Talmud Builders

    Sanhedrin 38b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 38b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1his torso was fashioned from dust taken from Babylonia, and his head was fashioned from dust taken from Eretz Yisrael, the most important land, and his limbs were fashioned from dust taken from the rest of the lands in the world. With regard to his buttocks, Rav Aḥa says: They were fashioned from dust taken from Akra De’agma, on the outskirts of Babylonia.

    2Rabbi Yoḥanan bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the first hour of the day, his dust was gathered. In the second, an undefined figure was fashioned. In the third, his limbs were extended. In the fourth, a soul was cast into him. In the fifth, he stood on his legs. In the sixth, he called the creatures by the names he gave them. In the seventh, Eve was paired with him. In the eighth, they arose to the bed two, and descended four, i.e., Cain and Abel were immediately born. In the ninth, he was commanded not to eat of the Tree of Knowledge. In the tenth, he sinned. In the eleventh, he was judged. In the twelfth, he was expelled and left the Garden of Eden, as it is stated: “But man abides not in honor; he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night.

    3Rami bar Ḥama says in explanation of the end of that verse: A wild animal does not have power over a person unless that person seems to the wild animal like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.”

    4The Gemara presents a mnemonic for the statements that follow: At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says that Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: If you agree, let us fashion a person in our image. The angels said before him: Master of the Universe, what are the actions of this person You suggest to create? God said to them: His actions are such and such, according to human nature.

    5The angels said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God outstretched His small finger among them and burned them with fire. And the same occurred with a second group of angels. The third group of angels that He asked said before Him: Master of the Universe, the first two groups who spoke their mind before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. God then created the first person.

    6When history arrived at the time of the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, i.e., the Tower of Babel, whose actions were ruinous, the angels said before God: Master of the Universe, didn’t the first set of angels speak appropriately before You, that human beings are not worthy of having been created? God said to them concerning humanity: “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws.

    7Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spanned from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him.

    8Rabbi Elazar says: The height of Adam the first man was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of the verses contradict each other. The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: This and that, from one end of the world to another and from the earth until the heavens, are one measure, i.e., the same distance.

    9And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spoke in the language of Aramaic, as it is stated in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: “How weighty also are Your thoughts to me, O God” (Psalms 139:17).

    10And this, i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “This is the book of the generations of Adam” (Genesis 5:1)? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Adam every generation and its Torah interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at his vision of the generation of Rabbi Akiva, Adam was gladdened by his Torah, and saddened by his manner of death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer.

    11And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? (Genesis 3:9), meaning, to where has your heart turned, indicating that Adam turned from the path of truth. Rabbi Yitzḥak says: He was one who drew his foreskin forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It is written here: “And they like men [ adam ] have transgressed the covenant” (Hosea 6:7), and it is written there: “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he has broken My covenant” (Genesis 17:14).

    12Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle of belief in God. It is written here: “And they like men [ adam ] have transgressed the covenant,” and it is written there: “He has broken My covenant,” and it is written in a third verse: “And then they shall answer: Because they have forsaken the covenant of the Lord their God and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).

    13§ We learned in a mishna there (Avot 2:14): Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [ la’apikoros ]. Rabbi Yoḥanan says: This was taught only with regard to a gentile heretic, but not with regard to a Jewish heretic, as one should not respond to him. All the more so, if one does respond he will become more heretical. His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position.

    14Rabbi Yoḥanan says: Any place in the Bible from where the heretics attempt to prove their heresy, i.e., that there is more than one god, the response to their claim is alongside them, i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: “Let us make man in our image” (Genesis 1:26), employing the plural, but it then states: “And God created man in His image” (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: “Come, let us go down and there confound their language” (Genesis 11:7), but it also states: “And the Lord came down to see the city and the tower” (Genesis 11:5). The verse states in the plural: “There God was revealed [ niglu ] to him when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: “To God Who answers [ haoneh ] me in the day of my distress” (Genesis 35:3).

    15Rabbi Yoḥanan cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, kerovim , but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, halekhu , but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, kharsavan , but the term “sit” is written in singular.

    16The Gemara asks: Why do I need these instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, i.e., the angels, as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” (Daniel 4:14).

    17The Gemara clarifies: This works out well for almost all the verses, as they describe an action taken by God, but what is there to say concerning the verse: “I beheld till thrones were placed”? The Gemara answers: One throne is for Him and one throne is for David, i.e., the messiah, as it is taught in a baraita : One throne is for Him and one throne is for David; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence by equating God with a person? Rather, the correct interpretation is that both thrones are for God, as one throne is for judgment and one throne is for righteousness.

    18The Gemara asks: Did Rabbi Akiva accept this explanation from Rabbi Yosei or did he not accept it from him? The Gemara suggests: Come and hear a proof to the matter from what was taught in another baraita , as it is taught in a baraita : One throne is for judgment and one throne is for righteousness; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, i.e., discussing, matters of aggada ? Go near tractates Nega’im and Oholot , which examine the complex halakhot of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. Rather, the correct interpretation is that while both thrones are for God, one is for a throne and one is for a stool. There is a throne for God to sit upon, and a stool that serves as His footstool.

    19Rav Naḥman says: This one, i.e., any person, who knows how to respond to the heretics as effectively as Rav Idit should respond to them, but if he does not know, he should not respond to them. The Gemara relates: A certain heretic said to Rav Idit: It is written in the verse concerning God: “And to Moses He said: Come up to the Lord” (Exodus 24:1). The heretic raised a question: It should have stated: Come up to Me. Rav Idit said to him: This term, “the Lord,” in that verse is referring to the angel Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, for My name is in him” (Exodus 23:20–21).

    20The heretic said to him: If so, if this angel is equated with God, we should worship him as we worship God. Rav Idit said to him: It is written: “Do not defy [ tammer ] him,” which alludes to: Do not replace Me [ temireni ] with him. The heretic said to him: If so, why do I need the clause “For he will not pardon your transgression”? Rav Idit said to him: We believe that we did not accept the angel even as a guide [ befarvanka ] for the journey, as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.

    21The Gemara relates: A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: It is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: It should have stated: From Him out of heaven. A certain launderer said to Rabbi Yishmael: Leave him be; I will respond to him. This is as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: It should have been written: My wives, and not: “Wives of Lemech.” Rather, it is the style of the verse to speak in this manner. Here too, it is the style of the verse to speak in this manner. Rabbi Yishmael said to the launderer: From where did you hear this interpretation? The launderer said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir.

    22The Gemara comments: This is as Rabbi Yoḥanan said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third halakha , one-third aggada , and one-third parables. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Meir had, i.e., taught, three hundred parables of foxes, and we have only three.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גופו מבבלעל שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה:

    וראשו מארץ ישראלשהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:

    ואיבריוידיו ורגליו:

    משאר ארצותמכל העולם כדיליף לעיל:

    מאקרא דאגמאבבבל הוה והוא עמוק מאד:

    בל יליןלינת לילה:

    עד זקנהכל ימיו [אסבלנו]:

    מסוף העולם ועד סופו היהארכו:

    ברא אדם מקצה הארץמקצה עד קצה:

    אחור וקדםשני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא.):

    על הארץ ולמקצה השמיםכלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה:

    ולי מה יקרו רעיך אלבתר גלמי ראו עיניך כתיב אותו מזמור וביצירת אדם מדבר:

    צדוקי היהנוטה לעבודת כוכבים:

    שקודמהיר וזריז:

    כדי שתדע להשיב לאפיקורוסהבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים:

    כל שכן דפקר טפישהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו:

    שפקרו הצדוקיםשמביאין ראיה מן התורה להפקירן:

    ויבראיחידי:

    העונהלשון יחיד:

    אשר הלכו אלהים לפדות לוהרי לשון יחיד:

    עד דכרסוון רמיונתיישבו הכסאות דמשמע שנים:

    כתיב ביה ועתיק יומין יתיביחידי:

    הנך למה לילמה נכתב בלשון רבים:

    כדרבי יוחנןשהכל בעצת פמליא שלו:

    שכינה חולשאתה מושיב בשר ודם אצלו:

    זהו מטטרוןהוא אמר עלה אל ה':

    ששמו כשם רבוה' לפיכך לא הזכיר שמו וכתב סתם:

    אם כן לא ישא לפשעכםלא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון בו:

    אמר ליה הימנותא בידןשאין בו כח לשאת פשעינו ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא שליח מוציא ומביא:

    שמיע לישהמקרא הזה תשובה לזה:

    סנהדרין 38 עמוד ב

    1גופו מבבל, וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות. עגבותיו, א"ר אחא: מאקרא דאגמא.

    2א"ר יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר: ״(תהלים מט״, יג) ״אדם ביקר בל ילין״.

    3אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: ״(תהלים מט״, יג) ״נמשל כבהמות נדמו״.

    4(שע"ה, בסו"ף, ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבש"ע מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו.

    5אמרו לפניו: רבש"ע (תהלים ח, ה) מה אנוש ״כי תזכרנו ובן אדם ״כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה׃

    6כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן (ישעיהו מו, ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו'.

    7אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ״(דברים ד״, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר ״(תהלים קלט״, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

    8אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב״ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ״אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא״׃

    9ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר ״(תהלים קלט״, יז) ולי מה יקרו רעיך אל׃

    10והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ״(בראשית ה״, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל׃

    11ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר ״(בראשית ג״, ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב ״הכא (הושע ו״, ז) והמה כאדם עברו ברית וכתיב ״התם (בראשית ט״, ט) את בריתי הפר׃

    12רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב ״הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) (ירמיהו כב״, ט) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם)׃

    13תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי׃

    14א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו (ואומר) (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית יא, ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל (בראשית לה, ז) כי שם נגלו אליו האלהים (בראשית לה, ג) לאל העונה אותי ביום צרתי׃

    15(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב׃

    16הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר ״(דניאל ד״, יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא׃

    17התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה׃

    18קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו׃

    19אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב ״(שמות כד״, א) ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב ״(שמות כג״, כא) כי שמי בקרבו׃

    20אי הכי ניפלחו ליה כתיב ״(שמות כג״, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב ״(שמות לג״, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'׃

    21אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב ״(בראשית יט״, כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב ״(בראשית ד״, כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי׃

    22דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש.

    Tosafot

    וירדו ארבעהאדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב (בראשית ד) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם כו'חמשה עלו למטה שנים וירדו ארבעה כו'. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. לאן לבך נוטה. ר' יצחק אמר מושך בערלתו היה כו'. פי' רב ור' יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים כי אדם הראשון מין היה כמותינו ומושך ערלתו היה וכופר בעיקר השכינה היה. ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים הוו זהירין בתשובתם ללמד מה שתשיבו להם. וכן פירוש כל כיוצא באלו. אבל חכמי התלמוד חס שאומר' על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם. והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. אמר רב כשביקש הקב"ה לבראות את עולמו ברא כת של מלאכי השרת אמר נעשה אדם אמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. וכן כת שניה. וכן כת שלישית כו'. אמר רב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור וחכמיו ודורשיו ופרנסיו וכיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונעצב במיתתו שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. תנן התם ר' אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס. אמר ר' יוחנן אפיקורוס נכרי. אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דמפקר טפי. וכל מקום דמיפקרי מינים תשובתן בצידם. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ויברא אלהים את האדם בצלמו. הבה נרדה. וירד ה'. כי שם נגלו אליו האלהים. לאל העונה אותי. אשר לו אלהים קרובים אליו. כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אשר הלכו אלהים לפדות לו. ולא כתיב להם. חזה הות עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. כר' דאמר אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאילתא. מאי כרסוון אחד לו ואחד לדוד ונדחו דבריו. ועוד חזר ואמר אחד לדין ואחד לצדקה וא"ל ר' אלעזר בן עזריה כלך למדברותיך אצל נגעים ואהלות כלומר דבר בקושיות ובהוראות כי בהגדות איניך כך. מדרשי הפסוקין בהגדות הן. אחד לכסא לישיבה ואחד לשרפרף להדום. כדכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. א"ל ההוא מינא לרב אידית כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה. א"ל חזי לרישא דעינינא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך וכו' ומלאך זהו מטטרון וכתיב ביה כי שמי בקרבו מלשון בקרב העם הזה בקרבי אתה יושב. והוא אמר עלה אל ה' א"ל אי הכי ששמו בקרבו פלחו ליה. א"ל אל תמר בו כתיב דמשמע אל תמירני בו כי לא ישא לפשעכם ששמי בקרבו כלומר הוא יודע כי שמי אל קנא ונוקם. נוקם ה' ובעל חמה לפיכך לא ישא לפשעכם א"ל הימנותא כלומר בשבועה אפי' כפרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו כדכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. א"ל מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה למימר. א"ל ההוא כובס ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך. נשיי מיבעי ליה למימר אלא משתעי קרא הכי. הכא נמי משתעי קרא הכי. א"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וש' משלות

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 38b

    Sanhedrin 38b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 843 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גופו מבבל על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה:

    וראשו מארץ ישראל שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:

    ואיבריו ידיו ורגליו:

    משאר ארצות מכל העולם כדיליף לעיל:

    מאקרא דאגמא בבבל הוה והוא עמוק מאד:

    בל ילין לינת לילה:

    עד זקנה כל ימיו [אסבלנו]:

    מסוף העולם ועד סופו היה ארכו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Tosafot

    וירדו ארבעה אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב (בראשית ד) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל:

    Tosafot on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם כו' חמשה עלו למטה שנים וירדו ארבעה כו'. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. לאן לבך נוטה. ר' יצחק אמר מושך בערלתו היה כו'. פי' רב ור' יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים כי אדם הראשון מין היה כמותינו ומושך ערלתו היה וכופר בעיקר השכינה היה. ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים הוו זהירין בתשובתם ללמד מה שתשיבו להם. וכן פירוש כל כיוצא באלו. אבל חכמי התלמוד חס שאומר' על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם. והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. אמר רב כשביקש הקב"ה לבראות את עולמו ברא כת של מלאכי השרת אמר נעשה אדם אמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. וכן כת שניה. וכן כת שלישית כו'. אמר רב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור וחכמיו ודורשיו ופרנסיו וכיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונעצב במיתתו שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. תנן התם ר' אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס. אמר ר' יוחנן אפיקורוס נכרי. אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דמפקר טפי. וכל מקום דמיפקרי מינים תשובתן בצידם. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ויברא אלהים את האדם בצלמו. הבה נרדה. וירד ה'. כי שם נגלו אליו האלהים. לאל העונה אותי. אשר לו אלהים קרובים אליו. כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אשר הלכו אלהים לפדות לו. ולא כתיב להם. חזה הות עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. כר' דאמר אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאילתא. מאי כרסוון אחד לו ואחד לדוד ונדחו דבריו. ועוד חזר ואמר אחד לדין ואחד לצדקה וא"ל ר' אלעזר בן עזריה כלך למדברותיך אצל נגעים ואהלות כלומר דבר בקושיות ובהוראות כי בהגדות איניך כך. מדרשי הפסוקין בהגדות הן. אחד לכסא לישיבה ואחד לשרפרף להדום. כדכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. א"ל ההוא מינא לרב אידית כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה. א"ל חזי לרישא דעינינא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך וכו' ומלאך זהו מטטרון וכתיב ביה כי שמי בקרבו מלשון בקרב העם הזה בקרבי אתה יושב. והוא אמר עלה אל ה' א"ל אי הכי ששמו בקרבו פלחו ליה. א"ל אל תמר בו כתיב דמשמע אל תמירני בו כי לא ישא לפשעכם ששמי בקרבו כלומר הוא יודע כי שמי אל קנא ונוקם. נוקם ה' ובעל חמה לפיכך לא ישא לפשעכם א"ל הימנותא כלומר בשבועה אפי' כפרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו כדכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. א"ל מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה למימר. א"ל ההוא כובס ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך. נשיי מיבעי ליה למימר אלא משתעי קרא הכי. הכא נמי משתעי קרא הכי. א"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וש' משלות

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יהא אדם שקוד ר"ל מהיר וזריז ללמוד תורה כדי להשיב את אפיקורוס המוציאים משם ראיות לאמונותיהם הקדומות ונכשלים באמונת השניות ושאר עבודות של צבא השמים והביא אחת מהן דרך הערה על כלן שאם יביאו בעלי השניות ראיה מאמרו נעשה בלשון רבים תשובתם מאמרו ויברא וכן בכלם למי שיתבודד בזה ולא הוזכרו הדברים בלשון רבים אלא מצד שהפעולות הטבעיות נעשות על ידי סבה ראשונה באמצעות הפמליא כמו שנודע למבינים לא שייוחס להם שום ממשלה כלל מעצמם והוא ששלל מענינם כל הדברים הבלתי טבעיים הבאים מצד ההשגחה לרוב מיני התפלות והצדקות ושאר עניני הדברים הדתיים ואף לשומם אמצעיים בינו ובין הבורא כלל והוא שאמרו הימנותא בידן דאפילו בפרונקא לא קבילנא ליה ובמדרש אמרו כל הנקרא בשם י"י ימלט לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל צווח לי ואנא עני הה"ד כל הנקרא בשם י"י ימלט שאין אנו צריכים למכניסי רחמים ולסרסורין לפני הקב"ה אלא נקרא והוא יענה בכל קראינו אליו וכבר הארכנו בדברים אלו בשלמות בילדותינו בחבור התשובה:

    Meiri on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Maharam

    בגמרא א"ר אליעזר מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים כצ"ל וצריך למחוק כאן ועד קצה השמים ופריך קשיא קראי אהדדי דהא נמי ועד קצה השמים דמשמע מסוף עולם עד סופו:

    Maharam on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' וכתיב כי ה' עיניו משוטטות עיני ה' המה משוטטים כצ"ל:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 38b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שְׁבִיעִית, נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה (תהלים מט, יג) נראה לי בס"ד לכן עושין נשואין שבעת ימים ומילה בשמונה ימים כי שעה שביעית נזדווגה לו חוה ושעה שמינית עשה מצות פריה ורביה ונולדו לו הבנים ולכך מברכין שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם.

    תְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הָאִילָן, וַעֲשִׂירִית סָרַח (תהלים מט, יג) הנה מאמר זה חולק עם שאר מאמרי רבותינו ז"ל וזוהר הקדוש דמוכח מנייהו כי לידת קין והבל היתה אחר החטא וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער הפסוקים ובשער הגלגולים) שכתב קין והבל כל אחד היה כלול מטוב ורע, טוב מסטרא דאדם ורע מסטרא דזוהמת הנחש עד כאן לשונו. והכי מסתברא מלתא ואפשר להגיה כאן שְׁמִינִית נִצְטַוָּה עַל הָאִילָן תְּשִׁיעִית סָרַח עֲשִׂירִית עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם אַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן מיהו כאן אמר וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה ובמקום אחר אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כב, ב) 'וְיָרְדוּ שִׁבְעָה' כי היו תאומה עם קין ושתים עם הבל, וכן מפורש בדברי רבינו ז"ל בשער הפסוקים על פי וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א) וזה לשונו לדברי האומר כי בגן עדן עצמו עלו למטה שנים וירדו שבעה עד כאן לשונו. ואפשר אמר כאן 'אַרְבָּעָה' דלא חשיב התאומות דטפלים היו לקין והבל או אפשר עלו למטה ב' פעמים בזה אחר זה ובפעם ראשונה נתעברה בקין ותאומתו הרי כאן ארבעה דוקא ואחר שירדו ארבעה חזרו אדם וחוה ועלו למטה לבדם ונתעברה בהבל ושתי תאומות וירדו חמשה. ובעל כרחך צריך אתה לומר דקין והבל באו משני זווגים חדא מחמת כי שרשם ובחינתם חלוקים זה מזה מאד ולפי סודם של דברים צריך שיהיה לכל אחד זיווג בפני עצמו. ועוד דאם לא כן במה זכה הבל בשתי תאומות וקין רק תאומה אחת דאם נאמר מפני שתאומה אחת יצאה מן הבטן אחר שיצא קין ושתי תאומות יצאו אחר שיצא הבל אין דבר זה מספיק לזכות את הבל בשתים ויפסיד קין הבכור מאחר דכולם יצאו מבטן אחת בלידה אחת אלא ודאי היו חלוקים בזווג שלהם. ומה שאמר שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ פירוש נִטְרַד מגן עדן וְהָלַךְ לוֹ לעשות תשובה שקבל עליו יסורין קשים ק"ל שנה. גם אמר 'הָלַךְ לוֹ' רצונו לומר הָלַךְ ממנו מה שאמר הקדוש ברוך הוא אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, יח) לּוֹ דייקא ומאחר שבסוף היום יצא בדמוס שרצה הקדוש ברוך הוא בתשובה שעשה לכן עושין סדר התשליך בסוף היום.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "מָה אֶנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם, וּשְׂרָפָם (תהלים ח, ה). קשא למה שרפם, והלא הוא שאלם תחילה כדי שישיבו מה שיעלה בלבבם כפי רצונם ודעתם? ונראה לי בס"ד כי שאלו בתחילה מה מעשיו? והשיב כך וכך, רצונו לומר טוב ורע שעל ידי כך יתחייב להוליד צדיקים ולהוליד רשעים ולכן בשמעם זו היה צריך לקטרג על לידת רשעים בלבד ולא על הרשעים ועל הצדיקים דהא אמרו 'מָה אֶנוֹשׁ' הוא לידת הרשעים 'וּבֶן אָדָם' הוא צדיק גמור נמצא קטרגו גם על הצדיקים ולכך נענשו. או יובן בס"ד נענשו על התשובה שהשיבו כי הוא יתברך אינו צריך לעצתם ורצונם ורק אמר להם רצונכם נעשה אדם כדי ללמד דרך ארץ שיהיה הגדול נמלך בקטן אף על פי שאינו צריך לו ולכן היה להם להשיב כמו שאמרו כת שלישית: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. וכן יחזקאל הנביא ע"ה כשאמר לו הקדוש ברוך הוא בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? והשיב: וָאֹמַר הֳ' אֱלֹקִים אַתָּה יָדָעְתָּ ד' אלקים אתה ידעת (יחזקאל לז, ג) וכיון שהשיבו מָה אֶנוֹשׁ וכו' משמע ומוכח שהקדוש ברוך הוא היה צריך ח"ו לעצתם ולדעתם והגידו לו מה שדעתם נוטה לכך הענישם בשריפה. ודע כי מה שאמר הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם לשון מליצה הוא זה והכונה ששרפם באש הגבורה כי הגבורה מכונית בשם 'זרת' שהיא אצבע קטנה בתחתונים כמו שאמרו בתיקונים (זהר חלק ב' קעה:) וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ, יב) דא גבורה. ואין זה סותר למה שאמר רבינו זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בדרוש הציצית בשער הכונות בסוד חמש אצבעות שהגודל חסד ואצבע הסמוך לגודל גבורה וזרת שהיא אצבע קטנה הוד עיין שם. כי באמת גם ההוד הוא בסוד הגבורה ועומד בקו שמאל תחת ספירת הגבורה ממש ורק היא גבורה קטנה לגבי גבורה העקרית שלמעלה ממנה ולכן אמר כאן אצבעו הקטנה ודוק.

    וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה (תהלים ח, ה) יש להבין והלא כת שניה ודאי ידעה מה שאמרה ראשונה דאפילו אם נאמר נבראת אחר שריפת הראשונה ודאי ידעה ברוח הקודש מה שאמרו הראשונה דהא כת שלישית אמרה 'מה הועילו ראשנים' נמצא ידעה מה שהיה לראשונה ולשניה, וכיון דידעה דנשרפה הראשונה למה השיבה כאשר השיבה הראשונה? ונראה לי בס"ד דהשניה חשבה מה שנשרפה הראשונה לאו בשביל שאמרה 'מָה אֶנוֹשׁ' אלא בשביל ששאלה 'מַה מַּעֲשָׂיו' כי משאלתם זו מוכח שחשבו היה צריך ח"ו לתשובתם ולכך רצו לעמוד על הדבר היטב כדי שישיבו ובאמת הקדוש ברוך הוא שאל אותם כדי ללמד דבר אחר וכדכתיבנא לעיל והם היה ראוי להשיב תכף ומיד מה שיבא בפיהם דלכך נענשו ולכן נזהרו שלא לומר 'מַה מַּעֲשָׂיו' אלא תכף השיבו מה אנוש ובאמת גם אלו נשרפו דלא היה להם לומר 'מָה אֶנוֹשׁ' אלא יהיו משיבין כמו השלישית עשה כרצונך. ועוד נראה לי בס"ד השניה חשבה שנענשה הראשונה בשביל ששאלו תחילה 'מַה מַּעֲשָׂיו' שבזה ניכר שהם השכילו יותר ח"ו בדבר זה לידע מה מעשיו תחילה כדי שישיבו ובאמת לא היה להם לשאול אלא היו צריכים להבין מדעתם שאין התשובה נוגעת לשאלה זו דאם נוגעת היה מן הראוי שיודיע להם השם יתברך דבר זה מאליו כדי שישיבו תשובה נכונה, וכיון דמוכח מדבריהם דאי אפשר להם להשיב תשובה נכונה אלא עד שידעו תחילה 'מַה מַּעֲשָׂיו' דבזה גילו שהם השכילו יותר ח"ו לכך שרפם ולכן השניה לא שאלה 'מַה מַּעֲשָׂיו' אלא תכף השיבו מָה אֶנוֹשׁ וכו' אך באמת גם אלו נענשו על אשר השיבו תשובה מדעתם מָה אֶנוֹשׁ וכו' ולא השיבו ככת השלישית 'כָּל הָעוֹלָם הוּא שֶׁלְּךָ עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ'. ולכן נתחכמה כת שלישית שלא תשיב דברים משלה כלל וכך אמרה ' רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ ' דברים ' מָה הוֹעִילוּ ' כלומר אין אתה צריך לעצה ולדעת אחרים ח"ו כי הראשנים שחשבו כן לחדש תשובה מדעתם ואמרו לפניך דעתם מה הועילו דהא ודאי דברים שהשיבו הם גלויים וידועים לפניך ומה הועילו בדברים אלו נגדיך? לכן ראוי לנו שלא נדבר כלום ולא נגיד דעתינו ורצונינו דמה נדע אשר לא תדע אלא כך נאמר ' כָּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה '.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? (תהלים ח, ה) נראה לי בס"ד אין כונתם להצדיק דברי אותם שקטרגו על הבריאה של אדם כולה דאם כן גם הם עתה היו צריכין שריפה כאשר עשה בראשנים כי באמת מה שעשו דור המבול ודור הפלגה היה יודע הקדוש ברוך הוא כל זה מתחילה בעת שדבר עם אותם שלשה כיתות ואין כל חדש לפניו יתברך אך כונתם להצדיק קטרוג שקטרגו על הרשעים באומרם 'מָה אֶנוֹשׁ' והם חשבו כי הראשנים לא נענשו על זה אלא נענשו על בריאת הצדיקים באומרם 'וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' דזה קאי על הצדיקים כמו שכתבתי לעיל ולכן אמרו יפה קטרגו על הרשעים שאמרו 'מָה אֶנוֹשׁ' ובוודאי אתה לא כעסת עליהם ושרפת אותם בעבור קטרוג זה אלא רק בעבור קטרוג שקטרגו על בריאת הצדיקים. והשיב להם 'וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל' (ישעיה מו, ד) כלומר גם על בריאת הרשעים אין קטרוג כהוגן כי מעשה הרשעים יש להם תקנה על ידי הצדיקים והיינו אני אסבול ואשא קלקולם של רשעים אלו עד שיבא אברהם שהוא בעל הזקנה והשיבה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פז.) עד אברהם לא היה זקנה עד שבא אברהם ונגלית הזקנה שהיה לו שערות לבנות והגיד להם בזה שכל קלקולים של אלו יהי נתקנים על ידי אברהם בעל הזקנה והוא לקח שכר כולם כי קלקול שסופו נתקן על ידי הצדיקים עדיף טפי מאם לא היה קלקול כלל שיש בזה הרוחה גדולה על מה שהיה קודם הקלקול וכמו שאמרו המקובלים ז"ל בענין בעל תשובה שמהפך העונות לזכויות ולהכי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד:).

    אָדָם הָרִאשׁוֹן, בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר הנה ודאי אדם הראשון היה יודע שבעים לשון אך כל הספור שלו היה בלשון הקודש דהא אמר לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת (בראשית ב, כג) הרי כינה לה שם שהוא גזור מלשון הקודש כי אִישׁ הוא לשון הקודש אך בא המאמר כאן לומר דגם בלשון ארמי היה רגיל לספר מאחר דמצינו מאמר 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ' (תהלים קלט, יז) ותיבת יָּקְרוּ הוא תרגום של כבוד כמו שנאמר כְּבוֹד הֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל תרגומו יקרא דה' ומוכיח הגמרא דפסוק זה אמרו אדם הראשון מהא דאמר ריש לקיש מאן דאמר וכו'.

    כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. נראה לפרש בס"ד שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ על אשר דרש אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (בבא קמא מא:). וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ שראה סיבת מיתתו נוגעת אליו והיינו כי חקרנו במקום אחר למה נתגלגלו עשרת השבטים בעשרה הרוגי מלכות כדי שיהיו נהרגים בעון מכירת יוסף, והלא עון מכירת יוסף נתקן בקושי השעבוד במצרים וגם בגלות יון כמו שאמרו רבותינו ז"ל? ותרצנו שלא היה גלגולם בעשרה הרוגי מלכות בשביל המכירה אלא בעבור מחשבתם שחשבו להרגו דכתיב וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ (בראשית לז, יח) ולכן נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות ונהרגו. ונמצא ממיתתו של רבי עקיבה נודע לו שהקדוש ברוך הוא מעניש הצדיקים על המחשבה כמעשה ולכן נעצב בעבור עצמו כי הוא במעשה של אכילת עץ הדעת לא עבר אלא על איסור לאו אך במחשבה עשה פגם גדול וקלקול רב מאד בענין כונתו בעולמות ופרצופי הקדושה למעלה כמפורש בשער הפסוקים בפרשת בראשית ובמקום אחר. ומה שאמר אדם הראשון על רבי עקיבה 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ־ל' (תהלים קלט, יז) נרמז רבי עקיבה בתיבת 'רֵעֶיךָ' שהוא ראשי תיבות ' ר בי ע קיבה י דרוש כ תרים' שהשיג בתורתו לדרוש כתרי אותיות.

    אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִין הָיָה ראיתי להרמ"ה ז"ל שכתב וזה לשונו: כתב רבינו חננאל, רב ורב יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים דאדם הראשון מין היה כמותם ומושך ערלה וכופר בעיקר היה ומביאים ראיה לדבריהם מאלה הפסוקים והגידו זאת להודיע שתהיו זהירים ללמוד תשובות מה שתשיבו להם וכן פירוש כל כיוצא באלו אבל חכמי התלמוד ח"ו שאומרים על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עד כאן לשונו רבינו חננאל ז"ל. וכתב הרמ"ה ז"ל על דבריו וזה לשונו: ואנן אמרינן דודאי מרן לשם שמים נתכוון מיהו גמרא לא משמע הכי דהיכי אפשר דמייתו ראיה מקראי דסתרי למלתייהו דהא אי מייתו ראיה דמין היה מדכתיב 'אַיֶּכָּה' (בראשית ג, ט) להיכן לבך נוטה גריעותא היא ולאו שפיר עבד וכו' ומאי דקאמר דח"ו דחכמי התלמוד לא אמרו על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם מאי קשיא ליה, אי מהוה הוה אמאי לא הוה אמרינן? עד כאן לשונו. ואחר המחילה מה שטען מחמת קראי, הנה לפי דברי רבינו חננאל גם הוכחות דקראי הם מדברי המינים שאומרים כך וכך היה ומוכח מקראי ומה שטען אי מהוה הוה אמאי לא אמרינן, אחר המחילה זה אינו דהא מצינו (שבת צו:) דדרש רבי עקיבה 'מקושש' זה צלפחד ואמרו לו ממה נפשך אתה עתיד ליתן את הדין! אי הוה כן, התורה כיסתו ואתה מגלהו, ואם לא היה כן, נמצא אתה מוציא לעז על אותו צדיק! וכן כאן בתורה לא נזכר אלא אכילת עץ הדעת שהוא איסור לאו ולפי דברי רב ורבי יצחק ורב נחמן לא נשארו עוללות והתורה כסתו והם מגלים וזה היה טעמו של רבינו חננאל להחליט הדבר הזה ולומר שלא באו לספר בגנותו של אדם הראשון אלא אמרו כך המינים אומרים. ברם אנא עבדא אימא מילתא בס"ד דכונתו אינו רצונו לומר שהיה מין ח"ו ממש לפקור כפקרות המין חלילה אלא כונתו לומר פגם חטא שלו דומה לפגם חטא של מין שפוגם מאד יותר מפגם עבודה זרה כן אדם הראשון לרוב גודל מעלת נשמתו ואחיזתו למעלה למעלה אז חטא קל שעושה שהיא רק איסור לאו עשה בו פגם וקלקול גדול כמו פגם של מין. דכיוצא בזה תמצא אצל ראובן דכתיב ביה וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה (בראשית לה, כב) דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, אלא מחמת שבלבל יצועי אביו נכתב עליו כך. וכן כתוב בשלמה המלך ע"ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים וכו׳ אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב (מלכים א' יא, ז) ואמרו רבותינו ז"ל (שבת נו:) נכתב עליו כך אף על פי שלא בנה ולא הלך אלא בשביל שלקח נשים נכריות. וכן הענין בבני עלי דכתיב בהו אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים (שמואל א' ב, כב) ואמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) בשביל ששהו הקרבה שלהם ומחמת כן לא הלכו לשכב עם בעליהם העלה עליהם כאלו שכבום. כי מי שהוא גדול במעלה נחשב לו חטא קל לחטא גדול וכל שכן אדם הראשון שהיה עליון על כל בני אדם והיה לו אחיזה במקום עליון וגבוה מאד דחטא קל שלו פוגם למעלה כפי גודל ערכו לכן אמר רב ' מִין הָיָה ' כי חטא לאו שעבר עליו פגם וקלקל בו כמו פגם של מין שאין פגם יותר ממנו. וכן כיוצא בזה הוא הכונה בדברי רבי יצחק ורב נחמן דרצונו לומר חטאו גרם פגם וקלקול כמו הכופר בעיקר ומושך בערלתו וכן על דרך זה יש לפרש דברי רבותינו ז"ל במקום אחר שאמרו אדם הראשון עבר על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, שלא עבד עבודה זרה ממש ח"ו ולא גילוי עריות ולא שפיכות דמים אלא רצונו לומר פגם שלו כמו פגם שעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים דהיינו לפי ערך מעלתו. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' מִין הָיָה ' רצונו לומר מעשה דומה למעשה מין שנטה מדרך האמת כן הוא נטה מדרך האמת והלך בדרך הנחש ועצתו שעשה לו צד היתר. ומה שאמר ' מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה ' לשון מליצה הוא זה והכונה על זוהמת הנחש שנמשכה על זרעו היוצאים מאמתו. ומה שאמר ' כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה ' רצונו לומר עיקר אחד מין שלש־עשרה עקרים והוא מה שאמר 'שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים' שאם לא כפר בעיקר זה לא היה אוכל מעץ הדעת אלא חשב אף על פי שיחטא יוותר לו הקדוש ברוך הוא. ומה שאמר ' כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִין, תְּשׁוּבָתָן בְּצִדָּן ' נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ (משלי כג, א) ונראה בצד אותיות ' מִין ' מקודם יש אותיות ' מלט ' פירוש מלט עצמך בתשובה שתמצאנה לפניך.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 38b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 38, Amud Bet, about 843 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “גופו מבבל, וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר…”

    2. Segment 264 words

      Opens “א"ר יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה…”

    4. Segment 436 words

      Opens “(שע"ה, בסו"ף, ארמ"י סימן) אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 544 words

      Opens “אמרו לפניו: רבש"ע (תהלים ח, ה) מה…”

    6. Segment 632 words

      Opens “כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור…”

    7. Segment 748 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון…”

      Named: רב יהודה, רב אדם.

    8. Segment 843 words

      Opens “אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון…”

      Named: רב יהודה, רב אדם.

    10. Segment 1038 words

      Opens “והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית…”

      Named: רבי עקיבא.

    11. Segment 1147 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון…”

      Named: רב יהודה, רב אדם, רבי יצחק.

    12. Segment 1227 words

      Opens “רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב…”

      Named: רב נחמן.

    13. Segment 1327 words

      Opens “תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד…”

    14. Segment 1456 words

      Opens “א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן…”

    15. Segment 1543 words

      Opens “(דברים ד, ז) כי מי גוי גדול…”

      Named: שמואל.

    16. Segment 1626 words

      Opens “הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן.

    17. Segment 1735 words

      Opens “התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי…”

    18. Segment 1839 words

      Opens “קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש…”

    19. Segment 1947 words

      Opens “אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי…”

      Named: רב נחמן, רב אידית.

    20. Segment 2040 words

      Opens “אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג,…”

    21. Segment 2165 words

      Opens “אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר'…”

    22. Segment 2232 words

      Opens “דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר…”

      Named: רבי מאיר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 38b · Segment 10 — “…שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 38b · Segment 2 — “א"ר יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 38b · Segment 15 — “…בכל קראנו אליו (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 38b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026