Talmud Builders

    Sanhedrin 62a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 62a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if he did not accept that person upon himself as a god, but rather bowed to the statue in order to honor the person, e.g., the king, what he did is nothing. Rather, is the baraita not referring to a case where the High Priest unwittingly worshipped an idol due to love or due to fear of someone? This proves that this is also considered idol worship.

    2And Rava could have said to you in response: No, the baraita is not referring to this case, but to a case where the High Priest says to himself that idol worship is permitted.

    3The Gemara challenges: If the baraita is referring to a case where the High Priest says to himself that idol worship is permitted, this is a case of a lapse of awareness concerning the fundamental halakhot of idol worship, in which case the Rabbis concede that the High Priest is obligated to bring an offering. Therefore, what is the difference between the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and that of the Sages?

    4The Gemara answers: It is a case where he says to himself that idol worship is entirely permitted, whereas the case of a lapse of awareness in which the Rabbis concede to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is a case of upholding part of the prohibition and negating another part of it, i.e., a case where the High Priest recognizes that idol worship is prohibited but mistakenly assumes that certain idolatrous activities are permitted.

    5§ Rabbi Zakkai taught the following baraita before Rabbi Yoḥanan: If one sacrificed an animal as an idolatrous offering, and burned incense as an idolatrous offering, and poured a libation to an idol, and bowed to an idol, all in the course of one lapse of awareness, forgetting that these actions were prohibited, he is obligated to bring only one sin-offering; he is not obligated to bring an offering for each and every act of idol worship.

    6Rabbi Yoḥanan said to him: Go out and teach it outside; i.e., such a baraita must not be taught in the study hall, as the halakha is that one is obligated to bring an offering for each and every act of idol worship.

    7Rabbi Abba says: That which Rabbi Zakkai says is subject to a tannaitic dispute between Rabbi Yosei and Rabbi Natan, as it is taught in a baraita : The prohibition against kindling a fire on Shabbat was singled out from the general category of labor prohibited on Shabbat, and it is written explicitly in the Torah in the verse: “You shall not kindle fire in all your dwelling places on the day of Shabbat” (Exodus 35:3). This was done to teach that the prohibition against kindling a fire on Shabbat is unlike other prohibited labors, as it is an ordinary prohibition, for which one is not liable to be killed by stoning. This is the statement of Rabbi Yosei.

    8And Rabbi Natan says: Kindling a fire is like any other labor prohibited on Shabbat, and it was singled out to divide the prohibited labors of Shabbat. In other words, by stating one prohibited labor separately, the Torah teaches that each labor performed on Shabbat constitutes its own separate prohibition. Consequently, one who unwittingly violates several categories of labor is obligated to bring a sin-offering for each and every act of prohibited labor.

    9Rabbi Abba concludes: According to the one who says that of all the labors that are prohibited on Shabbat, kindling a fire on Shabbat was singled out to be mentioned in the Torah to teach that it is an ordinary prohibition, then bowing, in the category of idol worship, which is mentioned explicitly in the verse: “You shall not bow to them nor worship them” (Exodus 20:5), was also singled out to teach that it is an ordinary prohibition, which is not punishable by stoning.

    10Whereas, according to the one who says that kindling a fire was singled out to divide the prohibited labors of Shabbat, bowing was also singled out to divide the rites of idol worship, i.e., to teach that one who unwittingly performs several forms of idol worship is obligated to bring a sin-offering for each and every act of idol worship. Therefore, the baraita taught by Rabbi Zakkai, which states that such a person is obligated to bring only one sin-offering, is in accordance with the former opinion, i.e., the opinion of Rabbi Yosei.

    11Rav Yosef objects to this: Perhaps Rabbi Yosei says there, with regard to the halakhot of Shabbat, that kindling a fire was singled out to teach that it is an ordinary prohibition only because he derives the division of labors on Shabbat, i.e., that one is obligated to bring an offering for each category of labor that he violated, from a different verse, namely: “From one of them” (Leviticus 4:2).

    12As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says with regard to the verse: “If any one shall sin through error, in any of the things which the Lord has commanded not to be done, and performs from one of them” (Leviticus 4:2), that there are times when one is liable to bring one sin-offering for all of his transgressions together, and there are times when one is liable to bring a sin-offering for each and every transgression.

    13And Rabbi Yonatan says: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? As it is written: “And performs from one of them,” and Rabbi Yosei interprets the verse as follows: The word “one” is qualified, as the verse states: “From one.” Likewise, the word “them” is qualified, as the verse states: “Of them.” Rabbi Yosei derives that there are cases of one transgression that, with regard to punishment, is them, i.e., many. And there are cases of them, i.e., several transgressions, that, with regard to punishment, are one.

    14Rabbi Yonatan delineates the implementation of this principle with regard to the halakhot of Shabbat: “One” complete violation is, e.g., a case where one wrote a whole word as he intended, such as the name Shimon. The term “from one” is referring to a case where one performed only part of a complete act of labor, e.g., he wrote only some of the letters of a word, such as shin mem , from the name Shimon. These two letters spell the word shem . In such a case, one is obligated to bring an offering for his transgression of writing two letters, shin and mem , even though he did not complete his intended act of writing the entire name of Shimon.

    15Rabbi Yonatan continues: “Them” is referring to the primary categories of labor. The term “of them” includes the subcategories of labor. The cases of one transgression that with regard to punishment is them, i.e., it is counted as many transgressions, are those involving intention, i.e., awareness, on the part of the transgressor that it was Shabbat and unawareness on the part of the transgressor that the acts of labor that he was performing are prohibited on Shabbat. One who transgresses in this way is obligated to bring a sin-offering for each and every category of labor that he engages in. The cases of them, several transgressions, that with regard to punishment are one are those involving unawareness on the part of the transgressor that it was Shabbat and intention, i.e., awareness, that the acts of labor that he was performing are prohibited on Shabbat. One who transgresses in this way is obligated to bring only one sin-offering.

    16Rav Yosef concludes his objection to Rabbi Abba’s comparison between the status of the prohibition against kindling a fire on Shabbat and the status of the prohibition against bowing to an idol: The fact that Rabbi Yosei derives that kindling a fire on Shabbat is not punishable by death can be attributed to the fact that he derives from a different verse that one who violates several categories of labor is obligated to bring a sin-offering for each and every category of labor that he engages in. But here, with regard to idol worship, where he does not derive the division of labors, i.e., the division of categories of idol worship, from another place, perhaps everyone agrees that bowing was singled out to divide the prohibition of idol worship into different categories and bowing to an idol is punishable by death just like other forms of worship.

    17The Gemara asks according to both opinions, that of Rav Abba and that of Rav Yosef: Why not derive the division of labors with regard to idol worship, too, from the same verse from which Rabbi Yosei derives the division of labors with regard to Shabbat, namely: “From one of them”? Since this verse is not referring to the halakhot of Shabbat in particular, it can be interpreted with regard to idol worship in the same manner that it is interpreted with regard to Shabbat: The word “one” is referring to one complete, prohibited act of worship, such as sacrificing an animal as an idolatrous offering. The term “from one” is referring to one who performs part of an act of worship, e.g., one who did not finish slaughtering the offering, as he severed only one of the organs, i.e., the windpipe and gullet, that must be severed in ritual slaughter.

    18The word “them” is referring to the primary categories of idol worship that are derived from the manner in which God is worshipped in the Temple, namely, sacrificing an animal as an offering, burning incense, pouring a libation, and bowing. The term “of them” is referring to the subcategories of idol worship, e.g., one who broke a stick before an idol that is worshipped in such a manner. Breaking a stick is a subcategory of sacrificing, as an animal’s neck is broken when it is slaughtered.

    19The principle of one transgression that with regard to punishment is them, i.e., many, can be applied to a case of intention, i.e., awareness, on the part of the transgressor that idol worship is prohibited, and unawareness that the particular rites of worship that he was performing are prohibited. The principle of them, several transgressions, that with regard to punishment are one can be applied to a case of unawareness with regard to the prohibition of idol worship, i.e., the transgressor was unaware that idol worship is prohibited or that he was worshipping an idol, and intention, i.e., awareness, that the rites that he was performing are prohibited.

    20The Gemara responds to the suggestion that the division of categories of idol worship can be derived from this verse: What are the circumstances of unawareness with regard to idol worship? If the transgressor thought that a certain building was a synagogue and bowed to it, and he then realized that it is a house of idol worship, he is certainly exempt, as his heart was directed toward Heaven.

    21Rather, it must be a case where the transgressor saw a statue [ andarta ] of a person and bowed to it. This case must also be clarified: If he accepted that person upon himself as a god, he is an intentional transgressor and is liable to receive the death penalty, not to bring an offering. If he did not accept him upon himself as a god, but rather bowed to the statue in order to honor the person, what he did is nothing.

    22Rather, it is clearly a case where one worshipped an idol due to love or due to fear of someone, and he was unaware that this is prohibited. This works out well according to Abaye, who says that one who engages in idol worship due to love or fear is liable; accordingly, one who does so unwittingly must bring an offering. But according to Rava, who says that one who does so is exempt, what can be said?

    23Rather, according to Rava, unawareness with regard to idol worship can be explained as referring to a case where the transgressor says to himself that idol worship is permitted in general. If so, one can resolve the dilemma that Rava raised before Rav Naḥman: What is the halakha if one who violated Shabbat has a lapse of awareness of both this, i.e., that it was Shabbat, and that, i.e., that the particular labor that he performed is prohibited on Shabbat?

    24Rava’s dilemma had been left unresolved. If the phrase “and performs from one of them” is interpreted as referring to a case where one engages in idol worship thinking that it is permitted to do so, one can resolve that the transgressor is obligated to bring only one sin-offering for all of his acts of idol worship, according to this interpretation of the verse. The fact that Rava’s dilemma had been left unresolved therefore serves as a challenge to this interpretation. The Gemara refutes this challenge: This is not difficult; indeed, resolve the dilemma from here.

    25The Gemara asks: But can you interpret these verses, namely, “and performs from one of them,” with regard to idol worship at all? As here, in Leviticus, chapter 4, where this verse is written, it is written with regard to an anointed priest, i.e., the High Priest, stating that if he sinned unwittingly he brings a bull as a sin-offering, and with regard to a king who sinned unwittingly it is stated that he brings a goat as a sin-offering, and with regard to an ordinary individual it is stated that he brings a female lamb or a female goat.

    26Whereas with regard to idol worship we learned in a baraita (61b): And they agree that a High Priest who unwittingly engages in idol worship brings a female goat as a sin-offering, as does an ordinary individual. Clearly, then, the halakhot of unwitting idol worship are derived from a different source, i.e., Numbers, chapter 15.

    27The Gemara concludes: And there is nothing more to be discussed. The suggestion to derive a division of categories with regard to idol worship from the phrase in the verse “and performs from one of them” is groundless, and Rav Yosef’s objection to Rabbi Abba’s opinion is justified.

    28§ When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואי לא קבליה עליה באלוהאלא לכבוד המלך השתחוה לו לא כלום הוא דהא לא אכוין לשם עבודת כוכבים:

    אלא לאושעבד עבודת כוכבים מאהבה ומיראת אדם כסבור שמותר לעשות והאי אומר מותר כי האי גוונא דידע ליה לאיסור עבודת כוכבים בכל עבודות שלה לאו העלם דבר קרי לה אע"פ שנעלם ממנו איסור אהבה ויראה שאין זו מגוף האיסור אלא א"כ נעלם ממנו עיקר עבודת כוכבים באחת מעבודותיה כסבור שעבודה זו מותר לה:

    ורבא אמר לךלא הוי שגגת מעשה הכי אלא באומר מותר לעבוד עבודת כוכבים כסבור אין עבודת כוכבים בתורה:

    אומר מותר היינו העלם דברובהא אפילו רבנן מודו:

    ומשני אומר מותר דקאמינא היינו דקא עקר לה לגמרי:

    העלם דבר קיום מקצת ובטול מקצתכגון יש עבודת כוכבים בתורה שלא לזבוח ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר:

    אינו חייב אלא אחתוכל עבודותיה באזהרה אחת הן לא תעבדם (שמות כ) הלכך אין כאן חלוק חטאות:

    פוק תני לבראדטעות הוא ולקמן מפרש טעמא:

    הבערהשיצאה מכלל לא תעשה כל מלאכה (שם) דשבת:

    ללאו יצאהלהוציאה מחומרי שאר מלאכות וללמד עליה שאינה לא בכרת ולא במיתה אלא בלאו:

    לחלקלחלוק ולומר לך מה זו מיוחדת שהיא מאבות מלאכות הנעשית במשכן וחייב עליה הכתוב בפני עצמו שפרט לה לבדה אף כל שהוא אב מלאכה אם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:

    השתחואה נמי ללאו יצאהלקמן (סנהדרין דף סג.) אמר שלש השתחואות נאמרו באזהרת עבודת כוכבים אחת לשלא כדרכה לכדאמרן לעיל אזהרה מניין ת"ל לא תשתחוה ואחת לכדרכה ואחת לחלק מה השתחואה מיוחדת מעשה לעצמו וחייב עליה בעצמה אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב עליה חטאת לעצמה ותנא דר' זכאי סבירא ליה כר' יוסי דההוא השתחואה יתירא לאו לחלק יצאה אלא ללמד עליה שהיא בלאו ולא בכרת ואין חטאת על שגגתה ואע"פ שחייבין עליה מיתה דהא גבי סקילה כתיב (דברים י״ז:ג׳) וישתחוו להם מיהו מכרת ומחטאת אפקה הלכך לא משכחת קרא בעבודת כוכבים לחלק:

    מאחת מהנהגבי חטאת כתיב פעמים שחייב חטאת אחת על כולן כגון שוגג בשבת כסבור אין היום שבת אבל יודע היה שכל מלאכות שהוא עושה אסורות בשבת מביא קרבן אחד דחדא שגגה היא ופעמים שחייב על כל אחד ואחד כגון שהזיד בשבת ויודע שהוא שבת היום ויש שבת בתורה ושגג במלאכות שלא היה יודע שהמלאכות הללו אסורות אלא מלאכות אחרות חייב על כל אחת ואחת שיש כאן שגגות הרבה:

    ר' יונתן מפרש טעמא דר' יוסי היכי משמע ליה האי מהאי קרא:

    ועשה מאחת מהנההוה ליה למכתב ועשה אחת מהנה אי נמי ועשה מהנה אי נמי ועשה אחת ולישתוק מדכתבינהו הכי ש"מ למדרש כל חד וחד לחודה לחייבו על אחת ועל מאחת כלומר מקצת העבירה על הנה ועל מהנה כדמפרש הנה אבות מהנה תולדות ולמדרשינהו נמי כי הדדי הכי מדסמכי להדדי:

    אחת שהיא הנהכלומר פעמים שהוא חייב על מצוה אחת חטאות הרבה והנה שהיא אחת פעמים שאינו חייב אלא אחת על מצות הרבה והכי משמע מאחת מחייב הנה מהנה מחייב אחת מדכתיב מ' יתירא והשתא מפרש לה אחת כשעשה עבירה שלימה שנתכוין לכתוב שמעון וכתבו כולו מאחת על מקצתו נמי מחייב כגון נתכוין לכתוב שמעון ולא כתב אלא שתי אותיות חייב ולהכי נקט שמעון משום דשתי אותיות ראשונות הוו להו שם במקום אחר כגון שם בן נח וה"ה גד מגדיאל דן מדניאל אבל נתכוין לכתוב שם אחר כגון נפתלי ולא כתב ממנו אלא שתי אותיות לא מיחייב שאין כאן מלאכה בשום מקום:

    מהנה תולדותדנפקא לן מדדמי להו לאבות והיינו מהנה כלומר מן הדומות להם:

    אחת שהיא הנהדאמרן לעיל פעמים שמתחייב על כל אחת ואחת דהיינו על אחת הנה על מצוה אחת כמה חטאות כגון עושה מלאכות הרבה בזדון שבת ושגגות מלאכות כדפרישית לעיל דיש כאן שגגות הרבה:

    שגגת שבת וזדון מלאכותיודע שמלאכות הללו אסורות בשבת אבל כסבור אין שבת היום כולה חדא שגגה היא:

    דכולי עלמא לחלק יצאהדהכל מודים דכל היוצא מן הכלל ללמד על הכלל כלו יצא אי לא נפקא לן מדוכתא אחריתי ומשום הכי אמר ליה פוק תני לברא דאפילו לרבי יוסי חייב על כל אחת ואחת:

    תיפוק לי מאחת מהנהלרבי אבא פריך נהי דמתניתין רבי יוסי היא דהשתחואה ללאו יצאה מיהו תיפוק לן דחייב על כל אחת ואחת מהנה כדנפקא ליה לרבי יוסי בשבת דהא האי קרא גבי חטאת סתמא כתיב ונדרשיה נמי בעבודת כוכבים הכי אחת ועשה אחת שעשה עבודה שלימה כגון זבוח מאחת ועשה מאחת כגון שחט סימן אחד לעבודת כוכבים דאשכחן ליה הכשר גבי חטאת העוף בפנים:

    שבר מקל לפניהלשם עבודת כוכבים דדמי לשחיטה ששובר מפרקתה וכגון דדרכה לעובדה במקל כדאמרינן במס' עבודת כוכבים בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נא.) עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב:

    אחת שהיא הנהפעמים שהוא חייב על עבודה אחת חטאות הרבה כגון שעבד עבודות הרבה:

    בזדון עבודת כוכבים ושגגת עבודותדיודע שעבודת כוכבים אסורה בזבוח אבל כסבור שמותר לקטר ולנסך ולהשתחוות:

    האי שגגת עבודת כוכבים היכי דמיכלומר היכי מתוקם קרא בעבודת כוכבים הא לא משכחת לה שגגת עבודת כוכבים בזדון עבודות הלכך לא נפקא לן בעבודת כוכבים חלוק מלאכות מהכא:

    אלא מאהבה ומיראהיודע שאסורה עבודת כוכבים בעבודות הללו אבל שגג בכך כסבור שאין עבודת כוכבים בתורה מאהבה ומיראת אדם והוי כשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות דמחייב חדא:

    אלא באומר מותרכסבור אין עבודת כוכבים בתורה ונהי דלא הוי שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות אלא שגגת זה וזה מיהו קרא דקאמר הנה שהיא אחת בהכי מוקים לה:

    דבעא מיניה רבא מרב נחמןבמסכת שבת פרק כלל גדול (שבת דף ע:):

    להני קראיהאי אחת והאי הנה:

    ואילו בעבודת כוכבים תניא (תנן)לעיל ושוין רבי וחכמים שכהן משיח בשעירה כיחיד:

    ותו לא מידיליכא לשנויי מידי הלכך לא נפקא לן חלוק מלאכות בעבודת כוכבים מהכא אלא מהשתחואה כאתקפתא דרב יוסף והא דרבי זכאי דפטר לה בחדא נפקא (לקמן סנהדרין דף סג.) מלא תעבדם הכתוב עשאן עבודה אחת:

    סנהדרין 62 עמוד א

    1ואי לא קבליה עליה באלוה לא כלום הוא. אלא לאו, מאהבה ומיראה?

    2ורבא אמר לך: לא, באומר מותר.

    3אומר מותר, היינו העלם דבר!

    4באומר מותר לגמרי. העלם דבר קיום מקצת וביטול מקצת.

    5תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: זיבח, וקיטר, וניסך, והשתחוה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת.

    6אמר ליה: פוק תני לברא.

    7אמר רבי אבא: הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ורבי נתן, דתניא: הבערה ללאו יצאה דברי רבי יוסי.

    8ורבי נתן אומר: לחלק יצאה׃

    9למאן דאמר הבערה ללאו יצאה השתחואה נמי ללאו יצאה׃

    10למ"ד הבערה לחלק יצאה השתחואה נמי לחלק יצאה׃

    11מתקיף לה רב יוסף: דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם הבערה ללאו יצאה דנפקא ליה חילוק מלאכות (ויקרא ד, ב) מאחת מהנה?

    12דתניא: ר' יוסי אומר, ״ועשה מאחת מהנה״ פעמים שחייב אחת על כולן, פעמים שחייב על כל אחת ואחת.

    13וא"ר יונתן: מאי טעמא דרבי יוסי? דכתיב ״ועשה מאחת מהנה״. ״אחת״, ״מאחת״. ״הנה״, ״מהנה״. אחת שהיא הנה, והנה שהיא אחת.

    14״אחת״ ״שמעון״, ״מאחת״ ״שם״ משמעון.

    15״הנה״ אבות, ״מהנה״ תולדות. ״אחת״ שהיא ״הנה״: זדון שבת ושגגות מלאכות. ״הנה״ שהיא ״אחת״: שגגת שבת וזדון מלאכות.

    16אבל הכא, דלא נפקא ליה חילוק מלאכות מדוכתא אחריתי, דכולי עלמא השתחואה לחלק יצאה׃

    17חילוק מלאכות דעבודת כוכבים נמי תיפוק ליה מאחת מהנה״? ״אחת״ זביחה, ״מאחת סימן אחד.

    18״הנה״ אבות: זיבוח, קיטור, ניסוך, והשתחואה. ״מהנה״ תולדות: שבר מקל לפניה.

    19״אחת״ שהיא ״הנה״: זדון עבודת כוכבים ושגגת עבודות. ״הנה״ שהיא ״אחת״: שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות.

    20האי שגגת עבודת כוכבים היכי דמי? אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו, הרי לבו לשמים.

    21אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה. אי קבליה עליה מזיד הוא, אי לא קבליה עליה לא כלום הוא.

    22אלא מאהבה ומיראה. הניחא לאביי, דאמר חייב; אלא לרבא, דאמר פטור, מאי איכא למימר?

    23אלא באומר ״מותר״. תפשוט דבעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה בידו, מהו?

    24תיפשוט, דאינו חייב אלא אחת. הא לא קשיא, ותפשוט.

    25ומי מצית מוקמת להני קראי בעבודת כוכבים דאילו הכא, כתיב: ״במשיח פר״, ובנשיא שעיר, וביחיד כשבה ושעירה.

    26ואילו בעבודת כוכבים תנן: ושוין שבשעירה כיחיד.

    27ותו לא מידי.

    28כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר:

    Tosafot

    ורבא אמר [לך] לא באומר מותרובריש הגולין (מכות דף ז. ושם) דממעט רבא מבשגגה פרט לאומר מותר התם גרס רבה דעני אביי בתריה אי נמי גבי גלות טובא בשגגה כתיבי:

    מאי טעמא דר' יוסיבפ' כלל גדול (שבת ד' ע.) פ"ה דאכתי מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה למאי אתו ולשון מ"ט לא משמע כן ויש לפרש מ"ט דר' יוסי הא לשמעון ולשם משמעון לאבות ולתולדות איצטריך ומפרש משום דאסמכינהו אהדדי דרשינן נמי אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת:

    העלם זה וזה בידופי' דלא ידע לשבת בשום מלאכה כדמוכח בפ' כלל גדול (שבת דף ע. ושם) דמייתי עלה מתני' ארבעים מלאכות חסר אחת וא"ר יוחנן שאם עשה כולם בהעלם אחד כו' ולא דמי לשכח עיקר שבת דתנן התם אינו חייב אלא אחת דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין הנכרים אבל הכא כי מדכרו ליה מדכר וא"ת מאי קאמר הכא תפשוט דילמא הכא דאינו חייב אלא אחד דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין הנכרים ויש לומר דה"מ לשנויי הכי ובפ"ק דכריתות (דף ג:) משני רב פפא משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הנכרים אי נמי דטעו בהאי קרא (שמות כ׳:כ׳) אלהי כסף ואלהי זהב אסירי דמיני אחרינא לא וה"נ הוה מצי לאוקמי במגפף לעבודת כוכבים שדרכה בגיפוף והוא סבור שאין דרכה בכך אלא כיון דלא קאי הכי לא חשש לדקדק:

    הא לא קשיא תיפשוטבפרק כלל גדול (שבת דף ע: ושם) אהדר ליה רב נחמן לרבא האי העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת ותימה דבפרק ב' דשבועות (דף יט. ושם) לענין טומאה ובפ"ג (דף כו.) לענין שבועה בעי כה"ג וקא פשיט רב נחמן לחומרא והכא לקולא וי"ל הכא שאני דשבת עיקר המצוה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ידעת שע"ז היא מאותן שזדונן במיתה בסקילה בהתראה וכרת בלא התראה ושגגתן בחטאת קבועה מי ששגג ועשה לה הרבה עבודות המחייבות בהעלם אחד כגון שזבח וקטר והשתחוה ונסך אם שגגתו בנעבד ר"ל שלא היה סבור שהיא ע"ז אלא אינדרוטא בעלמא ר"ל צלם העשוי לכבוד המלך אבל יודע הוא שעבודות אלו אסור לעשותן לע"ז או ששגג בכל כגון שלא היה יודע שאסור לעבוד ע"ז והוא הנקרא העלם זה וזה אינו חייב אלא אחת שכלן שגגה אחת היא אבל אם שגג בעבודות כלומר שיודע היה שזו ע"ז ושאסור לעבוד לה אלא שלא היה סבור שעבודות אלו אסורות חייב על כל אחת ואחת הואיל והעבודות חלוקות:

    אף לענין שבת כל ששגג בשבת וכסבור שהוא חול אבל יודע שמלאכות אלו אסורות בשבת או שגג בכל והיה סבור שמותר לעשות מלאכה בשבת אינו חייב אלא אחת על כמה מלאכות וזהו הנה שהיא אחת אבל אם היה יודע שהוא שבת ושאסור לעשות בו מלאכה אבל סבור היה על מלאכות אלו שאינן מלאכה חייב על כל אחת ואחת כל זמן שהן מלאכות חלוקות הן אבות הן תולדות וזהו אחת שהיא הנה אבל מ"מ אם היה אב ותולדה או תולדות שלו אף בזו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:

    הכותב שתי אותיות בשבת חייב בין שהיה דעתו לכתוב יותר בין שלא היה דעתו לכתוב יותר בין שיש לשתי אותיות אלו הוראה ר"ל שהן מלה אחת כגון דן ונח וכיוצא בו בין שאין להם שום הוראה ואין צריך בחיוב זה שיהו שתיהן תיבה אחת במקום אחר אלא באות אחד כפולה כגון שש תת גג חח וכיוצא באלו כמו שיתבאר במקומו:

    זובח זה שכתבנו בענין ע"ז שהוא חייב לא סוף דבר בשגמר זביחתו אלא אפילו בשחט בה סימן אחד נתחייב שהרי יש כיוצא בו בפנים בחטאת העוף אא"כ גלה דעתו שבגמר זביחה הוא עובד כמו שביארנו במסכת חולין:

    ע"ז ששברו מקל לפניה הרי זה כעין זביחה ונתחייב אפילו לא היתה עבודתה במקל כלל לא בשבירה ולא בצד אחר אבל אם זרקו מקל לפניה הואיל ואין עבודתה בכך אפילו היתה עבודתה באיזה ענין של מקל כגון להכות על התוף לפניה או לתתו בידה דרך שררה פטור שאין הזריקה מ"מ עבודתה ולא כעין פנים שהרי אינה זריקה המשתברת וכבר ביארנוה במסכת ע"ז:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 62a

    Sanhedrin 62a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 338 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואי לא קבליה עליה באלוה אלא לכבוד המלך השתחוה לו לא כלום הוא דהא לא אכוין לשם עבודת כוכבים:

    אלא לאו שעבד עבודת כוכבים מאהבה ומיראת אדם כסבור שמותר לעשות והאי אומר מותר כי האי גוונא דידע ליה לאיסור עבודת כוכבים בכל עבודות שלה לאו העלם דבר קרי לה אע"פ שנעלם ממנו איסור אהבה ויראה שאין זו מגוף האיסור אלא א"כ נעלם ממנו עיקר עבודת כוכבים באחת מעבודותיה כסבור שעבודה זו מותר לה:

    ורבא אמר לך לא הוי שגגת מעשה הכי אלא באומר מותר לעבוד עבודת כוכבים כסבור אין עבודת כוכבים בתורה:

    אומר מותר היינו העלם דבר ובהא אפילו רבנן מודו:

    ומשני אומר מותר דקאמינא היינו דקא עקר לה לגמרי:

    העלם דבר קיום מקצת ובטול מקצת כגון יש עבודת כוכבים בתורה שלא לזבוח ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר:

    אינו חייב אלא אחת וכל עבודותיה באזהרה אחת הן לא תעבדם (שמות כ) הלכך אין כאן חלוק חטאות:

    פוק תני לברא דטעות הוא ולקמן מפרש טעמא:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 62a · Sefaria

    Tosafot

    ורבא אמר [לך] לא באומר מותר ובריש הגולין (מכות דף ז. ושם) דממעט רבא מבשגגה פרט לאומר מותר התם גרס רבה דעני אביי בתריה אי נמי גבי גלות טובא בשגגה כתיבי:

    מאי טעמא דר' יוסי בפ' כלל גדול (שבת ד' ע.) פ"ה דאכתי מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה למאי אתו ולשון מ"ט לא משמע כן ויש לפרש מ"ט דר' יוסי הא לשמעון ולשם משמעון לאבות ולתולדות איצטריך ומפרש משום דאסמכינהו אהדדי דרשינן נמי אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת:

    העלם זה וזה בידו פי' דלא ידע לשבת בשום מלאכה כדמוכח בפ' כלל גדול (שבת דף ע. ושם) דמייתי עלה מתני' ארבעים מלאכות חסר אחת וא"ר יוחנן שאם עשה כולם בהעלם אחד כו' ולא דמי לשכח עיקר שבת דתנן התם אינו חייב אלא אחת דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין הנכרים אבל הכא כי מדכרו ליה מדכר וא"ת מאי קאמר הכא תפשוט דילמא הכא דאינו חייב אלא אחד דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין הנכרים ויש לומר דה"מ לשנויי הכי ובפ"ק דכריתות (דף ג:) משני רב פפא משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הנכרים אי נמי דטעו בהאי קרא (שמות כ׳:כ׳) אלהי כסף ואלהי זהב אסירי דמיני אחרינא לא וה"נ הוה מצי לאוקמי במגפף לעבודת כוכבים שדרכה בגיפוף והוא סבור שאין דרכה בכך אלא כיון דלא קאי הכי לא חשש לדקדק:

    הא לא קשיא תיפשוט בפרק כלל גדול (שבת דף ע: ושם) אהדר ליה רב נחמן לרבא האי העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת ותימה דבפרק ב' דשבועות (דף יט. ושם) לענין טומאה ובפ"ג (דף כו.) לענין שבועה בעי כה"ג וקא פשיט רב נחמן לחומרא והכא לקולא וי"ל הכא שאני דשבת עיקר המצוה:

    Tosafot on Sanhedrin 62a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שע"ז היא מאותן שזדונן במיתה בסקילה בהתראה וכרת בלא התראה ושגגתן בחטאת קבועה מי ששגג ועשה לה הרבה עבודות המחייבות בהעלם אחד כגון שזבח וקטר והשתחוה ונסך אם שגגתו בנעבד ר"ל שלא היה סבור שהיא ע"ז אלא אינדרוטא בעלמא ר"ל צלם העשוי לכבוד המלך אבל יודע הוא שעבודות אלו אסור לעשותן לע"ז או ששגג בכל כגון שלא היה יודע שאסור לעבוד ע"ז והוא הנקרא העלם זה וזה אינו חייב אלא אחת שכלן שגגה אחת היא אבל אם שגג בעבודות כלומר שיודע היה שזו ע"ז ושאסור לעבוד לה אלא שלא היה סבור שעבודות אלו אסורות חייב על כל אחת ואחת הואיל והעבודות חלוקות:

    אף לענין שבת כל ששגג בשבת וכסבור שהוא חול אבל יודע שמלאכות אלו אסורות בשבת או שגג בכל והיה סבור שמותר לעשות מלאכה בשבת אינו חייב אלא אחת על כמה מלאכות וזהו הנה שהיא אחת אבל אם היה יודע שהוא שבת ושאסור לעשות בו מלאכה אבל סבור היה על מלאכות אלו שאינן מלאכה חייב על כל אחת ואחת כל זמן שהן מלאכות חלוקות הן אבות הן תולדות וזהו אחת שהיא הנה אבל מ"מ אם היה אב ותולדה או תולדות שלו אף בזו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:

    הכותב שתי אותיות בשבת חייב בין שהיה דעתו לכתוב יותר בין שלא היה דעתו לכתוב יותר בין שיש לשתי אותיות אלו הוראה ר"ל שהן מלה אחת כגון דן ונח וכיוצא בו בין שאין להם שום הוראה ואין צריך בחיוב זה שיהו שתיהן תיבה אחת במקום אחר אלא באות אחד כפולה כגון שש תת גג חח וכיוצא באלו כמו שיתבאר במקומו:

    זובח זה שכתבנו בענין ע"ז שהוא חייב לא סוף דבר בשגמר זביחתו אלא אפילו בשחט בה סימן אחד נתחייב שהרי יש כיוצא בו בפנים בחטאת העוף אא"כ גלה דעתו שבגמר זביחה הוא עובד כמו שביארנו במסכת חולין:

    ע"ז ששברו מקל לפניה הרי זה כעין זביחה ונתחייב אפילו לא היתה עבודתה במקל כלל לא בשבירה ולא בצד אחר אבל אם זרקו מקל לפניה הואיל ואין עבודתה בכך אפילו היתה עבודתה באיזה ענין של מקל כגון להכות על התוף לפניה או לתתו בידה דרך שררה פטור שאין הזריקה מ"מ עבודתה ולא כעין פנים שהרי אינה זריקה המשתברת וכבר ביארנוה במסכת ע"ז:

    Meiri on Sanhedrin 62a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירוש רש"י בד"ה ועשה מאחת מהנה כו' אי נמי ועשה מהנה א"נ ועשה אחת כו' עכ"ל קיצר בדבריו אי נמי ועשה הנה דמ"ם מן מהנה נמי מיותרת לתולדות וק"ל:

    בד"ה אחת שהיא הנה כו' ומדכתיב מ' יתירא והשתא כו' עכ"ל לא קאי אאחת שהיא הנה כו' דקאמר דהך מלתא לאו ממ"ם יתירא דריש אלא דהוה מילתא באנפיה נפשיה דמדכתיב מ"ם יתירא באחת ובהנה דריש דרשה אחרינא והשתא מפרש לה אחת כו' וק"ל:

    בד"ה תיפוק ליה מאחת מהנה לרבי אבא פריך נהי כו' דהשתחואה ללאו כו' עכ"ל ונראה דהוא הדין דהוה מצי לפרש דלרב יוסף פריך דבעי למימר דלכולי עלמא השתחואה לא יצתה ללאו אלא לחלק ותיפוק ליה לחלק מאחת מהנה אלא דניחא ליה לפרש עיקר הקושיא [לרבי אבא] דע"כ ברייתא דרבי זכאי ליתא וקצת קשה כיון דלפום הך סברא דחילוק מלאכות מאחת מהנה נפקא ע"כ דהשתחואה ללאו יצתה אם כן מאי קאמר אבות זיבוח קיטור השתחוואה כו' דהא השתחואה אינו רק ל"ת ולא שייך ביה חיוב חטאת וק"ל:

    בד"ה ותו לא מידי ליכא לשנויי מידי הלכך לא נפקא לן חילוק מלאכות בעבודת כוכבים מהכא כו' עכ"ל לא ניחא ליה לפרש שהם דברי המתרץ מסקנת הסוגיא דתו לא מידי דהיינו דתו לא קשה מידי [לרבי אבא] דליכא למילף חילוק מלאכות בעבודת כוכבים מאחת מהנה כדבעינן למימר וכן הוא סוגית התלמוד בכ"מ דמסקנת הסוגיא ותו לא מידי ותו לא קשה מידי משום דהכא ליכא לפרושי הכי דהא ודאי דאכתי קשה אתקפתא דרב יוסף וע"כ פירוש שאין זה דברי המתרץ אלא דמסקנת התלמוד הוא דתו ליכא לשנויי מידי משום דלפי דברי המקשה [לר' אבא] מהא דחילוק מלאכות מאחת מהנה יסייע ליה בהא דע"כ השתחואה ללאו אתא ודלא כרב יוסף אבל השתא דחילוק מלאכות בעבודת כוכבים ליכא למילף מאחת מהנה ע"כ דתו ליכא לשנויי מידי [לר' אבא] מכח אתקפתא דרב יוסף דהשתחואה ודאי אתי לחלק ולא ללאו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 62a · Sefaria

    Maharam

    בגמרא עד כאן לא קאמר ר"י התם דנפקא ליה חילוק ממאחת מהנה כו' כצ"ל ופירוש דשאר מלאכות נפקא ליה ממאחת מהנה דחייב חטאת על כל אחת ואחת ואם כן לא אצטריך הבערה למילף מיניה חילוק מלאכות ולכך ע"כ לא יצאת הבערה אלא שתהא היא עצמה בלאו ולא בשום כרת וקרבן ורבי נתן צריך לומר דאיהו לא משמע ליה למילף חילוק מלאכות ממאחת מהנה ולכך אצטריך ליה הבערה לחלק:

    ברש"י ד"ה ועשה מאחת מהנה כו' מדסמכינהו אהדדי אחת שהיא הנה והד"א:

    בא"ד מאחת מחייב הנה מהנה מחייב אחת והשתא מפרש לה כו' כצ"ל ומ"ש בספרים שלנו מדכתיב מ' יתירה ט"ס הוא דהא לאו מיתור המ' יליף לה אלא מדסמכי אהדדי ויתור מ"מ אתי לשם משמעון ולתולדות:

    בתוס' ד"ה מאי טעמא דר"י בפרק כלל גדול פ"ה דאכתי מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה למאי אתא כו' והא דכתב רש"י הכא רבי יונתן מפרש טעמא דר"י היכי משמע ליה האי מהאי קרא צריך לומר דלא אתי רש"י לפרש בזה לישנא דמאי טעמא דהיכא דבא לפרש היכי משמע ליה מהאי קרא לא שייך על זה לישנא דמאי טעמא דלא שייך למימר מאי טעמא אלא היכא דלא מייתי שום קרא אבל היכא דמייתי קרא אלא דלא ידעינן היכי משמע ליה מהאי קרא אורחא דגמרא הוא לומר מאי משמע ולא לישנא דמאי טעמא הלכך הא דכתב רש"י הכא היכי משמע ליה מהאי קרא לאו פירושא דמאי טעמא דקאמר רבי יונתן הוא אלא שרש"י קושטא דמלתא קאמר ומילי בפני עצמן הן לומר דמדברי רבי יונתן יתפרש היכי משמע ליה מהאי קרא וק"ל ומה שכתב רש"י התם בפרק כלל גדול דאכתי מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה למאי אתא רצה לומר דלחלק ילפינן שפיר מדאסמיכן מאחת מהנה להדדי ויכול לדרוש אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת בלא שום מ"ם והא דכתב רש"י הכא בדברי רבי יונתן והכי משמע מאחת מחייב הנה מהנה מחייב אחת דמשמע גם לדרשה זו עצמה בעינן נמי מ"ם לא כתב זה אלא ליישב הלשון לפי מה דכתב מ"ם אבל לפי האמת אי לא הוה כתיב שום מ"ם הוה אתי דרוש זה שפיר טפי לכך פירש רש"י שם בפרק כלל גדול דאכתי מ"ם דמאחת וכו' למאי אתא ומפרש ר"י לפי דרך זה דאתא לשם משמעון ולאבות ותולדות:

    Maharam on Sanhedrin 62a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 62, Amud Aleph, about 338 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “ואי לא קבליה עליה באלוה לא כלום…”

    2. Segment 26 words

      Opens “ורבא אמר לך: לא, באומר מותר.…”

      Named: רבא.

    3. Segment 35 words

      Opens “אומר מותר, היינו העלם דבר!…”

    4. Segment 49 words

      Opens “באומר מותר לגמרי. העלם דבר קיום מקצת…”

    5. Segment 516 words

      Opens “תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: זיבח,…”

      Named: רבי זכאי, רבי יוחנן.

    6. Segment 65 words

      Opens “אמר ליה: פוק תני לברא.…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אמר רבי אבא: הא דאמר ר' זכאי…”

      Named: רבי אבא, רבי נתן, רבי יוסי, אבא.

    8. Segment 85 words

      Opens “ורבי נתן אומר: לחלק יצאה…”

      Named: רבי נתן.

    9. Segment 99 words

      Opens “למאן דאמר הבערה ללאו יצאה השתחואה נמי…”

    10. Segment 108 words

      Opens “למ"ד הבערה לחלק יצאה השתחואה נמי לחלק…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף: דילמא עד כאן…”

      Named: רב יוסף, רבי יוסי.

    12. Segment 1218 words

      Opens “דתניא: ר' יוסי אומר, ״ועשה מאחת מהנה״…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “וא"ר יונתן: מאי טעמא דרבי יוסי? דכתיב…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 145 words

      Opens “״אחת״ ״שמעון״, ״מאחת״ ״שם״ משמעון״.…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “״הנה״ אבות, ״מהנה״ תולדות. ״אחת״ שהיא ״הנה״:…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “אבל הכא, דלא נפקא ליה חילוק מלאכות…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “חילוק מלאכות דעבודת כוכבים נמי תיפוק ליה…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “״הנה״ אבות: זיבוח, קיטור, ניסוך, והשתחואה. ״מהנה״…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “״אחת״ שהיא ״הנה״: זדון עבודת כוכבים ושגגת…”

    20. Segment 2016 words

      Opens “האי שגגת עבודת כוכבים היכי דמי? אי…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה. אי קבליה…”

    22. Segment 2214 words

      Opens “אלא מאהבה ומיראה. הניחא לאביי, דאמר חייב;…”

      Named: אביי, רבא.

    23. Segment 2314 words

      Opens “אלא באומר ״מותר״. תפשוט דבעא מיניה רבא…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    24. Segment 249 words

      Opens “תיפשוט, דאינו חייב אלא אחת. הא לא…”

    25. Segment 2517 words

      Opens “ומי מצית מוקמת להני קראי בעבודת כוכבים…”

    26. Segment 267 words

      Opens “ואילו בעבודת כוכבים תנן: ושוין שבשעירה כיחיד.…”

    27. Segment 273 words

      Opens “ותו לא מידי.…”

    28. Segment 287 words

      Opens “כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר:…”

      Named: רב שמואל בר יהודה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 62a · Segment 11 — “מתקיף לה רב יוסף: דילמא עד כאן לא קאמר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 62a · Segment 28 — “כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר:

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 62a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026