Talmud Builders

    Sanhedrin 40b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 40b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But why not say that each one is as it is written, and conclude that the Torah requires, respectively, three, two, and two interrogations in the three cases of idol worship, an idolatrous city, and conspiring witnesses, discussed in those verses? As, if it is so, i.e., if there is a requirement of seven interrogations in all cases of capital law, let the Merciful One write them in one place, and it would be derived from there to other cases. The Gemara answers: Since they are all written together, i.e., they all employ analogous terminology, one learns the halakhot of one from the other, and once one learns the halakhot of one from the other, they are considered as if they are written in one place.

    2The Gemara asks: But those three instances of idol worship, an idolatrous city, and conspiring witnesses are not similar to each other, so how can one derive the halakhot of one from the other? The Gemara records a mnemonic device for the following terms: Escapes, sword, forewarning.

    3What are the differences? The case of an idolatrous city is not similar to those two, i.e., idol worship and conspiring witnesses, because for the others their money escapes their fate. Although the court executes those transgressors, their money is not confiscated. By contrast, in the case of an idolatrous city, not only are the residents executed, all of their property is destroyed. Idol worship is not similar to those two, as the other two transgressions are judged by the sword, while the punishment for idol worship is death by stoning. The case of conspiring witnesses is not similar to those two, as those who transgress the two other transgressions require forewarning in order to be liable for the transgression, while conspiring witnesses are not forewarned before they testify.

    4The Gemara explains: This is not an association based on conceptual similarity alone; rather, we learn one from the other based on a verbal analogy employing the words “diligently” and “diligently.” “Diligently” is used in all three verses. The Gemara comments: And this verbal analogy must be free, i.e., these terms must be superfluous in their context. The Torah included them for the express purpose of establishing the verbal analogy. A verbal analogy that is based on otherwise extraneous terms cannot be logically refuted. This is because if these terms are not free, the verbal analogy can be refuted. The Gemara concludes: This is not so [ la’ei ], i.e., the verbal analogy cannot be refuted, as they are free. The Gemara explains: Since the Torah could have written: And they inquire and investigate, and the verse modified its statement by writing “diligently,” learn from it that this term’s function is to have it be free, to enable a verbal analogy.

    5The Gemara challenges this explanation: And yet it is free on only one side, as the term is superfluous in two of the verses but not in all three of them. The Gemara explains: Granted, with regard to these two, idol worship and conspiring witnesses, it is free, because it could have been written only: And you inquire and you investigate, but instead the word “diligently” also appears in the verse. But in the verses concerning an idolatrous city, what could it have written differently? They are all written.

    6The Gemara answers: There, it is also free, as the term is superfluous in that verse as well. Since the Torah could have written: You shall inquire, or: You shall investigate, in an emphatic form by doubling the verb, and the verse modified its statement by writing: “And you shall inquire and investigate diligently,” learn from it that this term’s function is to have it be free in order to enable a verbal analogy. By way of this verbal analogy, the Gemara has derived the requirement for seven interrogations in cases of capital law where the punishment is either death by stoning or death by the sword.

    7The Gemara continues: And one can learn that this applies to those transgressors who are strangled as well, by means of an a fortiori inference from those transgressors who are stoned and from those who are killed by the sword. Just as in these cases, where the transgression is severe as evidenced by their severe mode of execution, seven interrogations are required, the requirement should apply all the more so to those transgressors who are strangled, who committed a less severe transgression. And one can learn that this applies to those transgressors who are burned as well, by means of an a fortiori inference from those transgressors who are stoned.

    8The Gemara questions this last inference: This works out well according to the opinion of the Rabbis, who say that stoning is more severe than burning (see 49b). Consequently, it is possible to derive by means of an a fortiori inference the halakha of a transgression whose punishment is burning from the halakha of a transgression whose punishment is stoning. But according to the opinion of Rabbi Shimon, who says that burning is more severe than stoning, what is there to say?

    9Rather, Rav Yehuda said: There are an additional two phrases in the verses that are used to teach the halakha of the seven interrogations. The verse states with regard to the idolatrous city: “And you shall inquire, and investigate, and ask diligently and behold it be truth, the matter certain” (Deuteronomy 13:15). Additionally, the verse states with regard to idol worship: “You have inquired diligently and behold it be truth, the matter certain” (Deuteronomy 17:4). When one adds the two usages of “truth” and “certain” to the seven expressions stated earlier, consequently, there are eleven expressions; seven are used to teach the halakha of the seven interrogations, and of the four that remain, remove three, one for each verse, for the purpose of the verbal analogy, and one remains.

    10According to the opinion of Rabbi Shimon, this additional expression serves to include the halakha that the seven interrogations applies to those transgressors who are burned. According to the opinion of the Rabbis as well, who learned this from an a fortiori inference, the additional expression teaches this same halakha , as with regard to a matter that can be derived through an a fortiori inference, the verse nevertheless takes the trouble and writes it explicitly.

    11Rabbi Abbahu ridiculed this explanation: Say this additional expression serves to add that there are eight interrogations. The Gemara asks: And are there eight interrogations? What interrogation can be added? The Gemara suggests: And why not? But there is the possibility to add this question to the interrogation: When in the hour, i.e., at what time within the hour. And this is also taught in a baraita : They would examine him with eight interrogations.

    12The Gemara comments: This works out well according to the explanation of Abaye of the opinion of Rabbi Meir, who says, in explaining Rabbi Meir’s opinion: A person does not err at all, i.e., when witnesses state an hour in which an event occurred, it is assumed that they are completely accurate. And also according to the version of his statement that Abaye says: A person errs a bit; it is well. Consequently, there is a reason to ask at what time during the hour the event occurred. But according to the explanation of Abaye of the opinion of Rabbi Yehuda, who says, in explaining Rabbi Yehuda’s opinion: A person errs up to half an hour, and according to the opinion of Rava, who says: People err even more than that; what can be said? There is no reason to ask at what time during the hour the event occurred, as any inconsistency will be ascribed to an innocent error.

    13The Gemara suggests: Rather, there is the possibility to add the question: In how many years within the jubilee, i.e., in which of the fifty years, the event occurred.

    14The Gemara questions this explanation: This is exactly the same question as: In which seven-year period of the jubilee did the event occur, as one can calculate the year within the jubilee by knowing the seven-year period. The Gemara suggests: Rather, there is the possibility to add the question of: In which jubilee cycle did the event occur, in the current cycle or the previous cycle? And the other Sage, i.e., Rabbi Abbahu, who assumes that there cannot be an eighth interrogation, holds that once the witness said in which seven-year period of the jubilee the event occurred, there is no need to ask in which jubilee it occurred, as the court would have no reason to think that he is testifying about an event that occurred fifty years prior.

    15§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says they ask only on which day, at which hour, and in which place the event occurred, but not more. It is taught in a baraita the reasoning behind this dispute: Rabbi Yosei said to the Rabbis: According to your statement that the court asks all seven interrogations, when there is a witness who came to court and said: The accused killed the victim last night, should the judge say to him in his examination: In which seven-year period of the jubilee, in which year, in which month, on which day of the month did the accused murder the victim? What would be the purpose of asking these questions? It suffices that they ask him about the day, the time, and the place.

    16The Rabbis said to him: According to your statement, when there is a witness who came to court and said: The accused killed the victim just now, should the judge say to him in his examination: On which day, at which hour, in what place did the accused murder the victim? The witness already stated that the murder had just occurred.

    17The Rabbis continue: Rather, even according to your opinion, although it is not necessary to ask these questions in this particular case, we impose the obligation to answer all the interrogations on the witnesses, in accordance with the explanation of Rabbi Shimon ben Elazar, that the court beleaguers the witnesses in attempt to confuse them (see 32b). Here too, although it is not necessary to ask these questions in this particular case, we impose the obligation to answer all the interrogations on the witnesses, in accordance with the explanation of Rabbi Shimon ben Elazar.

    18The Gemara asks: And what would Rabbi Yosei respond to this claim? The Gemara explains: He holds that the witness testifying: The accused killed the victim last night, is common in most testimonies. Therefore, this testimony is taken into account when deciding the content of the interrogations. By contrast, the witness testifying: The accused killed the victim just now, is not common in most testimonies, i.e., it is relatively rare. Therefore, this testimony is not taken into account when deciding the content of the interrogations.

    19§ The mishna teaches that after the interrogations the court asks several questions essential to the testimony, such as: Do you recognize him? The Sages taught in a baraita : In a trial for murder, the court asks the witness: Do you recognize the accused? Did he kill a gentile? Did he kill a Jew? Did you forewarn him? Did he accept the forewarning on himself, i.e., acknowledge the warning? Did he release himself to death, i.e., acknowledge that he is aware that the court imposes capital punishment for murder? Did he kill within the time required for speaking a short phrase, as if not, he could claim he forgot the warning?

    20In the case of one who is an accused idol worshipper, the court asks the witness: Whom among the idols did he worship? Did he worship Peor? Did he worship Markulis? And in what manner did he worship? Was it by sacrificing an offering, or by burning incense, by pouring wine as a libation, or by prostrating before the idol?

    21Ulla says: From where in the Torah is the obligation of forewarning derived? As it is stated: “And if a man shall take his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter, and see her nakedness and she see his nakedness, it is a disgraceful deed and they shall be cut off in the sight of their people” (Leviticus 20:17). One can ask: Is that to say that the matter is dependent on sight? The transgression is engaging in sexual intercourse, not seeing each other. Rather, the meaning of “and see” is: He is not liable until he sees the reason of the matter, that it should be clear to him that he is committing a transgression by having been forewarned. If this halakha is not needed for the matter of excision [ karet ], as this punishment is in the hands of Heaven, and God is aware whether or not he acted intentionally,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואימאלא אמר רחמנא שבע חקירות בחד דינא אלא בכל חדא וחדא עבירה כדכתיב בה בעיר הנדחת תלתא בע"ז תרי ובעדים זוממין תרי:

    דאם כןדבעינן שבע ליכתבינהו לכולהו בחדא וניגמרו כל דיני נפשות מינה ומדפלגינהו ש"מ דווקא כתיבי:

    ומשני כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבן מהדדי ילפינןכלומר כיון דבכולהו כתב בהו דבעו דרישה והשווה אותן להא מילתא ע"כ מהדדי ילפינן ליתן את האמור של זה בזה:

    והא לא דמיין להדדיוהיכי ילפינן מהדדי:

    עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיאלמילף מינייהו חקירות הכתובות בהן דדין הוא שיהו עדים זוממין ויחיד עובד ע"ז צריכים דרישת העדים המחייבין אותן משום דקילי שכן ממונם פלט אבל עיר הנדחת דחמירא שכן ממונם אבד לא תיתי ביה אלא חקירות האמורות בה:

    שכן בסייףעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב (דברים י״ט:כ״א) נפש בנפש עין בעין וגו' ואי נמי משתעי בכל עדים זוממין דיש מהן בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

    שכן צריך התראההנך תרתי מה שאין כן בעדים זוממין דכתיב (שם) כאשר זמם וזה חשב להרגו בלא התראה:

    בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה הואכדמפרש ואזיל ואין משיבין עליה שזו היא מדה בתורה גזירה שוה המופנה למידין ואין משיבין:

    איכא למיפרךכדפרכינן:

    מדהוה ליה למיכתבבעדים זוממין ודרשו וחקרו:

    ושני בדיבוריה בהיטב ש"משינויא דלישנא לאפנויי ועיקר קרא לדרשא דמניינא:

    בשלמא הנך תרתיע"ז ועדים זוממין דלא כתיב בהו חקירה מצית למימר מדהוה ליה למכתב לשון חקירה וכתב היטב שינויא דלישנא הוא לאקושי לשונות שתיהן למידרש בה גזירה שוה:

    אלא עיר הנדחתדכתיב בה ודרשת וחקרת מאי הוה ליה למיכתב במקום היטב למניינא:

    ש"מ לאפנוייליתן את האמור של זה בזה ואיכא שבע בכולהו:

    ואתו נחנקיןשיהו עדיהן נדרשין ונחקרין בק"ו מנסקלין ומנהרגין מע"ז שהיא בסקילה ומעדים זוממין שהן בסייף דבעינן דרישה וחקירה ובלאו הכי לא מיקטיל חנק הקל מכולן לכ"ש:

    ואתו נשרפין בק"ו מנסקליןדסקילה חמורה משריפה אבל מנהרגין ליכא למידרש ק"ו לנשרפין דמה לנהרגין שכן מיתתן קלה:

    והנה אמת נכון הדברבע"ז כתיב וכתיב נמי בעיר הנדחת ומשמע אמת ונכון דרישה וחקירה:

    הא חד סרישבעה דלעיל וד' דהכא:

    ושמנה מי איכאהש"ס מהדר אדרבי אבהו מי מצית משכחת שמנה חקירות בדברים המביאין לידי הזמה:

    ופרכינן אלמה לא וכי לא מצית משכחת חקירה שמינית הא איכא לאיתויי בכמה בשעה:

    ומשני הניחא לאביי כו' איכא למימר בכמה בשעה מייתי לה לידי הזמה דאי אמר בחציה או בשלישית ואתו סהדי ואמרי אותו חלק עמנו הייתם הרי הן זוממין אלא להך לישנא דאמר אדם טועה בחצי שעה למה לי למימר בכמה בשעה הא אי אמר בחציה ואתו סהדי מזמו ליה לא מיתזם בכל אותה שעה דאמר בתחלת השעה היה והוא טעה מתחלתה עד חציה אי נמי אמרי להו מתחלתה ועד חציה עמנו הייתם לא מיתזמי דאמר שמא בסוף שעה היה והם טעו מסופה לחציה. גמגום. דאביי ורבא בפ"ק דפסחים (דף יא:):

    לא בעי באיזה יובלדאין עדים ממתינים עדותן מיובל על חבירו:

    כר"ש בן אלעזרלהטריחם דאמר (לעיל סנהדרין דף לב:) מסיעין היו את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:

    קיבל עליו התראהיודע אני שכן אני מוזהר שלא לעשות:

    התיר עצמו למיתהשכשהתריתם בו אל תעבור שאתה מתחייב מיתה פלונית הוא אומר על מנת כן אני עושה דאם לא הפקיר עצמו אינו נהרג כדלקמן (סנהדרין דף מא.):

    המית בתוך כדי דיבורכדי שאילת שלום שאם שהה לאחר התראה יותר מכדי דיבור איכא למימר שכבר שכח התראה:

    אטו בראיה תליאמשום דראה אותה מחייב:

    אלא רואה טעמו של דברשהיא ערוה לו והאי קרא גבי כרת כתיב ואם אינו ענין לחיוב כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גליא אם שוגג הוא או מזיד:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 40 עמוד ב

    1ואימא: חדא חדא כדכתיבא? דא"כ ליכתבינהו רחמנא בחדא! כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבא, מהדדי ילפי, וכיון דילפי מהדדי, כמאן דכתיב ״בחדא דמי״.

    2והא לא דמיא, להדדי (סימן פל"ט. סיי"ף התרא"ה).

    3עיר הנדחת, להנך תרתי לא? דמיא שכן ממונן פלט ע"ז להנך תרתי לא דמיא שכן בסייף עדים זוממין להנך תרתי לא דמיא שכן צריכים התראה?

    4בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך לאיי אפנויי מופני מדהוה ליה למיכתב ודרשו וחקרו ושני קרא בדיבוריה בהיטב שמע מינה לאפנויי׃

    5ואכתי מופנה מצד אחד הוא בשלמא הנך תרתי מופנה הוא משום דהוה ליה למכתב אלא עיר הנדחת מאי הוה ליה למכתב הא כתיב״א כולהו״׃

    6התם נמי אפנויי מופנה מדהוה ליה למכתב דרוש תדרוש או חקור תחקור ושני קרא בדיבוריה בהיטב שמע מינה לאפנויי׃

    7ואתו נחנקין בק"ו מנסקלין ומנהרגין ואתו נשרפין בקל וחומר מנסקלים׃

    8הניחא לרבנן דאמרי סקילה חמורה אלא לרבי שמעון דאמר שריפה חמורה מאי איכא למימר׃

    9אלא אמר רב יהודה (דברים יג, טו) והנה אמת נכון והנה אמת נכון הא חד סרי שבע לשבע חקירות דל תלת לגזירה שוה פשא להו חדא׃

    10לר"ש לאתויי נשרפין לרבנן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא׃

    11מגדף בה רבי אבהו אימא לאתויי שמנה חקירות ושמנה חקירות מי איכא אלמה לא והאיכא לאתויי בכמה בשעה ותניא נמי הכי היו בודקין אותו בשמנה חקירות׃

    12הניחא לאביי אליבא דר"מ דאמר אין אדם טועה ולא כלום ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו שפיר אלא לאביי אליבא דר' יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ולרבא דאמר טעו אינשי טובא מאי איכא למימר׃

    13אלא לאתויי בכמה ביובל׃

    14היינו באיזה שבוע אלא לאתויי באיזה יובל ואידך כיון דאמר באיזה שבוע לא בעי באיזה יובל:

    15רבי יוסי אומר: תניא אמר להם רבי יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומר לו באיזו שבוע באיזו שנה באיזו חדש בכמה בחדש׃

    16אמרו לו לדבריך מי שבא ואמר עכשיו הרגו אומר לו באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום׃

    17אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר ה"נ אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר׃

    18ור' יוסי אמש הרגו שכיח ברוב עדיות עכשיו הרגו לא שכיח ברוב עדיות:

    19מכירים אתם אותו: תנו רבנן מכירים אתם אותו נכרי הרג ישראל הרג התריתם בו קיבל עליו התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור׃

    20העובד ע"ז את מי עבד לפעור עבד למרקוליס עבד ובמה עבד בזיבוח בקיטור בניסוך בהשתחואה׃

    21אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ״(ויקרא כ״, יז) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר. אם אינו ענין לכרת׃

    Tosafot

    שכן בסייףפ"ה דעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב נפש בנפש ותימה דעל כל חייבי מיתות שיעידו שייך לומר נפש בנפש כשהוזמו ועוד דההוא נפש בנפש מוקמינן ליה בפ"ק דמכות (דף ה:) דאין נהרגין עד שיגמר הדין ול"א שפ"ה עיקר דאי נמי מיירי בכל עדים זוממין דיש מהם בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

    מדהוה ליה למכתב דרוש תדרוש וחקור תחקורלאו דווקא דא"כ הוו להו ד' אפילו הוה כתוב דרוש תדרוש וחקור (תחקור) הוה משמע ד' מדלא כתיב דרוש דרוש או תדרוש תדרוש כדאמר במרובה (ב"ק דף סה. ושם) ליכתב המצא המצא או תמצא תמצא:

    מניין להתראה מן התורהבחבר קמיבעיא ליה למ"ד (לעיל סנהדרין דף ח:) חבר צריך התראה דאי בשאינו חבר הא לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד אי נמי מיבעי ליה מנא לן דבעינן המית תוך כדי דיבור:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אחת ואחת ופרקינן כיון דכולהו לחקירה קאתי (כתיבי) [כתובי] ילפי מהדדי ודחינן היכא אמרינן ילפי מהדדי בדדמיין להדדי הני לא דמיין להדדי. עיר הנדחת לא דמיא לעובד ע"ז ולעדים זוממין דאלו הן נהרגין וממונם פלט. ועיר הנדחת הן נהרגין וממונם אבד בשריפה. ע"ז להנך תרתי לא דמיא כו' ושנינן בג"ש בהיטב היטב ילפי מהדדי ובכולן בין בלמד בין במלמד מופנה הוא וכיון דהוא מופנה משני צדדין בלמד ובמלמד למידין ואע"ג דאיכא למפרך למידין ואין משיבין ואתו נחנקים בק"ו מן הנסקלין ומן הנהרגין ואתו נשרפין בק"ו מן הנסקלין ולר' שמעון דאמר שריפה חמורה מסקילה ולא אתי חמור מן הקל אמר לך כתיב בע"ז אמת נכון וכתיב נמי בעיר הנדחת אמת נכון הנה ד' הנה י"א ז' לז' חקירות וג' לג"ש וחד לאתויי נשרפין ואפילו לרבנן מלתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא. ואקשינן ואימא הני שמונה ללמדך דבעינן חקירות ומתמהינן שמונה חקירות מי איכא ודחינן אין בכמה בשעה כלומר בחציה בשלישה או ברביעה של שעה. ואמרינן הניחא לאביי אליבא דר' מאיר כו'. חלוקת אביי ורבא אליבא דר' מאיר ור' יהודה מפורשת בפסחים פרק א' וכבר פירשנוה שמועה זו שם. אע"ג דלא צריך רמינן עליה כר' שמעון בן אלעזר דאמרינן תניא (לעיל דף לב) אמר ר' שמעון בן אלעזר ב"ד משיאין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהם ויחזרו בהן:

    ת"ר מכירי' אתם ההורג והנהרג את מי הרג נכרי הרג או ישראל הרג. התרתם בו וקבל עליו התראה והתיר עצמו למיתה והמית בתוך כדי דבור וכן בעובד ע"ז את מה עבד לפעור או למרקוליס. ובמה עבד בזיבוח וקיטור בניסוך ובהשתחויה. אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו. אטו בראייה מתחייבין אלא עד שיתראה להן טעמו של דבר כלומר יודיעוהו העדים שהעושה כן חייב מיתה וזה בכרת וקיי"ל כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן הנה התראה בחייבי מלקיות. וכתיב נמי בנהרגין

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 40b

    Sanhedrin 40b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואימא לא אמר רחמנא שבע חקירות בחד דינא אלא בכל חדא וחדא עבירה כדכתיב בה בעיר הנדחת תלתא בע"ז תרי ובעדים זוממין תרי:

    דאם כן דבעינן שבע ליכתבינהו לכולהו בחדא וניגמרו כל דיני נפשות מינה ומדפלגינהו ש"מ דווקא כתיבי:

    ומשני כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבן מהדדי ילפינן כלומר כיון דבכולהו כתב בהו דבעו דרישה והשווה אותן להא מילתא ע"כ מהדדי ילפינן ליתן את האמור של זה בזה:

    והא לא דמיין להדדי והיכי ילפינן מהדדי:

    עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא למילף מינייהו חקירות הכתובות בהן דדין הוא שיהו עדים זוממין ויחיד עובד ע"ז צריכים דרישת העדים המחייבין אותן משום דקילי שכן ממונם פלט אבל עיר הנדחת דחמירא שכן ממונם אבד לא תיתי ביה אלא חקירות האמורות בה:

    שכן בסייף עיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב (דברים י״ט:כ״א) נפש בנפש עין בעין וגו' ואי נמי משתעי בכל עדים זוממין דיש מהן בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

    שכן צריך התראה הנך תרתי מה שאין כן בעדים זוממין דכתיב (שם) כאשר זמם וזה חשב להרגו בלא התראה:

    בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה הוא כדמפרש ואזיל ואין משיבין עליה שזו היא מדה בתורה גזירה שוה המופנה למידין ואין משיבין:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    שכן בסייף פ"ה דעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב נפש בנפש ותימה דעל כל חייבי מיתות שיעידו שייך לומר נפש בנפש כשהוזמו ועוד דההוא נפש בנפש מוקמינן ליה בפ"ק דמכות (דף ה:) דאין נהרגין עד שיגמר הדין ול"א שפ"ה עיקר דאי נמי מיירי בכל עדים זוממין דיש מהם בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

    מדהוה ליה למכתב דרוש תדרוש וחקור תחקור לאו דווקא דא"כ הוו להו ד' אפילו הוה כתוב דרוש תדרוש וחקור (תחקור) הוה משמע ד' מדלא כתיב דרוש דרוש או תדרוש תדרוש כדאמר במרובה (ב"ק דף סה. ושם) ליכתב המצא המצא או תמצא תמצא:

    מניין להתראה מן התורה בחבר קמיבעיא ליה למ"ד (לעיל סנהדרין דף ח:) חבר צריך התראה דאי בשאינו חבר הא לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד אי נמי מיבעי ליה מנא לן דבעינן המית תוך כדי דיבור:

    Tosafot on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    אחת ואחת ופרקינן כיון דכולהו לחקירה קאתי (כתיבי) [כתובי] ילפי מהדדי ודחינן היכא אמרינן ילפי מהדדי בדדמיין להדדי הני לא דמיין להדדי. עיר הנדחת לא דמיא לעובד ע"ז ולעדים זוממין דאלו הן נהרגין וממונם פלט. ועיר הנדחת הן נהרגין וממונם אבד בשריפה. ע"ז להנך תרתי לא דמיא כו' ושנינן בג"ש בהיטב היטב ילפי מהדדי ובכולן בין בלמד בין במלמד מופנה הוא וכיון דהוא מופנה משני צדדין בלמד ובמלמד למידין ואע"ג דאיכא למפרך למידין ואין משיבין ואתו נחנקים בק"ו מן הנסקלין ומן הנהרגין ואתו נשרפין בק"ו מן הנסקלין ולר' שמעון דאמר שריפה חמורה מסקילה ולא אתי חמור מן הקל אמר לך כתיב בע"ז אמת נכון וכתיב נמי בעיר הנדחת אמת נכון הנה ד' הנה י"א ז' לז' חקירות וג' לג"ש וחד לאתויי נשרפין ואפילו לרבנן מלתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא. ואקשינן ואימא הני שמונה ללמדך דבעינן חקירות ומתמהינן שמונה חקירות מי איכא ודחינן אין בכמה בשעה כלומר בחציה בשלישה או ברביעה של שעה. ואמרינן הניחא לאביי אליבא דר' מאיר כו'. חלוקת אביי ורבא אליבא דר' מאיר ור' יהודה מפורשת בפסחים פרק א' וכבר פירשנוה שמועה זו שם. אע"ג דלא צריך רמינן עליה כר' שמעון בן אלעזר דאמרינן תניא (לעיל דף לב) אמר ר' שמעון בן אלעזר ב"ד משיאין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהם ויחזרו בהן:

    ת"ר מכירי' אתם ההורג והנהרג את מי הרג נכרי הרג או ישראל הרג. התרתם בו וקבל עליו התראה והתיר עצמו למיתה והמית בתוך כדי דבור וכן בעובד ע"ז את מה עבד לפעור או למרקוליס. ובמה עבד בזיבוח וקיטור בניסוך ובהשתחויה. אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו. אטו בראייה מתחייבין אלא עד שיתראה להן טעמו של דבר כלומר יודיעוהו העדים שהעושה כן חייב מיתה וזה בכרת וקיי"ל כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן הנה התראה בחייבי מלקיות. וכתיב נמי בנהרגין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    שבע חקירות שהזכרנו בכל דיני נפשות הן וכלן יוצאות מן המקרא שנאמר בעיר הנדחת ודרשת וחקרת ושאלת היטב והרי ג' חקירות שמלת דרישה ומלת חקירה ומלת שאלה בהצטרף היטב עמה כלם ענין חקירה הם ונאמר ביחיד העובד עבודה זרה ודרשת היטב הרי שהדרישה בלא מלת היטב חקירה היא ומלת היטב חקירה אחרת ונאמר בעדים זוממין ודרשו השופטים היטב הרי ב' והרי בין כלם ז' ואע"פ שהיה לנו לומר שלא תלמוד עיר הנדחת מן האחרים מפני שזו ממונה אבד ואלו ממונן פלט ולא עבודה זרה מן האחרות שזו בסקילה והאחרים בסייף ר"ל שעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין יש בהם צד שהם בסייף כגון שהעידו על מחוייבי הרג ועוד שאותם שהוזכרו בפרשה הם מפרט זה ר"ל שמעידים על הרוצח שנאמר נפש בנפש וכן לא עדים זוממין מן האחרים שהאחרים צריכים התראה ועדים זוממין אין צריכין התראה שהרי הם חשבו להרוג שלא בהתראה מ"מ למדים הם זה מזה ליתן את האמור של זה בזה בגזרה שוה מופנית משני צדדין שאין להשיב עליה ואחר שלמדנום בנסקלין ונהרגים באים נשרפים בקל וחומר מנסקלים שהסקילה חמורה והנחנקים בקל וחומר של נהרגין או של נסקלין שההרג חמור מן החנק ושאר דיני נפשות כגון גלות ומלקות בקל וחומר מכלם ודיני ממונות בתורת משפט אחד יהיה לכם אלא שהופקעו מטעם נעילת דלת כמו שהתבאר:

    מעתה אע"פ שמרבין בבדיקות בחקירות מיהא אין מוסיפין ר"ל שאין שואלין להם באיזה יובל שמן הסתם אין העדים ממתינים מיובל לחבירו ואפילו היה המעשה בסוף היובל והעדות בתחלת האחר אין שואלין לו אם היה ביובל שיצא או ביובל שנכנס שמ"מ מובן הוא בחקירת איזה שבוע וכן אין שואלין בכמה בשעה שאפילו אמרו בחציה ובאו עדים לומר שמתחלת השעה עמהם היה אין זה כלום שאדם טועה בשעה מראשה ולחציה או לסופה שהרי משתים לשלש עדותם קיימת כמו שבארנו הרבה ראוי לדיינים לדקדק בחקירת העדות שמא בתחבולות שקרות כיונו עדותם בינם לבין עצמם ומתוך כך ראוי להעמיק בדקדוק עדותם עד שיגיע לשאלות שאין הדעת נותנת שיכוונו בה עדותם בינם לבין עצמם ומתוך כך היו נוהגין להסיעם ממקום למקום ומענין לענין עד שתטרף דעתם עליהם ויתבלבל לשונם אם שקר בפיהם ואם אמת אין כאן חשש בלבול שהאמת אינה פחדנית כלל ומ"מ התבאר במשנת חסידים שצריכים הדיינים להזהר שלא יאמרו דברים שיגרמו להם לכבוש עדותם והוא אמרם ז"ל הוו מרבים לחקור את העדים וכו' והזהרו בדבריכם שמא מתוכם ילמדו לשקר:

    כל חייבי מיתות ומלקות אין דנין אותם בלא התראה חוץ מן המסית ועדים זוממין וענין התראה הוא שאומרים לו פרוש ואל תעשה עבירה זו שאם תעשה אתה חייב עליה מיתת בית דין או מלקות ואף בהתראה אם פרש ולא עשה את העבירה מיד אלא לאחר כדי דבור פטור שמא שכח וצריך שיתרו בו פעם אחרת בשעת מעשה ושיעשה המעשה בתוך כדי דבור להתראתו ואם בתוך כדי דבור אם שתק להתראתו פטור ואפילו הרכין בראשו לומר יודע אני שכן ולא עוד אלא אפילו קבל עליו התראה והוא שיאמר בפירוש יודע אני שכך הוא עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר יודע אני שכך הוא ועל מנת כן אני עושה ומ"מ דוקא שלא להמיתו במיתת בית דין הראויה לו אלא בדרכים אלו שיש לחוש שאם שתק לא הבין בהתראה ואפילו קבל שמא סבור הוא שדרך הוכחה הוא אומר כן ומ"מ כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת ואפילו בהתרו ושתק וכבר בארנו בדין התראה שלא סוף דבר שהתרו בו עדיו אלא אפילו אחד מהם או אחד דעלמא בפני עדים אפילו עבד ואפילו אשה אפילו שמע קול המתרה ולא ראהו:

    Meiri on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אלא לאביי אליבא דר"י דאמר אדם טועה חצי שעה ולרבא כו' יש לדקדק ומאי קושיא דהא השתא נמי בחקירות דאיזו שעה נמי איכא למפרך הכי כדפרכינן בפרק קמא דפסחים ואי אמרת טעו אינשי כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי עדות שאי אתה יכול להזימה הוא אלא דע"כ דאית לן למימר כדמשני התם דיהבינן להו כולה טעותייהו לרבי מאיר כו' עיין שם בפירש"י והכי נמי איכא למימר דבחקירות בכמה בשעה דיהבינן להו כולה טעותייהו דחצי שעה לאביי דהיינו דשיילינן להו בכמה בשעה שלישית ואמרי בחציה איכא למימר דטעו חצי שעה מתחלתה עד חציה או מסופה לחציה ולא מתזמו בין אי אמרי להו המזימין עמנו הייתם מתחלתה ועד חציה ובין עמנו הייתם מחציה לסופה אבל אי אמרי להו עמנו הייתם כל אותה שעה שלישית מתזמי שפיר דהיינו דיהבינן להו כל טעותייהו אבל אי לא שיילינן להו אכמה בשעה רק אאיזו שעה אי אמרי בשעה שלישית לא מתזמו בעמנו הייתם כל שעה ג' דאיכא למימר בג' היינו בתחילת ג' ואדם טועה חצי שעה ומעשה הוה בפלגא דשתים איכא למימר נמי דבג' היינו בסוף ג' וטעה חצי שעה ומעשה הוה בפלגא דד' ולא מתזמו עד שיאמרו עמנו הייתם מפלגא דשתים עד פלגא דד' וכן י"ל לרבא התם לר"מ דטועה ב' שעות חסר משהו ולר' יהודה ג' שעות חסר משהו דאי שיילינן להו אכמה בשעה לא יהבינן כולה טעותייהו רק מאותה כמה בשעה ולא מתחילת השעה או מסופה ויש ליישב קצת דהכא פריך לפי הסוגיא דהתם לאביי דטועה אדם חצי שעה ולרבא דטעו אינשי טובא דנותנין להם כולה טעותייהו מאיזו שעה ולא כמה בשעה ומיהו הוא דחוק דא"כ בפשיטות טפי הוי ליה לאקשויי ממתניתין דלא חשיב כמה בשעה בחקירות ודו"ק:

    תוס' בד"ה מדה"ל למיכתב דרוש תדרוש וחקור כו' אפילו הוה כתוב דרוש תדרוש או חקור כו' עכ"ל כצ"ל ופירש מהרש"ל דרוש תדרוש וחקרת או חקור תחקור ודרשת ומה שכתב מהרש"ל על דברי התוס' דאין לומר דתלמודא קאמר דרוש תדרוש דווקא בלחוד בלא וחקרת דהוי ג' וכו' עכ"ל אין מקום לקושייתו זאת דאם כן קאמר תלמודא מאי קאמר ושני קרא בדיבוריה בהיטב ש"מ לאפנויי דאכתי תקשי ליה לא לכתוב וחקרת ולכתוב דרוש דרוש אלא ע"כ דאוחקרת לא קשיא ליה מידי דדרך הכתוב לכתוב לשון דרישה ולשון חקירה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמרא אלא אמר רב יהודה והנה אמת נכון וכו' הא חד סרי וכו' דל תלתא לגזירה שוה וכו' מקשין התלמידים ממ"נ אי לא ס"ל לרב יהודה הנך שינויא דלעיל תקשי לך הנך תרי אמת ונכון בעבודת כוכבים ובעיר הנדחת כתובים ואומר דליכא כאן שום ג"ש אלא כל חד כדכתיב דגבי עבודת כוכבים כתיב ודרשת היטב הא תרתי ואמת נכון תרתי הא ד' ובעינן ד' חקירות וגבי עיר הנדחת דכתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב הא תלתא וכתיב נמי אמת ונכון דהוו נמי תרתי הא ה' בעינן ה' חקירות וגבי עדים זוממים דכתיב ודרשו השופטים היטב דהוו תרי בעינן תרי חקירות ואין כאן שום ג"ש ולא ילפי להו מהדדי משום דהא לא דמיין להדדי כדלעיל אלא ע"כ צריך לומר דאית ליה נמי ג"ש דלעיל דהיטב היטב מדשני קרא מדיבוריה כדלעיל אם כן למה לי תלתא לג"ש אבל אין זה קושיא כלל דלעולם השתא נמי ס"ל ג"ש דהיטב דלעיל אלא דלעיל הוי אתי הני תלתא היטב למנין החקירות וגם לנ"ש מדשני קרא בדיבוריה והשתא אית לן מנין שבע חקירות בלא הנך תלתא היטב ואייתרו כל הני תלתי היטב לג"ש והא דקאמר רב יהודה דל תלתא וג"ש ר"ל נמי הנך תלתא היטב כדקאמר לעיל מדשני קרא בדיבוריה ע"כ לג"ש אתי וא"כ ליכא תו לאקשויי דלמא כל חד וחד כדכתיבא ובעבודת כוכבים בעינן ד' חקירות ובעיר הנדחת ה' חקירות ובעדים זוממין ב' חקירות והיטב למניינא אתא דהא ע"כ כל הני היטב לנ"ש אתו מדשני קרא בדיבוריה וק"ל:

    בתוס' ד"ה מדהוי ליה למכתב וכו' ואפילו הוה כתיב דרוש תדרוש וחקור הוה משמע ד' וכו' כצ"ל וה"פ דהא דקאמר גמרא מדהוי ליה למכתב דרוש תדרוש והקור תחקור ע"כ לאו דוקא הוא ממ"נ אי ר"ל דה"ל למכתב כל הני ד' א"כ פשוט דה"ל ד' ואפילו אי ר"ל או כך או כך ר"ל דה"ל למכתב דרוש תדרוש וחקור או חקור תחקור ודרוש הוי נמי משמע ד' וכו' אלא ע"כ לאו דוקא הוא אלא שר"ל מדהוי ליה למכתב דרוש דרוש וחקור או חקור חקור ודרוש והא דנקטא גמרא האי לישנא דרוש תדרוש משום דניחא לה למינקט כפל לשון השגור בכמה מקומות כמו הענק תעניק נתן תתן ועיין בפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ה) שם בתוס' ד"ה לכתוב או המצא תמצא וכו' אלא שעדיין יש להקשות דמנא להו לתוס' דגמרא ר"ל דלכתוב דרוש תדרוש וחקור או חקור תחקור ודרוש וצ"ל דלאו דוקא קאמר דלמא הגמרא ר"ל דהוה ליה למכתב דרוש תדרוש לחודיה או חקור תחקור לחודיה ודרוש תדרוש לחודיה הוה להו תלתא מדה"ל למכתב דרוש דרוש וכתב דרוש תדרוש כמו דאמרינן גבי המצא תמצא וכה"ג ד"ל הגמרא בחקור תחקור ולא נצטרך לומר דלאו דוקא קאמר ונראה דס"ל דא"א לפרש כך משום דהאי לישנא דדרוש תדרוש לא משתמע ג' חקירות דאע"ג דהתי"ו יתירה היא לא משתמע מינה חקירה דהא אפילו מתיבת ושאלת לא משמע חקירה כמו שפירש"י לעיל כ"ש מיתורא דתי"ו והא דקאמרו התוס' ואפילו אי הוה כתוב דרוש תדרוש וחקור הוה משמע ד' וכו' אין ר"ל שהיה משמע ד' חקירות דמיתורא דתי"ו לא משתמע מינה חקירה אלא ר"ל ד' יתורים וכוונתם לומר דמלשון הגמרא משמע דאי הוה כתיב כן הוה אתי ליה שפיר והא אי הוה כתיב הכי הוה יתורא בקרא ולכך לא הוה מצי למכתב הכי לכך היה מוכרה קרא למכתב ודרשת וחקרת היטב כדכתיבי כן הוא פי' התוס' וכוונתם בזה אבל לעולם ביתורא דתי"ו לא משתמע חקירה ולכך א"א לפרש הגמרא דר"ל דרוש תדרוש לחודיה חקור תחקור לחודיה אלא ר"ל ה"ל למכתב דרוש דרוש חקור או חקור חקור ודרוש והא דקאמר דרוש תדרוש וכו' לאו דוקא קאמר כדפירשתי כן נ"ל ליישב דברי התוס' בדבור זה וספר ח"ש רצה ליישב קושיא זו באופן אחר אבל דרכו רחוקה אצלי וגם כבד על הלשון ודו"ק:

    Maharam on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' בהיטב היטב ילפי' עי' לעיל דף ב ע"ב תוס' ד"ה אין:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 40, Amud Bet, about 418 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “ואימא: חדא חדא כדכתיבא? דא"כ ליכתבינהו רחמנא…”

    2. Segment 28 words

      Opens “והא לא דמיא, להדדי (סימן פל"ט. סיי"ף…”

    3. Segment 325 words

      Opens “עיר הנדחת, להנך תרתי לא? דמיא שכן…”

    4. Segment 427 words

      Opens “בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ואכתי מופנה מצד אחד הוא בשלמא הנך…”

    6. Segment 619 words

      Opens “התם נמי אפנויי מופנה מדהוה ליה למכתב…”

    7. Segment 710 words

      Opens “ואתו נחנקין בק"ו מנסקלין ומנהרגין ואתו נשרפין…”

    8. Segment 814 words

      Opens “הניחא לרבנן דאמרי סקילה חמורה אלא לרבי…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 926 words

      Opens “אלא אמר רב יהודה (דברים יג, טו)…”

      Named: רב יהודה.

    10. Segment 1011 words

      Opens “לר"ש לאתויי נשרפין לרבנן מילתא דאתיא בק"ו…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “מגדף בה רבי אבהו אימא לאתויי שמנה…”

      Named: רבי אבהו.

    12. Segment 1236 words

      Opens “הניחא לאביי אליבא דר"מ דאמר אין אדם…”

      Named: אביי, רבא.

    13. Segment 134 words

      Opens “אלא לאתויי בכמה ביובל…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “היינו באיזה שבוע אלא לאתויי באיזה יובל…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “רבי יוסי אומר: תניא אמר להם רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    16. Segment 1616 words

      Opens “אמרו לו לדבריך מי שבא ואמר עכשיו…”

    17. Segment 1720 words

      Opens “אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי…”

      Named: רבי שמעון.

    18. Segment 1813 words

      Opens “ור' יוסי אמש הרגו שכיח ברוב עדיות…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “מכירים אתם אותו: תנו רבנן מכירים אתם…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “העובד ע"ז את מי עבד לפעור עבד…”

    21. Segment 2137 words

      Opens “אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 40b · Segment 21 — “אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר (ויקרא כ,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 40b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026