Talmud Builders

    Sanhedrin 83a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 83a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1neither due to non-priesthood, if a non-priest performs one of those rites in the Temple, he is not liable to receive the death penalty; nor due to the performance of any of these rites in a state of ritual impurity; nor due to the performance of any of these rites as a priest lacking the requisite priestly vestments; nor due to the performance of any of these services without the washing of his hands and feet. The reason for the lack of liability is that in all these cases, additional rites must be performed in order to complete the service. One is liable for performing the service outside the Temple, or performing the service as a non-priest, in a state of ritual impurity, etc., only when performing a ritual that completes the service.

    2From the baraita , one may infer: But one who burns the offering on the altar in one of these circumstances, including in a state of ritual impurity, is liable. What, is it not teaching that he is liable to receive death at the hand of Heaven, and there is proof from the baraita to resolve Rav Aḥa bar Huna’s dilemma? The Gemara rejects that proof: No, he is liable for violating a prohibition, without the punishment of death.

    3The Gemara asks: But according to that understanding, as for the non-priest who is mentioned in the baraita together with the priest who performs the Temple service in a state of impurity, is he too liable for violating a prohibition, and not death, if he burns the offering on the altar? But isn’t it written: “And the non-priest who approaches shall be put to death” (Numbers 18:7)? The Gemara answers: Do not extrapolate the liability of a non-priest from the liability of a ritually impure priest, as this case of ritual impurity is as it is, and that case of a non-priest is as it is; each situation is discussed independently.

    4The Gemara asks: Is that to say, by inference, that a priest who pours oil onto a meal-offering and one who mixes the oil into the meal-offering, in a state of ritual impurity, does not violate even a prohibition? But isn’t it taught in a baraita : From where is a prohibition against pouring oil and against mixing oil in a state of ritual impurity derived? It is derived from a verse, as the verse states: “They shall be sacred to their God and they shall not profane the name of their God; for the fire offerings of the Lord, the bread of their God, they offer” (Leviticus 21:6). The Gemara answers: No proof may be cited from that verse, as the prohibition against performing Temple rites that do not complete the service in a state of impurity is by rabbinic law, and the verse is a mere support, not a Torah prohibition.

    5The Gemara raises an objection from a baraita ( Tosefta , Zevaḥim 12:17): And these are they who are liable to receive death at the hand of Heaven: Among those enumerated is an impure individual who performed the Temple service. The Gemara concludes: This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Sheshet, and proof that an impure individual who performs the Temple service is liable to receive death at the hand of Heaven, and young priests and zealots may kill only one who is liable to receive death at the hand of Heaven.

    6§ In order to discuss the matter itself, the Gemara cites the Tosefta : And these are they who are liable to receive death at the hand of Heaven: One who partakes of untithed produce, and a ritually impure priest who partook of ritually pure teruma , and a non-priest who partook of teruma , and a non-priest who performed the Temple service, and a ritually impure priest who performed the Temple service, and a priest who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, who performed the Temple service, and a priest lacking the requisite priestly vestments, and a priest who has not yet brought an atonement offering to complete his purification process as a leper or zav , and a priest who did not wash his hands and feet before beginning the Temple service; and priests who performed the Temple service while intoxicated with wine, and priests who performed the Temple service with overgrown hair on their heads.

    7The baraita continues: But a priest who performs the Temple service while uncircumcised or as an acute mourner on the day that one of his close relatives dies, or a priest who performs the Temple service while seated, are not punished with death at the hand of Heaven; rather, they are liable for violating a prohibition. With regard to a blemished priest who performs the Temple service, Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition.

    8As the Torah states the halakha only in the case of one who misuses consecrated property unwittingly, there is a dispute with regard to one who intentionally performed an action of misuse of consecrated property. Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition.

    9The Gemara elaborates: It was taught in the baraita that one who partakes of untithed produce is liable to receive death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive this halakha ? The Gemara answers: As Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer: From where is it derived that one who partakes of untithed produce is punished with death at the hand of Heaven? It is derived from a verse, as it is written: “They shall not desecrate the sacred items of the children of Israel, which they will set apart unto the Lord” (Leviticus 22:15). From the fact that it is formulated in the future tense: “Which they will set apart,” it is clear that the verse is speaking about items that are destined to be separated in the future, i.e. untithed produce from which teruma and tithes will be separated.

    10And the tanna derives the punishment by means of a verbal analogy: The term of desecration written with regard to untithed produce is derived from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma , he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to untithed produce, he is punished with death at the hand of Heaven.

    11The Gemara challenges: And let us derive the punishment by means of a different verbal analogy: Derive the term of desecration written with regard to untithed produce from the term of desecration written with regard to meat leftover from an offering after the time allotted for its consumption [ notar ] (see Leviticus 19:6, 8). Just as there, with regard to notar , he is punished with karet , so too here, with regard to untithed produce, he is punished with karet .

    12The Gemara answers: It is reasonable to say that he should have derived the punishment for partaking of untithed produce from teruma , as there are many elements common to teruma and untithed produce. Unlike notar , they are germane to the halakhot of teruma ; they are not in effect outside of Eretz Yisrael; both of them can become permitted, as an impure priest can immerse and partake of teruma , and untithed produce can become permitted by taking teruma and tithes; in both cases, the term of desecration is formulated in the plural, while with regard to notar it is formulated in the singular; both apply to produce; and neither the halakha of an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its designated time [ piggul ], nor the halakha of notar , apply in either case.

    13The Gemara rejects that conclusion: On the contrary, he should have derived the punishment for the partaking of untithed produce from notar , as there are elements common to notar and untithed produce. Both cases relate to the unfitness of the food, while in the case of an impure individual partaking of teruma , it is the person who is unfit; and in both cases there is no permission granted by means of immersion in the ritual bath, while in the case of an impure individual partaking of teruma , immersion is effective. The Gemara answers: Those elements common to teruma and untithed produce are more numerous, therefore that is the preferred derivation. Ravina says: There is no need for a tally of common elements, as deriving desecration in the plural by means of a verbal analogy from desecration in the plural is preferable.

    14The Gemara continues to analyze the baraita . From where do we derive that an impure priest who partook of pure teruma is liable to receive death at the hand of Heaven? It is derived as Shmuel says: From where is it derived with regard to an impure priest who partakes of pure teruma that he is punished with death at the hand of Heaven? It is derived from a verse, as it is written with regard to a priest who partakes of teruma : “And they shall keep my charge lest they bear a sin for it and die therein if they desecrate it: I am the Lord” (Leviticus 22:9).

    15The Gemara asks: From where is it derived that for partaking of ritually pure teruma , yes, the impure priest is liable, but for partaking of impure teruma , no, the priest is not liable? It is derived as Shmuel says that Rabbi Eliezer says: From where is it derived that an impure priest who partakes of impure teruma is not punished with death at the hand of Heaven? It is derived from a verse, as it is stated in that verse: “And die therein if they desecrate it,”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא משום זרותזר שעשה אחת מהם בפנים אינו חייב מיתה דנפקא לן בסדר יומא (דף כד.) מועבדתם עבודת מתנה ודרשי' עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה וכל הני יש אחריה עבודה יוצק ובולל ושאר עבודות דמנחה יש אחריה עבודה דהקטרת הקומץ אחר כולן. מסדר השולחן עבודה אחרונה של לחם הפנים היינו סילוק בזיכין והקטרתן המטיב את הנרות המדשנם שחרית יש אחריה הדלקת ערבית. מקבל דמים יש אחריו זריקה:

    ולא משום טומאהכהן טמא ששימש דזרות ושמוש בטומאה מחד קרא נפקי אזהרה דידהו בפ' כל הזבחים תנינא בשחיטת קדשים (זבחים דף טו:) וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו דהיינו טומאה כדכתיב בתריה אמור אליהם לדורותיכם וגו' וזר נמי מיניה דרשינן מדאיצטריך קרא למיכתב בני ישראל למעוטי מאי אי למעוטי קדשי נכרים וקדשי נשים וכי בטומאה קרבי והא אמרינן התם דלא אלא הכי קאמר בני ישראל נמי שהם זרים לא יעבדו שלא יחללו וכיון דזרות וטומאה מחד קרא נפקי מאן דמחייב אזרות מחייב נמי אטומאה:

    ולא משום מחוסר בגדיםדאינהו נמי מזרות אתרבאי בפ"ב דזבחים (דף יז:) דכתיב וחגרת אותם אבנט וגו' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם וכו' והוו להו זרים:

    ולא משום שלא רחוץ ידים ורגליםדחוקה חוקה ממחוסר בגדים גמר לה התם לענין אחולי עבודה והאי תנא נמי יליף מינה דאמר מה מחוסר בגדים לא מיחייב אלא אגמר עבודה האי נמי לא מיחייב אלא אעבודה שהוא גמר:

    הא מקטירדהויא עבודה תמה שאין אחריה עבודה חייב משום טומאה ומאי חייב לאו מיתה:

    לא לאוהוא דמחייב דכתיב ולא יחללו:

    ופרכינן אלא זר נמיהא דדייקינן הא מקטיר לענין זרות תימא נמי דלאו הוא דמחייב והא מיתה בהדיא כתיב והזר הקרב וגו':

    הא כדאיתא וכו'בזרות דייקינן הא מקטר חייב מיתה ולענין טומאה לאו:

    מכלל דיוצק ובוללמדקאמר מקטר לאו בעלמא הוא דאית ביה ומההוא חיובא ממעיט ליוצק ובולל אלמא אפילו לאו לא מיחייב משום טומאה:

    אזהרה ליוצק ובולללטומאת הגוף מנין:

    קדושים יהיו ולא יחללואם אינו ענין לעבודה תמה דהא כתיב וינזרו ולא יחללו תנהו ענין לעבודה שיש אחריה עבודה:

    ואלו שבמיתהברייתא היא וחשיב נמי טובא ותני נמי טמא ששימש:

    האוכל את הטבל וכו'כולה מתני' יליף לה מקראי לקמן:

    ופרועי ראשששימשו פרועי ראש שעברו עליהם יותר משלשים יום שלא גלחו ראשם:

    אבל ערלשמתו אחיו מחמת מילה וכן אונן ששימש וכן מי ששימש מיושב דכל הני כולהו קים להו בהוא דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (ד' טו:) אפילו הכי ליתנהו במיתה אלא באזהרה ולקמן מפרש לה:

    בעל מוםכהן בעל מום ששימש:

    רבי אומר במיתהלקמן מפרש פלוגתייהו:

    הזיד במעילהנהנה מן הקדש שיש בו מעילה במזיד:

    אשר ירימושעתידין לתרום וקאמר דלא יחללום שאסור לאכלם בטבלם:

    מתרומהשאכלה בטומאה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו:

    מנותרכי את קדש ה' חלל:

    תרומה חוצה לארץ וכו'סימן הוא זה תרומה וזה תרומה מעורבת בו ואין נוהגין בחוצה לארץ אבל נותר נוהג במדבר ובשעת היתר הבמות בכל מקום ויש היתר לאיסורו זה יש היתר לאיסורו בהפרשה וזה יש היתר לאיסורו דטביל ומותר בתרומה אבל נותר אין היתר לאיסורו זה נאמר בו חלול בלשון רבים ולא יחללו וזה בלשון רבים כי יחללוהו אבל נותר לשון יחיד קדש ה' חלל:

    פגול ונותראין נוהג לא בטבל ולא בתרומה אלא בקדשים:

    שכן פסול אוכליןנותר וטבל שניהם פסול המאכל אבל תרומה פסול הגוף הוא דכי יחללוהו בטומאת הגוף כתיב טבל ונותר אין להם טהרה במקוה אבל טמא בתרומה יש לו טהרה במקוה:

    שנאמר ושמרו את משמרתי וגו'לכהנים טמאים דבר הכתוב בפרשת אמור איש איש מזרע אהרן:

    טהורה איןמילתא באפי נפשה היא וקאי אדשמואל דאמר טמא שאכל תרומה טהורה קאמר טהורה דווקא אבל טמאה לאו במיתה אם אכלה בטומאת הגוף:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 83 עמוד א

    1לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום רחוץ ידים ורגלים.

    2הא מקטר חייב. מאי לאו, מיתה? לא, באזהרה.

    3אלא זר נמי לאזהרה? והכתיב: ״(במדבר יח״, ז) ״והזר הקרב יומת״! הא כדאיתא והא כדאיתא.

    4מכלל דיוצק ובולל לאו נמי לא? והתניא: אזהרה ליוצק ובולל מניין? ת"ל (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו ולא יחללו. מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    5מיתיבי: ואלו הן שבמיתה טמא ששימש. תיובתא!

    6גופא: ואלו שבמיתה האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה, וזר ששימש, וטמא ששימש, וטבול יום ששימש, ומחוסר בגדים, ומחוסר כפרה, ושלא רחץ ידים ורגלים, ושתויי יין, ופרועי ראש.

    7אבל ערל, ואונן, ויושב אינן במיתה אלא באזהרה. בעל מום רבי אומר: במיתה, וחכ"א באזהרה.

    8הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה, וחכ"א באזהרה.

    9האוכל את הטבל, מנלן? דאמר שמואל משום ר"א מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה? דכתיב: ״(ויקרא כב״, טו) ״ולא יחללו את קדשי בני ישראל [את] אשר ירימו לה'״. בעתידים לתרום הכתוב מדבר.

    10ויליף ״חילול״ ״חילול״ מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה.

    11ונילוף ״חילול״ ״חילול״ מנותר: מה להלן בכרת, אף כאן בכרת.

    12מסתברא מתרומה הוה ליה למילף, שכן תרומה: חוצה לארץ, הותרה, ברבים, פירות, פיגול ונותר.

    13אדרבה, מנותר הוה ליה למילף, שכן פסול אוכל, אין לו היתר במקוה. הנך נפישן. רבינא אמר: חילול דרבים מחילול דרבים עדיף.

    14וכהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן? דאמר שמואל: מניין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים? דכתיב: ״(ויקרא כב״, ט) ״ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וגו'״.

    15טהורה אין, טמאה לא. דאמר שמואל א"ר אליעזר: מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה? שנאמר: ״ומתו בו כי יחללוהו״׃

    Tosafot

    ולא משום טומאהוא"ת תיפוק ליה משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה וכי האי גוונא פריך ומשני בפ"ב דשבועות (ד' יז. ושם) דפריך התם אלא דקיימא לן טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דשהה בר כרת הוא ואי דלא שהה היכי עביד עבודה ומשני כגון שבא בקצרה והיפך בצינורא ועבודות דהכא נמי אפשר למיעבד בלא שהייה ואפילו איכא מנייהו דלא אפשר בלא שהייה חשיב כולהו משום זרות ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ומיהו קשה הא דקתני ולא משום רחוץ ידים ורגלים דאסידור שלחן והטבת נרות דבהיכל תיפוק ליה דנפקא לן לקמן שלא רחוץ ידים ורגלים מדכתיב בבואם אל אהל מועד וגו' אלמא אפי' אביאה ריקנית בלא עבודה מיחייב דאע"ג דכתיב בסיפיה דקרא או בגשתם אל המזבח וגו' אלמא לשרת בעינן ה"מ בעזרה אבל בהיכל אפילו אביאה ריקנית מיחייב וצ"ל דלעולם לא מיחייב אביאה ריקנית אפי' אהיכל דלשרת אבבואם נמי קאי וכן מוכח בפרק ב' דזבחים (ד' יט:) דאמר אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם ה"א אפי' אביאה ריקנית ופריך לשרת כתיב והא דתנן במס' כלים (פ"א מ"ט) ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים ורבי יוסי פליג ואמר דבין האולם ולמזבח שוה לו התם מעלה בעלמא מיהו בתוספתא משמע דאיכא מיתה דתניא בתוספתא דכלים (פ"א) אמר שמעון הצנוע לפני רבי אליעזר אני נכנסתי בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים וכו' אמר ליה העבודה אפילו כהן גדול פוצעים את מוחו בגזירין אלא שלא מצאך בעל הפול פי' כמו אין פולין (שבת דף יב.) איש הר הבית הממונה ובודק ואי ליכא מיתה לא היו פרחי כהונה פוצעים את מוחו כדאמ' לעיל (סנהדרין דף פב:) מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה ושמא ההיא פליגא:

    חילול דרבים מחילול דרבים עדיףאע"ג דולא יחללו דכתיב גבי טבל בנותר נמי איירי כדמשמע בזבחים שלהי בית שמאי (זבחים דף מה: ושם מו.) דתני לוי מניין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר תלמוד לומר ולא יחללו את שם קדשי וגו' בשני חלולים הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה מ"מ אי הוה יליף טבל מיניה זה לא היתה גזירה שוה אלא היקש מיהו לקמן קשה דלא בעי למילף טמא ששימש מנותר משום דלא כתיב ביה חילול דרבים וצריך לומר דאע"ג דמוקמינן ליה נמי בנותר מ"מ עיקרו לאו לנותר אלא דמוקמי ליה נמי בנותר משום דאשכחן בעלמא גבי נותר דכתיב ביה חילול כי את קדש ה' חלל (וע"ע תוס' זבחים טו: ד"ה אלא):

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    זר ששמש ר"ל שאינו מזרע אהרן ומן הזכרים שבהם ועבד עבודה שעבודתו פסולה כמו שהתבאר במקומו ואזהרתו מוזר לא יקרב אליכם ואמר שאם עבד ר' עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים והלכה כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 83a

    Sanhedrin 83a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 262 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא משום זרות זר שעשה אחת מהם בפנים אינו חייב מיתה דנפקא לן בסדר יומא (דף כד.) מועבדתם עבודת מתנה ודרשי' עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה וכל הני יש אחריה עבודה יוצק ובולל ושאר עבודות דמנחה יש אחריה עבודה דהקטרת הקומץ אחר כולן. מסדר השולחן עבודה אחרונה של לחם הפנים היינו סילוק בזיכין והקטרתן המטיב את הנרות המדשנם שחרית יש אחריה הדלקת ערבית. מקבל דמים יש אחריו זריקה:

    ולא משום טומאה כהן טמא ששימש דזרות ושמוש בטומאה מחד קרא נפקי אזהרה דידהו בפ' כל הזבחים תנינא בשחיטת קדשים (זבחים דף טו:) וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו דהיינו טומאה כדכתיב בתריה אמור אליהם לדורותיכם וגו' וזר נמי מיניה דרשינן מדאיצטריך קרא למיכתב בני ישראל למעוטי מאי אי למעוטי קדשי נכרים וקדשי נשים וכי בטומאה קרבי והא אמרינן התם דלא אלא הכי קאמר בני ישראל נמי שהם זרים לא יעבדו שלא יחללו וכיון דזרות וטומאה מחד קרא נפקי מאן דמחייב אזרות מחייב נמי אטומאה:

    ולא משום מחוסר בגדים דאינהו נמי מזרות אתרבאי בפ"ב דזבחים (דף יז:) דכתיב וחגרת אותם אבנט וגו' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם וכו' והוו להו זרים:

    ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים דחוקה חוקה ממחוסר בגדים גמר לה התם לענין אחולי עבודה והאי תנא נמי יליף מינה דאמר מה מחוסר בגדים לא מיחייב אלא אגמר עבודה האי נמי לא מיחייב אלא אעבודה שהוא גמר:

    הא מקטיר דהויא עבודה תמה שאין אחריה עבודה חייב משום טומאה ומאי חייב לאו מיתה:

    לא לאו הוא דמחייב דכתיב ולא יחללו:

    ופרכינן אלא זר נמי הא דדייקינן הא מקטיר לענין זרות תימא נמי דלאו הוא דמחייב והא מיתה בהדיא כתיב והזר הקרב וגו':

    הא כדאיתא וכו' בזרות דייקינן הא מקטר חייב מיתה ולענין טומאה לאו:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 83a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    ולא משום טומאה וא"ת תיפוק ליה משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה וכי האי גוונא פריך ומשני בפ"ב דשבועות (ד' יז. ושם) דפריך התם אלא דקיימא לן טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דשהה בר כרת הוא ואי דלא שהה היכי עביד עבודה ומשני כגון שבא בקצרה והיפך בצינורא ועבודות דהכא נמי אפשר למיעבד בלא שהייה ואפילו איכא מנייהו דלא אפשר בלא שהייה חשיב כולהו משום זרות ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ומיהו קשה הא דקתני ולא משום רחוץ ידים ורגלים דאסידור שלחן והטבת נרות דבהיכל תיפוק ליה דנפקא לן לקמן שלא רחוץ ידים ורגלים מדכתיב בבואם אל אהל מועד וגו' אלמא אפי' אביאה ריקנית בלא עבודה מיחייב דאע"ג דכתיב בסיפיה דקרא או בגשתם אל המזבח וגו' אלמא לשרת בעינן ה"מ בעזרה אבל בהיכל אפילו אביאה ריקנית מיחייב וצ"ל דלעולם לא מיחייב אביאה ריקנית אפי' אהיכל דלשרת אבבואם נמי קאי וכן מוכח בפרק ב' דזבחים (ד' יט:) דאמר אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם ה"א אפי' אביאה ריקנית ופריך לשרת כתיב והא דתנן במס' כלים (פ"א מ"ט) ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים ורבי יוסי פליג ואמר דבין האולם ולמזבח שוה לו התם מעלה בעלמא מיהו בתוספתא משמע דאיכא מיתה דתניא בתוספתא דכלים (פ"א) אמר שמעון הצנוע לפני רבי אליעזר אני נכנסתי בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים וכו' אמר ליה העבודה אפילו כהן גדול פוצעים את מוחו בגזירין אלא שלא מצאך בעל הפול פי' כמו אין פולין (שבת דף יב.) איש הר הבית הממונה ובודק ואי ליכא מיתה לא היו פרחי כהונה פוצעים את מוחו כדאמ' לעיל (סנהדרין דף פב:) מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה ושמא ההיא פליגא:

    חילול דרבים מחילול דרבים עדיף אע"ג דולא יחללו דכתיב גבי טבל בנותר נמי איירי כדמשמע בזבחים שלהי בית שמאי (זבחים דף מה: ושם מו.) דתני לוי מניין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר תלמוד לומר ולא יחללו את שם קדשי וגו' בשני חלולים הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה מ"מ אי הוה יליף טבל מיניה זה לא היתה גזירה שוה אלא היקש מיהו לקמן קשה דלא בעי למילף טמא ששימש מנותר משום דלא כתיב ביה חילול דרבים וצריך לומר דאע"ג דמוקמינן ליה נמי בנותר מ"מ עיקרו לאו לנותר אלא דמוקמי ליה נמי בנותר משום דאשכחן בעלמא גבי נותר דכתיב ביה חילול כי את קדש ה' חלל (וע"ע תוס' זבחים טו: ד"ה אלא):

    Tosafot on Sanhedrin 83a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    זר ששמש ר"ל שאינו מזרע אהרן ומן הזכרים שבהם ועבד עבודה שעבודתו פסולה כמו שהתבאר במקומו ואזהרתו מוזר לא יקרב אליכם ואמר שאם עבד ר' עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים והלכה כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 83a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ולא משום כו' ומיהו קשה הא דקתני ולא משום רחוץ כו' ת"ל דנפקא לן כו' עכ"ל ויש ליישב בזה דסידור שלחן והטבת נרות משום זרות וטומאה ומחוסר בגדים נקט לה כמ"ש לעיל גבי טומאה וק"ל:

    בד"ה חילול דרבים כו' דולא יחללו דכתיב גבי טבל ונותר כו' ולא יחללו את קדשי וגו' בב' חילולין כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה דכתיב גבי טומאה בנותר כו' ולא יחללו את שם קדשי וגו' בב' כו' עכ"ל וכן נראה לכאורה דמההוא קרא דכתיב גבי טומאה יליף נותר התם מדקאמר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה וכן פירש"י התם דהיינו קרא דוינזרו וגו' דכתיב גבי טומאה אבל דברי התוספות דהכא שכתבו דלגבי טבל הויא נותר היקשא ולגבי טומאה הויא ג"ש א"א להולמן דאדרבה אם נותר יליף מקרא דטומאה הוה נותר וטומאה היקשא ונותר וטבל הויא ג"ש גם בכל נוסחות גמרות שלפנינו שלהי פרק בית שמאי מייתי האי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל דהיינו האי קרא דמרבינן מיניה הכא טבל וכך היה גירסת התוספות כאן שכתבו דולא יחללו דכתיב גבי טבל ונותר כו' ודמסיק התם אהאי קרא אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה היינו משום דעיקר קרא בפסול טומאה קמיירי דכולה פרשה לפי פשטיה בטומאה איירי ודמוקמינן ליה הכא בטבל היינו מדרשה דאשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר והשתא דברי התוספות דהכא מתיישבין כהוגן בלי הגה"ה דלגבי טבל הוי נותר היקשא ולגבי טומאה הוי נותר גזירה שוה ור"ל דאינו ג"ש אלא היקש וגזירה שוה בטבל חילול חילול מתרומה דבמיתה מפקא מהיקשא מנותר דבכרת אבל לגבי טמא ששימש הוה נמי מנותר גזירה שוה ואכתי תקשי ואימא חילול חילול מנותר דבכרת דהוה נמי חילול דרבים והדברים ברורים למבין באין גמגום:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 83a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 83, Amud Aleph, about 262 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא…”

    2. Segment 28 words

      Opens “הא מקטר חייב. מאי לאו, מיתה? לא,…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אלא זר נמי לאזהרה? והכתיב: (במדבר יח,…”

      Named: רב יומת.

    4. Segment 423 words

      Opens “מכלל דיוצק ובולל לאו נמי לא? והתניא:…”

    5. Segment 57 words

      Opens “מיתיבי: ואלו הן שבמיתה טמא ששימש. תיובתא!…”

    6. Segment 634 words

      Opens “גופא: ואלו שבמיתה האוכל את הטבל, וכהן…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אבל ערל, ואונן, ויושב אינן במיתה אלא…”

      Named: רבי אומר.

    8. Segment 87 words

      Opens “הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה, וחכ"א באזהרה.…”

      Named: רבי אומר.

    9. Segment 932 words

      Opens “האוכל את הטבל, מנלן? דאמר שמואל משום…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1010 words

      Opens “ויליף ״חילול״ ״חילול״ מתרומה, מה להלן במיתה…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “ונילוף ״חילול״ ״חילול״ מנותר: מה להלן בכרת,…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “מסתברא מתרומה הוה ליה למילף, שכן תרומה:…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אדרבה, מנותר הוה ליה למילף, שכן פסול…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1430 words

      Opens “וכהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן? דאמר…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1521 words

      Opens “טהורה אין, טמאה לא. דאמר שמואל א"ר…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 83a · Segment 13 — “…במקוה. הנך נפישן. רבינא אמר: חילול דרבים מחילול דרבים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 83a · Segment 9 — “…הטבל, מנלן? דאמר שמואל משום ר"א מניין לאוכל את…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 83a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026