Talmud Builders

    Sanhedrin 70b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 70b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as, even today, nothing except wine brings wailing and trouble upon a person; most sins are caused by drunkenness. Rabbi Yehuda says: The Tree of Knowledge was the wheat plant. This is proven by the fact that, even today, an infant does not know how to call out to his father or mother until he tastes the taste of grain, and for this reason wheat is called “the Tree of Knowledge.” Rabbi Neḥemya says: The Tree of Knowledge was a fig tree, because it was with the matter with which they sinned that they were rehabilitated, as it is stated: “And they sewed together fig leaves, and made for themselves loincloths” (Genesis 3:7).

    2§ The Gemara continues its discussion of wine. Referring to the verse that states: “The words of King Lemuel, the burden with which his mother corrected him” (Proverbs 31:1), Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This teaches that when Solomon’s mother Bathsheba saw Solomon engaged in excessive drinking, she bound him to a pillar to have him flogged. And she said to him: “What, my son? And what, son of my womb? And what, son of my vows?” (Proverbs 31:2). She meant: “What, my son?” Everyone knows that your father, David, was a God-fearing man, and now, when they see you sin, they will all say that his mother caused him to drink, i.e., that you engage in these behaviors because you are my son.

    3“And what, son of my womb?” That is to say: With regard to all of the women of your father’s house, once they conceive they no longer see the face of the king, but I pushed myself in and entered the king’s chamber while I was pregnant, so that I might have a son who is strong and fair-skinned. There are times during a woman’s pregnancy when intercourse is beneficial for the development of the fetus. Bathsheba was telling Solomon: I did my utmost to ensure that you have extra strength and beauty, and now you use that strength and appeal to pursue drink.

    4“And what, son of my vows?” That is to say: With regard to all of the women of your father’s house, they would take vows while they were pregnant, saying: Let me have a son who is fit to be king. But I, by contrast, took a vow and said: Let me have a son who is diligent and filled with knowledge of the Torah and fit for prophecy.

    5It is further stated there: “It is not for kings, O Lemoel, it is not for kings to drink wine; nor for princes to say: Where is strong drink?” (Proverbs 31:4). The Gemara provides an explanation of the meaning of each part of this verse. “It is not for kings”: Bathsheba said to her son Solomon: What have you to do with kings who drink wine and become intoxicated and say: Why [ lamma ] do we need God [ El ]? The Gemara continues to explain the verse. “Nor for princes [ rozenim ] to say: Where is strong drink?” This means that one like Solomon, to whom all the secrets [ razei ] of the world are revealed, should he drink wine and become intoxicated? Alternatively, there are those who say that this part of the verse should be understood as follows: One like Solomon, to whom all the princes of the world rise early to come to his door, should he drink wine and become intoxicated?

    6Rabbi Yitzḥak says: From where can it be learned that Solomon repented and admitted to his mother that she was justified in her rebukes? As it is written: “For I am more foolish than a man, and have not the understanding of a man” (Proverbs 30:2). This should be understood as follows: “For I am more foolish than a man [ ish ]”; that is, I am more foolish than Noah, who sinned with wine and is called “a man,” as it is written: “And Noah began to be a farmer [ ish ha’adama ]” (Genesis 9:20). “And have not the understanding of a man [ adam ]”; this is a reference to Adam the first man, who also sinned with wine, in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that the Tree of Knowledge was a grapevine.

    7§ The mishna teaches that if the son ate and drank the requisite amounts of meat and wine with a group assembled for the performance of a mitzva, he does not become liable as a stubborn and rebellious son. Rabbi Abbahu says: He is not liable unless he eats with a group that is entirely made up of idlers. This seems to indicate that if he eats and drinks in the company of decent people, even if he consumes the required amounts that would otherwise make him liable, he does not become a stubborn and rebellious son.

    8The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: If the son ate and drank the requisite amounts of meat and wine with a group assembled for the performance of a mitzva he does not become liable as a stubborn and rebellious son? A precise reading of the mishna indicates that the reason that he does not become liable is that he ate and drank with a group assembled for the performance of a mitzva. But if they were not assembled for the performance of a mitzva he would be liable even if the group is not entirely made up of idlers. The Gemara answers: There is no contradiction between the mishna and the statement of Rabbi Abbahu. In fact, the son is liable only if he eats with a group of whom all are idlers. And the mishna teaches us this: That even if the group is entirely composed of idlers, since they are occupied with a mitzva, there is no concern that he will be drawn to sin.

    9The mishna teaches that if the son ate and drank the requisite amounts of meat and wine at a meal celebrating the intercalation of the month he does not become liable as a stubborn and rebellious son. The Gemara asks: Is this to say that meat and wine are brought up to the upper chamber where the month is intercalated? But isn’t it taught in a baraita : They ascend to intercalate the month only with a meal consisting of bread made of grain and legumes? The Gemara answers: The mishna teaches us this: Even though they ordinarily ascend to the upper chamber only with bread and legumes, and he brought up meat and wine and ate them, since they are occupied with a mitzva, there is no concern that he will be drawn to sin.

    10The Sages taught in a baraita : No fewer than ten men ascend to the upper chamber for the intercalation of the month; and they ascend to intercalate the month only with bread made of grain and legumes; and they ascend only on the night of the month’s intercalation; and they ascend not by day, but only at night. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita : They ascend not at night, but only by day? The Gemara explains: As Rabbi Ḥiyya bar Abba said to his sons: When you come to intercalate the month, ascend early and leave early so that people should hear your comings and goings, and thereby know that you have been addressing this matter. The proper time for this is at daybreak, between night and day.

    11§ The mishna teaches that if he ate second tithe in Jerusalem he is not liable as a stubborn and rebellious son. The Gemara explains: Since he eats the second tithe in the normal way, i.e., as he is commanded, in Jerusalem, he will not be drawn to sin.

    12The mishna teaches that if he ate the meat of unslaughtered animal carcasses or tereifot or repugnant creatures or creeping animals, he is not liable as a stubborn and rebellious son. Rava says: If the boy ate the meat of fowl, even if he ate the required amount, he does not become a stubborn and rebellious son.

    13The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in the mishna that if the boy ate the meat of unslaughtered animal carcasses or tereifot or repugnant creatures or creeping animals, he does not become a stubborn and rebellious son? A precise reading of the mishna indicates that it is only if he ate the meat of such animals that he is not liable; but if he ate the meat of kosher animals, which includes the meat of fowl, he would become a stubborn and rebellious son, counter to the ruling of Rava. The Gemara resolves this difficulty: When we learned this in the mishna as well, it was in reference to completing the measure of meat. Rava was speaking of the primary consumption of meat.

    14The mishna teaches that if he ate an item that involves performing a mitzva or an item that involves committing a transgression, he does not become a stubborn and rebellious son. The Gemara explains: This ruling concerning an item that involves performing a mitzva includes mitzvot by rabbinic law, such as comforting mourners. And the ruling concerning an item that involves committing a transgression includes transgressing prohibitions by rabbinic law, such as eating on a communal fast.

    15The Gemara asks: And what is the reason that eating an item involving a mitzva or a transgression does not render him a stubborn and rebellious son? The Gemara answers: The verse states: “This son of ours is stubborn and rebellious; he will not obey our voices” (Deuteronomy 21:20), which indicates that the halakha applies to a boy who does not obey “our voices,” i.e., the voice of his parents, but not to one who also does not obey the voice of God.

    16The mishna teaches that if the rebellious boy ate any other food but did not eat meat, or if he drank any beverage but did not drink wine, he is not liable as a stubborn and rebellious son. The Gemara clarifies. That which the mishna teaches: The statement: If he ate any other food but did not eat meat, comes to include pressed figs from the town of Ke’ila, the eating of which is as satisfying as eating meat, but for which one is not liable. And that which the mishna teaches: The statement: If he drank any beverage but did not drink wine, comes to include honey and milk, which, though they can have a slightly intoxicating effect, do not render him liable as a stubborn and rebellious son.

    17From where is it learned that honey and milk are intoxicating? As it is taught in a baraita : If a priest ate pressed figs from Ke’ila, or drank honey or milk, thereby becoming intoxicated, and he then entered the Temple to perform the Temple service,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאין לך דבר שמביא יללה על אדם אלא ייןהלכך מסתברא דעל ידו נקנסה מיתה ובכיה לעולם:

    שאין התינוק יודע וכו'ומדקרי ליה הדעת טוב ורע שמע מינה היינו חטים:

    בדבר שנתקלקלו בו נתקנומדת הקב"ה באיזמל שהוא מכה בו הוא מרפא נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון (איכה ד׳:י״א) וכתיב (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב:

    למואל מלךשלמה המלך למואל מעשיו וחכמתו להקב"ה למואל שכינה הוא כמו ידי שמתי למו פי (איוב מ׳:ד׳):

    משא אשר יסרתו אמופרשת תוכחה שהוכחתו אמו:

    שכפאתו על העמודלהלקותו וייסור לשון מלקות כדאמרי' לקמן (דך עא.) ויסרו אותו זה מלקות ומפני שהיתה רואה שהוא בעל הנאה ומרבה בסעודתו היתה מוכיחתו:

    אמו גרמה לולהיות רשע שהרי באביך לא יתלו החובה והיינו מה ברי למה תגרום לרנן אחריך שאתה בני ולא בן אביך:

    בר בטנימעי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כח שדחקתי ונכנסתי שתשמיש יפה לולד ללבנו ולזרזו כדאמרינן במס' נדה (דף לא.) שלשה חדשים האחרונים תשמיש יפה לולד שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז:

    אי שכרכלומר אל רוזנים לומר איה שכר לא נאה לומר לך:

    בער אנכי מאישבההוא משא כתיב:

    זה אדם הראשוןשנכשל ביין ואני שתיתי יותר מהן:

    שכולה סריקיןרקים שירגילוהו בכך אבל אם יש בחבורה אדם הגון בכי האי גוונא לא ממשיך ואינו נעשה בן סורר ומורה ובחבורה דלאו מצוה קאמר:

    הא קמ"למתני' דאפי' כולה סריקין כיון דאיחבור השתא למצוה פטור ולעולם דינו דבן סורר ומורה אינו אלא בחבורת סריקין:

    אכל בעיבור החדשכדמפרש לקמן שהן נקבצין עשרה או יותר ועולין בעלייה ואין אסיפה זו אלא לפרסם הדבר שעברוה ולא לעיין דהא אין עולין אלא לאור עיבורו דהיינו ליל מוצאי שלשים וכבר מעובר הוא דהא לא קדשו היום את החדש וקדוש אין שם ביום מחרת דהיינו יום שלשים ואחד למנות על כך כדאמרי' (ר"ה ד' כד.) שלא בזמנו אין מקדשין אותו ועוד דאי לקדושי בשלשה סגי:

    בפת דגןולא ידענא משום מאי נקט פת דגן ומשמע למעוטי פת אורז ודוחן קא אתי:

    יום עבורוהוא יום שלשים שנעשה ממנו חדש היוצא מעובר:

    אור יום עבורומוצאי שלשים ולהודיע שעברוהו:

    אחריפואקדימו כמו חרפי ואפלי (ע"ג ד' עה.) אחריפו ועולו בלילה היו יושבין שם ועושין הומה להשמיע קול וקאמר להו רבי חייא להקדים ולעלות מבעוד יום מעט כדי שיראו אותם עוברי דרכים כשהן עולין ויפרסמו והיינו דקתני אין עולין לה בלילה אלא ביום והאי דקתני אין עולין לה ביום אעיקר מילתא קאי שהסעודה ומשאו ומתנו של דבר בלילה הוא:

    אחריפו ופוקו בבקראל תאחרו לירד שהרואה אתכם יורדין בהשכמה מבין שישבו שם כל הלילה ומתפרסם הדבר אבל הרואה אותם יורדין שלא בהשכמה סבור שעכשיו עלו ואין מבין הדבר:

    אכל מעשר שניגנב ממעות מע"ש וקנה בשר ויין ואכל דאי גנב בשר ויין עצמו אפי' דחולין נמי לא כדאמר עד שיקח בשר בזול ויאכל ויין בזול וישתה (ומן החנוני):

    דכי אורחיהכדרך מצותו נאמר בבקר ובצאן וביין ובשכר במע"ש:

    אכל נבלות וטריפותלקמן יליף לפטורא:

    אכל בשר עוףטהור פטור דלא חשיב דלא ממשיך בתריה: סתם שקצים היינו עופות טמאים דכתיב בהם שקץ הם (ויקרא י״א:י׳) רמשים הן שרצים וטעמא משום דאיננו שומע בקולנו בעינן ולא זה שאף בקולו של מקום אינו שומע:

    הא טהורים חייבכדתנן במתני' דאיצטריך לאשמועינן דפטור אשקצים:

    להשליםשאפילו אכל תרטימר בשר חסר כזית מבהמה טהורה והשלימה לתרטימר מבשר עופות טמאים פטור משום דאינו שומע בקולו של מקום דכוותה בטהורים מיחייב:

    לאיתויי תנחומי אבליםדאע"ג דתקנתא דרבנן בעלמא הוא דאי מרישא הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלין קדשים או פסחים:

    תענית צבוראע"ג דלא עבר אלא אדרבנן:

    וטעמא מאימפטר אדבר עבירה:

    איננו שומע בקולנומיעוטא הוא ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע:

    דבילה קעיליתמאותו מקום ואע"ג דמשכרא לא מיחייב עליה דלא ממשיך:

    סנהדרין 70 עמוד ב

    1שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר: תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו, שנאמר: ״(בראשית ג״, ז) ״ויתפרו עלה תאנה״.

    2(משלי לא א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו׃

    3ומה בר בטני כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן׃

    4ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך היו נודרות יהא לי בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות׃

    5אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר איכא דאמרי מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר׃

    6אמר ר' יצחק מניין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב ״(משלי ל״, ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי כי בער אנכי מאיש מנח דכתיב ״(בראשית ט״, כ) ויחל נח איש האדמה ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון:

    7אכל בחבורת מצוה: אמר רבי אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין׃

    8והאנן תנן אכל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סורר ומורה טעמא דמצוה הא לאו מצוה אע"ג דלאו כולה סריקין הא קמ"ל דאע"ג דכולה סריקין כיון דבמצוה קא עסיק לא מימשיך:

    9אכל בעיבור החודש: למימרא דבשר ויין מסקו והתניא אין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית בלבד הא קמ"ל אע"ג דאין עולין לה אלא בפת וקטנית ואיהו אסיק בשר ויין ואכל כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך׃

    Baraita

    10תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ואין עולין לה ביום אלא בלילה והתניא אין עולין לה בלילה אלא ביום כדאמר רבי חייא בר אבא לבניה אחריפו ועולו אחריפו ופוקו כי היכי דלישמעו בכו אינשי:

    11אכל מעשר שני בירושלים: כיון דכי אורחיה הוא קא אכיל ליה לא ממשיך:

    12אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים: אמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה׃

    13והא אנן תנן אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אינו נעשה בן סורר ומורה הא טהורין נעשה בן סורר ומורה כי תנן נמי מתני' להשלים:

    14אכל דבר שהוא מצוה ודבר עבירה: דבר מצוה תנחומי אבלים דבר עבירה תענית ציבור׃

    15וטעמא מאי אמר קרא ״(דברים כא״, כ) איננו שומע בקולנו בקולנו ולא בקולו של מקום:

    16אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין וכו': אכל כל מאכל ולא אכל בשר לאיתויי דבילה קעילית, שתה כל משקה ולא שתה יין לאיתויי דבש וחלב,׃

    17דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש׃

    Tosafot

    בה נתקנופי' בקונט' מדת הקב"ה באיזמל שהוא מכה בו מרפא נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון ואני אהיה חומת אש ואין ענין זה לזה כלל אלא היינו כדאמרי' בב"ר משל לבן מלך שקלקל עם אתת משפחותיו כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על הפתחים של שפחותיו ולא היו מקבלין אותו אלא אותה שקלקלה עמו פתחה לו דלתיה וקבלתו כך בשעה שאכל אדם מפרי האילן טרדו והוציאו מחוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו מה היו אומרים לו א"ר ברכיא הא גנבא דגנב דעתא דברייה היינו הא דכתיב אל תביאני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראו ויד רשעים אל תנידני לא תסב מני עלה אבל התאנה ע"י שאכל ממנה פתחה לו דלתיה וקבלתו:

    ואין עולים לה ביוםואם תאמר הא כבר תנא ליה רישא לאור עיבורו וי"ל דס"ד לאו לאפוקי יום העיבור אתא אלא לאפוקי לילה שלפני העיבור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    סעודה זו שביארנו שהיו עושין בעבור החדש והוא שבשעה שהיו מצפים לעדים לקדש את החדש בזמנו ר"ל ביום שלשים ולא באו היו באים בערב שמחרתו שלשים ואחד סמוך לשקיעת החמה לעלייה מוכנת להם ולא היו עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואעפ"כ אם בא זה והביא לשם בשר ויין בכדי זוללותו הואיל ואכלה עמהם פטור ואין עולין שם פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא לאור עבורו ר"ל לילה שעבר שלשים שממנו נתעבר חדש שעבר ואף זו לא בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה כמו שביארנו וזו היא סעודת ראש חדש האמורה בתלמוד וענינה לפרסם עבור החדש אחר שלא קדשוהו וגדולי המחברים כתבו ביום שלשים ואחד ולא יראה כן שלא נקרא עבור אלא יום שלשים כמו שאמרו העיד ר' יהושע על שני אדרים שאין מקדשין אותם אלא ביום עבוריהם כלומר שעושין אותם חסרים ובתלמוד המערב יראה על סעודה זו שבבית הכנסת היתה נעשית והוא שאמרו שם אמר ר' יוחנן לווין לסעודת מצוה ולעבור החדש ברבית ר' יוחנן על לבי כנישתא בצפרא והוא מלקט פירורין ואכיל אמר יהא חלקי ממאן דקדיש ירחא הכא רמשית וא"כ מה שאמרו במגילה שאין אוכלין בהם שמא דווקא בסעודת הרשות וכן אמרו שם שבתי כנסיות צריכין בדיקה שכן מכניסין בהן חמץ באבריאות ובראשי חדשים ויראה לי שהגירסא הנכונה באבריאות בראשי חדשים כלומר בעבורין שבראשי חדשים או סעודות שבראשי חדשים מלשון הבראה:

    כהן שתוי יין שנכנס לעבוד ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים וכבר בארנו שיעור שתייתו וכל דיניה בפרק שני אכל או שתה משאר המשכרים כגון דבילה קעילית ודבש וחלב לוקה ועבודתו כשרה וכל שכרות שהכהן אסור בשבילו ליכנס למקדש חכם אסור בשבילו להורות והוא שאמרו אכל תמרים אל יורה וכן בכל דבר המשבש את הדעת שאין הוראה אלא למי שסברתו זכה ופלפולו מיושר ושהוא קובע עתים לתורתו ומעורר עצמו עליה וכל המתנמנם בבית המדרש ומרפה עצמו בתורה תורתו נעשית לו קרעים קרעים ר"ל שמשכח תלמודו ואינו נזכר אלא בסירוגין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 70b

    Sanhedrin 70b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 470 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאין לך דבר שמביא יללה על אדם אלא יין הלכך מסתברא דעל ידו נקנסה מיתה ובכיה לעולם:

    שאין התינוק יודע וכו' ומדקרי ליה הדעת טוב ורע שמע מינה היינו חטים:

    בדבר שנתקלקלו בו נתקנו מדת הקב"ה באיזמל שהוא מכה בו הוא מרפא נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון (איכה ד׳:י״א) וכתיב (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב:

    למואל מלך שלמה המלך למואל מעשיו וחכמתו להקב"ה למואל שכינה הוא כמו ידי שמתי למו פי (איוב מ׳:ד׳):

    משא אשר יסרתו אמו פרשת תוכחה שהוכחתו אמו:

    שכפאתו על העמוד להלקותו וייסור לשון מלקות כדאמרי' לקמן (דך עא.) ויסרו אותו זה מלקות ומפני שהיתה רואה שהוא בעל הנאה ומרבה בסעודתו היתה מוכיחתו:

    אמו גרמה לו להיות רשע שהרי באביך לא יתלו החובה והיינו מה ברי למה תגרום לרנן אחריך שאתה בני ולא בן אביך:

    בר בטני מעי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כח שדחקתי ונכנסתי שתשמיש יפה לולד ללבנו ולזרזו כדאמרינן במס' נדה (דף לא.) שלשה חדשים האחרונים תשמיש יפה לולד שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 70b · Sefaria

    Tosafot

    בה נתקנו פי' בקונט' מדת הקב"ה באיזמל שהוא מכה בו מרפא נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון ואני אהיה חומת אש ואין ענין זה לזה כלל אלא היינו כדאמרי' בב"ר משל לבן מלך שקלקל עם אתת משפחותיו כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטרין שלו והיה מחזר על הפתחים של שפחותיו ולא היו מקבלין אותו אלא אותה שקלקלה עמו פתחה לו דלתיה וקבלתו כך בשעה שאכל אדם מפרי האילן טרדו והוציאו מחוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו מה היו אומרים לו א"ר ברכיא הא גנבא דגנב דעתא דברייה היינו הא דכתיב אל תביאני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראו ויד רשעים אל תנידני לא תסב מני עלה אבל התאנה ע"י שאכל ממנה פתחה לו דלתיה וקבלתו:

    ואין עולים לה ביום ואם תאמר הא כבר תנא ליה רישא לאור עיבורו וי"ל דס"ד לאו לאפוקי יום העיבור אתא אלא לאפוקי לילה שלפני העיבור:

    Tosafot on Sanhedrin 70b · Sefaria

    Meiri

    סעודה זו שביארנו שהיו עושין בעבור החדש והוא שבשעה שהיו מצפים לעדים לקדש את החדש בזמנו ר"ל ביום שלשים ולא באו היו באים בערב שמחרתו שלשים ואחד סמוך לשקיעת החמה לעלייה מוכנת להם ולא היו עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואעפ"כ אם בא זה והביא לשם בשר ויין בכדי זוללותו הואיל ואכלה עמהם פטור ואין עולין שם פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא לאור עבורו ר"ל לילה שעבר שלשים שממנו נתעבר חדש שעבר ואף זו לא בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה כמו שביארנו וזו היא סעודת ראש חדש האמורה בתלמוד וענינה לפרסם עבור החדש אחר שלא קדשוהו וגדולי המחברים כתבו ביום שלשים ואחד ולא יראה כן שלא נקרא עבור אלא יום שלשים כמו שאמרו העיד ר' יהושע על שני אדרים שאין מקדשין אותם אלא ביום עבוריהם כלומר שעושין אותם חסרים ובתלמוד המערב יראה על סעודה זו שבבית הכנסת היתה נעשית והוא שאמרו שם אמר ר' יוחנן לווין לסעודת מצוה ולעבור החדש ברבית ר' יוחנן על לבי כנישתא בצפרא והוא מלקט פירורין ואכיל אמר יהא חלקי ממאן דקדיש ירחא הכא רמשית וא"כ מה שאמרו במגילה שאין אוכלין בהם שמא דווקא בסעודת הרשות וכן אמרו שם שבתי כנסיות צריכין בדיקה שכן מכניסין בהן חמץ באבריאות ובראשי חדשים ויראה לי שהגירסא הנכונה באבריאות בראשי חדשים כלומר בעבורין שבראשי חדשים או סעודות שבראשי חדשים מלשון הבראה:

    כהן שתוי יין שנכנס לעבוד ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים וכבר בארנו שיעור שתייתו וכל דיניה בפרק שני אכל או שתה משאר המשכרים כגון דבילה קעילית ודבש וחלב לוקה ועבודתו כשרה וכל שכרות שהכהן אסור בשבילו ליכנס למקדש חכם אסור בשבילו להורות והוא שאמרו אכל תמרים אל יורה וכן בכל דבר המשבש את הדעת שאין הוראה אלא למי שסברתו זכה ופלפולו מיושר ושהוא קובע עתים לתורתו ומעורר עצמו עליה וכל המתנמנם בבית המדרש ומרפה עצמו בתורה תורתו נעשית לו קרעים קרעים ר"ל שמשכח תלמודו ואינו נזכר אלא בסירוגין:

    Meiri on Sanhedrin 70b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים פירש"י דאע"ג דתקנתא דרבנן היא כו' עכ"ל ואין להקשות הא תנא ליה רישא אבל בעיבור החודש דהיינו נמי תקנתא דרבנן דהכא כללא תנא בסיפא לכל תקנתא דרבנן ומיהו אצטריך ליה למפרט ברישא עיבור החודש כדאמרי' לעיל דאע"ג דאין עולין לה אלא בפת וקטנית ואיהו אסיק בשר ויין כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 70b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה אחריפו וכו' בלילה היו יושבים שם וכו' והאי דקתני אין עולין לה ביום אעיקר מלתא קאי שהסעודה ומשאו ומתנו של דבר בלילה הוא ר"ל דהא דקתני אין עולין ביום לא אעליה עצמה קפיד אלא כלומר שלא יעשו עיקר הענין דהיינו הסעודה והמשא ומתן ביום כ"א בלילה במוצאי שלשים ויש להתיישב מה היה אותו המשא ומתן שהרי במוצאי שלשים היו יושבין שכבר נתעבר החודש ודוחק לומר שהיו נושאין ונותנין אם כדין עשו כי מה יועיל על מה שכבר עשאוהו:

    תוס' ד"ה ואין עולין לה ביום וכו' וי"ל דס"ד לאו לאפוקי יום העיבור וכו'. ר"ל דהו"א דהא דקתני רישא אלא לאור עיבורו פירוש לילה שלאחר יום השלשים עושים הסעודה לאפוקי הלילה שלפי יום השלשים אבל אם רצו לעשות ביום השלשים עצמו ה"א דעושין לכך תני בהדיא אין עולים לה ביום וכ"ת א"כ ליתני ואין עולים לה ביום לחוד ולא ליתני הרישא ואין עולים לה אלא לאור עיבורו וי"ל אי תני הכי ה"א איפכא דלא אתי אלא לאפוקי שלא יעשו הסעודה ביום אבל בלילה אפילו אם יעשו בלילה שלפני יום השלשים הרשות בידם וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 70b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְלַמֵּד, שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד קשא מהיכא מפיק לה 'שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד' ודילמא הלקתו בהיותו יושב על כסאו או היה עומד לפניה? ונראה לי בס"ד משום דכתיב 'מַשָּׂא אֲ‍שֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ' (משלי לא, א) כלומר עשתה לו משא חדש שנשאה אותו בעת אשר יסרתו והיינו 'שֶׁכְּפָאָתוֹ עַל הָעַמּוּד' דאז היה העמוד נושא אותו ואם בהיותו יושב על כסאו או עומד לפניה לא עשתה לו היא משא חדש עתה. ועדיין צריך להבין למה בחרה ללקותו על העמוד? ונראה לי בס"ד על פי מדרש משלי דאותו היום נתקרב תמיד של שחר בארבע שעות כיצד עשתה בת פרעה כמין סדין וקבעה בו צורת כוכבים ומזלות ופרשה אותו למעלה ממטתו וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותם הכוכבים והיה ישן כי חושב עדיין לילה עד שישן עד ארבע שעות והמפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו ויראים לגשת אליו להקיצו עד שבאה אמו ובאותו היום נתקרב תמיד של שחר בארבע שעות עד כאן. ונראה לי שעשתה הסדין ההוא על ידי כשוף של אחיזת עינים שנראה לעיניו כך ובזה מובן הטעם שכפאתו על העמוד והלקתו שרמזה לו על שלשה עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (משנה אבות א, ב) ואתה בטלת היום עמוד אחד של עבודה שנתעכב עד ארבע שעות נמצא חטאת בעמוד אחד של העולם לכך כפאתו על העמוד והלקתו.

    כָּל הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת, שׁוּב אֵינָן רוֹאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְזֹרָז וּמְלֻבָּן (משלי לא, א). נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) בהיות האב מזדווג עם אשתו אז מכח האב נמשך אור מקיף בבן והזריזות תהיה מהמשכת אור מקיף ומכח האם נמשך אור פנימי בבן עיין שם. ונראה בת שבע דחקה ונכנסה לעסוק בתשמיש עם בעלה כל זמן עיבורה כדי לחזק בעובר כח אור מקיף מצד האב ובזה יהיה מזורז ומלובן כי הזריזות תהיה מן אור מקיף, גם כל לובן הוא מן אור מקיף בסוד לבונה זכה האמור בסמני הקטורת. ובזה יובן בס"ד דברי המדרש במשלי 'מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ' (משלי לא, י) זו בת שבע שיצא ממנה שלמה שהיה מרוקם ב'שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן' כלומר 'מַרְבַדִּים' היא המטה של תשמיש עשתה לה שדחקה ונכנסה ביד חזקה ולא מפני תאוה ח"ו אלא כדי שיצא שלמה מרוקם ב'שֵׁשׁ' אור מקיף 'וְאַרְגָּמָן' אור פנימי. ונראה לרמוז אותיות ' וּמֶה בַּר נְדָרָי ' במלואם כזה וי"ו מ"ם ה"י בי"ת רי"ש נו"ן דל"ת רי"ש יו"ד [2109] יעלה מספרם ב' אלפים וק"ט כמנין 'שאלה יהא לי בן זריז ומלובן ומלא בתורה והגון לנביאות' [אולי כזה: בִּשְׁאֵלָה יְהֵא לִי בֵּן זָרִיז וּמְלוּבָּן וּמְמוּלָא בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לַנְּבִיאוּת=2109] גם אותיות ' וּמַה בַּר בִּטְנִי ' במלואם כזה וי"ו מ"ם ה"י בי"ת רי"ש בי"ת טי"ת נו"ן יו"ד [1996] עולים מספר אלף תתקצ"ו כמנין אֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן מְזוֹרָז וּמְלוּבָּן [1995].

    הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ! (משלי לא, א). נראה לי בס"ד מה שתולים זה הענין של היין בה, דידוע דבת שבע היתה חוה ודוד המלך ע"ה אדם הראשון וחוה סחטה ענבים והכשילה את אדם הראשון ביין ולכן אומרים אמו שקלקלה באותו גלגול ביין גרמה לו לקלקל עתה ביין. ועדיין צריך להבין תיבת 'עַכְשָׁיו' מה ראה לשלול בזה? ונראה לי בס"ד כי מקודם שהיה שונאים לאביך אפשר לשנאתם עמו יתלו בו אך עכשיו שכבר עשה השם יתברך נס של אות השערים שבו נתברר דאביך צדיק גמור דאז גם שונאי אביך נשחרו פניהם כשולי קדרה כנזכר בגמרא, אם כן לא ימצא מי שיתלה באביך אלא הכל יאמרו ' אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ ' אפילו השונאים של אביך כי זה המעשה אשר יסרתו אמו היתה אחר אותה מעשה שהכניס הארון לבית קודש קדשים כנודע גם אמרה עכשיו רצונו לומר קודם ששגית ביין שהכל משבחים אותך לא יתלו הטוב בי ורק עכשיו בעת קלקול תולין ואומרין אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ. גם אפשר לחבר ולקשר דבריה זה בזה יחד כי ' מַה בְּרִי ' רצונו לומר שיאמרו 'אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ' יען שיש לה עילה לתלות הסרחון בי מפני כי אתה ' בַּר בִּטְנִי ' שדחקתי ויחשבו דבר זה לעזות וחציפות דאין יודעים שכונתי לשם שמים ואם תאמר אולי בזווג הראשון שנתעברתי בך לא היה לי כונה לשם שמים? לזה אמרה וּמֶה בַּר נְדָרָי וכו' והנדר היה קודם העיבור וכל שכן בליל העיבור.

    מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? (משלי לא, א). נראה לי בס"ד אותיות יַיִן במלואם כזה 'יוד יוד נון' יהיה מהם 'נד נד וי וי' רצונו לומר נָד מעולם הזה נָד מעולם הבא וַי בעולם הזה וַי בעולם הבא, וכל זה כאשר יתנהג בשתיית היין לאחור, כן הקריאה הזאת של 'נד נד וי וי' היא נקראת לאחור, ולזה אמר מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם, 'כָּל' דייקא בין של עולם הזה בין של עולם הבא, איך ישתה יין וישתכר דאזיל ביה לאחור ולא לפנים כי השכרות תהיה על ידי שיחזור כח היין בבטן לאחור וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים (משלי כג, לא) דאז גם אותיות יַיִן במלואם יהיו אצלו נקראים לאחור ולא לפנים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 70b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 70, Amud Bet, about 470 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא…”

      Named: רבי נחמיה, אבא.

    2. Segment 245 words

      Opens “(משלי לא א) דברי למואל מלך משא…”

    3. Segment 324 words

      Opens “ומה בר בטני כל הנשים של בית…”

    4. Segment 426 words

      Opens “ומה בר נדרי כל נשים של בית…”

    5. Segment 545 words

      Opens “אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין…”

    6. Segment 640 words

      Opens “אמר ר' יצחק מניין שחזר שלמה והודה…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אכל בחבורת מצוה: אמר רבי אבהו אינו…”

      Named: רבי אבהו.

    8. Segment 830 words

      Opens “והאנן תנן אכל בחבורת מצוה אינו נעשה…”

    9. Segment 936 words

      Opens “אכל בעיבור החודש: למימרא דבשר ויין מסקו…”

    10. Segment 1051 words

      Opens “תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    11. Segment 1113 words

      Opens “אכל מעשר שני בירושלים: כיון דכי אורחיה…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים: אמר רבא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1324 words

      Opens “והא אנן תנן אכל נבילות וטריפות שקצים…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “אכל דבר שהוא מצוה ודבר עבירה: דבר…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “וטעמא מאי אמר קרא (דברים כא, כ)…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה…”

    17. Segment 179 words

      Opens “דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sanhedrin 70b · Segment 10 — “…אלא ביום כדאמר רבי חייא בר אבא לבניה אחריפו…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 70b · Segment 2 — “…יסרתו אמו אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 70b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026