Talmud Builders

    Sanhedrin 7b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 7b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; sixty mighty men are around it, of the mighty men of Israel. They all handle the sword, and are expert in war; every man has his sword upon his thigh due to dread in the night” (Song of Songs 3:7–8). The words “due to dread in the night” mean due to the dread of Gehenna, which is similar to the night. Rabbi Shmuel bar Naḥmani interprets this verse as referring to judges, who are called: Mighty men of Israel, as they preside in the Temple, which is termed: The bed of God. In this verse, God is referred to as: Solomon [ Shlomo ], the King to Whom peace [ shalom ] belongs.

    2Rabbi Yoshiya, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak, interpreted a verse homiletically. What is the meaning of that which is written: “House of David, so says the Lord: Execute justice in the morning, and deliver the spoiled out of the hand of the oppressor” (Jeremiah 21:12)? And is it so that a court may judge in the morning, and all the rest of the day a court may not judge? Why does the verse specifically relate to judging in the morning? Rather, the meaning is: If the matter is as clear to you as the morning, state the verdict; and if not, do not state it. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yonatan says this principle may be derived from here: “Say to wisdom: You are my sister” (Proverbs 7:4). If the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, state it, and if not, do not state it.

    3Rabbi Yehoshua ben Levi says: If ten judges are sitting in judgment, a prisoner’s collar [ kolar ], referring to responsibility for the consequences of an incorrect verdict, hangs around all of their necks. The Gemara asks: Isn’t it obvious that all of the judges bear joint responsibility for the verdict? The Gemara answers: It is necessary only in order to include a student who is sitting in front of his teacher in the court, and notices that his teacher erred. Although he is not formally part of the court, he nevertheless bears responsibility if he remains silent.

    4The Gemara relates concerning Rav Huna that when a case would come before him for judgment, he would gather and bring ten rabbis from Rav’s study hall. He would say: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us. The greater the number of judges, the less responsibility each one assumes for the verdict. Similarly, with Rav Ashi, when a person would come before him with meat suspected to be from an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [ tereifta ], he would gather and bring together all the butchers of Mata Meḥasya and consult with them before ruling on the status of the meat. He would say to them: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us.

    5When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land; but he who exacts gifts [ terumot ] overthrows it” (Proverbs 29:4)? This teaches that if the judge is like a king in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.

    6In the house of the Nasi , they appointed a judge who was not learned. This judge said to Yehuda bar Naḥmani, who was the interpreter of Reish Lakish and whose role was to repeat and explain the Sage’s lectures: Stand over me as an interpreter, and I will lecture. Yehuda bar Naḥmani arose and bent over him in the conventional manner, to hear the judge’s words. And, being ignorant, the judge did not say anything to him.

    7The interpreter began and said: The verse states: “Woe to him who says to the wood: Awake, to the dumb stone: Arise. Can this teach? Behold, it is overlaid with gold and silver, and there is no breath at all in the midst of it” (Habakkuk 2:19). So is this judge, appointed to teach the public for gold, i.e., for payment, but no more qualified than wood and stone. And in the future, the Holy One, Blessed be He, will punish those who appoint such judges, as it is stated in the next verse: “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him” (Habakkuk 2:20). God, Who is above everything, will judge those responsible for such appointments.

    8Reish Lakish says: With regard to anyone who appoints over the community a judge who is not fit, it is as though he plants a tree used as part of idolatrous rites [ ashera ] among the Jewish people, as it is stated: “You shall make judges and officers for yourself” (Deuteronomy 16:18), and juxtaposed to it, it is written: “You shall not plant yourself an ashera of any kind of tree” (Deuteronomy 16:21). By implication, appointing unfit judges is akin to planting a tree for idolatry. Rav Ashi says: And in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar, as it is stated: “You shall not plant yourself an ashera … beside the altar of the Lord your God.”

    9It is written: “You shall not make with Me gods of [ elohei ] silver and gods of gold” (Exodus 20:20). The Gemara asks: It is gods of silver and gods of gold that you may not make, but are gods of wood permitted? Rather, Rav Ashi says: This verse discusses a judge, called elohim , who comes, i.e., is appointed, due to payment of silver, and a judge who comes due to payment of gold.

    10The Gemara relates that Rav, when he would come to court to judge a case, would say this about himself: By his own will he goes out to danger of death, as a judge who misjudges a case is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven; and he does not do what is necessary to provide for the needs of his house, and he enters his home empty-handed, because a judge does not receive a salary. He said: If only it should be so that his entry into his home will be the same as his departure, without sin or transgression.

    11In a similar demonstration of humility, when Rav would see a convoy [ ambuha ] of scribes following after him to honor him, he would say: “Though his excellency mount up to the heavens and his head reach the clouds, yet he shall perish forever like his own dung; they who have seen him shall say: Where is he?” (Job 20:6–7). It is said of Mar Zutra the Pious that when the people would carry him to his lectures on their shoulders during Shabbat of the Festival, he would say this to avoid becoming arrogant: “For power is not forever, and does the crown endure for all generations?” (Proverbs 27:24).

    12Bar Kappara taught, based on a homiletical interpretation of a verse: From where is this matter that the Sages stated derived: Be temperate in judgment ( Avot 1:1)? As it is written: “Neither shall you go up by steps onto My altar” (Exodus 20:23), i.e., do not ascend hurriedly, and juxtaposed to it, it is written: “Now these are the ordinances that you shall set before them” (Exodus 21:1). Rabbi Eliezer says: From where is it derived that a judge may not step over the heads of the sacred nation, walking among those assembled for the lecture, who would sit upon the floor, in such a manner that he has the appearance of stepping on them? It is derived from that which is stated: “Neither shall you go up by steps,” and juxtaposed to it is an introduction to civil laws and courtroom regulations: “Now these are the ordinances.” This indicates that the prohibition against ascending upon steps applies to judges.

    13The Gemara interprets the second part of the verse cited above: “Now these are the ordinances that you shall set before them.” The verse should have stated: That you shall teach them. What is indicated by the phrase: “Set before them”? Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: These are the judges’ tools. To illustrate this, the Gemara relates that Rav Huna, when he would go out to a judgment, would say this: Take out for me tools from my shop: A rod and strap, with which to flog transgressors; and a shofar, necessary in the event that someone must be excommunicated; and a sandal, necessary in the event of ḥalitza , the procedure by which a levirate marriage is rejected.

    14The Gemara interprets other verses related to the topic of adjudicating cases. “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger who is with him” (Deuteronomy 1:16). Understanding that the word “charged” indicates alacrity, Rabbi Yoḥanan says: Moses urged the judges: With regard to the rod and the strap, be vigilant. With regard to the clause “Hear the causes between your brethren, and judge,” Rabbi Ḥanina says: This is a warning to a court that it may not hear the statement of one litigant before the other litigant comes, and it is a warning to a litigant that he may not explain his statement to the judge before the other litigant comes. Read into the phrase in the verse: “Hear the causes between your brethren,” that it is also concerning the litigant. Although he is not the judge, he is also required to assure that the case is conducted in the presence of both parties.

    15Rav Kahana says the litigant’s responsibility may be derived from here: From “you shall not bear [ tissa ] a false report” (Exodus 23:1). Although conjugated in this manner the verb would seem to be addressed to the judges, commanding them not to lend credence to a false report, the term may also be read as: You shall not deliver [ tassi ] a false report, conjugated so that it addresses the litigants and the witnesses.

    16The Gemara returns to the verse in Deuteronomy cited above: “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously.” Reish Lakish says: Verify the judgment by meticulously examining the particulars of the case, and only afterward, implement it. The verse continues: “Between a man and his brother, and the stranger who is with him.” Rav Yehuda says: The judge must distinguish even between the merits of a house and the upper story when dividing a two-floor property among inheriting brothers.

    17With regard to the clause in the verse: “And the stranger who is with him [ gero ],” the word gero resembles the word: Dwell [ gur ], and Rav Yehuda says: This word teaches that the judge must distinguish even between the merits of an oven and a stove. The judge must carefully weigh how to divide even these domestic items in a case of inheritance, to ensure that the distribution of property is absolutely equitable.

    18The next verse states: “You shall not respect [ takiru ] people in judgment; you shall hear the small and the great alike; you shall not be afraid before any man, for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it” (Deuteronomy 1:17). Rabbi Yehuda says: Do not recognize him [ takirehu ], i.e., do not acknowledge the litigant as a friend in your role as a judge. Rabbi Elazar says: Even if he is your opponent, do not estrange him [ tenakerehu ] in such a way as to prejudge him as liable, but treat him as though you do not know him at all.

    19Rav’s host [ ushpizekhaneih ], with whom he would stay occasionally, came before him for a judgment. Rav said to the host: Are you not my host? He said to him: Yes, I am. The host then said to him: I have a dispute with another that needs a judgment. Rav said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מטתו שלשלמהשכנו של מקום:

    ששים גבוריםתלמידי חכמים וששים לאו דוקא:

    מלומדי מלחמהמלחמתה של תורה:

    אם ברור לךהדין כבקר שהוא מאיר:

    אומרהווהכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט:

    קולר תלויעונשה של הטייה:

    לתלמיד היושב לפני רבוובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה:

    דנמטיין שיבא מכשוראשיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי:

    שיבאנסורת כמו (הושע ח׳:ו׳) כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין:

    טבחיבקיאין בטריפות:

    אם דומה הדיין למלךשבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה שהוא עשיר:

    שמחזר על הגרנותלשאול תרומותיו ואף זה צריך לחזר לשאול ב"ד:

    קום עליה באמוראלהשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך:

    וה' בהיכל קדשוסמוך להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה עורה לאבן וגו' הוא יורה הנה הוא תפוש וגו' כתב הס מפניו כל הארץ יכלה על עון הזה את כל הארץ:

    כל עץמשמע דיין דכתיב (דברים כג) כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד:

    אצל מזבחות"ח מכפרין ומגינין כמזבח:

    אלוה הבא בשביל כסףדיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך:

    לדינאלדון:

    לקטלאלישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר:

    וצבי ביתיה לית הוא עבידצרכי ביתו אינו עושה כאן:

    וריקן לביתיה עיילשאינו משתכר כאן כלום:

    ולואי שתהא ביאהשאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש:

    אמבוהאסיעת אנשים:

    אם יעלה לשמים וגו'כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך:

    כגללוגלל רעי:

    מכתפי להונושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר:

    בשבתא דרגלאשבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל:

    מתוניםרגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו:

    במעלותבחזקה ובמרוצה:

    על ראשי עם קדששכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן:

    וסמיך ליה ואלה המשפטיםכלומר אף לשופטים אני מזהיר:

    כלי הדייניםדשייכא בהו שימה דבר המטלטל:

    רצועהלמלקות:

    מקללמכת מרדות עד שיחזור בו:

    שופרלשמתא ונידוי:

    סנדללחליצה:

    ואצוהכל צואה לשון זירוז הוא דתניא (קדושין דף כט:) כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים:

    שמוע בין אחיכםכשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך:

    שמעדבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע:

    לא תשאלא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי לא תשיא אזהרה לבעל דין:

    בין איש ובין אחיושנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע"י מעות:

    בין גרולשון מגור תשמישי דירה אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים:

    לא תכירהואם הוא אוהבך:

    לא תנכרהואם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו:

    אמר ליהההוא גברא לרב:

    ולאו אושפיזכני אתכלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד:

    א"לרב אין:

    אמר ליה ההוא גברא דינא אית ליורוצה אני שתהא דיין:

    סנהדרין ז עמוד ב

    1שנאמר: ״(שיר השירים ג״, ז) ״הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות״. מפחדה של גיהנם, שדומה ללילה.

    2דרש ר' יאשיה, ואיתימא רב נחמן בר יצחק, מאי דכתיב: ״(ירמיהו כא״, יב) ״בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק״ וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין? אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו. ר' חייא בר אבא א"ר יונתן, מהכא: (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו אל תאמרהו.

    3אמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שיושבין בדין, קולר תלוי בצואר כולן. פשיטא! לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו.

    4רב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה, מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב. אמר: כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא. רב אשי, כי הוה אתי טריפתא לקמיה, מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא. אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא.

    5כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב: ״(משלי כט״, ד) ״מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה״? אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה.

    6דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר. א"ל ליהודה בר נחמני, מתורגמניה דריש לקיש: ״קום עליה באמורא״. קם, גחין עליה, ולא א"ל ולא מידי.

    7פתח ואמר: (חבקוק ב, יט) ״הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו״. ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין שנאמר: ״(חבקוק ב״, כ) ״וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ״.

    8אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר: ״(דברים טז״, יח) שופטים ושוטרים תתן לך״, וסמיך ליה: (דברים טז, כא) ״לא תטע לך אשירה כל עץ״. אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: ״(דברים טז״, כא) ״אצל מזבח ה' אלהיך.

    9כתיב: ״(שמות כ״, כג) ״לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב״. אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב.

    10רב, כי הוה אתי לבי דינא, אמר הכי: ברעות נפשיה לקטלא נפיק, וצבי ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה עייל. ולואי שתהא ביאה כיציאה.

    11כי הוי חזי אמבוהא (דספרי) אבתריה, אמר: (איוב כ, ו) ״אם יעלה לשמים שיאו [וגו'] כגללו לנצח יאבד (וגו')״. מר זוטרא חסידא, כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא, אמר הכי: (משלי כז, כד) ״כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור״.

    12דרש בר קפרא: מנא הא מילתא דאמרו רבנן, ״הוו מתונין בדין״? דכתיב: ״(שמות כ״, כו) ״לא תעלה במעלות וסמיך ליה (שמות כא, א) ״ואלה המשפטים״. אמר ר' אליעזר: מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש? שנא' ״לא תעלה במעלות וסמיך ליה ״ואלה המשפטים״.

    13״אשר תשים״? ״אשר תלמדם״ מיבעי ליה! אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין. רב הונא, כי הוה נפק לדינא, אמר הכי: אפיקו לי מאני חנותאי: מקל ורצועה, ושופרא, וסנדלא.

    14(דברים א, טז) ״ואצוה את שופטיכם בעת ההיא״. אמר רבי יוחנן: כנגד מקל ורצועה תהא זריז. (דברים א, טז) שמוע בין אחיכם ושפטתם״ אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו. ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי: ״שמע בין אחיכם.

    15רב כהנא אמר: מהכא, (שמות כג, א) מלא תשא לא תשיא.

    16(דברים א, טז) ״ושפטתם צדק״. אמר ריש לקיש: צדק את הדין, ואחר כך חתכהו. (דברים א, טז) ״בין איש ובין אחיו (ובין גרו)״. אמר רב יהודה: אפילו בין בית לעלייה.

    17״ובין גרו״. אמר רב יהודה: אפילו בין תנור לכירים.

    18(דברים א, יז) ״לא תכירו פנים במשפט״. רבי יהודה אומר: לא תכירהו. רבי אלעזר אומר: לא תנכרהו.

    19אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא. אמר לו: לאו אושפיזכני את? אמר לו: אין. אמר ליה: דינא אית לי. אמר ליה:

    Tosafot

    שאינו צריך לכלוםכלומר דגמיר וסביר וכן מוכח מדמייתי עלה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר ומיהו בפי"ג דכתובות (דף קה:) מייתי לה על דיין שאינו מקבל שוחד ומשמע שאין צריך לכלום שהוא עשיר:

    תהא זריזשלא להטיל אימה על הציבור לרדותם יותר מדאי וכן מוכח לקמן (סנהדרין דף ח.) דדרשינן מהאי קרא אזהרה לדיין שיסבול את הציבור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפטדרש ר' יאשיה אם ברור לך הדבר והדין על בוריו עם מי האמת ומי הזכאי ומי החייב כמו שברור לך כי הבוקר הוא שעה ראשונה של יום בלא כלום ספק אומרהו. ואם עדיין לא ברור לך אל תאמרהו כיוצא בו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר בבירור שהיא אחותך שהיא יצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אומרהו וכו':

    עשרה שיושבין בדין הקולר תלוי בצואר כולן ואפילו תלמיד היושב לפני רבורב הונא הוה מכניף בדינא עשרה רבנן בהדיה. ורב אשי בענין טריפה הוה מכניף כולהו טבחי דמחסיא אמר כי היכי דלימטיין שיכא מכשורא. מלך במשפט יעמיד ארץ. אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום ליהנות מבני אדם יעמיד ארץ. אם ככהן המחזר על הגרנות ליטול תרומה יהרסנה כלומר אין בו כח למחות במי שהנאתו ממנו. וכל המעמיד דיין לישראל שאינו הגון כאלו נטע אשרה וכו':

    ענין הוו מתונים בדין ושלא יפסע הדיין על ראשי עם קודשכלי הדיין כגון מקל ורצועה. ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אלא בפני בעל דינו ואזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין שלא בפני בעל דינו. וצדק את הדין ואחר כך חתכהו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה צריך הדיין להיות בקי כמשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתון וכך צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן העזיבה שתחת התנור. וכמה הרחקת הכירה והמחזיק בכירה אין לו לעשות וכיוצא בדינים הללו ולא יהיו [קל] בעיניו מפני שהן כך בלא נשיאות ממון ובלא נתינת ממון בבזיון אלא צריך להתעסק בהן בכולן כמו שהן מפורשין בפ' לא יחפור והא דאמר רב לאושפיזא פסילנא לך לדינא ודבר אחד בדור ולא שנים דברים כולן פשוטין הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 7b

    Sanhedrin 7b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 629 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מטתו שלשלמה שכנו של מקום:

    ששים גבורים תלמידי חכמים וששים לאו דוקא:

    מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה:

    אם ברור לך הדין כבקר שהוא מאיר:

    אומרהו והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט:

    קולר תלוי עונשה של הטייה:

    לתלמיד היושב לפני רבו ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה:

    דנמטיין שיבא מכשורא שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי:

    40 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 7b · Sefaria

    Tosafot

    שאינו צריך לכלום כלומר דגמיר וסביר וכן מוכח מדמייתי עלה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר ומיהו בפי"ג דכתובות (דף קה:) מייתי לה על דיין שאינו מקבל שוחד ומשמע שאין צריך לכלום שהוא עשיר:

    תהא זריז שלא להטיל אימה על הציבור לרדותם יותר מדאי וכן מוכח לקמן (סנהדרין דף ח.) דדרשינן מהאי קרא אזהרה לדיין שיסבול את הציבור:

    Tosafot on Sanhedrin 7b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט דרש ר' יאשיה אם ברור לך הדבר והדין על בוריו עם מי האמת ומי הזכאי ומי החייב כמו שברור לך כי הבוקר הוא שעה ראשונה של יום בלא כלום ספק אומרהו. ואם עדיין לא ברור לך אל תאמרהו כיוצא בו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר בבירור שהיא אחותך שהיא יצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אומרהו וכו':

    עשרה שיושבין בדין הקולר תלוי בצואר כולן ואפילו תלמיד היושב לפני רבו רב הונא הוה מכניף בדינא עשרה רבנן בהדיה. ורב אשי בענין טריפה הוה מכניף כולהו טבחי דמחסיא אמר כי היכי דלימטיין שיכא מכשורא. מלך במשפט יעמיד ארץ. אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום ליהנות מבני אדם יעמיד ארץ. אם ככהן המחזר על הגרנות ליטול תרומה יהרסנה כלומר אין בו כח למחות במי שהנאתו ממנו. וכל המעמיד דיין לישראל שאינו הגון כאלו נטע אשרה וכו':

    ענין הוו מתונים בדין ושלא יפסע הדיין על ראשי עם קודש כלי הדיין כגון מקל ורצועה. ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אלא בפני בעל דינו ואזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין שלא בפני בעל דינו. וצדק את הדין ואחר כך חתכהו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה צריך הדיין להיות בקי כמשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתון וכך צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן העזיבה שתחת התנור. וכמה הרחקת הכירה והמחזיק בכירה אין לו לעשות וכיוצא בדינים הללו ולא יהיו [קל] בעיניו מפני שהן כך בלא נשיאות ממון ובלא נתינת ממון בבזיון אלא צריך להתעסק בהן בכולן כמו שהן מפורשין בפ' לא יחפור והא דאמר רב לאושפיזא פסילנא לך לדינא ודבר אחד בדור ולא שנים דברים כולן פשוטין הן:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 7b · Sefaria

    Meiri

    לעולם אל יכניס דיין עצמו לדין אא"כ הדין ברור לו כשמש דרך צחות דרשו כה אמר י"י דינו לבקר משפט וכי בבקר לבד דנין והלא כל היום כולו דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ובמסכת יבמות ק"ט ב' אמרו רע ירוע כי ערב זר רעה תבוא לדיין המסתפק באיזה דבר ואינו שואלו לגדול ממנו:

    זמן ישיבת הבית דין פרשוה במסכת שבת לאחר תפלת השחר עד שעה שישית שהוא זמן סעודה לתלמיד חכם ובית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים:

    אע"פ שגדול שבדיינין נענש ביותר כל הבית דין בעונש עוון הטיית הדין ולא עוד אלא אפילו היו שם אחרים שלא מן הבית דין ששמעו ושתקו קולר תלוי בצואר כולם ואפילו תלמיד לפני רבו ומגדולי החכמים היו מקבצים הרבה תלמידים בשעת הדין שיתיראו מן העונש ויגלו דעתם עד שמתוך כך יצא הדבר לאמתו:

    צריך להזהר שלא למנות דיין הצריך לבני אדם שמא מתוך שהוא צריך לבריות יבא לידי הטייה דרשו רבותינו מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזיר על הגרנות יהרסנה במסכת כתובות ק"ה ב' אמרו שאף הצריך לדבר אחרים דרך שאלה פסול לדין אא"כ יש לו גם כן להשאיל וכן אמרו שם שהשונא והאוהב פסולין לדין שאין אדם רואה חובה לאוהבו ולא זכות לשונאו וכן דרשו שם שלא סוף דבר שחד ממון שהוא אסור אלא אף שוחד דברים או שאר מיני כבוד ויתבאר בבכורות שהנוטל שכר לדון דיניו בטלין והוא הדין לכל דין שהוא נוגע בו בדבר ומ"מ באחרון של כתובות יתבאר שאם הוא אגר בטלא מותר וכן הדין בעדות והוא שאמרו בתלמוד המערב רב הונא הוה רעי תורין הוה ידע סהדותא לבר נש אמר ליה תא אסהיד עלוי אמר ליה הב לי אגראי ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו וודאי באגר בטלא נאמר שאלו לא כן עדותו בטל כמו שיתבאר בבכורות אלא באגר בטלא ודוקא בדבר הברור שהוא מתבטל ממנו ומ"מ דיין שנתכבד מאחד אע"פ שהוא פסול לו יכול למנות אחד מן החכמים לדון לו ודבר זה יתבאר ממעשה האמור למטה באושפיזיכניה דרב:

    כל צבור הממנה דיין שלא למד בכדי צרכו אפילו היה מטוכסס במדות עתיד ליתן את הדין דרך צחות אמרו הוי אומר לעץ הקיצה וכו' וכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשירה שנאמר שופטים ושוטרים וכו' וסמיך ליה לא תטע לך אשירה וכו' ובמקום תלמיד חכם כאלו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח י"י אלהיך ודרך צחות דרשו אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם אלוה הבא בשביל כסף וזהב לא תעשו לכם ר"ל שמנוהו בשביל עשרו ואם נתן הוא ממון למנוהו מצות חכמים לזלזל בו ובתלמוד המערב שבסדר זרעים אמרו טליתו תהא בעיניך כמרדעת של חמור:

    לעולם יהא הדיין או הפרנס או שאר הממונים נזהרים שלא תזוח דעתם עליהם במנויים אלא כל שכן שישפילו עצמם ויהיו יריאים על נפשם מעונשי הדין או המנוי ויתמיד במחשבתו מה שנאמר אם יעלה לשמים שיאו וכו' וכן כי לא לעולם חסן ולעולם יהא הדיין מתון בדין ר"ל שלא למהר לחותכו עד שיעיין בו יפה יפה דרך הערה דרשו ושפטתם צדק צדק הדין בלבך ואח"כ חתכהו וכן יהא זהיר בכבוד הצבור וכשהוא בא לדון או לדרוש יקדים ויבוא שהם יושבים בקרקע וכשהוא בא עליהם לישב במקומו נמצא מפסיע על ראשי עם קודש ולא יטילו אימה יתירה שלא לשם שמים ומ"מ צריכים הם להטיל אימה כראוי ולשם שמים ולהכות ולרדות ויהיו כליהם מצויים עמהם תמיד מקל למכת מרדות עד שיחזור בו רצועה למלקות שופר לשמתא ונדוי סנדל לחליצה:

    כתוב בתורה שמוע בין אחיכם זו אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכן אזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו והעושה כן הרי זה רשע ערום כמו שאמרו בגמרא סוטה כ"א ב' איזהו רשע ערום זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו ויזהר הדיין שלא לרמותם בדברים אלא ידון ביניהם בקו הדין או בפשרא הראויה אפילו בחלוקת דברים השוים בתשמישם ידקדק בשוויים ויעלה האחד לחבירו בדמים כפי הראוי לו וזהו שאמרו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה ובין גרו אפילו בין תנור לכירים:

    Meiri on Sanhedrin 7b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא א"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא עי' טורי אבן מגילה דף ב ע"ב ד"ה מנצפך:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 7b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אִם דַּיָּן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם, "יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כט, ד) נראה לי בס"ד לרמוז דברים אלו באותיות הדיין והוא כי בין אות ד' של דיין ובין אות יו"ד של דיין יש אותיות ה־ו־ז־ח־ט שהם אותיות חוֹזֶה ט ' כלומר טוב כי ט' הוא טוב ובין אותיות יו"ד של דיין לאות נו"ן של דיין יש אותיות ' מֶלֶךְ ' והכונה אם הדיין דומה למלך שאינו צריך לכלום אז הוא חוזה טוב בדין ודברים הבאים לפניו ולא יכשל לעוות משפט.

    פָּתַח וְאָמַר "הוֹי אוֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (חבקוק ב, יט). נראה לי בס"ד נקיט תרי מינים עץ ואבן לרמוז אין יודע לדרוש לא הלכות ולא אגדות או לומר הרי זה חסר מן לימוד הגרסא ומן לימוד העיון שלא עסק בזה ולא עסק בזה. וְכָל רוּחַ רצונו לומר במילי דעלמא של דרך ארץ ורפואה גם כן אין בו. ועוד נראה לי נקיט עץ כנגד חכמה ונקיט אבן כנגד ענוה דחסר משתיהן. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש עץ כנגד חכמה ואבן כנגד יראה.

    כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן עַל הַצִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה (דברים טז, יח). נראה פשוט דנקיט אֲשֵׁרָה מפני כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט). ועוד נראה לי בס"ד הטעם דנקיט אֲשֵׁרָה כי ידוע דתלמיד חכם נקרא אִשָּׁה והטעם כמו שהאשה מתעברת ויולדת כן הוא מוליד חדושי תורה שנקראים 'בנים ובנות' כמו שכתבתי במקום אחר ואות רי"ש במלואו הוא לשון עניות ומי שהוא עם הארץ הרי זה ריש כמו שאמרו (נדרים מא.) אין עני אלא מעניות תורה ומצות, ואם תניח אות ר ' שרמוז בו העניות של תורה בתוך אותיות אִשָּׁה יהיה צירוף אֲשֵׁרָה ולכן זה שהעמיד דיין עם הארץ שחשב אותו בתואר אשה שהיא מתעברת ויולדת ובאמת הוא ריש ואין רוח תורה בקרבו לכן אין זה נקרא אשה אלא נקרא אשרה כי יבא אות ר' בתוך אִשָּׁה ויהיה אֲשֵׁרָה.

    אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף (שמות כ, יט) נראה לי בס"ד הטעם דמייחס לדיין שאינו הגון לעבודה זרה והוא דכתיב אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א) נמצא שם אלקים דקדושה שורה על הדיין ולכן נקראו הדיינים בשם 'אלקים' דכתיב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים (שמות כב, ז) ועל כן דיין שאינו הגון שאין שורה עליו אלקים דקדושה ישרה עליו אלהים אחרים שהוא דקליפה לכן מכנה אותו לעבודה זרה.

    מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין? דִּכְתִיב: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". קשא מהיכא משמע דבר זה בהאי קרא? ונראה לי בס"ד מי שהוא מהיר לחתוך הדין ברגע עושה כן מחמת גאוה וגובה לב להראות לעולם שהוא חכם גדול ומבין שאינו צריך לעיין בשום ספר והוא מכוין לאמת בהשקפה הראשונה אך באמת הוא עם הארץ ובודה תשובה מלבו כאשר יעלה המזלג והנה זה סופו שתתגלה חרפתו ויהיה נודע לכל שהוא עם הארץ גמור. מעשה באחד שנתנו לו פקדון טבעת אחת לשמור אותה אצלו ושומר חנם היה והוא קשר הטבעת במטפחתו והניחה בחיקו ואחר כך נפלה ממנו ואבדה והלך אחד מבעלי הטבעת הזאת אצל חכם אחד לשאול הדין ממנו אם חייב או לאו והחכם התחיל לעיין בדין זה אם נקרא פשיעה בכהאי גונא והתחיל להסתפק בזה כמה ספיקות והוכרח להעמיק בדבר זה בעיון היטב במתון כדי לברר הספיקות שנסתפק בהם וסוף דבר העלה לפום דינא דחשיב זה פשיעה וחייב זה לשלם ועבר זמן בעיון זה עד שנפשט הספק אצלו קרוב לשתי שעות. וזה השואל היה יושב לפניו ומצפה עד שהשיב לו שזה חשיב פושע וחייב אך זה השואל נתפלא בדעתו על מה כל כך נתעכב החכם בתשובת דבר זה? ויחשוב ויאמר אין זה אלא מחמת קוצר דעתו שלא ידע לעיין היטב בתחילה כי לפי ראות עיני השואל הדין הוא פשוט כפי השכל ואין צריך להתקשות בו כל כך! על כן השואל בקש לנסות בדבר זה וקם והלך אצל חכם אחר לשאול ממנו דבר זה והנה זה החכם השני תכף ומיד השיב לו שזה נחשב פושע וחייב כאשר אמר לו חכם הראשון. ובלילה הבן היה מספר לפני אביו שהיום נראה לו וידע בבירור שאותו חכם פלוני הוא עם הארץ ואותו חכם השני הוא חכם גדול. אמר לו אביו מהיכן נתברר לך דבר זה? אמר לו ממה שראיתי בעיני זה אמר לי חייב ופושע כרגע וזה עד שטרח שתי שעות אז הגיד הדין. ויאמר האב לבנו לא כונת יפה אלא הראשון הוא חכם גדול והשני הוא עם הארץ! ואם לא תאמין, זיל נסי, תשלח למחר אדם אחר אצל חכם השני ויאמר לו נוסח השאלה ממש ותראה מה יאמר למחר. וכן עשה ששאל אותו כיוצא בנידון זה ממש וזה גם כן השיב תכף, אך החליף שיטתו בפעם הזאת אין זו נחשב פשיעה ופטור זה ואינו חייב לשלם כלום וחזר זה השואל השני ושאל שאלה זו מן חכם הראשון ותכף ומיד השיב לשואל הראשון שזה נקרא פושע וחייב לשלם. [בְּנָיָהוּ: בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע הבאתי שם מעשה אחד ונשמטו ממנה דברים בסופה. כי האב אחר שהוכיח והראה לבן שהחכם הראשון אשר שהה בעיונו בדין הוא החכם באמת והשני עם הארץ והראה לו זה על ידי נסיון אמר לו זיל נסי אותם עוד הפעם תלך אתה למחר אצל החכם הראשון ותאמר לו זה האדם שהופקד אצלו הטבעת וקשרה במטפחת שאמרת לי חייב בפשיעה היה לו שותפות באותה הטבעת וזה החכם המתין איזה רגעים והשיב לו כיון דהוא שותף פטור הוא, והלך אצל השני וגם כן אמר לו אותו האיש שאמרת לי שהוא חייב בפשיעה היה לו שותפות באותה הטבעת והשיב לו תכף מה הפרש יש גם בזה הוא חייב בחלק השותף שלו. ויגד לאביו ויאמר לו ראה עתה איך זה השני הוא עם הארץ שאינו יודע מה מחייב והראשון חכם הוא.] אז אמר לו אביו הראית כי כנים דברי שזה השני אשר אתה שאלת ממנו בתחילה והשיב לך שהוא פושע וחייב הן אמת שכיון להלכה אך לא היה זה מחכמתו ובינתו אלא כך נזרקה הדבר בפיו והיה כסומא בארובה אך חכם הראשון השיב הלכה ממה שראה האמת ממקור הדין על פי חכמתו ושכלו. והראיה, אחר ששאל ממנו שואל השני עוד הפעם לא הוצרך לעיין והשיב לו תכף מפני שדבר זה עצמו הוא דומה ממש לאותו ענין שנשאל ממנו וכבר דין זה היה ברור אצלו ואינו צריך עיון מה שאין כן השני הוא עם הארץ וכאשר יזדמן בפיו הוא משיב בלא דעת ותבונה ולכן פעם אמר חייב ופעם אמר פטור. וזהו שאמר מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן (משנה אבות א, א) הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין? ומפיק לה מפסוק וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו (שמות כ, כב) וסמיך ליה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כא, א) כלומר במשפטים והלכות לא תעלה במעלות להשיב לשואליך דבר תכף ומיד כדי שיאמרו כמה חכם גדול הוא זה 'אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו' כלומר אם לא תהיה מתוני אלא תמהר להשיב כדי שיעלוך וישבחוך הנה לבסוף 'תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ' רצונו לומר חרפתך באותו הדין עצמו וכמו שהיה באותה מעשה כיון דלא השיב מחמת חכמתו ובינתו אלא כאשר נזרק מפיו אז נזדמן שבפעם שנית נזרק הדבר מפיו להפך ובזה נודע ונתברר שלא מכח חכמה ובינה הוא מורה ומשיב אלא הוא עם הארץ גמור.

    אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּנִים נראה לי בס"ד לכך אמר אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמות כא, א) כלומר אם יהיו הדיינים זכאים ודורם זכאי לא יצטרכו לעשות פעולה ממש באלו הכלים דהיינו מקל לרדות בו ורצועה ללקות בה ושופרא לנדות וסנדל לחלוץ ורק שימה בעלמא תשים אותם לפניהם שלא יצטרכו לעשות בהם מעשה ממש. ונראה לי סופי תיבות שׁוּפְרָ א מַקֵּ ל וּרְצוּעָ ה הוא 'אֵלֶּה' וזהו שנאמר 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם' כי אלו הרמוזים באותיות אלה שייכים למשפטים.

    "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא" אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז (דברים א, טז). פירוש תהיה זריז להנהיג העם בדרך ישרה שלא תצטרכו לעשות מעשה במקל ורצועה. והא דנקיט מקל ורצועה בלבד, נראה מקל לעשות בו מכת מרדות למאן דעבר אמצוה דרבנן ורצועה לעשות בה מלקות למאן דעבר על לאו מן התורה ונראה לי דמפיק לה ברמז מן 'בָּעֵת הַהִיא' כי 'מַקֵּל וּרְצוּעָה' עולים תקמ"ז [547] כמנין 'עת' במלואם כזה עי"ן תי"ו [546] שעולה תקמ"ז עם הכולל.

    "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ צַדֵּק אֶת הַדִּין, וְאַחַר כָּךְ חַתְּכֵהוּ (דברים א, טז). כך הגרסא בגמרא ונראה לי בס"ד הכונה אם נראה לך סברה מהשערת השכל לחייב לזה ולזכות לזה אל תחתכהו על פי סברה שלך אלא צדק את הדין ההוא על פי הסברה שלך להביא לו הוכחות מן התלמוד ומרבותינו הראשונים ואחר כך חתכהו לדין ולא תחתכהו על פי סברה שלך לבדה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר במדרש רבא פרשת שופטים (מדרש רבא ה, ד) אמר רבי אליעזר אם היית יודע שהדין עמו אל תסביר לו פנים כדי שלא יאמר מתחילה היית רוצה לזכותו ורבן שמעון בן גמליאל אמר אם תדע שאין הדין עמו הסבר לו פנים שלא יהא אומר מתחילה היה רוצה לחייבני עד כאן. נמצא קודם שיחתוך הדין צריך הדיין להתבונן בדבר ההוא לעשות הצדקה לדינו שלא יהיה נחשד שפסקו כפי רצונו אלא יכירו כי פסקו על פי דין תורתינו הקדושה לחייב את החייב ולזכות את הזכאי וזהו שנאמר צדק את הדין תעשה לו הצדקה מן החשד ואחר כך תחתכהו לפני בעל דין.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 7, Amud Bet, about 629 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “שנאמר: (שיר השירים ג, ז) ״הנה מטתו…”

      Named: רב מלומדי.

    2. Segment 270 words

      Opens “דרש ר' יאשיה, ואיתימא רב נחמן בר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, אבא.

    3. Segment 320 words

      Opens “אמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שיושבין…”

    4. Segment 439 words

      Opens “רב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה,…”

      Named: רב הונא, רב אשי.

    5. Segment 538 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר: דרש רב…”

      Named: רב דימי, רב נחמן בר כהן.

    6. Segment 624 words

      Opens “דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר.…”

    7. Segment 738 words

      Opens “פתח ואמר: (חבקוק ב, יט) ״הוי אומר…”

    8. Segment 852 words

      Opens “אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין (על…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 932 words

      Opens “כתיב: (שמות כ, כג) ״לא תעשון אתי…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1024 words

      Opens “רב, כי הוה אתי לבי דינא, אמר…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “כי הוי חזי אמבוהא (דספרי) אבתריה, אמר:…”

    12. Segment 1244 words

      Opens “דרש בר קפרא: מנא הא מילתא דאמרו…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “״אשר תשים״? ״אשר תלמדם״ מיבעי ליה! אמר…”

      Named: רבי ירמיה, רבי חייא בר אבא, רב הונא, אבא.

    14. Segment 1457 words

      Opens “(דברים א, טז) ״ואצוה את שופטיכם בעת…”

      Named: רבי יוחנן, רבי חנינא.

    15. Segment 1511 words

      Opens “רב כהנא אמר: מהכא, (שמות כג, א)…”

      Named: רב כהנא.

    16. Segment 1630 words

      Opens “(דברים א, טז) ״ושפטתם צדק״. אמר ריש…”

      Named: רב יהודה.

    17. Segment 179 words

      Opens “״ובין גרו״. אמר רב יהודה: אפילו בין…”

      Named: רב יהודה.

    18. Segment 1817 words

      Opens “(דברים א, יז) ״לא תכירו פנים במשפט״.…”

      Named: רבי יהודה, רבי אלעזר.

    19. Segment 1920 words

      Opens “אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא. אמר לו:…”

      Named: רב אתא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sanhedrin 7b · Segment 13 — “…רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: אלו כלי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 7b · Segment 15 — “רב כהנא אמר: מהכא, (שמות כג, א) מלא תשא״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 7b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026