Talmud Builders

    Sanhedrin 21b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1about seclusion, that a man should not be secluded with women who are forbidden to him, and about a single woman.

    2The Gemara objects: Seclusion with a woman forbidden by familial ties is prohibited by Torah law, and was not a rabbinic decree issued in the time of David. As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: From where is there an allusion to the halakha that seclusion is forbidden by Torah law? As it is stated: “If your brother, the son of your mother, entices you” (Deuteronomy 13:7). One can ask: But does the son of a mother entice, and does the son of a father not entice? Why mention only the son of a mother? Rather, this verse serves to tell you that only a son may be secluded with his mother. Sons are frequently with their mother, and two half-brothers of one mother consequently have the opportunity to grow close to one another. But another individual may not be secluded with those with whom relations are forbidden by the Torah, including a stepmother. Therefore, half-brothers of one father spend less time together.

    3Since seclusion, then, is prohibited by Torah law, how did Rav say that it was prohibited by a decree issued in King David’s time? Rather, say that they decreed against seclusion of a man with a single woman, to prevent occurrences like that of Amnon and Tamar.

    4Apropos Amnon, the Gemara cites traditions about another son of David: “Now Adonijah, son of Haggith, exalted himself, saying: I will be king” (I Kings 1:5). Rav Yehuda says that Rav says: The term “exalted himself” teaches that he sought for the monarchy to fit him, but it did not fit him.

    5The verse continues: “And he prepared for himself chariots and riders and fifty people to run before him” (I Kings 1:5). The Gemara asks: What is the novelty of these actions, since other wealthy people do the same, even if they are not the sons of kings, with designs on the throne? Rav Yehuda says that Rav says: What was unique was that the runners all had their spleens removed and had the soles of their feet hollowed, removing the flesh of their feet, and these two procedures enhanced their speed.

    6MISHNA: The king “shall not accumulate many horses for himself” (Deuteronomy 17:16), but only enough for his chariot in war and in peace. “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself” (Deuteronomy 17:17), but only enough to provide his soldiers’ sustenance [ aspanya ]. And the king writes himself a Torah scroll for his sake, as stipulated in Deuteronomy 17:18. When he goes out to war, he brings it out with him. When he comes in from war, he brings it in with him. When he sits in judgment, it is with him. When he reclines to eat, it is opposite him, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read it all the days of his life” (Deuteronomy 17:19).

    7GEMARA: The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “He shall not accumulate many horses [ susim ] for himself nor return the people to Egypt for the sake of accumulating horses [ sus ]” (Deuteronomy 17:16): One might have thought that he shall not have even enough horses for his chariot and riders. Therefore, the verse states: “For himself,” teaching that only if the horses are for himself, for personal pleasure, he shall not accumulate them, but he may accumulate horses for his chariot and riders. How, then, do I realize the meaning of “horses [ susim ]” in the verse? It is referring to idle horses, which serve no purpose other than glorifying the king. From where is it derived that even if the king has one horse that is idle, that he transgresses “he shall not accumulate”? The verse states: “For the sake of accumulating horses [ sus ],” with the term for horses written in the singular.

    8The Gemara asks: But once the verse taught that even one horse that is idle stands to be included in the prohibition of “he shall not accumulate,” why do I need the plural form “horses” in the first clause of the verse? The Gemara responds: Its purpose is to teach that a king would transgress the prohibition an additional time for each and every idle horse.

    9The Gemara questions this ruling: The specific reason for limiting the prohibition to idle horses is that the Merciful One writes: “He shall not accumulate for himself,” which indicates, consequently, that if the Torah had not written this, I would say that even enough horses for his chariot and riders are not permitted; and this is unreasonable, since the king needs an army. The Gemara responds: No, the term “for himself” is necessary to teach that it is permitted for the king to add a reasonable number of horses beyond the necessary minimum, and it is only strictly personal use that is prohibited.

    10The mishna teaches: “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself” (Deuteronomy 17:17), but only enough to provide his soldiers’ sustenance. The Sages taught in a baraita : From the command “neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself,” one might have thought that he should not have even enough to provide his soldiers’ sustenance. To counter this, the verse states: “For himself,” teaching that only if the silver and gold is for himself, for personal pleasure, he shall not accumulate it, but he may accumulate enough silver and gold to provide his soldiers’ sustenance.

    11The Gemara questions this ruling: The specific reason for limiting the accumulation of personal wealth is that the Merciful One writes: “Neither shall he greatly accumulate silver and gold for himself,” which indicates, consequently, that if the Torah had not written this, I would say that it is not permitted for the king to accumulate even enough silver and gold to provide his soldiers’ sustenance; this is unreasonable, since the king needs an army. The Gemara responds: No, the term “for himself” is necessary to teach that the king is permitted to allow for a liberal appropriation to the military budget, so that the army has a comfortable financial cushion.

    12The Gemara asks: Now that you have said that the term “for himself” in the verse is stated for the purpose of a derivation for practical halakha , which limits and narrows the verse’s scope, what do you derive from the next phrase in the verse: “He shall not add many wives for himself”? The Gemara answers: That usage of “for himself” serves to exclude ordinary people, to specify that only the king is restricted from having many wives, but a civilian may marry as many women as he wants, provided he can support them financially.

    13§ Rav Yehuda raises a contradiction: It is written in one verse: “And Solomon had forty thousand stalls of horses for his chariots” (I Kings 5:6), and it is written in another verse: “And Solomon had four thousand stalls for horses and chariots” (II Chronicles 9:25). How can these texts be reconciled? If there were forty thousand large stables [ itztablaot ], each and every one of them had in it four thousand stalls, or rows, for horses. And alternatively, if there were four thousand large stables, each and every one had in it forty thousand stalls for horses. Therefore the two verses are reconciled.

    14Rabbi Yitzḥak raises a contradiction: It is written in one verse: “Silver was not worth anything in the days of Solomon” (II Chronicles 9:20), and it is written in another verse: “And the king made silver in Jerusalem as stones” (I Kings 10:27), i.e., gems. The Gemara responds: It is not difficult: Here, where silver was worthless, this was before Solomon sinfully married Pharaoh’s daughter. There, where the silver was valuable, this was after Solomon married Pharaoh’s daughter.

    15Rabbi Yitzḥak says: When Solomon married Pharaoh’s daughter, the angel Gabriel descended from Heaven and implanted a pole in the sea. And it gradually raised up a sandbar [ sirton ] around it, creating new, dry land, and on it the great city of Rome was built. This shows that the beginning of the Jewish people’s downfall to Rome came with Solomon’s marriage to Pharaoh’s daughter.

    16And Rabbi Yitzḥak says: For what reason were the rationales of Torah commandments not revealed? It was because the rationales of two verses were revealed, and the greatest in the world, King Solomon, failed in those matters. It is written with regard to a king: “He shall not add many wives for himself, that his heart should not turn away” (Deuteronomy 17:17). Solomon said: I will add many, but I will not turn away, as he thought that it is permitted to have many wives if one is otherwise meticulous not to stray. And later, it is written: “For it came to pass, when Solomon was old, that his wives turned away his heart after other gods” (I Kings 11:4).

    17And it is also written: “Only he shall not accumulate many horses for himself nor return the people to Egypt for the sake of accumulating horses” (Deuteronomy 17:16), and Solomon said: I will accumulate many, but I will not return. And it is written: “And a chariot came up and went out of Egypt for six hundred shekels of silver” (I Kings 10:29), teaching that not only did Solomon violate the Torah, but he also failed in applying the rationale given for its commandments. This demonstrates the wisdom in the Torah’s usual silence as to the rationale for its mitzvot, as individuals will not mistakenly rely on their own wisdom to reason that the mitzvot are inapplicable in some circumstances.

    18§ The mishna teaches that the king writes a Torah scroll for his sake. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 4:4): The king fulfills the mitzva provided that he does not beautify himself with the Torah scroll of his ancestors for this purpose, i.e., he must write his own scroll.

    19Rava says: With regard to the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, even if a person’s ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzva to write a scroll of one’s own, as it is stated: “Now, therefore, write for yourselves this song and teach it to the children of Israel” (Deuteronomy 31:19). Abaye raised an objection to him from a baraita concerning the king’s Torah scroll: And he writes himself a Torah scroll for his sake, so that he does not beautify himself with the Torah scroll of others. Read precisely, this indicates that a king, yes, he is included in the halakha not to have a scroll inherited from his ancestors suffice, but an ordinary person is not.

    20The Gemara dismisses Abaye’s objection: No, the ruling of that baraita is necessary to teach that the king is commanded to write two Torah scrolls; he writes one scroll as does any Jew, and he writes an additional scroll because he is king. And this is as it is taught in a baraita : The verse states: “That he shall write for himself a second Torah in a scroll, out of that which is before the priests the Levites” (Deuteronomy 17:18). This teaches that he writes for his sake two Torah scrolls, one that goes out and comes in with him at all times, and one that is placed in his treasury.

    21The baraita continues: With regard to the one that goes out and comes in with him, he makes it very small, like an amulet, and he hangs it on his arm, as it is stated: “I have set the Lord always before me; He is at my right hand, that I shall not be moved” (Psalms 16:8). This alludes to the small Torah scroll that is always on his right hand. He does not go into the bathhouse with it, nor into the bathroom, as it is stated: “And it shall be with him and he shall read from it” (Deuteronomy 17:19), meaning, it shall remain in a place that is appropriate for reading from it.

    22§ Mar Zutra says, and some say that it is Mar Ukva who says: Initially, the Torah was given to the Jewish people in Ivrit script, the original form of the written language, and the sacred tongue, Hebrew. It was given to them again in the days of Ezra in Ashurit script and the Aramaic tongue. The Jewish people selected Ashurit script and the sacred tongue for the Torah scroll and left Ivrit script and the Aramaic tongue for the commoners.

    23The Gemara asks: Who are these commoners? Rav Ḥisda said: The Samaritans [ Kutim ]. The Gemara asks: What is Ivrit script? Rav Ḥisda says: Libona’a script.

    24It is taught in a baraita ( Tosefta 4:5): Rabbi Yosei says: Ezra was suitable, given his greatness, for the Torah to be given by him to the Jewish people, had Moses not come first and received the Torah already. With regard to Moses the verse states: “And Moses went up to God” (Exodus 19:3), and with regard to Ezra the verse states: “This Ezra went up from Babylon and he was a ready scribe in the Torah of Moses, which the Lord, the God of Israel, had given” (Ezra 7:6). Just as the going up stated here, with regard to Moses, is for the Torah, which he received from God and transmitted to the Jewish people, so too, the going up stated there, with regard to Ezra, is for the Torah, as he taught Torah to the Jewish people and was suitable to have originally merited to give it.

    25The baraita continues: With regard to Moses the verse states: “And the Lord commanded me at that time to teach you statutes and ordinances” (Deuteronomy 4:14), and with regard to Ezra the verse states: “For Ezra had set his heart to seek the Torah of the Lord his God and to do it and to teach in Israel statutes and ordinances” (Ezra 7:10). And even though the Torah was not given literally by him, the script of the Torah was changed by him, as it is stated:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    על הייחודדאשת איש ועל הפנויה:

    שבקש להולמו ולא הולמתושתשב בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו:

    מאי רבותיהדחמשים איש לבן מלך:

    נטולי טחול וחקוקי כפות הרגליםנטולי טחול על ידי סם שהטחול מכבידו לאדם וחקוקי כפות הרגלים אין בשר בפרסותיהם ורצים על הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין:

    מתני' אספניאשכר חיילות מדי שנה בשנה הנכנסין והיוצאין עמו כל השנה:

    גמ' לומשמע להרחיב דעתו ולהגדיל ברבוי סוסים:

    הסוסים באים ממצרים לארץ ישראל וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים ועוברים בלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות י״ד:י״ג):

    בעשה ולא תעשה לא גרסינן:

    הוה אמינא אפילו כדי רכבו לאבתמיה מלכות בלא רכב ופרשים מי חשיבא:

    לאפושירכב ופרשים וסוסים לרכוב בהרווחה ולא בצמצום. ל"א לאפוחי גרסינן כשרוכב סוס אחד ומושך סוס אחד אצלו ביד ורוכב פעם על זה ופעם על זה להרגיע את חבירו:

    להרווחהשלא לצמצם ואם יצטרך לשכור עוד חיילות שיהיה מצוי בידו:

    למעוטי הדיוטותדמותרין להרבות נשים:

    אצטבלאותבית גדול למדור הסוסים:

    ארוותהבדלה בין שורה לשורה על פני הבית:

    כאבניםחשיב מיהא פורתא:

    לא נתגלו טעמי תורהכגון למה נאסרה לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכיוצא בהן:

    לשתי תורותהא דשאני מלך מהדיוטות דאילו היה הדיוט סגי ליה בחדא ומלך בעי תרתי:

    משנהשתים במשמע:

    כתב עברישל בני עבר הנהר:

    ליבונאהאותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות:

    סנהדרין 21 עמוד ב

    1על הייחוד, ועל הפנויה.

    2יחוד? דאורייתא הוא! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מניין? שנאמר: ״(דברים יג״, ז) ״כי יסיתך אחיך בן אמך״. וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה.

    3אלא אימא: גזרו על ייחוד דפנויה.

    4(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו ולא הולמתו׃

    5(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו:

    Mishna

    6לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן אספניא וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמה נכנס הוא מכניסה עמו יושב בדין היא עמו מיסב היא כנגדו שנאמר: ״(דברים יז״, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

    Gemara

    7תנו רבנן (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים סוסים הבטלנין מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה ת"ל (דברים יז, טז) למען הרבות סוס׃

    8וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה סוסים למה לי לעבור בל"ת על כל סוס וסוס׃

    9טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי ה"א אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא לא צריכא לאפושי:

    10וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אספניא: ת"ר (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו יכול אפילו כדי ליתן אספניא ת"ל לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא׃

    11טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא לא צריכא להרווחה׃

    12השתא דאמרת לו לדרשה (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים מאי דרשת ביה למעוטי הדיוטות׃

    13רב יהודה רמי כתיב ״(מלכים א ה״, ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו וכתיב ״(דברי הימים ב ט״, כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים (ארוות) סוסים הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים ארוות סוסים ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים׃

    14(רבי) יצחק רמי כתיב ״(דברי הימים ב ט״, כ) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב ״(מלכים א י״, כז) ויתן) שלמה את הכסף בירושלים כאבנים לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה׃

    15אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי׃

    16ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם כתיב ״(דברים יז״, יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב ״(מלכים א יא״, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו׃

    17וכתיב ״(דברים יז״, טז) לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב ״(מלכים א י״, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו':

    18וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו׃

    19אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ״(דברים לא״, יט) ועתה כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא׃

    20לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו׃

    21אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר ״(תהלים טז״, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט) אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר ״(דברים יז״, יט) והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקראות בו׃

    22אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי׃

    23מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה׃

    Baraita

    24תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה׃

    25במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר׃

    Tosafot

    סוסים למה ליפי' דמשמע תרי הכי גרסינן אי לא כתיב אלא סוס ה"א לכמה סוסים חד לאו הוא דאיכא כתב רחמנא סוסים והדר סוס לחלק על כל אחד פי' אי כתיב סוס גבי לא ירבה הוה אמינא על סוס אחד בטל הוא עובר כדמוכח קרא דהרבות סוס ומ"מ לכמה סוסים ליכא אלא חד לאו לכך שינה הכתוב לעבור על לא תעשה על כל סוס וסוס ויש ספרים משובשים דגרסי לעבור בעשה ולא תעשה פי' לא ירבה סוסים למה לי כלל ולא יתכן דלמען הרבות סוס לאו עשה הוא אך קאי אלאו דלא ישיב:

    כתב ליבונאהי"מ כזה שהאות נעשית מן הלבן שממלאין החלק דיו והכתב נעשית מאיליו מנייר חלק ולא נהירא דאין זה כתב דהוי חק תוכות וחק ירכות דאמרינן בגיטין (דף כ.) אין כתב לגבי גט וכי היכי דגבי גט אינו כתב גבי ספר תורה נמי אינו כשר ועוד אמאי לא כהלן כתבא למקרי (דניאל ה׳:ח׳) הרי לא נשתנה כתיבת האותיות כלל ור"ת פי' דשם מקום רישמא ליבונאה וכותבין בו כתב משונה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ייחוד של עריות אסור מן התורה ובייחוד דפנויה אמר רב באותה שעה גזרו על ייחוד דפנויה גרסי' בגמרא בפרק עשרה יוחסין עלו מבבל. אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אסי לא אמרו אלא אייחוד דפנויה אבל אייחוד דאשת איש אין מלקין דאם כן אתה מוציא לעז על בניה:

    ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ביקש להולמו ולא הלמתו פירוש ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה ותתישב העטרה של מלכות בראשו ולא הולמתו שזו היתה עדות לבית דוד. ומפורש בע"ז פרק כל הצלמים אסורין כתיב ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר כלילאי עדות אמר רב יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ושאינו ראוי למלכות אינו הולמתו. מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב נשים בקדושין ובכתובה פילגשים בלא קידושין ובלא כתובה:

    לא ירבה לו סוסים אלא כדי רכבו ופרשיו אבל בטלנים אסורואסיקנא ועובר על עשה ועל לא תעשה על כל סוס בטל וכסף וזהב לא ירבה לו. אלא כדי ליתן אפסוניא:

    ירושלמי ר' יהושע בן לוי אמר ובלבד אפסוניא של שנה זו בלבד פי' אפסוניא הוצאת המאכל וכסות. לא ירבה לו נשים. המלך מוזהר להרבות אבל לא ההדיוט. ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים וכתיב קרא אחרינא ארבעת אלפים אוריות סוסים ופירשנו ארבעים אלף איסטבלאות כל אחת היו בה ד' אלפים סוסים אם ארבעת אלפים איסטבלאות היו בכל אחת מ' אלף סוסים. אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה פירשוה קודם שנשא שלמה את בת פרעה א"ר יצחק בשעה שנשא שלמה לבת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ונבנה עליו כרך גדול של רומי:

    מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול הדור רבוי נשים כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. רבוי סוסים דכתיב ותעלה ותוצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וגו':

    וכותב ס"ת לשמואמר רבא אפילו הדיוט אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כו'. תנא המלך כותב לו שתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו. כיצד יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו מיסב והוא עמו. ועושה אותה כמין קמיע ותולה אותו בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. אבל אינו נכנס בה לא במרחץ ולא בבית הכסא לא להשתין מים שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וכותב לו תורה אחרת שתהיה מונחת לו בין גנזיו:

    אמר מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בלשה"ק ובכתב עברי וחזרה ונתנה בימי עזרא בלשון ארמי וכתב אשורי וביררו להן ישראל לשה"ק וכתב אשורי והניחו כתב עברי ולשון ארמי להדיוטות מאן אינון הדיוטות כותים. כתב עברי כתב ליבונאה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 21b

    Sanhedrin 21b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 757 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    על הייחוד דאשת איש ועל הפנויה:

    שבקש להולמו ולא הולמתו שתשב בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו:

    מאי רבותיה דחמשים איש לבן מלך:

    נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים נטולי טחול על ידי סם שהטחול מכבידו לאדם וחקוקי כפות הרגלים אין בשר בפרסותיהם ורצים על הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין:

    מתני' אספניא שכר חיילות מדי שנה בשנה הנכנסין והיוצאין עמו כל השנה:

    גמ' לו משמע להרחיב דעתו ולהגדיל ברבוי סוסים:

    הסוסים באים ממצרים לארץ ישראל וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים ועוברים בלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות י״ד:י״ג):

    בעשה ולא תעשה לא גרסינן:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 21b · Sefaria

    Tosafot

    סוסים למה לי פי' דמשמע תרי הכי גרסינן אי לא כתיב אלא סוס ה"א לכמה סוסים חד לאו הוא דאיכא כתב רחמנא סוסים והדר סוס לחלק על כל אחד פי' אי כתיב סוס גבי לא ירבה הוה אמינא על סוס אחד בטל הוא עובר כדמוכח קרא דהרבות סוס ומ"מ לכמה סוסים ליכא אלא חד לאו לכך שינה הכתוב לעבור על לא תעשה על כל סוס וסוס ויש ספרים משובשים דגרסי לעבור בעשה ולא תעשה פי' לא ירבה סוסים למה לי כלל ולא יתכן דלמען הרבות סוס לאו עשה הוא אך קאי אלאו דלא ישיב:

    כתב ליבונאה י"מ כזה שהאות נעשית מן הלבן שממלאין החלק דיו והכתב נעשית מאיליו מנייר חלק ולא נהירא דאין זה כתב דהוי חק תוכות וחק ירכות דאמרינן בגיטין (דף כ.) אין כתב לגבי גט וכי היכי דגבי גט אינו כתב גבי ספר תורה נמי אינו כשר ועוד אמאי לא כהלן כתבא למקרי (דניאל ה׳:ח׳) הרי לא נשתנה כתיבת האותיות כלל ור"ת פי' דשם מקום רישמא ליבונאה וכותבין בו כתב משונה:

    Tosafot on Sanhedrin 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ייחוד של עריות אסור מן התורה ובייחוד דפנויה אמר רב באותה שעה גזרו על ייחוד דפנויה גרסי' בגמרא בפרק עשרה יוחסין עלו מבבל. אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אסי לא אמרו אלא אייחוד דפנויה אבל אייחוד דאשת איש אין מלקין דאם כן אתה מוציא לעז על בניה:

    ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ביקש להולמו ולא הלמתו פירוש ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה ותתישב העטרה של מלכות בראשו ולא הולמתו שזו היתה עדות לבית דוד. ומפורש בע"ז פרק כל הצלמים אסורין כתיב ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר כלילאי עדות אמר רב יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ושאינו ראוי למלכות אינו הולמתו. מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב נשים בקדושין ובכתובה פילגשים בלא קידושין ובלא כתובה:

    לא ירבה לו סוסים אלא כדי רכבו ופרשיו אבל בטלנים אסור ואסיקנא ועובר על עשה ועל לא תעשה על כל סוס בטל וכסף וזהב לא ירבה לו. אלא כדי ליתן אפסוניא:

    ירושלמי ר' יהושע בן לוי אמר ובלבד אפסוניא של שנה זו בלבד פי' אפסוניא הוצאת המאכל וכסות. לא ירבה לו נשים. המלך מוזהר להרבות אבל לא ההדיוט. ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים וכתיב קרא אחרינא ארבעת אלפים אוריות סוסים ופירשנו ארבעים אלף איסטבלאות כל אחת היו בה ד' אלפים סוסים אם ארבעת אלפים איסטבלאות היו בכל אחת מ' אלף סוסים. אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה פירשוה קודם שנשא שלמה את בת פרעה א"ר יצחק בשעה שנשא שלמה לבת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ונבנה עליו כרך גדול של רומי:

    מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול הדור רבוי נשים כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. רבוי סוסים דכתיב ותעלה ותוצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וגו':

    וכותב ס"ת לשמו אמר רבא אפילו הדיוט אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כו'. תנא המלך כותב לו שתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו. כיצד יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו מיסב והוא עמו. ועושה אותה כמין קמיע ותולה אותו בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. אבל אינו נכנס בה לא במרחץ ולא בבית הכסא לא להשתין מים שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וכותב לו תורה אחרת שתהיה מונחת לו בין גנזיו:

    אמר מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בלשה"ק ובכתב עברי וחזרה ונתנה בימי עזרא בלשון ארמי וכתב אשורי וביררו להן ישראל לשה"ק וכתב אשורי והניחו כתב עברי ולשון ארמי להדיוטות מאן אינון הדיוטות כותים. כתב עברי כתב ליבונאה.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 21b · Sefaria

    Meiri

    מצות עשה על כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו ואפילו הניחו לו אבותיו א"כ מה המלך יתר עליו שהמלך אם לא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שנים כמו שבארנו ספר תורה זה שהמלך מביא עמו לא משנה תורה בלבד אלא כל התורה כאותה שמונחת בבית גנזיו ולא נאמר משנה התורה אלא שהיא שנייה אצלו לאותה שבבית גנזיו:

    ובסוגיא זו אמרו וכתב לו את משנה התורה כתב הראוי להשתנות והוא שהכתב נשתנה בימי עזרא לכתב אשורי אבל הלשון לא נשתנה ובספרי פרשת שופטים אמרו משנה אין לי אלא משנה תורה כל התורה מנין תלמוד לומר את כל דברי התורה א"כ למה נאמר משנה שעתידה להשתנות ור"ל גם כן על הכתיבה ויש גורסין שם שעתידה להשתנן כלומר שהמלך היה משונן בפרשת הקהל וכן נראה ממה שסמכו שם אחרים אומרים אין משנין אותו ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד:

    Meiri on Sanhedrin 21b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס קשה לי דמנ"ל זה דלא ישיב היינו שמא ישיב דלמא הוא באמת ב' לאוין דלא ירבה לו סוסים דהיינו הרבה סוסים אפי' בלא שישיב העם למצרים ואח"כ הוא לאו בפני עצמו דלא ישיב העם מצרימה למען הרבות אפי' סוס אחד דבלא"ה מותר לירד למצרים שלא לקבוע שבתו שם כמ"ש הרמב"ם אבל בשביל להרבות סוס אחד לא ישיב מצרים או דתחלה אמר לא ירבה לו היינו אבל מרבה למרכבתו ופרשיו. אבל לא ישיב מצרימה למען הרבות סוס ולא נקט לו דלהשיב מצרימה אסור אפי' להרבות סוס למרכבתו:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "וַאֲדוֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ" מְלַמֵּד, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָלְמוֹ, וְלֹא הוֹלְמַתּוּ (מלכים א א, ה). נראה לי בס"ד יליף זה מתיבת 'אֲנִי' וסגי לומר 'מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֶמְלֹךְ' לכך אמר תחילה בקש לנסות בעטרה אם הולמתו מוכח שהוא יקבל מלכות אביו בתורת ירושה שימלוך תחת אביו וכיון שראה שלא הולמתו אמר אני אמלוך אני דייקא שאינני צריך לקבל המלכות מאבי בתורת ירושה אלא אני אמלוך בכחי ועוצם ידי אפילו אם אינני בנו של דוד המלך.

    בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי (מלכים א י, כז). הנה בודאי הגמור אין מאמר זה כפשוטו דאיך יתכן לומר שכל הארץ הגדולה והרחבה אשר כרך רומי בנוי בה היתה ים קודם שנשא שלמה המלך ע"ה את בת פרעה ובמשך שנים שלא הגיעו לשבע מאות שנים נתחדשה קרקע זו בתוך הים ונבנה עליה כרך גדול של רומי שהיה בנוי בזמן בית שני. על כן ודאי מאמר זה נאמר על דרך החידה שבו רמוז ענין עמוק ונראה לי בס"ד דידוע שאין הקדוש ברוך הוא גוזר ונותן ממשלה לאומה אחת על ישראל אלא עד שגוזר ומכין דבר שבו תהיה המפלה של אותה אומה לאחרי זה והנה הכתוב אמר וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כה, יד) והכונה שיפרע מאדום באותיות נקימה שהם חמשה אותיות שנמשך כוחם מן חמשה גבורות מנצפ"ך שכל פעולות הדין יוצאות משם ומספרם עולה כמנין הר [205] שבהם יהרוס את הר עשו בנקימה שהיא מספר הר וככתוב וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו (עובדיה א, כא) והנה בודאי בעת שנשא שלמה את בת פרעה ניתנה שליטה לאדום על ישראל ואמרתי הטעם כי מלוי שם פַּרְעֹה הוא מספר עשו כזה פ"ה רי"ש עי"ן ה"א דהמלוי עולה שע"ו שהוא אותיות עֵשָׂו [376] אבי אדום ובאותו זמן שניתנה שליטה לאדום על ישראל הקדים הקדוש ברוך הוא רפואה למכה על פי הכלל הנזכר הידוע והכין דבר שבו תהיה מפלת אדום ותכלית הבירור של ניצוצי קדושה. ולזה אמר יָרַד גַּבְרִיאֵל רמז למדת הגבורה וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם רמז לאותיות נקימה הבאים מחמש גבורות מנצפ"ך והוא כי אם תחבר אותיות 'קָנֶה' עם אותיות 'יָּם' יהיה מזה צירוף 'נְקִימָה' שבאותיות אלו תהיה מפלת אדום והעברת רוח הטומאה מן הארץ וביטול הקליפות והוא הדבר אשר הבטיח השם יתברך וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. ואמרו וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן נראה בס"ד במפלה זו שתהיה לאדום והסטרא אחרא יעלה ויאיר נר של שט"ו נצוצי קדושה שהם כמנין ז' פעמים אָדָם [45×7=315] כנודע וזהו שִׂרְטוֹן אותיות 'נר שט"ו' שיעלה ויאיר נ"ר של שט"ו ניצוצות על ידי מפלת אדום והקליפה שלה. ואמר עוד וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי פירוש כי עליית נר שט"ו הנזכר נבנה צירוף של אותיות רוֹמִי דידוע מה שאמר הכתוב וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק (תהלים עה, יא) ופרשו המקובלים אות ראשון ואות אחרון של רְ שָׁעִי ם הם אותיות 'רם' ונשאר באמצע 'ישע' וכאשר יוסרו אותיות 'רם' מן רְ שָׁעִי ם שבאלו היה כוחם אז תתרומם קרנות צ די ק הם אותיות 'קץ' שיגיע קץ הגאולה ויהיה ישע לישראל עד כאן דבריהם. והנה אותיות ' רם ' שיוסרו מן רְשָׁעִים עם אותיות ' יו ' שהם מספר אבג"י [16] דשם אָ נָּא בְּ כֹחַ גְּ דֻלַּת יְ מִינְךָ שהוא בסוד רשות הרבים רחבו י"ו אמה שנתקן אז ונמתק יהיה מזה צירוף של רוֹמִי שהוא חיבור 'רם' עם 'יו' שיהיו אותיות אלו מאירין לישראל ולזה אמר וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי, כְּרַךְ רצונו לומר צירוף שמתחברים אותיות 'רם' עם אותיות 'יו' ואלו יהיו מאירים לישראל.

    אָמַר שְׁלֹמֹה "אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר" (מלכים א יא, ד) כתב בפתח עינים דאיתא במדרש וירושלמי (ירושלמי סנהדרין ב, ו) דעלתה אות יו"ד של יַ רְבֶּה (דברים יז, יז) ותבעה דין על שלמה המלך ע"ה. ומקשים העולם למה עלתה יו"ד ולא עלתה למ"ד של תיבת ' לֹ א' שהיא קודם תיבת יַרְבֶּה? ונראה לי בס"ד כי המצוה הזאת לא נשלם משמעות שלה אלא בתיבת יַרְבֶּה מה שאין כן בתיבת 'לֹא' עדיין לא יש לה משמעות ומה מדברת, לכך עלתה יו"ד של יַרְבֶּה. ועוד נראה לי כיון דאות יו"ד באלפ"א בית"א היא קדמה ללמ"ד לכן עלתה אות יו"ד. ועוד נראה לי כיון דאות למ"ד ישנה בשמו של שְׁלֹמֹה לא עלתה לקטרג עליו דהיא סניגור שלו ואוהבתו.

    אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ לָאָדָם אֲבוֹתָיו, סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. נראה לי בס"ד דלאו מתיבת לָכֶם (דברים לא, יט) מפיק לה דרצונו לומר לכם משלכם כמו שאמרו גבי לולב (סוכה כט: ) דהא אפילו הניח לו אביו דשלו חשיב שזכה בה מדין ירושה גם כן אמרו מצוה לכתוב משלו, אלא נראה לי דמפיק לה מדכתיב 'כִּתְבוּ' ולא כתיב 'קְחוּ' שמע מינה דבעינן כתיבה חדשה לכל חד וחד.

    אוֹי לָכֶם שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי סִפְרֵי תּוֹרוֹת שֶׁנִּגְלָלִין (דברים יז, יח). נראה לי בס"ד הטעם, אחד כנגד חלק התלמוד ואחד כנגד חלק המעשה אבל באדם דעלמא סגי בחד דהוא כנגד חלק התלמוד בלבד דמסקינן תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (קידושין מ:) וגבי מלך החמירו לעשות זכר לשניהן ואותה שמניח בבית גנזיו היא כנגד חלק התלמוד דכתיב אֶת צְנוּעִים חָכְמָה (משלי יא, ב) ואותה שקושרה בזרועו כנגד חלק המעשה כי המעשה תתייחס לזרוע וקושרה בפרק הסמוך לכתף שהוא קשר השבעה עשר כי האצבעות ארבע־עשרה פרקים ועם הכף וזרוע נעשה שבע־עשרה פרקים כמנין טוב [17] שהתורה נקראת טוב כדכתיב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב). והנה כנגד שני חלקים אלו תלמוד ומעשה נקראת התורה עֹז דכתיב הֳ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן (תהלים כט, יא) והענין הוא כי התורה היא שבעה ספרים כמו שאמרו חז"ל (שבת קטו:) על פסוק (משלי ט, א) 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' שפסוק (במדבר י, לה) 'וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן' הוא ספר בפני עצמו וידוע כי חלק המעשה הוא בעשיה ששם החשבון הוא אחדים לכן שם הם שבעה ספרים, אך התלמוד ביצירה ששם החשבון עשרות לכן אותם השבעה ספרים נחשבין לשבעים ולכן אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יג, טז) ע' פנים לתורה ולכן זהו הטעם שהתורה נקראת עֹז שהוא כנגד חלק התלמוד וחלק המעשה זה ז' וזה ע'. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ (שמואל א' ב, י) שהמלך ניתן לו מעלה שנצטווה לכתוב שני ספרים שהם אחד כנגד התלמוד ואחד כנגד המעשה שהם עֹז. ובזה יובן שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה (בראשית ד, כד) והוא קַיִן רמז לכל אחד ואחד מישראל שנקרא בשם קַיִן על שם שישראל הם קנין אחד מקניינו של הקדוש ברוך הוא דכתיב עַם זוּ קָנִיתָ (שמות טו, טז) ומשמעות קין הוא קנין כמו שנאמר קָנִיתִי אִישׁ אֶת הֳ' (בראשית ד, א) הנה קימה של כל אחד ואחד מישראל שנקרא קין שהוא קניינו יתברך הוא בתורה שהיא שִׁבְעָתַיִם דכתיב 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה'. אך לֶמֶךְ אותיות מֶלֶךְ בהפוך אתוון תהיה קימה שלו בשתי תורות שהם שבעים ושבעה אחד כנגד חלק התלמוד שהוא רמוז באות ע' של עֹ ז שהוא ביצירה ששם המספר היא עשרות ואחד כנגד חלק המעשה שהוא בעשיה ששם החשבון הוא אחדים שהוא אות ז' של עֹ ז. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אַחַת דִּבֶּר אֱלֹקִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹקִים (תהלים סב, יב) והכונה אַחַת דִּבֶּר אֱלֹקִים שצונו לכתוב רק ספר תורה אחת דכתיב וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה (דברים לא, יט) שהיא אחת ולא שתים אך באמת שְׁתַּיִם זוּ שָׁמַעְנוּ גבי מלך דכתיב ביה וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים יז, יח) שתים במשמע וכמו שאמר רבי אליעזר הכא ולמה ליה שתים ולא סגי בחד? לזה אמר הטעם כִּי עֹז לֵאלֹקִים שיש חלק התלמוד ביצירה וחלק המעשה בעשיה שהם סוד 'עֹז' ולכן המלך אשר בידו עז מלכות הוזהר בשתים כנגד עֹז הנזכר.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 21, Amud Bet, about 757 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “על הייחוד, ועל הפנויה.…”

    2. Segment 247 words

      Opens “יחוד? דאורייתא הוא! דאמר ר' יוחנן משום…”

    3. Segment 36 words

      Opens “אלא אימא: גזרו על ייחוד דפנויה.…”

    4. Segment 421 words

      Opens “(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית…”

      Named: רב יהודה, רב מלמד.

    5. Segment 526 words

      Opens “(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב…”

      Named: רב יהודה, רב כולן.

    6. Segment 648 words

      Opens “מתני׳ לא ירבה לו סוסים אלא כדי…”

      Named: רבה.

    7. Segment 750 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן (דברים יז, טז) לא…”

      Named: רבה.

    8. Segment 819 words

      Opens “וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל…”

      Named: רבה.

    9. Segment 917 words

      Opens “טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1118 words

      Opens “טעמא דכתב רחמנא לו הא לאו הכי…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “השתא דאמרת לו לדרשה (דברים יז, יז)…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1357 words

      Opens “רב יהודה רמי כתיב (מלכים א ה,…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1442 words

      Opens “(רבי) יצחק רמי כתיב (דברי הימים ב…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את…”

      Named: רבי יצחק.

    16. Segment 1645 words

      Opens “ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1724 words

      Opens “וכתיב (דברים יז, טז) לא ירבה לו…”

      Named: רבה.

    18. Segment 1810 words

      Opens “וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו…”

      Named: רבא, אביי.

    20. Segment 2027 words

      Opens “לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז,…”

    21. Segment 2143 words

      Opens “אותה שיוצאה ונכנסת עמו (עושה אותה כמין…”

    22. Segment 2236 words

      Opens “אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה…”

    23. Segment 2314 words

      Opens “מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי…”

      Named: רב חסדא.

    24. Segment 2446 words

      Opens “תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא…”

      Named: רבי יוסי.

    25. Segment 2548 words

      Opens “במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 21b · Segment 2 — “…דאורייתא הוא! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 21b · Segment 19 — “…את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 21b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026