Talmud Builders

    Sanhedrin 78a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 78a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappa answered: And were it not for the force of his action, the stone would go down and not to the side. Rather, although it is a weak force, the force of his action is a partial cause of the damage caused by the stone going to the side; therefore, he is liable.

    2The Sages taught: If ten people struck an individual with ten sticks and as a result of the beating he died, whether they beat him simultaneously, or whether they beat him one after the other, they are exempt from liability for killing him, as two people are not liable for an action that they performed together. Rabbi Yehuda ben Beteira says: If they struck him one after the other, the one who struck him last is liable, because he hastened his death.

    3Rabbi Yoḥanan says: And both Rabbis, i.e., the first tanna and Rabbi Yehuda ben Beteira, interpreted the same verse in drawing their halakhic conclusion. The verse states: “And a man who strikes any soul mortally, he shall be put to death” (Leviticus 24:17). The Rabbis hold that “any soul” means that one is liable for murder only when there is an entire soul, i.e., when the murderer alone is responsible for taking the entire life of the victim. And Rabbi Yehuda ben Beteira holds that “any soul” means that one is liable for murder for taking any soul, even if the victim had already been beaten and was close to death.

    4§ Rava says: All concede that in the case of one who kills one who has a wound that will cause him to die within twelve months [ tereifa ] he is exempt from liability, as in a certain sense the legal status of the victim is that of a dead person. All concede in a case where one kills an individual dying from an illness caused at the hand of Heaven that he is liable, as no other individual took action contributing to his death, and the murderer alone took his remaining soul. They disagree only in a case where one kills an individual dying from injury caused at the hand of a person. One Sage, the Rabbis, likens this case to the case of a tereifa , and therefore rules that the one who kills him is exempt. And one Sage, Rabbi Yehuda, likens this case to the case of an individual dying from an illness caused at the hand of Heaven, and therefore rules that the one who kills him is liable.

    5The Gemara asks: As for the one who likens this case to the case of a tereifa , what is the reason that he does not liken it to the case of an individual dying from an illness caused at the hand of Heaven? The Gemara answers: In the case of an individual dying from an illness caused at the hand of Heaven, no action was performed by a person to kill him, whereas in this case of an individual dying from injury caused at the hand of a person, an action was performed by an individual to kill him. Therefore, it is a case of two people who performed an action together, and they are not liable.

    6The Gemara asks: And as for the one who likens this case to the case of an individual dying from an illness caused at the hand of Heaven, what is the reason that he does not liken it to a tereifa ? The Gemara answers: In the case of a tereifa , his status is like that of one whose organs, the trachea and the esophagus, are cut, who is considered to be slaughtered. The status of this individual dying from injury caused at the hand of a person is not like that of one whose organs, the trachea and the esophagus, are cut, as there is no particular defect; rather, he is like one suffering from general frailty, like any frail or elderly individual.

    7A tanna taught a baraita before Rav Sheshet: The verse that states: “And a man who strikes any soul mortally, he shall be put to death” (Leviticus 24:17), serves to include the case of one who strikes another and it is a blow in which there is not sufficient force to kill, and then another individual comes and kills him; the verse teaches that the second individual is liable.

    8The Gemara challenges: If the first individual struck him with a blow in which there is not sufficient force to kill, this halakha is obvious, as the first did not perform an act of killing at all, and it is only the second who killed him. Rather, emend the baraita to teach: The verse serves to include the case of one who strikes another and it is a blow in which there is sufficient force to kill, and then another individual comes and kills him; the verse teaches that the second individual is liable. And this unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, who holds that one who completes the killing of an individual is liable to be executed as a murderer.

    9Rava says: One who kills a tereifa is exempt as it is as though he killed a dead person. And as for a tereifa who kills another individual, if he killed him before the judges in court, he is liable to be executed. If the killing was not before the judges in court, he is exempt.

    10The Gemara explains: In the case of a tereifa who killed before the court, what is the reason that he is liable? He is liable, as it is written: “And you shall eradicate the evil from your midst” (Deuteronomy 13:6), from which it is derived that there is a mitzva for the court to eradicate evil that it witnesses firsthand. In the case where the killing was not before the judges in court, he is exempt, as any testimony against the tereifa is testimony that you cannot render conspiratory testimony. Even if the witnesses testifying that the tereifa committed murder are found to be conspiring witnesses, they cannot be executed, as they conspired to kill a tereifa . And any testimony that you cannot render conspiratory testimony is not characterized as testimony, and is not accepted in court.

    11And Rava says: One who sodomizes a male who is a tereifa is liable to be executed for committing an act of sodomy. And as for a tereifa who sodomizes a male, if he does so before the judges in court, he is liable to be executed. If the act of sodomy was not before a court, he is exempt. The Gemara explains: If he committed an act of sodomy before the court, he is liable, as it is written: “And you shall eradicate the evil from your midst.” If the act of sodomy was not before a court, he is exempt, as any testimony against a tereifa is testimony that you cannot render conspiratory testimony.

    12The Gemara asks: Why do I also need this ruling? This case of sodomy is identical to that case of murder; why then does Rava cite two cases with regard to capital transgressions involving a tereifa ? The Gemara answers: It was necessary for him to mention the case of one who sodomizes a tereifa , as there is a novel element introduced in that halakha . Lest you say: Let the status of one who sodomizes a male who is a tereifa be like one who engages in necrophilia, and let him be exempt from execution. To counter this, Rava teaches us that his liability is due to the pleasure that he experiences, and this man who sodomizes a tereifa has pleasure, as, although the legal status of a tereifa is that of a dead person in certain senses, he is, in fact, alive.

    13And Rava says: Witnesses who testified with regard to a tereifa that he committed a capital transgression, and then they were rendered conspiring witnesses are not executed, as they conspired to kill one whose status is that of a dead person. Witnesses who are themselves tereifa who were rendered conspiring witnesses are executed. Rav Ashi says: Even witnesses who are themselves tereifa who were rendered conspiring witnesses are not executed, due to the fact that they are not susceptible to a situation where witnesses who rendered them conspiring witnesses can themselves be rendered conspiring witnesses. Witnesses who render the witnesses who are themselves tereifa conspiring witnesses who then are rendered conspiring witnesses are not executed, because they sought to kill a tereifa , whose status is that of a dead person. Therefore, their testimony is testimony that you cannot render conspiratory testimony and is disregarded.

    14And Rava says: An ox that is a tereifa that killed an individual is liable to be executed, like any animal that kills a person. And an ox belonging to a person who is a tereifa that killed an individual is exempt. What is the reason for this halakha ? It is as the verse states: “The ox shall be stoned and its owner shall also be put to death” (Exodus 21:29). Based on the juxtaposition between the owner and his ox it is derived: Anywhere that we can read concerning the situation: “And its owner shall also be put to death,” we read, i.e., apply, concerning it: “The ox shall be stoned.” And anywhere that we cannot read concerning it: “And its owner shall also be put to death,” we do not read concerning it: “The ox shall be stoned.” Since the owner of the ox cannot be executed, as he is a tereifa , his ox is also not liable to be stoned.

    15Rav Ashi says: Even an ox that is a tereifa that killed an individual is exempt. What is the reason for this halakha ? Based on the juxtaposition between the ox and the owner, since if the owner were a tereifa he would be exempt, an ox that is a tereifa that killed an individual is also exempt.

    16§ The mishna teaches: If one set a dog against an individual and the dog killed him, or if one set a snake against an individual and the snake killed him, the one who set the dog or the snake is exempt from punishment. If he imbedded the snake’s fangs into another person and caused the snake to bite him and kill him, Rabbi Yehuda deems him liable to be executed, and the Rabbis exempt him. Rav Aḥa bar Ya’akov says: When you analyze the matter you will find that according to the statement of Rabbi Yehuda, venom of a snake stands within its fangs, and in this case the entire action is performed by the individual who imbeds the fang in the other person’s skin. The snake is passive. Therefore, the one who causes the snake to bite is liable to be executed by beheading with a sword as a murderer, and the snake is exempt.

    17According to the statement of the Rabbis, venom of a snake is discharged by the snake itself. The snake directly causes the death, while the individual who imbeds the fang is merely an indirect cause. Consequently, the snake is executed by stoning, and the one who caused the snake to bite is exempt from execution.

    18MISHNA: In the case of one who strikes another, whether he does so with a stone or with his fist, and the doctors assessed his condition, estimating that it would lead to death, and then his condition eased from what it was, and the doctors revised their prognosis and predicted that he would live, and thereafter his condition worsened and he died, the assailant is liable to be executed as a murderer. Rabbi Neḥemya says: He is exempt, as there is a basis for the matter of assuming that he is not liable. Since the victim’s condition eased in the interim, a cause other than the blow struck by the assailant ultimately caused his death.

    19GEMARA: The Sages taught: Rabbi Neḥemya interpreted this verse in arriving at his ruling. It is written: “If he rises and walks outside

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי לאו כחו תיזיל לתחתתפול מיד כנגדה ולא לצדדין:

    אלא כח כחוש הואאינו כחו חזק אלא קצת כחו יש כאן והאי דלא אזלה לעיל משום שכלה כח חוזק הזריקה והאבן חוזרת לארץ אבל עדיין הולכת היא ממקצת כחו:

    ה"ג ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב וכו':

    עד דאיכא כל נפשוכיון דמתחילה סייעו הראשונים בהריגתו ליכא כולה נפש במכת האחרון:

    כל דהוא נפשאפי' מקצתה ומיהו היכא דהכהו בבת אחת לא קטלינן לכלהו דאיש כי יכה אמר רחמנא ולא שנים שהכוהו:

    הכל מודים בהורג את אדם טריפהכגון נקב הוושט או קרום המוח:

    שהוא פטורמדלא אפליגו ביה שמע מינה כיון דניכרים חתיכת סימנין חיותו גברא קטילא חשיב ליה:

    בגוסס בידי שמיםובא אחר והרגו הכל מודים שחייב דלא איתעביד ביה מעשה ברישא והרי הוא כחי:

    בגוסס בידי אדםכגון זה שקרוב למות מחמת המכות אלא לא עשאוהו הראשונים טריפה:

    מחתכי סמניןסימן חיותא:

    כל נפש להביא וכו'דמשמע כל דהוא נפש:

    שהוא חייבהאחרון:

    ובערת הרעוהרי ראוהו רוצח:

    שלא בפני ב"דואתה בא לחייבו על פי עדים פטור דאין עדותן עדות דהויא עדות שאי אתה יכול להזימה לקיים בה דין הזמה שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעו למיקטל:

    את הטריפהאדם טריפה ורבעו חבירו במשכב זכור:

    חייבדהא איכא הנאה:

    כמאן דמשמש מתרובע את המת:

    והא אית ליה הנאהאבל רובע את המת ליכא הנאה שעבר חמימותו ולחלחותו ונצטנן:

    עדי טריפהשהן עצמן טריפה:

    שהוזמו נהרגיןדכתיב ובערת הרע מקרבך:

    לפי שאינן בזוממי זוממיןבדין זוממי זוממין אותם שהזימום ואמרו להם באותה שעה עמנו הייתם אם היו באין שנים אחרים ומזימין אותם לומר היאך אתם מזימין את אלו והרי אתם עמנו הייתם במקום פלוני אין הזוממין שנמצאו עכשיו זוממין נהרגין משום דגברא קטילא בעי למיקטל הלכך כי לא אתזמו נמי לא מקטלי הנך טריפה אפומייהו דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה ולא מקטלי ולרבא כיון דעדות זוממין חדוש הוא אע"ג דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה מקטלי:

    זוממי זוממיןהמזימין את הראשונים כשהן נעשו זוממין הוו להו זוממין של זוממין קמאי כל עדות זומם קרו זוממי של נדון כדאמרינן זוממי בת כהן באלו הן הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פד:):

    וגם בעליו יומתכלו' כמיתת בעלים (בסנהדרין דף ב.) כך מיתת השור ולהא מילתא נמי מקשינן להו דכיון דאילו קטיל מריה שלא בב"ד לא מקטיל על פי עדים כדאמרינן לעיל שורו נמי לא מקטיל:

    כיון דאילו הוו בעלים טריפהדכוותיה לא הוי מקטלי שור טריפה נמי לא מקטיל דהא למיתת בעלים הוקש:

    שיסהגירה:

    השיךשאחז הנחש והוליכו והשיך הנחש בבשרו:

    בין שיניו עומדוהרי הוא כתוקע סכין בבטנו דלאו גרמא הוא שהרי כלי משחיתו בידו:

    מכיש בסייףכדין רוצח:

    מעצמו מקיאבנשיכתו וכשהשיכו זה עדיין אין בו כדי להמית לפיכך גרמא בעלמא הוא אף על פי שיודע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית:

    לפיכך נחש בסקילהכדין שור שהמית דכל בהמה וחיה כשור הן אלא שדבר הכתוב בהוה:

    מתני' ואמדוהו למיתהבית דין אבל אמדוהו תחילה לחיים אפילו לרבנן פטור כדלקמן:

    והיקל ממה שהיהוחזרו ואמדוהו לחיים:

    שרגלים לדברשלא מת מחמת מכה זו שהרי היקל:

    סנהדרין 78 עמוד א

    1ואי לאו כחו הוא תיזיל לתחת. אלא, כח כחוש הוא.

    Baraita

    2ת"ר הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת, בין בזה אחר זה פטורין. רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה, האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו.

    3אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא כד, יז) ״ואיש כי יכה כל נפש אדם״. רבנן סברי: ״כל נפש״ עד דאיכא כל נפש, ור' יהודה בן בתירא סבר: ״כל נפש״ כל דהוא נפש.

    4אמר רבא: הכל מודים בהורג את הטריפה שהוא פטור, בגוסס בידי שמים שהוא חייב. לא נחלקו אלא בגוסס בידי אדם. מר מדמי ליה לטריפה, ומר מדמי ליה לגוסס בידי שמים.

    5מאן דמדמי ליה לטריפה, מאי טעמא לא מדמי ליה לגוסס בידי שמים? גוסס בידי שמים לא איתעביד ביה מעשה, האי איתעביד ביה מעשה.

    6ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים, מ"ט לא מדמי ליה לטריפה? טריפה מחתכי סימנים, הא לא מחתכי סימנים.

    7תני תנא קמיה דרב ששת: ״ואיש כי יכה כל נפש אדם״ להביא המכה את חבירו ואין בו כדי להמית, ובא אחר והמיתו, שהוא חייב.

    8אין בו כדי להמית? פשיטא! אלא, יש בו כדי להמית ובא אחר והמיתו, שהוא חייב. וסתמא כרבי יהודה בן בתירא.

    9אמר רבא: ההורג את הטריפה פטור. וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור.

    10בפני ב"ד (מאי טעמא) חייב? דכתי' (דברים יג, ו) ״ובערת הרע מקרבך״. שלא בפני ב"ד פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות.

    11ואמר רבא: הרובע את הטריפה חייב. טריפה שרבע, בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור. בפני ב"ד חייב, דכתיב: ״ובערת הרע מקרבך״. שלא בפני ב"ד פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה.

    12הא תו למה לי? היינו הך! הרובע את הטריפה איצטריכא ליה. מהו דתימא: ליהוי כמאן דמשמש מת, וליפטר? קמ"ל דמשום הנאה הוא, והא אית ליה הנאה.

    13ואמר רבא: עדים שהעידו בטריפה והוזמו, אין נהרגין. עדי טריפה שהוזמו, נהרגין. רב אשי אמר: אפילו עדי טריפה שהוזמו אין נהרגין, לפי שאינן בזוממי זוממין.

    14ואמר רבא: שור טריפה שהרג חייב, ושור של אדם טריפה שהרג פטור. מאי טעמא? אמר קרא: ״(שמות כא״, כט) ״השור יסקל וגם בעליו יומת״. כל היכא דקרינא ביה ״וגם בעליו יומת״, קרינן ביה ״השור יסקל״, וכל היכא דלא קרינן ביה ״וגם בעליו יומת״, לא קרינן ביה ״השור יסקל״.

    15רב אשי אמר: אפילו שור טריפה נמי שהרג פטור. מאי טעמא? כיון דאילו בעלים הוו פטירי, שור נמי פטור.

    16שיסה בו את הכלב וכו'. אמר רב אחא בר יעקב: כשתמצא לומר, לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד. לפיכך: מכיש בסייף, ונחש פטור.

    17לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו הוא מקיא. לפיכך: נחש בסקילה, והמכיש פטור.

    Mishna

    18המכה את חבירו, בין באבן בין באגרוף, ואמדוהו למיתה, והיקל ממה שהיה, ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. ר' נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר.

    Gemara

    19תנו רבנן: את זו דרש רבי נחמיה, (שמות כא, יט) אם יקום והתהלך בחוץ׃

    Tosafot

    בגוסס בידי אדםתימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל סנהדרין דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:

    מר מדמי ליה לטריפה וכו'אף על גב דקראי קא דרשי איצטריך ליה להני טעמי:

    ההורג את הטריפה פטוראפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה בפרק קמא דתמורה (דף יא: ושם) ומיהו נראה דהתם גרסינן רבה בר פלוגתיה של רב חסדא ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות (דף ג. ושם):

    בפני בית דין חייבכגון דראוהו ביום שדנין על ראייתם דאי ראוהו בלילה בעי עדות כדמוכח בהחובל (ב"ק ד' צ: ושם) וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאתה יכול להזימה:

    שור טריפה שהרג חייבאע"ג דבשילהי פרק ד' וה' (שם דף מד:) פטרינן לרבי שמעון שור שנתכוין להרוג את זה והרג את זה מטעם דכמיתת בעלים כך מיתת השור לא דמי דהתם הטעם שוה לשניהם אבל הכא באדם שייך לפטור מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה ובשור לא שייך דאם הוזמו עדים משלמים דמי שור טריפה לבעלים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות או שנים או שלשה בין בבת אחת בין בזה אחר זה כלם פטורין ממיתת בית דין וכן אם כבשוהו לתוך המים או דחפוהו לבור או זרקו בו אבנים ומ"מ דוקא אמרו בזה אחר זה פטורין בשיש בכלם ואף בראשון כדי להמית והואיל ולא מת תחת ידם אף הם פטורין וכן שאין באחד מהם כדי להמית אבל אם לא היה במכת הראשונים כדי להמית ויש באחרון כדי להמית לפי מה שהוא עכשיו אחרון חייב:

    מי שהרג את הטרפה פטור ממיתת בית דין הואיל ונודע שהוא טריפה או שנולד בו דבר המביאו לספק זה אבל כל סתם בני אדם בחזקת שלימים הם הרג את החולה אע"פ שהיה מסוכן ונוטה למות ואפילו גוסס נהרג עליו אבל אם היה גוסס על יד בני אדם כגון שהוכה עד שנטה למות והוא גוסס פטור:

    אדם טרפה שהרג את השלם אם בפני בית דין הרי זה נהרג משום ובערת הרע וכגון שראו ביום שאין צריכין לעדים ואע"פ שמכיון שראו אין רואין לו עוד זכות הואיל וטרפה הוא אין חוששין כל כך להצלתו ולא עוד אלא שזה צורך שעה על כל פנים שאם לא יהרג אף בפני בית דין ירגיל עצמו בכך ואם בפני עדים לבד פטור שהרי זה עדות שאין אתה יכול להזימה שהרי אם הוזמו יכולין לומר להרוג טריפה באנו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות בדיני נפשות שהם בדרישה וחקירה:

    הרובע את הטרפה חייב ואין אומרין הרי היא כמתה וכן אם שכב עם בהמה טרפה ויתבאר במקום אחר אפילו נשחטו בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליהן חייב עד שתמות או שיתיז את הראש וטרפה שרבע בפני בית דין חייב משום ובערת הרע שלא בפני בית דין פטור מתורת עדות שאי אתה יכול להזימה על הדרך שכתבנו בהריגה ושמא תאמר הרי זה עדות שאתה יכול להזימה מצד הנרבע אפשר שנרבע באונס או שהיה הנרבע קטן או גוי או בהמה כך מצאתיה לגדולי הדורות ולמדנו לדבריהם שכל שהעדות הוא מאותן שאתה יכול להזימה מצד אחד אע"פ שאין אתה יכול להזימה מכל צדדיה עדות שאתה יכול להזימה הוא וחייב מאחר שביארנו בעדים שהעידו על הטרפה שהרג שאין הטרפה נהרג על פיהם ושאם הוזמו אין נהרגין אף עדים שהם טרפה שהורגין על פיהם שהעידו על שלם שהרג והוזמו אין נהרגין מפני שאם הוזמו זוממיהם אין נהרגין שלא הזימו אלא טרפה:

    כבר ידעת בשור שהמית את האדם שהוא נסקל ואם הוא מועד משלחין עוד בעליו את הכפר שור שהוא טרפה שהרג פטור אף מן הסקילה כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון שכל שהבעלים טרפה פטור כך כל ששורו טרפה פטור וכן שור של אדם טריפה שהרג פטור ואין צריך לומר בשור שלם והוא של שלם שהרג את הטרפה שהוא פטור:

    המשנה השלישית והכונה בה ככוונת משנה שלפניה ואמר המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף מכה שיש בה כדי להמית ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אלא שלא נתרפא אבל הקל עד שאלו מצאוהו מתחלה על מדרגה זו לא היו אומדין אותו למיתה ואח"כ הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר שמחמת מכתו מת ואין אומדין אותו אומד שני בשהקל אחר שלא נתרפא והלכה כחכמים ויש פוסקין כר' נחמיה ולא עוד אלא שיש שאין גורסין כאן וחכמים מחייבין וענין שרגלים לדבר הם מפרשים אותו על דברי ר' נחמיה כלומר רגלים לדבר אחר שהוקל שלא מת אלא מחמת חולי אחר וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 78a

    Sanhedrin 78a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי לאו כחו תיזיל לתחת תפול מיד כנגדה ולא לצדדין:

    אלא כח כחוש הוא אינו כחו חזק אלא קצת כחו יש כאן והאי דלא אזלה לעיל משום שכלה כח חוזק הזריקה והאבן חוזרת לארץ אבל עדיין הולכת היא ממקצת כחו:

    ה"ג ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב וכו':

    עד דאיכא כל נפש וכיון דמתחילה סייעו הראשונים בהריגתו ליכא כולה נפש במכת האחרון:

    כל דהוא נפש אפי' מקצתה ומיהו היכא דהכהו בבת אחת לא קטלינן לכלהו דאיש כי יכה אמר רחמנא ולא שנים שהכוהו:

    הכל מודים בהורג את אדם טריפה כגון נקב הוושט או קרום המוח:

    שהוא פטור מדלא אפליגו ביה שמע מינה כיון דניכרים חתיכת סימנין חיותו גברא קטילא חשיב ליה:

    בגוסס בידי שמים ובא אחר והרגו הכל מודים שחייב דלא איתעביד ביה מעשה ברישא והרי הוא כחי:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 78a · Sefaria

    Tosafot

    בגוסס בידי אדם תימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל סנהדרין דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:

    מר מדמי ליה לטריפה וכו' אף על גב דקראי קא דרשי איצטריך ליה להני טעמי:

    ההורג את הטריפה פטור אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה בפרק קמא דתמורה (דף יא: ושם) ומיהו נראה דהתם גרסינן רבה בר פלוגתיה של רב חסדא ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות (דף ג. ושם):

    בפני בית דין חייב כגון דראוהו ביום שדנין על ראייתם דאי ראוהו בלילה בעי עדות כדמוכח בהחובל (ב"ק ד' צ: ושם) וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאתה יכול להזימה:

    שור טריפה שהרג חייב אע"ג דבשילהי פרק ד' וה' (שם דף מד:) פטרינן לרבי שמעון שור שנתכוין להרוג את זה והרג את זה מטעם דכמיתת בעלים כך מיתת השור לא דמי דהתם הטעם שוה לשניהם אבל הכא באדם שייך לפטור מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה ובשור לא שייך דאם הוזמו עדים משלמים דמי שור טריפה לבעלים:

    Tosafot on Sanhedrin 78a · Sefaria

    Meiri

    הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות או שנים או שלשה בין בבת אחת בין בזה אחר זה כלם פטורין ממיתת בית דין וכן אם כבשוהו לתוך המים או דחפוהו לבור או זרקו בו אבנים ומ"מ דוקא אמרו בזה אחר זה פטורין בשיש בכלם ואף בראשון כדי להמית והואיל ולא מת תחת ידם אף הם פטורין וכן שאין באחד מהם כדי להמית אבל אם לא היה במכת הראשונים כדי להמית ויש באחרון כדי להמית לפי מה שהוא עכשיו אחרון חייב:

    מי שהרג את הטרפה פטור ממיתת בית דין הואיל ונודע שהוא טריפה או שנולד בו דבר המביאו לספק זה אבל כל סתם בני אדם בחזקת שלימים הם הרג את החולה אע"פ שהיה מסוכן ונוטה למות ואפילו גוסס נהרג עליו אבל אם היה גוסס על יד בני אדם כגון שהוכה עד שנטה למות והוא גוסס פטור:

    אדם טרפה שהרג את השלם אם בפני בית דין הרי זה נהרג משום ובערת הרע וכגון שראו ביום שאין צריכין לעדים ואע"פ שמכיון שראו אין רואין לו עוד זכות הואיל וטרפה הוא אין חוששין כל כך להצלתו ולא עוד אלא שזה צורך שעה על כל פנים שאם לא יהרג אף בפני בית דין ירגיל עצמו בכך ואם בפני עדים לבד פטור שהרי זה עדות שאין אתה יכול להזימה שהרי אם הוזמו יכולין לומר להרוג טריפה באנו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות בדיני נפשות שהם בדרישה וחקירה:

    הרובע את הטרפה חייב ואין אומרין הרי היא כמתה וכן אם שכב עם בהמה טרפה ויתבאר במקום אחר אפילו נשחטו בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליהן חייב עד שתמות או שיתיז את הראש וטרפה שרבע בפני בית דין חייב משום ובערת הרע שלא בפני בית דין פטור מתורת עדות שאי אתה יכול להזימה על הדרך שכתבנו בהריגה ושמא תאמר הרי זה עדות שאתה יכול להזימה מצד הנרבע אפשר שנרבע באונס או שהיה הנרבע קטן או גוי או בהמה כך מצאתיה לגדולי הדורות ולמדנו לדבריהם שכל שהעדות הוא מאותן שאתה יכול להזימה מצד אחד אע"פ שאין אתה יכול להזימה מכל צדדיה עדות שאתה יכול להזימה הוא וחייב מאחר שביארנו בעדים שהעידו על הטרפה שהרג שאין הטרפה נהרג על פיהם ושאם הוזמו אין נהרגין אף עדים שהם טרפה שהורגין על פיהם שהעידו על שלם שהרג והוזמו אין נהרגין מפני שאם הוזמו זוממיהם אין נהרגין שלא הזימו אלא טרפה:

    כבר ידעת בשור שהמית את האדם שהוא נסקל ואם הוא מועד משלחין עוד בעליו את הכפר שור שהוא טרפה שהרג פטור אף מן הסקילה כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון שכל שהבעלים טרפה פטור כך כל ששורו טרפה פטור וכן שור של אדם טריפה שהרג פטור ואין צריך לומר בשור שלם והוא של שלם שהרג את הטרפה שהוא פטור:

    המשנה השלישית והכונה בה ככוונת משנה שלפניה ואמר המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף מכה שיש בה כדי להמית ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אלא שלא נתרפא אבל הקל עד שאלו מצאוהו מתחלה על מדרגה זו לא היו אומדין אותו למיתה ואח"כ הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר שמחמת מכתו מת ואין אומדין אותו אומד שני בשהקל אחר שלא נתרפא והלכה כחכמים ויש פוסקין כר' נחמיה ולא עוד אלא שיש שאין גורסין כאן וחכמים מחייבין וענין שרגלים לדבר הם מפרשים אותו על דברי ר' נחמיה כלומר רגלים לדבר אחר שהוקל שלא מת אלא מחמת חולי אחר וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 78a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בגוסס כו' אמאי פטור הא רוב גוססין כו' עכ"ל נ"ל דלרבנן קשיא להו דאחרון לא מחייב דסברי עד דאיכא כל נפש א"כ הראשון שעשאו גוסס דרוב גוססין למיתה וה"ל כל נפש אמאי פטור אבל לר"י ב"ב הא גלי קרא כל דהו נפש והאחרון חייב אע"ג דרוב גוססין למיתה ומזה שהביאו תדע לתירוצא מגוסס בידי שמים דאפילו לרבנן ההורגו חייב ודו"ק:

    בד"ה ההורג את כו' ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות עכ"ל ר"ל ועוד דאין כאן תדע וראיה מההיא דפרק קמא דתמורה כיון דסברתיה הפוכה כו' וע"כ דחדא מינייהו ליתא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 78a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 78, Amud Aleph, about 464 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “ואי לאו כחו הוא תיזיל לתחת. אלא,…”

    2. Segment 230 words

      Opens “ת"ר הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות…”

      Named: רבי יהודה, רב את.

    3. Segment 334 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו,…”

    4. Segment 430 words

      Opens “אמר רבא: הכל מודים בהורג את הטריפה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 523 words

      Opens “מאן דמדמי ליה לטריפה, מאי טעמא לא…”

    6. Segment 618 words

      Opens “ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים, מ"ט…”

    7. Segment 724 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב ששת: ״ואיש כי…”

      Named: רב ששת.

    8. Segment 820 words

      Opens “אין בו כדי להמית? פשיטא! אלא, יש…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 915 words

      Opens “אמר רבא: ההורג את הטריפה פטור. וטריפה…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1032 words

      Opens “בפני ב"ד (מאי טעמא) חייב? דכתי' (דברים…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “ואמר רבא: הרובע את הטריפה חייב. טריפה…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1226 words

      Opens “הא תו למה לי? היינו הך! הרובע…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “ואמר רבא: עדים שהעידו בטריפה והוזמו, אין…”

      Named: רב אשי, רבא.

    14. Segment 1448 words

      Opens “ואמר רבא: שור טריפה שהרג חייב, ושור…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “רב אשי אמר: אפילו שור טריפה נמי…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1626 words

      Opens “שיסה בו את הכלב וכו'. אמר רב…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    17. Segment 1712 words

      Opens “לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו הוא מקיא.…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “מתני׳ המכה את חבירו, בין באבן בין…”

    19. Segment 1915 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: את זו דרש רבי…”

      Named: רבי נחמיה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 78a · Segment 3 — “אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא כד,…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 78a · Segment 16 — “…הכלב וכו'. אמר רב אחא בר יעקב: כשתמצא לומר,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 78a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026