Talmud Builders

    Sanhedrin 52b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1To what is a Torah scholar compared when he is standing before an ignoramus? At first, when he does not know him, the ignoramus considers him to be like a goblet [ lekiton ] of gold. Once he has conversed with him concerning mundane matters, he considers him to be like a goblet of silver, i.e., the stature of the Torah scholar is downgraded in the eyes of the ignoramus. Once the scholar has received benefit from the ignoramus, he considers him to be like an earthenware goblet, which once broken cannot be fixed.

    2The Gemara relates: Imrata bat Talei was a priest’s daughter who committed adultery. Rav Ḥama bar Toviyya surrounded her with bundles of branches and burned her.

    3Rav Yosef says: Rav Ḥama bar Toviyya erred with regard to two halakhot . He erred with regard to the ruling of Rav Mattana, i.e., that burning is performed using a wick of lead, and he erred with regard to that which is taught in a baraita : It is derived from the verse: “And you shall come to the priests, the Levites, and to the judge that will be in those days” (Deuteronomy 17:9), that at a time when there is a priest serving in the Temple, i.e., when the Temple is built, there is judgment of capital cases. By inference, at a time when there is no priest, there is no judgment of capital cases.

    4§ The mishna teaches that Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, said: An incident occurred with regard to a priest’s daughter who committed adultery, and she was executed by actual burning, and the Sages said to him that the court at that time was not proficient in halakha . Rav Yosef says: It was a court of the Sadducees, who interpreted the verse according to its straightforward meaning.

    5The Gemara asks: Did Rabbi Elazar ben Tzadok say that to the Sages, and did the Sages answer him in that manner? But isn’t a different version of the exchange taught in a baraita : Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: I remember when I was a child, and was riding on my father’s shoulders. And they brought a priest’s daughter who had committed adultery, and surrounded her with bundles of branches and burned her. The Sages said to him: You were a minor at that time and one cannot bring proof from the testimony of a minor, as perhaps you did not understand the proceedings properly. The two versions of this exchange do not accord with each other. The Gemara answers: There were two separate incidents, and Rabbi Elazar ben Tzadok testified with regard to both.

    6The Gemara asks: Which incident did he tell the Sages about first? If we say that first he told them about this first incident, i.e., the one that is recounted in the mishna, this is unreasonable; if he first told them about the incident that occurred when he was an adult, and they paid no attention to him, but rejected his statement by responding that the court was not proficient in halakha , would he tell them afterward about the incident that occurred when he was a small child and think that they would pay attention to him?

    7Rather, it is clear that he first told them about that incident, i.e., the one recounted in the baraita , and they said to him: You were a minor, and one cannot bring proof from the testimony of a minor. And then he told them about the incident that occurred when he was an adult, and they said to him: The court did so because the court at that time was not proficient in halakha .

    8MISHNA: The mitzva of those who are killed, i.e., the process of execution by decapitation, is carried out in the following manner: The executioners cut off his head with a sword, the way that the monarchy does when a king sentences a person to death. Rabbi Yehuda says: This manner of execution is improper, as it degrades him. Rather, they place the head of the condemned on the block, and chop it off with a cleaver [ bekofitz ]. The Rabbis said to him: If you are concerned about his degradation, there is no death penalty more degrading than that. It is better for him to be executed in the manner described first.

    9GEMARA: It is taught in a baraita ( Tosefta 9:3): Rabbi Yehuda said to the Rabbis: I too, know that it is a degrading death, but what shall I do, as the Torah states: “And you shall not follow their statutes” (Leviticus 18:3), i.e., it is prohibited to adopt the practices of the gentiles.

    10The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this claim? The Gemara answers: Since decapitation by the sword is written in the Torah, it is not from the gentiles that we learn it. This is Torah law, and the custom of the gentiles is not taken into consideration. It is of no import that they have a corresponding type of execution.

    11As, if you do not say so, that a Jewish custom is not forbidden even if the gentiles have the same custom, then that which is taught in a baraita poses a difficulty. The baraita teaches: One burns vessels and clothes over the deaths of kings as an expression of grief, and this is not forbidden for being of the ways of the Amorites. How can we perform this burning? But isn’t it written: “And you shall not follow their statutes”? Rather, since burning items over the death of a king is written in the Torah, as it is written: “And with the burnings of your fathers, the first kings who came before you, so shall they make a burning for you” (Jeremiah 34:5), it is not from the gentiles that we learn it. And here too, since decapitation by the sword is written in the Torah, it is not from them that we learn it.

    12§ The Gemara asks: And with regard to that which we learned in a mishna in another chapter of this tractate (76b): These transgressors are those who are killed by decapitation: The murderer and the people of an idolatrous city, there is a difficulty. Granted, the people of an idolatrous city are executed in this manner, as it is written concerning them: “You shall smite the inhabitants of that city with the edge of the sword” (Deuteronomy 13:16). But with regard to a murderer, from where do we derive that he is executed by decapitation?

    13The Gemara answers that it is derived as it is taught in a baraita : It is stated in the verse: “And if a man smites his slave or his maidservant by the staff and he dies under his hand, he shall be avenged” (Exodus 21:20). Prima facie, I do not know what this vengeance is referring to. When it says: “And I will bring upon you the sword avenging the vengeance of the covenant” (Leviticus 26:25), you must say that vengeance is decapitation by the sword.

    14The Gemara asks: But why not say that the executioner should stab him with a sword, rather than decapitate him? The Gemara answers: It is written with regard to the people of an idolatrous city: “With the edge of the sword,” indicating that the execution should be administered with the edge of the sword and not its point.

    15The Gemara asks: But say that the executioner should cut him in half [ gistera ], down the middle of his body. The Gemara answers that Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “And you shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), which teaches that even with regard to a condemned prisoner, one should select a good, i.e., a compassionate, death for him. Cutting his body in half is not a compassionate manner of execution.

    16The Gemara asks: We have found proof that one who killed a Canaanite slave is executed by decapitation. But from where do we derive that one who kills a freeman is executed in the same manner?

    17The Gemara answers: But is it not inferred a fortiori ? If one who killed a Canaanite slave is executed by the sword, should one who killed a freeman be executed merely by strangulation?

    18This Gemara rejects this answer: This works out well according to the one who says that strangulation is a more lenient type of capital punishment than decapitation. But according to the one who says that strangulation is more severe than decapitation, what can be said? It is possible that one who murdered a freeman is in fact executed by strangulation.

    19The Gemara answers: The mishna derives it from that which is taught in a baraita : It is derived from the verse: “And so shall you put away the innocent blood from your midst” (Deuteronomy 21:9), that all spillers of blood are compared to the heifer whose neck is broken as atonement for an unresolved murder. Just as there, the heifer is killed by the sword and at the neck, so too here, murderers are executed by the sword and at the neck.

    20The Gemara challenges: If so, perhaps it should be derived that just as there, the heifer is decapitated with a cleaver and at the nape of the neck, so too here, murderers should be decapitated with a cleaver and at the nape of the neck. The Gemara answers that Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “And you shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), which teaches that even with regard to a condemned prisoner, one should select a good, i.e., a compassionate, death for him. Although the type of capital punishment is derived from the heifer whose neck is broken, the most compassionate method of decapitation is selected.

    21MISHNA: The mitzva of those who are strangled is carried out in the following manner: The agents of the court submerge the condemned one in dung up to his knees so he cannot move, and one of them places a rough scarf within a soft one, and wraps it around his neck. This one, i.e., one of the witnesses, pulls the scarf toward him, and that one, the other witness, pulls it toward him, until the soul of the condemned one departs.

    22GEMARA: The Sages taught: The verse states: “And a man who commits adultery with another man’s wife, even he who commits adultery with his neighbor’s wife, both the adulterer and the adulteress shall be put to death” (Leviticus 20:10). The term: “A man,” is interpreted as excluding a minor boy who committed adultery before he came of age. The phrase: “Who commits adultery with another man’s wife,” is interpreted as excluding the wife of a minor boy; marriage to a minor is not considered halakhic marriage. “His neighbor’s wife” excludes the wife of another, i.e., a gentile, who is not referred to as “his neighbor.”

    23“Shall be put to death” means death by strangulation. Do you say that his execution is by strangulation, or is it rather by one of all the other types of death penalty stated in the Torah? You must say that it is by strangulation, as everywhere that the death penalty is stated in the Torah without specification you may not take it to be more stringent with regard to it, i.e., to mean that the sinner should be sentenced to a severe type of execution; rather, you must take it to be more lenient with regard to it, i.e., that a lenient type of execution should be applied. Consequently, the sinner is sentenced to be executed by strangulation, which is the least severe type of capital punishment. This is the statement of Rabbi Yoshiya.

    24The baraita continues: Rabbi Yonatan says: It is not because strangulation is the most lenient type of capital punishment; rather, there is a principle that every death penalty stated in the Torah without specification is nothing other than strangulation, whereas the other types of capital punishment must be stated explicitly in the verse.

    25Rabbi Yehuda HaNasi says, in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan: Death at the hand of Heaven is stated in the Torah, and death at the hands of a person, i.e., court-imposed capital punishment, is stated in the Torah. Just as the death at the hand of Heaven that is stated in the Torah is a death that leaves no external mark, so too, the death at the hands of a person that is stated in the Torah is a death that leaves no external mark, i.e., strangulation.

    26The Gemara asks: But why not say that perhaps it is referring to execution by burning, which also leaves no external mark? The Gemara answers: From the fact that the Merciful One states explicitly that a priest’s daughter who committed adultery is executed by burning one can learn by inference that this other woman who committed adultery is not liable to be executed by burning, but rather by a different type of execution that does not leave a mark, i.e., strangulation.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למה תלמיד וכו'משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר ט״ז:ב׳-ג׳) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:

    בתחלהבעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:

    רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:

    טעה בדרב מתנהדאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:

    וטעה בדתניאשאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):

    של צדוקיןשדורשין מקרא ככתבו:

    ה"קרבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:

    והתניאדאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:

    אמר להו כשהוא גדולמעשה שראה בגדלו ולא אשגחו ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה וכו' והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו:

    מתני' ניוול הוא זההשתא משמע מפני שהרגו מעומד ונופל:

    על סדןעץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים:

    גמ' שורפים על המלכיםשמתו מטתן וכלי תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:

    אלא משום דכתיב הך שריפה בדאורייתאשנאמר בצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך וגו':

    נקם ינקםבמכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:

    דבריז ליה מיבריזתוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא:

    לפי חרב כתיבפיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב (תהלים קמט) חרב פיפיות אלמא תרי נינהו:

    גיסטראחולקו לאורכו לשנים:

    קטל בר חוריןדלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:

    מנלןבסייף:

    מן הצוארגרון:

    ממול עורףמאחרי הפנים דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיהו ל״ב:ל״ג) ויפנו אלי עורף ולא פנים אלמא עורף להדי פנים:

    פרט לאשת קטןאשמועינן דקטן אין לו קדושין:

    לאשת אחריםכותי אשמועינן שאין קידושין לכותי ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא:

    אלא להקל עליהולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין שהרי אין לך כח להחמיר עליהם שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא נתחייב בה:

    לא מפני שהיא קלהדסבירא ליה כר"ש דאמר (לעיל סנהדרין דף מט:) חנק והרג:

    נאמר מיתה בידי שמיםוימת גם אותו (בראשית ל״ח:י׳) ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:

    אין בה רושםאין בה חבורה וסימן:

    מדקאמר רחמנא בת כהן שזינתה בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא:

    סנהדרין 52 עמוד ב

    1למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה, דומה לקיתון של זהב. סיפר הימנו, דומה לקיתון של כסף. נהנה ממנו, דומה לקיתון של חרש. כיון שנשבר, שוב אין לו תקנה.

    2אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי. אקפה רב חמא בר טוביה חבילי זמורות ושרפה.

    3אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב מתנה, וטעה בדתניא. (דברים יז, ט) ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם״ בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט.

    4אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת כהן שזינתה וכו'. אמר רב יוסף: בית דין של צדוקים הוה.

    5הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו: קטן היית, ואין מביאין ראיה מן הקטן. שני מעשים הוו.

    6הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא, א"ל כשהוא גדול, ולא אשגחו ביה. אמר להו כשהוא קטן, ואשגחו ביה?

    7אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה: קטן היית, ואמר להו כשהוא גדול, ואמרו ליה: מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.

    Mishna

    8מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.

    Gemara

    9תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה? שהרי אמרה תורה (ויקרא יח, ג) ובחקותיהם לא תלכו.

    10ורבנן, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לא מינייהו קא גמרינן.

    11דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים, ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן? והכתיב: ״ובחקותיהם לא תלכו״! אלא, כיון דכתיב ״שריפה באורייתא״, דכתיב: ״(ירמיהו לד״, ה) ״ובמשרפות אבותיך וגו', לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לאו מינייהו קא גמרינן.

    12והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. בשלמא עיר הנדחת כתיב ״בהו (דברים יג״, טז) ״לפי חרב״, אלא רוצח מנלן?

    13דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה זו איני יודע מה הוא: כשהוא אומר (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר: נקימה זו סייף׃

    14ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב׃

    15ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה׃

    16אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן׃

    17ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק׃

    18הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר׃

    19נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר׃

    20אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה״:

    Mishna

    21מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת:

    Gemara

    22תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש פרט לקטן (ויקרא כ, י) אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן (ויקרא כ, י) אשת רעהו פרט לאשת אחרים׃

    23(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שנאמר ״מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה״׃

    24רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק׃

    25רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם׃

    26ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה, מכלל דהא לאו בת שריפה היא.

    Tosafot

    טעה בדרב מתנהואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:

    בזמן שיש כהן יש שופטהמ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז.) מלמד שהמקום גורם:

    רבי יהודה אומר ניוול הוא זהלא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא:

    אלא כיון דכתיב שריפהתימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:

    איש פרט לקטןאבל האשה מיחייבא בביאת בן ט' שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן:

    פרט לאשת קטןהא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה בפ"ק דקדושין (דף יט. ושם):

    פרט לאשת אחריםוהיינו כותי וקמ"ל דאין אישות לכותים אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    גמלים קטנים כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים נושאין עורותיהן אחריהן:

    א"ר אלעזר למה ת"ח דומה בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש כיון שנשבר אין לו תקנה:

    אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות. אמר רב יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט והאידנא כיון דליכא כהן דליכא בית אף אין בזה"ז משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה כו'. אמרו לו קטן היה ואין ראיה לקטן. אמר להן מעשה אחר ראיתי כענין הזה ואני גדול א"ל אותו ב"ד שדנו כך לא היה בקי רב יוסף אמר ב"ד של צדוקים היה דלא גמירי ג"ש:

    מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו'ולא חיישינן משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא גמרינן. ואימא דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר ובערת הרע מקרבך גמר הבערה הבערה מעגלה ערופה:

    מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 52b

    Sanhedrin 52b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 603 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למה תלמיד וכו' משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר ט״ז:ב׳-ג׳) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:

    בתחלה בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:

    רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:

    טעה בדרב מתנה דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:

    וטעה בדתניא שאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):

    של צדוקין שדורשין מקרא ככתבו:

    ה"ק רבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:

    והתניא דאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Tosafot

    טעה בדרב מתנה ואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:

    בזמן שיש כהן יש שופט המ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז.) מלמד שהמקום גורם:

    רבי יהודה אומר ניוול הוא זה לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא:

    אלא כיון דכתיב שריפה תימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:

    איש פרט לקטן אבל האשה מיחייבא בביאת בן ט' שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן:

    פרט לאשת קטן הא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה בפ"ק דקדושין (דף יט. ושם):

    פרט לאשת אחרים והיינו כותי וקמ"ל דאין אישות לכותים אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש:

    Tosafot on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    גמלים קטנים כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים נושאין עורותיהן אחריהן:

    א"ר אלעזר למה ת"ח דומה בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש כיון שנשבר אין לו תקנה:

    אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות. אמר רב יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט והאידנא כיון דליכא כהן דליכא בית אף אין בזה"ז משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה כו'. אמרו לו קטן היה ואין ראיה לקטן. אמר להן מעשה אחר ראיתי כענין הזה ואני גדול א"ל אותו ב"ד שדנו כך לא היה בקי רב יוסף אמר ב"ד של צדוקים היה דלא גמירי ג"ש:

    מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו' ולא חיישינן משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא גמרינן. ואימא דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר ובערת הרע מקרבך גמר הבערה הבערה מעגלה ערופה:

    מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שמדת הרבנות שנואה ראוי לתלמיד חכם ולבן מעלה להסתלסל במדותיו וליקר את רוחו שלא יתהדיט בין עמי הארצות ובישיבת קרנותיהם שהחכמים שנואי נפשם של אלו הם וכשהוא מתבזה מעט הם משקעין אותו בבזיונו עד ארכובותיו ושורפין את נשמתו בהבל פיהם ומחתכין בגופו כחתוך בדלועים או בנבילה דרך הערה אמרו למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחלה דומה לו לקיתון של זהב סיפר הימנו דומה לו לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לו לקיתון של חרס כיון שנשבר אין לו תקנה:

    כבר ביארנו שאין דנין דיני נפשות אלא בזמן שבית המקדש קיים ושתהא סנהדרי קבועה במקומה לשם שנאמר ובאת אל הכהן וכו' בזמן שיש כהן יש משפט אין כהן אין משפט ומ"מ דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים שביארנו וזהו שנרמז בתורה אח"כ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם:

    המשנה השלישית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ובפרט בתכונת ההרג ואמר על זה מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשיהם מן הצואר בסייף כדרך שהמלכים עושים ומצד הסימנין כדי שימות מיד ר' יהודה אומר נוול הוא זה שהיה חושש שלא יעשה כן בנקל אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקפיץ ואמרו לו אין מיתה מנוולת מזאת ובגמ' אמרו שר' יהודה השיבם אף אני יודע שמנוולת היא אלא שמאחר ששתיהן שוות בנוול נוח לנו לעשות אותה שאין שאר האומות נוהגין בה והלכה כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

    אע"פ שעיקר מניעת הליכה בחקות עובדי האלילים אינה אלא לענין שרשי ע"ז שלא יתדמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת שערם ובשאר דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם עד שיחשוב הרואה עליו שהוא משלהם אעפ"כ הדבר מתפשט מדברי סופרים בהרבה דברים שאינם ממין זה כדי שיתרחקו מהם ומאליליהם ולא ימשכו אחריהם מזו לזו ומ"מ כל מה שמצאנוהו כתוב בתורה או בנביאים שנצטוינו לעשיתו או שהותר לנו לעשותו עושין אע"פ שדרך עובדי האלילים בכך שלא ירדנו לה מתורת המשכות אחר נמוסיהם אלא מצד עצמינו מעתה דנין בסייף אע"פ שהם ומלכיהם דנין כן שהרי התורה הזכירתו באנשי עיר הנדחת לפי חרב וברוצח נקם ינקם ונקימה זו החרב דכתיב חרב נוקמת נקם ברית וכן שורפין על מלכי ישראל ואין חוששין לדרכי האמורי שהרי כתוב ובמשרפות אבותיך וכו' ישרפו לך ומ"מ מה שנאסר משום ע"ז אפילו מצאנוהו כתוב אסור שהרי אסרה תורה להקים מצבה אע"פ שכתוב ויצב יעקב מצבה או שמא לא היינו אומרים כן אלמלא שהתורה אסרתה וראשון עיקר והוא שאמרו במסכת ע"ז י"א א' ואי שריפה חקה היא אנן היכי שרפינן:

    עגלה ערופה מצות עריפתה בקפיץ ומאחריה ממול ערפה וההרג בסייף מן הצואר וזו היא ברירת מיתה יפה כמו שבארנו במשנה:

    המשנה הרביעית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ובפרט בתכונת החנק והוא שאמר מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך רך וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו על הדרך שביארנו בשריפה אלא שמתאחרין במשיכתם עד שתצא נפשו זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

    הבא על אשת איש הרי הוא בחנק ואם היא אשת קטן אפילו יבם שקנאה כבן תשע או אשת איש מי שאין לו אישות שניהם פטורין וכן קטן הבא על אשת גדול פטור אלא שהיא חייבת אם הוא מבן תשע ויום אחד ומשם ולמעלה שביאתו ביאה:

    Meiri on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואימא שריפה מדאמר כו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דרבי יונתן נמי ס"ל דאי אתה רשאי למושכה להחמיר וחנק קלה משריפה ולא איצטריך ליה לדרשה דמיתה שאין בו רושם אלא לאפוקי מסייף דקלה מכולם דלא מפני שהיא קלה דקאמר ר' יונתן משמע דלא ס"ל האי טעמא דאי אתה רשאי למשכה להחמיר כלל דאל"כ מאי פליג אדרבי יאשיה דאימא דרבי יאשיה נמי לאפוקי משריפה קאמר הכי ועוד נראה בעיקר קושיין דא"נ דס"ל לר' יונתן סברא זו דאי אתה רשאי למושכה ולהחמיר מ"מ פריך שפיר ואימא שריפה וליכא חנק בעולם דד' מיתות גמירי לה לא אסיק אלא לרבי יאשיה ועי"ל דהכי פריך ואימא שריפה וקושטא הוא דשריפה קלה מחנק ומשני מדאמר רחמנא בת כהן כו' וק"ל:

    בפירש"י בד"ה לפי חרב כתיב פיפיות של חרב שני צדדין כו' עכ"ל הוצרך לזה דפי הוא צדו של חרב דלא נימא פי הוא העוקץ של חרב דמבריז ביה אבל פיפיות משמע ב' צדדין דב' עוקצין לא שייך בחרב וק"ל:

    תוס' בד"ה איש פרט לקטן אבל האשה מחייבה בביאת כו' עכ"ל ר"ל דודאי קטן פטור מכל עונשין שבתורה ולא איצטריך למעוטי אלא משום דהאשה מחייבת על ידו וס"ד שיהא גם הוא נהרג מתוספות דפרק קמא דקידושין ע"ש:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא איש פרט לקטן עי' פסחים דף צא ע"ב תוס' ד"ה איש קדושין דף יט ע"א תוס' ד"ה למעוטי. ערכין דף ג ע"א תו' ד"ה למעוטי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 52b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לְמַה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לוֹ לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב. נראה לי בס"ד הקתון שותין בו מים והתלמיד חכם מלא מים היא התורה שנקראת מים. גם קראו קִתּוֹן אותיות תִּקּוּן כי התלמיד חכם הוא תיקון העולם דְּאִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה). ואם סִפֵּר עִמּוֹ דּוֹמֶה לְכֶּסֶף שהכסף משחיר בשמוש היד ואין הזהב משחיר ואם נהנה ממנו דומה לחרס כדמסיים כן זה אין לו תקנה שיכבדהו אחר שנתבזה בעיניו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 52, Amud Bet, about 603 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ?…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי.…”

      Named: רב חמא בר טוביה.

    3. Segment 333 words

      Opens “אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב…”

      Named: רב יוסף, רב מתנה.

    4. Segment 418 words

      Opens “אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת…”

      Named: רבי אלעזר ברבי צדוק, רב יוסף.

    5. Segment 540 words

      Opens “הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא,…”

      Named: רבי אלעזר ברבי צדוק, אבא.

    6. Segment 622 words

      Opens “הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא…”

    7. Segment 724 words

      Opens “אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה:…”

    8. Segment 831 words

      Opens “מתני׳ מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 925 words

      Opens “גמ׳ תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים:…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 109 words

      Opens “ורבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, לא מינייהו…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין:…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה…”

      Named: רב נוקמת.

    14. Segment 147 words

      Opens “ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב…”

      Named: רב כתיב.

    15. Segment 1523 words

      Opens “ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    16. Segment 167 words

      Opens “אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה…”

    20. Segment 2027 words

      Opens “אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    21. Segment 2126 words

      Opens “מתני׳ מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל…”

    22. Segment 2228 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש…”

    23. Segment 2336 words

      Opens “(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה…”

      Named: רבי יאשיה.

    24. Segment 2416 words

      Opens “רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה…”

      Named: רבי יונתן.

    25. Segment 2528 words

      Opens “רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר…”

      Named: רבי אומר.

    26. Segment 2613 words

      Opens “ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה,…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 52b · Segment 3 — “אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב מתנה, וטעה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026