Talmud Builders

    Sanhedrin 56a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 56a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1On every day of a blasphemer’s trial, when the judges judge the witnesses, i.e., interrogate the witnesses, they ask the witnesses to use an appellation for the name of God, so that they do not utter a curse of God’s name. Specifically, the witnesses would say: Let Yosei smite Yosei, as the name Yosei has four letters in Hebrew, as does the Tetragrammaton.

    2When the judgment is over, and the court votes to deem the defendant guilty, they do not sentence him to death based on the testimony of the witnesses in which they used an appellation for the name of God, without having ever heard the exact wording of the curse. Rather, they remove all the people who are not required to be there from the court, so that the curse is not heard publicly, and the judges interrogate the eldest of the witnesses, and say to him: Say what you heard explicitly. And he says exactly what he heard. And the judges stand on their feet and make a tear in their garments, as an act of mourning for the desecration of the honor of God. And they do not ever fully stitch it back together again.

    3And the second witness says: I too heard as he did, but he does not repeat the curse explicitly. And the third witness, in the event that there is one, says: I too heard as he did. In this manner, the repetition of the invective sentence is limited to what is absolutely necessary.

    4GEMARA: The Sage taught in a baraita : A blasphemer is not liable unless he blesses, a euphemism for curses, the name of God with the name of God, e.g., by saying: Let such and such a name strike such and such a name.

    5The Gemara asks: From where is this matter derived? Shmuel says: It is derived from that which the verse states: “And he who blasphemes [ venokev ] the name of the Lord shall be put to death; all the congregation shall stone him; the convert as well as the homeborn, when he blasphemes [ benokvo ] the name, he shall be put to death” (Leviticus 24:16). It is derived from the repetition of the phrase “blasphemes the name” that the reference is to cursing the name of God with the name of God.

    6The Gemara asks: From where is it derived that this word nokev is a term for blessing, i.e., cursing? The Gemara answers that it is derived from the statement of Balaam, who was sent by Balak to curse the Jewish people: “How shall I curse [ ekkov ] whom God has not cursed?” (Numbers 23:8). And the prohibition against cursing God is derived from here: “You shall not curse God” (Exodus 22:27).

    7The Gemara asks: But say that perhaps the meaning of nokev is not cursing, but rather making a hole, as it is written: “And made a hole [ vayyikkov ] in its lid” (II Kings 12:10). According to this, the word nokev is referring to one who makes a hole and damages the written name of God. And the prohibition against doing so is derived from here: “And you shall destroy their name out of that place. You shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4).

    8The Gemara answers: It is derived from the repetition of nokev that for one to be liable, it is necessary that his transgression involve the name of God with the name of God, and such a transgression is not possible if the reference is to making a hole.

    9The Gemara challenges: But say that such a transgression is possible, as one can place two written names of God, one on top of the other, and tear through them at once. The Gemara explains: That would be defined as making a hole and again making a hole, not making a hole in one name by means of another name. The Gemara asks: But say that one can etch the name of God on the point of a knife and cut through another name with it. The Gemara answers: In that case, it is the point of the knife that is cutting, not the name of God.

    10The Gemara asks: Say that nokev means the utterance of the ineffable name of God. As it is written: “And Moses and Aaron took these men that are pointed out [ nikkevu ] by name” (Numbers 1:17). And the prohibition to do so is derived from here: “You shall fear the Lord, your God” (Deuteronomy 6:13).

    11The Gemara answers: One answer is that for one to be liable, it is necessary that his transgression involve the name of God with the name of God, and such a transgression is not possible if the reference is to uttering the ineffable name of God. Furthermore, the prohibition derived from the verse “You shall fear the Lord, your God” is a prohibition stated as a positive mitzva, and a prohibition stated as a positive mitzva is not considered a prohibition.

    12The Gemara presents an alternative proof that nokev is referring to cursing: And if you wish, say instead that the verse states: “And the son of the Israelite woman blasphemed [ vayyikkov ] the name and cursed” (Leviticus 24:11). That is to say that the meaning of nokev is to curse.

    13The Gemara asks: But perhaps this verse does not prove that the meaning of nokev is to curse; rather, it indicates that one is not liable to be executed unless he does both, i.e., both nokev and cursing God? The Gemara answers: This shall not enter your mind, as it is written: “Bring forth the one who cursed… and stone him” (Leviticus 24:14), and it is not written: Bring forth the nokev and one who cursed. Conclude from it that it is one act and not two.

    14§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Anyone who curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), that the verse could have stated: One [ ish ] who curses his God. Why must the verse state: “Anyone [ ish ish ]”? It is to include the gentiles, who are prohibited from blessing, i.e., cursing, the name of God, just like Jews are. And they are executed for this transgression by the sword alone, as all death penalties stated with regard to the descendants of Noah are by the sword alone.

    15The Gemara asks: But is this halakha derived from here? Rather, it is derived from there: “And the Lord God commanded the man” (Genesis 2:16), as is stated in a baraita that will soon be quoted at length: “The Lord,” this is referring to the blessing, i.e., cursing, of the name of God. This verse concerns Adam, the first man, and is therefore binding on all of humanity.

    16Rav Yitzḥak Nappaḥa says: The verse “anyone who curses his God” is necessary only to include gentiles who curse God using the appellations for the name of God, rather than mentioning the ineffable name, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    17As it is taught in a baraita : Why must the verse state: “Anyone who curses his God shall bear his sin”? But isn’t it already stated: “And he who blasphemes the name of the Lord shall be put to death” (Leviticus 24:16)? Rather, since it is stated: “And he who blasphemes the name of the Lord shall be put to death,” one might have thought that one will be liable only for cursing the ineffable name of God. From where is it derived that the verse includes one who curses any of the appellations as well? The verse states: “Anyone who curses his God,” to indicate that one is liable to be executed in any case. This is the statement of Rabbi Meir.

    18And the Rabbis say: For cursing the ineffable name of God, one is punished by death, and for cursing the appellations, one is liable to receive lashes for violating a prohibition.

    19The Gemara comments: And Rav Yitzḥak Nappaḥa, who holds that according to the Rabbis, gentiles are not liable for cursing appellations for the name of God, disagrees with the opinion of Rav Meyasha. As Rav Meyasha says: A descendant of Noah who blessed God by one of the appellations is liable to be executed even according to the opinion of the Rabbis.

    20What is the reason? It is because the verse states: “The convert as well as the homeborn, when he blasphemes the name, he shall be put to death” (Leviticus 24:16), from which it is derived that it is only in the case of a convert or a homeborn Jew that we require the condition: “When he blasphemes the name,” i.e., he is liable to be executed only if he curses the ineffable name. But a gentile is liable to be executed even due to merely cursing an appellation.

    21The Gemara asks: And what does Rabbi Meir do with this part of the verse: “The convert as well as the homeborn”? What does he derive from it? The Gemara answers: Rabbi Meir derives that a convert or a homeborn Jew is liable to be executed by stoning for this transgression, but a gentile is executed by the sword. This exclusion is necessary as otherwise it might enter your mind to say that since gentiles are included in the halakhot of this verse, they are included in all the halakhot of blasphemy. Therefore the verse teaches us that they are not stoned.

    22The Gemara asks: And what does Rav Yitzḥak Nappaḥa do with this part of the verse: “The convert as well as the homeborn,” according to the opinion of the Rabbis, since Rav Yitzḥak Nappaḥa holds that the Rabbis do not deem either a Jew or a gentile liable for cursing an appellation of God’s name? The Gemara answers: He derives that it is specifically with regard to a convert and a homeborn Jew that we require the condition that he curse a name of God by a name of God; but with regard to a gentile, we do not require that he curse a name of God by a name of God in order for him to be liable.

    23The Gemara asks: Why do I need the inclusive term “anyone who curses his God,” according to the opinions that do not derive from it that a gentile is liable for cursing an appellation of God’s name? The Gemara answers: No halakha is derived from it; it is not a superfluous term, as the Torah spoke in the language of people.

    24§ Since the halakhot of the descendants of Noah have been mentioned, a full discussion of the Noahide mitzvot is presented. The Sages taught in a baraita : The descendants of Noah, i.e., all of humanity, were commanded to observe seven mitzvot: The mitzva of establishing courts of judgment; and the prohibition against blessing, i.e., cursing, the name of God; and the prohibition of idol worship; and the prohibition against forbidden sexual relations; and the prohibition of bloodshed; and the prohibition of robbery; and the prohibition against eating a limb from a living animal.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכל יוםכל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך אמר יכה יוסי את יוסי האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב"ד מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים כל מי שמהפך דבריו ומדבר כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו חבר בשבועות (דף לה.) וגם בלשון המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״א-כ״ב) ולהכי נקט יוסי את יוסי דד' אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם:

    נגמר הדיןובאו לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

    אלא מוציאין את כל אדם לחוץדגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

    וקורעיןבגדיהם:

    ולא מאחיןעולמית וטעמא מפורש בגמרא:

    אף אנישמעתי כמוהו וא"צ לחזור ולהזכיר ברכת השם:

    גמ' שם בשםכגון יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני:

    ונוקב שם בנקבו שםלהכי אהדריה בהאי קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם:

    וממאי דהאי ונוקב שם וגו'עד לא תעשון לשון קושיא הוא דאין תירוץ בינתים:

    מברזשלא לתחוב סכין לדקור נקב בשם הכתוב בקלף:

    ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמםוסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם:

    בענין שם בשםכדיליף לעיל ובנקיבה לא משכחת שם בשם שינקוב את חבירו:

    שני שמות אהדדיכתובים בשתי חתיכות קלף ויתנם זה על זה:

    נוקב וחוזר ונוקבבסכין הוא ואין שם נוקב את שם חבירו דלאחר שינקוב העליון ינקוב התחתון:

    פרושיבאותיותיו ופירושיה:

    לא שמה אזהרהולא ענש עליה מיתה:

    תרוייהופרושי וברוכי ובחדא לא מחייב:

    איש אישבברכת השם כתוב איש איש כי יקלל אלהיו וגו' (ויקרא כ״ד:ט״ו):

    אינה אלא סייףדכתיב בהו (בראשית ט׳:ו׳) באדם דמו ישפך ומיתה אחרת לא הוזכרה בהם:

    והא מהכא נפקאדעכו"ם מוזהרין על ברכת השם:

    ה' זו ברכת השםלקמיה דרשינן ויצו ה' אלהים וגו':

    לא נצרכאהאי איש איש אלא לרבות את הכנויים שיהו העכו"ם מוזהרים על ברכתו כישראל דאי מהתם הוה אמינא שם המיוחד דוקא דכתיב ה' דהאי אלהים דבההוא קרא לאזהרת ע"ז דרשינן ליה לקמן:

    ואליבא דרבי מאירמתוקמא דמחייב ישראל על הכנויין מהאי קרא ואתא איש איש להשוות עובדי כוכבי' וישראל בכל הני כנויים כגון אלהים שדי צבאות ולא דמו לכנויים דמתני' דקתני יכה יוסי את יוסי דכנוי דקתני מתני' דנין את העדים בכינוי לאו כנוי השם הוא כדפרשינן לעיל:

    על שם המיוחדדהא כתיב ה' והיינו שם מיוחד דכתיב זה שמי לעולם (שמות ג׳:ט״ו):

    כי יקלל אלהיודהיינו כנוי דלאו שם המיוחד וסמיך ליה מיתה ונוקב שם ה' מות יומת וקאי נמי אכי יקלל אלהיו:

    וחכ"א על שם המיוחד במיתהכדכתיב ונוקב שם ה' וגו' והאי ונשא חטאו לאו מיתה אלא ונשא חטאו דכרת:

    ועל הכנויין באזהרהאלהים לא תקלל אף על הכנויין נזהר ושם המיוחד נמי בהא אזהרה נפיק דכל אלהים לשון שררה כמו (שם ז) נתתיך אלהים:

    ופליגא דרבי מיישאהא דאמר ר' יצחק נפחא לרבות את הכנויים ואליבא דרבי מאיר דמשמע הא לרבנן פטור בן נח על הכנויין פליגא דרבי מיישא דאיהו סבר אע"ג דאמרי רבנן על הכנויין באזהרה בישראל מיהו עובד כוכבים חייב מיתה מכגר וכאזרח מדכתיב גר ואזרח יתירה ש"מ לחיובי עובד כוכבים בכנוי:

    ור"מדאמר גר ואזרח חייבין בכנוי ועובד כוכבים אתרבו מאיש איש ממאי קא ממעט גר ואזרח לבני נח:

    הואיל ואיתרבולהאי פרשתא לכנויין איתרבו אף לכל האמור בפרשה ובסקילה:

    ור' יצחק נפחא אליבא דרבנןכיון דאמרי רבנן עובדי כוכבים פטורין מן הכנוי כישראל גר ואזרח מאי קא ממעטי אי למעוטינהו מסקילה לא איצטריך דמהיכא תיתי הא לא אתרבו בהא פרשתא דבשלמא לר' מאיר סד"א הואיל ואיתרבי איתרבי:

    איש איש למה ליבין לר' מיישא בין לר' יצחק נפחא אליבא דרבנן ברכת השם מויצו ה' אלהים נפקא כנויים מגר ואזרח נפקי לר' מיישא ואי לר' יצחק נפחא הא אמר לרבנן פטורין:

    שבע מצותיליף להו לקמן:

    וגלוי עריותכולן חוץ מנערה המאורסה כדכתיב (בראשית כ׳:ג׳) גבי אבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל בעולת בעל יש להם נערה המאורסה אין להם:

    סנהדרין 56 עמוד א

    1בכל יום דנין את העדים בכינוי, ״יכה יוסי את יוסי״.

    2נגמר הדין, לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ. שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו: ״אמור מה ששמעת בפירוש״. והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין, ולא מאחין.

    3והשני אומר: ״אף אני כמוהו״, והשלישי אומר: ״אף אני כמוהו״.

    Gemara

    4תנא: עד שיברך שם בשם.

    5מנהני מילי? אמר שמואל: דאמר קרא ״(ויקרא כד״, טז) ״ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת״.

    6ממאי דהאי ״נוקב״ לישנא דברוכי הוא? דכתיב: ״(במדבר כג״, ח) ״מה אקב לא קבה אל״. ואזהרתיה מהכא: (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל׃

    7ואימא מיברז הוא. דכתיב: ״(מלכים ב יב״, י) ויקב חור בדלתו ואזהרתיה מהכא (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם׃

    8בעינא שם בשם, וליכא׃

    9ואימא דמנח שני שמות אהדדי ובזע להו ההוא נוקב וחוזר ונוקב הוא ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה ההוא חורפא דסכינא הוא דקא בזע׃

    10אימא פרושי שמיה הוא דכתיב ״(במדבר א״, יז) ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מהכא (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא׃

    11חדא דבעינא שם בשם. וליכא ועוד הויא ליה אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמה אזהרה׃

    12ואיבעית אימא אמר קרא ״(ויקרא כד״, יא) ויקב ויקלל למימרא דנוקב קללה הוא׃

    13ודילמא עד דעבד תרוייהו לא סלקא דעתך דכתיב ״(ויקרא כד״, יד) הוצא את המקלל ולא כתיב ״הוצא את הנוקב והמקלל שמע מינה חדא היא״׃

    Baraita

    14תנו רבנן: איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שמוזהרין על ברכת השם, כישראל ואינן נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא בסייף׃

    15והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו ברכת השם׃

    16אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא לרבותא הכינויין ואליבא דרבי מאיר׃

    17דתניא (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר ״ונוקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויין תלמוד לומר איש כי יקלל אלהיו מכל מקום דברי רבי מאיר״׃

    18וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה׃

    19ופליגא דרבי מיישא דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב׃

    20מאי טעמא דאמר קרא ״(ויקרא כד״, טז) כגר כאזרח גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם אבל עובד כוכבים אפילו בכינוי׃

    21ורבי מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח בסקילה אבל עובד כוכבים בסייף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתרבו איתרבו קמ"ל׃

    22ורבי יצחק נפחא אליבא דרבנן האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח הוא דבעינן שם בשם אבל עובד כוכבים לא בעינן שם בשם׃

    23איש איש למה לי דיברה תורה כלשון בני אדם׃

    Baraita

    24תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי.

    Tosafot

    אינה אלא סייףולקמן איכא מ"ד אלא חנק והא דכתיב (בראשית ל״ח:כ״ד) גבי תמר הוציאוה ותשרף לאו משום דדינא הכי דאפילו מיתה לא נתחייבה לא בדינא דידהו ולא בדידן וכשהחמירו עליה לחייבה מיתה כיבמה שזינתה אוקמוה אמיתת בת כהן דבשריפה לפי שהיתה בתו של שם:

    ואליבא דרבי מאירדלרבנן הא אמרי על הכינויין באזהרה ואע"ג דלבני נח אזהרתן זו היא מיתתן כיון דבישראל ליכא מיתה לא מרבי' עו"ג למיתה מקרא דכתיב גבי ישראל דישראל לית בהו מיתה מיהו קשה מנא ליה דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה ר' יצחק דמרבינן עובד כוכבים מכגר וכאזרח והכא אקרא דאיש קאי דלא מיתוקם לרבות את העובדי כוכבים אלא לר"מ וי"ל דמכגר וכאזרח לא מרבינן אי לאו דמתרבי עובד כוכבים מאיש איש ומאיש איש לחודא לא הוה מרבינן אי לאו כגר וכאזרח כיון דבישראל ליכא מיתה והא דבעי בסמוך איש איש לרבנן למה לי לא כמו שפ"ה דבעי נמי לר' מיישא דלא קשה ליה כלל אלא לר' יצחק אליבא דרבנן בעי:

    איש כי יקלל למה לי'תימה הא איצטריך כדדרשינן בפרק מי שהי' טמא (פסחים צג:) למ"ד מגדף היינו עובד עבודת כוכבים איצטריך כי יקלל לגופיה לאשמועי' דאיכא כרת במברך את השם דכתיב הכא ונשא חטאו וכתיב בחדל לעשות פסח ראשון חטאו ישא ולמ"ד מגדף היינו מברך את השם דאית ביה כרת בהדיא דכתיב את השם הוא מגדף ונכרתה איצטריך האי קרא לאגמורי כרת לחדל פסח שני וי"ל דהכא דריש כי יקלל למ"ל דה"ל למיכתב ונשא חטאו גבי ונוקב שם:

    ועל הכינויים באזהרהדכתיב אלהים לא תקלל וכי יקלל אתא לכרת כדדרשינן בפסחים (שם:) ואיכא כרת אכינויין והא דקאמר באזהרה למעוטי מיתה ולא למעוטי כרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם תנא עד שיברך שם בשםמנא לן אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם ה' בנקבו שם. וממאי דנוקב לישנא דברוכי הוא בכינוי שנאמר מה אקוב לא קבה אל. ואזהרתיה אלהים לא תקלל איבעי תימא מהכא ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל וכי תימא תרתי עבד נקב את השם וקילל מדכתיב הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא הנוקב והמקלל ש"מ חדא עבד והנוקב הוא המקלל תרווייהו חדא היא:

    ירושלמי מניין שקורעין על קללת השם שנאמר ויהי כשמוע חזקיהו ויקרע את בגדיו וגו'. תני ר' אושעיא אחד השומע מישראל ואחד השומע מגוי חייב לקרוע שנא' אני ה' אלהי כל בשר. מהו לקרוע בזמן הזה משמא דר' יוחנן אמרו משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכנויין נשמעינה מהדא ריש לקיש הוה מהלך באיסטרטא פגע בחד כותי והוה הוא מגדף והוא קרע כותי מגדף והוא קרע. נחת ליה מחמרא ויהב ליה מרתוקא גו ליביה. אמר ליה רשיעא אית לאימך מלבושין מספקא לי. ש"מ קורעין על הכנויין בזמן הזה ואפי' מן הכותים:

    פי' עד שיברך שם בשם יקלל שם כלומר יזכור שם ויקללו אותו השם בשם. ת"ר מה ת"ל איש איש לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם כישראל ואין נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בסייף. תניא ונוקב שם ה' יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מניין לרבות את כל הכנויין ת"ל איש איש כי יקלל אלהיך ונשא חטאו מכל מקום. דברי ר' מאיר וחכ"א על שם המיוחד במיתה שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת ועל הכנויין באזהרה שנא' ונשא חטאו ור' מיישא פליג על האי תנא ואמר לרבנן בן נח אפילו בכנויין נהרג שנאמר כגר כאזרח בנקבו שם יומת. גר ואזרח אינן חייבין מיתה אלא על שם המיוחד. אבל בן נח אפילו בכנויין חייב:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 56a

    Sanhedrin 56a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 445 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכל יום כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך אמר יכה יוסי את יוסי האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב"ד מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים כל מי שמהפך דבריו ומדבר כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו חבר בשבועות (דף לה.) וגם בלשון המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״א-כ״ב) ולהכי נקט יוסי את יוסי דד' אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם:

    נגמר הדין ובאו לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

    אלא מוציאין את כל אדם לחוץ דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

    וקורעין בגדיהם:

    ולא מאחין עולמית וטעמא מפורש בגמרא:

    אף אני שמעתי כמוהו וא"צ לחזור ולהזכיר ברכת השם:

    גמ' שם בשם כגון יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני:

    ונוקב שם בנקבו שם להכי אהדריה בהאי קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 56a · Sefaria

    Tosafot

    אינה אלא סייף ולקמן איכא מ"ד אלא חנק והא דכתיב (בראשית ל״ח:כ״ד) גבי תמר הוציאוה ותשרף לאו משום דדינא הכי דאפילו מיתה לא נתחייבה לא בדינא דידהו ולא בדידן וכשהחמירו עליה לחייבה מיתה כיבמה שזינתה אוקמוה אמיתת בת כהן דבשריפה לפי שהיתה בתו של שם:

    ואליבא דרבי מאיר דלרבנן הא אמרי על הכינויין באזהרה ואע"ג דלבני נח אזהרתן זו היא מיתתן כיון דבישראל ליכא מיתה לא מרבי' עו"ג למיתה מקרא דכתיב גבי ישראל דישראל לית בהו מיתה מיהו קשה מנא ליה דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה ר' יצחק דמרבינן עובד כוכבים מכגר וכאזרח והכא אקרא דאיש קאי דלא מיתוקם לרבות את העובדי כוכבים אלא לר"מ וי"ל דמכגר וכאזרח לא מרבינן אי לאו דמתרבי עובד כוכבים מאיש איש ומאיש איש לחודא לא הוה מרבינן אי לאו כגר וכאזרח כיון דבישראל ליכא מיתה והא דבעי בסמוך איש איש לרבנן למה לי לא כמו שפ"ה דבעי נמי לר' מיישא דלא קשה ליה כלל אלא לר' יצחק אליבא דרבנן בעי:

    איש כי יקלל למה לי' תימה הא איצטריך כדדרשינן בפרק מי שהי' טמא (פסחים צג:) למ"ד מגדף היינו עובד עבודת כוכבים איצטריך כי יקלל לגופיה לאשמועי' דאיכא כרת במברך את השם דכתיב הכא ונשא חטאו וכתיב בחדל לעשות פסח ראשון חטאו ישא ולמ"ד מגדף היינו מברך את השם דאית ביה כרת בהדיא דכתיב את השם הוא מגדף ונכרתה איצטריך האי קרא לאגמורי כרת לחדל פסח שני וי"ל דהכא דריש כי יקלל למ"ל דה"ל למיכתב ונשא חטאו גבי ונוקב שם:

    ועל הכינויים באזהרה דכתיב אלהים לא תקלל וכי יקלל אתא לכרת כדדרשינן בפסחים (שם:) ואיכא כרת אכינויין והא דקאמר באזהרה למעוטי מיתה ולא למעוטי כרת:

    Tosafot on Sanhedrin 56a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם תנא עד שיברך שם בשם מנא לן אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם ה' בנקבו שם. וממאי דנוקב לישנא דברוכי הוא בכינוי שנאמר מה אקוב לא קבה אל. ואזהרתיה אלהים לא תקלל איבעי תימא מהכא ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל וכי תימא תרתי עבד נקב את השם וקילל מדכתיב הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא הנוקב והמקלל ש"מ חדא עבד והנוקב הוא המקלל תרווייהו חדא היא:

    ירושלמי מניין שקורעין על קללת השם שנאמר ויהי כשמוע חזקיהו ויקרע את בגדיו וגו'. תני ר' אושעיא אחד השומע מישראל ואחד השומע מגוי חייב לקרוע שנא' אני ה' אלהי כל בשר. מהו לקרוע בזמן הזה משמא דר' יוחנן אמרו משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכנויין נשמעינה מהדא ריש לקיש הוה מהלך באיסטרטא פגע בחד כותי והוה הוא מגדף והוא קרע כותי מגדף והוא קרע. נחת ליה מחמרא ויהב ליה מרתוקא גו ליביה. אמר ליה רשיעא אית לאימך מלבושין מספקא לי. ש"מ קורעין על הכנויין בזמן הזה ואפי' מן הכותים:

    פי' עד שיברך שם בשם יקלל שם כלומר יזכור שם ויקללו אותו השם בשם. ת"ר מה ת"ל איש איש לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם כישראל ואין נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בסייף. תניא ונוקב שם ה' יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מניין לרבות את כל הכנויין ת"ל איש איש כי יקלל אלהיך ונשא חטאו מכל מקום. דברי ר' מאיר וחכ"א על שם המיוחד במיתה שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת ועל הכנויין באזהרה שנא' ונשא חטאו ור' מיישא פליג על האי תנא ואמר לרבנן בן נח אפילו בכנויין נהרג שנאמר כגר כאזרח בנקבו שם יומת. גר ואזרח אינן חייבין מיתה אלא על שם המיוחד. אבל בן נח אפילו בכנויין חייב:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 56a · Sefaria

    Meiri

    A Noahide is commanded regarding the prohibition of blasphemy just as an Israelite is and is only executed by the sword, for most executions of Noahides are by the sword, as will be explained. Even if he did not blaspheme using the explicit Name but rather with one of the divine appellations that we mentioned above, which may not be erased, he is executed. This is unlike an Israelite, who is only executed if he blasphemes using the explicit Name. If he used one of the appellations, according to the opinion of the great commentators, he is not executed unless he used the explicit Name itself, as is the view of the other commentators. Some of the great rabbinic authorities hold that even without using the explicit Name or an appellation, one is liable, but if he blasphemed using an appellation, he receives lashes, as it is stated, “You shall not curse God” (Exodus 22:27), and the term "God" is one of the divine appellations. According to those who require the use of the explicit Name for an Israelite, regarding a Noahide, they rule that just as a Noahide is liable for blaspheming with an appellation, so too is he liable for cursing without using the explicit Name, since the rule of requiring the explicit Name applies only to Israelites. This also seems to be the understanding of the great commentators, even though they did not state it explicitly. Furthermore, this principle is derived from the verse, “When he pronounces the Name,” from which we learn that the rule of "as the stranger, so the native-born" applies to Israelites, excluding Noahides.

    Meiri on Sanhedrin 56a · Sefaria · CC0

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ור"י נפחא אליבא דרבנן האי כגר כו' אבל נכרים לא בעינן שם בשם כו' למעטינהו מסקילה לא אצטריך כפירש"י ומשום דכל מיתתן בסייף ומהיכא תיתי למימר הכא סקילה כיון דלא איתרבו לרבנן אבל לענין שם בשם כיון דאינו מפורש בנכרי מה היא ברכת השם יש ללמוד סתום מן המפורש לגבי ישראל שהיא שם בשם אף על גב דלא איתרבאי אי לאו מיעוטא דכגר כו' ולרבי מאיר נמי מצי למימר למעט מכגר ואזרח שם בשם בנכרי אלא דתלמודא קאמר דמסקילה נמי אצטריך למעוטי אליביה כיון דאתרבי וק"ל:

    שם איש איש למה לי דברה תורה כו' דלפירוש רש"י דלרבי מיישא נמי פריך ליכא למימר דאתא איש איש לומר דבעינן שם בשם כמו בעכו"ם דלא אצטריך ליה להא ומהיכא תיתי דלא בעינן שם בשם דודאי הוה ילפינן סתום שבעכ"ום מן המפורש בישראל כמו שכתב לעיל וליכא למימר נמי דאתא איש איש לרבות סקילה בעכו"ם כמו בישראל דאם כן הויין דרשות דרבי מאיר הפוכה מדרבנן דרבי מאיר מרבה כינויין לעכו"ם מאיש איש וממעט סקילה מכגר ואזרח ולרבנן הוא בהיפוך דמחייבין כינויין מכגר ואזרח ומרבין סקילה מאיש איש ועוד דבסקילה בעכו"ם וכן בשם בשם לא אשכחן דפליגי בשום מקום וק"ל:

    תוס' בד"ה ואליבא דרבי מאיר כו' מיהו קשה מנליה דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה כו' עכ"ל לכאורה בפשיטות הוה ליה לאקשויי דמאי קאמר דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא הא ע"כ רבי מיישא נמי סבירא ליה דהך ברייתא איש איש לרבות הכנויין אליבא דרבי מאיר מתנייא דהא רבנן מכגר ואזרח ילפי ליה דעכו"ם חייב על הכנויין אלא משום דרש"י דחק לפרש בפירושו דלהכי קאמר ופליגא אדרבי מיישא משום דאהא דקאמר לרבות את הכנויין ואליבא דרבי מאיר משמע הא לרבנן פטור כו' ואהא קשי' להו מנליה ומהיכי משמע למימר הכי דאימא רבי יצחק אקרא דאיש קאי דלא מתוקמא אלא כרבי מאיר אבל מכגר ואזרח מודה רבי יצחק דמרבינן לעכו"ם לרבנן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 56a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דאמר קרא ונוקב שם עי' לקמן סו ע"א רש"י ד"ה בנקבו:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 56a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ נראה לי בס"ד הטעם למספר שבע כדי שעל ידם יהיו יכולים לדור ולהתקיים בעולם הזה שהיא שבעה אקלימים כנודע. אי נמי כנגד שבעה מלכים שנשברו. אי נמי כדי לשמרם משבעה כוחות טומאה של יצר הרע שהם כנגד שבעה שמות שיש לו שלא יאבדם לגמרי בשבעה טומאות שלו שיהיו כדור המבול ודור הפלגה. אך קשא למה קורא את שבע מצות על שם נח, והלא אדם הראשון נצטווה בהם והיה ראוי לקרותם על שם אדם? ונראה לי דאדם הראשון נצטווה בתשעה מצות שהוא איסור אכילת בשר ואכילת עץ הדעת וכמו שכתבו התוספות ואחר כך הותר הבשר לנח ובניו והם לא היה להם מצות עץ הדעת ונמצא אצל נח ובניו הם שבעה מצות.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 56a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 56, Amud Aleph, about 445 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “בכל יום דנין את העדים בכינוי, ״יכה…”

    2. Segment 229 words

      Opens “נגמר הדין, לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין…”

    3. Segment 310 words

      Opens “והשני אומר: ״אף אני כמוהו״, והשלישי אומר:…”

    4. Segment 46 words

      Opens “גמ׳ תנא: עד שיברך שם בשם.…”

    5. Segment 515 words

      Opens “מנהני מילי? אמר שמואל: דאמר קרא (ויקרא…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 623 words

      Opens “ממאי דהאי ״נוקב״ לישנא דברוכי הוא? דכתיב:…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ואימא מיברז הוא. דכתיב: (מלכים ב יב,…”

    8. Segment 84 words

      Opens “בעינא שם בשם, וליכא…”

    9. Segment 925 words

      Opens “ואימא דמנח שני שמות אהדדי ובזע להו…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אימא פרושי שמיה הוא דכתיב (במדבר א,…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “חדא דבעינא שם בשם. וליכא ועוד הויא…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “ואיבעית אימא אמר קרא (ויקרא כד, יא)…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “ודילמא עד דעבד תרוייהו לא סלקא דעתך…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “תנו רבנן: איש מה ת"ל איש איש…”

    15. Segment 159 words

      Opens “והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא…”

      Named: רבי מאיר.

    17. Segment 1755 words

      Opens “דתניא (ויקרא כד, טו) איש איש כי…”

      Named: רבי מאיר.

    18. Segment 189 words

      Opens “וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “ופליגא דרבי מיישא דאמר רבי מיישא בן…”

      Named: רבי מיישא.

    20. Segment 2020 words

      Opens “מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא כד, טז)…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “ורבי מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד…”

      Named: רבי מאיר.

    22. Segment 2224 words

      Opens “ורבי יצחק נפחא אליבא דרבנן האי כגר…”

      Named: רבי יצחק.

    23. Segment 239 words

      Opens “איש איש למה לי דיברה תורה כלשון…”

    24. Segment 2419 words

      Opens “תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 56a · Segment 5 — “מנהני מילי? אמר שמואל: דאמר קרא (ויקרא כד, טז)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 56a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026