Talmud Builders

    Sanhedrin 12b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1yet they ate the Paschal lamb not as is written. For Hezekiah had prayed for them, saying: May the good Lord pardon everyone who sets his heart to seek God…though he not be cleansed according to the purification that pertains to sacred items” (II Chronicles 30:18–19).

    2Rabbi Shimon says: If the court intercalated the year due to ritual impurity, it is indeed intercalated. But if ritual impurity is ultimately a legitimate reason for intercalating the year, for what reason did Hezekiah request compassion for himself? Because the court may intercalate only the month of Adar, and he intercalated the month of Nisan during the month of Nisan itself. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: The incident did not involve the intercalation of the year; rather he appealed for mercy because he encouraged the Jewish people to bypass the standard first Pesaḥ and instead to perform the second Pesaḥ .

    3Having quoted the Tosefta in its entirety, the Gemara now clarifies several of its details. The Master said above: Rabbi Yehuda says: The court may intercalate the year due to ritual impurity, in order to delay the Paschal offerings, so that the people can perform them in a state of purity. Apparently, Rabbi Yehuda holds that the prohibition against performing the Temple service in a state of ritual impurity is merely overridden in cases involving the public. Although the offerings may be brought when most of the public is in a state of impurity, this course of action is not ideally permitted; one must attempt to find another way to perform the offerings in purity.

    4The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : The frontplate effects acceptance whether it is on the forehead of the High Priest or whether it is not on the forehead of the High Priest; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance.

    5Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur the frontplate is not on the forehead of the High Priest during the time that he wears only linen garments, and it still effects acceptance. Rabbi Yehuda said to him: Leave aside the case of the High Priest on Yom Kippur, as since the Temple service consists wholly of public offerings the atonement of the frontplate is unnecessary. Even without the frontplate, performing the Temple service in a state of impurity is permitted in cases involving the public. If Rabbi Yehuda holds that it is readily permitted to perform Temple service in the instance of public impurity, then why would he sanction intercalating the year in order to give the public more time to become ritually pure?

    6The Gemara rejects the question concerning the opinion of Rabbi Yehuda: And according to your reasoning, the Tosefta itself should pose a difficulty for you. The Tosefta states: Rabbi Yehuda says: The court may intercalate the year due to impurity. And Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Hezekiah, king of Judea, who intercalated the year due to ritual impurity, and afterward he requested compassion for himself. Why would he request compassion after having made a legitimate decision? Rather, it must be concluded that the Tosefta is incomplete and this is what it is teaching: The court does not intercalate the year due to impurity, but if the court intercalated it, it is intercalated. Rabbi Yehuda says: Even if the court intercalated it, it is not intercalated. And to prove his point, Rabbi Yehuda said that there was an incident involving Hezekiah, who intercalated the year due to impurity and subsequently appealed for mercy.

    7The Gemara asks: If that is so, meaning if this is the correct way to understand the Tosefta , then the next statement in the Tosefta cannot be reconciled: Rabbi Shimon says: If they intercalated the year due to ritual impurity, it is indeed intercalated. According to this explanation, this is identical to the opinion of the first tanna , who also says that the intercalation is effective. Rava said: The difference between these two opinions is whether the year may be intercalated due to impurity ab initio . According to the first tanna , although the intercalation is valid after the fact, impurity is not an appropriate reason to intercalate the year. Rabbi Shimon holds that it is an appropriate reason. This is also taught in a baraita : The court may not intercalate the year due to impurity ab initio . Rabbi Shimon says: The court may intercalate the year due to impurity, even ab initio . Rather, according to this opinion, for what reason did Hezekiah request compassion for himself? Because the court may intercalate only Adar, but he intercalated Nisan during Nisan.

    8The Master said above: Hezekiah requested compassion because the court, when intercalating the year, may intercalate only Adar, and he intercalated Nisan during Nisan. How could Hezekiah act in this way? But doesn’t Hezekiah accept the following interpretive tradition: The verse states: “This month shall be for you the beginning of months; it shall be the first month of the year for you” (Exodus 12:2). This teaches that this month is Nisan, and another month cannot be Nisan. Therefore, the court cannot add another month of Nisan. The Gemara answers: Hezekiah erred with regard to the halakha that would later be expounded by Shmuel. As Shmuel says: The court may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since although it is part of Adar, it is fit to establish it as the first day of Nisan. As the day that may be assigned as the New Moon of Nisan, it has the same status as does Nisan, and the year may not be intercalated then.

    9And Hezekiah held: We do not say the principle: Since it is fit. Since it was technically still Adar, he initially thought it was permitted to intercalate the year on that day. The Gemara notes: This opinion is also taught in a baraita : The court may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, since it is fit to establish it as the first day of Nisan.

    10The Gemara further analyzes the Tosefta quoted above: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: Hezekiah requested compassion because he encouraged the Jewish people to perform the second Pesaḥ . What are the circumstances, such that Hezekiah acted in this unusual manner and later regretted his decision? Rav Ashi said: It was a case where half the Jewish people were impure and half were pure. And the women among them completed the ranks of the pure and the combined total then exceeded the impure ones. A majority of the men were impure, but as most of the women were pure, if they were included in the tally the majority of the public was then pure. Hezekiah was unsure whether the women should be counted, as he was unsure if they are obligated to bring the Paschal offering.

    11Initially, he thought women have an obligation to participate in the first Pesaḥ on the fourteenth of Nisan, so the minority of Jews are impure and the minority should be deferred to the second Pesaḥ . Therefore, he deferred most of the men, as they were ritually impure, to bypass the first Pesaḥ . In the end, he thought women are permitted but not obligated to participate in the first Pesaḥ . So when counting only the men, the impure were the majority of those obligated to bring the offering, and the majority is not deferred to the second Pesaḥ . Instead, they should have sacrificed the offering on the first Pesaḥ despite their impurity. Consequently, having deferred the majority when they should not have been deferred, he regretted his decision.

    12§ With regard to the question of intercalating the year on the thirtieth of Adar, the Gemara discusses the matter itself. Shmuel says: The court may not intercalate the year on the thirtieth day of Adar, although it is part of Adar, since it is fit to establish the day as the first of Nisan. If they intercalated the year on that day, after the fact, what is the halakha ? Ulla says: The intercalation is effective and the court does not sanctify the month on that day, so that the intercalation will have been performed in Adar. The Gemara asks: If another court sanctified the month, what is the halakha ? Rava says: The intercalation is void, as it turns out that the intercalation was performed in Nisan. Rav Naḥman disagrees and says: The year is intercalated and the month is also sanctified, because each court has performed an independently valid function.

    13Rava said to Rav Naḥman: Now, from Purim to Passover is thirty days, and from the time of Purim, we teach the community the halakhot of Passover. As it is taught in a baraita : The people ask questions with regard to the halakhot of Passover beginning thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: They ask two weeks before Passover. If so, even during Adar, people know that Passover is approaching. And when the New Moon comes, if the court will distance the Passover holiday another month by adding another Adar at so late a date, then the people will come to treat the Passover prohibitions of leavened bread lightly, believing that the stated time of Passover is incorrect because the Sages decided the dates capriciously.

    14Rav Naḥman said to Rava: The masses know that the intercalated year is a matter dependent upon the calculation, which is determined by a complex process. Therefore they say: It is the calculation that did not conclusively emerge for the Sages until now, and they will therefore understand when the true date of Passover is.

    15§ With regard to intercalation on the basis of the season, Rav Yehuda says that Shmuel says: The court intercalates the year only if the season of Tammuz, i.e., the summer, was lacking its completion for most of the month of Tishrei, meaning that the summer season had begun so late in the calendar that the autumnal equinox would occur only after most of the month of Tishrei has passed. Since the festival of Sukkot , beginning on the fifteenth of Tishrei, must fall after the autumnal equinox, a month is added to the previous year, therefore causing the summer season to end and the autumn to begin at an earlier point on the Jewish calendar. This allows Sukkot to begin after the autumnal equinox, within the season of Tishrei. And how much is: Most of the month? Sixteen days; this is the statement of Rabbi Yehuda.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי אכלו את הפסח בלא ככתובשעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת:

    ניסן בניסןלאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר השני:

    ר"ש בן יהודה אומרלא עיברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין לפיכך ביקש רחמים על עצמו:

    דחויה בציבורכלומר בקושי הותרה טומאה בציבור וכל כמה דאפשר להדורי לעשותו בטהרה מהדרין ולכך מעברין כדי שיעשו בטהרה:

    ציץ מרצה על טומאת זבחים לעלות לרצון:

    בין שישנו על מצחכהן גדול בשעת טומאה בין שאינו על מצחו מרצה:

    כהן גדולבבואו לפני לפנים ביום הכיפורים יוכיח שאינו לובש בגדי זהב ואם אירע' טומאה בקדשים מרצה הציץ:

    אמר לוהנח ליום הכיפורים שכולו עבודת ציבור הוא וטומאה הותרה בקרבן ציבור כטהרה גמורה ואין צריך ציץ לרצות אלמא היתר גמור הוא:

    רבי יהודה אומר אינה מעוברתלפי שהטומאה היתר היא בציבור ושלא לצורך עיברוה:

    לכתחילה א"בדת"ק קאמר אין מעברין לכתחילה ולרבי שמעון מעברין לכתחילה ואיידי דקאמר רבי יהודה אינה מעוברת אמר איהו מעוברת והוא הדין לכתחילה:

    ואין אחר ניסןמשקבעתו זה ניסן אין אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן:

    ביום שלשים של אדראם לא ישבו עד הנה בעיבור שנה לא יעברוה עוד הואיל והיום ראוי לקבוע ניסן אם היה אדר חסר:

    ואיהומעיקרא סבר הואיל וראוי לא אמרינן ועיברה ולבסוף הודה לשמואל וביקש רחמים על עצמו:

    היכי דמידמעיקרא השיא ולבסוף חזר בו:

    מחצהלאו דווקא אלא כדמפרש ואזיל שהזכרים היו טמאים יותר מן הטהורים ונשים היו רובן טהורות עד שהנשים טהורות משלימות את מחצה טהורים ועודפות עליהן שכשאתה מונה אנשים ונשים כאחת בטמאים ובטהורים נמצאו טהורים יתירים ופלוגתא בפרק האשה (פסחים דף צא:) דאיכא למאן דאמר נשים חובה בהבאת הפסח ראשון ואיכא למאן דאמר נשים רשות וחזקיה מעיקרא סבר נשים בפסח ראשון חובה ומיצטרפו הלכך היו טמאים מיעוטא ומידחו ולבסוף סבר נשים בפסח ראשון רשות ולא מיצטרפי והוו להו טמאים רובא ואיש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין:

    אין מקדשין את החדשלומר מקודש הוא לאדר השני דכיון דראוי לקבוע ניסן קרינא ביה זה ניסן ואין אחר ניסן אלא שתקי וכי מטי ריש ירחא אחרינא מקדשי ליה לניסן:

    ומפוריא דרשינן בהלכות הפסחוכיון דלא עיברוה קודם הפורים ושמעו דרשה של הלכות הפסח כי הדר מעברי בית דין לשתא ומודעי לעלמא לא מהימני להו לשלוחי ב"ד ומזלזלי בחמץ:

    בחושבנא תליא מילתאשהקיץ והחורף לפי חשבון תקופת החמה הם מתגלגלין וכשרבין ימי שנות החמה על שנות הלבנה יותר מדאי מתאחר האביב אחר הפסח שהמועדות אנו קובעין אחר תולדות הלבנה:

    אין מעברין את השנהעל התקופה אא"כ חישבו ומצאו שתקופת תמוז חסירה מהשלמת תשעים וא' יום שלה רובו של חדש תשרי:

    ששה עשר יוםותקופת תשרי נופלת בי"ז אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בששה עשר אין מעברין ולקמיה יליף טעמא:

    סנהדרין 12 עמוד ב

    1(דה"ב ל, יח) כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד.

    2רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה, מעוברת. אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני.

    3אמר מר: רבי יהודה אומר: מעברין. אלמא, אית ליה לרבי יהודה: טומאה דחויה היא בציבור.

    4והא תניא: ציץ, בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה, דברי רבי שמעון. ר' יהודה אומר: עודו על מצחו מרצה, אין עודו על מצחו אינו מרצה.

    5א"ל ר' שמעון: כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח, שאינו על מצחו ומרצה. אמר לו רבי יהודה: הנח ליום הכיפורים, שטומאה הותרה בציבור.

    6וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה: ר' יהודה אומר מעברין, ואמר ר' יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה, וביקש רחמים על עצמו? אלא, חסורי מחסרא והכי קתני: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברוה מעוברת. רבי יהודה אומר: אינה מעוברת. ואמר רבי יהודה וכו'.

    7אי הכי, ר' שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה מעוברת. היינו תנא קמא? אמר רבא: לכתחלה איכא בינייהו. תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחילה. ר' שמעון אומר: מעברין. אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן.

    8אמר מר: שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. ולית ליה לחזקיה (שמות יב, ב) ״החדש הזה לכם״ זה ניסן, ואין אחר ניסן! טעה בדשמואל, דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן.

    9ואיהו סבר: ״הואיל וראוי״ לא אמרינן. תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן.

    10רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני. היכי דמי? אמר רב אשי: כגון שהיו ישראל מחצה טמאים, ומחצה טהורים, ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם.

    11מעיקרא סבר: נשים בראשון חובה, דהוו מיעוטן טמאים, ומיעוטן מידחו לפסח שני. ולבסוף סבר: נשים בראשון רשות, דהוו להו טמאים רובא, ורובא לא מדחו לפסח שני.

    12גופא, אמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן. עיברוה, מאי? אמר עולא: אין מקדשין את החדש. קידשו, מאי? אמר רבא: בטל העיבור. רב נחמן אמר: מעובר ומקודש.

    13א"ל רבא לרב נחמן: מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין הוו, ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח, דתניא: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. רשב"ג אומר: שתי שבתות. וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה? אתי לזלזולי בחמץ!

    14אמר ליה: מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא. אמרי: חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא.

    15אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה רובה של חודש. וכמה רובה של חודש? ששה עשר יום; דברי רבי יהודה.

    Tosafot

    כהן גדול ביום הכפורים יוכיחמשאר קרבנות לא מצי למידק דתמיד היה על מצחו כדמשמע בפ' האומר (קדושין סו.) הקם להם ציץ שבין עיניך משמע שהיה על מצחו אפי' שלא בשעת העבודה:

    שטומאה הותרה בציבוראין הדבר תלוי בציבור כדאמרינן בפ' הוציאו לו (יומא דף נ.) שהרי פר יוה"כ וחביתי כהן גדול ופסח דקרבן יחיד הוא ודוחין שבת וטומאה ופר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן ציבור הם ואין דוחין אלא נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה ואפילו דיחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה ואפילו דציבור:

    ונשים משלימות לטהורים ועודפין עליהןתימה דבפ' כיצד צולין (פסחים דף עט. ושם) פליגי כשהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאין דרב אמר הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ורב כהנא אמר טהורים עושין את הראשון וטמאין עושין את השני ואיכא דאמר רב כהנא אמר טהורים עושין את הראשון וטמאים אין עושין לא את הראשון ולא את השני והשתא סוגיא דהכא כמאן אי כרב אי כלישנא בתרא דרב כהנא למה לי משלימות בעדיפות סגי ואי כלישנא קמא דרב כהנא למה לי עדיפות במשלימות סגי וי"ל דנקט משלימות ועדיפות דהשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה ולכך ביקש רחמים על עצמו וה"מ לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות ולכך ביקש דלאו שפיר עבד דעביד פסח שני אלא אליבא דר"ש קיימינן דאית ליה בפ' האשה (שם צא:) דנשים בראשון רשות:

    מכדי מפוריא לפסחא כו'אמתני' דעדיות (פ"ז מ"ז) דמייתי בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז. ושם) הם העידו שמעברין את השנה כל אדר הוה מצי לאקשויי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברתר' יהודה אומר אינה מעוברת. וא"ר יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר השנה מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו. ר' שמעון אומר מעברין השנה מפני הטומאה לכתחלה ומפני מה ביקש חזקיה רחמים על עצמו משום דטעה בהא דשמואל דאמר אין מעברין השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן הוא סבר הואיל וראוי לא אמרינן ונמצא שעיבר ניסן בניסן והתורה אמרה החודש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן:

    עיברוה ביום ל' של אדר מאי אמר עולא אין מקדשין את החודשכלומר אין מקדשין אותו היום שנמצא היום מאדר. קידשוהו מאי אמר רבה כיון שהוקבע בטל העיבור רב נחמן אמר מקודש ומעובר ואקשי עליה רבא בהא. ופריק מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא ואמרי חושבנא הוא דלא סליק לרבנן עד האידנא וקי"ל כי הדרכים שעליהן היו מעברין השנה הן הלכה למשה מסיני ואי הוה כתב שמור את האביב ועשית פסח לה' הייתי אומר איזהו חדש ימצא בו האביב נעשה פסח. לפיכך כתיב שמור את חודש האביב אין לך פסח אלא בחודש האביב מכלל שיש לך רשות לעבר חודש אחד עד שיקבע לך זה חדש האביב ופירש בו שמירה למאן קא מזהר להו. שמירה זו לב"ד שיהו קוראין המועדים בזמנן כדכתיב אשר תקראו אותם במועדם מכלל שצריכין שמירה וקריאה:

    אמר רב יהודה אמר רב אין מעברין השנה אלא אם כן היתה תקופת תמוז חסרה לתשלום צ"א יום י"ו יום רובו של חודש תשרי דברי ר' יהודה

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 12b

    Sanhedrin 12b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 448 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת:

    ניסן בניסן לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר השני:

    ר"ש בן יהודה אומר לא עיברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין לפיכך ביקש רחמים על עצמו:

    דחויה בציבור כלומר בקושי הותרה טומאה בציבור וכל כמה דאפשר להדורי לעשותו בטהרה מהדרין ולכך מעברין כדי שיעשו בטהרה:

    ציץ מרצה על טומאת זבחים לעלות לרצון:

    בין שישנו על מצח כהן גדול בשעת טומאה בין שאינו על מצחו מרצה:

    כהן גדול בבואו לפני לפנים ביום הכיפורים יוכיח שאינו לובש בגדי זהב ואם אירע' טומאה בקדשים מרצה הציץ:

    אמר לו הנח ליום הכיפורים שכולו עבודת ציבור הוא וטומאה הותרה בקרבן ציבור כטהרה גמורה ואין צריך ציץ לרצות אלמא היתר גמור הוא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 12b · Sefaria

    Tosafot

    כהן גדול ביום הכפורים יוכיח משאר קרבנות לא מצי למידק דתמיד היה על מצחו כדמשמע בפ' האומר (קדושין סו.) הקם להם ציץ שבין עיניך משמע שהיה על מצחו אפי' שלא בשעת העבודה:

    שטומאה הותרה בציבור אין הדבר תלוי בציבור כדאמרינן בפ' הוציאו לו (יומא דף נ.) שהרי פר יוה"כ וחביתי כהן גדול ופסח דקרבן יחיד הוא ודוחין שבת וטומאה ופר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן ציבור הם ואין דוחין אלא נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה ואפילו דיחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה ואפילו דציבור:

    ונשים משלימות לטהורים ועודפין עליהן תימה דבפ' כיצד צולין (פסחים דף עט. ושם) פליגי כשהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאין דרב אמר הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ורב כהנא אמר טהורים עושין את הראשון וטמאין עושין את השני ואיכא דאמר רב כהנא אמר טהורים עושין את הראשון וטמאים אין עושין לא את הראשון ולא את השני והשתא סוגיא דהכא כמאן אי כרב אי כלישנא בתרא דרב כהנא למה לי משלימות בעדיפות סגי ואי כלישנא קמא דרב כהנא למה לי עדיפות במשלימות סגי וי"ל דנקט משלימות ועדיפות דהשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה ולכך ביקש רחמים על עצמו וה"מ לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות ולכך ביקש דלאו שפיר עבד דעביד פסח שני אלא אליבא דר"ש קיימינן דאית ליה בפ' האשה (שם צא:) דנשים בראשון רשות:

    מכדי מפוריא לפסחא כו' אמתני' דעדיות (פ"ז מ"ז) דמייתי בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז. ושם) הם העידו שמעברין את השנה כל אדר הוה מצי לאקשויי:

    Tosafot on Sanhedrin 12b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת ר' יהודה אומר אינה מעוברת. וא"ר יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר השנה מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו. ר' שמעון אומר מעברין השנה מפני הטומאה לכתחלה ומפני מה ביקש חזקיה רחמים על עצמו משום דטעה בהא דשמואל דאמר אין מעברין השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן הוא סבר הואיל וראוי לא אמרינן ונמצא שעיבר ניסן בניסן והתורה אמרה החודש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן:

    עיברוה ביום ל' של אדר מאי אמר עולא אין מקדשין את החודש כלומר אין מקדשין אותו היום שנמצא היום מאדר. קידשוהו מאי אמר רבה כיון שהוקבע בטל העיבור רב נחמן אמר מקודש ומעובר ואקשי עליה רבא בהא. ופריק מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא ואמרי חושבנא הוא דלא סליק לרבנן עד האידנא וקי"ל כי הדרכים שעליהן היו מעברין השנה הן הלכה למשה מסיני ואי הוה כתב שמור את האביב ועשית פסח לה' הייתי אומר איזהו חדש ימצא בו האביב נעשה פסח. לפיכך כתיב שמור את חודש האביב אין לך פסח אלא בחודש האביב מכלל שיש לך רשות לעבר חודש אחד עד שיקבע לך זה חדש האביב ופירש בו שמירה למאן קא מזהר להו. שמירה זו לב"ד שיהו קוראין המועדים בזמנן כדכתיב אשר תקראו אותם במועדם מכלל שצריכין שמירה וקריאה:

    אמר רב יהודה אמר רב אין מעברין השנה אלא אם כן היתה תקופת תמוז חסרה לתשלום צ"א יום י"ו יום רובו של חודש תשרי דברי ר' יהודה

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 12b · Sefaria

    Meiri

    טומאת מת דחויה בצבור בקרבן הפסח ר"ל שאם היו רוב צבור טמאים או הכהנים טמאים או כלי שרת טמאים עושין פסח בטומאה ואין נדחין לפסח שני אלא עושין כלן בטומאה טמאים עם טהורים ואין הטהורים נזהרים מהם אלא עושין הכל בטומאה וכן הדין בכל קרבן המועדות הואיל ויש להם זמן קבוע ושעתם עוברת וכל שנעשה בטומאה צריך שיהיה הציץ מרצה שלא אמרו טומאה הותרה בצבור ר"ל שהותרה לגמרי אלא טומאה דחויה ר"ל שנתרת בקושי וצריכה לרצוי של ציץ והרי הוא מרצה אפילו אינו על מצחו שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו מביא בגדי זהב ואם ארעה טומאה בקדשים הציץ מרצה וגדולי המחברים פסקו שאין הציץ מרצה אלא בעודו על מצחו והדברים נראין מפני שהלכה כר' יהודה במקום ר' שמעון ומ"מ בטומאת הגוף כגון זיבה וכיוצא בה אינו כן כמו שביארנו במקומו היו מחצה טהורים ומחצה טמאים כלם עושים בראשון אלא שטהורים לעצמן וטמאין מקריבין לעצמן ואוכלין אותו בטומאה היו האנשים מחצה על מחצה ונשים משלימות לטהורים לרוב טהורים עושין לעצמן וטמאים נדחים לגמרי ואין עושין לא ראשון ולא שני לא ראשון שהרי נשים בראשון חובה ונמצאו הם מיעוט ולא שני שהנשים בשני רשות ונמצאו מחצה על מחצה ואין מחצה נדחית לשני ומ"מ כל שעדפו הטמאים אפילו אחד יעשו כלן אף בטומאה וכן אם נשים משלימות לטמאים ואם עדפו הטהורים בזכרים נעשה הפסח בטהרה וטמאים נדחים לפסח שני מעתה אין מעברין את השנה מפני הטומאה ר"ל שאם נטמא הצבור באדר בסופה וכלתה אפר פרה ומתיראים שיבא הפסח קודם שתזדמן להם פרה אדומה אין מעברין את השנה מפני הטומאה אלא יעשו פסחיהן בטומאה על הדרך שבארנו ואם עברוה מפני הטומאה הרי זו מעוברת:

    כל שהגיע יום שלשים של אדר ולא עברו את השנה אין מעברין אותה לכתחלה ביום שלשים זה אע"פ שלא באו עדי החדש ועדיין לא קדשוה לשם ניסן הואיל ומ"מ ראוי לקבעו ניסן ואם עברוה בדיעבד הרי זו מעוברת ואם יבואו עידי החדש באותו היום מקדשין אותו לשם אדר שני אבל אם כבר באו עידי החדש וקדשוהו לשם ניסן אין נמלכין עוד לקדשו לשם אדר שני שאין מעברין ניסן בניסן שמא תאמר מאחר שאתה מודה שאם לא קדשוהו לשם ניסן ועברוהו מעוברת הרי הדבר קרוב לבא לידי זלזול חמץ שהרי מאחר שדורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום כבר התחילו מן הפורים לדרוש בהלכות הפסח וכשיגיע הודעת העבור אצלם וירחיקו זמן איסורו יבואו לזלזל בה הואיל ונדחה בעיניהם תדע שהכל יודעין שהדבר תלוי בחשבון ואין זה דיחוי אצלם אלא שאומרין חושבנא הוא דלא סליק להו:

    Meiri on Sanhedrin 12b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא א"ה ר"ש אומר אם כו' היינו ת"ק אמר רבא לכתחילה א"ב כו' למאי דבעי למימר דר"ש נמי אין מעברין לכתחילה קאמר אין להקשות דמדאמר ליה ר"י לר"ש הנח ליה"כ שטומאה הותרה בצבור א"כ ר"ש סבר דטומאה דחויה בצבור וא"כ:

    אית לן למימר דמעברין אף לכתחילה דכל כמה דאפשר לאהדורי לעשות בטהרה מהדרינן די"ל דר"ש נמי [א] ס"ל טומאה הותרה בצבור אלא דמ"מ צריך ציץ לרצות ובהך סברא פליג אדרבי יהודה וק"ל:

    שם עיברוה מאי אמר עולא כו' קידשו מאי כו' רב נחמן אמר מעובר כו' נראה מפירש"י הא דאמר עולא אין מקדשין אבל מעובר הוה בדיעבד אלא דשתקי וכי מטי ריש כו' כפירש"י וקבעי קדשו לשם אדר מאי דגרע טפי משתיקה וקאמר רבא בטל העיבור ור"נ אמר דהוה נמי מעובר כו' וקשה לרב נחמן דבכל גוונא הוה מעובר בדיעבד א"כ לר"ש מפני מה בקש חזקיהו רחמים דמשמע שאכלו הפסח שלא כדין ואי הוה מעובר בדיעבד א"כ כדין אכלו אותו כדמוכח מדברי ר"י דמייתי ראיה לדבריו דאינה מעובר אפילו בדיעבד מחזקיהו דבקש רחמים ואפשר לומר שמזה דקדק רש"י לפרש לעיל לר"ש דהך דחזקיהו דעיבר ניסן בניסן היינו אחר שקידשו לשם ניסן דאז אפי' בדיעבד אינה מעוברת לכ"ע ודו"ק:

    תוס' בד"ה ונשים משלימות כו' וה"מ לשנוי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה כו' עכ"ל וע"ש בתוס' שכתבו ליישב זה ואין להקשות אמאי לא קאמר שהיו באמת ישראל מחצה על מחצה בימי חזקיהו ומעיקרא הוה סבר כלישנא קמא דרב כהנא דטהורים עושים את הראשון וטמאים עושים את השני ולבסוף סבר כרב דהללו עושין לעצמן כו' או כלישנא בתרא דרב כהנא דטהורין עושין כו' די"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקמא הכי דנראה דוחק לומר שהיו ישראל מצומצמין מחצה על מחצה והתוס' שהקשו ואי כלישנא קמא דרב ל"ל עדיפות כו' היינו דלא היה לו להזכיר עדיפות כיון דבמשלימות סגי בין שהיו עדיפות ובין שלא היו עדיפות ועוי"ל דאע"ג דאיכא תנאי הכא דפליגי אדר"ש ב"י מפני מה שהיה מבקש רחמים מ"מ רב כהנא דאמורא היה וס"ל בלישנא קמא דקושטא הכי הוא דטמאים עושים את השני היאך מתוקמא מילתיה דר"ש בן יהודה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 12, Amud Bet, about 448 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “(דה"ב ל, יח) כי אכלו את הפסח…”

    2. Segment 237 words

      Opens “רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה,…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 315 words

      Opens “אמר מר: רבי יהודה אומר: מעברין. אלמא,…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 428 words

      Opens “והא תניא: ציץ, בין שישנו על מצחו…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 522 words

      Opens “א"ל ר' שמעון: כהן גדול ביום הכיפורים…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 648 words

      Opens “וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה: ר' יהודה…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 747 words

      Opens “אי הכי, ר' שמעון אומר: אם מפני…”

      Named: רבא.

    8. Segment 840 words

      Opens “אמר מר: שאין מעברין אלא אדר, והוא…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 921 words

      Opens “ואיהו סבר: ״הואיל וראוי״ לא אמרינן. תניא…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי…”

      Named: רבי שמעון, רב אשי.

    11. Segment 1126 words

      Opens “מעיקרא סבר: נשים בראשון חובה, דהוו מיעוטן…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “גופא, אמר שמואל: אין מעברין את השנה…”

      Named: רב נחמן, שמואל, עולא, רבא.

    13. Segment 1335 words

      Opens “א"ל רבא לרב נחמן: מכדי מפוריא לפיסחא…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    14. Segment 1418 words

      Opens “אמר ליה: מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מעברין…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 12b · Segment 8 — “…טעה בדשמואל, דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 12b · Segment 12 — “…עיברוה, מאי? אמר עולא: אין מקדשין את החדש. קידשו,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 12b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026