Talmud Builders

    Sanhedrin 18b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 18b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to one who kills a High Priest or a High Priest who killed a person, he never departs from the city of refuge. Therefore, I will say that a High Priest is not exiled at all. For that reason, the baraita above teaches us that he is exiled. The Gemara suggests: Why not say that the halakha is indeed that the High Priest would not be exiled, since he would not be able to return home? The Gemara responds: The verse states concerning the city of refuge: “That every manslayer may flee there” (Deuteronomy 19:3), and even a High Priest is indicated by the inclusive term “every.”

    2The baraita teaches that a High Priest transgresses a positive mitzva and a prohibition. The Gemara understands the baraita as an independent statement asserting that the High Priest must transgress a positive mitzva and a prohibition, and asks: Is it not possible that he doesn’t transgress a positive mitzva and prohibition; i.e., must the High Priest transgress a positive mitzva and a prohibition? The Gemara responds: This is what the baraita is saying: This is not an independent statement asserting that the High Priest must transgress a positive mitzva and a prohibition; rather, the baraita teaches that if he transgressed a positive mitzva and a prohibition, then he is considered to be like an ordinary person concerning all of his halakhot , judged just as anyone else for common transgressions.

    3The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara responds: No, as it could enter your mind to say that since we learned in the mishna (2a): The court judges cases involving an entire tribe that sinned, or a false prophet, or a High Priest, only on the basis of a court of seventy-one judges, i.e., the Great Sanhedrin, and since Rav Adda bar Ahava says that the phrase “every great matter they shall bring unto you” (Exodus 18:22), refers to the matters of a great person, the High Priest, who is judged in a court of seventy-one, therefore, one might say that this means all the matters of a great person, including non-capital transgressions, are judged in a court of seventy-one. Therefore, the baraita teaches us that for non-capital transgressions, he is treated like an ordinary person, and judged even by a court of three.

    4The Gemara suggests: But why not say that indeed, the halakha is that all cases involving the High Priest must be adjudicated in a court of seventy-one? The Gemara rejects this. Is it written: The matters of a great person? “Every great matter” is written, meaning actually a great matter, one involving a capital transgression, not only one related to a great person.

    5§ The mishna teaches that the High Priest testifies before the court and others testify concerning him. The Gemara expresses surprise: He testifies? But isn’t it taught in a baraita that in the verse: “You shall not see your brother’s ox or his sheep wandering and ignore them; you shall return them to your brother” (Deuteronomy 22:1), the use of the unusual term “and ignore them,” as opposed to the more direct: Do not ignore them, indicates that there are times when you ignore lost items and there are times when you do not ignore them. How so?

    6The baraita answers: If the one who found the item was a priest, and the lost item is in the cemetery, where priests are prohibited from entering; or if he was an elderly person and it is not in keeping with his dignity to tend to a lost item of that kind; or if his work, which he would need to suspend in order to tend to and return the item, is of greater value than the lost item of the other, one might think that he must nonetheless return it. Therefore, with regard to those cases, it is stated: “And ignore them.” Since a distinguished individual may ignore a mitzva that is incumbent on others if it is not in keeping with his dignity, perhaps the High Priest would be allowed to ignore the obligation to testify, due to his honor.

    7Rav Yosef said: A High Priest testifies only about a king, since such testimony would not compromise his dignity. The Gemara objects: But didn’t we learn in the mishna above that the king does not judge and is not judged, and he does not testify and others do not testify concerning him? Rather, Rabbi Zeira said: The meaning of Rav Yosef’s statement is that a High Priest testifies about a son of a king. The Gemara objects: The son of a king is an ordinary person, without special status in halakha , so it is not in keeping with the High Priest’s dignity to testify concerning him.

    8Rather, the meaning of Rav Yosef’s statement is that he testifies before the king, and it is not in keeping with the dignity of the High Priest to testify if the king is a presiding judge. The Gemara objects: But didn’t we learn in a baraita ( Tosefta 2:8) that a king is not seated on the Sanhedrin? The Gemara explains: Rav Yosef is referring to a special arrangement: Due to the honor of the High Priest, the king comes and sits as one of the judges, they receive his testimony, he rises and goes, and we deliberate about the case.

    9§ Having mentioned this baraita , the Gemara turns its attention to the matter itself: A king is not seated on the Sanhedrin, nor is a king or a High Priest seated on a court for intercalating the year. The Gemara explains: With regard to a king on the Sanhedrin, the source is as it is written: “Do not answer in a cause [ riv ]” (Exodus 23:2), which is explained to mean: Do not answer to a great person [ rav ]. Therefore, one whose stature will make the other judges afraid to contradict him may not be appointed to the Sanhedrin.

    10The Gemara continues its explanation of the baraita : Nor is a king or a High Priest seated on a court for intercalating the year. A king does not serve as a judge concerning this matter due to the sustenance of soldiers. A High Priest does not serve as a judge concerning this matter due to the cold. If a month is added to the calendar and the High Priest must perform his Yom Kippur immersions and walk barefoot on the floor of the Temple deeper into the cold autumn, he too will have a vested interest in not adding a month.

    11Rav Pappa says: Learn from the ruling concerning the High Priest that the weather of the year follows the months, meaning that changes in the seasons are in accordance with the sequence of the months in the standard, non-intercalated calendar. The High Priest would not want the year to be intercalated, because then the colder weather of Marḥeshvan would occur during Tishrei. The Gemara asks: Is that so? But isn’t that contradicted by the incident of those three cattle herders that were standing around, and the Sages heard them saying various statements about annual weather signs?

    12One of them said: If the first grains and the late-ripening grains sprout at the same time, that is Adar, but if not, that is not Adar but still Shevat. And one of them said: If an ox dies in the morning in the snow, indicating that it is still very cold, and at noon in the shade of a fig tree it sleeps, rubbing against it to strip off its skin because of the heat, that is Adar, but if not, that is not Adar. And one of them said: If there is a very strong east wind, which is cold, yet the warm air that you blow with your jaw goes out and toward it and overcomes its effect, that is Adar, but if not, that is not Adar. And since those signs had not yet come to pass, the Sages intercalated the calendar that year.

    13The Gemara rejects this: And can you understand that the Sages relied on cattle herders to determine halakha ? Rather, the Sages relied on their own calculations, and those cattle herders were supported inasmuch as their statements were supported by the Sages’ independent conclusion.

    14§ The mishna teaches that the High Priest performs ḥalitza with his brother’s widow and his brother performs ḥalitza with his wife, but in any case he does not consummate levirate marriage with his brother’s wife. The Gemara comments: The mishna categorically teaches that the High Priest does not consummate levirate marriage, and there is no difference whether his brother’s wife was a widow from betrothal alone and no difference whether she was a widow from a marriage that had been consummated. Granted, it is understood that he does not consummate levirate marriage with a widow from marriage, since there is both a positive mitzva: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13), and also a prohibition: “A widow, or one divorced, or a ḥalala , or a zona , these shall he not take” (Leviticus 21:14),

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ההורג כהן גדולבשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול:

    הרי הוא כהדיוטלידון בשלשה:

    דבר גדול ממשאם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:

    הרי שהיה מוצא אבידהכהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':

    או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירוכגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:

    לכך נאמר והתעלמתאלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:

    אמר רב יוסףהא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו עדות:

    והא לא דנין אותומאי סהדות' בעי:

    בן מלך הדיוט הואוהדר קושיין לדוכתא דאיכא זילותא לכה"ג:

    בפני המלךשהמלך יושב ודן בסנהדרין:

    אין מושיבין מלך בסנהדריןלקמן מפרש טעמא:

    משום יקרא דכהן גדולדידע בסהדותא לבריה:

    אתימלך יתיב עד דמיקבל סהדותא וקאי מלך ואזיל ומעיינינן אנן בדינא:

    לא תענה על רבאינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבדיינין ואי אמר מלך חובה תו לא מצי אינך למחזי ליה זכותא:

    משום אפסניאמחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות:

    כהן גדולאינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי:

    אמר רב פפא ש"ממהא דקתני ולא כהן גדול בעיבור שנה:

    שתא בתר ירחי אזלאאחר ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי כשמתעברת:

    אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדראם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר אלא שבט:

    אם תור בצפר בתלג ימותאם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה:

    ובטיהרא בטול תאינתא ידמוךובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום:

    וישלח משכיהויפשיט עורו כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום:

    אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקבליהאם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחי' חזקה מאד והיא מביאה צינה ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר:

    ואם לאושעדיין יש צינה חזקה לית דין אדר אלא שבט:

    ועברוה רבנןועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני:

    רבנן אחושבנייהו סמוךובלא"ה מעברינן ליה והכא איסתייועי מיסתייעא מילתייהו כלומר איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו ומיהו ברוב העבורים שתא בתר ירחא אזלא:

    קא פסיק ותניהוא אינו מייבם לא שנא נפלה לו יבמתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין בשלמא מן הנשואין איכא עשה ולא תעשה באיסורא בתולה יקח (ויקרא כ״א:י״ד) ולא בעולה דהיינו עשה אלמנה לא יקח (שם) הרי לאו:

    סנהדרין 18 עמוד ב

    1ההורג כהן גדול, או כהן גדול שהרג את הנפש אינו יוצא משם לעולם; אימא לא ליגלי קמ"ל ואימא הכי נמי? אמר קרא ״(דברים יט״, ג) לנוס שמה כל רוצח אפי' כ"ג במשמע.

    2עובר על עשה ועל לא תעשה. לא סגי דלא עבר? הכי קאמר: אם עבר על עשה ועל לא תעשה, הרי הוא כהדיוט לכל דבריו.

    3פשיטא! סלקא דעתך אמינא, הואיל ותנן: אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד, ואמר רב אדא בר אהבה: (שמות יח, כב) ״כל הדבר הגדול יביאו אליך״ דבריו של גדול, אימא כל דבריו של גדול, קמ"ל׃

    4ואימא הכי נמי: מי כתיב ״דברי גדול״? הדבר הגדול כתיב״, דבר גדול ממש.״

    5מעיד ומעידין אותו. מעיד? והתניא: (דברים כב, א) ״והתעלמת״ פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם. הא כיצד?

    6כהן והוא בבית הקברות, זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר ״והתעלמת״.

    7אמר רב יוסף: מעיד למלך. והתנן: לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו? אלא א"ר זירא: מעיד לבן מלך. בן מלך הדיוט הוא!

    8אלא, מעיד בפני המלך. והא אין מושיבין מלך בסנהדרין! משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב. מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל, ומעיינינא ליה אנן בדיניה.

    9גופא: אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. מלך בסנהדרין דכתיב: ״(שמות כג״, ב) לא תענה על ריב לא תענה על רב.

    10לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. מלך משום אפסניא, כהן גדול משום צינה.

    11א"ר פפא: ש"מ שתא בתר ירחא אזיל. איני? והא הנך ג' רועי בקר דהוו קיימי, ושמעינהו רבנן דקאמרי:

    12חד אמר: אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר. וחד אמר: אם תור בצפר בתלג ימות, ובטיהרא בטול תאינה ידמוך ישלח משכיה דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר. וחד אמר: אם קידום תקיף לחדא יהא, יפח בלועך נפיק לקיבליה דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר. ועברוה רבנן לההיא שתא.

    13ותסברא רבנן ארעוותא סמוך? אלא, רבנן אחושבנייהו סמוך, ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא מילתייהו.

    14חולץ וחולצין כו'. קא פסיק ותני, לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין. בשלמא מן הנישואין, הוי עשה ולא תעשה׃

    Tosafot

    אינו יוצא משם לעולםפירוש וכגון שלא מינו אחר עד שנגמר דינו וכגון דליכא משוח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח שעבר מחזיר הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר' יהודה ורבנן פרק בתרא דהוריות (דף י):

    מעיד והא תניא והתעלמת וכו'ואם תאמר ולוקמה בעדות החדש דודאי כהן גדול מעיד דבמידי דאיסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כדאמר גבי צורבא מרבנן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל:) והא דאמרינן דדוחין (עשה) בשביל כבוד הבריות הני מילי ממונא אבל במידי דאיסורא לא כדפרישי' וי"ל דמעיד משמע לכל דבר בין באיסורא בין בממונא דומיא דמלך לא מעיד דמיירי (אפי') בממונ' דאי באיסורא אין חכמה וכו':

    והא תנן מלך לא דן ולא דנין אותו וכו'וא"ת ולוקי מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין אותו במלכי ישראל ומתניתין דתני מעיד למלך דמשמע דדנין אותו במלכי בית דוד דאמר לקמן (סנהדרין דף יט.) דדן ודנין אותו וי"ל דכולה מתניתין מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא דמלך לא דן ולא דנין אותו:

    והא אין מושיבין מלך בסנהדריןתימה לפרוך ממתניתין דתנן מלך לא דן ועוד מאי קמ"ל מתניתין היא מלך לא דן וכו' וי"ל דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו משום דאין דנין אותו דלא קרינן ביה התקוששו וקושו אבל עם אחרים שפיר מצי דן דאין הדין נגמר על פיו לבד כך נראה למהר"ן וא"ת מ"מ היאך דן את בנו דמסתמא בבן מלך קאי שמועה עכשיו וי"ל דודאי היה יודע שפיר דלדון לא בא אבל קשה ליה דאפילו ישב וידום נמי לא ובהכי ניחא דלא פריך ממתני' דתנן מלך לא דן:

    משום צינהפ"ה משום שכהן גדול טעון טבילה ולא נהירא דמשמע ביומא (דף לא:) שהיו מחממין לו קומקמום של חמין ביוה"כ לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום היה עומד יחף:

    שתא בתר ירחא אזלאפירש הקונטר' קור וחום של שנה אחר החדשים אם לא היתה השנה מעוברת וקור שהיה ראוי לעשות במרחשון אם לא היתה השנה מעוברת יעשה בתשרי דאי בתר חדשי חמה אזלא מה לו לכהן אם נעבר השנה וקשה והלא כל מה שאנו מעברים היינו כדי להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה ולעשות ממרחשון תשרי כדי שתפול בו תקופת תשרי ותהא מקצת החג בתקופה החדשה והלא ברוב השנים כמו כן היא נופלת תקופת תשרי בתשרי של לבנה ופי' בתוס' דמיירי בשמעתתא משום אביב ופירות האילן דאז משתנה קור של תשרי זה מקור של תשרי של שאר שנים להיות בו צינה כצינה של מרחשון ולהכי פריך שפיר משלשה רועי בקר דמשמע שהפירות והצינה שוים שהרי סימני הרועים האחד היה נותן לפירות והאחר לצינת הרוח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שהשבת אבדה מצות עשה כל שהוא זקן ואינו לפי כבודו עד שאף אם היתה שלו לא היה מחזירה פטור ואין צריך לומר אם היה כהן והאבידה בבית הקברות שאין עשה של השבת אבדה דוחה לא תעשה ועשה של טומאה לא יטמא וקדושים יהיו ואע"פ שבאבידה ג"כ יש לאו ועשה השב תשיבם ולא תוכל להתעלם מוטב שידחה עשה של אבדה מאיליו ואל יעבור עשה של טומאה בידים וכן אין צריך לומר אם היתה אבדה שלו מרובה משל חבירו כגון שהיתה אומנותו בעלת ריוח גדול ובטולו מפסידו ביתר מדמי האבידה שרשאי הוא להתעלם שהרי אמרו לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם נמצא שלא הוצרך והתעלמת אלא לזקן ואינה לפי כבודו וכבר בארנו דבר זה במקומו בבבא מציעא:

    אין מושיבין מלך בסנהדרין ואפילו אותם מלכים שדנין את העם אע"פ שאינם בכלל סנהדרין ודנין אותם כגון מלכי בית דוד כמו שיתבאר אין מושיבין אותן בסנהדרין מפני שאסור לחלוק עליהם שנאמר לא תענה על ריב לא תענה על רב ושמא תאמר יתחילו מן הצד אין כבוד מלך בכך וכן אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעבור שנה כמו שבארנו בפרק ראשון מ"מ מלך מיהא איני יודע מה הוצרכו אחר שכבר למדנו שאין מושיבים אותן בסנהדרין שהרי אין מעברין את השנה אלא במזומנין מן הסנהדרין ושמא היה להם רשות לזמן בעבור שנה אף שלא מן הסנהדרין אם היו יודעים עליו שנעשה חכם מופלג:

    שנת העבור אין זמנה הולך אחר החדשים לענין חום וקור אלא אחר השנה ר"ל שאדר זה שאנו מוסיפין חדש אחר אחריו לא היה במקומה הראוי לה להשוות חמה עם לבנה עד שיהא בשנת העבור אדר שני כניסן לענין חום וקור שאלו היה בזמן הראוי לו לא היינו צריכים לעבר מטעם זה אלא שמתוך קוצר שנת הלבנה היה תחלת אדר זה לסוף שלש שנים בתחלת שבט וכשאנו מעברין החזרנו אדר שני למקום הראוי לאדר ואחר שכן אתה צריך לשאול למה אין כהן גדול מעבר אלא בעבור אחר שאף בעבור זה לא נדחה תשרי ממקומו שהרי אלמלא העבור היה תשרי זה במקום אלול ועכשיו שנתעברה שנה חזר תשרי למקומו וכי לחומו של אלול הוא צריך עד שהדברים נראין מכאן שהשנה הולכת אחר החדשים ר"ל שאלמלא העבור היה תשרי במקומו הראוי לו לענין חום וקור וכשאנו מעברין חזר לו כמרחשון וצנת מרחשון בו ומתוך כך יש לו קפידא אינו כן אלא כמו שכתבנו וכל שהעבור מפני התקופה להשוות שנת חמה ולבנה אין לו קפידא אבל לפעמים היו מעברין לשאר סבות אע"פ שלא הוצרכו לעבר משום השואה ובאותם עבורין היה תשרי יוצא ממקומו הראוי לו ונדחה מרחשון ומתוך שאין מושיבין אותו לקצת עבורין לא נושיבהו לאחד מהם וא"כ מה שהעלו כאן שתא בתר ירחא אזלא לא נאמר אלא בעבור של שאר סבות ואע"פ שאמרו אחושבניהו סמיך הוא שאף בשאר הסבות צריכים היו לחכמה לחשב אם נתעברה בסמוך לה או אם יהא הכרח נותן לעבר בסמוך לה מצד התקופה שלא לסמוך עבורין זה לזה יותר מדאי או שהוצרכנו לעבר מפני התקופה ונהנה כשהיה הזמן מראה צרכו באצבע אף להמון אע"פ שאם לא היו אותם הסימנין באותו זמן לא היו נמנעין מלעבר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 18b

    Sanhedrin 18b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 354 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ההורג כהן גדול בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול:

    הרי הוא כהדיוט לידון בשלשה:

    דבר גדול ממש אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:

    הרי שהיה מוצא אבידה כהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':

    או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו כגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:

    לכך נאמר והתעלמת אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:

    אמר רב יוסף הא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו עדות:

    והא לא דנין אותו מאי סהדות' בעי:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 18b · Sefaria

    Tosafot

    אינו יוצא משם לעולם פירוש וכגון שלא מינו אחר עד שנגמר דינו וכגון דליכא משוח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח שעבר מחזיר הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר' יהודה ורבנן פרק בתרא דהוריות (דף י):

    מעיד והא תניא והתעלמת וכו' ואם תאמר ולוקמה בעדות החדש דודאי כהן גדול מעיד דבמידי דאיסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כדאמר גבי צורבא מרבנן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל:) והא דאמרינן דדוחין (עשה) בשביל כבוד הבריות הני מילי ממונא אבל במידי דאיסורא לא כדפרישי' וי"ל דמעיד משמע לכל דבר בין באיסורא בין בממונא דומיא דמלך לא מעיד דמיירי (אפי') בממונ' דאי באיסורא אין חכמה וכו':

    והא תנן מלך לא דן ולא דנין אותו וכו' וא"ת ולוקי מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין אותו במלכי ישראל ומתניתין דתני מעיד למלך דמשמע דדנין אותו במלכי בית דוד דאמר לקמן (סנהדרין דף יט.) דדן ודנין אותו וי"ל דכולה מתניתין מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא דמלך לא דן ולא דנין אותו:

    והא אין מושיבין מלך בסנהדרין תימה לפרוך ממתניתין דתנן מלך לא דן ועוד מאי קמ"ל מתניתין היא מלך לא דן וכו' וי"ל דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו משום דאין דנין אותו דלא קרינן ביה התקוששו וקושו אבל עם אחרים שפיר מצי דן דאין הדין נגמר על פיו לבד כך נראה למהר"ן וא"ת מ"מ היאך דן את בנו דמסתמא בבן מלך קאי שמועה עכשיו וי"ל דודאי היה יודע שפיר דלדון לא בא אבל קשה ליה דאפילו ישב וידום נמי לא ובהכי ניחא דלא פריך ממתני' דתנן מלך לא דן:

    משום צינה פ"ה משום שכהן גדול טעון טבילה ולא נהירא דמשמע ביומא (דף לא:) שהיו מחממין לו קומקמום של חמין ביוה"כ לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום היה עומד יחף:

    שתא בתר ירחא אזלא פירש הקונטר' קור וחום של שנה אחר החדשים אם לא היתה השנה מעוברת וקור שהיה ראוי לעשות במרחשון אם לא היתה השנה מעוברת יעשה בתשרי דאי בתר חדשי חמה אזלא מה לו לכהן אם נעבר השנה וקשה והלא כל מה שאנו מעברים היינו כדי להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה ולעשות ממרחשון תשרי כדי שתפול בו תקופת תשרי ותהא מקצת החג בתקופה החדשה והלא ברוב השנים כמו כן היא נופלת תקופת תשרי בתשרי של לבנה ופי' בתוס' דמיירי בשמעתתא משום אביב ופירות האילן דאז משתנה קור של תשרי זה מקור של תשרי של שאר שנים להיות בו צינה כצינה של מרחשון ולהכי פריך שפיר משלשה רועי בקר דמשמע שהפירות והצינה שוים שהרי סימני הרועים האחד היה נותן לפירות והאחר לצינת הרוח:

    Tosafot on Sanhedrin 18b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהשבת אבדה מצות עשה כל שהוא זקן ואינו לפי כבודו עד שאף אם היתה שלו לא היה מחזירה פטור ואין צריך לומר אם היה כהן והאבידה בבית הקברות שאין עשה של השבת אבדה דוחה לא תעשה ועשה של טומאה לא יטמא וקדושים יהיו ואע"פ שבאבידה ג"כ יש לאו ועשה השב תשיבם ולא תוכל להתעלם מוטב שידחה עשה של אבדה מאיליו ואל יעבור עשה של טומאה בידים וכן אין צריך לומר אם היתה אבדה שלו מרובה משל חבירו כגון שהיתה אומנותו בעלת ריוח גדול ובטולו מפסידו ביתר מדמי האבידה שרשאי הוא להתעלם שהרי אמרו לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם נמצא שלא הוצרך והתעלמת אלא לזקן ואינה לפי כבודו וכבר בארנו דבר זה במקומו בבבא מציעא:

    אין מושיבין מלך בסנהדרין ואפילו אותם מלכים שדנין את העם אע"פ שאינם בכלל סנהדרין ודנין אותם כגון מלכי בית דוד כמו שיתבאר אין מושיבין אותן בסנהדרין מפני שאסור לחלוק עליהם שנאמר לא תענה על ריב לא תענה על רב ושמא תאמר יתחילו מן הצד אין כבוד מלך בכך וכן אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעבור שנה כמו שבארנו בפרק ראשון מ"מ מלך מיהא איני יודע מה הוצרכו אחר שכבר למדנו שאין מושיבים אותן בסנהדרין שהרי אין מעברין את השנה אלא במזומנין מן הסנהדרין ושמא היה להם רשות לזמן בעבור שנה אף שלא מן הסנהדרין אם היו יודעים עליו שנעשה חכם מופלג:

    שנת העבור אין זמנה הולך אחר החדשים לענין חום וקור אלא אחר השנה ר"ל שאדר זה שאנו מוסיפין חדש אחר אחריו לא היה במקומה הראוי לה להשוות חמה עם לבנה עד שיהא בשנת העבור אדר שני כניסן לענין חום וקור שאלו היה בזמן הראוי לו לא היינו צריכים לעבר מטעם זה אלא שמתוך קוצר שנת הלבנה היה תחלת אדר זה לסוף שלש שנים בתחלת שבט וכשאנו מעברין החזרנו אדר שני למקום הראוי לאדר ואחר שכן אתה צריך לשאול למה אין כהן גדול מעבר אלא בעבור אחר שאף בעבור זה לא נדחה תשרי ממקומו שהרי אלמלא העבור היה תשרי זה במקום אלול ועכשיו שנתעברה שנה חזר תשרי למקומו וכי לחומו של אלול הוא צריך עד שהדברים נראין מכאן שהשנה הולכת אחר החדשים ר"ל שאלמלא העבור היה תשרי במקומו הראוי לו לענין חום וקור וכשאנו מעברין חזר לו כמרחשון וצנת מרחשון בו ומתוך כך יש לו קפידא אינו כן אלא כמו שכתבנו וכל שהעבור מפני התקופה להשוות שנת חמה ולבנה אין לו קפידא אבל לפעמים היו מעברין לשאר סבות אע"פ שלא הוצרכו לעבר משום השואה ובאותם עבורין היה תשרי יוצא ממקומו הראוי לו ונדחה מרחשון ומתוך שאין מושיבין אותו לקצת עבורין לא נושיבהו לאחד מהם וא"כ מה שהעלו כאן שתא בתר ירחא אזלא לא נאמר אלא בעבור של שאר סבות ואע"פ שאמרו אחושבניהו סמיך הוא שאף בשאר הסבות צריכים היו לחכמה לחשב אם נתעברה בסמוך לה או אם יהא הכרח נותן לעבר בסמוך לה מצד התקופה שלא לסמוך עבורין זה לזה יותר מדאי או שהוצרכנו לעבר מפני התקופה ונהנה כשהיה הזמן מראה צרכו באצבע אף להמון אע"פ שאם לא היו אותם הסימנין באותו זמן לא היו נמנעין מלעבר:

    Meiri on Sanhedrin 18b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מעיד והא כו' דמלך לא מעיד דמיירי אפי' בממונא דאי כו' עכ"ל כצ"ל דמלך לא מעיד איירי דוקא בממונא ודומיא דהכי בכ"ג מעיד נמי בממונא ושכתבו בין באיסורא כו' היינו דודאי באיסורא נמי מעיד דמכ"ש הוא ואפי' מלך מעיד בו והגהת מהרש"ל בזה אינה מבוררת לנו וק"ל:

    בד"ה והא אין מושיבין כו' ועוד מאי קמ"ל מתני' היא כו' עכ"ל ק"ק דהא טובא שמעינן מהך דאין מושיבין כו' דאפילו מלכי בית דוד אין מושיבין בד"נ משום לא תענה על רב כמ"ש התוס' לקמן דממתני' לא שמעינן אלא מלכי ישראל משום מעשה דינאי כדאמרינן לקמן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 18b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שתא בתר ירחא אזיל ע' תשובת מעיל צדקה סי' ה' באורך:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 18b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 18, Amud Bet, about 354 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “ההורג כהן גדול, או כהן גדול שהרג…”

    2. Segment 224 words

      Opens “עובר על עשה ועל לא תעשה. לא…”

    3. Segment 348 words

      Opens “פשיטא! סלקא דעתך אמינא, הואיל ותנן: אין…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    4. Segment 413 words

      Opens “ואימא הכי נמי: מי כתיב דברי גדול?…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מעיד ומעידין אותו. מעיד? והתניא: (דברים כב,…”

    6. Segment 618 words

      Opens “כהן והוא בבית הקברות, זקן ואינה לפי…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אמר רב יוסף: מעיד למלך. והתנן: לא…”

      Named: רב יוסף.

    8. Segment 825 words

      Opens “אלא, מעיד בפני המלך. והא אין מושיבין…”

    9. Segment 925 words

      Opens “גופא: אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה. מלך…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “א"ר פפא: ש"מ שתא בתר ירחא אזיל.…”

    12. Segment 1259 words

      Opens “חד אמר: אם בכיר ולקיש כחדא יינץ…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “ותסברא רבנן ארעוותא סמוך? אלא, רבנן אחושבנייהו…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “חולץ וחולצין כו'. קא פסיק ותני, לא…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Sanhedrin 18b · Segment 3 — “…שבעים ואחד, ואמר רב אדא בר אהבה: (שמות יח,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 18b · Segment 7 — “אמר רב יוסף: מעיד למלך. והתנן: לא דן ולא…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Sanhedrin 18b · Segment 11 — “א"ר פפא: ש"מ שתא בתר ירחא אזיל.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 18b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026