"ה וסייעתו דנמצא בזה הגביר קליפת שור וחמור דכתיב לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כב, י) כי השור טהור וחמור טמא לכך לקה ב'צָרַעַת' [760] שהיא מספר 'שׁוֹר חֲמוֹר' [760].

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 26a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 26, Amud Aleph, about 508 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ומיגנזו כולי עלמא. כי אתי, א"ל ממאן…”

    2. Segment 218 words

      Opens “כי ניחא נפשיה א"ל שקולו תליסר מעי…”

    3. Segment 38 words

      Opens “א"ר שמעון בתחילה היו קוראין אותן אוספי…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מאי קאמר אמר רב יהודה ה"ק בתחילה…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 516 words

      Opens “משרבו ממציאי מעות לעניים ואזלי עניים ואספי…”

    6. Segment 611 words

      Opens “קשו בה בני רחבה האי משרבו האנסים…”

    7. Segment 728 words

      Opens “אלא בתחילה היו אומרים אחד זה ואחד…”

      Named: רבי ינאי.

    8. Segment 824 words

      Opens “ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק…”

    9. Segment 916 words

      Opens “חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “הי אמר להו ברישא אילימא הא קמייתא…”

    12. Segment 126 words

      Opens “מאי שנא כהן משום דחשידי אשביעית…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “(דתנן) סאה תרומה שנפלה למאה סאין של…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “והוינן בה אמאי ירקבו ימכרנו לכהן בדמי…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “ואמר רב חייא משמיה דעולא זאת אומרת…”

      Named: רב חייא, עולא.

    16. Segment 1612 words

      Opens “אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם…”

      Named: רבי יוחנן.

    18. Segment 1813 words

      Opens “הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “והדר אמר לא דמי התם הדור אימנו…”

      Named: רבי יוחנן.

    20. Segment 2027 words

      Opens “כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה…”

      Named: רבי יוחנן.

    21. Segment 2114 words

      Opens “מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר…”

    22. Segment 2231 words

      Opens “כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב…”

    23. Segment 2344 words

      Opens “הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס…”

    24. Segment 2430 words

      Opens “הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד…”

    25. Segment 256 words

      Opens “אמר רב טלטולא דגברא קשי מדאיתתא…”

      Named: רב טלטולא.

    26. Segment 2626 words

      Opens “(ישעיהו כב, יז) ועטך עטה אמר רבי…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    27. Segment 2732 words

      Opens “(ישעיהו כב, יח) צנוף יצנפך צנפה כדור…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Sanhedrin 26a · Segment 7 — “…נינהו ארנונא כדמכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026