Talmud Builders

    Sanhedrin 89a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 89a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the upper knot is mandated by Torah law, then fulfillment of the mitzva is already compromised from the outset when the additional string is tied together with the other threads.

    2The Gemara challenges: If so, the status of phylacteries is also the same. If one crafts phylacteries of the head with four compartments, and he then brings another compartment and places it alongside them, these compartments with which he fulfills the mitzva stand alone and that additional compartment stands alone and does not compromise the fulfillment of the mitzva. And if one crafts phylacteries of the head with five compartments, the fulfillment of the mitzva is already compromised from the outset. The Gemara answers: But doesn’t Rabbi Zeira say: If there is an obstruction which creates an outer compartment of the phylacteries of the head that is not exposed to the air, the phylacteries of the head are unfit for use in the fulfillment of the mitzva? Therefore, adding a fifth compartment to the four compartments of the phylacteries of the head always compromises the fulfillment of the mitzva.

    3MISHNA: One does not execute the rebellious elder, neither in the court that is in his city, nor in the court that is in Yavne, although that was the seat of the Sanhedrin after the destruction of the Second Temple. Rather, one takes him up to the High Court in Jerusalem. And they guard him in incarceration until the pilgrimage Festival, and the court executes him during the pilgrimage Festival, as it is stated: “And all the nation shall hear, and fear, and no longer sin intentionally” (Deuteronomy 17:13); this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda says: One does not delay administering justice to this individual. Rather, the court executes him immediately, and the judges write reports and dispatch agents to all the places, informing them: So-and-so is liable to be punished with the court -imposed death penalty for disobeying the court.

    4GEMARA: The Sages taught in a baraita ( Tosefta 11:3): One does not execute the rebellious elder, neither in the court that is in his city, nor in the court that is in Yavne. Rather, one takes him up to the High Court that is in Jerusalem. And they guard him in incarceration until the pilgrimage Festival, and the court executes him during the pilgrimage Festival, as it is stated: “And all the nation shall hear, and fear” (Deuteronomy 17:13); this is the statement of Rabbi Akiva.

    5Rabbi Yehuda said to Rabbi Akiva: Is it stated: And all the nation shall see and fear, which would indicate that the entire nation must actually witness his execution? But isn’t it stated only: “And all the nation shall hear and fear,” indicating that merely informing the people of the execution is sufficient? Why delay administering justice to this individual? Rather, the court executes him immediately, and the judges write reports and dispatch agents to all the places informing them: So-and-so was sentenced and found liable to be punished with execution in court.

    6The Sages taught: There are four transgressors condemned to be executed whose verdicts require a proclamation to inform the public: One who instigates others to engage in idol worship, and the stubborn and rebellious son, and the rebellious elder, and conspiring witnesses. In all of these cases, it is written concerning them: “And all the nation” (Deuteronomy 17:13), or: “And all Israel” (Deuteronomy 13:12, 21:21), except with regard to conspiring witnesses, where it is written: “And those who remain shall hear and fear” (Deuteronomy 19:20), as not everyone is fit for providing testimony. Therefore, rather than saying that all of the nation or all of Israel must be informed, only those remaining who are not disqualified from providing testimony are those who must heed the verse: “Hear and fear and shall henceforth commit no more such evil in the midst of you” (Deuteronomy 19:20).

    7MISHNA: The false prophet mentioned in the Torah includes one who prophesies that which he did not hear from God and one who prophesies that which was not said to him, even if it was said to another prophet. In those cases, his execution is at the hand of man, through strangulation imposed by the court.

    8But with regard to one who suppresses his prophecy because he does not want to share it with the public, and one who contemptuously forgoes the statement of a prophet and refuses to heed it, and a prophet who violated his own statement and failed to perform that which he was commanded to do, his death is at the hand of Heaven, as it is stated: “And it shall come to pass, that whosoever shall not hearken unto My words that he shall speak in My name, I will exact it of him” (Deuteronomy 18:19).

    9One who prophesies in the name of idol worship and says: This is what the idol said, even if he approximated the correct halakha in the name of the idol to deem ritually impure that which is ritually impure and to deem ritually pure that which is ritually pure, is executed by strangulation.

    10In the case of one who engages in intercourse with a married woman once she entered her husband’s domain for the purposes of marriage, even if the marriage was not yet consummated, as she did not yet engage in intercourse with him, one who engages in intercourse with her is executed by strangulation. Before marriage, one who engages in intercourse with her is liable to be executed by stoning.

    11And conspiring witnesses who testified that the daughter of a priest committed adultery are executed by strangulation, even though were she guilty, she would be executed by burning. And her paramour is also executed by strangulation, as in any case where one engages in intercourse with a married woman. As all those who are rendered conspiring witnesses are led to their deaths via the same mode of execution with which they conspired to have their victim executed, except for conspiring witnesses who testified that the daughter of a priest and her paramour committed adultery. In that case, although the priest’s daughter who commits adultery is executed by burning, the conspiring witnesses who sought to have her executed are executed by strangulation, as is the paramour whom they also conspired to have executed.

    12GEMARA: The Sages taught in a baraita about the punishment of those who sin concerning prophecy: With regard to three of them, their execution is at the hand of man, and with regard to three of them, their execution is at the hand of Heaven. In the case of one who prophesies that which he did not hear from God, and one who prophesies that which was not stated to him, and one who prophesies in the name of idol worship, their execution is at the hand of man. In the case of one who suppresses his prophecy, and one who contemptuously forgoes the statement of a prophet, and a prophet who violated his own statement, their execution is at the hand of Heaven.

    13The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says that Rav says that it is derived from a verse, as the verse states: “But the prophet who shall sin intentionally to speak a word in My name that I have not commanded him to speak, or who shall speak in the name of other gods, that prophet shall die” (Deuteronomy 18:20). The Gemara analyzes the verse: “But the prophet who shall sin intentionally to speak a word in My name”; this is a reference to one who prophesies that which he did not hear. The verse then states: “That I have not commanded him,” from which it is inferred: But I did command another. This is a reference to one who prophesies that which was not stated to him. “Or who shall speak in the name of other gods”; this is a reference to one who prophesies in the name of idol worship. And it is written with regard to all of these: “That prophet shall die.” And every death stated in the Torah without specification is referring to nothing other than strangulation.

    14One who suppresses his prophecy, and one who contemptuously forgoes the statement of a prophet, and a prophet who violated his own statement, their execution is at the hand of Heaven, as it is written: “And it shall come to pass, that whosoever shall not hearken [ yishma ] unto My words that he shall speak in My name, I will exact from him” (Deuteronomy 18:19). The reference is to one who forgoes the statement of a prophet. Read into the verse: Who shall not voice [ yashmia ]; the reference is to one who suppresses the prophecy. And read into the verse: Shall not heed [ yishama ]; the reference is to one who violated his own statement. And it is written with regard to all of these: “I will exact from him,” meaning he is liable to receive death at the hand of Heaven.

    15§ The mishna lists among those liable to be executed as a false prophet one who prophesies that which he did not hear. The Gemara comments: For example, Zedekiah, son of Chenaanah, who prophesied that Ahab should wage war against the kingdom of Aram and would be successful, as it is written: “And Zedekiah, son of Chenaanah, made for him horns of iron, and said: So says the Lord: With these shall you gore the Arameans, until they are consumed” (II Chronicles 18:10). The Gemara asks: What was Zedekiah, son of Chenaanah, to do? Why was he held responsible? After all, the spirit of Naboth misled him, as it is written: “And the Lord said: Who shall entice Ahab, that he may go up and fall at Ramoth Gilead…and there came forth the spirit, and stood before the Lord, and said: I will entice him. And He said…You shall entice him, and shall prevail also; go forth, and do so” (I Kings 22:20–22).

    16Rav Yehuda says: What is the meaning of the apparently unnecessary term: “Go forth”? Could the Lord not have sufficed with telling the spirit: Do so? The term means: Go forth from My proximity. Since the spirit volunteered to engage in deceit, it was no longer fit to stand in proximity to God. What is the identity of the spirit that undertook to entice Ahab? Rabbi Yoḥanan says: It was the spirit of Naboth the Jezreelite, who was eager to take revenge upon Ahab.

    17The Gemara comments: It was incumbent upon Zedekiah to discern between actual prophecies and false prophecies, in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A prophetic vision relating to one and the same subject matter [ sigenon ] may appear to several prophets, but two prophets do not prophesy employing one and the same style of expression.

    18An example of identical content expressed in different styles is the prophecy where Obadiah said: “The pride of your heart has beguiled you” (Obadiah 1:3), and Jeremiah said a similar message employing slightly different language: “Your terribleness has deceived you, even the pride of your heart” (Jeremiah 49:16). And with regard to these false prophets, from the fact that in their case all the prophets are saying their prophecies like each other, i.e., employing an identical style, conclude from it that they are saying nothing of substance and that it is a false prophecy.

    19The Gemara asks: Perhaps Zedekiah, son of Chenaanah, did not know this statement of Rabbi Yitzḥak, and therefore should not have been held responsible? The Gemara answers: Jehoshaphat, king of Judea, was there, and he said to them that they were false prophets, as it is written: “But Jehoshaphat said: Is there not here besides a prophet of the Lord, that we might inquire of him?” (I Kings 22:7). Ahab said to him: But aren’t there all these prophets here? Why seek others? Jehoshaphat said to Ahab: This is the tradition that I received from the house of the father of my father, the house of David: A prophetic vision relating to one and the same subject matter may appear to several prophets, but two prophets do not prophesy employing one and the same style of expression. They are false prophets, as they employed the same language when stating their prophecy.

    20§ The mishna lists among those liable to be executed as false prophets one who prophesies that which was not stated to him. The Gemara comments: For example, Hananiah, son of Azzur, as Jeremiah was standing in the upper market in Jerusalem and saying: “So says the Lord of hosts: Behold, I will break the bow of Elam, the chief of their might” (Jeremiah 49:35). Hananiah raised an a fortiori inference himself: If, with regard to Elam, which came only to assist Babylonia, the Holy One, Blessed be He, said: “Behold, I will break the bow of Elam,” all the more so are the Chaldeans, i.e., the Babylonians, themselves, destined to fall. Hananiah came to the lower market and said: “So speaks the Lord of hosts, the God of Israel, saying: I have broken the yoke of the king of Babylon” (Jeremiah 28:2). As a result, Hananiah, son of Azzur, was killed at the hand of Heaven (Jeremiah 28:16).

    21Rav Pappa said to Abaye: Referring to this case as one who prophesies that which was not said to him is not precise, as not only was it not said to Hananiah, neither was this prophecy stated to another prophet. Abaye said to him: Since this matter can be inferred by means of an a fortiori inference, it is like a prophecy that was said to Jeremiah, as inferring matters a fortiori is a legitimate manner of derivation. It is Hananiah who misrepresented the prophecy, as it was not stated to him, i.e., to Hananiah, and then he presented the prophecy as though he heard it from God.

    22The mishna lists among those liable to be executed as false prophets one who prophesies in the name of idol worship. The Gemara comments: For example, the prophets of the Baal (see I Kings, chapter 18).

    23The mishna lists among those liable to receive death at the hand of Heaven one who suppresses his prophecy. The Gemara comments: For example, Jonah, son of Amittai (Jonah 1:1–3). The mishna also lists: And one who forgoes the statement of a prophet. The Gemara comments: For example,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאינו רואה את האוירכגון שהוסיף בית חמישי עליהם בצדו או דבר אחר:

    לא בבית דין שביבנהאם נשאלו לבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ועדיין הבית קיים ואחרי כן הורה כבתחילה אין ממיתין אותו ביבנה ואע"פ ששם סנהדרי גדולה שסוף סוף אין נקבצים שם:

    מתני' כל ישראל ישמעוצריך להשמיע מיתתו לרבים שלא יעשה אדם עוד כן:

    גמ' וכי נאמר וכל העם יראו וייראודבעינן שיהו רואין במיתתו:

    הכרזהפלוני מת בב"ד על שעבר עבירה זו כדי לרדות את האחרים:

    וכל ישראלישמעו וייראו:

    ובעדים זוממים כתיב והנשאריםישמעו וייראו משום דלא שייך למיכתב וכל העם דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא שיש גזלנין ומלוי בריבית ומועלים בשביעית שהן פסולים לעדות:

    מתני' ומה שלא נאמר לואע"פ שנאמר לחבירו ובגמרא יליף לה:

    הכובש נבואתושלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:

    והמוותר על דברי נביאהמפקירם שלא חשש למה שאמר לו הנביא:

    גמ' והאיש אשר לא ישמעהיינו מוותר:

    קרי ביה איש אשר לא ישמיעהיינו כובש וקרי ביה לא ישמע שהוא עצמו אינו נשמע היינו עובר על דברי עצמו:

    ויצא הרוח ויאמר אני אפתנואצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו:

    סיגנוןדבר מליצות של רוח הקודש:

    עולה לכמה נביאיםנכנס בלבם לזה בלשון זה ולזה בלשון זה והכל אחד:

    ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחדבלשון אחד ואלו כולן לשון אחד היו אומרים דכתיב הנה נא כל הנביאים אומרים פה אחד טוב:

    סנהדרין 89 עמוד א

    1דקשר העליון דאורייתא, גרוע ועומד.

    2אי הכי, תפילין נמי? אי עביד ארבעה בתי, ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא! האמר ר' זירא: בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול.

    Mishna

    3אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר: ״(דברים יז״, יג) ״וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד״. דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר: אין מענין את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחין בכל המקומות: ״איש פלוני מתחייב מיתה בבית דין״.

    Gemara

    4תנו רבנן: אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר: ״וכל העם ישמעו ויראו״. דברי רבי עקיבא.

    5אמר לו ר' יהודה: וכי נאמר ״יראו וייראו״? והלא לא נאמר אלא ״ישמעו וייראו״! למה מענין דינו של זה? אלא, ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין בכל מקום: ״איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין״.

    Baraita

    6ת"ר ארבעה צריכין הכרזה המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין. בכולהו כתיב בהו ״וכל העם״ וכל ישראל. בעדים זוממין כתיב ״והנשארי' דלא כולי עלמא חזו לסהדותא״.

    Mishna

    7נביא השקר המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם.

    8אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים, שנאמר: ״(דברים יח״, יט) ״אנכי אדרש מעמו״.

    9המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר: כך אמרה עבודת כוכבים אפי' כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.

    10הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אע"פ שלא נבעלה, הבא עליה הרי זה בחנק.

    11וזוממי בת כהן ובועלה, שכל המוזמין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה.

    Gemara

    12תנו רבנן: שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודת כוכבים מיתתן בידי אדם. הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים.

    13מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב, דאמר קרא: ״(דברים יח״, כ) ״אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי״. זה המתנבא מה שלא שמע. ״ואשר לא צויתיו״ הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ״ואשר ידבר בשם אלהים אחרים״ זה המתנבא בשם עבודת כוכבים וכתיב: ״ומת הנביא ההוא״. וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

    14הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. דכתיב: ״(דברים יח״, יט) ״והאיש אשר לא ישמע״. קרי ביה: ״לא ישמיע״, וקרי ביה: ״לא ישמע אל דברי״. וכתיב: ״אנכי אדרש מעמו״ בידי שמים.

    15המתנבא מה שלא שמע, כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב: ״(דברי הימים ב יח״, י) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל מאי הוה ליה למיעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב ״(מלכים א כב״, כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן׃

    16אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתי מאי רוח אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי׃

    17הוה ליה למידק כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד׃

    18עובדיה אמר (עובדיה א, ג) זדון לבך השיאך ירמיה אמר (ירמיהו מט, טז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי שמע מינה לא כלום קאמרי׃

    19דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק יהושפט הוה התם וקאמר להו דכתיב ״(מלכים א כב״, ז) ויאמר יהושפט האין פה נביא: (עוד לה') אמר ליה הא איכא כל הני אמר ליה כך מקובלני מבית אבי אבא סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד׃

    20המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מט, א) כה אמר ה' [צבאות] הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה ק"ו בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו בשוק התחתון אמר (ירמיהו כח, ב) כה אמר ה' וגו' שברתי את עול מלך בבל׃

    21א"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאיתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו׃

    22המתנבא בשם עבודת כוכבים כגון נביאי הבעל׃

    23הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי והמוותר על דברי נביא כגון׃

    Tosafot

    קשר העליון דאורייתאפי' בקונט' דפלוגתא היא בפ' התכלת (מנחות דף לט. ושם) וליתיה אלא דמסקינן התם שמע מינה קשר העליון דאורייתא:

    ולא בבית דין שביבנהפירש בקונטרס אם נשאלו בבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ותימה דסוף סוף כשממתינין עד הרגל היאך ממיתין הא כיון דגלתה סנהדרין אין דנין דיני נפשות כדאמר בפרק היו בודקין (לעיל סנהדרין דף מא.) וכי תימא דברגל חוזרים ב"ד הגדול ויושבין בלשכת הגזית אף לאחר שגלו ואז דנין אותו חדא דאם כן משכחת ליה לרבן יוחנן בן זכאי דהוה בסנהדרין ובפרק היו בודקין (שם) לא משמע הכי ועוד מאי עינוי הדין יש הא אין שייך עינוי הדין אלא כשמשהין אותו אחר גמר דינו כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף לה.) דפריך לגמרוהו לדיניה בשבתא וליקטלוהו וכו' ומשני אתה מענה את דינו והדר פריך לדיינוהו במעלי שבתא וכו' ועוד מאי אריא זקן ממרא בשאר עבירות נמי ועוד אמאי נקט יבנה לימא לא בב"ד שבחנות ודוחק לומר דאעבירה דקודם שגלתה סנהדרין דנין אף לאחר שגלתה ולא אמרינן מקום גורם כיון דבשעת עבירה סנהדרי גדולה במקומן ור"ת אומר דמיירי כשנגמר דינו קודם שגלתה סנהדרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמרי היכי דמי אי נימא דעבד ד' בתי בטבלא ואייתי בית אחרינא אנח גבייהו ולא חבריה בהדייהו אמאי חייב האי לחודיה קאי והני לחודייהו קיימי ואי מתחלה עבדינהו ה' בתי ופילש בית חד לחבריה דהיינו ד' כיון דעבדינהו שלא כהלכתן לאו תפלין דכתיבי באורייתא נינהו כלל והאי לא איגרע לפי שהוסיף עליו אלא גרוע ועומד הוה מעיקרא דהא פסול הוא כר' זירא דאמר בית המפולש לחבירו פסול ופרישנ' לא צריכא כגון דעבד טוטפת בת ד' בתי דהויא כהלכתא תפילין מעילאי ואייתי בית אחרינא וחבריה בהדייהו דהיינו כל המוסיף גורע העיקר וכדרבא דאמר בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול והאי כיון דאייתי בית מאבראי ואוקמיה קמי החיצון נעשה החיצון פנימי ואינו רואה אויר לפיכך הוא פסול ואתינן להשוויי לולב וציצית לתפילין ונדחו דלא דמו:

    ת"ר אין ממיתין אותו אלא בב"ד הגדול שבירושלים ואין ממיתין אותו אלא ברגל דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר ממיתין אותו מיד לפי שאין מענין דינו כו':

    ת"ר ד' צריכין הכרזה מסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין כולהו משום [דכתיב בהו] וכל ישראל וכל העם. בעדים זוממין כתיב והנשארים דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא:

    ת"ר ג' מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע"ז. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע את אשר לא צויתיו הא לנביא אחר צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז וכתיב ומת הנביא ההוא (שכל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם חנק הוא. אבל נביא הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. ואסיקנא המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה. ואע"ג דאמרינן מדכתיב ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו שמעינן מינה רוח נבות אטעיתיה מדהוה ליה למבדק בהא דאין סיגנון אחד עולה לשני נביאים. כלומר אין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. והני כולהו עלה להן סיגנון אחד כלומר דבר אחד (וכולן מתנבאין בסיגנון אחד). כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך ש"מ אין נבואה זו כהוגן דא"ר יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד סיגנון אחד עולה לכמה נביאים זה עובדיה וירמיה עובדיה הוציא בלשון זדון לבך השיאך. וירמיה אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך ודחינן ודלמא צדקיה בן כנענה לא הוה ידע הא שמעתא דר' יצחק ופרקינן יהושפט הוה התם ואמר להו כך מקובל אני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. והיינו דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאתו. כלומר אלו כולן אינן נביאי ה':

    המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דשמע לירמיה דאמר כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם וגו' נשא ק"ו כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל וזה הק"ו יש לו לירמיה לשאת אותו אבל לזולתו לא. המתנבא בשם ע"ז כגון נביאי [הבעל] אלו כולן מיתתן בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי דינו בידי שמים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 89a

    Sanhedrin 89a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 704 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאינו רואה את האויר כגון שהוסיף בית חמישי עליהם בצדו או דבר אחר:

    לא בבית דין שביבנה אם נשאלו לבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ועדיין הבית קיים ואחרי כן הורה כבתחילה אין ממיתין אותו ביבנה ואע"פ ששם סנהדרי גדולה שסוף סוף אין נקבצים שם:

    מתני' כל ישראל ישמעו צריך להשמיע מיתתו לרבים שלא יעשה אדם עוד כן:

    גמ' וכי נאמר וכל העם יראו וייראו דבעינן שיהו רואין במיתתו:

    הכרזה פלוני מת בב"ד על שעבר עבירה זו כדי לרדות את האחרים:

    וכל ישראל ישמעו וייראו:

    ובעדים זוממים כתיב והנשארים ישמעו וייראו משום דלא שייך למיכתב וכל העם דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא שיש גזלנין ומלוי בריבית ומועלים בשביעית שהן פסולים לעדות:

    מתני' ומה שלא נאמר לו אע"פ שנאמר לחבירו ובגמרא יליף לה:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 89a · Sefaria

    Tosafot

    קשר העליון דאורייתא פי' בקונט' דפלוגתא היא בפ' התכלת (מנחות דף לט. ושם) וליתיה אלא דמסקינן התם שמע מינה קשר העליון דאורייתא:

    ולא בבית דין שביבנה פירש בקונטרס אם נשאלו בבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ותימה דסוף סוף כשממתינין עד הרגל היאך ממיתין הא כיון דגלתה סנהדרין אין דנין דיני נפשות כדאמר בפרק היו בודקין (לעיל סנהדרין דף מא.) וכי תימא דברגל חוזרים ב"ד הגדול ויושבין בלשכת הגזית אף לאחר שגלו ואז דנין אותו חדא דאם כן משכחת ליה לרבן יוחנן בן זכאי דהוה בסנהדרין ובפרק היו בודקין (שם) לא משמע הכי ועוד מאי עינוי הדין יש הא אין שייך עינוי הדין אלא כשמשהין אותו אחר גמר דינו כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף לה.) דפריך לגמרוהו לדיניה בשבתא וליקטלוהו וכו' ומשני אתה מענה את דינו והדר פריך לדיינוהו במעלי שבתא וכו' ועוד מאי אריא זקן ממרא בשאר עבירות נמי ועוד אמאי נקט יבנה לימא לא בב"ד שבחנות ודוחק לומר דאעבירה דקודם שגלתה סנהדרין דנין אף לאחר שגלתה ולא אמרינן מקום גורם כיון דבשעת עבירה סנהדרי גדולה במקומן ור"ת אומר דמיירי כשנגמר דינו קודם שגלתה סנהדרי:

    Tosafot on Sanhedrin 89a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמרי היכי דמי אי נימא דעבד ד' בתי בטבלא ואייתי בית אחרינא אנח גבייהו ולא חבריה בהדייהו אמאי חייב האי לחודיה קאי והני לחודייהו קיימי ואי מתחלה עבדינהו ה' בתי ופילש בית חד לחבריה דהיינו ד' כיון דעבדינהו שלא כהלכתן לאו תפלין דכתיבי באורייתא נינהו כלל והאי לא איגרע לפי שהוסיף עליו אלא גרוע ועומד הוה מעיקרא דהא פסול הוא כר' זירא דאמר בית המפולש לחבירו פסול ופרישנ' לא צריכא כגון דעבד טוטפת בת ד' בתי דהויא כהלכתא תפילין מעילאי ואייתי בית אחרינא וחבריה בהדייהו דהיינו כל המוסיף גורע העיקר וכדרבא דאמר בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול והאי כיון דאייתי בית מאבראי ואוקמיה קמי החיצון נעשה החיצון פנימי ואינו רואה אויר לפיכך הוא פסול ואתינן להשוויי לולב וציצית לתפילין ונדחו דלא דמו:

    ת"ר אין ממיתין אותו אלא בב"ד הגדול שבירושלים ואין ממיתין אותו אלא ברגל דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר ממיתין אותו מיד לפי שאין מענין דינו כו':

    ת"ר ד' צריכין הכרזה מסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין כולהו משום [דכתיב בהו] וכל ישראל וכל העם. בעדים זוממין כתיב והנשארים דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא:

    ת"ר ג' מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע"ז. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע את אשר לא צויתיו הא לנביא אחר צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז וכתיב ומת הנביא ההוא (שכל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם חנק הוא. אבל נביא הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. ואסיקנא המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה. ואע"ג דאמרינן מדכתיב ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו שמעינן מינה רוח נבות אטעיתיה מדהוה ליה למבדק בהא דאין סיגנון אחד עולה לשני נביאים. כלומר אין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. והני כולהו עלה להן סיגנון אחד כלומר דבר אחד (וכולן מתנבאין בסיגנון אחד). כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך ש"מ אין נבואה זו כהוגן דא"ר יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד סיגנון אחד עולה לכמה נביאים זה עובדיה וירמיה עובדיה הוציא בלשון זדון לבך השיאך. וירמיה אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך ודחינן ודלמא צדקיה בן כנענה לא הוה ידע הא שמעתא דר' יצחק ופרקינן יהושפט הוה התם ואמר להו כך מקובל אני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. והיינו דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאתו. כלומר אלו כולן אינן נביאי ה':

    המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דשמע לירמיה דאמר כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם וגו' נשא ק"ו כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל וזה הק"ו יש לו לירמיה לשאת אותו אבל לזולתו לא. המתנבא בשם ע"ז כגון נביאי [הבעל] אלו כולן מיתתן בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי דינו בידי שמים:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 89a · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין נביא השקר וענין המתנבא בשם ע"ז ואמר נביא השקר שאמרו עליו שהוא בחנק הוא המתנבא מה שלא שמע ר"ל שלא נאמר לא לו ולא לאחר או מה שלא נאמר לו אפילו נאמר לחבירו שכל שעושה עצמו נביא ואינו נביא הוא בחנק אבל הכובש את נבואתו ואינו רוצה לאמרה כגון יונה בן אמיתי והמותר על דברי נביא ר"ל שבז לדבריו ואינו רוצה לעשות מה שהוא מצוהו כגון אותו שאמר לו מיכה הכני נא בדבר י"י וימאן האיש להכותו וכתיב ביה יען לא שמעת בקול י"י הנך הולך מאתי והכך האריה ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עידוא הנביא שנאמר כי כן צוה י"י לי לאמור לא תאכל לחם ולא תשתה מים וכתיב ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי לאמר השבהו אל ביתך ויאכל לחם וישתה מים כחש לו וישב אתו ויאכל לחם וכתיב וילך וימצאהו אריה וגו' כל אלו השלשה מיתתן בידי שמים:

    המתנבא בשם ע"ז והוא שאומר כך אמרה לי ע"ז פלונית או כוכב פלוני כגון נביאי הבעל אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור הואיל ובשם ע"ז אמרה הרי הוא בחנק נמצאו מתנבא מה שלא שמע או מה שלא נאמר לו אפילו נאמר לחברו והמתנבא בשם ע"ז מיתתם בידי אדם שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע את אשר לא צויתיו הא לחברו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז וכתיב ומת הנביא ההוא וכל אלו צריכים התראה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כבר ביארנו שהמתנבא מה שלא שמע ענינו שלא נאמר בנבואה לא לו ולא לאחרים ואפילו היה הענין בא מצד עונש למי שנתנבאו לו ואף צד מראה מתערבת בכח דמיונו כדי להטעותו הואיל ויש שם צד שהיה לו להרגיש בנבואתו שאינה נבואה על צד אמתי והוא מתנבא בה חייב מיתה הרי צדקיה בן כנענה ושאר חבריו נבאו לאחאב שינצח את ארם והרי סופר שהיה שם סיבה אלהית כדי להפילו בידו שנאמר ויאמר י"י מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ר"ל מי יעיר רצונו בכך ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וכו' אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ואמרו זה רוחו של נבות כלומר שאותו עון חייבוהו כליה והוא היה סיבת הערת רצונו לילך שם באמצעיות נביאיו בהשגחת משפטי ישרו יתברך לפקוד עליו כדרכיו אעפ"כ היה לו לדקדק שאין הנביאים מתנבאים בלשון אחד אפילו במה שנבואתם סיגנון אחד כגון עובדיה וירמיה בנבואת אדום מ"מ הלשון משתנה ואלו כתב בהם כל הנביאים פה אחד טוב ופה אחד פירושו בדבור אחד ר"ל בנסח אחד:

    אע"פ שהמתנבא מה שלא נאמר לו בחנק יש צדדין שנביא האמת יכול להתנבא בדבר אע"פ שלא נאמר לו אותו דבר בפרט הואיל ונאמר לו דבר אחר שהוא יכול לדרוש ממנה לעצמו קל וחומר על זה הרי שירמיה מתנבא כה אמר י"י הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם והרי סיבת קללתם על שבאו לעזור את הכשדים אף הוא היה יכול מכח נבואה זו להתנבא על הכשדים שאם על העוזרים מתעוררת נבואה אלהית עליו כל שכן על האויבים עצמם והוא הענין שנכשל בו חנניה בן עזור כששמע שירמיה היה מתנבא על העוזרים נשא קל וחומר בעצמו והתנבא על הכשדים ואמר כה אמר י"י שברתי את עול מלך בבל והרי שנתנבא מה שלא נאמר לו אלא שנאמר לחברו מכח מדרש קל וחומר:

    Meiri on Sanhedrin 89a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ולא בב"ד כו' ועוד מאי עינוי כו' ועוד מאי איריא זקן כו' ועוד כו' לימא לא בבית דין שבחנות כו' עכ"ל פירוש לדבריהם כל הנך קושיות למאי דבעי למימר דברגל חוזרין ב"ד הגדול כו' ואז דנין אותו א"כ לא הוה כלל עינוי הדין דהא קודם הרגל לא הוי דנין אותו עד הרגל ועוד מאי אריא זקן ממרא אפילו שאר עבירות כו' לאו לענין מעלין אותו לירושלים קאמרי אלא לענין דע"כ בשאר עבירות נמי משמרין אותו עד הרגל שחוזרין ב"ד הגדול ויושבין בלשכת הגזית דכל זמן שאין יושבין בלשכת הגזית לא היו דנין כלל ד"נ בשום ב"ד ועוד לימא לא בב"ד שבחנות דכל זמן שאין יושבין בלשכת הגזית ברגל אפי' בחנות לא היו דנין ד"נ ואהא כתבו ודוחק לומר דאעבירה דקודם שגלתה סנהדרין דנין כו' דהשתא יתיישבו כל הקושיות דדנין אותו מיד ביבנה אלא שאין ממיתין אותו ביבנה ומעלין אותו לב"ד הגדול כו' והוי עינוי הדין אבל בשאר עבירות דנין אותו מיד בב"ד שבעירו ואינן משמרין אותו עד הרגל וכן נמי בב"ד שבחנות שהוא ג"כ בירושלים דנין וממיתין זקן ממרא ולא ביבנה משום דמיתתו בעי ירושלים ומיהו הך קושיא מאי עינוי הדין יש אכתי לא יתיישב שפיר דאימא דקושטא משום דלא להוי עינוי הדין לא היו דנין אותו בעירו או ביבנה עד שמעלין אותו לרגל ואז דנין אותו שם וממיתין אותו ומאי מקשי ר' יהודה עליה דר"ע ואפשר שזה בכלל מה שכתבו ודוחק לומר כו' דלפי' ר"ת דמיירי בשנגמר דינו כו' יתיישב טפי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 89a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 89, Amud Aleph, about 704 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “דקשר העליון דאורייתא, גרוע ועומד.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “אי הכי, תפילין נמי? אי עביד ארבעה…”

    3. Segment 364 words

      Opens “מתני׳ אין ממיתין אותו לא בבית דין…”

    4. Segment 435 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: אין ממיתין אותו לא…”

      Named: רבי עקיבא.

    5. Segment 533 words

      Opens “אמר לו ר' יהודה: וכי נאמר ״יראו…”

    6. Segment 628 words

      Opens “ת"ר ארבעה צריכין הכרזה המסית, ובן סורר…”

    7. Segment 714 words

      Opens “מתני׳ נביא השקר המתנבא מה שלא שמע,…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי…”

    9. Segment 919 words

      Opens “המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר: ״כך אמרה…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “וזוממי בת כהן ובועלה, שכל המוזמין מקדימין…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: שלשה מיתתן בידי אדם,…”

    13. Segment 1358 words

      Opens “מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב,…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1439 words

      Opens “הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא,…”

    15. Segment 1558 words

      Opens “המתנבא מה שלא שמע, כגון צדקיה בן…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתי…”

      Named: רב יהודה, רבי יוחנן.

    17. Segment 1719 words

      Opens “הוה ליה למידק כדרבי יצחק דאמר רבי…”

      Named: רבי יצחק.

    18. Segment 1827 words

      Opens “עובדיה אמר (עובדיה א, ג) זדון לבך…”

    19. Segment 1949 words

      Opens “דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי…”

      Named: רבי יצחק, אבא.

    20. Segment 2068 words

      Opens “המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה…”

    21. Segment 2123 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי…”

      Named: רב פפא, אביי.

    22. Segment 227 words

      Opens “המתנבא בשם עבודת כוכבים כגון נביאי הבעל…”

    23. Segment 2312 words

      Opens “הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 89a · Segment 4 — “…ישמעו ויראו״. דברי רבי עקיבא.

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Sanhedrin 89a · Segment 3 — “…יזידון עוד״. דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר: אין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 89a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026