Talmud Builders

    Sanhedrin 101a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 101a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one who is intolerant [ da’ato ketzara ] of others acting against his will. “And for the good-hearted it is always a feast”; this is referring to one who is tolerant and accepts the actions of others. And Rabbi Yehoshua ben Levi says with regard to the verse “All the days of the poor are terrible”: But aren’t there Shabbatot and Festivals, when he rests and eats festive meals? This can be explained in accordance with that statement of Shmuel, as Shmuel says: A change in routine in terms of eating and rest causes the onset of an intestinal ailment. Due to the dramatic deviation on Shabbat from the poor person’s routine he suffers.

    2§ The Sages taught: One who reads a verse from Song of Songs and renders it a form of secular song, and not a sacred text, and one who reads any biblical verse at a banquet house, not at its appropriate time, but merely as a song, introduces evil to the world, as the Torah girds itself with sackcloth and stands before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, Your children have rendered me like a harp on which clowns play.

    3The Holy One, Blessed be He, says to the Torah: My daughter, during the time that they are eating and drinking, in what should they be engaged? The Torah says before Him: Master of the Universe, if they are masters of the Bible, let them engage in the study of the Torah, Prophets, and Writings. If they are masters of the Mishna, let them engage in the study of the Mishna, in the study of halakha , and in the study of aggada . And if they are masters of the Talmud, let them engage in the study of the halakhot of Passover on Passover, in the study of the halakhot of Shavuot on Shavuot , and in the study of the halakhot of Sukkot on Sukkot . They should not treat the Torah with contempt by using it for their own entertainment. Rabbi Shimon ben Elazar testified in the name of Rabbi Shimon ben Ḥananya: Anyone who reads a verse at its appropriate time and in the appropriate manner introduces good into the world, as it is stated: “And a word in its season, how good is it” (Proverbs 15:23).

    4§ The mishna teaches: And among those who have no share in the World-to-Come is one who whispers invocations over a wound. Rabbi Yoḥanan says: And that is the case only where he spits into the wound while he whispers, as one does not mention the name of Heaven over spittle, and doing so is an act of contempt for God. It was stated that Rav says: Even the verse: “When a leprous mark is in a man, then he shall be brought to the priest” (Leviticus 13:9), in which there is no mention of the name of God, may not be whispered as an invocation. Rabbi Ḥanina says: Even a verse that is unrelated to the specific illness in question, for example: “And He called to Moses” (Leviticus 1:1), may not be whispered as an invocation.

    5The Sages taught in a baraita : One may smear oil on and rub the intestinal area on Shabbat to ease pain, and it is not prohibited as a form of healing. One may whisper incantations of snakes and scorpions on Shabbat to ease the pain of their bite. And one may pass a cool vessel upon an infected eye on Shabbat, to soothe the inflammation. Rabban Shimon ben Gamliel says: In what case are these matters stated? They are stated in the case of a vessel that may be moved on Shabbat. But with regard to a vessel that may not be moved, it is prohibited to pass it upon the infected eye on Shabbat. And one may not consult the words of demons on Shabbat. Rabbi Yosei says: Even during the week it is prohibited to consult demons.

    6Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara notes: And even Rabbi Yosei did not say that it is due to the Torah prohibition of witchcraft that it is prohibited during the week; rather, it is prohibited due to danger, lest the demons harm him. This could happen, as in that incident concerning Rav Yitzḥak bar Yosef, who consulted a demon and as a result was swallowed into a cedar tree, and a miracle was performed for him and the cedar split and expelled him.

    7The Sages taught in a baraita : One may smear oil on and rub the intestinal area on Shabbat, and it is not a forbidden form of healing, provided that he does not do so in the manner in which he does during the week. The Gemara asks: How then does one do so on Shabbat? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: One first smears oil and afterward rubs the body. And Rabbi Yoḥanan says: One smears oil and rubs the body simultaneously.

    8The Sages taught in a baraita : With regard to demons of oil and demons of eggs, i.e., demons consulted by means of oil and eggs, respectively, it is permitted to consult them; but it is futile to do so, due to the fact that they deceive. One may whisper an incantation for healing over oil that is in a vessel and one may not whisper an incantation over oil that is in one’s hand. Therefore, one may smear oil on his body from oil that is brought to him in another’s hand, and there is no concern that perhaps someone whispered over it; and one may not smear oil that is brought to him in a vessel, as perhaps someone whispered over it and it will cause him harm.

    9The Gemara relates: Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta happened to come to a certain inn, and they brought him oil in a vessel. He rubbed it on his face, and boils developed on his face. He went out to the marketplace, and a certain woman saw him and said: I see here the evil spirit of Ḥamat on your face. She performed an action, i.e., whispered an incantation, for him, and he was healed.

    10Rabbi Abba said to Rabba bar Mari that there is an apparent contradiction in a verse. It is written: “All the disease that I placed in Egypt I shall not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). And since God does not place the disease upon the Jewish people, why is healing necessary? Rabba bar Mari said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: This verse can be interpreted and the contradiction resolved from the contents of the verse itself, as it is stated: “And He said: If you will diligently hearken to the voice of the Lord, your God” (Exodus 15:26). If you hearken to God’s voice, I will not place the disease upon you, and if you do not hearken to God’s voice, I will place the disease upon you. Nevertheless, even if you do not hearken to the voice of God, and I place the disease upon you, know that I will heal you, “for I am the Lord, your Healer.”

    11§ Rabba bar bar Ḥana says: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. Rabbi Eliezer said to them: There is intense wrath in the world, and it is due to that wrath of the Holy One, Blessed be He, Who is angry at His world, that I am suffering from these afflictions. His students began to cry due to their teacher’s suffering, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: Why are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And for what reason are you crying? They said to him: Is it possible that Rabbi Eliezer, who is as much an exemplar of Torah as a Torah scroll, is afflicted with pain and we will not cry?

    12Rabbi Akiva said to them: It is for that reason that I am laughing. As long as I would see for my teacher that neither does his wine ferment and spoil, nor is his flax stricken, nor does his oil spoil, nor does his honey turn rancid, I would say to myself: Perhaps, Heaven forfend, my teacher has already received his world in reward for the mitzvot that he fulfilled, and will not receive a reward in the World-to-Come. But now that I see my teacher overcome with suffering, I am happy. He is receiving punishment in this world for the few transgressions that he might have committed, ensuring that he will receive a complete reward in the World-to-Come. Rabbi Eliezer said to him: Akiva, have I failed to fulfill any portion of the entire Torah? Rabbi Akiva said to him, you taught us, our teacher: “For there is not a righteous man upon earth who does good and sins not” (Ecclesiastes 7:20).

    13The Sages taught in a baraita : When Rabbi Eliezer fell ill, four Sages entered to visit him: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva.

    14Rabbi Tarfon responded to the situation with words of encouragement and said: You are better for the Jewish people than a drop of rain, as a drop of rain provides benefit in this world, and my teacher provides them benefit in this world and in the World-to-Come.

    15Rabbi Yehoshua responded and said: You are better for the Jewish people than the sphere of the sun, as the sphere of the sun provides benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come.

    16Rabbi Elazar ben Azarya responded and said: You are better for the Jewish people than a father and mother, as a father and mother provide benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come.

    17Rabbi Akiva responded and said: Afflictions are cherished. When Rabbi Eliezer heard this he said to his attendants: Support me so I can sit and hear the statement of Akiva my student, who said: Afflictions are cherished. Rabbi Eliezer said to him: Akiva, from where do you derive this? Rabbi Akiva said: I interpret a verse in order to derive it. It is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he performed that which was evil in the eyes of the Lord” (II Kings 21:1–2). And it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שדעתו קצרהמשים ללבו כל דאגות חבירו ודואג על כל מה שעתיד לבא עליו:

    רחבהואינו משים ללבו דאגה כל כך ל"א דעתו קצרה רגזן:

    והא איכא שבתות וימים טוביםשאין לך עני בישראל שאין לו מעדנים:

    שנוי וסתמשנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול היינו תחילת חולי מעיים לפיכך אפילו שבתות ויו"ט רעים לו:

    ה"ג הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמרשקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו:

    הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנובמיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם:

    וברוקקשכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה ויש לחשים שדרכן לרקק אחריהם ואומר אותן בלשון לעז ומזכירין להם שם בלשון לעז וא"ל רבי דמותר דאין אסור אלא לוחש אחר הרקיקה דנראה שמזכיר השם על הרקיקה ועוד לא נאסר אלא בלשון הקודש אבל בלעז לא:

    אפילו נגע צרעתאפילו לוחש (אחרי האי) קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא י״ג:ט׳) לשם רפואה אין לו חלק לעולם הבא:

    ואפילו ויקרא אל משהשאין בו לא חולי ולא נגע דאין ראוי ללחשו על המכה ואין מזכירו לשם רפואה אלא כסבור הוא להנצל בזכות דברי תורה שהוא הזכיר אסור ללוחשו:

    וממשמשין במעייםשל חולה בשבת ואין בכך משום רפואה דסיכה איתקש לשתיה:

    ולוחשין על נחשים ועל עקרבים בשבתבשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה:

    כלי על העיןשכן דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי לקרר העין. א"נ כגון שעושין לאדם שחש בעינו מקיפים עינו בטבעת:

    כלי הניטלכגון מפתח סכין וטבעת:

    בדבר שדיםשכן עושין כשאובדין שום דבר שואלין במעשה שדים והם מגידים להם ואסור לעשות בשבת משום ממצוא חפצך (ישעיהו נח):

    אף בחול אסורלשאול בשדים כדמפרש לקמן משום סכנה:

    כי הא דרב יצחקהיה שואל במעשה שדים ובקש השד להזיקו ונעשה לו נס ובלעו הארז:

    סך ואחר כך ממשמשהוי שנוי דבחול דרך למשמש ואח"כ לסוך:

    שרי שמןיש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן והיינו שרי בוהן ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים:

    אלא שמכזביןלכך נמנעו מלשאול בהן:

    לוחשים על שמן שבכליאותן העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד:

    שףסך שמן בפניו:

    צמחיןאבעבועות מלנ"ץ:

    זיקא דחמתרוח של אותו שד ששמו חמת אני רואה בפניך שאחזתך:

    חמה עזה יש בעולםעל עצמו היה אומר שכעס עליו המקום והכביד חוליו:

    שכל זמן שהייתי רואה את רבי שאין יינו מחמיץ וכו'כלומר שהיתה הצלחה בכל מעשיו:

    מדבישמתקלקל ונעשה צלול מחמת חמימות:

    אמרתי קבל רבי את עולמוכל שכרו:

    רואה רבי בצערושכרו משתמר להבא לכך אני שמח:

    כלום חסרתישאתה אומר אני סובל עונותי:

    שגלגל חמה בעולם הזהולא לעתיד שמאורות מתחדשות:

    חביבין יסוריןשמכפרין עליך:

    סנהדרין 101 עמוד א

    1שדעתו קצרה. ״וטוב לב משתה תמיד״ זה שדעתו רחבה. ואמר ר' יהושע בן לוי: ״כל ימי עני רעים״. והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעיים.

    Baraita

    2תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו: רבונו של עולם, עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים.

    3אמר לה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים. אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה, בהלכות ובהגדות. ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר: ״(משלי טו״, כג) ״ודבר בעתו מה טוב״.

    4והלוחש על המכה וכו'. אמר ר' יוחנן: וברוקק בה, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה. איתמר: רב אמר, אפילו ״נגע צרעת״. ר' חנינא אמר: אפילו ״ויקרא אל משה״.

    Baraita

    5תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ומעבירין כלי על גב העין בשבת. אמר רשב"ג במה דברים אמורים? בכלי הניטל, אבל בכלי שאינו ניטל אסור. ואין שואלין בדבר שדים בשבת. רבי יוסי אומר: אף בחול אסור.

    6אמר רב הונא: (אין) הלכה כר' יוסי. ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה, כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא, ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה.

    Baraita

    7ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. היכי עביד? רבי חמא ברבי חנינא אמר: סך ואחר כך ממשמש. רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.

    Baraita

    8תנו רבנן: שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין. לוחשין על שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד. לפיכך סכין משמן שביד, ואין סכין משמן שבכלי.

    9רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא. אייתי ליה מישחא במנא. שף, נפקן ליה צימחי באפיה. נפק לשוק חזיתיה ההיא איתתא, אמרה: זיקא דחמת קא חזינא הכא. עבדא ליה מלתא ואיתסי.

    10אמר ליה ר' אבא לרבה בר מרי: כתיב ״(שמות טו״, כו) ״כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך וכי מאחר שלא שם, רפואה למה? אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ״(שמות טו״, כו) ״ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך״ אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע אשים. אעפ"כ ״כי אני ה' רופאך׃

    11אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?

    12אמר להן: לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער, אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו: לימדתנו רבינו, (קהלת ז, כ) ״כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״.

    Baraita

    13ת"ר כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: ר' טרפון, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא.

    14נענה ר' טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

    15נענה ר' יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

    16נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

    17נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין. אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? אמר: מקרא אני דורש: (מלכים ב כא, א) ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו'] ויעש הרע בעיני ה'״, וכתיב:

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    סכין וממשמשין בני מעים לחולה בשבת אע"פ שאין בו סכנה והוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משמוש אחר סיכה אלא יסוך וימשמש בבת אחת ומעביר כלי על העין להקר כגון מרגלית שבטבעת וכיוצא בה וכן בכל כלי הנטל בשבת:

    שרצים המזיקין כגון נחשים ועקרבים אפילו לא היה בהם חשש מיתה הואיל ונושכים מותר לצודם בשבת ובלבד שלא יתכוין אלא להנצל מנשיכתם וכיצד עושה כופה עליהם את הכלי או מקיף עליהן או קושרן שלא יזיקו ובמקום שיש ביניהם חברים לוחשין עליהם בשבת ואע"פ שזה באסור חובר חבר הואיל ואין בו מלקות שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא התירו לו בכך שלא תטרף דעתו עליו הא חבר שעושה מעשה כגון אלו שמנהגם בעת שאומרין אותן הלחישות לאחוז בידם מפתח או סלע או מנידין אצבע או ראש הרי זה לוקה ואין מתירין לו כלל ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי בהן ושרי ביצים אלא שאינם אלא דברי הבאי והגירסא לפי דעת זה אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסין מפני שמכזבין כלומר שעיקר התירם מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר והוא נמשך למה שכתבנו בסוף פרק ארבע מיתות בענין המעוננים והוא מה שהתירו בתלמוד הרבה בלחישות המוניות והדומים לאלו:

    לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של מקום ואל יבעט ביסורים ואל ישא פנים לעצמו לומר האיך אני בצער הזה והריני צדיק גמור שאי אפשר שלא חטא והקב"ה רוצה למרק עונותיו בעולם הזה דרך צחות אמר אחד מגדולי החכמים כל זמן שאני רואה את ר' שאין יינו מחמיץ ואין שמנו מבאיש ואין פשתנו לוקה אמרתי חס ושלום קבל ר' עולמו:

    המשנה השניה שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אע"פ שנתפרסם ענינם במעלה יתירה והם ירבעם ואחאב ומנשה וההדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי והזכיר בלעם אע"פ שלא היה בכלל האומה שלא לטעות עליו היותו מחסידי אומות העולם עם התפרסם כחו בהגדת העתידות:

    זהו לשון המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שיש בו צרך לענינים תלמודיים אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 101a

    Sanhedrin 101a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 621 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שדעתו קצרה משים ללבו כל דאגות חבירו ודואג על כל מה שעתיד לבא עליו:

    רחבה ואינו משים ללבו דאגה כל כך ל"א דעתו קצרה רגזן:

    והא איכא שבתות וימים טובים שאין לך עני בישראל שאין לו מעדנים:

    שנוי וסת משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול היינו תחילת חולי מעיים לפיכך אפילו שבתות ויו"ט רעים לו:

    ה"ג הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמר שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו:

    הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם:

    וברוקק שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה ויש לחשים שדרכן לרקק אחריהם ואומר אותן בלשון לעז ומזכירין להם שם בלשון לעז וא"ל רבי דמותר דאין אסור אלא לוחש אחר הרקיקה דנראה שמזכיר השם על הרקיקה ועוד לא נאסר אלא בלשון הקודש אבל בלעז לא:

    אפילו נגע צרעת אפילו לוחש (אחרי האי) קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא י״ג:ט׳) לשם רפואה אין לו חלק לעולם הבא:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 101a · Sefaria

    Meiri

    סכין וממשמשין בני מעים לחולה בשבת אע"פ שאין בו סכנה והוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משמוש אחר סיכה אלא יסוך וימשמש בבת אחת ומעביר כלי על העין להקר כגון מרגלית שבטבעת וכיוצא בה וכן בכל כלי הנטל בשבת:

    שרצים המזיקין כגון נחשים ועקרבים אפילו לא היה בהם חשש מיתה הואיל ונושכים מותר לצודם בשבת ובלבד שלא יתכוין אלא להנצל מנשיכתם וכיצד עושה כופה עליהם את הכלי או מקיף עליהן או קושרן שלא יזיקו ובמקום שיש ביניהם חברים לוחשין עליהם בשבת ואע"פ שזה באסור חובר חבר הואיל ואין בו מלקות שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא התירו לו בכך שלא תטרף דעתו עליו הא חבר שעושה מעשה כגון אלו שמנהגם בעת שאומרין אותן הלחישות לאחוז בידם מפתח או סלע או מנידין אצבע או ראש הרי זה לוקה ואין מתירין לו כלל ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי בהן ושרי ביצים אלא שאינם אלא דברי הבאי והגירסא לפי דעת זה אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסין מפני שמכזבין כלומר שעיקר התירם מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר והוא נמשך למה שכתבנו בסוף פרק ארבע מיתות בענין המעוננים והוא מה שהתירו בתלמוד הרבה בלחישות המוניות והדומים לאלו:

    לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של מקום ואל יבעט ביסורים ואל ישא פנים לעצמו לומר האיך אני בצער הזה והריני צדיק גמור שאי אפשר שלא חטא והקב"ה רוצה למרק עונותיו בעולם הזה דרך צחות אמר אחד מגדולי החכמים כל זמן שאני רואה את ר' שאין יינו מחמיץ ואין שמנו מבאיש ואין פשתנו לוקה אמרתי חס ושלום קבל ר' עולמו:

    המשנה השניה שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אע"פ שנתפרסם ענינם במעלה יתירה והם ירבעם ואחאב ומנשה וההדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי והזכיר בלעם אע"פ שלא היה בכלל האומה שלא לטעות עליו היותו מחסידי אומות העולם עם התפרסם כחו בהגדת העתידות:

    זהו לשון המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שיש בו צרך לענינים תלמודיים אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 101a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק. עי' שבת נה ע"ב תוס' ד"ה ארבעה ובדרשות הראנ"ח פרשה בא:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 101a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַקּוֹרֵא פָּסוּק בְּבֵית מִשְׁתָּאוֹת בְּלֹא זְמַנּוֹ מֵבִיא רָעָה לָעוֹלָם (בראשית א, א). פירוש: בבית המשתה יהיו שם בני אדם נכבדים קרואים שם ואם יש שם אדם נכבד ששמו אברהם מזכיר וקורא באותה מסיבה פסוקים שאמורים בתורה על שם אברהם אבינו ע"ה כדי לרמוז בהם על אותו הנכבד המסב שם ששמו אברהם וכן על זה הדרך בשאר שמות בני אדם שיש דוגמתם בתורה שנאמר בהם שבח ומעלה ואפילו אם לא יש שם בתורה הוא קורא פסוקים של מעלות וברכות ומכוין אותם על זה הנכבד המסב שם כי בהזכירו פסוקים אלו שלא בזמנם שם מוכח דעל אלה המסובין הוא מתכוין לתת להם שבחים אלו וברכות אלו האמורים בפסוקים אלו. ומה שאמרו ' הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם ' אם קורא פסוק של קרבנות פסח בפסח ופסוק של קרבנות חג בחג ושל קרבנות שבת בשבת ושל קרבנות ראש חודש בראש חודש וכיוצא בזה, נחשב כאלו הקריב ממש בו ביום ואז על ידי כך משלשל ומוריד שפע טובה כללי לצורך כל העולם כולו כאשר היה יורד שפע כללי לעולם בזמן בית המקדש מן הקרבן שמקריבים דבר יום ביומו הן בחול הן בשבת הן בימים טובים הן של תמידין הן של מוספין ולזה אמר 'מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם' מלבד שכר הפרטי שלו שיש לו מקריאת התורה.

    מִקְרָא זֶה מֵעַצְמוֹ נִדְרָשׁ אִם תִּשְׁמַע לֹא אָשִׂים וְאִם לֹא תִּשְׁמַע אָשִׂים. אַף עַל פִּי כֵן כִּי אֲנִי הֳ' רֹפְאֶךָ (שמות טו, כו). פירוש דריש ' לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ ' כפלים אחת ישר ואחת למפרע והוא שאם תשמע לא אשים עליך, וחוזר ודורש אלו למפרע והוא ' עָלֶיךָ אָשִׂים ' כלומר אם חטאת ולא שמעת דאז עליך אשים המחלה אז ' אֲנִי הֳ ' רֹפְאֶךָ '.

    כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ הנה דבר ברור הוא שזה הוא רבי אליעזר בן הורקנוס ומעשה זה לא היה בחולי שנפטר בו אלא חלה קודם אותה מעשה דהוה בתנורו של עכנאי אבל חוליו שנפטר בו מפורש בגמרא (בבא מציעא נט:) איך הוה מעשה בעת שבאו חכמי ישראל אצלו ומה דברו עמו ומה דבר עמהם.

    אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק ידוע הכלל של 'מִפְּנֵי מָה' דאתמר בתלמודא דמוכרח שנראה להם שני טעמים ולכך שואלין 'מִפְּנֵי מָה'. ונראה לי בס"ד דחזו תרי טעמי בשחוק שלו האחד דראה סימנים טובים בו שהם מורין על רפואתו ושמח, והשני להפך שראה סימנים לא טובים ושחק כדי שלא תחלש דעתו בראותו שתלמידיו בוכין. ולכן שאלו אותו ' מִפְּנֵי מָה '? והוא השיב להם ' מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים ' דחזא תרי טעמי איכא בבכיה שלהם האחד שראו בו סימני מיתה והשני אדרבה ראו סימני חיים ורק בכו על צערו שהיה מצטער מאד לפי שעה מחמת החולי. והשיבו אנו רואין שיתרפא בודאי ורק על צערו אנחנו בוכין דאיך נראה ' סֵפֶר תּוֹרָה שָׁרוּי בְּצַעַר וְלֹא נִבְכֶּה '! ואמר להם גם אני יודע שבודאי יתרפא ולא בכיתי על צערו אלא שחקתי מפני שקודם שבא לו הצער הזה הייתי חושש פן קבל רבי איזה חלק מה משכר עולם הבא מפני שלא ראיתי שקרה לו שום צער של יסורין ועתה ראיתי מצטער שמחתי מפני שידעתי שלא קבל כלום בעולם הזה משכר עולם הבא אפילו מעט.

    כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי שֶׁאֵין יֵינוֹ מַחֲמִיץ וְאֵין פִּשְׁתָּנוֹ לוֹקֶה וְאֵין שַׁמְנוֹ מַבְאִישׁ וְאֵין דּוּבְשָׁנוֹ מַדְבִּישׁ, אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם קִיבֵּל רַבִּי עוֹלָמוֹ, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי בְּצַעַר אֲנִי שָׂמֵחַ. נראה לי בס"ד נקיט ארבעה מינים אלו שהתורה נמשלה בהם כי התורה נקראת יַיִן דכתיב וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה). ונקיט פִּשְׁתָּן כי נמשלה למלבוש דכתיב שִׂמְלָה לְכָה (ישעיה ג, ו) וכן אמר כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ (משלי כז, כו) ופשתן הוא צורך מלבוש והוא מלבוש משובח שבמלבוש כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וַיַּעַשׂ הֳ' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם (בראשית ג, כא) ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה יד.) דבר שהעור נהנה בו זה פשתן. וגם נקיט שֶׁמֶן וּדְבַשׁ שהתורה נמשלה בהם דכתיב דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ (שיר השירים ד, יא) ועוד מקראות מורין על זה. ונקיט ארבעה בלבד כנגד ארבעה חלקים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] שהיה רבי עוסק בהם הגינו עליו להצילו מן הפסד ארבעה מינים אלו ונמצא שקבל חלק מה בעולם הזה משכר תורתו, ועכשיו שראיתיו חלה כל גופו ומצטער מאד מחליו ידעתי דהעדר ההפסד שהיה בארבע מינים הנזכר לא בא לו מכח זכות לימוד התורה בארבע חלקים דאם כן לא היה חולה כל גופו הבנוי בארבע יסודות שהיו מגינים עליו ארבע למודים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] על ארבע יסודות גופו שלא יחלו דודאי גוף עדיף מממון וכיון דלא הגינו על גופו שמע מינה לאו מכח זכות התורה היה העדר ההפסד בממונו אלא זה היה מצד המזל שלו ולכך שמחתי כי נתברר אצלי שלא אכל בעולם הזה אפילו חלק מועט משכר התורה.

    לִימַּדְּתָּנוּ רַבֵּינוּ "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). קשא איך יאמר לרבו שחטא? והוה ליה למימר (איכה ד, כ) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ הֳ' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם! ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב ערבי נחל ז"ל בפסוק אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי (ישעיה מג, כז) כי הצדיקים המשכילים ומתבוננים יותר בגדולתו יתברך רואין עצמם שהם חוטאים להשם יתברך בקיצורם בעבודתו וחושבין דבר קל לדבר חמור וכל מי שהוא משכיל יותר רואה חסרון בעצמו יותר וזהו 'אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן' שהוא אברהם רואה עצמו 'חֹטֵא' אלי 'וּמְלִיצֶיךָ' משה ואהרן היו חושבין על עצמם 'פָּשְׁעוּ בִי' שהוא מדרגה גדולה ממזיד עד כאן דבריו. וזהו כונת הכתוב 'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב' באמת 'וְלֹא יֶחֱטָא' כפי ראות עיניו והשערת שכלו בעצמו כי הוא בודאי חושב עצמו לחוטא תמיד וכמו שנאמר 'אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא'. ואפשר כי רבי אלעזר לימד קודם זה לרבי עקיבה הבנת הכתוב הזה כאשר ביארנו ולכך אמר לו 'לִימַּדְּתָּנוּ רַבֵּינוּ' כבר ביאור פסוק זה של 'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ' ולכן כיון שאתה דן את עצמך לחוטא באו עליך יסורין כפי אשר שפטת את עצמך.

    טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים, שֶׁטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. הא דנקיט טִּפָּה ולא אמר גְּשָׁמִים סתם נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אין לך טיפה יורדת מלמעלה שאין שתי טפות עולות כנגדן מלמטה, נמצא להיורד מלמעלה שהוא המשובח ביותר כינו אותו בשם טפה אחת ושל מטה כינו בשם שתי טפות. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בגשמים נעשה בירור ניצוצי קדושה בבחינת מ"ן [מיין נוקבין] ומ"ד [מיין דוכרין] ולכן הצדיק שעושה בירור גם במהלכו על פני הארץ דימהו לטיפה היורדת מלמעלה שהיא סוד מ"ד [מיין דוכרין] שהוא משובח יותר ואמר בעולם הזה ובעולם הבא שעושה תיקון ובירור על ידי עסק תורתו בעולם הזה סוד ה"א אחרונה ובעולם הבא סוד ה"א ראשונה אך הגשמים עושים תיקון של הבירור בעולם הזה שהוא סוד ה"א אחרונה.

    טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגַּלְגַּל חַמָּה שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְרַבִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. נראה לי בס"ד דחמה משפעת ללבנה שממנה מקבלת אורה וישראל נמשלו ללבנה ומקבלים אור תורה מן החמה שהוא החכם. ואמרתי בס"ד טעם נכון למה הרב נקרא חָכָם בסתם על שם החכמה ואינו נקרא נָבוֹן בסתם על שם הבינה? ונראה דקראו אותו חָכָם על שם החכמה מפני שהוא דומה לחמה המשפעת אור ללבנה כן הוא משפיע אור תורה לכל ישראל וזה נרמז באותיות חָכְמָה שהם אותיות כְּחַמָּה כלומר בעל החכמה הוא כחמה כי כמו שהחמה משפעת אור ללבנה כן הוא משפיע אור תורה לישראל. ולכן כאן דמה אותו לחמה אך אתה יותר טוב מן החמה המשמשת אור ללבנה כדי להאיר בעולם הזה אבל אתה משפיע אור תורה לישראל שיהיה מאיר להם בעולם הזה ובעולם הבא.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 101a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 101, Amud Aleph, about 621 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “שדעתו קצרה. ״וטוב לב משתה תמיד״ זה…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 238 words

      Opens “תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים…”

    3. Segment 368 words

      Opens “אמר לה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה…”

      Named: רבי שמעון.

    4. Segment 429 words

      Opens “והלוחש על המכה וכו'. אמר ר' יוחנן:…”

      Named: רב אמר.

    5. Segment 541 words

      Opens “תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת,…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 629 words

      Opens “אמר רב הונא: (אין) הלכה כר' יוסי.…”

      Named: רב הונא, רבי יוסי, רב יצחק בר יוסף.

    7. Segment 731 words

      Opens “ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד…”

      Named: רבי חמא ברבי חנינא, רבי יוחנן.

    8. Segment 829 words

      Opens “תנו רבנן: שרי שמן ושרי ביצים מותרין…”

    9. Segment 933 words

      Opens “רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע…”

      Named: רב יצחק בר שמואל, שמואל.

    10. Segment 1063 words

      Opens “אמר ליה ר' אבא לרבה בר מרי:…”

      Named: אבא, רבה.

    11. Segment 1144 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר'…”

      Named: רבי עקיבא, רבה.

    12. Segment 1261 words

      Opens “אמר להן: לכך אני משחק, כל זמן…”

      Named: רבי שאין, רבי עולמו, רבי בצער.

    13. Segment 1318 words

      Opens “ת"ר כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “נענה ר' טרפון ואמר: טוב אתה לישראל…”

      Named: רבי בעולם.

    15. Segment 1519 words

      Opens “נענה ר' יהושע ואמר: טוב אתה לישראל…”

      Named: רבי בעולם.

    16. Segment 1621 words

      Opens “נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב…”

      Named: רבי אלעזר, רבי בעולם.

    17. Segment 1747 words

      Opens “נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר…”

      Named: רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 101a · Segment 17 — “נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם: סמכוני…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 101a · Segment 4 — “…המכה וכו'. אמר ר' יוחנן: וברוקק בה, לפי שאין…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Sanhedrin 101a · Segment 10 — “אמר ליה ר' אבא לרבה בר מרי: כתיב (שמות…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 101a · Segment 1 — “…טובים? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעיים.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 101a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026