Talmud Builders

    Sanhedrin 39b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“It is a people that shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations” (Numbers 23:9), teaching that where the verse mentions “the nations,” the Jewish people are not included.

    2The Gemara cites a related statement: Rabbi Elazar raises a contradiction: It is written in one verse: “The Lord is good to all and His compassion is over all His works” (Psalms 145:9), and it is written in a different verse: “The Lord is good to those who wait for Him, to the soul that seeks Him” (Lamentations 3:25). He explains: This can be compared to a person who has an orchard. When he waters it, he waters all of it. Perforce, the water reaches all parts of the orchard, and he cannot discriminate between trees. This is the meaning of the verse: “The Lord is good to all.” By contrast, when he hoes around the trees, he hoes only around the good trees among them. Similarly, when God bestows goodness to the world, all receive it. When He protects people from harm, not all are protected.

    3§ The mishna teaches: Therefore, since all humanity descends from one person, each and every person is obligated to say: The world was created for me. The mishna then teaches that the court says to the witnesses: And perhaps you will say: Why would we want to be responsible for the blood of this person? But be aware, as is it not already stated: “When the wicked perish, there is song” (Proverbs 11:10)? The Gemara teaches: A separate verse relates that after the evil king Ahab was killed: “And the song went throughout the camp” (I Kings 22:36). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: The fact that the verse states “the song,” and not a song, indicates that it is referring to a song mentioned elsewhere. Accordingly, the verse: “When the wicked perish, there is song,” alludes to this episode: When Ahab ben Omri perished, there was song.

    4The Gemara asks: But is the Holy One, Blessed be He, gladdened by the downfall of the wicked? Isn’t it written in the verse describing the victory of the Jewish people in battle: “He appointed them that should sing unto the Lord, and praise in the beauty of holiness, as they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His mercy endures forever” (II Chronicles 20:21). And Rabbi Yonatan says: For what reason is it not stated in this praise: “Give thanks to the Lord for He is good, for His mercy endures forever,” as is stated elsewhere, e.g., Psalms 118:1? This is because the Holy One, Blessed be He, is not gladdened by the downfall of the wicked.

    5The Gemara comments: As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written in the passage describing the splitting of the Red Sea: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? At that time the ministering angels desired to recite a song before the Holy One, Blessed be He. The Holy One, Blessed be He, said to them: My handiwork, i.e., the Egyptians, are drowning in the sea, and you are reciting a song before Me? Apparently, God is not gladdened by the downfall of the wicked.

    6Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He, i.e., God, does not rejoice in their downfall, but He does cause others to feel joy. The Gemara comments: Accordingly, the language of the verse is also precise, as it is written: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the Lord will cause rejoicing [ yasis ] over you to cause you to perish” (Deuteronomy 28:63), and it is not written: Will have joy [ yasus ]. The term “ yasis ” connotes causing joy to others, not that God will experience joy Himself. The Gemara affirms: Conclude from this inference that it is so.

    7Apropos the death of Ahab, the Gemara cites another verse from that passage. The verse states: “And they washed the chariot by the pool of Samaria, and the dogs licked up his blood; and the harlots also washed themselves there, according to the word of the Lord that He spoke” (I Kings 22:38). Rabbi Elazar says: “The harlots [ hazzonot ]” can be read as visions [ ḥezyonot ], and the verse means: To cleanse, i.e., to fulfill, two visions, one of Micaiah and one of Elijah. This fulfills a vision of Micaiah, as it is written: “If you return at all in peace, the Lord has not spoken by me” (I Kings 22:28). Once Ahab died, Micaiah’s vision was fulfilled. This also fulfills a vision of Elijah, as it is written: “In the place where the dogs licked the blood of Naboth shall the dogs lick your blood, even yours” (I Kings 21:19).

    8Rava says: The verse is speaking of actual harlots. Ahab was a frigid man, who did not lust for women. And Jezebel, his wife, fashioned two forms of harlots for him in his chariot, in order that he see them while traveling and become aroused. Accordingly, one would understand the verse as stating that the harlots were washed, not that they washed themselves.

    9The verse describing the death of Ahab states: “And a certain man drew a bow offhandedly [ letummo ] and smote the king of Israel” (I Kings 22:34). Rabbi Elazar says: “ Letummo ” should be understood as offhandedly [ lefi tummo ], without aiming for Ahab. Rava says: This alludes to the fact that the killing of Ahab served to make whole [ letammem ] two visions, one of Micaiah and one of Elijah.

    10§ Before continuing its discussion of Ahab, the Gemara records a mnemonic for the forthcoming statements: Called; and merited; of Edom. It is written: “And Ahab called Obadiah, who was over the household; now Obadiah feared the Lord greatly” (I Kings 18:3). The Gemara asks: What is the verse saying? What is the connection between Obadiah’s fear of the Lord and the call of Ahab?

    11Rabbi Yitzḥak says that Ahab said to Obadiah: It is written with regard to Jacob: “And Laban said to him: If now I have found favor in your eyes, I have observed the signs, and the Lord has blessed me for your sake” (Genesis 30:27). It is written with regard to Joseph: “The Lord blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake” (Genesis 39:5). The house of that man, i.e., my house, was not blessed. Perhaps you do not fear God? Immediately, a Divine Voice emerged and said: “Now Obadiah feared the Lord greatly,” but the house of Ahab is not fit for blessing like the houses of those masters.

    12Rabbi Abba says: The praise that is stated with regard to Obadiah is greater than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham the verse states: “For now I know that you fear God” (Genesis 22:12), and the term “greatly” is not written, and about Obadiah the term “greatly” is written.

    13Rabbi Yitzḥak says: For what reason did Obadiah merit prophecy? It is because he concealed one hundred prophets in a cave, as it is stated: “It was so, when Jezebel cut off the prophets of the Lord, that Obadiah took one hundred prophets, and hid them, fifty men in a cave, and fed them with bread and water” (I Kings 18:4). The Gemara asks: What is different, i.e., why did he decide, to conceal fifty men in each of two caves and not conceal them all together in one cave? Rabbi Elazar says: He learned from the behavior of Jacob to do so, as it is stated: “And he said: If Esau comes to the one camp and smites it, then the camp that is left shall escape” (Genesis 32:9). Obadiah learned from this to divide the prophets and thereby lessen the danger. Rabbi Abbahu says: It is because there is no cave big enough to contain more than fifty people.

    14The verse states: “The vision of Obadiah. So says the Lord God concerning Edom: We have heard a message from the Lord, and an ambassador is sent among the nations: Arise, and let us rise up against her in battle” (Obadiah 1:1). The Gemara asks: What is different, i.e., what is the reason, that specifically Obadiah prophesied concerning Edom?

    15Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: Let Obadiah come, who dwells among two wicked ones, Ahab and Jezebel, but did not learn from their actions; and he will prophesy concerning Esau the wicked, the progenitor of Edom, who dwelled among two righteous ones, Isaac and Rebekkah, but did not learn from their actions. Efrayim Miksha’a, a student of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: Obadiah was an Edomite convert. Consequently, he prophesied with regard to Edom. And this is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as the handle for the ax that chops the tree is from the forest itself.

    16The verse states concerning King David: “And he smote Moab and measured them with the line, making them lie down on the ground and he measured two lines to put to death” (II Samuel 8:2). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as King David was a descendant of Ruth the Moabite. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he stated something similar to this: A thigh rots from within, i.e., when a piece of meat rots, the rotting begins from the inner part of it. Here too, the punishment is administered by one descended from that very nation.

    17§ The Gemara cites a verse concerning the king of Moab: “Then he took his eldest son, who should have reigned in his stead, and sacrificed him for a burnt offering upon the wall; and there was great indignation against Israel, and they departed from him and returned to their own land” (II Kings 3:27). Rav and Shmuel engage in a dispute concerning this. One says: The king sacrificed his son for the sake of Heaven, and one says: The king sacrificed his son for the sake of idol worship.

    18The Gemara asks: Granted, according to the one who says that he sacrificed him for the sake of Heaven, this is as it is written: “And there was great indignation against Israel,” as the gentile attempted to honor God according to his understanding, while the Jewish people were straying from worshipping God, leading to God’s anger against them. But according to the one who says that he sacrificed him for the sake of idol worship, why would the verse state: “And there was…indignation”?

    19The Gemara answers: This can be understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction: It is written concerning the Jewish people: “You have not walked in My statutes, neither have you kept My ordinances; nor have you done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 5:7), and it is also written: “You have done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 11:12). Rabbi Yehoshua ben Levi explains: You did not act like the proper ones among the nations, but you did act like the flawed ones among them. Here as well, the Jewish people learned from the king of Moab to engage in human sacrifice.

    20The Gemara discusses the end of that verse: “And they departed from him and returned to their own land [ la’aretz ]” (II Kings 3:27). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: At that time the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, descended to the lowest level. He interprets “ la’aretz ” to mean: To the earth, teaching that the Jewish people were as low as the dust of the earth.

    21The chapter closes with the explication of a verse stated with regard to Abishag, who attended King David before his death: “And the damsel was very fair [ yafa ad me’od ]” (I Kings 1:4). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: She still did not reach half the beauty of Sarah, as it is written: “ Ad me’od ,” which can be translated as “up to very fair,” but not including the praise of “very fair.” By contrast, it is written concerning Sarah: “She was very fair” (Genesis 12:14).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובגוים לא יתחשבכל מקום שהוזכרו שם נכרי לא הוזכרו ישראל בכלל:

    כשהוא משקהאינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים:

    עודרחופר. כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו:

    ויעבר הרנהמדלא כתיב רנה משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא שכבר הוזכרה והיכן הוזכרה:

    באבוד רשעים רנהוהיה העולם מצפה מתי תבא הרנה איבודו של אחאב וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל:

    בצאת לפני החלוץביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו:

    כי טובמשמע כי טוב בעיניו הודאה ושמחה:

    כן ישיש ה' עליכם להאביד וגו'ישיש אחרים שונאיכם:

    והזונות רחצובאחאב כתיב במיתתו:

    למרקללטוש ולהאיר כלומר רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו:

    מצונן היהלא היה אוהב תשמיש:

    דמות שתי זונות כו'והיינו רחצו אותן שתי צורות נרחצו מדמו:

    לתמםלהשלים:

    מאי קאמר קראמאי ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב:

    באברהם כתיב (בראשית כ״ב:י״ב) ירא אלהים אתה ולא כתיב מאד:

    מפני מה זכה לנביאותשהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל כדכתיב (בראשית י״ז:ז׳) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

    מאי שנא חמשיםולא החביא כולן במערה אחת:

    אין מערה מחזקתמערות שלו לא היו מחזיקות יותר:

    מאי שנא עובדיה לאדוםולא נתנבא נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר הנביאים:

    שני רשעיםאחאב ואיזבל:

    שני צדיקיםיצחק ורבקה:

    מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגאאבא יער מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו את היער וכן עובדיה לאדום ודוד למואב והוא יצא מרות המואביה:

    מתוכה מסרחתמגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון:

    כמתוקנים שבהם לא עשיתםכמו עגלון מלך מואב שהיה מכבד את השם כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך המלך מיד ויקם מעל הכסא (שופטים ג׳:כ׳):

    כמקולקלין שבהםכגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע"ז כך היו ישראל עושין ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו:

    לארץמדלא כתיב לארצם הכי קאמר לשפלות ולתחתית שבו שנגזר עליהם פורענות:

    ולא מאד בכללובשרה כתיב (בראשית י״ב:י״ד) כי יפה היא מאד והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל דדרש מאד דכתיב בעובדיהו:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 39 עמוד ב

    1(במדבר כג, ט) ״ובגוים לא יתחשב״.

    2רבי אלעזר רמי: כתיב ״(תהלים קמה״, ט) ״טוב ה' לכל״, וכתיב ״(איכה ג״, כה) טוב ה' לקוויו משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם׃

    3לפיכך כל א' וא' כו': (מלכים א כב, לו) ויעבר הרנה במחנה א"ר אחא בר חנינא (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה באבוד אחאב בן עמרי רנה׃

    4ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים הכתיב ״(דברי הימים ב כ״, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים׃

    5דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב ״(שמות יד״, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני׃

    6אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב ״(דברים כח״, סג) ישיש ולא כתיב ״ישוש שמע מינה״׃

    7(מלכים א כב, לח) והזונות רחצו וגו' אמר רבי (אליעזר) למרק שתי חזיונות אחת של מיכיהו ואחת של אליהו במיכיהו כתיב ״(מלכים א כב״, כח) אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי באליהו כתיב ״(מלכים א כא״, יט) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות׃

    8רבא אמר זונות ממש אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם׃

    9(מלכים א כב, לד) ואיש משך בקשת לתומו ויכה ר' אלעזר אמר לפי תומו רבא אמר לתמם שתי חזיונות אחת של מיכיהו ואחת של אליהו:

    10סימן קר"א וזכ"ה באדו"ם: כתיב ״(מלכים א יח״, ג) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה' מאד מאי קאמר קרא׃

    11א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב ״(בראשית ל״, כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך ביוסף כתיב ״(בראשית לט״, ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה׃

    12א"ר אבא גדול שנאמר ״בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד״׃

    13א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר ״(מלכים א יח״, ד) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו' מאי שנא חמשים איש א"ר אלעזר מיעקב למד שנאמר ״(בראשית לב״, ט) והיה המחנה הנשאר לפליטה רבי אבהו אמר לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים׃

    14(עובדיה א, א) חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' מאי שנא עובדיה לאדום׃

    15אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא׃

    16(שמואל ב ח, ב) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת׃

    17(מלכים ב ג, כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמואל חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע"ז׃

    18בשלמא למאן דאמר לשם שמים היינו דכתיב ״(מלכים ב ג״, כז) ויהי קצף גדול על ישראל אלא למאן דאמר לשם ע"ז אמאי ויהי קצף׃

    19כדר' יהושע בן לוי דריב"ל רמי כתיב ״(יחזקאל ה״, ז) וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב ״(יחזקאל יא״, יב) וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם׃

    20(מלכים ב ג, כז) ויסעו מעליו וישובו לארץ אמר רבי חנינא בר פפא באותה שעה ירדו רשעיהן של ישראל למדריגה התחתונה׃

    21(מלכים א א, ד) והנערה יפה עד מאד א"ר חנינא בר פפא עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה דכתיב ״עד מאד ולא מאד בכלל״.

    22הדרן עלך אחד דיני ממונות׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אשר לא יבא באש תעבירו במיםועוד א"ל כל הגוים כאין נגדו. אתון נמי איקריתו גוי שנאמר ישראל גוי אחד בארץ. א"ל בלעם דהוא מדידכו אשהיד עלן ובגוים לא יתחשב. ויעבר הרנה במחנה. באבוד רשעים רנה. באבוד אחאב [בן עמרי] (דינו) רינה. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בפרשה זו שנא' בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ועוד כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ביקשו מלאכי השרת לומר שירה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני ללמדך שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעי' ואע"פ שהוא אינו שמח אחרים משמח שנאמר ישיש ה' ולא כתיב שש ש"מ:

    והזונות פירוש חזיונות [כתיב] (כדכתיב) ואיש משך בקשת לתמואמר רבא לתמם שני חזיונות אחת של מיכיהו שנא' אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי ואחת של אליהו שנא' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך. ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' מאד כשקרא אחאב לעובדיהו מה אמר לו ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ביתא דההוא גברא אמאי לא מבריך דילמא לאו ירא שמים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיהו היה ירא את ה' מאד וביתו של אחאב הוא שאינו מזומן לברכה. גדול שנאמר בעובדיהו ממה שנאמר באברהם דבאברהם כתיב ביה ירא את ה' ובעובדיהו כתיב ירא את ה' מאד. חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום. מאי שנא לאדום אמר ר' יצחק יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא עשה כמעשיהם ויפרע מעשו שדר עם יצחק ורבקה ולא עשה כמעשיהם ויפרע ממנו. עובדיה גר אדומי היה היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא. איכא דאמרי ירך מתוכה מסרחת. ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד ב' חבלים להמית ומלא החבל להחיות:

    ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומהרב ושמואל חד אמר לשם שמים שנאמר ויהי קצף גדול על ישראל וחד אמר לשם ע"ז והאי דכתיב ויהי קצף גדול כדכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם קרא אחרינא כתיב עשיתם. הא כיצד כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהן עשיתן. ויסעו מעליו וישובו לארץ באותה שעה ירדו [שונאיהן של] ישראל למדרגה התחתונה:

    מפני מה זכה עובדיה לנביאות מפני שהחביא חמשים חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים:

    הדרן עלך אחד דיני ממונות

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 39b

    Sanhedrin 39b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 647 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובגוים לא יתחשב כל מקום שהוזכרו שם נכרי לא הוזכרו ישראל בכלל:

    כשהוא משקה אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים:

    עודר חופר. כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו:

    ויעבר הרנה מדלא כתיב רנה משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא שכבר הוזכרה והיכן הוזכרה:

    באבוד רשעים רנה והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה איבודו של אחאב וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל:

    בצאת לפני החלוץ ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו:

    כי טוב משמע כי טוב בעיניו הודאה ושמחה:

    כן ישיש ה' עליכם להאביד וגו' ישיש אחרים שונאיכם:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 39b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    אשר לא יבא באש תעבירו במים ועוד א"ל כל הגוים כאין נגדו. אתון נמי איקריתו גוי שנאמר ישראל גוי אחד בארץ. א"ל בלעם דהוא מדידכו אשהיד עלן ובגוים לא יתחשב. ויעבר הרנה במחנה. באבוד רשעים רנה. באבוד אחאב [בן עמרי] (דינו) רינה. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בפרשה זו שנא' בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ועוד כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ביקשו מלאכי השרת לומר שירה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני ללמדך שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעי' ואע"פ שהוא אינו שמח אחרים משמח שנאמר ישיש ה' ולא כתיב שש ש"מ:

    והזונות פירוש חזיונות [כתיב] (כדכתיב) ואיש משך בקשת לתמו אמר רבא לתמם שני חזיונות אחת של מיכיהו שנא' אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי ואחת של אליהו שנא' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך. ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' מאד כשקרא אחאב לעובדיהו מה אמר לו ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ביתא דההוא גברא אמאי לא מבריך דילמא לאו ירא שמים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיהו היה ירא את ה' מאד וביתו של אחאב הוא שאינו מזומן לברכה. גדול שנאמר בעובדיהו ממה שנאמר באברהם דבאברהם כתיב ביה ירא את ה' ובעובדיהו כתיב ירא את ה' מאד. חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום. מאי שנא לאדום אמר ר' יצחק יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא עשה כמעשיהם ויפרע מעשו שדר עם יצחק ורבקה ולא עשה כמעשיהם ויפרע ממנו. עובדיה גר אדומי היה היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא. איכא דאמרי ירך מתוכה מסרחת. ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד ב' חבלים להמית ומלא החבל להחיות:

    ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמואל חד אמר לשם שמים שנאמר ויהי קצף גדול על ישראל וחד אמר לשם ע"ז והאי דכתיב ויהי קצף גדול כדכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם קרא אחרינא כתיב עשיתם. הא כיצד כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהן עשיתן. ויסעו מעליו וישובו לארץ באותה שעה ירדו [שונאיהן של] ישראל למדרגה התחתונה:

    מפני מה זכה עובדיה לנביאות מפני שהחביא חמשים חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים:

    הדרן עלך אחד דיני ממונות

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 39b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של הקב"ה בראותו העדר הסדור למראה עיניו וכל שכן בעניני צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל ידע כי הכל במשפט שהצור תמים פעלו ואם אופני דרכיו נעלמים ממנו מהם למרק עוונותיהם בעולם הזה על דרך השקאת המרים המשלשלים לקצת חליים למרק הגוף להשאירו בלי חלאה ומהם בהפך לשלם גמולם בעולם הזה על דרך פטום השור והשמנת הברבור לרעתו ומהם שלא יעלה ענינו להשגחה פרטית או לעונש פרטי ויוכלל ענינו בכלל העולם והוא שאמרו כתוב טוב י"י לכל וכתיב טוב י"י לקוויו לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולם כשהוא עודר אינו עודר אלא לטובים שבהם וכן בדברי העונש באמרו אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג אלא שיעזור בזה צד עונש נרמז בפרק אחרון בענין צדיקים שבתוכה וכבר הארכנו בענינים אלו בחבור התשובה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Sanhedrin 39b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Ben Yehoyada

    וְתַעֲבֹר הָרִנָּה בַּאֲבֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי (משלי יא, י) הנה כתב מהרש"א לפי פירוש רש"י מדכתיב הרנה בה"א דריש לה דברוח הקודש אמר שלמה המלך ע"ה 'וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה' על אחאב ואמר רשעים עליו ועל כל בני ביתו עד כאן. ועדיין צריך להבין היכא נרמז אחאב בפסוק זה? ועוד תלמודא למה הוצרך לפרש כאן שם אביו, ודי לומר באבוד אחאב רנה? ונראה לי בס"ד דריש תיבת רְשָׁעִים בהפוך אתוון ש' עָמְרִי ואות ש' רצונו לומר שלשלת עמרי ולזה אמר 'בַּאֲבֹד רְשָׁעִים' שלשלת עמרי הוא אחאב וזרעו 'רִנָּה'.

    מַאי דִּכְתִיב "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה"? (שמות יד, כ). קשא מעיקרא הוה ליה להביא דרשה זו של רבי יונתן דקאי על פסוק תורה ולמה הביא עיקר דרשה האמורה על פסוק (דברי הימים ב' כ, כא) הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ? ונראה לי בס"ד מכאן ליכא הוכחה גמורה דיש לומר הא דלא רצה שיאמרו מפני שהיה הנס קשה לעשות מסיבת חטאם שלא היו ראויים לנס כמו שטען עוזה 'מה אלו אף אלו, ורק כי השם יתברך בחסדו הצילם שאמר איני דן אונס כרצון ושוגג כמזיד ולכן הביא עיקר דרשה אשר על פסוק 'הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ' דליכא למתלי בהאי טעמא.

    רָבָא אָמַר לְתַמֵּם שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת (מלכים א כב, לח). קשא לתומו קאי על האיש אשר משך בקשת ומהיכא למד חזיונות? ועוד שתים מנא ליה? ונראה לי דידוע שהנבואה והחזון נמשכים מן נצח והוד שהם ב' ירכין ונקראין וָוֵי הָעַמּוּדִיָם (שמות לח, י) ולזה אמר לְתֻמּוֹ (מלכים א' כב, לד) אותיות 'לתם' רצונו לומר להשלים הנבואה הבאה מן וא"ו וא"ו שהם נצח והוד.

    אַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ, וְאַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ (מלכים א כב, לח) קשא נבואה שאמר אליהו זכור לטוב (מלכים א כא, יט) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים וכו' קדמה לנבואה שאמר מיכיהו הנביא ע"ה (מלכים א כב, כח) אִם שׁוֹב תָּשׁוּב וכו' ואם כן הוה ליה למימר אַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ וְאַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ? ונראה לי בס"ד כי מיכיהו נתנבא על מפלת אחאב קודם הנזכר והוא מה שאמר לאחאב כֹּה אָמַר הֳ' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ (מלכים א' כ, מב) וקבלו רבותינו ז"ל דנבואה זו מיכיהו הנביא ע"ה אמרה אך בזאת אמר לו 'עַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ' ובאמת לא נהרג אלא אחאב בלבד, ואמרו רבותינו ז"ל הטעם שהדם שיצא מן הנביא כשאמר לו 'בִּדְבַר הֳ' הַכֵּינִי נָא' (מלכים א' כ, לה) בזה כפר בעד כל ישראל ולא נשפך דם אפילו לאחד מהם ולכן אחר כך אמר לו 'אִם שׁוֹב תָּשׁוּב' (מלכים א כב, כח) ולא אמר לו 'תשובון' לשון רבים כי ניבא כולם ישובו לשלום ורק אחאב לא ישוב נבואה שנתנבא על אחאב שיהרג ולא ישוב אינה חדשה אלא כבר הגיד נבואה זו קודם נבואה הנזכר של אליהו זכור לטוב לכך כאן הקדים מיכיהו.

    וּבֵיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, לָא קָא מִבְרִיךְ (מלכים א יח, ג) קשא מה היה חסר ומה היה צריך עוד הלא מצד העושר אמרו רבותינו ז"ל לא היה עשיר כאחאב בן עמרי מאתים ושלשים ושנים מלכים עבדו אותו, גם בנים היו לו רבים דכתיב (מלכים ב' י, א) וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן? ונראה לי בס"ד שראה באצטגנינות שכל שבעים בנים ימותו ביום אחד וכן הוה ליה דכתיב במלכים (מלכים ב' י, ז) וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ. גם העושר בא יהוא לשומרון והטמין כל עושרו של אחאב נמצא טובה שהיה לו חשיבה לדידיה רעה מאחר כי רבוי הבנים ורבוי העושר הכל יסתלק ברגע אחד לכך אמר ליה 'בֵיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא לָא קָמִבְרִיךְ'.

    גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּעֹבַדְיָה, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ (מלכים א יח, ד). אין הכונה דעובדיה גדול מן אברהם אבינו דזה לא יתכן! אלא הכונה כל צדיק עובד את השם יתברך צריך שתהיה עבודת הקודש שעושה כלולה מיראה ואהבה כדרך האמור בזוהר הקדוש אך צדיק עצום כאברהם אבינו ע"ה גובר בו חלק האהבה יותר ולכן קראו 'אַבְרָהָם אֹהֲבִי' (ישעיה מא, ח) ושאר צדיקים גבר בהם חלק היראה יותר. והכי הוה עובדיה ולכן כתוב ביה וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת הֳ' מְאֹד (מלכים א' יח, ג) שזכר מאד בחלק היראה אך באברהם אבינו לא אמר לו יְרֵא אֱלֹקִים 'מְאֹד' אַתָּה (בראשית כב, יב) ולכן לא אמרו 'גָּדוֹל עוֹבַדְיָה' מאברהם אלא 'גָּדוֹל הַנֶּאֱמָר'.

    לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּעָרָה מַחֲזֶקֶת יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים (עובדיה א, א) ועוד יש לומר עשה כן כנגד הקטורת שמקטירין בכל יום חמשים מנים בבוקר וחמשים מנים בערב. והנה יש להקשות לרבי אבהו דאמר מיעקב למד, למה הוצרך הכתוב ללמדינו דבר זה? ונראה לי בס"ד דלספר בשבחו הכתוב נתכון דסיכן עצמו בשני מקומות ולשומרם שלא יתגלה מקום אחד מהם והטורח גם כן כפלים. ועוד נראה לי נתכוון בחמשים וחמשים כי בברכה כתיב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה (ויקרא כו, ח) הרי נחשב כל אחד כעשרים אם כן חמשים נחשבים כאלף וחמשים כאלף הרי שני אלפים והם כנגד נצח והוד שמשם יניקת הנביאים וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור מאמר (סנהדרין צז.) שתא אלפי שנה הוי עלמא, ולכך הפרישם חמשים כאן וחמשים כאן.

    מַאי שְׁנָא עֹבַדְיָה לֶאֱדוֹם? (עובדיה א, א) נראה לי בס"ד הטעם דשאל רק על עובדיה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דיוסף הצדיק ע"ה זכה לנשמה שלקח חנוך שהיתה נקראת זהרא עילאה דאדם הראשון וכתב שגם אלישע הנביא ע"ה הוא משורש חנוך הנזכר. נמצא יוסף ואלישע שייכי אהדדי וכיון דיוסף הוא שטנו של עשו, היה ראוי כי אלישע הנביא ע"ה יתנבא על אדום לכך בא לשאול מאי שנא עובדיה לאדום כיון דעובדיה בזמן אלישע היה והשיב היתה ראויה נבואה זו לעובדיה מטעם אחר.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 39b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 39, Amud Bet, about 647 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “(במדבר כג, ט) ״ובגוים לא יתחשב״.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “רבי אלעזר רמי: כתיב (תהלים קמה, ט)…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 327 words

      Opens “לפיכך כל א' וא' כו': (מלכים א…”

    4. Segment 443 words

      Opens “ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של…”

      Named: רבי יונתן.

    5. Segment 540 words

      Opens “דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר'…”

      Named: רב זה, שמואל.

    6. Segment 623 words

      Opens “אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו…”

    7. Segment 746 words

      Opens “(מלכים א כב, לח) והזונות רחצו וגו'…”

    8. Segment 819 words

      Opens “רבא אמר זונות ממש אחאב איש מצונן…”

      Named: רבא.

    9. Segment 925 words

      Opens “(מלכים א כב, לד) ואיש משך בקשת…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1024 words

      Opens “סימן קר"א וזכ"ה באדו"ם: כתיב (מלכים א…”

    11. Segment 1152 words

      Opens “א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב (בראשית ל,…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה…”

      Named: אבא.

    13. Segment 1357 words

      Opens “א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות…”

      Named: רבי אבהו.

    14. Segment 1415 words

      Opens “(עובדיה א, א) חזון עובדיהו כה אמר…”

    15. Segment 1550 words

      Opens “אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא…”

      Named: רבי יצחק, רבי מאיר, אבא.

    16. Segment 1637 words

      Opens “(שמואל ב ח, ב) ויך את מואב…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון, רב דימי, שמואל, אבא.

    17. Segment 1725 words

      Opens “(מלכים ב ג, כז) ויקח את בנו…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    18. Segment 1824 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר לשם שמים היינו דכתיב…”

    19. Segment 1932 words

      Opens “כדר' יהושע בן לוי דריב"ל רמי כתיב…”

    20. Segment 2021 words

      Opens “(מלכים ב ג, כז) ויסעו מעליו וישובו…”

      Named: רבי חנינא בר פפא.

    21. Segment 2125 words

      Opens “(מלכים א א, ד) והנערה יפה עד…”

    22. Segment 225 words

      Opens “הדרן עלך אחד דיני ממונות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Sanhedrin 39b · Segment 12 — “א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 39b · Segment 5 — “דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026