Talmud Builders

    Sanhedrin 65b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 65b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Zeira raises an objection to Rava’s answer, as it is stated in a baraita that one who unwittingly commits a transgression punishable by death is obligated to bring a sin-offering, excluding conspiring witnesses, who are not obligated to bring a sin-offering, as their transgressions do not involve an action. Rabbi Zeira asks: And why is a false witness’s testimony not considered a transgression that involves an action? The testimony is delivered through speech, which should be considered an action, as this is not a transgression that is committed in the heart; the witnesses are liable for what they said, and not for their intention.

    2Rava says: Conspiring witnesses are different, since their transgression is committed through their voice. The essence of their transgression is not speech itself but rather making themselves heard by the court. Therefore, since the projection of one’s voice does not involve action, the transgression of conspiring witnesses is considered not to be involving action.

    3The Gemara asks: And is projecting one’s voice not considered an action according to Rabbi Yoḥanan? But wasn’t it stated that amora’im engaged in a dispute concerning the following case: If one muzzled an animal by projecting his voice, by berating it whenever it tried to eat, has he transgressed the prohibition of: “You shall not muzzle an ox while it treads out the corn” (Deuteronomy 25:4)? And similarly, if one led different species to work together by projecting his voice, without performing any action, has he transgressed the prohibition of: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10)? Rabbi Yoḥanan says he is liable, and Reish Lakish says he is exempt.

    4The Gemara explains the reasoning behind their opinions: Rabbi Yoḥanan says he is liable, as he maintains that the twisting of one’s mouth to speak is considered an action, whereas Reish Lakish says he is exempt, because he holds that that the twisting of one’s mouth to speak is not considered an action. Evidently, Rabbi Yoḥanan holds that a transgression one commits by projecting his voice is considered to involve an action.

    5Rather, Rava says there is a different answer to Rabbi Zeira’s objection: Conspiring witnesses are different, since they are rendered liable mainly through sight, i.e., the important part of their testimony is what they saw, which is not considered an action.

    6§ The Sages taught: A necromancer is one who causes the voice of the dead to be heard speaking from between his joints or from his armpit. A sorcerer [ yideoni ] is one who places a bone of an animal called a yadua in his mouth, and the bone speaks on its own.

    7The Gemara raises an objection from the verse: “And your voice shall be as a ghost out of the ground” (Isaiah 29:4). What, does the dead person not speak from the grave on his own? The Gemara answers: No, this is not so, as the dead person rises by sorcery and sits between the joints of the necromancer and speaks.

    8The Gemara suggests: Come and hear a proof from the statement of the necromancer to King Saul: “And the woman said to Saul, I see a godlike being coming up out of the earth” (I Samuel 28:13). What, does the verse not mean to say that the dead person spoke on his own? The Gemara refutes this proof: No, this is not so, as the dead person sits between the joints of the necromancer and speaks.

    9The Sages taught: The category of a necromancer includes both one who raises the dead with his zekhur , which is a form of sorcery, and one who inquires about the future from a skull [ begulgolet ]. What is the difference between this type of necromancer and that type of necromancer? When one raises the dead with his zekhur , the dead does not rise in its usual manner, but appears upside-down, and it does not rise on Shabbat. By contrast, when one inquires about the future from a skull, the dead rises in its usual manner, and it rises [ oleh ] even on Shabbat.

    10The Gemara asks with regard to the wording of the last statement: Rises? To where does it rise? Isn’t the skull lying before him? Rather, say as follows: The dead answers in its usual manner, and it answers [ ve’oneh ] even on Shabbat.

    11With regard to the statement that the dead do not rise on Shabbat, the Gemara relates: The wicked Turnus Rufus, the Roman governor of Judea, asked this question of Rabbi Akiva as well. Turnus Rufus said to him: And what makes this day, Shabbat, different from other days? Rabbi Akiva said to him: And what makes this man, referring to his interlocutor, more distinguished than other men? Turnus Rufus said to him: I am more distinguished because my master the emperor wants it that way. Rabbi Akiva said to him: Shabbat too is unique because my Master wants it that way, as he has sanctified that day.

    12Turnus Rufus said to him: This is what I mean to say to you: Who is to say that now is Shabbat? Perhaps a different day of the week is Shabbat. Rabbi Akiva said to him: The Sabbatyon River can prove that today is Shabbat, as it is calm only on Shabbat. A necromancer can also prove this, as the dead do not rise on Shabbat. The grave of his father, referring to Turnus Rufus’s father, can also prove this, as it does not emit smoke on Shabbat, although smoke rises from it all week, as during the week he is being punished in Gehenna. Turnus Rufus said to him: You have demeaned my father, you have publicly shamed him, and you have cursed him by saying that he is being punished in Gehenna.

    13§ The Gemara asks: Isn’t one who inquires about the future from a necromancer the same as what is described in the verse: “Or directs inquiries to the dead” (Deuteronomy 18:11)? Why are they mentioned separately in the verse?

    14The Gemara answers: One who directs inquiries to the dead employs a different method to contact the dead, as it is taught in a baraita : “Or directs inquiries to the dead”; this is one who starves himself and goes and sleeps overnight in a graveyard so that a spirit of impurity should settle upon him, and he can listen to what the dead are saying.

    15And when Rabbi Akiva would arrive at this verse he would weep and say: If one who starves himself so that a spirit of impurity will settle upon him succeeds in doing so, and a spirit of impurity settles upon him, all the more so one who starves himself so that a spirit of purity will settle upon him should be successful, and a spirit of purity should settle upon him. But what can I do, as our iniquities have caused us not to merit the spirit of sanctity and purity, as it is stated: “But your iniquities have separated between you and your God, and your sins have hid His face from you, that He will not hear” (Isaiah 59:2).

    16Rava says: If the righteous wish to do so, they can create a world, as it is stated: “But your iniquities have separated between you and your God.” In other words, there is no distinction between God and a righteous person who has no sins, and just as God created the world, so can the righteous.

    17Indeed, Rava created a man, a golem, using forces of sanctity. Rava sent his creation before Rabbi Zeira. Rabbi Zeira would speak to him but he would not reply. Rabbi Zeira said to him: You were created by one of the members of the group, one of the Sages. Return to your dust.

    18The Gemara relates another fact substantiating the statement that the righteous could create a world if they so desired: Rav Ḥanina and Rav Oshaya would sit every Shabbat eve and engage in the study of Sefer Yetzira , and a third-born calf [ igla tilta ] would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat.

    19§ The Sages taught: What is the definition of the soothsayer mentioned in the verse: “There shall not be found among you…a soothsayer” (Deuteronomy 18:10)? Rabbi Shimon says: This is one who applies seven types of semen [ zekhur ] to one’s eye in order to perform sorcery. And the Rabbis say: This is one who deceives the eyes, as though he is performing sorcery. Rabbi Akiva says: This is one who calculates the fortune of times and hours, and says, for example: Today is a propitious day for going away on a journey; tomorrow is propitious for purchasing property successfully. Or he says that on the eve of the Sabbatical Years, the wheat harvest is generally good; uprooting legumes rather than cutting them from above the ground prevents them from going bad.

    20The Sages taught: The enchanter mentioned in the verse (Deuteronomy 18:10) is one who relies on superstitious signs, e.g., one who says: If one’s bread fell from his mouth, that is a bad sign for him; or: If one’s staff fell from his hand, it is a bad sign; or: If one’s son calls him from behind, it is a sign that he should return from his journey; or: If a raven calls to him, or if a deer blocks him on the way, or if a snake is to his right, or if a fox is to his left, all of these are bad signs. An enchanter is one who relies on these as bad signs and consequently changes his course of action.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממיןאצל חטאת היא שנויה בתורת כהנים גבי פר כהן משיח אחר שראינו דברים שהן כעובד עבודת כוכבים ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים למה נאמרה עובד עבודת כוכבים לומר לך מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין וכו' אי מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד אף אני מרבה חייבי מיתות ב"ד ואת מי אני מרבה מקלל לאביו ומסית ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי לא הויא עקימת שפתיו מעשה הא לא תליא בכונת הלב:

    ה"ג אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקולעיקר חיובן בשמיעת קולם לפני ב"ד הוא בא וקול לית ביה ממש הלכך הוי כמגדף דתלוי בלב:

    חסמה בקוללפרה דשה וכשרוצה לאכול חסמה בקולו:

    והנהיגה בקולמנהג בכלאים דחייב משום לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כ״ב:י׳):

    בראייהעיקר חיובא בא ע"י הראייה שמעידין שראו וראיה לית בה מעשה:

    מבין הפרקיםמעלה את המת ויושב לו באחד מבין פרקי העצמות של מכשף כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברכיו:

    ידועשם חיה:

    כי אורחיהמתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך:

    לא דסליק ויתיב בין הפרקיםומיהו קולו נמוך לפי שאין בו חיותא:

    בזכורומעלה ומושיב את המת על זכרותו:

    בגולגולתהמוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף:

    אינו עולה כדרכואלא רגליו למעלה:

    עולה כדרכוולא סליק למיתב בין הפרקים:

    מה היום מיומיםלמה תחשב יום שבת יותר משאר ימים:

    ומה גבר מגובריןמה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל אנשים:

    דמרי צביאדני חפץ לגדלני המלך קיסר המשילני:

    שבת נמי דמרי צביהקב"ה חפץ והזהיר על כבודו:

    דמי יימר דהאידנא שבתא היאודילמא אחד משאר ימים הוא שבת:

    נהר סבטיון יוכיחנהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח:

    בעל אוב יוכיחשאינו עולה בשבת:

    קברו של אביודטורנוסרופוס כל ימות השבת היה מעלה עשן שהיה נדון ונשרף ובשבת פושעי גיהנם שובתין:

    ביזיתו ביישתו קללתוהך קללה אינה אלא גדוף וכן היה לשונם כמו (מלכים א ב׳:ח׳) קללה נמרצת שלא היה שם קללה אלא גדוף:

    היינו דורש אל המתיםולמה נכתבו שניהם במקום אחד:

    שתשרה רוח טומאה עליושד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו:

    המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרהנבואת שכינה:

    עאכ"ושהיא המדה נותנת שע"י תענית ובקשה תשרה עליו שכינה דהא מדה טובה יתירה על מדת פורענות ואנו צועקין על כך ואין אנו נענין אבל מה אעשה וכו':

    אי בעו צדיקילהיות נקיים מכל עון:

    הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדיליםהא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה:

    ברא גבראע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם:

    ולא היה מהדר ליהשלא היה בו דבור:

    מן חבריאהנבראים ע"י החברים אתה:

    עיגלא תילתאגדול כאלו הגיע לשליש שניו וגמרה גדילתו דהכי שביחי ומעלי למיכל כמו (ב"מ דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. ל"א שהיה טוב ובעל טעם כאילו הוא שליש לבטן:

    שבעה מיני זכורשכבת זרע מז' בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים:

    אוחז את העיניםאוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום:

    המחשב עתים ושעותלשון מעונן כמו בעל עונות שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך ויצליח למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו:

    למודי ערבי שביעיותכלומר ערב שביעית למדין ורגילין להיות חטין יפות:

    עקרי קטניות מהיות רעותכלומר העוקר קטנית ואינו קוצרן שוב אינן מתליעות ואין מרקיבות:

    פתו נפלה מפיוצריך לדאג היום מהיזק:

    נחש בא מימינו או שועל משמאלוסימן רע הוא לו:

    צבי הפסיקושהיה הולך ממזרח למערב והצבי הולך מצפון לדרום והפסיק דרכו:

    סנהדרין 65 עמוד ב

    1מתיב ר' זירא: יצאו עדים זוממין, שאין בהן מעשה. ואמאי? הא ליתנהו בלב!

    2אמר רבא: שאני עדים זוממין, הואיל וישנו בקול.

    3וקול, לרבי יוחנן, לאו מעשה הוא? והא איתמר: חסמה בקול והנהיגה בקול, רבי יוחנן אמר: חייב, ור"ל אמר: פטור.

    4רבי יוחנן אמר: חייב, עקימת פיו הוי מעשה. ר"ל אמר: פטור, עקימת פיו לא הוי מעשה.

    5אלא אמר רבא: שאני עדים זוממין, הואיל וישנן בראיה.

    Baraita

    6ת"ר בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו. ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו, והוא מדבר מאליו.

    7מיתיבי: (ישעיהו כט, ד) ״והיה כאוב מארץ קולך״. מאי לאו, דמשתעי כי אורחיה? לא, דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי.

    8תא שמע: (שמואל א כח, יג) ״ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ״. מאי לאו, דמשתעי כי אורחיה? לא, דיתיב בין הפרקים ומשתעי.

    Baraita

    9ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגולגולת. מה בין זה לזה? מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו, ואינו עולה בשבת. נשאל בגולגולת עולה כדרכו, ועולה בשבת.

    10עולה? להיכא סליק? הא קמיה מנח! אלא אימא: עונה כדרכו, ועונה בשבת.

    11ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר"ע אמר לו: ומה יום מיומים אמר לו: ומה גבר מגוברין? א"ל דמרי צבי שבת נמי דמרי צבי׃

    12א"ל הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבתא אמר לו נהר סבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן בשבת אמר לו ביזיתו ביישתו וקיללתו׃

    13שואל אוב היינו ודורש אל המתים׃

    14דורש למתים כדתניא (דברים יח, יא) ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה׃

    15וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה היה בוכה ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר ״(ישעיהו נט״, ב) כי [אם] עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם׃

    16אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר ״כי עונותיכם היו מבדילים וגו'״׃

    17רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפריך׃

    18רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה׃

    Baraita

    19תנו רבנן מעונן ר' שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכ"א זה האוחז את העינים ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות עיקורי קטניות מהיות רעות׃

    Baraita

    20תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך״, ״נחש מימינו״, ושועל משמאלו״.

    Tosafot

    יצאו עדיםתימה למ"ל למעוטי עדים זוממין מקרבן הא אפילו בשוגג מיקטלי דלא בעי התראה וי"ל דמשכחת לה שהוזמו קודם גמר דין דאין נהרגין עד שיגמר הדין א"נ כגון שחזרו בהן מעצמן ואמרו מבודין אנחנו:

    הואיל וישנו בקולתימה כי הדר ביה משינויא דקול ומסיק שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה מאי משני מכל הני דתני בת"כ בהדיא עדים זוממין דממעט מועשה מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא השקר ובספרים ישנים ל"ג עדים זוממין וה"ג אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וכי פריך וקול לרבי יוחנן לאו מעשה הוא לא פריך אלא מעדים זוממים לחודיה דמודה ר' יוחנן בכולהו דקול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסמה משום דבדבורו קא עביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה וה"נ עדים זוממין בדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנדון תדע דבפרק בתרא דמכות (דף טז:) א"ל רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבוריה עבד מעשה אלמא לא חשיב עקימת שפתיו מעשה אלא היכא דבדיבורו עביד מעשה הלכך שינויא דקול קאי ולא הדרא ביה אלא מעדים זוממים מיהו בפ"ק דכריתות (דף ד.) קשה דאיכא התם כל הך סוגיא ושינויא דקול ליתא התם כלל וא"כ תקשה ליה מכל הני דתורת כהנים:

    ריש לקיש אמר פטוראליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו פליגי בפרק הפועלים (ב"מ דף צ: ושם) דהא ר"ל אית ליה פרק שבועות שתים (שבועות דף כא.) לוקין עליו:

    מעלה בזכורופ"ה מעלה ומושיב המת על זכורו ולא יתכן בבעל אוב דשאול אלא נראה דשם מכשפות כך הוא תרגומו דאוב וידעוני מתרגמינן בידין וזכורין ומיהו יש לתמוה קצת דהוה ליה למנקט המעלה בידין שהוא תרגומו של אוב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אוב וידעוני אע"פ שנכללו בלאו אחד אם עשאן בשוגג בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואינך צריך לומר שאע"פ שבכרת אחד נאמרו שחלוק חטאות אינו מצד הכריתות שהרי סך ומפטם לא נאמר אלא כרת אחד לשניהם ויש בהם שני חטאות מפני שהם שני לאוין:

    כל כריתות שבתורה אם שגג בהן מביא חטאת קבועה חוץ ממגדף ומילה ופסח שאין בהם קרבן כלל מילה ופסח מפני שהם עשה ומגדף מפני שאין בו מעשה כלל אלא דבור בעלמא וכן האומר אלי אתה או המקבלו באלוה כמו שכתבנו למעלה וטומאת מקדש וקדשיו אין בשגגתן חטאת קבועה אלא עולה ויורד נמצאת למד שענין האוב נקרא דבר שיש בו מעשה מצד הקשת זרועותיו וידעוני מצד הכנסת העצם לתוך פיו אבל דבור אין אומרין שעקימת שפתים מעשה:

    המקטר לשד בכונת קבלת ממשלתו הרי זה ע"ז אבל אם לא כיון אלא לעשות על ידו איזו פעולה כגון לחבר מתים או חיות ובהמות או נחשים ומלחשם עד שלא יזיקו הרי זה חובר חבר ואינו אלא בלאו בין חבר גדול והוא המאסף מתים או חיות רעות גדולות בין חבר קטן והוא המאסף חיות קטנות ונחשים ועקרבים והדומים להם:

    כל שאין בזדונן כרת אע"פ שיש בזדונן מיתה אין בשגגתן קרבן מעתה מקלל אביו ומכה אביו ומסית ועד זומם והדומים להם אין בשגגתן קרבן ובקצתם אינך צריך לזו שהרי אין בהן מעשה:

    החוסם את הפרה בשעת דישה לוקה אפילו לא חסמה ביד אלא בקול וכן החורש בה עם בהמה טמאה לוקה ואפילו הנהיגם זה בקול לבד וכבר ביארנוה במציעא פרק פועלים:

    המגדף בתוך לבו אע"פ שאין עונו מסור לבית דין נענש הוא עליה כע"ז שהעונש עליה במחשבה שנאמר למען תפש את בני ישראל בלבם וכן הדין במסית ומדיח ובכל אותן שהן חלק ע"ז ומין ממיניה מה שאין כן בשאר עבירות:

    אע"פ שביארנו שמעלה עשו חכמים בעדות ואין די לו לשני באף אני כמהו כמו שביארנו מ"מ כל שחקרוהו הדיינין היה דבר זה ביום פלוני הרגו בדבר פלוני וכיוצא באלו והוא משיב אי והיא מלה מונחת במקום הן אע"פ שאין שם אות בעקימת שפה הרי זה עדות כאלו הוציא הוא עצמות הדברים מפיו ונזומין על עדות זו מפני שעדות גמורה היא בכל העדיות וזהו מה שנאמר כאן שאני עדים זוממין שכן ישנן באי ויש בזו בקצת ספרים גירסאות אחרות וזו עיקר כמו שהעידו עליה גדולי הפוסקים בהלכותיהם:

    יש קצת מצות שהן נכללות בחקות הגוים וקצתן שהם דומות לשאלת אוב וידעוני וכלן בלאו והם הקוסם והמעונן והחובר והדורש אל המתים והמנחש והמכשף שנאמר לא ימצא בך קוסם קסמים וחובר חבר מעונן ומנחש ומכשף ודורש אל המתים. הקוסם הוא שמניע דמיונו ברוב קולות וצעקות ויגיעה ועמל שיבהילוהו עד שישוב נעדר הרגשה ויתחזק דמיונו ויאמר דברים יתקיימו לפעמים לחוזק הדמיון ולאו זה אינו אלא לקוסם לא לשואל אלא שהוא מכוער ואסור ומכין אותו מכת מרדות ובכלל זה המביטים בצפורן ובחרב ובזכוכית ובמראה וכיוצא באלו. המעונן כל שעשה פעולה שיכוין עשייתה על פי משפט הכוכב עד שיאמר לא תעשה דבר פלוני ביום פלוני ובשעה פלונית שיש לכוכב פלוני דבוק עם מזל פלוני וכיוצא בזה או שיעשו דבר בעת ידוע על פי משפטי הכוכב יאמרו עליו שיועיל או יזיק לדבר ידוע והמעונן בלאו והשואל באסור ומ"מ כל שכיון השואל שעתו על פי אותם הדברים ועשה כן עבר בלאו החובר כבר בארנו שהוא כל שיביא הדברים המזיקים וילחוש להם עד שימנעם מהזיק או ילחוש על נשיכותיהם וכל העובר עליו לוקה דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות ויבהיל מחשבותיו עד שיתעורר דמיונו או שישתדלו במעשים ופעולות להביא המת להם בשינה ולשאול ממנו המנחש כאלו האומרים פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו ודאי לא ירויח היום בשום דבר וימנע מעשות מה שהיה בלבו בנו קורא לו מאחריו צריך הוא לחזור עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש ראה מימינו והוא נחש להזדמנות לסטים וקלי המרוץ שועל משמאלו והוא נחש להזדמנות אדם רמאי וכשבא בעל חובו לתובעו אף הוא אומר אל תתבעני שחרית או ראש חדש או מוצאי שבת ואם גבאי המס בא אצלו אל תתחיל בי וכן כל כיוצא באלו ואין צריך לומר אם מנחש בכוכבים או בציפצוף העופות וכל שהוא עושה דבר על פי הנחש לוקה והמכשף יתבאר ענינו למטה האוחז את העינים עד שיתדמה כאילו עשה ולא עשה הרי הוא בכלל לאו זה אלא שאינו לוקה שהרי כשוף גמור להמיתו אין כאן ומלקות אין בו שלאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 65b

    Sanhedrin 65b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 413 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתיב רבי זירא יצאו עדים זוממין אצל חטאת היא שנויה בתורת כהנים גבי פר כהן משיח אחר שראינו דברים שהן כעובד עבודת כוכבים ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים למה נאמרה עובד עבודת כוכבים לומר לך מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל שחייבין וכו' אי מה עבודת כוכבים מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד אף אני מרבה חייבי מיתות ב"ד ואת מי אני מרבה מקלל לאביו ומסית ועדים זוממין ת"ל ועשה יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ואמאי לא הויא עקימת שפתיו מעשה הא לא תליא בכונת הלב:

    ה"ג אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול עיקר חיובן בשמיעת קולם לפני ב"ד הוא בא וקול לית ביה ממש הלכך הוי כמגדף דתלוי בלב:

    חסמה בקול לפרה דשה וכשרוצה לאכול חסמה בקולו:

    והנהיגה בקול מנהג בכלאים דחייב משום לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כ״ב:י׳):

    בראייה עיקר חיובא בא ע"י הראייה שמעידין שראו וראיה לית בה מעשה:

    מבין הפרקים מעלה את המת ויושב לו באחד מבין פרקי העצמות של מכשף כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברכיו:

    ידוע שם חיה:

    כי אורחיה מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 65b · Sefaria

    Tosafot

    יצאו עדים תימה למ"ל למעוטי עדים זוממין מקרבן הא אפילו בשוגג מיקטלי דלא בעי התראה וי"ל דמשכחת לה שהוזמו קודם גמר דין דאין נהרגין עד שיגמר הדין א"נ כגון שחזרו בהן מעצמן ואמרו מבודין אנחנו:

    הואיל וישנו בקול תימה כי הדר ביה משינויא דקול ומסיק שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה מאי משני מכל הני דתני בת"כ בהדיא עדים זוממין דממעט מועשה מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא השקר ובספרים ישנים ל"ג עדים זוממין וה"ג אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וכי פריך וקול לרבי יוחנן לאו מעשה הוא לא פריך אלא מעדים זוממים לחודיה דמודה ר' יוחנן בכולהו דקול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסמה משום דבדבורו קא עביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה וה"נ עדים זוממין בדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנדון תדע דבפרק בתרא דמכות (דף טז:) א"ל רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבוריה עבד מעשה אלמא לא חשיב עקימת שפתיו מעשה אלא היכא דבדיבורו עביד מעשה הלכך שינויא דקול קאי ולא הדרא ביה אלא מעדים זוממים מיהו בפ"ק דכריתות (דף ד.) קשה דאיכא התם כל הך סוגיא ושינויא דקול ליתא התם כלל וא"כ תקשה ליה מכל הני דתורת כהנים:

    ריש לקיש אמר פטור אליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו פליגי בפרק הפועלים (ב"מ דף צ: ושם) דהא ר"ל אית ליה פרק שבועות שתים (שבועות דף כא.) לוקין עליו:

    מעלה בזכורו פ"ה מעלה ומושיב המת על זכורו ולא יתכן בבעל אוב דשאול אלא נראה דשם מכשפות כך הוא תרגומו דאוב וידעוני מתרגמינן בידין וזכורין ומיהו יש לתמוה קצת דהוה ליה למנקט המעלה בידין שהוא תרגומו של אוב:

    Tosafot on Sanhedrin 65b · Sefaria

    Meiri

    אוב וידעוני אע"פ שנכללו בלאו אחד אם עשאן בשוגג בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואינך צריך לומר שאע"פ שבכרת אחד נאמרו שחלוק חטאות אינו מצד הכריתות שהרי סך ומפטם לא נאמר אלא כרת אחד לשניהם ויש בהם שני חטאות מפני שהם שני לאוין:

    כל כריתות שבתורה אם שגג בהן מביא חטאת קבועה חוץ ממגדף ומילה ופסח שאין בהם קרבן כלל מילה ופסח מפני שהם עשה ומגדף מפני שאין בו מעשה כלל אלא דבור בעלמא וכן האומר אלי אתה או המקבלו באלוה כמו שכתבנו למעלה וטומאת מקדש וקדשיו אין בשגגתן חטאת קבועה אלא עולה ויורד נמצאת למד שענין האוב נקרא דבר שיש בו מעשה מצד הקשת זרועותיו וידעוני מצד הכנסת העצם לתוך פיו אבל דבור אין אומרין שעקימת שפתים מעשה:

    המקטר לשד בכונת קבלת ממשלתו הרי זה ע"ז אבל אם לא כיון אלא לעשות על ידו איזו פעולה כגון לחבר מתים או חיות ובהמות או נחשים ומלחשם עד שלא יזיקו הרי זה חובר חבר ואינו אלא בלאו בין חבר גדול והוא המאסף מתים או חיות רעות גדולות בין חבר קטן והוא המאסף חיות קטנות ונחשים ועקרבים והדומים להם:

    כל שאין בזדונן כרת אע"פ שיש בזדונן מיתה אין בשגגתן קרבן מעתה מקלל אביו ומכה אביו ומסית ועד זומם והדומים להם אין בשגגתן קרבן ובקצתם אינך צריך לזו שהרי אין בהן מעשה:

    החוסם את הפרה בשעת דישה לוקה אפילו לא חסמה ביד אלא בקול וכן החורש בה עם בהמה טמאה לוקה ואפילו הנהיגם זה בקול לבד וכבר ביארנוה במציעא פרק פועלים:

    המגדף בתוך לבו אע"פ שאין עונו מסור לבית דין נענש הוא עליה כע"ז שהעונש עליה במחשבה שנאמר למען תפש את בני ישראל בלבם וכן הדין במסית ומדיח ובכל אותן שהן חלק ע"ז ומין ממיניה מה שאין כן בשאר עבירות:

    אע"פ שביארנו שמעלה עשו חכמים בעדות ואין די לו לשני באף אני כמהו כמו שביארנו מ"מ כל שחקרוהו הדיינין היה דבר זה ביום פלוני הרגו בדבר פלוני וכיוצא באלו והוא משיב אי והיא מלה מונחת במקום הן אע"פ שאין שם אות בעקימת שפה הרי זה עדות כאלו הוציא הוא עצמות הדברים מפיו ונזומין על עדות זו מפני שעדות גמורה היא בכל העדיות וזהו מה שנאמר כאן שאני עדים זוממין שכן ישנן באי ויש בזו בקצת ספרים גירסאות אחרות וזו עיקר כמו שהעידו עליה גדולי הפוסקים בהלכותיהם:

    יש קצת מצות שהן נכללות בחקות הגוים וקצתן שהם דומות לשאלת אוב וידעוני וכלן בלאו והם הקוסם והמעונן והחובר והדורש אל המתים והמנחש והמכשף שנאמר לא ימצא בך קוסם קסמים וחובר חבר מעונן ומנחש ומכשף ודורש אל המתים. הקוסם הוא שמניע דמיונו ברוב קולות וצעקות ויגיעה ועמל שיבהילוהו עד שישוב נעדר הרגשה ויתחזק דמיונו ויאמר דברים יתקיימו לפעמים לחוזק הדמיון ולאו זה אינו אלא לקוסם לא לשואל אלא שהוא מכוער ואסור ומכין אותו מכת מרדות ובכלל זה המביטים בצפורן ובחרב ובזכוכית ובמראה וכיוצא באלו. המעונן כל שעשה פעולה שיכוין עשייתה על פי משפט הכוכב עד שיאמר לא תעשה דבר פלוני ביום פלוני ובשעה פלונית שיש לכוכב פלוני דבוק עם מזל פלוני וכיוצא בזה או שיעשו דבר בעת ידוע על פי משפטי הכוכב יאמרו עליו שיועיל או יזיק לדבר ידוע והמעונן בלאו והשואל באסור ומ"מ כל שכיון השואל שעתו על פי אותם הדברים ועשה כן עבר בלאו החובר כבר בארנו שהוא כל שיביא הדברים המזיקים וילחוש להם עד שימנעם מהזיק או ילחוש על נשיכותיהם וכל העובר עליו לוקה דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות ויבהיל מחשבותיו עד שיתעורר דמיונו או שישתדלו במעשים ופעולות להביא המת להם בשינה ולשאול ממנו המנחש כאלו האומרים פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו ודאי לא ירויח היום בשום דבר וימנע מעשות מה שהיה בלבו בנו קורא לו מאחריו צריך הוא לחזור עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש ראה מימינו והוא נחש להזדמנות לסטים וקלי המרוץ שועל משמאלו והוא נחש להזדמנות אדם רמאי וכשבא בעל חובו לתובעו אף הוא אומר אל תתבעני שחרית או ראש חדש או מוצאי שבת ואם גבאי המס בא אצלו אל תתחיל בי וכן כל כיוצא באלו ואין צריך לומר אם מנחש בכוכבים או בציפצוף העופות וכל שהוא עושה דבר על פי הנחש לוקה והמכשף יתבאר ענינו למטה האוחז את העינים עד שיתדמה כאילו עשה ולא עשה הרי הוא בכלל לאו זה אלא שאינו לוקה שהרי כשוף גמור להמיתו אין כאן ומלקות אין בו שלאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא:

    Meiri on Sanhedrin 65b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בעל אוב אחד המעלה בזכורו כו' ורש"י בחומש פירש דורש אל המתים זהו מעלה בזכור כו' ע"ש ודבריו ע"פ הברייתא בספרי ושלא כברייתא זו דבשמעתין דכן דרכו של רש"י לפרש הפסוקים על פי היותר פשוטו של מקרא דמעלה בזכורו ונשאל בגולגולת משמע ליה טפי בכלל דורש אל המתים וכדבעי למימר נמי תלמודא שואל אוב היינו דורש אל המתים כו' ופשטא דסתמא דמתניתין נמי משמע כברייתא דספרי דאוב מלתא אחריתא היא שהוא זה המדבר משחיו וכדאידך ברייתא דבשמעתין בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו כו' ומה שכתב הרא"ם שם ואונקלוס שתרגם ידעוני זכורו איני יודע היכן מצא שהרי בפרק ארבע מיתות כו' ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו כו' עכ"ל ולא הוה ליה לתמוה על אונקלוס היכן מצא זה שהוא היה תנא אבל כבר הרגישו בזה התוספות דזכורו שם מכשפות הוא ואפשר דהיינו בעצמו במניח עצם ידוע בפיו ולא קשיא להו רק על הברייתא דה"ל למנקט בידין גבי אוב שהוא תרגומו של אוב אבל זכורו הוא תרגומו של ידעוני וק"ל:

    תוס' בד"ה יצאו עדים כו' הא אפילו בשוגג מיקטלי דלא בעי התראה כו' עכ"ל ר"ל כדאמרי' בפרק היו בודקין שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד וק"ל:

    בד"ה הואיל וישנו כו' וה"ג אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול כו' עכ"ל דלפי גרסא זו שפיר משמע כדקאמר שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה לא חזר משינויא דקול במגדף ובכל הני דת"כ אבל לגירסתנו דקאמר שאני עדים זוממין שישנו בקול משמע כשחזר ומשני אלא שאני עדים זוממין הואיל וישנו בראייה דלא קאי כלל האי שינויא דקול ובמגדף קאי שינויא דלעיל שישנו בלב:

    ודע לפי גירסא זו הסכימו התוס' דגרסינן שאני מגדף הואיל וישנו בקול דקאי האי שנויא דקול במגדף יש לדקדק דלעיל דקאמר כי קאמר רב נמי לר' עקיבא וכתבו התוספות שם לרבי עקיבא אליבא דר"ל קאמר הכי דלר' יוחנן כו' ועקימת פיו הוי מעשה מתוקמא דרב אפילו כרבנן עכ"ל והא ליתא דהא מהאי טעמא דלא מיחייבי רבנן במגדף משום דישנו בקול ליכא לחיוביה נמי באלי אתה דישנו בקול אבל לגירסתנו דגרסינן שאני עדים זוממין הואיל וישנו בקול דהשתא במגדף קאי שינויא הואיל וישנו בלב ניחא לפי שיטתם דלכך הוי מגדף בלב דמצינו ביה ממך יצא חושב גו' משא"כ באלי אתה דלא מצינו ביה דישנו בלב ודו"ק:

    בד"ה ר"ל אמר פטור אליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו פליגי כו' עכ"ל דקשיא להו מאי מייתי ראיה מחסמה בקול דמחייב ר' יוחנן משום דהוי מעשה דאימא דהא דמיחייב ליה ר"י היינו למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואהא כתבו דע"כ למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו פליגי כו' ור"י דמחייב ליה אינו אלא משום דקול הוי מעשה וק"ל:

    בד"ה מעלה בזכורו כו' ולא יתכן בבעל אוב דשאול כו' עכ"ל רצה לומר דאשה היתה הבעלת אוב ולא שייך על זכורתו ומקרא דכתיב באוב איש או אשה לא קשיא להו לפי' הקונטרס דאימא באשה איירי במין אוב האחר דהיינו נשאל בגולגולת אבל בבעלת אוב דשאול שהעלתה את שמואל איירי במין אוב זה דמעלה בזכורו דאינו עולה כדרכו כמו שכתוב ותזעק בקול גדול שראתהו עולה שלא כדרך העולים שהמעלה בזכורו עולים רגליהם למעלה וזה עלה בראשו למעלה כו' ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 65b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה הואיל וישנו בקול וכו' ובספרים ישנים לא גרסינן עדים זוממין והכי גרסינן אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וכי פריך וקול לר' יוחנן לאו מעשה הוא לא פריך אלא אעדים זוממין וכו' פירוש אבל גבי מגדף ומקלל אביו ואמו ומסית וכו' קאי שינויא דהואיל וישנו בקול ולא הדר מיניה אלא לגבי עדים זוממין אלא שיש לדקדק דמשמע מדברי התוס' דתי' זה לא מתיישב אלא לפי הספרים ישנים דלא גרסי' שאני עדים זוממין הואיל וישנו בקול אלא גרסי' שאני מגדף והדר משינויא דשני לעיל שאני מגדף הואיל וישנו בלב ומאי דוחקיה להתוס' לכל זה הא אפילו לספרים שלנו דגרסינן שאני עדים זוממין הואיל וישנו בקול ופריך וקול לרבי יהודה לאו מעשה היא נימא נמי דלא פריך אלא אעדים זוממין אבל לענין מקלל אביו ומסית ומדיח ונביא שקר קאי שינויא דשאני הואיל וישנו בקול וצריך לפרש דסבירא להו להתוס' דבשלמא לגרסת הספרים ישנים דגרסי שאני מגדף הואיל וישנו בקול והדר משינויא דשאני דישנו בלב ופריך וקול לרבי יהודה לאו מעשה וכו' ומשני אלא אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה איכא למימר דלא הדר משינויא דישנו בקול אלא לגבי עדים זוממין אבל לגבי מגדף קאי שינויא דישנו בקול ואם כן הוא הדין מקלל ומסית ומדיח ונביא שקר כולהו מתרצין בהאי שינויא דהואיל וישנו בקול אבל לספרים שלנו דגרסי אלא אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנו בקול וגבי מגדף קאי שינוייא הואיל וישנו בלב ולא הדר מיניה אם כן כי הדר פריך וקול לרבי יהודה לאו מעשה הוא ומשני אלא אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה ולא שייך למימר דלא הדר משינויא דהואיל וישנו בקול אלא לגבי עדים זוממין לחוד דהא כי הדר מהאי שינוייא לגבי עדים זוממין לגמרי הדר מיניה דכיון דמעיקרא לא אתמר האי שינויא אלא לגבי עדים זוממין אם כן כי השתא הדר מיניה לגבי מה דקאי וממילא בטל האי שינויא לגמרי ולכך לפי ספרים שלנו לא יתיישב תירוץ זה ודו"ק:

    ד"ה מעלה בזכורו וכו' ולא יתכן בבעל אוב דשאול רצה לומר שהרי אשה היתה והא דלא הקשו התוס' מן הפסוק הכתוב בתורה בסוף פרשת קדושים ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני וגו' דהתם איכא למימר דאשה דקרא איירי במעשה אוב דנשאל בגלגולת דמקרי נמי בעל אוב כדקתני בברייתא דהכא אבל בבעל אוב דשאול ליכא למימר דנשאל בגלגולת הוה דהא כתיב בהדיא בקרא דהעלתה לו את שמואל וגם אמרה האשה ראיתי איש זקן עולה מן הארץ וליכא לפרש דנשאל בגלגולת הוי פירושו דעל ידי מכשפות ושאלת הגלגולת מעלה את המת דא"כ מאי פריך גמרא אברייתא דקתני דנשאל בגלגולת עולה כדרכו וכו' עולה להיכן קא סליק וכו' אלא ודאי נשאל בגלגולת לא מעלה שום דבר אלא להמכשף יש לו גלגולת אחת של איזה בריה דמונחת על הארץ נעשה במכשפות שעונה לכל מה ששואל וא"כ ליכא למימר דבעלת אוב דשאול נשאל גלגולת הוה ולכך הקשו התוס' שפיר וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 65b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְאַף שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם. כך הגרסה בכל מקום. ויש להקשות הוה ליה למימר 'מָה הַיּוֹם מִיָּמִים' דהם ימי השבוע אבל 'יּוֹמַיִם' משמע דקאי על שני ימים בלבד כמו שאמרו (רש"י דברים יא, יג) 'אם תעזבני יום יומים אעזבך'? ונראה כי ידוע דבזמן קדמון היה אצל האומות יום בשבוע מיוחד ליום מנוחה ויום בטלה והוא יום ראשון בשבוע כאשר נמצא עתה אצל הנוצרים וכמפורש זה בגמרא, ואפשר שהיה לאומה אחרת יום אחד מיוחד ויום מנוחה ויום בטלה והיה ביום שישי בשבוע כאשר נמצא עתה אצל הישמעאלים, ונמצא שהיה יום סמוך לשבת מלפניו אצל אלו ויום סמוך לשבת מאחריו אצל אלו. ולכן אמר לו על השבת ' מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם ' הם שני ימים אלו הנמצאים אצל אחרים לימי מנוחה מה היתרון שיש לו לשבת עליהם שיהיה אצלכם יום מנוחה יום השביעי דוקא ואינו יום שישי כאלו ואינו יום ראשון כאלו? והא דהביא לו שלשה הוכחות בשביל כבודו של שבת ומעלתו, נראה לי כנגד שלשה מדרגות קדושה שיש לשבת של לילה ושל שחרית ושל מנחה גם כנגד ג' פעמים 'הַיּוֹם' הכתוב בשבת בפרשת בשלח גבי ירידת המן גם הוא כנגד שביתה ממלאכות הנקראים אבות וכנגד שביתה ממלאכות הנקראים תולדות וכנגד שביתה ממלאכות שהם דרבנן. אי נמי יש לומר כנגד הפעולה והפועל והנפעל וכמו שכתב הגאון מהראו"ו ז"ל בריש פרשת דברים שכל דבר יש בו פעולה ופועל ונפעל דרך משל הזרע הוא הפעולה והאדם הזורעו הוא הפועל והקרקע שנזרעת בו היא הנפעל עיין שם. וכן כאן הקדושה שאנחנו עושים ביום השביעי הוא הפעולה והאדם העושה הוא הפועל ויום השביעי הוא הנפעל ולכן אומרים ג' פעמים 'בּוֹאִי כַלָּה' בקבלת שבת שתים בקול רם ואחת בלחש.

    קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת אם הוא על קברו ממש שנקבר בו גופו של אביו לא שמענו כזאת על אביו ולא על זולתו כי אם נאמר כזאת על קבר 'אלישע אחר' שהיה לו כן על ידי תפלתו של רבי מאיר, ואפשר דכונתו על מקומו אשר בגיהנם ולזה קרי ליה קברו ואינו מעלה עשן בשבת דאש גיהנם אינו דולק בשבת ואף על גב דאין זה גלוי לו דהוא אינו רואה מקומו של אביו בגיהנם כי ידע דאחר שיאמר לו על אוב הוא מעלה את אביו באוב ועל ידי כך ישאל את אביו למה לא עלית בשבת? וישיב לו אביו דאין אש גיהנם דולק בשבת, ונמצא דהוא מעיד ומגיד על מקומו שבגיהנם דאינו מעלה עשן בשבת. והכי איתא במדרש רבא בפרשת בראשית (בראשית רבה יא, ה) דאמר לו רבי עקיבה שיעלה אוב וינסה הדבר באביו והלך ונסה באביו והעלהו ביום ראשון ושני ושלישי וכו' ובכולם עלה ורק בשבת לא עלה וחזר והעלהו ביום ראשון אמר לו כמדומה לי שנעשית יהודי שכל ימי החול עלית וביום שבת לא עלית! אמר לו בעולם שלכם מי שאינו רוצה לשמור שבת רשאי בעצמו, אבל כאן בעל כרחו שומר שבת! אמר לו וכי משא ומתן ומלאכה יש לכם, ומה הפרש יש בין שבת ובין ימי החול אצלכם? אמר לו ההבדל הוא שכל ימי החול גיהנם דולק וביום שבת נח עיין שם. נמצא הגיד לו אביו על מקומו בגיהנם שהוא קבורת נפשו שאינה זזה משם אינו מעלה עשן בשבת וכל זה צייר רבי עקיבה בדעתו מעיקרא והקדים לומר לו בַּעַל אוֹב יוֹכִיחַ, קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת.

    אָמַר לוֹ בִּזִּיתוֹ, בִּיַּשְׁתּוֹ, וְקִלַּלְתּוֹ. נראה דנקיט ג' דברים בִּזִּיתוֹ במה שאמרת 'מַה גֶּבֶר מִגּוּבְרִין' דהראית בזה שאין לו יתרון על המון העם וּבִיַּשְׁתּוֹ שהבאת הוכחה גמורה לבטל דבריו מן בעל אוב ובזה נצחתו נצחון גדול וביישתו בנצוח הזה וְקִלַּלְתּוֹ שהוא רוצה לומר גדפתו כמו שפירש רש"י ז"ל והוא במה שאמרת 'קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ דְּאֵינוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת' דנמצא אביו עודנו נדון בגיהנם ורק בשבת נח.

    וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה, הָיָה בּוֹכֶה (דברים יח, יא) הא דהיה רבי עקיבה מתעורר בדבר זה יותר משאר חכמים מפני שרבי עקיבה היה ארבעים שנה עם הארץ וסבל עניות באותם ארבעים שנה ולא היה לו סיוע מצער ויסורין של עניותו ורעבונו שיפתחו לו שערי בינה באותם הארבעים שנה שתשרה עליו רוח חכמה ובינה בהם והלכו לאבוד ח"ו כל אותם השנים.

    רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲווּ יַתְבֵי כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְעַסְקֵי בְּסֵפֶר יְצִירָה, וּמִיבְרוּ לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאָכְלוּ לֵיהּ. יש להקשות כיון דיכולים לברא בהמה ואכלי לה דנהנים ממנו באכילה וכן רבא היה בורא גברא ושולחו ממקום למקום ורק כח הדיבור לא יכול לברא לו, אם כן אדם הראשון איך נצחתו חוה שהכריחתו לאכול דאמרה לו אם תחשוב שתשאר חי והיא תמות לא יברא לך אשה אחרת דאין כל חדש תחת השמש, ומה תועיל לבדך אם לא תוליד בנים וכנזכר במדרש רבותינו ז"ל, ולפי זה היה לומר לה אני אברא אשה בספר יצירה אף על פי שהיא אי אפשר לה לדבר עם כל זה אשמש עמה כדרך כל הארץ ותוליד בנים! ונראה לי כיון דאי אפשר לברא בה כח הדיבור אין ראויה להזריע ולהתעבר. ועוד זה דנברא בספר יצירה אינו מתקיים בעולם יותר מן עשרים־וארבע שעות כי צריך לו חיים ומי יתן לו חיים וכאשר אמרו רבותינו ז"ל על הנעשה באחיזת עינים וכשוף שאינו מתקיים עשרים־וארבע שעות אלא חוזר ומתבטל ואם כן מה היה מועיל אם היה בורא אשה בספר יצירה אף על גב דהיה יודע לברא בספר יצירה בודאי. ברם יש להקשות אמאי דחיק לשנויי לעיל (בדף נט:) על אדם הראשון שנאסר לו בשר בהמה ומה שהיו צולין לו בשר היינו בשר היורד מן השמים. והוה ליה למימר דהיה בורא בספר יצירה בהמה ואכיל לבשרה כאשר היו עושין רבי חנינא ורבי אושעיא? ונראה לי בס"ד דאכילת בשר הנברא בספר יצירה אינו משביע שאינו עושה דם בגוף האוכלו ובודאי דאינו מרגיש בו טעם הנאה של אכילה. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחרת איך רב חנינא ורב אושעיא נהנין ממעשה נסים דמברו להו עגלא תלתא ואכלי ליה? אך בזה ניחא דלא היה להם הנאה מאכילתו ורק עושים כן להראות כח קדושת שמות הקודש אשר מכוונים בהם ופועלים בהם פעולות אלו וגם לנסות כח קדושת עצמם דאין כל אדם עושה פעולות אלו אלא אם כן הוא צדיק וקדוש וטהור. ובזה ניחא לתרץ בענין אליהו זכור לטוב שהיו מביאים לו העורבים בשר (מלכים א' יז, ב) ולמה לא היה בורא בשר בספר יצירה? אלא ודאי דאין בשר זה משביע וזן את הגוף.

    אָמַר לֵיהּ מִן חַבְרַיָא אַתְּ? הָדַר לַעֲפָרֵךְ. צריך להבין מה נעשה בו לזה הנברא, ואם נתבטל איך נתבטל בדברים אלו? ונראה לי בס"ד דאיתא בספר שבט מישראל (על התהלים סימן כ"ח) על מה שנאמר בישעיה הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹקִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ (ישעיה מא, כג) ופירש הענין על פי מה שאמרו בילקוט ראובני (פרשת בראשית) כי בן סירא עשה גולם על ידי צרופי אותיות א"ב ובא ירמיה הנביא ע"ה והוכיחו! והשיב לו בן סירא כבר נברא ומה אעשה? אמר לו ירמיה הנביא ע"ה תן דעתיה לכוין כל הצרופים שעשית לאחור בדרך תשר"ק ואז יחזור לעפרו, וכן עשה. נמצא אם יהיו בוראים בריה על ידי צרופי אותיות אם יחזור ויצרף אותם בצרופים לאחור דרך תשר"ק ישוב הנברא לעפרו אמנם השם יתברך שהוא הבורא האמיתי אם יבא אדם על בריה שברא הקדוש ברוך הוא צרופי האותיות לאחור לא יוכל לפעול כלום אלא תשאר הבריאה כמו שהיא. וזהו שנאמר הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר כי רשעי ישראל באותו זמן היו בעלי שם המפורש והיו יודעים לצרף אותיות של ספר יצירה לעשות בהם איזה בריה והיו מתפארים בדבר זה שיש להם יכולת בכך ואמר לו הנביא הגידו האותיות של צרופים אשר בראתם בהם על אלו הדברים שנבראו בהם לאחור ואז נֵדְעָה כִּי אֱלֹקִים אַתֶּם כלומר אם הגדתם האותיות לאחור ונשארו הבריות כמו שהם ולא בטלו אז נדע כי אלקים אתם ואם בטלו מעשיכם אז ניכר שאין ממש בכם עד כאן דבריו עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ (ישעיה כח, יג) פירוש אלו הבוראים בריות בספר יצירה כדי להתפאר להראות לעולם שהם אלקים, היו הנביאים מכשילים אותם בהזכירם על בריות שלהם אותיות הצירוף שבראו אותם בהם לאחור ובזה נשברו אותם הבריות ואז נתגלה קלונם ונודע דאין אלקים המה ונמצא בזה נוקשו ונלכדו בזיופם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם (דברים לב, כט) והיינו ' זֹאת ' ראשי תיבות 'זִוּוּג אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה' שעל ידי הצרופים של האותיות שזה נקרא 'זיווג האותיות' אם הם מבינים זה באמת ויש להם יכולת שלימה בזה הנה אלו יָבִינוּ דבר זה לְאַחֲרִיתָם של אותיות הצירוף שאם יזכירום לאחור יסתרו כל בניינם. ולכן נראה כי רבי זירא היה יודע לברא אדם על ידי צירוף ידוע שמועיל לברא אדם שלם חוץ מכח הדיבור שאינו יכול לברא בו ואחר שידע דההוא גברא נברא מספר יצירה מאחר שלא היה יכול לדבר אז הזכיר עליו צירוף שנברא בו לאחור כי הוא יודע באיזה צירוף בוראין אדם וכיון שהזכיר עליו את הצרוף למפרע שב לעפרו ונתבטל לגמרי והגמרא הסתיר הענין ורק אמר דאמר לו 'תּוּב לַעֲפָרֵךְ' אך ודאי הוא הזכיר הצירוף למפרע ויתכן דנרמז זה בתיבת לַעֲפָרֶיךָ בהפוך אתוון לָעֳרָפַיִךְ לשון עורף רצונו לומר שוב לאחור על ידי הצירוף שמכוין בו לאחור.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 65b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 65, Amud Bet, about 413 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “מתיב ר' זירא: יצאו עדים זוממין, שאין…”

    2. Segment 28 words

      Opens “אמר רבא: שאני עדים זוממין, הואיל וישנו…”

      Named: רבא.

    3. Segment 319 words

      Opens “וקול, לרבי יוחנן, לאו מעשה הוא? והא…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 416 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: חייב, עקימת פיו הוי…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 59 words

      Opens “אלא אמר רבא: שאני עדים זוממין, הואיל…”

      Named: רבא.

    6. Segment 619 words

      Opens “ת"ר בעל אוב זה המדבר בין הפרקים…”

    7. Segment 719 words

      Opens “מיתיבי: (ישעיהו כט, ד) ״והיה כאוב מארץ…”

    8. Segment 825 words

      Opens “תא שמע: (שמואל א כח, יג) ״ותאמר…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 927 words

      Opens “ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו, ואחד…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “עולה? להיכא סליק? הא קמיה מנח! אלא…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר"ע…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “א"ל הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא…”

    13. Segment 136 words

      Opens “שואל אוב היינו ודורש אל המתים…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “דורש למתים כדתניא (דברים יח, יא) ודורש…”

    15. Segment 1548 words

      Opens “וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה היה בוכה…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1723 words

      Opens “רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1818 words

      Opens “רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל…”

      Named: רב חנינא, רב אושעיא.

    19. Segment 1940 words

      Opens “תנו רבנן מעונן ר' שמעון אומר זה…”

      Named: רבי שביעיות.

    20. Segment 2025 words

      Opens “תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה…”

      Named: רב קורא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 65b · Segment 8 — “תא שמע: (שמואל א כח, יג) ״ותאמר האשה אל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026